פורום נשואים טריים (עמוד 76)

גודל?
2 מזרנים?

https://www.poliron-לטקס-ויסקו-פרו-דופלקס

וכמו שיכולתי כבר לנחש
אפחד בכלל לא מתייחס
תמיד נשאר כך בצד
לגמרי לגמרי לבד
הכי קל לענות על מה שנוח
וממי שצריך עזרה לשכוח

שלא כמוך אנחנו לא משוררים.

אבל מה לך לצעוק לאלהים
די שרוט ימצא לך פתרונים.

חייה את חייך ללא דאגות
כי לאלהים ממש רק טיפה מעניין עבירות

אבל למען השרוט יישא לך עיצה
אנא פרט לנו מה בדיוק קרה

האם אישתך עושה אותך כסמרטוט רצפה
כבר נאמר "מוצא אני מר ממוות את האישה"

שמא רווק אתה ואין את בחיר ליבך
חייה את חייך ונצל כל דקה

עוד ימצא זמן ושידוך לעת מצוא
השוק גדול, ורבות עלמות החן מרבוא

אולי פיטרו אותך בני בליעל
אל חשש, יש אלהים ממעל

אולי כשול נכשלת בלימודים
גם די שרוט קיבל כמה נכשלים

השרוט לא ויתר ובסוף צלח
והנה הוא רו"ח ממולח

אל תדאג אחינו המתוק
לחיים כוח משלהם ועתיד כל מה שתרצה לקרות

תמשיך לנסות ואת שינך לחרוק
ואם יקשה עליך, פנה אלי לקבלת ירוק

קום כל בוקר בגיל ושמחה
שתה קפה טוב לרווייה

נשום את האויר ותרגיש את החירות
וזכור נא את עיצותיו של די שרוט

כן לקחת את החיים בקלות  

כשאדם נמצא בצער עמוק חשוב מאוד להקשיב ולתת מקום לתחושות שלו
צריך ממש להזהר לא לזלזל ברגשות שלו
הוא לא יכול פשוט "לקחת את החיים בקלות"

לפעמים מעודד שמצחיקים

ולפעמים זה מעצבן

רק לא להוריד לבנאדם שמנסה לעודד את המורל, זה גם חשוב , לא להיות מדי רגישים 

ופה מדובר על אדם עצוב/בדיכאון ולא על אדם סטלן….שזה שונה בתכלית לדעתי

תודה על ההשקעה והעצות!!!
העתקתי לעצמי בפתק

אם תחפש טוב

אתה תמצא

תניח את כלי המלחמה

היא נגמרה כבר ממזמן

ואתה עוד שם

הגיע עת שלום

בינך לבין עצמך

תסלח לעצמך

רק ככה תוכל להתקדם

אין יהודי טמא

יש יהודי שרוצה

רוצה את אלוקים

את הטוב המוחלט

תעשה כל פעם רק צעד אחד

ועוד אחד

היצר הרע תמיד יהיה שם

אבל

גם היצר הטוב תמיד שם

תקרא לו

הוא יבוא

 

ואני לא משם

תנסה למצוא רב שמדבר אליך

ותתקדם משם

מלצעוק וליילל לא קורא כלום

גם לא מלשים פתק בכותל

זה יעזור רק עם תושיט יד

אבל אם אתה משלב ידיים ובוכה, אף אחד לא יוכל לעזור לך

 

ותסתכל רק קדימה

אל תנבור כ"כ הרבה בעבר

זה לא בריא

בהצלחה

אקח לתשומת ליבי
תודה!!!!

לא פשוט כלל,
מצטרפת לחברי הפורום ושולחת תמיכה ותפילה לבשורות טובות וישועה שלמה בקרוב ממש ב"ה 🙏

גיבורי-על שקופים | ערוץ ７

 

לא?

גם אם לא ממש מתאים למה שהוא סיפר.

מעריך מאוד על התפילות

רמה ד - הרבה יותר מגוון
בעיקר זרמים שונים של חרדי

ומה זה דירות שוות? מעניין אותי

טירוף!!
דירת 3 חדרים בסביבות 1900000.

בזה אני פחות מתמצאת.
בסביבות 3000 לדירת 3 חדרים.

חדשות
עם נוף יפה
לא יקרות בשכירות, יחסית לעיר

סטייל בני ברק רמת בית שמש והשכונות מסביב זה החלום וגם קרוב להכל

בני ברק שונה שמיים וארץ מהשכונות החרדיות ברמת בית שמש.
אין שום קשר!

הכל שחור לבן

זה כמו שכל הסינים נראים לנו אותו דבר.
באותה מידה "כיפות סרוגות" כולל גם את הר המור גם את מרכז גם את יצהר וגם את שעלבים (סתם זרקתי)

ואיזה הבדלים מטורפים...

מה גם שבאופן טבעי החרדים משתלטים מהר במקומות כאלה...
כמו בגבעת זאב..

במקום אחד

יש מלא מלא דתיצלאומי
ברמת בית שמש יש היום 4 אולפנות
2 ישיבות תיכוניות
וכמה יסודי דתי לאןמי מפוצצים עד 0 מקום!(חברה משכונה אחרת רצתה לרשום ואמרו לה שאין מקום)

כי בעבר היו שניים (הראל ואתרוג) ואתרוג נסגר אם אני לא טועה, כי לא היו מספיק ילדים.
זה השתנה?

מוריה- תורני

ויש אהבת ישראל ומוריה

למה לא מ3?
רמת נריה?
שנפילד?

אני מרמה א ומצוין פה

לפי מה שהבנתי יש אזורים חסידיים שם
ויש חרדים יותר פתוחים

של 3 חדרים ומעלה...

ובאמת רמה א' הכי נשמע בכיוון שלנו.

אני מחפשים קבלן לבניית יחידה דיור של 3 חדרים..אז אם לא תמצאי עוד 3 חודשים אז אולי

אנחנו דתיים לאומיים וכן קצת חריגים בנוף אבל לא נתקלנו בחוסר נעימות מצד השכנים או משהו כזה. הילדים לומדים במסגרות ברמה א'. יש גם את נווה שמיר שהתחיל להתאכלס לא מזמן זה מעורב ויותר קרוב לא' אבל המחירים שם קצת יותר יקרים מד' (בערך 500-1000 שח יותר מהשכירות בד')

ממה שהבנתי גם יש שם וועדת קבלה וזה ממש חרידי סגור.

אני חושבת שמה שהכי יכול להתאים לכם זה רמה א ונווה שמיר. או  בבית שמש הישנה שכונת שיינפלד.

 

רמת אברהם - ממש חרדי וסגור.

רמה ד - זה ברובו חרדי - אבל ממש לא סיגנון חרדים של בני ברק, כמו שראיתי שכתבו לך, יש שם הרבה חרדים חוצניקים, מודרנים וחרדים עובדים.

 

*ארגז כלים מלא בכל טוב

*פלטת שבת, קרש לחלות, ראנרים, תחתיות וכו'

*סיר נינג'ה ו/או מעבד מזון נינג'ה

*ערסל זוגי (בהתאם למקום שיש בבית)

 

אולי ערכה מפנקת ומיוחדת למקווה?

תיק כלי רחצה מעוצב מלא בכל טוב
חלוק מגבת
כפכפים
תיק יפה ששמים בתוכו את כל זה
אולי גם איזה ספר רוחני כזה על טהרת המשפחה..

חוברות מעולות

לא שזה קשה עם הגישה שלהם

והתעלמתי מהמכתבים כי התבלבלתי בין דוח הון לדוח הכנסות שאותו כן הגשתי

יש להם הרבה סניפים בארץ.

תקנה פשוטות וזולות. עד שתיפול על משהו מתאים,
לגבי גובה, להשתמש בישן כהגבהה

כריות ויסקו אורטופדי מעולות!

