זה לא יאמן! אנחנו כבר ב 20017 תשע"ז, העם מצליח לקבל הומואים ודומיהם כבר לא שורפים אנשים עם מוגבלויות, יש בתי ספר מיוחדים, הוסטלים, הקשב וריכוז נכנס עמוק לחברה אבל עדיין זה בושה לומר שאבא שלך עם מאניה דיפרסיה או שאחותך לוקחת כדורים לחרדות או כל דבר אחר.
מציק לי שבעיקר אצל דוסים אני נתקלת בחוסר מודעות טוטאלי אפילו למחלות נפוצות יותר כמו דיכאון.
ושהביטוי "חולה נפש" מעלה אסוציאציה של אדם מסוכן ומפחיד
באסה!!
מישו מכיר מקום שמקדם את המודעות? אשמח להתנדב....
אליפלאהלוואי שה' יכוון אותך לדרך טובה עם עצמך ועם ההתמודדות שלך ותזכרי שאת לא לבד עם זה! יש עוד כ"כ הרבה אנשים כאלו וזו דוגמא פשוט קלאסית לנזקים העצומים שחוסר המודעות בסיבבה יוצר. כי אני בטוחה שיכולת למצוא לך אנשים דומים ולאו דווקא קרובים שיוכלו לעזור אבל יש את המחסומים של הבושה (שכמון ממש לא צריכה להיות) אז יוצא שגם זה נחסך ממך...
שתהיי בריאה ושולחת לך חיבוק ענקייי
ואל תדאגי, אם תלכי לטיפול כמו שצריך תוכלי לבקש הכוונה גם בנושא השידוכים ואוליי ככה החששות יעלמו. מחכה לך שם מישהו גם אם הדרך תהיה קשה הוא מחפש אותך.. רק אותך איך שאת.
של המתנה אישרו לי את הטופס ירוק!!!!!
אני כ"כ מאושרת!!!
בעזרת ה' בקרוב לכל המחכים!
אויי.!!! אבל אל תקחי אישית. זו עדיין עבודה בשבילם ולא שום דבר נגדך. זה אכן לא בסדר והוא היה צריך לבוא מוכן מראש...
]) ).אנונימי (פותח)הרי אם הייתי חלילה על קביים/חסרת יד/רגל,
אם הייתי עם סכינים שתקועים בכל גופי,
או אם הייתי משותקת ברמה הפיזית המדעית- לא מסוגלת להזיז איבר,
כי אז היו באים לקראתי ומקלים עליי, ולא מצפים ממני לדברים שאיני יכולה לעמוד בהם.
אבל כשהכאב שחותך בבשרי הוא כסכינים יום יומיות, רגע רגע, שעה שעה,
ולפעמים אין לי יכולת פיזית לקום מהמיטה,
אין מי שמבין. נקודה.
#פיברומיאלגיה מחלה ארורה
אם המורה שלי תעיר לי עוד פעם אחת שאני לא כותבת במתמטיקה... אף אחד לא מבין שזה כואב לי לכתוב! ואם לא היתה לי יד חס ושלום היו מחייבים אותי??!?!?!?
את. וכל אחד אחר עם פיברו'.
מוזמנת לפרטי אם בא לך לפרוק או משו
בס"ד
שנית, אף אחד לא יכריח אותך לקחת כדורים כל עוד לא הזקת לעצמך ואת לא מהווה סכנה.
אספר לך מניסיוני האישי שהייתי בשני טיפולים פסיכולוגיים.
בראשון היא אמרה לי שזאת אופציה ושבעיניה היא אופציה טובה אבל שזאת לגמרי בחירה שלי,
אמרתי לה שאני לא מוכנה להכניס לגוף שלי כדורים ושאני יודעת שאני מסוגלת גם בלי.
הפסקתי את הטיפול מסיבות טכניות של מעבר.
כמה חודשים לאחר מכן חוויתי קשר שהיה לקראת סיומו וכמוצא אחרון הסכמתי ללכת לפסיכיאטרית, היא נתנה לי כדורים ואחרי ארבעה ימים הבנתי שהם רק עושים לי רע והפסקתי [סביר שהם פשוט לא היו מתאימים לי, אל תלמדי ממני שכדורים זה תמיד רע].
