פורום אולפניסטיות (עמוד 106)

קשה זה תמיד טוב. לא זוכרת את ההמשך בדיוק... תחפשי באינטרנט..

 

"קשה זה טוב. קשה זה תמיד טוב. זה מחייב מחשבה, קביעת סדרי עדיפויות. זה מוציא ממך כוחות שלא חלמת שיש בך." (דרור וינברג הי"ד)

כאילו חוץ מהקטע ?
תוכן וכוו

1. פעולות אמצע שבוע
2. פעולות שבת
3. מסעות
4. קשר אישי
ותעצבי אותם כזה יפה
ולהדביק מלאאא קטעים של חינוך

את הכנסת אותם להדרכה? או חניכות ?

כפרית אני לא מכירה, רק יודעת שרוב התארים באנגלית הם גם זכר וגם נקבה, אז מסתדר לי שזו אותה מילה.

Preparation זה הכנה. או to prepare

Melt זה המסה. Melt the cheese למשל זה המס/המיסי את הגבינה.. to melt זה להמיס

Add זה הוסיפי. שוב, to add זה להוסיף.

כנל..(עם הto)

Oil זה שמני. בשימוש- oil the pan - שמני את התבנית.
יזל אני לא מצליחה לחשוב על מילה מתאימה. אולי תשתמשי במילה למזוג? אני לא זוכרת איך כותבים אותה אז לא רוצה להטעות.

הרבה מהמילים שכתבתי לך יכולות להשתנות לפי ההקשר של המשפט. אז אם את רוצה לכתוב את המשפטים המלאים ואז אני אראה, את יכולה.

אז אולי Country girl מתאים?

 

rustic  יותר מתאים לתאר אווירה כפרית.

 

 

ויש מצב שלא הבנתי בכלל

וואי!!!נשמע יוזמה מטורפת!!לדעתי חסידות ומישי בגילנו...אם זה יצא לפועל אני מזה ישמח להצטרף!!

איך זה?

מושך מספיק?

ברור?

להיות אבל כן כדאי להוסיף גם שם שעות ומיקום..

 

 

אחלה יוזמה!!!

באלי להצטרף

יישר כוח ענקי!!!!!!

 

יש לך את זה בעיצוב ממש יפה גם העיצוב הראשון מהמם!!!

אם אני מבינה נכון זה לא שתי אופציות לפירסום המודעה, 

אלא שני חלקים של אותה מודעה שיהיו אחד מעל השני...

בכל מקרה.. רעיון מקסים.. 

עיצוב יפהפה ומקצועי!!!

שכוייח ענק!!!!

ייש כוח ממש ממש!! - @ממעל ממש

תבדקי באתרים של האולפנות שאת רוצה ללכת אליהם..

לאולפנת חלוצה יש שבת בפרשת בשלח! שווה לבוא!!

לפי מה שאני זוכרת זה בערך בחנוכה מתחיל הכל... אבל אל תדאגו... כשזה יתחיל תדעו.

תולים שלטים, מנהלות באות לדבר וכו... 

ב. רק מאיזור חנוכה מתחילים...

ג. באולפנת טליה יש בחנוכה מחנה הכרות: מגיעים לאולפנא יש פעילויות וכו, ישנים שם ואז ביום השני יש עוד כל מיני דברים...

זה שיאאא השששוווההה!!!!

 

 

 

|כמה כיף להיות אחרי כל הבלאגן| |נהנה מהחיים| |פה תמיד בשביל לעזור|

באמת שבסך הכל לבדוק אולפנות זה כיף!!

אבל תכלס אני לא מחוננת ואני פה...

צריך רצון להצליח ולהשקיע וידע ממוצע אני חושבת....

אפשר לשאול למי מיועד פורום בת מלך?

תודה

את יכולה לשאול שם כל מה שבא לך ואת לא רוצה שגם בנים יקראו..

לא הבנתי ממש מה הבעיה

תחפשי חוה לעכשיו לעבוד או להתנדב.
כשתתחתני,יש אנשים שיגידו שלא הגיוני בכלל ויש כאלה שאני מכירה שחיים ככה. העיקר האמונה וההשתדלות.
להתפרנס מצאן זה לא קל אבל לא, לא מציאותי.

ואת יכולה לשלב את זה עם עוד דברים.

