פורום נשואים טריים (עמוד 78)

אני גם אוהב לצאת לטייל, להסתובב, לבלות וכאלה.

אישתי מעדיפה להישאר בבית ולבשל. אמיתי. זה הבילוי שלה. היא לא אוהבת מסלולים. לא אוהבת מעיינות. לא אוהבת ים.
מקסימום סרט בקניון והביתה.

יוצא שאני תמיד לוקח את הילדים לטיולים. לא מתלונן כן? אני נהנה מזה.

אבל זה מבאס.
אני באופן אישי החלטתי לא לגשר על הפער. אין טעם בלהכריח מישהו לעשות משהו שהוא לא אוהב. זה מוריד מהכיף.

אז כן, אני יוצא לבד. אין שום דבר רע בלצאת לבד. אפילו לים. גם עם חברים. גם לבד. החברה מכתיבה לנו הרבה פעמים שללכת לבד זה weirdo. אז אני פשוט עושה ההיפך מהתכתיב (שזה כשלעצמו כיף לא נורמלי. לעשות ההיפך מהתכתיבים החברתיים 😁).

ואת לא שונה בנוף. גם החברים שלי תמיד יושבים בבית ומארחים. ואני מתלונן בפניהם על זה. אבל זה המחיר של הבורגנות היום 🤷

זה קשה לפעמים לראות אחרים עם המשפחה שלהם מטיילים, נהנים ורק אתה לבד..

הילדה שלנו עדיין מעט קטנה בשביל טיולים,
אבל אפילו כשיש הזדמנות להשאיר אצל הסבים - גם אז אני מרגישה חוסר נכונות מצד בעלי :/

מצד אחד לרתום את בן או בת הזוג למשהו שהוא לא נהנה ממנו? עדיף כבר בלעדיה או בלעדיו.

מצד שני, להניח לו ולשקוע בפנטזיות אישיות של "לו הוא היה כך וכך" זה מביא דיכאון.

אז אני אומר תעשי מה שעושה לך טוב בלעדיו.
בלעדיו לא בקטע של ברוגז. בלעדיו בקטע של להשקיע בעצמך.

בלי קשר לפותחת, רק רציתי לבקש ממך להאיר משהו לאשתך מהנסיון האישי שלי שגם הייתי הרבה זמן כמוה ונהנית מהשקט בבית כשבעלי לקח את הילדות לטייל, זה שהילדות חוו את אבא ככיפי ונותן ומפרגן וקונה ממתקים בטיולים וזה…
ואמא כבדה יותר ופחות כיפית ויותר אומרת לא (מטבע הדברים בבית מחנכים בטיולים פחות)
והבנתי שלא טוב לי שזה הזכרונות שישארו להם כגדולים שאמא בבית מבשלת ועושה ספונזה ואבא מכייף איתן. והיום אני עושה מאמצים לא לכל טיול וכו, אבל בהחלט כל חג (פסח למשל. ואתמול) כן לעשות טיול משפחתי איתן לא מדי מסלולי וקשה אבל כן חוויתי

בקיצור סתם נקודה בשבילה נטו לחשוב עליה.

לא סותר שמסכימה עם מה שכתבת
אם אי אפשר לגשר על פער אין סיבה לסבול צריך להנות מהחיים

חשוב לדעת, שזה נורמלי לאהוב לבלות וזה נורמלי לאהוב את הבית

זה לא שאחד מכם הוא הנורמלי והשני לא.

דבר שני, מניסיון,  אצלינו כל פעם מישהו אחר מתגמש למען השני.

ועם השנים, אחד למד לאהוב קצת לטייל והשני למד לאהוב יותר לבלות גם בבית.

 

ששניהם דברים חשובים באותה המידה.

אני מכירה מישהי מבוגרת שהיא חולה ודי מרותקת לבית, היא הייתה אחת שכל היום חיפשה לטייל, ובגלל שלא למדה להעסיק את עצמה עם עצמה, אז היא כל היום בדיכאון שהיא לא יכולה לטייל.

 

בהצלחה

בדידי הווה עובדה

כל אחד מכם אוהב משהו אחר. מה מוזר בזה?

נראה לי שחשוב שמצד אחד כל אחד ימלא את הצורך שלו ומצד שני שתלמדו איך למצוא יציאות שבהן שניכם נהנים.

כדי שכל אחד ימלא את הצורך שלו- נראה לי לגיטימי לגמרי שהוא ילך לבד למה שנחמד לו ואת תלכי לבד או עם חברה או אחות למה שנחמד לך.

וכדי לצאת ביחד- תנסו להיות יצירתיים, ולחשוב על משהו שהוא באמצע איכשהו, או שמשלב קצת מזה וקצת מזה, וכל אחד מוותר קצת כדי שלשני יהיה טוב.

 

יש לי חברה שיוצאת לקמפינג של יומיים שלושה עם שבעה ילדים לבד, כי היא אוהבת את זה וזה חשוב לה, ובעלה לא סובל את זה...

אתם שני אנשים והגיוני מאוד שכל אחד מכם רוצה ואוהב לחגוג/לנפוש בצורה אחרת.
מוכר לי לגמרי מאצלנו שגם יש רצונות שונים בתחומים האלה.
הרצון למשהו משפחתי, מה שלא יהיה, מובן מאוד, וכן העין שלנו תמיד מסתכלת לצדדים ורואה דברים שאנחנו היינו רוצים וזה יוצר צביטה בבטן לפעמים.
דווקא בגלל השוני בינכם אתם צריכים לדבר על זה, למצוא מה כל אחד יכול קצת לוותר ולבוא לקראת כדי שכן יהיו גם זמנים משפחתיים יחד, הכי טוב להתחיל בדברים נטו זוגיים שלכם, ואח"כ להתקדם להיבט המשפחתי.
וכן, לפעמים זה ממש בסדר ללכת גם לטייל קצת לבד, בטח אם יש צורך כזה בשביל הנפש, אם לך זה עושה טוב אל תרגישי רע עם זה

למשל לשאול את עצמך - מדוע אני רוצה ללכת לים/לשחות/לטייל?

מה יש שם שעושה לי טוב?

 

האם זה המרחבים של הטבע?

האוויר?

להיות בחוץ ולראות אנשים?

הנוף?

משהו אחר?

 

ואז בעלך גם ישאל את אותה השאלה את עצמו -

מדוע אני רוצה להתארח עם חברים?

מה יש שם שעושה לי טוב?

האם החברה?

האם התחושה שיש לי שייכות לחברים, שמעריכים אותי, שאני חלק מחבורה מגובשת? שיש צחוקים?

שיש אוכל טוב? שיש אווירה נעימה?

 

וכמובן לשאול גם למה אני *לא* מעוניין לעשות משהו,

למשל במקרה שהזכרת, בעלך טען שיהיה עומס ותהיה חנייה.

צריך לשמוע ממנו - אני צריך לדעת שכאשר אני יוצא לאיוורור יש חנייה מסודרת ואין צפיפות אלא ניתן להיות עם אוויר לנשימה ומרחב. הדברים הללו חשובים לי ונותנים לי תחושה של כיף וטוב.

 

ולשאול כנ"ל גם את עצמך - מדוע לא הייתי מעוניינת להתארח אצל החבר?

מה יש שם בבילוי הזה שלא עושה לי טוב? מה גורם לי לא לרצות?

 

ואז אפשר לנקות את כל המסביב ולהתרכז רק במילוי הצרכים של *שנינו*,

למשל,

לצאת לטבע, אבל לאו דווקא ביום עמוס שכל עם ישראל יוצא, אלא יום למחרת, ואז גם לא יהיה עמוס וגם תהיה חנייה בשפע.

או לצאת למקום יחסית מבודד,

או לחפש מקום עם חנייה בשפע מראש,

או לשלב חברים ביציאה לטבע ואז יש גם טבע וגם חברים,

 

ואפשר לחשוב על עוד מגוון רחב של אפשרויות, כאשר המכנה המשותף לכולן - הן באות לאחר שזיקקנו את הצרכים של שנינו, וכאשר הבנו יותר את עצמינו, את ה"למה" (ל' בקצץ) שלנו, את הלמה כן ואת הלמה לא ולקחנו את כל זה בחשבון.

וכמובן הן יכולות לבוא כאשר ניקינו את המטענים בשיח ביננו אם היו (כי בד"כ כאשר יש התנגשות בין רצונות - השיח יכול לעבור משיח מברר לשיח של מטענים, ואז בכלל לא מדהרים ולא מבררים את הדבר עצמו, אלא יש כאן שני בני זוג שמנהלים שיח של מטען רגשי עם מטען רגשי של האחר,

למשל, האיש מרגיש שלא סופרים אותו, והתחושה הזו תדבר, עם האישה שמרגישה למשל שתמיד היא מוותרת, והתחושה הזו תדבר,

אז קודם לנקות גם את המטענים, להגיע למצב שהאישה מצליחה לגרום לאיש להרגיש שכן סופרים אותו והוא כן חשוב ואהוב, והאיש מצליח לגרום לאישה להרגיש שדעתה ורצונה חשובים ויש להם מקום של כבוד בלבו וכן הלאה... [זה כמובן יכול להיות גם להיפך וגם להתחלף בעוד אינסוף מטענים, זה רק לצורך הדוגמא כמובן].

 

לסיכום:

א. נזכור שזה לא מוזר בכלל, אלא אנו אנשים שונים, ו"כשם שפרצופיהם שונים כך גם הדעות וכו...

מותר לי לאהוב משהו מסוים שבעלי פחות מתחבר,

ומותר לבעלי להעדיף משהו אחר שאני פחות מתחברת

ושנינו צודקים והכל בסדר

 

ב. אפשר בהמשך לא' למצוא פתרונות כדוגמת ללכת לפעמים לבד או עם חברים/משפחת המוצא/הילדים למקומות הבילוי המועדפים עלינו, ובהזדמנויות אחרות לעשות גם בילויים משותפים עם בן/בת הזוג, וגם זה בסדר גמור.

