מאחלת שתמצא בת זוג עוד השנה בע"ה

אני גם תמיד מחפשת משהו שימושי, כמו נעלי בית, עט פרקר, כיפה, מגבת כיפית, וכו'

תמיד אפשר גם לקנות משהו לבית בתירוץ של מתנה בשבילו (כמו כלי לדבש)

[תכל'ס מה שמשמח - זה התשומת לב וההקדשה]

אבל תמיד הוא הכי שמח בספר או דיסק, ודוקא אין סוף לסגנונות ולגיוונים בתחום הזה,

(למרות שאני די התאכזבתי כל פעם שזה מה שהוא קנה לי, ככה זה, אני זה לא הוא והוא זה לא אני...)

ובכל מה שקשור להמלצות על ספרים - זה כבר מאוד אישי, תשאלי מישהו שמכיר אותו,

או לפחות תתני כיוון - ספרות יפה / ספר קודש (כמו נתיבות שלום) / ספר תורני (נגיד של הרב שטיינזלץ או הרב גינזבורג, או הרב אבינר...) / ספר עיוני כלשהו.

ושוב - גם דיסק יכול להיות מתנה מעולה, ותחשבי על משהו שקצת משותף לכם, ומתאים לשנה חדשה ולהתחדשות... 

בהצלחה!

חגורה לשבת, גרביים, חולצה משובחת, פיזמה עם כיתוב, נרתיק נילון חדש לתפילין, סכין מכסף לחלות, כיסוי חדש לחלות, מלחיה מכסף, מגבת למקוה, מחזיק לדיסקים לרכב, תיק פלסטיק ענק לכלי עבודה שנוספו למזוודה, 5 מינחה ערבית קטנים שהחבאתי ב5 מקומות שונים (תמיד נעלמים לו, ועכשו כבר נשאר רק אחד), ארנק, מחזיק מפתחות, מלא ספרים שתמיד דברנו עליהם- כל פעם משהוא אחר..

והרשימה הזו היא גם ממתנות יום הנישואים שלנו.

ויש שם כל מיני דברים מקוריים

למשל זה: http://www.he-she.co.il/תפילת-הדרך-מדברת.html

ואח"כ ללכת לרופאת נשים.

ואיך לא אמרו לך את הדברים האלה לפני שהעלית את זה פה?

זה טיפה מוזר..

לא שזה רע, אבל זה מוזר, כי בד"כ תמיד יש איזה מישהו שמדריך בדברים האלה..  אפילו אמא או משהו...

או לפנות באישי למישי מהנשואות...

זה לא שאלה לדיון עג"ב פורום

ובמקביל- רופאת נשים.

אני באישי אם צריך ואשמח לסייע יותראו להסביר את הטעם להעדפה שלי

אבל אם יש לך העדפה של תאריך וזה לא מסתדר עם הרופאת נשים אז גם זה בסדר כי אפשר לסדר את העניניים

לגבי לחץ בשני המקרים יכולים להיות הפתעות...........אז זה לא ממש משנה

לגבי סידור הימים צריך מספר חודשים מראש אז את קודם צריכה להחליט מתי את רוצה להתחתן ואז לבדוק עם הרופאת נשים אם יש לך בכלל מספיק זמן לסדר.............

ובכל מקרה בסופו של דבר הכל תלוי בתאריכים הפנויים באולם וזה עוד שיקול שצריך להכניס לחשבון.

לסיכום:

1.תחליטו מתי אתם חושבים להתחתן

2.תדעו מתי התאריכים הבעייתיים

3.תבחרו אולם ותבדקו אם יש התנגשות עם התאריכים הבעיתים

4. תבדקו עם הרופאת נשים אם יש לכם מספיק זמן לסדר.

5.תסגרו עם האולם בהתאם או שתבחרו אולם אחר ותחזרו ל-3

6. מזל טוב

מהמצפה לישועות

שילה

על לקבוע תאריך לפי תאריך מחזור חודשי משוער.

אבל כן הייתי ממליצה, לפני שאת קובעת תור לרופאת נשים, לדבר על זה עם מדריכת הכלות שלך.

אני הלכתי לרופאה 3 חודשים לפני החתונה,  היא נתנה לי מרשם לגלולות.

בסופו של דבר התיעצתי עם המדריכה שלי, והיא התיעצה עם רופאת נשים דתיה.

ע"פ תאריך החתונה שקבענו וע"פ תאריכי מחזור אחרונים שנתתי למדריכת כלות ( בהתיעצות עם הרופאה.) היא אמרה שאני בכלל לא רציכה לקחת במשך 3 חודשים גלולות, אלא רק פרימילוט נור ( גלולה שדוחה את המחזור החודשי, לא מונעת הריון.)

לענ"ד, הכי טוב להמנע מגלולות אם אפשר. הן סתם משבשות את הגוף. ( לא תמיד, אבל לפעמים.)

ולסיכום- לדבר עם המדריכת כלות שלך.