אם יבוא מחבל לצאן מה את תעשי? וגם צריך לרוץ כל הזמן אחרי הצאן בצהריים וצריך לעשות פעמים ביום ראיית צאן וצריך לשמור עליהם בלילות שלא יגנבו לך אותם.. ויש פעמים שהצאן חולה ואת צריכה וטרינר וחיסונים זה עבודה מאוד קשה.. 

וזה בכלל לא כיף לקום כל יום ב5 בבוקר למרעה עד 10 ואז בצהריים גם ואם את תיהי חולה תצטרכי עדיין לקום למרעה זה וואחד אחראיות אולי ככה עכשיו שבוע לעשות זה כיף אבל אחרי זה זה קשה מאוד זה אחראיות ענקית שזה שלך..!

מחילה אבל אם את חושבת שזה ככה כנראה ראית יותר מדי סרטים. לרעות צאן אפילו ילדים בני 4 יכולים לעשות את זה.

 

אין שום סיבה שיבוא מחבל לצאן. מקסימום גנבים, ואם יש כלב הוא מבריח אותם בשניות, ואם את שם אז בכלל- כמה אבנים והם בורחים. לא צריך לרוץ אחרי הצאן, אם כבר יותר קשה להזיז אותם ממקום למקום, וגם זה לא מסובך מדי.

חיסונים זה באמת מבאס, אבל עושים את זה קבוע כל כמה זמן.

 

וזה ממש כיף לקום ב 5 בבוקר, אם כי זה לא חובה. ותמיד אפשר למצוא רועה מחליף. נכון זה אחריות אבל כל עבודה שתעבדי בה זה אחריות.

 

לאנונימית- אם את רוצה שהעדר יהיה שלך זה באמת קצת יותר קשה וקשה להתפרנס מזה. אבל אם נגיד את עובדת בחווה זה סבבה.

כדאי גם לחשוב על המשך החיים- מה תעשי בגיל יותר מבוגר? 40? 50? 60?

ואם את רוצה להצליח במוזיקה זה לא יכול להיות המקצוע הצדדי שלך. אני מאמינה שאודי דוידי כבר לא רועה צאן. 

אבל בגדול- כן, זה ריאלי.

אבל לא בטוח שזה חיובי לכל אדם.

אבא של חברה שלי נרצח כשהוא היה עם הצאן שלו..

מה שאומר שצאן זה לא הבעיה..

אבל יש הבדל בין מישהו שהולך ברחוב לעבודה למשל לבין מישהו שנימצא לבד בשדה עם הצאן.. ובמיוחד אם זאת בת..

לכל האולפניסטיות יש חלומות בסיגנון..

בא לי להקים אולפנה!!!!!!

לא יודעת עד כמה זה סגור אבל.

בדקו זאת שנית

מתוקה- זה קורה להמון בנות, בסופו של דבר כל אחד מוצא את עצמו ואת חבריו אל דאגה! זה ייקרה! בנתיים נסי להיפתח לכולם ולהיות שמחה וחייכנית(לא מזויף).. בהצלחה!

וואי,נשמה!זה נראה שאני כתבתי את זה...!!

האמת שגם אני לא מגיבה הרבה אבל הפעם אמרתי שאני חייבת להגיב!

היום אני שביעיסטית...כעעע ענקיתתת  

 

היו לי את אותם ההרגשות ותחושות שאת מתארת ובכלל כשהייתי חוזרת מהאולפנא לסניף זה העצים אותם,בטירוף!

ולא היה לי חשק לחזור בתחילת שבוע, ובאולפנא זה נראה שכולם מוצלחות וכבר טוב להם בחברה

ורק אני בבת אחת הפכתי ממצב של ילדה שנחשבה המצחיקה,הזורמת והמארגנת להיות עוד אחת שלא מכירים.

למשל,בתחילת חמישית לסיור ואשכרה הלכתי לבד..!

אז שתדעי שאת לא היחידה ובטח לא היחידה בכיתה החדשה..תדברי על זה עם מישהו..

עם אמא/אבא/אחות/חברה מוכרת..

וממליצה עם המדריכה או המחנכת-הם פה בשבילך!אפילו אם זה רק בשביל לספר!!

ולפעמים רק נראה לך שיש הרבה בנות שנראה שהם נהנות ומשתלבות אבל גם להם קשה..

 

העצה הכי טובה זה פשוט להיות עצמך!מה שאת כרגע!

