ייאוש ייאוש ועוד ייאושEranlavi
עבר עריכה על ידי בסדר גמור בתאריך י' באב תשפ"ב 13:40

היי חברים. 

חיפשתי בגוגל משהו בנושא נדל”ן, והגעתי במקרה לדיון מעניין בפורום הזה .

ֿאז אחרי שקראתי את כולו, החלטתי לשתף פה את החברים, בתקווה לקבל איזה עיצה.

 

אז  אני ערן, בן 47 רווק חילוני— 

בגיל 34 הכרתי את עולם הבורסה דרך חבר.  

התחלתי לסחור וגם להשקיע במניות ,בתקווה שאצליח להביא לי רווחה כלכלית בהמשך חיי. 

ֿהשקעתי במניות גז,ביומד, קנאביס וכו , בסכומים מטורפים.

פעם הרווחתי 40,000 , פעם הפסדתי 70,000…..פעם הפסדתי 300,000…..פעם הרווחתי 

גם 150,000.  בקיצור—רכבת הרים במשך 12 שנה. 

 

לפני חודשיים, אחרי שהייתי ברווח של 180,000 שקל, על מניה ספציפית (אחרי שכבר הייתי מופסד 90 אחוז עליה ובדרך נס היא עלתה בחזרה), החלטתי לצאת סופית מהבורסה לתמיד.

לצערי, אחרי 12 שנים בשוק ההון, “תרמתי לבורסה”, 280,000 שקל! (אני יודע שזה הפסד נוראי, אבל האמינו לי שעד לפני שנה, הייתי עם הפסד הרבה יותר מטורף!, אז זה חצי נחמה).

 

אז נכון שאי אפשר לקחת ממני דוגמה על השקעות בבורסה

 (אני יודע שלא פעלתי נכון ולכן כל ההפסדים),אבל , זה לא הדיון כרגע.

 

הבעיה שלי היא אחרת, ולכן חשבתי להתייעץ איתכם כי אין לי עם מי, ואני במצב של ייאוש.

 

אז כאמור, אני בן 47 רווק. (שוב אומר, שאני יודע שבפורום הזה ,שכולם דתיים עם משפחות,ילדים וכו אני סוג של “חוצן” חחח,  אבל תשתדלו להתעלם מהסטטוס שלי.

 

אז ככה-

ֿאני מגיל 25 , חי בדירות שכורות!  דירות שהן פח אשפה וכבר די נמאס לי. פשוט נמאס לי.

היה לי חלום שההשקעה בבורסה, לאורך שנים, תניב לי מתישהו , מספיק  כסף ,

בכדי שאוכל לרכוש לעצמי , בעוד מספר שנים, דירה ראויה למגורים, 

אבל , לצערי, השנה, כאשר החלטתי לצאת סופית מהבורסה לאחר 12 שנים ,

ֿנפל לי האסימון, שזה כבר לא ייקרה ולכן , מעבר לייאוש שלי הנוכחי, 

אני מנסה לחשוב איך הולכים להיראות החיים שלי מעתה והלאה אחרי “ניפוץ החלום”.

 

אז קצת נתונים :

אני עובד ומרוויח כל חודש 25,000 שקל נטו.

וברשותי הון אישי של בסהכ מיליון שקל…..שלצערי, בעידן של היום, זה כלום ושום דבר

בכל מה שקשור לנדל”ן. (לפני 10 שנים זה היה נחשב).

 

 

אז אני בן 47…עוד 3 שנים בן 50…… ואני מסרב להשלים עם המציאות ,

שככה החיים שלי יצטרכו להיראות , בכל מה שקשור למקום מגוריי!?? 

 כמה עוד אוכל להמשיך ולהתכלב בדירות פח? 

ֿזה מאוד מייאש אותי מאוד.ֿֿ

 

מצד אחד, זה ברור שאני יכול לנסות ולשדרג את עצמי,

עם דירות להשכרה מהממות שאני יכול לגור בהן,

(גבעתיים, רמת גן, ראשון לציון, ֿחולון, בת ים, הרצליה וכו……כי אני עובד בתל אביב אז אני ממש לא יכול לגור בשומרון,בקריית גת או בכלל בפריפריה  )
אבל מצד שני, אם אני הולך לזרוק מעכשיו כל שנה, 85,000 שקל…..בגיל 60 אני כבר מחסל את כל המיליון שקל האלה. (אני כמובן ממשיך לעבוד, ומאוד מוכשר בתחום שבו אני עוסק, 

אבל מאיפה לי לדעת שבגיל 60 אמשיך עדיין לעבוד או להרוויח 25,000 שקל בחודש).

 

מצד שלישי, אני אומר שגם ככה החיים שלי מאכזבים, אני גם ככה מיואש,

גם ככה לא הקמתי משפחה משלי, אין לי וכנראה שגם לא יהיו לי ילדים  

אני די אדון לעצמי,

קח את המיליון שקל שיש לך, תיקח משכנתא של 1.5 מיליון שקלים….

ותקנה אחלה דירה חדשה דנדשה  (אפילו מקבלן ) !!

הרי ממילא אני אמור להרוויח 25,000 שקל כל חודש ( אפילו עשיתי לעצמי חישוב מפורט,

שגם עם נגיד משכנתא של 7000 שקל בחודש , אני מצליח בשנה לחסוך בערך 98,000 שקל נטו!)

בעשור אני אצליח לחסוך 980,000 שקל (כאמור, עם משכנתא של 7000 שקל!!! 

 

אז אני אשלם 6500-7000 משכנתא לתקופה של 15-20 שנה…ואגמור עם הדבר הזה ! 

אבל לפחות אתחיל לחיות ולגור בבית שיהיה לי כיף לחזור אליו הביתה .

 

ֿֿמצד רביעי, אני די מפחד להתחייב על 1.5 שקל.

ֿמצד חמישי, אני גם ככה על הדירת פח שלי הזו, ב 10 שנים אוציא 540,000 שקל! (והאמת,

אני לא מסוגל לדמיין אותי בכלל גר פה עד גיל 57! מעדיף למות כבר )

 

ֿֿבקיצור— אתם שמים לב שאני מאוד מבולבל.

 

אני מרגיש שה 12 שנים שביזבזתי על הבורסה ,

מגיל 34 , שהייתי יחסית עוד צעיר , ועד גיל 47 פשוט הרסו לי את החיים.  

 

אני מודע למציאות שבה אני חי, עם אנשים שבקושי גומרים את החודש ,והיו מאוד 

ֿשמחים למיליון שקל בבנק וכו וכו וכו…

ֿאבל לפחות הם בני 50 שהקימו משפחה, הביאו ילדים, חיים בזוגיות, עברו דברים בחיים וכו…

אֿני לעומתם, מרגיש כישלון נוראי כי אין לי…לא זה, ולא זה .

 

לסיום החפירה -

אני יודע שבפורום אין פה יועצי משכנתאות או נדלן

אבל היה פה כאמור, דיון לפני כמה זמן, שלקחו בו חלק כמה אנשים מביני עיניין

(פאז, הר חברון ועוד כמה ששכחתי את הכינויים),

אז אשמח אם הם יכולים לתת לי קצת מהתובנות שלהם.

כמובן שזה לא ייעוץ רשמי ואתם לא נושאים באחריות וכו.  אל דאגה  

 

המון תודה וסליחה על החפירה 


קראתי שוב ושוב ולא הצלחתי להבין מה בעצם אתה שואלפשוט אני..
הרי לגבי מה שהשקעת - זה כבר היה, ייעוץ לא יעזור.
לגבי האפשרות לקנות בית - ענית לעצמך, יש לך מספיק כסף בשביל לקנות בית ואתה מרוויח מספיק בשביל לשלם משכנתא.

אז מה אתה שואל...?
וואלה??Eranlavi

אתה לא חושב שלקחת משכנתא של 1.5 מיליון שקלים, זה קצת יומרני מידי?

 

בכוונה הזכרתי את גילי.

 

ֿֿאני לא בן 30. ואפילו לא בן 40.

 

ֿאני כבר 47 .

 

האינסטינקטים שלי חושבים בדיוק כמוך, ואני מתבשל עם ההחלטה הזו כבר מספר שבועות 

(מהרגע שהוצאתי את כל המיליון שקל שלי מהבורסה).

ֿאבל עדיין חושש.

 

תודה שהשבת  

למה יומרני? זאת משכנתא מאוד נמוכה ביחס להכנסה שלךפשוט אני..
רוב חבריי לוקחים משכנתא גדולה הרבה יותר, והם מרוויחים פחות ממך (מרוויחים פחות למרות שיש להם 2 משכורות בבית, ומהצד השני יש להם הרבה יותר הוצאות).

לגבי ההוצאות מסכים איתךEranlavi

ואולי זה היתרון שלי.

 

אגב, ראיתי רק לאחרונה את הממוצע של המשכנתאות שאנשים לוקחים….

ֿאז אם בעבר הממוצע היה 700,000–800,000 שקל….

ֿבשנים האחרונות , משום שהנדלן קפץ לשמיים, ממוצע המשכנתאות שאנשים לוקחים על עצמם קפץ לסכום האסטרונומי של מיליון שקל! 

 

אבל אתה כותב לי, שחברים שלך לקחו משכנתאות של יותר מ 1.5 מיליון שקל?  ומרוויחים 

ֿפחות ממני.

 

ֿאז ברור לך שהם היוצאים מן הכלל.

 

הממוצע , עם כל הטרפת של הנדל”ן, הוא מיליון שקל

 

הם ממש לא יוצאים מן הכללפשוט אני..
אם הממוצע של הפסיכומטרי הוא 530, אז מי שמקבל 650 הוא יוצא מן הכלל?

הממוצע הוא ממוצע, יש לו יתרונות ויש חסרונות, בהקשרים כלכליים הוא טוב בעיקר בשביל לראות מגמות ופחות בשביל להבין מצב נתון.

הרי הממוצע כולל אנשים שעוברים לגור בדירת 3 חדרים בדימונה, וגם משקיעי נדל''ן שמראש מוגבלים ל-50% משווי הנכס, הממוצע כולל מיליונרים שרוכשים בית בכפר שמריהו...

במילים אחרות, הממוצע הזה שאתה מדבר עליו מורכב ממאות אלפי ''יוצאים מן הכלל'', שביחד מייצרים איזה שהוא מספר שממוקם איפה שהוא ביניהם.
תקנה ואל תתמהמההמקורית
מיליון הון עצמי זה המון.
הכנסה של 25 נטו זה המון
קח בחשבון שככל שהגיל עולה יותר קשה לקבל משכנתא והצעות לביטוח חיים והוא גם עולה במחיר
גם אני לא הבנתי את ההתלבטות.
יש כסף - קונים אם רוצים
תודה המקורית - הגיל הוא בהחלט פקטור. את צודקתEranlavi

רק אבהיר שוב-

אין דירות שנדלקתי עליהן, שהן פחות מ 2.2-2.4-2.5 

 

רוב הדירות ב 1.7—-1.9…..ראיתי מחוץ לאיזורים שמתאימים לי.

 

ֿאז עדיין את אומרת , שלאור מה שכתבתי ממקודם,

גם אם אקח גג …עד 1.5 מיליון שקל משכנתא 

זה עדיין לא תהיה קפיצה מעל הפופיק? 

 

ֿכמובן שאת לא מייעצת ולא נושאת בשום אחריות,

ֿואני את ההחלטה אקבל לבד בהמשך…….

ֿאבל מעניין לשמוע עוד דיעות 

 

ֿתודה 

עם שכר של 25 נטו - ממש לאהמקורית
תתייעץ עם יועץ משכנתאות שייתן לך אינדיקציה פחות או יותר להחזר החודשי.
גם אתה עומד על יותר מ30 אחוז מימון והריביות הן יותר אטרקטיביות ככל שההון העצמי גדל
זה גם מה שאני חשבתיEranlavi

כמובן שחשבתי שבמידה ואקבל החלטה חיובית בעיניין,

ֿאני אקח גם יועץ משכנתאות בכדי שילווה אותי במו”מ עם הבנקים, בניית תמהיל וכו….

 

הבנתי שייעוץ כזה וליווי, מתחיל מ 5000 שקל ויכול להגיע גם עד 9000 שקל…

 

זה לא זול, אבל ממה שקראתי, שווה כל שקל .

 

  

בהחלט. ממליצה בחוםהמקורית
החיסכון בריביות בסכום ההחזר הסופי יכול להגיע גם ל200 אלף שקל. לפעמים יותר.
קפוץ למים. בהצלחה!
המון תודה לך מקורית! אתם עוזרים לי פהEranlavi


יומרני??נשוי+
על מה אתה מדבר? פורסם כבר שממוצע ההלוואות מהבנקים עבר את המיליון שקל. ומדובר שם על בעלי משפחות עם הרבה הוצאות מן הסתם.
אתה בתור רווק אמור להסתדר עם משכנתא אפסית של 500k והכנסה של 25k
משכנתא של 1.5. לא 500,000 Eranlavi

הלוואי עליי משכנתא של 500,000—כבר שלשום הייתי לוקח  

למה הלוואינשוי+
יש לך מליון ביד, תקנה דירה ב1.5 אם אתה חושש.
לפחות תעלה על הרכבת
בסכום הזה, במרכז, אפשר לעלות מקסימום על קורקינטפשוט אני..
אין דירות ב 1.5 במרכז.אין חיה כזוEranlavi
רוב הדירות הראויות (אתה לא שולח אותי עכשיו
לגור באותה דירת פח, רק עם משכנתא…)
מתחילות מ 2.3–2.5
אני התכוונתי במחיר למשתכןנשוי+
ואני מניח שאתה לא צריך בית גדול
אההה… הלוואי ואזכה במחיר למשתכן.Eranlavi
אבל ממש לא בונה או מחכה לזה,
משום שמדובר באלפים של אלפים שנרשמים לזה.
זה כמו לזכות בלוטו.
אף פעם לא נמשכתי לזה
אהה..אגב אתמול קיבלתי הודעה שלא זכיתי בהגרלהEranlavi


אח שלי תחיה את החלום על מה אתה מדבר??די שרוט
אין לך מחוייבות משפחתית, אתה אדון לעצמך, אתה מרוויח יפה מאוד, אין ילדים, תחיה את החלום.

