ייאוש ייאוש ועוד ייאושEranlavi
עבר עריכה על ידי בסדר גמור בתאריך י' באב תשפ"ב 13:40

היי חברים. 

חיפשתי בגוגל משהו בנושא נדל”ן, והגעתי במקרה לדיון מעניין בפורום הזה .

ֿאז אחרי שקראתי את כולו, החלטתי לשתף פה את החברים, בתקווה לקבל איזה עיצה.

 

אז  אני ערן, בן 47 רווק חילוני— 

בגיל 34 הכרתי את עולם הבורסה דרך חבר.  

התחלתי לסחור וגם להשקיע במניות ,בתקווה שאצליח להביא לי רווחה כלכלית בהמשך חיי. 

ֿהשקעתי במניות גז,ביומד, קנאביס וכו , בסכומים מטורפים.

פעם הרווחתי 40,000 , פעם הפסדתי 70,000…..פעם הפסדתי 300,000…..פעם הרווחתי 

גם 150,000.  בקיצור—רכבת הרים במשך 12 שנה. 

 

לפני חודשיים, אחרי שהייתי ברווח של 180,000 שקל, על מניה ספציפית (אחרי שכבר הייתי מופסד 90 אחוז עליה ובדרך נס היא עלתה בחזרה), החלטתי לצאת סופית מהבורסה לתמיד.

לצערי, אחרי 12 שנים בשוק ההון, “תרמתי לבורסה”, 280,000 שקל! (אני יודע שזה הפסד נוראי, אבל האמינו לי שעד לפני שנה, הייתי עם הפסד הרבה יותר מטורף!, אז זה חצי נחמה).

 

אז נכון שאי אפשר לקחת ממני דוגמה על השקעות בבורסה

 (אני יודע שלא פעלתי נכון ולכן כל ההפסדים),אבל , זה לא הדיון כרגע.

 

הבעיה שלי היא אחרת, ולכן חשבתי להתייעץ איתכם כי אין לי עם מי, ואני במצב של ייאוש.

 

אז כאמור, אני בן 47 רווק. (שוב אומר, שאני יודע שבפורום הזה ,שכולם דתיים עם משפחות,ילדים וכו אני סוג של “חוצן” חחח,  אבל תשתדלו להתעלם מהסטטוס שלי.

 

אז ככה-

ֿאני מגיל 25 , חי בדירות שכורות!  דירות שהן פח אשפה וכבר די נמאס לי. פשוט נמאס לי.

היה לי חלום שההשקעה בבורסה, לאורך שנים, תניב לי מתישהו , מספיק  כסף ,

בכדי שאוכל לרכוש לעצמי , בעוד מספר שנים, דירה ראויה למגורים, 

אבל , לצערי, השנה, כאשר החלטתי לצאת סופית מהבורסה לאחר 12 שנים ,

ֿנפל לי האסימון, שזה כבר לא ייקרה ולכן , מעבר לייאוש שלי הנוכחי, 

אני מנסה לחשוב איך הולכים להיראות החיים שלי מעתה והלאה אחרי “ניפוץ החלום”.

 

אז קצת נתונים :

אני עובד ומרוויח כל חודש 25,000 שקל נטו.

וברשותי הון אישי של בסהכ מיליון שקל…..שלצערי, בעידן של היום, זה כלום ושום דבר

בכל מה שקשור לנדל”ן. (לפני 10 שנים זה היה נחשב).

 

 

אז אני בן 47…עוד 3 שנים בן 50…… ואני מסרב להשלים עם המציאות ,

שככה החיים שלי יצטרכו להיראות , בכל מה שקשור למקום מגוריי!?? 

 כמה עוד אוכל להמשיך ולהתכלב בדירות פח? 

ֿזה מאוד מייאש אותי מאוד.ֿֿ

 

מצד אחד, זה ברור שאני יכול לנסות ולשדרג את עצמי,

עם דירות להשכרה מהממות שאני יכול לגור בהן,

(גבעתיים, רמת גן, ראשון לציון, ֿחולון, בת ים, הרצליה וכו……כי אני עובד בתל אביב אז אני ממש לא יכול לגור בשומרון,בקריית גת או בכלל בפריפריה  )
אבל מצד שני, אם אני הולך לזרוק מעכשיו כל שנה, 85,000 שקל…..בגיל 60 אני כבר מחסל את כל המיליון שקל האלה. (אני כמובן ממשיך לעבוד, ומאוד מוכשר בתחום שבו אני עוסק, 

אבל מאיפה לי לדעת שבגיל 60 אמשיך עדיין לעבוד או להרוויח 25,000 שקל בחודש).

 

מצד שלישי, אני אומר שגם ככה החיים שלי מאכזבים, אני גם ככה מיואש,

גם ככה לא הקמתי משפחה משלי, אין לי וכנראה שגם לא יהיו לי ילדים  

אני די אדון לעצמי,

קח את המיליון שקל שיש לך, תיקח משכנתא של 1.5 מיליון שקלים….

ותקנה אחלה דירה חדשה דנדשה  (אפילו מקבלן ) !!

הרי ממילא אני אמור להרוויח 25,000 שקל כל חודש ( אפילו עשיתי לעצמי חישוב מפורט,

שגם עם נגיד משכנתא של 7000 שקל בחודש , אני מצליח בשנה לחסוך בערך 98,000 שקל נטו!)

בעשור אני אצליח לחסוך 980,000 שקל (כאמור, עם משכנתא של 7000 שקל!!! 

 

אז אני אשלם 6500-7000 משכנתא לתקופה של 15-20 שנה…ואגמור עם הדבר הזה ! 

אבל לפחות אתחיל לחיות ולגור בבית שיהיה לי כיף לחזור אליו הביתה .

 

ֿֿמצד רביעי, אני די מפחד להתחייב על 1.5 שקל.

ֿמצד חמישי, אני גם ככה על הדירת פח שלי הזו, ב 10 שנים אוציא 540,000 שקל! (והאמת,

אני לא מסוגל לדמיין אותי בכלל גר פה עד גיל 57! מעדיף למות כבר )

 

ֿֿבקיצור— אתם שמים לב שאני מאוד מבולבל.

 

אני מרגיש שה 12 שנים שביזבזתי על הבורסה ,

מגיל 34 , שהייתי יחסית עוד צעיר , ועד גיל 47 פשוט הרסו לי את החיים.  

 

אני מודע למציאות שבה אני חי, עם אנשים שבקושי גומרים את החודש ,והיו מאוד 

ֿשמחים למיליון שקל בבנק וכו וכו וכו…

ֿאבל לפחות הם בני 50 שהקימו משפחה, הביאו ילדים, חיים בזוגיות, עברו דברים בחיים וכו…

אֿני לעומתם, מרגיש כישלון נוראי כי אין לי…לא זה, ולא זה .

 

לסיום החפירה -

אני יודע שבפורום אין פה יועצי משכנתאות או נדלן

אבל היה פה כאמור, דיון לפני כמה זמן, שלקחו בו חלק כמה אנשים מביני עיניין

(פאז, הר חברון ועוד כמה ששכחתי את הכינויים),

אז אשמח אם הם יכולים לתת לי קצת מהתובנות שלהם.

כמובן שזה לא ייעוץ רשמי ואתם לא נושאים באחריות וכו.  אל דאגה  

 

המון תודה וסליחה על החפירה 


קראתי שוב ושוב ולא הצלחתי להבין מה בעצם אתה שואלפשוט אני..
הרי לגבי מה שהשקעת - זה כבר היה, ייעוץ לא יעזור.
לגבי האפשרות לקנות בית - ענית לעצמך, יש לך מספיק כסף בשביל לקנות בית ואתה מרוויח מספיק בשביל לשלם משכנתא.

אז מה אתה שואל...?
וואלה??Eranlavi

אתה לא חושב שלקחת משכנתא של 1.5 מיליון שקלים, זה קצת יומרני מידי?

 

בכוונה הזכרתי את גילי.

 

ֿֿאני לא בן 30. ואפילו לא בן 40.

 

ֿאני כבר 47 .

 

האינסטינקטים שלי חושבים בדיוק כמוך, ואני מתבשל עם ההחלטה הזו כבר מספר שבועות 

(מהרגע שהוצאתי את כל המיליון שקל שלי מהבורסה).

ֿאבל עדיין חושש.

 

תודה שהשבת  

למה יומרני? זאת משכנתא מאוד נמוכה ביחס להכנסה שלךפשוט אני..
רוב חבריי לוקחים משכנתא גדולה הרבה יותר, והם מרוויחים פחות ממך (מרוויחים פחות למרות שיש להם 2 משכורות בבית, ומהצד השני יש להם הרבה יותר הוצאות).

לגבי ההוצאות מסכים איתךEranlavi

ואולי זה היתרון שלי.

 

אגב, ראיתי רק לאחרונה את הממוצע של המשכנתאות שאנשים לוקחים….

ֿאז אם בעבר הממוצע היה 700,000–800,000 שקל….

ֿבשנים האחרונות , משום שהנדלן קפץ לשמיים, ממוצע המשכנתאות שאנשים לוקחים על עצמם קפץ לסכום האסטרונומי של מיליון שקל! 

 

אבל אתה כותב לי, שחברים שלך לקחו משכנתאות של יותר מ 1.5 מיליון שקל?  ומרוויחים 

ֿפחות ממני.

 

ֿאז ברור לך שהם היוצאים מן הכלל.

 

הממוצע , עם כל הטרפת של הנדל”ן, הוא מיליון שקל

 

הם ממש לא יוצאים מן הכללפשוט אני..
אם הממוצע של הפסיכומטרי הוא 530, אז מי שמקבל 650 הוא יוצא מן הכלל?

הממוצע הוא ממוצע, יש לו יתרונות ויש חסרונות, בהקשרים כלכליים הוא טוב בעיקר בשביל לראות מגמות ופחות בשביל להבין מצב נתון.