לא לנסות לשדר שאת מגניבה ומושלמת..הם כבר יגלו את זה

תבואי עם סבלנות ,המון ענווה ותחייכי-זה ממגנט אנשים!!

ועוד משהו,אל תפתחי סטיגמות על בנות-היום יש לי חברה שבחמישית אמרתי לעצמי שאין מצב

שאני מתחברת לילדה המוזרה הזאת והיום..היא חברה טובה שלי

אל תפחדי לנסות ליזום דברים קטנים עם הבנות בחדר/בנות שנראות לך חמודות

אפילו ללכת להכין שוקו בחדר אוכל באמצע הלילה...

וזה יבוא אני בטוחה!יהיה לך כ"כ כיף לבוא לאולפנא ותחליי על הכיתה שלך בעז"ה!

 

שיהיה המון המון בהצלחה!!!

מוזמנת באישי

 

 

האמת בקטע של מדריכה פחות נראה לי- היא לא כזאת שכל אחת מרגישה בנוח לדבר איתה על מה שבא לה - זה נראה שהיא קצת מעדיפה בנות אחרות, יותר זורמות- והיא גם חושבת שאני שקטה ועדינה-למשל שבוע שעבר קראתי לאחת הבנות קצת בקול-והיא כזה יואו תצעקי שוב! סופסוף שומעים אותך.. וזה היה די פוגע.. אבל שוב תודה-אני יודעת שזה קורה להמון אנשים אבל זה עדיין ייאוש כזה שאתה אשכרה בודד- שלפני חודש כולם רק רצו להיות לידך..

כל כך מוכר...
תקופה כואבת... ומדהים, מדהים איך מתוך התקופה הקשה הזאת ככ טוב לי עכשיו!!
אפילו מצחיק להיזכר מה הייתי ואיפה אני עכשיו
אני ממש לא אדם של זמן, אבל לקח לי...
אולי כי הכל היה אווירה שונה ממה שאני רגילה...​​​
אולי יקח זמן.. אבל בסוף יכירו אותך!!
את הבנאדם המדהים שאת! את הנשמה הענקית שבך... את היופי, החריצות, והתסיסות..​​

רק, אל תפריעי, תתני לזמן את שלו...
תתני לכל הבנות ל"הירגע" ואז לגלות את האוצר-את.
אני מאמינה, שיש עוד הרבה בנות שמרגישות ככה ועדיין מחפשות את עצמן...
לאט לאט תמצאו.. אולי אפילו אחת את השנייה...
הכל בסדר!! את לגמרי בסדר!!​​​​

מוזמנת לכתוב לי אם את רוצה באישי ואני יבוא

וגם, באופן מפתיע אחרי חודש בערך" הייתי הצעקנית הראשית עד שכולן התחרפנו...
קיבלתי את הכינוי בגאווה "חיה בסרט" וזרמתי עם זה​

ותכלס, מרחמת על כל מי שהיתה בסביבה... כמה רעש ושטיות עשיתי

א ב ל, גם כשצרחתי וכל השיכבה ידעה על עצם קיומי (ככה לפחות חשבתי)
נגשה אלי ילדה בערב אחד שממש הרעשתי, ואמרה לי: "---- זה ממש כיף שדברת היום, את בדרך כלל ממש ביישנית..."
הייתי בשוק, טיפלה רחפנית...
אבל אוקי.
אז כנראה, שלפעמים פשוט מפספסים...
אבל עכשיו, היא חברה ממש טובה שלי וכל הזמן צוחקת על עצמה שזה מה שהיא חשבה​
​​​

ולפעמים מרגישה לבד אבל אני מסתכלת מהצד על השכבה ובוחרת בנות להתחבר עליהם יותר וכך יש לי חברות 

כמו שאת באמת! מלאא בהצלחה באולפנה!

כמו שאת באמת! מלאא בהצלחה באולפנה!

וזה ממש שונה בהתחלה כי כמעט כולן מנסות לעשות רושם ואחרי כמה זמן את מגלה מי באמת הבנות האלה(בעיקר לטובה(
כאילו יש מצב שמשהי לא תתחבר אחייך ואת לא אליה.וממש בהצלחה,ככה שה התחלות חדשות...

המשפחה והחברות מעל הראש ממליצה ממש! חוץ מזה- לוח שעם להודעות וכאלה.. פתקים מחברות שעון יפה, ציור שציירת...