אתה לא לא חייב דירה ב2.5 מיליון שקל. קח דירת 3 חדרים לא בתל אביב ב 1.9 מיליון. כבר חסכת 600K.

מה שכן, כדאי שתעשה את זה מהר לפני שגם דירת 3 חדרים תעלה ל 2.5 מיליון.

הערה: למרות שלי זה לא מפריע, תפסיק לקלל כאן. זה מביך.
דירה חדשה ב 1.9 ? איפה ראיתEranlavi

כל הדירות החדשות שראיתי לאחרונה, מתחילים מ 2.2—2.3

 

זה בראשון לציון, גבעתיים,רמת גן, חולון, הרצליה …אפילו בבת ים.

 

ֿאני חייב לציין שוב, שהתשובות שלכם מצד אחד , מאוד מפיחות בי תקווה כי אולי המצב 

ֿלא כזה “שחור”…אבל מצד שני, נראה לי שאתם די מקלים ראש בעובדה ,

ֿשאני כבר לא צעיר בן 25 שלוקח משכנתא ל 15-20 שנה…..

ֿאלא בן 47 .

ֿאמנם אני בריא כמו שור (תודה לאל), נראה 10 שנים פחות מהגיל שלי

אבל עדיין……47.

 

ֿֿאבל תודה לכם.

 

ֿֿנראה אם יהיו פה תגובות שונות.

אז מה אם אתה בן 47?ברגוע
בעבודה שלך יש הרבה שפורשים בגיל 55? אם לא אז לא מבין מה הבעיה. ובהנחה שאתה מפריש לפנסיה, אתה תוכל להמשיך לשלם משכנתא גם אחרי 67.
בד"כ אומרים לאנשים לא לקחת משכנתא של יותר משליש משכורת, אצלך המצב יותר טוב.

ובמקרה הכי גרוע שלא יהיה לך איך לשלם או שימאס לך מהדירה, אתה תמיד יכול למכור ולעבור לדירה יותר זולה. זה לא כמו השקעה בבורסה שהכסף עלול "להעלם"..
ייאוש כאשר אתה מרוויח 25 נטו???המאור הקטן

הכנסה ממוצעת למשפחה היא בסביבות 15 אלף בנטו (אולי אפילו פחות), ואתה רווק שמכניס 25 ובוכה?

 

מציע לך לצאת מהתפיסה שדירה משלך היא איזו מעלה מיוחדת, ופשוט להסתכל על זה כהוצאות דיור. סהכ ב 25 נטו יש לך אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות לשכור או לקנות, ואגב הבורסה זאת אולי האפשרות הטובה ביותר שלך לגבות את ההוצאה הזאת. כמובן באמצעות פיזור סיכונים נכון והגיוני.

מאור -תודה על התייחסותך . כמה הבהרותEranlavi

אני לא בוכה….אני פשוט מסתכל קדימה, וקצת מיואש ממה שאני רואה.

ֿהייאוש לא היה אצלי בגיל 20…ולא בגיל 27, לא ב 35 וגם לא ב 43.

 

ֿפשוט, אני מרגיש שלולא קורת גג שתהיה שלי, אני אהיה בבעיה.

 

ֿֿאני באמת אמור בגיל 58, להמשיך ולהיות נתון לחסדים של בעלי בתים, 

ֿאם הם כן יירצו להשכיר לי את הדירה שלהם, אם כן יעלו לך שכר דירה או לא………

ֿכל סוף שנה, הטלפון לבעל הבית שלי הופך למציק וסיוט עבורי.

 

ֿכבר חשבתי באמת להשאיר מאחוריי, את העניין הזה שתהיה לי דירה משלי, 

ֿואולי לנסות למצוא דירות להשכרה לטווח ארוך של 10 שנים….

ֿמדובר בד”כ באחלה דירות חדשות, עם חניה ,מעלית, בניין כמו שבא לי וכו וכו…..

אבל ממה שביררתי בפרוייקטים השונים, הכל תפוס.  באמת באמת!

ואגב, המחיר שם גם לא כזה זול, ומתחיל מ 6500…….שזה בערך כמו משכנתא שאני יכול לקחת.

 

ולגבי ההצעה שלך לבורסה—-

ֿתראה מאור…..אני מודע לזה שהתנהלתי במשך 12 שנים בבורסה,

בצורה לא נכונה (כבר כתבתי כמה הפסדתי), 

ואני מודע לזה שלא פיזרתי סיכונים, אבל אני גם מודע לכך שהבורסה לאורך זמן אכן

נותנת תשואה טובה. 

ֿאבל אני כ”כ נכוותי מהבורסה , ושמתי את החיים שלי “בהולד” משנת 2010 עד היום, 

שהיום כבר קשה לי נפשית להיכנס לשם עוד פעם , ולהשקיע שם מיליון שקל ועכשיו לחכות עוד 10 שנים . (אין טעם להיכנס עם פחות  הרי אני עובד בשוטף אז למה לי להחזיק כסף בעו”ש !)

 

ֿאני מניח שבמידה ואקנה דירה שממש ארצה , אשלם משכנתא ואגור במקום שממש יהיה לי כיף,

ֿאז במצב כזה, אני בהחלט יכול להפריש כל חודש עוד קצת כסף לבורסה מחדש לחיסכון נוסף.

ֿאבל לקחת עכשיו מיליון שקל ולהיכנס שוב—-קשה לי.

 

תודה על התייחסותך 

אסור לאנשים להתלונן אם יש אנשים במצב פחות טוב מהם?פשוט אני..

זה כמו שתגיד שאסור לאנשים להתלונן על קשיים בנישואין, כי לפחות יש להם זוגיות בזמן שיש רווקים שמתפללים לזיווג כבר שנים.

אם אכן זה החוק, לכולנו אסור להתלונן על כלום כל עוד יש ניצולי שואה בחיים...
אפשר להתלונן אבל למה ייאושהמאור הקטן

הבן אדם כתב כותרת מפוצצת על ייאוש. שבין השורות אתה מבין שכל הסיפור הוא על אדם שחושש שבגלל גילו הוא לא יקבל משכנתא מספיק גבוהה בשביל לקנות דירה חדשה ובגודל הרצוי במרכז.

בפועל:

-הוא יכול לגור כמעט בכל מקום שהוא רוצה. (גם אם לא לקנות..)

- הוא כנראה גם יכול לקנות דירה ולקחת משכנתא גם במחירים של היום.

- סך הכל הוא מרוויח לא רע במיוחד כרווק.

 

 

אז לא “קראת” אותי נכון.Eranlavi

הייאוש הוא אותנטי!!  לא שיקרתי ולא הייתי “דרמטי” מידי.

 

ֿֿהייאוש נובע מהעובדה שאני כבר בן 47, עם הרגשה שלא 

ֿהצלחתי להגשים שום כלום מהרווחה הכלכלית , לה כ”כ ייחלתי במהלך השנים.

 

וזה עוד מבלי שבכלל התחתנתי…

וֿמבלי שהקמתי משפחה , ילדים וכו…..

 

ֿֿאז מה עשיתי כל השנים האלה!?

עוד 3 שנים, אני בן 50.  זה לא צחוק!

 

בכל אופן, ככל שקראתי את התגובות של החברים פה, 

ֿהתחלתי להרגיש יותר מחוזק.ֿ

אז תודה.

אגב, שלא יובן לא נכוןEranlavi

סטטוס הרווקות שלי, הוא מבחירה בלבד.

 

ֿֿזה כמובן לא האישיו של הדיון פה

….אבל אם כבר התחלנו להכיר קצת, אז חשוב לי כבר לציין את זה,

ֿכי כבר קראתי פה , כאלה ששלחו אותי לאיזה מטפל טוב וכו.

ֿאז באמת תודה….אבל זו בחירה שלי. (נכון לעכשיו).

 

 

יש לך רווחה כלכלית בההמאור הקטן

רק תסתכל על המציאות שלך בעיניים חיוביות.

אגב פרנסה רק מה' יתברך, ובלי קשר תנסה למצוא בת זוג, לבסוף כל הברכה שיש לאדם מגיעה מאישתו.

תודה על האיחוליםEranlavi
אני דווקא מכיר די הרבה אנשים,
שאחרי שהתגרשו, השם ישמור מה שהם עוברים
בגלל האשה

אבל זה לא הנושא לדיון חח.

בכל אופן, תודה
אני גרה בצפון ובעלי ע6בד בהיי טק בצפוןספיר לבן
בצפון יש שוק היי טק מטורף. יש ביקנעם, בקיסריה ובחיפה מרכזי היי טק מאוד גדולים עם כל החברות שיש.
בוא תקנה דירה בפריפריה בצפון, ממש לא במחירים של אזור המרכז ותסתדר.
אולי כאן גם תזכה לישועה ותקים משפחה.
בהצלחה!
יש מגבלה לכמה שאפשר להתקדם בצפוןברגוע
אני מכיר את זה מגיסי ואחותי..
אבל האמת שעכשיו נותנים להם רוב הזמן לעבוד מהבית ורק פעם בשבוע בערך צריכים לנסוע לת"א
לדעתי אתה ניזון מסטיגמות לא ממש מבוססות.ספיר לבן
יש בצפון חברות ענק ועוד המון דברים.
לדעתי התקבעת על מחשבה שאי שאפשר לזוז מאזור המרכז (כמו עוד רבים וטובים שחושבים שאין מנוס מלהצטופף שם).
טוב..ברגוע
עבר עריכה על ידי ברגוע בתאריך ח' באב תשפ"ב 12:41

כתבתי רק מה ששמעתי מגיסי (גר בחיפה), ויש לו נסיון לא רע בהייטק

תודה ספיר יקירהEranlavi

אני עובד במרכז, ולכן לצערי הצפון לא רלוונטי מבחינתי .

 

זה לא אומר שאני חייב לגור בתל אביב, והאמת אני גם לא מחפש שם

כי לעולם לא אוכל לקנות שם דירה , במחירים המטורפים שיש שם. 

אבל אני כן חושב על חולון, בת ים,הרצליה, ראשון לציון  

ֿמבחינתי רמת גן וגבעתיים גם מושלם, אבל הן גם יחסית גם יקרות.

 

ֿאבל כאמור, אני לא יכול לעבור לצפון, מהסיבה הפשוטה שאני חייב לעבוד יחסית קרוב במרכז.

אין לי דרך אחרת

אפשר אולי קצת להרחיב אופקים מזרחהאורה שחורה
יש גם את פדואל עלי זהב בית אריה אלקנה עץ אפרים ברוכין אורנית שערי תקוה אריאל.
יש דרך אחרת
די לכיבושדי שרוט
אתה צודקאורה שחורה
אבל הוא חילוני, תלאביבי, יש לו משכנתא ובורסה על הראש
לא יודעת כמה מתאים לו להתנחל בכפר קאסם בשלב זה של חייו.
למרות ששם עם 25k נטו הוא יכול לבנות טאג' מאהל או איזה בורג' ח'ליפה אל כביר.
קודם כלאריק מהדרום
אתה גבר, ביולוגית אתה תוכל להוליד ילדים עד קרוב מאוד ליום מותך, אתה רק צריך פרטנרית צעירה מספיק, וזו אחת הבעיות עם הנשים שהשעון הביולוגי דופק להן מהר יחסית לגברים, לכן גם רוב הנשים צעירות מבעליהן ולכן גם בתי אבות הם לרוב בתי אימהות, (הן גם חיות בערך שנתיים וחצי בממוצע יותר מגברים אבל זה כבר קשור להרגלי אורח חיים, עישון, שתיה, ספורט, תזונה וכו')

שנית את מרוויח 25k נטו וגר בדירת פח? למה? ההוצאות על דיור במשק בית ממוצע הם כשליש מההכנסה נטו, הבנק יכול לאשר לך משכנתא עד 40 אחוז מההכנסה נטו (זה לא יהיה קל לשכנע אותו אבל טכנית אפשר) אתה יכול לשכורדירה ב10k לחודש ואני מניח שהדירות במרכז ב10k אינן דירות פח ותוכל לשמוח לחזור אליהן, אחרי שתתרגל לסטנדרט דיור כזה תדע מה אתה מחפש בבית ותוכל גם לקנות דירה כזאת וזה ייאש אותך פחות.

לגבי היאוש שמקנן בך, זה נשמע משהו חמור ואני מציע לך להשקיע במטפל טוב.

אני מכיר כמה אנשים שהתחתנו לראשונה אחרי גיל 50, אמנם זה קשה אבל לא בלתי אפשרי,בגיל שלך גם קשה לשנות הרגלים, יש לך את הסופר שלך, את המקצוע שלך, את המרפאה שלך וקשה הרבה יותר לחשוב על לעבור דירה לאזור אחר בארץ (סביר שאחד מכם יצטרך לעשות את זה ויהי מה) ולשנות אולי מקום עבודה וכל זה אבל תחשוב, מה היית מקריב בשביל אישה וילדים? זה אפשרי גם בגילאים מאוחרים מהגיל שלך, אבל זה קיים בכל מקום ולרוב נשים רוצות להתחתן יותר מגברים.

נוסף לכך, ההון שצברת והעבודה שמכניסה לך הרבה כל כך יוכלו לעזור לך למצוא מישהי, הרבה נשים מחפשות גבר עם גב כלכלי.

בהצלחה
היי אריקEranlavi

תודה על תשובתך.

ֿראשית, קצת מצחיק אותי שאתה קורה לזה “ההון שצברת”……

ֿאני כמובן מודה לבורא עולם על כל שקל , אבל לא נראה לי שבהתחשב בזה שאני רווק בגיל 47,

ֿוצברתי “מיליון שקל”, זה נחשב ל “הון”.

ֿבוא…אני בלי ילדים ,בלי משפחה——הייתי אמור להיות בגילי כבר מבוסס כלכלית.

ֿלפחות עם דירה.  

בכל אופן, אני מזכיר לך שאמנם אני מרוויח 25,000 שקל….אבל הפסדתי המון כסף בבורסה,

ֿוהיה לי תיק השקעות  ,שרק עכשיו בשנת 2022, אחרי 12 שנים ,

הוצאתי את כולו , ולכן אני מרגיש שרק עכשיו, שאני מחוץ לדבר הזה, אני יכול לאפשר לעצמי 

ֿקצת לחיות…………והדבר הראשון שהכי בא לי,זה לחזור לדירה שפשוט בא לי לחזור אליה

ולא לחירבה שבא אני גר.

