פורום קהילת חולים ומשפחותיהם (עמוד 5)

תוכלו להסביר בכמה מילים מה יש שם ולמי מיועד?

הפורום מיועד לכל אדם, בכל גיל, שמרגיש שהוא מתמודד נפשית, או התמודד בעבר ורוצה להעניק כוחות ונסיון לאחרים, או בני משפחה של מישהו שמתמודד.

בפורום כולם מוזמנים לשתף ולהשתתף, לחזק ולהתחזק, לפרוק, להתייעץ, ולקבל אוזן קשבת ותמיכה מחברי הפורום.

למרות שכנראה את מקיימת את זה כבר...

לדבר עם ה' בשפתך האישית. תמיד אפשר לעשות את זה וזה תמיד די קל... (כמה שרירים מפעילים בסך הכל?)

מותר סתם לספר לה' דברים. אם הוא אין סוף הוא יכול להיות גם החברה הכי טובה ועדיין להישאר אלוקים.... (כמובן שהכל כביכול...)

בהצלחה

אפילו לתלות קישוטים על העיקרון של מדבקות קיר (לא מדבקות דווקא) משהו שיהיה נחמד ויעשה אווירה כיפית וישחרר קצת את האווירה.

אממ אם יש שולחן קטן אז אולי מפה קטנה עם ניילון חדפ ( שמחליפים כל כמה זמן) יתן הרגשה קצת יותר ביתי וחמימה

אפשר גם לשים זר פרחים פלסטיק עליו..

רעיונות שעלו לי.. בהצלחה והרבה בריאות!! בקרוב!!

היה לי חבר שנפטר מסרטן ממש לפני כשנה והוא היה חולה כשנתיים...

את גיבורה. שלא יהיה לך ספק... וגם אם באות בחשבות כאילו את לא עושה מספיק- לא לתת להם מקום. את גיבורה. זה התמודדות קשה וכדאי לא לשפוט את עצמך, זה עושה רע מאוד מאוד לך ולכל הסובבים כולל אמא שלך...

העיקר השמחה.

את כל כך גיבורה ויש לך כל כך הרבה כוחות... רק את צריכה להשקיע אותם בכיוון הנכון שהוא (לדעתי ולדעת רבי נחמן) השמחה. דהיינו- להתגבר להיות בשמחה. לברוח ולהתרחק מכל מיני דכאונות ועצבויות שמשם שורש כל המחלות...

אם כן- לעשות שטויות! אם מרגישים שהעצבות מתגברת והמחלמה נהיית קשה, יש לנו עצה- מילי דשתוטא! בדיחות, פרצופים מצחיקים, חיוכים, גלגלונים וריקודים.

כמובן שתפילה עולה על כולנה ובעיקר תפילה ספונטנית בשפתך האישית, התפילה הזאת היא חידוש שעוד לא כתוב בסידור.. 

משתתף בכאב עד כמה שאני יכול דרך המסך...

בהצלחה וברפואה שלמה.

(אגב שמעתי ווארט נפלא של הרב גינזבורג- "בראשית ברא" ברא בארמית זה לשון רפואה. מכאן רמז שהקב"ה מקדים רפואה למכה וכמה שהאדם מאמין שה' יכול לרפאת הוא מושך על עצמו הארה שמיימית מכח הרפואה הבראשיתי, עוד בטרם נבראו הרופאים...

עוד שמעתי בשם אחד מגדולי הצדיקים שכתוב בגמרא ש"ניתנה רשות לרופא לרפא" לרפא- אבל לא לייאש חלילה כי אין שום ייאוש בעולם כלל וה' הוא כל יכול...)

 

אותו מצב , אותה סיטואציה רק 3 שנים קודם...

ולדעתי, להפך. תלכי ותהיי איתה כמה שיותר. תשתדלי לכבד אותה עכשיו כמה שיותר...

ולגביי הרגשות אשם,
תזכירי שאת לא היית באותה נקודה עם אותו הידע כמו שאת עכשיו. אל תלקי את עצמך כשלא ידעת, שלא הבנת, שלא היית מספיק בוגרת ונבונה כדי לדעת להתנהג אחרת. או שניתחת סיטואציה כמו שהבנה שלך הייתה אז.
ואם זה יושב עלייך כל כך, תלכי אליה ותלחשי לה שאת מצטערת...
זאת אמא שלך.. מאמינה שהיא תסלח לך ותבין שלא הייתה לך כוונה.

ושוב, לכי, תהיי עם משפחתך ברגעים קשים אלו. כי על זה שלא תהיי שם את תצטערי יותר.

שולחת לך מלא כוחות. ותתפללי. תפילה היא גם ובעיקר עזרה נפשית. (לדעתי).

אם תרצי לדבר/לפרוק/ להתייעץ..
מוזמנת.

@עלה קטן או
@הללי~ או
@פורום סגור

כל הכבוד.

מאחל שתמצא את הדרך הנכונה להתמודד ובהצלחה רבה.