הרי הממוצע כולל אנשים שעוברים לגור בדירת 3 חדרים בדימונה, וגם משקיעי נדל''ן שמראש מוגבלים ל-50% משווי הנכס, הממוצע כולל מיליונרים שרוכשים בית בכפר שמריהו...

במילים אחרות, הממוצע הזה שאתה מדבר עליו מורכב ממאות אלפי ''יוצאים מן הכלל'', שביחד מייצרים איזה שהוא מספר שממוקם איפה שהוא ביניהם.
תקנה ואל תתמהמההמקורית
מיליון הון עצמי זה המון.
הכנסה של 25 נטו זה המון
קח בחשבון שככל שהגיל עולה יותר קשה לקבל משכנתא והצעות לביטוח חיים והוא גם עולה במחיר
גם אני לא הבנתי את ההתלבטות.
יש כסף - קונים אם רוצים
תודה המקורית - הגיל הוא בהחלט פקטור. את צודקתEranlavi

רק אבהיר שוב-

אין דירות שנדלקתי עליהן, שהן פחות מ 2.2-2.4-2.5 

 

רוב הדירות ב 1.7—-1.9…..ראיתי מחוץ לאיזורים שמתאימים לי.

 

ֿאז עדיין את אומרת , שלאור מה שכתבתי ממקודם,

גם אם אקח גג …עד 1.5 מיליון שקל משכנתא 

זה עדיין לא תהיה קפיצה מעל הפופיק? 

 

ֿכמובן שאת לא מייעצת ולא נושאת בשום אחריות,

ֿואני את ההחלטה אקבל לבד בהמשך…….

ֿאבל מעניין לשמוע עוד דיעות 

 

ֿתודה 

עם שכר של 25 נטו - ממש לאהמקורית
תתייעץ עם יועץ משכנתאות שייתן לך אינדיקציה פחות או יותר להחזר החודשי.
גם אתה עומד על יותר מ30 אחוז מימון והריביות הן יותר אטרקטיביות ככל שההון העצמי גדל
זה גם מה שאני חשבתיEranlavi

כמובן שחשבתי שבמידה ואקבל החלטה חיובית בעיניין,

ֿאני אקח גם יועץ משכנתאות בכדי שילווה אותי במו”מ עם הבנקים, בניית תמהיל וכו….

 

הבנתי שייעוץ כזה וליווי, מתחיל מ 5000 שקל ויכול להגיע גם עד 9000 שקל…

 

זה לא זול, אבל ממה שקראתי, שווה כל שקל .

 

  

בהחלט. ממליצה בחוםהמקורית
החיסכון בריביות בסכום ההחזר הסופי יכול להגיע גם ל200 אלף שקל. לפעמים יותר.
קפוץ למים. בהצלחה!
המון תודה לך מקורית! אתם עוזרים לי פהEranlavi


יומרני??נשוי+
על מה אתה מדבר? פורסם כבר שממוצע ההלוואות מהבנקים עבר את המיליון שקל. ומדובר שם על בעלי משפחות עם הרבה הוצאות מן הסתם.
אתה בתור רווק אמור להסתדר עם משכנתא אפסית של 500k והכנסה של 25k
משכנתא של 1.5. לא 500,000 Eranlavi

הלוואי עליי משכנתא של 500,000—כבר שלשום הייתי לוקח  

למה הלוואינשוי+
יש לך מליון ביד, תקנה דירה ב1.5 אם אתה חושש.
לפחות תעלה על הרכבת
בסכום הזה, במרכז, אפשר לעלות מקסימום על קורקינטפשוט אני..
אין דירות ב 1.5 במרכז.אין חיה כזוEranlavi
רוב הדירות הראויות (אתה לא שולח אותי עכשיו
לגור באותה דירת פח, רק עם משכנתא…)
מתחילות מ 2.3–2.5
אני התכוונתי במחיר למשתכןנשוי+
ואני מניח שאתה לא צריך בית גדול
אההה… הלוואי ואזכה במחיר למשתכן.Eranlavi
אבל ממש לא בונה או מחכה לזה,
משום שמדובר באלפים של אלפים שנרשמים לזה.
זה כמו לזכות בלוטו.
אף פעם לא נמשכתי לזה
אהה..אגב אתמול קיבלתי הודעה שלא זכיתי בהגרלהEranlavi


אח שלי תחיה את החלום על מה אתה מדבר??די שרוט
אין לך מחוייבות משפחתית, אתה אדון לעצמך, אתה מרוויח יפה מאוד, אין ילדים, תחיה את החלום.

אתה לא לא חייב דירה ב2.5 מיליון שקל. קח דירת 3 חדרים לא בתל אביב ב 1.9 מיליון. כבר חסכת 600K.

מה שכן, כדאי שתעשה את זה מהר לפני שגם דירת 3 חדרים תעלה ל 2.5 מיליון.

הערה: למרות שלי זה לא מפריע, תפסיק לקלל כאן. זה מביך.
דירה חדשה ב 1.9 ? איפה ראיתEranlavi

כל הדירות החדשות שראיתי לאחרונה, מתחילים מ 2.2—2.3

 

זה בראשון לציון, גבעתיים,רמת גן, חולון, הרצליה …אפילו בבת ים.

 

ֿאני חייב לציין שוב, שהתשובות שלכם מצד אחד , מאוד מפיחות בי תקווה כי אולי המצב 

ֿלא כזה “שחור”…אבל מצד שני, נראה לי שאתם די מקלים ראש בעובדה ,

ֿשאני כבר לא צעיר בן 25 שלוקח משכנתא ל 15-20 שנה…..

ֿאלא בן 47 .

ֿאמנם אני בריא כמו שור (תודה לאל), נראה 10 שנים פחות מהגיל שלי

אבל עדיין……47.

 

ֿֿאבל תודה לכם.

 

ֿֿנראה אם יהיו פה תגובות שונות.

אז מה אם אתה בן 47?ברגוע
בעבודה שלך יש הרבה שפורשים בגיל 55? אם לא אז לא מבין מה הבעיה. ובהנחה שאתה מפריש לפנסיה, אתה תוכל להמשיך לשלם משכנתא גם אחרי 67.
בד"כ אומרים לאנשים לא לקחת משכנתא של יותר משליש משכורת, אצלך המצב יותר טוב.

ובמקרה הכי גרוע שלא יהיה לך איך לשלם או שימאס לך מהדירה, אתה תמיד יכול למכור ולעבור לדירה יותר זולה. זה לא כמו השקעה בבורסה שהכסף עלול "להעלם"..
ייאוש כאשר אתה מרוויח 25 נטו???המאור הקטן

הכנסה ממוצעת למשפחה היא בסביבות 15 אלף בנטו (אולי אפילו פחות), ואתה רווק שמכניס 25 ובוכה?

 

מציע לך לצאת מהתפיסה שדירה משלך היא איזו מעלה מיוחדת, ופשוט להסתכל על זה כהוצאות דיור. סהכ ב 25 נטו יש לך אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות לשכור או לקנות, ואגב הבורסה זאת אולי האפשרות הטובה ביותר שלך לגבות את ההוצאה הזאת. כמובן באמצעות פיזור סיכונים נכון והגיוני.

מאור -תודה על התייחסותך . כמה הבהרותEranlavi

אני לא בוכה….אני פשוט מסתכל קדימה, וקצת מיואש ממה שאני רואה.

ֿהייאוש לא היה אצלי בגיל 20…ולא בגיל 27, לא ב 35 וגם לא ב 43.

 

ֿפשוט, אני מרגיש שלולא קורת גג שתהיה שלי, אני אהיה בבעיה.

 

ֿֿאני באמת אמור בגיל 58, להמשיך ולהיות נתון לחסדים של בעלי בתים, 

ֿאם הם כן יירצו להשכיר לי את הדירה שלהם, אם כן יעלו לך שכר דירה או לא………

ֿכל סוף שנה, הטלפון לבעל הבית שלי הופך למציק וסיוט עבורי.

 

ֿכבר חשבתי באמת להשאיר מאחוריי, את העניין הזה שתהיה לי דירה משלי, 

ֿואולי לנסות למצוא דירות להשכרה לטווח ארוך של 10 שנים….

ֿמדובר בד”כ באחלה דירות חדשות, עם חניה ,מעלית, בניין כמו שבא לי וכו וכו…..

אבל ממה שביררתי בפרוייקטים השונים, הכל תפוס.  באמת באמת!

ואגב, המחיר שם גם לא כזה זול, ומתחיל מ 6500…….שזה בערך כמו משכנתא שאני יכול לקחת.

 

ולגבי ההצעה שלך לבורסה—-

ֿתראה מאור…..אני מודע לזה שהתנהלתי במשך 12 שנים בבורסה,

בצורה לא נכונה (כבר כתבתי כמה הפסדתי), 

ואני מודע לזה שלא פיזרתי סיכונים, אבל אני גם מודע לכך שהבורסה לאורך זמן אכן

נותנת תשואה טובה. 

ֿאבל אני כ”כ נכוותי מהבורסה , ושמתי את החיים שלי “בהולד” משנת 2010 עד היום, 

שהיום כבר קשה לי נפשית להיכנס לשם עוד פעם , ולהשקיע שם מיליון שקל ועכשיו לחכות עוד 10 שנים . (אין טעם להיכנס עם פחות  הרי אני עובד בשוטף אז למה לי להחזיק כסף בעו”ש !)

 

ֿאני מניח שבמידה ואקנה דירה שממש ארצה , אשלם משכנתא ואגור במקום שממש יהיה לי כיף,

ֿאז במצב כזה, אני בהחלט יכול להפריש כל חודש עוד קצת כסף לבורסה מחדש לחיסכון נוסף.

ֿאבל לקחת עכשיו מיליון שקל ולהיכנס שוב—-קשה לי.