 

ֿֿדירות ב 10,000 שקל למצוא בתל אביב, בהחלט אפשר וקל למצוא.

ֿאבל אתה לא חושב שאפילו אם אעבור במשך שנה (רק לטסט,כפי שכתבת),

ֿלא חבל על ה 120,000 שקל שיכולים כבר עכשיו לשמש אותי לרכישת דירה (בוא נגיד, שקראתי שסביב המשכנתא וקניית הדירה יש עוד המון הוצאות, כמו תיווך,שמאי, עורך דין, מס רכישה וכו וכו)<<<לא שווה לייעד את זה כבר למטרה הזו? 

 

תודה על התייחסותך 

שכירות זה לא בזבוז כסףאריק מהדרום
רוב האנשים חיים תקופה בשכירות עד שיש להם די כסף וכיוון לחשוב איפה יגורו ובאיזה תקציב.
באשר אליך ספציפית יש לך הון עצמי מספיק לדירה בארבע מליון שקל וההחזר החודשי שתוכל להחזיר הוא סביב 10 אלש"ח (כך שאנחנו נרד קצת מארבע מליון לכיוון של 3-3.5 ככה), בנק ישראל שהוא יצור סופר שמרני ביחס לעולם אומר לך שאתה יכול לרכוש דירה סבבה אפילו ביפו ואתה חושש לקחת הלוואה של 1.5 מליון? אפשר להבין אותך אחרי הטלטלה שעברת עם הבורסה, אבל אל תנסה להיות קתולי יותר מהאפיפיור ולא שמרני יותר מבנק ישראל, הכל טוב.
זה משעשע אותך אבל יש כאלה בגילך שאין להם הון כלל, ואפילו בחובות כבדים, אתה במצב כלכלי מצויין גם יחסית לגילך.
אכן אתה צודק ,אריקEranlavi

לפני חודש וחצי, עשיתי סתם בדיקה בטלפון עם הפקיד הבנק שלי, לגביי “אישור עקרוני למשכנתא”.ֿלאחר כמה ימים, חזרה תשובה שלא תהיה לי בעיה לקבל משכנתא, של 2 מיליון שקל.

 

ֿֿאז אכן אתה צודק……בנק ישראל מאפשר לי לקחת משכנתא,

אז “ למה שאהיה יותר צדיק מהאפיפיור”. 

 

ֿאז אין סיכוי שאקח 2 מיליון, כי וואלה, זה נראה לי מוגזם. (מי מבטיח לי שאעבוד עד גיל 65

או 70) 
אבל, אני כן מתלבט לגביי 1.5 מיליון ……..

 

ותוך כדי ההתלבטות, אני לפעמים אומר לעצמי,

שלא כל מה שתמיד רוצים ,אז חייבים להשיג, ואפשר ורצוי לדחות סיפוקים. 

ֿאבל ככל שאני קורא את מה שאתם כותבים לי , אני מבין שאולי אני סתם שם לעצמי 

ֿבגיל 47 מחסום, שאני לא בהכרח חייב לשים אותו……

ֿמחסום שכן משפיע על החיים שלי, לרעה. 

 

ֿאני לא אומר שדירה משלך זה “חזות הכל”,  אבל זה משהו שאני מאוד מאוד רוצה.

ומשהו שמרגיש לי שאני צריך.

 

תודה על התייחסותכם 

בעינייזוזיק העכבר
זה משעשע שאחרי כל כך הרבה שנים בבורסה עם השקעות בצורה לא מבוזרת מה שמלחיץ אותך זה לקחת משכנתא...
לקחת סיכונים הרבה יותר גדולים.

משכנתא כזו עם תקציב כמו שלך נראה לי מתאים אפילו לאנשים זהירים במיוחד

אתה לא מבין כמה שאתה צודקEranlavi

כשאני חושב על זה היום,בדיעבד, אני ממש לא מצליח להבין כיצד היה לי האומץ 

והתעוזה, להיכנס למניות (למשל למניות גז) בזמן קידוח , בסכומים של 100,000 שקל 

ֿ200,000 שקל, והייתה לי אפילו מניה אחת, שהגעתי איתה לסכום של 600,000.

ואחרי שהתרסקה 60 אחוז- עוד מיצעתי ומיצעתי כדי שאצליח לצאת ללא פגע.

 

יש שיקראו לזה “מהמר”, יש שיקראו לזה “אוהב ריגושים”…

ֿאבל זה באמת בא ממקום שהאמנתי בלב שלם, שאחת מההשקעות שלי תתפוס 

ֿכי גם האמנתי בחברות האלה שהשקעתי בהן!

 

בכל אופן, אני לא יודע למה לקחת משכנתא של 1.5 מיליון שקל, 

זה נראה לי כדבר הרבה פחות אחראי והחלטה הרת גורל, מאשר כל מה שעשיתי 

ֿב 12 השנים האחרונות בבורסה.

 

ֿאבל יש משהו בדבריך, זוזיק העכבר”

הי לךפאז
קודם כל די ברור לי שהכי הגיוני בשבילך לקנות דירה, אם לא עכשיו אימתי..
מליון שקל זה אחלה הון עצמי.
בסופו של דבר תשלום משכנתא זה כמו לשלם שכירות בערך.
סכום מסויים שיוצא לך מהחשבון כל חודש כל עוד אתה צריך קורת גג.
במקרה קיצון שיש בעיה תזרימית אפשר להקפיא את המשכנתא לתקופת מה.
במקרה עוד יותר קיצון, תוכל למכור את הדירה, וסביר שישאר לך יותר כסף ביד וגם תוציא פחות על שכירות בזמן הזה.

ולגבי משפחה וילדים, אם זה משהו שאתה רוצה בו אל תתייאש.
גבר בן 50 בטח בציבור שלך עוד יכול להקים בית וילדים. אם יש לך מחסומים פסיכולוגיים, גם על זה יש דרך להתגבר.
אה, ועד גיל 50 יכולים להיות לך כבר 2 ילדים טכנית

מציעה לך לנסות לעשות מה שאתה יכול ולא להרים ידיים מראש...

בהצלחה!

נ.ב אל תוותר על יועץ משכנתאות טוב שיעשה לך סדר בפחדים ביכולות וגם בהלוואה בתנאים טובים.
כמובן שאקח יועץ משכנתאות- ושאלה לי אלייךEranlavi

אם כבר הבאת את הדוגמה הזו לתרחיש קיצוני, של מכירת הדירה והיה ו…….

 

ֿיש לי שאלה בנושא, וסליחה מראש על הבורות.

 

ֿֿהרי אומרים , שאם נגיד לקחת משכנתא ל 20-30 שנה ,

ואתה פתאום רוצה לפרוע את כולה, אחרי 10 שנים, אז אתה משלם קנס (לפחות על 

ֿחלק מסויים ממנה, משום שהבנק מבחינתו נתן לך הלוואה עם ריבית, שהוא בנה עליך רווח

ולכן תצטרך לשלם קנס).

 

אז בואי רק לשם הדוגמה, אשאל אותך בכדי להבין.