בינתיים אני מרוצה מ'פריד', הכריות שם מעולות ולא יקרות (אלה שאני קונה, 45 שקל)

לקנות כרית הריון בצורת ח
הם מסוג קשיח ונותנים תמיכה מעולה
מתחת החלק של הראש, אני שמה כרית ישנה ממש דקה ויש אחלה תמיכה גם לראש וגם לגוף.
אני קניתי את זה בגלל ההריון אבל בעלי ממש התלהב וגם קנה - אנחנו באופן אישי מרוצים מאוד

כביכול כרית ש"זוכרת" ומתאימה את עצמה לראש שלך.
עולה בסביבות 100 שח
היא קשיחה יחסית
וממש מותאמת לראש

איזה 4 כריות ב-60. כבר כשתגיע הביתה תראה שהכריות כצעט ריקות, מפונצ'רות ומה שממלא אותן זה צמר עטלפים סינתטי שהסינים בעצמם זרקו לפח.
תישן על כל אחת מהן שבוע בערך עד שהמילוי יתנקז ויתגבש לפינה אחת וייעשה קשיח.
הערה: לא להתפתות ולנסות לסדר את המילוי באמצע הלילה או כשתקום מצוואר תפוס!

אחרי חודש שדחסת בצורה פעילה 4 כריות וחסרות לך עשרות שעות שינה תחבר את הארבע כריות לכרית אחת קשיחה ואיכותית במחיר שווה לכל חור בכיס ותראה איך תישן כמו תינוק (אתה יודע איך הם ישנים באמת...)

זה פרט חשוב וגם סגולה בדוקה להצליח לקום גם לתיקון חצות וגם לותיקין. יותר טוב מזה?
מקנא בזכויות של רמי על זה...

לפחות כעת (לא יצא לי להיכנס כמה ימים לפני כן).

(ומה שלום בתכם?)

ושאפו על ההתענינות התמידית

(היא פשוט בתפילות שלי לכן אני זוכרת תמיד, הלל אפרת בת אוראל )

שימשיך ויהיה רק טוב תמיד ב"ה!

איזה טוב ה'!

בכל 11 אני לא מצאתי מכשיר שפותח בכרום ערוץ 7

אין כיפה שלא דוהה.
השמש והשימוש היומיומי בכיפה גורמת לכיפה לדהות.

ולשאלתך-בכל חנות סידקית/בדים/חוטים
יש מבחר חברות טובות של חוטים.
אני אוהבת של VOG או של DMC

וגם יקר יותר

אני הזמנתי מהאתר של ברנינה. הגיע ממש מהר ויש מבחר עצום.
אבל המשלוח לא שווה אם זה רק חוטי כיפה... אני הייתי צריכה עוד דברים

.

אם תרצי עוד פרטים בשמחה 

אשמח למספר,
ואם יש גם את של עמיר דנה, אשמח!

תמצאי.
המלצתי עליו בכל פה
ובטח המספר שלו מופיע.

כל החיים שלנו על הטלפון שלנו, החל מחשבונות בנק וכרטיסי אשראי ועד השיחות הכי אישיות.
אנשים היום כ''כ מודעים לזה, עד שהם בעצמם לא ירגישו בנוח לבקש מאדם זר את הטלפון שלו אלא אם כן זה מקרה חירום.

במקרה כזה, אם מישהו חייב לעשות שיחה ואני מסכים לתת לו, אני מחייג עבורו את המספר, מכבה את המסך ואז מביא לו את המכשיר כשהוא נעול. כלומר אי אפשר להוריד שום אפליקציה או לקרוא התכתבויות בלי לפתוח את לוח המקשים מחדש.

לגופו של עניין, אפשר להתקשר למספר ולשאול לאן הגעת וכך להבין אם זה הגיוני.

בפעם הבאה אם הלב אומר לך שמשהו לא תקין, לדעתי כדאי להקשיב לו...

לא להתלבט. אני לא מוציא את הפלאפון למישהו זר ולא משנה. על כל החששות שלך לא הייתי נכנס לזה. אם אין סיבה לדאוג זה רק מטמטם תשכל, חבל. עבר נגמר

וגם נתתי לא מעט פעמים.
ברור לי שצריך להזהר, וגם באמת לא תמיד להסכים. אבל הנטיה היותר טבעית שלי היא לא לחשוש מזה יותר מידי.

האדם שמבקש ממני את השיחה נראה כמישהו שלא יגנוב לי את הטלפון.

בדרך כלל מי שמבקשים אלו ילדים קטנים
לפעמים נשים

להתקין תוכנה זדונית אי אפשר תוך כדי שמדברים לידי בטלפון (צריך מינימום להכנס לקישור ולהוריד apk)

ולצרף אותי לפישנג? לצערי אני מצורף כבר ממזמן

אנחנו הלכנו לראות עליית גג ב3,600!
בכנות- הדירה הזאת במצב טוב, והמחיר שלה ממש סביר בעיני.
ולמה?
כי ראיתי כוכים חשוכים ב4,000, דירות מרתף ב5,000, אז המחיר הזה כבר נראה לי בסדר🤦
המחירים בארץ פשוט הזויים, רק ביו''ש הם סבירים, וגם כאן הם עולים כל הזמן.

זאת בדיוק המשמעות של מחיר זול מדי: מחסור, מדפים ריקים, פרוטקציות וכו'.

בשרשור אתמול הבנתי שההפך -
בגלל שיש כאן מונופול של המדינה על בנייה של דירות חדשות, אין כאן בעצם כלכלת שוק חופשי, והביקוש הגדול לא מייצג באמת מחיר זול מדי.
זה לא באמת חשוב לי , רק שואל מסקרנות...

פעמים רבות המחיר הזול הוא תוצאה של התערבות הממשלה, מה שבתורו גורם למחסור.

ומה שאמרתי שמחירי הדירות יכולים להיות זולים יותר - הכוונה היא במצב שבו ייבנו הרבה יותר דירות.

במצב הקיים, ועליו בלבד דיברתי, זה מחיר זול.

נראה לי שביחס למחיר דירות למכירה, מחירי השכירות הם די נמוכים.
לפני עשר שנים הפרופורציות היו שונות

באמת כמו שאתה אומר נראה שיש ירידה מתמשכת בתשואות.

זה המחיר שאני מכירה בבית שמש וזה עוד כולל ארנונה הגיוני שקפצו על המציאה.

אחי שוכר בית קטן יותר (גם מרתף) בישוב מרוחק יותר מהמרכז ב500 שח פחות אם אני לא טועה


יכל להשכיר ב500-700 יותר בקלות

ולמה לעזאזל לא להצביע למי שאכפת לו ממחירי הדירות?
לא ביבי למשל.

אל תבחרו בחירות גרועות ואז תלונונו.
ביחרו באנשים הנכונים, שאכפת לא רק מלא יודע מה.
אבל שיהיה סביר לגור כאן לא דואגים.

נניח שמפלגת רע''מ תדאג להוריד את מחירי הדיור, האם אצביע להם? כנראה שלא, כי באלף נושאים אחרים אני לא מסכים איתם (בלשון המעטה).

זה נכון שעד עכשיו ביבי לא עשה כלום בנידון
הוא שחרר לכחלון את תוכנית מחיר למשתכן המפגרת במקום להפשיר קרקעות ולהקל רגולציה

אבל לעומת שאר האופציות דווקא יש סיכוי שהליכוד יעשה משהו, אם הגורמים הליברליים שם יצליחו לתפוס מעמד.

היתה תקווה שהימין החדש יעשה משהו , וגם תקווה חדשה רצו עם טיקט ליברלי
אבל מאז הפכו את עורם והם וויתרו גם על הערכים הכלכליים בין היתר ומאפשרים לשותפים הקואליציוניים לדחוף אותנו עוד קצת לבור של הריכוזיות והסוציאליזם במדינה

האמת שקצת כן עשו שינויים טובים לכלכלה בממשלה הזו , אני חייבת לפרגן, אבל לא בנושא הדיור

מי שרוצה דירה במרכז הארץ צריך לשלם מחיר גבוה.
זה הדרך היחידה לפזר את האוכלוסיה...

