כאילו מש..אני לדוגמא בחורה בגיל תיכון שלא מוכנה לחתונה חד וחלק. יש לי שלוש חברות טובות מאוד! שהתחתנו בתחילת השמינית,ופשוט טוב להם! בסדר,בטוחה שיש שם קשיים מסוגים מגוונים,אבל טוב להם בגדול והם שמחות,שמחות לא פחות מזוגות שהתחתנו אחר כך. אז זו ממש הכללה.

וזה כבר מתחיל להיות מעצבן וקשה.. באלי כבר להגיע לגיל הזה!

תודה. מעלה לי כמה נקודות למחשבה.

האמת שכל הנושא הזה באמת באמת מורכב.

פעם שמעתי ממישהי שהיום לנשים נפתחו המון אפשרויות שלא  היו בעבר.                                                             ובגלל זה יש המון בילבול והתלבטויות בהרבה נושאים..

יש היום סוג של 'ציפיות' מהחברה וגם אישה כלפי עצמה. 

להיות גם אמא, גם מפרנסת (=רכישת מקצוע) , גם מפתחת את הכשרונות שלה

בגלל זה יכול להיות הרבה התלבטויות בשנים של גילאי 18-22 כלפי מה לעשות בשנים האלו.

האם להתחתן? ללמוד מקצוע ואז להתחתן?

להתנדב בשירות- ללמוד במדרשה- לפתח כשרונות- ללמוד מקצוע ואז להתחתן?

בקיצור יש המון שינויים במעמד האישה. וזה מה שיכול לגרום להרבה התלבטויות ובילבולים.

(אני מדברת אפילו על שינוי של דור אחד!! בדור של אמא שלי היו הרבה יותר עקרות בית!)

החובה בהלכה היא על הגבר לספק את היצרים של *אשתו*. כך היה ממתן תורה. (דין מורד/ת שקיים בשני המינים זה רק כשמסרבים לחלוטין, לא על הכמות). 

"כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח, ובלבד שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו" (רמבם). היום לא כל כך מורים את המשפט הראשון, אבל ברור שבכל מצב התנאי הוא השני.

שקודם כל בגלות אם לאבא היה כסף נדוניה הוא היה משתדל לחתן מהר ככל האפשר (כי מי יודע מה יהיה מחר ואולי אחכ לא יהיה כסף והיא לא תוכל להתחתן, יש תוספות שאומר שזו הסיבה שמחתנים מוקדם למרות שלפי הגמרא אסור לקדש אישה כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה).

וזה התאפשר רגשית בגלל שלאישה לא היו תחומי אחריות שמי יודע מה דרשו בגרות נפשית, היא הייתה כל היום בבית ובגידול הילדים עזרה המשפחה המורחבת שפעם גרו בצמוד (הרב מלמד מדבר על זה בספר שלו בחלק על גיל הנישואין). 

כאילו במידה מסויימת כן?שלא תחשבו שאני משוגעת..פשוט יש היום הגזמות,זה כאילו,לא לא עד שאת לא נסגרת על עצמך 95 אחוז אל תחשבי אפילו על בעל..וזה כאילו,סורי,קצת לא מתחבר עם המציאות..יש כולכך הרבה זוגות מקסימים שהתחתנו בגיל 27 לכאורה סגורים על עצמם ואוי איזה באסה, גם הם השתנו,גם הם לא הסתדרו והיה להם קשיים. אז נראלי זה בעיקר מאוד סובייקטיבי לכל אדם,כאילו ממש..וכזה כבר העלו פה כמה פעמים את השאלות האלה ותמיד הרגשתי שזה לא באמת עוזר כי יש פה או הפחדות או תגובות נחמדות אבל שלא מכירות את הבנדאגם ששאל וזה כאילו חסר פואנטה כי אנחנו לא מכירים את הבחורה ששאלה,יכול להיות שהיא  מתאימה מאודד ויכול להיות שבכל לא ויכול להיות שחצי חצי..