לאחר מכן חוויתי את הפרידה וכמה חודשים לאחר מכן חזרתי לטיפול פסיכולוגי שבו הבהרתי שאני לא מעוניינת בכדורים פסיכיאטריים יותר, הפסיכולוגית אפילו לא דחקה בי ופשוט התחילה טיפול רגיל.
בקיצור, כל עוד לא יקרה שום דבר דרסטי הדבר היחיד שיעשו זה ימליצו לך לקחת.
את יכולה להחליט האם זה שווה לך. אין ספק שזה יכול לספק לך איכות חיים טובה יותר ועבודה קלה יותר.
מבחינת קטלוג-
קודם כל, טיפול פסיכיאטרי זה דבר שאנשים לא יודעים עליו כל עוד את לא רוצה לספר.
אגיד עוד דבר- טיפול פסיכיאטרי לא אומר שום דבר עלייך כבן אדם. את יכולה להיות האדם הכי מדהים בארץ ועדיין להזדקק לכדורים. זה דבר שבעולם שלנו הוא כ"כ נפוץ שזאת כבר לא בושה.
אגב, לרוב אנשים רגישים יותר יצטרכו יותר טיפול פסיכיאטרי מאחרים, אני העדפתי לקחת את זה כמחמאה...
לגבי טיפול פסיכולוגי- זה באמת אין לך מה לפחד. אנשים הולכים היום לפסיכולוגים גם בלי להיות חולי נפש או מאובחנים כמשהו נוראי. סתם כי הם מחפשים מישהו לפרוק לו בלי שישפוט אותם ושאין לו אינטרס, סתם כי זה נוח וזה טוב. העולם המערבי מייצר לנו כ"כ הרבה לחצים שכל מקום שמכבד את עצמו נמצא בקשר גם עם פסיכולוגים ואנשי בריאות הנפש, כי כבר אי אפשר בלי.
הדבר היחיד שהדברים האלה אומרים עלייך זה שאת מספיק דואגת לעצמך ומספיק אכפת לך שאת רוצה לעזור לעצמך ובעיניי זה מוערך כי זה צורך אומץ וזה צורך רצון. בעיניי זה שווה את זה.
אני מקווה שתחליטי החלטות נבונות.
אם תצטרכי משהו- עצה, סתם אוזן קשבת, שאלה וכו' את מוזמנת בחום
ב"הצלחה!
מרב.או לא שאלון..
סתם לדעת כזה פרטים, מי, מה, כמה, למה...
אז אני-
מרב. בת 20.5. נשואה חצי שנה באושר (ועושר
)
סטודנטית, בתקווה שאגמור את התואר לפני גיל 30.
אני פה (סוגשל) בגלל סבא המדהים שלי שעבר אירוע מוחי לפני 8 (וואו) שנים.
אני הנכדה הבכורה, אז המצב מורכב..
יאללה תכתבו מי אתם. מה מביא אותכם לפה. לא חייב פרטים מדוייקים ומי ומה.. אבל בגדול. סתם יותר נחמד ואפשר לדעת עם מי מדברים
ותהנו.
עוגת גבינה.) נשואה לבחור הכי מדהים בתבל 
זורמת עם החיים, בת 17 וחצי ואני כאן בגלל כל מיני מחלות במשפחה, כרגע בעיקר סבתא.
והוא רק בן 58.
קיבל את המחלה לפני חמש שנים.
שאף אחד לא ידע, רק על שונאינו מבני ישמעאל ועשיו
אני אני
כלומר, זה ציבורי לי מדי בשביל לומר איך קוראים לי, או לפרט למה אני כאן.
אבל כן מתחשק לי להצהיר נוכחות,
אז הנני, אני אני וכאן כי ככה.
יש לי הפרעה מנטלית כניראה ביו פולר
בן 15..
סוכרת נעורים...
וצליאק....
נערת טבענערת טבע,
בת 20+
פה בגלל כמה סיפורים במשפה המורחבת.. דוד שנפטר ממחלה ועוד כל מיני.
רק בריאות וטוב לכולנו!
מקרוני בשמנתמתמודדת...אממ... טוב.. אני תיכוניסטית... כאילו.. לומדת באולפנה..
הגעתי לכאן סתם כי רציתי לדעת מה זה הפורום הזה וגיליתי פורום מדהים ותומך!!!!!
אז תודה לכולם!!
אממ... לאמא שלי יש מאניה דיפרסיה....
ובעיקר בגלל זה אני כאן....
יישר כוח ענקי!!!! ליוזמים של הפורום הזה!!
והלוואי שנבשר כאן בשורות טובות!!!
אמן!
אני אביהוא, עוד מעט 27.
חולה במחלת דם כרונית שקשורה למערכת החיסונים. מציין 23 שנים עם המחלה.
עד אמצע חט"ב הייתי מבקר בבית חולים פעם בשבוע או שבועיים בלי לקחת בחשבון ביקורי מרפאה בגלל דברים אחרים שנגרמים בגלל המחלה.
אושפזתי מספר לא מבוטל של פעמים בבית חולים (אפילו פעם בראש השנה).
נכון להיום המצב יחסית יציב, איך אני צריך להיזהר מאוד מכל מיני דברים, לעשות חיסונים ולבוא לביקורת מידי פעם. וזה נחשב שיפור די גדול ביחס להתחלה. למרות זאת אני עדיין די נלחץ מדברים.
בנוסף, יש במשפחה נטייה לסוכרת בגיל מבוגר.
אממ.
התפתחות מאוחרת. המון בדיקות, המון כדורים. אבל זה אמור להיגמר בגיל 18-20. נראלי.
אני בת שש עשרה וחצי.
וסבתא רבה שלי נפטרה לפני חודש בערך ממחלות לב וזיקנה. אבל אין הרבה בעיות חוץ מזה
אמנם באיחור ניכר...
קוראים לי איתן, בן 23 ולומד בישיבה.
יש לי מחלת קרוהן,מחלה בה רצוי להימנע ממאכלים עם סיבים תזונתיים. כן, זה נשמע מצחיק- אבל לי אסור מאכלים בריאים. לשם כך, אני נמנע מחיטה מלאה, מפירות וירקות.
סך הכל, מהפורום הזה יוצא שאני בריא ברוך ה', אבל הפורום מסייע מבחינה רגשית
מה יקרה אז??
(מנסה לשתף עוד אנשים בסדנת דמיון מודרך שעורכת לעצמי, אולי למישו יהיה רעיון מוצלח?!)
ולא, הפעם זה לא סרטן.
זה סתם.
תזכורת עטופה בנייר מתנה.
(או אולי מתנה עטופה בקוצי תזכורת?)
בכל אופן, מנסה לא לחיות לגמרי באשליות ולהתכונן לבאות...
בהצלחה רבה יקרה!!!!!אליפלאאחרונה ב"הצלחה בהמשך!ענבלמישהו מכיר את המחלה הזאת?
יש לי סבתא שחולה בזה כבר כמעט 10 שנים נראה לי
לא ראיתי אותה המון זמן
ויש לי יסוריי מצפון על זה
מישהו יודע כמה זמן אפשר לחיות עם המחלה הנוראית הזאת?
רוצה להספיק לראות אותה לפני שהיא מתה, אבל הכי קרוב שאפשר.
היא במצב שלא עושה כלום.
הדבר היחיד שעוד מתפקד אצלה זה הלב.
היא נושמת. לא שום דבר חוץ מזה
בס"ד
אלצהיימר זאת מחלה ניוונית שפוגעת במערכת העצבים במוח והורגת לאט לאט את המוח.
ניתן לחיות איתה בערך 6-10 שנים למיטב ידיעתי, אבל יש מצב שאני טועה באשר למספר השנים.
סבתי הייתה חולה בזה במשך 7 שנים בערך אאל"ט..
היתי ממליצה ללכת לבקר אותה כמה שיותר מהר.
שיהיה ממש ב"הצלחה והמון כוחות, זה לא פשוט..
אהבת ישראל!!בהצלחה וממש ממש כל הכבוד!!!!!!!!!
עדיין לא יודע ממש איך להגיב...
זהו
נגמר הכל
תודה על האור
ריבונו של עולם
על אינסוף אור שיצקת בגוף הסופי הזה
בגוף שהלך ואיננו
תודה
תודה שאתה איתנו
תודה שאתה שולח לי את המסלול המדוייק הזה
הטוב הזה
השורף הזה
תודה ריבונו של עולם שאני מצליחה לדעת
שיהיה סוף לגעגוע
תודה
שנתת, איך שנתת, כמה שנתת
ותודה
תודה שלקחת
יהי שמך מבורך
אחי אהובי, אציל הנפש, אור מתוק ונפלא, נפטר.
ברוך דיין האמתאישיותעצוב מאוד לשמוע
שה' ישלח לכם הרבה כח
אהבת ישראל!!ברוך דיין האמת!
שה' ישלח לך ולכם בכללי המון המון כוחות!!!!!
תמיכה מרחוק! וחיבוק!!
. ברוך דיין האמת.ותן טל
רב מג של מיליםאחרונהשלא תדעי עוד צער
ברוך דיין האמתשמן פשתןמקום בעולםאת מדהימה.
אוריה,נשברררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ואם אני אעשה את זה, זה יהי ממש ממש לא חכ מצידי! אוףףףףף!!!!!!
וצריך גם ללכת לקנות את התרופה שבהמשך מרשם
ואני שונאת את זה ואוין לי כוחות לכלום!!
אוף כבר חשבתי שבאמת הצלחתי לצאת מהדיכאון... מסתבר שלא ממש.. באמת? לא רוצה!!!! אוף!
וגם בכלל לא ירצו אותי ככה.
אוף. אוף. אוף. אוף.
קשה לי כבר מלא זמן בהרבה עניינים,
עם ההורים, בישיבה, ב''חברים'', בדייטים, כסף,
והכל מעיק עליי ואני לחוץ ובקושי מתפקד.
אנשים סביבי שמים לב, ואני שמתי לב שהם
שמים לב, אבל לא שם על זה...
הפנו אותי בישיבה למטפל או פסיכולוג או משהו כזה.
אני כנראה אלך לזה, אבל אני מרגיש פגום...
לפעמים בא לי לבכות סתם באמצע היום.
הרב מוצפי עובר עכשיו ניתוח לב פתוח,
והרב ביקש להגיד מזמור מא בתהילים, גם בזמן הניתוח וגם בימים שאחרי.
שמו של הרב: הרב בן ציון בן טובה
א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב אַשְׁרֵי, מַשְׂכִּיל אֶל-דָּל; בְּיוֹם רָעָה, יְמַלְּטֵהוּ יְהוָה.
ג יְהוָה, יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ--יאשר (וְאֻשַּׁר) בָּאָרֶץ; וְאַל-תִּתְּנֵהוּ, בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו.
ד יְהוָה--יִסְעָדֶנּוּ, עַל-עֶרֶשׂ דְּוָי; כָּל-מִשְׁכָּבוֹ, הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ.
ה אֲנִי-אָמַרְתִּי, יְהוָה חָנֵּנִי; רְפָאָה נַפְשִׁי, כִּי-חָטָאתִי לָךְ.
ו אוֹיְבַי--יֹאמְרוּ רַע לִי; מָתַי יָמוּת, וְאָבַד שְׁמוֹ.
ז וְאִם-בָּא לִרְאוֹת, שָׁוְא יְדַבֵּר--לִבּוֹ, יִקְבָּץ-אָוֶן לוֹ; יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר.
ח יַחַד--עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ, כָּל-שֹׂנְאָי; עָלַי--יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי.
ט דְּבַר-בְּלִיַּעַל, יָצוּק בּוֹ; וַאֲשֶׁר שָׁכַב, לֹא-יוֹסִיף לָקוּם.
י גַּם-אִישׁ שְׁלוֹמִי, אֲשֶׁר-בָּטַחְתִּי בוֹ-- אוֹכֵל לַחְמִי;
הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב.
יא וְאַתָּה יְהוָה, חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי; וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם.
יב בְּזֹאת יָדַעְתִּי, כִּי-חָפַצְתָּ בִּי: כִּי לֹא-יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי.
יג וַאֲנִי--בְּתֻמִּי, תָּמַכְתָּ בִּי; וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם.
יד בָּרוּךְ יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--מֵהָעוֹלָם, וְעַד הָעוֹלָם: אָמֵן וְאָמֵן.
(ביחד; לבד.
בבית קר ועצוב בעיר אחת נשב ונאכל את סעודות השבת, ונהיה ביחד, ונהיה לבד, כי אחינו איננו עוד.
איך אפשר לחייך בבוא שבת כזו?)
