שלום לכולם,
בעלי מגיע ממשפחה ברוכת ילדים- משפחה מתוקה מתוקה. באמת!
אך שונה ממני בתכלית השינוי ומהמקום שהגעתי ממנו.
אנחנו לקראת חג הפסח- כשבראש השנה אנחנו מחלקים שנה שנה אך יצא להיות פעמיים אצל ההורים שלי בגלל הקורונה לפני שנה וחצי(גרים לידם) והשנה כי ילדתי ממש שבועיים לפני.
אציין שאת שבועות, שמחתי תורה, גם סוכות אנחנו עושים שם. קבוע כי זה חגים "של גברים" נמאס לי לשמוע את זה כבר. וכיפור הוא הולך לבד להורים שלו.
חמותי אישה מקסימה ולבבית, אבל הדבר האחרון שהיא משקיעה בו זה האוכל, היא מבשלת מדויק ומבחינתה להזמין עוד ועוד אנשים והאמירה שלהם תהיה "זה מה יש לאכול" גם כשחסר . אני משתדלת ו99.9 אחוז אני מביאה איתי משהו או כמה דברים, תבשיל/סלטים וכו. גם כדי לעזור וגם כי כבר הבנתי שאם לא אתגבר אני אצא רעבה יותר משולחן האוכל.
לחמותי יש גישה שהיא "לא משתגעת" אבל זה באמת לא משתגעת, לא כמו שאנחנו צוחקים מאמט שלי שעושה מלא אוכל כדי שלכולם יהיה את מה שהם אוהבים והיא אומרת בצניעות שהיר לא השתגעה ואמא שלי כל כך מתאמצת ומהממת גם חמותי שלא תטעו, היא משתדלת אבל קשה לי לסוע לשם בחגים ושבתות שאני יוצאת רעבה פעם אחר פעם. אני נגיד רוצה חתיכת עוף מהמרק יש מצב שיהיו שם 5 חתיכות ל20 אנשים ואני כמובן לא אקח כי זה חא מתחשב. צריכה להביא מהבית שלי פירות, ירקות כדי שיהיה לתינוק שלי מה לאכול, כבר קרה לי שהייתי שם ולא היה שום פרי רק בננה רקובה ואיזה עגבניות עם עובש במקרר. אני באמת מכניסה לעצמי לראש שסה בסר והם אחרים והם לא חייבים להיות כמוני אניממשתדלת כל כך להיות עם עין טובה. פשוט די (אגב מצבם הכלכלי מעולה, הם פשוט דוגלים בשיטה שהילדים יהיו אחראים על עצמם, מידי פעם כן יכולים לעזור אני לא מצפה ולא רוצה. רק להבהיר שזו לא משפחה עניהה בכלל הם גרים במרכז בשכונה מאוד נחשבת)
הבהרתי לבעלי שפסח אנחנו עושים אצלי (היינו רתם פעמיים מתחילת הנישואין כמעט 5 שנים) ונמאס לי שאת רוב החגים אנחנו עושים אצלם. הצעות איך להפסיק להיות עם מצפון כל הזמן.
ואיך לא לריב לפני החג הזה.
תודה
בעלי מגיע ממשפחה ברוכת ילדים- משפחה מתוקה מתוקה. באמת!
אך שונה ממני בתכלית השינוי ומהמקום שהגעתי ממנו.
אנחנו לקראת חג הפסח- כשבראש השנה אנחנו מחלקים שנה שנה אך יצא להיות פעמיים אצל ההורים שלי בגלל הקורונה לפני שנה וחצי(גרים לידם) והשנה כי ילדתי ממש שבועיים לפני.
אציין שאת שבועות, שמחתי תורה, גם סוכות אנחנו עושים שם. קבוע כי זה חגים "של גברים" נמאס לי לשמוע את זה כבר. וכיפור הוא הולך לבד להורים שלו.
חמותי אישה מקסימה ולבבית, אבל הדבר האחרון שהיא משקיעה בו זה האוכל, היא מבשלת מדויק ומבחינתה להזמין עוד ועוד אנשים והאמירה שלהם תהיה "זה מה יש לאכול" גם כשחסר . אני משתדלת ו99.9 אחוז אני מביאה איתי משהו או כמה דברים, תבשיל/סלטים וכו. גם כדי לעזור וגם כי כבר הבנתי שאם לא אתגבר אני אצא רעבה יותר משולחן האוכל.
לחמותי יש גישה שהיא "לא משתגעת" אבל זה באמת לא משתגעת, לא כמו שאנחנו צוחקים מאמט שלי שעושה מלא אוכל כדי שלכולם יהיה את מה שהם אוהבים והיא אומרת בצניעות שהיר לא השתגעה ואמא שלי כל כך מתאמצת ומהממת גם חמותי שלא תטעו, היא משתדלת אבל קשה לי לסוע לשם בחגים ושבתות שאני יוצאת רעבה פעם אחר פעם. אני נגיד רוצה חתיכת עוף מהמרק יש מצב שיהיו שם 5 חתיכות ל20 אנשים ואני כמובן לא אקח כי זה חא מתחשב. צריכה להביא מהבית שלי פירות, ירקות כדי שיהיה לתינוק שלי מה לאכול, כבר קרה לי שהייתי שם ולא היה שום פרי רק בננה רקובה ואיזה עגבניות עם עובש במקרר. אני באמת מכניסה לעצמי לראש שסה בסר והם אחרים והם לא חייבים להיות כמוני אניממשתדלת כל כך להיות עם עין טובה. פשוט די (אגב מצבם הכלכלי מעולה, הם פשוט דוגלים בשיטה שהילדים יהיו אחראים על עצמם, מידי פעם כן יכולים לעזור אני לא מצפה ולא רוצה. רק להבהיר שזו לא משפחה עניהה בכלל הם גרים במרכז בשכונה מאוד נחשבת)
הבהרתי לבעלי שפסח אנחנו עושים אצלי (היינו רתם פעמיים מתחילת הנישואין כמעט 5 שנים) ונמאס לי שאת רוב החגים אנחנו עושים אצלם. הצעות איך להפסיק להיות עם מצפון כל הזמן.
ואיך לא לריב לפני החג הזה.
תודה
מצטרפת לכל מילה שלך בשרשור
😅