אני חושבת שיש לאחותך בעיה רצינית
היא מקנאת בך או משהו אחר, יש לה איזשהוא קושי מאוד גדול
תרחמי עליה, היא מתנהגת בצורה לא יפה
זה בעיה שלה!! לא שלך!!!!
אם לא עשית לה שום דבר רע - ההתנהגות שלה לא מוצדקת ואת לא צריכה להרגיש רע בגללה!
שחררי אותה לנפשה
וחפשי קשר במקומות אחרים
הרבה פעמים רוצים קשר עם אחות/חברה מסוימת, ולוקח זמן לקלוט - שהצד השני לא מעונין -
אז תשלימי עם זה וחפשי חברה שכיף לך איתה ונותנת לך תחושת חשיבות
עם כל הצער שבדבר, זה דבר שקורה - וצריך רצון הדדי לחברות , אי אפשר "להכריח" מישהו להיות חברה שלך.... עם כל הצער...
ויש פעמים שאף רעילה (כדוגמת לומר לבנך דברים כדי שישנא אותך).
מורכבויות כאלה דורשות מענה מקצועי שיבין את כל הדינמיקה המשפחתית, אולי לפנות לפסיכולוגית קלינית ולהבין החל מהעבר עד עכשיו כיצד התקבעו דפוסים מסוימים בינך לבין עצמך, בינך לבין אחותך, בינך לבין ההורים,
וכמובן איך לשים גבולות ברורים ולשמור על עצמך ועל משפחתך בראש ובראשונה.
לא לתת לאף אחד, גם אם הוא קרוב משפחה כמו אחות, להרעיל ולפגוע.
צריך לדעת איך להתנהל נכון ומדויק במצבים כאלה ואל מול אנשים כאלה ולקבל כלים המותאמים למצב שלך ספציפית, וכמובן לקבל הרבה הבנה וכוחות.
הצלחה רבה
אחרי שיעבור זמן תנסי לכתוב לה מכתב יפה וכנה מבלי לפגוע בה,
גם אם תוכלי תביאי לה מתנה יפה לבית,זה מאוד עוזר בדוק.בהצלחה רבה לך אמן.
מצב בו אתה מתאר שאתה לא נמצא לא פה ולא שם -
לא מרוצה / שמח במה שיש לך בביתך פנימה,
ומצד שני גם לא נמצא במשהו אחר,
וכמובן מצב בו אתה פוגע בנאמנות בינך לבין אשתך בין אם זה במחשבה / דיבור / מעשה -
הוא לא מצב טוב לחיות בו (כמובן, זה לא מחדש לך...)
ואיך אמרת? "אני רוצה טוב".
אז טוב זה להשקיע בכך שיהיה טוב.
טוב זה ללכת לחפש בעולם האמיתי איש מקצוע שיעזור לך, לכם, להגיע לשלמות ובהירות בבחירות שלך.
טוב זה להיות נאמן לאשתך ורק לה.
טוב זה ללמוד ולקבל כלים בכל המישורים אותם ציינת - הפן הזוגי, האישי, החזותי, המיני וכן הלאה - כאשר כולם מרוכזים בביתך פנימה ולא פוזלים החוצה או עסוקים בהשוואות או בשאלות שלא מקדמות.
טוב זה לקחת את כל הטוב שכבר קיים ולהעצים אותו
טוב זה לראות איזה אוצר יש לך בידיים, (והכל מילים שלך):
אישה ישרה
טובת לב
מקסימה
מקסימה אליך
מקסימה אל הילדים שלכם
מקסימה אל העולם כולו
אישה שמשרה נוחות והרגשה טובה בשקט ובפשטות שלה.
אישה שהגישה שלה אליך היא חיובית ומעודדת
אישה שהיא באמת בנאדם טוב (!!!)
וכל אלו יקרים מפז.
והם בסיס מעולה לעבוד ולמקסם ולהעצים גם את מה שעדיין חסר.
לא באמירות כמו "אני יותר טוב ממנה" או "היא לא ברמה שלי"
אלא ב: איזה יופי שהחוזקות שלה כאלה נדירות ויפייפיות,
וכמה יש לה חוזקות במקומות שאני עצמי לא הכי חזק בהם,
ולי יש חוזקות במקומות שהיא עצמה לא הכי חזקה בהם,
ויחד אנחנו לא נבהלים מהשוני, אלא *מתברכים* מהשוני הזה ויוצרים יחד משהו חדש, משלים, מפרה, מעצים ומגדיל.
צריכה לסיים כעת, אם אמצא בהמשך עוד זמן להגיב יותר באריכות ממש אשתדל בל"נ
המון הצלחה שתהיה 🙏
בחירות טובות
ויותר חשוב - שלמות ובהירות בבחירות הללו.