אין מספיק דירות במרכז וכולם רוצים לגור שם

לגבי המשכיר- הוא שילם וישלם על הדירה הזו מחיר גבוה בדיוק מאותה סיבה. הוא מגלגל את הביקוש לשוכרים וככה זה צריך להיות
יותר מזה- אם הוא קיבל 18 פניות רלוונטיות תוך שעה,כנראה שהוא טעה,והוא היה צריך לבקש קצת יותר😏
זה הדרך הכי טובה לסנן את מי שבאמת רוצה את הדירה הזו

בא לי לקרוא שוב  

מדהימה את ❤

האמת תמיד כולם אומרים לי שאני מפרגנת חחחחח אבל לא שמתי לב שאני יוצאת דופן בזה חחח

באמת תודה , מעריכה מאוד!

זה לקרוא כל בוקר(:

שומרת לי...

שאלתי שם אמרו לשאול דווקא פה

תראה ישועות.


ה ישמחך שמחה שלימה
במהרה.

הלכתי כבר לכמה וכולם אומרים שהם רואים התאמה וכו' וכו'

ופתאום נכבה לך קצת הרגש.

נשמע קלאסי פחד לפני החתונה, אבל אם כרגע אין לך כל כך רצון להיפגש איתה, וכבר לא כל כך מוצאת חן בעיניך, זה מצב שמצריך בירור.
לדעתי הקטנה והלא מקצועית, הבירור הוא יותר על מה אצלך גורם לרגש להסתתר ולא למה הרגש נעלם.

רואה אצל החבר משחק מעניין

"אמא, אני גם רוצה"

"אמא, אני גם רוצה"

"אמא, אני גם רוצה"

טוב, נלך לקנות

קנינו

שיחק 5 דקות וזה כבר לא מעניין..

 

כל עוד זה לא היה שלך, היה לך עניין לכבוש, צבעת את הכול בוורוד, היא הקסימה אותך, היית חייב אותה..

התארסתם, היא כבר שלך?!

איבדת את הקסם..

זו בדיוק אבל בדיוק עבודת הזוגיות, לחדש את ה"עניין" כל הזמן

 

בהצלחה

 

הרבה שנים

אהבה חדשה, פרפרים בבטן, התרגשות לפני כל פגישה, המחשבה ש"היא האשה הכי יפה בעולם", הרצון "להסתער" מרוב אהבה, התחושה העילאית שמגיעה ביחד עם כל אלה... אחח, איזה כיף זה!

 

הבעיה בכל התחושות האלה, היא שאנחנו לא מסוגלים להרגיש אותן לאורך זמן. יכולים להיות אירועים ספציפיים בעתיד שיחזירו את הפרפרים לכמה שעות, גם ההתרגשות תגיע לבקר מדי פעם (אם תעבדו על כך בצורה נכונה), אבל זה לא יהיה כמו בהתחלה.

 

אני חושב שלרוב הזוגות יש איזה שהוא "דאון" אחרי שהפרפרים שוכחים, והאהבה הראשונית והבוסרית הופכת לאהבת אמת. אהבה של זוג שחי ביחד, מוותר, נותן, מגדל משפחה, מקיים יחסים אינטימיים, דואג. אך חשוב להבין שזו היא האהבה היותר גדולה, שלטווח הרחוק משרה עלינו אושר גדול ויציב יותר. 

 

בהצלחה!

למה לא, ו פשוט אני

ובכל זאת ניתן שתלך לייעוץ לשמוע מאיש מקצוע, לאחר פירוט הנצרך

ציינת שאתה מאורס.

שארוסתך בחורה *מדהימה8 *באמת*

מידות טובות

משפחה טובה

חכמה

עדינה

צנועה

מכילה

רגישה

סבלנית

ותרנית

מבינה עניין

יש לכם דינמיקה טובה

מנהלים שיחות טובות

כיף לכם ביחד

יש משיכה

נעים לכם במגע פיזי ואינטימי

הייתה תקופה של התאהבות בהתחלה

היא הייתה ממש יפה בעיניך 

 

שאם תקרא מבחות את כל ה"רשימת מכולת" הזו - ממש סימנת וי על כל סעיף וסעיף שצריך, ואפילו מעבר.

 

בנוסף, ציינת ש: "אני מרגיש שהתרגלתי / שמיציתי שבאלי משהו חדש".

 

אוקיי.

אז אתה כבר4 יודע לשים את האצבע.

אתה מרגיש הרגל

מיצוי

"בא לי" משהו חדש.

 

ונגיד שתלך עם אותו "בא לי משהו חדש כי התרגלתי" -

מה אז?

 

ונגיד שתצליח למצוא מישהי שהיא גם וגם וגם וגם וגם וגם וגם וגם כמו שכתבת - שאתה חושב שהיא יפה ממש, אתה תתאהב, תהיה משיכה, יהיה כיף, יהיו מידות טובות, תהיה תקשורת מדהימה, תהיה התאמה וכו' וכו' וכו' -

ואז אחרי שנה, שנתיים (או יותר... או פחות...) ימאס לך, יבוא לך משהו חדש, תתרגל.

 

מה אז?

 

יאללה שלישית.

 

רביעית, חמישית

 

ומתי יהיה הסוף?

 

יש לנסות להחיות את האהבה, כן, כמו שכתבת גם ואולי בעיקר ע"י נתינה, ע"י לא לקחת אותה לעולם כמובנית מאליה, ע"י עבודה אישית, עצמית (שאם לא זה יחזור אליך גם בפעמים הבאות), ע"י לעבור תהליך *עם עצמך* ולהבין מה קרה וקורה לך כאן ואיך אפשר להתגבר על זה ולצמוח.

 

נשמע שיש לך אוצר ביד, לפי מילותיך ועדותיך שלך.

זה מספיק חשוב ויקר כדי לראות מה קורה כאן ולעשות תהליך עם עצמך.

הרי איך תרגיש לו מחר היא תיפרד ממך ותאמר לך שהתארסה לאחר?

שגבר אחר יהנה מכל שלל התכונות המקסימות שציינת כאן?

שאותו היא תכיל, שאותו היא תחבק, שלו היא תנשא, שהיא תהיה אם ילדיו וכו'

וזה לא כ"כ מופלג בדמיון אם תיתן ל"בא לי משהו חדש כי התרגלתי" לנהל אותך, זה בהחלט יכול לקרות כי היא באמת נשמעת אישה מדהימה!

 

ציינת גם שהיה מגע וגם אינטימיות, זה יכול אולי להסביר מדוע "לכאורה על הדף" אתה לא מרגיש שיש ציפייה ל"משהו חדש" ומלהיב למשל לולא הייתה הנגיעה והאינטימיות קום החתונה,

רק דע שגם במקרה כזה - הנישואין עצמם, המחויבות, השיגרה, ההרגל שציינת, המובן מאליו הזה - הוא נשק הרסני לכל זוגיות ולכל נישואין באשר הם!

וצריך לעשות עבודה מודעת ומשמעותית בכדי לנצח את המובן מאליו הזה - ולהגיע לאהבה מודעת וחזקה אפילו עוד יותר,

לעבור את השלב הרומנטי ולצלוח אותו,

להגיע לחיי נישואין טובים, מיטיבים, משמחים ואוהבים לאורך שנים רבות וטובות.

והבשורה הטובה ביותר היא שזה אפשרי לגמרי!

וזה בכוחנו לגמרי!

עם מודעות לדברים, עם עוד ידע, עם עוד כלים, עם עבודה נכונה, עם תירגול נכון - זה קורה! וזה הכי נכון ומשתלם ומשמח שיש ב"ה!

 

 

- מצרפת לך בתגובה נפרדת כדי לא להאריך כאן דברים רלוונטיים לשאלתך, שכתבתי בתגובה ארוכה על הנושא בעבר,

מקווה שאולי הדברים יוכלו לעזור לך קצת:

(מאוד ארוך אז אם תרצה לקרוא הכל, מצא לך זמן רגוע לקרוא בנחת...) 

