שתזכי במהרה יקרה!!אליפלא
רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראלארץ השוקולדאחרונה
בטח שמותר. אפילו רצוי, מאוד.קול דממה
אם תרצה/תרצי אוכל לחקור ולהרחיב..
ה' מחכה לתפילות שלך!! כמה שיותר יותר טוב!אליפלא
"גדולה תפילת החולה על עצמו מתפילת אחרים עליו"ציון חמדתי
מותר ומצווה, זה אפילו מצווה מן התורהארץ השוקולדאחרונה
ובטח שזה צרה להיות חולה
אוי, תרגישי טוב
ארץ השוקולד
אוי, למה זאת התחושה?אליפלא
אם זה מעודד אותך גם אני עדיין לא...
אמן!!!אליפלא
מקווה בשבילך שיעבור מהר. וכן... זה תמיד הניסיון. הפחד הזה שאולי זו סתם אשליה ועוד מעט הכל חוזר..
בהצלחה לכולנו!!
הי הי הי רגע! אל תחרצי את דינך מאיפה את יודעת שזה כרוני?אליפלא
וזה אכן מתסכל ברמות!!אליפלא
הלוואי שגם אני הייתי יודעת את הסיבות, או לפחות את "התרופה" כביכול...
אוי...ארץ השוקולדאחרונה
זה אכן קשה כשיש משהו כרוני מבחינה תחושתית, אבל אנחנו יחד באותה סירה ונצליח בעזרת ה'
נכון, באמת היה שקט פה תקופהקול דממה
לא רק אתה שמת לב
מה אמורים לומר בטופס ירוק????אנונימי (פותח)
אני לוקחת תרופות קבועות (בתקווה כבר לגמור איתם!) שלא יהיה דיכאון שוב. אחת היא אנטי פסיכוטית אבל מינונים נמוכים מאוד שזה לדיכאון. (יש לציין שיצאתי ממנו מזמן ב"ה (עניי של שנה++) אבל יש עליות וירידות קצת...
מה אני אמורה לכתוב להם??
(במיוחד בשאלה שם אם אני סובלת מבעיה נפשית כלשהי ואני מטופלת בגללה.... וגם בתרופות... אוף. מה עושים?
לכי לרופא הפרטי שלך עם הטופס ותשאלי אותו...ותן טל
לא כדאי להסתבך עם המדינה בתצהיר שקר, שאחרי זה יכול להשפיע על האפשרות שלך לנהוג וכו'...
מה שבא לך. במקסימום האחד ישלח לשנייה...ותן טל
אוי לא ידעתי שהם שואלים שאלות כאלו בתופס ירוקקול דממה
אני כתבתי שאני לוקחת תרופות קבועות וממש הסתבכתי...פיברואית
זה קצת מורכב כי מצד אחד לא רציתי לשקר אבל מצד שני בגלל שכתבתי אני עכשיו עדיין תקועה בלי טופס ירוק!! התחלתי את התהליך לפני יותר מחמישה חודשים וצפויה לי תשובה רק עוד שלושה חודשים...
אם הייתי צריכה לעשות את זה שוב הייתי בכל זאת כותבת בגלל שאני לא רוצה להסתבך עם תצהיר שקר וכי בכללי זה שקר אז לא!
אם יש לך שאלות או משו בכיף
בהצלחה!!
הגיוני שכן...פיברואית
לא רוצה לבאס אבל לכולם עושים בעיות עם תרופות קבועות...
לי יש אישור רפואי מרופא מומחה ובכל זאת עושים לי בעיות אבל בסופו של דבר כולם עוברים את זה!
אני מכירה הרבה אנשים שעבר הרבה מאוד זמן עד שאישרו להם את הטופס והיום ב"ה יש להם כבר רישיון
כן, זה מבאס ומתסכל שכל החברות עושות טסטים וכל שניה שואלים מתי אני מתחילה ללמוד נהיגה אבל בסופו של דבר גם לי יהיה וגם לך יהיה, צריך רק הרבה סבלנות ורצון!
בהצלחה!
אה ועוד משו..פיברואית
...פיברואית
אם שולחים אותך למשרד הרישוי תבואי עם אישור רפואי! למרות שהרופאה כבר חתמה! זה יכול לחסוך הרבה נסיעות מיותרות...
אם כך אז אולי כדאי שאתחיל בתהליך, כי מן הסתם יקח זמן קול דממה
וכן, גם אצלי כולן שואלות מתי אני מתחילה ללמוד ומלא בנות עוד שניה בטסט
ותודה על העצות!קול דממה
עצה: אל תתייחסו כלל ל"כל החברות" ובכלל למה ש"כולם" עושים.ותן טל
לגיטימי לא לעשות לימודי נהיגה דווקא כשכולם עושים, לגיטימי גם בלי קשר למחלה או לבעיה כזאת או אחרת, שזה יידחה - אני מכיר כאלו שרק בגיל 26 עשו רישיון - אז הם פחות טובים מהחברים שלהם? ממש לא. אני עצמי עשיתי בגיל מאוחר יחסית ליתר חבריי - כולם כבר היו אחרי נהג חדש כשאני עדיין נאבקתי בטסטים - אז מה. ביג דיל - זה שהם עשו וכבר מתפארים במכוניות של ההורים שלהם וכו' - לא צריך להיות הגורם שיחליט בשבילי האם אני צריך לעשות עכשיו או לא.
אני לא הולכת ללמוד עכשיו לא משנה מה הסביבה עושהקול דממה
תודה לך על החיזוק בעמדתי.
אבל בכל זאת טוב לדעת שיעשו לי בעיות על תרופות קבועות..
הורים שלי גם לוחצים עליי להתחיל. אני לא רוצה.
אני מאוד מיומנת בלהתנגד ללחץ חברתי, אני חייבת לציין
אני עד היום לא למדתי נהיגה.ענבלאחרונה
ואני לא על תרופות (אקמול לא נחשב לעניין זה
).לגיטימי ביותר להחליט שכרגע אני לא רוצה וכשארצה אעשה.
זה לא עניינו של אף אחד, זה עניין אישי שלי.
זה קשה אבל צריך להתעלם מהקולות האלה שכל הזמן שואלים..
ב"הצלחה!
אישור רפואי מהרופאה שלך שאת יכולה לנהוגפיברואית
תבקשי מהרופאה שלך שתכתוב לך מכתב למשרד הרישוי שהתרופות הקבועות לא מונעות ממך ללמוד נהיגה...
