אבל אולי כדאי לשנות את המבט 

ולזכור שזה שריר שבקלות מאמנים ויש הרבה דרכים לקפוץ למים ?

שהם פחות או יותר בגילך, ואין להם שום דבר ממה שאתה מתאר שיש לך, לא רכב, לא כסף, ולא כל מיני דברים הכרחיים להקמת בית(חלק מהביטחון שנשים מחפשות בהקמת בית הוא ביטחון כלכלי, לאו דווקא מליונר או בכלל משהו קרוב לשם, אלא מישהו מיושב עם עבודה מסודרת וכו'), המצב שלך מאוד טוב ביחס לגיל, מכיר אנשים שאין להם כלום חוץ מהיכולת לדבר עם נשים, ובפועל זה לא מחזיק הרבה אם בכלל.

אני מבין את החשש אבל תסתכל על הצד החיובי, ואם יורשה לי, הוא מאוד מאוד מאוד חיובי.

אתה מסודר כלכלית תודה להשם יתברך, יש לך חיים טובים(חברים, פנאי וכו' ולאו דווקא כסף)

יש לך הורים מדהימים ותומכים.

נשמע שאתה מרגיש משמעותי והכרחי איפה שאתה נמצא

ובגדול, בגיל שלך יש עוד הרבה חברה(ואני בטוח שגם אתה מכיר חברים כאלו שהיו שמחים להתחלף איתך) שעדיין מחפשים את עצמם.

תראה איך המדמה השקרן מנסה להפיל אותך זה פשוט מצחיק.

דוד, הכרתי במהלך חיי הקצרים המון סוגי אנשים..

כאלו עם כסף וחברים, אבל הורים שרק מפילים למטה ומורידים חלילה.

כאלו בלי כסף אבל עם משפחה וואו

כאלו בלי משפחה בכלל(המון בעיות ונתקים) אבל מלא כסף

ואצלך - אתה עשיר אחי, גם משפחה תומכת, גם עבודה טובה, גם תחושת שליחות, גם אתה מרגיש שאתה משמעותי אז תרים את הראש למעלה יא אח יקר יש לך הרבה יותר ממה שאתה חושב. ולגבי נשים? בשביל להתחתן לא צריך להיות "אשף נשים" או איזה חרטה של "גבר אלפא"  - השם יסלח לי כמה אני מרגיש דחייה כלפי אותם "גברים".

תאיר בעצמך קודם כל את כל הנקודות הטובות, בלי לתת משקל למה שבעינך מתפרש כלא טוב. כי יכולה לבוא מישהי שבעיניה ה-"לא טוב" הזה מעיד על ענווה וביישנות שתמצא חן בעיניה.

וגם דוד פעם היה לי חבר שלדבר עם נשים הייתה הבעיה האחרונה בחיים שלו, באמת היו נופלות לרגליו רק בגלל היכולת דיבור שלו, ממש זכור לי איך הוא היה עושה מזה משחק מרוב שאצלו זה בכלל לא היה עניין.

אז הוא יש לו את הלדבר, אבל מהכירות אישית, חסר לו כל כך הרבה ממה שלך יש. אז תשמח דוד יש בך הרבה טוב ומלא מה להציע לאישה שתזכה בך. אני חושב שאם תלך עם ההרגשה הזאת בלב, מעבר לתחושה הטובה שבוא תבוא בעקבותיה, גם תצליח לייצר הזדמנויות בלי לשים לב אפילו.

ולעצה פרקטית, הייתי מציע על תפילה מול השם יתברך בשדה. אתה תראה פלאים בהבטחה.

רק אתה מכיר את האופי שלך, יש מצב שגם אם היית גדל כחילוני היה קשה לך יותר לתקשר עם בנות ועצם הההפרדה של הדת העצים את הקושי? או שזה בכלל עניין של אירוע מסויים שחווית שגרם למחסום?
ואולי זה לא משנה. 
אני הייתי מציעה להגדיר לך את המטרה הסופית ולפרק את זה למשימות איך אתה משיג אותה. ממש להכין תוכנית עבודה. לדוגמא כהתחלה- בפעם הבאה שיוצא לך לדבר עם אחת הבנות בבסיס אתה מקפיד על קשר עין כל השיחה.  לא ישר לתוך העיניים, אלא פשוט לא להשפיל מבט. כמו שמדברים עם חבר. ככה שבוע אתה עובד רק על זה. 
אתה יכול להתקדם עם לשאול שאלת התעניינות שאתה יוזם. לא משהו גרנדיוזי. בקטנה. תלוי במידת ההכרות שלכם כמובן. 
וככה תמשיך עם עוד דברים קטנים שאתה מודע שקשה לך. 
תחזיק תמיד בראש שהפחד, המתח שלך הוא רק עוד תחושה בגוף. נכון, תחושה לא נעימה אבל בטוחה שחווית תחושות לא נעימות, תחושות לא הורגות אותנו. התחושה הזו מגיעה ממחשבה. מחשבה זו רק מחשבה, היא לא אומרת כלום על המציאות, על מה שהולך להיות, היא לא משקפת את האמת והיא לא אומרת כלום עליך. אם מגיעה אליך מחשבה - "אני לא מסוגל לעשות את זה" אל תלחם בה, תן לה פשוט להיות, זה תלוי בך אם אתה מאמין לה או לא.

אבל אפשר לעבוד על זה

זו הדרך של אלוהים לאותת לך להתקרב אליו. אי אפשר לדעת.

כי מה שתיארת כאן, נשמע לי (אל תלחץ ,אנחנו בדיון תאורטי-פילוסופי)
כמו סוג של קללה.