 

תודה על התייחסותך 

אסור לאנשים להתלונן אם יש אנשים במצב פחות טוב מהם?פשוט אני..

זה כמו שתגיד שאסור לאנשים להתלונן על קשיים בנישואין, כי לפחות יש להם זוגיות בזמן שיש רווקים שמתפללים לזיווג כבר שנים.

אם אכן זה החוק, לכולנו אסור להתלונן על כלום כל עוד יש ניצולי שואה בחיים...
אפשר להתלונן אבל למה ייאושהמאור הקטן

הבן אדם כתב כותרת מפוצצת על ייאוש. שבין השורות אתה מבין שכל הסיפור הוא על אדם שחושש שבגלל גילו הוא לא יקבל משכנתא מספיק גבוהה בשביל לקנות דירה חדשה ובגודל הרצוי במרכז.

בפועל:

-הוא יכול לגור כמעט בכל מקום שהוא רוצה. (גם אם לא לקנות..)

- הוא כנראה גם יכול לקנות דירה ולקחת משכנתא גם במחירים של היום.

- סך הכל הוא מרוויח לא רע במיוחד כרווק.

 

 

אז לא “קראת” אותי נכון.Eranlavi

הייאוש הוא אותנטי!!  לא שיקרתי ולא הייתי “דרמטי” מידי.

 

ֿֿהייאוש נובע מהעובדה שאני כבר בן 47, עם הרגשה שלא 

ֿהצלחתי להגשים שום כלום מהרווחה הכלכלית , לה כ”כ ייחלתי במהלך השנים.

 

וזה עוד מבלי שבכלל התחתנתי…

וֿמבלי שהקמתי משפחה , ילדים וכו…..

 

ֿֿאז מה עשיתי כל השנים האלה!?

עוד 3 שנים, אני בן 50.  זה לא צחוק!

 

בכל אופן, ככל שקראתי את התגובות של החברים פה, 

ֿהתחלתי להרגיש יותר מחוזק.ֿ

אז תודה.

אגב, שלא יובן לא נכוןEranlavi

סטטוס הרווקות שלי, הוא מבחירה בלבד.

 

ֿֿזה כמובן לא האישיו של הדיון פה

….אבל אם כבר התחלנו להכיר קצת, אז חשוב לי כבר לציין את זה,

ֿכי כבר קראתי פה , כאלה ששלחו אותי לאיזה מטפל טוב וכו.

ֿאז באמת תודה….אבל זו בחירה שלי. (נכון לעכשיו).

 

 

יש לך רווחה כלכלית בההמאור הקטן

רק תסתכל על המציאות שלך בעיניים חיוביות.

אגב פרנסה רק מה' יתברך, ובלי קשר תנסה למצוא בת זוג, לבסוף כל הברכה שיש לאדם מגיעה מאישתו.

תודה על האיחוליםEranlavi
אני דווקא מכיר די הרבה אנשים,
שאחרי שהתגרשו, השם ישמור מה שהם עוברים
בגלל האשה

אבל זה לא הנושא לדיון חח.

בכל אופן, תודה
אני גרה בצפון ובעלי ע6בד בהיי טק בצפוןספיר לבן
בצפון יש שוק היי טק מטורף. יש ביקנעם, בקיסריה ובחיפה מרכזי היי טק מאוד גדולים עם כל החברות שיש.
בוא תקנה דירה בפריפריה בצפון, ממש לא במחירים של אזור המרכז ותסתדר.
אולי כאן גם תזכה לישועה ותקים משפחה.
בהצלחה!
יש מגבלה לכמה שאפשר להתקדם בצפוןברגוע
אני מכיר את זה מגיסי ואחותי..
אבל האמת שעכשיו נותנים להם רוב הזמן לעבוד מהבית ורק פעם בשבוע בערך צריכים לנסוע לת"א
לדעתי אתה ניזון מסטיגמות לא ממש מבוססות.ספיר לבן
יש בצפון חברות ענק ועוד המון דברים.
לדעתי התקבעת על מחשבה שאי שאפשר לזוז מאזור המרכז (כמו עוד רבים וטובים שחושבים שאין מנוס מלהצטופף שם).
טוב..ברגוע
עבר עריכה על ידי ברגוע בתאריך ח' באב תשפ"ב 12:41

כתבתי רק מה ששמעתי מגיסי (גר בחיפה), ויש לו נסיון לא רע בהייטק

תודה ספיר יקירהEranlavi

אני עובד במרכז, ולכן לצערי הצפון לא רלוונטי מבחינתי .

 

זה לא אומר שאני חייב לגור בתל אביב, והאמת אני גם לא מחפש שם

כי לעולם לא אוכל לקנות שם דירה , במחירים המטורפים שיש שם. 

אבל אני כן חושב על חולון, בת ים,הרצליה, ראשון לציון  

ֿמבחינתי רמת גן וגבעתיים גם מושלם, אבל הן גם יחסית גם יקרות.

 

ֿאבל כאמור, אני לא יכול לעבור לצפון, מהסיבה הפשוטה שאני חייב לעבוד יחסית קרוב במרכז.

אין לי דרך אחרת

אפשר אולי קצת להרחיב אופקים מזרחהאורה שחורה
יש גם את פדואל עלי זהב בית אריה אלקנה עץ אפרים ברוכין אורנית שערי תקוה אריאל.
יש דרך אחרת
די לכיבושדי שרוט
אתה צודקאורה שחורה
אבל הוא חילוני, תלאביבי, יש לו משכנתא ובורסה על הראש
לא יודעת כמה מתאים לו להתנחל בכפר קאסם בשלב זה של חייו.
למרות ששם עם 25k נטו הוא יכול לבנות טאג' מאהל או איזה בורג' ח'ליפה אל כביר.
קודם כלאריק מהדרום
אתה גבר, ביולוגית אתה תוכל להוליד ילדים עד קרוב מאוד ליום מותך, אתה רק צריך פרטנרית צעירה מספיק, וזו אחת הבעיות עם הנשים שהשעון הביולוגי דופק להן מהר יחסית לגברים, לכן גם רוב הנשים צעירות מבעליהן ולכן גם בתי אבות הם לרוב בתי אימהות, (הן גם חיות בערך שנתיים וחצי בממוצע יותר מגברים אבל זה כבר קשור להרגלי אורח חיים, עישון, שתיה, ספורט, תזונה וכו')

שנית את מרוויח 25k נטו וגר בדירת פח? למה? ההוצאות על דיור במשק בית ממוצע הם כשליש מההכנסה נטו, הבנק יכול לאשר לך משכנתא עד 40 אחוז מההכנסה נטו (זה לא יהיה קל לשכנע אותו אבל טכנית אפשר) אתה יכול לשכורדירה ב10k לחודש ואני מניח שהדירות במרכז ב10k אינן דירות פח ותוכל לשמוח לחזור אליהן, אחרי שתתרגל לסטנדרט דיור כזה תדע מה אתה מחפש בבית ותוכל גם לקנות דירה כזאת וזה ייאש אותך פחות.

לגבי היאוש שמקנן בך, זה נשמע משהו חמור ואני מציע לך להשקיע במטפל טוב.

אני מכיר כמה אנשים שהתחתנו לראשונה אחרי גיל 50, אמנם זה קשה אבל לא בלתי אפשרי,בגיל שלך גם קשה לשנות הרגלים, יש לך את הסופר שלך, את המקצוע שלך, את המרפאה שלך וקשה הרבה יותר לחשוב על לעבור דירה לאזור אחר בארץ (סביר שאחד מכם יצטרך לעשות את זה ויהי מה) ולשנות אולי מקום עבודה וכל זה אבל תחשוב, מה היית מקריב בשביל אישה וילדים? זה אפשרי גם בגילאים מאוחרים מהגיל שלך, אבל זה קיים בכל מקום ולרוב נשים רוצות להתחתן יותר מגברים.

נוסף לכך, ההון שצברת והעבודה שמכניסה לך הרבה כל כך יוכלו לעזור לך למצוא מישהי, הרבה נשים מחפשות גבר עם גב כלכלי.

בהצלחה
היי אריקEranlavi

תודה על תשובתך.

ֿראשית, קצת מצחיק אותי שאתה קורה לזה “ההון שצברת”……

ֿאני כמובן מודה לבורא עולם על כל שקל , אבל לא נראה לי שבהתחשב בזה שאני רווק בגיל 47,

ֿוצברתי “מיליון שקל”, זה נחשב ל “הון”.

ֿבוא…אני בלי ילדים ,בלי משפחה——הייתי אמור להיות בגילי כבר מבוסס כלכלית.

ֿלפחות עם דירה.  

בכל אופן, אני מזכיר לך שאמנם אני מרוויח 25,000 שקל….אבל הפסדתי המון כסף בבורסה,

ֿוהיה לי תיק השקעות  ,שרק עכשיו בשנת 2022, אחרי 12 שנים ,

הוצאתי את כולו , ולכן אני מרגיש שרק עכשיו, שאני מחוץ לדבר הזה, אני יכול לאפשר לעצמי 

ֿקצת לחיות…………והדבר הראשון שהכי בא לי,זה לחזור לדירה שפשוט בא לי לחזור אליה

ולא לחירבה שבא אני גר.

 

ֿֿדירות ב 10,000 שקל למצוא בתל אביב, בהחלט אפשר וקל למצוא.

ֿאבל אתה לא חושב שאפילו אם אעבור במשך שנה (רק לטסט,כפי שכתבת),

ֿלא חבל על ה 120,000 שקל שיכולים כבר עכשיו לשמש אותי לרכישת דירה (בוא נגיד, שקראתי שסביב המשכנתא וקניית הדירה יש עוד המון הוצאות, כמו תיווך,שמאי, עורך דין, מס רכישה וכו וכו)<<<לא שווה לייעד את זה כבר למטרה הזו? 

