פעם ביטוח בריאות היה נמכר כמקשה אחת עם ניתוחים+השתלות+תרופות, היום אפשר לרכוש כל חלק בנפרד או לעשות חלק בחברה אחת וחלק בחברה אחרת, לכן זה כבר לא בטוח שאם יש לך ניתוח אז יש לך הכל.

עם הביטוח רפואי שלי ויש לי גם ביטוח תרופות וגם מורחב שלא נזדקק.

וגם ביטוח מחלות קשות

וגם ביטוח תאונות אישיות מקיף הכל

שלא נצטרך לא נזדקק ורק נשלם בלי להשתמש בזה

המדינה אמרה שזה לא פייר ש"עשירים יחיו ועניים ימותו", ולכן אסרה על קופות החולים להציע תרופות מצילות חיים בביטוחים שלהן.

רק מה המחוקקים שכחו?

רוב מוחלט של הציבור מחזיק בביטוחים המשלימים של קופות החולים (77% נכון לשנת 2019), לעומת רק 35% שמחזיקים בביטוח בריאות פרטי - פחות מחצי.

אז מה קרה?

דווקא בעשירים ההחלטה הארורה הזאת לא פגעה, להם יש ביטוח פרטי.

אבל עשרות אחוזים של מעמד הביניים ומטה, שלהם אין ביטוח פרטי אבל יש ביטוח של קופ"ח, נדפקו בגלל הסוציאליזם החזירי הזה שאומר "עדיף שכולם ימותו מאשר שחלק יחיו".

בפרק הבא:

המדינה תאסור על עשירים לקנות רכבים עם מערכות בטיחות אקטיביות (למה שהסיכוי זוג ממעמד הביניים למות בתאונת דרכים, יהיה נמוך יותר מהסיכוי של זוג צעיר עם מזדה 3 מודל 2009? צריך שוויון!)

המדינה תאסור על עשירים להתקין מצלמות אבטחה בביתן, כי זה לא פייר שרק לעניים יפרצו הביתה.

המדינה תאסור על עשירים לשלוח את הילדים לשיעורים פרטיים במתמטיקה, זה לא פייר שחלק מהילדים יצליחו בבגרות וחלק לא.

מתוך חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994:

(תיקון מס' 38) תשס"ח-2008

(4)   התכנית (ביטוח בריאות משלים) לא תכלול תרופות מצילות חיים או מאריכות חיים.

באיזו זכות אתה מאפשר לעצמך לחיות בזמן שאחרים מתים?

הסיבות שהתרופות מצילות החיים אינן בביטוחים המשלימים זה מסיבה אחרת.

הכנסת התרופות לביטוחים המשלימים לדעת מומחים תביא ל:

1. עליית הפרמיה באופן משמעותי. דבר שידחוק החוצה מהביטוח המשלים כולו את אלו שידם אינה משגת.

2. היות והביטוחים המשלימים עובדים כ"משק סגור" ללא מטרות רווח, ולא ניתן לשלם מעבר לסך הפרמיות שנגבו, ולכן ההחזר למבוטחים גבוה מאוד (84 אג' מכל שקל בערך. בביטוח פרטי בערך 40 אג' מכל שקל) הרי, שהכנסת תרופות יקרות מאוד לביטוחים, תביא להוצאה החוצה של שירותים רבים אחרים, שנדרשים יותר למירב האנשים. שוב, זה יותר קריטי לאנשים שידם אינה משגת. חשוב להם טיפולי שיניים בזול, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק ועוד. אלו עלולים להיגרע מהכיסוי המשלים במידה והתרופות היקרות יכנסו. (במיוחד, שבשנים האחרונות פותחו הרבה תרופות מצילות חיים שעלותם סכומים אדירים (במיליונים) לחולה אחד)

3. היות ומילא הכיסוי יהיה חלקי, כי המדינה לא תוכל לממן כל תרופה יקרה, הרי שמילא אנשים יקנו ביטוחים פרטיים, ואז יהיה "כפל ביטוחי" גדול עוד יותר ממה שהיום.

סיכום, יש כאן שיקולים משמעותיים לכאן ולכאן, אבל ממש לא ניתן לקבוע בוודאות מה הכי טוב למעוטי יכולת. זה לא סוציאליזם. כמו שלהיות "חברתי" ממש לא אומר שאתה בכלל עוזר יותר לשכבות חלשות או מעמד ביניים...

אני מכיר שהכיסוי הזה עולה קצת יותר משנקל, ולא מכיר שהוא חינם לחלוטין לחברי ההסתדרות (אלא אם הם משלמים חברות להסתדרות או קונים ביטוח בנפרד ואז העלות מגולמת)

חוצמזה, למה לבטח דווקא תרופות שלא בסל? יש גם מקרים שנדרשת השתלה יקרה או קטסטרופות אחרות לא עלינו. והכיסוי להן לא כל כך זול. בכל מקרה, באמת יכול להיות שכדאי לעשות כיסוי בסיסי כזה..

א. צירפתי למעלה קישור, היכנס וראה בעצמך שמדובר ב-2 ש"ח לאדם צעיר (עד גיל 30 בערך) וגם לאחר מכן המחיר זול מאוד מאוד.

ב. כל חבר הסתדרות משלם דמי חבר, וכל חבר הסתדרות מקבל את הביטוח הזה ללא תוספת תשלום כלשהי.

ג. אם ההסבר לחוק הוא א' ואתה אומר שהחוק חוקק בגלל ב', אז... כן, זאת טעות 

ד. למה דווקא תרופות? כי את שאר הדברים (ניתוחים דחופים לרבות השתלות) המדינה מממנת בעצמה (ישירות או דרך קופות החולים). אמנם מי שירצה לבחור מנתח פרטי בבית חולים פרטי יצטרך להכניס את היד לכיס (או להיות עם ביטוח בריאות פרטי), אבל מי שסומך על הרפואה הציבורית יכול לקבל הכל בחינם (וכשזה ניתוח דחוף אז גם אין עניין של המתנה ממושכת, אנשים עוברים ניתוחים מעכשיו לעכשיו בכל יום בכל בית חולים).

אני מכיר אחרת, ואם השיקולים הרשמיים כדבריך- אשמח לדעת.

אני ב''ה לא מפחד ואפילו קצת נהנה מלדבר מול חברות הביטוח להכיר את התקנונים וכו'

אבל אני יודע שאם יקרה לי משהו אשתי ככל הנראה תלך לאיבוד בבירוקרטיה ולא תצליח יותר מידי. אני מתעסק בבירוקרטיה. לא היא.

גם אם לא אמות אלא אהיה חולה מאד או מאושפז הפניות שלי לא תהיה לרצוא ושוב מול חברת הביטוח.

דווקא בביטוחי קטסטרופות מהסוג הזה אני בעד לשלם יותר לסוכן שיתעסק בבירוקרטיה ובתפעול כשצריך. זה חלק מהביטוח מה גם שזה לא מייקר בהרבה. בשקלים בודדים לחודש

אנשים שזה התפקיד שלהם ולא צריך לחכות כל היום על הקו שיענו לו. מכיר את הבירוקרטיה. יכול לעזור

חיסרון - לרוב לוקח קצת יותר מאשר לסגור ישיר מול חברת הביטוח

אפשר לסמוך כליו? על חלקם כן ועל חלקם לא. כמו כל בעל מקצוע

מה האינטרסים שלו? זו העבודה שלו

מה הוא עוזר לך? בעיקרון עם הבירוקרטיה

לא ללכת סתם לפי פרסומות בגוגל וכו' (פעם זה היה לפי מי הראשון בדפי זהב), אלא ללכת למישהו עם המלצות מאנשים שסומכים עליהם.

ישר כוח ממש

האם אתה מתכוון לתרופות ניסיוניות?

במצב כזה אתה לא משלם כסף, להפך - חברת התרופות משלמת לך בשביל להשתתף בניסוי.

ואם התרופה מאושרת לשימוש אבל לא למצב הרפואי של המבוטח, אז יש כיסוי כל עוד במדינה אחרת בעולם התרופה כן רשומה למצב הרפואי שלו (זה נקרא off label).

הבעיה בקנאביס זה שקשה להשיג עבורו מרשם, לא המחיר שלו.

מבדיקה זריזה בגוגל אני רואה שהמחיר של קנאביס שנקנה ברישיון הוא 150-300 ש"ח בערך לחודש, וזה פחות מההשתתפות העצמית שיש בביטוחים, כלומר הביטוח בכלל לא מתיימר לעזור עם תרופות כ"כ זולות.

בלי להמליץ או לא, כדאי למי שמתעניין לבדוק ביטוחים קבוצתיים לדוגמא של ארגוני המורים/עובדי מדינה/בתי חולים וכדומה. לפעמים הביטוח דרכם זול משמעותית.

לאחר הרפורמה בביטוחי הבריאות, כעת יש רובד בסיסי ומספר תוספות אחרות. הרובד הבסיסי כולו נחשב ל"קטסטרופות" תרופות/השתלות יקרות בחו"ל וכו'. זה לא 2 שח בחודש, אבל יש אומרים שכדאי.. 

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת