הציעו לי להיות מדריכה בעז בגבעת-אסף!!
אבל אני ממש לא יודעת מה לעשות (להיות או לא..)
מצד אחד אני ממש רוצה, כי אני רוצה להתנדב וכו'.....
אבל מצד שני אני מתחילה עכשיו ת'אולפנה, (חמישית)
וגם אמא שלי אמרה לי שלא נראה לה כי אני צריכה להשקיע בלימודים....
וגם תחשבו שזה סניף חדש וצריך להשקיע בו פווול בהתחלה....
אני באמת לא יודעת מה לעשות ואני צריכה להחזיר תשובה ממש מהר...
תעזרו לי!!!!!!!! בבקשה!! מה לעשות?
קצת חוץ מאחד הימים שלא היה משו היה לי שיא הכיף....
אבל יש לי בעה אחרת....... על השבבוע הראשון!
איך למען השם משלבים בין החברות החדשות שם לבין החברות הישנות כאן?
לאיזה אולפנהה הלתת? ..(אולי סה גרוםם לי לי לזהותאותך!) היית במפגש בבציפר? (של מחזור לד..?) ביום שישי?
אני אישית ממש לא מתגעגעת לשבוע הראשון שלי באולפנא.
זה מאוד קשה ומעצבן,אבל בסוף זה יעבור..כל ההתחלות קשות
ובסוף אתן תראו שהיה קשה,אבל למדתן המון.
איך אמרתי פעם לחברה שלי?היה טוב וטוב שהיה
לא הייתי מוותרת על השנה הזאת,אבל בחיים לא חוזרת עליה.
ובעז"ה יהיה טוב!!!
אני שונאת את החיים! וזה לא התבכיינות. יש לי על מה לשנוא אותם יש לי משפוחה מסובכת וחיים מסובכים, באולפנא ובבית. אין לי מקום שאני רוצה להיות בו ,מקום שבו אני מרגישה טוב עם עצמי. אני מלעיטה את עצמי בחיים של אחרים כדי לשכוח מהחיים שלי .
יש למישי רעיון איך אני יכולה להרגיש...אולי, חיה יותר?
אולי זה לא ממש המקום המתאים, אבל לפחות פה אפשר לכתוב מאנונימי....
היי...
יש לי כמה עצות שעזרו לי מקווה שיעזרו גם לך.....
א. לגשת לדבר עם מישהו שאת אוהבת ומעריכה וגם אם לא יתנו לך עצות זה פריקה טובה שעוזרת!!!!!!!!!!!!!
ב. לחשוב עם עצמך ביחד עם דף ועט למה את מרגישה ככה... ולנסות לפתור....
מוזמנת לקבלל עוד כלים ודרכים ....
אני לא כותבת יותר מידי פה כדי שלא ידעו עלי יותר מידי.....
תמיד אצלי באישי!!!!
מחכה לך!!!!
הדרולה!!
נשמה יקרה!
את לא יודעת עד כמה אני מבינה אותך,
חוויתי את זה על בשרי,ואולי אילו עדיין.
תעשי טוב לעצמך-באמת!
תראי מה את אוהבת לעשות..(לצייר,לסרוג,מחשב,סרטים..יש עוד מליון ואחת רעיונות)
ולצד זה לנסות לפתור את הבעיות או יותר נכון את הנסיונות(שאגב אומרים שככל שהנסיון גדול יותר כך זה מתנה יותר גדולה,זו מתנה מאת אבא שלנו שנתן לנו את החוט הזה בכדי להתקרב אליו באמת..להאמין בו שהוא נתן לי את זה ואני יכולה להתמודד עם זה וכן ובגדול!!)
לפתור את הבעיות לאט לאט,וממש לא לצפות שהם יפתרו תוך שניה,כי הם לא!!
ייקח זמן,עם המון סבלנות ואהבה!
יקרה שלי!
את יותר ממוזמנת להמשיך לשאול ולברר..
והכי לשמוח!
כי אבל'ה שבשמים אוהב אותך,ורק רוצה שתתקרבי אליו באמת..
קבלי חיבוק ענק!
מוזמנת לאישי!
שולה!