אה ולא התכוונתי לכתוב לך את זה בפרטי, אני בכוונה כותבת בכללי, כי אם זה פורום שמיועד לנשואים טריים, קצת אפסורדי בעיני הצניעות המוגזמת.

כאילו ששאלת כאן שאלה על יחסי אישות.

זה בלתי נסבל בעיני.. יש גבול.

(ואני לא טרול, מכירים אותי. לפחות האנשים שהיו בתקופתי.)

שלום לך!

נורא מסקרן מה מניע אותך לכל זה אם אין לך בעיה עם שרוולים למה את מלכתחילה מכסה אותם ?

אם את מכבדת אם בעלי האירוע שנמצאים בו אז למה להפסיק באמצע ?

נראה לי שיש קצת עניין של התרסה וחוסר שלמות עצמית וחבל

אם את יודעת מה את רוצה מעצמך לא היית מעלה את השאלה

תשאלי את עצמך מה אני רוצה להיות איך אני רוצה להראות וממילא שתחליטי

בעלך יהיה איתך בהחלטתך

בהצלחה ושנה טובה

שאין בעיה לטבול אותה ולייבש היטב היטב אח"כ. לא קורה לך שום דבר.

גם אני עובדת עד ערב חג.

לכן (תאמצי כבר לשנה הבאה) התחתלי לפני כמה ימים להכין כל יום קצת ולהקפיא כל מה שאפשר, מה שחייב להשאר טרי אך יכול להיות במקרר- אתמול. ומה שחייב ממש טרי- היום בערב בעז"ה

כמה עולה תיקון וכמה עולה חדש

מי יתקן לה? לא נראה לי שמתעסקים בזה ככ וגם אם כן- יעלה כמו חדש בערך

המגהצים היותר זולים ממש לא טובים. (אלא אם כן מגהצים פעם במאה שנה)

ועדיין אני מסכים עם אחותו לגבי הקביעה שאף אחד לא מתעסק עם זה וגם אם כן זה יעלה כמעט כמו לקנות מגהץ חדש.

וזה כ"כ נכון שכשיש מחמאות אז גם הביקורת נשמעת!

נישואין זו קודם כל מציאות, שנקבעת על פי דרכה של תורה ומסורת עם ישראל, והיא מחברת את האנשים בנשמתם ובמציאותם הממשית.  ולהתחתן פירושו קודם כל "להתחתן" ולא "לחבר את מערכת הרגשות שלנו"..  כמובן, חשוב מאד חיבור מערכת הרגשות עם הזמן וחשוב מאד להחמיא.  אך ההגדרה כאילו אחרת הם "גרים בבית אחד ושותפים בילדים" - זה הכל המשך מהתפיסה הפרוצה הגויית.  אח"כ כבר בעצם, בשביל מה צריך להתחתן העיקר ש"מחוברים רגשית".. (מה שבאמת לא יכול להיות בלי נישואי אמת), וכשלא "מחוברים רגשית" - בשביל מה להתאמץ, הרי "כאילו" לא נשואים... ועוד כהנה וכהנה הבלים, שבאים כביכול בשם דבר טוב אך בסיסם עקום לגמרי. עצם היכולת לכתוב "גרים בבית אחד" אך בעצם לא נשואים, היא עצמה דבר שהנפש של אדם מישראל, בפשטות, לא סובלת. מה זה איש ואשה "בבית אחד"... אלא הסדר הנכון הוא, קודם כל, שנישואין זו מציאות עצמית שלא הומצאה ע"י "מומחים" אלא שייכת לעומק האופי האנושי ובפרט היהודי. ואצלנו יש לה גדרים הלכתיים ברורים שמהווים את עצם מהותה. ויש בה בראש וראשונה מחוייבות (שאינה מותנית בקשר הרגשי בכל רגע נתון...). מתוך כך, בניית הקשר הרגשי, בהדרגה, בראש וראשונה בנתינה. וחלק מזה - זה גם ההחמאה.  והכתיבה "לפחות עשר פעמים ביום" היא כתיבה מטופשת ויהירה. מטופשת - כי היא יכולה לגרום לאנשים (וביחוד לנשים..) להפוך למלאכותיים: לספור בסתר, "כבר החמאתי 10 פעמים היום? אני נקראת נשואה?...". ויהירה - מי יכול לקבוע כמה פעמים. יש כאלה שאמירה אחת  של החמאה עם מבטים קצרים בהמשך - דיה לכמה זמן; ויש החמאות רבות שפנימיותן פחותה. הקיצור - לא צריך להקצין בשביל להדגיש עיקרון חשוב כזה.

אבל אל תגלי לאף אחד - לא יקרה כלום אם תערבבי את הכביסה הלבנה והצבעונית כל עוד זה לא יהיה בטמפ' גבוהה מדי ולא יהיו בגדים שמורידים הרבה צבע.

אני עושה זאת לפעמים אפילו שיש שלושה ילדים בבית. (אבל זה כבר באמת לא קורה הרבה כי הילדים מייצרים כמויות של כביסה שמהר מאד מצטבר מכונה של לבן.)