מילא היית מסכן, בלי כלום ובלי בחורה, אז ..הכל ברור. קודם תשקיע בעצמך ואז ירצו אותך. 
 

אבל כאן אתה מתאר שיש לך הכל. ״המון כסף״ ״חברים״ ״איש קבע בתפקיד מאוד משמעותי ומצליח״
רק היה חסר שתגיד שחיסלת את נסראללה והיית אחראי ראשי על מבצע הביפרים..

לכן, אולי תעשה חשבון נפש. 
תן משהו ממך כדי להתקרב אליו. תעלה הילוך וגם הוא יעלה הילוך.

 הוא כנראה רוצה אותך קרוב יותר אליו והוא מאותת לך.

אני לא רואה אפשרות אחרת ותגיד תודה שהוא מאותת לך. 

זה אומר שהוא יודע שמגיע לך יותר. רק תבחר בדרך הנכונה יותר עבורך  דרך עבודת השם.  זה הכל.

משם...לשידוך מוצלח ובעזרת השם, הקמת משפחה בקרוב מאוד.

בהצלחה.

ה' לא סתם שם לך את התכונה הזו ..

זה בסוף הכל תלוי באיזון , תזכור שהרגש התחושה הזו , היא תכונה מדהימה, תעוף עליה .

זה שאתה בחור שמור ,טהור  ואייייי מי לא היתה רוצה??

מלאך.

זה יתרון תבין הקדושה הזו זה מדהים.

שתבין את זה יהיה לך יותר קל לחבק את התחושה .. ומפה לחפש את אשתך שרואה אותך בעין טובה.

אני גדלתי בישוב שכן היה בו בני עקיבא והיה בנים מגיל קטן ולא היה מוזר לדבר ולחזור איתם ועדיין לא הרגשתי בנוח להסתכל בעיניים וגם היום אני מקפידה על זה .. אם פעם זה כאב לי , ולא הבנתי למה לא נוח לי.. למה לא מרגיש לי שייך לדבר איתם למרות שאפשר .. 

היום אני יודעת שזה יתרון ושהבעל שלי יעוף על זה .. אין לי ספק בכלל.

אצלי זה לא רק נובע מחינוך דתי.. אלא פשוט מהלב , בהתחלה לא הצלחתי ובהמשך הבנתי שלא באלי.

חשוב שלא תמחק את התכונה הזו אלא תראה בה את הטוב ומתוך כך היא תתאזן לבד, לא כי אתה רוצה לשנות , כי אתה מרגיש בה יותר בנוח ושלם.

ואולי כדאי לפנות לעזרה מקצועית. זה משהו הפיך, ואם יש כלים לעשות זאת, למה לא לקבל אותם מאיש מקצוע?

תסתכל מסביב.

יש לא מעט אנשים שגדלו בציבור שבו יש הפרדה מוחלטת בין בנים לבנות. שהנושא של בינו לבינה לא נוכח. שלא מדברים עם בנות, קרובות משפחה, שכנות - כפי שהפותח כותב.

ובכל זאת, רובם המוחץ, בשלב המתאים, במסגרת המתאימה - 

מצליחים ליצור קשר טוב ובריא עם אישה (והפוך כמובן).

אני חושבת שבאופן כללי כיום - במסגרות שונות, גם בציבור הדת"ל וגם החרדי - ישנה הדרכה לקראת יציאה לדייטים. ובאמת בדייט ראשון, פעם ראשונה, זה כנראה מביך לרוב האנשים. זו סיטואציה מלאכותית, עם כללי טקס לא כתובים, שהרבה פעמים מתלווה תחושה של לחץ, מתח, חוסר נינוחות. (ואני חושבת שזו תחושה שיכולה להיות בלי קשר לשום דת, גם אצל גויים..)

במילים אחרות:

העולם הדתי מכוון לכך שבשלב הנכון בחיים (שבו נמצא הפותח), זה דבר טוב ומבורך ליצור קשר עם אישה כדי להתחתן איתה. וזה משהו שגדלים איתו מגיל 0.

בניגוד לדוגמה לחינוך בדתות אחרות, שבו עליה במדרגות הקדושה מחייבת חיי פרישות.

אז הדתיות היא לא בהכרח הגורם למצב שהוא מתאר. יכול להיות שהוא מסייע. 

אבל גם יכול להיות שאם הוא היה גדל בעולם חילוני, זה לא היה שונה, בהנחה שהאופי שלו היה דומה למה שהוא היום.

ממה שאני מכירה, אתה יכול למצוא בעולם החילוני אנשים בני 25 שהיו חותמים על רוב הדברים שהפותח כתב (תנפה את הפן הדתי).

ואם זה מפריע לו, מביך אותו, מכעיס אותו - 

זה בדיוק הזמן והשלב לפנות לאיש מקצוע שיוכל לעזור לו.

אני התרשמתי שהוא לא מחפש להתקרבן, אלא רוצה לקחת את עצמו בידיים ולאפשר לו להרגיש פחות לחוץ, יותר עצמו גם בשיח מול נשים (בכלל, ובפרט בדייטים).

יש גם "תאונות" בדרך ומצבים בהם החיים הדתיים לא מתפרשים נכון או מעצימים בעיות קיימות. מנסיון כואב אומר לך.

להשתמש בתירוצים או סיבות בשביל לא לטפל במה שבאמת קורה לו בפנים.    

לפעמים (ולפעמים לא) מגיעים לשלב שכבר לא רוצים לברוח ולהדחיק. 

בשיחה כנה אפשר לזהות

ותלוי כמה אדם כנה עם עצמו ומוכן לטפל בעצמו וכמה הוא מאכיל עצמו בנרטיבים.

הרבה פעמים אנשים בורחים להתקרבנות, זאת תגובה מאוד טבעית אצל כולנו  .  