 

וב"הצלחה רבה בכל!

 

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה?

 

נכון שבשלב ההיכרות כל ההתאהבות והפרפרים וכו' מגיע יותר בקלות ובלי מאמץ, זה ממש "בילד-אין" מהשלב הזה,

אבל מה שמשמח שאפשר להגיע להתאהבות ופרפרים ושמחה שלמה גם שנים רבות לתוך הנישואין, הפעם באופן *מודע* ואקטיבי ולא פסיבי.

 

בגדול אפשר לחלק את שני השלבים האלה לשלב "האהבה הרומנטית" - שבו הכל בא בקלות כאמור, חדש, מרענן, מרגש וכו'

לשלב של "אהבה מודעת" - שבו גם אחרי 10, 20 ו30 שנות נישואין בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש, משקיעים, אוהבים, מתרגשים.

 

איך עושים את זה?

 

על "קצה המזלג":

1. מבינים את הפער *המובנה מראש* שיש בשלבים השונים - ז"א, מבינים שכל היכרות החתלתית, מעצם טבעה שהיא חדשה היא מרגשת וההתאהבות באה בקלות וולא מאמץ מעצם הריגוש, השוני, החידוש וכו',

ז"א, גם אם לצורך הדוגמא נכיר 20 גברים או 20 נשים - סביר להניח שבהתחלה יהיו "פרפרים" ועם כל אותם הגברים/נשים - אחרי כך וכך שנות נישואין, ילדים וכו' - זה יהיה בדיוק אותו הדבר (!!!)

זו נקודה סופר חשובה, מכיוון שכאשר בני זוג מרגישים פתאום שאין את "ההתאהבות" הזו שהייתה בהחלה,

הם חושבים (בלי כוונה כמובן) שמשהו דפוק או לא טוב או לא טוב מספיק בהם כזוג או בבעל/האישה שלהם,

ואם נדע *מראש* שזה שלב בלתי נפרד מהחיים עצמם,

ושלב הגיוני ונורמלי שיקרה גם אם נתחתן 700 פעם =- אז הבנו שהבעיה לא בו/בי/בנו - אלא ה"בעיה" היא בעצם המהות והתבנית של הנישואין והקשר הארוך והמחייב.

 

.2 מבינים שכמו כל דבר בטבע, מהאוטו הדומם שצריך וחייב דלק כדי לנסוע,

דרך הצמח הצומח שחייב פוטוסינתזה כדי לצמוח,

דרך קשרים בין חברים שחייבים תחזוקה והתעניינות כדי להמשיך להתעניין,

דרך עבודה שחייבים השקעה, מאמץ,

דרך לימודים או תארים שחייבים השקעה ומאמץ

שוב - *כל* דבר בטבע חייב אנרגיה כדי להתקיים!

אז גם אהבה  וגם זוגיות :9 וגם נישואיןם

חיייבם חייבים אנרגיה כדי להתקיים!

וזה לא "מוזר" או "לא פייר", אלא זה פשוט טבעי, זהו טבע העולם - כמו שלא נגיד "זה לא פייר שצריך לקרוע את עצמנו בשביל תואר ורק אז להשיג אותו", כך גם לא נגיד שאיזה באסה זה שצריך להשקיע גם אחרי החתונה...

אלו החיים...

בשביל כל דבר טוב צריך לעבוד.

ואני הכי אוהבת את הדוגמא של ילדים. פלא הבריאה. האוצרות שלנו.

שעד שיש הריון, ועד שעוברים 9 חודשים של קודי מטוררף, ועד שעוברת לידה כואבת ומפרקת, ולילות חסרי שינה, וגידול סזיפי ואינטנסיבי וכו' וכו'- בסופו של יום הם האוצרות שלנו ולא נוותר עליהם לעולם מרוב שזה טוב עצום!

אז גם הזוגיות - כן, בהחלט צריכה תחזוקה.

השקעה.

עבודה.

מאמץ.

זמן.

אנרגיות.

כסף.

משאבים.

מחשבה.

התכווננות.

פניות.

מקום.

 

אם נשכיל להבין זאת ומההתחלה לטפח את הנישואין שלנו, להשקיע בהם,

להקדיש להם זמן, פניות מקום וכל הרשימה הנ"ל - בדרך להצלחה הרבה יותר קלה.

 

3. לומדים ומבינים מראש מהי בכלל מהות הנישואין, ואז מצליחים לזהות מראש מהו הנשק שהורג נישואים והורגים אותו עוד שהוא קטן (אני חושבת שהנשק מספר 1 של הנישואין הוא המובן מאליו) וארחיב:

 

הבנת מהות הנישואין 

 

בכל דבר טוב בחיינו –                                                                                                         

דרושה השקעה ועבודה מתמדת בכדי להגיע לטוב הזה.

אם זה בדברים הכי פשוטים כמו פרנסה – אדם צריך לקום לעבודה יום יום ולעבוד כדי שבסוף החודש יכנס לו כסף לחשבון והוא יוכל לקנות אוכל ושאר דברים ולהינות מהכסף הזה.

בלי העבודה שלו – לא היה לו כסף – לא הייתה לו הנאה.

ובין אם זה בדברים יותר משמעותיים כמו ילדים – יש 9 חודשי הריון קשים, לידה קשה, גידול אינטסיבי וק-ש-ה – אבל האוצרות האלה שווים הכל!

וכן, גם כשהם גדלים הקושי לא נעלם אלא משנה צורה, ועדיין צריך להשקיע ולעבוד.

כמובן שלצד כל הקושי, האור, האהבה והקשר עם הילדים שלנו שווה לנו הכל, לכן זה מובן מאליו בשבילנו שצריך לעבוד בשביל זה…

 

עד לפני לא הרבה זמן,

אפילו בדור של סבא וסבתא שלנו,

היה לאנשים ברור כשמש שכמו שצריכים לעבוד בשביל פרנסה

וכמו שצריכים לעבוד בשביל הילדים

ואם קשה – ממשיכים לעבוד

כך גם בנישואין.

היה להם מובן מאליו שנישואין זו עבודה והשקעה בלתי נפסקים,

ויותר מזה, היה להם ברור שהם *רוצים* לעבוד בשביל זה.

 

היום עם כל הבלבול שנוצר בעולם כולו לגבי נישואין (וזה כאב לב גדול הדבר הזה),

היום אנשים חושבים שבן זוגם או בת זוגם הם ברירת מחדל חלילה

או שהם כאן כדי לבדר אותי,

או שהם כאן כדי לעשות לי טוב

וברגע שלא טוב לי, וברגע שקשה לי – זה אומר שמשהו *בהם* דפוק,

זה אומר שאנחנו בטח לא מתאימים

זה אומר שאנחנו צריכים להתגרש

ואז אמצא לי את המישהו/י "הנכון" שאיתו זה לא יקרה,\ ורק יהיה לי כיף ונעים ופרפרים ולבבות כל החיים.

 

ובכן… זה לא נכון.

וזה לא עובד כך.

כל גבר או אישה אחרים – גם איתם יהיו קשיים

גם להם יהיו חסרונות,

גם איתם לא הכל ילך חלק.

כי בחיים אין באמת משהו משמעותי שהולך חלק!

כך הקב"ה ברא את עולמו…

תנועה כל הזמן

יום – לילה

טוב – רע

חושך – אור

קודש – חול

צירים – לידה

קושי ועבודה – הנאה

וכו' וכו'

 

העולם הזה הוא תנועה מתמדת

והנישואין הן חלק מהעולם הזה, זה הכל.

 

הם לא שונים מגידול ילדים שגם הוא עבודה מתמדת

הם לא שונים מפרנסה שגם היא עבודה מתמדת

הם לא שונים מכלום, הם חלק מהעולם הזה.

 

רק שמשום מה הלבישו על נישואין בדורנו כל כך הרבה תסבוכות שרק ה' יעזור…

כמה כמה כאב לב יש לזוגות רק מהספקות הנוראיים האלה,

מההתלבטויות הבלתי פוסקות האלה,

החוסר ודאות וחוסר שלמות הזה.

