פורום נשואים טריים (עמוד 78)

(מניסיוני כמטופל, לא כמטפל).

 

א. ברור שאם יש בעיות, אז המטפל לא יוכל לעזור אם לא נספר לו עליהן. לפי הרציונל אנחנו צריכים להתגבר על הבושה, כמו שאנחנו נותנים לרופא עור/נשים להסתכל על מקומות צנועים - לא כי זה קל, אלא בגלל הבנת החשיבות שבדבר. יכול להיות שההבנה הזאת תעזור לנו לדבר ולחשוף דברים אישיים, גם אם לא היום אז אולי בעוד שניים-שלושה מפגשים או יותר (כלומר צריך לדעת שהשאיפה היא כן לספר, וגם אם לא מוכנים לכך עכשיו - הידיעה שזאת השאיפה יכולה לעזור לנו להיפתח בעתיד).

 

ב. אנחנו לא רק רציונליים אלא פועלים גם מתוך חששות, רגשות, דעות קדומות, אינסטיקנטים וכו'. אם למרות הבנת הרציונל אנחנו לא מרגישים בנוח לספר משהו - אז לא מספרים אותו. זה שלך ושל בעלך, ורק אתם יכולים להחליט האם עכשיו אתם מרגישים בשלים להוציא את זה החוצה לאיש טיפול.

 

בשרשור שכתבתי כאן לפני למעלה משנתיים סיפרתי על פסיכולוג ששאל אותי שאלה מאוד אישית ואינטימית כשהייתי בכיתה ט', והוא לא הרפה עד שנעתרתי לספר לו. הפעיל עלי לחצים, אמר שזה בזבוז כספם של הורי אם לא אספר לו, שחבל על הזמן של שנינו וכו'. בסוף נשברתי וסיפרתי לו, ועד היום אני מתחרט על כך.

 

בקיצור:

חשוב לספר, אבל רק כשתהיו מוכנים לכך. אין לחץ.

1. הנושאים שאתם מעלים- תעלו מה שאתם רוצים את עצתו וזקוקים לעזרה.
אם הכל בסדר בתחום - אז כמובן לא חובה. אם יש קושי או משהו שרלוונטי כן מומלץ לספר.
תהיו בטוחים שהוא שמע הרבה סיפורים, סביר להניח שחלק מהם לפחות יותר גרוע/מביך...

ואפשר לדבר במילים נקיות וכלליות, לא חייבים לפרט כל דבר אפילו אם מתארים סיטואציות אינטימיות.
לדוגמה רציתי שנהיה יחד, הוא לא רצה, התאכזבתי.
אני נהנית/לא נהנית טוב לי/לא טוב לי
יש דברים שהוא רוצה ומתאים/לא מתאים לי
יש דברים שקשה לי איתם וכן הלאה.
אם לא נוח לך ולא נעים עם משהו- מותר להגיד אני מעדיפה לא לפרט. לא נעים לי לדבר על זה וכן הלאה.
אפשר לסכם עם בעלך שהוא זה שידבר בנושאים כאלו

אגב כשהולכים לטיפול זוגי כדאי באמת להתחשב גם בעניין הזה שהוא הרבה פעמים חלק מהותי, כאשר בוחרים את מין המטפל.


2. אם המטפל יוזם ושואל בנושא אז אפשר כמו שכתבתי לעיל, לענות דברים כלליים בלשון נקיה ולא גרפית. ואם לא מתאים ולא נעים אז להגיד את זה.
הוא לא יכול להכריח אתכם לעשות משהו שלא מתאים לכם
ואתם כמובן תחליטו עד כמה אתם סומכים ומתמסרים לשיקול דעתו אם הוא רוצה לגעת בנושאים האלה ולכם זה לא הכי

שהיא נפתחת בהדרגה. לדעתי כדאי לטפל כרגע במה שאתם מרגישים בנוח לפתוח ולאט לאט להפתח יותר גם בדברים אינטימיים שחשובים לכם.

זה שהמטפל יודע עליך מידע- אם הוא אדם טוב וחיובי זה אמור להיות פחות מפריע

כל קושי.
אין סיבה להשאיר דברים מחוץ לחדר הטיפול כל עוד הם רלוונטיים.
וברור שזה קשה, אבל יותר קשה לשלם ולהישאר עם תחושה שנעשית חצי עבודה. ועוד בתחום של אישות שהוא מאוד מהותי לקשר בין בני זוג

המטפל עובד עם מה שאתם מחליטים לשתף.
אין פה "צריך"

הדבר העיקרי שחשוב הוא שיהיה איזשהו תיאום ביניכם כזוג ומול המטפל - עד איפה אפשר לחשוף, באיזה שלב.. וזה כמובן דינמי במהלך הטיפול.
אבל צריך להיות זהירים שלא יהיה מצב שאחד מכם חושף משהו על השני שהוא ממש לא התכוון שיצא החוצה ואז זה יכול לגרור נזק במקום תועלת
(ברור שיהיו דברים קטנים כאלה אבל לנסות להיות מתואמים כמה שאפשר איפה הקווים האדומים)

תזכרו שמה שלא תביאו לטיפול- אין למטפל.
אז אם למשל תחליטו שלא מוכנים לדבר על חיי אישות המקום הזה יישאר מחוץ לפנס. זה לא בהכרח רע כי כלים שהוא עובד איתכם בזוגיות יחלחלו גם למיניות אבל אם יש שם קונפליקט שהוא קצת שונה אז הוא לא יתבטא

ולמי ששאל אז למה אנחנו משלמים... ציינתי שיש התקדמות בטיפול, סה"כ אנחנו מרוצים.

עד כה, נושא אישות עלה רק מלמעלה,
ציינתי שיהיה לי קשה לדבר ולהרחיב בנושא ולכן פניתי בבקשת תמיכה ממנוסי הפורום.

אם אתם מרגישים שנגיעה בתחום הזה תביא לכם יכולת לשפר ולהעצים עוד יותר - אז כדאי לחשוב כן לפתוח את הדברים, אבל בצורה שתתאים לכם.

לא צריך לפרט לפרטי פרטים, אלא אפשר לומר בנקודות או יותר בכלליות דברים שמפריעים, ואם וכאשר יהיה צריך לרדת לעומקם של דברים - תבחנו עד איפה מתאים לכם ואיפה לא.

 

אני מאמינה שאתם צריכים להרגיש בנוח עם כל מה שנעשה.

לא לדחוק בעצמכם.

שלא ידחקו בכם.

לא לומר דברים שאתם מרגישים שאתם לא רוצים בשום צורה.

ויחד עם זאת לבחון *עם עצמכם* ואח"כ מול המטפל - מה אתם כן בוחרים לפתוח, ומדוע.

ואם אתם רוצים לשפר ולעבוד על דברים כמובן לקחת בחשבון שאם הם לא יעלו לא ניתן יהיה לדעת אותם...

זה ניגון מאוד אישי שלכם, שצריך להלך בו בעדינות וברגישות, שתרגישו שגם יש מענה לכל מה שאתם צריכים ונוגעים בכל הנושאים ש"יושבים עליכם", וגם שאתם מרגישים עם זה בנוח.

 

לגבי מה שכתבת שאת מרגישה רע אחרי כל מפגש - נסי להעלות זאת מול המטפל. 

נכון שמדברים על דברים שלא תמיד נעימים ויש נגיעה בכאב, אבל בכללי המגמה כן צריכה להיות של התקדמות, של שיפור, של רווחה נפשית.

לא כל פגישה אפשר להגיע לכך, אבל בתור מגמה בהחלט.

והמטפל צריך להיות קשוב לרגשות הללו שלך ולתת להם מענה או הרגעה/תמיכה וכדומה. זה חשוב מאוד השקיפות מול המטפל. הוא שם בשבילכם ולא להיפך.

 

ב"הצלחה רבה יקרה, שתראו ב"ה המון ברכה וטוב

הרבה מטפלים רואים ביחסי אישות תמונה לזוגיות עצמה,

וזה בהחלט עוזר לשוחח על זה ולהבין משם דברים

זה לא נעים ולא נוח, ותעני על זה רק כשירגיש לך בסדר,

אז לשאול על זה זה נורמלי לחלוטין,

כמובן שלשים לב לדרך בה זה נשאל ושאין זליגה אבל בעיקרון זה בסר גמור נורמלי מתבקש ואף עוזר 

https://www.gov.il/he/departments/guides/residential_noise

 

בהצלחה

אם הרעש חריג ניתן לדרוש ממנו להחליף מדחס.

אם הרעש הוא סביר אבל מפריע לך ספציפית.
אפשר לבקש ממנו להחליף למדחס שקט יותר.
אולי להשתתף בעלות חלקית

אבלצהוא דיי רחוק מהחלוןצשלנו.
מה שכן, בהתחלה הצינור של המזגן היה מעל המנוע של המזגן שלנו (והמזגן שלנו צמוד לחלון בחדר שינה). והטיפות כשהמזגן דולק חירפנו אותי ממש. טק טק טק כל הלילה בתוך האוזן שלי.
אז יכול להיות שזה על אותו משקל😷
ביקשנו ממנו להסיט את הצינור הצידה.

את התואר הראשון, במחשבות על הסבה/ תואר שני מכניס בע"ה
(לשנה הבאה סגרתי משרה מלאה, אבל בגלל שהוא לא עובד הרבה והמקצוע שלי לא כ"כ מכניס, אני גם מחפשת השלמת הכנסה כלשהי)

לדעתי - אל תקרעו את עצמכם.

עבדתי במהלך כל התואר שלי, הציונים נפגעו בגלל זה, הזמן הפנוי שלי נפגע בגלל זה, וגם העבודה עצמה הייתה סבל אחד גדול (שירות לקוחות, ואין סיוט גדול יותר מלשרת לקוחות ישראליים).