עוד דבר מאוד *טוב* שיש לכם ביד:
הוא אותו רצון שכתבת שיש מצד שניכם להצליח, לשקם ולבנות את הזוגיות שלכם.
גם תקווה כתבת שיש,
גם תקשורת בסיסית טובה
גם הערכה בסיסית טובה
וכל אלו חשובים ועוזרים מאוד מאוד בצעד לשיפור.
כעת אנסה להתייחס בנקודות לכמה מהדברים שכתבת:
- לגבי השוני והפער ביניכם,
אז נכון, אתה מרגיש שיכול להיות שאתה יותר ממנה בחוכמה, בעומק רגשי-פסיכולוגי, במראה, בעבודה ויתר הדברים שכתבת.
אך האם זה אומר שהכרח שאתה יותר טוב ממנה?
או שמא אתה רק שונה ממנה, וזה בסדר גמור להיות שונים, הרי לא התחתנו עם עצמינו?
ואולי אותן התכונות הטובות שבה (שפירטת) הן דווקא הדבר שיכול להיטיב איתך יותר מכל?
לצורך הדוגמא, אם הייתה איתך אישה "כמוך" – שכלתנית, עם עבודה מצליחה, עם עומק וכו' –
זכור שלכל תכונה יש שתי קצוות.
אז נכון שהיית נהנה מהטוב שבאותן התכונות,
אך אם השכלתנות הייתה גורמת לה להיות וכחנית? עקשנית?
לא נוחה כמו אשתך? יותר שופטת אותך? פחות סלחנית כלפיך וכלפי הטעויות שלך מאשר אשתך?
אם העבודה "על רמה" שלה הייתה באה על חשבונך? על חשבון הזוגיות? הבית? הילדים?
אם המראה שלה היה גורם ליותר הזדמנויות ליפול חלילה והיא אף הייתה בעצמה לא נאמנה אליך?
אם ה"עומק הרגשי" שתיארת היה גורם לה "לחפור" לך יתר על המידה ו"לנתח" כל דבר ולא היה לך רגע דל?
אם היא הייתה "מתקטננת" איתך על כל דבר ודבר, שמה לב לכל טעות הכי פיצפונת, קשה לסלוח וכן הלאה?
לא שחלילה כל הנשים/הגברים עם התכונות הללו או אחרות בהכרח ינהגו כך – אבלך כן חשוב לזכור שלכל תכונה שיש לנו – יש לה גם את הקצה השני שלה.
והתמודדויות צמיד יהיו. תמיד.
אם לא עם דנה אז עם דנית.
אם לא עם חיסרון א' אז עם חיסרון ב'.
מושלם לא יהיה.
ומושלמת לא תהיה.
וכמה שזה נשמע ברור, חשוב להפנים את זה ואז לשוב ולהפנים את זה.
אתה כותב שאתה מאשים בכך בעיקר את מוסד השידוכים הישיבתי הדתי לאומי
אך אם תתבונן לעומק תראה ש*כל אדם* יש לו בחירה חופשית,
וגם אם הוא היה במוסד כזה או אחר של שידוכים – האחריות על קבלת ההחלטה החשובה בחייו – ההחלטה להינשא ולמי להינשא – היא עליו בלבד
וחשוב מאוד מאוד מאוד להיות בשלמות באותה ההחלטה והבחירה!
להגיע אליה עם עיניים פקוחות, עם שכל וגם עם רגש, עם בדיקה של התאמה, מידות טובות, משיכה, חיבור, לב טוב, שאיפות משותפות, תקשורת טובה, ניהול קונפליקטים מיטיב וכן הלאה...
ואת כל אלה ניתן בהחלט לעשות גם באותו מוסד שהזכרת.
וכל מה שכתבת שאולי היית צריך:, להתנסות, לגעת, לחוות, לעשות שטויות, להתאהב, להתמזמז –
הדברים הללו ספציפית שכתבת יכולים גם לא רק שלא לתרום לך בתהליך קבלת ההחלטה, אלא לגרוע ממנה (ולראייה ראה גם אחוז הגירושים ומוסד הנישואים בכללותו גם במגזר החילוני...)
אז היית "מתנסה" כדבריך, או נוגע, או "עושה שטויות" כדבריך וכו' – מה אז?
הרי אם זו הייתה הבחירה שלך באשתך והיית שלם בה – ממילא תוכל לעשות הכל בהיתר ובשמחה ובקדושה ובטוב עם אשתך.