האמת שאצלנו ל]עמים זה מגיע למכונה מלאה פעם בשבועיים - אבל זה בעיקר בחורף, כשיש הרבה גופיות שנוספות לחולצות. ,אבל אנחנו עושים את החולצות שבת של הבנים לחוד, מכונה רק של החולצות המכופתרות, אז זה גם מוריד מנפח הכביסה...

ומה כ"כ מבאס בזה? תגידי לו שאצל כולם זה ככה. ואם הוא משתוקק למלא מכונה שיקנה לך עוד המווון חולצות לבנות או חצאיות לבנות - וזה ימלא מכונה..

תתקופה... אני כל היום מכבסת- תולה-מקפלת-מסדרת, מרוקנת סל כביסה והוא מתמלא במהירות. חול המועד ותשעת הימים משמעותם (הרדודה)- הררי כביסות...

אני דווקא לא אוהבת לערבב צבעים... מקסימום בגדים ממש ממש בהירים שכבר עברו כביסות... אבל אולי אני סתם פחדנית ומקובעת.

אולי בכ"ז תכבסי פעם בשבוע- אפילו אם זה יהיה רבע מכונה?

אני לא אוהבת לערבב צבעים עם הלבן. 

אז לוקח לי בין שבועיים-שלוש למלא מכונה לבנה

שתוכלי להקפיץ לי את הכביסה שלך.

היא תהיה מוכנה תוך יומיים בערך, לבנה ומצוחצחת (גהוץ לא עלי..)

לא מעורבבת עם צבעוני כהה או בהיר.

ואם בא לך- תוכלי לשלוח גם את הצבעוניים...

ואל תדאגי,

בעזרת ה' יגיעו ימים שהמכונה תעבוד שעות נוספות.

בשמחות.

לשלוח?

בעיקר לך, פפריקה...

המשלוח בדרך..

אז כנראה שאני בסדר בסך הכל..

אפשר לקנות מספיק בגדים כדי שתהיה סבלנות לחכות

או שאם גרים בסביבת עוד זוגות צעירים באמת אפשר לכבס ביחד.

אם רוצים שכביסה תשאר ממש לבנה ומבריקה

כדאי לכבס בלי שום בגדים צבעוניים אפילו לא לבן עם צבעוני,

ולתלות בתוך הבית ולא בשמש.

שהוא ידבר מה שיש לו בלב.

לוקח כמה פעמים עד שזה נכנס ומובן

2 דברים לקחו לי זמן- הראשון, להחליט לענות, כי זה דורש סבלנות. השני- ללמוד בחיי הנישואין שלי איך עושים את זה נכון יותר.

שימי לב :

א. איך את מעירה ולא רק מה את מעירה. עדיף: אני מעדיפה ש... ולא: למה אתה עושה כך?- אמירה כזו מקבלת את העובדה שלמרבית הדברים בחיינו יש שיטות שונות בהן הן יכולות להעשות רק שלי אישית יש העדפה ואין זה אומר כלל שבן זוגי עושה משהו שאינו בסדר! (טוב גם להפנים את זה בשכל...)

ב. מתי את מעירה. אם הוא השתדל לעשות משהו כי הוא חושב שכך טוב לעשות והוא התכוון לטוב אזי הדבר הפוגע ביותר כעת יכול להיות שתעירי לו. לעומת זאת אם את מבקשת עזרה שוב או שאתם מתקרבים לסיטואציה דומה עוד פעם, זה המקום לומר ( בניסוח הקודם...) אולי כדאי ש... אני מעדיפה ש... נראה לי כדאי... 

ג. דברים שחזרו ונישנו, אם אפשרי שרק את תתעסקי בהם- מדובר בעיקר בעבודות בית ולא בעבודת חינוך הילדים- כי שם א"א לרב לנתק הורה אחד. אז קחי אותם על עצמך ותשתדלי למנוע בכלל את המצב שהוא שוב צריך " לעמוד לדין" על תיפקודו בביצוע המשימה

ד. עין טובה- נסי לראות מה מוביל אותו, בד"כ תגלי שיש לו רצון טוב. ושהוא באמת משתדל.. אולי לא מודע להכל. אולי הנסיונות שלו שונים משלך.

ה. על כל הערה- פי 10 מחמאות. ומחמאות ענייניות. לא"אתה מקסים" אלא "עזר לי מאד שעשית..." או  "מצא חן בעיני מאד איך שעשית..." " מאד צירתי הדרך בה ..." הדבר תורה היה מעניין ממש... הייתי צריכה לשלוח אותך לישיבה- מה פתאום אתה עובד...?" ( סת..ם)  .  אין מחמאות- אין הערות! ותמיד תמיד אפשר למצוא. לא כל דבר שהוא שגרתי הוא גם מובן מאליו.

