פורום נשואים טריים (עמוד 77)

אפשר לפנות אלי בפרטי

הבהרה:
עד מתי רכב שעושה 11 ק''מ לליטר ייחשב חסכוני, כאשר כבר יש מכוניות חשמליות לגמרי או היברידיות שנוסעות 20 ק''מ לליטר?

זה כמו לשאול על רכב משנות השמונים האם הוא בטיחותי. אולי בסטנדרטים של מועד ייצורו הוא היה בטיחותי, אבל היום הוא היה מקבל ציון מתחת לאפס במבחן ריסוק אם רק הייתה אפשרות כזאת.

יש לנו מאזדה 3 המון שנים אז מבחינת אמינות אנחנו מאוד מאוד מרוצים. כמובן שהיא לא משתווה בחסכנות שלה לרכב ההיברידי שלנו.

השאלה היא באיזה עלות אתם רוצים לרכוש כי הרכבים ההיברידיים הם יחסית חדשים אם אתם מחפשים רכב ישן אז מאזדה בהחלט מומלצת.

 

יש לנו מאזדה 3 כבר כמה שנים ולא הגיעה פעם אחת למוסך.

לא נוסעים הרבה אז פחות אכפת לנו שצורכת הרבה דלק.

וגם לא כרגע אופציה לרכוש רכב שכזה.

ואמינות של רכב יפני (יש תקלות אבל פחות מאשר ברכבים צרפתיים/אירופיים)

וגם...
מאזדה 3 יש כמה שנתונים, לאיזה אתה מכוון?

סביר יותר שהם נמצאים לכתחילה בכל חדר במלון עקב ניקיון לקוי של החדרים עצמם.

בוא נאמר שהניקיון הוא הדבר האחרון שמעניין את פשפשי המיטה.
פשפשי מיטה אוהבים יונקים דהיינו בני אדם.
סביר מאוד שהם נכנסו למזוודה שלכם ויחכו לצאת בסביבה הבאה שתגיעו אליה בלילה.
הייתי מכניס את כל הבגדים לקונטיינר סגור למשך שבוע בחום גבוהה עם עדיפות לאינפרא אדום.
והדרך הקלה להיפטר מהם היא להיפטר מהכול ולזרוק לזבל. להיפטר מפשפשי מיטה זה סיוט שלא נגמר ואל תקשקשו על ניקיון אין קשר לניקיון יש קשר לבני אדם ולצערי אנחנו המנה העיקרית!

להכניס הכל לכביסה בהרתחה? לא מספיק טוב?

טלית? כיסוי ראש?

במידה ורוצים להסתכן הייתי משאיר את הציוד באוטו חושף לשמש למשך יומיים לפחות.

מה שלא אוחי באמת להשאיר בשמש. לא יודעת כמה זמן תראו בגוגל. יש ימים עם שמש טובה...

מקווה מאד בשבילכם שלא ייכנס לבית
זה סיוט סיוט תעשו כל מה שאפשר וכמה שיותר ביסודיות

בשקיות זבל שחורות בשמש כמה ימים, או באוטו בשרית שחורה, שיתחמם. מעל 60 מעלות הם לא אמורים לשרוד.

ואני מכניסה בנגלות לכביסה של 90 מעלות..חפצים פשוט ניגבנו טוב..רק כשנכנסנו הביתה נכנסנו עם הבגדים עלינו אבל ישר שמנו בכביסה..יש עוד מה לעשות? או שמפה נותר לנו לקוות שבאמת לא יעבור איתנו? אין לי כוחות לזההה

יש לקרוא למדבירים שמשתמשים באמצעים אלקטרונים, יקר אבל שווה כל שקל.
מדבירים שמשתמשים בכימיקלים לא יעזור כמעט בכלל אולי רק זמני.
אפשרות שנייה היא לנסות לטפל בכך לבד..

היה ממש כיף

תהנו!

על חדר בדוידקה, משהו כמו 'להשיג את המליון' או שם דומה.
אחלה חדר אבל הוא מתחיל בחדר פיצי חשוך לגמרי ועד שמגיעים לפנס ועוברים לחדר הבא, קצת מאתגר לשמור שם נגיעה.

ולשאלתך, נכנסת ולוקחת בדיוק את מה שלקח לי
אבל עוברת ליד המקרר פותחת את הדלת ומשאירה ככה שהכל יתקלקל

כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ

או בארמית עביד אדם דינא לנפשיה
וכך אומר השולחן ערוך(כמובן שהלכה ריך לשאול רב)
וכדאי לא להסתבך עם החוק או עם עבריינים




כיצד אדם עושה דין לעצמו. ובו סעיף אחד: יכול אדם לעשות דין לעצמו אם רואה שלו ביד אחר שגזלו יכול לקחתו מידו ואם האחר עומד כנגדו יכול להכותו עד שיניחנו (אם לא יכול להציל בענין אחר) (טור) אפי' הוא דבר שאין בו הפסד אם ימתין עד שיעמידנו בדין והוא שיכול לברר ששלו הוא נוטל בדין מ"מ אין לו רשות למשכנו בחובו: הגה מטעם שיתבאר לקמן סי' צ"ז סעיף ו' וי"א דוקא בחובו ממש אבל אם חייב לו בלא הלואה או שא"צ למשכנו כי הוא כבר אצלו בפקדון או מצאו ביד אחר מותר לתפסו (ריב"ש סי' שצ''ו) וי"א דלא אמרינן עביד אינש דינא לנפשיה רק בחפץ המבורר לו שהוא שלו כגון שגזלו או רוצה לגזלו או רוצה להזיקו יכול להציל שלו אבל אם כבר נתחייב לו מכח גזילה או ממקום אחר לא (מרדכי ונ"י פ' המניח) ודוקא הוא בעצמו יכול למעבד דינא לנפשיה אבל אסור לעשות ע"י העכו"ם (ת"ה סי' ש"ד) ומיהו אם עבר ועשה ע"י השרים אם לא היה יכול להציל שלא בענין אחר מה שעשה עשוי (ע' במהרי"ק שורש קס"א) י"א דלא מיקרי עביד דינא לנפשיה אלא כשמזיק לחבירו כגון שמכהו ולכן לא יוכל לעשות אלא א"כ יוכל לברר שהוא שלו אבל תפיסה בעלמא שתפסו למשכון יכול לעשות בכל ענין ויורד אח"כ עמו לדין (מהרי"ק שורש סי' קס"א) וכל זה מיירי ביחיד נגד יחיד אבל יחיד נגד רבים והוא מבני העיר עבדי דינא לנפשייהו אם יודעים שהדין עמהם אע"פ שאין יכולים לברר לפני ב"ד כי אינם יכולים להעיד שכולן נוגעין בדבר (תשו' הרשב"א כ"ז סי' צ"ה) ע' בסי' ז' סעיף י"ב וסי' ל"ז ואם יש חלוקים וטענות ביניהם הקהל נקראים מוחזקים לגבי היחיד וצריך לתת להם משכון קודם שירדו עמו לדין (מרדכי פ' המוכר פירות וס"פ לא יחפור) והא דנקראים מוחזקים לגבי יחיד דוקא בענייני מסים אבל לא בשאר דברים ומ"מ צריך לתת משכון קודם שירדו לדין עמו (ת"ה סי' שמ"א) וכל זה כשאין היחיד ת"ח אבל אם הוא ת"ח שתורתו אומנתו ויש לו דין בזה מחמת מסים א"צ לתת להם משכון וגם אינם נקראים מוחזקים נגדו (מוהר"ם מירזבורג) ומותר לכוף בענייני מסים ע"י עכו"ם ולהפסידו אם אינם יכולים להוציא ממנו המס בענין אחר (מהרי"ק שורש י"ז וכ"ז):

https://www.sefaria.org/Shulchan_Arukh,_Choshen_Mishpat.4.1

ומחזיר 200 בהמשך בלי שיקשר כדי שלא יחשוד שזה אני

(אם נאמר שיש פה עביד איניש דינא לנפשיה.. זה כולל הכפל או רק הקרן?)