שאני בעד חתונות וקרחנות בגיל 16,אני לא,פשוט אני גם לא בעד הכללות והפחדות ומבטים עקומים על אנשים שהחליטו כן להתחתן בגיל צעיר.

שעד שלא תהיי סגורה על עצמך, בשלה, בוגרת ומושלמת במידות וכו' את לא יכולה להתחיל.. וזה מוזר, ולא מציאותי בכלל. כי יש כאלו שהתחתנו בגיל 30 בלי בגרות או שלמות כלשהי... וההשלמה של האישיות יכולה לבוא רק עם הנישואין ולא לפני..

אבל מסתובב הרבה עם נשואים אני יכול להגיד לך שלדעתי הסיכוי שאת באמת בשלה לזה נמוך מאוד. בלי קשר לפן הכלכלי (שבהחלט קיים) זה דבר דבר גדול מאוד. זו מחוייבות לא נורמלית שדורשת כוחות נפש מאוד גדולים. 

תחשבי לדוגמה על זה שיש מישהו שאיתו את צריכה לפתור *כל קונפליקט*.כמובן שיש ויכוחים, אבל מתישהו מישהו צריך לוותר, או להתפשר, אבל שלא יהיה מצב שאתם בכעס אחד על השניה ליותר מכמה זמן - צריך להסתדר ביחד לכל החיים. זה לא נורמלי... יש לך חברה אחת שעברת איתה *כל משבר שהוא*?

בנוסף גם תהליך הבחירה חייב להיות מאוד מסויים כדי שתגיעי לבעל הנכון בשבילך. זה לא רולטה רוסית... את יודעת בכלל מה את רוצה בבעלך? מה חשוב לך ומה פחות, ולמה, ואיך כל דבר ישפיע בבית שלכם? וכמובן התרגיל הידוע: תקחי את כל התכונות שחשובות לך בבעלך, אחרי שחשבת על זה רבות, ותבדקי: האם את מקיימת את הדרישות הללו?

אני יכול לומר על עצמי שלמרות שאני לא בשל לחתונה עדיין, לפני שנה הייתי הרבה פחות בשל אפילו מעכשיו. אלו שנים מאוד משמעותיות ואנשים מאוד משתנים במהלכם, גם בעצמם ובהתאם לכך במה שהם מחפשים בבן/בת זוגם. הדעות שלי לא מה שהיו לפני שנה. גם לא המידות. ועבודת הבורא. ההתקדמות בשנים האלה מאוד משמעותית ופשוט אי אפשר לעצור הכל בשלב הזה ולומר "הגעתי לאישיות הסופית שלי, עכשיו נמצא את שותפ(ת)י לחיים".אני בטוח שעוד שנה תסתכלי על הפוסט הזה ותגידי לעצמך, "וואו! כלכך השתניתי והתקדמתי וחוויתי מאז! איך יכולתי לחשוב לפני שנה על להתחתן בכלל?".

נ.ב. כל מה שאמרתי פה זה אפילו על בני 18. לפי הכרטיס האישי את בת 16. קל וחומר כפול ומכופל.

נ.ב.ב. האמת המרה היא שכמה שזה קשה (וזה כן!) אין לך את האפשרות ההלכתית לקיים עכשיו קשר עם בן כשחתונה לא נראית באופק. גם אם זה חיובי לאישיות (וזה הרבה פעמים כן, למרות שיותר פעמים זה לא). חבל. אבל כנראה שלהתחתן בתיכון רק יגרום ליותר נזק. בע"ה עוד כמה שנים תכירי את גבר חלומותייך! ובינתיים תנסי להשתפר ולהתקדם בשבילן כמה שיותר, הרי מזווגים לפי המעשים ובע"ה אם תהיי טובת לב וצדיקה תזכי בבעל דומה.

נ.ב.ב.ב. למה נשים בכלל מחכות לקשר עם גברים? אני כל כך מבין מה אפשר לאהוב באישה! אבל אנחנו? חבורה של בבונים, בחיי...