 

נגיד ורכשתי דירה ב 2 מיליון שקל. (מיליון שקל הון עצמי….מיליון שקל משכנתא ל 20 שנה).

 אחרי שבוע (אני בכוונה מקצין רק לשם הדוגמה ֿ כדי להבהיר את הנקודה שלי  

ֿהחלטתי שאני חייב למכור אותה (לא משנה הסיבה. זה רק לשם הדוגמה).

מצאתי בנס קונה שיהיה מוכן לקנות את הדירה ב 2 מיליון שקל (בדיוק באותו סכום שקניתי).

 

ֿֿהאם במקרה כזה, אני פשוט מחזיר את המיליון שקל הלוואה לבנק, ו “בא שלום על ישראל”,?

או שבעצם הקנס יכול להיות גם קנס של 100,000…..200,000 וכו?

כי אז זה ממש משנה את התמונה, והפתרון שנתת-  “מקסימום מוכרים”,-  הוא בעצם 

ֿלא פיתרון כזה טריוויאלי .

 

רק להבהיר- ברור שאם אתכוון לרכוש דירה, אני לא מתכוון למכור אותה.

ֿזה היה רק לשם הדוגמה .

 

ֿתודה 

 

זה תלויפאז
בתנאים שתעשה עם הבנק וביועץ משכנתאות בדיוק מה המסלול שלך, זה כולל גם פרעון וכו.
לרוב באמת יהיה משתלם לך וגם תוכל למכור אותה בסכום של לפחות כמה מאות יותר גם חצי שנה אחרי, ככה שזה אמור לכסות
לפעמים יש אפשרות לגרור משכנתא לדירה אחרת אם תרצה.

אבל אם יש לך כוונה למכור אותה אחקי שבוע זה פחות מומלץ. אני כן מכירה מישהו שקנה דירה בבניה ואז התחרט ומכר אותה עדיין בבניה בכמה מאות טובות יותר אחרי כמה חודשים.

זה שונה לקנות על הנייר מאשרהמקורית
לקנות דירה יד2
אם כי המחירים באמת עולים
אבל בגלל שההחזר לבנק עולה על הסכום הרכישה, ובנוסף ברגע שלא גוררים יש קנסות יציאה מחלק מהמסלולים זה עלול להיות לא משתלם
נכוןפאז
ועדיין המחירים עולים גם בשוק הכללי.
אבל באמת לטווח השנים והחודשים לכל הפחות.
לקנות בשביל למכור אחרי שבוע לא שווה את הכאב ראש וגם לא כלכלי

אבל לפותח, בא נגיד שכנראה תפסיד פחות מבבורסה, והסיכוי שלך יהיה הרבה יותר גבוה וודאי...
לא. אני ממש לא מתכוון למכור אחרי שבוע Eranlavi
נתתי את זה בתור דוגמה,
כי את אמרת ״תקנה, ומקסימום תמכור…״.

אז נתתי דוגמה שהיא קצת קיצונית…
אבל הבנת למה התכוונתי.

תודה
אז לכןפאז
בטווח השבוע זה פחות מומלץ, אבל החל מקצת יותר זה אמור להיות סיכון נמוך ממה שהיה בבורסה.
מחיר למשתכן.נשוי+
תירשם ותחפש מקום כמה שיותר קרוב. תתפלא, יש דירות במיליון גם במרכז.
בקטע הזה אתה מסודר.
בעניין המשפחה אל תתייאש, אני מניח שיש מישהי שגם נמצאת בסיטואציה שלך. תמסה להתפלל על זה גם אם אתה חילוני.
האמת שנרשמתי לפני חודש וחצי למחיר למשתכןEranlavi

נרשמתי , שילמתי 250 שקל , וקיבלתי זכאות..

אֿבל מרוב שאני חושב שהסיכויים לזכות הם אפסיים, כמו בלוטו…..שכחתי בכלל שנרשמתי 

(לולא היית מזכירה לי עכשיו

דווקא מתחברת לחששות שלך וליאוש שלך.תיתי2
כי כמו שרמזת בסוף תגובותיך, יש לך התמודדות עם הימורים. 12 שנה בבורסה ב"רכבת הרים" שהובילה להפסדים כבדים, זה לא דבר של מה בכך.
וההתלבטויות שלך לגבי סוג דירה ולקיחת סיכון כלכלי הם חלק מ"הכל או כלום" של חייך...
אולי במקום המילה "יאוש" הייתי אומרת -
מטלטל עד שזה מתיש ומדכא
החיים שלך רכבת הרים ואתה חושש להתרסק, אפילו כשהמצפן סוף סוף קצת מכוון לכיוון יציב.
(ועדיין אני נזהרת מלומר לך מה נכון לעשות, כי אין נתונים על ההוצאות שלך והמאפיינים של ההוצאות שלך. אולי אתה צודק, והתחייבות למשכנתא כרגע היא גם סיכון גדול).

ההצעה שלי לך, זה להשקיע סכום (יש לך יכולת) בטיפול פסיכולוגי טוב.
לגעת בצורך בריגושים.
ואולי לפתוח פתח לדברים שאי אפשר לקנות בכסף - אהבה, חברות, זוגיות, ילדים.
וגם להיות בטוח ורגוע יותר לקראת קבלת החלטה כלכלית כמו משכנתא.
אין לי בעיית “הימורים” חלילהEranlavi
עבר עריכה על ידי Eranlavi בתאריך י' באב תשפ"ב 06:44
עבר עריכה על ידי Eranlavi בתאריך י' באב תשפ"ב 05:45

שכתבתי את הביטוי  “רכבת הרים”, ממש לא התכוונתי מהכיוון של בנאדם “מכור”.

אני יודע שאף בנאדם  “מכור”, לא יודה שהוא “מכור”, .  אבל אני מה זה לא…..! 

 

ֿ”מכור”, זה אחד שלא שולט בעצמו , אחד שכל היום רק נושם “הימורים”,

אחד שהיה לוקח הלוואות מהבנק ושם בבורסה, אחד שהיה לוקח מחברים בכדי לשים בבורסה.

אחד שהיה נכנס למקומות שהוא מאבד הכל.

 

אני  ברוך השם, מעולם לא הפסדתי כסף שלא היה לי.

ֿמעולם לא לקחתי הלוואות מהבנק  (אף על פי,שיכולתי בלחיצת כפתור באתר 

של הבנק, לבקש הלוואה והופ, היא בחשבון שלי——מעולם לא חשבתי לעשות את זה).

מעולם לא תיחמנתי בשביל עוד כסף  “להכניס לבורסה”, 

ֿהחיים שלי, לא סבבו 24/7 סביב הבורסה.

ֿלהיפך, אני לאורך השנים במקביל , גם עבדתי , השקעתי בתחום שלי, ישנתי מספיק שעות 

ֿכדי לקום לעבודה רענן, הצטיינתי בעבודה שלי, הייתי ממושמע, הייתי גם יוצא פה ושם

ֿעם חברים , והמשכתי את חיי, שלא בהכרח סבבו סביב הבורסה וכו וכו 

 

 

פשוט, לפעמים בכדי להצליח ,צריך להסתכן, וזה בדיוק מה שעשיתי .

