נר רביעי של חנוכההמייל האדוםהמייל האדוםחיפוש

פורום קהילת חולים ומשפחותיהם (עמוד 4)

בהנהלת: ותן טל , ארץ השוקולד
מכתב פתיחה
שרשור חדש
יש פה חולי אסתמה? צריכה טיפים מה לעשות....אנונימי (פותח)

היי, אני צריכה עזרה..

ישתבח שמו לעד בעקבות הקורונה כנראה התפתחה לי אסתמה.

בעיקרון זה כמעט סופי אבל נשארה לי בדיקה אחרונה לעשות ואני מתחמקת ממנה (אני יודעת, אני צריכה לעשות אותה.. מחפשת כוחות בשבילה).

עד שאני לא עושה את הבדיקה אני לא מקבלת משאף, איך אפשר לשרוד את הקשיים בלי משאף? למישו יש רעיון?

 

וגם אשמח לסתם עידודים איך לשרוד את התקופה הזאת כי אסור לי לעשות כלום כרגע (לא טיולים, לא שחיה, לא ריקודים, לא ריצות, ולא כל דבר בערך)

לאסתמה אין לי פתרון.. אבל עידודים כדאי תמיד..שמינייייייסט

רבי נחמן וכל הצדיקים מגלים לנו שבכל מצב ה' נמצא ותמיד אפשר לכבד אותו- ובשביל זה נבראנו. וגם אם נדמה לנו שאי אפשר לעשות כלום (בשביל לכבד את ה', כמו אחד שלא מצליח לא לחטוא, או אחד שלא יכול לזוז וכו' וכו') עצם הבקשה והחיפוש "איה מקום כבודו" היא היא כבוד ה' הגדול ביותר שאפשר לעשות וזהו כבוד יותר גדול אפילו מהמצבים שהצלחנו לכבד אותו!

ה' לא שולח נסיונות אלא לפי כוח האדם לעמוד בהם ואם כן משמע שיש לך כוחות גדולים במיוחד לעבור כזה מעבר...

אין סיבה לעשות דברים תכלס. רק לשבת ולהינות מזיו השכינה ולדבר עם ה'- יכול להיות חיים יותר נפלאים מזה? רק שלא נסתנוור מזה שבחוץ מוכרים לנו- אתה חייב לבא לפה, לקנות את הדבר הזה- רק את יהיה לך כיף. שטויות! ה"כיף" או יותר נכון העונג העליון של הנשמה נמצא אצלך בלב- אין שום סיבה ללכת לשום מקום! 

מקווה שתנצלי את התקופה הזאת להפיק ממנה הכי הרבה שאפשר..

בהצלחה בשמחה

כמה דברים:ארץ השוקולדאחרונה
1. כל הכבוד על הרצון למצוא תעסוקה, זה מוערך👏
2. ביחס לתעסוקה, אני מציע לעשות דברים בבית, לדוגמא, למצוא ספרים מעניינים, למצוא קורס מעניין באינטרנט וללמוד אותו, לצייר, לפתור תשחצים, לשחק משחקי קופסא באינטרנט.
(לדוגמא ממליץ על האתר
boardgamearena, תגגלי את זה, יש להם הרבה משחקים טובים, חלקם פתוחים גם בחינם ועבור חלקם צריך לרכוש מנוי)
3. מתפלל ושולח המון כחות עבור ההתמודדות ומאחל שיהיה לך כחות ורפואה שלמה.
4. יש משהו מחשיש בבדיקה אחרונה כי זה נותן כותרת של "יש לי מחלה" וזה מפחיד, אבל מצד שני זה יאפשר לטפל ולהצליח להתמודד בצורה טובה.
כמו שמשקפיים אמנם מעניקים כותרת של "יש לי קושי לראות", אבל זה שווה כי אנחנו רואים טוב יותר, אז גם כאן ברגע שיהיה אישור סופי תוכלי להשיג משאף וטיפול נכון וממילא תוכלי להתנהל בחיים בצורה טובה יותר
יש מצב שיש לי הפרעה דו קוטבית?אנונימי (פותח)

איך אפשר להבדיל בין סתם גיל ההתבגרות לבין הפרעה דו קוטבית?

סתם גיל ההתבגרות לא אמור לעורר מצוקה גדולה.רצה לאש
אם זה מרגיש לך קשה נורא ובלתי נסבל, תפנה.י לעזרה❤️

זה לא משנה אם זה הפרעה דו קוטבית או גיל ההתבגרות. זה לא סתם




מסכעם ומצטרף לדברים היפים והנכונים של רצה לאשארץ השוקולדאחרונה
ורציתי לומר שאני מעריך את הרצון וההשקעה לברר כיצד ניתן להתמודד עם הקשיים.
בהצלחה
אני בעז"ה טס היום להתפלל על קברי צדיקים באירופהאנונימי (פותח)

מוזמנים/ות לשלוח במסר אישי שמות לתפילה.

פיצול אישיות- מה זה בעצם?אנונימי (פותח)
תמיד שמעתם/ן את המושג "פיצול אישיות" אבל לא היה לכם מושג שזה משהו שבאמת קיים?
דמיינתם/ן פעם מישהו עם יותר מזהות אחת ששוכנת
אצלו בגוף?
הפרעת זהות דיסוציאטיבית (Dissociative identity disorder) או בשמותיה הקודמים "הפרעת אישיות מרובת פנים" (Multiple Personality Disorder) והשם העממי "פיצול אישיות" היא הפרעה נפשית השייכת לקבוצת ההפרעות הדיסוציאטיביות. בהפרעה זו יותר מאישיות אחת מתקיימת באדם בתקופת חיים מסוימת. אין כל קשר בין הפרעה זו לבין סכיזופרניה.

ממליץ בחום לצפות בתוכנית המצורפת.
קשה מאוד להשיג אותה כי כל תיעוד שלה נמחק מהרשת.

*אזהרת צניעות*
**אזהרת טריגר תקיפות מיניות/אונס חמורה***

בעיני זאת תוכנית שחובה לראות.
וכן, זה אמיתי לגמרי. אני מכיר אישית א/נשים כאלה.

מדובר במנגנון הגנה מדהים של הגוף/מוח/נפש
להתמודד עם טראומה בעוצמה מאוד גבוהה.

פנים אמיתיות עונה 12 פרק 7 הנערה בעלת 52 הזהויות..mp4
לא הבנתי. למה חובה לראות?אנונימי (3)
אני מתמודדת עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית ומה שרואים בכתבה זו הצורה הקיצונית מאוד של ההפרעה.
בכלל לא מעידה על הכלל.
בנוסף אתה כותב אזהרת צניעות ואזהרת טריגר. אז בשביל מה לראות את זה...
ראיתי את זה כמה פעמים, אבל אני חושבת שרוב האנשים שסובלים מהפרעת זהות דיסוציאטיבית בכלל לא מתחלפים ככה בזהויות, כולל אני.
הטראומה פשוט לא עברה אינטגרציה מרוב שהייתה מאיימת ולכן היא מפוצלת ב*חלקים* שונים של הנפש. לכן זה נקרא בשם העממי (הלא נכון והלא מבוסס) "פיצול אישיות". כל חלק בנפש נושא חלק אחר של הטראומה. אחד חלק ילדי, אחד חלק מבוהל, אחד חלק שמרגיש אשמה, וכו'. המטרה בטיפול בהפרעה היא אינטגרציה של החלקים השונים ושל הזיכרון הטראומטי כשלם ומאוחד.
כי הרבה מאוד לא מכירים את התופעה.אנונימי (פותח)
תופעה שמהווה כ10% מהאכלוסיה. כך שרק בישראל
אמורים להיות כ90,000 אנשים ונשים שסובלים מכך.
בוודאי שהמקרה המופיע בכתבה הוא מאוד קיצוני
אבל ככה למדים על התופעה. אני חושב שחשוב להבין
ולדעת שהתופעה הזאת קיימת, ולהיות רגישים לאותם
שחולים בה.
אני מוסיף אזהרות למי שמקפיד על כך- אך אף על פי כן
אני חושב שהדברים שמופיעים בה בכתבה חשובים מספיק
בכדי לראות אותה.
זה המקרה השני שפורסם באופן פומבי אי פעם בישראל
וגם התיעוד שלו כמו התיעוד של המקרה הראשון נחמק מהרשת.
דווקא בגלל כך חשוב במיוחד לראות זאת.
אוקי מסכימה.אנונימי (3)
מעניין, למה מחקו את שתי התכניות שתעדו את ההפרעה?
ראיתי את שתיהן אבל קשה מאוד באמת להשיג את התכניות האלו.
משער שזה עניין של חשיפה/פגיעה בפרטיות/זכויות יוצרים וכו'אנונימי (פותח)
יכול להיות.אנונימי (3)
יואו ה ישמורנפש חיה.
...אנונימי (3)
יש לך גם את התכנית השניה ששודרה?
לא.אנונימי (4)אחרונה


OCD?אנונימי (פותח)
לילה טוב אנשים

לפני כמה שנים עברתי טיפול (CBT) בOCD, וב"ה הוא היה די מוצלח. בחודשים האחרונים נראה לי שמשהו מזה חזר בצורה קצת שונה ובמובן מסוים בעוצמה חזקה מאוד (יחד עם סטרס ומצב רוח לא טוב לאורך זמן, מה שמעלה גם כיוון של דיכאון אבל אשאיר את זה בצד כרגע).
וביתר פירוט - לגבי חלק משמעותי מהקומפולסיות ומהאובססיות אני לא יודע אם הן קשורות לOCD ואם באמת יש לסווג אותן כאובססיות וכקומפולסיות, ולכן גם אין לי מושג מה לעשות ולאן להתקדם בהקשר של טיפול וכד'. אני מתכוון לשתי תופעות בעיקר:

1. תחושות ודמיונות של כאב חזק (כשהרבה פעמים הוא מלווה באיזושהי תמונה חזותית בראש שקשה להשתחרר ממנה) או של מגע מעיק כשאין כזה וכד'.

2. ספירה בלתי רצונית של מילים, הברות וכד'. אני יודע שהרבה פעמים ספירות מכל מיני סוגים נחשבות לטקסים (קומפולסיות) אבל ממה שזכור לי, גם ממה שקראתי וגם מהחוויה האישית שלי, מדובר בספירות "רצוניות" - דהיינו, כדי להתמודד עם איזושהי מועקה אדם מתחיל לספור חפצים, מילים או דברים אחרים. מה שאני חווה בחודשים האחרונים הוא ספירה "כפויה" - ללא איזושהי מועקה מוקדמת, בראש שלי מתחילות להיספר מילים, הברות, תוך נסיונות כושלים להיפטר מהעניין הזה. הספירות האלו מקשות על התפקוד בצורה די משמעותית.

למישהו כאן יש רעיון במה מדובר? האם אולי יש קשר לאוסידי? מאיפה כדאי להתחיל מבחינת טיפול וכו'?

תודה רבה רבה וחג שמח
נשמע שיכול להיות קשור...אנונימי (3)

אבל כמובן אני לא רופאה, באופן כללי דבר ראשון כדאי להתחיל מפסיכיאטר, שיוכל להגיד לך למה זה קשור ולחשוב על המשך טיפול...