וואו ממש!

זה מה שיפה.. שזה משלים.. 

אבל מבינה אותך.. אין עלינו! D: D:

למה נשים נמשכות לגברים, אבל אשתי מתה עלי אז אני מאמין לה.

כאילו ברור שמהתחלה זה היה בצחוק כן? אבל אם כבר נכנסנו לזה...

ובשלך אגב כתוב 15. למה את פה בכלל? הבלחיות המוגזמת...

אבל ראיתי משהו שיכול לעניין, גם את הגיל שלנו.. אז החלטתי לראות...

בס"ד

אני חושבת שבמיוחד בציבור שלנו צריך לעשות הפרדה בין רצון לקשר מאוד משמעותי עם בן זוג לבין רצון להתחתן ולהקים משפחה לכל המשתמע מכך. 

אצלנו אין או לפחות לא "אמור" להיות קשרי חברות עם בני המין השני אם זה לא למטרת חתונה. וזה באמת מורכב וקשה, כי ב"ה שטבע בנו את הרצון הטבעי והפשוט הזה אבל פה צריך לעצור ולשאול, אני רוצה חבר. אבל האם אני באמת רוצה להיות נשואה?ולחשוב מה מתפרט מכך. - כמו אני לא יעשה שירות לאומי (אולי, כי צריך פרנסה), אני לא ילך למדרשה, אני צריכה להתחיל ללמוד (יש מי שיממן לימודים?) אבל גם לא החמצת הזדמנויות והפן הכלכלי אלא אני יכולה להתחייב רגשית? אני בנויה לבנות קשר זוגי שהוא כל כך שונה רם במעלה מקשר של חבר... זאת התמסרות מוחלטת.!!.

בעיני, בגיל של תיכון זה מוקדם מאוד, אבל מאוד!. יש התפתחות של אישיות וצריך לחכות עוד קצת (אפילו מבחינה כלכלית זה ממש לא מסתדר, וגם בעיני מבחינת תרומה כמו שירות לאומי). אני באמת חושבת שאת יכולה להישאר עם טעם של החמצה בחתונה בגיל כל כך צעיר. וגם - זאת התמסרות ובניה, זה באמת לא שמלה לבנה

תמשיכי לבנות את עצמך ולהתכוונן לכך ממש עוד מעט
בהצלחה!! 

מעולה שאת רוצה להקים משפחה - יש בנות טובות מאד שזו ממש שאיפה אמיתית אצלן, יפה, אידיאליסטית וטהורה.

אבל כדאי להמתין, לפחות עד סוף התיכון - ולראות אז אם את מעוניינת להתחתן צעירה.

למה? כי דברים צריכים להבשיל. גם אם את מרגישה כעת "מוכנה", זה ממבט של הגיל הנוכחי. את עלולה עוד שנתיים לחשוב שאיך שראית את הדברים כעת, היה בצורה "צעירה" מידי (לא עצם הרצון, אלא ההתאמה בשלב הנוכחי). שזה ייראה לך "כבד" מידי, רק כי התחלת בגיל מוקדם ולא המתנת עוד קצת, זה לא טוב.

שמעתי ממישהי, שלפני כמה וכמה שנים, במחזור שהיא היתה באולפנה, היו שבע בנות דומני, שהתחתנו בסוף שביעית. "טרנד" כזה. הסוף היה שכולן התגרשו, חוץ מאחת שהבית שלה הצליח.

תמתיני, אל "תפזלי" לבנים שאולי מתאימים לפי דמיונך הנוכחי, תשקיעי בבנין כחותייך ומידותייך ולימודייך (יכול לעזור לפרנסה.. בפרט אם רוצים בשלב מוקדם), תטפחי את הרצון היפה הזה להשקיע בגידול משפחה - וכשיגיע הזמן. תתחתני בצורה טובה.

הצלחה רבה.

לדעתי חכי אפילו חצי שנה אחרי שמינית. באולפנה הכל נראה כל כך אחרת.

את תחת האחראיות של האולפנה.

כל הזמן עם חברות בגילך שדומות לך בהשקפה.

 עדיין ילדה של ההורים.  

את בתוך מעטפת, בועה. 

כשיוצאים מהאולפנה הכל נראה  אחרת!! 

את פוגשת קצת עולם. ממש הגיוני שההשקפה שלך תשתנה או אפילו תתהפך.

לדעתי זה ממש מוקדם כיתה יב'.

קודם תבני את ההשקפה שלך, את הכיוון שלך בחיים.

תפגשי אנשים שהם שונים מהבית ומהסביבה שלך.

את הכיוון של המקצוע שלך.. תדעי פחות או יותר במה את טובה.

תכלס, זה פשוט בחירה שלך. את יכולה להתחתן.

אבל באמת תחשבי על - סיכון וסיכוי?

יש הרבה סיפורים על אנשים שהתחתנו מוקדם ובסוף התגרשו.

לא שווה לך לחכות קצת? לבנות את עצמך טיפה יותר?  במיוחד שאת בגיל 16..

אני יכולתי להגיד בגיל 18 שאני בנויה מבחינת קשר. היום אני רואה שזה כל כך לא נכון!

כל כך הרבה דברים נבנו בי והשתנו. 

קיצר אני מבינה את הרצון שלך, רצון הכי טבעי שיש... אבל לדעתי את מפסידה פה המון.

והחיים שלך יכולים להראות הרבה יותר טוב אם תתחתני בזמן שהוא באמת מתאים לך מבחינה אישיותית.
אחרי שתתפתחי קצת, תיבנה בך השקפה אמיתית (ולא של ההורים והמורים!!) , הביטחון בעצמך יגדל, תדעי יותר מה את רוצה, תדעי במה את טובה ופחות טובה. 

זהו. שיהיה לך בהצלחה!

נ.ב. גם הקטע של קבלת החלטה- פעם קיבלת החלטה ממש גדולה בחיים חוץ מלעבור הקבצה, לבחור אולפנה? לא מזלזלת... פשוט זה משהו שכל כך צריך ללמוד איך מקבלים החלטה. וגם מקבלים החלטה אחרי הכרות טובה שלך עם עצמך. מרגישה שאת מספיק מכירה את עצמך בשביל להחליט להתחתן עם מישהו? (במחשבה שהחתונה תהייה לכל החיים)

בהצלחה!

היי, את באמת נשמעת בוגרת מאוד. 

אני לא חושבת שאני לא צודקת. כמו שאת כתבת.. רובן המוחלט של הבנות חיות ב-אולפנה-בית או משהו כזה.

לא תארתי מציאות קיצונית. גם מי שלא למדה בפנימייה בגיל תיכון רוב הבנות לא בשלות לנישואין. 

למרות שיש הבדל בן בנות פנימייה לבנות בלי פנימייה. וגם כאלה שגרות בעיר/ישוב.

אני אישית ראיתי שבת שלמדה בתיכון בלי פנימייה בעיר יש בה משהו יותר בוגר. כי היא רואה עולם. ובדר"כ גם עובדת אח"צ.

אבל ככלל תיכון זה פשוט לא גיל שמתאים לזה! אפילו פיזית עד גיל 18 המח עדיין לא מפותח עד הסוף!

אז איך את יכולה בגיל 16 לרצות להתחתן כשאת יודעת שמשהו בתודעה שלך לא שלם? המח שלך פיזית לא בשיא שלו! יש לו עוד לגדול!

אני חושבת שזה פשוט אסור לך להתחתן בגיל כזה.

18  זה משהו אחר... אבל לעניות דעתי זה גם קצת בעייתי..     למרות שכאן יש יוצאים/ות מהכלל.

תודה על התגובה הארוכה רואים שהשקעת.. כתבת יפה. וכל הכבוד לך על המסלול חיים שאת בונה לעצמך. שה' ישלח לך הרבה כוחות עם כל מה שעברת.