 

ג. אם נרצה כן לחשוב איך יוצאים יחד לבילוי כרגע -

להבין את עצמנו, את הלמה שלנו, הלמה כן והלמה לא,

לזקק את הצרכים

ולשמוע את כל הנ"ל גם מבן/בת זוגנו

 

ד. להסיר מטענים ולבר על הדבר עצמו 

 

ה. ואז למצוא פתרונות אפשריים שימלאו גם את הצרכים והרצונות שלי וגם את הצרכים והרצונות של בעלי ולהנות יחד

 

הצלחה רבה

 

הרבה אנשים מפחדים להיות עם עצמם , פשוטו כמשמעו.
להיות בשקט כמה זמן, להקשיב לעצמם ולדברים שעולים בהם או לעכל דברים שקורים.

ניתן בהחלט לגשר על הפער הזה באופן שכל פעם אחד מוותר לשניה.

פעם עושים מה שאני אוהבת ולהיפך.

זה מאזן את הרצונות ואדרבא, מוסיף לדעתי המון לזוגיות בכך ששניכם מוכנים

להשקיע זה בזה.

 

רק שבעלי אפילו לא רוצה ללכת לבקר חברים. רק להישאר בבית (לארח דווקא לא אכפת לו).

אחרי הרבה שנים של ויכוחים ואי נעימויות, הגענו למצב שאנחנו מתפצלים בכיף וזה ממש סבבה לנו. עם השנים למדתי לצאת לבד, עם משפחה מהצד שלי או עם חברות ולהנות גם בלעדיו, בזמן שהוא נשאר בבית (לפעמים לבד, לפעמים מזמין חברים שלו).

ובחגים וארועים- גם הילדים מתפצלים. מבחינתנו זה יתרון שכל ילד יכול לבחור מהו הבילוי המועדף עליו.

 

כשרוצים זמן זוגי יש כמה בילויים ספציפיים שמצאנו ששנינו אוהבים. אז מתרכזים בהם. הם אמנם לא מתאימים לחופשים/חגים וכאלה, אז מבינים שלא הכל צריך לבוא לידי ביטוי בכל יום. יש זמנים של משפחה. יש זמנים של זוגיות. יש זמנים של הורה-ילד. יש זמנים של בילויים בשביל הכיף שלנו.

לפעמים כמה היבטים יבואו לידי ביטוי בבילוי אחד. אבל באמת לא נורא אם לא הכל קורה בכל פעם. העיקר שכל דבר קורה מתישהו.

למשל בחול המועד- יומיים הולכים לחברים ויומיים מטיילים?
ביום העצמאות- שנה אחת חברים ושנה הבאה טיול?

מאמינה שעם הזמן את תלמדי להנות אצל חברים והוא ילמד להנות מטיולים. במיוחד שכל אחד ידע שיש לו את המקום שלו ואין ״איום״ על מה שהוא אוהב.

זה לא שאם אדבר עם המיחם הוא יפסיק לדלוף

אז ללכת לייעוץ זוגי.

פעם ראשונה ששמעתי על כך

גם לנו קרה

 

 

כל כך הזוי ונורא

לבכות על הילדים הרכים האלו!

אמאלה הלב נשבר פשוט נורא!!!

או כי רק לניקים ותיקים יש בעיות בחיים?

דעתכם...

למה האינטואיציה שלי אומרת שאם אשה הייתה כותבת ככה היית מגיב יפה יותר?

חבל על הבגדים שלה.

אולי תנסה לפרוט לעצמך (ואולי גם לנו) מה הדברים שקשים לך איתה? פערים ביחסים זה לא מספיק.

אולי פעם בחצי שנה...

מנסה לערוך את ההודעה הפותחת אבל לא מתאפשר לי מבחינה טכנית...

וילדות מורכבת שמקשים עליה להיפתח, וגורמים לה להיסגר מאוד מהר גם כשכן נפתחת קצת...

אצל מומחה. עדיף מומחית.

נב. היה ידוע מראש?

הצלחה רבה

קודם כל מצטערת לשמוע שככה אתה מרגיש, עייף ובודד.
נראה לי שכל מה שתבחר הוא לא קל, אאבל דוקא מפני שאתה כן הצלחת להגיע עם אשתך לטיפול זוגי ולראות שיפור בתקשורת הייתי אומרת שכן כדאי לחרוק שיניים עוד קצת כי אתם במצב שיפור.
ולעניות דעתי לא כדאי להתגרש בלי להרגיש שנתת את כל ההזדמנויות.

האם אולי חשבתם גם על טיפול אישי, כל אחד בפני עצמו?

הבסיס לרצון וליכולת של אישה לפתח ולשמוח ולרצות בקשר גופני ובקרבה
זה קשר וקרבה רגשיים. האם יש ביניכם כזה קשר?
האם אתה קשוב אליה?
דואג לה?
מתעניין בשלומה?
האם אתה מבחינתה גבר לסמוך ולהשען עליו?
האם אתם משתפים זה את זו בעולמכם האישי?
ברגשות? בחלומות? ברצונות?
האם אתם חולקים את החיים שלכם יחד באמת?


זה נשמע שהדבר היחיד כמעט שיש לך להגיד על הקשר שלכם זה מידת הרצון (הלא מספקת מבחינתך) שלה בקיום יחסים,
השאלה מה עם כל מה שמעבר (שאצל אישה כאמור הוא הבסיס לקשר וליכולת לרצות...).
קצת מוזר בעיני אפילי שלא כתבת על זה כמעט כלום כשאתם נשואים שמונה שנים.


האם אתה אוהב אותה בכלל?
יש לך רצון לחיות איתה חיים טובים שלמים וקרובים?

מהנתונים שכתבת קשה מאד לענות לשאלה שלך כי אין פה יחס לשום דבר שבשורש הדברים.

שהבעיה התחילה מזמן ונסחבה הרבה שנים ועכשיו ברוך השם התחלתם פניה לעזרה אבל זה לא עוזר מהר במיוחד. מקווה שהבנתי נכון

לפי זה, הכי טוב ונכון להמשיך בעזרה זמן מכובד ולהתחיל לטפל במה שהולך בזוגיות. יכול להיות שהיועץ הזוגי יפנה אתכם לטיפול מיני אבל בינתיים תעבדו עם מה שיש. בהתמדה ובשמחה.

אבל זוגיות זו עבודת חיים. אבל כן כדאי שתביא לטיפול את הזעקה שלך לחיי אישות סבירים ואז גם זה יטופל יותר מהר וירגיע אותך ויתן סבלנות

ייעוץ לא פותר את כל הבעיות בכמה מפגשים
אם סחבתם את זה כבר 8 שנים אז טבעי ביותר שהתהליך יהיה ארוך.
מתי לחתוך?אין תשובה לזה
אבל בעיני- לא לפני שנתתם צ'אנס אמיתי.כמה מפגשים זה לא זה,צריך לתת זמן ארוך שבו מתמסרים לתהליך...

ומוסיף -
מן הסתם כדי להצליח תצטרך לעשות שינויים שיהיו מאתגרים מאד בשבילך, כדאי לבוא לתהליך עם הרבה אמונה ורצון להצליח.
זה קשה אבל עדיף פי אלף מלהתגרש עם כל המחירים שיש לזה.
כנראה שלא תקבל תהילה והערכה מאף אדם על ההשקעה אבל זה יכול להיות אחד הדברים הגדולים שתעשה בחיים שלך

@יהיהטוב מציעה להציף את השאלה גם מול המטפל שלכם, וכמובן לתת צ'אנס אמיתי לתהליך של הטיפול הזוגי.

 

רק אם מגיעים למצב שניסינו הכל בעצמינו,

וניסינו גם עם עזרה מקצועית,

ואולי בחנו עוד אפשרויות של עוד אנשי מקצוע אם העזרה המקצועית לא התאימה לנו,

וראינו שנתנו צ'אנס נוסף, שניסינו ומיצינו את כל האפשרויות, וששום דבר לא מתקדם ולא הולך, ושעדיף לנו הלבד על פני להיות ביחד - או אז יהיה מקום לבחון את האפשרויות של הפרידה (שחשוב שתיעשה כמה שיותר בטוב וכמה שאפשר ע"י גישור ולא להגיע לבתי משפט, עורכי דין, מלחמות, פגיעה בילדים וכן הלאה...)

 

המון הצלחה ב"ה

שהקב"ה יאיר לכם את הדרך ויברך אותה 🙏

למחשבה...

אאל''ט רק פציעות כתוצאה מתאונה, שהשאירו נכות לכל החיים.

ביטוח תרופות - חשוב מאוד לעשות ועולה שנקל בחודש.

ביטוח ניתוחים - לא חובה, אבל אם בא לכם להתפנק על ניתוח פרטי במקום בבית חולים ציבורי במקרה הצורך, אז זה יכול לחסוך כסף.
ביטוח מחלות קשות - לדעתי חשוב מאוד, במקרה של מחלה קשה ההורים לא יוכלו להמשיך להתפרנס באותה הצורה ולכן טוב שתהיה דאגה אחת פחות.

לעשות כלום, ואפילו רק לשמוע על הבשורות הקשות יכול לשבור כי הוא במילא שבור כבר מהכל

(מכל הפיגועים שהיו, מהקורונה, מהחיים עצמם, מהתמודדויות שיש לו בפן האישי/זוגי/הורי/משפחתי/כלכלי/בריאותי וכן הלאה) -

 

אולי אם יתן *לעצמו* קצת אורך רוח, קצת אוויר לנשימה, קתץ איוורור, קצת חיים,

אפילו שינה יותר טובה הלילה,

אוכל מפנק,

משהו שעושה טוב ומשמח ומחזק - גם הלפעול *למען עצמי*, ובטח במצבים כאלה שזה כמו לשבור את השבור כבר - יכול לעשות המון המון.

 

גם הדאגה שלנו לעצמינו היא חשובה

 

גם זה שאנו חיים ונושמים ומוסיפים טוב לעצמינו חשוב

 

גם זה שבזכות הדאגה לעצמינו ולהיות קשובים גם אם לא מסוגלים ולא יכולים

ולהתמקד בטוב ובאור ולא בחושך וברע - ובזכות זה נוכל להיות אמא/אבא יותר נוכחים, אישה/בעל יותר נוכחים, אדם לעצמינו יותר נוכח בעולם, 

ולתפקד

אפילו רק לתפקד

ולהוסיף את הטוב -

זה כבר המון המון המון

 

כי לפעמים מרגישים שדי. כלו כבר כל הכוחות. אין מאיפה לשאוב עוד. פשוט אין.

וגם ככה היינו על הקצה.

וגם ככה המחשבות, החרדות, הדיכאון, החושך כ"כ גדולים

ואז בום.

ישר לבטן.

עוד זוועה.

איזו זוועה ה'!

ואז המקום החשוך יכול חלילה לגדול בתוכנו

ופחות לתפקד

ועוד פחות לחייך

ועוד פחות לישון בלילה

ועוד פחות להצליח לקום מהמיטה בבוקר

וזה זורע הרס וחורבן בלב שלנו פנימה חלילה!

 

אז כן, בהחלט, גם לקבל את עצמינו שזו היכולת שלנו כרגע, 

והכאב מדי גדול

והזמן להתאושש, לעלות, לקום, לחייך - הוא המתנה הכי גדולה שנוכל לתת גם לעצמינו וגם לעולם כולו כרגע, ואנחנו גיבורים, גיבורים! על כל חיוך קטן ועל כל התגברות כזו ועל כל מענה לנפש שלנו ועל כל מתן לגיטימציה ומקום לקושי שלנו ועל כל מקום ופינוק לעצמינו ולמה שעושה לנו טוב! (וכמובן גם אי-נתינת מקום למה שלא עושה לנו טוב! אפילו אם "לפי הספר" "צריך" לעשות/לא לעשות אותו כרגע - אם זה הכוחות שלנו ואם אנו מרגישים שלא יעשה לנו טוב עכשיו - אז לא! וזו הגבורה שלנו כרגע!)

 

ואז לחשוב מה הכי יתאים לכם.
זה שלב קשה אבל קריטי כדי שהתהליך יצליח...

אישית ממליצה מאוד על שיטת המובחנות (אפרת צור מדברת עליה המון) היא התחילה פה בארץ מאמיתי מגד,אפשר לפנות אליו או לאפרת צור לקבל המלצות למטפלים באזור שלכם

אבל כמובן שזה אישי, יש עוד מגוון גדול השאלה הגדולה היא מה יצליח לגעת בכם

בהצלחה!!

וגם לתשקורת שמראה את זה כמגמה מתעלמת מכל בני ישראל הקדושים שלא חושבים שהם יודעים יותר טוב.

(הרבה זמן לא כתבתי כאן, לפעמים קורא. לחומרת העניין חורג ממנהגי ומגיב)

זה שיש קראים, זה לא חידוש. זה ששרידי הקראים מעיזים לעשות תעמולה בתוך הציבור ששומר תורה כפי שנמסרה ממשה ליהושע וכו' עד זמנינו - זו חוצפה שאין כדוגמתה.

לגופם של דברים, גם אם נניח שאפשר לדעת להבדיל בין נידה דאוריתא לדרבנן, זה בדיוק כמו לאכול צ'יזבורגר או להדליק פלורסנט בשבת.

אבל האמת, שהכותבת שקרנית. אם היא לא למדה ביסודיות, היא שקרנית בטענה שלמדה. אם כדבריה, באמת למדה ביסודיות את ההלכה מהמקורות - היא שקרנית בטענה שאפשר לקצר לחצי, בלי לעבור על
(לפחות ספק) דאוריתא. היות ש:
1. לשיטת הרמב"ם למי שלא החזיקה חשבון ימי נידה וזיבה מראיתה הראשונה - אין לה מושג אם ראיתה היא בימים אלו או אלו ממילא היא ספק זבה וצריכה מעיקר דין תורה שבעה נקיים. גם אם משהי החזיקה חשבון, בהנחה שהיא רואה פחות או יותר פעם בחודש - חצי מהחודשים היא זבה.

2. גם לפי שאר הראשונים, שאחרי 11 יום החשבון 'מתאפס' וכשרואה זו תחילת ימי נידה - היות שאיבדנו את מסורת מראות הדמים, יתכן שהיום האחרון לדימום, בעצם הוא היום היחיד שטמא מדאוריתא. ממילא צריך מדאוריתא לכה"פ שישה ימים מלבד היום הזה.

אני רואה ערך שאדם עושה קידוש הולך לבית כנסת ואז רואה טלוויזיה.
הוא שומר קשר עם המסורת בגבולות מה שהוא חושב שהוא מסוגל. זה עדיף על פני להגיד אם לא הכל אז כלום. אם לא הוא אולי בנו כבר יתקרב וישמור יותר.
הזהרו מעמי ארצות שמהם תצא תורה.

אבל וזה אבל חשוב. ברור לכולם מה ההלכה ומה התורה אומרת. להפוך אסור למותר זה כבר בעיה חמורה. ופורץ גדר ישכנו נחש.

אז לסיכום אם זה היה בעיתון הארץ זה היה בסדר. בכיפה פחות...

או דוגמא אחרת אם רווקה רוצה ללכת לטבול יש בזה משהו חיובי. (זה עדיף על החלופה) אבל אף רב לא יגיד לה לעשות זאת. כי זה נגד ההלכה וכך זה ישאר

הרב שלי אמר פעם שהוא מעדיף חילונים שרוכבים באופניים ביום כיפור מאשר חילונים שצופים בנטפליקס, כי הראשונים לפחות מתרגשים לקראת היום הזה ועושים בו משהו מיוחד ששייך רק לו, מה שאולי יגרום להם בעתיד לחשוב מה בעצם מרגש ומיוחד בזה...

שזה נהדר שחילונים עושים אפילו קצת
מובן למה התחושה כזו. והעולם היום נורא תומך במושגים כמו "חיבור", זיקה ליהדות, וכו...
אבל בהלכה זה ממש לא תמיד נכון.

יש דברים שעדיף שלא ייעשו בכלל.

את בעצם אומרת
אם אתה לא שןמר הכל לגמרי עדיף שלא תשמור כלום ??
אז מי שלא שומר שבת שכבר יאכל חזיר וזהו
ובוודאי כשכל הנושא הוא איסור דרבנן אני מעדיף שאדם לא יסע בשבת ברכב ויראה טלוויזיה.
אף רב לא יתיר את האסור אבל אם אדם בוחר לו איסור קל יותר בוודאי שזה עדיף.
(ילבש שחורים וכו')




הנה מקור שכל מעשה טוב שאדם עושה אפילו עם זה בתוך הרבה רע יש לזה משמעות

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִנַּיִן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ אֲפִילּוּ שְׂכַר שִׂיחָה נָאָה דְּאִילּוּ בְּכִירָה דִּקְרָיתֵיהּ מוֹאָב אֲמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָם מִלְחָמָה מִלְחָמָה הוּא דְּלָא אֲבָל צַעוֹרֵי צַעֲרִינֻּן

למה קיצוניות?
שים לב למילים המאוד מדוייקות שהשתמשתי בהן:

"אבל בהלכה זה ממש לא תמיד נכון." - לא תמיד. לפעמים כן.

"יש דברים שעדיף שלא ייעשו בכלל." - יש דברים. לא הכל.

ואסביר:
כמובן שלכל מעשה יש משמעות. מצווה - לטוב עברה - לרע.
בנוגע לאורח חיים יש דברים שעדיף שלא ייעשו כלל.
לדוגמה:

זוג שחי יחד בלי חופה וקידושין שזה דבר מאוד רווח לצערינו - עוברים על איסור.
אם הם יתחתנו כדת משה וישראל אבל לא ישמרו טהרה - שזה גם מאוד רווח, יעברו גם על איסורי נידה.
אז אולי עדיף שלא ינשאו כדין.

אני לא פוסקת הלכה
רק הערתי שזה לא ככ פשוט.

כנראה שגם עכשיו הם לא שומרים נידה
דווקא ישנם זוגות שאחרי חתונה כדת מתחילים לשמור יותר
אם כבר הייתי אומר שאעפ שלא התחתנו עדיף שתלך לטבול רווקה ולפחות מאיסור נידה ינצלו.

זה כמובן אסור בגזרה נגד זנות אבל עדיף לעבור על איסור קטן

אני חושב שברוב מוחלט של המקרים עדיף לעשות קצת מאשר לא לעשות בכלל.
אולי רק בעברות מאוד מאוד חמורות אני יכול לחשוב שלאדם כזה אין ערך עוד במעשיו הטובים .נגיד רוצח או משהו כזה

אבל פה זה בדיוק הפוך לעבור על איסור קל ולא לעבור איסור חמור

אישה ששומרת טהרה אבל לא שבת.
שואלת האם זה בסדר לנסוע מהמקווה ברכב בשבת. אין אפשרות אחרת.

נשמע מאוד יפה והומני להגיד לה: כל הכבוד לך שאת טובלת. כל מצווה חשובה.

אבל ההלכה אומרת שזו מצווה הבאה בעבירה.

דוגמה טובה?

לא עסק שלי
רוצה לשמור טהרה ולא שבת, בבקשה
את שואלת אותי מה ההלכה אז ההלכה היא שזה אסור.
כולנו אנשים מבוגרים וכל אחד בוחר מה הוא רוצה לעשות

הבלנית לא אמורה לשאול האם הגעת ברגל

וכואב מאוד שקריאה לצאת מההלכה נעשית בבמה כזו ובהיקף כזה.

 

יש דברים שהם כולם במסגרת ההלכה, וגם אם יש דעות לכאן או לכאן - המסגרת נשארת איתנה ויציבה והחיוב לדבר ה' וקיום תורתו יציב ואיתן.

אך שדברים יוצאים מחוץ למסגרת ההלכה, כגון לבטל חלילה את שבעת הנקיים - זה עצוב, וכואב, ומסוכן.

ואני חושבת שגם לאנשים "חילוניים" או פחות שומרי תורה ומצוות - לא בטוח בכלל שלהוריד את השבוע הזה זה מה שיגרום להם פתאום לעשות ולאהוב יותר ולקיים יותר את ההלכה, אבל גם אם כן - זו לא סיבה לבטל את ההלכה עצמה כמובן.

 

זה לא סותר את הקושי,

מותר להגיד שקשה,

לתת לגיטימציה מלאה לקושי,

מותר לחשוב על איך מתגברים על הקושי, על מה כן ניתן לעשות, על איך להתקרב ברמה הזוגית גם בימים שאסורים, 

ולחשוב על עוד דברים שיכולים לעזור לכל אישה, ולכל זוג -

אבל זה לא כולל לבטל את ההלכה!