להבהיר לכן:
אלו לא בעיות שאני ייכולה לפתור....הן בעיקר קשורות למשפחה ובגלל זה אין לי זמן לעשות מה שאני הכי אוהבת - לרוץ לבד בלילה. זה מוזר, אני יודעת אבל אני פשוט חייבת את זה וההורים שלי לא ממש אוהביעם את זה בלשון המעטה. אני שונאת לסרוג או לעשות כאלה דברים של סבתות.... אני חייבת לצאת לבחוץ לבד לפעמים, להתאוורר, לשכוח....איך בדיוק מסבירים את זה להורי היקרים????
תודה לכוללללן על העזרה....
בס"ד
וגם: אפשר לדבר עם שכנה / דודה משו כזה שיוכל לדבר עם ההורים ממבט של מבוגר..
מכתב.....מה אני אגיד להם ??? הם לא יכולים לשנות את המשפחה שלנו.
יש דברים קבועים מלמעלה ולמישהי חסרת ביטחון בה' - כמוני, קשה להתמודד עם התכתיבים האלוקיים האלה...
סליחה על העומק(זהירות !!!!סכנת טביעה!) אני פשוט באמת לא מסוגלת לדבר על זה עם אף אחד ואין לי ממש מיהו לדבר איתו על זה... האחרונה שדיברתי איתה לא ממש הבינה אותי וביקשה ממני לא לדבר איתה על זה יותר. אחת אמרה לי שאני צריכה טיפול פסיכולוגי.....אז, על סמך ניסיון העבר אני כותבת מאנונימי, כאן.
מנסה לקוות שאולי תיקחו אותי ללב ותעזרו.
תם ונשלם הריגשי....
אבל מכתב ממש יכול לעזור.
לי גם היה(ועדיין יש אבל פחות ב"ה) משהו כזה, וחזרה שלי הציעה לכתוב מכתב להורים.
אז כתבתי מכתב ארוך, שעבר יותר מ5 עמודים, ונתתי אותו להורים שלי.
טוב מסתבר שהתיזמון לא היה מעולה, אבל לפחות עכשיו ההורים שלי יודעים את הצד שלי ומנסים לעזור, משתדלים לא לפגוע ולנסות לגרום ל2 הצדדים ל...(חסרה לי המילה), ולפתור את הבעיות עם שתי הצדדים מקשיבים. או למצוא פתרונות תחלופיים- כי אמרת שאת לא יכולה לשנות כי זה דברים משפחתיים.
בקיצור-את יכולה לכתוב לעצמך ולא לתת להורים לקרוא. תכתבי "כאילו" מכתב להורים. זה יעזור לפריקה.
ואת גם תמיד יכולה לפתוח יומן. ולא זה ממש לא ילדותי. את לא צריכה לעשות כמו היומנים של ילדות בגיל 7, אולי בהתחלה זה ירגיש אבסורדי, אבל בהמשך את כבר תביני...
תפרקי את מה שאת מרגישה. זה ממש עוזר-מניסיון.
עכשיו ממש לעזור מבחינת לפתור בעיות- אני לא יכולה, כי לא אמרת ממש מה הבעיה. את יותר ממוזמנת לאישי, אם לא תתבישי- ואני לא אגיד לך שאת צריכה פסיכולוגית. וזה לא 'ביג דיל' מי שאמרה לך, כי לכל אחד אומרים את זה מתישהו. גם לי אמרו...
מקווה שעזרתי במשהו....
וגם לי אין מצב שאני אדבר עם ההורים שלי באמת על מה אני מרגישה.וגם לי אמרו ללכת לפסיכולוגית ובהתחלה גם אני ממש מממש לא רציתי.פחדתי.אבל בסוף החלטתי לנסות.אני רק בהתחלה ובנתיים זה כן קשה. אני לא אומרת שלא..
אבל שתדעי- לא כל מי שהולך לפסיכולוג הוא חולה נפש!! ממש לא! יש אנשים שהיו ויש להם קשיים בחיים והם צריכים מישו מיקצועי שיעזור להם, שיתן להם כלים,שהם לא יברחו מהבעיה וינסו להתמודד איתה בצורה בריאה.( לברוח זה לא טוב! בסוף זה יכול לבוא ב"בום" הרבה יותר חזק)זה עדיף מאשר שבעתיד הם יצטרכו להתמודד עם הבעיה הזאת לבד ולא ידעו איך להתמודד, ויש יותר סיכוי שההתמודדות שלהם לא תהיה בריאה.
