פורום נשואים טריים (עמוד 78)

לא ברור.

יש לחשוב שהיא ממש מושלמת ונראית טיל, ויש לחשוב שוואלה יש בה דברים שאני לא אוהב חיצונית למשל מלאה קצת ובכל זאת בסה"כ היא יפה בעיניי..

אם היא סך הכל יפה בעיניך פנימית וחיצונית, ואתה מרגיש איתה חיבור אמיתי, אתה לגמרי יכול לעוף עליה, גם אם לפי הנתונים היבשים היא לא תתקבל לתחרות מיס יוניברס..

דוגרית לפורום

כיוון שנראה שאתה בן אדם אמיתי, ולא משועמם,

אז מומלץ ביותר שתפנה לסיוע חיצוני עם שאלותיך,

בכוונה שאלתי כאן, כי בסוף אין על הפשוט והדומה לי "פה על הקרקע"..ולא בתאורייה רק.

איש מקצוע זה לא על הקרקע? חקירותיו עדיפים פחות מאשר פורום?

השרטוט של הקו לגבי השאלה, הוא איפשהו באמצע. להחליט היכן בסקאלה, תלוי בנתונים, ..

שלה כדי לענות לך פה...?

אבל הם לא

יש להם נסיון בלהתחתן עם אשה שהם לא עפו עליה ובכ"ז חיים באושר.

וגם לא ביחסים

הייתי באיזה פארק לא מזמן...
עם בריכת מים טבעית.

מן הסתם היו שם אנשים עם בגדי ים.
גם גברים וגם נשים.
ואז הגעתי למסקנה מעניינת-
אין הרבה דוגמניות
אבל מנגד גם אין הרבה דוגמנים.
זה לא שהיו שם מציאות סליחה על הבוטות.
היו שם כאלה אם כרס וכאלה שהם לא בדיוק הבחירה הראשונה לדוגמן.
אז סתם חשבתי על זה.. שאנשים נוהגים לדבר על זה שלא כולן דוגמניות.
אבל בתכלס... גם לא כולם דוגמנים.

אבל חסדי ה', בהכללה, נשים הן פחות שטחיות 🙃

חז"ל היו שטחיים?
אמרו שאשה נאה מרחיבה את דעתו של האדם.
דעתו האיש מתרחבת מהיופי ודעתה של האישה מתרחבת מאמפתיה והכלה
העניין הוא שההגדרה של היופי הוא עניין סובייקטיבי לגמרי. כל אחד אוהב משהו אחר ולא כמו שמנסים להכתיב בהוליווד (בהצלחה די גדולה)

אשה יראת ה' ..

אולי הוא עם כרס

הכל משתנה בטח לאורך שנים תשאל כללית למה על ''הגוף''?
יש המון שינויים חיצונית ופנימית אם היא תלך עם כיסוי ראש ותפסיק? אם אתה תהפוך לחילוני? תקריח, תשמין, לא יודע מה... הבן אדם שתמתחתן איתו משתנה

אם אתה נשוי אני מניחה שמאוחר מידי לשאול (;

אם אתה רווק-
אז תתחתן רק עם אשה שאתה 'עף עליה' כדבריך.
זה לא יהיה פייר כלפי אשה שהיא לא הטופ מודל מבחינתך
כי אתה לא תעריך אותה כמו שצריך.
וממילא מתבגרים ומזדקנים.
תחפש לך אשה שמוכנה להתחתן עם גבר שרוצה אשה יפה וצעירה ויפה לנצח.
שהיא תדע לאן היא נכנסת.
אתה אגב לא מתכוון לגדל כרס, לחטט באף לעשות גרעפסים ולגדל שערות המאזניים? עם הגיל האזניים והאף גדלים.
הגב נהיה כפוף. אגב גם הגובה ההתחלתי יורד.
ובכללי אף אחד לא נשאר צעיר לנצח.
אם אתה כן אז באמת מגיע לך אשה יפה יפה.
אחת כזו שלא נס ליחה.
שלא מזדקנת אף פעם.
שיכולה ללדת בכל עת שתחפוץ.
רעננה ויפה
בכל שעה ביום
בכל רגע ורגע.
תמיד מנקה ומסדרת
מבשלת מכבסת מגהצת
אופה עוגות עוגיות טעימות.
סבלנית עם הילדים.
אוהבת את חמותה חניה והמשפחה של בעלה.
מתגעגעת לבעלה מבוקר עד ליל.
רק מחכה להגעתו.
מתאווה אליו כל הזמן.
סבלנית אליו כל הזמן.
סולחת לו כשהוא פוגע בה.
והכי חשוב


שאתה עף עליה מרוב שהיופי שלה מסנוור.
אותך ואת כולם מסביב

הוא שאל שאלה זה הכל. על הסתכלות סובייקטיבית שלו על האישה שלו.
הוא לא כתב שהוא מוכן להתחתן רק עם דוגמנית , הוא לא שאל איפה מוצאים אישה שלא משתנה לנצח.
קצת יצא מהקשר...

שיצא מהקשר
כל הזמן שואלים פה את השאלה הזו
וזה מה שהיה בא לי לענות

דווקא התשובה מאוד קשורה...

אז בטח כשזה תגובה כזאת תקיפה, כדאי שיהיה תואם את השאלה לא?...

לדעתי זה כן מתאים
ברור שעניתי קצת בציניות
.
אני מקווה שהוא לא נפגע
זו לא היתה המטרה

אז אני מקווה שאתה לא משקר ליד אשתך..

אם אתה רווק, והחיצוניות חשובה לך, תבדוק היטב את ההרגלים שלה ואת ההשקפה שלה בעניין הזה.
האם אכפת לה מאיך שהיא נראית?
האם חשוב לה להיות במשקל סביר?

אני לא חפשתי דוגמנית ולא קרוב לזה, אבל מצד אשתי
אפס טיפוח
אפס פעילות גופנית
אפס הקפדה באוכל בריא
ומצידי
אפס משיכה (לצערי הרב)
זה רע מאוד מאוד

מספיק שיש לך משיכה והיא יפה בעיניך,
בכל מקרה, קח בחשבון שאנשים משתנים וגם המראה החיצוני שלהם

וככל שהקשר הנפשי-רגשי גם יעמיק - המשיכה ומציאת החן יכולה לעלות עוד ועוד.