ואם לא – מה עשית בזה? "שרטת" את העדינות שלך עוד יותר, יצרת לעצמך עוד מקור להשוואות גם בעתיד עם אשתך שכן תהיה, יצרת לעצמך מגע בכל המובנים עם מי שלא תחיה איתה את חייך – ובעתיד היא תיגע באחר, ואתה גם
ואז שברון הלב, האכזבות, ההשוואות, הזיכרונות – יכולים לפצוע ולא להרפות ואף להזיק עוד יותר גם במציאת זוגיות שכן נכונה וגם לאחר שמוצאים – בתוכה (ולצערי הייתי עדה לכמה מקרים כאלו אצל נשים וגברים לא דתיים שמספרים על כך מכלי ראשון).
- לגבי הפערים שלכם מבחינת חיי האישות – זה עולם שלם וצריך היכרות אתכם כדי לייעץ ולעבור תהליך איך מגשרים על הפערים ומצמצמים אותם, וזה כולל בתוכו הרבה מאוד רבדים ועומקים שאין כאן המקום לפרטם.
רק דע שזה אפשרי לגמרי, וב"ה יש היום אנשי מקצוע בשפע שעוסקים בכך.
אז גם להגיע להרמוניה ולשמחה וסיפוק ושלמות גם בפן הזה – אפשרי בהחלט!
זה בעצם לירות לעצמך ברגליי, אפילו אם אתה חושב שזה הפוך.
כאשר אתה מרכז את כל כוחותיך הפנימיים ואת כל המשאבים שלך באשתך היקרה – האנרגיה וההשקעה יכולים יותר לשאת פירות.
אך כאשר אתה מנתב את המשאבים והאנרגיה שלך למקומות אחרים וזרים – זה פוגע עוד יותר בזוגיות שלך (וגם בך עצמך, בכל מיני רבדים, הלכתית, מוסרית, הורית, זוגית, אישית וכן הלאה).
ואותה תרבות שאתה מציין כ"סגורה לתוך הבית פנימה" – זה לא כי היא סוגרת ומצמצמת – אלא כי היא פועלת לניתוב אותה אנרגיה במקום הנכון ובזמן הנכון!
ו*בגלל* שהמקום הזה עם פוטנציאל שמחה, חיבור, הנאה, ביחד, כ"כ קרוב וכ"כ קדוש – לכן מה שלא שם – נקרא חטא – כי הוא חוטא למטרה, מפספס את המטרה, לא נכון.
אז האישה והגבר ביהדות בהחלט צריכים לשמור על עצמם ולהיות במימד של "כיסוי" כל עוד הם בשלב של – הדרך
אך כאשר הגיעו לבית – או אז יגיע שלב "הגילוי".
כשהזוג בבית הגילוי יהיה במלוא הדרו ותפארתו.
(כמו ספר תורה שלעיתים מכוסה ולעיתים מגולה, ורק בזמן הנכון לו – מגולה, וזה לא מראה על פחיתות או משהו לא טוב בו אלא להיפך – מראה על פוטנציאל הטוב והקדושה שבו... אך לכל זמן ועת...)
- ומצרפת לך עוד דברים שכתבתי בהרחבה על ההחלטה עצמה להתחתן (שמאוד רלוונטיים למקרה שלך, כאמור):
(ולמקרה שתרצה לקרוא בנוסף, הדברים מובאים מתוך תגובה הרבה יותר ארוכה שכתבתי כאן:
ההחלטה להתחתן
אחרי שמחליטים החלטה, כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.
להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.
הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.
התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני.
שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.
עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.
אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.
חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.
בן/בת הזוג זה המשפחה שכן בוחרים
ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.
לשים את 2 ה"סטיקרים" האלה בכל מקום אפשרי, כולל בראש ובלב של כל אדם ואדם.
עמדנו תחת החופה – אז *זה זה*! וזהו!!!
המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?
החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!
הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.
זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...
בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!
*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.
בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.
רק הקב"ה לבדו מושלם.
אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.
אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.
אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.
הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!
אם תבחרי להיות שם,
אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,
ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!
*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!
וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,
ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!
ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,
להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך
וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.
בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*
וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.
וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש" ומרגש,
אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.
באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא בקלות וללא כל מאמץ.
אמנם, אחרי שמתחתנים,
אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.
אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש
אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו
וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע שלא תהיה לו אנרגיה.
אז במודע להעניק
במודע לחשוב על השני
במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו
במודע הכל.
ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.
ואם נסכם את העקרונות החשובים ביותר במצב זה:
זכוכית מגדלת – להגדיל את הטוב שבבן/בת הזוג, ממש כמו שעושים עם זכוכית מגדלת,
ובוא בעת להקטין את הרע/המעצבן שבבן/בת הזוג בעיני עצמנו.