ולכן כאן שלא יכול, אסור לעשות דין לעצמו.

יש חברות שבהן צריך להחזיר את הרכב מיד אחרי הלידה (מגיע נציג של חברת הליסינג לקחת ממך את הרכב), יש חברות שמאפשרות להישאר עם הרכב בכל החלק של חופשת הלידה בתשלום (כולל דלקן או בלי דלקן), יש חברות שמאפשרות חצי שנה...

 

אין לזה שום קשר להרץ ואין לזה קשר לביטוח לאומי - רק המעסיק שלך קובע.

 

נ.ב.

בממוצע, הרכב (כולל דלקן) עולה למעסיק הרבה יותר ממה שמופיע לך בתלוש... זה לא שאם את משלמת מיסים על הכנסה של 3,500 ש"ח, אז זאת העלות של המעסיק.

במידה ויסכימו להשאיר את הרכב (בהשתתפות חלקית/מלאה)
יצא לך תלוש שלילי רק על השווי רכב.

אישית לא הייתי קונה מיטה יד שניה כיון שזה לא משהו כביס או שטיף.
לפני כחמש שנים קניתי מיטת אורחים של קחטן, שהיא בסיסים עם מזרונים, עלה כ- 2500 אאלט עם מזרונים. היום יש עליית מחירים אבל ודאי לא יגיע ל5000.
מיטות מעולות, האורחים נותנים פידבק חיובי.
המלצה לחנות מסוימת אשמח לתת לך באישי.

קנינו את דגם זיגזג שלהם.
פשוט מושלם
כמו שציינו, המעלה שהמזרונים נשלפים.
במיטה לילדים/אורחים ללא מזרנים נשלפים אין כ"כ את האופציה לניקיון או להחלפת מזרון במקרה הצורך.
אנחנו משתדלים שתמיד יהיו מגיני מזרן על כל המזרנים בבית, הוצאה ששווה כל שקל.
גם במגיני מזרן יש הרבה סוגים.
היו כמה שהפי. וי. סי שלהם מתפורר עם הזמן כמו פלסטיק שנשחק.
ויש כאלו ששנים נשארים כמו חדשים.

אבל 5000 ממש יקר
אנחנו קנינו לפני שנתיים קצת פחות בפחות מ2000

היא שמכיוון שאי הפרדה בין המזרן ל יטה ברגע שקפיצים נהרסים אין איך להחליף מזרן..

לכן:
1. לא הייתי קונה יד 2
2. הייתי קונה את הכי זולה שתמצאו משתי סיבות:
א. מכיוון שכרגע היא לא מיועדת לשינה קבועה של ילד פחות משנה איכות המזרן, אז אין בשביל מה להשקיע
ב. ההפרש במחיר הוא פי 3 כמעט.. אז תסתכלי על זה כאילו הוצאת את הסכום היקר ביותר 3 מיטות. כך שאם בשלב מסויים תראו שהמזרן נשחק ותקנו שוב חדש לא תרגישי שהפסדת כסף..

זה גם לאורחים ובעתיד לילדים אז שווה להשקיע, אבל אין סיבה שזה יעלה 5000, אם כבר זה סביב החצי מחיר מזה אם לא פחות

קנינו באינטרנט מיטה של or design ואנחנו מרוצים.
אין סיבה לקנות ב5000.

אין סיבה לשלם יותר

1. כפי שכתבה באר מרים, סיוט לנקות אותו, כי המזרן מחובר למיטה עצמה

2. אם זה לאירוח אז לקנות מיטות מכובדות ולא 70 ס"מ וקצרות, פעם התארחתי אצל מישהו ונתנו לנו מיטת נוער, בקושי ישנו בשבת הזו.

הובלה עליכם

אם לא על בסיס חודשי.
חבל...
אפשר לארח על מזרנים/מיטה מתקפלת.

מיטת נוער לא נוחה עד גיל 5 בערך.

לא הייתי קונה דבר כזה יד שניה אלא אם כן יש לי ציוד מתאים לנקות אותו

למשל לאירוח הורים מבוגרים, נשים בהריון וכאלה..

אישית ממש השקעתי שהמיטה שבה אני מארחת את ההורים שלנו תהיה ממש איכותית (במקרה שלנו ההורים כבר בני 70++) אז השקענו ממש במיטות "אמיתיות" עם מזרנים איכותיים. - אפילו אם הם מגיעים רק 2-÷ פעמים בשנה זה חלק מצוות. כיבוד ההורים שלנו.

לדעתי ספת נוער זה ממש המינימום לאירוח של מבוגרים. ולזכרוני אפשר למצוא חדשה אפילו באיזור ה 1500..
(אנחנו קנינו הייריזר עם מזרנים בנפרד כדי שהמזרנים יהיו איכותיים יותר אבל זה עלה יותר. אצלנו היא משמשת בשוטף גם לבנים הגדולים כשהם חוזרים הביתה מהישיבות..)

פנינו להם את החדר שלנו
ועברנו לישון בחדר של הילדות


שאישתי היתה בהיריון היא יכלה לישון על הרצפה.
לא קרה כלום.
מקסימום היתה צריכה מעט עזרה לקום.
מאמין שרוב הנשים בהיריון כך.


ברור שעדיף לכבד ולתת מיטה מלאה ושלמה. אבל מי שמתארח מבין שזה לא תמיד אפשרי.

ולגבי אשה בהריון זה ממש תלוי..
מכירה הרבה שסובלות מאוד מכאבים ולא מסוגלות לחשוב על לישון על הרצפה..

ובמיוחד אם יש מחשבה שהמיטות ישמשו בעתיד גם לילדים לדעתי זה לגמרי סביר לקנות מיטה כזאת שמאפשרת לארח בצורה סבירה..

ובכל זאת זה אפשרי.

פינינו להם את החדר שלנו. והם פשוט לא הסכימו לישון בו. למרות שהייתי בטוחה שזה הוסכם מראש. וזה היה ממש לא נעים, הם ישנו בסוף על מזרונים...)

כל תגובותיכם יילקחו בחשבון (ובהתאם ייתכן שנחזור לבקש המלצות ספציפיות ממי שהציע).
תודה שוב

לא נראה לי שיש בעיה במכונה

כותבים "שמיכות" ולא "סמיכות"

דבר שני-
30° או 40° יספיקו
עם 800 סל"ד סחיטה

תסתכל אם יש תכנית שנקראית duvet.
אם לא אז בתכנית עדינה 30°

כדי להשמיד קרדית אבק.
לא שאנחנו אלרגים. אבל זה לא סתם לא נעים שזה קיים

מצעים כדאי לכבס ב-90°

60 מעלות 800 סלד.
השמיכה האדומה צהובה יצאה בסדר גמור
הסמיכה הכחולה בז' דווקא היא יצאה בנזק אבל קל מאוד (נהרסו התפרים לאורכה בצורות מעוין שרק עכשיו שמתי לב אליהן כלומר הן לא ממש חשובות...)

