פורום אולפניסטיות (עמוד 183)

בס"ד

למה? כי זה יכול לפגוע בך בעתיד....

חבל בישבילך...

עדיף לשמור את כל הרגשות שלנו לבעל שיהיה לנו בעזרת  ה'!

גם אם עדיין לא מרגישים..

לי אישית זה נראה קצת מגעיל.

 

וזה לא רק בזה, סתם נתתי דוגמא, ותמצאי לבד את ההמשך.

תשאלי בפורום הסגור של הבנות שם יותר ייסתכלו ויוכלו לענות לך 

אם את לא נמצאת שם תשלחי מסר ל- ע(א)לומה...

 

וד"א כשצריך לדבר עם בנים מדברים איתם [לדוגמא עם הנהג של האוטובוס כשאת צריכה ממנו משהו וכו']

וכשאין טעם לדבר - לא מדברים. 

לא כל בן שמדבר עם בת גם מנשק אותה! ונכון זה יכול להגיע למצבים כאלה כשחברים, בגלל זה אני חושבת שלא טוב חבר בגיל הזה, אבל מה הבעיה בלדבר עם בן? לדבר לא מחייב לשום דבר! 

וחוץ מזה- למה להתחיל? זה ידוע שזה מגיע לעוד דברים! מתחיל בצ'אט אח"כ בפלא' ואז פגישה וכו'..

ואני לא חושבת שיש סיבה לזה! יש מספיק בנות בעולם! לא צריך תבנים בגיל הזה!

ומותר לדבר...

לא אמרתי לגעת אפילו אז בטח שלא להתנשק, אבל לדבר?!?!

הם לא חייזרים (אולי קצת) והם חלק ממציאות חיינו ואי אפשר להתעלם מזה...

אם הקב"ה היה רוצה הוא היה בורא אותנו בשני עולמות נפרדים והיינו נפגשים לקראת החתונה, אבל זה לא ככה!!

ואם אתן רוצות דוגמאות מהמקורות-

כתוב שדוד אהב את מיכל לפני שהם התחתנו, והוא גם דיבר איתה לפני זה...

כנ"ל יעקב ורחל- הם היו חברים מאוד קרובים 14 שנים לפני שהם התחתנו והם דיברו יופי...

ומשה כשהוא הגיע למדיין הוא עזר לציפורה עם הבאר ודיבר איתה וזה היה כשהוא אפילו לא יצא איתה אלא סתם פגש בחורה...

צריך עוד דוגמאות או שהרעיון הובן?!

אנ חושבת שזה הוכחות די חזקות...

לא מדובר באנשים פשוטים אלא בגדולי המנהיגים של עמ"י...

מדובר על גבולות מסויימים של דיבור שאסורים הלכתית באופן מפורש ועל זה אין חולק.

את הגבולות צריך לברר,אבל ברור שלבנות אסור לדבר עם בנים בצורה חברתית או בצורה של קלות ראש ועוד..

אגב לגבי הראיות שהבאת,לפי זה ניתן לתהות למה הקב"ה ברא לנו פה אם אפשר לאכול בו לא כשר ? ,אלא שאת הניטוב מה לעשות עם מה שהקב"ה ברא לנו אנו מחליטים,בין לטוב בין לרע,וחובה עלינו לבחור בטוב.

בעזהי"ת

 

גם בצד שלו- מחשבות, הרהורים וכו', את לא יכולה לדעת איך זה עובד..

וגם בצד שלך, רגש מתפתח עם הזמן, מתחילים לרוץ סרטים..

 

 

וכמו שאמר מי שאמר- 'בנות ליד בנות זה לא בנות ליד בנים.'

כל ההתנהגות אחרת; חיצונית יותר; כשזה לא בגיל המתאים.

 

אבל אם תחשבי,באמת,ובשיא הכנות - תראי שתביני (ואפילו לבד) כמה זה לא שייך וכמה זה הורס..ברגע שאת מתחילה, זה לא נגמר, בהתחלה זה טכני וזה עוד סבבה, ואז מתחילים לדבר יותר, לחשוב עליו, אין מה לעשות זה גיל כזה..וזה הכי טבעי בעולם..אבל ברור (לפחות לי) שאני רוצה את הקשר עם בעלי כקשר הכי הכי טהור! אם יהיה לך בנים אחרים בראש, אין מה לעשות את תמיד תשווי..ואז את יכולה לשאול מה ההבדל כשיוצאים בגיל מאוחר יותר..אז זה הבדל משמעותי מאוד, פה הקשר הוא נטו בשביל חתונה..וגם פה אנחנו תמיד מתפללים שיהיה הראשון וזהו..וגם אם לא יוצא שזה הראשון עדין זה שונה שמדברים ויוצאים לשם מטרה מסויימת לעומת סתם כי באלי..מקווה שעזרתי ולו במעט..

זו לא דוסיות, זו הגזמה. לדעתי, כמובן. כל אחת רשאית לעשות מה שהיא רוצה.

בלבלתן אותי לגמריי.

ותנברי עמוק עמוק בתוכך,תהיה הכי כנה שבעולם עם עצמך זה ממש יעזור לך!

מניסיון!

אם את רוצה את ממש מוזמנת באישי!

 

אפשר לוח מודעות..(לא מקורי בנעל.)או מראה ולקשט אותה עם השם שלה ענארף(עשיתי לחברה וזה יצא מהמם)אמאמ כיד הדמיון לא בעיה למצוא מתנות תחשבי  מה היא צריכה........בהצלחה

שימושי חבל"ז..

עם מסגרת יפה שאת יכולה להכין...

שתשים על המדף בחדר ותזכר בך....

אפשר גם לכתוב משו עם זה..

בס"ד

פעם הבאה תבואי בזמן לכיתה

היא כל השיעורים: _ אני מרגישה שאת לא חלק מהשיעור, _ את לא איתנו... מה אני יעשה!! אני לא יכולה להקשיב בלי להתעסק!!

עשיתי איזה שליחות שאמא אחת בקה ממני לעשות שזה עוד מצווה!!!

עד שהצלחתי לעשות את זה ,הגעתי לכיתה 10 דקות בערך אחרי שנגמרה ההפסקה,המורה אומרת לי ולמי שהייתה איתי

אתן לא נכנסות,תרשמו,אני צריכה אישור טטה טה טה..אוף!!!!!

ואני בדר"כ תלמידה ממש טובה!

אני יודעת שהשיחות האלה על תשובה וכו' הם ממש חשובות אבל האולפנה שלי לא מנסים להכניס לאווירה אלא רק עושים כל שבוע איזה 2 שיחות לפחות או משהו כזה שזה פשוט מרגיז!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

לפעמים מרוב שיחות וכאלה את מרגישה שבמקום שזה יכנס ללב זה רק יוצא לך מכל החורים ומתחיל לחפור וארררר

זה מעצבן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ועכשיו אני חפרתי...

 

אז לעזאזל מישהו יכול לעזור לי להיכנס לאווירה כי אני בקטעים האלה לא מי יודע מה....

 

 

בס"ד 

וזה בסדר לגמרי-אז תקשיבי ,תנסי למרות הכל ,אבל את לא באמת תצליחי להתחבר כמו שאת תתחברי ב-איזה חודש כלשהו שאת ממש מחוברת והכל...

את ממש לא לבד....

קצת חוץ מאחד הימים שלא היה משו היה לי שיא הכיף....

אבל יש לי בעה אחרת....... על השבבוע הראשון!

איך למען השם משלבים בין החברות החדשות שם לבין החברות הישנות כאן?

מה לדאוג.. בכלל בכלל...

 

מבטיחה לכן שעוד תתגעגעו לימים האלה...

 

קבלו נשיקת חיזוק !!

לאיזה אולפנהה הלתת? ..(אולי סה גרוםם לי לי לזהותאותך!) היית במפגש  בבציפר? (של מחזור לד..?) ביום שישי?