מה שיותר גרוע בעיני זה שהכתבה מציג את זה כאילו הרעיון לבטל שבעה נקיים הוא סוג של אפשרות הלכתית נעלמת שלא מציגים לאנשים אבל בתוך מסגרת בחירה הלכתית לגיטימית.

מה שכמובן בכלל לא נכון!!!

רדוד 

פגיעות מיניות בהחלט יכולות לגרום להתנהגות מינית חריגה, ובמקרים רבים זה בר טיפול.

יש לי שאלה שלא ממש הבנתי מדברייך...

את רוצה לשלוח אותו לפסיכולוג, או שהוא זה שרוצה ללכת?

פסיכולוגיה זה לא אקמול, מי שלא מעוניין בזה באמת - הטיפול לא יעזור לו, אז חבל על הזמן ועל הכסף.



דבר אחרון:
חסימה על האינטרנט, מאתמול. לחסום דרך הספק הסלולרי, לעבור לאינטרנט רימון, להתקין נטספארק בכל המכשירים.

אני עוד לא מצליחה לעכל את מה שקרה ולא יודעת אם ישאר בכלל או שעדיף להילחם איתו ביחד.
לצערי החסימות לא עוזר, הוא עם מושגח (אחרי הצפייה בסרטים) אבל מסתבר שגם שם מצא פירצה ונכנס לסקייפ לשיחות עם נשים.
כך שלא יודעת כבר כמה אפשר למנוע ממנו גישה וזה יעזור

כי לאוזן ממוצעת זה לא ישמע טוב אף על פי שהכוונה היא לתת תקווה.

לעניין השיחות בסקייפ, בשביל להקל עליך מבחינת התחושה האישית, רוב הסיכויים שהשיחות האלה הן בתשלום. יש מין פלטפורמות כאלה שמספקות "שירות" כזה.

ולמה זה לדעתי אור בקצה המנהרה? בגלל שעצם זה שזה בתשלום, חמור ככל שיהיה, זה לא נוגע בשום צורה אליך. כלומר, זה לא בגללך. זה לא *את*, זה *הוא*.
את יכולה להניח למחשבה שהוא לא אוהב אותך או משהו כזה כי 99% זה לא נכון. כמו שאמרת, הוא עבר פגיעה מינית אז הוא איך שהוא הגיע למקומות האלה.

והחדשות הטובות הן שמקרים כאלה הם "קלים" לטיפול.
קלים לא בבחינת פגישה וגמרנו. קל במובן שהספרים והמקצועות עמוסים במידע וכלים להתמודד בדיוק עם דברים כאלה.

מי שמכור תמיד ימצא את הפריצה....
אולי הפלפאונים הכשרים מוגבלים גם ברמת החומרה

אני רק רוצה להגיד משהו שצועק כאן
את כותבת שעברת עם בעלך מיליון ואחת דברים שמטלטלים מאד מאד מערכת זוגית, ותיראי מה הוא שיתף אותך.

את כנראה אישה מדהימה ומיוחדת מאד מאד.

מקווה שעם כל השבר שיש בלגלות את הקושי, תצליחו להרגיש וגם לראות בשטח שלשים את היד על הקושי זה התחלה של היציאה ממנו, ושתעשו את זה יחד

❤️

מי שמאמין שיכולים לקלקל, עליו להאמין שיכולים לתקן

הנאמנות שלך לבעלך, הרצון להיות שם עבורו גם במקום שבו את עצמך מרגישה קושי גדול ותחושות קשות על כל מה שקרה וכל מה שעברת ואיך הכל השפיע גם עלייך ועל הזוגיות שלכם -

ועדיין את פשוט רואה אותו!

את מי שהוא, את הנשמה שלו, את הטוב שלו ושבו עדיין למרות המעשים הרעים, את הכאב שלו, את הזעקה שלו, את הפגיעה שלו,

וכמובן גם את הרצון לטפל ולגדול.

איך כתבת "זה בעלי אבא של הילדים שלי"

וכל מילה כזו כמו בום חזק לבטן (במובן הטוב של המילה!), כמה האישה המדהימה הזו (את כמובן) רואה בו את בעלה! בעלה שלה! אבי ילדיה! כמה כמה אהבה ואור יש במילים הללו שלך, דעי שממש מרגישים אותן עד לפה גם מעבר למסך ולמרחק!

 

באמת באמת שאת מרגשת אותי ברמות ואת אישה נדירה כ"כ, שהקב"ה ישלם לך כפל כפליים על הלב הטהור והענקי הזה שלך וישלח לך מעתה ועד עולם רק רק בשורות טובות ישועות ונחמות וטוב גלוי ושלם!

 

גם המקום בו בעלך נמצא - מקום של כנות וגילוי לב, 

מקום של לקיחת אחריות על מעשיו וכמובן ללכת לטיפול 

מקום שרוצה כ"כ לחזור בתשובה ומוכן לעבוד קשה בשביל זה

כולל וידוי, הכרה בחטא, חרטה גדולה וכמובן גם לקיחת אחריות שתוביל ב"ה לקבלה לעתיד טובה ושלמה וריפוי של הנפש מהשורש.- כל אלו יכולים לעודד מאוד ב"ה.

 

שני מטפלים מעולים שעולים לי שיכולים להתאים:

 

אלישע אזר

 

ומשה קדם (הוא עצמו לא חובש כיפה, אבל עם ניסיון רב ועדינות והבנה לכל המגזר הדתי והחרדי גם)

 

אם את צריכה מספרים שלהם אשלח לך במסר בשמחה.

 

בנוסף יקרה, אני ממליצה לך מאוד למצוא גם מקום *עבורך* לעכל ולעבד את כל הטלטלות הללו, גם לפרוק כמו שעשית כאן שזה מעולה, וגם לקבל הרבה הרבה תמיכה למה שאת עוברת בכל הדבר הזה. מאוד חשוב שתזכרי גם את עצמך בתוך כל זה, ותעניקי לעצמך את כל מה שאת זקוקה לו.

 

המון המון הצלחה יקרה ומדהימה שאת!

 

תראי אין לי הרבה מה לומר לך.. מצב על הפנים. 

בצפיה בפורנו הייתי מבליגה

אבל בשיחת וידאו עם נשים?! זה כבר בגידה לכל דבר. לא עוברת לסדר היום, ואישית לא יודעת אם הייתי יכולה לסלוח על זה ולהמשיך לחיות עם בן אדם כזה.

 

זה כבר מעבר ללהכיל טראומה והתמכרות. זו בגידה. טראומה או לא, הוא עשה את זה בכוונה ואין לזה שום תירוץ. שיקח אחריות. גם אם הוא המכור הכי קשה, שיעשה את זה עם עצמו ועם הסרטים שלו.

ברגע שבחר ליצור קשר של שיחה זה כבר מעבר ל"לא יכלתי להתאפק". שילך לשירותים. 

 

אם אישה היתה עושה את זה אף אחד לא היה אומר כל הכבוד על ההכלה ואתם תתגברו על זה. 

 

זה שהוא בכלל הסתיר ממך פרט כל כך משמעותי לפני החתונה זה כבר מקח טעות..

פגיעה מינית זאת טראומה קשה שבהחלט יכולה להוביל להתמכרות למין ובהתמכרות אין גבולות.

ומה את מנסה להשיג?
יש פה אישה שמנסה לשמור על הבית שלה שלם ולהציל אותו ואת משכנעת אותה שלא כדאי לה?

לפעמים לוקח זמן להבין שמה שהיה זו פגיעה מינית.
לפעמים הכל ככ מודחק.
ומה שבטוח שלבוא ולספר את זה לפני החתונה (במקרה שכן ברור לבנאדם שהוא הותקף) זה לגעת בפצע פעור בידיים חשופות.
צריך כלים כדי לספר וגם בשביל לשמוע ולהגיב את התגובה הנכונה.

את מדהימה על הרצון לתקן למרות הכל
קשה לקרוא את זה
שולחת המון חיבוקים וכוחות
תרשי לעצמך לבכות, אולי תסעי לכותל לפרוק קצת.... מותר לך זה קשה מאוד מה שאת עוברת

יש לי מישהו מס' 1

דיברתי איתו, הוא אמר קודם כל שחשוב לדעת שהתגובה שלך מקסימה. ומגיע לך כל הכבוד
ובנוסף צריך לדעת שמראים כאלה ניתנים לטיפול והצלחה בהם רבה, וכדאי שבמקביל גם את תלכי לטיפול או יעוץ מתאים.

הוא אמר שאם הוא ידע איזה אזור מדובר, אז הוא יוכל לנסות להמליץ על איש מקצוע.

(אם את לא רוצה לכתוב בפורום, אבקש שתעשי זאת בפרטי דרך מנהל הפורום, משום שאינני מתכתב עם נשים בפרטי.)

אשדוד/רחובות
תודה רבה

המטפל שפניתי אליו, (אני מכיר אישית- הוא מדהים.)
אמר שהתפנה אצלו מקום בימי שישי בתל אביב
אם זה מתאים , אתן את שמו

עד עכשיו לא מצאנו מטפל..

זה מטלטל מאד לשמוע דבר כזה. תני לעצמך את הזמן להזדעזע ולכאוב ולתהות.


נשמע שעברת כבר הרבה חוויות קשות איצו סביב התחום הזה שהכלת
נראה לי שדווקא ההבנה הזאת, עם הטלטלה והזעזוע
יכולה לשפוך קצת אור על האובססיה לתחום ועל הקשיים שלו.
וטיפול בעניין אולי ובהחלט יכול לסייע במצב הקשה שבכל מקרה היה מנת חלקך.

שולחת הרבה כוחות

)כי בכל זאת חשש אווטינ ושמירה על כבודה של אשתי)

אשתי עברה התעללות ארוכת שנים, היתה בהדחקה וניתוק ורק אחרי הנישואין ולא מעט שהספקנו לעבור - עברה תהליך היזכרות. כמובן, חלק בכוונה וחלק בלי כוונה - הרבה מאוד מהריקושטים פגעו בי. לא מתאים לי לפרט, אבל כמה הערות משמעותיות:

1. כפי שכתבו - כל הכבוד לך, בכלל לא מובן מאליו שהחזקת עד כאן. כנראה שיש לך כחות מופלאים ממש.

2. כל תגובה היא נורמלית למצב לא נורמלי. בניגוד לתגובה מסויימת שראיתי כאן - מי שלא מבין מה זה פגיעה מינית ועד כמה היא משודדת מערכות, מרסקת זהות - שפשוט ישתוק.

3. בעלך לא אשם במה שקרה לו בכלל, חשוב לשדר לו את זה. יחד עם זאת, עם כל ההבנה - הוא כן אחראי להתנהגות היום. ברור שלא ביום אחד, אבל אם הוא רוצה שהבית יחזיק הוא חייב להתגבר על התופעות שציינת.

4. טוב מאוד שהוא רוצה לפנות לטיפול, חשוב שהמטפל יהיה עם התמחות ספציפית לטיפול בנפגעי תקיפה מינית. סתם מטפל או פסיכולוג שיטפל בזה, זה יהיה כמו רופא משפחה שמטפל לבד בסיבוכים לבביים. רק שבניגוד לרפואה, בתחום הטיפול ההגדרות לא מספיק חדות.

5. חשוב לקחת נשימה ארוכה. מאוד קשה להתחיל טיפול ולא פעם התקופה הראשונה בטיפול, נראת עוד יותר קשה מלפני כן. ממש לעודד ולחזק.

6. גם את חייבת תמיכה מיקצועית. פסיכולוגית/עו"סית קלינית, שתכיל אותך. עדיף שתהיה גם עם הבנה בדינמיקה זוגית מורכבת, שתדע לת לך כלים להתמודד.
אני, לצערי התקשתי מאוד ללכת לטיפול (הרי אני 'הנורמלי 'בסיפור...) ומוטב מאוחר מלעולם לא, אבל על השנים שהתעכבתי שילמתי (נפשית) בריבית דריבית.

7. אולי יש תועלת גם בתמיכה זוגית, אבל לטיפול זוגי זה קצת מוקדם. קודם צריך שהוא יעבור תהליך עם עצמו (יכול לקחת שנים, מנסיון כואב).

בהצלחה רבה מאוד מאוד

תודה על השיתוף

 

אשריכם על התהליך שעברתם.

כל אחד בפני עצמו וכמובן גם בפן הזוגי

גיבורים!

 

שתזכו ב"ה לראות רוב ברכה ושמחה בעמלכם 🙏

כי מצד אחד את רוצה לשמור על הבית שלך, כמו כל אישה טובה ובריאה. זו תכונה מאוד נשית וחשובה.
ומצד שני את מרגישה (בצדק) שזה גדול עליך.

אז קודם כל לגבי התחושה השניה שלך, רוצה להגיד לך שזה בהחלט גדול. לא רק עליך.
וחשוב לי להדגיש לך בצורה חד משמעית, את לא חייבת להכיל את זה.
לא משנה כמה הוא כביכול אשם או לא אשם בסיפור הזה.
מסכן או לא מסכן.
את, לא חייבת להכיל את זה, ואת רשאית לבחור ללא שום תחושת אשם באם את יכולה ורוצה להכיל את זה או לא.
הרבה מהקושי שלנו ביכולת להכיל סיטואציה זה בגלל הרבה תחושות אשם שמתלווים אליה.
אז נסי להפריד את תחושות האשם שלך, ותחשבי על עצמך. מותר לך.
את לא חייבת לחשוב עליו ולרחם עליו ולהכיל אותו.
את כן חייבת לחשוב עליך ולהכיל את עצמך. אחרי שתצליחי, ואם וכאשר תרגישי שאת מסוגלת להתמודד עם זה בצורה שבה את מעוניינת לעבור איתו את התהליך (כי מסכן ככל שיהיה, בלי לעבור תהליך ולטפל בעצמו את בכלל משוחררת מכל התלבטות),
תבדקי אם את מסוגלת להכיל גם אותו.
אבל שוב, אל תתבלבלי. את לא חייבת. זה רק אם תוכלי ותרצי.

בינתיים מציעה לך להציע לו לחפש מטפל בעצמו, יש משמעות לאקטיביות שלו בנושא.
אבל יותר מהכל, מציעה לך לחפש מטפלת בשבילך, גם את עוברת דבר לא פשוט.
❤

שאם המקרה היה הפוך, ואיש היה כותב דברים דומים על אשתו
היית כ'כ נחרצת אומרת לאיש לחשוב על עצמו .

זה קשקוש גמור אבל נניח שזה נכון, אז מה? אז אני אמורה להתנצל על זה?

ולשאלתך, קודם כל במקרה הזה אני תמיד בעד שכל אדם יחשוב על עצמו לפני שהוא יכיל מישהו אחר. זה פשוט בלתי אפשרי להכיל מישהו כשחייבים להכיל מישהו. וכדי לא להיות חייבים, חייבים להכיל את עצמנו ואת הסיטואציה ללא דעות קדומות ורגשות אשם.

וזו ההזדמנות לכתוב---

עכשיו לגבי העניין הזה שיש פעמים שאני מבדילה בין גברים לנשים במצבים מסויימים. ולא, זה לא נובע מזה שאני בעד נשים, אלא כי למרות שאני פמיניסטית (גאה מאוד) אני מבדילה בין המינים וטבעם.
ואני ממש לא צריכה את האישור שלך ביחס לזה, וגם לא של אף אחד אחר כמובן, זה לא אישי. אני עומדת מאחורי הדברים שלי לגמרי גם אם זה לא עובר לך או למישהו כמוך חלק בגרון.

ולגבי זה שאני בעד נשים, זה נכון. אני בעד נשים. אני אמורה להתנצל על זה? בעיני מי, בעיני גברים? או בעיני נשים שהן נגד עצמן? אז שיתמודדו אלה שחושבים שאני צריכה להתנצל על זה. כי אני לא עומדת לעשות את זה מתישהו.

אבל אני כן אומר בצורה חד משמעית, אני אף פעם לא בעד נשים במקרים נדירים שבהן האישה הספציפית הזאת בושה למין הנשי והצדק עם הגבר.

לגבי השאר, גם כש"האישה אשמה", כל עוד היא לא בושה למין הנשי (בעיני!), אני בעדה. גם כשהגבר צודק. וזה שאני בעדה זה לא אומר שאני נגדו. אני פשוט לא מאשימנית כמו שדוסים אוהבים להיות.
ואני בעדה בדרך שלי.

מקווה שהנושא ברור עכשיו כי לא חושבת שאני אענה על טענה מהסוג הזה כאן עוד פעם, כבר משעמם אותי.

לא מאבחן מקצועי כמובן, אבל מהתגובות שלך פה, נראה שיש בך כעס גדול שמתבטא בתגובות שלך ונראה שאין לך איך לפרוק אותו מלבד כאן.(אולי בעוד מקומות שכמובן אין לי יכולת לדעת עליהם).

המלצה ידידותית ולא מקצועית, אבל תשקלי את זה.

ידיד אמת...
תודה על הדאגה... הכנה.

נראה שאתה באמת צריך ללמוד קצת, או לחילופין לעבור טיפול בעצמך כדי לדעת לאבחן משהו. ואני דווקא אומרת את זה ממקום מקצועי יותר, ודאי יותר מהמקום הידידותי שלך.

ולהבא, כידיד אמת, אולי תשקול להמליץ את ה"המלצות הידידותיות והלא מקצועיות" שלך בפרטי למי שתבחר להמליץ.

ולו רק כדי שזה יהיה קצת פחות חשוד בדמגוגיות זולה במיוחד בהקשר שזה נכתב.







(ובשביל הספק הקטן מאוד, בגלל שאני הוגנת, אם באמת באמת עשית את זה ממקום טהור,
אז אתה יכול להיות רגוע,
אני אומנם תקיפה, אבל לא כעוסה בשום צורה. ודאי לא כשאני בוחרת לכתוב כאן. אבל תודה על הדאגה. שוב, למען הספק הקטן שאתה באמת רוצה טוב).

את ממש צודקת שכדאי להציל את הבית.

שולחת לך המון כוחות

הרבה פעמים יש אנשים שמנצלים מצוקות
וחיבוק גדול..

יש במילים שלך משהו שממש דואג לו ורוצה לעזור
אבל לדעתי יש שני נקודות שכדאי לשים לב
1. שמהתיאור שלך מובן שמצבו מדרדר בהתחלה זה היה רק סרטים ועכשיו וידאוצ'אט
2. נשמע שהוא לא מבין גבולות (גם עם ההתמכרות..)
צריך להתייעץ עם מקצוענים בתחום ההתמכרויות כמו רטורנו או בשיבא.. (רטורנו עדיף כי הם מטפלים קצת אחרת ממסגרות רפואיות קונבנציונאליות
והרבה תפילות ותפילות כי באמת רק תפילות יעזרו
וה יתקן אותך בעצה טובה איך לנהוג בדיוק....
אני הייתי שולח לרבי דוד אבוחצירא...

קראתי את כל התגובות וממש חיזקתם אותי
נתתי גם לבעלי לקרוא כדי שיבין שיש תקווה ואתם לא מבינים כמה שזה עזר לשנינו
תודה אנשים טובים!

מאחלת לכם שמעכשיו יהיה לכם טוב ושמח! ושרק תצמחו מזה.

אני יכולה להזדהות עם הכאב. קחי לך את הזמן לכאוב ולהתאבל.. קבלי החלטה לאחר שהרוחות יחלשו, וכדאי מאוד לעשות זאת בליווי מקצועי.

חוצמזה שעשית לי צמרמורת,

ומנסיוני,

את אישה אמאללההה,

איך הוא זכה בך? לא ברור,

ובלי להכיר אותך,

רק לראות בין השורות,

כל מה שעברת איתו והוא עוד משתף?

וואו 

אין לי הרבה מילים,

רק שתדעי שרוב הסיכויים לא אומרת 100% כי אני לא יודעת כלום,

שהוא אוהב אוטתך בלב ובנפש,

ומה שרואה זה מקושי נפשי ש*לא* קשור אלייך,

מבינה אם זה ירתיח אותך לשמוע את זה,

זה כאב 

ברמות 

מעריצה 

מתפללת

לא יודעת למה זה לא נותן לי לכתוב פה את המספר שלו.. אכתוב לך בפרטי
קוראים לו שי אלדד

בנווה דניאל.
מושלם! לא פחות!

