פורום קהילת חולים ומשפחותיהם (עמוד 15)

הקב''ה לצערי לא חילק את יכולת ההבנה הזו להרבה אנשים.
מי שלא חווה מקרוב- יתקשה מאוד להבין.
אבל יש יחידי סגולה!
איך אמר לי פעם אדם חכם- אם תמצאי מישהו שיודע להקשיב באמת- אל תוותרי עליו! אין הרבה כאלה!!
מאחלת לך שתמצאי סביבך סביבה תומכת, מבינה ומכילה, שתוכלי להתנהג בה כרצונך ובלי מסיכות!

בעז"ה תרגישי טוב בקרוב!

את לא צריכה גם לספר לכל העולם.

אבל לגמרי מבינה אותך.

והכי חשוב- את לא אשמה, גם אם כולם מאשימים.

את לא עשית משהו לא בסדר. את בסדר. ואת תצאי מזה. ואפילו שזה קשה- את גיבורה ואת יכולה!

אני לגמרי בטוחה בזה! בהצלחה אהובה!

 

ולפעמים קשה לבד גם אז ויש אנשים טובים שיודעים ויכולים לעזור...

אם את מכירה כאלה- כדאי לך לנסות.

לדעתי זה יעשה טוב.

 

לא נמצאת כאן הרבה לאחרונה בערוץ, אבל מוזמנת לדבר קצת אם באלך...

קשה נורא ומבאס. איכשהו השנה הקב"ה עשה שאצליח להשתחרר ולהרגיש את עצמי לגמרי גם בלי יין, אבל עדיין קשה בלי זה.
בפסח זה עוד יותר מסובך כי אני גם לא מסוגלת לשתות מיץ ענבים, אז אני די תקועה.

זה ממש קשה

לנסות לקרוא או לראות משהו מצחיק.

למצוא יעד שהוא נותן תחושה טובה ולנסות להשיג אותו.

כחות ותפילה מפה

הלוואי.. ואמן

בריאות לכולנו

והמברכת תתברך במהרה

איך ידעת שאני בת? ;)

סתם היה נראה לי מאופי הכתיבה

אי אפשר לישון😞 כואבב

ה'.

איזה עצוב לשמוע

אולי כדאי ללכת לרופא/ה ולברר אם ניתן לקחת משככי כאבים?

מתפללים ומייחלים לרפואתך ולהחלמה מהירה

אבל אי אפשר לקחת בלי הגבלה..
(וגם ההשפעה שלהם כבר פחות חזקה)

אמן
תודה

אז דבר ראשון קבלי הזדהות וחיבוק ענק

בסוף הכל עובר!!!

בדיוק ביום ראשון יהיה שנתיים להתחלה.

והיום הכל טוב.

זה משגע מדיר שינה מהעיניים מונע לעשות כ"כ הרבה דברים.

נסי לעסוק במשו אחר

1. לראות סרט

2. לדבר עם חברות

3. לצאת מהבית בכל זאת

4. אם זה לא כאבי בטן (כמו שהיה לי) אז לבשל

יש דברים שאת כן מצליחה לרצות?
אפילו לרגעים קצרים?
תנסי להתנתק ממה שאחרים רוצים בשבילך (במקרה הטוב), ותתמקדי במה שאת רוצה לעצמך.
ושתדעי שכולנו פה איתך, מאמינים בך, בכוחות שלך, ביכולת שלך לשמור על עצמך, ורוצים לך טוב.

ולרצות לטפל בעצמי. וכזה מגיע למבחן התוצאה אני בורחת כי אני מפחדת. ולא מצלילה להכיל את זה.
אני רוצה ומצד שני הכי לא.

ממישהו שהדאגה שלו נעימה לך.
שידחוף כשלך נגמר הכוח..
טיפול בטוח יכול לעזור.
כולנו איתך

הם שואלים כי אכפת להם ממך ואת חסרה להם

את לא צריכה להסביר.
אפשר פשוט לומר להם שכרגע את לא מסוגלת להגיע מסיבות אישיות
ניתן להוסיף שהם מוזמנים להתפלל לרפואת חברה קרובה שבשלה את לא יכולה להגיע

 

אני עומדת להגיע למבחנים.. יעני רק לפנימייה לא.

טוב. שיהיה. לאידעת.

בהצלחה לך.
יהיה טוב בסוף.

כשמבינים שזה המהלך הנכון, גם אם ממש אין כח ורצון לעשות אותו...
אני הייתי עושה את זה בכוח, ומנסה לצ'פר את עצמי סביב הפגישות- ים, פינוקים, מה שיכול לאוורר מהקושי שהטיפול מעלה.
וכמובן לשתף את המטפלת בקושי הזה..
בהצלחה רבה

גמורה בעצמי,
אז אין לי כוחות לעודד,
רק רוצה לך טוב..

ולגבי כחות, זה דבר לא קל בכלל. אבל מתפללים ואנחנו ננסה כאן יחד לעזור כדי שיהיו לך ולכולנו את הכחות הדרושים

רפואה שלמה והחלמה מהירה עם שאר חולי ישראל

הלוואי..

 

אמן.

לגופו של עניין אתייחס כאן בקצרה, מוזמנת להרחבה באישי.

יש לי מחלה מספר שנים (קרוהן) ואני לומד כעת באוניברסיטה, ויש משהו במה שאת שואלת, כי הבריאות זה הדבר הכי חשוב מהרבה בחינות...
אבל למדתי שבריאות כנראה לא תהיה לי, אבל ה' רוצה אותי פה בעולם הזה מכל מיני סיבות שסביר שלעולם לא אדע. אז צריך לראות מה אני כן יכול להשיג פה בעולם הזה ולכן אני משתדל להצליח בלימודים, זה לא תמיד קל, אבל יש מטרה בחיים וזה עוזר💪

בהצלחה רבה, מוזמנת באישי להרחבה (כל מי שרוצה מבאי הפורום מוזמן)
וכאן אני יכול להרחיב מעט

תמיד עולה בי המחשבה האופטימית הזאת שכנראה הקב"ה מעביר אותי בניסיון הזה כדי שאתעלה, שאשתפר, ואני באמת מרגישה שהתבגרתי מאוד עם ההבנה הזאת. אבל כל פעם מחדש המלחמה הזאת מנחיתה אותי לריצפה, בייחוד כשהיא מאובחנת כ'מחלה נפשית', זה פשוט יותר סוג של התמכרות מחשבתית... אני יודעת שלכל אחד יש את הניסיון שלו, אבל אני מרגישה ששלי ממש קשה לי, בייחוד כשיש לי בחירה אם לצאת ממנו או לא. זה ניסיון של חיים או מוות, או לחיות בלי לחיות באמת... הרבה פעמים אני מרגישה שאני כמו כלי משחק של הקב"ה, ושכל הקיום שלי פה הוא פשוט בדיחה לא מוצלחת. זה נשמע ממש אובדני, אבל על מחשבות של אובדן ויתרתי מזמן..

ואני לא מבין מהלכי שמיים, אבל כשאנחנו פה בואו ננסה להפיק מכך את המיטב וניתן לקב'ה להחליט מה הוא רוצה.

וכדברי גנדלף שהובאו בשר (שני דיונים שונים השייכים לכאן:
1.
פרודו:] מה צר שבילבו לא דקר את היצור הנאלח למוות, כשניתנה לו ההזדמנות!
[גנדלף:] מה צר? הצער הוא שעיכב בידו. צער וגם חמלה: לא לקטול שלא לצורך.
[פרודו:] אין בלבי שום רחמים על גולום. הוא ראוי למוות.
[גנדלף:] ראוי! הייתי אומר כי כן הוא. רבים מן החיים ראויים למוות. ויש מן המתים הראויים לחיים. כלום יש בידך לתיתם להם? אם לאו, אל נא תהא נחפז כל כך לחרוץ דין מוות בשם הצדק מחשש לעורך שלך. כי גם החכם בחכמים לא יראה את תכלית הדברים."

2.
"לוואי ולא יקרה כזאת בימי חלדי" אמר פרודו.
"הלוואי" אמר גנדאלף, "וזו משאלת ליבם של כל אלה שמונו להם חיים בזמן הזה, אך לא להם ההחלטה. לנו לא נותר אלא להחליט מה נעשה בזמן שהוקצב לנו".

ובאמת שאתפלל עלייך עם שאר חולי ישראל שזה יעבור ושיהיו את הכחות לכל מה שיש בכל מקרה

אנונימי יקרה,

 

נשמע שאת מוטרדת מאוד מהמחשבות שמתרוצצות לך בראש, שאת מנסה פעם אחר פעם למצוא פתרון או הגיון לתחושות שלך, אבל לבסוף מוצאת את עצמך נתקלת בקושי לקבל החלטות בחיי היומיום ובעתידך כשהמחשבות הכה מורכבות האלה משתלטות עלייך.

 

אני שומעת גם אולי שאת מרגישה שלמרות שעבורך הקושי סביב הפרעת האכילה הוא כה מרכזי ומשמעותי, את לא באמת מוצאת אוזן קשבת אצל הקרובים לך, מה שגורם לך להרגיש אולי שלא באמת מבינים את עוצמת המצוקה שלך וכנראה גורם לך להיסגר עוד יותר ופחות לשתף..

ולבסוף את מוצאת את עצמך נקרעת בין שני העולמות, מנסה להתמודד עם חוסר השליטה או להבין האם יכולה להיות שליטה בכלל..

 

עם זאת יקרה, אני שומעת אצלך גם קולות נוספים. כאלה שמבקשים למצוא פתרון ולקבל מנוחה וסיוע למחשבות הללו כדי שאולי הן יצליחו להתפוגג ולתת לך קצת שלווה ושקט.

 

אני מזמינה אותך אלינו לצאט של סה"ר, אנחנו זמינים כל ערב בין תשע לחצות על מנת להיות איתך, עם המחשבות, עם הפחדים ועם המועקה..ואולי ביחד נצליח למצוא שלווה לצד כל הקושי.

 

שלך,

מתנדבת סה"ר

סהר - סיוע והקשבה ברשת

והם טובים. מדי פעם אני עוצרת ולא מאמינה שהגעתי עד הלום בבריאות ובשמחה.

אבל אין קיצורי דרך, צריך לעזור לעצמך באופן אקטיבי ורציני. 

לעיתים הפרעות אכילה קשורות בעניינים של שליטה ועוזר מאוד לטפל בנפש ולתת לה את מה שהיא זקוקה לו באמת.

נראה לי פחות יעיל להתמקד בעניינים של המראה והאכילה עצמם...ואמהות הן לא תמיד הכתובת לדברים מהסוג הזה.

חפשי את הדרך לעשות תהליך פנימי עמוק ואמיתי עם עזרה של מישהו מנוסה.

 

הרבה יותר אנשים מתמודדים עם זה משאת חושבת. והרוב יוצאים מזה.

 

חיבוק גדול,

ומאחלת לך שזה יהיה מאחוריך בקרוב!

הבעיה שלך היא לצערנו לא רק נחלתך.
אפשר בהחלט להשתפר עם עזרה מאנשים שמתמחים בנושא, שמבינים את התופעה ונגשים אליה אחרת.
אל תשללי את זה. זה יכול לקדם אותך ולעזור לך.

בעיה גדולה של הדור שלנו היא ההתעסקות הרבה מידי בחומר ומתן חשיבות גדולה מידי לזה.
הכל בפרופורציות. מידת האמצע.

הרבה הצלחה.

יקרה,
כל כך חבל לסבול.
לא צריך!
לא צער הגוף,
ולא צער הנפש.
ב"ה בדורנו יש עצות לרוב האתגרים.
בבקשה!
אל תזניחי,אל תנסי לצאת מהבור לבד.
אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
לכי לפסיכיאטר. כעבור כמה ימים תרגישי טוב יותר.
ייתכן וגם שיחות עם פסיכולוג יעזרו לך.
יש פתרון.
הרבה הצלחה!!!

יכולה להעיד על עצמי שהיתה לי הפרעת אכילה ושום טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי לא עזר לי.
מה שכן עזר לי זה להבין מה עוזר לי והאם אני רוצה בכלל לצאת מזה.
ואז הצלחתי לבד.
נכון שטיפול יכול לעזור אבל לא כזה בוודאות כמו שאת/ה אומר/ת...

ומהר יחסית.
גם תלוי מאוד בסוג ההפרעה.
היא לא כל כך אומרת,אנורקסיה?בולמיה?
מה שברור הוא שממש כדאי לפנות לעזרה מקצועית.

נותנים כדורים לדיכאון או משהו כזה כדי שאולי הם ישפיעו.

מאיפה הידע מה עוזר לרוב האנשים? אני דווקא מכירה הרבה אנשים שניזוקו מכדורים פסיכיאטריים...
אז נכון, יש שזה עוזר להם, גם אמרתי בהודעה הקודמת. אבל לא בטוח שלכולם.

וכן, לפנות לעזרה מקצועית. ברור. יש המון סוגי עזרה מקצועית היום.

באמת פניתי לעזרה מקצועית, אבל אני בכלל לא יודעת אם זה יעזור... כאילו אני ממש מרגישה שדפקתי לעצמי את החיים ואני פשוט לעולם לא אבריא... אממ תאמת שאני לא מתחברת לעניין של הכדורים, זו די מחלה נפשית, של הערכה עצמית ירודה.. וכדורים זה סתם מריחה של המחלה...
אני ממש מתפדחת לפתוח פה את הנושא, כשהוא בטח זר ומוזר לרובכם, אבל היה ממש טוב קצת לפתוח ולקבל תמיכה , לשתף מישהו אמיתי ולא את היומן שלי... גם כיף לדעת שיש אנשים בעולם שאכפת להם, כי אני ממש מרגישה שאף אחד לא רוצה לעזור לי... סתם כי הם חייבים כי הבריאות והחיים שלי על אחריותם..

ולכן התרופות האלה כן עוזרות .
זה ממש לא מריחה של המחלה.
זה טיפול אמיתי.
הכדורים יעזרו בהעלאת החומרים הדרושים למוח כדי שמצב הרוח שלך יהיה טוב יותר.
שיחות עם פסיכולוג או טיפול באמצעות הבעה ויצירה יעזרו גם ןיחזקו אותך מבחינה נפשית.אין מנוס- אדם הוא נשמה בגוף.ולשניהם צרכים.הרבה הרבה הצלחה וברכה, והעיקר לא להזניח.

אולי תפתחי קבוצה ייעודית לבד לעצמך למטרה זו, צרפי מישהי ותוציאי אותה.

בהצלחה רבה, תרגישי טוב

סיוט מוכר.

אני הייתי כותבת בזמנו בלוח שנה בכל יום בשעה עם דרגת כאב.

בסוף זה עובר ונהיה עבר תתעודד/י

כדי למצוא את הסיבות ללמה כן.

אני לא הולכת לחיות כדי להבין למה לחיות.
לחיים אין טעם.

היית מוצאת בה משמעות וערך?
טבע האדם, תקני אותי אם את חושבת שאני טועה, זה להעריך את מה שהוא עובד עליו בעמל וקושי..
אם לא היה את זה מה היה גורם לך את הסיפוק שאחרי עבודה קשה?

ללב קשה לקבל. אבל אם נוציא אותו ולו לרגע מהתמונה נראה שבסה"כ אפשר למצוא סיבה. יש לנו שליחות פה. והיא קשה יותר מכל דבר אחר שאנחנו מכירים אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לעמוד בה. בהצלחה הקבה איתך ואוהב אותך ורוצה שיהיה לך הטוב ביותר לא תמיד אנחנו מבינים את הסיבות רק צריך להאמין שאין רע יורד מן השמים רק טוב שעטוף בקליפות גשמיות שגורם לכך שלא נזהה אותו..

זה שאני סובלת פה לא עוזר לי להגשים את התפקיד שלי.
ורן התפקיד שלי כולל לסבול אז לא תודה.

אין לי תשובה לתת לך.
זה משהו שתגיעי אליו עם הזמן.. בעזה. לא תמיד מה שמספק אותי יספק אותך.. אמונה פשוט אמונה זה באמת עוזר.
לדבר, להתפלל, לבקש.. הוא שומע גם אם זה לא מרגיש תהיי בטוחה שהוא שומע.
הלוואי ושהייתה לי אפשרות לעזור לך
המון המון הצלחה בדרכך..
יש תקופות לא פשוטות פעם יותר ופעם פחות זה חלק מהחיים (ובשקט בשקט אני אלחש לך שגם זה בסוף עובר.) ועם השנים הצרות משתנות מה שפעם הפריע בצורה ממשית היום נראה זוטר ולהפך..
חזקי ואמצי! חיבוק חזק חזק ושבעזה תעברי את התקופה הקשה הזו.

הורים, חברות?

הסבל נפשי או גופני?

טרם מצאתי תשובה על דרך החיוב.
אישה חכמה חוזרת ואומרת לי-
כי אין לך ברירה.
המפתח הזה לא בידיים שלך.
את פשוט פה וזו לא שאלה.

השאלה כנראה צריכה להיות-
איך חיים עם פחות סבל??

מאחלת לכולנו תשובות מניחות את הדעת!!

לא חייבים לחיות.
חיים בלי סבל?. מה זה?

כמעט הכל בידיים שלנו. חיים ומוות לא.
(בדקתי את זה..)
לא אמרתי חיים בלי סבל, אמרתי עם פחות סבל. שהקשיים יהיו נסבלים יותר.
לא מאמינה בכ-ל מה שכתבתי, אבל עובדת על זה...
שלא תחשבי שאני לא שואלת את השאלה הזו יום יום!! אבל לפחות כבר יודעת לדקלם תשובות..
מאחלת חיים קלים יותר!!!!!

כדאי מאד להיזהר עם התגובות כאן. אחרי הכל אין לכם באמת מושג באיזה מצב נמצא/ת פותחת השרשור. ייתכן והוא נמצא במצב רגיש ושביר שתגובה לא במקום יכולה לערער אותו לחלוטין. אז אנא, היו זהירים. מקווה שהובנתי. בשורות טובות).

 

 

 

גם אם זה מ מ ש קשה להאמין ולראות ולדמיין- זה עובר!!!!! באמת!! באמת באמת! יהיה בסדר ופשוט תחזיקי חזק.

פחחחחח
לא יהיה, ולא בסדר!!
אני אחת המעודדות בשרשור הזה, והנה שוב התרסקתי. אין לזה סוף טוב!

זה לא שיש סוף טוב. וזה לא שהאושר מושלם ולנצח.אבל מגיעות תובנות חדשות ומכל הנפילות לומדים לאהוב אותן. זה לא אומר שלא יכאב לי בפעם הבאה אבל זה אומר שאני אזכור שבסוף אני אקום. לא באנו לחיים להינות. החיים גרועים. וזה כל היופי בהם! אנחנו לא פה כדי להינות אלא כדי לעבוד. ועבודה- כשמבינים שהיא עבודה היא הופכת לטובה יותר. למשפשפת. למייאשת פחות. אני לא יודעת אם את במקום להרגיש את זה עכשיו אבל אשמח לשמוע מה את חושבת. ותיכנסי בי!

את לא באמת רוצה שאכנס בך..
כבר נכנסתי היום בכל מטפליי וידידיי...
הספיק לי לערב אחד..
מקווה לקום מחר חדשה ו..בצד שלך..!!
רק השינויים האלה- רגע אמונה ורגע ייאוש- מטריפים אותי😑

וזה חלק ממה שמטריף אותי..
התנודתיות הזו..
ה' שיעזור כבר!!!

נראה לי שאני יותר זקנה מכולכם ביחד...

זה מנסה להיות מטופל כבר כמה שנים לא טובות..

מרגישה לפעמים כמו יעקב שרצה קצת לישב בשלווה.....

זה הרעיון.. ברגע שהבנתי את הקונספט הוקל לי... נכון. זה באסה אבל כשננמיך ציפיות מהחיים (דווקא ברגעי האושר) הנפילות אולי יהיו רכות יותר. זה באסה החיים כאלה אבל היי! לא בשביל זה אנחנו פה וצריך לזכור את זה... וזה קשה.
ועם זה אני מוסיפה שזה גם עניין של גיל ומצב בחיים. הדרמות האלו והטרטורים בנפש מורידים ווליום... צריך לחכות בסבלנות וזה מגיע...

שאותו רק אתה יכול למלא,אפ לא תעשה את תפקידך,העולם יהיה חסר…

למה לחיות?

זו שאלה טובה שמעידה יותר מכל על השואלת, נראה שאת עמוקה וחושבת, לא מוכנה 'לחיות סתם' בלי כיוון ומטרה בחיים, לא מוכנה לסבול בלי לדעת למה, אז כל הכבוד לך! 

באמת קשה מאוד לחיות בלי משמעות, מעולה שאת עוצרת לחפש אותה ואת עצמך

 

אני אנסה לתת לך כמה תשובות שאני מאמינה בהן, מקווה שתתחברי לפחות לאחת מהן.

קודם כל כי אלוקים רוצה שתחיי, הוא חושב שזה טוב לך, הוא נותן לך כל בוקר את נשמתך בחזרה ומשדר לך שהוא מאמין בך שהיום תצליחי להיות טובה יותר, הוא רוצה שתתקרבי אליו, שתתפללי אליו...

אני לא מאמינה במציאות של אלוקים שיושב בשמים עם ברזל מלובן ומחפש למי להחטיף ולמי לדפוק את החיים. ברור לי שהוא רוצה לעשות לנו טוב רגעי וטוב נצחי, אדם נולד לעבוד ולא לסבול, (נכון שהייסורים מכפרים אבל כבר תנאים ואמוראים ביקשו 'לא הם ולא שכרם',) ה' לא מחפש לדפוק אותך, הוא מאמין בך שאת יכולה, הוא רוצה שבעולם הבא עולם הנצח תקבלי שכר, הוא יודע שתצמחי דווקא מתוך הקושי הנורא הזה להיות אישיות מיוחדת וחזקה מאוד.

תחשבי ע"ז שבעז"ה התקופה הרעה הזו תעבור ואת תצאי ממנה מחושלת וחזקה, תוכלי אולי לעזור לאנשים אחרים במצבים קשים להתמודד...

 

תחשבי כמה אנשים חולים יש שכמהים לזכות לעוד יום/ שעה, אם אנשים מוכנים לסבול כאבים איומים ועדיין רוצים לחיות כנראה שיש משהו בחיים האילו ששווה אותם, תנסי למצוא מה שווה לך בחיים האלה.

את, את זו שיוצרת את הסיבה לחיות, תנסי לבדוק מה נותן לך כוח, מה מפיח בך חיות, שיר טוב? הרצאה עמוקה? חברות? משפחה? זוגיות? מקצוע שמושך אותך? תחביב או כישרון חבוי?

 

מעבר לזה, לדעתי שווה לחיות דווקא בגלל הדברים הקטנים גדולים: היכולת לתרום, להועיל, לצמוח, לאהוב, להיות אדם טוב, היכולת שלך ליצור משהו חדש. הידיעה שמילה שאמרת יכולה להשפיע על מישהו. השירים שעוד לא כתבת והמחשבות שעוד לא חשבת, המשפחה שלך, שאת כל כך אוהבת, והילדים שהבאת, או שאת מתכוננת להביא לעולם, ויודעת שתחנכי אותם להיות אנשים נהדרים. המעשים הטובים, הקטנים האלו, שאת עושה סתם כך, בסתר, ורואה מרחוק כיצד הם גרמו אושר לבני-אדם. החיוכים שאת נותנת ומקבלת. התקווה לטוב יותר.

כל הדברים הנהדרים האלו שאת שוכחת כשאת מתוסכלת, עצבנית או עייפה מכדי לחשוב עליהם. אבל הם תמיד שם בשבילך.

 

ותזכרי שכשיש לנו תקופה רעה אנחנו לא זוכרים את הזמנים היפים, היא תקופה, קשה, רעה, איומה, נוראית, אבל זמנית וחולפת. אף מצב קשה ככל שיהיה איננו נצחי, זה יעבור, מאחלת לך שמהר מהר בעז"ה.

 

 

 

 

 

זה ממש קשה לחשוש שיש לך משהו.

אני ממליץ לנסות להתעסק בדברים אחרים ולהתפלל.

שולח כחות מפה ואתפלל גם שיתברר בבדיקות שהכל בסדר

זה דווקא נחמד.

שאת בת 15?

יש לי שיטה איך לזכור דברים שאין בהם שום הגיון.
למשל מילה באנגלית, לזכור אותה זה בלי שום הגיון ובאמת קשה לזכור.
מה שתעשי, פשוט תנסי לתת למילה הקשרים בעברית.
בטח עברית את יודעת מצויין, אז לא תהיה לך בעיה.
למשל ניקח מילה פשוטה. נניח המילה 'glad' שהתרגום זה שמח. זה מזכיר למשל את המילה 'גלידה' וכשטועמים גלידה שמחים...
תבני לעצמך לכל מילה הקשר בעברית שיזכיר לך את אותה מילה באנגלית. ככה זה ישלף לך במהירות מהראש.
קחי לך הקשרים מהחיים שלך. דברים שפשוט לך לזכור. זה עובד!
בהצלחה

חוסר ברזל + B12 + ויטמין D.

זה מאד משפיע על הזיכרון. מנסיון!

וזה מדהים לראות כמה זה משנה

מישהו יכול להסביר לי איך אני יכולה למצוא את הכוחות להתמודד עם זה??? ולא להיכנע? כל פעם מחדש אני שוקעת למחלה הזאת, כל שנייה, כל רגע, ואני פשוט לא מצליחה להפסיק את המחשבות המציקות האלה,
באמת שזו פשוט התמודדות אמונית, למה הקב"ה מביא לי ניסיון כל כך גדול שאני מרגישה שאני לא אעמוד בו, למה 'לקחת סיכון' בכך שאולי אתגבר על זה?