כל הנ"ל נוגע גם לעידוד ילדים לעזרה בבית ולהשתלבות בחברה, זה גם נוגע לכל אחת  מאיתנו בעבודה ( חישבי על איך היית רוצה את הבוס שלך...) לכל אחד כתלמיד (חישבי על ילד שסופג ממורה בקורת- ממי יקבל אותה בהפנמה - ממורה שמגלה הערכה גם על דברים טובים או ממורה שבעיקר מעיר על השלילי? )

ו. אני אולי אומרת דבר שאינו מקובל שיישמע אבל נאמר משנות נסיון כלשהן והתייעצויות מספיקות: בענייני חינוך, האבא קובע! לא נעים לך? כרגע תבלעי, הציגי בפני הילד את האמת שעומדת מאחורי דרכו של האבא (כך גם תשנני אותה לעצמך) ורק הרבה מאוחר יותר הקימו על זה דיון הפותח ב" אני לא מבינה למה...וכדומה" ובמילים אחרות-שוב, בניסוח המקבל את העובדה שיש כמה אפשרויות שיכולות להיות נכונות! ועכשיו לדוג' אישית . יש לי בן שחינוכו דרש הרבה מאיתנו. לא תמיד הסכמתי עם בעלי אולי כי לא ראיתי את המציאות כמותו. אבל בו ביום שהחלטתי שאני לא מעורבת יותר בנעשה בביה"ס אלא רק בעלי- הוא מקבל ההערות השליליות וחותם עליהן, הוא חותם על ההערות החיוביות שבני מראה לי, הוא הולך לאסיפות הורים, הוא מדבר עם היועצת ( כמובן שאני מלווה) בקיצור- הוא מוביל הדרך בנושא- המצב השתפר פלאים. כי יש דרך ויש כיוון וזה עדיף על כל דבר אחר. גם אם חושבים שיש דרך טובה יותר- בלבול בין שתי דרכים שונות הוא הגרוע מבין כולם.

ועם הזמן וההפנמה אני מקבלת בשמחה את שיטתו של בעלי. אמנם עדיין אנו מעלים לדיון נושאים שצריך, עדיין אני שואלת כשאיני מבינה אך זה מגיע ממקום של נסיון להבין ולא ממקום של התרסה- אלו שני דברים שונים בתכלית

הצלחה רבה ובשורות טובות. עבודה נעימה!

תודה!

אימצתי את הסעיפים לליבי, והחלטתי שאעיין בהם פעם בשבוע לפחות, כי אני מומחית בלהעיר לבעלי המקסים. אני אדם כל כך לא ביקורתי כלפי כל העולם, ורק כלפיו אני מפנה את כל הביקורת האפשרית. אז- תודה רבה!!!

ובתור אדם לא ביקורתי....

יש לי בעיה עם הסעיף האחרון. אני מסכימה שצריך לשדר לילד כיוון אחד (גם בזה אני לא טובה בגלל הביקורתיות, ואני נוטה לדאבוני לבקר את בעלי גם בפני ילדינו, אבל אני משתדלת לחזור בתשובה בעז"ה), אבל מדוע שתמיד זה יהיה הכיוון של האב? מדוע בענייני חינוך האבא קובע? דווקא לנשים הרבה פעמים יש אינטואיציות טובות יותר לדעתי מבחינה חינוכית וכו'. תמיד מדברים על הנשים כמופקדות על החינוך... 

לפעמים קשה להן להרים הראש ולראות דברים בצורה אובייקטיבית.

חוץ מזה, משום שביהדות- האב הוא מתווה הדרך, האמא אמונה על החינוך לדרך שנקבעה , מעין "מוציאה לפועל" בדרכיה שלה.

כשהאבא הוא המלך בבית- האמא הופכת למלכה, גם בעיני בן הזוג וגם בעיני הילדים.

וסופו של דבר- אצלנו זה עבד.

הדרך בה את מציגה את זה, אבל אני שמחה בשבילכם שזה הצליח לכם. מי יודע, אולי פעם גם אני אחשוב כך. שוב תודה, בכל אופן על שאר התובנות וההדרכות החשובות.

המוסר עובר דרך האב- מוכר מאוד.

התורה, ההוראה, הליכות החיים והשמחה שבעשיית המצווה עוברת עם האם.

בהריון שמתקבל בשמחה, בשירת תודה, בדיבור בנחת, בתגובה ובויתור.

גם עם קשה לוותר (וקשה, קשה- מי כמונו יודעות ולפחות חלקנו) הניסיון מוכיח שמילה בסלע אבל שתיקה בתרי.

את המסר אפשר להעביר גם בצורה אחרת אבל המקום של "אבא מחליט" הוא בוגר ואחראי.

לא חסרים אבות המחליטים את מה שאמא אוהבת. ואם תשמנה לב -  כשאין לחץ,שלאחר דיון כשנראה לך שהוא ממש לא מסכים איתך, בסוף בסוף, כשתדברו על זה עם חברים והילדים- דעתו כאילו נוטה יותר לכיוונך.

מדהים לראות זאת כל פעם מחדש.

