שאף פעם לא מגיעים לשבת בנחת, לא משנה אם התחלתי הכנות ביום רביעי, או רק ביום שישי,
לא משנה אם החלטתי להכין חלות או רק לקנות,
תמיד נגיע לשבת עם הלשון בחוץ, ואני אדליק נרות רק כמה דקות לפני השקיעה...
אז למה זה קורה?
פעם מישהי גילתה לי שיש יצר הרע מיוחד ליום שישי שמכניס לי מחשבות ורעיונות כגון- איך יהיה לי כיף לאכול בשבת חלה ביתית מקמח מלא שהשכנים טחנו- צריך רק ללכת להביא מהם קג', למצוא מזומן כדי לשלם, ללוש, להטפיח וכו וכו ויהיה ממש עונג שבת. לכבוד שבת קודש (וכך נוספו להן עוד 15 משימות ליום השישי...)
או למשל אם התחלתי להכין שבת מוקדם ונשאר זמן אז לכבוד שבת, וכדי לשמח את עצמי בבית נקי, אולי אעשה שטיפה יסודית, אזיז את המיטות, אסדר את המדפים בארונות בגדים, אתקן ספרי ילדים שנקרעו, אתקן גרביים וכו,
זה הכל כאילו לכבוד שבת אבל זה באמת עצת היצר.
כך אמרה לי חברתי וזה אכן ממש כך-
העצות האלה גורמות קודם כל לא להיכנס לשבת בנחת אף פעם, כי תמיד יש עוד משהו שאפשר לעשות
חוצמזה הן גם גורמות ללחץ ולעצבים ומפריעות לשלום הבית- שזה הנסיון של יום שישי...
אז עשיתי ניסוי, כתבתי מה אני עושה לכבוד שבת והבטחתי לעצמי לא להוסיף כלום- כלום- כלום. התחלתי מתי שהתחתלתי וסיימתי לגמרי ביום שישי ב1 וחצי בצהריים. היינו כולם מקולחים. השולחן ערוך, האוכל מוכן, התינוקת אחרי הנקה...
לרגע עלו לי כמה רעיונות- חסרים חלקים בכמה משחקי קופסא- אולי זאת הזדמנו לעשות מבצע מיון משפחתי ונחפש מתחת לארונות ולמיטות, אולי נכין כמה סלטים ולא נסתפק רק בחומוס וסלט ירקות כמתוכנן, בא לי גם מטבוחה... אבל נזכרתי בהבטחתי לעצמי וגירשתי את המחשבות.
אז מה עשינו?
יצאנו לטיול התבודדות משפחתי, חזרנו ושמנו את האוכל על הפלטה, מפה לבנה גם על השולחן במטבח והדלקתי נרות מוקדם...
מתברר שזה אפשרי אם רק קוראים לבעיה בשמה- לא עומס של מטלות שאני לא יכולה להספיק בזמן, אלא יצר הרע שגורם לי לא להספיק ולכן מוצא את כל הסיבות לגרום לזה לקרות....
כשהבנתי מה העניין וידעתי מול מה אני מתמודדת- זה כבר ביטל לו את רוב הכח...
ובעניין התכונה הנשית לא להיות ממוקדים בדבר אחד-
אותו יצר לא רוצה שנתן לילד את מלוא הצומי, רוצה שישרף כי אז נהיהב עצבניים וכבר נהרוס לעצמנו הרבה דברים טובים וכו'
אז מה הוא עושה? משתמש בעובדה שיש לנו המון מטלות ומבלבל אותנו דרך זה.
נכון. יש לנו הרבה מטלות. יש הרבה דברים שאם האישה לא תעשה הם לא יהיו. העבודה שלנו בעולם הזה זה ללמוד לחלק את הזמן נכון, לבחור בכל רגע ורגע אם המשימה הזאת מתאימה עכשיו או לא. אם להתאמץ יותר ולעשות עוד משהו ולהרפות.
אני בטוחה שכולן יכולות לחשוב על כמה דוגמאות של ההתלבטויות האלה- האם לבשל עוד מנה, או להכניס עוד מכונה, לתלות בחוץ כדי לחסוך או להכניס למייבש כי זה פחות עבודה, להשקיע ולהנביט את החומוס כי זה יותר בריא או לקנות שניצלים מוכנים... יש מליון תחומים וסיבות- כאמור תפקידנו מתפרס לו בהרחבה...
זה נראה לי לא אפשרי לספק לכל החוסים תחת חסותנו כהורים, וגם לספק לעצמנו צרכים אישיים כשינה ואכילה, בלי לעשות כמה דברים במקביל.
העניין הוא לגלות (כנראה ע"י ניסוי וטעיה) מה הכוחות שלי ומה הצרכים שלנו כמשפחה- מה וכמה צריך, כמה להשקיע בבישול, גיהוץ וכו ואיפה אפשר לוותר או לשלם למישהו שיעזור או לקנות אוכל מוכן וכו.
תמיד אפשר להוסיף כמה משימות ותמיד אפשר להרפות ולוותר- להסתפק בפחות או למצוא פיתרון יצירתי. הכל לפי האופי של האישה, הכוחות שלה והשלב בחיים.
בשביל זה "בינה יתירה באישה"- שנדע להציב מטרות ולחלק את הזמן שלנו בהתאם לכוחות...