פורום קהילת חולים ומשפחותיהם (עמוד 6)

כמה דברים:
1. באמת התמודדויות לא פשוטות ומובן שכואב לך.
2. אתפלל לרפואתה ומתפלל שיהיו לכם כוחות ושהמצב באופן כללי ישתפר.
3. ממליץ לחפש חברה במציאות שניתן לשוחח איתה על כל הקשיים הללו כדי להוריד מהקושי הנפשי.

שולח כחות ומתפלל לרפואת אמא שלך בתוך שאר חולי ישראל

בס"ד

אמא חולה בבית זה אתגר קשה מאד.
אין לי הרבה עצות, אנחנו לא התמודדנו עם זה מדהים, אבל מקווה שתמצאו את הכוחות שבטוח יש בכם כדי לעבור את זה בע"ה.

ב"הצלחה רבה ורפואה שלמה בע"ה!

אתה יכול לפרסם כאן ואו לפנות באישי בשמחה אני ישתדל לעזור!

ממש קשה... איתך בלב.. רפואה שלמה!!
תזכור תמיד שהקב"ה איתך!!
והוא הוא לא היהי מעמיד אותך בניסיון שלא תוכל לעמוד בו, יש בך את הכוחות להתמודד!! גם ובעיקר שקשה, תזכור שיש לך תמיד את ה'! תדבר איתו, תשאל אותו ותבכה איתו!!
אם מרגיש לך בנוח תשתף חבר קרוב או קרוב משפחה❤
אתה תעבור את זה!! ורק תתחזק ותצמח! המון בהצלחה!!

אם לא היית מאמינה לא היית מרגישה תחושות כאלו, גם כעס זה קשר, גם שנאה זה אמונה
אם לא היית מאמינה לא היה כואב לך כ"כ שאת מרוחקת ושההתמודדות הזאת לא הגיעה משום מקום אלא ממישהו שאוהב אותך אבל לכאורה נהנה להכאיב לך

אני מאוד מאוד מבינה אותך, הייתי שם, וגם היום, כשב"ה טוב יותר אני מתקשה לקבל את זה שהוא עושה לנו רע, כן, זה קשה ולא ברור, הרי הוא כל יכול אז למה לעשות ככה??

אני הבנתי (בעזרת הפסיכולוגית שלי) שלא לכל דבר נצליח למצוא ץשובות שמניחות את דעתינו ולפעמים הדרך הטובה ביותר היא להבין שלא נבין, להניח את זה בצד, ולהתמקד ב"מה אני עושה עם זה" ולא ב"למה הוא עושה לי את זה"

זה או שאני חושבת שיש בו צד רע ומניחה בצד את הניסיון להבין למה או שאני חושבת שהוא טוב מוחלט ומניחה בצד את הניסיון להבין את חוסר ההיגיון הלוגי שבהנחה הזאת

בהצלחה אהובה, מקווה שאת מטפלת בעצמך ❤️❤️❤️

דברה עם הרב זמיר כהן מערכים והכל הסתדר לה,

מומלץ להיכנס לאתר שלו ולדבר אתו, בהצלחה רבה לך.

ולא רק שוקעת בתסכול. בעזרת ה' את עוד תצאי מזה ותראי טוב. שתי נקודות שחשבתי: א. ה' ברא אותנו עם רגשות, וכשכואב לנו אנחנו צועקים, גם כשאנחנו יודעים שהכאב הוא לטובתנו. זה שאנחנו מרגישים רע ומתוסכלים זה לא סתירה לזה שאנחנו מאמינים שמה שה' עושה זה טוב. וזה הכי טבעי בעולם. זה שצריך לברך על הרעה, ומי שמקבל יסורים בשמחה זה מעלה גדולה, זה עדיין לא אומר למחוק את הרגשות. ב. יש לנו את הבחירה מה לעשות עם הרגשות שלנו. היום ראיתי סיפור שמספר מישהו שגדל בגוש קטיף, שבהיותו ילד בן 12 בתקופה של הפיגועים הקשים נחשף לפיגוע מזעזע שבו נרצחה משפחה, וברגע שהגיע הביתה הלך לבית הכנסת פתח את ארון הקודש וצעק עד מתי. אחרי שנים נפגש עם בחור מהגוש שירד מהדרך והבחור סיפר לו שמאותו פיגוע הוא איבד את האמונה. רואים שכל אחד לקח את הרגש למקום אחר.

אני עושה את זה ממש עוזר לי

כל כך מזדהה איתך, בינינו למי אין כאב בחיים? קודם כל שולחת לך חיבוק חם,
תפסת אותי בסיטואציה כל כך מורכבת של חולי במשפחה של אדם קרוב אתמול רציתי כל כך להתרענן אז יצאנו כל המשפחה לשופינג אתמול ובדיוק שכחנו את כרטיסי האשראי מבין הכרטיסים הבאנו כרטיס שבדיוק עבר את המסגרת.. ובחזור הרכב נתקע כל דקה..
אבל יכולנו להסתכל על כל זה ולהגיד אוף למה? עד שאנחנו יוצאים ומתאווררים , אפילו להתאורר אסור? ולהיכנס לעצבות מה שקרה זה שהתחלנו לשיר "לא הכל טוב אבל הכל לטובה" (תודה רבה אודי דוידי על השיר המהמם והמעצים הזה)
לא הייתי מגיבה ככה לולא הייתי שומעת הרצאות של הרב זאיד, כמה הוא מחזק, כל הרצאה שלו בנושא של אמונה , שמענו נראה לי כל הרצאה אפשרית שלו ביוטיוב,
אבל יחד עם זאת ידעתי שכתוב "אין יסורים בלא עוון" וחשבתי טוב טוב למה זה קרה (והגעתי למסקנה שבגלל שזה בא על חשבון הכולל של בעלי) אז לפי דעתי כל אדם שמקבל כאב - יסורים צריך קודם כל להסתכל על הטוב שבתוך הרע , זה כמובן מלא עבודה עצמית כל הזמן, הרבה עליות ומורדות, דבר שני להודות על הרעה כמו שמודים על הטובה, זה כמובן קשה עד לפעמים בלתי אפשרי אבל אחרי זה יש הרגשה טובה, אחרי הכל אנחנו הילדים של הקב"ה והוא טוב ורוצה רק להיטיב ואם זה בא עליי זה כדי לנקות אותי מחטאים ולעורר אותי לתשובה ודווקא במקום להתרחק הרגשתי כל כך קרובה ושהוא עוטף אותי ואומר לי לא רציתי להביא עלייך את זה אבל זה בשבילך זה לטובתך אני כל כך אוהב אותך ואפצה אותך על זה, זה המון לחכות לרגע הפיצוי אבל הוא יגיע, דבר שלישי זה לשיר שירה עושה טוב על הלב ויש שירים עם כל כך משמעות כמו שהזכרתי לעיל או כמו "כל העולם כולו גשר צר מאוד" יש מלא תמצאי שיר שאת מתחברת אליו וברגעי משבר תשירי אותו, דבר רביעי זה לבקש בקשה בזכות ההתבגרות, כן כמובן, לנצל את הרגע ולבקש בקשה בזכות ההתגברות שלי אבא שתשלח רפואה שלמה .. שאמצא עבודה... שכל דבר שאת צריכה תבקשי, קודם כל הוא אבא שלנו ותמיד אפשר לדבר איתו על אחת כמה וכמה אם עשיתי לו נחת רוח אז הוא ירצה לפנק אותנו, יש לי דוגמא לזה לפני שנים מוכר בחנות העליב אותי וצעק עליי מקרה לא נעים בכלל במקום הומה אדם לא החזרתי לו והלכתי משם ואמרתי להשם שאני מוחלת למוכר הזה בלב שלם והתפללתי וביקשתי באותו רגע שאמצא את הזיווג שלי במהרה בלי ייסורים וזה עוד לפני שהתחלתי לצאת.. והתחתנתי עם הראשון שיצאתי.. אני בטוחה שזה בזכות זה (הנעלבים ואינם עולבים) זה עם הרבה עבודה ויכולה להגיד לך שנפלתי מלא פעמים למרה שחורה - עצבות - דיכאון, אבל שבע יפול צדיק וקם, שומעים מלא הרצאות וכל מה שכתבתי אני אומרת לעצמי ודבר חמישי לחייך, אוהבת הרבה בשם אהבת ישראל ומאחלת לך לראות את הטוב שברע כי יש הרבה יסורים וכאב אז במקום לשקוע בבוץ ולהיות מסוגר בחושך ולחשוב שהכל רע עדיף לחפש את הנקודות אור כמו ב nightmare ובסוף להגיע לאור גדול ולחיות את החיים בשמחה ⁦❣️⁩

כתבתי ולא הסתכלתי על הכותרת עכשיו אני עוד יותר מזדהה ...(קהילת חולים למשפחותיהם) גם בעניין הזה יש לי להרחיב ... אבל לא רוצה שיזהו אותי אז אגיד מלמעלה, קרוב במשפחה הקרובה שלי חולה וכימוטרפי וכל הייסורי תופת האלה, אם זה קשור למחלה מייעצת לך לראות את הסרטון של ג׳ני טוקובר ביוטיוב דברים שטובים במחלה, מאוד חיזק אותי, אם זה משהו אחר מזדהה עם הכאב ומייעצת לך שוב לראות את הטוב שברע עד כמה שזה קשה וזה קשה..

קרוב במשפחה המצומצמת..
וכל כאב שלו זה כאב שלי

אני לא יודע להסביר איך אני מתמודד אבל הכאב חושף רבדים מורכבים ועמוקים יותר. התורה מדברת על הייסורים כדבר מזכך וזה נכון

כשכואב לנו ויש דברים קשים אז אנחנו בעיקר רואים את הקושי, שזה תופעה הגיונית סך הכל. עם זאת, עלינו להפנים שיש לנו הרבה טוב וכדאי לזכור זאת.
וכך עם כל הכעס על מה שחסר ומה שרע, יש דברים שראוי שנכיר עליהם טוב ונאמין בה' שנותן לנו את הטוב שיש.
וכדברי איוב "את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל"
אני חושב שזו אמירה חדה מאוד ונכונה, יש הרבה טוב שעליו אנחנו שואלים ומוכנים לקבל לצערנו יש גם רע, אבל גם אותו נקבל.

לא מכיר תשובות למה יש כ"כ הרבה כאב, אבל אני לא מבין הכל ופשוט מקבל שעלי לנסות עם מה שיש ומפנים שלצערי לא הכל טוב.

שולח כחות ומעריך ממש את החיפוש והשאלה👏

בס"ד

 

 

זה לא קל מה שאת עוברת וקודם כל, כל הכבוד לך שאת לא מפסיקה לרצות להאמין!! ולא מפסיקה לחפש.

זכור לי שרבנו כותב שעלולים להיות רגעים בחיים שבהם קשה להאמין , והמטרה באותם רגעים זה להיזהר מאוד מאוד לא להתייאש חס ושלום, אלא המטרה באותם זמנים זה לא להפסיק לחפש!! עזבי את המצב של האמונה שלך , כרגע המטרה שלך זה לחפש ולהבטיח לעצמך להמשיך לחפש את ה' ואת טובו ואת האמונה בו על אף ואולי דווקא מתוך כל הקושי.

ואני דיי בטוח שיהיו לך רגעי משבר, אך המטרה היא לא להתייאש מהם חלילה , אלא להבין שה' הביא אותך אליהם והם חלק מהדרך שלך! ואת צריכה באותם רגעים רק להמשיך לחפש!! להתבודד אפילו 5 דקות מכל הלב או אפילו בלי שום רגש ("אבא בבקשה תעזור לי להאמין בך בבקשה!!) , להמשיך לשאול ולבקש עזרה ממי שעבר מקרה או מקרים דומים , להמשיך לנסות להתבונן בכל הטוב שיש לך! להמשיך לנסות למצוא מקורות וללמוד אמונה שתעזור לך! שוב ושוב ושוב! להתחיל כל פעם מחדש!!!