 

תודה על התייחסותך 

שכירות זה לא בזבוז כסףאריק מהדרום
רוב האנשים חיים תקופה בשכירות עד שיש להם די כסף וכיוון לחשוב איפה יגורו ובאיזה תקציב.
באשר אליך ספציפית יש לך הון עצמי מספיק לדירה בארבע מליון שקל וההחזר החודשי שתוכל להחזיר הוא סביב 10 אלש"ח (כך שאנחנו נרד קצת מארבע מליון לכיוון של 3-3.5 ככה), בנק ישראל שהוא יצור סופר שמרני ביחס לעולם אומר לך שאתה יכול לרכוש דירה סבבה אפילו ביפו ואתה חושש לקחת הלוואה של 1.5 מליון? אפשר להבין אותך אחרי הטלטלה שעברת עם הבורסה, אבל אל תנסה להיות קתולי יותר מהאפיפיור ולא שמרני יותר מבנק ישראל, הכל טוב.
זה משעשע אותך אבל יש כאלה בגילך שאין להם הון כלל, ואפילו בחובות כבדים, אתה במצב כלכלי מצויין גם יחסית לגילך.
אכן אתה צודק ,אריקEranlavi

לפני חודש וחצי, עשיתי סתם בדיקה בטלפון עם הפקיד הבנק שלי, לגביי “אישור עקרוני למשכנתא”.ֿלאחר כמה ימים, חזרה תשובה שלא תהיה לי בעיה לקבל משכנתא, של 2 מיליון שקל.

 

ֿֿאז אכן אתה צודק……בנק ישראל מאפשר לי לקחת משכנתא,

אז “ למה שאהיה יותר צדיק מהאפיפיור”. 

 

ֿאז אין סיכוי שאקח 2 מיליון, כי וואלה, זה נראה לי מוגזם. (מי מבטיח לי שאעבוד עד גיל 65

או 70) 
אבל, אני כן מתלבט לגביי 1.5 מיליון ……..

 

ותוך כדי ההתלבטות, אני לפעמים אומר לעצמי,

שלא כל מה שתמיד רוצים ,אז חייבים להשיג, ואפשר ורצוי לדחות סיפוקים. 

ֿאבל ככל שאני קורא את מה שאתם כותבים לי , אני מבין שאולי אני סתם שם לעצמי 

ֿבגיל 47 מחסום, שאני לא בהכרח חייב לשים אותו……

ֿמחסום שכן משפיע על החיים שלי, לרעה. 

 

ֿאני לא אומר שדירה משלך זה “חזות הכל”,  אבל זה משהו שאני מאוד מאוד רוצה.

ומשהו שמרגיש לי שאני צריך.

 

תודה על התייחסותכם 

בעינייזוזיק העכבר
זה משעשע שאחרי כל כך הרבה שנים בבורסה עם השקעות בצורה לא מבוזרת מה שמלחיץ אותך זה לקחת משכנתא...
לקחת סיכונים הרבה יותר גדולים.

משכנתא כזו עם תקציב כמו שלך נראה לי מתאים אפילו לאנשים זהירים במיוחד

אתה לא מבין כמה שאתה צודקEranlavi

כשאני חושב על זה היום,בדיעבד, אני ממש לא מצליח להבין כיצד היה לי האומץ 

והתעוזה, להיכנס למניות (למשל למניות גז) בזמן קידוח , בסכומים של 100,000 שקל 

ֿ200,000 שקל, והייתה לי אפילו מניה אחת, שהגעתי איתה לסכום של 600,000.

ואחרי שהתרסקה 60 אחוז- עוד מיצעתי ומיצעתי כדי שאצליח לצאת ללא פגע.

 

יש שיקראו לזה “מהמר”, יש שיקראו לזה “אוהב ריגושים”…

ֿאבל זה באמת בא ממקום שהאמנתי בלב שלם, שאחת מההשקעות שלי תתפוס 

ֿכי גם האמנתי בחברות האלה שהשקעתי בהן!

 

בכל אופן, אני לא יודע למה לקחת משכנתא של 1.5 מיליון שקל, 

זה נראה לי כדבר הרבה פחות אחראי והחלטה הרת גורל, מאשר כל מה שעשיתי 

ֿב 12 השנים האחרונות בבורסה.

 

ֿאבל יש משהו בדבריך, זוזיק העכבר”

הי לךפאז
קודם כל די ברור לי שהכי הגיוני בשבילך לקנות דירה, אם לא עכשיו אימתי..
מליון שקל זה אחלה הון עצמי.
בסופו של דבר תשלום משכנתא זה כמו לשלם שכירות בערך.
סכום מסויים שיוצא לך מהחשבון כל חודש כל עוד אתה צריך קורת גג.
במקרה קיצון שיש בעיה תזרימית אפשר להקפיא את המשכנתא לתקופת מה.
במקרה עוד יותר קיצון, תוכל למכור את הדירה, וסביר שישאר לך יותר כסף ביד וגם תוציא פחות על שכירות בזמן הזה.

ולגבי משפחה וילדים, אם זה משהו שאתה רוצה בו אל תתייאש.
גבר בן 50 בטח בציבור שלך עוד יכול להקים בית וילדים. אם יש לך מחסומים פסיכולוגיים, גם על זה יש דרך להתגבר.
אה, ועד גיל 50 יכולים להיות לך כבר 2 ילדים טכנית

מציעה לך לנסות לעשות מה שאתה יכול ולא להרים ידיים מראש...

בהצלחה!

נ.ב אל תוותר על יועץ משכנתאות טוב שיעשה לך סדר בפחדים ביכולות וגם בהלוואה בתנאים טובים.
כמובן שאקח יועץ משכנתאות- ושאלה לי אלייךEranlavi

אם כבר הבאת את הדוגמה הזו לתרחיש קיצוני, של מכירת הדירה והיה ו…….

 

ֿיש לי שאלה בנושא, וסליחה מראש על הבורות.

 

ֿֿהרי אומרים , שאם נגיד לקחת משכנתא ל 20-30 שנה ,

ואתה פתאום רוצה לפרוע את כולה, אחרי 10 שנים, אז אתה משלם קנס (לפחות על 

ֿחלק מסויים ממנה, משום שהבנק מבחינתו נתן לך הלוואה עם ריבית, שהוא בנה עליך רווח

ולכן תצטרך לשלם קנס).

 

אז בואי רק לשם הדוגמה, אשאל אותך בכדי להבין.

 

נגיד ורכשתי דירה ב 2 מיליון שקל. (מיליון שקל הון עצמי….מיליון שקל משכנתא ל 20 שנה).

 אחרי שבוע (אני בכוונה מקצין רק לשם הדוגמה ֿ כדי להבהיר את הנקודה שלי  

ֿהחלטתי שאני חייב למכור אותה (לא משנה הסיבה. זה רק לשם הדוגמה).

מצאתי בנס קונה שיהיה מוכן לקנות את הדירה ב 2 מיליון שקל (בדיוק באותו סכום שקניתי).

 

ֿֿהאם במקרה כזה, אני פשוט מחזיר את המיליון שקל הלוואה לבנק, ו “בא שלום על ישראל”,?

או שבעצם הקנס יכול להיות גם קנס של 100,000…..200,000 וכו?

כי אז זה ממש משנה את התמונה, והפתרון שנתת-  “מקסימום מוכרים”,-  הוא בעצם 

ֿלא פיתרון כזה טריוויאלי .

 

רק להבהיר- ברור שאם אתכוון לרכוש דירה, אני לא מתכוון למכור אותה.

ֿזה היה רק לשם הדוגמה .

 

ֿתודה 

 

זה תלויפאז
בתנאים שתעשה עם הבנק וביועץ משכנתאות בדיוק מה המסלול שלך, זה כולל גם פרעון וכו.
לרוב באמת יהיה משתלם לך וגם תוכל למכור אותה בסכום של לפחות כמה מאות יותר גם חצי שנה אחרי, ככה שזה אמור לכסות
לפעמים יש אפשרות לגרור משכנתא לדירה אחרת אם תרצה.

אבל אם יש לך כוונה למכור אותה אחקי שבוע זה פחות מומלץ. אני כן מכירה מישהו שקנה דירה בבניה ואז התחרט ומכר אותה עדיין בבניה בכמה מאות טובות יותר אחרי כמה חודשים.

זה שונה לקנות על הנייר מאשרהמקורית
לקנות דירה יד2
אם כי המחירים באמת עולים
אבל בגלל שההחזר לבנק עולה על הסכום הרכישה, ובנוסף ברגע שלא גוררים יש קנסות יציאה מחלק מהמסלולים זה עלול להיות לא משתלם
נכוןפאז
ועדיין המחירים עולים גם בשוק הכללי.
אבל באמת לטווח השנים והחודשים לכל הפחות.
לקנות בשביל למכור אחרי שבוע לא שווה את הכאב ראש וגם לא כלכלי

אבל לפותח, בא נגיד שכנראה תפסיד פחות מבבורסה, והסיכוי שלך יהיה הרבה יותר גבוה וודאי...
לא. אני ממש לא מתכוון למכור אחרי שבוע Eranlavi
נתתי את זה בתור דוגמה,
כי את אמרת ״תקנה, ומקסימום תמכור…״.

אז נתתי דוגמה שהיא קצת קיצונית…
אבל הבנת למה התכוונתי.

תודה
אז לכןפאז
בטווח השבוע זה פחות מומלץ, אבל החל מקצת יותר זה אמור להיות סיכון נמוך ממה שהיה בבורסה.
מחיר למשתכן.נשוי+
תירשם ותחפש מקום כמה שיותר קרוב. תתפלא, יש דירות במיליון גם במרכז.
בקטע הזה אתה מסודר.
בעניין המשפחה אל תתייאש, אני מניח שיש מישהי שגם נמצאת בסיטואציה שלך. תמסה להתפלל על זה גם אם אתה חילוני.
האמת שנרשמתי לפני חודש וחצי למחיר למשתכןEranlavi

נרשמתי , שילמתי 250 שקל , וקיבלתי זכאות..