 

אם רק היה ברור לאיש ולאישה מהרגע שהם עומדים תחת לחופה – שזה לנצח! ***ל–נ-צ-ח***

שזו הבחירה האמיתית והנכונה שלי.

שהגבר שלצדי שייך לי.

שאני שייכת לו.

שאני מקודשת לו.

שהוא מקודש לי.

שכמו שהילדים שלי שייכים לי וגם אם הם יצרחו כל הלילה ויתחרפנו – אני עדיין אחבק אותם ואדאג להם,

גם אם הם יכולים להוציא לי את המיץ לפעמים – ברור לי כשמש שאהיה תמיד אמא שלהם ואשתדל עבורם.

למה למען ה' זה כ"כ שונה עם בני הזוג שלנו?

זה לא צריך להיות שונה!

אנחנו צריכים להתייחס אליו/אליה כמו בשר מבשרנו, כמו החצי השני שלנו שכרתנו איתו ברית,

כמו מישהו ששייך לי, כמו חלק בלתי נפרד ממני ומהמשפחה הזו – ואז גם אנהג בהתאם.

זה לא אומר שלא יהיה לי קשה לפעמים – אבל הידיעה שהוא שלי. וזהו!

ואני שלו. וזהו!

הידיעה הזו קריטית, פשוט קריטית!

השלמות הזו בבחירה, הידיעה הברורה שזה לנצח,

היא היא זו שעוזרת לעבור כל מכשול.

היא היא זו שאומרת שאם קשה – נעבוד על זה יחד.

 

עכשיו ברור שיש עבודה.

אני קוראת לזה השקעה ועבודה.

לא חיים אומללים חס ושלום, אבל בהחלט השקעה ועבודה טובה.

עבודה מבורכת. עבודה אהובה. אהובה מתמשכת.

כמו עבודה של אמא בלהיות אמא.

כמו עבודה של אבא בלהיות אבא.

 

ואם קשה לי או לא כיף לי או לא נעים לי אבין את עצמי, אבין למה זה קרה,

אבין את בן הזוג, אבין למה זה קרה לו, נתקשר את זה, נדבר את זה, נפתור את זה.

ממקום ששנינו יחד עם אותה מטרה.

                                                          *****

איך לנצח את הסטטיסטיקה?

אם יש דבר שיכול להביא אותי לכדי דמעות זו המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו – לא מפסיקים לשאול את עצמם – האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?

החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע – הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!

הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה – הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.
זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה…

בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
הרגשתם שלמות ובהירות מתחת לחופה ברגש בשכל ובלב?
מזל טוב!
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!

*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.

בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.

רק הקב"ה לבדו מושלם.

אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.

אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן – נהיה המאושרים באדם.

אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם – הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות – זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.

ואם תשמעו על עוד זוג שעומד להצטרף לסטטיסטיקה העגומה,
בבקשה! בבקשה תבררו ותציעו להם שיש גם דרך אחרת!
שאפשר לבחור בטוב ולחזור לטוב!
שזו לא גזירת גורל כי הם "זוג דפוק" חלילה או "לא מתאים" – אלא הם פשוט צריכים לקבל כלים נכונים, לבחור אחד בשנייה מחדש. זה שווה עולם. באמת.

(אין באמור התייחסות למקרי קיצון כאלה ואחרים שבהם כמובן הדבר הנכון והטוב ביותר לזוג הוא גירושים.
התוכן מכוון לכל אותם אלפי זוגות שיכולים לנצח את הסטטיסטיקה ולא היא אותם).

ו

אם קשה אז… פועלים!
אם קשה אז… מנסים!
אם קשה אז… נלחמים!

למה ברירת המחדל בזוגיות היא שאם קשה=מפרקים, אם קשה=בורחים?!

למה בהורות, אין אף הורה אחד אוהב שכאשר קשה לו עם הילד שלו הוא בורח ממנו?
למה אין הורה אחד שאם הילד עובר קשיים ומציב אתגרים הוא לא נוטש אותו לאנחות, אלא להיפך, מוציא את הנשמה בשבילו ומנסה ככל יכולתו לתקן ולשפר ולעזור?

היינו פה קודם.
הזוגיות שלנו היא המקור.
האהבה שלנו היא זו שמלכתחילה יצרה את הילדים האלה.
צריך לתת לה את המקום שלה והכבוד שלה גם.
גם בשביל הילדים, שזו משאלתם העמוקה והגדולה ביותר,
אבל גם בשביל עצמנו. בשביל המקור שלנו.

אם נתייחס לזוגיות כמו להורות לפחות,
לאשתי/בעלי כמו לילד שלי,
אם נרגיש שאני שייך לאשתי, יש כאן שייכות,
שבעלי שייך לי, שהוא שלי ואני שלו, כמו השייכות שיש עם הילדים – אז גם אם כועסים, גם אם לא מסכימים, אם יש קשיים – עובדים על זה!!! לא זורקים את זה.
המוטיבציה לעבודה תהיה בראש ובראשונה ההתייחסות.
אם נשכיל להתייחס לשותפנו למסע החיים כאל מישהו עם שייכות, עם אמת, עם מקור הילדים האלה, כמשהו בלתי נפרד ממני – ממילא המוטיבציה להשקיע ולנסות גם שקשה תגדל פלאים.

מעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים ***רק*** אחרי ההשקעה

*רק* אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

ואתן דוגמא:

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר – יותר נאהב אותו.

 

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב שהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יש אהבה, יש פרפרים וחיבה והתאהבות וכו'

ואחרי שנה עוד יותר

ואחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

אם באמת בני הזוג השכילו כל חייהם להשקיע האחד בשנייה, להשקיע בקשר שלהם – אז תוכלו לראות באמת זוגות בני 80 ממש מאוהבים עם מבט מצועף בעיניים ורכות ואהבה כה גדולים אחד לשנייה שזה פשוט ממיס את הלב!

האהבה שיש לנו עכשיו אחרי 14 שנים, הרבה יותר גדולה ועמוקה מאשר שהתחתנו או שהכרנו. זה רמה אחרת לגמרי.

כמובן שכל השנים הזוגיות צריכה להיות מתוחזקת – מושקעת – לברר קשיים ולא לטאטאם מתחת לשטיח, ליזום באופן אקטיבי גם התעוררות לאהבה וגם התעוררות לתשוקה – להשקיע להשקיע, כמו בכל דבר בעולם הזה!

***ואז*** מגלים את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי!

אז אם יש קשיים… וחושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

רגע יקרים!!!

אין לכם מושג עוד כמה טוב תוכלו לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד שנה! עוד 10 שנים! עוד 20 שנחים!

בבקשה אל תזרקו הכל לפח!

אפשר לפתור את זה! מבטיחה לכם שאפשר! חבל חבל חבל שלא תזכו לכל הטוב הגדול שנישואין וזוגיות של 30 ו40 שנים יכולים לתת.

 

גם בפן הגופני,

שיא העונג גם אצל הגבר וגם אצל האישה מגיע רק אחרי התמדה והשקעה והתכווננות – ואם עוצרים באמצע כי לפעמים זה כאילו כמעט "בלתי נסבל" או חושבים שזהו זה ואין ולא יכול להיות יותר טוב – אבל מי שמתמיד וממשיך – זוכה!

מי שמאפשר לזמן לעשות את שלו, להשקעה וההתמדה לעשות את שלה – יזכה לשיאים עצומים עוד יותר, לטוב עמוק וחזק עוד יותר,

גם במיניות, גם בהורות, גם בזוגיות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל – המתמיד זוכה!

לגמרי זוכה.