פתקים מחברות (שנה שעברה חברה שלי סחטה אותנו שנעשה לה)

אם לא ידכא אותך- מערכת שעות זה די שימושי

אני שמתי גם שרשרת של אורות לד

אם מותר להתקין אז מדף עם כמה ספרים שימושיים, פנקס, כוס עם כלי כתיבה, מספריים, סלוטייפ וכדו', חוט ומחט, מסרגה וכו' יכול להיות נחמד מאוד!
בכללי חלק כבר צויין פה: תמונות שלך וחברות ומשפחה, מכתבים, פתקים, ציורים, תמונות נוף, משפטים, ציטוטים, לוח מודעות, לוח שנה, מערכת שעות, לוח מבחנים...

ציורים.. מה שאת אוהבת.. שייתן לך הרגשה של שייכות

אבל שמתי סטיקר של 'תחשוב טוב יהיה טוב' מול המיטה שלי וזה נותן כוח..

נחמד לדעת שיש עוד שמרגישות כמוני..

את מנסה להתגבר על זה?

זאת בדיוק אני מלפני כמה ששנים.

איך מתגברים? משתפשפים.

כן, זה עד כדי כך פשוט.

יוצאים עם חברות בכוח, מדברים, צוחקים ובסופו של דבר זה הופך להיות חלק ממך ואת מרגישה בנוח עם זה.

אם בא לך באישי - ממש בכיף 

ניסיתי ולא נהנתי ולכן אני נסוגה!
וזה מצד אחד קצת מתסכל כי זה חוסם אותי

זה בסדר. גמאני כזו... לא חייבים לזרום. זה 4 שנים מהחיים ביחס ל120... לא קרה כלום. לא חייבת לזרום... בשידוכים אפשר לומר שלא נהנת באולפנה. .. חחח

מי אמר שאת חייבת להיות זורמת ונחמדה לכולם ועם רעל בעיניים?

נוח לך בבית? תישארי שם. זכותך המלאה.

אם מישו ישאל על זה בשידוכים זה בעיה שלו. אבל קשה לי להאמין שמישו יהיה מספיק טיפש לשאול על זה..

יש בנות מורעלות, שיוצרות ועושות ופועלות וכולם מכירים אותם.ויש בנות שמעדיפות להיות בבית עם החברות שלהן בלבד או אפילו עם עט ודף.

את מהסוג השני, וזה לא אומר עליך שום דבר רע.

יש כאלה, ויש כאלה. העיקר שיהיה לך טוב עם מי שאת

(ככה זה כשיש קישור בדף הראשי )

 

אני רק רוצה להרגיע אותך בשני דברים-

א- את ממש לא דפוקה, זה נורמלי לחלוטין. כל אחת והאופי שלה. יש יותר שקטות ויותר רועשות.

יכול להיות גם שסתם לא טוב לך עם רוב החברות בכיתה ועם בנות אחרות בשלבים עתידיים כן תזרמי יותר (קורה הרבה). 

תעשי מה שטוב לך, אם טוב לך להיות בבית ולצייר אז תעשי את זה. זה האופי שלך, ותקבלי אותו כי הוא מכלול אישיותך המדהימה (ואני בטוחה בזה)

רק תוודאי שאת בקשר עם חברות (גם 2-3 חברות זה טוב) ולא מתבודדת כל היום לבד בבית,

כי בגילאים האלה מפתחים קשרים וזה משפיע על קשרים עתידיים שיהיו לך (לא חובה בנות מהכיתה),

ולדברים העיקריים בכיתה כן כדאי לך ללכת כדי שלא תתוייגי כמוזרה או מתבודדת. מדובר על טיולים שנתיים וכאלה לא מעבר

 

ב- משידוכים את וודאי שלא צריכה לדאוג. מכמה סיבות-

דבר ראשון, את מחפשת מישהו שיתאים לך, ולא לחברות שלך. מישהו כזה גם יחפש בחורה שקטה ופנימית יותר, כזו שיש לה כמה חברות טובות אבל לא דווקא זורמת ופעילה בחוץ (תכונות שהן לא בהכרח יתרון בחיי הנישואין) כך שזה לא אמור להטריד אותך