יחי הרוגע! תחי הנחת! ויחיו השמחה והאהבה!

כן, כן. וגם הוא יודע את זה.

מה לעשות לא אצל זה כולם מתאים...

וכן, תמיד אני אומרת כי ככה החלטנו. וזה לא שאין דיבורים ושיחות, אבל כנראה שיש גברים שלוקח להם זמן להבין שהם עברו מ- ילד ל- אבא... ושאבא זה לא רק הכיף כי חוזר מאוחר מהעבודה..

אז יש עבודה ולאט לאט נכנס לעניינים, אבל לצאת באמירה גורפת כזו- שרק הגבר מחליט על החינוך לא נכונה בכלל בעיני. וזה לא נוגע רק לגבי אלא לגבי הרבה זוגות שאני מכירה.

בעז"ה שהאמירה הזאת תהיה נכונה אצל כולם

ולא שלקחת מושכות בעצמך...

חוץ מזה איני יודעת בני כמה הילדים ומה זה "חינוך" עבורך. איני מדברת על שעת השכבה לישון, מוצץ או לא מוצץ, משחקי מים או לא , אם כי גם בזה אני עדיין חושבת שהאבא קובע כאשר לא ניתן להגיע להסכמה.

כפי שציינתי- דרך אחת שנראית פחות טובה עדיפה על התנגשויות ביתיות של 2 דרכים שונות .

כשאני חושבת על חינוך אני מדברת על- תקשורת בביה"ס, בחירת חברים וחברה, אורח חיים וצורת לבוש הולמת : דוסית או משוחררת יותר, כיבוד מורים, דרכי תגובה על מעשה שלילי ודרכי חיזוק של מעשה שלילי, וכן הלאה.

וכן, האמירה הזו נכונה אצל כולם, והגוון שלה רק משתנה מבית לבית. בית שהאב מוביל דרך ומנהיג יהיה יציב יותר, האמא בו תהיה מכובדת יותר בעיני בעלה ילדיה.

הסתייגות- לא מדברת על בעלים מופרעים.... ( ויש כאלו שאם היתה להם אשה אחרת אולי היו ניצלים מן המופרעות שלהם , אבל זה כבר קיצוני, לפני שמישהו יאכל אותי כאן.) איני מעודדת כלל תסמונת אשה מוכה. רק אשה צריכה לשים לב שהיא לא גוררת את בעלה למקום שבו הוא יוגדר כמתעלל רגשית בו בעת שהיא לא שמה לב כמה התעללה בו קודם....(נאמר בזהירות רבה משום שיש מופרעים אמיתיים ועבדתי עם כמה נשים הנשואות לאחד כזה לצערי)

זו חתיכת עבודה להמליך עליך מלך .

אבל כמו שאת אומרת כולם אומרים- בסוף זה עובד.

אלא שהאשה מקבלת כבוד ויקר בצורה שלא היתה יכולה "להשיג" בדרך של התנשאות וגאווה

ואלפי נשים יוכלו להעיד שאת צודקת.

אני לא חושבת שיש כאן גאווה אלא שותפות בכל- גם בדרך החינוכית אותה מנחילים. אני לא חושבת שהמנטרה אמורה להיות "אבא החליט" אלא "אבא ואני החלטנו". מה רע בזה?

לא התחתנתי על מנת להמליך עלי מלכים. מצטערת.

אבל החלטנו כמו שאבא החליט... נראה לך סביר להגיד לילד: אבא החליט? לי זה נראה שהוא ישר יבין שיש כאן איזה סדק ובדיוק לשם הוא יפרוץ...

שימי לב שמדובר בדברים שעליהם אין הסכמה בין שניכם ואינכם מצליחים להגיע להבנה על הדרך. אז דרכו של האב קובעת. אם אפשר לקבל החלטה משותפת- אדרבה אבל צריך לדעת שלא תמיד יש זמן או אפשרוץ להסכים. ולפעמים הבעל יסכים אך לא יצליח לקיים בפועל לאור הרגלים רבי שנים. ואז- אבא מחליט.

שום תשים עליך מלך זה לא בהכרח רע, ובכלל , מדובר באבא מלך ולא בבעל מלך . כלומר, שכלפי הילדים ( והשכנים, וההורים...) כבודו של האבא הוא ככבודו של המלך. ( ואין זה סותר אהבה כלל)

היתה פשוט ללמוד איך לדבר כשיש אי הבנות או בקורת.  בהצלחה.

חבל שמדיון הזה נפסיד את עיקרי הדברים

לפני שאת מוציאה את הבקורת היא מתפתחת אצלך בראש, במחשבה, בראיה. צריך לעבוד על השורש-לא על צורת אמירת הבקורת או כמות הבקורת ,אלא שלב לפני כן-הראיה שלך אותו.ברגע שעולה לך מחשבה כלשהי שלילית/בקורתית עליו תעצרי ותנסי לראות ממה היא נובעת, מה כ"כ מפריע לך באותו הרגע. בשלב מתקדם יותר, כשכבר תהיי מיומנת בזיהוי המחשבות הבקורתיות תנסי להתקדם הלאה ולהפוך את הראיה/את המחשבה, לראות את הסיטואציה /אותו באור פחות שלילי, ע"י לימוד זכות, ע"י מציאת חן  כלשהי שאת מגלה בו וכדו'.