                                                           *****

 

עמדה ששואלת למה אחרי החתונה בן הזוג השתנה, היא עמדה שאומרת ש*בן הזוג עצמו* או *בת הזוג עצמה* משתנים עם השנים,

בעוד שהרבה פעמים – *המציאות עצמה* היא היא זו שמשתנה,

ואנו פשוט שופטים אותה, את עצמנו, ואת הזוגיות שלנו באותם כלים כמו המציאות שהכרנו, בעוד האמת היא שזה ממש עושה לנו עוול הרבה פעמים, ופשוט לא פייר כלפי עצמנו.

 

כי איך אפשר להשוות זוג רווקים שנפגשים פעם בתדירות כזו או אחרת,

בלי ילד אחד אפילו,

בלי לחוות הריון או לידה או שינוי של הגוף פיזי ונפשי,

בלי משכנתא על הראש,

בלי חובות, אחריות, פרנסה וכו'

בלי מציאות שוחקת ושיגרה,

בלי להילחם במודע ב"מובן מאליו" הזה שהוא הנשק מספר 1 בנישואין – כי הכל חדש ומרגש ופרפרים וכו'

ובטח ובטח שלא מובן מאליו –

להיפך –

האישה הזו שכרגע יוצאת איתי – יכולה בכל רגע תיאורטית למצוא מישהו יותר טוב ויותר "שווה" ממני בכל קנה מידה,

האיש הזה שכרגע חבר שלי, יכול תיאורטית למצוא בכל רגע אישה יותר יפה/חכמה/מעניינת/מצחיקה/רגישה ממני…

אז גם אם רבים – לא רבים עד הסוף

גם אם עייפים או כועסים או עצובים – עדיין מגלים סוג מסוים של איפוק ולא מאבדים כל רסן,

גם אם קשה – מתאמצים הרבה יותר

למה?

כי הוא לא בכיס שלי.

כי היא לא בכיס שלי.

כי הוא/היא לא מובנים מאליהם.

 

המציאות של הנישואין –

היא שבתת מודע, ממש בלי כוונה רעה,

היא גורמת לשני בני הזוג להרגיש שזהו, עכשיו כבר "הגענו אל המנוחה והנחלה",

"הגענו אל השיא"

הכל עכשיו מובן מאליו

הוא כן בכיס שלי עכשיו.

היא כן בכיס שלי עכשיו.

כבר התחתנו. כבר יש טבעת.

אז אם רבים – זה עד הסוף.

ואם כועסים – נביע את זה עד הסוף.

ואם עייפים או אין כוח – פתאום נכעס ונהיה מתוסכלים מהשני הרבה הרבה יותר.

כי אנחנו יכולים.

הוא בכיס שלנו.

הוא מובן מאליו.

הוא נשוי לנו.

 

כל עוד הקשר לא ממוסד, ואין את המחויבות הזו, יותר נוח להכיל צדדים מסוימים באישיות או חוויות חיים.

ברגע שהקשר הופך לרשמי, עם הזמן זה עלול להיעשות יותר ויותר קשה.

וזאת משתי סיבות עיקריות:

1. המובן מאליו, כאמור. שהקשר נהיה ממוסד, כאילו הכל כבר "בכיס הקטן", מובן מאליו, לא משקיעים כבר, לא כמו קודם שזה *לא* היה בכיב הקטן, שזה *לא* היה מובן מאליו, שתמיד היה את החשש שישב שאולי הוא/היא ילכו ממני אם אני _______ או אם אני לא _____ או ימצא יותר ב__ ממני
2. כאשר הקשר ממוסד, זה כאילו אומר למוח של כל אחד ואחת מאיתנו שזה "סופי", שזהו. זה ככה לנצח. (מה שלא היה כך לפני – שתמיד כל אחד חשב איפשהו במוח שמקסימום נפרדים, או מקסימום מישהו/י אחר/ת וכן הלאה) – כאשר מתחתנים והקשר רשמי וממוסד – כבר אין למוח את המחשבה שהכל פתוח, שיש המון אופציות בכל זמן נתון, שהוא חופשי ומשוחרר לבחור בכל שניה נתונה מה שהוא רוצה, את החופש והעמדה המחשבתית שכלום לא סגור לו וסופי. כאשר הקשר ממוסד, גם אם הוא ממש טוב וגם ממש אוהבים – אין את העמדה המחשבתית הזו, והמוח יכול להגיד, אפילו בתת מודע – רגע! לא רוצה שזה יהיה סופי! סופי זה מפחיד! סגור זה מפחיד! אני רוצה עוד אפשרויות! אני רוצה חופש! אני לא רוצה להתחייב ולהיות סגור וחתום כל הזמן! (זה גם הרבה בראש של האנשים יותר בדור הזה – כי רואים סביבם כל הזמן כל הזמן זוגות שמתגרשים, גם זוגות שהיו אוהבים, וכל המדיה והתרבות בעקיפין רומזת שנישואין זה כלא ושהכל אבוד מראש וכן הלאה, אז כבר זה מחלחל להם למוח והם כבר אוטומטית מפחדים מזה וזה לפעמים עושה נבואה שמגשימה את עצמה כי היחס לנישואין במוח הוא שלישי במקום חיובי!) ואז כאילו להילחם ב"סופי" הזה ולהגיד לעצמנו במוח (בתת מודע לפעמים) שהנה זה לא סופי, אפשר ללכת, זה לא סופי! אז מסתכלים על בן הזוג בצורה שונה, פחות אוהדת ומכילה ומקבלת. פתאום החסרונות והמגרעות בבן/בת הזוג מתעצמים, שמים עליהם יותר את הדגש ואת הזכוכית מגדלת עליהם, ואת כל הדברים הטובים לוקחים כמובן מאליו, (בדיוק הפוך ממה שהיה קודם). ואז יש יותר מריבות, ויותר פרצופים, ויותר עלבונות, והתרמיל של העלבונות והכעסים נהיה גדול יותר ויותר ככל שהזמן עובר, ואם לא מטפלים בזה מהר, ואם לא מקבלים כלים ומודעות לדעת שזה חלק אינטגרלי ממערכת הנישואים, וזו פשוט רק משוכה שצריך לעבור עם הרבה מודעות, השקעה, עבודה וכלים נכונים – אז היחסים מדרדרים לאט לאט, ואז ככל שהזמן עובר יש יותר מטענים שהצטברו ונהיה יותר קשה (אפשרי אבל יותר קשה…).

 

לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.

אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!

שאז הקשר ואהבה רק מתעמקים!

נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!

מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה! והכל יהיה מדהים! מובטח!

 

ואת המובן מאליו הזה – שהוא הנשק מספר 1 לנישואין – צריך להרוג!

כבר שהוא קטן צריך לחסל אותו,

להילחם בו

צריך להפוך את היחסים מאהבה רומנטית – שמאוד קלה בהתחלה אצל כולם, ובכל תחילתו של קשר חדש מעצם היותו חדש ומרגש ומסעיר וכו' וכו' –

לאהבה מודעת.

לאהבה עמוקה, נכונה, אמיתית, מבוססת, מלאה בעומק.

אהבה שיש בה גם התרגשות אבל גם הרבה מודעת –

אהבה שיוזמים אותה, שעובדים אותה, שיוצרים אותה,

אהבה אקטיבית, שהיא ממש יצירה.

שמשקים אותה, שמשקיעים בה – שביחד ממש מעמיקים אותה ומגדילים אותה *במודע*.

ויש הרבה הרבה מאוד דרכים לעשות זאת.

 

הדרך אולי הראשונה ואולי הכי חשובה היא הזכוכית המגדלת.

לדמיין ממש שיש לנו ביד זכוכית מגדלת דמיונית –

וכל משהו טוב, תכונה טובה, מאמץ או השתדלות שאשתי/בעלי עושים – להגדיל אותם בעיני עצמנו! ולהגדיל אותם בעיני בן/בת הזוג!

לראות את זה

להעריך את זה

להודות על זה.

 

כי מה אנחנו עושים?

לגמרי הפוך.

שוב, לא מכוונה רעה חלילה – אלא פשוט שככה אנחנו מחווטים.