דבר שני, כשמגיעים לשידוכים ועד שמתחתנים בד"כ לוקח זמן. זה מתחיל בממוצע מסוף השרות לאומי ובד"כ גם נמשך ללימודים האקדמאים ולפעמים גם אחר כך. בשלבים האלה האולפנה כבר כמעט ולא רלוונטית. מה שרלוונטי זה איפה את נמצאת באותו שלב- שרות לאומי, לימודים אקדמאים, עבודה, ועל הנושאים האלו תדברו. האולפנה כבר כמעט לא תהיה לך בראש ולכן אוטומטית לא כמעט ולא תעלה בתור נושאי שיחה. כך שממש לא הייתי חוששת משאלות כאלה, כי סביר שהן בכלל לא יעלו. מי שנמצא בתוך הלימודים לתואר כבר כמעט ולא חושב על הלימודים באולפנה, הם כל כך רחוקים..

(וגם אם תעלה שאלה כזו את לא אמורה להתנצל, זה האופי שלך ובחור אמור לקבל אותך כמו שאת)

 

מקווה שעודדתי אותך ואת כבר לא מרגישה דפוקה, כי ביטחון עצמי דווקא כן חשב שיהיה לך, גם לשידוכים

 

ואם מרגיע אותך לשמוע על דוגמא ממשית-

גם לי היה ככה באולפנה וחששתי מהשידוכים, ובסוף התחלתי לצאת לפגישות בלימודים האקדמאים בכלל, והנושא לא עלה כמעט. כשכבר נפגשתי עם בעלי אחרי זמן, האולפנה כל כך לא היתה רלוונטית שאני לא בטוחה שהיא עלתה בכלל בפגישות..

והאמת היא שגם אם הייתי מספרת זה לא היה רלוונטי, כי הוא בעצמו לא היה הכי חברותי בישיבה התיכונית

במקומות אחרים שיותר התאימו לנו שנינו היינו חברותיים יותר..

ב"ה זה לא דבר שמשפיע בכלל על הצלחה בנישואין ובחיים בכללי

גמאני פולשת לפה בגלל הקישור בראשי...

איך אני אוהבת את התגובות שלך הם תמיד ארוכות ומפורטות ומגלות עניין ומחכימות

ממש ממש עודדת אותי ועשית לי טוב והרגעת אותי מאוד בנוגע לשידוכים

כנ"ל לכל הבנות שענו פה, העצות שלכם מאוד עודדו אותי!

שתי שאלות נוספות לך ולכל חברות הפורום:

1. האם בהכרח יש צורך לצאת לטיול שנתי? לא מספיק לי למשל רק לצאת עם כיתה אחרי צהריים למסעדה\פארק\מסיבת יומולדת או כל דבר כך שלא אתויג כמוזרה\בודדה?

 

2.אני שמחה לשמוע שהכל מתחיל מביטחון עצמי, הבעיה שהביטחון עצמי שלי מעט נמוך ואני לעתים נוטה לזלזל בעצמי ולגמגם ליד אנשים ולדבר בשקט. בגלל זה גם מאוד קשה לי להתחבר לבנות. כיצד אני יכולה להכיר בערך שלי ולעלות את הביטחון העצמי שלי ולהתחבר יותר לבנות? לרוב אני אוהבת מאוד לעזור לכולם ואני עוזרת להם מאוד מבחינה לימודית אבל אין מעבר.

ת'אמת אני לא כ"כ יודעת על שאר השאלות אבל לדעתי מצד אחד מאוד חשוב לצאת לטיול שנתי כי לפעמים זאת שלא יוצאת כן קצת מתוייגת כאחת שיוצאת מהחברה וגם בשבילך זה יכול לעזור לך בלהתחבר יותר לחברות שלך.. מצד שני אם את מרגישה שלא תמצאי את עצמך בטיול ולא יהיה לך כיף אז חבל לצאת שזה לא יבאס אותך...
בהצלחה נשמה

יכולה להעיד על עצמי שלא יצאתי לטיול וחצי.. לא הרגשתי עם זה רע במיוחד.הייתי יכולה להצטרף ולהגיע והחלטתי שלאת ולא הרגשתי שזה מוריד מהערך שלי. החברות שלי ישארו חברות שלי גם אם לא אצא איתם לטיול שנתי, וזה לא מה שיוריד מהערך שלנו!

לגבי ב-
כל יום תשתדלי לכתוב 3-5 תכונות טובות שמצאת בעצמך במהלך היומיום.. הגיוני שאנשים ממעיטים בערכם מבושה וענווה, אבל צריך להכיר בערך שלנו גם אם רק בשהיל עצמינו..בהצלחה

באמת אין ממה לחשוש

 

1. את שואלת אם חייבים לצאת לטיולים שנתיים.