ולגבי מה ש"ותן טל" אמרה על לחץ חברתי... אממ... קצת קשה לא ללמוד נהיגה כשיש לי תאומה שכבר בשלב של טסטים... כולם שומעים ממנה על השיעורים שלה ואז שואלים מה איתי... קצת מציק ומביך לפעמים כי אני לא תמיד רוצה לספר לכולם את כל התיק רפואי שלי
אבל משתדלת שלא יפריע לי יותר מידי ויש לי משפט קבוע של "אנחנו לא אותו בן אדם, מותר לי לעשות דברים שונה ממנה!"
פרסום תחרות פסיפס - כתיבת שיר וצילום. בפרספקטיבת הפורום...ותן טל
לכבוד חג הקנקנים הגדול
קבלו אותו ואותנו:
כל אחד רשאי לשלוח צילום אחד ושיר אחד.
ספרי שירה יוגרלו בין משתפי הפוסטים.
תתחילו לחשוב. ברגע זה. על הקיים סביבכם.
לשליחת יצירות: http://www.inn.co.il/Mosaic/Post?project=27
לפרוייקט: http://www.inn.co.il/Mosaic/Project/27
או לדף ה פייסבוק שלנו.
#ההגרלה על שיתוף הפוסטים פתוחה גם לשיתוף בפורומים כאן בערוץ.
מי שיעתיק את כל המודעה הנוכחית ויפרסם אותה בפורום כאן בערוץ, יכנס להגרלה שלנו
אחרי שפרסמתם
נא להיכנס לעמוד המודעה בפורום יוצרים ולכתוב בכותרת: שיתפתי בפורום נוג"ה, בפורום בני הישיבות, וכו'
#מחכים לכם#
#צוות פסיפס והנהלת התחרות#
&&&&&&&&&
זה היה הנוסח של צוות פסיפס, ותרשו לי כמנהל הפורום הזה להוסיף כמה מילים - גולשי וגולשות הפורום יכולים ויכולות לקחת את התחרות הזאת ואת הנושא שלה, למקום מאוד אישי שקשור לכל הנושא הכאוב של מחלה, שלך או של בן משפחה - לקלף את העטיפות, את המראה החיצוני, ולגעת בנשמה שבפנים, במהות הכאב וב
תוך הקנקן".
יכולים לצאת מזה יצירות מדהימות (אפילו צילום, אם מוצאים דרך מקורית לכך) ובעיקר, מלאות בנשמה ובגילוי נפש.
אשמח אם מי מהפורום יחליט אכן לשלוח שיר או צילום לתחרות, שלאחר מכן (בסוף התחרות) יעלה את השיר/צילום גם לפורום כאן, אם ירצה לקבל פידבקים נוספים.
מגיבה לשירשור ישן, וסליחה על הצפת הנושא מחדש, אבל זה בליביאנונימי (פותח)
ולא הצלחתי להתאפק..
על זה--
פסיכיאטריה זה בולשיט אחד גדול - קהילת חולים ומשפחותיהם
אגיב רק על טענה אחת, והיא די נפוצה, שאין מושג כזה של "חוסר איזון כימי"..
על מאניה דיפרסיה שמעת?
זו דוגמא אחת למחלה שהפסיכיאטריה בעצמה עוד לא יודעת האם להגדירה כפיזית או נפשית, ולמה? כי היא מתעתעת!!
הביטוי הפיזי שלה הוא חוסר איזון מובהק של רכיב כימי-חוסר איזון של רמות המלחים בדם.
ומצד שני- הביטוי הנפשי שלה כולל תופעות נפשיות שמזכירות מחלות נפשיות דומות- דיכאון/היי/הזיות/אמיפולסיביות וכו.....
גם חוסר איזון הורמנלי ניתן להוכיח בבדיקות דם ועריכת פרופיל הורמונלי. אני ההוכחה.
זה גרם לי לדכאונות, וחוסר תיאבון נוראי (כשלפני סבלתי מעודף משקל), וחרדות וכאבים.
להגיד לך שהכל נעלם לחלוטין כשלקחתי תרופה?
ממש לא.
ואני כן בעד, כשלא מדובר על מצב מסכן חיים, לנסות מה שיותר דברים טבעיים ומשלימים, וגם על עצמי בחרתי בדרך הפעולה הזו עד כמה שניתן.
ובכל זאת, לא הייתי מוותרת על נטילת התרופה לאיזון הורמונלי, ולו רק אפילו כ"טיפול חירום" לתקופה מוגבלת.
במידה מסויימת אני חושבת שזה מה שהציל אותי והחזיר אותי לרצון לנהל חיים נורמליים.
זה וההבנה שכן, אני לא משוגעת, אלא פשוט יש משהו בגוף שלי שלא עובד בצורה תקינה כרגע, וצריך לעזור לו לחזור לאיזון. וזה ביולוגי לגמרי. ראיתי את זה שחור על גבי לבן בבדיקות דם.
וכמו שאם התפקודי כבד שלי למשל היו לא מאוזנים, לא הייתי מהססת לקחת תרופה, גם אם התופעות לוואי לא הכי נעימות, כי עם בריאות לא משחקים, אותו הדבר פה...
(ותסמכי עליי שסבלתי מכל תופעת לוואי אפשרית של התרופה שלי, ובכל זאת אני שמחה שנטלתי אותה)
CBTפיברואית
השם הזה ממש מלחיץ אותי!!
מישו/י מכיר/ה ויכול/ה להסביר לי מה זה??
טיפול קוגנטיבי התנהגותיאנונימי (2)
דרך מסוימת לטפל שהפכה לטרנדית מאד בזמן האחרון.
בבסיסה הרעיון של מוח שליט על הלב, הקוגניציה בשירות הנפש.
להשתמש בשכל כדי לשלוט בהתנהגות.
דרך אגב
חשוב מאד להיות מטופל אצל מומחה בעל תואר ומוניטין שיש לו היכולת להתאים את סוג הטיפול אינדבידואלית ולא אצל מישהו שלמד בקורס אחד סוג טיפול אחד ומתאים אותו לכולם. לדוגמה C.B.T יכול להועיל רבות לאדם אחד אך לא מתאים ומקדם לכל אחד.
הייתי מגדילה פי שניים את מה שכתבת בקטן. חשוב.אליפלאאחרונה
מוזמנת לפרטי סתרי המדרגה
מנסה לעזור מנסיון..אנונימי (3)
קודם כל- חסר פרטים, את כמובן לא חייבת לענות, אבל מאמינה שאם תעני זה יעזור לי ולעוד אחרים כאן לתת תשובות ומענה יותר מדוייק.
- האולפנה: רוצה להעיף אותך על איזה רקע? מישהו שם מודע לחולי/הקושי הפיזי-ריגשי שלך?