היום אני מרוויח בחודש אחד מה שהרווחתי קודם במשך 7 חודשים. לא כגוזמה, אלא באמת 7 חודשים. אני מתחרט על כל רגע שבזבזתי בעבודה הזאת.
אם הייתי לוקח הלוואה על הסכום שהרווחתי במשך שנה, הייתי יכול להחזיר אותה היום בלי להרגיש בכלל.

לעבוד בניקוי מדרגות או לקרוע את הגב במלצרות בשביל 500 ש''ח בחודש שהם 6,000 ש''ח בשנה? לא חבל? עוד מעט זה מה שהוא ירוויח בשבוע, או פחות מזה אם הוא לומד הייטק, ובאמת שלא שווה לבזבז את הזמן בשביל 30 ש''ח לשעה כאשר בעוד שנה-שנתיים הזמן שלו יהיה שווה פי 5.

אני חושב גם על כל הפעמים שחסכתי על איזו הוצאה קטנה שהייתה יכולה לשפר לי את החיים (החל מאוכל ועד תחבורה וכו'), ובאמת שהיום אני מבין שהייתי אידיוט

אני נגד לחיות היום על חשבון העתיד, אבל במצב שבו יש ודאות גבוהה שבעתיד השכר יעלה פלאים - אני לא רואה טעם להיקרע בהווה על עבודות משעממות וסיזיפיות.

אני עבדתי בקטנה באיזו עבודה משרדית, והוא קצת שיעורים פרטיים... ממש לא נטחנו... השתמשנו בחסכונות, ולי יש גם מלגה שעוזרת (שנינו לא משלמים על התואר, אבל לי יש גם מלגת מחיה) פשוט הוא רק בהתחלה, בשנה א' ולא נראה לנו נכון לחיות כמה שנים על הלוואות... במיוחד שאנחנו מקווים לילדים עוד במהלך התואר שלו בע"ה.
במהלך השנה הוא לא יקרע את עצמו, אלא יעבוד בקטנה... שיעורים פרטיים זה כסף טוב פר שעה. ואני כבר לא אהיה סטודנטית, אז כל עוד יש לי זמן להעמיס השלמת הכנסה בצהריים אחרי העבודה, למה לא? גם ככה הוא חוזר מאוחר מהלימודים וכרגע אין ילדים... אז גם שלא ישעמם לי וגם לעשות כסף על הדרך.
ולגבי הקיץ - אני מסיימת כבר ועוד לא מתחילה לעבוד, והוא לא עושה סמסטר קיץ, אין בתואר שלו... אז כדאי לנצל את הזמן לעבודה, לא?

התייחסתי לעבודות לא נעימות, כאלה שגורמות לך לסבול מכאבים פיזיים או נפשיים תמורת שכר נמוך. לדעתי כדאי לוותר אם אלה האפשרויות, אפשר היום לקחת הלוואות עם דחיית ההחזרים לאחרי התואר.

אם יש עבודות קלילות יחסית ובשכר גבוה, אדרבה. זה מעולה.

הורים עובדים רבים מחפשים בנרות מסגרות לילדים שלהם. אם תצרו מסגרת כזו או תציעו לשמור על ילדים, זה נשמע כמו משהו שיהיה לו ביקוש גבוה.

ולא יודעת אם יקחו אנשים "זרים" 😬
בייביסיטר נראה לך גם יהיה ביקוש?

אבל אכן בעיה שאתם אנשים "זרים"..
מצד שני הורים באוגוסט ממש נואשים, ואין מסגרות או שהן ממש יקרות.
אולי אפשר להתחיל להציע את עצמך לפני כן במילוי מקום במעון, או בצהרון או משהו דומה, ואז יכירו אותך משם.

במיוחד אם תפנו לגיל גן ומעלה, אז הורים פחות חוששים (על תינוקות שלא מדברים הרבה יותר חוששים)

קייטנה באוגוסט זה משהו שהורים עובדים מוכנים לשלם עליו הרבה... תלוי באזור שתעברו אליו אבל אפשר לבקש תשלום די גבוה

אמרת שהוא לומד מקצוע מכניס
אז אם זה במקרה במחשבים או שאר מקצועות ההיטק יש מסכות סטודנט בשכר טוב וזה מקדם את הקו"ח
גם בראיית חשבון זה ככה ומניח שיש עוד מקצועות.

ואין משרות סטודנט משתלמות לפני שנה ג'... אז בינתיים אנחנו מעדיפים שהוא יריץ וכמה שפחות יפרוס את התואר.. תודה רבה

ואולי תגיעו להחלטה ששניכם לא מעירים זה לזה מול הילדים
כדאי להחליט על שם קוד שתשתמשו בו מתי שאת חושבת שצריך לעצור את הכעס שלו מול הילדים ותנסי שזה באמת יקרה רק כשזה מצדיק את זה ולא על כל שטות

א. ממש ממש ממליצה להמנע מהקטע הזה של להעיר אחד לשני. תזכרו שלאף אחד מכם אין את האמת בכיס. אתם גם לא חייבים לחשוב אותו דבר על הכל..
לגיטימי לגמרי שהוא רואה דברים בצורה אחת ואת אחרת.
ובאמת להעיר אחד לשני ליד הילדים זה בעיני דבר מאד לא מומלץ.
ב. בהמשך לזה גם 2 ההורים לא חייבים להגיב בדיוק אותו דבר לכל עניין. ילדים יודעים שיכול להיות שאמא קצת יותר קשוחה מאבא או הפוך, והכל בסדר.
ג. אם יש לך קושי אישי מול תגובה של בעלך, זה עושה לך רע שהוא מתנהל מול ילד בצורה קשה או כל דבר אחר,
תדברי איתו *אחרי זה*.
לא כי האמת בכיס שלך, אלא כי קשה לך לראות שככה הוא מתנהל ולכן *את מבקשת* שימנע מזה.

שיהיה רק ביניכם בפרטיות ולא ליד הילדים, ולא "בזמן אמת" מול הילד עצמו.

כי אז אותו הורה ש"ננזף" ע"י ההורה השני מול הילד - יכול להרגיש בושה, כישלון כהורה, עלבון מול הילד שלו ומול עצמו וכן הלאה...

 

לכן כדאי בזמן רגוע ללבן בשיח מברר ומעמיק ביניכם את כל הדברים.

 

בזמן אמת אפשר לסמן וללכת רגע לצד, לחדר, אבל להשתדל לא ליצור מציאות שאני סותר/ת את בעלי/אשתי מול הילד או גורם לו/ה לבושה...

 

בצורה הזו נוכל גם לשמור על מה שחשוב לנו בחינוך הילדים,

גם להגיע להסכמות ולגשר על פערים,

ליצור הקשבה הדדית וכבוד הדדי בין הדעות של שנינו,

וגם לשמור על הכבוד אחד של השנייה בעיני הילדים ובעיני עצמנו ובן/בת זוגנו, שזה גם מאוד חשוב.

 

ב"הצלחה רבה

כמה שאחד הצדדים יכול לטעות ולהזיק במעשה מסויים, זה עדיין שווה לתת לו לטעות ולדבר איתו אחכ ולתקן. התיקון יהיה יותר משמעותי

דיס

כן ממליצה- זה לא קסם והם מראש מדגישים שאין קסמים או שיטות.

אם המטרה היא ילדים ממושמעים ונקיים- גישת שפר לא נותנת לזה מענה.

מה שאני הצלחתי להשיג עם לימוד וטיפול בגישה הזו זה בית ש*בשבילי* יותר נעים וכיף להיות בו. פחות דברים בבית שמפחידים, מתסכלים או מעצבנים אותי.

מעבר להרי החושך מפרידים לא מעט מסגרות... נשמע כמו משהו קלאסי שיהיה נפרד. במקומך הייתי בודק

בדרך כלל הקורסים בנפרד משעות הפעילות ממה שאני מכיר

איך אתה מכיר?
אתה מציל בחוף בגואה?
מעביר שיעורי התעמלות במים לגיל השלישי?
תרפיסט וואטסו בבריכת כוסמין?
ואם כן-
האם מחייבים אותך בכובע ים?

ורק הבריכת כוסמין נשמע לי הזוי
אני לא יודע לשחות חוץ משחיית כלב כלום, בקושי שורד את הטבילה במקווה... אני אציל או אלמד שחיה?
עדיף שלא

נשמע שיותר הולם אותך להוציא רשיון סקיפר על אבוב בנקבת השילוח

רשיון סקיפר על אבוב??
נשמע יותר מסוכן מלהציל בגואה. נקבת השילוח זה לא חד סטרי?
כרגע אני עובד על רשיון צניחה חופשית ממטוסי קמיקזים יפנים (הקורס נעצר בגלל מחסור בטייסים) אבל זרקת רעיון

כמה זמן לקח לך לחשוב על הקאמבק הזה?
חדסטרי זה באמת מבאס כי צריך לסחוב תאבוב חזרה להתחלה כל פעם.
עזוב יפנים, בשביל זה יש לך ילדים
שיסחבו לך אבובים
יגלגלו לך תה צמחים אורגני בערב,
בוץ בבוקר
אבאשלהם גם צוללן במקווה וגם סקיפר. כבוד.

חושב על הקאמבק הזה כבר כמה ימים
לא שותה בוץ ולא תה

אתה בהחלט מאתגר
תנסה ג'וס נבט חיטה וקוקוס עם שוט ויסקי.

נ.ב. לא יפה לומר אי אמת קבל עם ועדה

וויסקי זה יותר הכיוון כל שאר המילים לא בשבילי...

העניין של הבריכת כוסמין
גם מחזק את שרירי האגן וגם כמעט בלי גלוטן
אני נרשם

קילומטרים?
לא מוצאת מידע באתרים...