שאני יבין את גם מתלבטת אם להתחתן בגיל כזה?

מאחלת לך הרבה בהצלחה! בעז"ה נשמעת בוגרת מאוד לפי מה שכתבת... בעז"ה שיהיה בניין עדי עד.

 בנחת ובשמחה

מהיכרות עם זוגות, אין פרופורציה אפילו בין האתגרים בזוגיות של "חבר-חברה" לבין נישואין. זה אפילו לא קרוב. חבר טוב מאוד שלי יצא עם אשתו שנה (כשהיה בן 20 וקצת כן? לא תיכוניסט) והם היו זוג יונים. התחתנו - פתאום זה כמעט הגיע לגירושין... למה? כי זה משא רציני מאוד מאוד. 

https://www.yeshiva.org.il/midrash/24637

לא יודע מה הגיל שלך אבל אם זה בסדר מבחינת המדינה להתחתן בגיל שלך אז אל תקשיבי לכל הקשקושים האלה מה אם פרנסה והסכלה ותואר פשוט תתחתני והקב''ה שלוח פרנסה אחרי הנישואין וגם אחרי שבאים הילדים לעולם אז יש עוד יותר ברכה בפרנסה  אני התחתנתי ככה שלא היה לי לא פרנסה ולא הסכלה כמובן ששני בני הזוג צריכים לעבוד עבודות רגילות

הרגשתי בשל לחתונה מגיל 16 בערך, ומגיל 17 זה כבר ממש בער לי. כן, שמעתי את כל הדרשות בעולם על כמה שזה מעלה את הסיכוי לגירושים וכו'...

התחתנתי קצת לפני גיל 19, ואני רוצה לומר שטוב לי. מאוד. (אני נשוי כ3 שנים, אב לילד ב"ה)

ככלל - אם זה בוער לך, תנסי לעשות כל מה שאת יכולה עכשיו כדי לדאוג שתהיי באמת מוכנה כמה שיותר מהר. תפעלי לרכישת מקצוע, תלמדי על נישואין מה שצריך (על זוגיות, על אישות ועוד), תתבגרי, תשקיעי את הזמן שלך בדברים טובים ומקדמים, ואל תעשי שירות לאומי ושנת מדרשה ושנת חיפוש עצמי ושנת פסיכומטרי וכמה קורסים מרתקים בצילום ואפיה.

זו דעתי,

מזהיר שאני בטוח שלא לכולם זה מתאים, ואני לא לוקח אחריות על טעויות.

בהצלחה,

השאלה אם את באמת מוכנה

עם אדם שיודע להעמיק ולבחון את הרצון הזה ואם לא עולה משהו חריג אז בהחלט אפשר ללכת בכיוון

אוקי, אז אני בגיל שלך, ובכ"ז יש לי קצת מה לומר...

אם את כבר בקשר או בכיוון (אמרת שמישו שאל עלייך, אנא עארף) אל תמרחי! או לחתוך או להתחתן.

מכירה כמה וכמה זוגות שהתחתנו בגילאים כאלה, בד"כ החתונה מגיעה מתוך הקשר (לדוג' איזה חמוד שביקש מאחותו - חברה שלי - לסדר לו מישהי, ורק אז גילה שהיא בת 15, אבל כבר היה ברור שהם מתחתנים...) ולא מתוך בל"חיות, סליחה על הציניות...

בגדול זה כאילו אם פתאום תקלטי תעצמך עם מישהו שאת רוצה שיהיה האבא של הילדים שלך, בטוחה בעצמך, שלמה, ואז תיזכרי שאת צעירה מידי - אל תשימי על זה (על כל המדינה וזה אפשר להתגבר...). אבל לתכנן את עצמך לזה בצורה מלאכותית זה נראלי פחות אמיתי.

קיצער, חזקי ואמצי! בכל מקרה לא להתייחס יותר מידי ברצינות למבוגרים, מה הם כבר מבינים? 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