זה לא אומר שלא קיימות באמת בעיות. 

לא אמשיך כי נראה שאתה לא רוצה לשמוע. וזה בסדר.

ואף מסכים. אדם צריך לקחת אחריות.

קודם כל, אני רק רוצה להגדיר לרגע שדתי לצערי הרב בתוך ציבור הוא לא אותו הדבר כמו ההגדרה האמיתית.

נניח שאתה מאמין שיש בורא לעולם ואתה לא מקיים מצוות מסויימות, האם אתה אוטומטית הפכת ללא מאמין בבורא יתברך?

האם תפילה היא הדבר שהקב"ה דורש ממך? ונניח שאתה לא מניח תפילין, האם הקב"ה יפרע ממך את החוב?
נראה לי שרוב האנשים פשוט לא תופסית את מהות היות אדם מאמין בקב"ה ואת מהות קיום המצוות.

הרקע של אדם בנוי להוביל אותו (שלא מבחירה..) למה שהוא היום וממילא גם להתקדמות.

לי אישית יש קצת ביקורת על הגישה של ניתוק מוחלט מהמין השני אם כי אני מבין למה הגישה קיימת במידה מסויימת.

אני מאמין שהגישה הזאת לא נכונה לגמרי ובטח שלא עם משפחה.. למרות שלא צריך לקרב יותר מידי.

אני אספר לך משהו נחמד\מצחיק.

לפני כ 25 שנים הלכתי לבקר את בת דודה שלי והיא וחברה שלה הזמינו אותי (עם פאות זקן וכיפה גדולה) ללכת לקנות כמה בגדים. (הן חילוניות..)

נכנסנו לאיזו חנות באיזור המרכז ו..המוכר היה בהלם. למה? בגלל שהוא רואה שתי בנות חילוניות בקושי לבושות עם איזה בחור עם פאות, זקן וכיפה גדולה.

יש דברים שאני מאמין שאפשר לתת עליהם ביקורת אם כי הכעס לא תמיד מוביל לתוצאות רלוונטיות או טובות.

לי יש ביקורת על ההורים שלי מפה ועד להודעה חדשה, אז מה אני עושה? את הילדים שלי אני מגדל בדרך שנראית לי מתאימה יותר.

אני בטוח שלהורים שלך יש סיבה זאת או אחרת לבחירה שלהם לגדל אותך בדרך שהם בחרו. אתה באמת לא יכול לבקר אותם מכיוון שאין לנו מושג מה הוביל אותן לבחירות שלהם.

יש לי זוג חברים בני למעלה מ 70 שסיפרו לי למה הם החליטו לנהוג בחייהם גם בחינוך וגם בעוד נושאים בדרך מסויימת וגם אם אני לא אנהג בדיוק כמותם עדיין,
ההגיון שלהם ממש לא מנותק מהמציאות והוא מאוד יציב.

זה קצת מצער אותי לשמוע שיצאת עד עכשיו רק עם 2 בנות אם כי אני יכול לנחם אותך שאני מכיר מישהו שבגיל ובמצב שלך כבר יצא עם לפחות 50 בנות, אבל, להגיד לך שזה עדיף? זה לא ממש משנה.

אני מאמין שאתה צריך עזרה בתחום הזה של נשים ובנות אבל הדבר הכי חשוב זה לא לחשוב על חתונה בראש ובראשונה.

נניח שאתה רוצה להכיר מישהי, לא בשביל חתונה, נניח מישהי שאתה עובד איתה ובטוח לא תתחתן איתה, זה בסדר להיות זהיר.

אפילו, אני מאמין שאם גבר לא זהיר עם חבריו וחברותיו וכן עם מכרותיו אז זה לא ממש אידיאלי.

ולא, לא בכל מערכת יחסים עם בנות\נשים הנושא הזוגי והמיני הוא נושא.

וזה נכון גם לדייטים, אם תבוא עם גישה שאתה הולך להכיר אדם נחמד ושאתה רוצה לבנות איתו קשר בסיסי כבן אדם ואם יהיה מעבר לזה אז מה טוב, אני מקווה שהכל ירגיש לך יותר טוב.

נניח, אם אתה יוצא עם חבר לבית קפה, אתה קונה לו שתיה? מפנק אותו? אני יודע על עצמי שלפעמים אני כזה אבל לא תמיד.

וזה נחמד לי להיות נחמד לחבר או מכר שלי, פשוט כי אני אדם נחמד שאוהב אנשים אחרים.

אני מאמין שאם קשה לך אז אולי שווה להיפגש איזה כמה פגישות עם איזה שהוא מאמן או אולי אפילו מאמנת כדי לעבוד ולבנות כמה דברים בתחום הזה.

לרוב זה שווה את הכסף.

ואגב, זה טבעי להרגיש מעט שונה ממי שאתה בפגישות, זה הכי טבעי בעולם!

אם תרגיש כמו שאתה תמיד זה מראה שאתה מחוספס לסיטואציה וממילא הייתי אומר לך שמשהו אצלך לא רגיל.

וזה טוב... זה לא שזה רע.

אז ההתמודדות הזאת נובעת מביישנות יתר, שכנראה נחתמה בך מגיל ממש צעיר. צניעות זה יפה, אבל רק כשיש לזה חיבור ישיר לתורה ומצוות. כי אחרי הכל יש גם הרבה מאד גוים צנועים וזה לא שווה כלום. תעשה בירורים אצלך מה היחס של הצניעות הזאת שבך לתורה, אולי יש לך חיבור גדול מאד ואתה אפילו לא מודע לזה. אם כן, תעוף על זה ותטפח את זה בכלים הנכונים. אם לא, אז קודם כל חבל, ודבר שני תעבוד על לשנות את זה

ואיפה הקביעה שזה "לא שווה כלום"

צניעות זו תכונה שיש אצל כלל בני האדם.