כמובן שגם בהיבט הפיזי אחרי החתונה שניתן להיות בקירבה ובאינטימיות גופנית - אותה המשיכה, אותה מציאת חן, אותו היופי, אותם הרגשות, אותה האהבה אחד לשני/ה- מתפתחים, גדלים, משתדרגים ומתעצמים (כמובן זו עבודה מתמדת).

 

וכן, הגוף משתנה.

אחרי לידות,

ככל שהגיל עולה,

גם לגברים, גם לנשים.

 

ואישה שנראית "טיל" כדבריך - יש גם לזה את המחירים של זה (רק בקצרה, וכמובן שכל מקרה לגופו, אבל בין אם זה הרעבה עצמית, השקעת כל האנרגיה רק על הניראות החיצונית וזניחת הדברים היותר מהותיים, הכסף והמאמץ בהשקעה בניתוחים / פוטושופ / צילום ותאורה / איפור ושיער / תוספות כאלה ואחרות / ועוד הרבה מאוד כדי "לשמר" את אותו ה"טיל" כדבריך, וכמובן גם לקחת בחשבון את הניסיון של הניראות כך והנאמנות בין בני הזוג שעלול להיוטת עוד יותר קשה ולהביא איתו התמודדויות אחרות.

וחשוב לי לומר שככל שהשנים עוברות אני הולכת ומבינה שנשים שעל הפלקט / הפרסומת נראות "טיל" - לא בהכרח בכלל בכלל יותר "יפות" או "שוות" מנשות ישראל המדהימות שלא מרוחות על הפלקט... ואם את אותה ההשקעה והאנרגיה, אפילו רק רבע ממנה, הייתה עושה אישה ממוצעת - הייתה יכולה להיראות הרבה יותר "טיל" מכל אותן ה"טיליות", שללא כל התוספות והאיפור והניתוחים והפילטרים והצילומים וה... וה... וה... (לא מצונזר אלא שפשוט יש הרבה וה... אפילו רק לכתוב את הכל אין לי כוח, ועוד לי החופרת... ) היו נראות ממוצעות ומטה...

 

לכן איש יקר,

מצאת אישה טובה שאתה אוהב, שיש לך משיכה אליה, שהיא יפה בעיניך - מעולה!

חזק את זה

תוסיף לזה את הנדבך הכי חשוב של ההתמקדות רק בה,

של ההשקעה רק בה

של ***הבחירה*** רק בה כל יום ויום מחדש

כמובן גם "סור מרע" - ושמור על עיניך, דיבורך ומעשיך רק לאתשך שלך ולא לנשים אחרות

וגם "עשה טוב" - בלחזק את האהבה ביניכם בכל המישורים, הרגשי, הנפשי, הפיזי, הרוחני, השכלי וכן הלאה

ואו אז אותה אהבה ומשיכה ויופי יוכלו בהחלט להפוך לטיל, אפילו טיל הטילים

(והדגשה חשובה: כמובן שמדובר במקרה כפי שציינת, שכן יש משיכה, ושכן היא יפה בעיניך, ואני לא מדברת על מקרים שאין לא משיכה כלל ולא מציאת חן ולא יופי שאז צריך לחשוב על הדברים והתשובה יכולה בהחלט להיות שונה).

 

ב"הצלחה והרבה אהבה ואחדות ובלעדיות בינך לבין אשתך ההכי יפה שלך

מומים חיצוניים.
זה בהחלט לא מומלץ לדבר עליהם ולהדגיש אותם.
זה סתם להכניס לו רעיונות לראש.

אני לוקחת את זה מהמקום שאמרו נגיד שגבר לא צריך לראות את אשתו יולדת שמא תתגנה עליו.
אם חזל חוששים לגנות של האישה על הבעל, אז גם אנחנו. במיוחד בעידן של היום.
אם נרשה לעצמנו להתנהג כמו שאנחנו רוצים בלי מעצורים, אז קודם כל לא נעבוד על איפוק ודבר שני, זה יכול להמאיס.
וזה נכון אגב ל2 הצדדים בעיניי .

בהחלט לא כל עצבים צריך לפרוק
ולא כל דבר יכול להאמר בכל דרך
וגם צריך להקפיד להראות יפים ונקיים ומכובדים מול בן הזוג

ז"א- באופן החשיפה צריך להיות מחושבים

אבל לדעתי לא צריך להיות דברים שא"א לחשוף בזוגיות. גם אם זה כעס קטן, חשש, מחשבה מטופשת או ביקורת וגם אם זה איבר פחות מחמיא או משהו כזה, או כשחולים והמציאות מזמינה סיטואציה פחות סימפטית לא צריך לדאוג גם מה בן הזוג יראה או יחשוב
זה מה שמייצר אינטימיות ופתיחות

פשוט בזמן הנכון ובמקום הנכון, בעדינות המתאימה, ולשים לב שחושפים יותר טוב מאשר רע

לשון בלי סיבה ולהתנשף פנימה והחוצה סתם ככה באמצע הרחוב

אם התוצאה של התנהלות כזאת היא יצירת מסך בין בני הזוג, ונוצר איזה ריחוק מתמיד שלא מאפשר הכרות לעומק או פתיחות אמיתית, אז זה גרוע מאוד.

אם תוצאה של התנהלות כזאת היא אווירת יומיום נעימה בבית, ויחד עם זה נתינת זמן ומקום לקשיים, וכל מיני עניינים פחות יפים, בצורה שמקרבת בין בני הזוג ומאפשרת חיבור עמוק, אז זה מצוין. 

יש אנשים שזה יעשה להם טוב ויש אנשים שהטוטאליות תעשה להם טוב. אין שום חוקים וכללים. הבסיס להתאמה וזוגיות מאושרת זה בין השאר צורך דומה בקרבה ואינטימיות לעומת שמירה על פרטיות ואוטונומיה.

להסתיר יוצר ריחוק ומסכים בין בני הזוג
מצד שני אישה שכל היום מתמרמרת כמה קשה לה בטח פחות נחמד איתה וגם לה פחות נחמד עם עצמה
ברור שכנל גם גבר פשוט זה פחות קורה בדכ

אין צורך, לדעתי, להכריז בגלוי על כל חסרונותייך.

בקטע של מחלות , לא חושבת שצריך להראות פחות סבל ולא יותר. אם אוהבים אותך ורוצים

בטובתך ידאגו  לך ויסייעו באותו אופן ולא משנה כיצד תציג את המחלה או הבעיה.