ֿֿהכל היה אצלי לפי תוכנית, הכל היה אצלי שקול, הכל היה אצלי ממוקד למען המטרה.

באמת שהאמנתי בחברות האלה שהשקעתי בהן.

ֿאז נכון שלפעמים היה מדובר בחברות עם סיכון גבוה (כמו מניות גז בקידוח, מניות ביומד 

ֿלפני ניסוי קליני וכו……), אבל זה היה רק אחרי שבאמת קראתי על החברות, נכנסתי 

ֿוחקרתי עליהן, קראתי וגיבשתי החלטה שאני מוכן לקחת את הסיכון ! 

ֿזה ממש לא היה כמו לזרוק קוביה בקזינו. 

 

ֿֿאז נכון, ההרפתקאה הזו עלתה לי בסכום לא מבוטל של כסף (כאמור הפסד של  280,000 שקל ,

ב 12 שנים שהייתי בשוק ההון), אבל בואי….כשהחלטתי באופן סופי,

שאני יוצא מהשוק הזה ,ולא משקיע או מנסה יותר……אז מייד הפסקתי. וזהו.

ֿלא עברתי ייסורי גמילה או תקופה קשה, לא נאלצתי להתמודד עם “קריזים”: ……

זה גם לא היה אישיו מבחינתי……

ברגע שפשוט נפל לי האסימון , והבנתי,שמהבורסה לא תבוא הישועה 

כפי שתיכננתי בתוכנית המקורית שלי משנת 2010, ….פשוט עשיתי “קאט”, ובזה זה נגמר. 

 

ֿו..בואי….זה לא שהשארתי “איי חורבות” סביבי….

ֿאני לא חייב לאף אחד כסף…יש ברשותי עדיין מיליון שקל שעבדתי והשגתי בעמל רב.

ֿתראי לי עוד מהמר, שיש לו מיליון שקל בבנק ,

והוא לא חוזר “להמר” חחח. 

ֿאני מה זה לא שם.  הכי לא  

 

אני רואה את ההפסד שלי, כמו בעל עסק, שניסה להרים עסק , וכשל כישלון חרוץ.

 

ֿולסיום- אני אולי לא דתי,כמו רבים מהכותבים כאן.

ֿאבל אני בהחלט מאמין בבורא עולם.

ֿואני יותר ממאמין, שאולי להיות מיליונר, עשיר או מסודר כלכלית, 

זה לא בדיוק ב “תוכנית העבודה” שבורא עולם ייעד לי.

לצערי, לקח לי יותר מ 30 שנה להבין את זה! (כן..אני זוכר מגיל מאוד צעיר שזה היה החלום).

מה שכן, אני לפחות מתנחם בעובדה, שהוא נתן לי להגשים את החלום המקצועי שלי (מאז גיל 15

שחלמתי על זה),להצליח מאוד בתחום שלי, ובנוסף גם להרוויח יחסית משכורת מכובדת

(שוב…25,000 שקל ֿהיום זו משכורת טובה, למרות שבישראל הכל יקר),

אז אם צריך להסתכל גם על חצי הכוס המלאה, אז אני מודה לו על זה,

גם אם אני כבר לא אהיה , הבנאדם הכי מאושר שיכולתי להיות .

 

כסף יש לך, דברים אחרים אין לךראשיתך
נראה לי הדאגה שלך לא צריכה להיות על הכסף, אלא על דברים אחרים שעוד לא השגת... ואפשר להשיג אותם במקביל. וכשתשיג אותם אולי תרגיש מהו אושר ממשי יותר ממספרים
אוקייEranlavi
אם יש לי מחשבות טורדניות ,
שסובבות סביב הכסף ו פרנסה ,
ושאלות כמו ״מה יהיה העתיד שלי״,
ו ״איזה איכות חיים אני רוצה״,
אז נראה לי שהדאגה שלי היא לא לחינם.

ברור שהפרנסה והכסף, זה מהשם יתברך….
ו… עדיין……. המחשבות רצות קדימה….
לא כשאני עוד איכשהו ״צעיר״…..
אלא לאיזה עתיד אני מביא את עצמי…

תודה לך על התייחסותך
אולי אצא שטחית, אבלקופצת
לא יודעת... חיים פעם אחת, וגם זה קצר מאוד...

יש לך חלום של בית יפה? יש לך כסף לממן את החלום? - עוף על זה בכל הכוח!!

אם לא - לעד תקנן בך תחושת החמצה...
היי “קופצת”, את ממש לא שטחית לדעתי Eranlavi

מאוד מתחבר לתפיסת העולם שלך,

וגם לי יצא המון פעמים לחשוב  ש….. “וואלה, חיים רק פעם אחת, אז למה לא ללכת

ולהגשים רצונות , כי אם לא אעשה זאת, אז תחושת הפיספוס תהיה גדולה הרבה יותר”. 

 

אז בהחלט אימצתי ועשיתי את זה

 

נכנסתי לשוק ההון, בתקווה “לעוף על זה בכל הכח”, כמו שאת אומרת

 

הבעיה היא ,שהייתי קרוב ….סנטימטר מהתרסקות . (280,000 שקל הפסד ב 12 שנים…..

אבל במהלך השנים זה גם הגיע ל 700,000.   קרה לי בהחלט נס)!!!

 

לכן, אולי היום אני כבר פחות אמיץ 

הו, זו דוגמא מעולה.קופצת
תחשוב שלא היית נכנס לשוק ההשקעות כי היית חושש וכ'ו - כל הזמן היית חי בתחושה: וואי, מי יודע כמה היית יכול להרויח, כמה כסף היה יכול להיות לי כבר עכשיו...

במקום זה - עשית את זה, היית שם - הכי חשוב הסקת מסקנות לעתיד - ועכשיו אתה פנוי לשלב הבא בחיים.
ובגלל שעברת מה שעברת עם הכסף - את החלום הבא על הבית אתה תגשים בצורה מושכלת יותר. והנתונים הכספיים שהצגת - בהחלט עונים לדעתי על ההגדרה: "צורה מושכלת"

תגשים את החלום העכשוי שלך, כדי שיהיה לך מקום לחלום הבא... אחרת תישאר תקוע כל הזמן עם הבית בראש..

ובינינו- הכיף של החיים פה בעולם זה לחלום על משהו, לרצות אותו מאוד, לעבוד על זה - ולהגשים.
את כ”כ צודקתEranlavi

אין כמו להגשים חלום!

 

אני למשל, מגיל 15-17 בערך, היה לי ממש חלום לעסוק ולהצליח בתחום מסויים.ֿ

ֿאני ממש זוכר את עצמי בתור נער צעיר, מסתכל כמה שנים קדימה, בתור בנאדם בוגר

ומייחל לרגע שבו אעסוק בתחום מסויים שכ”כ רציתי.

 

רק בגיל 28 בערך ֿהתחלתי  ֿלהיכנס ממש לתחום….

ֿֿאחרי המון זמן של לימודים,השקעה, יצירת קשרים וכו…..

ורק בגיל 35 התחלתי גם ממש להרוויח יפה,  

והיום אני נחשב לדי מצליח בתחום שלי, ואיתו גם השכר.