כפי שתמיד אומרים- הכל בראש!
אם נהיה במודעות בראשנו, במוחנו ובליבנו שבעלי טוב! שאשתי טובה!
אם נראה את כל מה שהם *כן* עושים עבורנו,
את כל הטוב שבהם,
את כל מה שהם נותנים ומעניקים לנו, למשפחה, לילדים, לבית – ונגדיל את זה בעיני עצמנו
ואת כל הטעויות של בן/בת הזוג נקטין, כי נזכור שכולנו בני אדם,
אף אחד מאיתנו לא מושלם – רק הקב"ה לבדו מושלם.
אנחנו אנושיים, לפעמים טועים,
לפעמים בשעת עייפות, מתח, כעס, עצבות, חרדה, עומס ועצב – התגובות שלנו יכולות לפגוע או להתפרש בצורה לא טובה אצל בן הזוג השני.
לזכור שכפי שאנו רוצים שיתייחסו אלינו שאנו טועים – כך נשתדל להתייחס לבן/בת הזוג שהם טועים.
להחליק, למחול, לעבור הלאה.
לא נעשה דבר בכוונת זדון, הכל מאהבה ומאנושיות.
אהבה מודעת ואהבה רומנטית –
כל זוג באשר הוא (בדגש על *כל* זוג!) עובר שלב של התאהבות רומנטית בתחילת הקשר, שם ההתאהבות והאהבה זורמים יותר בקלות,
יותר בספונטניות,
יותר בעוצמה.
זה חלק מאיך שהמוח והרגש שלנו כבני אדם בנויים.
לאחר כמה שנים של יחד, החלק הזה של האהבה הרומנטית מוחלף באהבה מודעת – אפשר להגיע לאותה האהבה ואפילו יותר גדולה ועמוקה, אבל הפעם היא לא "ספונטנית" שבאה ככה ישר בלי מאמץ,
אלא הפעם היא אהבה מודעת – אהבה שאנחנו צריכים להשקיע בה,
לתת לה את הזמן שלה,
את המקום שלה,
את הפניות אליה,
את ההשקעה.
כמו כל דבר בטבע שזקוק לאנרגיה כדי להתקיים – אחרת הוא ימות - כך בדיוק גם האהבה והתשוקה – ככל שנשקיע יותר,
ככל שניתן מעצמנו יותר לבן הזוג – ללא שום רצון לתמורה – אלא נתינה לשמה – כך תגדל האהבה לבן/בת זוגנו יותר ויותר ותמלא את ליבנו כולו.
לחפש נקודות טובות אצל בן/בת הזוג –
וממש לרשום לעצמנו כל יום/כל שבוע כל דבר קטן טוב שאנו רואים שעשה בן זוגנו.
שתהיה מחברת מיועדת לכך.
ומדי פעם, במיוחד שכועסים וקצת מרוחקים – אפשר להציץ במחברת הזו ולהיזכר מי הוא באמת בן הזוג שלנו.
שום דבר לא מובן מאליו!
לשמוח במה שיש בכנות.
ישר כוח.
הצלחה רבה 🙏
היות שכתבת עליה ''מאוד מעריך את הישרות שלה וטוב הלב שלה, היא באמת מקסימה, אלי ואל הילדים ואל העולם. היא בנאדם שמשרה נוחות והרגשה טובה בשקט ובפשטות שלה. אני מרגיש שהגישה שלה אלי היא חיובית ומעודדת בסה"כ. היא באמת בנאדם טוב'' זה כבר טוב מאוד,
בקשר שכתבת זה היה שידוך וכ.. אז תדע לך שיש זוגות שיצאו לפני החתונה מעל שנה ואחרי
שהתחתנו הזוגיות שלהם באמת לא משהו הכל מלאכותי וחיים בדיעבד יש בית יש ילדים
מחוסר ברירה נשארים,ויש דווקא שעל ידי שידוך התחתנו והחיים שלהם הכי טובים והם
הכי מאושרים,לכן אל תצטער שזה היה שידוך וגם להאמין שכל שידוך זה משמיים נגזר,
אולי תתייעץ אם תוכל עם הרב אבנר קוואס הוא בטח יאיר לך כמה נקודות שיעזרו לך המון.
רק תכתוב בגוגל ביתנו החדש. בהצלחה רבה אמן
עוד לפני שאתה בא אל אשתך בטענות נשמע שאתה בא בטענות אל עצמך.
הייתי מתחיל לדייק שם מה חסר לך בדיוק ומה אתה חושב על מי שהיית בגיל שבו בחרת להתחתן.
תתחיל משם. מעניין מה תגלה...
במשך שנים לאחר הנישואין חשבתי שאשתי לא מתאימה לי, ושאני יותר טוב ממנה. זה אומנם לא נאמר לה באופן ישיר, אבל התחושות הכלליות שהעברתי לה שהיא פשוט לא מספיק.
היא ניסתה המון בשביל לרצות אותי ולעשות לי טוב בדרך שלה, ואני עוד יותר הקטנתי את זה כי לדעתי גם הדרך שבה היא הביעה את עצמה ואת האהבה שלה לא הייתה לי מספיק טובה.
כתוצאה מכך עברנו שנים קשות מאוד של הקטנות הדדיות, תחושת חוסר מיצוי וחוסר סיפוק בחיי הנישואין עד שהחלטתי להתגרש ולשים לזה סוף.
למזלי חבר קרוב שאיתו חלקתי את הסיפור הזה ממש התעקש שאלך לייעוץ אישי, לא בשביל להפוך את ההחלטה, אלא רק בשביל שאדע שאני לא מקבל החלטה חשובה כל כך בלי שעשיתי את הצעד הזה לפני.
במהלך הייעוץ הבנתי עד כמה התנהלתי בצורה שגויה לכל אורך הדרך. למדתי לאט לאט לשנות את דפוסי ההסתכלות שלי על החיים, הבנתי שעצם העובדה שבחרתי באישתי זה דווקא כי היא מלאה לי צורך מסויים של תחושת ערך שמייצרת את הדפוסים האלו שוב ושוב, ואיך לשבור אותם ולצאת לדרך חדשה.
היום אני יודע שאשתי למרות הפערים שיש ביננו (כולל בפן המיני) היא האישה המדהימה ביותר שיכולתי לקבל.
משתף אותך בזה שתדע שיש דרך לשנות ולתקן, ולחיות הרבה יותר טוב ממה שאתה חי כעת והיא בעיקר תלויה בך ובאופן התפיסה שלך על החיים.
בהצלחה!
בוגרת קטנהאחרונההאם משחת שיניים משאירה כתמים על רצפות כמו שיש בשירותים, אריחי קירות או דברים אחרים שיש בשירותים ובעצם צריך להזהר שזה לא יתיז לכל מיני מקומות ואם התיז אז לנקות ולא להשאיר את זה שם?
צריך עו"ד שילווה את הבניין. כנראה מה שתצטרכו זה לבחור נציגות של בעלי הדירות, לאתר עו"ד שעוסק בנושא ויש כבר מאחוריו עסקאות תמ"א ברשות הספציפית שלכם ויחד עם עו"ד שיהיה מקובל להתחיל לבחור יזם. עוה"ד יצטרך לוודא, בין השאר, שיש את אחוז ההסכמה הנדרש כדי להתקדם.
לא חותמים לבד על כלום, אם משהו לא מובן לשאול ולבקש הבהרות.
צריך לבדוק אצל היזם, בין השאר, עבודות קודמות, בטחונות ומה הוא מציע לכם יחסית לדירות קבלן שהוא ימכור
בעלי לאחרונה חוזר בשעה מאוד מאוחרת הביתה, בערב
אני עיפה ואין לי כח לדבר איתו
הוא מתחיל לספר לי ואני פשוט אין לי כח , אני בעצמי מותשת ועיפה מכל היום , ( ילדים וכן הלאה..)
מה עושים כשאחד מבני הזוג רוצה לשוחח והשני לא?
הכי קל זה לומר לי -
תגיסי את כוחות הנפש שלך, תקשיבי לו - אבל אני עיפה גמורה! רק רוצה טיפה להרגע אחרי כל היום העמוס שעבר עלי....
רעיונות? תודה!
תודה רבה
תודה לך יקרה
באמת לא טוב להתעלם מהצורך שלי לנוח... נראה לי את ממש צודקת!
הסביר לו כשלא תהיי עייפה נשוחח בשמחה
כמובן כמובן כמובן בלי לפגוע בו בהצלחה יקרה.
הקטע הוא שהוא גם לא כזה מרוכז כשאני מספרת לו דברים
אז גם אין לי כח להקשיב לו, כי זה מרגיש כמו לדבר עם בנאדם שלא באמת אכפת לו
כאילו התיאשתי קצת משיחות איתו
אז זה גם בקטע של לדבר וגם להקשיב , כאילו אין עם מי לשוחח, זה לא כמו שהיה פעם....
ותודה לך
לשקף לבעלך את מה שאת מרגישה כרגע עם הדגשת העניין שאת אוהבת אותו, מתעניינת בו כמובן, אלא שפשוט פיזית את כרגע גמורה ועייפה, ועם שימת דגש גם על *מתי כן* ניתן לדבר ולא רק מתי ומדוע לא.
כדוגמת: "אני מאוד רוצה לשמוע בנחת הכל פשוט עבר עליי יום מטורף וכרגע אני חייבת לאגור קצת כוחות ולישון, אולי נקבע מחר ב___ לדבר?"
ואז מאוד חשוב גם להקפיד על המתי כן הזה,
שזה יעלה לראש סדר העדיפויות שלנו, גם במקום דברים אחרים, ונשוחח בזמן שכן אפשרי.
זה מאוד מראה לשני את החשיבות והיקר שלו בלב שלנו,
וכמובן גם עבורנו זה טוב לחיזוק הקשר, התקשורת, השותפות...
כשהוא חזר בערב, אמרתי לו פשוט שאני עיפה ואין לי כח לדבר וזהו
והיתי בהלם מעצמי, כי הרגשתי כ"כ טוב אח"כ שהקשבתי לעצמי וכפי שאחת הגדירה פה "לצרכים שלי"
כי אני אחת שיותר נסחפת/נענית לבקשות של אחרים ופחות לעצמי, בהרבה דברים (לא בהכל)
והיתי בהלם כמה שזה עשה לי טוב להמשיך לעשות מה ש*אני* רוצה לעשות כרגע ולא להשאב לשיחה בלתי מתוכננת שלא רוצה כרגע.....
(ברור שיש מקום לגמישות בחים כלפי אחרים, אבל הכל במידה - צריך איזון נכון.....)
ממש תודה לכולכם על מיטב העצות 
חחחפרצוף כריתאחרונהתמונות על גבי תמונות מפורסמות בכל מקום -
אדום
אדום
אדום
שוקולד של עלית
חשש לסלמונלה
מנקים את כל המדפים מן האדום האדום הזה.
ואני חושבת לעצמי, ה' יתברך! איזה לימוד חשוב זה יכול להיות עבור כולנו! ותודה לך על הלימוד הכה חשוב הזה!
היה שוקולד.
הוא היה טעים.
מאוד מאוד טעים, להרבה מאוד אנשים.
וגם אם כתוב עליו "סוכר ברמה גבוהה" "שומן רווי ברמה גבוהה" - עדיין אנשים צרכו אותו.
אולי קצת פחות, אבל צרכו.
ועכשיו, כשיש חשש מהותי לבריאות שלנו ושל ילדינו חלילה - מובן לכולנו שלא ניגע בו אפילו באצבע קטנה ולא נתקרב עליו,
גם אם יחולק בחינם
גם אם יהיה הכי טעים שיש
לא נתקרב.
"לא תקרב" אליו.
אל האדום האדום הזה.
אל משהו שמסוכן לנו.
גם אם הוא טעים
גם אם הוא נראה נוצץ ויפה מבחוץ
וכמה זה ברור לנו עם השוקולד.
והלוואי שזה יהיה ברור לנו עם כל תאוות החיים ההרסניות (התאוות ההרסניות בלבד ולא הטובות כמובן).
הלוואי שנלמד מזה שגם אם יש בחוץ דברים וא/נשים יפים מאוד,
נוצצים מאוד,
או מעשים והתנהגויות כאלה ואחרות שנראות מבחוץ "מגניבות", "כיפיות", "עושות היי" -
זה מסוכן!
זה סלמונלה לנפש ולזוגיות שלנו!
זה מסוכן לנו!
לבריאות שלנו
לבריאות של האישה/האיש שלנו
לבריאות של הילדים שלנו
לבריאות של הצד השני שבתמונה וכל הנ"ל גם לגביו אותו דבר בדיוק
אז מה אם זה נראה כזה מדהים ואפילו מרגיש כזה מדהים לרגע - זה מסוכן לנו!
וכמו שלא נאכל "רק" קוביית שוקולד אחת עכשיו,
וכמו שלא משנה עד כמה גדול הפיתוי - לא נכניס את הרעל הזה לגוף שלנו!
כך נתחזק ולא נתפתה לרעל לנפש שלנו.
לרעל למשפחה שלנו.
- "אבל איזה כיף זה היה לי לדבר עם הקולגה הזה מהעבודה!
את לא מבינה כמה סמסים מרגשים הוא שולח לי,
כמה מחמאות,
כמה התעניינות שלו בי ושלי בו - פרפרים כאלה לא הרגשתי שנים!" -
לא!
זה סלמונלה לתוככי הבית!
ומה כן?
אפשר להרגיש!
להשקיע ולשלוח סמסים מרגשים לאיש שלנו,
להתעניין באיש שלנו,
לחזר אחרי האיש שלנו
לרגש אותו ולהתרגש ממנו
להשקיע את כל הזמן האינסופי הזה
המחשבה האינסופית הזו
הכוחות והמאמצים האינסופיים האלה
הבדיחות
הקלילות
הכיף
השנינות
הרענון
ההשקעה
הטיפוח
את הכל בבית שלנו פנימה עם האיש שלנו!
- "אבל איזה כיף היה לנסות ולכבוש את האישה ההיא שהכרתי בלימודים! איזה קלילה וכיפית היא הייתה, איך היא גרמה לי להרגיש משהו מיוחד, איך דיברנו שעות, איך צחקנו ביחד"
לא!
זה סלמונלה לתוככי הבית!
ומה כן?
אפשר לכבוש שוב ושוב את אשתך שלך!
אפשר לשמח את אשתך וגרום לה להרגיש כל כך טוב עד שהיא תוכל לחזור ולהיות קלילה וכיפית כמו שהיתה!
אפשר להגיע לעומקים יחד עם אשתך היקרה ולהתרגש ולהרגיש מיוחד!
אפשר לדבר שעות עם אשתך!
אפשר לצחוק יחד עם אשתך!
להשקיע את כל הזמן האינסופי הזה
המחשבה האינסופית הזו
הכוחות והמאמצים האינסופיים האלה
הבדיחות
הקלילות
הכיף
השנינות
הרענון
ההשקעה
הטיפוח
את הכל בבית שלנו פנימה עם האישה שלנו!
וגם לגבי הדברים שהם לכאורה בתחום "האפור", שעדיין לא הורידו אותם מהמדפים ואין עליהם חשש לסלמונלה - אבל כן יש בהם "סוכר ברמה גבוהה" "שומן רווי ברמה גבוהה" - כמו שצורכים אותם פחות בגוף - נצרוך אותם פחות גם בנפש - נשתדל כמה שאפשר להיזהר שבעתיים גם בגבולות האפורים,
בכל היחסים בינו לבינה, בכל ההנהגות שלנו, בכל הדיבורים שלנו עם בעלי/אשתי, עם הילדים שלנו,
כי אפילו מה ש"מותר" - לפעמים יש בו סוכר ברמה גבוהה
ולפעמים הוא פתח קטן לרע שבאמת מסוכן.
אז נמשיך לצרוך, נמשיך לחיות, אבל עם יד על הדופק, עם גבולות, עם שימת דגש על כמה שיותר להגדיל את מה שטוב בוודאות ובשלמות
ומה שבאפור - למנן
ומה שבאדום האדום הזה - לגרש מיידית ולחלוטין מכל פינה ופינה בנפש שלנו ובבית שלנו!
אז אותו האדום אדום הזה,
האדום שגרם לעשו להיכנע לתאווה רגעית ולמכור את הבכורה שלו
האדום שמסמל את השוקולד בעטיפה האדומה שמסוכן לנו
האדום שמסמל את תקופת הנידה ואת "לא תקרב" גם בזמן זה וכל העומקים ששם
האדום שמסמל את הדם, המוות, הרע
האדום שמסמל את התאוות למיניהן -
עליו נעשה ריקול.
אותו נוריד מהמדפים
ממדפי הלב שלנו.
אין הכוונה לשכנע אלא יותר לשים את הזרקור על העניין לרגע, ולחזק את המודעות שלנו בכך.
כמובן שאיך מתמודדים מול זה הלאה, ובמיוחד כאשר זה יושב על חסך רגשי כמו שכתבת - זו כבר דרך שלמה ותהליך שלם, שכמובן שצריך לשלב בו את הפן הרגשי והשכלי ושאר המימדים והרבדים באדם כולו...
שנשמע רק בשורות טובות 🙏
לרב חיים מאיר בן מילכה
נעזרו על ידי ההורים ואין להם חיים מאושרים בכלל.
סופי123את צריכה לחשוב מה הוא צריך להוסיף כדי לעשות את ההתמחות הזאת, ויכול להיות שתגלי שלהיות רופא מומחה זאת השקעה עצומה וללכת דווקא להתמחום שהוא רוצה לא תהיה תוספת משמעותית על ההתמחויות האחרות.
השבת- נועם הנשמות ועדן הנפשות!
אבל בדורנו לא כל אחד זוכה לטעום טעמה של שבת.
יש יותר מידי יהודים שרוצים להיפגש איתה וללמוד עליה, אבל מרגישים בתוך בועה של חול, שלא מאפשרת להתבונן לרגע במתנה הזאת שקב"ה נתן לנו.
קשה לטעום טעמה של שבת כשהסביבה הקרובה לנו מרוחקת כל כך מהרעיון הזה.
כי השבת היא הרבה יותר מיום ללא הסמארטפון.
לאור זאת, הולך ונרקם לו מיזם שמטרתו להפגיש את השבת עם אנשים שרוצים להכיר אותה יותר לעומק. להרגיש אווירה של שבת- זמירות, דברי תורה, מטעמים וניחוחות.
במסגרת המיזם יבנה מאגר של משפחות מכל רחבי הארץ, שמוכנות לארח יחיד/זוג לסעודה או לשבת שלמה,
ואנחנו בעז"ה נעשה את החיבורים ביניהם.
כדי להבין יותר טוב את השטח, נשמח מאוד שתענו על כמה שאלות:
[המענה לא מחייב השתתפות בפועל]
תודה רבה!
וזה אנונימי לגמרי.
למה זה מפריע?
הרציונל היה שכשזה יצא לפועל בעז"ה בקרוב, לא נאבד אנשים שכבר התעניינו.
אבל הבנתי את הנקודה שהזכרתן, ושיניתי..
ישר כח
איך אני יכולה להיכנס להגרלות האלו?
וגם-
לבעלי יש (הייתה) דירה במשותף עם הגרושה. האם זה מונע ממני, נגיד כאדם פרטי, להגיש מועמדות?
לצערי כמעט לא הספקתי לפגוש "שורדי שואה" אמתיים, ורוצה להספיק...
מישהו יודע על זיכרון בסלון בירושלים עם שורדי שואה שעוד זוכרים?
נגמרו לי השמותאחרונהתגובה מעולה
אתה בתור גבר, צריך לעשות ה-כ-ל כדי לא לצער אותה בפרט לפני הטבילה
להשתדל איכשהוא להמנע מחילוקי דעות או לפחות לדבר בצורה מכבדת
ברור שהיא לא תרצה לטבול אם אתה מצער אותה
טבילה זה מאמץ עצום והיא עושה את זה עבורך ועבור הזוגיות והקשר ביניכם,
אם אתה מצער אותה והיא רואה שאין טעם לנישואין - ודאי שהיא לא תתאמץ למהר לטבול
זה קשור לקשר ביניכם, לא קשור להלכה....
באופן טבעי אישה אמורה לרצות לטבול בזמן אלא אם כן בעלה מצער אותה ומוציא לה את החשק לטבול,
אם אתה יודע שאתה לא מצער אותה וזה רק קשור אליה, אז ברור שזה לא בסדר מצידה
אבל מצד שני צריך להגיד לה בעדינות שאתה ממש חבל לך על כל יום כי אתה רוצה להיות קרוב אליה
לא לבוא אליה בטיעונים הלכתיים, זה קצת מעליב
עדיף לבוא בקטע של - אני אוהב אותך ורוצה בקרבתך כל יום, אז חבל על כל יום ואשמח שתתאמצי לטבול בזמן...
בהצלחה ושיהיה לכם רק טוב בחיים!
וזכרו שלכל זוג יש חילוקי דעות (כנראה) , השאלה אם עושים את זה בצורה מכובדת או לא
צריך להשתדל לכבד אחד את השני גם כשיש אי הסכמות , וזה עבודת חיים
יש צימר ממש נפלא ליד בית שמש במושב תרום,
הצימר נקרא ''קסם על המים'' בעלי הצימר זמירה ואבי,
אתם יכולים להיות שם ואוכל מהדרין יש המון בבית שמש.
רק תכתבי בגוגל קסם על המים.
לצערנו התנפח
מצות רכות גם יכול להיות פתרון למי שמחמיר בשיעור הכזית
בנוגע לקביעת סעודה אחרי שעה תשיעית. תעשו סעודה סמוך לשעה תשיעית (איזור 3 וחצי) ואחר כך מותר קצת פירות/ירקות/בשר. לא לשב לארוחה אבל לאכול מותר.
לבין לבשל עם קמח מצה
אפיה אסור (לחלק מהשיטות) ובישול מותר לכו''ע
שו''ע תעא סעיף ב במשנב מגן אברהם ועוד
יש אוסרים מצה מבושלת שניכרת צורתה (מצהברייט למשל) ויש מיקלים בזה (הרב אליהו מחמיר)
אבל קמח מצה שבושל מותר לכולי עלמא
מישהו היה פה בקלאב הוטל טבריה לאחרונה?
איך המלון?
איך הארוחות?
אנחנו התרגלנו לצימרים ולבישולים בדרכים וכל מיני אכסניות
רוצים לעלות רמה...
הבנתי שקלאב הוטל אילת מטורף...
ממליצים?
(פחות מעוניינים באטרקציות של המלון או בבריכה - בעיקר לישון לאכול ולצאת למסלולים בחוץ)