קשה לי לחשוב על בגדים בלי סחיטה בכלל, יענה נוטפים מים, ועדיין מקומטים....
אולי לא הבנתי נכון...

אבל כרגע אין אפשרות להחליף מכונה 

מה הכוונה במקומט? הם מתיישרים בזמן הייבוש בתלייה בשמש בדרכ

אם זה קצת זה טבעי.

אם הרבה- אולי התוכנית שלה עם יותר מדי סיבובים לדקה ועדיף להוריד לכמות נמוכה יותר.

אולי סתם המכונה ישנה

אלה מס הכנסה

אמירות כאלה מתאימות יותר לשם

אלא הרמה של הדיון מתאימה יותר לנוער.

 

דיון של מבוגרים, בדרך כלל לא יכלול הקצנות פראיות ועיוותים נוראיים כמו שאתה הצלחת לעשות במשפט כ"כ קצר.

 

מבוגרים נוטים להשתמש בפרספקטיבה רחבה יותר, מה שימנע מהם למשל לחשוב שהפמיניזם הוא "אויב האנושות הגדול ביותר אי פעם".

כשמישהו אומר "פי מיליון" בדרך כלל הוא באמת מתכוון לפי מיליון או לא?

התגובה שלי דיברה על לשון גוזמא ושל חושבת בקופסא על כך שהתכוונתי לפמיניזם של ימינו.
אני מודע לכך שיש עוד בעיות חוץ מנשים בטנק ושהפמיניזם שלפני 100 שנה נתן זכות בחירה לנשים.
(בדיוק כמו שהמפלגה הדמוקרטית של ארה"ב שלפני 150 שנה תמכה בעבדות)

וללמוד לכתוב ולקרוא,
וזכות בחירה,
וזכות החלטה על גופן,
וזכות לסרב להתחתן עם מישהו, גם אם זה ממש משתלם לאבא שלהן,
ולבחור מקצוע ולהתקדם בו
וכו'
איזה באסה זה הפמיניזם, סיוט לאנושות

שנגמר ב1920 כשנשים הושוו חוקית לגברים וזה באמת דבר חשוב ונצרך.
כל הטרלולים שייכים לפמיניזם גל שני (שנות ה60) ושלישי (שנות ה90 עד היום), שמזמן לא מעוניין בדברים שלשמם התנועה הוקמה.

זה כמו שאני אגיד "הנה, הכניסו לכלא עבריין מין סדרתי, סוף סוף מטפלים פה בשמאליים!" מתוך מחשבה שיש איזשהו קשר בין עברייני מין לאיטרות.

שבגלל הפמיניזם בית המשפט מוטה לטובת האישה ב99 אחוז מהמקרים. אולי בכל המקרים חוץ מהמקרה הזה

בחירה ב 1971. שווייץ. ה-מדינה ה"נאורה" והנייטרלית.

לכן אין שם בכלל היום אימהות שמסיתות נגד אבות 😅

בארה"ב יש המון דברים מוזרים כמו העיר החשובה בכל מדינה היא אף פעם לא עיר הבירה או איך שהם משלמים פיצויים למפסיד מכל מלחמה (חוץ ממלחמת העולם הראשונה)

בארצות רבות בעולם, ועבור נשים רבות אפילו פה בישראל זה עדיין חלום רחוק.
(ואגב החיים של הגברים בארצות האלה לא טובים יותר מכאן)

אולי הוא דווקא כן,,? אני באה מעדה מתגרשת, בדרך כלל משלמים 1500 לילד. הרבה אבות מתחתנים שנית הרבה יותר מהר מאמהות, חלקם בכלל לא רוצים לפגוש ילדים מפרק א' אפילו פעם בשבוע ביום שלהם כי הם עמוסים.
אתה צריך להבין שאמא חד-הורית תצטרך בייביסיטר על כל יציאה מהבית.כך שהיא לא מעוניינת בניכור הורי.
מעבר דירה לבד עם ילדים קטנים רק כדי לעצבן את הגרוש? זה המון טרחה, מעבר מוסדות חינוך, התאקלמות במקום חדש...אם עוברים רחוק צריך גם להחליף עבודה.
אתה באמת חושב שזה נפוץ? רק מישהי מאוד מבוססת,מקושרת ופנויה יכולה להרשות לעצמה גבר כזה

נראה לי כבר סיפרתי את הבדיחה הזאת השבוע איפה שהוא

זה יכול לקרות לכל אדם

אם זה בכל דייט, ואיחור ממש משמעותי, אז אפשר לשקול

בכל מקרה לא תקבל אישה מושלמת

השאלה עד כמה אתה מוכן לחיות עם אישה שמאחרת לכל מקום.

בטח שהסיבה משנה
מה אנחנו רובוטים?

איחרתי למישהי פעם אחת כשבאתי עד להיכן שהיא גרה בחצי שעה בערך כי היתה תאונה בדרך וכשאיחרתי דייט לאחר מכן בדקה-שתיים(לא יותר מילה!) היא כבר חתכה אותי.

ברור שאנחנו לא רובוטים מישהי פעם איחרה לי בכמה שעות טובות חיכיתי לה בסבלנות.

קשה לי לדמיין שהיא אמרה לחברתה הטובה ביותר ''וואו הוא פשוט מושלם, כל מה שתמיד חלמתי עליו, איתו הייתי רוצה להקים בית נאמן בישראל, אבל הוא איחר לי פעמיים אז אני נפרדת ממנו''.

אז זה מה שהשדכנית טענה שהפריע לה.
יצאנו בקושי שבועיים כמה באמת אפשר להכיר?!
לדעתי צריך תקופה ארוכה יותר כדי לומר על אדם שהוא מושלם מתוך מקום רציונאלי ולא מיתוך היסתנוורות.
גם מי שהתחתנה איתי לא חושבת עדיין שאני מושלם מה שחשוב לה זה שאני משלם

נ.ב
אל תדאג אני לא מפלצת
רק כלפי חוץ אולי

אבל באופן כללי, עדיף לקבוע שעה בערך כשיש נסיעה שתלויה בהרבה דברים. קשה לדייק במאה אחוז

אם הוא/היא מאחרים ברבע שעה בלי להודיע.
זה יותר גרוע מאשר לאחר בשעתיים תוך עדכון והסבר.

זאת דעתי

שיוכלו לשלוף אותו פעם אחת בשנה הקרובה.

 

שווה יותר מזהב!

כל הכבוד על הרעיון והמחשבה על ההורים.
כמה רעיונות:
תמונה/סט תמונות משפחתית שלכם עדכנית
שובר למסעדה
גיפטכארד לאחת הרשתות
אולי משהו לשולחן שבת

הכרת הטובה והתודה שלכם מקסימה ויפה.

אני הייתי מביאה תמונה של הנסיכה מודפסת על עץ או אבן בזלת וסט מצעים 

 

עם תמונות של בני המשפחה בתוכו

סבלנות. סבלנות סבלנות.