אני אישית ממש לא מתגעגעת לשבוע הראשון שלי באולפנא.

זה מאוד קשה ומעצבן,אבל בסוף זה יעבור..כל ההתחלות קשות

ובסוף אתן תראו שהיה קשה,אבל למדתן המון.

איך אמרתי פעם לחברה שלי?היה טוב וטוב שהיה

לא הייתי מוותרת על השנה הזאת,אבל בחיים לא חוזרת עליה.

ובעז"ה יהיה טוב!!!

אבל לא נורא זה עובר לכולם...

[לי אישית לא היה, גם כי אני לא אחת כזו ובעיקר כי נשארתי אם אותן בנות פחות או יותר...]

 

בהצלחה

היי...

יש לי כמה עצות שעזרו לי מקווה שיעזרו גם לך.....

 

א. לגשת לדבר עם מישהו שאת אוהבת ומעריכה וגם אם לא יתנו לך עצות זה פריקה טובה שעוזרת!!!!!!!!!!!!!

 

ב. לחשוב עם עצמך ביחד עם דף ועט למה את מרגישה ככה... ולנסות לפתור....

 

מוזמנת לקבלל עוד כלים ודרכים ....

אני לא כותבת יותר מידי פה כדי שלא ידעו עלי יותר מידי.....

תמיד אצלי באישי!!!!

 

מחכה לך!!!!

בע''ה

 

טוב. דבר ראשון- הכאבתת. באמת! הרגיש לי מוכר ועצוב..

 

אז דבר ראשון- הבסיס להכל הוא להיות הכי קרוב שאפשר לאמת שלנו ולעצמנו ולאהוב את זה!

זה בסיס. בסיס. בסיס. באמת- זה פשוט משנה הכל!

(ואאוו כמה שזה קשה. קשה וטוב. )

אז כדי לדעת את זה- נראלי שצריך לדעת מה המקור שלך- לאיזה סוג של עם אתה שייך,

מה הערכים שאתה חי על פיהם,מה חשוב לך, משפיע עליך, במה אתה מאמין ומעריך.

וגם ביחס היותר אישי שלך עם עצמך- לעבוד על האהבה הזו. לשנן בוקר וערב- אני יפה, אני מוכשרת, אני חכמה, אני אוהבת חיות מבלונים..אנערף. וגם- אפשר לומר- אני צינית עצובה עצלנית- אבל אני אוהבת את עצמי ומה שצריך שיפור בע''ה ישתפר.

 

ו..ה'. זה הפתרון להכל. בטוח.זה המקום שאליו אתה שייך . שם אתה אהוב, רגוע- אתה אתה.

לא צריך להתחנף, להתנצל, להסתתר, להתבלבל. (נכון- זה לא תמיד כ''כ פשוט לדבר אלו. לי הוי תקופות שרק אמרת לו ' ה' - פשוט תסתכל עליי. תראה לאן הגעתי..' לאט לאט. )

 

לבכות לצעוק לצרוח לה'. על הכל ותמיד.  

 

(ועוד משהו קטן- אהבה גם עוזרת בלרפא המון דברים ו..משמחת. אז..

 

בהצלחה ובשמחה

ה' אוהב אותך! :*

 

 

(זאת ועוד, אולפנת כפר פינס. סתם סתם. )

נשמה יקרה!

את לא יודעת עד כמה אני מבינה אותך,

חוויתי את זה על בשרי,ואולי אילו עדיין.

 

תעשי טוב לעצמך-באמת!

תראי מה את אוהבת לעשות..(לצייר,לסרוג,מחשב,סרטים..יש עוד מליון ואחת רעיונות)

ולצד זה לנסות לפתור את הבעיות או יותר נכון את הנסיונות(שאגב אומרים שככל שהנסיון גדול יותר כך זה מתנה יותר גדולה,זו מתנה מאת אבא שלנו שנתן לנו את החוט הזה בכדי להתקרב אליו באמת..להאמין בו שהוא נתן לי את זה ואני יכולה להתמודד עם זה וכן ובגדול!!)

לפתור את הבעיות לאט לאט,וממש לא לצפות שהם יפתרו תוך שניה,כי הם לא!!

ייקח זמן,עם המון סבלנות ואהבה!

 

יקרה שלי!

את יותר ממוזמנת להמשיך לשאול ולברר..

והכי לשמוח!

כי אבל'ה שבשמים אוהב אותך,ורק רוצה שתתקרבי אליו באמת..

 

קבלי חיבוק ענק!

מוזמנת לאישי!

 

שולה!

להבהיר לכן:

אלו לא בעיות שאני ייכולה לפתור....הן בעיקר קשורות למשפחה ובגלל זה אין לי זמן לעשות מה שאני הכי אוהבת - לרוץ לבד בלילה. זה מוזר, אני יודעת אבל אני פשוט חייבת את זה וההורים שלי לא ממש אוהביעם את זה בלשון המעטה. אני שונאת לסרוג או לעשות כאלה דברים של סבתות.... אני חייבת לצאת לבחוץ לבד לפעמים, להתאוורר, לשכוח....איך בדיוק מסבירים את זה להורי היקרים????

תודה לכוללללן על העזרה....

 

בס"ד

וגם: אפשר לדבר עם שכנה /  דודה משו כזה שיוכל לדבר עם ההורים ממבט של מבוגר..

מכתב.....מה אני אגיד להם ??? הם לא יכולים לשנות את המשפחה שלנו.

יש דברים קבועים מלמעלה ולמישהי חסרת ביטחון בה' - כמוני, קשה להתמודד עם התכתיבים האלוקיים האלה...

סליחה על העומק(זהירות !!!!סכנת טביעה!) אני פשוט באמת לא מסוגלת לדבר על זה עם אף אחד ואין לי ממש מיהו לדבר איתו על זה... האחרונה שדיברתי איתה לא ממש הבינה אותי וביקשה ממני לא לדבר איתה על זה יותר. אחת אמרה לי שאני צריכה טיפול פסיכולוגי.....אז, על סמך ניסיון העבר אני כותבת מאנונימי, כאן.

מנסה לקוות שאולי תיקחו אותי ללב ותעזרו.

תם ונשלם הריגשי....

אבל מכתב ממש יכול לעזור.

לי גם היה(ועדיין יש אבל פחות ב"ה) משהו כזה, וחזרה שלי הציעה לכתוב מכתב להורים.

אז כתבתי מכתב ארוך, שעבר יותר מ5 עמודים, ונתתי אותו להורים שלי.

טוב מסתבר שהתיזמון לא היה מעולה, אבל לפחות  עכשיו ההורים שלי יודעים את הצד שלי ומנסים לעזור, משתדלים לא לפגוע ולנסות לגרום ל2 הצדדים ל...(חסרה לי המילה), ולפתור את הבעיות עם שתי הצדדים מקשיבים. או למצוא פתרונות תחלופיים- כי אמרת שאת לא יכולה לשנות כי זה דברים משפחתיים.

בקיצור-את יכולה לכתוב לעצמך ולא לתת להורים לקרוא. תכתבי "כאילו" מכתב להורים. זה יעזור לפריקה.

ואת גם תמיד יכולה לפתוח יומן. ולא זה ממש לא ילדותי. את לא צריכה לעשות כמו היומנים של ילדות בגיל 7, אולי בהתחלה זה ירגיש אבסורדי, אבל בהמשך את כבר תביני...

תפרקי את מה שאת מרגישה. זה ממש עוזר-מניסיון.

עכשיו ממש לעזור מבחינת לפתור בעיות- אני לא יכולה, כי לא אמרת ממש מה הבעיה. את יותר ממוזמנת לאישי, אם לא תתבישי- ואני לא אגיד לך שאת צריכה פסיכולוגית. וזה לא 'ביג דיל' מי שאמרה לך, כי לכל אחד אומרים את זה מתישהו. גם לי אמרו...

מקווה שעזרתי במשהו....

 

להפסיק לחשוב שאולי אני חולת נפש או משו בסגנון....

 

נמאס לי כבררר!!!!!!!!למה דווקא אני מכל החבורת שלייי קיבלתי את הנסיונות הקשים האלה..סוריי  שאולי לא עזרתי,אבל איך אומרים" צרת רבים חצי נחמה.."

אין לי מה לומר חוץ מ:

 

תן  הכל לטובה!!!!!!

וגם לי אין מצב שאני אדבר עם ההורים שלי באמת על מה אני מרגישה.וגם לי אמרו ללכת לפסיכולוגית ובהתחלה גם אני ממש מממש לא רציתי.פחדתי.אבל בסוף החלטתי לנסות.אני רק בהתחלה ובנתיים זה כן קשה. אני לא אומרת שלא..

 

אבל שתדעי- לא כל מי שהולך לפסיכולוג הוא חולה נפש!! ממש לא! יש אנשים שהיו ויש להם קשיים בחיים והם צריכים מישו מיקצועי שיעזור להם, שיתן להם כלים,שהם לא יברחו מהבעיה וינסו להתמודד איתה בצורה בריאה.( לברוח זה לא טוב! בסוף זה יכול לבוא ב"בום" הרבה יותר חזק)זה עדיף מאשר שבעתיד הם יצטרכו להתמודד עם הבעיה הזאת לבד ולא ידעו איך להתמודד, ויש יותר סיכוי שההתמודדות שלהם לא תהיה בריאה.

ושתדעי- את יכולה ללכת פעם- פעמיים ואם את רואה שזה לא הולך( למרות שבתחלה זה תמיד קשה..) את יכולה פשוט להפסיק!

 

ויכולהיות שאת בכלל לא צריכה פסיכולוגית. אבל אם זה בעיות רציניות( כל אחד והגדרתו..)שמשפיעות לך על כל החיים, לדעתי כדאי לנסות!

פשוט אני חושבת שזה יכול לעזור..

(^ ואני מנסה להחדיר את זה גם לעצמי)

אני כן מהפורום.

אז ככה, גם המשפחה שלי הייתה וכנראה גם תהיה לנצח מאוד מסובכת. יש לנו לא מעט בעיות בבית כולל אלימות מילולית, שזה נשמע כלום אבל זה דבר עצוב וכואב מאוד, לא בגוף - בנשמה. מאז שאני ילדה אני חוטפת באופן קבוע צעקות וקללות. פעם היה גם קצת בקטנה סטירות, אבל זה הופסק והיום רק צעקות וקללות מחרידות. 

 

עכשיו תקשיבי לי טוב. לא יודעת מי אמר לך ללכת לפסיכולוגים. אם את בסיכון פני לרווחה, למשטרה או בתור התחלה פני ליועצת בית הספר והיא תפנה לגורמים הנ"ל. אם את לא בסיכון, אז הכול בידיים שלך, ועד כמה שתהיי אמיצה בדרכך בחיפוש אחר האושר. פסיכולוגים יכולים לתת עצות וכלים מעשיים לחיים למי שיכול לקבל אותם. פסיכולוג זה לא במקום אבא ואימא, לא במקום חברה טובה, לא במקום משפחה. פסיכולוגית לא תיתן לך אהבה, היא מקסימום תלמד אותך כמה תיאוריות (מועילות או לא מועילות זה כבר ויכוח אחר) שהיא למדה באוניברסיטה. אבל אנשים שיש להם משפחה בעייתית לפעמים אין להם אף אחד כאן והם רוצים באמת מישהו שיאהב אותם וידאג להם באמת, לא אחד שידאג ל-300 ש"ח שהוא יקבל לשעה, אלא אחד שידאג להם, שיהיה שם בשבילם גם אחרי שיסתיים הטיפול/הייעוץ/העזרה/מערכת החינוך/האולפנה. נכון, ממש לא קל היום למצוא דבר כזה. היום אנשים דואגים בעיקר ואפילו רק למשפחתם הקרובה, זה נכון לדעתי גם לאנשי החינוך - המורים והמורות שלך יהיו שם בשבילך רק עד שתסיימי את האולפנה, וגם זה במקרה הטוב.

 

לכן לדעתי השלב הראשון הוא למצוא מישהו שיאמין בך, שיהיה לו אכפת ממך באמת. זה יכול להיות כל אחד, למעשה, אף פעם לא יודעים מאיפה יגיעו המלאכים של הקב"ה. תחפשי בלי סוף, עד שתמצאי. לדעתי זה שלב ראשון, רק אח"כ אפשר לדבר על טיפולים פסיכולוגיים, ואולי אפילו בכלל לא תצטרכי את זה כבר. גם אותי שלחו באולפנה לפסיכולוגית - זו במקרה שלי הייתה שטות וזה מראה את חוסר ההבנה הבסיסי - כן גם של הצוות החינוכי. מי שיש לו אהבה בלי גבולות אף פעם לא יבין את זה שאפילו לא מכיר את המושג הזה.

תקשיבי, גם לי יש משפחה לא פשוטה,עם בעיות.., אני ממש אשמח לדבר איתך, עם מישי שעוברת משהו דומה. את יכולה גם לפתוח כינוי חדש..

 

רציתי לכתוב שסליחה על בצינית,

אבל לא תמיד עידוד זה לכתוב את הבעיות שיש לך.

אפשר לעודד בלי להגיד שאצלך זה יותר גרוע.

עידוד שבעצם מספר מה קורה אצל האחרים לא מרגיע למיטב ניסיוני.

 

 

יאללה, גם לי יש מליאן דברים מורכבים בחיים (כמו כולם <צ>)

אבל בואו וננסה ביחד לראות את הטוב!!!!!

זה סרט על רווקה יוונית שכולם לוחצים עליה להתחתן והיא לא מוצאת את האחד שלה... (הוא לא על המקלדת) ובסוף היא מוצאת מישהו שההורים שלה לא  כ"כ מרוצים שהוא יתחתן איתה  כי הוא לא יווני. זה סרט קומדיה כזה, חמוד ומצחיק.

 

אז מתישהוא הוא אומר לה:

 

יש לך משפחה מוזרה?

למי אין?!!

 

(הייתי חייבת לשתף...)

(איך ראינו אותו: רמז: היינו השבוע בחופשה משפחתית )

ופשוט רציתי להגיד לכן תודה רבה. ממש תודה ששיתפתם בחיים שלכן והראתן לי שאני לא ממש פריקית....      דבר שני, הדבר הזה שקרה , שיא המשפיע עלי, לפעמים ימים שלמים אני חושבת רק על זה וההורים שלי לא קולטים שממש השתנתי בגלל זה. הם פשוט לא מבינים. ואני רואה גם את האחים שלי מתמודדים עם זה, כל אחד בצורה אחרת וזה מחרפן אותי שההורים שלי פשוט לא שמים לב, ואז אני מתחילה לחשוב שאולי אני זאת ששמה לב יותר מידי, ואולי ההתנהגות שלהם עכשיו היא לא ממש התמודדות אלא משו אחר.... בקיצר אני מתחרפנת.... איזה מזל שחוזרים ללימודים ואין אף אחד שיבין אותי באמת כי הוא לא עבר את מה שאני עברתי עם אותם האנשים ואותה המשפחה, ואני יודעת לצטט בעל פה את המשפטים של רבי נחמן מברסלב על השמחה ואת הרב קוק על גאולה וחיפוש עצמי, אבל נראה שעלי זה פשוט לא ממש עובד. "הכל לטובה" לא גורם לי להרגיש שמחה יותר! פשוט עובדה. ואני לא מסוגלת לספר את זה שוב כי לכל מי שסיפרתי- 3 אנשים , הם פשוט התרחקו ממני ואף אחד לא עזר לי.....עצות?!

אולי תדברי עלזה עם מישו מהאולפנה? מחנכת? יועצת? מורה אחרת שאת בקשר איתה?