אז קודם כל, זו היתה המלצה. את לא חייבת כלום לאף אחד.

רק שאני חושבת שכן כדאי לך להתאמץ, דווקא לטיול של כיתה י"ב (בכיתות קודמות זה לא קריטי)

כי הטיול של כיתה י"ב בד"כ מאד מגבש ושונה מכל טיול אחר, ומי שלא נמצאת בו מרגישה אחר כך בחוץ.

אני עשיתי בשעתו מאמץ והחלטתי שאני הולכת ומשתדלת להינות בכל מקרה מה שלא יהיה (השתדלתי ממש לזרום ולא להתבאס מכלום) וזה אכן עבד, בסוף נהניתי מהטיול וזה אפילו היה קצת חוויה מתקנת על שאר שנות האולפנה שבהם סבלתי

אם לא הייתי הולכת הייתי מתחרטת. אבל את מכירה את האולפנה שלך כמה הטיול תופס מקום וכמה קריטי לא להיות בו.

בכל מקרה אם את מחליטה לא לבוא אולי עדיף לא לנופף בגאווה אלא להראות שאת מצטערת שלא הצלחת להגיע (זה לא חייב להיות צער אמיתי כמובן) ולשאול איך היה ולהקשיב בעניין. ככה זה יעזור שלא תתוייגי כמוזרה או מתבודדת, כי הם יבינו ממך שפשוט לא יכלת לבוא לטיול למרות שרצית (נניח )

 

2. בהחלט הכל (או הרוב המוחלט..) מתחיל בביטחון העצמי.

את צריכה ביטחון לחיים עצמם- בחירת מקצוע, ראיונות עבודה, עבודה מול אנשים או בוסים, מציאת בן זוג, חיים עם בן זוג, עמידה מול מורה\גננת של הילד ועוד אינסופ דברים שהמכנה המשותף שלהם הוא צורך בביטחון עצמי.

אני יכולה להרגיע אותך שלהרבה מאד אנשים היום יש ביטחון עצמי נמוך כך שאת לא יוצאת דופן או בעייתית

הבעיה נובעת כחלק מתרבות המערב שמלאה ביקורת, גם כלפי עצמנו..

תתחילי מתרגיל המראה- לעמוד כל יום (בלי לוותר!) מול המראה 5 דקות ולהגיד על עצמך דברים חיוביים. גם חיצונית וגם פנימית.

תנסי גם כל יום לעבור על מה שעשית, ולקבל טעות שעשית. כי זה בסדר לטעות, מטעויות לומדים.

ברגע שלא תבקרי את עצמך אלא תקבלי את עצמך, ככה פחות תזלזלי ויהיה לך יותר קל לעמוד מול אנשים

אין בעיה לדבר בשקט, הבעיה נובעת מהעובדה שאת חושבת שהם יותר ממך ולכן לא מעיזה להביע את עצמך

זו עבודה קשה אבל מאד משתלמת,כי מה שאת חושבת על עצמך (חיצונית ופנימית) זה מה שיחשבו עליך

וכך יהיה לך קל יותר בחיים. ממליצה לך לקרוא ספרים בנושא ולנסות להתקדם בהדרגה

 

מקווה שזה לא נשמע מלחיץ, זו פשוט עבודה עצמית. אבל למה באנו לעולם אם לא לעבוד? כך שעבודה ממילא תהיה, השאלה היא אם היא תוביל לתוצאות חיוביות בעז"ה או לא 

 

מקווה מאוד שאצליח ללמוד וליישם את עצותייך. ממש תודה!!

אני ממש לא נהנת בטיולים שנתיים. אולי זה יתויג כמוזר אבל את לא חייבת ללכת למקום שאת לא נהנת!!!!
תנסי לתרגל עם עצמך... ותציעי לבנות להתחבר אליך אפילו בס מ ס... ואפשר גם לדבר בקוללל
אם את רוצה אז לאישי...
וזה לא אמור להיות קשה!