ושתדעי- את יכולה ללכת פעם- פעמיים ואם את רואה שזה לא הולך( למרות שבתחלה זה תמיד קשה..) את יכולה פשוט להפסיק!
ויכולהיות שאת בכלל לא צריכה פסיכולוגית. אבל אם זה בעיות רציניות( כל אחד והגדרתו..)שמשפיעות לך על כל החיים, לדעתי כדאי לנסות!
אני כן מהפורום.
אז ככה, גם המשפחה שלי הייתה וכנראה גם תהיה לנצח מאוד מסובכת. יש לנו לא מעט בעיות בבית כולל אלימות מילולית, שזה נשמע כלום אבל זה דבר עצוב וכואב מאוד, לא בגוף - בנשמה. מאז שאני ילדה אני חוטפת באופן קבוע צעקות וקללות. פעם היה גם קצת בקטנה סטירות, אבל זה הופסק והיום רק צעקות וקללות מחרידות.
עכשיו תקשיבי לי טוב. לא יודעת מי אמר לך ללכת לפסיכולוגים. אם את בסיכון פני לרווחה, למשטרה או בתור התחלה פני ליועצת בית הספר והיא תפנה לגורמים הנ"ל. אם את לא בסיכון, אז הכול בידיים שלך, ועד כמה שתהיי אמיצה בדרכך בחיפוש אחר האושר. פסיכולוגים יכולים לתת עצות וכלים מעשיים לחיים למי שיכול לקבל אותם. פסיכולוג זה לא במקום אבא ואימא, לא במקום חברה טובה, לא במקום משפחה. פסיכולוגית לא תיתן לך אהבה, היא מקסימום תלמד אותך כמה תיאוריות (מועילות או לא מועילות זה כבר ויכוח אחר) שהיא למדה באוניברסיטה. אבל אנשים שיש להם משפחה בעייתית לפעמים אין להם אף אחד כאן והם רוצים באמת מישהו שיאהב אותם וידאג להם באמת, לא אחד שידאג ל-300 ש"ח שהוא יקבל לשעה, אלא אחד שידאג להם, שיהיה שם בשבילם גם אחרי שיסתיים הטיפול/הייעוץ/העזרה/מערכת החינוך/האולפנה. נכון, ממש לא קל היום למצוא דבר כזה. היום אנשים דואגים בעיקר ואפילו רק למשפחתם הקרובה, זה נכון לדעתי גם לאנשי החינוך - המורים והמורות שלך יהיו שם בשבילך רק עד שתסיימי את האולפנה, וגם זה במקרה הטוב.
לכן לדעתי השלב הראשון הוא למצוא מישהו שיאמין בך, שיהיה לו אכפת ממך באמת. זה יכול להיות כל אחד, למעשה, אף פעם לא יודעים מאיפה יגיעו המלאכים של הקב"ה. תחפשי בלי סוף, עד שתמצאי. לדעתי זה שלב ראשון, רק אח"כ אפשר לדבר על טיפולים פסיכולוגיים, ואולי אפילו בכלל לא תצטרכי את זה כבר. גם אותי שלחו באולפנה לפסיכולוגית - זו במקרה שלי הייתה שטות וזה מראה את חוסר ההבנה הבסיסי - כן גם של הצוות החינוכי. מי שיש לו אהבה בלי גבולות אף פעם לא יבין את זה שאפילו לא מכיר את המושג הזה.
