פורום נשואים טריים (עמוד 75)

שלכל אדם יש ת'דפקטים שלו
וזה... קצת מתנשא מצידך לחשוב ככה עליה....



למעשה, אני מבינה אותך וברור שזה מבאס לגלות שהיא מתנהגת בצורה שמביכה אותך..... אבל ללמוד להתרגל ולהפריד שהיא לא מייצגת אותך, היא בנאדם שונה, ולאהוב אותה בזכות המעלות שלה
כלבנאדם יש לו דברים פחות נעימים..

עצם זה שהיא הסכימה להתחתן איתך, אתה צריך להעריך אותה - באמת לא כל אישה מוכנה! (בלי להכיר אותך, יש מגוון סוגי אנשים ונשים בעולם....)
ועצם זה שהתחתנתם מראה שהיו ביניכם נקודות התאמה רבות
ואתם רק צריכים למצוא דרך להסתדר עם הנקודות שלא מתאימות

וזה שאתה מסתכל על הדפקטים שלה וחושב שקשה לך להסתדר, זה אומר.... שאתה לא מספיק מסתכל על היתרונות שלה וגם על החסרונות שלך עצמך....
אין פה התאמה מושלמת בין אף זוג, צריכים לרצות להסתדר ולאהוב
ודרך אגב זה נוגע גם לכל קשר אחר, ההורים/חברים - לכל אחד יש איזה דפקט שכביכול לא לרמה שלך... וצריך ללמוד לקבל ולאהוב ולהתעלם, כי אם תחפש מישהו מושלם -לא תהיה בקשר עם אף אחד.. אנחנו יצורים אנושיים...

מקווה שלא כתבתי מדי דוגרי ופוגע, אבל אני ממש מבינה אותך וחושבת שזה שלב שכל זוג עובר מתישהוא - שמגלים חסרונות שלא שמו לב בהתחלה וזה מבאס, אבל צריך לעבור את השלב
הזה לאט לאט ולהתרגל, אין פתרון אחר
לשנות את בת הזוג-לא אפשרי
וגם לחפש אחת חדשה - לא יפתור, רק יגרום לבעיות חדשות וחרטה

ו.... ולחפש מקורות אחרים לשיחות ברובד שאתה מצפה לו.. חברים, משפחה, דיבור עם עצמך וכו'..

בהקבלה, תחשוב על זה כמשיכה שכלית. לאו דווקא נתון פחות חשוב ממשיכה פיזית. בפרט כיום

רק שאינטלגנציה לא נמדד רק באיזה ממוצע הוא סיים תואר, כן?
זה עולם רחב מאוד

כי אתה מתלבט אם להתחתן עם מישהי מסויימת?
אם אתה כבר נשוי פחות רלוונטי השאלה הכללית ויותר רלוונטי זה מה קשה לך ולנסות לפתור את זה

בזוגיות חייב הערכה אחד של השני ואם מרגישים שהשני חכם פחות משמעותית קשה להעריך

הרי ניתן להעריך על סמך אינספור דברים אחרים...

רוב האנשים יתקשו להעריך באופן קבוע דברים אחרים
ולהתעלם מאנטלגנציה נמוכה

אני מנסה להבין כמה חשיבות צריך לתת לפרמטר הזה בבחירת בת זוג.

@זוזיק העכבר @פרצוף כרית

חשבתי שאתה שואל כבנאדם נשוי...
אם אתה ממש אוהב אותה ומחובר אליה ולא מפריע לך - לך על זה
אם זה מפריע לך- לא נראה לי שכדאי להתחתן עם מישהי שאתה לא מחובר אליה.... ולא נמשך אליה מבחינה נפשית/שכלית/ווטאבר

ולדעתי אם מרגיש לך כיף איתה בשיחות כנראה שהאינטלגנציה מספיקה לך

שזה פרמטר משמעותי, כי חשוב שתהיה הערכה אבל הוא אינדיבידואלי. יש אנשים שמאד מעריכים שכל ויש כאלו ששמים דגש על תכונות אחרות.

ויש אנשים שפער כזה יפגע ביכולת שלהם להעריך את השני.
אבל זה לגמרי לא מחייב.
יש כל כך הרבה סוגי אינטליגנציות ויכולות, ואפשר להעריך גם אם יש פערים בסוגים שונים של יכולות.

אני יכולה לספר עלינו - שב"ה אני תמיד הייתי מאוד טובה בלימודים (5 יח' מתמטיקה ואנגלית בציון גבוה, ממוצע בגרות מעל 100, פסיכו' מעל 700).
בעלי אדם מאוד חכם בהרבה דברים, אבל אם נשווה בינינו את הנתונים שהזכרתי, אז יש פער משמעותי. שנינו יודעים שאם צריך משהו באנגלית, או איזה חישוב מתמטי - אני אעשה את זה.
וזה ממש לא פוגם בשום דבר בקשר שלנו. הוא יודע להעריך את מה שאני טובה בו, ואני יודעת להעריך את מה שהוא טוב בו, והפער מעולם לא גרם לקושי בינינו.

אני כן חושבת שאם היה לנו קשה לנהל שיחות עומק, אם הייתי מרגישה שאין עם מי לדבר כי הוא לא מבין אותי, זה כן היה מפריע.
ב"ה זה לא המצב. אנחנו יכולים לדבר ולדון על הרבה דברים, יש לנו שפה משותפת והבנה הדדית, וזה בהחלט משמעותי לי בקשר.

ויש לי הערכה עצומה כלפי היכולות שלו.
אפילו טיפה קנאה, אבל לא לגמרי,
כי בסופו של דבר אלו יכולות משותפתות של שנינו

שמעבר לחכמה של לימודים, יש לך חכמת חיים, חכמת לב, והכי חשוב- ענווה.

ענווה, אחד הכלים החשובים בנישואין

וגם עין טובה, להצליח לראות את הטוב בבן/בת הזוג

ובהורים שחינכו אותי מגיל אפס שהצלחה בלימודים זה לא סיבה לגאווה, אלא מתנה שהקב"ה נתן לי, שכוללת אחריות להשתמש בזה בעולם לטובה.
ולכל אחד יש את המתנות שהקב"ה נתן לו, ואין מה להשוות בין יכולות וכשרונות של אנשים שונים, כי כל אחד קיבל את הכלים שהוא צריך בשביל התפקיד שלו בעולם.

ניתן ללמוד ממך המון, המון

 

ואיזה משמח לשמוע שזכית במשפחה נפלאה כזו, זו מתנה אדירה ונראה שהורייך היקרים נתנו לך סל מלא בכל טוב בכדי לצאת לעולם

באמת זכיתי במשפחה נפלאה, יש לי הרבה על מה להודות...

יש הבדל בין סוגי האינטלגנציות השונות בין אנשים שונים.

 

לדעתי חשוב שתהיה היכולת להבין אחד את השני ולהעריך את היכולות של השני על מנת לנהל איתו חיים משותפים.

כפי שהיטיבה לתאר בחוכמה @בארץ אהבתי היקרה,

כל עוד ישנה הערכה אמיתית וכנה האחד לשניה זה הבסיס הטוב ביותר.

האינטילגנציה באמת יכולה להתבטא בהרבה מאוד אופנים.

ובהחלט חשוב שכל אחד מאיתנו ירגיש שאשתי/בעלי הם אנשים שאנו יכולים להעריך בזכות מי ומה שהם וכי יש לנו תקשורת טובה איתם, שפה משותפת במידת האפשר איתם, נשיאת עיניים לחוכמה/לחן/לחסד/לכנות/לחוכמת החיים/לרגישות/לעומק/ללב הטוב שלהם.

 

וכן, אם מרגישים שישנו פער גדול ברמה האינטלקטואלית ומרגישים שהדבר מונע מאיתנו ליצור שפה משותפת או תקשורת טובה או הערכה - יש לחשוב על הדברים לעומק ובכובד ראש.

לא בכל מצב התשובה תהיה "כן, להמשיך", כמו שלא בכל מצב התשובה תהיה "להפסיק".

אלו דברים עדינים כי בסופו של דבר מדובר באנשים על כל המכלול שלהם...

לכן צריך להכיר את האדם ספציפית, על כל תכונותיו, חוזקותיו וגם חולשותיו ולפי המכלול להחליט האם האדם הזה מתאים לנו? האם נרגיש איתו טוב? האם איתו נרצה לחלוק את חיינו?

 

הצלחה רבה ובשורות טובות ב"ה

זה שיהיו כבוד והערכה בין בני הזוג קודם כל.
אם פער שכלי גורם לזלזול וחוסר הערכה, זו בעיה.
אני מכירה בחור גאון ממש עם 780 פסיכומטרי שהתחתן עם מישהי
מאד מאד לא מבריקה מהבחינה הזאת בלשון המעטה, אבל הוא התחבר ואהב מאד את הפשטות והלבביות שלה, והעריך
אותה מהמקום הזה ולכן זה לא הפריע לו. לעומת זאת יש לא מעט סיפורים הפוכים.

לכן חשוב שמי שזה משהו מהותי לו, יבחן האם הוא במקום של הערכה או הפוך.

ואם אין הערכה וכבוד, אז בעיני עדיף לא להכנס לזה.

היכולת השכלית חשובה מאוד על מנת שיוכל להיות שיח תקין
אך האינטיליגציה הרגשית חשובה לא פחות
יש אנשים שנתקעים ולא מפתחים את האחרונה והרבה פעמים הנישואין עולים על שרטון כבד בגלל זה

היכולת לנהל שיח עצמי וזוגי על רגשות והתפתחות אישית יותר חשובה בעיני מיכולת שיכלית גריידא

אם יש פער שכלי גדול וקשה לפתח שיחות משמעותיות בגובה העיניים, זה יכול להפריע.

אם היא עושה שטויות מדי פעם- תלוי ברמה. נשים יותר פועלות מתוך רגש אז לפעמים זה נראה שטותי לגברים

להיות גם אשה אנטלגנטית וגם לעשות קצת שטויות לפעמים.
היום זה נראה לך שטויות
אדם שכלתני בן 35/45/55, יבש, משעמם, בעל רצינות תהומית משו פחד, זקן מכפי שנותיך, ידע להעריך את החיים שהיא תפיח בך את החיוך שיהיה לך, את הלב שיפעם לך.