יש שם דמות כלשהיא שאת לפחות קצת סומכת עליה והיא אופציה מבחינתך לתיווך בינך לבין צוות האולפנה?
- התרופה:
לא יודעת האם היא מרדימה למשך כל זמן נטילתה, או שזה תופעה שהיא חזקה בעיקר בימים/השבועות הראשונים..
יכולה להגיד מנסיון עם התרופה שלי, וזה לאוו דווקא אותו הדבר- שהיא נחשבת תרופה מרדימה, ובאמת בשבועיים שלושה הראשונים שנטלתי אותה, הייתי פשוט צונחת ונרדמת בכל הזדמנות... 
וזה תיסכל מאוד והפריע מאוד לקיום שיגרה תקינה, אבל למזלי כבר לא הייתי במסגרת מחייבת, ושיננתי לעצמי שזה משהו שאמור לעבור.
לתת לעצמי את הזמן למנוחה שכרגע הגוף דורש, תוך מעקב שזה לא נמשך מעבר לזמן שאמור לקחת לגוף להתאפס על השפעות התרופה..
(יודעת שלא תמיד ניתן לקחת את ה"פסק זמן הזה מהחיים ולאפשר מנוחה, ולכן באה הפיסקה הבאה--)
אז באמת העצה הראשונה שלי היא לקחת בחשבון שאם זה התקופה הראשונה שלך עם התרופה הגיוני מאוד שהדרך בה היא משפיעה על הגוף עוד תשתנה, ובהמשך לא תהיי עייפה כ"כ.
רצוי אפילו אם זה המצב ליידע מישהו בצוות האולפנה שכרגע את ב"תקופת נסיון" של תקופה חדשה, ומה לעשות, שיקחו בחשבון שתהיי עייפה יותר.
מעבר לזה- לנסות לאבחן את עצמך מתי העייפות משתלטת- בזמן שצריך לקום? באמצע יום הלימודים? בסופו?
ולנסות לתזמן זמני ערות ושינה סביב זה- גם אם יש צורך לשנות את השעון הביולוגי לגמרי!!
תודה רבה!אנונימי (פותח)
ככה:
זה על רקע זה שאני לא קמה בזמן... וגם לא טוב לי באולפנה. עד עכשיו הייתי עד שעה מסויימת נכנסת ללימודים. עכשיו קצת יותר מאוחר. ואי באמת משתדלת. באמת.
לפעמים אני לא מתעוררת ולפעמים אני פשוט לא מצליחה לפתוח את העיניים (וז בטח בגלל הקשי הנפשי שלי שפשוט לא טוב לי שם.)
אני מרגישה שמתיאשים ממנני וכמה שיגידו שמאיימים עלי וזה לטובתי כי ככה אני אגיע- זה לא עוזר. אני מרגישה ככה וזה לא שזה התחיל עכשיו.
אממ עוד משו? לא יודעת... לא עולה לי כרגע...
לא נראה לי שהוא "מסוכן" כל כך, למרות שאני כמובן לא רופא.ותן טל
זהו הליך מאוד מקובל היום ברפואה, גם אמ אר איי, כמובן, אבל אני בספק עד כמה ה"מסוכנות" של אחד מהם גבוהה משמעותית מזו של השני...
בכל מקרה למיטב ידיעתי התור ל אמ אר איי ארוך באופן משמעותי מהתור לסי-טי (פשוט יש הרבה פחות מכשירים שלו). אולי בבדיקה פרטית שעולה כסף (עם סבסוד מסויים של קופ"J, תלוי בביטוח שעשיתם) זה יהיה מהר יותר. כמובן, במקרים של סכנת חיים ממשית ומיידית התור מוקדם באופן אוטומטי וישיר - אבל לא נראה שזה המצב כאן אחרת לא היית טורחת לשאול.
כנראהאנונימי (4)
שנבחרת להשתתף בתוכנית אלוקית
שאולי תבין אותה כשתחלים בעז"ה במהרה בימינו ואולי רק אחרי 120 שנה.
אנחנו איתך ומתפללים להחלמתך עם כל חולי ישראל המצפים לישועתו
מותר לך להשבר ולצעוק ולזעוק ולבכות
שכינה נמצאת ליד הראש שלך ושומרת עליך
חזק ואמץ רק חזק ואמץ
בזה שאתה זועק לד' "ד' תן לי כוח" זה המקסימום שאפשר לעשות
וזה כנראה מה שד' רוצה כשהוא מביא עלינו דברים שנראים למעלה מכוחותינו.
שנזעק אליו.
חזק ואמץ
חזקי ואמצי
רפואה שלמה ומהירהאם ל2
וכדאי לחשוב שהקב"ה מטפל בך אישית...
כך אני מרגישה על הרבה דברים שקרו לי... וקרו הרבה דברים...
רצוי לשאול למה, זה חלק מהאמונה.אריק מהדרום
מותר וצריך.בן-ציון
במי שה' חפץ מביא עליו ייסורים כדי לזכות את הגוף שלו, וע"י כך שהאדם מקבל את הייסורים באהבה (אבל כמובן לא מחפש אחריהם, אנחנו לא נוצרים ח"ו) הוא מתקרב יותר לה'.
שאילת שאלות חשובה מאוד, שכן כך מבררים את האמונה ומעניקים אותה.
לא לפחד לשאול, אך גם לא להירתע מחוסר תשובות.
התשובות אינן התנאי לאמונה, אלא האמצעי לחזק אותה.
בהצלחה!
מותרטוב בסדר
אותי לימדו שאין שאלה שהיא כפירה, יש תשובה שהיא כפירה.
אולי צריך להתאמץ כדי למצוא את התשובה, אבל אין שאלה שאין עליה תשובה.
לא יודע, אבל תרגישי טובארץ השוקולד
אנונימית היקרה!!!!!!הישראלית הגאה
שיהיה לך רפואה שלמה במהרה!!! תדעי שכולנו כאן איתך, אוהבים, תומכים ומתפללים לרפואה שלמה. תחשבי שבכל יום, שלוש פעמים ביום גברים ונשים מרחבי העולם מתפללים לרפואתך בתוך שאר חולי ישראל (בברכת רפאנו) תהיי חזקה, ותזכרי שבכל יום חלק נכבד מעם ישראל מתפלל עלייך, וריבונו של עולם רואה, ופשוט לא יכול להתעלם..
צדיקה---חננה
ה' רואה סבלך וחולייך, וגם אם את לא רואה שהוא עוזר לך ומושיע אותך, תדעי שהוא שומע אותך ובוכה איתך יחד בסבלך ועוד יביא לך מזור...