זו שאלה של אופי.  יש כאלה שמתפרקים לחלוטין כשהם חולים (גברים ) ויש שלא.

אגב, לגבי לחזור עצבנית הבייתה, עצה (ישנה)שנתן מדריך החתנים של בעלי - תמיד להיכנס הבייתה בחיוך. 

ואחר כך לשתף בבעיות שקיימות

ולנהוג בהתאם.

 

ז"א לנהוג גם לבעלי וגם לאשתי,

וגם אחרי 20 ו30 שנות נישואין - בכבוד.

גם אם אני עייפה

גם אם אני כעוסה -

לשמור על איפוק מסוים.

לא "לאבד את העשתונות" ולומר מילים פוגעות או מזלזלות או מקטינות וכדומה

אלא להשתדל כמה שאפשר.

כמו שאנו עושים לפני החתונה (שאז השני/ה באמת לא מובנים מאליהם...)

 

ולגבי מצבים של חולי - לענ"ד כדאי כן לדברר את הצרכים המדויקים שלנו. ובהחלט מותר לכולנו להיות לפעמים חולים ורק להישען ולא להיות אלה שתמיד תמיד על 100%, כולנו בני אדם ולכולנו יש רגעי חולשה, שבירה, חולי, עייפות וכן הלאה...

לדבר זאת ישירות, לומר את הכאב, לומר מה אנו צריכים - זה מאוד טוב ומקדם את הזוגיות בעיניי.

 

לגבי מומים חיצוניים - כן, בהחלט פחות לדבר עליהם. אבל גם כאן זה אינדיבידואלי ויכול להשתנות בין זוג לזוג, ויכולים להיות זוגות שהדנמיקה ביניהם מאפשרת דיבור גם על כך לעומק בלי לפגוע בהם, וזוגות אחרים שהדיבור הארוך והמעמיק בדברים כאלה יכול לפגום קצת בהערכה / מחשבה וכו'.

 

בגדול שיהיה לנו את הכלל שנשקיע את מלוא האנרגיות והמאמץ שלנו בבניית הזוגיות הזו.

כל יום ויום מחדש.

ולא משנה כמה זמן עבר, ולא משנה כמה ילדים -

ההשקעה,

האקטיבית,

האנרגיה,

המחשבה,

המאמץ

ה-לא לקחת כמובן מאליו לעולם לעולם את בן/בת הזוג -

אם זה ינחה אותנו - כבר נדע יותר לענות לעצמינו איפה כן ואיפה פחות להיות בגילוי המלא והמוחצן / בהשתדלות / באיפוק / בהשקעה 

אך - האם התכוונת ל - "לא צפוי"?

אבודים, שלא מבינים פתאום כלום ולא מסוגלים לעזור לעצמם אפילו קצת.
ראיתי את זה יותר אצל נשים האמת.

לעשות 'ראש קטן'?

מצב נפשי רגשי מסובך שהם מתמודדים איתו
וזה ממש לא פשוט
זה סוג של ניתוק שנכפה עליהם ולא באשמתם

חסרי מסמר
חסרי בורג אבל זה לא זה

מאבדים את כולם.. לא מסוגלים כלום..

ומה הקשר מיזוגוניה? אפשר לא לכתוב שטויות בבקשה?

שמרוב רגש כביכול מאבדים את השכל ואת ההגיון, סוג של ....

אולי לגברים באמת קשה להבין איך המערכת הזו עובדת, אישה לאישה מבינה מצוין - בדרך כלל...

מאפיין זוגות שזה עתה התארסו?

הוא - מנותקים, ביתר פירוט - לא מחוברים לעצמם או לא מבינים את עצמם.
אל תתעצבן מזה, לרוב זה נובע עקב מצב רגשי ירוד וייאוש. ויש כאלה שפשוט לא רואים על עצמם את מה שרואים מבחוץ

אומרים אותו דבר
וגם מתכוונים לאותו דבר.

המשמעות המילולית "אין לו רמז" כלומר אין לו מושג בכלום.
חוסר אונים קיצוני הגובל באדישות.

בקיצור, מישו שבא לך לתת לו כאפה שיתעורר

מה יש בה, בהתנהגות הזו, שהוא שלילי בעיניך?

מה זה מבטא בעיניך אם מישהו/י מתנהג כך?

למה קשה לך עם זה?

 

מאמינה שבהתבוננות עצמית תמצא את השורש והתשובות ל"למה" של זה (ל' בקמץ).

 

ולעצם ההתנהגות עצמה - יכול להיות שאדם שנמצא רגעית במצוקה יתנהג כך. לא בכוונה אפילו, אלא כדרך הגנה על עצמו או כדרך פעולה מהתת מודע 

ולאדם כזה כדאי לעזור במצוקתו, להיות שם איתו ועבורו,

לחבק, להרגיע, לעזור, לתת יד, לומר שהכל יהיה בסדר.

 

יכולה להעיד על עצמי שזוכרת שהתנהגתי כך כמה וכמה פעמים כאשר הייתי בעומס רגשי או קושי כלשהו שבא לידי ביטוי בכך שפתאום הרגשתי שאני הולכת לעצמי לאיבוד, לא מוצאת ידיים ורגליים, לא יודעת איך כרגע לעזור לעצמי, הכל כזה מבולבל ולא מבינים מה צריך לעשות כרגע,

ובהחלט התמיכה שקיבלתי באותם הזמנים הייתה כ"כ נצרכת ומוערכת ועזרה לי לצאת מזה...

 

(איני יודעת אם בדיוק לכך התכוונת, אבל בכל זאת כדאי לענ"ד לברר לעומק מה זה אומר עבורך ועם מה בדיוק אתה נתקל ואיך אפשר להגיע לידי כך ששני הצדדים ירגישו טוב גם בסיטואציות כאלה, למרות שהתפיסות שלהם שונות...)

תהנו!

והרבה מזל טוב 

בהתמדה, לא מתחזקים בטווח הארוך.
שווה לאין ערוך מכל דבר אחר.

שמעתי על כמה יועצות לזוגיות שאני קוראת מאמרים או שומעת סרטונים שלהן - 

שיש להן שיטה בגישה הפוכה - 

שהן דווקא טוענות שטיפול אישי לאחד/שני בני הזוג  - יותר מועיל מאשר טיפול זוגי!