אבל אנסה להסביר מעט:
לגבר שכלתני טיפוס אנליטי-דומיננטי חשוב בהחלט שתהיה בת זוג אנטלגנטית לשיחות משמעותית.
אני סבורה, לענ"ד שבזוגיות פחות נכון וכדאי ששני בני הזוג יהיו טיפוסים שכלתניים,
מאחר והגבר בטבעו צריך להרגיש מכובד ומוביל.
אשה שכלתנים שוות ערך לרמת האנטלגנציה שלו שמהווה תחרות או איום בהובלת הזוגיות והבית, לא מאפשרת לו לספק את המהות הגברית שלו וזה יגרום להרגיש שהיא לא מכבדת אותו או ממעיטה בערכו וזה מוביל להתרחקות.
אז
א. להיות אשה אנטלגנטית זה מצוין אבל קצת פחות מהגבר.
ב. אשה שמדי פעם "עושה שטויות" יכולה להיות אשה מעניינת תוססת שיודעת גם לקרוא למשל את מוסף ספרות של עיתון הארץ וגם לחיות ולהפיח בגבר האנטלגנט חיוּת.
אשה שיודעת להמיס אותו וצחוק מדי פעם ולהיות מרעננת בתוך שגרת החיים
וזה יקר ערך והנכס הכי גדול שיכול להיות לגבר נבון.

כשכותבים מאמרים אונברסיטאים מחפשים שותף אינטלגנט שווה ערך, בזוגיות יש עוד פרמטרים שכדאי לשקול.

*האמור לעיל הינו דעתה של הכותבת גרידא, ואינו מהווה יעוץ לשאת אשה שרמת האנטלגנציה שלה אינה מתאמת לדעת הגבר ו/או בעלת התנהגות המתפרשת אצל הגבר כטפשית.

אנחנו עשינו הובלה עצמית אבל באותו היישוב.
למוצרי חשמל כמו מקרר ומכונת כביסה לקחנו סבל מקצועי.
גייסנו למשימה את האבות והאחים והסבים של שנינו.
זה יותר מאתגר מבחינת לוגיסטיקה, אבל זה חסך לנו אלפי שקלים.
ושוב, עשינו את זה רק בגלל שזה מרחק של 15 דקות נסיעה. אם זה היה יותר היינו לוקחים הובלה

לנו עלה קצת יותר מ2000 לא באותו יישוב

דיברנו עם הובלה שרצו 3,600 ואז החלטנו לרדת מהעניין ולעשות עצמאי.

לנו באותו יישוב לקחו פחות מאלפיים והעו הרבה מדרגות
היתה לנו התלבטות אם להיעזר החברים של בעלי והחלטנו שזה לא שווה את זה

בררנו רק עם חברת הובלה אחת והחלטנו לרדת מזה

כך שלא תמיד זה משתלם...

א. לא בונה על ירושה מההורים. לא שלי ולא שלו.
ב. אצלנו המשפחה כולם התנדבו מרצונם, לא כפינו על אף אחד😌

עם טנדר של אבא שלי.
האמת. עבודה קשה
אז לא היו לנו הרבה דברים וזה היה מקרקע לקרקע.

אבל בבית רגיל אין מצב.
קח בחשבון שבעגלה כנראה לא תצליח להכניס את כל הדברים בפעם אחת

עברתי 3 פעמים דירה
עם ריהוט מלא
כזה שחלקו צריך לפרק כדי להוביל
וגם אם לא היה צריך לפרק, צריך לעטוף חלק מהריהוט כי הוא עלול להיהרס במהלך ההובלה, בטח אם אתה לא מנוסה בזה
בעיניי לא שווה את החסכון בכסף. כדאי לבצע סקר שוק אבל לא הייתי עושה את זה

פעם ראשונה אותה עיר עם עזרה של האבות של שנינו.
לריהוט הכבד שכרנו טנדר לשעה.

פעם שניה מעיר ליישוב קרוב.
שכרנו טנדר ענק לפי שעה.
עם 2 בחורים ששילמנו להם מעט יחסית העברנו הכל.
הפעם בלי עזרה מהמשפחה

עברתי הרבה פעמים דירה. מרחקים קרובים (באותו ישוב וכיו"ב) אפשר להסתדר לבד, לעשות הרבה נגלות וכו'. מקסימום לקחת עזרה בתשלום לדברים ספציפיים כמו פירוק והרכבה של ארונות.
מרחקים גדולים - תלוי בכוחות ובמגבלות.
אני תמיד לקחתי הובלה. חברים שלי למשל עברו בעצמם עם עזרה של אחים .
למרות שמבחינה כספית המצב שלהם טוב יותר, אני הבנתי שזה פשוט לא מתאים ליכולות שלי - חבר שלי עשה אריזות ונסיעות ימים ולילות שלמים כשאשתו טיפלה לבד בכל הקטנים. זה לא מתאים לכוחות שלי ושל אשתי וזה היה יכול לפרק אותנו.

כלומר לא ליפול בפח

את יכולה להתנהל רגיל מעכשיו

לפעמים עדיף להשתמש במילים מאשר בידיים.
ואם אתה יודע שהצדק איתך,בעיניי זה מספיק.
מה תיתן לך אלימות?
בסופו של דבר זה מוציא אותך קטן ופתטי.

במצב כזה תשחיל כמה מלים מהלב,בידיעה שאתה צודק,בעיניי זה מספיק בשביל לצאת צודק וגדול מהחיים.

ובראיה יהודית - ענווה
כל דבר שמעצבן אותך, כל אדם שמעצבן אותך - הכל זה מהשם.
אם אתה מבין שאותו אדם הוא רק שליח של השם - נשאר לך רק להתמודד עם המעשה.
כי הרי מה עובר לנו בראש באותו רגע? 'איך הוא עושה את זה *לי*? אני, בנאדם כמוני, על שלל מעלותיי, לא יכול להיות שזה קורה לי.
ועוד משו - כתוב בירשולמי אם אינני טועה שחורבן ירושלים נגרם בגלל שדנו בה דין תורה. הכוונה, לא הלכו לפנים משורת הדין זה עם זה. לפעמים תחושת הצדק שלנו נהיית לרועץ. לא תמיד, אבל הרבה פעמים אנחנו רוצים להיות צודקים בגלל אגו. מגיע לי. צריך לזכור שגדול השלום שמביא ברכה הרבה יותר מכל עימות כזה או אחר ובטח ובטח שיותר ממחלוקת שמגיעה לאלימות

הנה, ניסיון ראשון שלך לא להחזיר לי 😁

לפרש את המקרה בצורה שלא תכעיס

וכן לעבוד על לדון לכף זכות את השני, עין טובה

להחמיא לעצמך כשאתה מצליח, לחגוג את זה, זה חשוב כי זה מדגיש לך את ההתקדמות שלך.

וגם אם מידי פעם בורח לך כעס , תסלח לעצמך, אתה בן אדם, תיגש ותבקש סליחה

בהצלחה

כי מבחינה הגיונית הבנאדם באמת התנהג לא בסדר........ וזה עלול לפוצץ

ואפילו קריטי.

 

יש סדנאות לניהול כעסים נסה לחפש באיזורך משהו איכותי וממוקד.

ואם כיוון יותר עמוק של הבנת ההתנהגות בליווי פסיכולוגי (כדוגמת CBT) יכולה לעזור אז גם.

וכמובן עבודת המידות וחיזוק באמונה, ניתוב האנרגיה השלילית של הכעס למשהו חיובי ולהוציא אותו בצורה מבוקרת (כדוגמת ספורט אבל לא רק)

 

מתייגת את @מופאסה שאם איני טועה כתב בעבר שהוא מלווה נערים או אנשים ועוזר להם לנתב את האנרגיה השלילית לאנרגיה חיובית 

 

הצלחה רבה!

כמה רעיונות

1) לנתח מקרים שקרו לך בעבר

ולהבין שבסופו של דבר כשנהגת בצורה של כעס, עשית פדיחות רק לעצמך

וללמוד מזה שלא שווה לך לעשות את זה שוב

 

2)

ואז להבין מבחינה הגיונית שכל פעם שאתה בא לכעוס או לצעוק וכדו' - 

פשוט למצוא משהו שקודם כל מוציא אותך מהסיטואציה

כלומר דבר ראשון להיעלם מהשטח במקום להלחם

נגיד ללכת לשתות כוס מים או לברוח מהחדר או ללכת לשירותים... לקנות משהו טעים מפנק אולי אתה רעב - איזה אייס קפה או משהו טעים...

3) אולי לעשות לעצמך צ'ופר כל פעם שמישהו מעצבן אותך ובא לך לכעוס עליו - פשוט ללכת מהר לקנות משהו מפנק ומרגיע שאתה אוהב ..... או ללכת לבריכה או משהו אחר שמרגיע ומשמח אותך... 

4) להבין שהכעס שלך מוצדק

ובמקורו הוא טוב - הוא נובע ממידת האמת שלך והאכפתיות

אבל -

במקרה שאדם שהכעיס אותך התנהג לא בסדר

זה בעיה שלו ולא בעיה שלך

זה הוא בעייתי ולא אתה, 

אתה לא חיב להתערב

 

פשוט להבין שזה לא החובה שלך לחנך ולשנות אותו , בן רגע 

וזה גם לא יעזור ולא יועיל ולא יפתור את הבעיה

כלומר-

שאם תכעס עליו זה לא יעזור, הוא עשה משהו לא בסדר וצריך לעבור תהליך תיקון ותשובה עם עצמו

וזה שאתה כועס עליו או נוהג בצורה יותר קשה - הבעיה של הבנאדם לא תפתר ברגע

אלא להפך אתה רק מחמיר את המצב כי יוצר הרגשה לא נעימה בינך לבין האדם מולך

וזה שתכעס עליו באמת לא יעזור ולא יפתור שום בעיה, כי זה תהליך איטי של שינוי של הבנאדם מולך שהכעיס אותך, זה תהליך עם עצמו שהוא צריך להבין - אם האדם שמולך נהג לא כהוגן זה אומר שיש לו תפיסה מסוימת לא נכונה על החיים והוא צריך לשנות ולתקן אותה כדי להפסיק להתנהג כך ,וזה לא יעזור הוא לא ישתנה בין רגע מפני שכעסת עליו, אז בשביל מה?

גם ככה זו לא דרך יעילה....

בהצלחה 

@*אשתו של בעלי* צודקת אלימות לא תיתן כלום חוץ מלהכאיב ולכפות את האחר לפעמים.

@המקורית באמת אני צריך להבין שכעס פירושו חוסר אמונה ולדעת שלא הכל דין ומותר לוותר (חייב לציין שראיתי שהבאת גמרא אז עצרתי רגע ושמתי שניה כיפה על הראש)

@די שרוט מחכה כבר לשבת איתך על בירה מתי שהוא

@למה לא123 יש קישור למשו שמלמד ומרחיב על המודל הזה?

@בסדר גמור תודה

@נגמרו לי השמות אברר על קורסים כאלו ואתייעץ עם מופאסה בע״ה

@פרצוף כרית באמת אולי לנסות לברוח מהסיטואציה ולפנק את עצמי יעשה לי טוב! אין כמו גלידה או שוקולד לנחם ולהרגיע כעס

שוב תודה כולם אתם מתוקים!
אשתף על התקדמות והשתפרות

גם אני צריכה לפעמים לברוח מהסיטואציה  

דרשות מרבנים על מידת הכעס,

כדאי להתבונן רגע, ולהבדיל בין התחושה מבפנים לבין הביטוי החיצוני.

 

כלומר, לפעמים דווקא אי נתינת הלגיטימיות לתרעומת הקשה והמוצדקת מבפנים, גורמת לבעיה. שהרי באמת "זה נורא ואיום" מה שההוא עשה/ אמר.

 

אז מבפנים יש מקום לתרעומת על עוול, על מה שלא בסדר. לא צריכים להיות אדישים. אח"כ ממתינים, מבינים שאי אפשר לנהל את העולם באופן מעשי אם על כל עוול תהיה התלקחות, זה גם מקלקל את המידות של האדם עצמו, מוציא אותו משיקול הדעת, גם מעוות את המציאות - שהרי גם מי שרוגזים עליו, יש בו גם צדדים אחרים..  לראות שגם השני בן אדם, הרוגז הוא על ענין ספציפי, על משהו במכלול של "האדם".

 

כשרואים כך, התגובה כבר משלבת את אי ההסכמה עם העוול, עם צרות דיבור ראויה בין בני אדם.

 

כמו כן, צריך הבחנה גמורה, בין תרעומת, אפילו קשה, לבין "כעס". כעס, ישו בו צד של איבוד הראש. איבוד צלם אלוקים שבאדם. תרעומת מופנה כלפי  מה שלא בסדר, אבל האדם נשאר, גם מבפנים, הוא. בשליטה. לא "כועס".

 

ובהיות שהכעס הוא מידה,ובמידות יש גם ענין של הרגל, וכאשר כבר לוקים בו צריך קודם כל להשתחרר מההרגל - על כן חשוב להקצין קצת לכיוון השני. ברגע שחשים שמשהו מתחיל לגרום ל"איבוד ראש", לעצור. לומר לעצמך מראש, שזה לא שווה את המחיר.

 

תוך זמן מה רוכשים את ההרגל, שגם תרעומת על דברים מוצדקים אינה הופכת בתוך האדם למשהו שמתלקח, מתרגלים לשליטה פנימית וישוב הדעת - בלי סתירה לתחושת הצדק - ואז גם ההרגל הזה כבר עושה את שלו.

 

וכדאי לללמוד - כמה וכמה פעמים - את דברי המסילת ישרים על מידת הכעס. הקריאה החוזרת, משפיעה בעצמה, מעֵבר ל"ידע".

שכעס הוא קליפה
למשהו עמוק יותר וכואב שיש בתוכך
ובמקום להתמקד בקליפה, מתמקדים בשורש, ומנסים להתייחס אליו.

א. כן ולא. מאוד אוהב את העבודה שלי. לפעמים פחות עף עליה


ב. כמובן שמתי שאני בבאסה מהעבודה זה משפיע על האושר הפנימי.
אבל לא חושב שזה קשור לחיי נישואין

אני רואה את זה. תקופות טובות בעבודה משפיעות עלי לטובה והפוך..

לכן הוספתי לעצמי חוג פעם בשבוע . שיהיה עוד דבר שממלא אותי חוץ מהעבודה.

א. ב"ה כן

 

ב. משפיע על רמת האושר בכללי, ומתוך כך, ברגע שאדם יותר שמח ומלא ומסופק - הוא מביא את עצמו השמח הזה לתוך הזוגיות וזה משפיע עליה לטובה (וגם להיפך).

זה לא מדע מדויק וכמובן שיש טווח רחב של השפעה, אבל בכללי בהחלט ניתן לראות שמידת האושר והסיפוק האישי של כל אדם יכולה להשפיע על תחושת שביעות הרצון שלו - ואת כל אלו הוא מביא גם לתוך הזוגיות.

 

וזה עובד גם הפוך - זוגיות מיטיבה יכולה להשפיע לטובה גם על הפן האישי אצל כל אדם.

 

(כמו שזוגיות שאיננה מטיבה יכולה להשפיע לרעה על הרווחה הנפשית והשמחה הכוללת של האדם גם בפן האישי שלו)

מסכימה

את אורית רוזנבאום שמאוד מקצועית וטובה

 

בהצלחה רבה

וב"ה זה לא חדר את השיליה
מכירה עוד 2 שזה נגמר בטוב
אבל אני גם מכירה 1 שזה גרם לעיכוב התפתחותי לילדה

יהיה טוב בע"ה

איזה שבוע את?

היום הוא למד לרכוב על אופניים בלי גלגלי עזר 🙃

איך את יודעת שהעובר נדבק? עשיתם מי שפיר?

אם כן, תקבעו בהקדם תור לפרופ' גוסטבו מלינגר, המומחה מספר 1 בעולם (ואני לא מגזים) לאבחון פגמים במוחות של עוברים. הוא עושה אולטראסאונד במשך שעה רק למוח, רופא רגיל לא יודע להגיע לרזלוציות האלה (תרתי משמע).

אפשר להגיע אליו דרך איכילוב עם טופס 17 או פרטי.

אשמח להשיב לשאלות כאן או בפרטי.

אנחנו התייעצנו עם הרב שרלו בזמנו, הוא מתעסק המון באתיקה-הלכה-רפואה, בין היתר יושב בוועדת סל התרופות והיה בין המנסחים של חוק החולה הנוטה למות.

הרב ייעץ לנו בצורה מדהימה ורגישה, ובזכותו היה לנו הביטחון לשמור על ההריון.


לצערי אני מכיר 2 ילדים שבגלל הווירוס הזה נולדו עם פיגור וחרשות, אך כמובן יש גם הרבה ילדים בריאים שעברו את הווירוס הזה.

כן, עשינו מי שפיר

לא עשינו מי שפיר אבל בדקו אותו אחרי הלידה.

הוא נדבק בשבוע מוקדם יחסית שאז זה כי מסוכן.

ב"ה הוא בריא ושלם ושומע! צריך מעקב שמיעה עד גיל שש, היום הוא בן 4 והכל בסדר.

 

גם לעובר שנדבק אחוזי הפגיעה נמוכים, הסיכון הכי גבוה זה חירשות (עד כמה שזכור לי סיכון של שליש לפגיעה בשמיעה)

אצלי היא לא נדבקה.

כשהייתי אצל מומחה אמרו לי ש-50% אין שום פגיעה.
50% שתהיה פגיעה כלשהיא. זה יכול להיות גם משהו לא מאד משמעותי ולא נורא ועד לפגיעה משמעותית.
הרבה פעמים יש פגיעה בשמיעה אבל לא רק.
יצא לי בפורומים לקרוא על מישהי שזה קרה לה ולבת שלה היה לקות שמיעה קלה שגם מצאו לה רק בגיל 5 אני חושבת כי יחסית היא היתה קלה.

מה הרופאים ממליצים?
מה אתם חושבים.
תתייעצו עם מכון פועה.

סיכויי ההדבקה והפגיעה בעובר - העמותה הישראלית להיריון עם CMV

 

מדברים פה על 15% בלבד של פגיעה כלשהי מקרב העוברים שנדבקו בנגיף בטרימסטר הראשון,

ומתוכם אצל מחצית אלה יהיו פגיעות קלות ואצל מחצית פגיעות קשות.

בנוסף הם מציינים ש-10% מהנדבקים בטרימסטר הראשון יפתחו לקות שמיעה, החל מקלה (ברוב המקרים) ועד חרשות מוחלטת (במקרים נדירים).

 

יכול להיות שהנתונים יתעדכנו...

תקבעו אליו דרך השרפ, אמורים להיות תורים זמינים יחסית, ואם לא אז תלחצו לקבל אחד. הוא לא רץ להמליץ על הפלה אם לא צריך, ולכן אפשר לסמוך עליו לשני הכיוונים - גם אם חלילה חלילה ימליץ להפיל כנראה שבאמת אין ממש ברירה אחרת...

בהצלחה רבה! בשורות טובות

מה הטעם בייעוץ שלא כולל בדיקה חזותית של העובר?


כלומר, למה לדבר באופן כללי על המצב הזה עם שימוש בסטטיסטיקות, במקום לבדוק את המצב של העובר הספציפי שלה?

הוא מסתכל על בדיקות כמובן. ויש לו ניסיון עשיר מאוד ספציפית בנושא הזה של cmv בהריון.

לא מכריחה אותם ללכת אליו 🤷שיתפתי מניסיון משפחתי. מכירה ילד מושלם שהגיע לעולם בזכותו אחרי שזיהומולוג רגיל המליץ להפיל בלי חצי בדיקה.

הוא שולח לבדיקות דם רלוונטיות במידת הצורך. הוא זיהומולוג ילדים וזו המומחיות הגדולה שלו, פגש מאות נשים עם CMV בהריון וליווה אותן באופן צמוד - על סמך הבדיקות שאחרים עשו להן, כן, זה מה שקורה כשיש ריבוי התמחויות שקשור לבעיה אחת.

לדעתך מי שאתה הצעת יותר רלוונטי? לגיטימי. יש כאן שני סוגי מומחיות שונים, כל אחד מאיתנו הסביר מה המומחיות של מי שהוא הלך אליו ומה השירות שלו כולל, ומכאן הזוג יכריע לעצמו. לא מבינה מה הטעם בויכוח הזה, בכנות.

אמרתי שבשלב הזה, אחרי שידוע שהתינוק נדבק, בכלל לא רלוונטי להמשיך ולדבר ולהתייעץ בלי לבדוק קודם את התינוק עצמו באולטראסאונד או ב-MRI. גם בדיקות דם בכלל לא שייכות כאן - הבדיקה מיועדת להעריך את הזמן שבו האם נדבקה בשביל להעריך את הסיכוי שהעובר יידבק ממנה, מרגע שהעובר נדבק וזה מאומת בבדיקת מי שפיר - אין שום היגיון לבדוק זאת.

 

משל למה הדבר דומה?

 

ילד ייפול בחוג כדורסל ויקבל מכה מאוד מאוד חזקה ביד. הוא לא יצליח לזוז מרוב כאב, וההורים שלו יילכו לרופא בלעדיו בשביל להתייעץ איתו מה אפשר לעשות במצב הזה.

 

הרופא יסביר להם שבמצב הזה יכולות להיות הרבה אפשרויות: אולי הילד קיבל שפשוף בעור ותוך כמה ימים זה יחלים לבד, ב-23% מהמקרים מדובר בעצמות שחטפו מכה ולכן עדיף לשים לו סד בשביל שלא יאמץ את הזרוע כמה ימים, ב-31% מהמקרים יש נקע, ב-10% מהמקרים מדובר בשבר, ואולי בכלל יש לילד פריקת כתף.

 

לא חבל על כל הזמן הזה של הייעוץ, כשאפשר פשוט לעשות רנטגן...?

 

תעשו לילד רנטגן, תדעו מה המצב שלו, ורק אז תלכו לרופא בשביל לדון באפשרויות *אחרי שאתם יודעים מה המצב שלו*.

 

מרגע שידוע בוודאות שהעובר נדבק בנגיף, בדיוק כמו במקרה של הילד שנחבל בחוג, חבל על הזמן והמאמץ בייעוצים שונים כשאפשר וצריך פשוט לבדוק את העובר עצמו.

גם הזהימולוג מספר אחד בעולם, עם היידע המקיף ביותר בנושא CMV, לא יכול לדעת *כלום* על מצב העובר בלי לעשות לו בדיקה חזותית. לא כי הוא לא מומחה, אלא פשוט כי אין שום טכנולוגיה מלבד אולטראסאונד ו-MRI שתוכל להגיד להורים מה מצב העובר שלהם ועד כמה, אם בכלל, הווירוס פגע בו.

 

ההחלטה מה לעשות עכשיו תלויה גם בזה. המלצתי על מי שאני מכירה, שככל הידוע לי ליווה נשים גם כשהעובר שלהן נדבק. אז הם ילכו אליו, או אליו, או במידת הצורך לשניהם. זהו

יש פה מפה עם דיווחי מדוזות
כנראה הגלגלצ שלהם
https://www.meduzot.co.il/map
בכל מקרה לא היו בינתיים השנה דיווחים על משהו יוצא דופן

דווקא סבבה המצב רוח הטוב...

המצב רוח טוב שהזכרת הוא בדיוק חלק מכל הטוב

אני לומד כל כך הרבה מהטעויות שלי, שאני שוקל לעשות עוד כמה...

והחיים לא חוזרים להיות אותו הדבר??

וזה מרחף בכל צעד שעושים?

וכמובן לעבור תהליך של בניית האמון מחדש

ב"ה שתהיה הצלחה רבה בכל

בקווים מאוד כלליים -

צריך קודם כל את הרצון של שני בני הזוג לעבוד על זה ולהיות יחד בשמחה ועם אמון חדש ושלם

לאחר ההבנה הזו צריך כמובן את לקיחת האחריות והמוכנות לעבודה של הצד ששבר את האמון לזכות בסליחה ולתקן

ואת לקיחת האחריות והמוכנות לעבודה של הצד שנפגע לסלוח ולהתחיל לאט לאט לפתוח את הלב מחדש (זה לא פשטני כלל וצריך להרחיב אך אין זה המקום שמאפשר זאת).

ואז לעבור את התהליך עצמו, את הבירור עצמו, 

לפתוח הכל ומה קרה כאן בעצם, למצוא את השורש לכל הדברים, ולהתחיל לתקן ולשפר דבר דבר בצורה נכונה ועמוקה.

ואם לא מצליחים לעשות את כל הנ"ל לבד אז להיעזר באיש מקצוע שמלווה ונותן כלים כיצד לעשות זאת בצורה נכונה.

 

בשורות טובות ב"ה

גם אם עושים הרבה מאמצים לתקן

ובדיוק כמו שכתבת - עלינו לראות ולבחון אם אנחנו רוצים לתקן
ואם כן לעשות את כל המאמצים שלנו.
השאר כבר בידי הקב"ה כמו בכל דבר של ההשתדלות שלנו שברגע שעשינו כמיטב יכולתנו זה כבר לא בידינו.

נכון שלא בכל המקרים כולם זה אפשרי, אך כל מקרה לגופו וכל זוג יכול לנסות את המירב והמיטב של ההשתדלות שלו.
ואם נצליח מה טוב ואם לא לפחות נדע שניסינו הכל...

לא תמיד זה יהיה נכון לרצות אפילו...

 

למשל אם יהיו מצבים שאחד מבני הזוג חווה פגיעה חמורה כמו אלימות או בגידה מתמשכת והצד הפוגע ממשיך בכך, לא לוקח אחריות, לא מפסיק ובטח שלא מתקן - לא נכון גם לצד שנפגע לרצות בכלל לתקן... הרי המערכת הזוגית הזו פוגעת בו ולא מיטיבה איתו בלשון המעטה, והצד הפוגע ממשיך בפגיעה...

(לפני כמה ימים קיבלתי שיחה כל כך עצובה מזוג שאחד מהם נבגד והצד הבוגד אומר בשיא הרצינות לשני: אני אמשיך אני לא רוצה להפסיק את הקשר השני ואת זה... פשוט הזוי ועצוב

כמובן שהצד השני לא אמור "להכיל" פגיעה אנושה שכזו בבלעדיות ובנאמנות הזוגית בשום צורה...

 

וגם במצבים שאחד מבני הזוג רוצה לתקן ולהיות יחד בטוב והשני לא - גם שם יכולה להיווצר תקיעות מאוד גדולה. כיוון שצד אחד יכול לחתור ככל יכולתו לשיפור אבל תמיד יתקע בחומה הבצורה של הצד שבכלל לא בטוח שרוצה להישאר יחד בטוב ושם בהתנהגותו ובחוסר רצונו זה מקלות בגלגלים שוב ושוב

 

ויש גם הרבה מקרים אחרים, והרבה באמצע.

 

לכן הכלל הוא שכל זוג הוא עולם ומלואו וכל אדם הוא עולם ומלואו וחייבים להבין מה *בדיוק* קרה וקורה ביננו לכל עומקם של כל הרבדים ורק אז לקבל מענה נכון וספציפי עבורנו...

שאלה במקום!!

לא תמיד יש דרך חזרה,
גם אם מאוד מתאמצים ורוצים.

שעוסק בזה - תעשי ביוטיוב איך לשקם אמון שנשבר יונתן קליין

צועדים בצעדים קטנים
וחיטוי פצעים נערך רק במסגרת טיפולית
ואפשר להשיב עטרה ליושנה
הכל תלוי ברצון
אבל צריך עצבי ברזל

וכולנו טועים
בנוסף, להמתין מעט
ולנסות לעורר את האהבה באופן אקטיבי
בהצלחה, בטוחה שזה אפשרי!

יש דברים שצריך לשאול רב...

השאלה אם להסתמך על התשובות מותר..

אולי יש תשובות רב ברשת
למה חושבים שרק רב יכול לענות?

א. מה זאת אומרת "למה חושבים"? גם שאלה בכלכלה תשאל כל בנאדם מזדמן?
ב. גם תשובות רב ברשת זה לא מושלם, אבל זה עדיף מתשובות של ניקים אנונימיים רנדומליים.

אם הוא יודע את התשובה 🤷

כי הוא ענה?
אין אנשים שעונים תשובות שגויות?

רק איש מקצוע עם תעודות
וכדאי שגם יציג לנו אותם לך תדע כמה שרלטנים יש..

ההלכה פתוחה לכולם והיום המידע מאד נגיש, לא מדבר על מקרים מורכבים שצריך לפסוק

פנייה אל המוקצן – ויקיפדיה


משמח אותי לראות שלשאר האנשים בפורום ברור שהלכה זה דבר שדורש אחריות וידע.
אני מאחל לך ומקווה בשבילך שהתפיסה שלך לא תגרום לך להיכשל שוב ושוב באיסורים חמורים כי תסמוך על כל מי שטוען שהוא יודע.

שהפחד לא ישתק אותך מלהתקדם

אם למעשה - כמובן לשאול רב.

אם כי אתה בודק מקום עבודה - אני יכול לומר לך שרוב הסיכויים הם שכשתשאל רב הוא יגיד שמותר.

לא כולם רצים ליד2

ויש מצב טוב גם שהרבה דירות מושכרות כבר תפוסות

התכוונתי אפשרויות פתוחות להשכרה.

לא נראה לי הגיוני שבעיר עם כמעט 30 אלף תושבים, יהיו רק 20 דירות להשכרה של 1-2 חדרים, 20 דירות להשכרה של 3 חדרים וכו'.

גם אם נניח שמפרסמים גם בפייסבוק וכדומה, אז גם 200 דירות להשכרה פתוחים בכל הקטגוריות, נראה לי מעט מדי.

ולכן רוב בדירות מושכרות מהר.

יש כנראה רק 90 מודעות פעילות כרגע ביד2
השאר תפוסות/מפורסמות במקום אחר...

אי אפשר להתלונן על כך שהמחירים עולים,
ואז להתלונן על כך שאין מספיק דירות.

העלאת המחירים היא הפתרון לבעיה השנייה,
תוספת דירות חדשות לשוק תהיה הפתרון לשתי הבעיות.

>צ<

נניח שכח דירה שלישית מפורסמת ביד 2 אז זה לא רע בכלל..

א. לשותפים אין ילדים, למשפחה יש ילדים. מכל מיני סיבות יש אנשים שלא רוצים להשכיר את הבית לילדים (תראה איך הבית שלי נראה ותבין שיש בזה היגיון... אני מדבר על נזק לבית ולא רק על בלגן)

 

ב. משפחה - 2 מפרנסים על 6 נפשות. שותפים - 6 מפרנסים על 6 נפשות, ובדרך כלל לא רק שהמשכורות יותר גבוהות - אלא גם יש הרבה הרבה פחות הוצאות. זה מקטין את הסיכוי שהשוכרים לא יוכלו לשלם את שכר הדירה.

 

ג. משפחה מסיימת שכירות - בעל הבית צריך להתחיל לחפש שוכרים חדשים.

שותף מסיים שכירות - השותפים האחרים מחפשים בעצמם שותף חדש במקומו, כי יש להם אינטרס שזה יהיה מישהו בראש שלהם שהם יוכלו לבחור ולא מישהו שבעל הבית יבחר עבורם.

 

 

6 שותפים לא עוזבים יחד
הסיכוי להתקע בלי שוכרים נמוך מאוד

יכול להיות שאצלכם זה שונה. אבל לרוב המחיר הוא גבוה יותר, ולכן זה משתלם לחלק מהמשכירים למרות כאב הראש..

משותפים אפשר להוציא יותר שכר דירה

שותפים יוצאים בתדירות יותר גבוהה ואפשר לעלות שכר דירה

ואולי היה לו רקע קודם עם משפחה והעדיף שקט

אם לא טוב שהוא לא מעלה, אפשר לתת לו כסף מרצון..

בגדול זאת שאלה שלא תצפה לקבל תשובה ..

אפשר לכבס לבד

ואפשר אולי לנסות לשים במייבש כביסה, כנראה יוציא את הקוצים

טלח בעמ

אפשר לשים פנס מתחת לחולצה ואז חראות טוב יותר אם החולצה כהה.