ופשוט רציתי להגיד לכן תודה רבה. ממש תודה ששיתפתם בחיים שלכן והראתן לי שאני לא ממש פריקית.... דבר שני, הדבר הזה שקרה , שיא המשפיע עלי, לפעמים ימים שלמים אני חושבת רק על זה וההורים שלי לא קולטים שממש השתנתי בגלל זה. הם פשוט לא מבינים. ואני רואה גם את האחים שלי מתמודדים עם זה, כל אחד בצורה אחרת וזה מחרפן אותי שההורים שלי פשוט לא שמים לב, ואז אני מתחילה לחשוב שאולי אני זאת ששמה לב יותר מידי, ואולי ההתנהגות שלהם עכשיו היא לא ממש התמודדות אלא משו אחר.... בקיצר אני מתחרפנת.... איזה מזל שחוזרים ללימודים ואין אף אחד שיבין אותי באמת כי הוא לא עבר את מה שאני עברתי עם אותם האנשים ואותה המשפחה, ואני יודעת לצטט בעל פה את המשפטים של רבי נחמן מברסלב על השמחה ואת הרב קוק על גאולה וחיפוש עצמי, אבל נראה שעלי זה פשוט לא ממש עובד. "הכל לטובה" לא גורם לי להרגיש שמחה יותר! פשוט עובדה. ואני לא מסוגלת לספר את זה שוב כי לכל מי שסיפרתי- 3 אנשים , הם פשוט התרחקו ממני ואף אחד לא עזר לי.....עצות?!
איזה מגמות יש שם?
מאיפה יש הסעות?
ובאיזה ימים חוזרים הביתה?..
תודה!
עוד 4 ימים מחיל בי"ס ואני לא יודעת מה לעשות!!! לעבור לפנימיה או לא??
אני לומדת באולפנה אקסטרני בדרום הארץ.. אני עוד מעט בת 16 ורוצה לעבור לפנימיה.. אבל זה ממש מפחיד כי יש פול חומר להשלים וזה גם לבוא בגיל מאוחר.. מה אתם אומרות?
אני לא נהנית עכשיו באול שלי.. אבל זה מפחיד לעבור בגיל 16.. זה גם אמצע הבגרויות.
עזרה דחוף!!!!1
זה שיא המפחיד, אבל מה כבר יש לך להפסיד??? כמה דפים במחברת??? יאלללה, הצד הלימודי מתחזק עם הזמן ב"ה, ואם לעבור יעשה אותך שמחה יותר, אז לדעתי אין בכלל שאלה.....
אבל נראלי שעכשיו קצת מאוחר.. תנסי יש מקומות שסוגרים בדקה האחרונה.. בהצלחה
אם י'- זה יותר פשוט. מכירה כמה בנות שעברו בתחילת כתה י'.. עד חנוכה כזה..
אם את מתחילה י"א זה קצת יותר מסובך.. אבל יש בנות שעושות גם את זה..
לדעתי אם ממש לא טוב לך איפה שאת לומדת שווה לך לנסות לעבור..
בהצלחה!
בתכלס הבחירה היא שלך .. אני מאלו שעברו בתחילת י"א... אם תרצי אין זו אגדה.. בהצלחה חמודה
עובדים!!בדמייך חייבגלל זה הולכים עם טישרט וחצאית הכי זולה שיש..
סתם. בעיקרון עובדים. וגם לא קונים בגדים חדשים כל הזמן.. רק כשצריך ממש..
קודם כל תודה על האנשים שענו לי על השאלה הקודמת ודיברו ממש יפה,רציתי לשאול עוד משהו יצא לי לראות במדרא בהתנדביות בבתי חולים שיצא לי סתם לראות יש גם חילונים כמוני ברור אבל תמיד רואים הרוב מלא רק דתיים לאומיים למה זה ככה למה הם כל הזמן רוצים להתנדב ולעזור ולתת לכולם נגיד יצא לי לראות סתם במקרה קו לחיים דברים כאלה לא יודע מזה בכלל אבל תמיד רואים איך האנשים עוזרים להם והכל אנשים כל כך טובים אז למה הם תמיד מתבדבים,דבר שני זה איך מבדילים בין דתיים לאומים לחרדים בין בנים מבדילים בין בנות אני לא מבדיל הכל צנוע ומה ההבדל חרדים מקיימים יותר מצוות ודתיים פחות חוץ מהקטע של הצבא ושל שירות לאומי ושיש דתיים באוניברסיטה ובכל מקום מה ההבדל בינהם, אני זוכר את המפקד שלי בצבא עם כיפה בן אדם מדהים אבל לפעמים עם כיפה לפעמים בלי אני מאוד מתחבר לציבור הזה וכבר אמרתי את זה פה אבל האם כל הזמן שהציבור הדתי לאומי תמיד מנסה לקרב בין כולם ועם ישראל כמו שהוא אומר אבל יצא לי לראות שכל הדבר הזה גורם להם להשתנה ולחזור בשאלה נגיד בצבא אני רואה את המפקד שלי פעם עם כיפה ופעם בלי כיפה,ומדי פעם שיצא לי לראות בעיר אני רואה נגיד בנות טובות של אולפנא כמו שאומרים גם משתנים והכל וזה קורה יותר אצל הדתיים הלואמיים מאשר אצל החרדים האמת שאני רואה את זה אפילו שאני לא דתי זה קצת עצוב כי כל הזמן מלא משתנים ובסוף לא ישארו אנשים כאלה אני זוכר שעבדתי בכותל סתם באו אלי אמרו לי אתה חלק מעם ישראל אנשים מדהימים ולא רק אני אומר את זה כולם יודעים אני חושב שהבעיה שכל הזמן הם רק חושבים נתינה נתינה נתינה ולא חושבים על עצמם צריכים להעריך את עצמם יותר הם לא יודעים גם לקבל מחמאות הם תמיד יגידו שכולם טובים באמת חברה מדהימה מצטער על החפירה
אתה רואה את זה מבחוץ...
אתה רואה את כל הטוב שבנו ואני לא אומרת שאין. אני פשוט אומרת שכשאתה צריך כל יום לקום ליטול ידים, להתפלל וכל החיים שלך מסביב לזה. כשזה נהפך לשגרה האמונה יכולה קצת לצאת והשגרה הזאת כבר משכממת כי ברגע שאין לך אמונה אז השגרה נהפכת לשגרה משעממת
אני בפנמייה ויש לי תיק של פנמייה ויש לי תיק של האולפנא...ואני בקושי משתמשת בו רק להחזיר דברים הביתה שאין לי כוח לסחוב תתיק הגדול של הפנמייה..(אצלנו משארים את התקים אחרי הלמודים בכיתה מלא בנות ואני .....
כי לא כ"F צריך. הרוב נשאר בכיתה, ואם צריך משו, לוקחים ביד...
ותיק גדול לבגדים... בהצלחה...
|לא מנסיון|;-חייבס"יתאז איך אפשר לסחוב את שניהם?
לבגדים עדיף תיק גדול או מזוודה?
ואם את נוסעת באוטובוסים אז זה הרבה יותר קל..
זה קצת ארוך אבל הלוואי שתהיה לכן סבלנות לקרוא:
בתאריך ח' אלול התשס"ה (לפני שבע שנים בדיוק)
נהרסו כל בתי הכנסת של גוש קטיף. ביום אחד. הביאו נהג דרוזי (כי ליהודים אסור!!)מאז יש הרבה יהודים צדיקים שצמים ביום הזה.
למה?
כי נכון שכל בית כנסת הוא מקדש מעט?
אז מזה הרבה בתי כנסת?
אני אישית בעז"ה צמה ביום הזה.
זה יוצא השנה ביום ראשון יום לפני תחילת הלימודים.
הצום הוא מהזריחה עד השקיעה.
וגם הרבה רבנים צמים ואומרים לצום.
לא חובה. רצוי.
אז מי שרוצה שיהיה לה פולים בהצלחה.
שכוייח למי שקראה עד כאן.
מקווה שאצליח לצום ביום הזה, אולי אקח על עצמי משהו במקום...
מירי!אחרונהבסיעתא דשמיא
אם תוכלו להתפלל לרפואתו של
יצחק בן אלכסנדר
גילו לו גידול סרטני בכיליה,ועכשיו הוא עושה ניתוח קשה
ומסובך על מנת לנסות להוציא את הגידול.
הניתוח מתחיל עכשיו! בשעה:
09:00
בבוקר!!
אם יהיה אפשר לעזור בהפצה ובאמירת תהילים!
תזכו למצוות!
בשורות טובות!!!!
תודה רבה!
ואני רוצה ללכת לאולפנת טליה בכיתה ט' ואני רוצה לדעת מתי יש יום היכרות/פתוח או איך שתקראו לזה.