מעדיף גם המלצות מחוץ השטחים הכבושים🤪 סתם אנחנו גם גרים אבל מנסים להחליף אוירה..

דבר שני אל תשליכי על עצמך איזו שהיא בעייתיות או אשמה חו זה טבעי וזה קורה לנו לקח תשעה חודשים...
אני חושב שזה עדיין מעט זמן וגם שלפעמים לפני החתונה לוקחים כל מיני הורמונאליים למינהן שודאי משבשים את המערכת הביולוגית לזמן מסויים...
תעשי טובה קטנה לעצמך ותעברי את התקופה הזו בשמחה השמחה עושה הרבה טוב גם לשחרור הנפשי וגם הפיזי ולקליטה של הריון בעזרת ה.
דבר שלישי יש פורום הריון ולידה שם יש את כל ה'מומחיות בעניני הריון לידה והנקה יעזור לך הרבה יותר ממה שיעזרו לך פה

באמת לנשום עמוק ולהבין שאין שום סיבה לדאגה.

 

דבר שני

ממש לא לכולם מצליח על החודש הראשון, וגם אם כן - היריון מיד אחרי החתונה זה חתיכת אתגר. 

את רק חצי שנה אחרי החתונה, סביר להניח שהגעת לחתונה על גלולולת כלשהן, תוסיםי לזה את הלחץ של החתונה ותגיעי למצב שגם ככה הגוף צריך להתאפס על עצמו.

חצי שנה ניסיונות זה רגיל מאד, הגיוני מאד, נפוץ מאוד, ולא מדאיג בכלל. 

מה שכן, הלחץ שלך לא מועיל בכלל  - לא להיריון, ולא לכם. במקום שיהיה לכם זמן כיף של התחלה והיכרות וחוויות, יש כל הזמן ענן של לחץ. ברור שזה קל להגיד וקשה לבצע, וגם בלחץ הזה את בחברה טובה עם כל המצפות אבל תנסי להיכנס לפורפורציות. אתם ממש רק בהתחלה של הנסיונות.

 

לגבי מה עושים -

תדעי שמבחינה רפואית, רק אחרי שנה של נסיונות מתחילים בירור רפואי (אלא אם כן ידועה בעיה כלשהי). זה לא אומר שאת לא יכולה לפנות לרופאת נשים לבירור, או להתחיל מעקב ביוץ עצמאי בבית ולנסות לתזמן את הזמן שלכם יחד לפי הביוץ, אבל רק שתדעי שאתם לגמרי בתוך הנורמה ושאין שום סיבה לחשוב שמשהו חריג אצלכם.

אישית אני לא חושבת שיש סיבה להתחיל עם זה, תזמון יחסים סביב ביוץ יכול להיות לא נעים, הורג ספונטניות, הורג כיף שממש אין שום סיבה להרוג אותו, ויוצר מתחים נוספים כשגם ככה כבר קיימים מתחים סביב זה. 

 

ודבר אחרון

יש פה אנשים נהדרים אבל בכל הנוגע להיריון ולידה יש נשים מאד מנוסות בפורום הריון ולידה ותוכלי לקבל שם גם פורפורציות והרגעה וגם ידע.

 

 

יש להודות על מה שיש, גם לקבל מחזור זה לא ברור אליו.

קודם כל מזל טוב גדול לנישואיכם!

בתוך השנה הראשונה את נקראית עדיין כלה אפילו

 

כפי שכתבו - מאוד טבעי והגיוני,

ובהרבה ארצות אחרות מלבד ישראל - הטווח התקין הוא שנתיים שלמות של ניסיונות להרות כאשר יש קיום יחסים סביב הביוץ.

בישראל הטווח הוא שנה.

 

גם אם הכל הכל תקין אצל הגבר ואצל האישה, וגם אם מקיימים יחסים סביב הביוץ חודש בחודשו - זה תקין לחלוטין שיקח כשנה עד שנתיים להרות ב"ה.

יש את השותף השלישי הקב"ה שיודע מתי בדיוק הזמן הנכון,

יש את עניין ההרגל לאט לאט של הקירבה והגוף אחד לשנייה,

יש את העובדות המדעיות שגם כאשר הכל תקין הסיכוי להריון הוא כ-25% כל פעם.

 

זוגות שמפאת גילם (למשל מעל 35) רוצים לבדוק גם לפני שעברה שנה של ניסונות - יכולים כמובן,

אבל תמיד לזכור גם את הרווחים מכך וגם את המחירים.

 

השלווה והרוגע הזוגיים,

הביחד הזוגי וההנאה עצמה ללא הלחץ - אלו גם ערכים חשובים וגדולים מאוד לצד הרצון הגדול להרות כמובן.

 

ב"ה שתתבשרו בבשורות טובות בקרוב, עם המון שמחה, שלווה ואהבה 🙏🌹

תהינו מהביחד, ממש לא כולם מצליחים בחודש הראשון
זה נורמלי שייקח זמן

אבל הזמן הזה של ללמוד להיות אשה, אשה לאיש שלך ולהיות זוג ביחד, זה זמן שלא יחזור.
נקי יהיה לביתו שנה
הייתי מציעה לך לקחת (לפחות) שנה לעצמכם כמה שיותר לבסס את האהבה שלכם ופשוט להיות כמה שיותר שניכם, אתם, בלי הפרעות ובלי הסחות דעת. הביחד הזה זה תמצית החיים.
ואז כשתרגישו שהשורש יציב ושאתם רוצים, תתחילו להתכונן לילדים.

גמני מאוד רציתי מייד בהתחלה, והצלחתי פשוט להנות מהזוגיות,

בייחוד לאור אמירות של חברות שנקלטו מיד, והבעל לא בדיוק מכיר את אשתו הרגילה אלא את אשתו עם השינויים הורמנליים שלה,

להיקלט מיד בהתחלה זה בכלל לא קל,

תנסי להנות מהזמן הזה ביחד,

ובע"ה זה יבוא מהר,

גם אם תלכי לרופא עכשיו הוא יגיד לך תבואי אחרי שנה...

 

יחד עם זאת מבינה אותך מאוד,

אל תבכי הרבה, חבל על הדמעות

ב"ה שאתץ מקבלות מחזור

מעולם לא היתי בטיפול זוגי

וגם לא לבד 

 

אבל שמעתי משהו ממישהי מומחית שטיפול זוגי זה למתקדמים בלבד

אז אולי כדאי לכם לשאול ייעוץ של כל אחד מכם בנפרד?

אני גם חשבתי על זה, שלהתעמת עם הדברים זה מול זו - לפעמים עושה אווירה לא טובה ואז אולי לכן לא כדאי לעשות תהליך של טיפול זוגי? נקודה למחשבה, תחשבי אם מתאים לך... כל אחד והאופי שלו.. בהצלחה 

לא הבנתי, או שלא הבנת מה כתבתי.....
או שבכלל עדיין יש לך פרצוף כרית ואת צריכה להתעורר לגמרי.
למה להתעמת.
מבקשת עזרת המנוסים ומטופלים שהיו במצבינו איך להתמודד בתקופת הטיפולים הזוגיים.
איך הופכים מבחינתך ל"מתקדמים בלבד".

כשכל אחד בר לבד, משקיעים 100% בלפתור את הבעיה. לעומת זאת, כשמגיעים ביחד, הזוג עלול למצוא את עצמו כשכל אחד מנסה להתנצח על השני. ואז במקום להשקיע 100% בפתרון הבעיה, הם ישקיעו 75-50%

שבטיפול זוגי על מה מדברים, מן הסתם -

על הבעיות

(ולא על שיא האהבה והפריחה, כן?)

מן הסתם כל אחד חושף מה מפריע לו אצל השני

 

זה לא משנה אם מתעמתים בצורה אלגנטית או צעקות - לצורך הענין אלו נושאים של האשמה/בקשה מבן/ת הזוג להשתנות וזה ממש קשה להכיל/לשמוע את זה , לכל אחד מהצדדים, לעניות דעתי איך שאני מדמיינת את זה 

 

מטבע הדברים, כשמדברים על נושאים לא נעימים, זה גורם לכל אחד להכנס להתגוננות  (או גרוע מכך להתקפת השני או להאשמת השני, כדרך להתגונן ולהגן על עצמו מפני ביקורת/אשמה)

ואז יותר קשה "לפצח" את הבעיה בדינאמיקה ביניהם

 

כלומר עצם הטיפול, בעיניי הוא סוג של גורם לעוד מריבה , לעוד מחסום ביניהם

 

הכל על סמך ההרגשה שלי, אולי גם תלוי בזוג ובמטפל/ת....

וכל אחד איך שהוא מרגיש, ככה מרגיש לי בכל אופן

יש גם טיפול פרטני,

וטיפול זוגי חייב לבוא גם כששני בני הזוג שם, גם כדי שידעו לתקשר נכון בינהם,

וגם לשמוע בו זמנית זוויות שונות לאותם המיקרים.

זה נשמע באמת טוב, גם פרטי וגם יחד לשמוע זויות שונות... מענין שמתנהל כך

מענין שניתן לנהל את השיח בצורות שונות

@נגמרו לי השמות

@שרב כבד אני חושבת שכדאי להעלות גם את הדברים הללו ספציפית מול המטפל שלכם, 

הוא יוכל להציע לכם רעיונות ו/או לחשוב יחד איתכם מה כדאי ומה מתאים,

 

וכמובן שבנוסף אתם יכולים לחשוב יחד על דברים שיכולים לקרב.