כאילו למצוא נקודה שבכל זאת הוא היה טוב ולהדגיש את זה, וממש לא נורא אם זה שימע ציני!.

ממש תתאמני להסתכל כל יום - זמן מסוים - על הטוב שיש בו.

הרי את רואה שהוא לא מגיב כמו שחשבת ("תשובה פשוטה שתרגיע"), יתכן גם שהוא לוקח את זה (ואותך...) ברצינות מידי..

אז תנסי לענות לעצמך את התשובות הפשוטות. וגם אם לא תמצאי - תגידי, ברוך ה' שיש לי בעל טוב, לא אחד שמעיר בעצמו כל הזמן.. תלמדי ממנו.

אחרי זמן הגון - תוכלי, לעיתים נדירות, לומר: יש לי שאלה (לא הערה!). אני בטוחה שיש לך תשובה טובה, פשוט תדע - ככה זה אצל אשה, שלפעמים היא שמחה לשמוע תשובה מבעלה אפילו שהיא בטוחה שיש לו גם בלי זה..

אם אין לה- פמוטות.

ונראה לי שלאישה קל מאוד למצא הפתעות שישמחו אותה.

ואם לא מוצאים- תכשיט הוא ברירת מחדל

כמה רעיונות:

- נסיעה למעיין/ לים עם צצידה, ועריכת פיקניק בחיק הטבע.

- קניית תכשיט, או מתנה אחרת שהייא אוהבת, פתק ברכה מושקע, ולשים לה על הכרית/ השידה.

אלו שני דברים שאני הייתי מאוד שמחה בהם...

עוד כמה רעיונות:

- יציאה לבית קפה נחמד.

- סופש בצימר

- טיול קליל בחיק הטבע.

תלוי גם בתקציב העומד לרשותכם...

בהצלחה ויישר כוח!

הוא חושב שזה ממש מיותר, ואפשר להסתפק בשיחת טלפון או SMS.

(נראה לי שזה גם נובע מהמנטליות שהוא בא ממנה. אצלו במשפחה גם בימי הולדת וכאלה- מי שזוכר אז שולח SMS וזה בד"כ כל ההתייחסות).

בשנה שעברה קנינו קערות להגשת סלטים ששהיו הכרחייות

לפני שנתיים פח אשפה גדול, לפני שלוש- שתיה מתוקה וארגז בקבוקי יין.

אנחנו פשוט עוקבים אחרי הצרכים וקונים.

לחמותי היקרה שונאת המתנות אנחנו מכינים עוגת דבש טובה, צנצנת דבש עם תמונת הנכדים, כרטיסי ברכה עם הפתעות ובעיקר ברכות חמות ומקוריות כי כל דבר אחר פשוט לא בא בחשבון.

אז מה שתחליטו- שיהיה עם ברכה כי היא הכי חשובה!

אזור ה-30+ על בטוח (בית אל)

מאשר לחשוב כמה מעלות יש לך, אדם ששקוע בעצמו גם אם הוא אוהב דגים - בסוף הוא אוכל אותם, כה אמר הגשש!.

את יכולה במקום להדגיש את האני להדגיש את האותך.

תלוי מה הכי חשוב לך ומה בשבילך במרכז.

אם את חושבת כל הזמן על עצמך את צודקת...

אבל (וזה האבל הגדול, שעליו מתבסס המון, אם לא הכל), אבל אם את שמה אותו במרכז המשפט יראה אחרת:

חז"ל מדריכים את האדם לאהוב את אשתו כמו את עצמו ולכבדה יותר מעצמו: "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו" וברור שזו גם הדרכה לאשה..

עכשיו נסתכל אחרת על המשפטים שכתבת:

אני אוהבת אותך (אוהבת כמו עצמי ומכבדת יותר מעצמי). וככה גם האחרים.

מה שגם מאוד חשוב זה לראות מה את עושה לצד השני.

כל דבר שאת עושה/אומרת משפיע על הצד השני. בעל ששומע מאשתו שהיא אוהבת אותו, ואשה ששומעת מבעלה שהוא אוהב אותה איזו שמחה ותענוג זה עושה לצד השני.

נכון, את יכולה לומר שבנישואין את במרכז, אבל זו טעות וככה לא ייבנה בית טוב ואמיתי. ככה יהיו 2 אנשים שיחיו זה לצד זה ולא באמת ישלימו אחד את השני ולא באמת יהיו בעל ואשה אלא סתם שני שותפים שחיים יחד באותה דירה...