וזו גם הגישה שלי - להתעמת עם הדברים אחד מול השני, גורם לחוסר קרבה ביניכם, שוב "להעלות מהאוב" את כל הזכרונות הקשים, זה לא תמיד פותר אלא מרחיק 

(לא מנסיון, סתם מחשבה שלי לפי ההגיון)

 

וכמובן שמי שמועיל לו טיפול זוגי - אני לא נגד, זו רק שיטה שונה, גישה שונה, וכל אחד ומה שמתאים לאופי שלו ולמצב שלו...

 

יכולה להרחיב יותר אם תרצה לשמוע הסבר ....

 

זה לא בשביל החוויה

זה בשביל להבין צורת התנהלות של הזוג, להבין מה מקור הבעיה

זה לא בשביל "הכיף"

ההתעמתות מול המטפלת גם משקפת לה את ההתנהלות שלהם, ולא כל ההעלה מן האוב, מביאה להתעמתות

ולא כל זוג שמגיע לטיפול זוגי מתעמת כמו שאת בטח מדמיינת, עם שאגות והאשמות וכו'

יש כאלה שמגיעים ממקום של רצון לעבוד ובלי השפלות וכעס מיותר.

פשוט לפעמים כשמישהו אומר לך מה לעשות (היועץ/יועצת לצורך הענין) - זה לא מקשיבים

זה כאילו צריך לבוא ממקום פנימי ואמיתי

ולפעמים כשאחד מבני הזוג עובד על עצמו לעצור את לופ המריבות - כשזה חוזר על עצמו

ולהסכים שלא מסכימים 

ולנסות להגיע לפשרה בכל נושא של פער/בעיה/מחלוקת בנושא מסוים

או לחילופין שאחד יוותר לשני בנושא מסוים - 

לפעמים יותר קל מאשר לערב אדם שלישי ולהעלות זכרונות שלפעמים רק מזיקים לקשר ביניכם

 

שוב, מי שזה עובד לו - פצצה!

מי שלא, אז יכול לנסות שיטה כזו שאחד מבני הזוג עובד על עצמו 

 

*( לא מנסיון אישי, אני פשוט שומעת הרצאות בנושאי זוגיות... לא היתי בטיפול זוגי ולא אישי.. סתם מתוך סברה/הגיון אישי שלי   )

 

הרבה יותר מתיש לריב ולהיות במתח ובדידות...

אם עכשיו חזרתם לטיפול אז תנו קצת זמן
אבל כן כדאי בשלב מסוים לעצור ולבחון אם הטיפול נותן לכם מענה,אם יש תחושה של התקדמות

כי לא כל טיפול שווה את ההשקעה בו, רק טיפול שמתאים לכם

איך החיים של אחרי הטיפול.
האם מדי פעם "חוזרים אחורה"?

נראה לי שתמיד ממשיכים לריב, זה טבעי

בטיפול טוב המריבות יראו אחרת כי יהיה לכם יותר כלים ויותר מודעות ויציבות נפשית
טיפול טוב הוא טיפול שהופך אתכם לאנשים וזוג מפותחים יותר
ולא רק פותר בעיות ספציפיות

שטיפול טוב נותן לך את היכולת להגיב בצורה הנכונה, לראות דברים אחרת, וויכוחים שבעבר היו בלתי נסבלים היום נפתרים בדרך נכונה ונעימה.

וממילא הזוגיות טובה יותר,

אנחנו לומדים להכיל אחד את השני ולדבר יותר על הדברים המציקים בין היתר 

וזה הגיוני לחלוטין לצאת מותשים אחרי טיפול הגיוני 

אתם לא מכונות ולא מתכנתים אתכם

זהו תהליך ארוך שתלוי באופי ובנכונות של 2 בני הזוג

חובה לדעת שזה תהליך, מי שמצפה לקסם, שלא יתחיל אפילו, 

מה שבא מהר ,הולך מהר

חשוב לא להבהל מהירידות, לפי דעתי הם דווקא באים להראות לנו כמה התקדמנו

בהצלחה

אם זה לא היה מתיש אלא סתם מעיק ומשעמם אז אולי היה מקום לדאגה

התגובות מעודדות.
בכל אופן, האם תוך כדי טיפול מצאתם עצמכם ממשיכים בחוסר הסכמות, ממשיכים ריבים וכו'....
זה מרגיש שלמרות שאנחנו יודעים מה הבעיות אנחנו באותו מקום.
אנחנו בטיפול מעולה, אין לנו חלילה תלונות והשגות למטפל.
השאלה שלי, האם יש זוגות שהמצב היה גרוע והשתפר, כמה זמן לתת לזה

בשם טיפול זוגי בכאן 13 (יש ביוטיוב)
סדרה מעולה

בסוף צריך לשנות הרגלים ותפיסות שהתקבעו במשך שנים...
גם כשהמח מבין דברים זה לא מיד יורד לרגליים וללב ובמיוחד בזמני כעס

בטח ל @נגמרו לי השמות יש פרספקטיבה קצת יותר רחבה ;)

אבל מהנסיון שלי - הרגשתי שבאמת יש שינוי כמה חודשים אחרי שסיימנו את הטיפול, שנגמר אמנם עם "הישגים" אבל נגמר בעיקר בגלל אילוצים.

אם אתה מרגיש שיש התקדמות, שיש פתרונות, שיש הבנה טובה של עצמכם בעיני זה המון ותנו לזה זמן...

שווה לחשוב עם המטפל אם כדאי לרווח אולי בין הפגישות. לפעמים נכון יותר לא להפגש כל שבוע ולתת לתהליכים זמן עיבוד, לפעמים לא. שווה להתלבט ולהתייעץ

שאם אתם מוצאים את עצמכם במריבה שחוזרת על עצמה תנסה לשים לב ל-2 הדברים הבאים

(בלי קשר לטיפול זוגי, אתם לבד בבית):

 

1) להפריד נושאים - אם יש כמה בעיות שמתערבבות זו בזו - וכך ניתן לטפל /לחשוב על כל בעיה לבד

(וכשזה הופך לסלט חלילה - בסוף יוצאים בלי מסקנה מעשית ורק הרגשה רעה, חבל)

 

2) אם יש נושא מסוים שאתם רבים עליו שוב ושוב, (ספציפי קטן ולא כמה נושאים בבת אחת)  -

תבינו שזה "לופ אינסופי" -

וצריכים לכתוב על דף מה האפשרויות המעשיות ולהחליט ביחד מה עושים

 

עד כמה אתה דבק בדעתך

עד כמה היא דבקה

מי מוכן לוותר 

או לעשות פשרה מסוימת

או להחליט ששואלים רב/יועץ ועושים מה שהוא אומר  

או שמשאירים את זה פתוח וחושבים עם עצמכם יום / כמה ימים (אם ניתן)

 

 

כן יש אפשרות להיעזר במתמחים ולקבל מחיר נמוך, המתמחים מלווים על ידי מדריך ותיק ומיומן.