שימי לב שהם שמים gps על הרכב וכל קפיצה של הרכב על איזה בור הם מתקשרים לוודא שהכל בסדר 🙂

ליברה, AIG, ביטוח ישיר, ווישור.

 

בכולן אפשר לקבל הצעה תוך 2 דקות דרך האינטרנט, ובכולן אם לא תבצעי רכישה של הפוליסה בסוף התהליך - יתקשר אלייך נציג לשאול למה לא סיימת, ואז הוא ייתן לך הצעה טובה יותר ממה שהיה כתוב באינטרנט.

 

אני כבר שנים לקוח של החברות האלה בכל הביטוחים שלי, ואני מקבל מחירים שהחברות המסורתיות לא יכולות אפילו לנסות להתחרות בהם.

 

(כמובן אין לי שום קשר עסקי עם אף חברת ביטוח מלבד היותי לקוח לא משמעותי שלהן...)

כשרות רבנות רוב הבשרים והעופות מהדרין

טרם נתקלתי במסעדת גבינות בסגנון מזרחי 😛

זה פחות או יותר פיתרון הקסם של משה

זה שינה לי אוטומטי

היסטוריה>ניקוי נתוני גלישה> לסמן וי על מטמון ווי על 'משחר ההיסטוריה'>אישור. זהו

נסית בדפדפן אחר ?

את ערוץ 7 בדפדפן שלא לדבר על פורומים וזה בכל מכשיר סביבי

 

בכל מקרה לא עובד

האם יש לך אינטרנט מסונן?

הזו רק באנדרואיד 11
זאת אומרת שהפלאפון הישן מצליח להיכנס
או המחשב עם דפדפן פייר פוקס

קרה לי כשלא הייתי מחוברת.

אחרי שהתחברתי זה נפתר

@משה הצילווווו

ערוץ 7 התחברות

זה ייקח אותך לדף ההתחברות ישר, תתחבר שם ואני מקווה שאז יעבוד לך

לא הולך

היה איזה הבלחה של משה שזה קשור לדפדפן של שיאומי

אבל אין לי שיאומי

יש לי אל גי

ורילמי

משום מה שאני על מצב סודי זה נותן..

בגדול - זה מאוד אינדיבידואלי.

מה שחשוב הוא ששני בני הזוג יגיעו בשלים לחתונה ולכל המהות של חיי הנישואין.

בין אם זה יקרה בגיל 18 ובין אם זה יקרה בגיל 35, העיקר הבשלות והנתונים הספציפיים של כל זוג וזוג (ושל כל אחד מבני הזוג שמרכיב את הזוג עצמו כמובן...)

מודעות,

העמקה בדברים,

בחינת המכלול,

לימוד זוגיות ומהם חיי הנישואין ומה הם דורשים,

ועוד העמקה ומחשבה

 

אם השיקול הוא כלכלי אז השאלה היא לא מתי להתחתן אלא מתי ללדת ילדים
אכן ילדים זה יקר ושכל אחד יחשוב מתי הוא רוצה ללדת אותם, יכניס לשיקול כמובן גם עוד דברים כמו שיקולים דתיים, מספר הילדים שהוא רוצה , הבריאות שלהם (כידוע גיל מאוחר מעלה את השכיחות של שלל בעיות ) ועוד.
זוגיות בלבד מכפילה את ההכנסות ולא מכפילה את ההוצאות. אז זה לא כל כך שיקול.

עוד עניין כלכלי הוא שחתונה לרוב מוסיפה רצינות לחיים. מתחילים לשחק על כסף גדול והשקעות ארוכות טווח.
את רוב הכסף שיש לי היום לא היה לי אם לא הייתי מתחתן צעיר

לדעתי הכסף הוא שיקול צדדי יותר בעניין
אבל אני עונה למה ששאלת

לק"י

שכירות
קניות וכו'.

ההשוואה שלו היא לרווק שלא גר אצל ההורים
אז יש שכירות ויש קניות

כמה זוגות נשואים את מכיר משלמים 2400 לחודש שכירות במרכז? ועוד 1500 הוצאות?
לגב חתונה שמוסיפה רצינות, אתה לא חושב שחתונה מאוחרת היא פשוט לעבוד לאט אבל בטוח?

זו דירת 30 מ"ר עם קיר גבס לחלק בין הסלון לחדר.
אני גר בסלון וליד הקיר גבס הפינה האישית שלי

אחרי החתונה חיינו מ2700 שח סך הכל

אמנם לא גרנו במרכז אבל זה עניין של תעדוף על מה בוחרים להוציא את הכסף. זה גם היה לפני איזה עשור ככה והמחירים היו זולים יותר.

אבל עדיין אתה מוציא נגיד 4 בחודש עם שתי משכורות כאלו אפשר לגור בדירה קצת יותר גדולה. נגיד 4800;שכירות ו3 הוצאות כל אחד ממשיך בדיוק עם מה שהיה לי לפני.

כן זה לאט אבל בטוח , נשואים זה מבגר.
אחרי שנה כבר למדנו לשלב עבודה ולימודים.
ושנה אחר הרוחנו הרבה יותר כסף ,קנינו דירה ושלימנו את המשכנתא נוסף על השכירות .זה לא היה קורה אם לא היינו מתחתנים.
אין רווח בלי סיכון

וזה כאמור רק מהבחינה הכלכלית . וזה הרבה פחות חשוב משאר הדברים שכבר כתבו פה אחרים

אבל עוד דבר , אתה כבר לא בן18 והשאלה עכשיו היא לא האם מה שעשית היה הכי נכון , אלא מה נכון לעשות עכשיו. האם עכשיו אתה רוצה להתחתן ?
מה זה משנה מה היה ? זה המסלול שלך בחיים והוא כנראה טוב לך. ואם עשית טעות זה גם כבר לא רלוונטי עכשיו. אין מה לחפור בעבר.

נכון להינשא (במידה ומוצאים כמובן)


מתי אדם מספיק מוכן ובוגר? לדעתי ע"פ רוב בין גיל 18 ל27. כמובן שיש חריגות לכאן ולכאן וראוי לשאול גם את הסביבה ולא להסתמך על דעה אישית בלבד.

אין תשובה מוחלטת המתאימה לכולם.
זה תלוי בהרבה גורמים משתנים.

אחותי הקטנה התחתנה כשהיתה בת 18 וחצי,באמצע שירות לאומי,והביאה ילדים תוך כדי לימודים ואח"כ תוך כדי תחילת עבודה.
לה ולבעלה זה התאים וזרם.
אבל לא לכולם זה מתאים.
יש כאלה שלא מתאים להם גם ללמוד וגם לקיים חיי משפחה.
בקיצור-זה אינדיבידואלי לגמרי!

נישואין הם לא משחק או תכנית כבקשתך
נישואין הם התמצית של ואהבת לרעך כמוך
תמצית ההענקה

כולנו נמצאים על הספקטרום בין נרקיסיסטים שדואגים רק לעצמם וגם אם הם בתוך קשר האחר כלי שרת לגחמותיהם לבין בעלי הענקה גדולה

השורש לואהבת לרעך כמוך הוא שהאדם יחיה בתוך שלמות מסויימת עם עצמו והוא אוהב את עצמו והאגו שלו יציב

כשהאדם הגיע לשלב הזה משתדך עם מתאימה שגם היא יציבה עם האגו שלה זה הגיל

מאחל לך שתבנה בזמן הנכון לך בניין עדי עד עם הרבה ילדודס חמודים

אבל הכי חשוב זה לרצות את זה בעיני, כי זה אומר שאתה מוכן ובשל.
וזה נשמע שאתה לא שם. כלומר אתה מחפש נוסחאות
מתי הכי כדאי
ואיך אפשר גם לנצל את הזמן וגם שיהיו הרבה ילדים
אבל לא נשמע שיש לך רצון להכיר מישהי לאהוב אותה ולהקים איתה בית.
עד גיל מסויים לגיטימי וטבבעי, משלב מסויים כדאי לעשות בירור עומק אם אין משהו שתוקע אותך ולא הולך להעלם...
לדעתי אם בחור בגיל 24/25 לא מרגיש רצון וצורך כדאי להתחיל לבדוק.


מעבר לזה לגבי מוקדם ומאוחר
לגמרי כל אחד מצבו ורצונותיו (ומה שמזמנים לו החיים)
יש כל מיני סוגי אתגרים בכל מיני שלבים.

בגילאים כמו 28, 30 ומעלה זה לרוב כבר נהיה באמת מורכב כי כל אחד כבר בעצם יוצא מהבית/צבא/ישיבה ומתחיל לבנות לו חיים בודדים בעצמו
וזה יכול להפוך את הנישואין אחר כך למאתגרים יותר.

אבל אם אתה מתלבט בין גיל 19 ל23 בעיני מאד תלוי אדם

שאם היית רואה שרשורים קודמים שלי ורואה את היחסים עם ההורים היית יותר מבינה.
גדלתי בבית שאסור להתפשר על מצוינות ברמה הכי גבוהה. ואסור לבזבז זמן. מהיום שאני זוכר את עצמי היה ברור להורים שלי לאיזה בית ספר אני אשלח את הילדים שלי.
אני לא אפרט את כמה הם היו לוחצים וחלמו שנקבל פרס נובל וחשבו שאני גאון בלי סיבה, או שניסו לחשוב איזה בחורה מתאימה לי מאז שאני בכיתה ט, **רק אציין שהתנהגות כזאת גורמת להעריך חופש של רווקות וגורמת לאנטי לחיפוש אחרי תארים מהטכניון או למהר את כל זה.**
אחרי הכל אני מכיר הרבה אנשים מאוד מוצלחים (צוקרבגר, סטיב ג'ובס, מייסד אלי אקספרס וכו') ללא תואר והארי טרומן היה חקלאי בגינה של אבא שלו עד גיל 30.
ואני לא מחפש נוסחאות. ברור שאני עושה מה שטוב ל ב עצות מנסיון חיים יכולות לתת פרספקטיבה
ואין מה להציע לי ללכת לטיפול בעקבות התקלות עם ההורים שלי. עברתי אחד כזה ואני יכול לפרט אם מישהו מעוניין

עכשיו אפשר להבין למה אתה בודק כמה זמן אפשר לבזבז במסגרת המצויינות הדרושה

אני אגב האחרונה שחושבת שצריך דווקא תואר כדי להצליח או להגיע לאיזשהו מקום בחיים.