גם כאשר יש ויכוחים או חיכוכים. נכון, האינסטינקט הראשוני לחשוב על עצמי אבל לא להישאר שם, אלא להתרומם ולחשוב על השני ועל הביחד שלכם ואם תצליחי לחשוב עליו באמת תוכלו גם באמת להשלים.

זה טוב וחשוב לחשוב על עצמי ולא להימחק. אסור לך לוותר על עצמיותך בגלל שהתחתנת. את אדם חשוב מאוד ואת חשובה פה כמו שאת אחרת לא היית כאן. אבל שוב, אתם לא שותפים שחיים באותה דירה. אתם נהיים משפחה. אתם הופכים לאדם אחד שלם ומושלם.

ההדרכה של חז"ל: לאהוב כמו עצמך ולכבד יותר מעצמך, זה הבסיס בדיוק בשביל לא להגיע למצב שעליו דיברת. ואגב, את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" חז"ל אומרים שהכוונה לאשתך/בעלך...

בס"ד

אני אראה לך את זה מכיוון אחר:

אני אוהבת אותך

אתה יפה בעיניי

אתה עושה לי טוב

יש לי רגשות אליך!

אתה החיים שלי!

טחחח איך זה נשמע? נכון אחרת?

כל השאלה היא את מה את מעמידה ראשון במעלה. האם את עצמי ואת הרצונות שלי? האם אני עושה את הדברים כדי שיהיה לי טוב? או כי אני אוהבת את בעלי ואני רוצה שיהיה לו הכי מושלם בעולם?

את אוהבת אותו. את רוצה שיהיה לו טוב. וממילא, כשלו טוב, לך עוד יותר טוב.

וכבר אמרו שסוד האהבה הוא הנתינה

בהצלחה!

אוהב.

אם אוהב אותם למה דג אותם, צולה אותם באש, אוכל אותם? שאלו הגששים.

-------------------------------------

"ויאהב יעקב את רחל ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה."

-------------------------------------

מאמר 1: "אהבתו אותה..."

http://www.mikve.net/content.asp?pageid=413

------------------------------------

מאמר 2: מתוך אתר ויקיטקסט וגם מתוך

http://tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/ymim_axdim.html

אהבתו של יעקב לרחל מתוארת בביטוי מיוחד בראשית כט20: "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ".

מה משמעות הביטוי "כימים אחדים"? והרי, כשאדם מחכה לדבר שהוא מאד רוצה, הזמן דווקא נראה בעיניו ארוך יותר!

1. אהבתו של יעקב לרחל לא היתה מתוך תאוה אלא מתוך רצון לקיים את ייעודו, וכשאדם חושב על הייעוד, הזמן עובר מהר ובשמחה, כי גם הדרך לייעוד היא חחלק מהייעוד עצמו (דוד אקסלרוד).

2. הביטוי "כימים אחדים" מופיע גם בדברי רבקה ליעקב (בראשית כז44): "וישבת עמו ימים אחדים, עד אשר תשוב חמת אחיך". רבקה אמרה ליעקב בנה שיהיה אצל לבן "ימים אחדים", ויצחק אמר ליעקב בנו (בר' כח2): "קום לך פדנה ארם... וקח לך משם אישה מבנות לבן אחי אימך". יעקב הבין ששניהם התכוונו לאותו הדבר, ושמשמעות הביטוי "ימים אחדים" שנזכר בדברי אימו היא "עד שתתחתן עם אישה מבנות לבן", כמו שאמר לו אביו. כשראה את רחל הוא התאהב בה והחליט שהיא האישה המיועדת לו, ולכן כל שבע השנים שעברו עד שלקח אותה לאישה היו בעיניו " כימים אחדים ". לפי זה, הביטוי "כימים אחדים" אינו מציין שהזמן עבר מהר, אלא רק שיעקב התייחס לזמן זה כאל מילוי מצוותה של אמו (אחרי התקופה הזאת הוא תכנן לחזור הביתה, אבל התכנית השתבשה כי הוא נאלץ לעבוד עוד 7 שנים, ואח"כ, לבקשת לבן, הוא נשאר עוד 6 שנים). (עדינה לסקר, ב תגובה לנקודה למחשבה, כפית של נח"ת, אב ה'תשנ"ח).

לא זוכרת איפה

שכל אהבה תלויה בדבר... השאלה במה.

זה כמו שאת מתפללת על חברה, זה אגואיסטי לא?
המתפלל על חברו נענה תחילה, אז תכלס את סתם אגואיסטית כדי להתחתן לפניה.
אבל חס ושלום לחשוב ככה.

אם את ניגשת לתפילה על חברתך ברצון אמיתי וכנה שהיא תזכה לדברים הללו
אז זה הכי טהור ויפה.

אותו דבר עם בן זוג

אם את קונה לו כדי לקבל חזרה
אם את אומרת לו שאת אוהבת כדי לשמוע חזרה
שהוא החיים שלך כדי לשמוע שגם את החיים שלו

אז זה אגואיזים.

