עבר עריכה על ידי אורח12345 בתאריך י"א בתמוז תשפ"ב 13:45
עבר עריכה על ידי אורח12345 בתאריך י"א בתמוז תשפ"ב 13:43
עבר עריכה על ידי אורח12345 בתאריך י"א בתמוז תשפ"ב 13:41
וידוי די מורכב לי. כבד לי ומפחיד מאוד מאוד.בן 30 ועוד קצת, נשוי 7 שנים, 2 ילדים.
התחתנו צעירים, דוסים, אני למדתי בישיבה.
אז הייתי משובלל יותר, חסר ביטחון עצמי.
היא היתה מתוקה וחמודה (ולגמרי כזאת גם היום)
היינו עיוורים לכל מיני פערים בינינו, והתחתנו.
היום, כל הפערים צפים.
אין בינינו ריבים, אנחנו 2 אנשים בוגרים שרוצים קרבה אבל מרגישים רחוקים מאוד, יש בינינו קרבה פיזית, שאפילו מספקת, ומתעצמת לאור טיפול זוגי שאנחנו עוברים, ובמקביל, תובנות חשובות מאוד נופלות על פערים מהותיים בינינו.
אוהבים את הילדים ורוצים בטובתם.
אני השתניתי מאוד מאז, ממש נפתחתי לעולם, כיום אני מלא בביטחון עצמי, מודע לאטרקטיביות שלי, כובש את העולם, וממש ממש לא רוצה שהעשור הבא של החיים שלי ייראה חלש וחיוור כמו קודמו.
באיזשהו מקום, היא נשארה יותר אחורה בעניין הזה. שקטה מאוד, חסרת ביטחון עצמי, חרדתית מעט, מעט ליבידו (במובן הפסיכולוגי של המילה)
אבל יותר מהפער הזה בוויב, בתשוקה, בליבידו, ברצון לכבוש את העולם, שעליו אני מאמין שאפשר לעבוד לאט ובסבלנות.
יותר ממנו מפריע לי פער מאוד ספציפי בינינו, ביכולת העמקה ושיתוף של עולם הרגשות והרוח שלנו.
אני מאוד עמוק ורגשי, שיתוף רגשי מבחינתי הוא אינטימי ואפילו כמעט אירוטי. אני מאוד נקשר למישהו או מישהי שאני משתף אותם רגשית, והם בתגובה מבינים אותי.
ולעומת זאת, היא יותר קונקרטית ופשוטה ממני.
לפעמים אני בא ומשתף, והתשובה המאוד קונקרטית שלה פשוט מראה לי שהיא לא הבינה אותי. בכלל לא.
אני מביא עולם רגשי עמוק שבוער בי, והיא מדברת עובדות. זה מאוד מאוד מתסכל, עד רמה כזאת שכבר ברור לי שאני לא משתף את כולי, שיש דברים שאני לא יכול לדבר עליהם בינינו.
בנוסף, העושר התרבותי והסקרנות שלי גדולים בהרבה משלה. היא בחורה פשוטה, מים שקטים, פשוטה פשוטה.
זה מתסכל בטירוף, יותר מהכל.
מרגיש שהמכנה המשותף בינינו מאוד מאוד מצומצם.
שספק מאוד גדול לי אם העולם שלי ושלה מתחברים, מעבר למתיקות שלה ולנחמדות שלה, שאני אוהב.
אני לא יודע מה לעשות, שבור לגמרי, נמצאים בתהליך של טיפול זוגי, בשיתוף פעולה מלא וברצון של שנינו לעבוד. ומנסה לעוף עליה כמה שאפשר.
אבל הפער הזה, שאני זה שמרגיש אותו יותר מבינינו ,פשוט צורב לי בבשר.
מת מפחד לגלות שהפערים גדולים, שלעולם לא אהיה מסופק מלהביא רק חלקים ממני ומהעולם שלי לתוך האינטימיות שלנו, ולהתגרש.
מת מפחד להיות דתי גרוש +2 ולהתחיל חיים בודדים, לחזור עשור אחורה, להיזרק לתהום של בדידות ובלבול.
פשוט רע לי, עצוב לי, מפחיד לי ברמות אחרות.
אני כותב ובוכה..
בבקשה! צריך לשמוע דברים טובים. מנחמים, מעודדים.
איזו תגובה חכמה עם מבט רחב ומעמיק