לא רופאה, אבל נשמע שבהחלט יכול להיות קשר לאוסידירצה לאש
בכל מקרה נשמע שזה מפריע לך, ובלי קשר לאוסידי כן או לא, כדאי לפנות לפסיכולוג


(וגם סטרס ומצב רוח ירוד, ככה שיש יותר מסיבה אחת לפנות לטיפול..)
תודה לכםאנונימי (פותח)
עצות איך מספרים להורים? (אני בחור די צעיר עדיין
בן כמה אתה? הם ידעו פעם קודמת כשהייתי בטיפול?רצה לאש
בן 18אנונימי (פותח)
הם ידעו. הטיפול הסתיים לפני שנתיים וחצי בערך
אני לא יודעת איך הקשר שלך עם ההורים,רצה לאש
אבל אני הייתי פשוט אומרת כמו שזה.. בהזדמנות כשאתה עם אחד ההורים או שניהם, להגיד 'אבא אמא, אני חושב שחזר לי האוסידי...'


אתה צריך בעצם שהם יממנו לך טיפול? או שהכוונה היא ללכת לטיפול דרך הקופת חולים, ורק פשוט לשתף אותם כדי שידעו?
תודהאנונימי (פותח)
אני צריך שיממנו. הקשר טוב, אבל מאוד לא מצוי שאני מדבר איתם על בעיות מהסוג הזה (גם בזמן הטיפול הם היו די ממודרים מבחינתי)
יש לך מישהו שיכול לדבר איתם?רצה לאש
למשל, אם אתה בתיכון, לבקש מהמחנך/יועץ עזרה בתיווך להורים...

בגדול אני חושבת שהכי טוב זה פשוט לבוא ולהגיד את זה
אם אתה מעדיף לקבוע שיחה מראש זו אופציה, אישית אני אוהבת לבוא בדרך אגב להגיד להם

תגיד שאתה מרגיש שאתה צריך טיפול פסיכולוגי, שיש לך תסמינים של אוסידי
אם אתה רוצה אתה יכול גם לשתף לגבי הסטרס והמצב רוח



פעם קודמת כשהתחלת טיפול, איך דיברת על זה עם ההורים?
אחרי תיכוןאנונימי (פותח)
רעיון טוב לנסות להכניס את זה בדרך אגב

למיטב זכרוני בפעם הקודמת התחילו לעלות אצלם חשדות והם היו אלה שיזמו את השיחה
מבינה.רצה לאש
אני גם מרגישה שהרבה פעמים בדרך אגב זה קל יותר
המון הצלחה!!

מוזמן לעדכן פה איך מתקדם, אם תרצה
תודה רבה!אנונימי (פותח)
מקווה שאתקדם עם זה בקרוב
ומי עזר מאז?ברוקולי

אפשר גם לכתוב להורים
לדבר עם הורה אחד שמרגיש יותר קל ושיעביר לשני
אפשר לקבוע תור לרופא ולהעזר בו

לא נעזרתי במישהואנונימי (פותח)
תודה!
מקווה שתמצא את הזמן והכוחות לדבר עם ההוריםברוקולי

חשוב מאוד שאתה רוצה לשוב ולטפל בעצמך
גם אניאנונימי (פותח)
תודה.
נשמע קשור.ענבל
בס"ד

בכל מקרה, CBT הוא טיפול שצריך לחזור ולחזק את ההשפעות שלו מדי פעם כך שהגיוני שתרגיש שחלק חזר.
ממליצה מאד לפנות שוב למי שהפנה אותך או אפילו למטפל עצמו להמשך טיפול.

ב"הצלחה רבה!
אהאאנונימי (פותח)
לגבי התופעה הראשונה שהזכרתי באמת בזמנו המטפל התייחס אליה לפחות לצורך הטיפול כאובססיה (טיפול בחשיפות. אע"פ שגם היה קצת EMDR, שמשתמשים בו בעיקר לפוסט טראומה, אבל גם קצת לדברים כאלו בשנים האחרונות. מקווה שזה לא פוסט טראומה בכל אופן)

תודה!
באמת הופתעתי לרגע שלא ידעת שצריך חיזוק.ענבל
בס"ד

שמחה לשמוע שהמטפל עשה עבודתו נאמנה

האמת שEMDR לא היה בחומר הלימודים שלי אז אני פחות בקיאה בו, אבל בכללי שיטות קוגנטיביות התנהגותיות לפעמים זקוקות לחיזוק. חוץ מזה, תמיד יכול להיות שנשאר עוד משהו שצריך לטפל בו, החיים תמיד מזמנים לנו עוד ועוד דברים. אני לא יודעת מה היה הטריגר לטיפול אבל בהחלט יכול להיות ששווה לחזור על חלק מהטיפול שעשית בעבר.

מקווה ממש שתצליח לאזור את האומץ ולמצוא את הדרך לספר להורים שלך. אני בטוחה שאתה יודע שטיפול יכול להקל מאד על החיים.
תודהאנונימי (פותח)
כל הכבוד על החיפוש כיצד להתמודד והטיפול שעברתארץ השוקולד
מעריך ממש👏

והמון בהצלחה שיהיה לך ולמשפחתך כחות להתמודד עם מה שצריך ושיהיה רפואה שלמה ותצליח לעבור את זה גם
תודה רבה. בעז"האנונימי (פותח)
בשמחה, אמןארץ השוקולד
תודה לכולםאנונימי (פותח)
התחלתי טיפול ב"ה
כיף שעדכנת. תצליח!!ברוקולי
ב"ה תודה על העדכון!אנונימי (3)

הרבה בהצלחה!

כיף לשמוע❤️ תרגיש טוב.רצה לאש
בהצלחה גדולה.שאריות
וכו'.
חרדות ומחשבות טורדניות זה כזהאנונימי (פותח)

"כשהמחשבות עוברות

בתחנות הראש מבלי לשאול

כמו מתוך קדחת

זרם של מילים סתומות

שוטף את הגבולות בין כן ולא

אני רועד מפחד"

מתוך השיר המופלא ילד השדה

 

אה ואגב 

אנחנו בע"ה חוזרים לחיים

שנצליח אמן  

תודה ששיתפתארץ השוקולד
אמן, שנזכה לחזור לחיים ושכולנו נתפקד מתוך שמחה ובריאות
אמןאנונימי (3)אחרונה
בהצלחה רבה! יש לך כוחות

(מתמודד)
תהייהאנונימי (פותח)
אולי למישהו פה תהיה תשובה או כיוון למחשבה:

האם קיימת מסגרת טיפולית לאדם אובדני עם אובדנות פעילה?
חוץ ממחלקה פסיכיאטרית סגורה, כיוון שזו מטפלת נקודתית ולא לטווח ארוך.