בוודאי (ואת זה מבטיח רבנו) אם תנהגי כך אז גם בעז"ה עוד תחזרי לאמונה שהייתה לך ואף אולי יותר ממנה.

 

אל תפחדי לתת לעצמך להרגיש את הכאב או לחוות את הקושי , תכירי בו , אל תשקרי לעצמך שהוא לא קיים.

אלא בעיניים מפוקחות ובאמונה תמימה שכל מי שיתעקש לבסוף ימצא , תמשיכי להתעקש , תמשיכי לברר , תמשיכי לחפש.

 

אגיד לך בכנות , שאני מסתכל בחיי הקטנים על כל הרגעים שבהם ביקשתי דברים וקיבלתי אותם בצורת נס וה' הושיע אותי מיד מהצרה , האמונה שלי לא גדלה באותה מידה כמו אותם רגעים קשים שבהם לא וויתרתי , בחסדי ה' כמובן , לא הפסקתי לרצות! לא הפסקתי לנסות למצוא אפילו ניצוץ קל שבקלים של תקווה , של טוב שה' עושה איתי. של ***לרצות*** להאמין באמונה שלמה שה' יתברך טוב ולרצות באמת לאהוב אותו!!

 

ואני לפעמים הזכרתי לעצמי, שרואים בתורה הקדושה בספר דור המדבר , שדור המדבר אע"פ כל הניסים שה' עשה להם חטאו בחטאים של קטנות אמונה , חוסר אמונה שה' יכול לנצח את יושבי הארץ , חוסר אמונה שה' יכול להוציא להם מים וכו'

כלומר וזה כלומר חשוב!! הניסים לא הגדילו את אמונתם בצורה מספיק גדולה!!!

אז מה כן??

על עצמי אני הקטן , יכול להגיד לך שדווקא אם במצבים האלה שבהם באמת לא מבינים , מסתכלים על השמיים ואומרים "טאטי , אני באמת לא מבין וקשה לי להאמין בטובך ולשמוח למרות כל הקושי! אבל מצד שני אני יודע שאני "כזה" קטן לעומתך , ואני כלום לעומת חכמתך והפאר שלך שמתגלה בעולם וביצירה ובטבע. אני שותק ומבין שאני לא מבין" ומפה המחשבה נגמרת ורק אמונה תמימה ו"פשוטה" שזה טוב!! ותקווה שבאמת סוף כל סוף גם יהיה טוב , וגם אם לא יהיה טוב כפי שרציתי בוודאי שזה טוב עבורי.

דווקא במצבים האלה של החלטה להמשיך להאמין בטוב ה' ולהמשיך לחפש!!! ולקבל בהכנעה את מה שקורה אפילו שלא מבינים ולא רואים ישועה , דווקא המצבים האלה כן בונים (לאט לאט , לא לעמוד עם סטופר) אמונה אמיתית.

 

לגבי ספרים, ממליץ לך לנסות את

בגן האמונה

או

בשדי יער

 

שה' ישלח לך כל טוב. שמחה רפואה ואושר.

והכי חשוב אמונה שאחרי הקושי שום דבר לא יוכל לקחת לך ותלווה אותך כל החיים.

 

 

אהובה.

איזה נשמה גבוהה יש לך.

מרגישים את זה בין המילים.

את פשוט ענקית. גיבורה.

ואני רוצה לשתף אותך במסקנה שהיום! כן, היום התחדדה לי-

שטוב, לא בהכרח צריך להיות נעים, נחמד, כייף, וקל.

לא!. הטוב, לפעמים מגיע אלינו עטוף בעטיפות של כאב, של חולשה.

הוא עטוף, אבל הוא עדיין טוב! צריך לקלף לאט לאט. לעבור בתוך הקושי.

בתוך הכאב. ואז לחוות את הטוב.

מסכימה איתך, זה קשה, זה שורף, זה גומר,

הדבר הכי קשה בעולם זה להרגיש רחוקה מאבא שבשמים.

הכי קשה בעולם!!!!

אנחנו פה בעולם, הקב"ה שהוא אבא רחמן הוא מטיב לנו. וכל רצונו שיהיה לנו טוב.

לפעמים הדרך להגיע לטוב הזה היא כאב, היא לעבור דרך הכאב, לצלול לתוכו.

ואני כותבת לך ויש לי דמעות בעיניים. כי אני כותבת ומחזקת גם את עצמי.

צריך לזכור שמותר לנו להיות חלשים, להיות חלשים ולהחזיק ביד של אבא, להשען עליו,

לומר לו: אבא- זה שלך! אני שלך! אתה בראת אותי. אתה יצרת את הקושי. 

אני חלשה עכשיו, כואב לי, קשה לי, אני מרגישה לבד, תהיה איתי, בפנים. שלא רגיש לבד.

אותיות "לבד" זה "לב" ד'- כשאת מרגישה לבד תזכרי שד' נמצא בתוך הלב שלך. רואה את הקושי והלבד שלך.

ומצא איתך שם, ביחד. את לא לבד.

שולחת לך חיבוק ענק.

תהי חזקה, השם איתך גם כשאת מרגישה רחוקה. דברי איתן על הקושי, על הכאב, על תחושת הניתוק, פשוט תספרי לו.

את יכולה גם לכתוב אם זה יותר קל לך.

באהבה גדולה.

 

 

 

 

ראיתי פירוש ממש יפה (לא זוכרת מי אמר אותו) ששואל- איך זה מסתדר הפסוק "גם כי אלך בגי צלמוות לא אירע רע כי אתה עימדי"? 

אז הוא עונה שכאשר קשה בחיים אז מרגישים הכי מושגחים ולא מופקרים בעולם- ה' כיוון את זה דווקא שזה יקרא לך. אז למה הוא עושה את זה? את זה כבר צריך לגלות. 

אותי זה מאוד חיזק הפירוש הזה.