אני יודעת שזה ממש ממש קקשה לשפוך את הבעיות שלך למורה/יועצת( מנסיון), במיוחד שזה קשור למשפחה.

אבל לדעתי זה ממש שווה את הקושי הזה! סבבה, בהתחלה היה לי ממש קשה, במיוחד שלא ממש התיחסו אלי, אבל אח''כ (עכשיו) זה פשוט טוב! זה נותן הרגשה הרבה יותר טובה שיש מי שבאמת מנסה לעזור לך לפתור תבעיות במשפחה ואכפת לו ממך.

והחברות- כמה שהן כן רוצות להיות פה בשבילך( בשבילי) , הן לא תמיד יכולות. יש דברים שהן לא באמת מבינות בהן...

בהצלחה מתוקה!

והיועצת היא חברה טובה של אמא שלי, כמו רוב הצוות באולפנא שלי. קיצר, לדבר עם הצוות זה טיפה בעיתי וחשבתי אולי על ער"ן....למרות שזה שיא המפחיד, כי זה כמו להודות שאני חולת נפש.....(ער"ן - זה רשי תבות - עזרה נפשית...

שאני מנסה להתמודד איתה.אבל אני חושבת שזה עדיף בהרבה על המצב של לפני שסיפרתי. אם היועצת חברה טובה של אמאשלך נראלי עוד יותר לא תרצי לדבר איתה..

אמממ ..אין אולי מישו אחר שאת מכירה שלא קשור לצוות באולפנה?

מה יותר עוזר או יותר טוב???

 

יש מגמות ביולוגיה וספרות

חוזרים ביום חמישי

זה שיא המפחיד, אבל מה כבר יש לך להפסיד??? כמה דפים במחברת??? יאלללה, הצד הלימודי מתחזק עם הזמן ב"ה, ואם לעבור יעשה אותך שמחה יותר, אז לדעתי אין בכלל שאלה.....

אבל נראלי שעכשיו קצת מאוחר.. תנסי יש מקומות שסוגרים בדקה האחרונה.. בהצלחה

אם י'- זה יותר פשוט. מכירה כמה בנות שעברו בתחילת כתה י'.. עד חנוכה כזה..

 

אם את מתחילה י"א זה קצת יותר מסובך.. אבל יש בנות שעושות גם את זה..

 

לדעתי אם ממש לא טוב לך איפה שאת לומדת שווה לך לנסות לעבור..

 

בהצלחה!

בתכלס הבחירה היא שלך .. אני מאלו שעברו בתחילת י"א... אם תרצי אין זו אגדה.. בהצלחה חמודה

בגלל זה הולכים עם טישרט וחצאית הכי זולה שיש..

 

 

סתם. בעיקרון עובדים. וגם לא קונים בגדים חדשים כל הזמן.. רק כשצריך ממש..

אני בפנמייה ויש לי תיק של פנמייה ויש לי תיק של  האולפנא...ואני בקושי משתמשת בו רק להחזיר דברים הביתה שאין לי כוח לסחוב תתיק הגדול של הפנמייה..(אצלנו משארים את התקים אחרי הלמודים בכיתה מלא בנות ואני .....

כי לא כ"F צריך. הרוב נשאר בכיתה, ואם צריך משו, לוקחים ביד...

ותיק גדול לבגדים... בהצלחה...

אז איך אפשר לסחוב את שניהם?

 

לבגדים עדיף תיק גדול או מזוודה?

 

ואם את נוסעת באוטובוסים אז זה הרבה יותר קל..

מקווה שאצליח לצום ביום הזה, אולי אקח על עצמי משהו במקום...

אני לומדת באולפנא (יש פה עוד כמה בנות, לא מאוד פעילות..)

מוזמנת לשאול בשמחה, נראה לי עדיף באישי.

לגבי יום היכרות - השנה היה "מחנה היכרות", בערך יום וחצי, בחנוכה, ממש לא סגור כרגע, אבל יש מצב שגם השנה יהיה.. מוזמנת לעקוב אחרי הפרסומים וגם להיות איתי בקשר..

בהצלחה רבה!!

רעות