שולח כחות

@רצה לאש
אוליי יש לך המלצה בשבילו?מכירה?

לא מנסיון, אבל קיבלתי בעבר המלצות על כמה פסיכיאטרים בירושלים. לא יודעת על התמחות בטיפול בדיכאון.
אבל שוב, אני לא הייתי אצלם. זה רק המלצות שקיבלתי (בשביל חברה)
אפשר לפנות בפרטי.

כנראה ההודעה האחרונה שלי בפורום היתה אנונימי או משהו כזה...

ואגב יש את ד"ר אבולעפיה ששמעתי עליו דברים טובים

תודה רבה.
לצערי ד"ר אבולעפיה לא רלוונטי עכשיו.

אין לי יכולת לשלוח הודעות בפרטי מכיוון שאין לי ותק בפורום (חדש פה).

אשמח להתכתב פה או למצוא דרך חלופית.

שמעתי המלצה על דוקטור אמנון גימפל

ועל דוקטור סרגיי רסקין. סרגיי עובד בשיתוף עם כללית מושלם אם עוזר



רק עכשיו אני רואה שחיפשת פסיכיאטר דתי, אני לא חושבת שהם דתיים (אבל לא יודעת בוודאות)

אני הייתי פונה ליועצת של בית הספר ומתייעצת איתה (מאמינה שאפשר למרות שכרגע בתי הספר במתכונת מוזרה... אפשר לבקש את מספר הטלפון שלה ולהתקשר או משהו כזה)
אני חושבת שיש כלים פשוטים שיכולים לעזור לך
שיחה עם היועצת תוכל לכוון אותך

אני מהבנות האלה שבחיים לא שיתפן אף אחד.. גם לא את ההורים שלי... ואני מפחדת שיגידו מדהו להורים שלי...
אם יהיה לי אוצץ אני ינסה, תודה רבה!!

אין מה להתבייש יקרה. ובכלל לא בטוח שיגידו להורים..
יכולה גם להתקשר להתייעץ עם ער"ן- 1201
או חברים מקשיבים


ממליצה לך כן לנסות לאזור אומץ ולפנות ליועצת⁦❤️⁩

❤

אבל זה לא נשמע משהו חמור מדיי אלא אפילו דבר קצת בריא! הלוואי שלכולנו ההשחתה הזאת תפריע...

צריך אולי כדי שזה לא ממש יכאב להגדיל קצת ראש ולהבין שאנשים אחרים אולי לא רגישים כמונו וזה אולי לא כל כך בסדר אבל נסבל.

משתתף בצערך וירבו כמותך בעולם ואז אולי יהיה פה יותר נקי..

בהצלחה 

❤❤

ומצד שני שזה המציאות וזה לא נורא

זה קורה בעוד דברים? זה נשמע לי קצת ocd אבל אני ממש לא מאבחן
אולי שווה ללכת לעוץ אצל איש מקצוע

עצוב לקרוא.

ממליץ לבקש מרופא משפחה/ילדים הפניה לגסטרולוג, כי הם מבינים בכאבי בטן ויכולים לבדוק מה ואם יש בעיה.
בנוסף, שווה לפנות לתזונאית.

אפשר גם לראות אלו מאכלים גורמים לכאבי בטן ואלו לא.

מתמודד עם דבר דומה, ואם תרצי להתייעץ בפרטי אפשר במסר או בש.א.

רפואה שלמה והחלמה מלאה, מהירה וטובה

...

יכול להיות וירוס (לא בהכרח קורונה)

 

כמו שאמרו לפני, תשאלי את הרופא שלך.

רק שבמקום בחילות והקאות זה היה גזים וגרעפסים ושלשולים. אני במשך ~שנתיים וחצי סבלתי כי תמיד אמרתי לעצמי שזה כלום וזה יעבור, אבל כל הזמן הייתי על הקצה מלהתעלף. וכשזה החמיר ממש, עדיין לא הלכתי כי פחדתי שהרופא יגיד שיש לי משהו מסוכן אז העדפתי לא לדעת...
מסתבר שזה לא מסוכן ולא בטיח, סה"כ מעי רגיז. זה כן מסוכן, מאוד, אם לא מטפלים בזה. אבל כל עוד אני מטפל בעצמי הכל (כמעט) בסדר גמור

תלכי לרופא. ובנתיים תקחי אנזימי עיכול.

וגם הרופא שלי לא כ"כ בעד זה...
הוא אמר לי לקחת תוספי תזונה מה שבאלי שאני חושב שיעזור
הוא המליץ על פרוביוטיקה, ולקחתי וזה עוזר אבל לא לגמרי.
גם לקחתי אנטי-פרוביוטיקה (Atrantil), גם זה לא מאוד עזר
עברתי לאנזימי עיכול וזה גם לא ממש עזר. יש מליון חברות ומליארד מוצרים, אני מחליף כל כמה זמן עד שאני אמצא את מה שמתאים לי הכי טוב
אבל כל מה שלקחתי עד לא מזמן היה לא כשר ואפילו טרף

מה שמוזר שדווקא כשהסתמכתי על ההתר לתרופות ללא כשרות ולקחתי תוספים לא כשרים הם בקושי עזרו, כשעברתי לתוספים כשרים פתאום הם עוזרים הרבה הרבה יותר. מעניין מה יקרה אם אני אעבור לתוספים מהדרין...

ואת מסוגלת לעשות בדיקת דם ולא תתעלפי וגם אם כן זה שווה את הריפוי
את יכולה בדיקה בשכיבה ככה לא מתעלפים

ומתפלל שתצליח/י להתמודד

אני מעריך מאוד
(ומבין מהעבר, כי לי גם הייתה חוויה דומה במעט)

בכל מקרה, זה יעבור.

ואני לא יודע אם רעיון פרקטי שיכול לעזור, אבל רק לומר שאני מעריך ומאחל הצלחה בכל.

באמת שזה לא נשמע פשוט, שאפוו

תחשבי על האח או אחות שיוולדו לך אחכ, שבעזרת ה' יגדל ותרגישי שלקחת חלק מזה!!
את נשמעת אחות מהממת
אל שתכחי גם לקחת רגע לעצמך
המון בהצלחהה ומזלט❤

ברוך ה' בדור הזה התרבו הסובלים במחלה שאת מזכירה ואנסה לתרום את חלקי מהנסיון המר...

כתוב בספרים שהטבע של בן אדם מושך אותו לעצבות. ככה זה. אם לא נעשה משהו מיוחד- כנראה ניגרר לעצבות שהיום המצב הידרדר כל כך עד שקוראים לזה "נורמלי". מי מוזר? הננחים המשוגעים שרוקדים ברחובות...

עכשיו אם באמת את מעוניינת להיפטר מהבעיה אז צריך להפנים את זה. חוסר מעש= דיכאון. חייבים לעשות משהו כדי להיות שמחים. 

בעיקר- מילי דשטותא. שטויות במיץ עגבניות. לעשות פרצופים. צחוקים. גלגלונים וריקודים כי המקור לכל בעיות הנפש, כעסים מריבות ואפילו מחלות גופניות זה העצבות.

יש לי עוד המון המון מה להגיד בנושא כיוון שהייתי שקוע בדכאון חריף שנתיים מהחיים שלי ולמדתי ממנו הרבה..

אבל את האמת שהמצב שלך נשמע מורכב גם מזכרונות כואבים מהעבר שלא השתחררו או כאבים מיוחדים שעל זה אם את רוצה אפשר לשוחח בפרטי ואנסה לתרום את חלקי.

עוד עצה נפלאה היא ללמוד את מאמרים כ"ג וכ"ד בליקוטי מוהר"ן תניינא שמטפלים באופן יסודי בנושא.

אני באמת מבין ומזדהה. אם את מעוניינת אשמח לעזור. בשבוע הקרוב לא אהיה זמין אבל שבוע הבא בעזרת ה'.

בהצלחה.

אני גם לא יודעת אם זה דיכאון, אבל בכל מקרה נשמע שלא טוב לך, אז כדאי ללכת לטיפול מקצועי

אם שייך לך לבקש מההורים. אפשר גם לפנות בהתחלה לרופאת משפחה או משהו כזה.

אכן יכול להיות רופאת משפחה (אם היא טובה), יועצת בבית הספר, מוקד ער"ן או מישהו אחר.

העיקר - לא להשאר לבד במקום הזה.

רופא משפחה לבד?

או אפילו לומר להורים שאת רוצה טיפול. לא יודעת מה ואיך הקשר עם ההורים. לא תמיד כולם זורמים עם זה בהתחלה.

אולי אפשר גם לפנות ליועצת/עו"סית של הבית ספר ולהתחיל איתה ולראות מה זורם?

נשמע שלא טוב לך. רק אל תישארי לבד, זה לא קל ובטח לא כיף.
ממליצה גם להתקשר אנונימית למוקד של חברים מקשיבים. אנשים טובים! יש להם גם טלפון, גם ווצאפ וגם דרך האינטרנט. חינמי ומעולים!

בכל מקרה הייתי מציע לפנות לדמות מקצועית שתסייע ותזהה את דרך ההתמודדות הרצויה.

כמו ששמים משקפיים לראות טוב יותר את העולם, ככה יש כאלה הזקוקים לסיוע לראות את היופי בעולם.

הייתי מציין זאת בפני הרופא/ה אם אלה תופעות לוואי שלא אמורות להיות.

מאחל שיהיה רפואה שלמה ושתופעות הלוואי המציגות ייעלמו

אם זה ממש מציק..
הייתה לי תרופה שהתלוננתי ממש שהיא מרדימה אותי, כשזה אמור לעייף קצת ולא כל כך הרבה, לפי מה שכתוב בעלון...
לא יצא מזה משהו אבל אצל הרופאה הנוכחית שלי, אני מאמינה שהייתה מנסה להציע פיתרון כלשהו. לפעמים זה אפילו רק מניסיון של אנשים אחרים שהיא יודעת..
אז אם זה נמשך הרבה זמן, או מאוד מאוד מפריע - לדעתי כדאי לעדכן.

אה, מבלי להכיר שום פרטים, יש דבר כזה לפעמים תרופות עם תופעות לוואי ואז נותנים תרופה לתופעת לוואי.. הזה גם קיים.. לא נראלי שכל כך בקלות כי בדרך כלל הולכים על פיתרון אחר פשוט יותר, אבל זה גם קיים..

אם לא כמובן שאפנה לרופא

התופעות לוואי משתנות מאדם לאדם, וגם מתקופה לתקופה כשעושים שינויים )מינונים/אינטראקציה עם תרופות אחרות(
לרוב כדאי קודם לחכות בסבלנות כל עוד המצב לא נואש...

בהצלחה ורק בריאות!

לא תמיד עונים מהר, התמזל מזלך לפעמים לוקח זמן למענה. אבל רגישים וסבלניים מאוד מאוד, שזה שווה את זה.


ואגב, גם לעלם ולסהר יש משהו כזה

מוזמנת להתקשר למוקד ער"ן בטלפון 1201

 

או למוקד "ידידי נפש" בטלפון 1-800-30-30-12

אמא שלי כן קיבלה טיפול מימשהו מוסמך וזה, ולי ברוך ה' אין משהו.. אז אני לא יודעת באמת מה להגיד להם אם אני יתקשר.. סתם לפרוק?

יש גם את סה"ר, יש להם צ'אט באינטרנט
ולער"ן גם יש צ'אט וגם שיחות טלפון כמו שכתבו כאן


בהצלחה רבה בהכל

דבר ראשון דעי לך שהכל, כל הבעיות וכל הצרות וגם אפילו כל ההטבות שה' שולח אלינו נועדו בשביל שנוכל להוציא לפועל את האורות העצומים שגנוזים עמוק עמוק בנשמה שלנו ושלא יכולים להתגלות (אצלך למשל) אלא על ידי טלטול חזק ורציני..

אבל באמת כדי שתוכלי להוציא לאור את הכוחות האלה ולעבור את המסע בשלום כדאי קצת לקבל הדרכה ועידוד וחיזוק לאורך הדרך.

כיוון שהתלוננת על מחסור בחברות שאת סומכת עליהם (שזה טבעי לחלוטין בגיל הזה ואחרי מה שאת עוברת..) העצה שלי היא לפנות לחבר הכי בטוח בעולם- רבונו של עולם! ולעשות את זה ברצינות, כלומר להקדיש כמה דקות ביום (מקובל להקדיש שעה שלמה אבל לא מחוייב, כל אחד כפי יכולתו) לשיחת נפש אמיתית ורצינית. (כמובן שאני לא שולל את הפניה לכל שאר הגורמים שהוצעו כאן אך לדעתי העצה שלי יותר אפקטיבית כיוון שהבורא זמין 24/7 וגם יש לו דרכים מיוחדות לעזור..)

כדאי לזכור ולהזכיר לעצמך- שלא משנה מה תעשי ולאיפה תיפלי- הן מבחינה נפשית והן מבחינה גשמית- תמיד ה' יקבל אותך בזרועות פתוחות.

כדאי להתחיל ללמוד כמה שיותר ברצינות את הספר "משיבת נפש" (למיטב ידיעתי יש גם קובץ באינטרנט אם את מעוניינת שאשיג לך מוזמנת לכתוב) שמרבה לעודד ולחזק ולייעץ לכל מצב הכי קשה שיהיה- איך בכל זאת להיות בשמחה ולעבור את הכל בשלום ועוד לצאת משם מחוזקים באמונה.

עוד משהו שקשור גם למשפחתך- מה שכתבתי לפני "להוציא לאור את הכוחות האלה" הכוחות האלה הם כוחות שעוזרים גם לעצמך כמובן אבל גם יכולים להאיר את כל העולם כולו! לכן יש עוד עצה מאוד חשובה- ראי את עצמך כשליחה מאת הבורא לעודד ולשמח את המשפחה השבורה...

שולח המון כחות💪💪💪

מתפלל שיהיו לך הכחות וממליץ לפנות לגורמים שהפנו כאן כמו חברים מקשיבים, ער"ן, ידידים בנפש או סה"ר ברשת. (חפשי באינטרנט על עמותת סה"ר) נכון שאין לך משהו, אבל מן הסתם הם מכירים גם השפעה על המשפחה ויוכלו להיות אוזן קשבת בשבילך הגיבורה

בטוח שיעזור לך דמות בטוחה לפרוק אליה. (והערוץ הוא קצת מורכב בקטע הזה)

אם מעודד אותך, אז את לא היחידה שלאמא שלה יש משהו נפשי...... רק חיבוק מזדהה ממש חברים מקשיבים עזרו לי ממש בטלפון
הלוואי שאת מרגישה קצת יותר טוב 🙏

ברוך ה השתפר❤❤❤❤❤

ברוך ה'!! תודה שאמרת♥️

יש הרבה פורומים שאין את האפשרות והיא חסומה. כאן כן יש. בכל מקרה כשאת מגיבה או פותחת שרשור יש לך אפשרות ללחוץ על הריבוע של 'כתוב באנונימי'. אז שם.

שולח המון כוחות.

מעריך את ההתמודדות.

לפעמים צריך עזרה, ועם סיוע אשת מקצוע תוכלי להתמודד ולהצליח.
כמו שאם קשה לנו למצוא ספר בחדר בלילה כי החשמל לא עובד, אז לפנות לאיש מקצוע שיתקן את החשמל זה יעזור.
או לפנות לאופטימטריסט שיעזור למצוא לנו אלו משקפיים אנחנו צריכים כדי לראות טוב יותר

זה לא משו שאפשר לעזור...כאילו מי שצריך לטפל בזה מטופל אבל..יש דברים שלא יהיו אותו דבר😔

לצערנו לפעמים דברים לא חוזרים כמות שהיו...

ואני גם מבעד לכתיבה מרגיש קצת את הכאב...

למעשה השאלה הזאת קשורה במהות לחג שכל עם ישראל חוגג בימים אלו ממש- חג החנוכה! 

כן, כן. כי מה נראה לך המצב של המכבים היה יותר טוב? בדיוק קראתי קצת "מגילת אנטיוכוס" מסופר שם שכל המצביאים הכי טובים של הצבא היווני נקראו כדי לנצח את המחתרת הזעירה בראשות מתתיהו הכהן ובניו- אבל דווקא בזכות זה שהמצב היה כל כך קשה ובכל זאת המכבים לא התייאשו, הם נתנו לנו במתנה את החג המתוק הזה שמזכיר לנו שני דברים- 

1. לא להתייאש

2. להודות ולהלל לשמך הגדול.

ברשותך אפרט קצת על הדבר השני כיוון ששם טמונה רפואה נפלאה להרבה כאבים, עצבויות, דכאונות, מחלות נפש ושאר מרעין בישין...

על פי הקבלה חנוכה וגם העניין של הודאה והלל קשורים לעניין של... וידוי! מפתיע קצת לא?

אלא מסבירים שהעניין של תודה לה' הוא כמו הודאה בטעות- עד עכשיו חשבתי שהמצב בטטה ולא ממש ראיתי את ה' בתוך המצב ולא חיפשתי אותו מספיק טוב... אז מודה! מתוודה! בעצם אתה היית שם מהרגע הראשון ווואלה תודה רבה כי באמת אם אתה כאן אז אולי המצב לא כל כך רע...

כדאי להקדיש לתרגיל הזה כמה דקות. להודות מעומק הלב. כמובן שמועיל גם להודות כל היום בלי סוף, אבל כדאי גם להקדיש זמן לעשות את זה מכל הלב. נסי למצוא מעט נקודות אור בתוך המצב עליהם תוכלי להודות, שזה בעצם להתוודות, היי יש טוב גם כאן, יש גילוי של ה' גם כאן (טוב הוא גילוי של טוב ה'). ולאט לאט, בעזרת ה' אם תתמיד, הנקודות אור האלו יגדלו עד שממש ישתלטו על החיים שלך בעזרת ה'!

לאט לאט כל המטלות הכבדות האלה שהזכרת יהפכו להיות קלות מאוד כיוון שאת תחווי שבאמת יותר טוב! 

עוד משהו קטן, נקודת אור שאני רואה בסיפור- עומדת לצמוח פה מישהי מדהימה שמצליחה להתרומם מעבר לכל הקשיים ולדעתי היא עוד מעט תוכל להעביר סדנאות ולעזור לכל העולם...

בהצלחה רבה

באהדה 

בס"ד

גם אם היית בת 30 המצב שאת מתארת הוא בלתי אפשרי. חלקים ממנו אפשריים, אבל אחרים שהם משמעותיים מאד, פחות אפשריים.

זה בסדר לכעוס, זה בסדר להתאכזב, זה בסדר שלפעמים יהיה לך רע ויעלו לך מחשבות שהיא אשמה בזה, זה לגמרי בסדר.
זה לא בסדר להמשיך לסבול, זה לא בסדר לשדר *כל הזמן* שהכל טוב וזה בוודאי לא בסדר לוותר על עצמך או שלא יהיה שם אף אחד בשבילך.

יקרה, רגשות זה דבר שקשה מאד לשלוט בו, אבל חשוב לדעת לבטא אותו. גם כשהרגשות שליליים עדיף לבטא אותם ולא לתת להם לכלות אותך. בסוף אם לא מבטאים אותם נכון ופשוט ממשיכים לסבול, החיים הופכים לקשים מנשוא וזה לא הגיוני לחיות ככה. זה יכלה אותך.
את בת 14, זאת התמודדות מטורפת לגילך שאני בטוחה שאת עומדת בה בגבורה. המילים שלך מעידות על כוחות עצומים שאת משתמשת בהם בשביל זה וזה מדהים מצידך. אני פשוט רוצה לומר שלצד השימוש בכוחות למען המציאות בה את חיה את חייבת למצוא דרך גם לחזק את עצמך, להחדיר בך עוד כוחות, לעשות משהו שיעזור לך להמשיך. אם אין אף אחד שם בשבילך אז תיצרי מישהו- זה יכול להיות איש טיפול, קבוצות תמיכה שקשורות למצב, במקרה שממש אין לך אז אפילו מישהי מפה. אל תישארי לבד, זה קריטי גם לך וגם לאדם שבגלל מה שיש לו את ככה.

את באמת נשמעת נערה מרשימה מאד, אני מקווה שתזכרי את זה ותצליחי למצוא את הדרך הנכונה להמשיך.

ב"הצלחה רבה!
רפואה שלמה במהרה בע"ה

(אם את צריכה עזרה במציאת מישהו או סתם לדבר את יותר ממוזמנת. יש פה כמה שיכולים להעיד על מהימנותי)

🙏🏼❤❤❤

גם על עצם ההתלבטות כל הכבוד!!
לדעתי קודם כל תעבור לתוספתים כשרים, לגביי המהדרין זה עיניין שלך עם עצמך
תוכל/י להתייעץ עם הרב שלך או לברר אבל לקעתי מה שממש חשוב זה לא לאכול טרף..
רפואה שלמה ומהירה!!

בס"ד

הייתי עוברת לכשר ולא למהדרין אבל זאת רק אני...

רפואה שלמה בע"ה

(בלי להכנס כאן לפרטים שאין לי ידע בהם) - אם זה תרופה ממש, יש מצבים שמותר.

בהצלחה רבה

אני חושבת שלא משנה איך זה 'נקרא' מה שיש לך,
אל תשארי עם זה לבד.
תפני לטיפול מקצועי אצל פסיכולוג, שם גם הפסיכולוג יוכל להפנות לאבחון אצל פסיכיאטר במידת הצורך.

חיבוק⁦❤️⁩



(ואני לא מאבחנת או משהו, אבל זה נשמע כמו דיכאון...)

לפעמים קשה לראות שהחיים יהיו יפים כי יש קושי בראיה, כמו שיש הנזקקים למשקפיים וקשה להם לראות את הלוח. כדי לעזור לך לראות את היופי של החיים אני ממליץ לפנות לטיפול מקצועי.

את גיבורה ממש שאת ממשיכה להתמודד, ואת גיבורה שתצליחי להמשיך להתמודד. וכולי תפילה ואמונה שיבואו ימים טובים יותר.

כדי לדעת אם את מתמודדת עם דיכאון צריך לשבת עם דמות מקצועית כמו פסיכיאטר שידע לאבחן.
וכמו שרצה לאש כתבה יפה, אל תישארי עם זה לבד.

וברגע שתדעי עם מה את מתמודדת, תביני עוד יותר כמה את גיבורה ושאת מסוגלת להתמודד עם זה ולהצליח להתקדם למקום שבו תשמחי עם מה שתרצי ויהיה לך הרבה בשביל מה לחיות

ותגידי לה מה קורה לך בדיוק, היא בטח תעזור ותתמוך בך.

כמו שאם רוצים לדעת אם אנו זקוקים למשקפיים צריך ללכת לאופטימטריסט.

להשאיר אותה ככה זה ממש אסור ואולי מסוכן,

חשוב שגם היא תהיה בקשר ישירות עם דמות מקצועית, דרך הדודה כנראה יוביל לטלפון שבור.

בס"ד

זה מצב לא פשוט בכלל וכל כך כואב.
לא יודעת אם זה יעודד אבל גם מניסיון אישי שלי וגם מניסיון של אחרים אני יכולה לומר שזה יכול להשתפר אם מטפלים. מודעות זה הצעד הראשון וטוב שהגעת לשם.

מקווה שתמצאי את הדרך לקבל את הטיפול שאת זקוקה לו ושהוא יעזור לך לראות את עצמך בצורה טובה כמו שבטוח יש מי שרואה אותך.

ב"הצלחה

איך קובעים ייעוץ אצל פסיכולוג או פסיכיאטר?

לחפש המלצות, עושים את זה באופן פרטי או דרך קופ"ח?

ממש לא מבינה בזה..

(לא רוצה לשתף את ההורים שלי)

 

 

יש לך דרך לממן טיפול פסיכולוגי פרטי?



מוזמנת להסתכל בשרשור שפתחתי לפני כמה ימים ואני יכולה לנסות לעזור גם בפרטי אם תרצי.

היי כולם - קהילת חולים ומשפחותיהם

אני בודקת במה שכתבת, תודה.

(בת עשרים).

בס"ד

יש מצב שתשמעי שבקופות חולים זה פחות טוב אז תדעי לך שזה לא נכון. הרבה מהפסיכולוגים והפסיכיאטרים חופפים בין קופות החולים לפרטיים. רוב אנשי המקצוע בתחום מחזיקים קליניקה פרטית בלי קשר למה הם עושים בקופת החולים.

ממליצה מאד להתחיל בקופת חולים ולא לקפוץ לפרטי שעולה המון. אישית הייתי פשוט פונה לפסיכיאטר של הקופה, אם את מוצאת המלצות אז מעולה, אם לא זה לא כזה נורא בעיניי, לא צריך לזה הפניה. משם הייתי מתגלגלת. קחי בחשבון שמעבר להפניה לפסיכולוג, הפסיכיאטר בעיקר רושם תרופות, הוא לא בהכרח ייתן לך אבחנה כי את לא בהכרח זקוקה לה (זאת אומרת מעבר לאובייס של- את בדכאון). בקיצור, כדאי גם להיות מודעים לפן התרופתי שהוא השולט אצל פסיכיאטרים.

אם את במכבי ורוצה המלצה לפסיכיאטר באזור המרכז אז ממליצה מאד על ד"ר טל יונגרמן, יחסית חביב ולי הוא היה ממש סבבה. מעבר לזה, אם את במקרה באוניברסיטה או מתחילה אוניברסיטה, יש בתוך האוניברסיטאות מרכז ייעוץ לסטודנט שנותן טיפולים מוזלים גם של פסיכיאטר וגם של פסיכולוג. אני מכירה את זה בבר אילן, מעריכה שיש בעוד מקומות.
אפרופו בר אילן, יש שם גם קליניקה בתוך המחלקה לפסיכולוגיה שפתוחה לציבור הרחב. הטיפולים שם גם מוזלים מאד.

אם משהו מזה רלוונטי לך ותרצי לשאול עוד אז בשמחה אפשר פה או בפרטי.
ב"הצלחה רבה!

למצוא איזה תירוץ להורים ללכת אליה לבד ולבקש הפניה והדרכה הלאה.
(בעצם, איני יודע בת כמה את, יתכן שהיא חייבת לדווח להורים.)

דבר ראשון זה שאת מתמודדת עם דכאון זה ברור.. עובדה

את האמת- אי אפשר בכלל בכלל לנחש מהמכתב שלך את הסיבות- אם זה טראומת ילדות או שזה השפעה חברתית או שסתם נגררת לזה או סיבות אחרות..

מה שאני ממליץ (אפשר גם בנוסף לטיפול פסיכולוגי) זה על עיון רציני במאמרים כ"ג וכ"ד בליקוטי מוהר"ן חלק שני (תניינא) ו/או בספר הנפלא "משיבת נפש".

עיון הכוונה להקדיש לזה משהו כמו חצי שעה ביום למשך תקופה ארוכה (אני מכיר מישהו שעשה את זה במשך שנה) מומלץ גם לראות את הפירושים של ר' נתן שרובם מתרכזים בהלכות פריה ורביה ג'.

אין שום ייאוש בעולם! אני מודיע לך מפורשות בשם רבותיי הקדושים שה' אוהב אותך ונורא רוצה שתהיי שמחה וממש כואב לו כשכואב לך שנאמר "בכל צרתם לו צר" אז אם אכפת לך מהקדוש ברוך הוא נראה לי הוא ישמח נורא לראות אותך בדיוק איך שאת- רק עם חיוך קטן אם אפשר...

ר' נתן בהלכה שהזכרתי מסביר שכל הגאולה תלויה דווקא באנשים האלה- שלמרות כל הדכאון יתחזקו בשמחה ואמונה וימציאו כאלה חידושים איך בכל זאת להתחזק בשמחה...

זה ממש מדבר עליך. בלי שום ספק. 

ממש מקווה שתעברי על הכל בשלום ובהצלחה

מקצועי אם צריך ולכן חשוב ללכת לדמות מקצועית.

אני לוקח תרופות ביום יום כי אני צריך ולא מסתמך על לימוד תורה זו או אחרת כי זה לא מספיק ועלינו לדאוג לעצמנו.

שאצלי אישית לימוד רבי נחמן הגביר את הדיכאון
כי העצות שלו מתאימות לאנשים רגילים שמרגישים עצבות נורמלית
פחות מתאימות לאנשים שסובלים מדיכאון 'אמיתי'.

לא רוצה להכליל או משהו, ואולי יש כאלו שכן יעזור להם, אבל צריך להזהר

אני מכיר אישית כמה אנשים שהצליחו. לצערי אני גם מרגיש כמוך וקורא ומשתמש בהרבה פסיכולוגיה אבל אני מאמין ומתפלל שאזכה לרפואת הנפש הגנוזה בתורתו המשיחית...

אני מוסיף שכל הפסיכולוגיה שאני קורא ומשתמש אחר כך מאירה לי את רבי נחמן באור אחר, עמוק יותר ונוגע יותר.

ועוד, שבכלל את הכח ללכת לטיפולים בודאי שקיבלתי מהשאגה הנצחית של רבי נחמן- געוואלד!! ייאוש אינו בעולם כלל!

ובתגובה ל@רצה לאש אוסיף שנכון שגם בתורתו של הצדיק יש אופציה כזאת אם לומדים אותה לא נכון וללא מנחה ראוי... ובאמת נאמר- בברסלב בוער אש ודרשו הדורשים- שמאש כדאי ורצוי להתחמם- אבל צריך להזהר. לא משחקים באש

אלא לומר שלא ניתן להסתפק בכך אם צריך טיפול מקצועי, ולכן חשוב לפנות לדמות מקצועית כדי לראות אם צריך סיוע מקצועי.
כמו שאדם חולה בגוף צריך גם לפנות לרופא בשביל שיציע דרך טיפול.

ולא להסתפק רק בזה

1. האמת שזמן המתנה לתור משתנה בין רופאים.. לפעמים הזה ארבעה חודשים ולפעמים זה רק חודשיים. משתנה. מאמינה שלמקרה דחוף יש תורות שאפשר להכניס. זה חלק מהתחום....
יש מצבים מסויימים שבהם למטופל יש אפשרות ליצור קשר ישירות עם הרופא במקרים דחופים. תלוי מה המצב.

2. כעשיתי טיפול לא שוחחו. הפסיכיאטר הראשון המליץ והפנה לטיפול פסיכולוגי. מאמינה שאם את מעוניינת בזה, זה אפשרי.

3. אצלי אפשר להשיג דרך המרפאה. להשאיר הודעה לרופאה שתחזור אלי. (ואת מזכירה לי (בפעם המיליון) שאני צריכה לעדכן את הפסיכיאטרית שלי בכמה דברים דחופים...)

4. לא עולה. שה שירות דרך הקופה בדיוק כמו רופא מקצועי אחר. לא זכור לי שיש הגבלת פגישות. מאמינה שלא. זה לא תחום שאפשר כל כך להגביל בו את הז

יש רופאים פרטיים שיש להם הסדר עם קופות חולים, אבל זה נראה לי בתשלום כלשהו, גם אם נמוך יותר.


ועוד משהו - הייתי אצל פסיכיאטר פרטי מומחה. היה בסדר. לא עפתי על זה והיה חד פעמי מראש. אח"כ פסיכולוגית מהקופה שלא היה משהו. עכשיו במעקב אצל רופאה מהממת! אנושית ומדהימה! ממש! מהקופה. לא מוכנה להחליף אותה! אז תחשבי על זה. שווה לתת הזדמנות

רק חודשיים?? חודשיים זה המון המון זמן.. וואו...

כן, הייתי אצל מישהו עם הסדר עם הקופה תודה.


מסכימה איתך לגמרי, יש רופאים נהדרים גם בקופה. אבל זמני ההמתנה לתור הם כל כך ארוכים לפי מה שאת אומרת, וגם הזמינות של הפסיכיאטר הנוכחי שלי גבוהה ככל הנראה מהזמינות של פסיכיאטרים של הקופה.. שאולי לא שווה לעבור.
אחשוב על זה.

תודה!!

אגב, אני כשהייתי צריכה מעקב פעם בשלושה חודשים, לפעמים קבעתי 2 תורים מראש כדי שיהיה לי בזמן. לפעמים חודשיים גם..
ובשיחה עם המזכירה לפעמים היא מכניסה להמתנה או משהו ואפשר מוקדם יותר. לא יצא לי לנסות..

בהצלחה!!!

את מטופלת תרופתית?
אני יכולה לספר לך שהייתי מאושפזת מכל מיני סיבות, ומתישהו בגלל שלא הסתדר החליפו לי תרופות. בקיצור... סבלתי מאד, אבל לא רציתי ללכת שוב לאשפוז, בעיקר כי הסביבה הסתכלה עלי עקום וחושבת שאני נהנית מזה.
חצי שנה סבלתי. הייתי צל של עצמי, זוועת עולם. כל דבר פרק אותי לפרורים... עד שנשברתי והחלטתי לשים פס.
כן. זה היה שווה אתזה.
התחרטתי שלא עשיתי אתזה קודם, אבל כנראה שזה מה שהיה צריך לקרות.
השבועיים האלו איפסו אותי, יצאתי משם בנאדם אחר לחלוטין!
אני מקווה שזו הפעם האחרונה שלי, אבל בגלל שאני לא סובלת רק מדיכאון (מאניה דפרסיה) אני יודעת שהמצב עלול להשתנות.

הכרתי כמה חברות, שעברו אשפוז בגלל דיכאון, קצת דומה למה שאת מתארת, התאפסו תרופתית, האשפוז היה גם סוג של מנוחה/איפוס לנפש בטיפול אינטנסיבי. והיום, כהר הרבה שנים אחרי והן מרגישות מעולה, ומי שלא יודע לא חולם על כלום.

אםאיש מקצוע המליץ לך, אולי שווה להעלות אתזה שוב.


הרבה הרבה כח!
ובריאות