אז לאור הרקע שלך אני אתן לך עצה אחרת;
אל תנסה לברוח מההורים שלך ומהדוגמא שלהם, או לעמוד בציפיות בלי לעשות מה שאתה רוצה
אלא תשתדל ככל האפשר להתחבר לרצון הפנימי שלך
להבין מה באמת נכון *בשבילך*
אפשר לעשות טבלה שתעזור לך להבדיל;
מה אבא ואמא שלי מצפים, מול מה אני רוצה לעשות.
אפשר בסוף להתחשב בהם אם זה נכון לך
אבל תדע ממה הנתונים משוקללים...

שתשים לב שהדברים שאתה עושה הם לא מתוך שההורים שלך השפיעו עליך *כן* לעשות משהו, וגם לא מתוך ריאקציה אליהם, למשל לא לעשות תואר בכח כי ההורים דחפו שכן וזה כל כך עצבן עד שבורחים לקצה השני.
בשתי המקרים האלו בן אדם יכול להיות מופעל על ידי ההורים שלו ולא על ידי הרצונות שלו.
רק לים לב שמה שאתה עושה הוא כי חשבת עליו בצורה נקיה ובחרת אותו כי זה מה שאתה חושב לנכון ולא כי זה הפוך ממה שההורים שלך רוצים או משהו כזה.
אני לא אומרת שאתה לא עושה את זה, כן? אני רק אומרת כנקודה למחשבה ומשהו לשים לב אליו.
אם אתה כבר שם לב לזה, מעולה.
בהצלחה

את מבינה שאת מעלה דילמה של שנות העשרה המאוחרות או לכל היותר שנות העשרים המוקדמות? ולא דילמה של גיל 28? את רוצה להסביר לי שזה חשוב לצחצח שיניים?
צר לי לשבור לך את הסטיגמה אבל במהלך חיי עשיתי דווקא להורים פעמיים בלבד. פעם אחת בגיל 17 זה היה משהו שקשור למקום שהתנדבתי בו (סיפור ארוך) ובגיל 21 אמא דרשה ממני להסתפר מיד. ואז לא הסתפרתי חצי שנה. זהו.
אבל זה יכול לפתח כיווני חשיבה חדשים. לקחת דברים שאנשים אומרים בערבון מוגבל או לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. גם דברים שהתחנחת עליהם ואתה רגיל עליהם כל השנים. שזה דבר חשוב בפני עצמו.
אני כבר אמרתי מי האנשים שהוכיחו לי שלא צריך הצטיינות אקדמית רשמית בשביל להצליח בחיים.
כשעבדתי בדלק אחרי הצבא וכל מי שראיתי היה סטונדט או למד איזה מקצוע ואף אחד לא היה שם בשביל להישאר אלא כעבודה זמנית (חוץ מתחנה מסוימת ויחידה בה היו 3 עובדים שהמשיכו לעבוד אחרי הפנסיה במינימום, דבר לא הגיוני מצד עצמו) כן התחזקה אצלי התזה שמי שעובד כל חייו בעבודה פשוטה הפסיד את חייו פחות או יותר.
אבל ב2021 כשעבדתי בשופרסל ובהום סנטר וראיתי עובדי מעדנייה קופאיות מלגזן ונהג טנדר שמרוויחים הרבה מעל המינימום הבנתי שזה בלוף. ולא הבנתי את זה מתוך ריאקציה להורים שלי.
(הם אמנם לא מרוויחים כמו בהייטק אבל בתן ביס ראיתי שעובדי הייטק עובדים אחרי 11 בלילה...)
אגב אני זוכר שאמרת שתפסיקי להגיב לי. רואים מהתגובה שלך ועוד תגובות כאן שיש כאן נשים שכנראה לוקחות אותי כפרויקט (ונראה שיש עוד גבר אחד כזה בפורום הזה...)
איך אני אמור להגיב לזה??

ושהם ממשיכים להגיב לך בסבלנות ובאכפתיות כי מן הסתם אם לא היית רוצה תגובות לא היית כותב פה פוסטים
העליתי לך נקודה למחשבה, אמרתי שאם כבר חשבת עליה אז סבבה
יכולת פשוט לומר תודה. לא רלוונטי.

אפשר לצאת מנקודת הנחה שהתבגרתי מאז גיל העשרה. כמו בשרשור על הריב עם ההורים, אפשר (ואני לא מדבר עכשיו עלייך ספציפית) להניח שאם לא תמיד ארוויח מספיק כמורה פרטי, אוכל לחשוב לבד על הרעיון לשלב את העבודה עם עבודה אחרת בבוקר. אני לא מפגר או מקובע ומאמין שחייבים עבודה אחת כל החיים.
וכדאי לקרוא מה אני כותב, לדוגמא על מכלול הגורמים שגורמים לי לא לרוץ אחרי תואר בהצטיינות מהטכניון.

סתם נתתי את זה כדוגמא
יותר במחשבות על נישואים וגיל ובשלות וסיבות וכו.
אתה מכניס את ההורים שלך לכל שיח ולכל שאלה שאתה מעלה, בעקבות זאת רציתי להעלות את המודעות לזה שלפעמים עושים דברים בגלל ההורים אפילו שלא רוצים. ולא, זה לא קורה רק בגיל ההתבגרות זה יכול לקרות לכל אחד בכל שלב בחיים בלי לשים לב, וזה נורמלי. אין פה שום אמירה כלפיך אישית או הנחה שלא התבגרת. בכלל לא.
זה לא שאחרי גיל מסוים בכל נקודה בחיים אניני לגמרי מאה אחוז מודעים לכל הסיבות שגורמות לנו להתנהג בצורה מסוימת. אנשים הם דינאמיים, רגשות לפעמים צצים בגיל מאוחר, לפעמים מניחים הנחות בגיל שלושים ופועלים לפיהם ומגלים בגיל 36 נגיד שההנחות האלו לא היו נכונות או שהם היו נכונות לפעם ועכשיו נתונים השתנו ושכחנו לחשב מסלול מחדש וכן הלאה.
אז לא ניסיתי ללמד אותך לצחצח שיניים ולא להניח שלא התבגרת, אלא העליתי
פשוט נקודה למחשבה בעקבות מה שכתבת (וכן קראתי)
ונקודת המוצא היחידה היא אכפתיות
כמובן שזה בסדר גמור אם זה לא מדבר אליך ואתה חושב שאני לא מבינה את הסיטואציה שלך. קורה.

שהעלתי את ההורים שלי בהמלצה על אבקת כביסה, על איך שיפצתי את הבית (שהיה ממש ממש ממזמן אבל רוב הזמן הזה לא הייתי בפורום...) על מיתוס מלחמת ששת הימים, או הפוסט על פייסבוק.
תודה על הדאגה אבל חשוב לא לקחת דברים לקצה.

כלומר- מתוך השרשורים שלך, אני אישית חושבת, שהתשובה עבורך היא "עכשיו".

עכשיו זה הזמן לחפש ולהתחתן.

למה?

כי במובן מסוים החיים אחרי החתונה הם החיים האמיתיים. 

לא שח"ו לפני החתונה זה רק חיים בכאילו,

אבל בכל זאת, אחרי החתונה אתה מתחיל את העבודה הקשה של החיים... ויחד איתה מרוויח את השמחה הכי עמוקה של החיים- בקשר זוגי ובגידול ילדים.

אז למה לחכות?

זה לא שאתה בן 18 ואין לך גרוש.

יש לך פרנסה ב"ה

אתה יודע בגדול מה אתה רוצה מהחיים שלך.

אז יאללה, אין ענין לחכות.

אתה יכול להתבשל עם תהליכים ותובנות ועוד ועוד תוך כדי הכרות עם בחורות פוטנציאליות. 

 

ברור שאני מחפש, כבר שנים...
וכמו שכתבתי, אי אפשר לשלוט במתי תמצא ולכוון בדיוק לזמן המתאים לך...
השרשור נועד לתת פרספקטיבה, יתרונות מול חסרונות של כל דבר, כדי לדעת למה לצפות, פחות או יותר...

זה סתם התבחבשות לא מועילה.

מה זה למה לצפות...כל אדם הוא עלם ומלואו, קל וחומר שכל זוג הוא עולם ומלואו.

תמיד יהיו דברים לא צפויים.

תמיד יהיה צורך להתמודד עם עניינים שלא חשבת עליהם.

וגם אם חשבת עליהם, זה לא כ"כ משנה, כי ההתמודדות על אמת היא התמודדות בכל מקרה.

לפעמים,

עדיף להיות פשוטים.

ללכת עם שכל ישר ופשוט, לצרף אליו לב פתוח וכנה ואמונה בה' ואז יהיה אפשר ללכת ברוב הדרכים שתבחר ולהתמודד עם מה שהחיים יזמנו לך. 

חיי הנישואין הם עבודה מתמדת דינמית ומאתגרת בכל גיל ובכל מצב, ובאותה מידה יכול להיות בהם משהו מיוחד ומדהים בכל גיל ובכל מצב.