באופן אישי אני דווקא מצליחה (אולי) לגלות למה ה' הביא לי את כל הנסיון הזה. אני מרגישה שזה כמו לעבד ברזל- שרוצים שברזל יהיה בצורה מסויימת צריך לחמם אותו ולהכות בו. אני בהחלט מרגישה שדווקא המחלה הביאה אותי (מבחינת ההתנהגות והרגשות) למקומות הרבה יותר טובים. אני חושבת על עצמי לפני המחלה ולא מאמינה שככה התנהגתי

קרוב השם לנשברי לב! אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים בפרט עכשיו בזמן הזה שהקבה דורש מאינו משהו אנחנו רק צריכים לפתוח עינים לכעוס על הקבה חלילה זו לא ההגדרה על כל נשימה תהלל קה זה טעות קשה וזה ההסתרה שבתוך ההסתרה בבדאי שכאן נמצא השם יתברך חייבים לפתןח עינים! בערכה!

על פי רבי נחמן ויש לזה הרבה שורשים בחכמת הקבלה עיקר העבודה בדור הגאולה היא- להתחזק באמונה! אם כן ברור שדווקא בדור הזה יהיו את הנסיונות הכי קשים והכי כואבים...

ואני מודיע לך בשם רבותיי הקדושים שהקב"ה כואב את הכאב שלך ונמצא איתך בתוך הסבל לגמרי שנא' "בכל צרתם לו צר"!

ולכן ועל זה אמר רבי נחמן "ייאוש הינו הזיה גמורה. אין שום סיבה רצינית להתייאש מכיוון שלכל מקום שתיפול- ה' נמצא איתך! ועוד יותר הוא שולח לך כאלה מדריכים שיש להם כאלה עצות לעזור ובבא הזמן ועם חיפוש תוכל לגלות אותם"

ועוד דרשו הדורשים "אם אסק שמיים" בעליה כשהכל טוב "שם אתה" ה' נמצא יחסית רחוק אולם "ואציעה שאול" במצבים הקשים על זה נאמר "הנך" כלומר נמצא כל כך קרוב... הנה אתה. וואו.

אני גם עברתי תהליך מיוחד בנבכי הייאוש עד שהתחלתי לחשוף את האמת ואני עדיין בדרך. מוזמנת להצטרף. 

איך מצטרפים? ישנה ישיבה מיוחדת, וירטואלית, שייסד לפני כמאתיים שנה רבי נחמן מברסלב והיא נקראת "ישיבת האמונה" ובה מתעסקים אך ורק באמונה (ובשמחה שהיא סעיף של אותה אמונה) אז איך מתקבלים?

דבר ראשון רוצים. דבר שני מנסים לעיין כמה שאפשר בתורתו של רבי נחמן שמלמדת שמחה ואמונה.

אם את מעוניינת ורוצה עוד פרטים מוזמנת לפנות או בפרטי או כאן איך שנוח.

בהצלחה.

כואב ממש לקרוא. 

ובטח לחוות ולחיות כל כך הרבה יותר.

 

אולי.

אולי כשכואב לנו קשה לנו לראות את הנכון והטוב.

כי כואב.

והכאב מכהה הכל.

התחושות, המציאות, אני.

הכל נעלם תחת ענני כאב סמיכים.

 

אולי אז אנחנו צריכים רק לרצות.

לא לרצות ממש.

אלא לרצות לרצות.

לרצות הכי חזק שנוכל,

 

שיהיה בנו רצון להאמין,

להאמין שהכל באמת לגמרי לטובה.

 

לרצות שיהיה בנו רצון להתקרב אליו,

כי קצת איבדנו את הטבעיות

עם כל הסחרחורות שהכאב העלה בנו.

 

לרצות שיהיה בנו רצון

שיפתח ה' יתברך את לבנו ועינינו,

ונראה שנית איך הכל מובן וטוב ויפה,

ולא מבולבל ורע ושחור.

 

ולפעמים גם חברה טובה יכולה

לחדש בנו את ניצוץ הרצון.

הרבה אור וטוב.

 

תודה

מחזק בהחלט.

מילים פשוטות ויפות.

 

הבנתי שכשבועיים-שלושה,
חשוב מאד מאד שבימים הראשונים יכולה להיות רגרסיה...
כדאי להיות במעקב כלשהו

אתפלל

אוזניות? פק"ל?
פשמינה אם זה הסגנון שלו...

אולי שווה לשאול את אמא שלו או אחים/ חברים אם יש להם רעיון...

כל הכבוד על החשיבה על האחר👏👏👏

אז אם דמות מהקבוצה יוצרת איתכם קשר, שימו לב לא לדבר על דברים אישיים מדי.
קל וחומר כשלא מכירים אנשים באופן מציאותי, וגם אם מכירים, זהירות זה תמיד טוב.

מזמור, שתמיד תכתוב יפה ושהכתיבה תעשה רק טוב

לחוששים מאווטינג- קחו בחשבון שאינלי (או לכל אחד אחר)
מושג מי מצטרף ומתי ובטח שלא לקשר זאת לאנשים ספציפים

ואת יכולה לקרוא לי כפיר😅

מה הקשר?
מספר זה מסגיר מי אתם במציאות, ללא קשר לקישור לערוץ.
מזכיר פשוט שבווטסאפ חשוב להיזהר גם מחשיפה רגשית.

לא חושב שאת אחות גרועה, עובדה שכואב לך.

לפעמים אנחנו עושים טעויות כי אנחנו לא יודעים איך להתייחס נכון, אבל ניתן לתקן.
מאמין שאת מסוגלת לתקן את היחסים, ותזכרי שההתמודדות עם הכל לפעמים מעבר ליכולותייך וההשקעה שאת מסוגלת ראוי להערכה.

שולח המון כחות ומתפלל לרפואתה ושיהיו לה, לך ולכל המשפחה הכוחות להתמודד

בס"ד

 

ראוי גם להזכיר שבקופות החולים יש שירות פסיכולוגי מוזל עם פסיכולוגים מקצועיים ומוסמכים. מי שצריך עזרה ארוכה ועמוקה יותר מומלץ מאד להתחיל את התהליך בקופות החולים.

בס"ד

 

במרכזים לבריאות הנפש זה חינמי אבל ראוי גם לציין שההמתנה שם ארוכה מאד [אני הייתי שם באינטייק והם חזרו אלי שנה אחרי כשכבר הייתי באוניברסיטה והתחלתי שם טיפול].

ולא היה לה רשימת המתנה בכלל. אולי המתנה של שבועיים.
כנראה תלוי איזור.

בס"ד

בכל מקרה זה לקחת סיכון במרכזים כאלה.
יש שירות של פסיכולוגים שאפשר לבחור מהם במחיר מאד מוזל. היתרון הוא שאפשר גם לברר עליהם...

נתפלל

לא חושב שזה מפריע

אני🙄

בס"ד

רפואה שלמה בע"ה

ממש מעצבן כשזה קורה...

ליבי איתך.

הצעות טכניות:
לקרוא או לראות משהו קליל כדי לא לחשוב על הכאב, אולי גם יעזור להירדם.
לחילופין, להחליט שפשוט נשארים ערים בלילה ומספיקים משהו.

ובנוסף, לפנות לרופא ולנסות להבין איך ניתן לטפל בזה, כאבי בטן שלא נותנים לישון מעידים על בעיה אבל אפשר לטפל בה או לשפר את המצב, ושווה לנסות לדעתי.

שולח כחות ומתפלל שתרגיש טוב יחד עם כל חולי ישראל.

נרדמת בסוף?

זה לאו דווקא כאבים, זה גם אי נוחות מאוד גדולה עד כדי כך שהיא מעירה אותי מוקדם בבוקר (ב3 או 4 בלילה) ובגלל שזה קורה כל יום אז אמרתי שלפחות דבר אחד טוב יוצא מזה, אני גם ככה ער אז אני הולך למניין ותיקין

חושבים שזה (כנראה) מעי רגיז

תודה ואכי"ר

אתמול בלילה כששאלתי את השאלה ישנתי בדיוק 3 דקות בסוף נרדמתי מ12 בצהריים עד הערב 19 בערך
אבל זה קורה כל יום שאני ישן קצר או לא נרדם בכלל ואני אח"כ נרדם בצהריים/אחה"צ עד שעות הערב המוקדמות/המאוחרות. וזה מחרפןן!!!!! כשכולם ישנים אני ער וכשכולם ערים אני ישן

כל הכבוד, אם כי מאחל ומתפלל שתרגיש טוב יותר

יש מצב שמעי רגיז מושפע מהדברים שאתה אוכל? או מהלחץ סביבך, ואם כן אולי ניתן לשפר את המצב עם התנהלות קצת אחרת. מוזמן לאישי בשמחה

יש לי חבר עם מעי רגיז שמצליח להתקדם בתוכנית מצטיינים בלימודיו באוניברסיטה, אז דע לך שזה לא ימנע ממך להצליח במה שתרצה.

שולח כחות להתמודד

משתתפים בפורום אנשים שמתמודדים בעצמם.. אולי זה יכול להועיל לך להבין יותר

ונכון כל כך שכואב נפשי הוא שקוף. וגם כשהוא נראה לעין, אנשים מתרחקים ומפחדים.

עצוב עצוב עצוב
מזדהה מאוד

שולחת כוחות

מעריך מאוד.

למה לא בכל מקום?
אנשים עם דיכאון הם עם יכולות מדהימות, אם כי לעתים קרובות קשה להם להבחין בסגולות עצמם ולכן אולי כדאי לחפש מקום בו ירגישו שמצליחים ולא מקום בו חשים שנבחנים כל הזמן על הישגיהם.

בהצלחה רבה

בס"ד

מקום שיודע להעריך, שלא רק מבקר, שיודע לפרגן. זה יכול להיות בכל תחום עבודה, פשוט צריך ליפול על הבוסים הנכונים.

ב"הצלחה

כאן זה קריטי, ולכל אדם טוב שיהיו בוסים ומקומות כאלה

כדאי למצוא תפקידים שאינם פיזים
יתר על המידה, עבודה מענינת ושכמה שפחות
חוזרת על עצמה.

אולי בודק חום בכניסה לסופרים?
אתה כמעט כל היום בישיבה...

בשביל עבודה רצינית צריך לימודים,
ושם זאת כבר באמת בעיה...

בהצלחה!

בס"ד

גם אנשים בדכאון יכולים להתפתח מקצועית בצורה טובה ולא לשמש רק כשומרים בסופר.
עם מספיק כוח רצון אפשר גם לסיים לימודים כלשהם (זה לא חייב להיות תואר, אפילו לימודי תעודה).

לגבי הפיזי- גם לא מסכימה.
לפעמים דווקא ההתרוצצות היא זאת שמכניסה אנרגיה ומסיחה את הדעת.

בהרבה מקומות לימוד יש אנשים שתפקידם לעזור ולתווך את הלימודים למי שיש לו קושי כלשהו,

מעבר לזה- אם יש הכרה מביטוח לאומי- אפשר לשבת איתם על שיקום תעסוקתי דרך סל שיקום.

 

 

 

ושוב חוזרת על מה שאמרו פה- הכי חשוב שמקום העבודה יהיה סובלני ומכיל

לא להסתיר את הקושי, אבל ביחד איתו לספר על ההתמודדות

(נניח- אני מתמודד עם דיכאון, אבל דווקא היציאה לעבודה עוזרת לי להשאר עם הראש מעל המים

או- אני סובלת מדיכאון, ויש לי תמיכה ועורף משפחתי שממש תומכים ויעזרו לי בכל מה שאצטרך כדי להצליח

או- אני מטפל בעצמי פעם בשבוע אצל פסיכולוג ובמעקב...

 

 

זו דעתי

 

הרבה הצלחה!

בס"ד

ממה שאני יודעת על סל שיקום לפעמים זה לא מתאים לכל אחד. השכר נמוך יותר, מספר העבודות מצומצם יותר והרבה פעמים אלו לא עבודות עם הרבה אחריות. עניין של כל אחד מה הוא מעדיף. לפעמים דווקא התחושה שאתה עושה משהו חשוב ומשמעותי היא טובה יותר מהמספר שעות המצומצם והיחס הטוב בסל השיקום.