אֿבל מרוב שאני חושב שהסיכויים לזכות הם אפסיים, כמו בלוטו…..שכחתי בכלל שנרשמתי 

(לולא היית מזכירה לי עכשיו

דווקא מתחברת לחששות שלך וליאוש שלך.תיתי2
כי כמו שרמזת בסוף תגובותיך, יש לך התמודדות עם הימורים. 12 שנה בבורסה ב"רכבת הרים" שהובילה להפסדים כבדים, זה לא דבר של מה בכך.
וההתלבטויות שלך לגבי סוג דירה ולקיחת סיכון כלכלי הם חלק מ"הכל או כלום" של חייך...
אולי במקום המילה "יאוש" הייתי אומרת -
מטלטל עד שזה מתיש ומדכא
החיים שלך רכבת הרים ואתה חושש להתרסק, אפילו כשהמצפן סוף סוף קצת מכוון לכיוון יציב.
(ועדיין אני נזהרת מלומר לך מה נכון לעשות, כי אין נתונים על ההוצאות שלך והמאפיינים של ההוצאות שלך. אולי אתה צודק, והתחייבות למשכנתא כרגע היא גם סיכון גדול).

ההצעה שלי לך, זה להשקיע סכום (יש לך יכולת) בטיפול פסיכולוגי טוב.
לגעת בצורך בריגושים.
ואולי לפתוח פתח לדברים שאי אפשר לקנות בכסף - אהבה, חברות, זוגיות, ילדים.
וגם להיות בטוח ורגוע יותר לקראת קבלת החלטה כלכלית כמו משכנתא.
אין לי בעיית “הימורים” חלילהEranlavi
עבר עריכה על ידי Eranlavi בתאריך י' באב תשפ"ב 06:44
עבר עריכה על ידי Eranlavi בתאריך י' באב תשפ"ב 05:45

שכתבתי את הביטוי  “רכבת הרים”, ממש לא התכוונתי מהכיוון של בנאדם “מכור”.

אני יודע שאף בנאדם  “מכור”, לא יודה שהוא “מכור”, .  אבל אני מה זה לא…..! 

 

ֿ”מכור”, זה אחד שלא שולט בעצמו , אחד שכל היום רק נושם “הימורים”,

אחד שהיה לוקח הלוואות מהבנק ושם בבורסה, אחד שהיה לוקח מחברים בכדי לשים בבורסה.

אחד שהיה נכנס למקומות שהוא מאבד הכל.

 

אני  ברוך השם, מעולם לא הפסדתי כסף שלא היה לי.

ֿמעולם לא לקחתי הלוואות מהבנק  (אף על פי,שיכולתי בלחיצת כפתור באתר 

של הבנק, לבקש הלוואה והופ, היא בחשבון שלי——מעולם לא חשבתי לעשות את זה).

מעולם לא תיחמנתי בשביל עוד כסף  “להכניס לבורסה”, 

ֿהחיים שלי, לא סבבו 24/7 סביב הבורסה.

ֿלהיפך, אני לאורך השנים במקביל , גם עבדתי , השקעתי בתחום שלי, ישנתי מספיק שעות 

ֿכדי לקום לעבודה רענן, הצטיינתי בעבודה שלי, הייתי ממושמע, הייתי גם יוצא פה ושם

ֿעם חברים , והמשכתי את חיי, שלא בהכרח סבבו סביב הבורסה וכו וכו 

 

 

פשוט, לפעמים בכדי להצליח ,צריך להסתכן, וזה בדיוק מה שעשיתי .

ֿֿהכל היה אצלי לפי תוכנית, הכל היה אצלי שקול, הכל היה אצלי ממוקד למען המטרה.

באמת שהאמנתי בחברות האלה שהשקעתי בהן.

ֿאז נכון שלפעמים היה מדובר בחברות עם סיכון גבוה (כמו מניות גז בקידוח, מניות ביומד 

ֿלפני ניסוי קליני וכו……), אבל זה היה רק אחרי שבאמת קראתי על החברות, נכנסתי 

ֿוחקרתי עליהן, קראתי וגיבשתי החלטה שאני מוכן לקחת את הסיכון ! 

ֿזה ממש לא היה כמו לזרוק קוביה בקזינו. 

 

ֿֿאז נכון, ההרפתקאה הזו עלתה לי בסכום לא מבוטל של כסף (כאמור הפסד של  280,000 שקל ,

ב 12 שנים שהייתי בשוק ההון), אבל בואי….כשהחלטתי באופן סופי,

שאני יוצא מהשוק הזה ,ולא משקיע או מנסה יותר……אז מייד הפסקתי. וזהו.

ֿלא עברתי ייסורי גמילה או תקופה קשה, לא נאלצתי להתמודד עם “קריזים”: ……

זה גם לא היה אישיו מבחינתי……

ברגע שפשוט נפל לי האסימון , והבנתי,שמהבורסה לא תבוא הישועה 

כפי שתיכננתי בתוכנית המקורית שלי משנת 2010, ….פשוט עשיתי “קאט”, ובזה זה נגמר. 

 

ֿו..בואי….זה לא שהשארתי “איי חורבות” סביבי….

ֿאני לא חייב לאף אחד כסף…יש ברשותי עדיין מיליון שקל שעבדתי והשגתי בעמל רב.

ֿתראי לי עוד מהמר, שיש לו מיליון שקל בבנק ,

והוא לא חוזר “להמר” חחח. 

ֿאני מה זה לא שם.  הכי לא  

 

אני רואה את ההפסד שלי, כמו בעל עסק, שניסה להרים עסק , וכשל כישלון חרוץ.

 

ֿולסיום- אני אולי לא דתי,כמו רבים מהכותבים כאן.

ֿאבל אני בהחלט מאמין בבורא עולם.

ֿואני יותר ממאמין, שאולי להיות מיליונר, עשיר או מסודר כלכלית, 

זה לא בדיוק ב “תוכנית העבודה” שבורא עולם ייעד לי.

לצערי, לקח לי יותר מ 30 שנה להבין את זה! (כן..אני זוכר מגיל מאוד צעיר שזה היה החלום).

מה שכן, אני לפחות מתנחם בעובדה, שהוא נתן לי להגשים את החלום המקצועי שלי (מאז גיל 15

שחלמתי על זה),להצליח מאוד בתחום שלי, ובנוסף גם להרוויח יחסית משכורת מכובדת

(שוב…25,000 שקל ֿהיום זו משכורת טובה, למרות שבישראל הכל יקר),

אז אם צריך להסתכל גם על חצי הכוס המלאה, אז אני מודה לו על זה,

גם אם אני כבר לא אהיה , הבנאדם הכי מאושר שיכולתי להיות .

 

כסף יש לך, דברים אחרים אין לךראשיתך
נראה לי הדאגה שלך לא צריכה להיות על הכסף, אלא על דברים אחרים שעוד לא השגת... ואפשר להשיג אותם במקביל. וכשתשיג אותם אולי תרגיש מהו אושר ממשי יותר ממספרים
אוקייEranlavi
אם יש לי מחשבות טורדניות ,
שסובבות סביב הכסף ו פרנסה ,
ושאלות כמו ״מה יהיה העתיד שלי״,
ו ״איזה איכות חיים אני רוצה״,
אז נראה לי שהדאגה שלי היא לא לחינם.

ברור שהפרנסה והכסף, זה מהשם יתברך….
ו… עדיין……. המחשבות רצות קדימה….
לא כשאני עוד איכשהו ״צעיר״…..
אלא לאיזה עתיד אני מביא את עצמי…

תודה לך על התייחסותך
אולי אצא שטחית, אבלקופצת
לא יודעת... חיים פעם אחת, וגם זה קצר מאוד...

יש לך חלום של בית יפה? יש לך כסף לממן את החלום? - עוף על זה בכל הכוח!!

אם לא - לעד תקנן בך תחושת החמצה...
היי “קופצת”, את ממש לא שטחית לדעתי Eranlavi

מאוד מתחבר לתפיסת העולם שלך,

וגם לי יצא המון פעמים לחשוב  ש….. “וואלה, חיים רק פעם אחת, אז למה לא ללכת

ולהגשים רצונות , כי אם לא אעשה זאת, אז תחושת הפיספוס תהיה גדולה הרבה יותר”. 

 

אז בהחלט אימצתי ועשיתי את זה

 

נכנסתי לשוק ההון, בתקווה “לעוף על זה בכל הכח”, כמו שאת אומרת

 

הבעיה היא ,שהייתי קרוב ….סנטימטר מהתרסקות . (280,000 שקל הפסד ב 12 שנים…..

אבל במהלך השנים זה גם הגיע ל 700,000.   קרה לי בהחלט נס)!!!

 

לכן, אולי היום אני כבר פחות אמיץ 

הו, זו דוגמא מעולה.קופצת
תחשוב שלא היית נכנס לשוק ההשקעות כי היית חושש וכ'ו - כל הזמן היית חי בתחושה: וואי, מי יודע כמה היית יכול להרויח, כמה כסף היה יכול להיות לי כבר עכשיו...

במקום זה - עשית את זה, היית שם - הכי חשוב הסקת מסקנות לעתיד - ועכשיו אתה פנוי לשלב הבא בחיים.
ובגלל שעברת מה שעברת עם הכסף - את החלום הבא על הבית אתה תגשים בצורה מושכלת יותר. והנתונים הכספיים שהצגת - בהחלט עונים לדעתי על ההגדרה: "צורה מושכלת"

תגשים את החלום העכשוי שלך, כדי שיהיה לך מקום לחלום הבא... אחרת תישאר תקוע כל הזמן עם הבית בראש..

ובינינו- הכיף של החיים פה בעולם זה לחלום על משהו, לרצות אותו מאוד, לעבוד על זה - ולהגשים.
את כ”כ צודקתEranlavi

אין כמו להגשים חלום!