שלא רואים צפי לעתיד אחר 

פשוט 0 חשק

 

א. כי היתה תקופה עם חשק
ב. כי חשק זה דבר דינמי, ואפשר ללמוד איך להגדיל אותו
ג. והכי חשוב כי היא בהיריון, וחוסר חשק בהיריון זה כל כך כל כך נפוץ. לפעמים החשק חוזר בשליש השלישי.

אז קודם כל סבלנות.
דבר שני אתם צריכים ללמוד ביחד איך לעשות לה טוב, וזה גם יכול להשפיע על החשק. כי למי יש חשק לעשות משהו לא נעים...
תוציא את המטרה של להגיע לשיא, זה רק מפריע. זה לא העניין עכשיו. העניין עכשיו זה שגם לה יהיה נעים וטוב, שגם לה זה יהיה ביטוי של האהבה שלכם ולא משהו שצריך לעשות.

ככל שיהיו יותר חוויות טובות החשק יגדל.
ככל שיהיו יותר חוויות של לחץ, ותהני כבר, ותשתחררי כבר, ומה הבעיה - החשק יקטן. אתה בעצמך כתבת את זה, זה מעגל מאד מובן מאליו, אבל לפעמים מרוב שמנסים "להצליח" כבר לא חושבים. אגב זה לגמרי עבודה של שניכם. שלך לא לדחוק בה בשום אופן, ולא לתת לה שום פידבק שלילי כשהיא לא רוצה, ושלה לזהות מתי היא לא רוצה, ומתי היא דוחקת בעצמה, ומתי היא צריכה עוד רגע כדי להשתחרר, ומתי היא בעצם איתך בשבילך כדי לא לאכזב או לא שוב לדחות או אפילו כדי סתם לשמח אותך - וזה ממש הכי גרוע כי זה פוגע במהות של הביחד וזה מהר מאד יפגע גם בחשק שלה.

צריך ליצור מרחב ענק של סבלנות ודיבור כנה ואפס ציניות או העלבות חס וחלילה, אפס לדחוק בה, אפס לצפות ולהתאכזב, אלא פשוט להיות במקום שאתם נמצאים בו ביחד, ולנקודה שהגעתם אליה בצורה חיובית ויחד - עליה לשמוח, ולא לחשוב לאן עוד אפשר.
זאת דרך ארוכה שהיא קצרה, כי אחרי סבלנות וכו ואחרי שיוצרים מקום בטוח של יחד זה יכול לזנק קדימה. מתוך מקום כזה מגיעות חוויות חיוביות, שמביאות רצון לעוד חוויות כאלה.
הדרך הקצרה שהיא ארוכה היא בעצם קצרה שלא מגיעה לשום מקום, ורק מבטיחה עוד ועוד אי הבנות ותסכולים וצבירנ של חוויות שליליות.

אפשר להיעזר בייעוץ מיני, לי נראה שזה לא נצרך אבל מה שאתם מרגישים.
אפשר להיעזר בקורסים מקוונים בנושא כמו של אפרת צור שהיא נהדרת, ויש עוד. לדעתי @מיקי מאוס תדע להגיד מי עוד יש.

תודה על התיוג
7 חודשים זה בכלל לא הרבה זמן.
ותקופת הריון בכלל לא נספרת יש כ"כ הרבה שינויים בגוף ובמערכת ההורמונלית,שגם כמה חודשים אחרי הלידה עוד משפיעים
אז קודם כל- אורך רוח
בעז"ה עוד תצליחו להתקדם ולבנות יחסים מיניים טובים לאט ובסבלנות

עניין מאוד משמעותי זה מה בדיוק עובר עליה. שיא או לא שיא זה פרמטר שולי לגמרי... (חשוב להגיע לשיא! זה לא מיותר, אבל זה בעז"ה יגיע אם הולכים בדרך הנכונה, הדרך חשובה פי מאה)

אם לא היתה לה שום מודעות לגוף ולמיניות לפני החתונה כמו רוב מי שגדלה בחברה דתית או שמרנית אז צריך קודם כל להתחבר עם הגוף לאהוב את המיניות ובכלל לרצות בזה מתוך בחירה וסקרנות ולא רק כי אתם זוג
השינוי צריך להיות אצלה
וצריך לבוא ממנה ומהרצון שלה
אבל התפקיד שלך הוא לתמוך בשינוי הזה-
להאזר בסבלנות(נכון זה קשה כבן זוג אבל זה תהליך שיעשה לכם רק טוב)
לשוחח איתה בפתיחות כמה שאפשר להבין ולדעת מה יעשה לה טוב ואיפה החסמים
ולעודד אותה ולעזור לה למצוא את הדרך להנות ממגע מיני, לא דווקא (ואפילו דווקא לא) יחסים מלאים. זה מה שהכי חשוב כרגע.

אם היא רוצה ללמוד עוד ולקבל גם עזרה מבחוץ כמובן שזה רצוי וחשוב וזה ההמלצה הכי גדולה שלי אבל זה מצריך כח ורצון, זה לא ברור מאליו, תתמוך בה ותציע לה אבל תקבל גם אם כרגע זה יהיה לה קשה

המלצות:
מרכז יה"ל
אפרת צור האלופה כמובן
בינת הופמן(מאוד פתוחה, אם זה מתאים...)
ליאורה בוקסנבוים(חרדיה, אם זה יותר מתאים)
ומאוד תלוי איפה החסמים אבל לפעמים ידע זה לא מספיק ובאמת כדאי טיפול אישי אצל יועצת מינית או סקסולוגית



מהצד שלך אתה מוזמן ויכול ללמוד יותר על מיניות וגם על מיניות האישה,יש מקורות שמתאימים לגבר דתי,המליצו פה על הספר של מיכל פרינס למשל, לאפרת צור יש קורס שמועבר ע"י בעלה בדרך כלל זה בצירוף הקורס המלא אבל אולי יש דרך לקבל רק אותו ויש גם גברים דתיים שמתעסקים בנושא ונותנים קורסים והדרכות אני פחות חשופה אבל בטוחה שגוגל יעזור

בהצלחה!

איך הגעת כ"כ מהר למסקנה הזו???
7 חודשים בשביל אישה שמתחילה לראשונה ללמוד את המיניות של עצמה - הם כלום ברמת הכלום!!
הריון והנקה לרוב הם זמן מאתגר מינית שפחות לומדים ומתפתחים בו.

אבל - כל החיים לפניכם!
וזה אחד התחומים הכי מרתקים בזוגיות. כל פעם לגלות וללמוד משהו חדש.
ביחד. זה תהליך זוגי כיף ומדהים. בדגש על המילה *תהליך*.
תהנו עכשיו ממה שיש - תלמדו להנות למשל מקרבה ומגע לאו בהכרח מיני.
אח''כ תחוו ותלמדו דברים חדשים.
ואיזה כיף זה לגלות משהו חדש!!!!

וגם בעתיד יהיו תקופות פחות או יותר. וגם אתה תשתנה. וגם היא. ויעבור עליך ועליה. ופתאום לא יספיק מה שכבר מכירים ומחפשים גיוון ומשהו חדש - וזה בעצם תמצית הכיף בחיים פה, בעיני.


מזל טוב ובהצלחה.

ולא לבקש ממנה לקיים יחסים כשלא בא לה
וזה תקף גם לעכשיו
תשחרר
תמעיט
תחכה
תן לה מרחב לבחור האם ומתי.

מה שאתה מתאר ממש נורמלי לוקח כמה חודשים טובים לאשה להבין מה נעים לה ומה לא ואיך. זה משהו שלומדים לאט.
והיא לא הספיקה לפני ההריון
ועכשיו בהריון אין חשק זה דבר מאד נפוץ
אז הצפי הוא שאחרי הלידה ותקופה טובה של התאוששות מהלידה (ושוב מזכירה לך גם אחרי הלידה אל תלחץ עליה לקיים יחסים רק בשבילך)
תמנעו לתקופה מסוימת ותלמדו את הדינמיקה שלכם ותגיעו ליחסים מספקים.
מעגל של הריון- לידה-הנקה לא מאפשר למידה נורמלית וצריך לקחת את זה בחשבון בחיים.
מצטרפת להמלצה על יעוץ
אבל באמת חשוב שתבין שקודם כל זה שעדיין לא הגעתם למשהו לא אומר שהוא לא קיים, ממש לא. ויש צפי לחיים ארוכים מספקים ומהנים. פשוט רזולוציית הזמן שלך לא נכונה. מאד נורמלי לגבר שרק גילה את הענין ונהנה מכל רגע לרצות הרבה עכשיו מיד . חובה להבין שאשה לא בנויה ככה והיא צריכה את הזמן, הפתיחות, הקרבה הריגשית, הלימוד של הגוף שלה בעצמה והרבה שחרור. כל הלחצה ו״נו מה יהיה מתי כבר״ רק יגרמו לנסיגה.

בקשר להריון
תדמיין שאתה פועל בנין שעובד 12 שעות ביום בסחיבה והרמה ובניה, וגם לא ישן טוב בלילה, וגם יש לך מדי פעם בחילות ומחושים שונים. ועכשיו תבין למה יש פחות חשק.

גם לנו היו קשיים דומים סביב ההריון והלידה.
מה שלנו עזר זה ספר של מיכל פרינס "פשוט לרצות". ממה שהבנתי מהקריאה זה יוכל לעזור בעיקר לאישתך להתחבר לעצמה- לגוף, לחשק וכו' אבל האמת שאשתי גם נתנה לי לקרוא קטעים מהספר וזה ממש שינה את כל ההסתכלות שלי בנושא. כמובן שזה חא פתרון קסם וצריך סבלנות ודיבור זוגי עמוק ואינטימי על הנושא, הספר רק נותן מבט חדש.
כמובן שזה אולי לא יתאים לכם אבל יש עוד הרבה עזרים בנושא- קורסים של אפרת צור ויהונתן ויסכה שומר וכו' יש גם משחק 'כרטישיח' שיש לו הרחבה של קלפים על נושאים אינטימיים.
בקיצור אחי אל תתייאש, יש תקופות של עליות וירידות בזוגיות ובסוף עם מאמץ והקשבה אפשר להעמיק את הקשר וההכרות והאינטימיות. כמו שאומרים "ירידה זו צורך עליה".

ניתנו לך כאן שלל עצות מעולות,

לקרוא הכל,

להפנים,

לנשום,

לתת זמן לאשתך, לך, לעצמכם, לתהליך, למסע האישי שלכם שמושפע מגורמים רבים, פנימיים וחיצוניים גם יחד. (כגון הקירבה הזוגית ביניכם, רמת הביטחון בקשר, החיות (בשורוק) של כל אחד/ת מכם, וכמובן מצבים גופניים כדוגמת הריון ולידה, קשיבות לרצון, קשיבות לגוף, נוכחות, אפס כאבים, אפס ריצוי ותחושה שדוחקים בי וכן הלאה...)

 

חיי האישות הם עולם ומלואו, והדרך שלכם לצעוד יחד ולגלות את המסע הייחודי לכם ולהמשיך ולהעמיק ולהתקדם כל פעם עוד ועוד.

 

הצלחה רבה

תן לה זמן מוכר מקרוב ועבר אחרי הלידה

לוקח זמן בשנה הראשונה להיפתח ולרצות להגיע להנאה
הכל חדש ולא באמת כיף .. הכיף מגיע עם השנים
ואם אתה מוסיף הריון ל7 חודשים אז זה לא באמת נחשב
סבלנות..

לא להיות יחד כשהיא לא רוצה
אין דבר גרוע מזה. זה הופך את זה לעול ולמעמסה אולי מרגיש לך רווח קטן בטווח הקצר אבל לטווח הארוך זה נזק כמו שכבר אפשר להתחיל לראות.

צריך סבלנות הכלה ונחת וזה מרגיש שאתה קצת עם סטופר.

לכן בשלב ראשון מציעה להפסיק לגמרי עד ש*היא* תרצה.
אפשר להיות בקרבה פשוטה של חיבוקים וכו אבל אל תצפה אל תלחץ ותגיד לה שכרגע עד שהיא לא תרגיש שהיא רוצה לא תהיו יחד.

יישר כח! דברים חשובים!

ובסוף נגנז בעריכה של המוח

ותודה רבה 🙏

מענין מה אחוז הנשים שקראו והסכימו ומה אחוז הגברים

שזה באמת נכון

הם עד כדי כך כמו נכים רגשית?

חשבתי זה רק מיתוס שגבר בתקופה שאסורים הוא פחות שמח ויותר עוקצני / נוטה להציק?

ובמקום לייצר קרבה הוא מייצר ריחוק מתוך רצון לקבל צומי?

זאת הכללה גסה.
שפשוט לא נכונה עבור רוב הגברים

עבור רב הגברים.

וכל אדם הוא אינדיבידואלי וכך גם דרכי פעולתו.
אבל הדברים יכולים להיות נכונים עבור אחוז ניכר מהגברים.

ואני חושבת שזה יותר לקיחת חוזקה/שפה משמעותית מאשר נכות רגשית,
ואיך שזה בא לידי ביטוי - אולי לא הרצון לצומי הוא זה שגורם לריחוק, אלא הקושי להרגיש אולי פחות אהוב בזמן הזה (כי כאמור לקחו לו שפה משמעותית להרגיש אהוב וגם להביע אהבה בעזרת המגע) ופחות יכול להביע חזרה, והדיסוננס הזה והתסכול הזה ועוד רגשות עמוקים שיש שם יכולים לגרום לאותו מנגנון הגנה שיותר מתרחק גם רגשית ולא רק פיזית...

(ואגב, יש הרבה דברים שיכולים להיות גם אצל האישה, רק שבחרתי כעת להתמקד בגבר)

זה מענין, אבל יכול להיות שלא קורה אצל כל הזוגות...

כל מקרה לגופו, ודאי שלא קורה אצל כולם, רק כמגמה זה יכול להיות נפוץ (ויכול גם שלא )

אני רוצה לכתוב קצת על המציאות של *הנשים* בימים שאסורים, כמובן שיש גם את הצד של הגבר, אך ברצוני שהמיקוד הפעם יהיה לאשה:



אחוז גדול מהנשים (כמובן שיש גם גברים, פשוט כרגע מתמקד בנשים) זקוק בצורה מאוד חזקה לשמוע ולחוש אהבה - כלומר האשה צריכה להרגיש אהובה, כל שעה וכל רגע.

ויש תקופות בחיי הזוג שהאיש לא מספיק/מצליח לתת לאשה את הרגש הזה שהיא צריכה.

זה כאילו לקחו לה את האויר.

ואדם בלי אויר עושה הכל כדי לנשום. גם אשה תעשה הכל כדי לקבל את היחס.

היא לא תבוא לומר: "אני אוהבת אותך" כדי שבעלה יאמר בחזרה,

היא פשוט תעשה דברים שהוא לא אוהב שהיא עושה, בכוונה, כדי לראות איך הוא מגיב.

לא מרשעות חלילה, ממש לא. רק רוצה לבחון האם הוא אוהב אותה, בלי שהיא 'תבקש' אהבה.


והרבה פעמים, דווקא בימים שאסורים, האיש לא יכול להראות אהבה פיזית, והוא שכח להראות אהבה בדיבור, או כי קשה לו או כי הוא לא מספיק יודע,
ואז דווקא אז את מחליטה שבא לך לבחון כמה הוא אוהב אותך.
אז את מורידה את הגרביים באמצע הסלון למרות שהוא ביקש כבר אלף פעמים שתשתדלי שלא...
או משאירה את הצלחת על השולחן עם כל הליכלוך סביבה,
או סתם תקועה בפלאפון בלי להתייחס אליו...
העיקר לראות איך הוא יגיב ולפי זה לדעת או הוא אוהב אותך או לא.

ככה לא בונים בית
ככה גורמים לו למשוך לך בצמות.

ככה רק מרחיקים אותו יותר.
נכון, יש כמה גברים שיעשו במבחן בכבוד. אבל גם אם בעבר הוא עמד במבחן דומה, מי אמר שהלחץ שיש עליו עכשיו לא יפריע לו בתגובה למבחן?

מה כן יכולה לעשות?

מותר לך להזכיר לו בעדינות, שאת צריכה תזכורות לאהבתו,
מותר לך לכתוב לו פתק, אני בטוח שהוא יכתוב בחזרה.
מותר לך לאהוב אותו,
וכשאת תאהבי אותו בלי תנאים - תרגישי שגם הוא אוהב אותך.

אכן ימים מלאים עבודה, גם לגבר וגם לאישה.

האמת אכזבו אותי פה.
הייתי בטוח שיתנפלו עלי ...🙈🙈

פעם היו פה יותר מהומות

 לא דבר שקורה לא מציאותי, לפחות אצלנו

אבל כל אחד והמציאות שלו....

אצל אישה בתקופה שאסורים.

(וכמו שציינת כמובן שזה לא בא להכליל את כל הנשים, כשם שאין זה בא להכליל את כל הגברים,

אבל המקום הזה שכתבת - שיש גם לאישה את הצורך להרגיש אהובה ורצויה וטובה ושווה בלב בעלה, ואפילו עוד יותר בימים של הריחוק הפיזי - קיים ונוכח בהחלט.

 

התחברתי מאוד למה שכתבת:

"מה כן יכולה לעשות?

מותר לך להזכיר לו בעדינות, שאת צריכה תזכורות לאהבתו,
מותר לך לכתוב לו פתק, אני בטוח שהוא יכתוב בחזרה.
מותר לך לאהוב אותו,
וכשאת תאהבי אותו בלי תנאים - תרגישי שגם הוא אוהב אותך."

 

דברים חשובים ונכונים!

 

אני חושבת שיחד עם זאת, חשוב לזכור שאצל האישה עצמה יש עוד דברים שמפריעים לה אובייקטיבית והם כמו עוד קושי על גבי קושי -

עצם זה שהיא נמצאת בזמן וסתה,

הדימום שלא מפסיק,

ההורמונים ששוצפים וקוצפים,

החולשה של הגוף

הכבדות, המלאות, הכאב

הפן הנפשי שמושפע גם מהפן הגופני וגם מההורמונים - הדברים הללו כאילו מעמיסים על האישה עוד ועוד "שקים" כבדים של קושי ולעיתים היא פשוט קורסת תחת כל הכובד של השקים הללו...

 

נכון מאוד שגם הגבר מרגיש את מה שהוא מרגיש,

אך חשוב לזכור שמבחינה גופנית, ביולוגית, פיזית - הוא לא עובר את השינויים,

הוא לא מדמם, אין לו הורמונים, הנפש והגוף שלו נשארים יציבים עד כמה שאפשר,

לכן לעיתים יש מקום לבחון שדווקא הוא זה שישתדל קצת יותר, יעשה את הצעד, יראה יותר את אשתו ואת המקום שלה (בדומה למשל לאישה בהריון או אחרי לידה, על אף שהדברים לא זהים, זה יושב על אותו עיקרון של לשים לב שאשתי עוברת כרגע משהו וזה לא "סתם", היא ממש סובלת וכאובה, מדממת והורמונלית...

לצורך הדוגמא אם אני הגבר, כל חודש מדמם מהמקום הפרטי שלי, חווה מפל של הורמונים, הגוש חלש, כואב לי, הבטן מתהפכת ונפוחה, אני קם כל רגע לשירותים, כל ההתעסקות וכו' - האם אצפה וארצה שאשתי תראה את כל מה שאני עובר ותתייחס לכך? שאולי תבוא קצת יותר לקראתי? האם לא ארגיש עוד יותר רע אם אשתי "תמשוך לי בצמות (שאין לי )?

הרגישות הזו בעיניי חשובה כאן. 

לשני הצדדים, בהחלט.

ויחד עם זאת לשוב ולהזכיר שכרגע האישה סוחבת יותר "שקים", יותר כבד לה, והיא זקוקה קצת יותר לרגישות הזו בימים הללו.

 

שוב ישר כוח על הבאת הדברים!

בהחלט נחוץ וראוי לשמוע גם את הצד השני,

ושכל אחד ואחת מאיתנו ישתדל ותשתדל קצת יותר לראות את האחר,

לראות יותר את אשתי, להבין אותה יותר, מה עובר עליה, את הצד שלה

לראות יותר את בעלי, להבין אותו יותר, מה עובר עליו, את הצד שלו

וכך יטב לכולנו 🙏

חבל לנרמל התנהגות פוגענית כי ככה גברים. (גם אם את אומרת להם לא להתנהג ככה... זה כמו שתגידי גברים, אל תגנבו מהמכולת. כאילו גניבה מהמכולת זאת איזו תכונה שמאפיינת גברים).

אולי זה חתך האוכלוסיה שהיא נפגשה בו

להעלות לכולנו את הדברים למודעות יותר,

לשים את הזרקור על מציאות שיכולה להיות כך קצת יותר (וודאי שיכולה גם לא להיות, אין בדברים הכללה שכל הגברים כך, אלא שבתור מגמה זה בהחלט יכול להיות נפוץ, כמו שיכול להיות נפוץ שלא).

 

זו לא תכונה שמאפיינת גברים "למשוך בצמות", אלא זו תוצאה שיכולה להיגרם מבלי לשים לב ע"י צורך בסיסי שלא ממומש כרגע (להרגיש אהוב בדוגמה הזו, אבל זה יכול להיות כל צורך אחר), ודרכי הביטוי של זה יכולים לגרום לריחוק, להסתגרות, ול"משיכה בצמות" באופן בלתי מודע אולי.