האולפנה הזאת נראית ממש מתאימה לי. אני עומדת בלחצים לימודיים ואני יכולה להסתדר מצוין בפנימיות. אם יש פה בנות שלומדות באולפנה אני אשמח לשמוע מהם דברים על האולפנה.
תודה רבה ת.ק
אני לומדת באולפנא (יש פה עוד כמה בנות, לא מאוד פעילות..)
מוזמנת לשאול בשמחה, נראה לי עדיף באישי.
לגבי יום היכרות - השנה היה "מחנה היכרות", בערך יום וחצי, בחנוכה, ממש לא סגור כרגע, אבל יש מצב שגם השנה יהיה.. מוזמנת לעקוב אחרי הפרסומים וגם להיות איתי בקשר..
בהצלחה רבה!!
רעות
אני צריכה קטעע על התחלה חדשה.. בקרשה עם יש לכם רעיונות חמודים תרשמוו!!
תודה רבה רבה רבה!!1
תסבירי לה למה את לא רוצה, וכו'...
באיזה כיתה את?
בס"ד
ואז תהיה בעיה במגמות
ואני רוצה ללכת לאולפנת טליה בכיתה ט' ואני רוצה לדעת מתי יש יום היכרות/פתוח או איך שתקראו לזה.
האולפנה הזאת נראית ממש מתאימה לי. אני עומדת בלחצים לימודיים ואני יכולה להסתדר מצוין בפנימיות. אם יש פה בנות שלומדות באולפנה אני אשמח לשמוע מהם דברים על האולפנה.
תודה רבה ת.ק
יש לנו מחר טיול של הסניף וקניתי לחניכות שלי אקדחי מים כדי לחלק במעיין...
אני צריכה רעיון מה לכתוב עליהם..
עוגי?!
תודה
בס"ד
אבל אני אנסה לעזור:
שוק רמלה-לוד ליד ת.הרכבת (מול מלחה) ימים שני(ונראה לי גם שלישי).
שוק מחנה-יהודה יש כמה חנויות פה ושם.
לאורך כל המדרחוב יש מלא חנויות..
מקווה שעזרתי!
בהצלוחה..ותתחדשי!
את יכולה לנסוע ברכבת הקלה למרכז העיר וזה מביא אותך קרוב לכל החנויות הטובות:
תמנון ותמנון עודפים- חנויות מעולות לדוסיות...
בייסיקיו
אותנטי
חצאית המנשה
בת עין
אקוורלה
קמיליון
וגם יש בפנים חנויות כמו פוקס, בא מאהבה, גולף ועוד ועוד
את מוזמנת לדבר איתי באישי אם את רוצה לדעת מיקומים מדויקים של חנויות...
קנייה מהנה!!
לייד קמיליון
לפחות בכנפי נשריםעוגי?!יקרנים רצח!!!
לא סתם יומיום נראלי כילו זה יקר בטירוףף! אבל אני חולה על הבגדים שםם הם יפים
- מניסיוןשוקו =)אחרונהבעיקרון בגלל שאת מיילא יום בבית יום לא בבית אז רוב הדברים האלה זה סוגשל רזרבות
אבל:
מצעים [כרית, שמיכה, סדין, ציפיות לכרית ולשמיכה...]
מברשת שיניים + משחת שיניים + מסרק + מסרק סמיך (עדיף במקום לסחוב כל יום..)
שמפו, מרכך, סבון לגוף, ספוג, דאודורנט וכל שאר הדברים שאת משתמשת בהם..(:
תמיד טוב שיהיו כמה בגדים בארון, חולצות, חצאיות, קפוצ'ון או שתיים, גרביים וכו'
זה דברים שגם חלק מהבנות מביאות: קיסמי אוזניים, צמר גפן, סיכות, גומיות - אבל זה לא הכרחי
ד"א אני ממליצה לך להביא כמה סיכות ביטחון...לא להאמין כמה שלפעמים צריך את זה..
וזה דבר מיוחד שאני מביאה: [ומשום מה שולחים את כל הפצועות אליי....] פלסטרים
בהצלחה!! =)