הרי חיבור זה בא בזרימה ובכיף, שמרגישים כיף עם הבן אדם שמולך. אני לא יכולה סתם לקחת ילדה ולהגיד לה "זהו, מעכשיו אנחנו חברות!" חחח XD

אני ממש לא נהנת בטיולים שנתיים. אולי זה יתויג כמוזר אבל את לא חייבת ללכת למקום שאת לא נהנת!!!!
תנסי לתרגל עם עצמך... ותציעי לבנות להתחבר אליך אפילו בס מ ס... ואפשר גם לדבר בקוללל
אם את רוצה אז לאישי...
וזה לא אמור להיות קשה!

זאת את!
ובשידוכים כשישאלו ימצאו לך מישהו שמתאים לו מישהי בדיוק כמוך
לאהוב חשבת בבית זאת תכונה שאנשים מחפשים
וחוויות לא תמיד קורות רק בסיטואציות כאלו

מה הפירוש -בת ישראל במהותה לא מחפשת לבלות מחוץ לבית עד השעות הקטנות של הלילה, ולחפש אתגרים בכל מיני מקומות שלא שייך להסתובב בהם?

מי אמר שבת ישראל לא יכולה להיות במקומות כשרים בשעות הקטנות של הלילה? חסר מקומות כאלה? 

בת ישראל מחפשת קדושה.(גם עם זה לא ניראה, הלב שלה מחפש אתזה) אבל יש מקומות שאפשר למצוא את זה גם בלילה!!
לדוגמא: סניף זה דבר טוב, נכון? עוזר לנוער להוציא את הכוחות שלו , תורם להרבה אנשים להתקדם וכו,

 אז מה רע להשאר במקום כזה עד שתיים בלילה?

לא רואה בזה בעיה.

ולדבר עם חברות עד שעה כזה, מה הבעיה בזה נגיד? זה משהו לא כשר? לא!

 והמשפט הזה-

-אני גם רוצה לומר לך שגם אלה שנמצאות ב"מרכז החברה" מרגישות עמוק בלב דחויות. דחויות על ידי עצמן...

מאיפה לקחת את זה?

למה את מכלילה?

אני יכולה להיות שעות עם עצמי,כיף לי עם עצמי וטוב לי עם עצמי ,אבל פשוט אני אחת יותר פעלתנית,חברותית ..

ואני לא חושבת שאני בורחת מעצמי בזה שאני יוצאת, מסתובבת וכו...
זה פשוט יותר כיף לי מלשבת בבית נגיד...

 

כל אחד והאופי שלו, כל אחד מה שהוא יותר אוהב, כל אחד מה שיותר מתאים לו...

 

 

שאם את יושבת בבית בשקט אז את דחויה חברתית.

בגיל שמונה עשרה רוב הבנות כבר מספיק בוגרות כדי להחליט של מי הן חברות לפי קריטריונים אחרים מ"כמה חברות יש לבת הזאת ומכירים אותה או לא".

בת יכולה לשבת בבית כל חייה, לבלות עם שתי החברות הטובות שלה ועדיין יאהבו אותה מאוד.

סתם שאצלינו בשכבה הייתה הערכה מטורפת בעיקר לבנות השקטות. הכי אהבו והעריכו אותן.

תפסיקו לחשוב שמי שמבלה את חייה בדרכה שלה בלי להיות רבנית פורים ומנהיגה בהשבעה היא חסרת חברות. בסוף רוב מוחלט של הבנות מוצאות את מקומן ואת החברות הטובות שלהן, בעיקר בשמינית, שכמו שאמרתי- בנות כבר הרבה יותר בוגרות. זה שלא כל האולפנה יודעת את השם שלהן זה לא אומר.

לא אפאחד אחר. בלי לתת למה שחושבים עלייך לשנות אותך! אם רע לך עם זה זה כבר עניין אחר..

ועוד משו חמוד..עם יש מקום שאפשר לראות ממנו את הגג של האולפנה אפשר לגנו להם את התיקים ולשים שלט 

ולכתוב משו על זה שאתם לא מפחדות מהם

 

ועוד משו קטן..במקרה ואפשר להחביא את השמיני זה ממש מצחיק

בהצלחה

להוציא את הקרשים של המיטה (זהירות! לא במיטת קומותיים!)

להפוך את הקרשים מעל המזרונים...

