פורום קהילת חולים ומשפחותיהם (עמוד 12)

מכירים את הרב פירר??? איך אפשר להשיג אותו??

|בוכה|

מחקרים מראים שאימון גופני באופן קבוע כמה פעמים בשבוע מועיל "יותר"!! מתרופות פסיכאטריות
מי שיכול לעשות את זה מומלץ מאד לנסות
מי שעשה ונרפא או שעזר לו משמעותית נשמח שיכתוב פה בשביל לעודד את האחרים.

בהצלחה ורפואה שלימה!

מתחילים לפחד פחד מוות ולפחד אפילו ללכת להיבדק?
מה עושים??

תקופה לחוצה מאוד..מכל מיני סיבות..

שלום בית שמוצף כרגע כי התחלנו טיפול, החלטתי שיש לי ילדה אחת על הרצף מאובחנת

ומטופלת מאוד , ואני מחזיקה את התוכנית. הוא מקבל את כל הפירגון והאהבה שבעולם על ההשתתפות 

והעזרה בה, אבל זה מעליב אותו שאני אומרת שהנטל העיקרי עלי בפועל ואפשר לפרט ולהגיד בדיוק מהו לעובדות מדוייקות,

כי הוא אוהב עובדות, והוא מקבל הוראות ברורות שמבצע נהדר.. אבל אני עוד שניה נגמרת.

מה לעשות שזה נתון אובייקטיבי ?

ושאני צריכה עזרה בטיפול בבעל על הרצף בעצמו שאף פעם לא אובחן וטופל וגם היום ככה

האנשי מקצוע של הילדה רומזים לי את זה ברמזים עבים + האמירה שאנחנו לא מאבחנים מבוגרים ואם תרצו אפשר ללכת למי שמתאים.

כי נמאס לי כבר להיות הזאת שאחראית על הכל,

גם אני בעצמי לא הבן אדם הכי חזק בעולם בלשון המעטה. מטופלת מאז ומתמיד, ומודעת מאז ומתמיד

בית מודע ומטפל מאז ומתמיד.

הוא לא היה מטופל כמו שצריך אף פעם , על הלקויות שזהות לשלי שאני קיבלתי עזרה (לשכוח סוודר בבית ספר)- אצלי קראו לזה לקות התארגנות וקיבלתי סיוע והלכו לבית ספר להביא את הסוודר ואף אחד לא כעס, סתם דוגמה אחת מיני רבות, הוא קיבל פאצ'ים בטוסיק כי הוא ילד רע ונו נו נו ילד רע אמא קונה סוודר ואתה ילד XYAAGEQ שמאבד אותו וכשמגיבים משהו חוטפים. הבית דתי כלפי חוץ, אבל הפה לא. 

הלקויות שלנו בבסיס מאוד מאוד דומות, הייתי ילדה קטנה בכיתה י"ב אבל עם הרבה שכל וידעתי בול מה אני עושה ועם מי אני מתחתנת

וידעתי שזו הזדמנות כי אחד כזה שסך הכל הוא בן אדם טוב ולשנינו יש דפקות דומות לא יפול לי עוד פעם בהגרלה ככה

(לגמרי הגרלה.. נפגשנו במקרה של המקרה של המקרה.. נס.. ) אני קיבלתי טיפול וכשגדלתי דאגתי לטפל לעילא ולעילא בעצמי ,

והוא - אני מטפלת בו. וזה מעצבן אותו לשמוע את זה כי הוא מפרנס בעיקר, ואני מטפלת בילדות בעיקר כדי שלא יצאו שרוטות כמוהו 

מההתנהגות שהוא משחזר.

כרגע כשהכל צף בטיפול אני אוכלת את כל הרעל ואת כל הארס .

אני רוצה לצאת לנופש לשבוע להתאוורר רק אני והילדה, היא ילדה גדולה בכיתה א' וחכמה מאוד. יש אחות קטנה יותר אבל לא תינוקת. 

השאלה היא האם זה יכול להיות בעייתי?

היא תרגיש שאנחנו בסוג של בריחה מאבא ?(כן, אני צריכה באמת שבוע מנוחה מאבא, ולהשאיר אותה איתו זה כרגע לא בא בחשבון,

ההורים שלי אני בטוחה שיעזרו עם הקטנה, אבל אני לא רוצה לסוע לבד ולהשאיר 2. גם זה ממש יראה כמו בריחה, ויותר מיזה

אני רוצה את הגדולה איתי, היא סובלת מאוד מהמצב ומגיע לה להנות קצת .. ואיתו אנחנו כרגע לא נהנה. נטפל ויהיה טוב בהמשך.

אבל כרגע כשמתחילים טיפול והכל צף זה סיוט , הרעל יוצא גם עליה) 

אני חושבת שהיא ילדה חכמה ובתיווך מתאים יחד עם מי שמטפלת בה רגשית אפשר לעשות לזה הכנה חכמה

כנה ותואמת לאינטליגנציה שלה.. 

הנקודה היא, שאני יודעת 1. שאבא שלה ישתולל

2. שההורים שלי ירדו מהפסים . הייתי כל השנים ילדה שלא היה לה קל, והם לא קולטים שהיום אני מבוגרת שמתפקדת

פי אלף עם הילדות הרבה יותר טוב מאנשים שהכל בחיים שלהם היה  מתפקד בסדר גמור. 

הם יהיו בטוחים שאני לא אהיה מסוגלת להתמודד עם יציאה לנופש, ואני אהיה חייבת לומר להם את זה כי 

הם יהיו אלה שיהיו עם הקטנה. מה גם שאמא שלי זה ראדר ולא ניתן להעלים ממנה כלום,

ומה שאני מנסה להעלים הולך החתן שלה ומספר לה ישירות. 

אין כאן אבא הגיוני בבית. יש כאן אבא אוהב סך הכל שפועל נהדר על פי הוראות ברורות והנחיות מדוייקות. 

אבא שעובד קשה ולמד לימודים קשים ומפרנס יופי מחוץ לבית , ומרוצים בעבודה במקצוע חופשי ומכובד 

אבל בבית, שלא נדע מצרות. אבל החיים שלו זה מתמטיקה ומחשב. אין גוונים. הכל שחור או לבן. הכל צריך להסתדר בקוד

תיכנות מוגדר או במשוואה מתמטית. 

וכשההוראות לא מספיק ברורות וההנחיות לא מספיק מדוייקות אני צריכה לרוץ לפתור משברים.

ואם לא פתרתי אני אשמה . ואין לי כבר כח לגדל בעל, גידלתי בעל מגיל 18 והוא ממש לא היה בן 18, היה גדול יותר, עכשיו נמאס לי , ואנחנו מטפלים גם בעצמנו ולא רק בבנות . אבל עכשיו כל האיכס יוצא בגלל שהטיפול מציף הכל. 

הילדה מדהימה, בטופ של הטופ של התפקוד ומטופלת מדהים , גם לי מגיע צל"ש בעולם הזה שרק מצפה שאני אהלל ואשבח את כולם

על כל פיפס שעשו. ילדה מקסימה, רגישה, נבונה , אינטליגנטית, עם הומור בריא וחכמת חיים, שכרגע נדפקת רגשית בול כמו שעשו

לאבא שלה, בגלל שאני מתעקשת כרגע לטפל ולא להדחיק וצץ המון רעל בבית כלפי כולנו. 

אני כרגע גוררת אותו באוזניים לטיפול, עכשיו הוא מבין שזה הכרחי. אבל הוא לא מבין כלום לעומק. 

אני כל כך רוצה לסוע אני והיא שתינו.

הקטנה לא מוזנחת, היא בעצמה ילדה עם הקשיים שלה והיא מלאת חום והשקעה ואהבה, אני מאוהבת בקטנטנ' הזו ..

ילדונת מתוקה ומלאת חן ושמחת חיים (שבימים האחרונים הרבה פחות צוחקת והרבה יותר מקטרת ומבוהלת בגלל האבא שלה שמתעקש לריב בנוכחותה כשאמא מתעקשת שלא)

אין פה מצב שבגלל הגדולה היא נדחקת לפינה, להיפך, היא שובבה ומלאת צחוק ולא פרייארית, חכמה ודעתנית בקטע חיובי,

ולפעמים היא זו שמעמידה את הגדולה במקום .. יש לה פי 10 יותר ביטחון עצמי מלאבא שלה. 

ומי שיוריד לה את החיוך מהפנים אני אישית אדאג שהוא לא יחייך יותר או שיחייך במקום אחר אם הוא לא ישנה ממנהגו. 

הגיוני לתכנן לנסוע רק שתינו לנופש בארץ? נניח באילת.. עכשיו באמת נעים שם ולא פרוץ..

או שזה נשמע הזוי? 

נמאס לי ואני חייבת קצת אוויר. אם הייתי יכולה להתמודד בנופש עם שתיהן לבד הייתי גם לוקחת את הקטנה

אבל ברור לי שזה גדול עלי .. 

אין לי כח כבר

מאמינה בלב שלם שלם שהכל מאיתו יתברך, הוא זה ששלח את זה והוא זה שיסיר את זה כשירצה. מי אנחנו? מה אנחנו? אנו לא יודעים כלל את מעשיו בעולם! אבל מחליטה להאמין שהכל מאיתו יתברך ורק רק רק לטובה!!!!!
אוהבת אותך אבא שבשמיים!!

להתעורר באמצע הלילה ולשמוע אותה מקיאה את נשמתה.
להגיע אליה ולראות אותה בלי שום יכולת לעזור. ילדה קטנה ומתוקה בת 5 שצריכה להתמודד עם כאבים.
לקוות שזה וירוס, ויעלה החום. סתם חולי של ילד. ולדעת שזה ככל הנראה מהמחלה הארורה שיש לה, וצובעת לך (ולה?) את החיים בשחור.
כאב של אמא.

מזכירה שנפתח פורום סגור לאנשים המתמודדים נפשית.
בפורום ניתן לפרוק, לשתף, לחזק ולהתחזק ולתת כוחות אחד לשני.
חשוב לנו שהפורום יהיה מקום מכיל ותומך בלי שפיטה של האחר.
מי שמתאים ורוצה להצטרף, מוזמן לפנות במסר לניק פורום סגור.

אחי ואחותי היקרים,
אין מה להתעלם מזה. קיבלנו ניסיון שלא ברור בכלל איך הוא עבר בועדה לחלוקת ניסיונות.
כל יום הוא מלחמה, שאני לא יודע מי ינצח בו, ומה נחשב לנצח בו...
כל יום לעמוד בתפילה, והבקשה היחידה שיוצא מהלב הוא "תהרוג אותי"...

אלול הגיע, והתחלתי לחשוב, להתבונן, והבנתי משהו. שהיו לי ניסיונות שבחיים לא ידברו עליהם. סיפורים שהבהירו לי דברים בעבודת ה' יותר מכל משל או סיפור או משבר של אדם מהשורה.
סיפורים שבחיים לא הייתי מספר. אבל פה אני אנונימי.
אז תשמעו:
אח שלי על הספקטרום.
אתם יודעים איך זה עובד. איתו הכל יותר באהבה, יותר בנחת, יותר צומי, וגם מוותרים יותר.
לפני מעט זמן היה, בא נקרא לזה "באלגן", בבית. והוא ואני היינו שוטפים לפשע של שבירת מראה (אולי לא היה חכם לשחק איתו פולו במזדרון). כמובן, שאבא קלט מה קרה, חטפתי, בצדק, כמה דקות מכובדות של עצבים...
אבל אז אח שלי, המתוק, והשקט התחיל לצעוק ולבכות.
אח שלי, שעד שהוא מוציא מילה מהפה לוקח שנה ממש בכה.
"למה אני לא מקבל עונש? למה אתה לא כועס עלי?"
פגשתי פסיכולוג שאמר לי שלפעמים עונש זה הדבר הכי טוב שיכול להיות, לפעמים זה מראה על אכפתיות.
לפעמים עונש מראה אהבה.
את ההבנה הזאת המונים יודעים, אבל ממה שראיתי זה ממש נקנה אצלי בלב. אני לוקח אותו איתי מתי שאני יושב מול הדיכאון.
ואני לוקח אותו איתי לימים נוראים.

אני לא היחיד פה עם סיפורים,
אני לא היחיד פה עם תבונות
תעלו מה שיש לכם, תציידו אותנו לקראת תחילת השנה,
אין תבונה לא נכונה.

יש לנו אוצר של ניסיונות, הבנות, קושיות, הארות, וסיפורים שיכולים להעלות את כולנו. איפה שנפתח הירידה לגינום, יש פתח לגן עדן.
אז בא נעזור אחד לשני, וביחד אולי נצא מהמבוך הזה שבראש.
אלול מרפא לכולם

מקווה שזה אכן הפורום המתאים, אני לא חולה, יש לי בעיה ואני תכף מתחילה טיפול רגשי.
אני מאוד אוהבת לדבר עם אנשים שמבינים על ענינים אישיים שלא קל לדבר עליהם עם כל אחד. אבל הפעם זה פשוט לגלות כמה אני מגעילה, לספר משהו נוראי שעשיתי, וזה איכס, אני חייבת ורוצה לטפל, אבל לא מסוגלת.

מחפשת המלצות למטפלת ריגשית באיזור בינימין ... אשמח להמלצות תודה

תודה על המקום הזה.

הדיכאון והחרדות והכדורים והכל.
די. די. די.
אני לא אוהבת להתפלל על המוות שלי.

מתחילים לבנות הספדים בראש למרות שהאדם עוד חי וקיים?
מה אתם עושים עם זה ? זורמים עם זה כחלק מהתמודדות או מנסים להילחם בזה? זה מרגיש לי נוראי ...

שלום.. אני מתמודדת עם דיכאון.
אבל עובדת ומתפקדת.
חוויתי כמה משברים דכאוניים קשים.
אבל למדתי לחיות עם המחלה והנפילות נהפכו לקטנות יותר וקצרות. עדיין אני לוקחת תרופות.
למי שרואה אותי מבחוץ אין אפשרות לדעת מה עברתי וגם בהכרות יותר עמוקה.
התחלתי לצאת עם בחור. ברור לי שאני הולכת לספר לו את זה.
השאלה היא מתי?
אשמח לשמוע דעות של אנשים.
חשבתי לחכות איזה חודש חודש וחצי מה אתם אומרים?
בכדי לתת לו הזדמנות להכיר אותי.

יש לי הפרעת דחק ולפעמים בלי שמתכוונת פוגעת ברגשותיהם של אחרים, לא בטוחה אם יש פתרון למצבי, אשמח לשמוע אם יש לעןד מישהו את הבעיה הזו.

שלום לכם. יש לי טריכוטילומניה. אני לא רוצה טיפול פסיכולוגי, אבל בטירוף. ממש נגד. ניסיתי וזה לא הלך ואין לי כוח להתחיל שוב, ולתת הזדמנות אפילו אצל פסיכולוג אחר או בשיטה אחרת. פשוט בלי כח. פעם היו לי גם התקפי חרדה והטיפול בכלל לא עזר. מה שכן, קראתי על זה הרבה והצלחתי להתגבר בעצמי אחרי עבודה קשה ומאומצת. מחשבות חיוביות, נשימות ועוד כמה דברים אישיים וספציפיים יותר. איך אני יוכל להפסיק לתלוש? אני נראית נוראי. נמאס לי להסתיר וכמעט אף אחד מהסביבה לא יודע. ואני גם לא מעוניינת לשתף. זה כבר מתחיל להשפיע מעבר לתלישה, על הדימוי גוף והבטחון העצמי, וכמובן על המצברוח. אני מרגישה נורא דפוקה ולא שווה ומיואשת ושאני גרועה שאני לא שולטת בעצמי. בבקשה בבקשה תנו לי עצות, ולא טיפול כי זה לא באופציות. באמת. כל הCBT הזה שהוא כל כך מדהים לכולם הוא פשוט לא מתאים לי או שאני בהתנגדות גבוה מידי וזה חוסם אותי לא יודעת כבר אבל אין לי כח למאבקים האלו. אם זה חשוב לומר אז שתדעו שאני כבר בערך 3 שנים עם זה לצערי הרב ויש תקופות טובות יותר ותקופות טובות פחות, אבל הייתי מאוד רוצה פשוט להיות אחרי כל זה. עכשיו בחופש הגדול יש לי גם יותר זמן וגם יותר פנאי נפשי להתעסק עם זה. אשמח מאוד לעצתכם. תודה רבה. אנונימית.

הראש. הראש. הראש.

בן זוגי סובל מOCD

מה עושים?

אז ככה יש לי מטפלת רגשית כבר כמעט שנתיים ועוד כמה שבועות זה נגמר וממש היתקדמתי אז רציתי לקנות למה מתנה יש לכם אולי רעיון לדברים ??