זה לא חידוש דוד 

כי הם לא שווים כלום..

צודק דוד

וכו'

אבל זה לא אומר שאין מדרגות.

בני אדם נחשבים מעל בעלי חיים, ויהודים נחשבים מעל בני אדם. 

כידוע יש גם מדרגות בתוך יהודים, ישראל, לוי,כהן

לצערי הרב זה דבר שבין אדם למקום ואין ביד אדם להכריע בדבר.

יש יהודי כוהנים לוים ואנשי "תורה" שמעלתם נמוכה מאשר חגב..

כל יהודי גדול גם אם הוא הרשע הגדול ביותר הוא נעלה יותר מהגוי הצדיק ביותר. 

וזה לא תלוי במעשים, הנשמה של יהודי היא לאין ערוך גדולה מהכל. תלמד את אגרת תקנה של הרב, וזה לא רק כתבי הרב זה עניין בסיסי שיש מדרגות בין הבריאות וחייבים לדעת להבחין בינהם

זה שהרב קוק מדבר על הנושא מבחינה רעיונית ותפיסתית ושהוא רואה ותופס כך את הדברים, אין זה אומר שהמציאות היא כך.

זאת אומרת, אם כל הכבוד לרב קוק ולעוד חכמי ישראל אחרים מבחינה רעיונית, בפועל המציאות לא עובדת רק לפי הרעיוני.

אני יכול לדבר מהיום ועד מחר על שורש ישראל ועל עוד הרבה דברים אחרים ולדבר גם בשבחם של ישראל ושיש בהם כל מיני תכונות וכו'.

בפועל, דרך ארץ קדמה לתורה... זאת אומרת, בשלב שנברא העולם וכל אדם ניתנה דרך ארץ בעולם.

ולאחר מכן בשלב זה או אחר ישראל קיבלו את התורה על גבי אותה דרך ארץ, ובשונה מהרבה אנשים, יהודי יכול להשחיט את דרכו.

יש מישור מאוד רעיוני שהוא מאוד "נוח" כדי לסנגר וכדי להרגיש נעלים ועוד כל מיני דברים, במישור המעשי זה לא עובד ככה.

אם אני אומר שישראל הוא נעלה יותר מן הגוי, אז אני גם יכול להגיד במובן מסויים שגר הוא נחות ושגם גוי הוא נחות.

בפועל אדם נידון על פועלו בסוף חייו ולא רק על מחשבתו ושורשו.

זאת אומרת שאם אדם בעל תורה ובעל תואר במשך חייו התנהג בצורה שאינה מכבדת את התורה הוא יורש את מה שמעשיו עשו.

דרך אגב, אפשר לראות גם את גישת הגמרא לנושא. יש אנשים שאין להם חלק באלוקי ישראל וזאת עובדה.

האם הם אנשים רעים? אל תדון אדם עד שתגיע למקומו..

אם אתה רוצה לדבר על נשמה... אז גם לקוף יש נשמה וככל הנראה יש קופים שהנשמה שלהם יותר גדולה ויותר נעלה מאשר כמה וכמה יהודים.

פסקאות כז-מג

וגם פסקה קיא שהוא מסכם בסוף.

אשר קדשנו במצוותיו, אנחנו מברכים את זה על היותנו מובדלים,הוא הבדיל אותנו משאר האומות. "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה" 

אני מביא לך מקורות ישירים מהתורה, פסוקים,רש"י,כוזרי,כתבי הרב. ואתה רק דוחה אותם בסברות בטן כדי להזדהות עם הרומנטיקה השמאלנית "כולם שווים". 

לקוף אין נשמה (אגב גם לגוים אין) יש להם נפש. 

יש יהודים שאין להם חלק לעוה"ב לעומת זאת יש גויים שנכנסו לגן עדן בחייהם

"טוב שכן קרוב מאח רחוק" זה יתרו

עבדמלך הכושי

ולא אחי אם יש מישהו שנולד יהודי ונהיה רוצח אנס קניבל שזרק את הנשמה שלו לפח, אין לו עדיפות על גר תושב שמאמין בקב"ה ועוזר לעם ישראל גם אם יש כל־מיני פלפולים תיאולוגיים רחוקים למה זה ככה.

את הסגולה הנשמתית שלו

כי הרב מסביר שם שזה לא בלתי הפיך, הסגולה "מהבהבת" בו. הוא יכול להדליק אותה שוב. 

ונראה לי שלא לגמרי הבנתם את כוונתי, כשאני אומר גדול לא התכוונתי במובן של צדיק. אלא במובן של בר מעלה. לגוים מצד עצמם אין כמעט שום מעלה ויחס לבורא. ליהודי שפל ישנה מעלה הרבה הרבה יותר גדולה מאשר לגוי צדיק.

כידוע ישנה המחלוקת גם האם גר צדק יכול להגיע לנבואה כלומר ניתן להניח שליהודי מבטן יש מעלה רמה יותר משל גר צדק

בכך שהוא יודע לחשוב לדבר כו' ואולי יש לו פוטנציאל טמון לחזור בתשובה

אבל אני מעדיף חתולים על־פני רוצחים פסיכופתים

את החתולים אני מלטף ומאכיל ואת הרוצחים אני מוציא להורג

אם תעשה זאת זה ייחשב כרצח.

אם תהרוג חתול זה יחשב כצער בעלי חיים במקסימום.