גם בפן הכלכלי, רבים מחברי שהתחתנו ילדים איכשהו מסודרים הרבה יותר טוב ממני כשהתחתנתי מאוחר לאחר שנים של קריירה מכניסה, ככה שזה גם לא משנה.

 

מה שחשוב לדעתי זה להיות מגובש על אילו ערכים אתה מעוניין לבנות את הבית שלך, אם יש לך את זה ובאופן יציב לדעתי זה מספיק. 

סגורה הרמטית... מקום מדהים

ואני מכירה גם משהו שווה ברמה ג

כתבתי בשיחה אישית

עקרונית, ברור שזה לא דבר טוב (עזבי "סימן".. זה לא הענין).

 

זה כאילו דבר בסיסי בחידוש של הנישואין, לא כמו חדרים של שני אחים עם חדרים פרטיים..

 

 

אלא מה? שאת העלית כאן לפני כמה חודשים (הסתכלתי כעת בכרטיס), נושא מאד כאוב. טעות קשה ובוטה מאד שהוא עשה, כאשר העלה נושא של קשר שהיה לו קודם הנישואין, בתוך הנישואין. 

כתבת, שאח"כ אמר שהיה מבולבל, הודה בטעות, אמר שרוצה רק בך וכו'.

 

אם זה הרקע גם למה שקורה כעת - אני מציע שתחשבי קצת עם עצמך:

 

נניח שהיית מאמינה בלב שלם שהוא אכן חזר בו מזה לגמרי, לעולם לא יהיה בשום קשר איתה וכמובן גם לא ייענה לנסיון כלשהו כזה מצידה (שמן הסתם לא יקרה), האם היית מוכנה ויכולה לקחת מה שהיה בחודשים הראשונים, כ"בלבול" כפי שאמר? כדבר שאת יכולה כבר להתעלם ממנו?

 

לדעתי, יתכן שזו שאלת המפתח.

 

אם כן, אז תשוחחי איתו, תסבירי לו שוב את עוצמת הפגיעה שבאמירות האלה, גם מצד הריסת מסד האמון של הנישואין, גם מצד ה"השוואה" ומה שזה גרם לך בגלל שמישהו שנתת בו אמון ואמור להיות הכי קרוב אלייך, אמר לך (אם כי, מצד האמת, אל תחשבי על עצמך שמץ רע בגלל זה. אם ה"ראש" שלו היה כזה, שאחרי שהתחתן דווקא איתך, מצא לנכון לחשוב על ההיא שאיתה לא התחתן, זה מראה על בעיה אצלו בלבד. לא שום-כלום אצלך).

 

תאמרי לו שאת רוצה לדעת במאה אחוז שהוא מתחרט על זה, לא רק כי זה "לא משתלם", אלא כי אינו חושב כך. מצטער, מתנצל, יכול להתחייב שזה לא יעלה אצלו שוב. כי אחרת אין לך מה לעשות איתו... ותאמרי לו, זה גרם ישירות למה שכעת. צעד שאחרת לא היה בשום אופן.

 

יש להניח שייענה - ותפתחו דף חדש. אל תערערי את בטחונך העצמי במקרה כזה. תאמרי לעצמך שהקושי הטבעי שקיים לפעמים בהתרגלות הראשונית זה לזו, גרם ש"יתלבש" על זה הענין של ההיא. מכיר אותך קצת יותר, כבר רק את מעניינת אותו.

 

 

כל זה, במקרה שאת חושבת  שיש ביכולתך להתעלם ממה שהיה, במקרה שהוא באמת מתחרט, מתנצל, אומר שכעת רק את אצלו ובליבו.  במקרה כזה, שהקושי הוא רק החשש שלך שמא זה יחזור על עצמו, נראה לכאורה שאם מביע חרטה מעומק הלב, אפשר לסמוך על כך. והבנין ההדדי החיובי ביניכם, רק יחזק את זה.

 

אם את חושבת שפשוט אינך יכולה להתגבר על הפגיעה שהיתה, כביכול יוצר שינוי מהותי, זו כבר שאלה אחרת.

 

אז תנסי קודם להגיע למסקנה עם עצמך. כך יהיה לך יותר קל גם לנווט ביחס שביניכם.

 

 

כך נראה לענ"ד. 

 

הצלחה רבה. וגם אמפתיה למה שהרגשת..

אני חושב שלא טוב סתם למרוח את הזוגיות אם מאז השרשור הקודם שלך דברים לא זזים.

נשמע שאתם עוברים דברים מאוד כואבים

ואני שולחת לך חיבוק ענק 

 

ואני חושבת לישון בחדר נפרד זה סוג של "משחק" או "תינוקיות" במקרים מסוימים - אם יותר נוח לך במיטה שלך באופן קבוע

ברור שזכותך לילה אחד לישון בחדר אחר כי את נורא פגועה כי זה מה שאת מרגישה , לגמרי לגיטימי

אבל אם הסיבה שאת עוברת זה כדי שהוא יפייס אותך ויבוא אליך להתחנן - תרדי מהעץ....(מכירה את הביטוי?)

 

בנוגע לסימן - זה לא סימן לכלום 

 

לדעתי גברים לא יודעים להתמודד עם רגש ואת צריכה לדבר איתו על הדברים שמפריעים ולהסתכל מציאותית מה הבעיות , מה האפשרויות לפתרונות ביניכם בכל מקרה של חילוקי דעות , ואם לא - להתגרש

 

לעבור לחדר אחר - זה טבעי להרגיש כך ולברוח, ואם מרגיש לך נכון - תעשי את זה... את מחליטה על חיך

אבל זה לא באמת הפתרון, זה לא מה שיעזור או יזיק

מה שיעזור - זה לחשוב על פתרון מציאותי - לסכם ביניכם בכל בעיה או מחלוקת ביניכם ברור מה עושים ומה האפשרויות ומה כל אחד מוכן ומה לא..... 

ממה שאני שמתי לב,

גברים בכללי נבהלים מרגש, לא מסוגלים להכיל אותו וממילא - מתוך התגוננות על האגו הגברי שלהם - מתקיפים חזרה, מאשימים, אומרים דברים לא לענין ופוגעניים

ולכן את בתור אישה צריכה לשים לב שאם הוא מדבר לא לענין ופוגע - רוב הסיכויים שהוא מדבר לא לענין ולא בהגיון, רק מתוך כאב

צורת ביטוי של כאב אצל גבר ואישה (רובם) - זה שונה

אצל אישה זה בדרך כלל יותר בלהתלונן ולבכות ולהתמרמר או לצעוק

ואצל גבר - זה מוסווה - נראה שהוא שכלי וקר, רגוע ושקול - אך למעשה הוא יכול לעקוץ או להגיד דברים לא הגיוניים - ועד שאת קולטת שהוא רק מגן על עצמו -  חבל על הזמן לענות לו........... צריך פשוט לעצור את הלופ ולהבין שהוא מדבר בחוסר הגיון

 

שורה תחתונה, כשאת מדברת עם בעלך על נושאים - תשתדלי לא להביע רגשות מדי - חברות או נשים לא נבהלות כל כך מרגש על פי רוב, אבל גבר - ובמיוחד בעלך שאוהב אותך - נבהל מזה ומתנהג בהתאם - 

אז להגיד בעיות בצורה קרה ורגועה

ואם קשה לך - תצאי החוצה תרגעי ותשתדלי להגיד בצורה קרה - 

שווה לך! כך הוא יגיב יותר לענין ותוכלו לנהל שיח שמוביל לתועלת ולפתרון אמיתי מעשי או לפחות להבנה אמיתית

 

שוב, לישון או לא לישוןבאותו חדר - זה לא הנקודה העיקרית פה בענין - זה סוג של בריחה לא להתמודד לישון בחדרים נפרדים - אם אתם רוצים קשר - אז תדברו על זה ותנסו למצוא פתרונות בדרך שלכם (או שאחד מכם יוותר , או ללכת לייעוץ זוגי של שניכם או אחד מכם, או לדבר על זה ביחד בצורה מכובדת)

ואם את ממש לא רוצה קשר והחלטת סופית שאת מתגרשת - ברור שאת יכולה לישון בנפרד ולהתחיל בהליך גירושין, זו בחירה שלך

אבל זה לא פותר שום בעיה לישון בחדר נפרד, שהוא יבוא לרדוף אחריך ולבקש ממך סליחה - זו לפעמים אשליה או ציפיה גבוהה מדי - וחבל, זה סתם משפיל אותך........

 

מבינה אותך ואת הכאב וכואבת יחד איתך, מאחלת שתראו זמנים יפים, תמצאו פתרונות להכל, ותהיו באהבה ואחווה, שלום ורעות ויהיה לכם תמיד כיף וטוב יחד! כולם עוברים משברים בחיים כך שאתם נורמלים לגמרי! 

 

 

 

מבינה שאת ממש פגועה...
תראי, בעיקרון אין דברים טובים שיוצאים מזה.
זה משדר ריחוק מאוד מרוחק, כאילו, צעד אחד לני הפרדת בתים. אז זה עוד יותר מרחיק....

כדאי מאוד להתייעץ בעולם האמיתי עם המטפל שמכיר אתכם אישית (כתבת שאתם בטיפול, נסי להעלות זאת מול המטפל, אפילו בפגישה אישית אם את מרגישה צורך).

מעולה שיש לך ליווי ותמיכה ומקום, זה מאוד חשוב.