בלי קשר למחיר - ממליץ באופן אישי על @נגמרו לי השמות

היא מכירה הרבה מטפלים ומטפלות.
וזמינה במייל לכאלה שאלות והמלצות

אני מאוד ממליצה על שיטת המובחנות שבה היא עובדת,כמובן כל מטפל לגופו ולאן שהוא לוקח את השיטה....

ובהקשר של ייעוץ מיני - בוודאי שזה רלוונטי.

 

אני יודע בוודאות שיש כאלה (לאו דווקא מטפלים) שמעדיפים לאסור על עצמם ועל תלמידיהם דברים מסוימים, למרות שהם מותרים או לכל הפחות ניתן להתירם במצבים מסוימים.

א. בטח שיש מטפלים זוגיים בהסדר. לא יודעת איך זה במכבי. בקופות אחרות יש באתר טבלאות של המטפלים שבהסדר עם הקופה ממוינות לפי אזורים בארץ ורשומות בהם גם ההתמחויות הספציפיות של הפסיכולוג/עו"ס, יש שם בין השאר מטפלים שעוסקים גם בטיפול זוגי/מיני. אפשר גם כמובן לעשות גוגל עליהם או להתקשר אחד אחד לברר אם זה משהו שהוא למד והתמחה בו ובאיזה אופן. זה דורש רק המלצה של רופא משפחה, ולגמרי מול המטפל כמו בטיפול פרטי. אין מה להתלבט הרבה, רובם עמוסים בטירוף, כי אין הרבה. פשוט להתחיל להרים טלפון אחד אחד כדי לראות מי פנוי במקרה.

 

ב. יש גם מטפלים זוגיים לגמרי דרך הקופה (התחייבות של הקופה לטיפול אצלה או במרפאת חוץ - מרכזי בריאות הנפש), זה דורש זמן לחכות בתור כמה חודשים, אחרי שהפסיכולוג הממיין (השלב הראשון כדי לקבל טיפול ממומן לגמרי הוא לבקש תור למיון ראשוני, זה או אצל פסיכיאטר או אצל פסיכולוג) מאשר את זה. אני לא יודעת מה הקריטריונים כדי להתקבל, מכירה באופן אישי זוג שקיבל טיפול זוגי דרך הקופה על רקע קושי נפשי של אחד מבני הזוג.

 

ג. טיפול מיני - סקסולוג. גם זה אמור להיות דרך קופ"ח, אני לא יודעת באיזה מקרים הוא מטפל ובאיזה פסיכוטרפיסט עם הכשרה לטיפול מיני.  יש מרפאות ספציפיות לטיפול הוליסטי בתחומים האלה שכוללות גם את הפן הפזיולוגי רפואי וגם הזוגי, לפחות בחלק מהקופות.

שווה לעשות גוגל (:

מומלץ גם להיכנס למיזם יעל, יש שם מטפלים זוגיים בסבסוד ע"פ מצב כלכלי של המשפחה.

באישיות שלך אנטי חברתית?

בכל מקרה, אני הייתי נוהג בלעשות מה שאני רוצה ולא מה שאני לא רוצה.

לא בא לך ללכת לאירועים, אל תלכי. את לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד.

אם את רוצה להתפטר, תתפטרי.

זה מה שאני הייתי עושה.

את רוצה שיפטרו אותך, לא?

העניין הוא שזה נמשך כבר תקופה (מצד אחד לא מפטרים אותי, מצד שני ממשיכים ללחוץ עליי להגיע לאירועים).

אני לא אנטי חברתית (כפי שטוענים), בסה״כ לא מתכננת להישאר שם לטווח הארוך, ולכן לא רוצה ליצור קשרים.

אני לא יכולה להתפטר מיוזמתי (החברה הכניסה סעיף ככל הנראה לא חוקי על התחייבות) אבל זה בכל מקרה ייאלץ אותי לשכור עו״ד ואין לי ממש כסף (אחת הסיבות שאני מעוניינת לעזוב - שכר נמוך בהשוואה למה שהייתי מקבלת במקום אחר בהפרש של מינימום 2,000 ש״ח).

שלא מתאים לך ארועים כאלה משלל תירוצים:

אווירה לא מתאימה, ילדים, משפחה

חוסר זמן

יעקמו את האף..לא נשמע שכזה איכפת לך.

גם אני במקום עבודתי הולך רק למה שמכריחים אותי

ואנשים רוצים להכיר אותך, זה הכל
כנראה ששמעו דברים טובים עליך
בהרבה מקומות דורשים התחייבות, ו 2000 שקל זה לא כזה משמעותי ובמיוחד אם יש יתרונות אחרים כמו פעילויות חברתיות (רוב האנשים רואים בזה יתרון), אנשים נחמדים שנעים לעבוד איתם. בינתיים את רוכשת ניסיון וממליצים.
הייתי ממליצה שאת צריכה להיות שם לפחות להנות מהזמן הזה.
נ.ב תלוי כמה זמן עוד נשאר, יכולה כבר להתחיל לחפש עבודה חדשה.
לרוב ביטול חוזה אומר קנס מסוים ואם במקום העבודה הבא ממש ירצו אותך, אז הם גם ישלמו את הקנס עבורך.
נ.ב 2- יכולה לבקש העלאה

לק"י

אצלי למשל 2000 שקל זה משמעותי מאוד.

בין הכנסה מספקת למינוס זה הבדל גדול אינדיבידואלית, גם אני הייתי שמחה ל 2000 יותר.

אבל מבחינת שוק העבודה זה לא בהכרח הקש שישבור את גב הגמל.

אם ה 2000 שקל יותר כוללים יותר לחץ בעבודה, שעות נוספות, ציפיות גבוהות וכו זה לא בהכרח שווה את זה.