יחי ההבדל הקטן

האדם במדרגה גבוהה מהחתול אך כאשר האדם מחטיא את תפקידו הוא נהיה גרוע מהחתול(,דווקא בגלל שהוא במדרגה גבוהה מהחתול).

המדינה לא נוהגת על פי דין תורה, וגם לא על פי דין מלך.

ככה שכל מה שאמרת לא רלוונטי

אני יכול להרוג חתולים וזה אפילו לא יהיה צער בעלי חיים כי לא שייך צעב"ח בהמתתם. 

ואתה לא יכול להוציא להורג יהודי רוצח פסיכופת

עיין אורות ישראל ה,י 

לגבי מעלת הנשמה הישראלית ביחס לגוים

שוב, אני עדיין מעדיף חתול על־פני יהודי רוצח פסיכופת, סורי

גם אם תחת חוקי המדינה הנוכחיים אין לי יכולת לעשות איתו שום־דבר

קביעת הראי"ה שההבדל בין נשמת יהודי לנשמת גוי מהותי יותר מההבדל בין נשמת גוי לנשמת בהמה, כי ההבדל בין האחרונים כמותי בלבד, צריכה מקור

גם לגויים יש חופש בחירה חביב אדם שנברא בצלם ועכ"פ יש להם שבע מצוות בני נח משא"כ בע"ח

אין לי בעיה עם הקביעה שנשמת ישראל גבוהה ונעלה יותר מנשמת האומות

אבל כל־מיני קביעות כמו היהודי הרשע ביותר שאפשר לתאר עדיף פי אינסוף על־פני הגוי הצדיק ביותר אפשר לתאר, או שאין שום הבדל מהותי בין גוי, צדיק ככל שיהיה, לבהמה

זה כבר רחוק ואיני רואה חובה לקבל את הדברים ולא נראה לי שיש לי בעיה של פרוגרס

כבר הבהרתי שלא בזה עסקינן. גם אני מעדיף את הכלב שלי ז"ל על פני אנשים מסוימים, אבל זה לא הופך את הכלב שלי ליצור בעל מעלה גבוהה יותר משל בני אדם. רעים ככל שיהיו.

בסופו של דבר יהודי נשאר יהודי לא משנה באיזה מצב ירוד הוא נמצא, שם השם נקרא עליו כי הוא עדיין חלק מעם ישראל. לעומת זאת אין שם השם נקרא על הגוים. נכון, לגר תושב, גוים שמקיימים 7 מצוות מעלתם גבוהה, אבל עדיין הפער באיכות טיב המעלות הגנוזות בנשמת היהודי לעומתם הוא עצום לאיך ערוך. 

וכמובן שיש הבדל מהותי בין גוי צדיק לבהמה הכוזרי כנ"ל מסביר את המדרגות העיקריות בברואים. מדבר הוא ללא ספק מעל בעל חיים.

לבן מלך יש מעלה מצד זה שהוא בן מלך לעומת פשוט העם

אבל זה לא הופך אותו אוטומטית לעדיף ב־100% מהמקרים, זה מה שהערתי

הרב קוק באותה פסקה טוען שאין הבדל מהותי בין גוי ("בכל דרגותיו") לבהמה רק הבדל כמותי.

בוודאי שמדבר כולל גם את מדרגת בע"ח צומח ודומם אבל יש לו גם הבדל מהותי לא? ואין לי בעיה עם זה שלישראל יש גם הבדל מהותי מהגוי

"לגבי שם השם נקרא עליו" לא יודע

עיין שוב, הרב לא משווה בין גוי לבהמה. אלא רק מביא את זה כמעין המחשה לפער בין ההבדל הנשמתי של נשמה ישראלית לנפש של גוי. הפער הוא יותר גדול מאשר ההבדל בין אדם לבעל חיים.

ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי.

כתוב שבשביל ישראל העולם נברא, ז"א שכל הבריאה טפלה לישראל, אם ככה ברור שגם אם יש, ויש, מדרגות בשאר הבריאה  אי אפשר להשוות את ההבדלים בינהם לבין ישראל.

מה עם הבחינה של הבא להורגך?

מה שאתה אומר על ההבדל בין יהודי רוצח לחתול קיים גם בין רוצח גוי לחתול.

בדיני נפשות יש מלא מצבים שונים ומוזרים, דיברתי ככלל.

ולא הבנתי תשאלה

כנראה שלפי התורה יהיה מותר להרוג רוצח פסיכופת מכלל 'הבא להורגך' ואם הורגים בעל חי שלא לצורך יש בזה איסור.

התכוונתי שלא הבנתי למה דייקת שהרוצח הוא דווקא יהודי, ברור שגם גוי הוא מעל לבעל חי.

לגבי מה שכתבת קודם לגבי ההבדל בין מי שנולד יהודי לגר צדק, ברור שיש הבדלים ועם ישראל בנוי דרגות דרגות, כמו שיש כהן, לוי,ישראל יש גם גר צדק אבל כמו ש'ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ' ז"א שהוא מאבד את הקדימות שלו כאשר ישנו יהודי שהוא גדול ממנו בחכמה אז ככה גם גר צדק יכול להיות גדול יותר מכהן, ויש  את הסיפור הזה (לא זוכרת בדיוק) שקבוצה של אנשים ליוו את הכהן הגדול וברגע שראו את שמעיה ואבטיליון (גרים ת"ח) עזבו את הכהן הגדול והלכו ללוות אותם.

 יש את הנקודת פתיחה המסויימת שאדם מתחיל ממנה ויש את הדברים שהוא מגיע אליהם ,שזה בסוף מה שקובע.

כמו שיכול להיות אדם שנולד בבית דוס עם חינוך שמור והכול וישאר במקום ולא יגיע למדרגות גבוהות ויהיה מישהו שנולד בבית חילוני ולא גדל על התורה ובסוף לא רק יתקרב לה' אלא יגיע למדרגות גבוהות, האחרון עדיף על הראשון, גם בגלל המאמץ והכל וכוח התשובה וגם בגלל שסופסוף הוא הגיע למדרגות גבוהות יותר.(אז מה שהוא שמור יותר אבל בסוף הוא לא התעלה מעל זה, היה לו יותר פוטנציאל ואפשרות והוא לא מימש את זה, לא מספיק להיות עם פוטנציאל, הפוטנציאל אמור לחייב את האדם ואם הוא לא ממש את הפוטנציאל זה לרעתו, כמו שאדם חילוני יתגאה שהוא צאצא של צדיק גדול, הוא חושב שזה מעלה, אבל זה מעלה רק אם הוא מצדיק את הייחוס שלו כי אם לא זה גנאי וזה מהווה כקטרוג למה הוא לא הולך בדרך אבותיו?!. )

לא ככ פשוט להרוג היום. אלא אם כן זה ממש הקם להרגך, אם את נתקלת בו ברחוב סתם ככה אין לך יכולת לזה. לגבי המתת בעליי חיים לפי רוב הדעות אין בדבר אפילו צעב"ח. האיסור קיים בעיקר רק כשאתה פוצע ומשאיר אותו חיי לסבול.

דייקתי על יהודי כי ביהודי עסקנו לא ככ בטוח שאיסור לא תרצח חל על גוים.צ"ע בזה.

לגבי גר צודק כבר כתבתי כמה פעמים שלא התכוונתי למידת הצדיקות אלא למעלתו, והזכרתי את מחלוקת הראשונים בדבר השאלה האם גר צדק יכול להגיע לנבואה כמו יהודי רגיל.  לפי ריה"ל לא, יש כאן פגם מצד נשמתו ומידה מסוימת של מעלה מצד יהודי רגיל ביחס לגר.

לגבי העניין של בעל תשובה וצדיק גמור, גם זו מחלוקת ועדיין לא ברור לחלוטין מי גדול ממי.

הכיף? יש לך מקור לזה?

לא תרצח חל על גרים תושבים וחייבים עליהם מיתה באותה מידה בדיוק

גרים תושבים מצווה להחיותם (לגבי האם שייך גר תושב בימינו גם שאלה – אבל נראה שברמה הפרקטית אם אתה רואה דרוזי בסכנת חיים מצווה לעזור לו)

לגבי עכו"ם סתם, לא מורידין ולא מעלין אם אין חשש לאיבה אבל אין להורגו בידיים

מה שאין כן ישראל משומד להכעיס שהוא בגדר מורידין ולא מעלין

"המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס, הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה מישראל--מצווה להורגן: אם יש בידו כוח להורגן בסיף בפרהסיה, הורג; ואם לאו, יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן."

וכך נפסק גם ביחס לכת השבתאים כו'

למרות "סגולת ישראל" שלהם

גם עשו כידוע שורש נשמתו היה גבוה משל יעקב ועדיין "את עשו שנאתי". יכול להיות שהייתה בו מעלה עצומה אבל זה לא אומר כלום

לגבי גרים שוב יכול להיות שיש מעלה של ישראל על גר (ומסתמא יש, כי גרים אינם נחשבים לקהל ה' לעניין יוחסין)

כשם שלכוהנים יש מעלה על ישראל

ועדיין עדיף ממזר ת"ח על־פני כהן גדול עם הארץ

וזה המסר של התורה כל הזמן, שעדיף מי שהמעשים שלו טובים על־פני העשיר / מיוחס / כו'

איסור צעבח-שות הנודע ביהודה

גר תושב זו מדרגה שונה מגוי ולא עליהם דיברנו כזכור (מה גם שיהודי שהרג גר תושב לא מתחייב מיתה אלא הגליה) כך שלא נכון להגיד שחייבים עליהם מיתה באותה מידה בדיוק.. השאר צ"ע

עדיין הוא לא מתיר סתם כך להרוג בעלי־חיים

"ומי שהוא איש הצריך לזה ופרנסתו מצידה כזו בזה לא שייך אכזריות והרי שוחטין בהמות וחיות ועופות וממיתים דגים לצורך האדם ומה לי טהורים שיאכל מבשרם ומה לי טמאים שיאכל ויפרנס עצמו מדמי עורותיהן וכל בעלי חיים ניתנו לאדם לכל צרכיו, אבל מי שאין זה לצורך פרנסתו ואין עיקר כוונתו כלל בשביל פרנסתו הוא אכזריות."

לגבי חיוב מיתה צודק אחי טעות שלי לא יודע מאיפה זכרתי את זה. איסור ברור שיש אבל ולא כמו מה שאמרת שצ"ע עיון אם בכלל חל לא תרצח על גויים

ובכל־מקרה גם לדעת הרמב"ם על גר תושב חייב לפחות גלות אבל ישראל מומר מצווה להורגו

לא יודעת מה היום מבחינה חוקתית, אני מדברת מבחינת התורה. אמרת רוצח פסיכופת..כנראה שיהיה מותר להרוג אותו מאשר לתת לו להסתובב חופשי.

אין איסור להרוג בעלי חיים סתם ככה?(אפילו כששוחטים בעל חי לאכילה צריך להיזהר מצער בעלי חיים..)

מה צריך לעיין כאן? על חיות צריך לרחם על בני אדם לא כל שכן? אם הגויים מחוייבים בלא תרצח ביניהם אנחנו לא מחוייבים לא לרצח אותם? לא הבנתי.

מידת הצדיקות יכולה לקבוע על המעלה.(נראלי שכתוב שבמקרה שיהודים מגיעים למצב של שנאת ישראל ופעולות נגד אז הם מאבדים את סגולת ישראל)

ריה"ל זה דעה חשובה, אבל הרמב"ם חולק עליו, לפי הרמב"ם אין ההבדל.

יש גם הסוברים שגרים חשובים מישראל...

ושניהם אהובים

דָּבָר אַחֵר, הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב, אַשְׁרֵי מִי שֶׁבְּחָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הִקְרִיבוֹ, וְאַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁקֵּרְבוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹא בְּחָרוֹ, וְאֵיזֶה זֶה שֶׁבְּחָרוֹ, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אַתָּה הוּא ה' הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם, אֲבָל לֹא קֵרְבוֹ אֶלָּא הוּא קֵרַב אֶת עַצְמוֹ. יַעֲקֹב, בְּחָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ, אֲבָל לֹא קֵרְבוֹ אֶלָּא הוּא קֵרַב אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים. משֶׁה בְּחָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: לוּלֵי משֶׁה בְּחִירוֹ, אֲבָָל לֹא קֵרְבוֹ, אַשְׁרֵיהֶם אֵלּוּ שֶׁבְּחָרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹא קֵרְבָם, בֹּא וּרְאֵה יִתְרוֹ קֵרְבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲבָל לֹא בְּחָרוֹ, רָחָב הַזּוֹנָה קֵרְבָהּ אֲבָל לֹא בְּחָרָהּ, אַשְׁרֵיהֶם אֵלּוּ שֶׁקֵּרְבָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹא בְּחָרָן.

[...] אָמַר דָּוִד, אַשְׁרֵי מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בּוֹ וְאַשְׁרֵי מִי הוּא שֶׁקֵּרְבוֹ, וְאֵיזֶהוּ אַשְׁרֵי בְּכִפְלַיִם מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בּוֹ וְקֵרְבוֹ, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה אַהֲרֹן וְלֵוִי, אַהֲרֹן מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן, וּמִנַּיִן שֶׁהִקְרִיבוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ. 

אין איסור להרוג עכברים או חתולים בדגש על להרוג ולא רק לפצוע. 

אלא שהדבר לא ראוי מבחינה מוסרית לעם ישראל. 

שימי לב שאת מעוותת את דבריי לא כתבתי שאנחנו לא מחויבים על לא תרצח ח"ו אלא רק שיהודי שרצח גוי לא בטוח עבר על איסור לא תרצח במובן הפשוט שלו. הוא כן נענש ללא ספק, אבל לא במלוא חומרת הדין כפי שהיה רוצח יהודי להבדיל

אתה:"לא ככ בטוח שאיסור לא תרצח חל על גוים.צ"ע בזה."

אני:"אם הגויים מחוייבים בלא תרצח ביניהם אנחנו לא מחוייבים לא לרצח אותם?"

אתה:"שימי לב שאת מעוותת את דבריי לא כתבתי שאנחנו לא מחויבים על לא תרצח ח"ו אלא רק שיהודי שרצח גוי לא בטוח עבר על איסור לא תרצח במובן הפשוט שלו."

אשמח להבין, איפה העיוות כאן?

בעשרת הדיברות כשכתוב לא תרצח, לא היה הסתייגות בדוגמת 'לא תרצח יהודי', וגם לא ראיתי פרשנים שכתבו כך, אם יש לך אשמח לקרוא.

לא לכל העולם כמו שמקובל לחשוב.. גוי לא מצווה בלא תרצח אלא מצווה במצוות שופך דם האדם באדם, שזו אחת מ7 מצוות בני נח. 

העיוות הוא שאת מציגה את זה כאילו אמרתי שבגלל שלא בטוח שיש איסור לא תרצח על יהודי שהורג גוי משמע מכאן שמותר להרוג גוים. ממש לא! זה איסור חמור של השחטת הנפש ויש בה גם עניין גדול של חילול השם.

מקור לבבי לימוד העניין שזה חל רק על יהודים ועל גוים -"וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה" 

גוי לא בגדר רעהו לכן האיסור מדובר רק בין יהודים ליהודים.

תודה על הדיוק.

אני התפלאתי שיש אצלך מקום לחשוב שיהיה מותר להרוג גויים.לא אמרתי שאתה אומר שמותר להרוג גויים אלא אמרתי ש"אנחנו לא מחוייבים לא לרצוח אותם?".

זה שהפסוק הנ"ל מדבר על הריגת יהודי לא אומר שהריגת גוי היא מותרת. כרגע מדברים על הריגת יהודי.זהו.

ככה נראה לי..

אני מעודד השחטת הנפש

אזהרה מניין?

פרק י"ט פסוק ה'

ד"ה סגולה וד"ה  כי לי כל הארץ

כותב מפורש, שהגוים לפני השם כאין וכאפס, מה יותר מזה?

אני גם גדלתי בחברה נפרדת (ישיבה תיכונית, תנועת נוער) למשך כל החיים שלי עד שיצאתי לדייטים ובאמת הקפיצה לדייטים היתה מאוד מוזרה והביאה איתה אתגרים.

אבל הכי חשוב שתזכור - זה נורמלי!

יש לי צורך לעשות Zoom in על משפט אחד שכתבת.

"וזה לא שלא יצאתי לדייטים – היו בדיוק 2 בחורות שיצאתי איתן, אך עדיין כל פעם שאני יוצא, אני מרגיש כאילו אני מישהו אחר. כאילו אני לא באמת אני. אני פשוט לא מצליח להתמודד עם המתח."

היו 2 בחורות שיצאת איתן, ב"ה. בשני המקרים הללו הרגשת שאתה מישהו אחר. אוקי, אל תמהר להסיק מסקנות על העתיד. יצאת רק עם שתי בנות ויש לך רשמים רק משני מקרים, זה אמור לצבוע לך את כל העתיד.

דווקא זה אתה מרגיש אתה מישהו אחר - זה הכי הגיוני שבעולם. בסוף זאת סיטואציה שיכולה מאוד להלחיץ ואנחנו לא מתנהגים בה הכי טבעי. שים לב, שיש לך עוד אינטרקציות בחיים שאתה לא תמיד הכי טבעי, ואנחנו יוצרים מערכות יחסים שונות. ה"חוקים" שבהם אנחנו מתנהלים בהם בסיטאוציות שונות הם משהו שלומדים, כמו שיש חוקים מסויימים בצבא, במשפחה מתנהלים בצורה כזאת, בישיבה מתנהלים בצורה אחרת - גם בדייטים יש תפקיד שאתה לובש אותו, הגיוני שזה לא יהיה טבעי לך בהתחלה. רק אחרי שיוצרים אמון והקשר מעמיק נעשים יותר אותנטיים בקשר, זה טבעו של עולם.

לגבי היחס למיניות, הייתי ממליץ לך לקרוא את "מה את מבקשת" של אוריה מבורך, אולי זה יעשה לך סדר בראש לגבי הנושא ואיך מובנה בתרבות הכללית ואצל דוסים על סוגיהם השונים

נגעת בדיוק בנקודה - יש כאן מתח! ולאט לאט לומדים אותו. מה משפיע עלי, מה פחות, מה עושים, מה לא עושים. מתי להנמיך את המתח מתי אפשר להיות איתו ולהרגיש בטוח. תוך כדי תנועה תהיה קשוב לעצמך ותוכל ללמוד את זה מהתגובות הטבעיות שלך. תחשוב עליהם אחר כך ותבין למה הגבת ככה ואח"כ תוכל לחשוב על דרכי תגובה שונים לסיטואציה. וכל עוד שומרים על הקווים אדומים, זה בסדר ללמוד מטעויות גם.

אבל דבר ראשון ובטוח - לנרמל, לנרמל, לנרמל. זה הכי חשוב. תבין שאתה נורמלי וזה הכי מובן בעולם

אולי נובע מהעבר הדתי בשילוב עם ההווה הלא דתי, ולא מצאת תו'ל בעניין לא מכאן ולא מכאן 

יש לך עם מי לדבר/ לעבד את זה?

מבחינה דתית, הוא חלק משמעותי מהסיבוך בעניין

כשבחור ישיבה שגדל בחברה נפרדת, מגיע לדייט, הוא מבין שזה אירוע שונה ממה שהוא רגיל אליו, ואם הא קצת מתבייש וקצת נבוך, זה טבעי מבחינתו.

אז הוא משתדל להתגבר ולזרום, גם אם זה לא אירוע כל כך טבעי לו, ובדרך כלל גם מצליח בסוף.

אולי אתה מצפה מעצמך למשהו אחר, שמתאים יותר לבחור חילוני שגדל בחברה אחרת לגמרי, וזה מה שמסבך את הסיפור.

אם כך, נראה לי שזה יחסית קל לפיתרון.

[אפשרות אחרת היא, שיש משהו אחר ברקע, שלא נמצא בתוך התיאור שכתבת כאן.].

מאמן יוכל לתת לך את הכלים. לנהל את מסע הדייטים. כמו כן יש פודקסטים מאוד מועילים בנושא. אבל לך לאימון.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

נותנת את ההבנה שלא צריך לפחד לטעות, אנחנו מבררים וחושבים רק מה שבמסגרת הכלים שלנו

תודה 🙏

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

אבל ב"ה התשובות כאן והתובנות שהקב"ה שם לי כבר יחסית נותנים לי כיוון. תודה רבה

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

זאת לא הסיטואציה שלי, אבל להרבה גברים בכללי יש נטיה כזאת... אז הם מקרה אבוד?

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

כי הרבה פעמים כיווצים וחוסר חשק

נובעים מזה שהנוכחות שלו מזכירה לי את כל הדאגות של הקשר והפחדים.

אני חושבת שאם חוויתי בעבר תחושות מאוד חיוביות כלפיו, אז גם עם מגיעה תקופה שלילית, לא למהר לבטל...

מערכת הרגשות, שלא כפי שלעיתים נוטים להגדיר, אינה מערכת עצמאית בלתי תלויה לחלוטין. להכל יש אבא ואמא.

כאשר בקשר חיובי, שהיתה בו הרגשה נעימה, נכנסות מורכבויות, שזה דבר די טבעי בשביל החלטה כזו גדולה, עלולה להיות מורכבות כם ברגשות. כי ההחלטה מלחיצה, אז גם הנוחכות שלו והמחשבה עליו מלחיצה. לפי זה, אחרי ההחלטה זה מתפשט יותר. אני לא מנוסה, אבל ממה ששמעתי מאנשים שמלווים זוגות רבים, אצל הרבה זוגות יש 'קפיצה' ברגש אחרי ההחלטה. זה נראה לי מסביר.

כמובן שההחלטה יכולה לחזק את הקשר לא רק על ידי הסרת המחסום הנ"ל, אלא כי יש פה התכווננות מאד חזקה זה לעומת זו וזו לעומת זה, ויש פה גם חוויה משמעותית משותפת, מחוייבות ובעיקר בנייה של משהו משותף, קשירת קשר (אמנם זה עוד לא החתונה עצמה, אבל יש פה כבר משהו. זה כבר 'ארוסי/ארוסתי'.

עשי חיל באפרתה ויהי ביתך כבית פרץ.

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.