יש בתים מאזנים, יש טיפול/אשפוז יום, אבל כל אלה לא מוכנים לקבל אליהם אדם עם מחשבות אובדניות קונקרטיות.

אשמח לשמוע כיוונים.
בגיר / קטין?ברוקולי
בגיראנונימי (פותח)
אשפוז בהסכמה רלוונטי?ברוקולי
לא מכיר, רק רציתי לומר שאני מעריך מאוד את ההתמודדותארץ השוקולד
והרצון והנסיון למצוא מסגרת טיפולית מתאימה, כל הכבוד.

מאחל שתמצא.
(הייתי גם מגגל את השאלה)
מחלקה פסיכיאטרית סגורה מטפלת גם לפעמים לטווח ארוך.רצה לאש
בכל מקרה, אפשר להיות במחלקה סגורה וכשהאובדנות פוחתת לעבור לחלופת אשפוז/ אשפוז יום..
בדיוקמתמודדת (?)
אין להם עניין לתקוע אנשים בסגורה..
מתחלים שם ואז מתקדמים למחלקות אחרות
לפנות לרווחה.תמיד בבטחהאחרונה

הם יודעים בדיוק את כל האפשרויות, העובדים הסוציאלים שם מנוסים ויודעים בדיוק מה אפשר ומה צריך לעשות.

..אנונימי (פותח)
טוב,מרגישה שמיליאתי את הסאה.
לא יכולה יותר.
ולא,זה לא בהכרח קשור לאסון ההזוי הזה.זה כבר תקופה ארוכה מידי שאני ככה..
אני לא מגלה עניין בשום דבר וגם אם כן,זה בדיוק לכמה דקות על גבול אולי של שעה.
אין לי כוח לעשות כלום,ברמת הכלום.
אפילו להכין ארוחת צהריים דורש מימני כמויות של כוח ואחרי שאני מכינה,אני מרגישה שעליתי על האוורסט..ישר אחר כך אני בורחת למיטה.
אני כבר לא שמחה מכלום.שום דבר.
כבר אין לי כוחות לטפל בעצמי,לא מאמינה לכלום ובכלום.
המצב הרוחני שלי פח.
אני כל היום בוכה בלי סיבה או שבעצם,בוכה מעומס סיבות ומחשבות.
לכולם אני עונה שאני בסדר.אבל אני לא.
אין לי אמון,מרגישה האדם הכי מכביד בעולם.
לא נהנת אפילו עם החברה הטובה שלי.
אני מרגישה נזקקת ואחת שכל הזמן צריכה עזרה.
אני מקנאה.זה מגעיל אבל אני מקנאה באנשים שסביבי שאז מה אם קשה להם.הם לפחות מנסים.
וכן,יגידו לי טיפול.לעזאזל אני יודעת.אין לי פשוט כבר כוחות ללכת.
כל דבר מרגיש לי כמו אבנים ענקיות.
באמת נשמע קשהארץ השוקולדאחרונה
ראשית, דעי לך שאני מעריך את עצם ההתמודדות היומיומית, זה ממש לא קל בשבילך וכל הכבוד לך על העמידה👏

שנית, ליבנו איתך ומתפללים שיהיה לך עוד כח להתמודד ולהצליח להתגבר.

ולבסוף, לפעמים בחיים הצעדים שנדרשים מאיתנו מרגישים מעבר ליכולת כמו שכשלא רואים צריך משקפיים כדי שנראה טוב יותר. נראה שאת צריכה סיוע בדומה למשקפיים או מקל הליכה שיעזור לך למצוא את הכחות הטמונים בך (גיבורה שאת) ולהוציא אותם מהכח לפועל, אז לוקח זמן וכח למצוא את הדרך הנכונה אבל אני בטוח שתצליחי.

כל הכבוד גיבורה ועלי והצליחי
לגיטימי לשקר בעבודה שאני חולה בכדי לקבל יום חופש?אנונימי (פותח)
לכי תסבירי להם שאת סובלת מדיכאון...
בטח, עשיתי את זה כמה פעמיםרצה לאשאחרונה
זה גם לא שקר, דיכאון זה מחלה.
..אנונימי (פותח)
פורקת.
אני עייפה כבר מבדיקות ומאישפוז ואינפוזיה ורופאים.
זה מלחיץ אותי כבר ולעזאזל די להגיד שאתם מבינים את הכאב שלי כי אתם לא.אתם באמת באמת לא.
כולי מסוממת מתרופות והזרקות.כואב לי.
ואני רעבה כל כך אבל אי אפשר לאכול כלום חוץ ממרק וגם את המרק מקיאים והוא עושה כואב ברמות קשות.
אלוהים
כואב ממש לקרואארץ השוקולדאחרונה
מתפלל, מייחל ומאחל שיהיה רפואה שלמה ושהטיפולים יעשו טוב עם כמה שפחות כאבים
אמאאנונימי (פותח)
אני אמא שלה
אמא
איזו מילה גדולה
כילדה, תמיד הערצתי את אמא, חשבתי שהיא הכי חזקה, ויכולה להתמודד עם הכל
ועכשיו אני בתפקיד הזה
אמא
ואף אחד לא הזהיר. ואף אחד לא אמר לי, שחלק מלהיות אמא זה לקבל החלטות גדולות
טיפול כימו או ביולוגי?
מרגיש כמו בחירה בין רע לגרוע
אבל המציאות מחייבת
והיא סובלת
ואני רק רוצה להקל עליה
ולא יודעת מה ואיך
והדמעות זולגות
והלב נמחץ
ואני רק מבקשת סליחה, ילדה שלי
על הסבל שאת עוברת.
אמא.
וואו. כמה כואבאנונימי (3)
הרבה כוחות, בשורות טובות!
כואב לקרואארץ השוקולדאחרונה
מעריך ממש את ההחלטות שלך והעמידה👏👏👏

מנסים להבין מה טוב יותר ומתפללים לטוב.

שיהיה לה רפואה שלמה ולה ולכם את הכחות להתמודד.
לא לוקחת, מכירה מישהו שלוקח. למה?רצה לאשאחרונה
למי שרלוונטי...מזמור לאל ידי

הסינון חוסם את התמונה...אנונימי (2)
בעיה...מזמור לאל ידיאחרונה
קבוצת תמיכה בזום לילדים (מגיל 20 ומעלה) של חולי אלצהיימר...
פרטים נוספים באתר של עזר מציון.
משו שנתן לי כוחצחוקיםםם

לא יודע עם איזה מחלה אתם מתמודדים, אבל לדעתי להרבה אנשים כמונו מגיע פרס על לקום בבוקר, ועל כל דבר קטן, אולי עשו את הסרט

  הזה בהומור, אבל זה גם רציני בעיני ועוזר 

כל הכבוד ששיתפתארץ השוקולד
בתוכן אתה צודק וכל הכבוד על הרצון והנסיון להרים כאן
תודהצחוקיםםםאחרונה


אז גילו לאבא שלי סרטןחיות צבעונית
וכנראה גם יש גרורות

וכל מה שהוא ביקש זה שנעזור לו לשמוח

איך עושים את זה😔
❤️🧡💛💚💙💜🤎🤍ברוקולי
משתתף, מבין ומזדהה. לחבר שלי היה סרטן...שמינייייייסט

והוא גם בסך הכל ביקש שנשמח אותו כשלאף אחד לא היה אומץ... בסוף הוא למד לשמוח בעצמו מאוד עד שהוא אפילו שימח את כולנו עד שנתבקש לישיבה של מעלה...

אם כן דבר ראשון: אומץ! לא לפחד לצחוק, לעשות שטויות ולצאת קצת מעצמנו כדי להיות שמחים. שמחה זה דבר חשוב. מותר לפעול בשביל זה. (אגב, הרבה צדיקים וגם רופאים מודעים לכך שיש לשמחה קשר חזק לרפואה...)

כמובן שתפילה עולה על כולנה. כדאי לשפוך את ליבך לפני בוחן ליבות בשפתך האישית. ממליץ.

בהצלחה רבה.

וואי, אתגר קשהארץ השוקולד
ראשית, רוב האנשים עם סרטן נרפאים מזה לאחר טיפול וחיים בבריאות לאורך שנים אחר כך, אז נתפלל עליו ובע"ה הוא יבריא

שנית, שולח המון כוחות, האתגר לא פשוט בכלל אבל אנחנו כאן נשמל לתמוך במידת האפשר.

ביחס לשאלה, אנסה להציע כמה דרכים:
1. אבא שמח בהישגי הילדים, תראו לו כמה אתם מדהימים וכמה הוא יכול לרוות מכם נחת.
2. הוא ישמח מכך שתתמודדו יחד בצורה מדהימה כמשפחה ותאהבו זה את זה ותסייעו זה לזה, תנסו לעזור לו ואחד לשני וזה ישמח אותו.
3. תחפשו את הטוב שקרה בכל יום ותשתפו אותו בטוב שיש. יש דברים טובים ויש דברים קשים שקורים, שווה לנסות להשקיע מחשבה בטוב שיש.
4. ניתן לחפש דברים משמחים שקורים, לחשוב ולשתף אותם.
5. למצוא פעילויות קלילות וכיפיות לעשות יחד ולעשות אותם.

בהצלחה רבה
אתם גיבורים, באמת ושאפו על הכח להתמודד
חדשכאן
רפואה שלמה בעז"ה!!
אמןחיות צבעוניתאחרונה
תודה
..אנונימי (פותח)
די.
התפרקתי.
לגמרי!


טיפול גם ככה לא יהיה בקרוב. לא רואה את עצמי מתקשרת לכל מיני מקומות. לא מסוגלת יותר.
פגיעה מינית שלום.



לא יודעת למה אני כותבת. רק אל תנסו לשכנע אותי למה טיפול נצרך. אני יודעת כבר לבד.
אנונימי (פותח)
תודה! באמת!!
ברוך השם אובחנתי בפיברומיאלגיה!אנונימי (פותח)

מה עושים עכשיו?

מאחל רק טוב וכחות להתמודדארץ השוקולד
כל הכבוד על הרצון להבין כיצד להתמודד
בהצלחה רבה ורק טוב בהרבה אהבה.מתנחל בדם

פיברומיאלגיה (דאבת השרירים) | שירותי בריאות כללית

יש שם הסבר על טיפולים תרופתיים ולא תרופתיים (מיינדפולנס, CBT, דיקור סיני וכו')

 

ויש את עמותת אס"ף (אגודת csf ופיברומיאלגיה)

עמותת אסף

 

שבוע טוב ובריאות..♥

אין שמחה כהתרת ספקות!פיברו'אחרונה

עדיין זוכרת כמה שמחתי לשמוע שיש לי סוף סוף אבחנה!

אז קודם כל מעכלים, קוראים על זה הרבה איפה שאפשר, מתחילים להבין שככה החיים שלי ייראו וו ההתמודדות שלי.

אח"כ מתחילים ללמוד מחדש את הגוף שלי, מה עוזר לי ומה לא עוזר לי. האם מה שנכון בשבילי זה הטיפול הזה? או אולי הטיפול השני? ואולי בכלל לנסות להתעלם?

לזכור שכל אחד עם זה הוא שונה ושלכל אחד דרך התמודדות משלו, לזכור שמה שהיה לי טוב אתמול לאו דוקא יהיה לי טוב מחר ומעל הכל לזכור שיש המון אנשים שגם מתמודדים עם זה ומבינים מה עובר עליך ויכולים לעזור ולתת עצות (יש את גוונים של סגול, יש את הפורום כאן ואפשר כמובן גם אצלי בפרטי). 

לדעת שזו לא בושה לבקש עזרה, שאפשר לתת לעצמי לפעמים לנוח, שהכאב לא אומר שאני לא יכולה לעשות כל מה שאני חולמת, שאפשר לחיות עם זה. 

לפעמים יש ויהיו רגעים שחושבים שזה סוף העולם ולפעמים חושבים שזה הופך אותנו לגיבורי העולם. ולהבין שהחיים מורכבים מעליות ומורדות. להקיף את עצמינו באנשים שמבינים, אוהבים ותומכים. 

יצא לי קצת מבולגן, סתם זרקתי למקלדת דברים שעלו לי לראש, מקווה שיועיל ושולחת חיבוק ענק!

הייתי חייבת לפרוק..אנונימי (פותח)
לסדר את כל המחשבות ואת כל מה שעובר אצלי כבר שנה.
זה ממש מבולגן ומעט מתוך הרבה, אז סליחה, ואם למישהו יש משהו להוסיף מוזמן בשמחה, יעזור לי לסדר את זה קצת


עברה שנה מאז שהתחילה התקופה הקשה, המזעזעת, התקופה שבגללה אין אדם שלא השתנו חייו ושגרת העולם
לרעה:
בעקבות המצב הכללי-אלפי חולים ונפטרים, עומס בבתי החולים, סגרים, שמירה על ההנחיות, קריסה בכלכלה, איבוד העבודה
לימוד דרך מסכים, ואין אפילו צורך לפרט..
בפן הנפשי-
אין מספיק מילים לתאר זאת. הנפש כבר מזמן גמרה את כל הנקודות בונוס שלה ,עברה כל מה שיכלה, מנסה לחיות כל יום מחדש.

אך יכול להיות גם לטובה:
התכנסות בתא המשפחתי, הכרת הקרובים אליך מחדש ופגישתם כל פעם, זמן איכות עם הילדים, האחים
גילוי כישרונות ותחביבים חבויים שלולא המצב לעולם לא היינו מגלים ומוציאים החוצה
פיתוח כושר הסתגלות

כמובן שכל אדם לקח את התקופה הזאת בדרך אחרת. יש שהתרגלו במהירות במצב וסהכ המשיכו בחייהם כמעט כרגיל, ויש כאלו שהמצב מוטט אותם נפשית ופיזית עד קצה גבול היכולת. בכל פעם הם מגלים כוח חדש שטמון בהם, בשביל להחזיק מעמד עוד יום אחד, כדי לא לאבד את התקווה. ואת החיים.

בתוך כל אלו מבלי לשכוח את המבוגרים שמצבם מזעזע בדיוק כך, יש את בני הנוער.
בני הנוער, שקמים מידי בוקר לעוד יום ארוך שבו הם יהיו לא בני אדם, אלא קוביה. שחורה. על המסך.
שהקשר עם החברים והחברות לבית הספר, לישיבה, לאולפנה, הקשר לו הם זקוקים כל כך בגיל הזה בשביל להתפתח ולחיות, הקשר שבלעדיו הם מרגישים בודדים, ללא חברים, מנותקים, מנודים, חסרי חיים, מתנהל לא ע"י דיבור פנים אל פנים, חוויות משותפות, חיים ביחד וכיף ביחד, אלא מתנהל ע"י שיחות טלפון והתכתבות בווטסאפ, במייל, בהודעות, שבתחילה היו תכופות מידי יום, אך עכשיו מתנהלות בערך פעם ביום או אפילו בכלל לא. מדברים ים החברים הכי טובים פעם בשבוע. וזה לא כי עושים את זה בשביל הכיף, עושים את זה בעיקר כדי לא לאבד את הקרובים אליך.

הנוער יושב בבית, ואחרי יום לימודים מתיש שבו צריך לשבת רציף מול המחשב, אחאי שנגמרו הכוחות, עובר לפאלפון במיטה.
ובוכים.
כשישאלו לעזרה, יגידו להם בצדק-חברויות צריך לטפח ולשמור, תדברו בטלפון הרבה עם החברים, תשמרו על קשר רציף.
וזה מה שעשינו, זה מה שעשינו עד שנגמרו לנו כבר הכוחות. לשבת בבית שנה עם הפסקות לעיתים רחוקות של חזרה לאולפנה ולישיבה מדרדרים אותך למקומות הכי נמוכים שיש. נוער דוס וגם כזה שפחות התחילו לשוטט באתרים שבהם מסתובבים עוד כמה כאלו שלא בדיוק הכי נורמלים, רואים סדרות וסרטים בלי סוף, ומתמכרים לזה. לשגרה הזאת.
והם שקועים כבר כ"כ עמוק בייאוש שאין מה שיוציא אותם ממנו. וכשנחזור לשגרה הרגילה של בית ספר וחופש וטיולים ייקח להם הרבה זמן להתאושש. כי הם איבדו את שמחת החיים.
והפ מרגישים שאין באמת מי שיבין אותם. בני גילם מתמודדים כל אחד בדרך שלו, יש כאלו ששמחים יותר ופעלתניים יותר ויש כאלו שנבלו לגמרי. מתו מבפנים.
בנוסף לכל זה צריך להחזיק מעמד בלימודים כי יש בגרויות, והחיים עוד לפנינו, ואם לא נחזיק מעמד עכשיו לא נחזיק גם בעתיד.
וכל זאת בלי לציין את ההתדרדרות הרוחנית, כבר לא מתפללים 3 תפילות ביום, או אפילו שחרית, הקשר עם בורא עולם כבר לא כ"כ מחזיק, וכשמקיימים אותו הוא בלי כוונה, אלא רק אם יש לנו עןד קצת תקווה.

אז כן, הסוף כבר קצת נראה, יש חיסונים והתחלואה יורדת לאט לאט, אבל לנו ייקח הרבה זמן לקום מזה. להשתקם. להחזיר את שמחת הנעורים. את החוויות עם החברים. וזה ייקח הרבה זמן.
וזהו, שאין לנו מושג מה אפשר לעשות. אנחנו ממלאים את הזמן במשימות, אנחנו מנסים לשמור על קשר, אבל..אנחנו מתים מבפנים.

ויש עוד כל כך הרבה דברים שלא כתבתי, והלוואי שהדברים האלו יבואו מלב פתוח ללב פתוח. שיבינו אותנו עוד קצת, שיבינו.
וואי ממששאנונימי (3)

אין לי כח לבגרויות האלהבוכה

וואו, כואב לקרואארץ השוקולדאחרונה
א. תודה ששיתפת.
ב. אנשים יודעים ומנסים להבין.
ג. יש לי מה להעיר בנושא בהרחבה, בלי נדר בהמשך.

מאחל רק טוב וכל הכבוד על הנסיונות להתמודד👏
תופעות לוואי של קורונהאנונימי (פותח)

לא ממש נקרא חולה אבל עדיין...

הייתה לי קורונה, ב"ה עברתי אותה בסדר גמור (בלי תסמינים) אבל מאז, כבר כמעט חצי שנה שסובלת מתופעות לוואי.

עייפות מטורפת, קשיי נשימה במאמץ, נשירת שיער וחוסר תיאבון מטורף. (אני יכולה לחיות יום שלם על צלוחית קטנה של פירה או משו בסגנון, או להיזכר באזור 17:00 שלא אכלתי כלום מהבוקר. אמנם כולם אומרים לי שלפחות אני מרזה אז זה טוב אבל זה ממש לא טוב כי כמה פעמים כבר התחלתי לראות שחור בעיניים והרגשתי שאני עוד שנייה מתעלפת בגלל חוסר אוכל..)

 

אני מנסה מאד שזה לא יפריע לי ביומיום אבל לצערי אני בקושי מתפקדת עם זה. גם עבודות קטנות לאולפנה אני לא עושה כי כל זה משפיע לי מלאאא על חוסר מוטיבציה.

בגלל שבמהלך היום אני לא מתפקדת אני נכנסת כל לילה לדיכאון עמוק.

למישו יש רעיון מה אני יכולה לעשות?

מקפיצה לךאהבת ישראל!!
תרגישי טוב!!

אולי לעשות בדיקת דם לויטמינים?
..אנונימי (פותח)
תודה רבה!!
עשיתי בדיקת דם אבל בגלל שאני ממש בגבול עם כמות הברזל בדם אני לא יכולה לקחת כדורי ברזל וכו…

בדקתי לפני חודש וחצי ומאז זה רק החמיר, אולי אבדוק עוד פעם..
תבדקי שוב. כדאיאהבת ישראל!!
אולי גם את המאגרים ברזל, פריטין וכזה..
לא מדי מבינה בזה, אבל כדאי לבדוק גם אותם ולא רק המוגלובין. תרגישי טוב!!
רפואה שלימהאיש השקים
שלב ראשון לפנות לרופא אם לא עשית את זה עדיין
וואי וואי, רק רציתי לאחל רפואה שלמהארץ השוקולד
מתפלל לרפואתך ושיהיו לך והמשפחה כחות להתמודד.

תודה רבה!! אמן!!אנונימי (פותח)
הי פרח-אש

אומנם פחות מלך טבל גם לי נשארו העייפות וחוסר תפקוד מהקורונה להרבה זמן 

 

התחלתי לפני שבועיים לקחת וויטמינים ועשה שינויי עצום 

 

מקווה שתמצאי מה שיעשה לך טוב ותרגישי טוב

..אנונימי (פותח)

איזה כיף שעזר לך הוויטמינים..

בעיקרון רציתי לקחת אבל הרופאה אמרה לי שלא, לא יודעת למה..

לפני כמה זמן היה לך?

ראש השנה בערךפרח-אש


אה ולא שאלתי רופאה רק לקחתי מולטי ויטמין עם כלמיני ויטמיניםפרח-אש

שנועד לחזק וכתוסף תזונה לא משהו שדורש מרשם 

 

אני לא יודת אם זה נכון לך 

...אנונימי (פותח)

בסופו של דבר לי הרופאה אמרה שלא לקחת ויטמינים אז השאלה אם ויטמינים בלי מרשם יהיו לי טובים או לא...

אני לא רופאה לכן היה חשובלי לרשום שלא התייעצתיפרח-אשאחרונה
עם רופאה
..אנונימי (פותח)
אני יודעת,אני יודעת שזאת רק המחלה שלה.אבל עדיין קשה לי.קשה לי כי פעם היא הייתה ככה ועכשיו היא ככה.והרופאים אומרים שאי אפשר להתרפא.אפשר שהמצב יהיה יותר טוב או יותר גרוע אבל לצאת מזה אי אפשר.וזה קשה.וזה כואב לי.במיוחד כי היא אמא שלי.ואמא זה אדם שמקבלים ממנו אהבה,שמסכימים לקבל אהבה.ולא.קשה לי לקבל את האהבה הזאת ממנה.למרות שזה רק המחלה ולמרות שיש לה עוד המון חלקים בתוכה.זה קשה.זה כואב.ואף אחד לא מבין אותי.כל הזמן אומרים שאנלא בסדר שככה מרגישה.כל הזמן שופטים.חסר לי פה אהבה.חסר לי.וכולם אופטימים כאלו ואומרים שזה לא כזה נורא והכל בסדר והיא מתפקדת.ואז מה.נכון שהיא מתפקדת.אבל לא כמו פעם.אני עושה לעצמי כביסה,והיא עושה את ההכי בסיסי בבית ומתלוננת שאף אחד לא עוזר לה והיא מותשת(כי הכדורים גם מעייפים,וזה קשור..)ובאמת שכולם עוזרים לה.זה קשה לי.מעייף אותי.היא גם לא מדברת לעניין ואוף קשה לי לקבל אותה.הייתי רוצה אמא בלי מחלת נפש.
בקיצור,אמא עם מאניה דפרסיה(יותר דפרסיה) עם שילוב של פסיכוזה.
אין לי כבר כוחות יותר להתמודד עם הכל.המחלה הזאת שלה גדולה עליי.


(הייתי צכה לפרוק)
..אנונימי (פותח)
אגב יש פה מישי שמתמודדת עם אמא או אבא שיש לה/לה מחלת נפש?
כןאנונימי (3)
אמא עם מאניה דיפרסיה

באלי לשלוח לך כזה חיבוק ענק! באמת!!!
ואת הכי צודקת בעולם שאת מרגישה שזה גדול עלייך וקשה לך לקבל אהבה ממנה.
כי זהו, זה נראה שאמא תמיד תהיה 'אמא עם מחלה' וזה עבודה ללמוד לנתק.
כשאני גיליתי שאמא שלי חולה..וואו.. היה קשה. ממש. מליון דברים ביחד. כשהכל נרגע אמרתי שאני רוצה טיפול מקצועי לעבד את זה.
לקח זמן, עד שהתחלתי...... אבל הזמן שעבר והטיפול (כשהתחלתי...) נתנו לי המון.
אוף באלי לשלוח לך חיבוק ענק ענק כי הוא הכי מגיע לך בעולם!!
ואם באלך לדבר קצת ולפרוק את הכי מוזמנת שבעולם! אפשר לבקש מהמנהלים שיקשרו בינינו..
מלא כוחות מכאן!
מגיע לך להרגיש הכי טוב שיש, למרות ואולי דווקא בגלל האתגר הגדול הזה!!❤️❤️

אה, והכי ממליצה בעולם לשתף.. לא צריך את כל העולם. וגם ככה זה מאתגר... אני אחרי הרבה הרבה זמן שיתפתי לאט לאט דמות מבוגרת שעזרה לי בהכל. צריך למצוא את הדמות הנכונה וזה לא תמיד פשוט, אבל אם יש לך כתובת כזו... (וגם אם אין, תדעי שזה בסדר. באמת באמת!)
באלי לשלוח לך ים של אהבה!
וואי איזה מותק את.אנונימי (פותח)

תודה על התגובה המחממת.

וואי אם אדבר איתך זה ממש יעשה טוב והזדהות כזאתי.תודה שאת מאפשרת.לאיזה מנהל פונים?

לא הייתי כאן כמה זמן..אנונימי (3)
אם זה בסדר מצידך, אפשר לפנות ל @ארץ השוקולד נראלי הוא ישמח לעזור
אשמח לעזורארץ השוקולד
אם הכוונה שאת מוכנה שאקשר ביניכם, אצטרך שתפני אליי גם

וכל הכבוד

שיהיו לכם רוב כחות בבריאות וטוב
..אנונימי (פותח)

כן,אשמח ממש שתקשר בינינו.תודה ענקית.

 

 

הלוואי.

אני צריך שתפני אלי כדי שאקשרארץ השוקולד
אין לי דרך לדעת מי את מכתיבה כאן בפורום כאנונימי
אה אה הבנתי.אוקיי.כותבת לך בשיחות אישיות.אנונימי (פותח)


מעולהארץ השוקולדאחרונה
תהי חזקהאיש השקים
אולי שווה ללכת להתייעצות אישית איך להתמודד נכון
וואי, ממש קשהארץ השוקולד
שולח המון כחות ומעריך את העמידה שלך💪👏

מתפלל לרפואתה ולכך שלך ולכל המשפחה יהיה כחות להתמודד עם מה שצריך.
באהדה ובהזדהות...שמינייייייסט

מנסיון כואב קצת של קשר מקרטע עם אמא... זה כואב מאוד. חתיכת התמודדות...

אבל, דווקא בגלל שכל כך קשה, מובן ממילא שיש כאן נשמה שיש לה כוח כל גדול להתמודד עם הבעיות האלה ולצמוח מהם...

אלא שהנשמה הנפלאה הנ"ל מלאה באנשים שמשכיחים ממנה כמה היא נפלאה וממילא נשכחה ממנה גם הדרך איך להתמודד ולצמוח...

אני אמנם לא מספיק מומחה בתחום אבל ישנו ספר נפלא הנקרא "משיבת נפש" (יש אותו גם באינטרנט) שמלמד באופן יסודי את אומנות ההישרדות והצמיחה מתוך כל המשברים האפשריים...

אם תוכלי ללמוד אותו, לדעתי ומנסיוני יערב לך לנצח...

בהצלחה. 

..אנונימי (פותח)

תודה לכולם על התגובות.זה ממש עושה טוב בפנים שאתם איתי מרחוק ומעודדים.

מחפשת המלצה לפסיכולוג/מטפלעזרה קטנה

גבר או אישה, שעובד בשיתוף עם כללית, באיזור הדרום-מרכז (באר שבע, אשקלון..)

יעזור לי.

מישהו שעוסק בתחום של טראומות (והפרעות אכילה אבל לא קריטי)

אשמח גם בפרטי

תודה רבה

כל הכבוד על הרצון להשקיע בהתמודדותארץ השוקולד
מעריך


והמון בהצלחה וכחות בהתמודדות.

לדעתי רצה לאש פרסמה פעם שרשור בנושא, אחפש בהמשך
הנה, זה בטח מכיל מידע שיעזורארץ השוקולדאחרונה