אבל אם את אומרת את זה, כי הרגש שלך טהור וכנה
לא כדי לשמוע חזרה,אלא כדי להשמיע, כדי שיהיה לו טוב
אז זה אהבה מתוקה מתוקה מדבש.

במילה אחת: אכזבה.

לא מצאתי כלום, והייתי שם שעתיים וחצי (אמנם עם חברות, אבל במקום לחזור הביתה בשעה הגיונית, הגעתי הביתה לקראת 10 בלילה...)

כנראה שהמעצבות הבינו שהבנות הדתיות לפני החגים יסכימו להתפשר (על מחיר או על היופי), ומה שהיה יפה, היה יקר מאד (280 לשמלה) ומה שלא היה יקר, היה ממש ממש מכוער...

בקיצור, הביאו את כל הזבל שלהם לשם, בשביל לרוקן את המחסנים (אני ראיתי שם דברים שראיתי ביריד לפני שנה..)

כל מי שלא הייתה,

הצלת את עצמך מבזבוז זמן מוחלט.

כל הכבוד.

בתקווה למצוא בגדים עכשיו במקום אחר...

יום שמח!

אני אף פעם לא הלכתי לירידים האלו כי תמיד שמעתי שיש מלאתה אנשים ושגם ככה לא מוצאים שם..זה לא ככה??

אם הבנתי נכון שאת מדברת מהבחינה הכלכלית...

כשהייתי סטודנטית (ובעלי אברך)

מלא פעמים הייתי הולכת לקניות וחוזרת בידיים ריקות, כי לא הייתי מסוגלת להוציא סכומים כאלה, (שהיום לא נראים לי גדולים כל כך) "רק על.." (מה שרציתי לקנות).

פשוט ידעתי שאני מוציאה ממה שאין לנו, ולא הייתי מסוגלת לקנות.

הסתובבתי כל הזמן בתחושה כזאת של "יום אחד אני אחזור ואקנה מה שבא לי..."

(השתדלתי מאוד לא להרגיש 'חנוקה', ואני חייבת לציין שבעלי כל הזמן ניסה לפרגן לי ולשכנע אותי לקנות דברים)

אם זה מעודד אותך - אז התקופה הזאת בחיים עוברת, וזה טוב ללמוד להתאפק ולחכות שיהיה לך!

(גם היום אני מחשבת כל דבר, ומשתדלת לא לקנות סתם, אבל כן קונה מה שצריך, ומשהו לעצמי מידי פעם זה בהחלט משהו שצריך, לדעתי)

וכל הכבוד לך שהתגברת ולא קנית, תנסי להעביר את הבאסה בדרך אחרת (תפנקי את עצמך במשהו תוצרת בית, שוקו טוב, או ביקור אצל חברה טובה, או מקלחת מפנקת, או כל דבר שיעשה לך טוב, ותרגישי שהשקעת בעצמך)

בהצלחה!

זה בדיוק המצב שבו אני נמצאת עכשיו..(אני סטודנטית ובעלי אברך...שעובד במקביל בכל מיני עבודות מזדמנות..)

תודה על העידוד אין ספק שזו עבודה על המידות.

לדעת לעמוד בזה..

ודרך אזב גם בעלי ממש מעודד אותי לקנות אבל זו תחושה שלי שקשה לי..

אמנם אני לא סטודנטית ובעלי לא אברך- אבל גם אנחנו צריכים לחשב כסף....

אני עושה בבית רשימה.

מנטאלית או עדיף- כתובה.

של כל מה שאני רוצה לקנות לי

 ספר (כולל שם הספר והמחבר...9

עציץ

לחם נחמד מהמאפיה האהובה עלינו

מטפחת בצבע ***

ליפסטיק בצבע חדש...

או כל דבר אחר שבא לי

ככה שכשאני קונה- אני לא מרגישה מבזבזת- אני מרגישה שאני מישמת את הרשימה

וככה את כל המחשבות וההתלבטויות- אני עושה בבית מול הרשימה- ולא בחנות- וככה אני לא מתבעסת מזה!

כשהבעל מפרגן ומעודד לקנות

יותר קל להתאפק

 כי אפשר לחוש שיש

כולם עושים שופינג, כולם קונים דברים מבגדים ועד מזון- ותכלס מי משלם את המחיר האמיתי???

מבצעים, כרטיסי מועדון, וחנויות שפושטות את הרגל הם המועדפים על כולנו.

אז קנית 7 חולצות ב100 ש"ח, 50% הנחה על כל ה____

ספרי איפה המבצע, וכו, תני לכולם ליהנות (אחרי שכבר סיימת לקנות) 

יש לך כרטיס מועדון שווה- תשתף, ספר כמה עולה, מה ההטבות. 

ותכלס- בואו לעזור להמריץ ולהקים את הפורום של "חיסכון השקעה וצריכה", לטובת האנשים, לשתף ידע, להכיר וללמוד, ובכללי להרוויח. 

באופן כללי- כל שינוי מהשגרה של הגוף שלך עלול להעלות סיכון לחופת נידה. נדבר באישי אם תרצי