גם לנשים זה יכול לקרות, גם לגברים זה יכול לא לקרות, כאמור אין כאן הכללה או השחרה אלא קריאה לשים לב יותר לעומק ולעלות את המודעות כל אחד לעצמו ולראות מה מתחולל בו, באשתו/בעלה, ובזוגיות שלהם גם בימים שאסורים.

במיוחד אהבתי את נתינת המקום להרגשה פיזית לא טובה בימים האלה. המון אנשים, גם גברים שלא מודעים וגם נשים שלא מרגישות ככה, לא נותנים לגיטימציה ללהרגיש לא טוב כמה ימים בחודש. ואפילו קוטלים נשים/נערות שזה קורה להן.
שמחה שהמודעות היום השתנתה והיחס לימים האלה השתנה מכל הבחינות. בכל סדנאות המיניות הבריאה וכדו' מדברים היום אחרת ממה שדיברו איתנו לפני כ20/30 שנה...
ישר כח

ואיזה שנה מומלץ?

צריכה אמיתית
וממה שאני מכיר כל השנים בסדר.
(כמובן שככל שרכב חדש יותר הוא אמין יותר… 2015 יהיה אמין יותר מ2008)

תקליד ביוטיוב 10 רכבים חסכוניים ביותר, זה אמור להביא אותך לסרטון בעניין (אוטו בכללי שם הערוץ)

וממש משתלם כלכלית

(לא שלי אבל חבר אמר שהוא ממש חסכוני ושותה לו 1:20)
הוא קנה ב14k

אולי 1:14. גם זה בספק ואולי רק עם מנוע 1.0
ב1.2 זה לא

אני גם אוהב לצאת לטייל, להסתובב, לבלות וכאלה.

אישתי מעדיפה להישאר בבית ולבשל. אמיתי. זה הבילוי שלה. היא לא אוהבת מסלולים. לא אוהבת מעיינות. לא אוהבת ים.
מקסימום סרט בקניון והביתה.

יוצא שאני תמיד לוקח את הילדים לטיולים. לא מתלונן כן? אני נהנה מזה.

אבל זה מבאס.
אני באופן אישי החלטתי לא לגשר על הפער. אין טעם בלהכריח מישהו לעשות משהו שהוא לא אוהב. זה מוריד מהכיף.

אז כן, אני יוצא לבד. אין שום דבר רע בלצאת לבד. אפילו לים. גם עם חברים. גם לבד. החברה מכתיבה לנו הרבה פעמים שללכת לבד זה weirdo. אז אני פשוט עושה ההיפך מהתכתיב (שזה כשלעצמו כיף לא נורמלי. לעשות ההיפך מהתכתיבים החברתיים 😁).

ואת לא שונה בנוף. גם החברים שלי תמיד יושבים בבית ומארחים. ואני מתלונן בפניהם על זה. אבל זה המחיר של הבורגנות היום 🤷

זה קשה לפעמים לראות אחרים עם המשפחה שלהם מטיילים, נהנים ורק אתה לבד..

הילדה שלנו עדיין מעט קטנה בשביל טיולים,
אבל אפילו כשיש הזדמנות להשאיר אצל הסבים - גם אז אני מרגישה חוסר נכונות מצד בעלי :/

מצד אחד לרתום את בן או בת הזוג למשהו שהוא לא נהנה ממנו? עדיף כבר בלעדיה או בלעדיו.

מצד שני, להניח לו ולשקוע בפנטזיות אישיות של "לו הוא היה כך וכך" זה מביא דיכאון.

אז אני אומר תעשי מה שעושה לך טוב בלעדיו.
בלעדיו לא בקטע של ברוגז. בלעדיו בקטע של להשקיע בעצמך.

בלי קשר לפותחת, רק רציתי לבקש ממך להאיר משהו לאשתך מהנסיון האישי שלי שגם הייתי הרבה זמן כמוה ונהנית מהשקט בבית כשבעלי לקח את הילדות לטייל, זה שהילדות חוו את אבא ככיפי ונותן ומפרגן וקונה ממתקים בטיולים וזה…
ואמא כבדה יותר ופחות כיפית ויותר אומרת לא (מטבע הדברים בבית מחנכים בטיולים פחות)
והבנתי שלא טוב לי שזה הזכרונות שישארו להם כגדולים שאמא בבית מבשלת ועושה ספונזה ואבא מכייף איתן. והיום אני עושה מאמצים לא לכל טיול וכו, אבל בהחלט כל חג (פסח למשל. ואתמול) כן לעשות טיול משפחתי איתן לא מדי מסלולי וקשה אבל כן חוויתי

בקיצור סתם נקודה בשבילה נטו לחשוב עליה.

לא סותר שמסכימה עם מה שכתבת
אם אי אפשר לגשר על פער אין סיבה לסבול צריך להנות מהחיים

חשוב לדעת, שזה נורמלי לאהוב לבלות וזה נורמלי לאהוב את הבית

זה לא שאחד מכם הוא הנורמלי והשני לא.

דבר שני, מניסיון,  אצלינו כל פעם מישהו אחר מתגמש למען השני.

ועם השנים, אחד למד לאהוב קצת לטייל והשני למד לאהוב יותר לבלות גם בבית.

 

ששניהם דברים חשובים באותה המידה.

אני מכירה מישהי מבוגרת שהיא חולה ודי מרותקת לבית, היא הייתה אחת שכל היום חיפשה לטייל, ובגלל שלא למדה להעסיק את עצמה עם עצמה, אז היא כל היום בדיכאון שהיא לא יכולה לטייל.

 

בהצלחה

בדידי הווה עובדה

כל אחד מכם אוהב משהו אחר. מה מוזר בזה?

נראה לי שחשוב שמצד אחד כל אחד ימלא את הצורך שלו ומצד שני שתלמדו איך למצוא יציאות שבהן שניכם נהנים.

כדי שכל אחד ימלא את הצורך שלו- נראה לי לגיטימי לגמרי שהוא ילך לבד למה שנחמד לו ואת תלכי לבד או עם חברה או אחות למה שנחמד לך.

וכדי לצאת ביחד- תנסו להיות יצירתיים, ולחשוב על משהו שהוא באמצע איכשהו, או שמשלב קצת מזה וקצת מזה, וכל אחד מוותר קצת כדי שלשני יהיה טוב.

 

יש לי חברה שיוצאת לקמפינג של יומיים שלושה עם שבעה ילדים לבד, כי היא אוהבת את זה וזה חשוב לה, ובעלה לא סובל את זה...

אתם שני אנשים והגיוני מאוד שכל אחד מכם רוצה ואוהב לחגוג/לנפוש בצורה אחרת.
מוכר לי לגמרי מאצלנו שגם יש רצונות שונים בתחומים האלה.
הרצון למשהו משפחתי, מה שלא יהיה, מובן מאוד, וכן העין שלנו תמיד מסתכלת לצדדים ורואה דברים שאנחנו היינו רוצים וזה יוצר צביטה בבטן לפעמים.
דווקא בגלל השוני בינכם אתם צריכים לדבר על זה, למצוא מה כל אחד יכול קצת לוותר ולבוא לקראת כדי שכן יהיו גם זמנים משפחתיים יחד, הכי טוב להתחיל בדברים נטו זוגיים שלכם, ואח"כ להתקדם להיבט המשפחתי.
וכן, לפעמים זה ממש בסדר ללכת גם לטייל קצת לבד, בטח אם יש צורך כזה בשביל הנפש, אם לך זה עושה טוב אל תרגישי רע עם זה

למשל לשאול את עצמך - מדוע אני רוצה ללכת לים/לשחות/לטייל?