למשל, שילוב של הומור יכול מאוד להועיל,

או העלאת זכרונות/תמונות/סרטים/נוסטלגיה,

או הכנת אוכל ובישול במשותף וכמובן ארוחה משותפת (כדאי אם מתאפשר רק שניכם איזה ערב אחד, ואז כל ההכנות יחד וגם האכילה יחד - יכול מאוד לקרב),

יש ערכות כמו כרטיסשיח וכדומה שאפשר גם לדבר וליצור שיחה ע"י תבניות מוכנות ומעמיקות אם מתאים לכם,

אפשר יצירה משותפת (כמו סדנת שוקולד, סדנת נגדות, סדנת בישול, סתם לקנות חומרי יצירה ולהכין משהו משותף לבית),

כמובן מסעדה,

סרט,

ים,

הליכה בחוץ באוויר 

טבע גם יכול מאוד לקרב

 

ב"הצלחה רבה רבה, איזה אלופים אתם ✨

הגיוני ולגיטימי שלוקח זמן להרגיש את השינוי.
שווה לנסות לקבוע משהו נחמד אולי
דווקא לא שיחה אלא טיול או סרט בבית או משהו שנעים לעשות גם בלי לדבר הרבה.
לצבור חוויות חיוביות מחוץ לטיפול

מציעה להיזהר מחוויות מיוחדות מדי שמחייבות שיתוף פעולה או שיחה או הרבה תיאום, כי נורמלי שיהיה לכם קשה
אבל סתם מסעדה נחמדה, סרט, או אפילו מפגש עם חברים יכול לעשות אווירה נעימה ותלוי בכם איך אתם אבל לפעמים מפגש עם אחרים גורם "להחביא" את הבעיות ויש בזה משהו טוב ומשחרר, זמני כמובן, חשוב לטפל בבעיות אבל לא צריך אותם ברקע כל הזמן

לגבי מקווה- תלוי מה המוקד של הטיפול ותלוי באופי שלכם ושל המיניות ביניכם. אבל אם משהו יושב ביניכם קצת קשה לצפות שהמיניות לא תיפגע. לא בטוח שאפשר "להפשיר" את האווירה מספיק בשביל לקיים יחסים, כדאי לקבל את זה שאולי כרגע זה לא יעבוד ביניכם... וזה בסדר.

כמובן טוב לעשות מאמץ לאווירה נעימה
אבל חשוב לדבר ולא לצפות לשום דבר בנושא בזה כדי לא להתאכזב
וגם לנסות כמה שאפשר לאפשר מרחב שהוא לא הכל או לא כלום- אלא לדבר ביניכם ולהבהיר ולאפשר גם "רק" חיבוק, או סתם מגע נעים בלי מימוש מלא של המיניות, זה חשוב בכללי לכל זוג בעולם אבל חשוב פי כמה כשיש קצת קושי כי אחרת בין הכל ללא כלום תמיד יצא מזה נזק

בהצלחה!
הסבלנות כמעט תמיד משתלמת ותהליכים ארוכים יוצרים שינויים ארוכי טווח בד"כ

זה כמו לבקש מסעדה כשרה עם פירות ים בתפריט.
מה זה צריך לחסום? רק פורנוגרפיה כבדה?

יוטיוב אסור להם וגם אם היו מתירים, היו תובעים אותם..

שיש אנשים שמכניסים ואז יוטיוב מוחק והם מחזירים.
וגם הסטנדרט של מה נחשב מותר ואסור להראות מו הדרדר.
היום מותר להראות סצינות שכוללות מין ועירום כמעט מלא וכל מה שצריך זה את האזהרה בפינת המסך.

לי יש רימון ברמה בינונית יחסית סינון סבבה
יום אחד הייתה איזו כתבה בערוץ 12 לא זוכרת מה היה הנושא בדיוק אבל זה היה על איזה אחת ששיחקה בקליפ של איזה זמר ואם אני לא טועה אמרה שהטריד אותה או משהו כזה
והיה קישור לקליפ ביוטיוב שפשוט העלה לי בחילה
ב''ה לא נחשפתי לפורנו אבל אני חושבת שזו המילה המדויקת לתאר את מה שהלך שם
פשוט בחילההההה ריקודים מזעזעים במינימום בגדים גבר שעליו כמה נשים ולא אמשיך לפרט כי עד עכשיו אני חוטפת בחילה מזה
איזה 2 לילות לא ישנתי אחר כך
וזה קליפ עם מלא צפיות!!
בקיצור חובה סינון אבל גם לדעת שהסינונים לא משהו והכי טוב לא להחשף בכלל
אבל מי שלא מסוגל לפחות רימון עדיף כי הם כן חוסמים תכנים תלוי ברמה שמגדירים
יש גם עוד בעיה שאפשר לשנות את הרמה עם סיסמה
אישית אצלנו רק אני יודעת את הסיסמה ככה בעלי רצה ונרגיש יותר מוגן, היה יותר טוב אם גם לי זה לא היה

לצערי לא זוכר מחירים..

יש אפשרות חינמית
לבקש מהספק סינון אתרים בסיסי נראה לי עפ חוק כל ספק אינטרנט חייב לספק משהו כזה
או לרשום את החשבון בגוגל כילד ואז תכנים פורנוגרפיים חסומים וההורה עוקב אחרי ההסטוריה .

כאמור מעליי זה עניין של מה את רוצה להשיג...

איזה אופציות יש? ומה הן מציעות?

אם תרצה

ואשמח לסייע בפרטי

מהכרטיס האישי שלך אני רואה שיש לך מלא התמודדויות עם בעלך סביב נושא הדת...
האם באמת מיצית את האפשרויות לפתור אותם?
אמנם אין לי ניסיון בגירושים, אבל הבנתי מהרבה שההתמודדויות לא נגמרות שם במיוחד כשיש ילדים.
לכן הייתי במקומך מוודא שבאמת ניסית הכל לפני הצעד הזה...

"צימרעץ" של אבי וענבל

על סבא וסבתא ז"ל, ששניהם היו ניצולי שואה וזכו ב"ה לאריכות ימים ולנחת גדולה מכל המשפחה שהקימו.

 

הם תמיד סיפרו לי על התקופה הקשה בשואה

על הקור הגדול,

על איך שלא היו להם נעליים והיו משתמשים בבד על כף הרגל כדי ללכת כך קילומרים על גבי קילומטרים ברגל,

על הרעב העצום,

על מציאת קליפות תפו"א שנחשבו עבורם כאוצר יקר,

על הניסים העצומים שחוו בתוך הגטאות

על מקרים שאיך כמעט היה יכול להיות גורלם כגורל כל ששת המיליון שנרצחו בשואה, וברגע אחד קטון ובהשגחה ניסית הכל התהפך,

איך הם ניצלו

 

וגם על איך הם איבדו את יקירהם וחזו לעיתים במוות שלהם מול עיניהם ממש

 

סבתא ז"ל שראתה את אביה ז"ל הי"ד מת מול עיניה,

בליל הסדר בגטו

כאשר מילות שמע ישראל ומילות קודש מן ההגדה שגורות על פיו

 

סבא ז"ל שראה את אחותו הי"ד נורית לתוך נהר ופשוט אין אותה יותר ברגע אחד...

 

ואת יתר קרוביהם שנרצחו באכזריות

 

ואיך האנשים המדהימים האלה קמו מההריסות ובנו את עצמם מאפס!

הם פשוט הגיבורים שלי

גיבורים במלוא מובן המילה

 

לימדו אותי כ"כ כ"כ הרבה

חוותי מהם כ"כ כ"כ הרבה

 

בעיקר על האמונה הבלתי מתפשרת

על גבורה

על כוחות

על תפילה

על רצון

על חוזק

על משפחה

על תהלים

על זיכרון

על אהבה

 

שיהא לעילוי נשמתם ולעילוי נשמת של כל הנספים

בעיקר קריאת התהלים שלמדתי הכי הרבה מסבתא ז"ל שגמעה ספרים על גבי ספרים שלמים של תהלים כל יום

וההשתדלות במעשים הטובים ובצדקה - שיהיו כולם לעילוי נשמתם 🙏

את השואה
היחיד מכל המשפחה שלו
עלה לארץ לבד
נלחם במבצע קדש
הקים משפחה בריאה לתפארת ונפטר בגיל 93
היום אני מסתכלת על הבן שלי וחושבת לעצמי- לא נכנענו. אנחנו ממשיכים את דרכו בגבורה ובעוז

מדהים ומרגש

שתזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים וזה אכן הניצחון הכי גדול 🙏

שתמשיכו אתם וכל הנכדים להצמיח את העץ שהצמיח סבא שלך למרות כל מה שעבר

אז האופציה שנשארת היא לפרק את הבית
ואני מודה שאין לי שום דבר חכם להגיד לך זו החלטה הכי אישית והכי קשה שיכולה להיות אז מכיוון שאת לא רוצה יעוץ זוגי או איזה בירור בכיוון ואם עומק המשבר שלךלא מאפשר לך להמשיך לחיות איתו האופציה שנשארה היא גט.

אולי תתחרטי עליו.
כעס זה רגש שעם הזמן הוא שוקע.

תחשבי טוב עם עצמך לא עכשיו, עוד שבוע, איך את מתקדמת.

תשאלי שאלות קשות. אל תפחדי.
האם הוא *באמת* עשה משהו בלתי הפיך? אלו תמונות משפחתיות

האם את יכולה לסמוך עליו אם הוא מתנצל?
את אוהבת אותו?
האם זה יהיה באמת *שווה* את הפירוק אם תחליטי?
איך תרגישי אם תחליטי כן ללכת ליעוץ?
אולי אפילו לחשוב מה הניע אותו לחפש תמונות כאלה?


סתם רשימה לא סגורה של שאלות.

אבל אל תעשי דברים בהחלטה של רגע מתוך כעס. זה אף פעם לא מוביל למקומות טובים.

הוא אמר לי שזה תמונות מהזמן למרות שיש כמה תמונות שהם מהזמן האחרון ואמר שזה לא יקרה יותר למרות שבגלל אוסף התמונות רואים שזה משהו מתמשך ולא נפילה של פעם אחת
מה שכן לא הבנתי איך הוא השיג תמונות אישיות שלה ולאחר מכן התברר לי שהוא חיטט במחשב שלה ללא ידיעתה והעביר משם וכמובן אחותי לא יודעת כלום
וגם בואו לא נהיה תמימים , הוא בטוח הגיע עם התמונות האלה לפורקן

על פניו כזה בעל טוב כזה בעל מושלם
אבל דיייי הוא פגע בי כל כך מרגישה כל כך מחוללת
אני מרגישה נבגדת , איך גיליתי את האלבום הזה לגמרי במקרה והוא אומר לי שאני מגזימה עם התגובות שלי

זה מקרה מאוד קשה

אני חושבת שקודם כל את צריכה לקחת את הזמן לאט, זה כואב תני לעצמך לבכות

אל תחשבי שקל להחליט בדברים האלו, נשמע שאת רצה למהר להחליט מה לעשות

אבל אין מה למהר, זו החלטה בהחלט מורכבת וזה תהליך, זה ממש לא זבנג וגמרנו

 

מצד אחד זה מישהו שנשוי אליך ויש לך קשר קרוב איתו ואת קשורה אליו 

מצד שני מתנהג בצורה ממש לא לענין

 

זה כואב וזה פוגע

ואני חושבת שאת צריכה להתיעץ עם רב/יועץ/רבנית שמומחה בתחום ומכיר עוד סיפורים כאלו

אנשים רגילים לא ידעו לענות לך על כאלו שאלות

 

אל ייאוש 

תביני את עצמך, זה קשה מאוד לעבור כזה דבר, תני לעצמך לבכות ותני לעצמך את הזמן להרגע

זו חוויה מאוד לא נעימה 

מה להגיד לו
מה הוא יעשה בדיוק?
לשתף את המשפחה?
כרגע הוא בבית אבל אני מתעלמת ממנו לחלוטין וישנים בחדרים נפרדים

יש רבנים שמתמחים גם בזוגיות אבל זה הפרמטר היותר חשוב בהקשר הזה.
כמובן שעדיף מישהי או מישהו דתיים אם זה העולם שלך כדי שתשדרו על אותו גל

ברור שקשה לך
ותני לעצמך את הזמן לכעוס ולהתאבל על האמון

אבל אל תעשי שום צעד קיצוני. אחרי הבהלה והאכזבה הראשונית אפשר הרבה יותר להפתח להבנה ומחשבה צלולה יותר.

לא כדאי לשתף את המשפחה , אולי אולי מישהי קרובה מאוד כמו אמא או חברה טובה שאת סומכת עליה שתשמור בסוד

כן כדאי לפנות לרב/יועץ מומחה/רבנית שיש להם הרבה נסיון - הם שמעו הרבה סיפורים ואולי יכולים לתת לך נקודת מבט אחרת על הענין או לעודד

ולגבי הבית, מובן מאוד הכעס שלך כלפיו, זה מוצדק מאוד - איך הוא הגיב ? ביקש ממך סליחה? בכה? גם קצת תלוי בתגובה שלו אם הוא מתחרט ומבין מה עשה ...

דבר ראשון, את צריכה לתת לעצמך זמן לעכל את מה שגילית. להבין מה המשמעות של זה, ומה לא המשמעות של זה.

 

אחר כך, אני חושב שאת צריכה להבין מה המטרה שלך. האם המטרה היא לפרק את הנישואין (תוך הבנת כלל המשמעויות של זה), או שהמטרה היא לשקם (תוך הבנת כל המשמעויות).

 

אחרי שתדעי מה את רוצה, יהיה אפשר לייעץ לך איך להגיע לשם. 

 

את לא צריכה למהר, אין דד ליין שבו את צריכה להחליט, אבל כן כדאי שלא תעשי צעדים בלתי הפיכים עד שתקבלי החלטה מסודרת בעניין.

 

ובנימה אישית - 

אם את אוהבת אותו והוא אוהב אותך, אז יש על מה לעבוד. זה אפשרי אם שניכם תרצו בכך.

אני לא מצדיק אותו בכלל וחייב לברר את זה לעומק
אבל מוזר לי שהוא היה צריך לקחת תמונות של אחותך בשביל זה...

ברגע של ניסיון לדון לכף זכות אולי משהו בה הזכיר לו אותך של לפני החתונה...

בסוף אםיש זוגות שהצליחו להשתקם אחרי בגידה אז כדאי לנסות ולהשאיר פתח למשהו ולא חלילה לפוצץ הכל... זה כנראה ידרוש זמן והמוןמאמץ מצידו אבל משבר לפעמים הוא גם פתח לצמיחה חדשה...

התחתנו בגיל 23, כיום בני 30.ואחותי קטנה ממני בשנתיים, היא יותר רזה ממני וגם נראת יותר טוב מה לעשות
אבל עדיין הרגשה של סכין בלב
אני לא יודעת איך לאכול את זה, עדיין לא מדברת איתו ורק חושבת איך להתנקם בו

פייר ההתעסקות הזאת נשמעת כמו הטרלה. צריך להבין נפש של אישה לפני שמטרילים בצורה הזאת. ובכלל כל הפרטים המיותרים שסיפקת פה, גם כן. טיפ לטרולים, כמה שפחות לנסות לגרום לסיפור להראות אמין, יותר אמין.

ובהנחה שאת באמת אישה וזו לא הטרלה,
אז שחררי את עצמך מהתעסקות רדודה, ותחשבי על החיים שלך ברצינות.

בכל אופן לא הייתי נעלבת מגבר כזה,
זה כבר ממש עולב. אם הוא אכן קיים.

הוא לא עשה את זה כדי לעשות לך רע,

בלי קשר למעשה הנורא שהוא עשה.

 

אני ממליצה לך לתת לרגשות קצת לשקוע, ואז להחליט מה הלאה, לא כדאי אף פעם להחליט מתוך סערת רגשות, תמיד מתחרטים אחר כך.

ואל תשכחי שהוא האבא של הילדים שלך, אם את תזלזלי בו ותתנקמי בו, גם הם יסבלו.

יכול להיות שאני טועה, אבל סגנון כתיבה לא ככ מתאים לגיל 30/ 7 שנות נישואין.
רק מעלה נקודה למחשבה, שתזהרו במסרים וכו...
אם אני טועה, מחילה.

לא הבנתי

שכשהיו רק 2 תגובות בכרטיס האישי היה רשום נשוי, זכר....

ותיקנתי לנקבה אם זה כל כך מפריע לאנשים פה

שרשורים כאלו יש כאן
האמת נראה לי שלא מהזמן האחרון. אבל נידון ונידוש.

אינך משגיח כשרות של בעלך. וכנל הפוך .

את לוקחת למקום / מדיי/ אישי בגלל חוסר הבנה / חוסר הדרכה, ביצר הקיים אצל גברים. וללא הורדה מחומרת העניין.

סתם הרבה נשים באינטרנט לבין אישה אחת ספציפית.
יש הבדל עצום בין סתם אישה אחת ספציפיץ לאישה אחת שמכירים.
ויש תהום בין סתם אישה שמכירים לאחות.

אני לא יכולה לדמיין את הכאב הזה.

אחרי זה, כמו שכולם כתבו, צריך לחשוב מתוף רוגע כמה שאפשר מה הלאה. אבל קשה מאד להגיד שזה רק עבודת השם שלו והיא לא צריכה להיות משגיחה שלו.

אתה רציני?

אתה באמת מתייחס לזה כאל סתם ייצר?
היא זאת שחסרה לה הדרכה?
או שאולי מרוב תורה שכחת מה זה מוסר בסיסי?

זה הרבה מעבר לסתם ייצר.
וחלאס להצדיק כל סטיה בסיסמה של "נשים לא מבינות מה זה יצר של גבר".
וזה לא עוזר כשמוסיפים את סיסמת הצמד "בלי להוריד מחומרת העניין".

היא לא צריכה להכיל את זה בשום צורה.
וגם גבר עם יצר צריך להתגבר עליו, מה הוא בהמה?
איפה הגבול?!


מי שחסרה לו הדרכה זה גברים שומרי מצוות שחושבים שזה סבבה להתנהג ככה או לא סבבה אבל מובן ומקובל וצריך להכיל. אם כבר.
וגם אם לא הייתם שומרים מצוות, לא להבין שמדובר בחוסר מוסריות בסיסית זה כבר ממש עוול.
מרוב דוסיות אתם שוכחים את האלוהים שלכם.
הזוי.

ולא יודעת, משהו בסיפור הזה לא נשמע לי. מקווה שאני צודקת וזו הטרלה.
למקרה שלא, אז לא הייתי מעבירה סיפור כזה בשתיקה בשום צורה.
אבל גם לא הייתי נפגעת מגבר כזה, כי הוא סתם עלוב.

יש לגברים נטיה לחשוב שבגידה מצד הגבר זה לא כזה חמור..

משחקים אותה שאוי ואבוי אבל בתוך תוכם הם לא רואים בזה משהו נוראי שלגיטימי לפרק בגללו בית (כמו אישה שבוגדת למשל). אולי בגלל שאלפי שנים היה נהוג שגבר שוכב עם כמה נשים וזה היה מקובל, זה אצלם בדם..

במצב הזה. וכפי שציינו.
עיקר התלונה היא עצם התירה אחרי העיניים. ולא הרזולוציה הספציפית.

הכאב ופגיעה והעלבון
הכל לגיטימי ועמוק.
זה לא הזמן לקבל החלטות. תני לעצמך זמן לשבר ולאבל על הזוגיות היפה שהייתה לכם ועל הצער הגדול מול מה שגילית.

כשהגל יעבור, תבדקי עם עצמך מה את רוצה לעשות במצב הנוכחי.
אולי בכל זאת יעוץ אישי? טיפול זוגי? אולי לא.
אבל לא מקבלים החלטות משמעותיות מתוך סערת רגשות
(ותהיה המוצדקת ביותר..❤)

נא לדווח ולשלוח למנהלים,

כי לצערי יש כאן חשש וחשד לאי-אמינות.

וכמובן זהירות יתרה שנדרשת תמיד - גם כאן.

ושלא נגיע לידי תקלה.

 

ולמקרה שהכל אמין - ראשית, חשוב לי להבהיר שלא בכדי יש חשד, ועם מקרים שקרו בעבר כולל מקרים שלאחרונה - אנו מחויבים לנהוג במשנה זהירות כמה שאפשר.

אם הסיפור אמין לחלוטין התנצלות על ההקדמה הזו, ומציעה לפנות ליעוץ מקצועי ולקבל ליווי איך מתקדמים מכאן (כאשר שלל הבחירות נתונות בידייך, אך מאוד כזדאי שייעשו בישוב הדעת ולא מתוך סערת רגשות, וכמובן לתת לעצמך מקום גם להתאבל ולכאוב על מה שנעשה, ותמיכה וכלים להגיע לבחירה הכי טובה עבורך מה ואיך ניתן לעשות מכאן והלאה.

 

הצלחה רבה ב"ה