 

אז תמיד שקצת “באסה” לי, אני מזכיר לעצמי את אותו נער בן 15, שממש רצה להיות 

ֿהיום מבחינה מקצועית איפה שהוא נמצא……ופשוט להגיד “תודה לבורא עולם”.

 

אין כמו להגשים חלום או רצון.

 

 

מציעה לך לקנות דירה לא במרכז במחיר נמוך יותרבת חוה
דירה עם משכנתא קטנה ולהשכיר אותה. יתכן שבכסף של השכירות תוכל לשלם את המשכתא או את מרבית הסכום.
במקביל תמשיך לשכור במרכז כי אתה עובד שם.
אבל תוכל להיות יותר רגוע שבמקרה הכי גרוע כשתפסיק לעבוד תמיד תוכל לבוא לגור בדירה הזו ותהיה לך פינה שלך ורוגע נפשי שלא תזרק לרחוב.
אתה יכול מלכתחילה כי כשתצא לפנסיה ותעזוב את העבודה תגור שם (שכן אז לא תצטרך לגור במרכז כי זה קרוב לעבודה).
אני פחות בעיניין של זה. פירטתי למעלהEranlavi
אבל תודה לך על ההתייחסות
לא הייתי מסתכלתלמה לא123

על 12 השנים שעברת בבורסה כבזבוז, בעיניי שום דבר שעברנו בחיים זה לא בזבוז, כל עוד אנחנו מפיקים מזה לקחים

בזמן הזה חיית, בילית, נהנית לפעמים מתחושה שיש לך הרבה כסף, מניחה שנסעת פה ושם לחו"ל לחופשות, הכרת אנשים חדשים וכו' וכו'

ובעיקר התנסת בדבר חדש שלא הכרת, זו גם הנאה לפרקים.

 

לא. אז זהו.. שאת לא מבינהEranlavi
משנת 2010 שנכנסתי לבורסה…. הכל היה כיף ונחמד, התחלתי להתעניין יותר בכלכלה, מצאתי נושאי שיחה משותפים עם אנשים,
פה ושם הרווחתי, פה ושם הפסדתי…
אבל בסהכ, ההתחלה הייתה כייפית, ובעיקר
התחושה של ״בעזרת השם, בעתיד, עם השקעות כמו אלה, אני הולך להיות מסודר בחיים״.
כי באמת כל מה שהרווחתי, תמיד דחפתי לשוק המניות.

ב 2015, חטפתי את המכה הכי אכזרית שהייתה לי.
הפסדי לאחר שנה של תהפוכות 500,000 על איזה 3 חברות שקרסו דווקא באותה שנה! (מתחומים שונים).
ואז אפשר לומר שמשנת 2015, עד שנת 2020, חייתי ״חרא״ חיים! הייתי כל-כך מאוכזב וחסר אנרגיות.
ואז ב 2020, עוד באה הקורונה, שבכלל ריסקה
את כל התיק הספציפי שהיה לי (למרות שהשוק התאושש מהר, למניות שלי לקח עד שנת 2022 להתאושש).
וזהו— ב 2022, הרווחתי יפה…. ויצאתי כליל מהבורסה… עם סהכ הפסד של 280,000 ב 12 שנים.

אז לא! מבחינתי, אלה היו 12 שנים של ביזבוז זמן.
12 שנים שהחזירו אןתי לקרקע המציאות, שאת החלום על ״רווחה כלכלית״, כבר לא אוכל להגשים.

זה מתסכל , זה מייאש.
אבל אין מה לעשות. אני כבר מספיק מבוגר
כדי לדעת שלפעמים ״חלומות לחוד ומציאות לחוד״.

אז בקיצור- 12 שנים שהלכו סתם! פשוט סתם.
החיים שלי היו יכולים להיראות אחרת, אם לא הייתי מכיר את הדבר הזה שנקרא ״שוק ההון״.

תודה על תשובתך
חבל פשוט שאת כל חייךלמה לא123

אתה מנתב להצלחה כלכלית

חוץ מכסף יש עוד דברים ועוד השקעות, ועוד הנאות

ואני אחדדלמה לא123

אני אשמח להחליף תיק חובות איתך

אני הפסדתי דירה שלי ויש לי עוד הרבה חובות, אבל מעולם לא חשבתי שהשנים שעבדתי עבור הדירה ,הן בזבוז, ממש לא.

הספקתי ועשיתי המון בשנים האלה, חוץ מבעל וילדים, חבל שאתה מסתכל על החיים דרך מטבע הכסף

ככה אני רואה את זה

ענית לבד אחי, על מה שטענתי כל הזמן!Eranlaviאחרונה
ראשית, מצטער לשמוע על החובות שלך
ובטח על זה שהפסדת דירה.
מאחל לך בהמשך, שפע ועוד שפע.

שנית— כתבת בדיוק את מה שאני טוען.

אמנם אתה כרגע נמצא במקום שאתה נמצא,
אבל לפחות יש לך זוגיות….. הבאת ילדים לעולם, הפכת לאבא, הקמת משפחה…… הכל מעולה!

אני לעומתך, לא עשיתי שום דבר מזה.
אני לא רוצה להיכנס עכשיו מהן הסיבות וכו…
כי אני באמת חושב שזה מה זה לא רלוונטי…..
ואין שום קשר לבורסה.

אבל כפי שכתבתי ממקודם, מעבר לקטע הכספי,
לך , במשך השנים, היו ומטרות להגשים…. והגשמת.
(אני יודע שהקמת משפחה, אצל רוב האנשים,
זו התכלית. לצערי , לא אצלי).

אני, רק השנה,בגיל 47,
אחרי 12 שנים של ״תקווה״ ו ״ציפייה״ , של לבנות לעצמי חיים עם ״נוחות כלכלית״, נפל לי האסימון שכלום מזה כבר לא ייקרה.

יש משהו לא כייפי, בלחיות בתחושה של ״כבר אין לי יותר חלומות כי זה כבר לא יכול לקרות״,
אז תאמין לי ,שלא היית רוצה להתחלף איתי….
עם כל החובות שלך.

תהנה עם המשפחה
בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תגובה מהממת!יעל...אחרונה

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשןאחרונה

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטהאחרונה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

מחפשים ישוב תורני כייפי,קהילתי וחם לגור בו.מכירים?עינב66

אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..

רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.

תורני

עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית

לא צפון.

חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...

אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.

יש לכן רעיונות?

אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)

תורני וכייפי, היילכו שניהם יחדיו? 😉פשוט אני..

יהודית ודמוקרטיתאריק מהדרום

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&oזוזיק העכבראחרונה

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמשaibrainora

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

היישובים החדשים זה נשמע מדהיםפתית שלג

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

מה ההגדרה של כייפי?לאחדשה

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

כייפי מבחינתי קהילתי וחם, מקבל.עינב66

חושבת שבעיקר כל ההתיישבות הצעירה היישובים החדשיםלאחדשה

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישוaibrainora

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

מומלץ מאוד - עטרת.רייצ'וש

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

אני גר באדוריים. היישוב בתמונה ששמו בערוץנחשון מהרחברון

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

מבואות ועשאל לא מאותגרים ביטחונית?ggg

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.

מחפשת המלצה לצימר ברמת הגולןשלומית.

לזוג.

תודה רבה!!