 

אני למשל, מגיל 15-17 בערך, היה לי ממש חלום לעסוק ולהצליח בתחום מסויים.ֿ

ֿאני ממש זוכר את עצמי בתור נער צעיר, מסתכל כמה שנים קדימה, בתור בנאדם בוגר

ומייחל לרגע שבו אעסוק בתחום מסויים שכ”כ רציתי.

 

רק בגיל 28 בערך ֿהתחלתי  ֿלהיכנס ממש לתחום….

ֿֿאחרי המון זמן של לימודים,השקעה, יצירת קשרים וכו…..

ורק בגיל 35 התחלתי גם ממש להרוויח יפה,  

והיום אני נחשב לדי מצליח בתחום שלי, ואיתו גם השכר.

 

אז תמיד שקצת “באסה” לי, אני מזכיר לעצמי את אותו נער בן 15, שממש רצה להיות 

ֿהיום מבחינה מקצועית איפה שהוא נמצא……ופשוט להגיד “תודה לבורא עולם”.

 

אין כמו להגשים חלום או רצון.

 

 

מציעה לך לקנות דירה לא במרכז במחיר נמוך יותרבת חוה
דירה עם משכנתא קטנה ולהשכיר אותה. יתכן שבכסף של השכירות תוכל לשלם את המשכתא או את מרבית הסכום.
במקביל תמשיך לשכור במרכז כי אתה עובד שם.
אבל תוכל להיות יותר רגוע שבמקרה הכי גרוע כשתפסיק לעבוד תמיד תוכל לבוא לגור בדירה הזו ותהיה לך פינה שלך ורוגע נפשי שלא תזרק לרחוב.
אתה יכול מלכתחילה כי כשתצא לפנסיה ותעזוב את העבודה תגור שם (שכן אז לא תצטרך לגור במרכז כי זה קרוב לעבודה).
אני פחות בעיניין של זה. פירטתי למעלהEranlavi
אבל תודה לך על ההתייחסות
לא הייתי מסתכלתלמה לא123

על 12 השנים שעברת בבורסה כבזבוז, בעיניי שום דבר שעברנו בחיים זה לא בזבוז, כל עוד אנחנו מפיקים מזה לקחים

בזמן הזה חיית, בילית, נהנית לפעמים מתחושה שיש לך הרבה כסף, מניחה שנסעת פה ושם לחו"ל לחופשות, הכרת אנשים חדשים וכו' וכו'

ובעיקר התנסת בדבר חדש שלא הכרת, זו גם הנאה לפרקים.

 

לא. אז זהו.. שאת לא מבינהEranlavi
משנת 2010 שנכנסתי לבורסה…. הכל היה כיף ונחמד, התחלתי להתעניין יותר בכלכלה, מצאתי נושאי שיחה משותפים עם אנשים,
פה ושם הרווחתי, פה ושם הפסדתי…
אבל בסהכ, ההתחלה הייתה כייפית, ובעיקר
התחושה של ״בעזרת השם, בעתיד, עם השקעות כמו אלה, אני הולך להיות מסודר בחיים״.
כי באמת כל מה שהרווחתי, תמיד דחפתי לשוק המניות.

ב 2015, חטפתי את המכה הכי אכזרית שהייתה לי.
הפסדי לאחר שנה של תהפוכות 500,000 על איזה 3 חברות שקרסו דווקא באותה שנה! (מתחומים שונים).
ואז אפשר לומר שמשנת 2015, עד שנת 2020, חייתי ״חרא״ חיים! הייתי כל-כך מאוכזב וחסר אנרגיות.
ואז ב 2020, עוד באה הקורונה, שבכלל ריסקה
את כל התיק הספציפי שהיה לי (למרות שהשוק התאושש מהר, למניות שלי לקח עד שנת 2022 להתאושש).
וזהו— ב 2022, הרווחתי יפה…. ויצאתי כליל מהבורסה… עם סהכ הפסד של 280,000 ב 12 שנים.

אז לא! מבחינתי, אלה היו 12 שנים של ביזבוז זמן.
12 שנים שהחזירו אןתי לקרקע המציאות, שאת החלום על ״רווחה כלכלית״, כבר לא אוכל להגשים.

זה מתסכל , זה מייאש.
אבל אין מה לעשות. אני כבר מספיק מבוגר
כדי לדעת שלפעמים ״חלומות לחוד ומציאות לחוד״.

אז בקיצור- 12 שנים שהלכו סתם! פשוט סתם.
החיים שלי היו יכולים להיראות אחרת, אם לא הייתי מכיר את הדבר הזה שנקרא ״שוק ההון״.

תודה על תשובתך
חבל פשוט שאת כל חייךלמה לא123

אתה מנתב להצלחה כלכלית

חוץ מכסף יש עוד דברים ועוד השקעות, ועוד הנאות

ואני אחדדלמה לא123

אני אשמח להחליף תיק חובות איתך

אני הפסדתי דירה שלי ויש לי עוד הרבה חובות, אבל מעולם לא חשבתי שהשנים שעבדתי עבור הדירה ,הן בזבוז, ממש לא.

הספקתי ועשיתי המון בשנים האלה, חוץ מבעל וילדים, חבל שאתה מסתכל על החיים דרך מטבע הכסף

ככה אני רואה את זה

ענית לבד אחי, על מה שטענתי כל הזמן!Eranlaviאחרונה
ראשית, מצטער לשמוע על החובות שלך
ובטח על זה שהפסדת דירה.
מאחל לך בהמשך, שפע ועוד שפע.

שנית— כתבת בדיוק את מה שאני טוען.

אמנם אתה כרגע נמצא במקום שאתה נמצא,
אבל לפחות יש לך זוגיות….. הבאת ילדים לעולם, הפכת לאבא, הקמת משפחה…… הכל מעולה!

אני לעומתך, לא עשיתי שום דבר מזה.
אני לא רוצה להיכנס עכשיו מהן הסיבות וכו…
כי אני באמת חושב שזה מה זה לא רלוונטי…..
ואין שום קשר לבורסה.

אבל כפי שכתבתי ממקודם, מעבר לקטע הכספי,
לך , במשך השנים, היו ומטרות להגשים…. והגשמת.
(אני יודע שהקמת משפחה, אצל רוב האנשים,
זו התכלית. לצערי , לא אצלי).

אני, רק השנה,בגיל 47,
אחרי 12 שנים של ״תקווה״ ו ״ציפייה״ , של לבנות לעצמי חיים עם ״נוחות כלכלית״, נפל לי האסימון שכלום מזה כבר לא ייקרה.

יש משהו לא כייפי, בלחיות בתחושה של ״כבר אין לי יותר חלומות כי זה כבר לא יכול לקרות״,
אז תאמין לי ,שלא היית רוצה להתחלף איתי….
עם כל החובות שלך.

תהנה עם המשפחה
שאלה יותר לגבריםבוריס

אשמח להמלצות על תחתונים.

אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד

תודה

מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
אני אוהב בוקסר קצר 
גזרה?חתול זמני

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

א. גזרה רחבההסטורי
ב. שתי מידות יותר משאר הבגדים...
כעיקרוןשפויאחרונה

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

עשור אחרי: חזרתי עם כמה תובנותלגעת באופק

לפני כמעט עשור נחתתי כאן, על חופי הפורום הזה (בשם אחר, כמובן). הגעתי חבול ומותש אחרי שנים של זוגיות מורכבת. שפכתי כאן את הלב ואת החששות הגדולים מפירוק החבילה, וזכיתי להרבה תגובות - חלקן תמכו, חלקן האשימו, אבל כולן נתנו לי חומר למחשבה.
היום, תודה לה', אני נמצא במקום שונה לחלוטין. מקום בריא יותר, בטוח יותר, כזה שגם יודע לחייך.


אמנם המון זמן לא כתבתי כאן, אבל מפעם לפעם אני מציץ ורואה שהשאלות, הלבטים והקשיים בפורום חוזרים על עצמם לאורך השנים. זה גרם לי לרצות לעצור לרגע ולשתף אתכם בכמה תובנות שנולדו מתוך המסע האישי שלי ומפיקחון של זמן. אולי הן יתנו נקודת מבט חדשה למי שהנפש שלו סוערת עכשיו ומחפשת מנוחה:


1. יש אהבה בבית? תילחמו עליה בשיניים אם יש ביניכם את הבסיס הזה, את האהבה והרצון ההדדי - אל תוותרו בקלות. זוגיות היא דבר מאתגר, ויש בה תקופות מעצבנות ושוחקות, אבל אם הלב במקום הנכון - תילחמו. זה שווה את זה, ובפער עצום מהאלטרנטיבות. לא צריך לספר לכם על כאלו שלא שפר עליהם גורלם ומוצאים את עצמם מזדקנים לבד. בקיצור, אם זכיתם ויש לכם עוגן של אהבה אמיתית ביד, שווה לעשות הכל כדי לשמור עליו ולהצמיח אותו מחדש.


2. טיפול זוגי צריך תשתית, הוא לא קוסמות (יש מילה כזאת? או שכותבים "קסם"?) טיפול זוגי הוא כלי מדהים, אבל הוא דורש ששני הצדדים יגיעו עם רצון פנימי ואהבה בסיסית שעוד קיימת (ורק אתם, עמוק בפנים, יודעים את האמת). חבל לבזבז שנים יקרות ואנרגיות על טיפולים ארוכים רק כדי "לסמן וי" או כדי להרגיע את המצפון. כשאין תשתית רגשית מינימלית, הטיפול לפעמים הופך להנשמה מלאכותית שרק מאריכה את הסבל. אם בוחרים ללכת לטיפול - תגיעו כדי לעבוד באמת, ולא כדי לעבוד על עצמכם.