 

שולחת חיבוק גדול ומקווה יחד איתך להמון המון הצלחה ובהירות הדרך ב"ה בכל אשר תחליטו 🙏  

והצלחה רבה בצבא ובכלל

להשתכר בחמישי בלילה זה קו אדום.
שאלה ענקית ומאוד סובייקטיבית כל עוד אין איזה דגל אדום כמו אלימות או בעיה נפשית לא מטופלת

כל קושי שמפריע לאורך זמן צריך לפתור.
זה יכול להיות בשינוי של הסיטואציה, או אפילו בשינוי של הגישה והפרשנות אבל צריך לפתור...
ולפי עוצמת הקושי- כך עוצמת ההשקעה בפתרון

אין שום קושי שצריך להכיל, זוגיות אמורה להיות מקום בטוח ויציב, לפעמים יש בעיות נקודתיות שצריך לבלוע בינתיים כי השינוי באופק או שמקווים שיעלמו מעצמם בגלל סיבה זו או אחרת, או שמחליטים לא לפתור כרגע כי המחיר של הפתרון גבוה מהמחיר של הקושי

אם יש חשש לסכנה לגוף או לנפש אז צריך להתרחק מיידית

א. אם אתם כ"כ סובלים מהחום, והמזגן לא מספיק לכם, כדאי אולי לשקול זאת בפעם הבאה לפני שמאריכים את החוזה פעם נוספת... (למרות שמן הסתם חשבתם על זה והיתרונות עלו על החסרונות, או שפשוט הארכתם את החוזה בחורף ולכן באותם רגעים זה לא היה נראה חשוב).

 

ב. ידידותי לסביבה - תעשו רוח מהפה אחד על השנייה. חסכוני בחשמל - אין שום דרך לקרר את הבית בצורה חסכונית בחשמל. הדרך הכי לא בזבזנית היא מזגן עם דירוג אנרגטי מעולה, אבל גם הדרך הזאת תייקר לכם את חשבון החשמל בצורה משמעותית.

גם מבחינת הקירור עצמו, אין מוצר שעושה את העבודה בצורה טובה כמו מזגן תלוי על הקיר. לא סתם כמעט ולא רואים מזגנים ניידים בבתים של אנשים (אולי חוץ מסוכות). כל שאר הפתרונות יכולים אולי להקל טיפונת, אבל הם לא יקררו כמו מזגן ולא יהיו חסכוניים בחשמל כמו מזגן (ביחס לקור שהם יפיקו).

 

בקיצור, 

תקנו מאווררים טובים יותר מאלה שיש לכם היום וחכו לסתיו.

א. בכל הארץ חם. אנחנו גרים באיזור יחסית קר, אבל יש ימים מסויימים במהלך הקיץ שבכל זאת החום כבד. כמה ימים, שעות ספורות ביום שזה ממש בלתי נסבל.
לא חושבת שהייתי מוצאת איזור במצב יותר סביר מזה בארץ. אולי בסיביר, אבל עם ההתחממות הגלובלית גם זה כבר לא בטוח...

ב. ברור שהכוונה זה ידידותי וחסכוני *יחסית*. לא כתבתי ללא שום צריכת חשמל וללא שום השפעה על הסביבה, בוא נהיה הוגנים.
וחשבתי על משהו נייד כי המזגן עובד קשה מלמעלה לקרר, כי יש לו הרבה מרחב לקרר, משהו נייד יכול לעבוד בצורה יותר נקודתית ותוך זמן קצר לאפשר לי להתקרר ואפילו לכבות אותו יותר מהר, ככה שזה עשוי להיות יותר חסכוני. אני לא מחפשת לקרר בית, מחפשת לקרר אותי.

תודה בכל מקרה. ברור שממתינה בקוצר רוח לחורף, רק שלצערי גם אלה הופכים יותר ויותר חמים.

והבעיה היא ימים בודדים בלבד בשנה -

עוברים לאותם ימים ללינה משפחתית בסלון..

גיבושו משפחתי

ודווקא בגלל שהמזגן תלוי גבוה על הקיר הוא מקרר הכי מהר שיש, זה לא שכולם אידיוטים כשהם מתקינים אותו כך...

אם יש סיכוי שתישארו ליותר משנה - לדעתי להתקין עוד מזגן זה בהחלט שווה
לפעמים גם הדייר הבא אחריכם בתור יהיה מעוניין לקנות ממכם אותו כי עבורו זה יהיה משתלם (יחסוך מחיר של מזגן חדש ואת ההתקנה).
מזגן כזה יותר חסכוני משמעותית ממזגן נייד בצריכת חשמל

למשל בירושלים

וזה לא מקרר כמו מזגן

לדעתי שווה להשקיע במזזגן, זה לא מותרות ולא שווה את הסבל

ששמעתי עליו ממבינים אבל רק בדירת קרקע עם גג צמוד. מגדלים דלעת ודלועים על הגג האפקט של כל העלים מאוד מקרר ומצל ככה קיררו בתים אלפי שנים וזה בדוק ומנוסה.

הייתי מתקין מזגן על חשבוני ושילך הקמצן... תחיו בנחת ותשקיעו במשהו זול כמו הקודמים לפניכם. זה לא צודק אבל מה כן? ואולי תאריכו חוזה יותר בפעם הבאה. לא מבין תעצה לעבור מדירה טובה או לקנות מאוורר... עדיף לקנות מזגן מאשר להתחיל להיטרטר בגלות

באיזור ה1000 חבר התקין עם בעלי.
ומכרנו אותו לאנשים שאחריהן ב850..
היה לגמרי שווה את ה150 שח ויום עבודה
בסוף הקיץ בארץ חם בכל מקום ,ושחם עצבנים וכועסים ובגדול סתם לא נעים. לא הייתי חוסכת בזה.
מאוור וכל הדברים האלה לא באמת מקררים. ובשביל מזגן נייד טוב אני חושבת שתצטרכו להשקיע גם הרבה

יש לשכנים שלי ואני לא יודעת איך בדיוק הוא עובד אבל הוא ממש מקרר להם חלל גדול יחסית (סלון מטבח של קראוון)

מצנן היה לנו פעם והדבר היחיד שהוא עשה זה לתסכל אותי..

תודה!

ולמכור לבאים אחריכם או לקחת איתכם כשתעברו.

מצנן יכול לעזור קצת באיזורים יבשים. המצננים שמשפיעים יותר הם ענקיים ויקרים, לא רחוקים ממזגן.

קנינו שניים ואחד מהם נמכר בסוף לבעל הדירה כשעזבנו.
מזגן היום זה לא מותרות וחבל שבעלי דירה לא מבינים עת זה. ועם זאת, אם מבחינת המכלול של הדירה היא טובה לכם, כדאי להתקין מזגן. בעיניי אין למוצר הזה תחליף והוא ממש בגדר בריאות הנפש והגןף עבורי

מערת חריטון בתקוע
בית הארחה בכפר עציון גם מוציא טיולים מאורגנים

מלא כתבתם האם לזוג או למשפחה..
כותבת דברים שמתאימים יותר למשפחה עם ילדים..

מוזיאון התנך בבית שמש
מוזיאון המשטרה ליד בית שמש
מערת הנטיפים

ממליצה על צימר טל בבת עין.
היינו בסוויטה הזוגית, אבל יש לו גם יחידה משפחתית.

ואז המוכר אמר לי "אחי, תתגבר עליה כבר! חתולות לא אוהבות שעוקבים אחריהן!"

אז קניתי כלב

@בסדר גמור

לבנות את הבית עם בעלך,כל הדמיונות והמשקעים מהעבר

רק הורסים את הבית, תתרכזי רק בזוגיות שלך בלבד, בהצלחה לך אמן.

מנסה לצרף לך דברים שכתבתי בעבר, שיכולים להיות רלוונטיים גם במקרה הזה,

ב"הצלחה רבה

 

מה עושים במצב של הידלקות/פרפרים/רגש/מחשבות על אדם אחר בנישואים –

 

* נכתב בלשון זכר, אך כמובן שמופנה לשני המינים*

תקציר:

זה לגמרי אנושי ויכול לקרות. לא להיבהל בכלל. 

רגש זה לגמרי דבר שיכול להעלות/להופיע וגם ללכת, אם לא "מאכילים" אותו או נותנים לו במה - הוא יכול גם לדעוך כלעומת שבא.

אותו רגש יכול להזכיר גם נוסטלגיה, געגוע לימים כיפיים בלי אחריות, עול, ילדים, עומס וכו', יכול להזכיר תקופה של "חופש"/"שיחרור" ואיך אתה עצמך רווק ורענן ולאו דווקא שאותה אישה היא היא חזות הכל, אלא גם כל מה שהיא מייצגת וכל התקופה ההיא והזיכרון וכו'.

בנוסף, לומר לעצמך: הייתה סיבה שאתה ואשתך דווקא עמדתם תחת החופה ולא אותה אישה. זו הייתה הבחירה שלכם ומה' אישה לאיש.

שזה לא יערער לך אפילו בקצת את הנישואין שלך ואת כל הטוב והקשר שיש לך ולאשתך היקרה.

להתעלם. לא לייחס חשיבות. להמשיך הלאה. ולהמשיך את כל הטוב שיש בין אשתך לבינך ולהעמיק את כל הטוב הזה בכל המובנים ביניכם.

והכל בסדר! לאט לאט אם תשקיע את כל האנרגיה שלך בביתך פנימה גם הרגש הזה ידעך לו והאהבה בינך לבין אשתך תעלה 

 

 

ועכשיו באריכות - 

 אני חושבת שדבר ראשון שצריך לעשות אם יכול להתחיל להיות מצב כזה -

כמובן אחרי שמנסים ככל יכולתנו ***שזה לא יקרה*** כולל הכל:

לעשות חסימות

הגנות

סביבה בטוחה גם בעבודה

לא ליצור יחוד

לא ליצור שחנשי"ם

לא ליצור יחס אישי גדול מדי

לא להביט הרבה

לא "להכניס את עצמנו בכוח" לזה (לפעמים היצר אוהב מאוד לעשות רומנטיזציה לכל מיני "פנטזיות בפוטנציה" למיניהן, אז להילחם בו בחזרה!)