אנחנו רגילים להיתפס לרע, לחסר, במקום לראות את הטוב.

אנחנו רגילים להעצים כל תכונה רעה או נפילה או התנהגות רעה של בעלי/אשתי,

להפוך את זה לחזות הכל,

לחשוב שאם בעלי או אשתי התנהגו כך או כך זה אומר ***שהם*** דפוקים,

שמשהו *בהם*, *באישיות* שלהם לא בסדר,

בעוד שכאשר *אנחנו* טועים, או *אנחנו* לפעמים כועסים/עייפים/עצובים/מתוסכלים ונאמר צועקים או מתנהגים התנהגות אחרת שהיא לא אידיאלית – אנחנו נוטים הרבה יותר לסלוח לעצמנו,

לפרש זאת כ*התנהגות שלהו שנובעת מהמציאות הקשה* ולא לאישיות שלנו שחלילה דפוקה ביסודה.

 

ומה שצריך לעשות זה *במודע* לעשות זאת גם כלפי בן הזוג!

במודע אם הוא מתנהג לא משהו – לומר לעצמנו בראש –

אה, זה בטח בגלל שהוא עייף ממש עכשיו

או טרוד

או לחוץ

או מתוסכל

או כואב לו

או קשה לו

בדיוק כמו שאנחנו אומרים על עצמנו אם טעינו!!!

זה לא שהאישיות שלו דפוקה!

כמו שזה לא שהאישיות שלנו דפוקה אם מעדנו פעם…

 

בנוסף,

חשוב מאוד מאוד גם להגדיל את הטוב *שכן* נמצא וקיים בבן הזוג,

להגדיל כל תכונה ועשייה טובה שלו במודע -*ולא* לקחת כמובן מאליו!

כי מה שעוד אנחנו עושים בטעות – זה את כל הטוב שהשני/ה עושים – אנחנו פשוט לוקחים כמובן מאליו

ואת כל הרע – מעצימים ומגדילים!

אז היא שטפה כלים? נו אז מה, ברור שתשטוף…

אז הוא קילח את הקטן וקם בלילה? נו אז מה? זה מובן מאליו, הוא אבא לא תורם זרע…

אז היא הכינה ארוחת ערב? מי ישמע… בואו נשתחווה למלכה…

אז הוא נתן לי להשלים שעת שינה והיה עם הילדים בשבת בצהריים? ממש כל הכבוד בוא נביא לו מדליה, ברור שהוא צריך לעשות את זה!

 

ועוד ועוד אינסוף דוגמאות.

 

אז לא!!!

 

זה לא מובן מאליו!

היא שטפה כלים!

והוא קם לתינוק ונתן לי לישון!

והיא הכינה אוכל בשבילי ולמעני גם כשהייתה גמורה מהעבודה ומהיום שלה!

והוא איפשר לי לצבור כוחות אפילו שגם היה מת לשעת שינה ובכל זאת איפשר לי!

 

זה ל א מובן מאליו!

אז להעריך את זה

לומר תודה על זה

לראות את זה! קודם כל לראות את זה.

להגדיל את זה.

 

ואת הרע?

להקטין.

פרופורציות.

אז היא צעקה. אז הוא אמר. אז היא שכחה. אז הוא לא התאמץ מספיק.

בסדר. כולנו בני אדם. אז היה לה קשה. אז היה לו מעייף. אז היא לחוצה מאלף דברים על הראש שלה. אז הוא מתוסכל וקשה לו המצב החדש

וכו' וכו'.

 

אז בהחלט,

גם בן זוג אידיאלי ומושלם

וגם בת זוג אידיאלית ומושלמת

שענו על כל הציפיות שלנו לפני החתונה –

זה עדיין

*לפני* החתונה!

הם עדיין לא היו במציאות בה הם יחד 24/7

עדיין לא היו במציאות של נישואין ומחויבות

עדיין לא היו במציאות של מובן מאליו שצריך להילחם בו

עדיין לא היו במציאות של הורות וילדים על כל אינסוף האתגרים שזה מביא עימו

עדיין לא היו בחוב של משכנתא או עול כלכלי מטורף על הצוואר יום יום שעה שעה

אז זה לא בר השוואה בכלל!

 

התכונות האלה שלהם,

אלה שהתאהבנו בהן,

אלה שראינו ומצאו חן בעינינו

אלא שקירבו בינינו – הן כולן עדיין שם!

רק שלפעמים מכסה אותם שמיכה ענקית של קושי של מציאות של חיי היום יום שלא היו בעבר!

אם רק נזיז את השמיכה הזו – נראה אותם זוהרים במלוא הדרם ויופים!

וזו לגמרי עבודה שבכוחנו, של כל אחד וכל אחת מאיתנו לעשות!

וזו העבודה הכי משתלמת ומתוקה שיכולה להיות!

 

אז אם התאהבנו בבן זוג כריזמתי וסוחף

ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא כריזמטי וסוחף גם נשים בעבודה – זו אותה תכונה שלו. הוא לא השתנה.

אז נבדוק למה זה מפריע לנו עכשיו?

אם זה יושב למשל על המקום של חוסר ביטחון עצמי או חוסר אמון או חוסר ביטחון בקשר – נעבוד על הנקודה הזו לעומק והכל יסתדר.

 

אז אם התאהבנו באישה מעניינת, דברנית שלא משעמם איתה לרגע

ועכשיו היא חופרת לנו את המוח בלי הפסקה ורוצה כל רגע "שיחה" ו"לדבר על הדברים וללבן אותם" – היא לא השתנתה. היא אותה אחת.

זו המציאות שהשתנתה שעכשיו אולי אין פנאי כמו בעבר, או פניות הנפש, או אולי יש משקעים וחשש שלנו שב"שיחה" הזו אנו נצא הרעים

ושוב – לעבוד על הנקודה הזו ספציפית והכל יסתדר!

 

אז אם התאהבנו באיש העולם הגדול שהכל מעניין אותו והוא תמיד נודד ומחפש הרפתקאות

ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא יוצא הרבה מהבית וכל פעם מחפש לו הרפתקה חדשה וצריך אותו עם הילדים והוא פחות – שוב, זה אותו הוא. רק המציאות שונה.

שוב, להבין על מה זה יושב ומה *בדיוק* מפריע ובזה לטפל.

 

ואם התאהבנו באישה חמה ואוהבת ופתאום אנחנו מגלים את הצד השני של זה – שהיא גם ממש כעסנית ויודעת לצעוק בלי עין הרע וזה מבאס אותנו טילים כי מה הקשר בין היצור הצורח הזה להבין האישה החמה איתה התחתנתי?!

אז נבין ששוב – זו אותה היא. אותה תכונה של הנפש שאם יכולה לאהוב עד הסוף ולהיות חמה עד הסוף – גם בכעס זה יכול להיות עד הסוף כי היא אולי יותר רגישה או יותר אכפת לה מדברים וכו' – זו אותה תכונה בשתי הקצוות שלה.

וצריך לבדוק *למה* היא צועקת, מה מפריע לה, מה קשה לה, מה הביא אותה לזה – ולטפל בזה.

 

תמיד צריך להגיע לשורש

להבין אותו

לקרוא לו בשם

ללמוד אותו, למה הגיע, ממה נבע, מה גרם לו לצמוח וכו' וכו'

ואז לטפל בו.

 

כי הרבה פעמים אומרים שדווקא תכונות שאהבנו ובהן התאהבנו בבן/בת הזוג לפני החתונה – הן הן התכונות שהכי יוציאו אותנו מדעתנו אחרי הנישואים.

ואחרי שמבינים את המהות של זה, את המובן מאליו הזה, את הקצוות של אותה תכונה,

– אז מבינים שכל מה שצריך זה להבין שהמציאות השתנתה,

ולהתאים את עצמנו ואת הזוגיות שלנו לזוגיות,

לראות שעדיין קיים כל הטוב הזה במי שמולי שבו התאהבתי,

להעצים את זה, לראות את זה, להגדיל את זה,

ובמה שקשה – לברר לעומק – ולטפל.

לא לטאטא אלא לברר, לזהות – ולטפל. וכמה שיותר מוקדם יותר טוב בלי לצבור מטענים עצומים.

(וגם אם צברנו – זה עדיין לגמרי אפשרי!)

 

                                                              *****

 

אם לא היינו חווים את כל הקשיים, המשברים והרע שעברנו – לא היינו באותו מקום של *טוב* ביננו כרגע.

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

וזה נכון לכל תחום בחיים – אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים – לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפצח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

 

אם כך,

אחרי שהבנו את ההבנה בשורשית והכה חשובה שאומרת שה*מציאות של הנישואין* עצמה היא שגורמת לאנשים להרגיש לפעמים שבני זוגם הם מובנים מאליהם והכל מובן מאליו – המסגרת הזאת עצמה והמציאות הזו עצמה היא היא זו שיכולה לגרום חלילה לפזילות אם יש משהו לא טוב בקשר, או אם יש הרבה טוב, אבל אין את העבודה הפנימית הזו על ההבנה שהנישואין האלה בעצם ממש *לא* מובנים מאליהם, וממש יקרים יום יום גם אחרי 20 שנים יחד.

 

ההבנה הזו היא לא פחות מקריטית,

כי במקרה שאישה/גבר הגיעו כבר למצב כזה, או עלולים להגיע למצב כזה –

אם יחשבו שנייה שגם עם אותו גבר נאה וכריזמטי וחדש שהרגע הגיח למשרד – גם אם יהיו איתו, ויחוו אהבה וטוב ופרפרים וכו' וכו' – ובסופו של דבר נגיד שאפילו יתגרשו ויתחתו איתו –

מה הם עשו בעצם?

החליפו גבר אחד באחר.

ומה יקרה עכשיו?

גם עם הגבר הזה – השני יקרה בדיוק אבל בדיוק אותו דבר –

שוב שגרה

שוב הרגשה של מובן מאליו

שוב הרגל

 

ואז יגיע גבר שלישי נאה יותר וכריזמטי יותר – ואז שוב אותו סיפור

 

ואז גם איתו

אחרי שלוש שנים

ועוד ילדים

ועוד 3 שנים –

שוב אותו דבר

 

ועוד גבר ועוד גבר ואין לדבר סוף!

 

כל האובר-ציפיות שאנו מלבישים על בן זוגנו,

כאילו הוא אמור לענות על כל שאיפותינו בחיים,

כאילו הוא יכול להיות מושלם,

כאילו הוא יכול להיות אנחנו עצמנו רק בגרסה הגברית

לאהוב כל מה שאנחנו אוהבת

להיות טוב בכל מה שאנחנו טובות

ואם אפשר גם שיהיה בנוסף מכיל ומחבק ונחמד ואוהב וגבר ומושך ו.. ו… ו.. ו…

הלו!!!

רגע!!!

זה בן אדם!

לא מלאך

לא מושלם

זה בנאדם.

הוא לא יכול להיות גם וגם וגם והכל.

 

הורגלנו שזה עובד ככה.

ראינו כל ילדותנו וכל סרטי דיסני שהכל ככה.

שהכל מושלם

שהאביר על הסוס הלבן ומושלם בהכל

שבן הזוג אמור לענות על כל רשימת המכולת ולהיות מקסים ונהדר תמיד בלי טיפת אנושיות או רגעי שבירה,

אבל הורגלנו לא נכון.

זו לא המציאות.

גם אנחנו לא מושלמות.

גם אנחנו רחוקות מלהיות נסיכות דיסני

גם אנחנו אנושיות

גם אנחנו כועסות, עייפות, עצבניות, עצובות

גם אנחנו עם הפאקים שלנו…

 

כמו שאנחנו "סולחות ומעבירות" לעצמנו –

כך כדאי שנעשה עבור בן הזוג.

 

יש לו את הטוב שלו.

כמו שלך יש את הטוב שלך.

ויש לו את החולשות שלו

כמו שלך יש את החולשות שלך.

 

השוואות לא יעזרו, 

הן גם לא מציאותיות כלל.

וכל גבר אחר, גם אם היה הכי משכיל ומדבר ומעניין – היו לו את החסרונות *שלו*

ועם אותו צד של המטבע הזה – היה גם את הצד השני.

אולי הוא היה כעסן? אולי לא מכיל? אולי לא מכבד? אולי עקשן כפרד ולא זז מילימטר מעמדנו החכמה והנאורה?

ואולי ואולי ואולי.

אין לדבר סוף. באמת.

 

לכן שכל אחד יחשוב עם עצמו טוב טוב –

הרי התחתנתי עם בעלי כי *הוא* זה שהיה נאה בעיני, וכריזמטי, ואהוב, וכל התכונות שאהבתי בו

ו*הוא* זה שעשה לי טוב ופרפרים וכל זה –

אז איתו התחתנתי.

ויש לי עכשיו שתי אפשרויות:

או לשמר ולחזק ולהרים למעלה את הקשר המיוחד הזה שיש בין שנינו, בלי שום רבע פזילה החוצה, ועבודה ואנרגיה שמושקעת ומושקעת רק בבית פנימה –

או להפסיד אותו ואת מה שיש לנו ולהיות בלופ אינסופי של חיפוש של עוד גבר כריזמטי ועוד אחד ועוד אחד ולעולם אין לדבר סוף, רק כאב לב ותחושת החמצה גדולה, כי עם אף אחד לא יהיה ניתן להגיע לשלמות,

לשחרור,

להרגשה שהנה הגעתי אל הבית שלי,

של שייכות וייחודיות,

של בנייה של מערכת נישואין של שנים רבות ולנצח שרק שעוברים עוד דברים ומנצחים עוד משברים ומתעמקים – רק בה אפשר לחוות אהבה מסוימת ושלמה שאי אפשר לחוות עם קשרים יותר קצרים (אפילו של שנים. לא דומה אהבה של 40 שנים לאהבה של 20 שנים).

אז את כל זה מפסידים.

 

החידוש הגדול הנוסף הוא שזה לא משנה כ"כ אם בעלי הוא יוסי או דני

או אשתי היא רינה או דינה –

מה שיעשה את העובדה שנצליח ונישאר יחד *בטוב* – היא העבודה *שלנו* בלבד!

היא הבחירה שלנו אחד בשני/ה כל יום מחדש בלבד!

היא היכולת שלנו *במודע* להשקיע,

במודע לאהוב,

במודע להעניק ולתת,

במודע לא לקחת את בן/בת הזוג כמובנים מאליהם –

בכוחנו לגמרי לגמרי לעשות את חיי הנישואין שלנו מאושרים.

ממש תודה רבה לך על זה אימאאלה איזה השקעה..
למדתי מלא,תודה רבה!!

משמח מאוד לשמוע שזה עזר לך, ב"ה 🙏

מהלילה שהתארסנו.
הייתי מטורף על ארוסתי עד האירוסין עצמם ובום, אחרי האירוסין - צלילה מטורפת של הרגש, כלום!
הייתי אובד עצות לא ידעתי מה לעשות איתה, איתי, איתנו.
הייתי מיואש עד רמה של אולי לבטל הכל..
הלכתי לרב שלי שבחוכמתו הרגיע אותי הוא אמר לי (בקצרה) משהו כזה: עד היום הנפש שלך הכירה את ארוסתו, היא חוותה את כל התהליך של הבגרות, ההכרה, ההתאהבות והאהבה וכל התהליך הזה נעשה בצורה כביכול בהכרה שלך. עכשיו אחרי שהחלטת, הנשמה שלך גם צריכה לעבור תהליך הכרה והיא יש לה את הזמנים שלה אז היא גם מתחילה מההיכרות, מדברת עם הנפש מנסה להבין מול מה היא עומדת ולכן יש המון בלבול.
ב"ה נשוי כבר הרבה שנים באושר, כמובן עליות ומורדות אבל זה החיים האמיתיים...
הרבה הצלחה!