אני מחפשת כרגע עבודה כי השכר שלי נמוך משמעותית מזה שאני יכולה לקבל בחוץ. אם כל ההפרש היה מסתכם ב 2000 ממש לא בהכרח שהייתי מוותרת על התנאים הנוחים סה"כ מבחינת שעות, חופשות, בוסים נוחים, שיש לי בעבודה כרגע.

לק"י

בין 2 העבודות.

מתחננים אליך לבוא וכו' 

תשלום. זה הכי בסיסי

מעבר לכך אם את רוצה שיפטרו אותך אל תגיעי

למה לא להגיע?

וזה כואב ברמות

כמה שאת מסוגלת.
אין עניין הספקים בכלל

כאלה זה תלוי באופי כנראה. צריך פרופורציות אף אחד לא התכוון שתגיעי למצב הזה בטח לא דוד המלך שבגלל מצבים כאלה כתב כמה פרקי תהלים העיקר שבעלך צוחק מזה.
בחגים מותר לעשן אולי זה יוריד קצת מהלחץ או לשתות איזה כוסית לפני הספר תהילים

מצחיק אותו איך באופן קבוע לקראת החגים אשתו מאבדת את זה

רק בפאות תוך כדי התנערות קדימה ואחורה במרדף אחרי הפרק הבא אבל צריך לשמור על כושר אז ממשיכים לרוץ בספר במקום להתרכז בפרק אחד שתכלס יכול להביא כזאת תנועה בנפש...

טוב שהוא צוחק מזה שיהיה בנחת

ה' מצפה לכל אחד כפי כמה שהוא מסוגל

הוא יעדיף שתתפללי מעט ותהיי רגועה בחג, מאשר שתתפללי הרבה ותהיי עצבנית

ואם קשה לך להתפלל תדברי עם ה' בשפתך, תשפכי את הלב

כמה תפילות בכל החיים שלך באמת כיוונת והתפללת??
תפילה לא נמדדת בכמות אלא באיכות!
לקרוא את המילים זה לא נקרא להתפלל, צריך לכוון אבל כזה שדורש פתיחות הלב
את יכולה לקרוא ספר שלם ולא עלה לך
לעומת זאת פרק תהילים אחד ובכי תמרורים עם כוונה מהלב והשגת לך ישועה שייחלת

צריכה לעשות את הסוויצ' הזה
כל היום אנשים סביבי דופקים פרקי תהילים בלי הרבה מחשבה

גם אני קראתי ספר תהילים שלם.. בלילה כשכולם ישנו ולהגיד לך שהצלחתי להתכוון.. לא זה המאמץ שלי
בערב צאת החג קראתי תניא של אותו היום וממש דיברתי עם הקב'ה וזה היה הרבה יותר משמעותי!
בהדלקת נרות כל הנשים סביבי מתפללות, כל הישועות כל הצדיקים.. אני מדליקה והולכת
למה? כי אני לא יכולה להתרכז כשהילדים סביבי בדיוק ברגע צורחים ןאני אחרי יום שישי רק רוצה שקט לשבת להירגע- תפילה כשאני במצב כזה רק תוציא ממני מילים ומחשבות שעדיף לא להתפלל עכשיו.
אני מעדיפה לנצל הזדמנויות שבהם אני מרוכזת, 'על זה' ב100%, ואז התפילה הזו ממלאת אותי ואני רגועה ויש לי נחת כי הצלחתי לדברר את עצמי מול הקב'ה כמו שבאמת אני רוצה על כל פיפס ותיאור מצב

יש לך תירוץ למה את לא יכולה להיות כל כולך בתפילה בהדלקת נרות
לנו אין עדיין, עכשיו בהריון..
אז אין לי את התירוץ הזה שעסוקה איתם.
אני כן מתפללת במילים שלי, כן נגיד בשבת שחרית
אבל מעבר לזה, לא יוצא לי

כשהמתנתי להריון.. (וזה לקח זמן..) דווקא הרגעים האלה שהייתי 'בורחת' כאילו לתפילה.. זו לא הייתה תפילה אמיתית, זה לא היה במקום שנוח לי להתפרק בתפילה רצינית בבכיי ולפעמים בצעקה כי זה הכי רגעי משבר
את יודעת מה.. נקרא לזה תפילה 'מנומסת', 'מתנשאת' הנה הדוסה שיש לה את כל הזמן וכל היום היא מרוחה בתוך סידור.. תראי זו הצגה ולכולנו יש רגעים כאלה השאלה עד כמה את מודעת לעצמך שזה הצגה ואין טעם להכביר יותר מידי בהבנה הזו.
גם תפילה שהיא רק לקרוא יש בה טוב והיא לא לחינם במילים ואותיות יש משמעויות, רוחניות ורק מלהגיד אותם נוצרים דברים שאין בכוחנו להבין גם אם זה לא נאמר בכוונה תחילה, אבל לא לזה אנו שואפים במהות התפילה עם כוונה.
ונגלה לך משהו.. כשיהיה לך ילדים בעז'ה בידיים מלאות ונחת, אז יהיה לך תירוץ אחר.
צריך לדעת לשחרר, להסתכל על עצמך ולהגיד לקב'ה אני עושה את ה200% שלי, כל השאר מה שאני אספיק זה בונוס. יש זמנים שאין לי כוח וה200% שלי זה בעצם זה שהתעוררתי נטלתי ידיים, ואמרתי ברכות השחר זהו.. מה אני משווה את עצמי למישהי אחרת למה לה יש כוח ולי לא? איך אפשר בכלל להשוות שתינו חיות את אותם החיים?? יש נשים שעייפות מציפיות.. נפשית... וזה משפיע על הגוף שלהם ואין להם כוח אז הם עושות מה שהם יכולות וזה מה שהקב'ה רוצה מהם ברגע זה, הם לא בודקת כמה ספרי תהילים הם מסיימות.
אני אתן לך טיפ שאולי יעזור לך להסתפק במה שאת ולא לנסות לחקות אחרות, בכל פעם שאת מתיישבת להתפלל תגידי במילים שלך תודה על כל מה שהקב'ה נתן לך ולהזכיר גם שהוא בכלל לא חייב לך דבר וחצי דבר מהעולם הזה, וזה הכל מההשתדלות שלך, ומה שקיבלת הרווחת ביושר מהכוח שלך, תהיי גאה בעצמך על מי ועל מה שאת, כי ככה זה הכי נכון לעולם שקיבלנו אותך פה, רק ככה.