3. אל תחיו את החיים שאחרים מציירים לכם כשאתם מקבלים החלטות לגבי עתיד הבית שלכם, תוודאו שאתם עושים את זה מהסיבות הפנימיות שלכם, ולא בגלל "מה יגידו" - ההורים, השכנים, החברה או הקהילה. לרצות את הסביבה זה אולי נוח לרגע, אבל בסוף היום, מי שהולך לישון במיטה הזו ומתעורר למציאות הזו מדי בוקר זה אתם. הבחירות שלכם - בין אם להשקיע בתוך הבית ולבנות מחדש, ובין אם לחשב מסלול מחדש - צריכות להגיע מתוך הבנה עמוקה של מה שנכון לכם, ולא מתוך תכתיבים ופחדים מהסביבה.


4. מבחן הילדים: מה הם לומדים מהזוגיות שלכם? המשפט "נשארים ביחד בגלל הילדים" הוא משפט שקל להיאחז בו, אבל כדאי לזכור שהילדים שלנו לומדים מאיתנו איך זוגיות אמורה להיראות. אם אתם מתלבטים לגבי העתיד, תשאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה: אם הילדים שלכם היו גדלים ומגיעים בדיוק למצב הזוגי שבו אתם נמצאים היום - מה הייתם מייעצים להם לעשות? האם הייתם אומרים להם שיש כאן בסיס משפחתי יציב ששווה להילחם עליו, לעשות שינוי ולהשתפר למענו? או שהייתם מאחלים להם מציאות אחרת? התשובה לשאלה הזו תעזור לכם להבין איפה המצפן שלכם עומד.


5. גם השיקול הכלכלי או המשפחתי הוא לגיטימי - רק תהיו כנים לפעמים אנשים בוחרים להישאר יחד מתוך שיקולים פרקטיים לחלוטין - בין אם זה החשש מקריסה כלכלית, ובין אם זו הבחירה המודעת לשמור על המסגרת המשפחתית הקיימת למרות הכל. זו בחירה אנושית, מציאותית והגיונית לחלוטין, ואין מה להתבייש בה. אבל אם זו הסיבה שלכם - תהיו כנים עם עצמכם. כשמפסיקים לקרוא לזה "גזירת גורל רומנטית" ומבינים שזו בחירה מודעת שלכם לגורלכם, קל יותר לחיות איתה בשלום ובפחות מרירות.
 

אני כותב את הדברים לא כדי להטיף, ולא כדי לדחוף אף אחד לשום כיוון. חזרתי רק כדי להזכיר למי שמתמודדים עכשיו עם אתגרי החיים ומורכבויות בזוגיות, שהחיים קצרים מדי בשביל להעביר אותם על "אוטומט" של הישרדות רגשית. לבחור בעצמכם זה אומר לקחת אחריות על האושר שלכם – בין אם זה אומר לעשות מהפך פנימי ולהשקיע בקשר ב-100% אנרגיה, ובין אם זה אומר לבחור בדרך אחרת. בסוף, כשאתם שלמים ומדויקים עם עצמכם, זה לטובת כולם.


מאחל לכולכם שלווה, בהירות ובחירות נכונות.

אלימות לכל סוגיהסודית
וכן גם בגידות
לא כל כך טריים אבל רואה שיש פה אנשים חכמיםכולנה

בעלי ואני נשואים מעל עשור, אפשר להגיד שבעשור הזה בנינו את עצמנו מכל הבחינות - משפחה ברוכה, לימודים, קריירות, בניית בית, באמת נשאבנו לכל זה מאוד, וזה באמת מאוד מתאים לאופי שלנו. אבל בדבר אחד פחות השקענו וזה הזוגיות שלנו, ב"ה אני לא מתחרטת ואנחנו אוהבים ומסתדרים יפה סה"כ בכל התחומים.

אבל אני מרגישה שחסר לי קצת בניית הזוגיות, אני עובדת עם זוגות שאני לפעמים מוצאת את עצמי מקנאה בקשר שלהם, איך מסתכלים אחד על השני בעיניים, איך יש בינהם אהבה פשוטה ואמיתית כזאת (נמצאת ברגעים מאוד אישיים של זוגות אז זה משהו שקולטים ואי אפשר לזייף, כמובן שוראה גם זוגות שאין לה את זה..), כבוד מאוד גדול, הערכה. מרגישה שלא בנינו את זה מספיק.


בעלי לא טיפוס חברתי במיוחד, והוא די מסתדר עם עצמו, כמעט ואין לו צורך בשיחות מעבר לשוטף הרגיל, וגם זה לא חובה אם לא יוצא. שיחות עומק בכלל הוא בחיים לא יזום, כשאני יוזמת זה מביך ומכביד עליו.

אני גם טיפוס סגור ומופנם אבל כשאני נפתחת ומרגישה שמתעניינים בי אני זורמת ונפתחת.


היו לי הרבה אכזבות בקשר עד שלמדתי להבין שזה לא אישי והוא פחות צריך את זה, וגם למדתי להכיר את עצמי שגם לי קשה לקלף את הקליפות, ואין ספק שהיה לי חלום על בעל משפחתי וחם, שיפתח את נימי נשמתי ונגדל יחד.. בפועל זה לא קרה וכנראה לא יקרה, אבל אני בטוחה שאפשר יותר להוציא מהזוגיות שלנו ואני רוצה לנסות אבל לא יודעת איך.

כי אני בעצמי מתקשה, והוא מרוצה מהמצב ולא צריך יותר מזה (למרות שלדעתי הוא לא מכיר משהו אחר וגם הוא מלא בחומות ומגננות אבל ניחא 😏).


טיפול זוגי היינו לאחר שכנועים רבים לא הרגשתי שעזר יותר מדי, טיפול אישי גם הייתי ולא ראיתי ישועות בתחום הזה.


תוהה אם יש פה זוגות שחוו דברים דומים ומצאו דרך לפרוץ את המחסומים, קחו בחשבון שמדובר פה בשני אנשים "כבדים", אז שיחות, כרטיסי שיח למינהם כנראה פחות יעבדו, אבל לא אכפת לי לשמוע . 

מבין לגמרי ומכירנהג ותיק

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.


הלוואי ותצליחי


תודה, באמת לאחרונה הצעתי שנעשה סיבוב בחוץכולנה

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

כשיש ילדיםנהג ותיק

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

גם בהתחלה הוא לא יזםכולנה

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

והנה הנס הזהנהג ותיק

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?


אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

אולי כאן יש אפשרות לעשות צעד ראשוןנגמרו לי השמות

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

 

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

 

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

 

בהצלחה רבה

תודה, באמת יש בו הרבה מאוד דברים טוביםכולנה
אבל בקטע הזה גם אני קצת כבדה ורוצה שישכנעו ויקראו לי, גם כי ככה ארגיש שאכפת לו ועל זה ענית, אבל גם כי אני באופי שלי טיפוס מצטרף ופחות יוזם 
מנסה להרחיב על גבי מה שהוספתנגמרו לי השמות

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

 

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

 

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

 

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

תודה רבה! לקחתי לי מכאן כמה נקודותכולנה
בשמחה רבה והמון הצלחה 🙏נגמרו לי השמות
אולי בתזמון עתידיהעני ממעש
ממליצה ממשעוד מעט פסח

על הקורס של יוני אנטמן.


זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).


הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.


אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

שלחתי הודעהכולנה
זה הגיוני ומוכר, ובסה"כ נקודת הפתיחה היא טובהשושיאדית

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

 

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

 

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

 

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

 

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

 

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

לא לפחד מהפחדלאחדשה

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

נראה לי נגעת בול בנקודה, לפחות מבחינתיכולנה

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.


את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

אני מכבדת מאוד את העם הגברי, אבל...לאחדשה

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.


את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.


אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.


וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

כל מילה זהבנגמרו לי השמות
כשאת כותבת את זה על תגובה שלילאחדשה
זו המחאה הכי גדולה שאני יכולה לקבל 😍
❤️❤️ תודה יקרהנגמרו לי השמותאחרונה
את קסם בפני עצמך ותמיד אוהבת לקרוא אותך וללמוד ממך ❤️
עזרה כלכלית לאחיםזמנילעזר

יש לי אחות שרוצה לקנות דירה, ולנו ב"ה יש יכולת לסייע לה.

בררתי איתה איזו דירה היא מעוניינת לקנות, וראיתי שמדובר בנכס מאוד בעייתי, שמידיעה גמורה (עסקאות בסביבה, שומה והכרת הנכס) שווה כמה מאות אלפים פחות מהמחיר הדרוש.

אוסיף לכך שהיא תצטרך משכנתא גדולה עבור הדירה הזו, שתלווה אותה בהחזרים די חונקים ל-30 שנה.

העלתי בפניה את כל הבעיות הקיימות בדירה, אך היא באופן לא רציונלי מתעקשת לקנות דווקא אותה. 

גם כשביקשתי ממנה שתסביר לי איך הדירה בכלל משרתת את המטרה לשמה היא קונה אותה, היא לא ידעה לענות לי.

 

תהיתי לעצמי, האם אני בתור אח שדואג ורוצה בטובת אחותי, ראוי שאציב תנאי - העזרה הכספית תינתן רק עבור עסקה סבירה שאינה בזבוז כספים עצום.

הצדדים:

מצד אחד, כאח, מקומי לעזור ולתמוך, ואין מקומי לחנך.

מצד שני, אם אני מסייע לה ב-X כסף, והיא תלך על הנכס הזה ותפסיד בגללו 5X כסף, יוצא שלא סייעתי לה, אלא ההיפך, עודדתי אותה לעשות את הפעולה שגרמה לה להפסד גדול.

 

 

מה דעתכם נכון לעשות בסיטואציה?

לא הייתי נותן.חתול זמני

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

מה עם בעלה של האחות? איתו אפשר לדבר אל ההיגיון?מתואמת

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הכסף לא יוחזר אליך במידה והיא תפסיד?נעמי28

הייתי מפרידה בין שני הדברים.


העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.


ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.


אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)


מסכים עם כל מילהפשוט אני..
לגבי שווי הנכס:

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ואז היא לא תוכל להשלים את העסקהנפשי תערוג

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

 

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

 

למה שיפגע? אם אי אפשר לבצע עסקה?אריק מהדרום
אם אין עסקה אין פגיעה.
ברוב העסקאות הנדל"ן שאני מכירנפשי תערוג

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.


מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא


ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.


אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אבל אם הערכת שמאי נמוכה משמעותיתאריק מהדרום

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

בדרך כלל שמאי מביאיםנפשי תערוג

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)


ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

לא יודע מה בדרך כלל אבל זו לא ההמלצהאריק מהדרום
ולכן צריך לעשות את התהליך עם איש מקצוע ולא לחתום על חוזה לפני בדיקת שמאי של הבנק גם כדי שלא יעבדו עליך וגם כדי שיאשרו לך לקחת את המשכנתא בכלל.
שאתה לקחת משכנתאנפשי תערוג
לקחת שמאי לפני חתימת החוזה?
לא וזו היתה טעותאריק מהדרום
הערכת השמאי היתה 20 אלף שקל פחות, לשמחתי רק 20 אלף, זה יכל להיות בהרבה פחות.

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.


ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

ואם השמאי היה אומר שהמחיר הוא מיליון עגולנפשי תערוג

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

לא יודעאריק מהדרום

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

אתה יודע שהערכת שמאי זה לא מידע מדויק?נפשי תערוג

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.


הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות


לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.


יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.


כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

אני לא מבין לאן אתה לוקח את הדיון הזה בכללאריק מהדרום

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

מטרתי להגיד שכנראה תהיה עסקהנפשי תערוג

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.


אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

מהכותרת חשבתי שזה או"חחתול זמני
אני לקחתי שמאי על דירה שבסוףעדיין טרייה
החלטנו לא לקנות. אם זה דירה יד שנייה במיוחד אם יש בעיות כמו חריגות בנייה וכו וגם אם רוצים לקחת מקסימום משכנתא ממש כדאי לקחת שמאות מוקדמת. לפעמים זה גם עוזר במיקוח על מחיר הדירה.
בטח שישפשוט אני..
יש בחוזה קנס, או דמי ביטול או איך שלא תקרא לזה, במקרה שבו אחד הצדדים לא עומד בחלקו בהסכם.

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.


אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

בהנחה שיש חוזהאריק מהדרום
לכן כתבתי שזאת תהיה בעיה עצומהפשוט אני..
לא לתת שקלאריק מהדרום
בערך כפי שענו כאןהעני ממעש
ומוסיף שאתה מכיר את ההון האנושי והנסיבות,  ובתור בן משפחה יכול לנסות לעזור מלמעלה, לתת חכות ולא דגים, וכן יכול בהחלט לתת דגים שלא כפי שמייעצים כאן . רק אתה מכיר את כל מכלול התמונה 
כאח מקומך לעזורשוקו.

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

כסף שמלוויםoo

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק


אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

אני לא הבנתי אם זו הלוואה או מתנהמרגול

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)


תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.


אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

אני אישית לקחתי גם הלוואה מהמשפחהנפשי תערוג

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.


שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר


כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה וכמה הבהרותזמנילעזר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

איזה כיף לך שאתה במצב הזהנעמי28

לעזור ככה לאחים.

חלום!

שוק הנדל"ן נמצא במשבר גדול.משה

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

ברור שכדאי להציב תנאישושיאדית

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

 

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

הוא לא משקיע, הוא נותן מתנה לאחותורוני 1234
בוודאי שזכותו לא לתת את המתנה אבל אין קשר להשקעה והוא לא ישא ברווחים/בהפסדים.
ועדיין, יש זכות להחליט על המתנהמרגולאחרונה

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?


קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.


במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…


קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

אני חושבת שהשאלה היא האם העסקה תקריסכמו🐌תמס

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?


אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

הפער הוא מאות אלפיםזמנילעזר
מהבדיקות שעשיתי בין 250 ל-300 אלף פער
השאלה כמה אתה עוזר לההפי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

 

מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

 

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

 

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

 

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

 

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

 

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

 

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

 

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

 

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

 

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️

וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

 

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

 

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

 

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

 

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

 

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

 

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

 

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

 

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

 

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

 

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

 

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

 

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

 

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

 

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

 

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמותאחרונה

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

אחות יקרהפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ח' בסיוון תשפ"ו 9:53

בפעם הבאה שאני אגיע עם הבן שלי לבית החולים,

ואתם תעשו לו הרדמה מלאה,

ותבדקו אותו,

ותעירו אותו,

ותגידו לי לתת לו לאכול כדי שתוכלו לשחרר אותו,

ואני אתן לו כריך עם ממרח תמרים שהבאתי מהבית,

והוא ישמח כי הוא אוהב כריכים עם ממרח תמרים,

ואת תגידי לו ''למה אתה אוכל כריך עם ממרח תמרים ולא עם שוקולד?''

ואז הוא יצרח

וישכב על הריצפה

וירביץ לקיר

ויזעק שהוא רוצה כריך עם שוקולד

ולא עם ממרח תמרים


 

אז...

אני אכניס אותך לתוך הכריך שלו

שמעת אותי?

 

נספחפשוט אני..

מתכון לכריך אחיות:


 

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה


 

 

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

😂שושיאדית

חזק ביותר!

השלב הלפני אחרוןאפרסקה
לא משנה כמה תלחץ הטאקט לא יצא, כי הוא איננו 😵‍💫
משהאחרונה
איזה תסכולאן אליוט
מרגיז ממש
וואי סיוטשלומית.
שמכירים את הסיפור הכוללנפשי תערוג

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.


מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.


זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.


ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

הסברפשוט אני..

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.


 

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.


 

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.


 

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.


 

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿


 

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

 

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

אם היו שואלים ילד אחרנפשי תערוג

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות


אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

ראית פעם אדם מבוגר רגע אחרי הרדמה?פשוט אני..

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

 

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

וזה יגרום לילד לשכב על הרצפה ולהרביץ לקיר?נפשי תערוג

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.


זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר


אולי אחרי הרדמה זה אחרת

למען האמתפשוט אני..
הוא לא באמת הרביץ לקיר, אבל זאת הייתה הגוזמה היחידה... 
פתאום הבנתי איזה גאון אניפשוט אני..
עם השימוש במילים ''קל וחומר'' 🤣
להגיד מקסימום זה היה גורם לילד שלי לא לאכולכתבתנו

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.


רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

אבל תסכימי איתי שיש הבדל גדולנפשי תערוג

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.


יש הבדל, רק שאני מסכימה עם פשוט אניכתבתנו

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

נכון.נפשי תערוג

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.


לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

כל ילד בן 3 יגיב ככהרקאני

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

אני לא בטוחה אם שניכם מדבריםנגמרו לי השמות

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

לא מסכימה!לאחדשה

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

כי היא חסרת טקאטנפשי תערוג
תרתי דסתרי. אמרת שזה שאלת לגיטימית 99 אחוז מהזמןלאחדשה
לא קשיאפשוט אני..

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

לגיטמית הכוונה צפויהנפשי תערוג

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור


אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת


האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

שאלה לגיטימית זה לאניק חדש2

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

תפנה אליה או לאחות תורנית ותגיד .העני ממעש
שומעים שאתה כועס, וזה הגיונינקדימון

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

לשאול ילד שהוא לא הילד האישי שלךפשוט אני..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.


כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

כמו שאמרתי, שומעים שאתה כועס, וזה הגיונינקדימון
זאת מעולם לא הייתה השאלהפשוט אני..

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

מזדהה לגמרי. מאיפה השאלה הזו בכלל מתחילהירושלמית במקור
אולי מסופק שם סנדביץ שוקולד והיא כביכול מציעה?ירושלמית במקור
עדיין הזיה
חחח לאפשוט אני..
אחרי שהוא התחיל לבכות היא הציעה לי ללכת למכונה לקנות לו שוקולד...

כאילו לא עשתה מספיק נזק

מסכימה לגמרירקאני

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

 

וואו כ"כ מתסכלנגמרו לי השמות
ממש חוסר טאקט.

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏

🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️רקאני
גמח הלוואותאבאלה ואמאלה

שלום חברים,

ברור לי שזה אוף טופיק אבל פשוט כאן יחסית פעיל לעומת פורום חיסכון וצריכה.

אני שואף להקים יחד עם חבר גמח הלוואות בקהילה העירונית שלי.

אשמח מאוד להתייעץ עם מישהו שעוסק או בעל נסיון בעניין.

ברכת השם עליכם.

לנו יש גמח הלוואות, אפשר לבוא לפרטייעל...
הגעתי להתייעץ עם נסיון החיים שלכם(:עַלְמָה

עוד לא נשואה אבל רלוונטי גם לי.


 

ראיתי שמדברים הרבה שבשביל זוגיות בריאה ונכונה האשה צריכה לסמוך על הגבר שלה ולהישען עליו ולא להיכנס לדמות האימהית שמבררת כל הזמן אם הוא ביצע את המטלות שלו, ומזכירה לו מה לעשות...


 

השאלה שלי אבל איך-

איך אפשר לסמוך עליו אם הוא באמת לא מבצע את המשימות שלו? איך אפשר להישען כשטכנית מה שהוא צריך לעשות לא קורה...? 

מסכים איתךשלג דאשתקד

בעיקר: בעל או אישה, לא אמורים להיות הבוס/ מפקד זה של זה.

אמורים להבין את הסטנדרטים ולראות איך כל אחד נותן את המקסימום ידע ויכולת שלו לטובת הבית (וכאן מגיעים דבריך: כדאי לבחור מראש מישהו/י שיכול לתת את מה שאני צריך)

אולי יעניין אותך