להפסיק כבר מההתחלה, כשזה קטן, ואפילו עוד לא התחיל - כי אם נכנסים לזה זה יכול לשאוב מאוד והדרך החוצה *הרבה* יותר קשה

וכן הלאה(

 

אז אחרי שעשינו את כל זה

ואם חלילה זה בכל זאת קרה - 

לומר לעצמנו שקודם כל כל עוד זה בגדר מחשבה שאנחנו נלחמים בה - זה עוד בסדר, ויכול לקרות כי אנחנו אנושיים!

אם זה חלילה עובר למחשבה שאנחנו אפילו לא מתאמצים להילחם בה

וחלילה למחשבה שאנחנו אפילו מעצימים אותה ונהנים מזה

וחלילה למעשים

כאן אנחנו כבר בבעיה.

 

אבל אם זה נשאר ברמה הראשונה - להבין שלאנשים אנושיים זה יכול לקרות!

אז הם יגדרו ויעשו הכל כדי שזה לא יקרה!

ואם קרה לא יחשבו ש:"הנה! עלתה מחשבה!

זהו

סוף העולם הגיע ובטוח נתגרש ונהיה עם ההוא/ההיא"

ממש ממש לא!

אז עלתה מחשבה, אז מה?!

להזיז אותה. ולהעביר את ה"דיסק" בראש לדיסק של אהבה בינך לבין אשתך

לדיסק של החתונה שלכם

לדיסק של כל הרגעים המאושרים שלכם יחד

ולחזור הביתה ולהעמיק גם בפועל את הקשר עם אשתך

במחשבה

בדיבור

במעשה

בתיכנון

באנרגיה

בזמן

בכסף

בכיף

בהכל!

ובכל המישורים והתחומים - רגשי, נפשי, גופני, נשמתי, הכל!

 

לא לחשוב שמחשבה כמחשבה היא חזות הכל - כי זה שקר.

ושקר מתוחכם שיצר הרע יכול לעשות ממנו ממש מטעמים!

 

עכשיו אני רוצה להתייחס לנקודת הבלעדיות בנישואין –  כיוון שזו נקודה מהותית וחשובה מאוד שיכולה לקרות *לכל* איש באשר הוא במהלך חייו, ו*לכל* אישה באשר היא במהלך חייה.

 

מה זו בעצם הנקודה הזו שיכולה לקרות לכל אחד?

אם ניתן לה שם הוא יהיה "הידלקות על מישהי/ו אחר" תוך כדי שאנחנו נשואים לבן/בת הזוג שלנו.

 

איך מתייחסים ל"הידלקות/התאהבות/פרפרים/רגשות" כאלה ואחרים שמוצאים אותנו בחיים שלנו?

 

קודם כל מנסים להבין *את השורש* של הדברים, וכדי להבין את זה צריך לעשות דרך עמוקה ומקיפה.

ראשית, להבין שאותם *הרגשות* כשמם כן הם – רגש.

ורגש בא ורגש הולך.

אם אנחנו *בראשנו* ניתן לרגש הזה מקום של כבוד, מקום של "ואו! הנה! אני מרגיש אליה משהו! אני מרגישה אליו משהו! אז זהו!!! אז *זו* האמת! אז יאללה כל החיים אני חי/ה בשקר ובעלי/אשתי הם בכלל לא הנכונים לי אלא אותו "וואו" שעכשיו פגשתי...

ו”יאללה בלאגן” אני אתגרש ואהיה עם ה"וואו" הזה כי עובדה! עובדה שאני מרגיש/ה אליו/ה בעוצמות כאלה!"

 

אז קודם כל לנשום.

להבין שזה רגש. זה בסך הכל רגש. שעולה.

לא לכל מחשבה שלנו, לא לכל הרגשה שלנו, צריך לתת כל כך כל כך הרבה פרשנויות, כוח, ולחשוב בראשנו שאם המחשבה הזו עלתה, או אם הרגש הזה עלה – סימן שזו האמת וסימן שאנחנו צריכים באמת להתנהל על פי אותה "אמת".

ממש ממש לא!!!

 

עצם זה שאדם או אישה נבהלים מהמחשבה שיכולה לצוץ להם פתאום (וכאמור, היא יכולה לצוץ *לכל איש או אישה באשר הם*!)

או נבהלים מעוצמה של רגש/משיכה שהם פתאום מרגישים למישהו אחר – רק זה עצמו יכול להיות הרה אסון!

כי בתרבות המערב חונכנו "לך אחרי הלב שלך"

"לכי אחרי הלב שלך"

"רק הוא צודק.

אני ואני ואני במרכז.

לך אחרי התאוות שלך והחלום שלך ותגשים את עצמך ותממשי את עצמך וכו' וכו' וכו'"

ומה אנחנו מבינים מכל המסרים האלה שמחלחלים וחילחלו לנו כל כך עמוק לתת מודע ואפילו למודע?

אנחנו מבינים ש: "אוקיי. אז גם אם אתחתן ואמצא מישהו/י יותר מבעלי/אשתי – אני צריך/ה ללכת אחרי הלב! שלא אשקר לעצמי!"

ואז כל מחשבה או רגש,

ששוב מאוד נורמליים ויכולים לקרות לכולנו כי אנחנו בני אדם!

מבהילים אותנו וגורמים לנו לחשוב שזו האמת ואין בלתה ואז אנו צריכים ללכת אחרי האמת הזו...

 

וזה מקום מאוד מסוכן!

צריך לשים את הרגש/המחשבה הזו במקום שלהם.

הם בסך הכל רגש או מחשבה שיכולים לעלות,

אוקיי, אנחנו אנשים, לפעמים נוכל לפגוש בחיינו מישהו מעניין/יפה/יפייפיה/מסקרנת/אמפתית/גבר גבר – ואז יעלו לנו פרפרים וכו' – אז נביט רגע בתחושות שעולות לנו.

נחשוב עם עצמנו מה זה מעלה בנו? ולמה?

והאם חסר לנו משהו בחיינו?

עם עצמנו?

עם בן זוגנו?

אם כן – מזל טוב! אפשר לעבוד על *זה* בדיוק ולמלא את החוסר *הזה בדיוק* בטוב, בקדושה, בטהרה, בנאמנות

ואם זה לא ממלא שום חסר אלא רק "מגניב" ו"הידלקות" – אז לומר "אוקיי. שמעתי. הבנתי. אני בן אדם וזה יכול לקרות – והלאה. להתנתק מזה.

להתרחק מזה.

רחוק מהעין רחוק מהלב.

פשוט לא להשקיע בזה אפילו שנייה!

להתרחק מזה!

ולהשקיע בבית פנימה את כל כולנו!

להשקיע בבית פנימה את המחשבה, המאמץ, הכסף, העזרה, הטיולים בפארקים, הקניות, המתנות, ההתכתבויות, הפגישות ה-הכל!

 

 

נקודת האור שיש כאן היא - שיש בהחלט דרך לצאת מהמחשבות הללו

הדרך הזו יכולה להיות לפעמים לא הכי קלה - אבל היא קיימת.

ואם הולכים בה - יכול להיות לה סוף, או בעצם התחלה מאוד מאוד מתוקה לנישואין שלך ושל אשתך, בית אוהב, שמח ומחובר,

זוגיות ונישואין מאושרים וקרובים מאי פעם.

 

עוד נקודת אור מאוד גדולה - היא שהדרך הזו תלויה בעיקר בעיקר *בך*.

יש *בך* את הכוח לעצב את מציאות חייך.

בידיך להפוך את חייך וחי כל הקרובים והאהובים שלך לאומללים חלילה,

ובידיך להפוך את חייך וחיי כל הקרובים והאהובים שלך למאושרים.

 

הדבר הראשון שאתה צריך לעשות - זה לרצות.

אם יש בך את הרצון לתקן,

את הרצון שיהיה טוב, אבל טוב אמיתי, לא בכאילו,

טוב נצחי, ולא רק לרגע ואחריו באים יסורי מצפון -

אז אתה תצליח!

 

אחרי הרצון, וכדי להצליח אתה צריך לעבור כמה שלבים,

העיקריים שבהם הם

א. מודעות

מודעות לעצמך,

מודעות לחיי הנישואין שלך,

מודעות לחסרים אצלך בנפש, לצרכים לא ממומשים שלך,

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין,

מודעות למי היא בכלל *אשתך*

מודעות למה זה בכלל חוסר נאמנות/חוסר בלעדיות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית

מודעות לאיך אפשר לצאת ממצב שכזה

ומודעות כללית ועמוקה של החיים ונפש האדם בכלל ושלך בפרט.

 

ב. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.

 

ג. ליווי וידיעה שזה *תהליך* וכשמו כן הוא - תהליך.

צריך לאזור את כל הכוחות ואת כל הרצון והסבלנות וההתמדה כדי שזה יצליח.

לדעת מראש שזה לא הולך להיות קל - אבל כל דבר טוב בחיים האלה מקבלים אחרי עבודה קשה, וזה שווה את זה, שווה כל שנייה של מאמץ!

כמו הריון שכואב ומתיש לאישה שנמשך 9 חודשים, ואז לידה קשה וכואבת, ואז גידול ילדים סיזיפי,

בלי לישון בלילה, שהגוף מפורק, ועוד אלף ואחת התמודדויות עם כל ילד - אבל איזה אושר זה ילד!

ואיזה עולם ומלואו זה ילד!

כך גם כאן,

אחרי שתעשה עבודה פנימית אמיתית עם עצמך - תוכל להגיע לאושר שאי אפשר לכמת אותו במילים עם אשתך ועם כל המשפחה שלך!

אתה גם בונה את עצמך

גם בונה את אשתך

גם בונה את ילדיך

גם בונה את העתיד של כולכם

ואת העתיד של הצאצאים והנכדים וכו' וכו'.

 

 

אנסה לגעת בכל אחת מהנקודות ולנסות לתת לך לפחות קצה חוט שלך עזרה ראשונית:

 

1.  הרצון.

 

הדבר העיקרי כאמור שצריך להיות לך זה הרצון להפסיק.

הרצון לתקן.

 

הייתי מנסה לעשות תרגיל מחשבתי, שבו ממש תחשוב עם עצמך

איזה אדם אני בוחר להיות?

אילו ערכים חשובים לי בחיים?

אילו ערכים הייתי רוצה להעביר לילדיי?

 

האם אני נוהג על פי סולם האמונות והערכים שאני מאמין בו?

 

2. אחרי בירור הרצון באה המודעות לכל הדברים.

 

מודעות לעצמך -

מה נותן לך הקשר האסור?

מה אולי חסר לך בחיי הנישואין שלך?

מה אולי חסר בך ובעצמך?

איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?

מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?

 

אילו צרכים שלך אתה מרגיש שלא ממומשים?

מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?

 

אחרי שתבין עם עצמך את כל אלה,

תוכל יותר להבין את המקום בנפש שאתה פועל ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.

 

אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואתה מוצא אוזן קשבת והכלה אצל אותה אישה -

אתה צריך להגיע למצב שבו אתה מכניס את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אשתך שלך.

וזה לגמרי לגמרי אפשרי!

 

או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה אישה - תוכל לעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אשתך היקרה *בטוב*

ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!

 

 

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.

זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאשתך דפוק חלילה,

זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.

אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,

להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,

נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.

אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.

וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.

נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,

תשקיע את הזמן שלך

את המחשבות שלך

את התיכנונים לכיף שלך

את הכסף והכוח שלך

באשתך!

תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים

ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה

תשתף את אשתך בעולם הפנימי שלך,

בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,

בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך

ותשמע את העולם הפנימי של אשתך - מה מרגיע אותה, מה מעציב אותה, מה כואב לה, מה משמח אותה

תכיר אותה עד הסוף,

בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!

תכיר אותה כך בגוף, בנפש, ברגש - והיא אותך כנ"ל.

ואז אתה תראה עד כמה תאהב את אשתך!

 

מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -

בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.

זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -

ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.

 

לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,

שהם אהובים,

שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".

 

כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.

אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!

עוד יותר שווה!

עוד יותר מוערך!

עוד יותר מיוחד!

לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!

 

ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,

אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,

או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,

או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,

או תקופה שהשיגרה שוחקת -

בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!

להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.

וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,

למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.

 

ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.

כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,

כי כבר נוצרה קירבה,

כי כבר נוצרה תלות לפעמים

לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.

 

חשוב גם לזכור שאותה אישה/איש ומה שאת/ה מייחסים לה בראשכם - זה לא אמיתי.

זו פנטזיה.

והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.

אתה בעצם משווה אולי בתת מודע בין אשתך לבין אותה אישה - אבל זה לא פייר,

כי אתה משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון

 

אותה אישה או אותו איש בודאות אינם מושלמים.

כמה שהמוח מנסה "לשכנע" אותנו שהם כן – הם לא!

למה?

כי הם בני אדם, בשר ודם!

לכ-ל אישה ולכל איש יש חסרונות לצד היתרונות.

 

לא חוכמה שאתה רואה אישה אחרת רק כשהיא מתוקתקת, יפה, מאופרת, רעננה,

בלי ילדים שצורחים לה באוזן ובראש,

בלי לילה לבן וחסר שינה,

בלי עייפות תהומית,

עצבים וצרחות שיוצאים על הבעל/הילדים/אחר

בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלה

בלי השגרה השוחקת

בלי המובן מאליו שאתה מרגיש לאשתך

בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתה - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,

ובלי כל שאר החסרונות שיש לה.

 

אז מה זה שווה?

גם אם היית לצורך הדוגמא נשוי לאותה אישה,

ומתרגל אליה,

ואז היית מכיר "במקריות" את אשתך הנוכחית - שלא הייתה אז אשתך אלא אישה נחמדה מהעבודה/לימודים/אחר -

אז גם *בה* היית מתאהב!

ואם היא הייתה מחזירה לך אהבה - אז עוד יותר!

כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנה* פידבקים כ"כ חיוביים!

 

אז תבין שזה לא *האישה עצמה*

אלא זה עצם הריגוש,

החידוש,

האסור,

המגוון.

 

וזה שקר.

אין שקר יותר גדול מזה.

 

אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!

בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד.
כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.

בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול.
הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר.
היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.

 

הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן.
כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית.
אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו.
וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.

התאוות וההנאות הרגעיות האלה יוצרות לאדם מצג שווא שהן טובות לו. וזה שקר.

כי הן אולי טובות ונעימות לו לאותו רגע, אבל בזה זה מסתכם. ברגע. לאחר שהן חולפות - הריקנות, הגועל והרע שהאדם מרגיש גדולות מאוד. לכן הן בעצם לא טובות לו. כי מה שטוב לאדם - הוא שמח בו גם בהווה וגם בעתיד, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. כך יודעים שאנחנו במקום הנכון.

 

עכשיו, כל פעם שבאה לך, או לכל אדם התאווה ואומרת לך "וואי, איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותי!" אז אוקיי - אתה יכול לדמיין באמת איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותה, אבל גם לזכור את ההרגשה שתגיע *אחרי*. ואתה יכול ממש בדמיון מודרך ללכת להרגשה הזו, של הריקנות והגועל של אחרי ולהגדיל אותה, ולתת לה אפילו אולי צורה מוחשית עם צבע וכל פעם להצמיד אותה בהקשר שלך במוח לרצון לחטוא ולבצע תאווה אסורה כלשהי. ממש לחבר את זה עם הרע שבזה.

בנוסף לכך, לדמיין איך התאווה הזו תיפגע בצורה מאוד מוחשית ומאוד ממשית ביקרים לך מכל - אשתך, ילדיך, אתה, מי שאתה חוטא איתו, ובעצם כולם. אין אף מרוויח בסיפור הזה, רק מפסידים.

 

 

אחרי שתחבר, אבל באמת תבחר, נסה ללכת בלב שלם עם הבחירה שלך.

ואחרי שבחרת נסה לראות איפה אתה כן ממלא את החוסר ואת הצורך ברגעי הנאה וכיף במסגרת המותרת והטובה.

זה אפשרי.

אתה יכול להוסיף לחייך ולחייכם הזוגיים הרבה מאוד דברים שיכולים לגרום לך להנאה רבה, והכל מותר וטוב ורצוי ולא פוגע ולא מזיק לאף אחד.

בצורה הזו - גם יהיה לך נעים וטוב לאותו רגע - וגם בעתיד ולטווח הארוך.

 

כאשר אתה עם אשתך *בטוב* - או אז אתה באמת מאושר!

כי אתה מאושר ושמח גם מאותו הרגע

ושמח ומאושר גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאתה נזכר בזה.

 

3. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.

צריך גם "סור מרע"

וגם "עשה טוב" -

כאשר מנתנתקים ממשהו - צריך להכניס ישר משהו אחר טוב במקומו,

אין ואקום בעולם.

אם יהיה ואקום - הרע יעצים ויהיה יותר גדול וימשוך יותר

לכן אחרי שתתנתק מהמחשבות על אותה אישה - אתה חייב להכניס מקור *טוב* לצורך הזה אצלך של יחס, הרגשה של בעל ערך, הבנה, קבלה, הכלה ואהבה.

זה יכול להיות מחברים, מבני משפחה, מהילדים, כמובן כמובן שמאשתך מקום ראשון! ממש לנקז את כל האנרגיה הזו *במודע* וב*מכוון* אליה

וכמובן גם מעצמך!

 

זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את אשתך?

מה אהבת בה כשיצאתם והכרתם?

מה עשיתם יחד?

איך הייתה ההחלטה להתחתן?

איך הרגשת מתחת לחופה?

ממש תהיה שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך היו נראות, מה היה שם וכו'

אילו תכונות בה אתה מעריך ואוהב?

מה אתה מקבל מאשתך?

על מה אתה יכול להוקיר לאשתך תודה?

 

אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים, 

במחמאות, פתקים, הפתעות,

זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,

חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.

 

4. לצאת מהדימיונות על ה"פנטזיה" ולראות את המציאות האמיתית:

בכל פנטזיה, ובמיוחד בפנטזיה אסורה כזו - יש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.

ז"א, אתה לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא אתה חפש בתשוקה עצמה.

כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.

וכאמור - אתה לגמרי יכול להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אשתך ובטוב, בשמחה, בבלעדיות, בקדושה ובטהרה עד שלא תרגיש צורך באסור הזה.

 

בהצלחה רבה וחיי נישואין מתוקים לאורך שנים רבות וטובות ב"ה יחד עם אישך/אשתך האהוב/ה.

לא יודעת למה חשבו שמדובר בהטרלה. נכתב ממש באופן אמיתי וזקוק לעזרה.
איזה פירוט, איזה מחייה זה לקבל כזאת תשובה. תודה!

בטרוליות. אל דאגה.
כן, גם בי חשדו פעם.
והנה היום, ברוך ה', אחרי יותר מ 8,000 הודעות כשאני פותח שרשור על איך אני אוהב ללקק טלפונים ציבוריים, כולם שולחים אותי לייעוץ מיני.
ככה זה עובד.

נראה לי מאוד מאוד פוגע