סליחה שיצא ארוך ואולי מסורבל..

אגב האם זה ככה בעוד תחומים בחייך? זה רגיש אני יודעת אבל אולי זה יעזור לך לעלות על נקודה ולשנות תפיסה, להיות יותר רגועה ולהתקלף, לזרוק את התחושה הזו מעצמך.

היה לי את זה פעם

כזה לחץ מרוב שמלחיצים על "צדקות" מרוב ההרצאות ושיעורים ששומעים בימים נוראים ולפני חגים וכאלה....

זוכרת שאחרי הרצאות של מלא רבנים לפני יום כיפור שמלחיצים - יש עוד כמה ימים להשתפר וכו'.... היתי נכנסת ללחץ וזה בכלל לא בריא, לא חושבת שזה מה שה' רוצה....

(הרבנים גם לא התכוונו לזה, אולי בעיה שלי שתפסתי את זה ככה)

 

אבל ב"ה יצאתי מזה, עבר לי עם השנים קלטתי שזה ממש לא נכון

תפיסה קורבנית כזו..

 

שתדעי לך שלדעתי (עניות דעתי) זה לא נובע מצדקות  , זה נובע מסוג של...... לא יודעת איך לקרוא לזה - לחץ חברתי / ריצוי / נערווים / קורבנות / תפיסת החיים בצורה לא מספיק נכונה ורחבה /  לא יודעת מה........

 

אם את מתפללת בקצב שלך ואת אישה שמחה - זה יותר חשוב בעיניי מ*כמות* התפילות שאת מתקתקת

זה לא תחרות פה כמה תפילות מתקתקים

העיקר זה הלב - העיקר זה מה את מרגישה בלב שלך - אהבה ואמונה וכו'

ומילות התפילה או התהילים אמורות לקרב אותך לבורא ולהשרות בך תחושת אמונה ושלווה 

ואם תגידי מלא תפילות בלחץ בלי שלווה בלב - זה פחות נחשב לדעתי

העיקר זה עבודת הלב והרוגע , להיות במצב של שמחה ורוגע כזה...

מבינה מה אני מתכוונת?

איתך, חיבוק גדול

 

ודבר נוסף , תודה שהארת את עיני להעריך את משפחתי שאצלנו אין תחרות כזו...... לפעמים לא יודעים מה הולך במשפחות אחרות....

 

בקיצור, התפילות זה ממש לא תחרות, המטרה זה שבנאדם יהיה במצב של שמחה, שלווה , רוגע ואמונה

ומילות התהילים אמורות לקרב אותו למצב התודעתי הזה, אז "לדפוק" פרקי תהילים לא עוזר כלום, צריך להיות שרוי באמונה ובשמחה, ואם את אומרת יותר כי זה מקרב אותך לבוראך - אשריך! זה לא שבאמת מי שאמר יותר תהילים אז הוא יותר צדיק או יותר קרוב לה', לא חושבת שזה נכון.... חושבת שזו תפיסה ילדותית שחינכו אותנו שחור-לבן כדי לשבר את האוזן שנבין שלהגיד תהילים זה דבר חיובי, אבל זה לא באמת משנה כמה פרקים אמרת בחייך.......... העיקר זה הלב וההרגשה, האמונה והשמחה 

 

מוצאת את עצמי מהנהנת בכל מילה.
הלוואי ואצליח להגיע לדרגה כזאת. להיות שלמה שמחה ורגועה גם בלי לדפוק דין וחשבון לאחרים
לא על התפילות, ולא בכל תחום אחר בחיים

כשהתחלתי (ועדיין) לעבוד על עצמי בנקודה הזו, גיליתי חיים אחרים חדשים, וטובים מאוד זה באמת להיות מחוברת לעצמך .. הלוואי ונזכה שמחה שעזרתי..

 

ואז מה שכתבתי בתגובה למטה

אני חושבת שחונים בחוף הנפרד ואז הולכים אל מעבר למחיצה (צד שמאל כשהפנים לים)

בכיוון חוף לידו /פארק הפיראטים

צמוד לחוף הרגיל חוף לא רשמי למשפחות דתיות שמסתובבים בו צנוע
היינו בו היה ממש נחמד, לא יודע אם עדיין קיים

באנו מרחוק והשתלם.

אמנם, לא הייתי אומרת שהצניעות הרמטית.. אז לשיקולך

הוא לחוף הנפרד ואת עם הבנות (אם יש) לחוף משפחות?

אנחנו הלכנו שנה שעברה לחוף משפחות, הרוב היו דתיים וחרדים אבל גם היו שלא.
מי שרוצה מגיע לשם, אין איזה פיקוח או משהו.

כשאנחנו הלכנו זה לא בשביל להיכנס למים אלא שהילד יהנה מהחול ומהמים שהבאנו לו בדלי מהים
בעלי נכנס לים בחוף הצמוד שהוא נפרד ובאותו יום היה של בנים

לק"י

רק שזה היה יום של בנות, אז לקחתי את האמצעית לטבול קצת בים.

כתבו פה פעם על חוף משפחות באשקלון, וחשבתי שרק לטבול רגליים צמוד לחוף זה בסדר, אבל מסתבר שיש שם מערבולות וזה מסוכן.
אז ויתרתי.

ליד חופים מורכזים לפעמים יש זרמים חוזרים
רק שהם לא מסומנים

שברגע שחוף ים לא מופרד הוא לא צנוע..

גם אם יש חוף שאין בו הרבה אנשים, כל רגע יכולים לבוא כל מי שרוצה ולראות הכל

 

לא לרחצה

הייתי שםפ פעם אחת, כניראה באתי בזמן טוב.
 

בקיץ הוא לא צנוע
והוא גם לא חוף מוכרז
מה שמושך לפעמים נערים ונערות שרוצים להתרחק מעין מפקחת

גומיה על היד,
שהילד יכאיב לעצמו ותקווה לטוב.

שמחתי לעזור

וכולנו כאן מכירים את @פשוט אני.. ואת כוונותיו הראויות והטובות.

בשרשור של @די שרוט מותר לו!😅

אכן, אם זה לא היה חברי אהובי ורעי @די שרוט לא הייתי כותב כך.

 

אנחנו מבינים אחד את השני

האמת אני מבסוט מזה שאנשים מרגישים בנוח לעשות צחוקים בשרשורים שלי רק כי "פסדר זה די שרוט".

מדבר אלי".

אבל איך אני אכאיב לה?
הממממ
מממממ
........
אה יש לי!
אני אגיד לה שאני מחרים לה את הטאבלט!

אני תמיד מדמיין איך הן צורחות מכאב כשאני עושה להן את זה.

 

לכן אני תמיד משתדל לאכול עוד ועוד קורנפלס בשביל להקל את הכאב.

אם את צריכה טלפון דברי איתי בפרטי

גוני לוין
מקבלת בעין כרם
תגגל...
מקווה שמקבלת חדשים.
היא מדהימה ויש לה ניסיון עצום

בהצלחה

היא אישה זהב.
ותשמח לצחוק איתכם...

שליחת פניה עקיפה כזה במייל.

וגם לא מסכים איתך אבל זה לא רלוונטי לשאלה

אני כנראה לעולם לא אסלח להם

איך הם יממנו את הלימודים והחתונה שלהם?
חוץ מזה שמה שנכון למעסיק, נכון לכל מעסיק ולאו בתחום המשלוחים (במיוחד אם אני משליך את זה לחיי משפחה)
ואם לעולם לא תסלח לילדיך הם יעריכו מאוד את תן ביס, בדיוק מה שאתה כל כך מפחד ממנו.
ובתור שמיניסט הר"מ שלי אמר לי שהורה טוב הוא הורה שרוצה שהבן שלו יהיה מרוצה במקום לחפש טייטל.

למה למדינה אין אינטרס כלכלי שנעבוד לחשמלי.

עשרות מיליארדים במיסים...
интересно

כי גם ככה אני חי על ניסים ובלי שום איזון

אני תמיד מגביל את המשאבה ל-200 ש''ח, אז לא משנה מה מחיר הדלק אני עדיין משלם 200 ש''ח.

גם אם אתה מתדלק כל פעם 200₪, בסוף בעליית המחירים הסכום הזה במקום להיות שווה ל32 ליטר למשל הוא יהיה שווה 28, אז יוצא שבטווח זמן של חצי שנה נניח אתה תתדלק יותר פעמים..

משפיע עלינו.
העליה האחרונה היא סביב 70-100 ₪ בחודש.

בכללי בשנתיים האחרונות מחירי הדלק כמעט הכפילו את עצמם. להחזיק רכב נהיה יקר מאוד
מצד שני. קשה בלי רכב אם העבודה לא על קו תחב"צ

אז ךא משפיע
ובשני בקושי נוסעים...אני מתדלקת פעם בחודש בערך..אז לא נורא

אני עובדת במרחק הליכה מהבית,

בעלי מקבל החזר על הדלק לפי קבלות.

אז מהבחינה הזאת אנחנו בסדר. עליות המחירים בסופר משפיעות עלינו הרבה הרבה יותר.

הייתי אתמול באושר עד אחרי תקופה שלא הגעתי לשם והייתי בשוק מהשינוי במחירים..

ואנחנו משפחה גדולה אז קונים המון מכל דבר - זה ממש ממש משמעותי!

העלאת מחיר הדלק זה תמיד מעלה את כל השוק.
הכל מושפע באיזה דרך,החל מהשינוע של הסחורה ומתרחב להשפעות משניות

מבית מדרשו של הרב זצ''ל וזה...
מצחיק לקרוא לא משפיע עלי כי אין לי רכב, אצבע בעין לכולכם ולטרמפים מבעלי הרכבים אבל יקר לי בסופר 🤦

אחד היברידי נוסע כ80 קמש ביום
השני רגיל נוסע כ20 קמש ביום
עשיתי עכשיו חישוב נראה שהעליה מינואר לעכשיו העלתה לנו ב150 שח לחודש את צריכת הדלק.
זה רק אם מתחחשבים בנסיעות לעבודה בלי נסיעות חד פעמיות.

על שפת הכנרת
משלמים רק על חניה

המקום מהמם, יש שירותים ומים. גדול מספיק שגם בזמנים הכי עמוסים אפשר למצוא את הפינה שלך. יציאה למסלול למונפור ונחל כזיב (שנחשב לאחד מהמסלולים הכי יפים בארץ) ישר מהחניון, עם כל מיני אופציות לפי אורך ורמת קושי מועדפים.

וכל זה לגמרי בחינם.
מה אין שם - טיפה של אור בלילה (אין חשמל) תביאו פנסים.

אמורים להיות סגורים בלילה
בפועל, פתוחים כל הלילה.

די ג׳יפה, אבל שירותים.

ולא היה שם חם?

נעים יחסית, אבל יותר חם מצפת. נגיד.

לק"י

וזה קמפינג- כל אחד באוהל שלו.
לא חוף ים

אין שום בעיה עם הצניעות

או שאתה מתכוון שיש נשים לא בצניעות?
ואוהל אפשר אחד להורים ואחד לילדים
הכי כיף

ואודם עוד יותר מושלם

הקודמת....

לתת מדי פעם שיעורים פרטיים במתמטיקה לתלמידים.(כהכנה לבגרות או שעורי בית שוטפים)
פעם אתה ופעם היא,ככה שיהיה מי שישמור על הילד.

כנ"ל לגבי שיעורי מוזיקה.

או ללכת ולנגן בבתי אבות/בתי חולים/מוסדות שונים,ולשים את הילד אצל סבא/סבתא לשעה קלה.

עבדתי בעבר בבית חולים פסיכיאטרי ואחד הדברים הכי חשובים זה להשאיר את המוח שלהם כמה שיותר צלול, היה מתנדב אחד שהיה מגיע פעם בשבוע לעשות עם המטופלים תשחצים וזה היה פשוט מדהים לראות.
יש מחלקות לא מפחידות בכלל, מחלקות פתוחות, מחלקות של מתבגרים, מוסדות והוסטלים שאני בטוחה שיש לו למתנדבים כי זה באמת מקומות פחות אטרקטיביים ואין להם הרבה מתנדבים שמגיעים...
אשריכם

מעניין מה החלטתם.
האמת, שקניתי את הרעיון.
אנחנו די מנוגדים ברצונות שלנו לאן לצאת.
חושבת להציע לבעלי שהיציאות תהיינה להתנדבות כלשהי.
הקטע. שאנחנו לא יוצאים בכלל, אולי מכאן יתחיל מסע שלנו להתנדבות ויציאה.
הלוואי