אני כאשר הצער והסבל שבעולם מציפים אותי ואני זועקת לה'- למה?? למה דווקא אני ?? למה חברות שלי הולך להם בקלות וכו'? אני נותנת לעצמי לזעוק לה' וישר מהדהד בי המשפט- 'שתוק כך עלתה מחשבה בפניי'! משפט זה אומר ה' למשה רבינו לאחר שר' עקיבא הצדיק והקדוש נסרק במסרקות של ברזל ומשה רבינו לא מבין איך זה יתכן, זו תורה וזו שכרה??? וזה מה שה' עונה לו. שתוק! אתה לא מבין כלום בעולם הזה, לא בכפרת עוונות של צדיק על כל עם ישראל ולא באיך זה יוליד טוב.. הראייה שלנו היא כל כך מצומצמת... כל כך. ואנו שואלים את ה' למה?? ובו בעת זוכרים שה' הוא כל כך רחמן וכל כך אוהב אותנו וכל כך רוצה בטובתנו אבל יש לו חשבונות שאנו לא כל כך יודעים....
אלו דברים שלא תמיד קל לראות אותם אבל אני לפחות מנסה להזכיר לעצמי את יסודות האמונה הפשוטים שבשעות קשות הם דווקא לא תמיד פשוטים...
שה' ישלח לכל עמ"י בשורות טובות ומענים לצרכיהם ברחמים.
מותר לשאול. זה חלק מהמשימה שלנו בעולם.ותן טלאחרונה
יש ספר שלם בתנ"ך שעוסק בזה, איוב כמובן...
ואני מאמין שכל הפורום פה מתפלל איתך שבאמת ה' יתן לך כוח!!! ב"הצלחה!
צריכה התיעצות קטנהאנונימי (פותח)
גם כשאני נכנסת לשרותים אני בודקת כמה פעמים שהדלת נעולה.
בנוסף, כשאני רוצה שהפלאפון שלי יהיה על הווליום הכי גבוהה או שלא יהיו ייסומים פועלים ברקע אני גם בודקת את זה כמה פעמים. היו פעמים שחשבתי אולי לשתף מישהו בזה בעיקר כי זה מעיק במיוחד הקטע עם הדלת.
בזמן האחרון יצא לי לקרוא על כל מיני בעיות כאלה ואני לא יודעת אם לשתף או שבכלל זה בסדר ונורמאלי. מה אומרים? להגיד למישהו?
תודה
אוהו.קול דממה
צריך להאמין שהקב"ה יודע מה הוא עושהארץ השוקולד
אבל כנראה שזה מושגח ויש לכך סיבה או משמעות
בהצלחה רבה
^ באיזשהו מובן,קול דממהאחרונה
לי עשו..שעות של אמת.
מחברים פומפות כאלה לחזה ואלקטרודות לידיים ולרגליים, ויש מכשיר שפשוט כותב את הקצב של הלב.
לא מפחיד ובכלל לא מסובך.
בהצלחה
זה מתסכל ברמות!!אנונימי (3)
צריך להוציא חוק נגד זה!!
אסור לשחק באנשים שגם ככה הרצון שלהם לטיפול מורכב מסימני שאלה...!!
בהצלחה!!
אני הייתי מנסה להתקשר למכירה וללחוץ שזה דחוף, או לשכוח מזה לכמה שבועות ולשים תזכורת לקראת התור..
נשמע מעיק, שיהיה בהצלחהארץ השוקולד
בכל מקרה, ברור שזה מלחיץ ושיהיה בהצלחה רבה בתור מתי שהוא יהיה
אולי כדאי לגשת אליהם ולנסות לשכנע אותם שזה דחוףארץ השוקולד
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה רבה לך
אני צריכה עזרה..יש חיים מעבר
באלי לדעת על זה הרבה!
לאלאלא!אהבת ישראל!!
תלוי למה את רוצה לדעת.
ואם את יודעת שיש למישו שאת מכירה אז אל תקראי על זה שם.
יש המון רמות ומה שכתוב שם ממש לא מקיף את כולם. לפעמים זה יכול להכניס ךסרטים הזויים שלא כזה פשוט לצאת מהם.... (מניסיון...)
מכירה מישו קרוב ולכן אני רוצה לדעת..יש חיים מעבר
כי נראלי כבר נכנסתי לתוך הסרטים האלו 😐
זו כבר באמת בעיה.לי לקח המון זמן לצאת מסרטים מטורפיםאהבת ישראל!!
בגלל משפט אחד קטן...
יש אולי מישהו מקצועי שיכול אולי לתת קצת מידע? אם אין, אולי תנסי כל מיני מרכזי ייעוץ ותמיכה של משפחות מתמודדים... ??
אני שולחת לך קישור אחד בפרטי רגע...
ואפשר אולי לשאול מישו קרוב?
מה רמת הקירבה אליו גם תלויה..
בגלליש חיים מעבר
וזה אבא שלי האמת..
ממ.. אוקי.אהבת ישראל!!
אשלח לך את הקישור במסר..
ואל תעשי את זה.. במיוחד עם זה אחד ההורים.. טוב?? באמת בשבילך!!
שלחתי לך מסראהבת ישראל!!אחרונה
מישהו פה יודע קצת עזרה ראשונה?אנונימי (פותח)
בשבת קצת רציתי למות וחתכתי את עצמי בשורש כף היד, הגעתי עד הווריד אבל לא הצלחתי לחתוך אותו לגמרי אלא רק לפגוע בו קצת, ככה שהחתך דימם אבל לא איבדתי הרבה דם.
עכשיו אני שמחה שלא הצלחתי למות, אבל אני רוצה לטפל בחתך הזה.
תמיד כשהייתי חותכת זה לא היה רציני, זה היה רק בשביל הכאב ושטויות כאלה, לא כדי למות, ולכן החתכים לא היו עמוקים מאוד וגם אם כן אף פעם לא הגיעו לוורידים.
והחתך הזה כואב לי עדיין, הוא נפתח פתאום ומדמם קצת, וכואב לי להזיז את כף היד. את כל האזור משורש כף היד עד האצבעות, אבל בעיקר באזור החתך.
אם אני מותחת את היד זה ממש כואב.
יכול להיות שנגרם נזק משמעותי? אם כן, יש לי איך לטפל בזה לבד?
אני יודעת מניסיון קודם שאי אפשר לתפור אחרי כמה שעות אז לא יעזור לי ללכת לתפור את זה, ואני לא רוצה ללכת לקופת חולים אם זה לא ממש גרוע.
מה אתם אומרים?
לחכות שזה יעבור?
נשמה יקרהסיהרא
אם הכאב מקרין לכל היד יכול להיות שהחתך הזדהם ולכן כדאי ללכת לקופ"ח בשביל לקבל אנטיביוטיקה או משהו.
בלי קשר נראה לי שכדאי לבקש עזרה ולפנות לטיפול ולשתף מישהו במצב הכללי שלך.
מוזמנת לאישי אם בא לך.
שולחת לך חיבוקים, המון אהבה ורפואה שלמה.
בכיףסיהרא
בכל מקרה נראה לי כדאי לגשת לקופ"ח.
לילה טוב
תרגישי טובארץ השוקולד
אם את רוצה או צריכה משהו אנחנו פה או באישי
בכל מקרה, לדעתי כדאי שתלכי לקופת חולים כדי לודא שאין כלום ושיוכלו לטפל בזה כמו שצריך.
רפואה שלמה והחלמה מהירה עם כל חולי ישראל😁
כאבסהר תמיכה
היי אנונימית יקרה,
נשמע שאת עוברת תקופה לא פשוטה, אם חתכת קצת-הרבה, אם את מרגישה שאת רוצה למות...
הכאב הפיזי יכול לעורר הרבה דברים- אולי רצון שמישהו יידע שקשה לך, אולי הוא מקל על הכאב הנפשי שבלב, אולי הוא מעורר מעין תחושת חיות שכזו ואולי הוא מקל עלייך באופן אחר...? השאלה היא, האם יש דרך נוספת להגיע לאותה תוצאה, מבלי שתפגעי בעצמך.
כתבת שההורים שלך מודעים ל"מצב". האם הם מודעים גם לחתך האחרון? למרות האי נוחות שהמצב כנראה מעורר בך, נשמע שכדי להיות בטוחים שלא נגרם נזק גדול מדי ליד, לך, כדאי שתבדקי את היד בקופ"ח בכל זאת, כדי שלא תהיה החמרה במצב, כדי לוודא שבכל זאת אין זיהום או סכנה נוספת. אולי לא יתפרו לך אותה, אבל יתנו לך משהו אחר שיוכל להקל על הכאב והתפקוד של היד.
כתבת גם שאת לא בטיפול כי זה לא עזר לך. יש סוגים שונים של טיפולים, ואם אחד לא עזר, יכול להיות שסוג אחר יעזור. אין שיטה אחת שטובה לכולם, ומאוד חשוב שיהיה חיבור טוב בין המטפל למטופל. אולי אם תלכי לסוג טיפול אחר או למטפל אחר, תמצאי שהטיפול מועיל? כתבת שאת לא רוצה למות.... תילחמי על הניצוץ של התקווה הזו, על מה שמניע אותך להישאר, לא לוותר. ואל תוותרי על עצמך.
בינתיים, אם תרצי לדבר על זה, לספר קצת יותר על מה שעובר עלייך, על מה שגורם לך לרצות למות, לרצות לחתוך... נרצה מאוד לנסות להיות לצידך בסה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט פעיל מדי יום בין השעות 21:00-00:00 ופורומי תמיכה. נעשה כמיטב יכולתנו כדי להיות איתך ברגעים קשים, כדי שלא תרגישי לבד, ובתקווה שלא תמצאי את עצמך פועלת באופן שיזיק לך "רק" כי לא ידעת אילו אלטרנטיבות נוספות קיימות...
נחכה לך, אנונימית יקרה... 
הייאנונימי (פותח)
ההורים לא מודעים לחתך האחרון, הם לא מודעים לכל חתך וחתך, הם פשוט יודעים שאני עושה את זה.
אני לא חושבת שאלך לקופת חולים. אם אני עושה משהו זה לבד בעצמי.
ההורים שלי מנסים לברר על טיפולים אחרים. בינתיים אני בתקופת ניסיון מכל הטיפולים (זה לא רק בעניין של האובדנות) ואנחנו מנסים לבדוק אם המצב ישתפר או ידרדר כשאני בלי טיפול ולפי זה לדעת אם לנסות משהו אחר.
למות אני רוצה הרבה פעמים, אבל הרבה פעמים אחרות לא, יש בי תקווה. לפעמים אני רק כאילו רוצה למות, וחותכת כדי שאולי מישהו ישים לב, שיראו שאני במצוקה ויעזרו לי, וזה אף פעם לא עזר אז אני לא יודעת למה אני ממשיכה.
פעם דיברתי עם מישהו מסהר, לפני שנתיים בערך, פשוט כי הייתי צריכה לדבר עם מישהו. אם אני אצטרך אני אעשה את זה. אם לא יהיה לי מישהו פחות וירטואלי.
תודה רבה...
התייעצתי עם מישהי שמבינה בתחום וזה תגובתה:ארץ השוקולד
שנית, לגבי רצון לפצוע את עצמך, מדובר כאן בבעיה חמורה ביותר שאסור להזניח. ולא מפסיקים לחפש טיפול עד שמוצאים את הטיפול הנכון, כזה שיוריד ממך כמעט לחלוטין רצון למות. אם טיפול מסוג אחד לא עוזר, מחפשים טיפול אחר.
באופן כללי, מי שפוצע את עצמו זקוק גם לטיפול תרופתי וגם לטיפול נפשי. מדובר בבעיה שיש לו שם ויש דרכי טיפול מצליחים מאוד למרות שהטיפול בדרך כלל אורך כמה שנים טובות.
התחנה הראשונה חייבת להיות פסיכיאטר שיודע לאבחן. כמובן שטיפול מסוג זה הינו מאוד אישי, ולכן אדם שמתאים למישהו אחר לחייב להיות מתאים לך.
אני כותבת את כל זה מתוך המון ניסיון אישי, וגם התמחות מקצועית כמתנדבת בתחום בריאות הנפש הלימודים אקדמיים בתחום. אם תרצי לשוחח, אני כאן ואשמח לנסות לעזור.
אי טיפול יכול בהחלט לגרור המון בעיות בעתיד - במיוחד בתקופות קשות ותקופות של שינויים הורמונליים. אל תזניחי את עצמך.
כולנו כאן בשבילך
-אני(ארץ השוקולד) - אם תרצי שאפנה אליה (שם ופלאפון), מוזמנת לפנות אלי באישי
בהצלחה ותרגישי טוב😁
שיהיה בהצלחה רבהארץ השוקולד
כולנו נשמח שהמצב ישתפר.
לגבי הצלקת, אני לא יודע כמה זה נורא, אבל אולי זה יזכיר לך שחשוב לקב"ה שתהיי בעולם ולכן הוא לא אפשר לך לסיים את העבודה...
שמח שכבר לא כואב ושהאדמימות נעלמה
לרופא/ לאחות מיידמקרוני בשמנת
פצע לא עמוק ברמה של שריטה מספיק לשטוף טוב טוב עם מים וסבון וקצת יותר עמוק עם אלכוהול שנועד לחיטוי. אבל פצע עמוק שבאמת עבר את שכבות העור דורש הסתכלות של אחות/ רופא כדי להחליט איך לחבוש בצורה שלא ייפתח ואיך לחטא ולמנוע זיהומים.
מעבר לזה אני רוצה להפציר בך שיהיה לך גורם מטפל כלשהו, גם אם זה לא עוזר, אדם מקצועי יכול להעריך את מצבך ולזהות מתי את מהווה סכנה לעצמך. בנוסף טיפול נפשי, כמו טיפולים אחרים במחלות קשות, לא גורם לתוצאות מיידיות והחלמה אוטומטית. זה דורש תהליך טיפולי ארוך ומעמיק, עם שיתוף פעולה מלא. לא לוותר כי לא הצלחת, לא להשאיר את עצמך לגסוס במחלה הזאת. את חולה ואת צריכה רופא מתאים. כל רופא טוב יותר מאשר בלי רופא בכלל.
^^קול דממה
בלי להגזים בבקשה, תודה רבה.אנונימי (פותח)
אני לא גוססת בשום מחלה. אז מה אם לפעמים אני רוצה למות. ואני לא מאמינה בטיפולים פסיכולוגיים. מה שאני כן מאמינה זה שאם לא מאמינים במשהו אין סיכוי שהוא יעזור. ואני לא מאמינה אז טיפול כזה לא יעזור לי.
אני כן במעקב אצל פסיכיאטר, פעם בחודשיים בערך. גם אליו אני הולכת רק כדי לומר לבית ספר שאני במעקב. אני לא חושבת שיש מה לעשות איתי. אני צריכה לעשות את זה בעצמי, ואני מנסה.
לאט לאט אני משתפרת. הרבה יותר מאשר בזמן שהייתי בטיפול. שם המצב שלי רק החמיר כל הזמן.
מצטערת מתוקה. ביקשת דעה אמיתית ומקצועיתמקרוני בשמנת
את רוצה להעמיד פנים שלחתוך את הגוף שלך זה בסדר? אני לא אשתף עם זה פעולה. זה לא בסדר, זה עצוב וזה צריך להיפסק. זה חולי. וכן יש אנשים שמתים מהחולי הזה. אז כל עוד את פוגעת בעצמך את במצב של סכנת חיים. זה לא משחק, זה רציני. החיים שלך הם לא דבר פעוט, הם עצומים ומשמעותיים.
בקשר לטיפול פסיכולוגי אני מקבלת, לא צריך דווקה טיפול פסיכולוגי. אבל כן צריך מטפל/ת מקצועי/ת מסוג כלשהו. מישהו נייטרלי שיש לו את הכלים לעזור לך.
את צודקת גם שאם את הולכת סתם כדי לסמן וי אז הטיפול יהיה מאוד לא יעיל. אם את לא מעוניינת להבין שהמצב שלך לא טוב ושאת זקוקה לעזרה - אף אדם לא יוכל להכריח אותך.
יש בפסיכולוגיה מושג של "טיפול תרופתי עצמי", כלומר אדם שמשתמש בשיטות 'עצמיות' לטפל בכאב בכאב הנפשי שלו. התופעה הזאת כוללת, כמו במקרים רבים, פגיעה פיזית בגוף בשביל להשיג פורקן לכאב הפנימי שבלתי נסבל. ויש מציאת שחרור מהכאב על ידי אלכוהול וסמים.
למה? כי כשאדם מחפש מזור לכאב עצום, הוא מחפש פלסטר, משהו פרקטי ומהיר שיעלים אותו עד לפעם הבאה.
לעומת טיפול מקצועי שאמנם דורש כוחות נפש גדולים אבל יכול וצריך להוביל ליציבות אמיתית בחיים, כשהכאב מהעבר כבר לא מפריע לתפקד ואולי לא קיים בכלל.
ביקשתי עזרה מקצועית בנוגע לפצע וזהואנונימי (פותח)
לא עזרה נפשית...
ואני לא חושבת שזה בסדר לחתוך. כשאמרתי שאני מנסה לעזור לעצמי לא התכוונתי לדברים כאלה. התכוונתי באמת לנסות לרפא את עצמי, לא להצטרך לחתוך ולא שום דבר כגון זה.
(זה שקראת ולמדת והכרת לא אומר שאת באמת יכולה להבין.)
לא יודעת אם אני בסכנת חיים. לא חושבת שאי פעם אני באמת אעז למות. גם כשחתכתי לא קרעתי לגמרי את הווריד כך שהוא יכול היה להתאחות.
כן, זה צריך להיפסק. ואני מנסה.
אבל עוד לא מצאתי את הטיפול שבאמת היה עוזר לי.
מוזמנת לאישי.מקרוני בשמנת
יש מצווה "לא תעמוד על דם רעך". פשוט לא יכולתי להגיב רק בנוגע לחתך הספציפי הזה ולהתעלם לחלוטין מכל מה שעומד מאחוריו. לא מוסרית ולא רגשית. אכפת לי.
יקרהאנונימי (3)
ב"ה לא הרבה, ואני כבר הרבה שנים לא שם אבל יכולה להבין קצת את המקום.
להכאיב לעצמי זה עוזר ושמחרר אבל לזמן מוגבל.
מוגבל עד היסורי מצפון או עד הפעם הבא.
נכון זה מגניב לפעמים. זה נותן מעין ריגוש ופתרון מהר לכאב אבל זה לא באמת עוזר
הפצעים שביד לא באמת מקלים על הפצעים שבלב.
אבל כל עוד זה פצעים לא עמוקים נראה לי שפשוט כדאי לשטוף ולשים פלסטר..
ולנסות לדבר או למצוא משו אחר לפרוק עליו.
לפעמים היה עוזר לי דף נייר שפשוט הייתי צובעת באדום או, זה נשמע מצחיק, תפוח אדמה אדום וקולפן דק. כשקלפתי זה היה נראה כמו חתך
אם תרצי לדבר באישי, אגיד לך את שמי בשמחה.
הייתי רוצה לדבר על עצמי פה קצתחלילית אלט
ואיך שעכשיו הכל הרבה יותר טוב
ושקצת קשה לי עם הטוב הזה כי אני לא רגילה וזה מפחיד
וכמה שאני פוחדת ליפול שוב
חגגתי שנתיים לתחילת הכל
זה מרגיש כמו נצח
אבל מצד שני, לפני חצי שנה היה המשבר הגדול
וזה מרגיש כמו לפני שבועיים
איך הייתי רוצה לכתוב כאן הכל, מהתחלה,
מה היה ומתי
ואיך שזה נגמר
אבל זה עוד לא נגמר
והלוואי שבקרוב אני אוכל לספר
תודה בעזרת השם...חלילית אלט
טוב לשמוע שזה מתקדם בכיוון חיובי😁ארץ השוקולד
תודה על הסיפור החיובי, שנזכה להמשיך ולהתבשר בשורות טובות.
המשך רפואה שלמה והחלמה מהירה לך ולכל חולי ישראל
תודה!חלילית אלט
הלוואי. ואמן.פינג.
מרגשת שלי אחת.
חלילית אלטאחרונה
אני. בגדול אין הבדל רציני בין זה לביןותן טלאחרונה
אבל בקטע של ההתאוששות זה באמת לא משהו מיוחד. יש תפרים, יש צלקת, יש קטע קטן בראש מגולח, וזהו...נחים בבית החולים עם הבדיקות של הרופאים וכשהכל תקין הולכים לבית.באמת שאין מה לפחד יותר מידי.
אני לא יודע אם כבר עשית את הניתוח או לא, מחילה שראיתי את ההודעה באיחור, אבל בכל מקרה את מוזמנת לשאול דברים באישי אם יש משהו שנראה לך שאני יכול להגיב/לענות וכו'...
לא צפיתי עוד בשאר הפרקים.ענבל
אבל על הפרק הזה רק אגיב-
בכל דבר יש מקרים כאלה ומקרים כאלה. זה סדרה מאוד מגמתית ומעניין יהיה לראות סדרה שיעשו כנגדה.
בכל מקרה בפעם האחרונה שבדקתי זה מוכח שקיים דבר כזה חוסר איזון הורמונלי וזה מוכח שזה משפיע על מצבי רוח.
מחלות נפש הן לא המצאה. אני חושבת שכל מי שמכיר מקרוב קצת את מחלות הנפש כגון סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה, פיצול אישיות וכדומה יוכל לומר שפסיכיאטריה זה לא שטות.
לא כל הפסיכיאטרים מומחים, כמו שלא כל הרופאים כאלה.
בבתי חולים פסיכיאטריים מתים אנשים כמו שבבתי חולים רגילים מתים אנשים. בבתי חולים אנשים מתים כי הם מלכתחילה באו חולים, כנ"ל בבתי חולים פסיכיאטריים.
ברור שבשני אלה יש מקרים אחרים שבאמת מתים מרשלנות, אבל באופן עקרוני זה לאו דווקא מעיד על כשל בתאוריה.
שלא יובן לא נכון- אני לא חסידה של תרופות ואני מאמינה ביכולת של אדם להתגבר בעצמו ברוב המקרים. הדגש פה הוא על המילה "ברוב". יש מקרים שאי אפשר לומר שתרופות פסיכיאטריות לא עוזרות.
בקיצור זה סרט מגמתי, הייתי רוצה לראות גם את המגמה ההפוכה.
יש משהו בדברייךאנונימי (פותח)
אישית טופלתי אצל פסיכיאטר וע"י תרופות, ואני יכולה לומר לך משהו שדי יוכיח את הסרט הזה.
שאלתי אותו ואת הפסיכולוגית שלי (כל אחד בנפרד) אם אי פעם הם הצליחו לרפא מישהו במרפאה שלהם. שניהם גימגמו. "זה טיפול ארוך, יש אנשים כרוניים שמגיעים שנים ארוכות.. אין אנשים שיצאו מזה לגמרי". מבינה?
והתרופות, את לא רוצה לדעת מה הן עשו לי למוח. והן לא עזרו בכלל אלא רק הרעו את המצב. וכשהמצב הידרדר הפסיכיאטר העלה את המינון, מה שגרם כמובן להחמרה, ואז הוא שינה תרופה, וכך שוב ושוב ושוב עד שהפסקתי על דעת עצמי והמצב השתפר פלאים.
יש אנשים שלקחו תרופות שעיוותו להם אל המוח עד כדי כך שהם הלכו ורצחו קרובי משפחה, חברים, ואת עצמם מרוב פחד על מה שעשו. היו לא מעט סיפורים כאלה. וגם אם תרוםה ׳עובדת׳, מה שהיא עושה זה שינויים במוח שגורמים לתחושות שמחה מזויפות. המטופל (לפחות אצלי ועוד כמה שאני מכירה) מרגיש כאילו התרוםה גורמת לו להרגיש דברים שהוא לא באמת מרגיש.
נכון שיש מחלות נפש אמיתיות. אבל אם תפתחי ויקיפדיה ותקראי את התסמינים של כל מחלות הנפש והפרעות הנפש, מרבית הסיכויים שתתאימי ליותר מאחת מהן. ואיך מחליטים מהי הפרעה נפשית? הרי אין דרך מדעית לבדוק. מה שעושים זה התכנסות של פסיכיאטרים גדולים שעושים הצבעה האם הבעיה נקראת הפרעה נפשית ובוחרים לפי מספר הקולות. ככה זה עובד.
בקיצור, פסיכיאטריה היא לא מדע. אין דרך מדעית לבדוק אם מחלת נפש היא גנטית או אם היא קיימת בכלל. הכל לפי מה שהמטופל מספר ומה שהפסיכיאטר מחליט להדביק לו.
זה סרט מגמתי, אבל לא מצאתי סרט נגד. כתבתי ביוטיוב "פסיכיאטריה" ומצאתי תוצאה אחת בלבד של סרט בעד, וגם הוא היה די מטומטם- משכנע אנשים לסמם את עצמם בתרופות פסיכיאטריות פלאיות.
זוהי דעתי, זו היתה דעתי לפני שראיתי את הסרט והוא פשוט הוכיח לי שאני לא היחידה שמרגישה שפסיכיאריה כולה מניעים כלכליים.
אף אחד לא חייב להסכים איתי... ואם תביאי טיעונים נגד זה יכול להיות מעניין.
אז אני נגד, או בעד. כבר התבלבלתי..אנונימי (3)
וזאת לא חכמה לחפש תומכים נלהבים לתרופות פסיכיאטריות, כי מי שנעזר בהן מגיע ממקום קשה נפשית, וכמה מוצלחת שהתרופה תהיה, היא עדיין לא יכולה לשנות את המציאות ב180 מעלות! אז לצאת מדיכאון--> נלהבים, זה קצת מורכב..
ולגבי אבחנה פסיכיאטרית- זה נכון שקשה לאבחן ברגע הראשון. כי התסמינים הם לא מדידים כל כך.. זה לא משהו שנמדד במעלות, או בבדיקת דם וגם לא בהדמיות כאלה או אחרות. מדובר על תחושות, ועל מבנה אישיות, והרגלים, וזה לא תמיד בדיוק לפי מה שמופיע בספר.. אבל גם על אבחנות רפואיות אחרות אפשר להגיד את זה! חסרים מקרים שרופאים אבחנו דבר אחד ונתנו טיפול בהתאם, ובסוף התברר שזה היה דבר אחר??
וגם התרופות- גם אני מתוסכלת מהפסיכיאטר שלי, שכמובן התחיל עם x, ואם לא עזר עבר לy, ובסוף העלה את המינון של z.. אבל מה עושים בשאר התחומים? אותו דבר! אנטיביוטיקה- מתחילים באחת, ולפי היעילות שלה ממשיכים או משנים. וכו וכו...
אבל אני בהחלט בעד!!
עם כל כמה שזה קשה וסיוט לעבור את אותה שיחה ראשונה עם כל מטפל שהוא, ואז להרגיש שפן ניסיונות, ולהתחיל לטפח תקוות, ובסוף ליפול שוב, ולהתחיל מחדש.. אין ברירה!! אני מאמינה שתהיה התרופה שתצליח להקל! וזה מדהים! כי למה לסבול אם אפשר לא? ברור שבזה לא נפתרות כל הבעיות! אבל אם זה עושה את הדרך ואת החיים פשוטים יותר- אני בעד ממש!!! מה שהתרופות עושות זה לאזן דברים במוח שכנראה יצאו מאיזון, וצריך להאמין בזה למרות שעוד לא המציאו את הבדיקה שתוכיח את זה. העובדה היא שהן עוזרות! רק צריך למצוא את המינון. כמו בכל דבר...
זו דעתי..
תלוי איזואנונימי (פותח)
חלק מחלות הופכות למחלות כרוניות אך ורק כי מגדירים אותן ככאלה. לא כי הן באמת כאלה.
לגבי התגובה הקודמת שלך: אני לא מסכימה איתך שרפואה נפשית היא כמו רפואה פיזית. מחלות פיזיות אפשר לאבחן תמיד ע"י בדיקות. אפשר לטפל בלי לבדוק קודם בדיוק מה יש ואז מנסים ומנסים כל מיני דברים שאולי לא יעזרו, העיקר לא לעבור בדיקות. בעצמי אני עושה את זה.
אבל מחלות נפשיות אין אפשרות לאבחן בצורה ברורה. הכל רק משיחה עם פסיכיאטר. אי אפשר לוודא שהוא צודק באבחנה שלו. וידוע שתרופות פסיכיאטריות מזיקות למוח. זה הרבה יותר גרוע מאנטיביוטיקות שעלולות להזיק לגוף. (אגב אם לא רוצים שאנטיביוטיקה תזיק צריך לקחת יחד איתה פרוביוטיקה. כמה פשוט וקל.)
לא מאמינה בחוסר איזון כימי במוח. זה נשמע לי יותר כמו משפט מתוחכם כזה שנועד ךסבר את אוזניהם של ה"חולים", כזה משפט שנשמע נורא חכם אך לא בהכרח אמיתי. כמו שאמרתי - אין בדיקות מוח שמוכיחות את החוסר איזון הזה. לפי מה שקראתי עד עכשיו. אם יש אני אשמח למקורות.
אצל כל אדם המוח קצת שונה מאחרים. כי אנחנו מפתחים הרגלים שונים שחורצים חריצים שונים במוח שלנו, יש לכל אחד חלקים מפותחים יותר או פחות מאחרים, ואין משהו מיוחד במוח של חולה סכיזופרניה או נערה עם הפרעת אכילה מלבד עניין החריצים האלה והחלקים המפותחים יותר או פחות. ושוב, אם יש לך מקור שמסביר אחרת אני אשמח. כי יש מצב שאני טועה.
(אגב, החריצים במוח אמיתיים לגמרי. יש סריקות מוח שמראות את זה.)
הכי אני אוהב את רצינות הדיון...ארץ השוקולד
לא מדובר פה על פרטים אישיים שבהם יש צורך באנונימי.
זה כבר מובן יותרארץ השוקולד
מבין, זה פשוט היה מוזר לי. סליחה על התקיפותארץ השוקולד
חיבוק!אהבת ישראל!!
דברי איתי....
לא מכיר, אבל אנחנו מאחוריך ומתפללים לטובארץ השוקולד
מצטרפת!אהבת ישראל!!אחרונה
אהובה שלי! אני איתך מאנשאני נמצאת... .
אזז... מי לא צם ביום הכיפורים?מקרוני בשמנת
שכנה שליארץ השוקולד
רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל
אוי...ארץ השוקולד
אתה חושב שאתה צדיק יותר גדול, כי צמת?
אז אתה טועה, כי אתה קיימת מצוות "תענו את נפשותיכם" ואני קיימתי מצוות "פיקוח נפש".
כמובן, שרגשית זה עדיין קשה...
בכל מקרה, איך עבר עלייך יום כיפור חוץ מעניין הצום?
חבר טוב של בעלי ראה כמה אני מצטערתמקרוני בשמנת
במהלך היום התפללתי במקום בו לא הכרתי אף אשה אז זה היה קצת פחות מבייש, אבל עדיין התביישתי מאוד. הרב הבין אותי כשפסק לי לאכול ולשתות ואמר שככה זה אצל אנשים שהנכות שלהם לא נראית לעין, מתביישים לבקש עזרה או לדאוג לעצמם. (למשל אני מאוד מתביישת לבקש שיתנו לי לשבת באוטובוסכי אף אחד לא רואה שיש לי נכות שמצריכה את זה).
אבל הרגשתי את הצום והבטן כןקרקרה והייתי רעבה וצמאה, אז הרגשתי בסדר שאני לא מנותקת מכולם. ולראשונה בשנים האחרונות ביום כיפור לא איבדתי הכרה ולא פרכסתי, זה היה שווה את זה.
אז באמת היה שווה!!👌אנונימי (3)
מבאס להשקיע ולצום עד הסוף, כשאת יודעת שכן לקחת כדור בבוקר😞 למרות שאני יודעת שזה מה שצריך...
אז את הכדור של הערב לקחתי לפני שהתחיל הצום, ואת של הבוקר דחיתי לסיום הצום, ועשיתי הפסקה של כמה שעות ולקחתי שוב את של הערב..
מקווה שהם לא ייקים
העיקר, ב''ה ותודה לה', עבר ממש ממש בשלום!!
כאילו, צום וזה, אבל נפשית צלחנו את היום בשלום!
וטוב שהיה שווה לךארץ השוקולדאחרונה
רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל
החבר צודק אבל גם הקושי מובןארץ השוקולד
רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל