קל להיכנס ולקבל תווית אבל לצאת קשה.

לא אמרת בן כמה הילד.

סל זה דבר מאוד מושקע (תלוי בכמות הנקודות) ומאוד אינדיבידואלי שההורים מאוד שותפים בהחלטות ובהרכב שלו

כרגע הוא צובר פער גם בגלל קושי לשבת זמן ממושך.

מעבר לקשיי למידה אין בעיה נוספת.. אמרו להורים שהסל שלו, במידה ויקבל לא יהיה משמעותי כי הבעיה היא בעיקר רמה קוגנטיבית נמוכה על גבול הממוצע אם אפשר לקורא לזה ככה.

מה המשמעות של התווית הזו בהמשך? 

פרא-רפואי או 4 שעות סייע/ת תלוי בדירוג של הילד והקושי שלו.

יש דרגות קבועות ויש משתנות.

תקשורת 6.4, נפשי 7 וככה הלאה פחות או יותר.

מאוד תלוי במקרה הפרטי ובבית הספר עצמו.

בהצלחה

ברוב בתי הספר סל אישי דורש מעורבות ואסרטיביות של ההורים כדי לדאוג שהילד אכן מקבל את מה שמגיע לו לפי הסל (שונה מילד לילד), כלומר אם מגיע לו סייעת לוודא שאכן יש לו סייעת מתאימה לו שמקדמת אותו, אם מגיע לו שעות עם מורה לוודא שהוא אכן מקבל אותם וכן הלאה. (ואם מגיע לו שעות טיפוליות אז בכלל לקוות שיש מי שיתן אותם, אבל פה אין הבדל מכיתה קטנה)

סל אישי לא מכסה את כל שעות הלימודים (בטח אם לא מדובר במקרה קריטי), כדאי לבדוק האם בשאר השעות הילד מסתדר בכיתה הרגילה, בכיתה קטנה כל זמן הלימודים הלימוד מותאם אבל לא לילד אישית אלא לרמה כללית של כיתה קטנה.

חברתית תלוי מאוד בילד ובכיתה הספציפית, מניחה שאת הכיתה שבה ימשיך אם יהיה בסל אישי ההורים כבר מכירים, אם יש אפשרות לנסות לברר מראש על הכיתה הקטנה מבחינה חברתית אז כדאי.

כדאי גם לקחת בחשבון שבסל אישי חלק מהזמן נמצאים מחוץ לכיתה (עם מורת שילוב וכדו) וזה עלול לפגוע בצד החברתי.

הבת שלי היתה בכיתה קטנה אבל רק בגיל תיכון, לה ספציפית אני מרגישה שזה היה מצויין, חברתית ולימודית. 

לק"י

לפחות בחלק מהמקצועות. חשבון נניח.

לא יודעת אם ככה זה בכל מקום, אבל שווה לברר.

מגיע לו גם שעות טיפוליותת?

ההורים כן יהיו על זה שהילד יקבל את מה שמגיע לו, השאלה מול מי הם יכולים לברר מה מגיע להם?

קודם כל הילד עובר ועדת אפיון וזכאות, שם הוא מקבל זכאות להגדרה של חינוך מיוחד.

ואז ההורים יכולים לבחור את מסגרת הלימודים - כיתת חינוך מיוחד או סל אישי בשילוב בחינוך הרגיל.

אם בוחרים בסל אישי מקבלים ניקוד, לפי 'רמת החומרה' שנראה לועדה עד כמה הילד זקוק לתמיכה.. אין לי מושג מה טווח הניקוד ומה מקובל וכו', אני חושבת שאפשר למצוא מידע ברשת.

את הניקוד הזה ההורים בוחרים איך לנצל. אפשר לנצל לשעות של סייעת אישית או לשעות מקצועיות. כל שעה מקצועית שווה ל4 שעות סייעת אישית. השעות המקצועיות יכולות להיות רק לפי מה שיש בבית הספר, והרבה פעמים אין מבחר. האפשרויות המוכרות הן: מורת שילוב (לדעתי יש בכל או כמעט בכל בי"ס), טיפול רגשי, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק. לילדים שאני מכירה יש בד"כ לא יותר מ5 שעות כאלו, לפעמים מצרפים יחד כמה ילדים וככה הם מקבלים יותר שעות. אבל צריך לקחת בחשבון שאם רוצים סייעת, זה על חשבון השעות האלו.