לשים דלי מים / קונפייטי  מעל הדלת כניסה לבניין 1/8

וכו וכו כיד הדמיון הטובה עליכם

 

 

עזבו, פוצצנו להם את כל המסדרון בשלטים "אני, פלונית מצהירה שאני מעריצה את החמשושות!"
או-" עינב עינב, הלוואי ותחזרי אל המושב" ותלינו לה בחדר...
או"כי לפחד מהשפעה זה חנוני\שמיניסטי"
קיצר דברים דומים ואז שמנו שלט ענק- כיף לצאת זינוקית
ויש שירותים ומקלחת משותפים לכל מסדרון אז יש שתי מראות ענקיות אז כתבנו עליהן בענק "חמישיתשעו זה לא מה שזה נראה"
והן התעצבנו יותר מידי, אולי מבטלים תהשבעה רק בגללי ובגלל חברה שלי
-לא אוהבת שמיניסטיות-

קורעות!!

העיקר שאתן נהנות!!

נשמע שבאמת היה מצחיק!!

מוזמנת לעדכן בעוד כמה דברים...

שיהיה לי גם הזדמנות טובה לצחוק

 

את פשוט מתוקה!!

איפה את לומדת??

לא חייבת לענות..

כבר הצמידו אותי  לאכזרית ביותר שם

ואולי מבטלים תהשבעה בגלל זה

עדיפה לא לענות כאן, מוזמנת באישי, אבל יכול להיות והגיוני מאד, שפעם כתבתי את זה איפשהו בטעות...

עד כדי כך??

אבל השבעה זה שווה!!

אז הלוואי שלא יבטלו לכם אותה!!

 

סיקרנת אותי ממש עכשיו איפה את לומדת...

אני בלגניסטית אז כבר בשבוע הראשון נכנסתי לרשימה השחורה בארטליין הכי שחור שם

הלוואי שלא יבטלו!!!!

באישי...

כתבו בארטליין שהכי עבד....

מה שעשו לנו שנה שעברה בתור חמשושיות- לקחו לכולנו מהארונות את המרככים (כתבו על כל מרכך מאיזה חדר הוציאו אותם) ושמו אותם בכניסה לבניין כיתות בשורה ארוכה (אנחנו 160 בשכבה אז זה היה מלאאא ) וכתבו שלט ענק "חמשושיות, הפעם התרככנו..." או משהו כזה.. זה היה ממש מצחיק!!

את לומדת בעפרה?

אנחנו לקחנו קרפ שחור ושמנו להם בניאגרה וכשהם הורידו את המים יצאו מים שחורים ומגעילים כאלה... (למדריכה שלי עשו את זה עם קרפ אדום)

 

אפשר גם לקחת להם את הציפיות להחביא אותם איפשהוא ולכתוב "חבל שלא תיאמנו ציפיות" או משהו כזה...

חלק השקעה, חלק אכזרי קחו מה שמתאים ;)
להביא סרטנים וקרפדות ממעיין או נחל באזור ולשחרר בכיתה
להחביא פלאפון עם צילצול של חתולה ולהתקשר באמצע שיעורים
חילזונות בלוקרים
לבלגן את הכיתה ולכתוב משולחנות 1/8 או 1/5
מלחמות מים
רשימה שחורה
להשפריץ עם רובי מים מיץ דביק....!
לחטוף בנות/ ציוד
לירוק על אנשים
לכתוב על מראות
שלטים
מורלים
עוגיות עם מלח
וכו' (:
בהצלחה!! ותהנו (:

למה?

זה צריך להיות מצחיק, לא טראומה, לא?

אצלנו זה היה בכיף ובצחוקים (: נהננו להתכסח היינו חמשושיות חצופות והשמינסטיות נהנו מהעניין כי זה נתן להן לגיטימציה להתעלל בנו (: זו הייתה בהחלט תקופה מצחיקה!!

להחביא גרביים במיקרו, נעליים במקרר
לרסס בדאורדורנט על החלון 1/5 / 1/8 כבוד

 באהבה כיתה ז' ונתנו ל2 זינוקות לחלק את זה...וגם לקחנו להן תמרככים.  הן לקחו לנו תנעלים ותלו במסדרון וכתבו יפה לכן יחף... ועשו רשימה שחורה וכו'... השנה השמינית גזרו לחמשושות חתיכה קטנה מהשיער שהן ישנו ואז עשו שלט עם השמות והשער של כל אחת...

תדמינו את התוצאה

אני חמשושית ולא חשבנו על שום דבר..

אה ואגב, מזה הרשימה השחורה?

ואז מתעללים בהן יותר בהשבעה- יענו כדי לחנך אותן