יש שיקום תעסוקתי ויש תעסוקה שיקומית,

מה שכתבת נכון לגבי תעסוקה שיקומית.

 

שיקום תעסוקתי מותאם ליכולות, במקומות עבודה "רגילים" לפי המקצוע של הפונה,

והוא כולל ליווי / קאוצינג או משהו בסגנון, "מהצד" לא בתוך העבודה

נראה לי, לא בטוחה, שיש להם גם אפשרויות של לימודים עם ליווי

כושר גופני, ובעיקר כזה שסיזיפי, מוכח כמפחית דיכאון.

כמובן שלא מדובר על עבודה משעממת ושתרגיש מיותרת - כי אז הסיכוי להחזיק אותה הוא קטן.

למרות שאחרי כמה ימים של עבודה גופנית כבר מתחילים להשתחרר מההרגשה.

כי זה לא משאיר פנאי למחשבות וכאלה מה שיכול לקרות יותר בעבודה משרדית וכאלה..

מלווה תעסוקתית שעוזרת למצוא עבודה בשוק החופשי תוך ליווי ותמיכה מהצד (כמו שאמרו פה)

אני הייתי בליווי כזה ומתאימים לך עבודה שהכי תתאים לכוחות וליכולת תוך ליווי ותמיכה בכל הבעיות שצצות במקום העבודה והמלווה יכולה לדבר עם המעסיק. יש גם אפשרות שמקום העבודה לא ידע שאת/ה בליווי.

אם הוא לא יציב ולא על כדורים אז בשום מקום אבל אם הוא יציב אז במקום שלא ימהרו לפטר אותו, סופרמרקטים, ספריות ,ניקיון בתים וחדי מדרגות, אבטחה, מחסנים...
כשאי אולי גם ללמוד תוך כדי משהו אונליין, גרפיקה, תכנות, מנעולנות, השקעה בבורסה, אוניברסיטה הפתוחה, שמעתי שיש גפ קורס אינסטלציה מקוון עכשיו

מבחינת היכולת, יש.

אבל מבחינת הקושי בהתמודדות עם דיכאון, לעבוד במשהו שניתן להרגיש פה כישלון בשכיחות די גבוהה כי כולנו לא נביאים אז לא נראה לי שבחירה כזו היא חכמה

אולי גם מפעלים לואו טק כמו יצור של עוגיות, מגבות, שיווק פירות וירקות.

במסגרת סל שיקום יש יחידות של השמה בתעסוקה , שבודקים עם המתמודד מה הוא אוהב ומסייעים לו למצוא עבודה מתאימה תוך כדי ליווי וסיוע בזמן העבודה. כדאי לפנות אליהם בעזרת העובדת הסוציאלית שמטפלת במתמודד.

אהי לא הייתי בדיכאון ולא מכירה מישהי בדיכאום כךשאני לא בדיוק יודעת מה זה ואיך זה עובד אבל אני לא חושבת שזה אמור להגביל בהרבה. אבל אני חושבת שעדיף ללכת לעבוד במקום שהבוס והחברים לעבודה אנושיים ומתחשבים, ואולי גם בעבודה שפחות יש אינטרקציה עם אנשים כי לפי ההבנה שלי אם מישהו בדיכאון הוא בטח פחות רוצה להיות בסביבת אנשים שצוחקים ומדברים ביניהם ורק הוא בתוך עצמו ועצוב...

בשבילו בבוקר.

בתקופות שהיו לי יותר מורכבות העבודה בתחום שאני אוהבת הצילה אותי.
המחויבות לקום בבוקר ולהיות נוכחת ופעילה , הרימו אותי ממש.

שיש עכשיו מישהו עם מאניה דיפרסיה שמתמודד לנשיאות ארהב

לפעמים אני מייחל, מקווה
שהיה עלי איזשהו סימן,
איזה אות קין שיתייג אותי ככזה.

על אנשים עם תסמונת דאון
או סרטן לרוב רואים מיד.
אבל המחלה שלי, המחלה הארורה
איש לא מרגיש, איש לא ידע...

ואני ממשיך לסחוב אותה איתי
יום יום, שעה שעה
בערות ובחלום
בבוקר ובחשכה
אין לי כוח, אין לי כוח...

להדביק מחדש שוב את החיוך המזוייף,
ללכת שום ליום עבודה קודר,
או לדייט משמיים ללא מטרה...

ואיש לא מבין, ואיש לא מרגיש,
ואיש לא יודע.

רק אתה
לבד
עם עצמך.

ואלוהים עדי שכבר לא נשאר דבר
ואת מרגישה חלולה, מרוקנת, שפופה
כמו בלון ללא אוויר
שמשווע להצלה.

מה יהיה איתך? מה יהיה עם חייך?
הרצון הזה רק לישון כל הזמן,
ולא להתעורר לעולם...

ולכי תסבירי, ולכי תגידי
שלא נשאר דבר, ושאת כבר לא מוצאת סיפוק בכלום.
יום רודף יום
ושעה רודפת שעה
ואת הולכת ומשתגעת
עוד כאב, עוד צלקת, עוד מרדף
ללא תועלת, עוד יום שחור
שבא והולך ללא הרף.

מה יהיה איתך?
את לא יודעת, את לא עונה
לא לעצמך
ובטח שלא לה...

באמת התמודדות מאוד קשה

במקרה כזה חייבים לקבל טיפול.

חבל לסבול !!!!.  הסבל הוא איום ונורא.

יש בימינו תרופות טובות שעוזרות לצאת מהדכאון ובמקביל יש שיחות טיפוליות.

 

בס״ד

וכתבת אותם כל-כך חזק.
המילים שלך ממש הדהדו בתוכי.
הם העציבו אותי מאד.
כמה כאב, ריבונו של עולם!!!

*

הדיכאון כשלעצמו הוא גם ככה דבר כל-כך אכזרי!
וזה כאילו לא מספיק...

לא רק שאנחנו סובלים סבל שלא יתואר,
גם דברים שחולה אחר היה מקבל,
דברים שהוא היה ״זכאי״ להם,
דברים אלה -
נבצרים מאיתנו:

תמיכה
עזרה
חיזוקים
תפילות!
הבנה
התחשבות
אמפתיה...

לא שאנשים לא רוצים להיות כאן בשבילנו.
הם פשוט לא יודעים.
מסובך מדי להסביר להם.
מסוכן מדי (לפעמים) שידעו.

אז
אנחנו שומרים על
זכות השתיקה.
לטוב - ולרע.

שתיקה. הסתרה. ובדידות.

וגם מי שיודע,
מי שמצאנו את האומץ המטורף הזה לשתף אותו -
כמה הוא באמת יודע?
כמה הוא באמת מבין?

*

ניסיתי לחשוב על הדברים שכתבת.
רציתי לראות
האם אין איזשהו משהו שאפשר לומר
מעבר לכל
ההזדהות
ההבנה
ושיתוף הגורל...

בסוף כן הגיעה איזושהי מחשבה...
אולי היא תוכל לתרום לך, קצת,
אז אני כותבת לך אותה.

באינטואיציה שלי,
איפה שבודד לנו
מדי
עד כדי כך
שאנחנו כבר לא יכולים
לשאת את הבדידות הזאת יותר,

כשזה כל-כך פוצע
ונהיה עד כדי כך
בלתי נסבל
להמשיך לחיות ככה

אז -
יש כאן אות,
יש כאן סימן,
יש כאן איזושהי אינדיקציה

שהגיע הרגע
לשחרר עוד קצת שיתוף.

לחפש עוד כתובת נוספת
ולספר לה -
קצת או הרבה.

לחזור לכתובת מוכרת
ולהיפתח עוד קצת -
בגלוי
או תחת חסות האנונימיות.

בנקודת הזמן הנוכחית,
זה מה שאני הייתי עושה... עם כל הדיכאון הזה...

*

מה יהיה איתך?
מה יהיה עם חייך?

תקשיבי (תקשיב?) לי טוב
בבקשה...

בעזרת ה׳
את
תצאי
מזה!

בעזרת ה׳
יהיו
לך
חיים!

חיים שלמים!!!!!
חיים טובים!!!!
חיים מאושרים!!!!
חיים מלאי משמעות!!!!
מלאי נתינה!!!!
מלאי אור!!!!

בלי קשר
ועם קשר
למה שעברת.

למרות
ובזכות!
הדברים שעברת.

עכשיו
קשה.
קשה.
קשה.
עכשיו נורא.
עכשיו גהינום.

אני יודעת. אני באמת יודעת.

אבל בבקשה, בבקשה,
תנסי לאתר בתוכך
איזושהי נקודה זעירה של תקווה
איזושהי אופציה שאולי-אולי, זה אפשרי.
תאחזי בה בכל בכוח!!!!!!!!
כי יש בה אמת -

ענקית.




מתפללת לרפואתך (אומרת עכשיו פרק תהילים לזכותך) ושולחת לך ים של כוח ותקווה 🙏🏻

מדהים! נכון ונוגע!!

בס"ד

מצטרפת למי שאמר שאסור להישאר עם זה לבד, ממש אסור.
יש יותר אנשים בעולם שיכולים להבין משאנחנו חושבים.
יש יותר אנשים בעולם שפתוחים להכיל משאנחנו חושבים.
הכי חשוב זה למצוא את המקום הזה ולצמוח מתוכו. זאת תמיד תהיה מלחמה, אבל לפחות ננצח בכמה קרבות (בע"ה ברובם המוחלט).

הכותבת לא עם דכאון אך עם הפרעת חרדה שמלווה בתסמיני דכאון. נשואה אם זה מעודד מישהו.

 

האם למדת משהו ויש לך מקצוע מסוים?

 

יש עבודה במשרדי ממשלה שיכולה להוות מקום בטוח לעבודה.

 

אצלנו בעבודה היו כמה אנשים עם בעיות.   העבודה והאנשים סביבם החזיקו אותם מעל המים.

היו נפילות של כמה חודשים כל כמה שנים, אבל היה לאן לחזור ואנשים שתמכו.

 

תאמין ביכולת שלך.

 

הרבה הצלחה

כי חברות לא יודעות לחזות טוב את עתיד הטכנולוגיה, ויכול להיות קשה יותר להתמודד עם מצב של אבטלה וחיפוש עבודה מדי כמה שנים.

קושי נוסף יכול להיות בלימודים עם האתגר להתמודד לפעמים עם ציון נכשל

בס''ד

 

אני לא יודעת מה מצבך בדיוק

אבל אם אתה (את?) מדבר על למצוא עבודה,

נשמע שאתה במקום שמסוגל לעבוד (לפחות ברמה מסוימת)

וזה כבר דבר יקר מאד-מאד-מאד!

 

הרצון הזה לעבוד למרות הכל

הוא גם מתנה -

וגם פרי של גבורה פנימית,

איזושהי נקודה שלא מוותרת, למרות הכל.

אז מגיעה לך על זה טפיחה גדולה על השכם!

 

 

אני רוצה לחזק שלוש נקודות שכבר הועלו:

 

(1) לחפש סוג עבודה שבו תרגיש שאתה מממש את עצמיך. שאתה מתמלא. אם אפשר אפילו - שאתה תורם לאחרים!!

(2) אם מדובר בעבודה שמצריכה להיות במגע עם אנשים אחרים - לחפש מקום עם אנשים טובים, שמקרינים טוב. מקום עם אנרגיה טובה.

(3) יש יתרון מסוים לעבודה שתגרום לך לתחושת מחויבות. אם אפשר, מקום בו אתה חייב להגיע פיזית, ויהי מה. אני הרגשתי על עצמי שהמחויבות האת, האחריות הזאת, שימרו על וחיזקו את הצדדים הבריאים שבי.

 

 

המון הצלחה!!! 

הלוואי ותמצא, בקרוב, מקום שיעצים אותך

ושזאת תהיה נקודה שממנה תצליח לעלות עוד ועוד ועוד

בבריאות איתנה ובשמחה גדולה.

אני מאמין שלכל דבר יש פתרון כולל דכאון
מניח שבדיכאון קשה לקום ולחפש את הפתרון הפתאים אבל אם אוזרים כוחות בסוף מוצאים מה שמתאים מרגיע ומרפא

בס"ד

 

זה גם תלוי מה הבעיה אבל בהחלט הייתי הולכת, מקסימום מחליפה.

ויכול לא.
צריך לשקול רווח מול הפסד.
כמה כואב יהיה לגלות שההשקעה היתה לשווא...
הרי לא מדובר ב'סתם' רופא משפחה...
עשיתי את זה פעם אחת ונכוויתי מאוד.
פעם אחרת הצליחה.
ו-לא. לא נראה לי שאעשה את זה שוב.

אני לא יודע אבל אני אולי אפשר לשאול בטלפון את הרופא או את המזכירה או לשאול במוקד של הקופה
לילה טוב

יחד לטיפול.

אז סבחר להניח שכן, אבל מומלץ לודא.

כל הכבוד על הטיפול, מעריך

אלא כל מלווה שהחולה בוחר. יתרה מזאת, אם אין לחולה מלווה אבל הוא כן מעוניין במלווה - איש צוות במקום יכול (ואולי אף צריך לפי החוק, בזה אני כבר לא בטוח) להתלוות אל החולה. 

תודה

שווה לטפל בו עם ובלי קשר...

אבל מתפלל שתוכל להתמודד עם כל מה שצאיך ושיחלוף בטוב,
אתה גיבור על עצם ההתמודדות, זכור זאת💪

אם הבעיה היא ברזל, ממליץ לאכול בשר בקר וחסה לדעתי, כי הם גבוהים בברזל וככה הגוף יספוג יותר ברזל

גם מכילה כמויות מאוד מאוד קטנות, וגם מה שכבר נכנס - לא נספג טוב.
הגוף סופח ברזל וחלבון בעיקר באכילת דברים מן החי, אכילת דברים צמחיים תורמת הרבה פחות.

אכן, התסמינים יחסית זהים
אם כי בדרך כלל דיכאון שנגרם רק ממחסור בברזל הוא לא יהיה דיכאון מאוד כבד

כשהולכים לפסיכיאטר לאבחנה ראשונית הוא שולח בדרך כלל לבדיקת דם (או שואל אם נעשתה בדיקת דם בזמן האחרון)
פשוט תלך/י לבדיקת דם, אם יש חוסרים- לטפל בזה, אם הכל בסדר אז לפנות לפסיכולוג ו/או פסיכיאטר
וכמובן אם המצב מרגיש חמור אז לפנות מיידית לעזרה ולא לחכות לבדיקת דם

זה נובע ממחסור חמור בברזל.
(המינימום התקין הוא 70 ולי היה 30 בערך...)

דיכאון מלא, עם כמעט כל התסמינים של דיכאון.

מסיבות שלא אוכל לפרט כאן
כרגע אין לי אפשרות לעשות איבחון עם פסיכולוג.

כתבתי ברוב המקרים. אכן לפעמים יכול להיות דיכאון מאוד חריף כשהגורם הוא מחסור בברזל.
בטח כשמדובר במחסור כ"כ רציני... צריך לפנות מיידית לקופת חולים כדי לקבל עירוי ברזל (או טיפול אחר, אני לא יודעת מתי בדיוק צריך עירוי מתי זריקה ומתי מסתפקים בכדורים)

ב"ה המצב לא חמור כל כך.

הרופאה המליצה לי על תזונה עשירה בבשר בקר,
ובעיקר טחינה גולמית עשירה בברזל.

(מצאתי טחינה גולמית מיוחדת עם 26.5 ברזל ב100 גרם
שזה המון. בבשר למשל יש בערך 2 ברזל ב100 גרם לאוכל מוכן.)

אתה לוקח גם ברזל בכדורים? וזריקה?

שווה להגיד לרופא שאתה סובל מדיכאון בעקבות המחסור בברזל ולכן חשוב לך לטפל בו מהר.
ואיזה טחינה שווה
בהצלחה רבה ורפואה שלמה

כדי לראות האם השינוי העלה את רמת הברזל בדם?

הייתה שוב ירידה גדולה.

אין חחש לאנמיה.

בהתאם לשינויים בברזל?

באופן קבוע, ע"י תזונה, ואם לא, ע"י כדורים, בהתאם להמלצת הרופאה.

גם בלי קשר לדיכאון, צריך לשמור על הבריאות, ובנוסף, אני מניח שגם אם זה לא הסיבה היחידה לדיכאון, שזה יכול להקשות על ההתמודדות איתו.

בעוף יש 1.5 (בכבד יותר)
בהודו 4.8
בבשר בקר 5.5

אולי אני טועה ולא זוכר נכון, אחפש בהמשך בלי נדר

יותר פשוט מאשר לטפל בדיכאון.

אם הדיכאון עבר אחרי שהמחסור טופל, כנראה שזו הייתה הסיבה.

אבי המת-

עודנו חי

גוסס בין כאב

לשיגעון.

אבי המת-

עודנו חי

אך אנו כמו נכבנו

היום.

כי אמנם הגוף חי

אך מוחו אבד מזמן

נעלם אי שם, בחלל נסתר

אבוד, שבור ומיותר

איך אדם גדול

לשבר כלי מחופש

אין צדק ואין רון

כך דועך כוכב

ובאלם צליל

תשגשג עלטה

ובאין שיר

תתנוצץ חשיכה

כי ליפול זה קל

ולהמשיך קשה

אז מוטב כי נידום

בעמק השווה

ואין מילים ואין שיר

רק קשקוש מלוטש

ורק חרב שדוקרת

על עוד ילד שננטש

ומציאות חיים רודפת

ונחלי דמעות צחות

ונהי וקול אופנים

זעקות צפות ועולות

משוגע

זאת לא מילה גסה יותר

זאת מציאות

וגם אם תרצה

וגם אם לאו

היא עוד שם, בעקשנות

אז תמשיך

תחתור בעוז

לא רק

כי אין ברירה

תנסה

לחוש, לגעת

בתולדות

האין כניסה.