מה יש שם שעושה לי טוב?

 

האם זה המרחבים של הטבע?

האוויר?

להיות בחוץ ולראות אנשים?

הנוף?

משהו אחר?

 

ואז בעלך גם ישאל את אותה השאלה את עצמו -

מדוע אני רוצה להתארח עם חברים?

מה יש שם שעושה לי טוב?

האם החברה?

האם התחושה שיש לי שייכות לחברים, שמעריכים אותי, שאני חלק מחבורה מגובשת? שיש צחוקים?

שיש אוכל טוב? שיש אווירה נעימה?

 

וכמובן לשאול גם למה אני *לא* מעוניין לעשות משהו,

למשל במקרה שהזכרת, בעלך טען שיהיה עומס ותהיה חנייה.

צריך לשמוע ממנו - אני צריך לדעת שכאשר אני יוצא לאיוורור יש חנייה מסודרת ואין צפיפות אלא ניתן להיות עם אוויר לנשימה ומרחב. הדברים הללו חשובים לי ונותנים לי תחושה של כיף וטוב.

 

ולשאול כנ"ל גם את עצמך - מדוע לא הייתי מעוניינת להתארח אצל החבר?

מה יש שם בבילוי הזה שלא עושה לי טוב? מה גורם לי לא לרצות?

 

ואז אפשר לנקות את כל המסביב ולהתרכז רק במילוי הצרכים של *שנינו*,

למשל,

לצאת לטבע, אבל לאו דווקא ביום עמוס שכל עם ישראל יוצא, אלא יום למחרת, ואז גם לא יהיה עמוס וגם תהיה חנייה בשפע.

או לצאת למקום יחסית מבודד,

או לחפש מקום עם חנייה בשפע מראש,

או לשלב חברים ביציאה לטבע ואז יש גם טבע וגם חברים,

 

ואפשר לחשוב על עוד מגוון רחב של אפשרויות, כאשר המכנה המשותף לכולן - הן באות לאחר שזיקקנו את הצרכים של שנינו, וכאשר הבנו יותר את עצמינו, את ה"למה" (ל' בקצץ) שלנו, את הלמה כן ואת הלמה לא ולקחנו את כל זה בחשבון.

וכמובן הן יכולות לבוא כאשר ניקינו את המטענים בשיח ביננו אם היו (כי בד"כ כאשר יש התנגשות בין רצונות - השיח יכול לעבור משיח מברר לשיח של מטענים, ואז בכלל לא מדהרים ולא מבררים את הדבר עצמו, אלא יש כאן שני בני זוג שמנהלים שיח של מטען רגשי עם מטען רגשי של האחר,

למשל, האיש מרגיש שלא סופרים אותו, והתחושה הזו תדבר, עם האישה שמרגישה למשל שתמיד היא מוותרת, והתחושה הזו תדבר,

אז קודם לנקות גם את המטענים, להגיע למצב שהאישה מצליחה לגרום לאיש להרגיש שכן סופרים אותו והוא כן חשוב ואהוב, והאיש מצליח לגרום לאישה להרגיש שדעתה ורצונה חשובים ויש להם מקום של כבוד בלבו וכן הלאה... [זה כמובן יכול להיות גם להיפך וגם להתחלף בעוד אינסוף מטענים, זה רק לצורך הדוגמא כמובן].

 

לסיכום:

א. נזכור שזה לא מוזר בכלל, אלא אנו אנשים שונים, ו"כשם שפרצופיהם שונים כך גם הדעות וכו...

מותר לי לאהוב משהו מסוים שבעלי פחות מתחבר,

ומותר לבעלי להעדיף משהו אחר שאני פחות מתחברת

ושנינו צודקים והכל בסדר

 

ב. אפשר בהמשך לא' למצוא פתרונות כדוגמת ללכת לפעמים לבד או עם חברים/משפחת המוצא/הילדים למקומות הבילוי המועדפים עלינו, ובהזדמנויות אחרות לעשות גם בילויים משותפים עם בן/בת הזוג, וגם זה בסדר גמור.

 

ג. אם נרצה כן לחשוב איך יוצאים יחד לבילוי כרגע -

להבין את עצמנו, את הלמה שלנו, הלמה כן והלמה לא,

לזקק את הצרכים

ולשמוע את כל הנ"ל גם מבן/בת זוגנו

 

ד. להסיר מטענים ולבר על הדבר עצמו 

 

ה. ואז למצוא פתרונות אפשריים שימלאו גם את הצרכים והרצונות שלי וגם את הצרכים והרצונות של בעלי ולהנות יחד

 

הצלחה רבה

 

הרבה אנשים מפחדים להיות עם עצמם , פשוטו כמשמעו.
להיות בשקט כמה זמן, להקשיב לעצמם ולדברים שעולים בהם או לעכל דברים שקורים.

ניתן בהחלט לגשר על הפער הזה באופן שכל פעם אחד מוותר לשניה.

פעם עושים מה שאני אוהבת ולהיפך.

זה מאזן את הרצונות ואדרבא, מוסיף לדעתי המון לזוגיות בכך ששניכם מוכנים

להשקיע זה בזה.

 

רק שבעלי אפילו לא רוצה ללכת לבקר חברים. רק להישאר בבית (לארח דווקא לא אכפת לו).

אחרי הרבה שנים של ויכוחים ואי נעימויות, הגענו למצב שאנחנו מתפצלים בכיף וזה ממש סבבה לנו. עם השנים למדתי לצאת לבד, עם משפחה מהצד שלי או עם חברות ולהנות גם בלעדיו, בזמן שהוא נשאר בבית (לפעמים לבד, לפעמים מזמין חברים שלו).

ובחגים וארועים- גם הילדים מתפצלים. מבחינתנו זה יתרון שכל ילד יכול לבחור מהו הבילוי המועדף עליו.

 

כשרוצים זמן זוגי יש כמה בילויים ספציפיים שמצאנו ששנינו אוהבים. אז מתרכזים בהם. הם אמנם לא מתאימים לחופשים/חגים וכאלה, אז מבינים שלא הכל צריך לבוא לידי ביטוי בכל יום. יש זמנים של משפחה. יש זמנים של זוגיות. יש זמנים של הורה-ילד. יש זמנים של בילויים בשביל הכיף שלנו.

לפעמים כמה היבטים יבואו לידי ביטוי בבילוי אחד. אבל באמת לא נורא אם לא הכל קורה בכל פעם. העיקר שכל דבר קורה מתישהו.

למשל בחול המועד- יומיים הולכים לחברים ויומיים מטיילים?
ביום העצמאות- שנה אחת חברים ושנה הבאה טיול?

מאמינה שעם הזמן את תלמדי להנות אצל חברים והוא ילמד להנות מטיולים. במיוחד שכל אחד ידע שיש לו את המקום שלו ואין ״איום״ על מה שהוא אוהב.