לדעתי הכי כדאי לברר דרך מישהו בביה"ס שלהם. או הורה אם מכירים במקרה או המורת שילוב (בד"כ היא יודעת מה השעות הנוספות שהתלמידים שלה מקבלים).

מדובר בילד עם לקות למידה, בסל אישי מקבלים בגילו 2.2 שעות תמיכה, התמיכה יכולה להיות או לימודית או רגשית או להמיר לשעות סייעת, שזה פחות נשמע הכיוון ממה שאת מתארת.

אם הילד נמצא כבר בשילוב ולא מסתדר אז ההורים צריכים לדעת שבסל אישי הוא לא יקבל הרבה יותר.

לגבי זה שהילדים האחרים בכיתת ל''ל מופרעים, אין לי מושג על איזו כיתה מדובר אבל זה ממש לא בכל הכיתות

אם חברה שלך תרצה, היא מוזמנת להתייעץ איתי בנושא, אני עובדת בתחום 

זה לרוב לא רק לקות למידה

ולפותחת בגיל כזה בעיני נכון גם להתחיל לחשוב קדימה על חטיבה ותיכון שבפתח, על מוסדות שיכולים להתאים לו ולקדם אותו ולראות איך מגיעים לשם באופן הכי נכון.

אולי גם להתייעץ עם פסיכולוג או יועץ ביהס.

וכדאי לבדוק את הכיתה הקטנה הספציפית המיועדת, מי הילדים ואנשי הצוות בה, זה גם פקטור משמעותי

אם הוא בסך אישי על לקות למידה או משכל גבולי.

אם יש קשיים נוספים רגשיים אז יש יותר שעות אבל הפותחת ציינה רק קשיי למידה 

צריך לבחון ממש כל מקרה לגופו, גם מבחינת הקשיים של הילד, גם מה המטרות של ההורים ובעיקר- מה יש לביה"ס להציע בכל אחת מהאפשרויות בפועל.

בגדול ממש-

כיתה קטנה מורכבת מילדים שהם כולם חינוך מיוחד. הם מקבלים מורה שלמד חינוך מיוחד על מעט תלמידים, ובהרבה מקרים גם סייעת צמודה לכיתה. בנוסף, יש שעות טיפול כיתתיות שצוות ביה"ס בוחר אילו ילדים מהכיתה הקטנה הכי צריכים אותן והם מקבלים גם את הטיפולים הללו במסגרת ביה"ס.

לפעמים ילדים מהכיתה הקטנה הולכים ל'שילוב'- שזה אומר שהם לומדים מקצועות ספציפיים עם הכיתות הרגילות.

החסרון המרכזי הוא הסטיגמה על הילד (למרות שגם סייעת יכולה להוות סטיגמה רצינית), והמורכבות החברתית, כי כיתה קטנה משמעה פחות אופציות חברתיות וכנראה גם התרחקות ממי שהוא היה איתו עד היום). 

בסל אישי הילד נמצא רוב היום עם הכיתה הרגילה. ההורים יכולים לבחור האם הם רוצים במסגרת הסל סייעת- שתהיה עם הילד חלק מהשעות, או טיפולים מקצועיים- שיוציאו אליהם את הילד (כלומר, כשכל הכיתה נמצאת בשיעור אנגלית, הוא יצא ללמוד פרטני עם מורת שילוב). כמו שנאמר מעלי, על כל שעת טיפול מקצועית זכאיים ל-4.5 שעות סייעת. 

החסרונות המרכזיים הם שהרבה פעמים הסל נראה יפה ונחמד על הנייר, אבל בפועל הילד לא מקבל את מה שהוא צריך, ולדעתי להורים בלי מרפקים שלא נעים להם לברר ולבדוק ולדרוש- כנראה שהילד שלהם יצא מאוד מקופח במצב של סל אישי. ובכיתה קטנה יש יותר סיכוי לקבל את מה שמגיע לך בקלות ובאופן כמעט אוטומטי. (יש בארץ מחסור חמור בכח אדם במקצועות כמו ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת ולכן קיים סיכוי די גבוה שילד יהיה צריך טיפול, ואפילו יקבל זכאות לטיפול, אבל לא יקבל את הטיפול בפועל כי אין מי שיתן אותו. וממה שנאמר לי בעבר- נותנים עדיפות בשעות טיפול לילדים בכיתות קטנות על פני ילדים עם סל אישי.) 

וגם לפעמים הילד נבלע בכיתה הגדולה או יוצר על עצמו סטיגמה שלילית בגלל שהמורים לא מבינים את מהות הקושי שלו. וגם סייעת יכולה ליצור סטיגמה על הילד. ושוב זה תלוי באנשי הצוות הספציפיים שהילד יקבל.

בכל מקרה, אם רוצים סל אישי ממש חשוב לברר מראש על ביה"ס הספציפי, שבאמת מקבלים שם את מה שמובטח בסל.

למה הוא רוצה את המוסד הזה?

למה אתם לא?

אי אפשר לענות על שאלה כל כך ספציפית באופן כללי.

אם ילד בן 5 רוצה להירשם ליסודי הדו לשוני כי הוא רוצה להיות חבר של ילדים ערבים, זו תגובה שונה לגמרי מבחור בן 18 שנרשם לישיבת הסדר חסידית לעומת ישיבת הסדר יותר פלפלנית- בריסקאית כמו שאבא לו היה.

בגיל חטיבה והלאה,

אם חשוב לכם מקום אחר, כדאי להסביר לילד למה ההורים מעדיפים אפשרות אחרת, להמליץ לו לנסות בכל אופן לתקופה את המקום שאתם מעדיפים אבל בסופו של דבר עם הילד מתעקש, לזרום איתו (כמובן אם מדובר במקום שאתם לא הכי מתחברים אליו, ולא במקום שאתם ממש מתנגדים לו עקרונית).

ילד בגילאים האלה שיהיה במקום שהוא לא רוצה להיות בו, ככל הנראה לא יהיה פתוח לקבל את מה שיש למקום להציע.

בילד בוגר (כיתה ט' ומעלה), ו'לא הכי מתחברים' זה אומר 'לא בדיוק מה שאני אוהב' אבל לא 'מקום שכף רגלי לא תדרוך בו'-

אז כן. בגדול כן.

אבל מאוד מאוד תלוי כמובן במוסד הלימודים, בילד, באופציות האחרות ובטיב היחסים עם הילד.

להביע את דעתכם בכל מקרה מומלץ. לקבוע עמדה חד משמעית עבור הילד- בעיני זו טעות.

ככה נדמה לי

ואצלנו, כשעודדנו למקום אחד והוא העדיף מקום אחר, הוא הכשיל את עצמו בכוונה בראיון.... "למה אתה רוצה ללמוד כאן? אני לא רוצה ללמוד כאן." ככה פשוט. חח

אמר את האמת.

לאתר אשמורת ותראי מה הם מציעים...

נראה לי שאי-ג'אמפ לסוגיו יכול להיות מושלם בגילאים הללו (ומין הסתם יש הנחה יפה לאשמורת).

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.

אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

תלמדי אותה לתת בחינם,

תלמדי אותה רחמנות,

אם תראו קבצן אז תראי לה דוגמא איך את נותנת כסף לעני.

התנדבות לחלשים.

עזרה לסבא וסבתא.

ותשמשי דוגמא איך את בעצמך נותנת בחינם,

או תלמדי אותה לבקש יפה מאנשים - ושתלמד שאנשים אוהבים לתת...

כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?

מה ההבדל במחיר בין הדירות?

בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.

שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.

לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.  

מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.

.

אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...

הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.

בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?

אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.

ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.

הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פחות אטרקציה ללכת לשם

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)

את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?

אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש

רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת