אבל אולי כדאי לשנות את המבט 

ולזכור שזה שריר שבקלות מאמנים ויש הרבה דרכים לקפוץ למים ?

שהם פחות או יותר בגילך, ואין להם שום דבר ממה שאתה מתאר שיש לך, לא רכב, לא כסף, ולא כל מיני דברים הכרחיים להקמת בית(חלק מהביטחון שנשים מחפשות בהקמת בית הוא ביטחון כלכלי, לאו דווקא מליונר או בכלל משהו קרוב לשם, אלא מישהו מיושב עם עבודה מסודרת וכו'), המצב שלך מאוד טוב ביחס לגיל, מכיר אנשים שאין להם כלום חוץ מהיכולת לדבר עם נשים, ובפועל זה לא מחזיק הרבה אם בכלל.

אני מבין את החשש אבל תסתכל על הצד החיובי, ואם יורשה לי, הוא מאוד מאוד מאוד חיובי.

אתה מסודר כלכלית תודה להשם יתברך, יש לך חיים טובים(חברים, פנאי וכו' ולאו דווקא כסף)

יש לך הורים מדהימים ותומכים.

נשמע שאתה מרגיש משמעותי והכרחי איפה שאתה נמצא

ובגדול, בגיל שלך יש עוד הרבה חברה(ואני בטוח שגם אתה מכיר חברים כאלו שהיו שמחים להתחלף איתך) שעדיין מחפשים את עצמם.

תראה איך המדמה השקרן מנסה להפיל אותך זה פשוט מצחיק.

דוד, הכרתי במהלך חיי הקצרים המון סוגי אנשים..

כאלו עם כסף וחברים, אבל הורים שרק מפילים למטה ומורידים חלילה.

כאלו בלי כסף אבל עם משפחה וואו

כאלו בלי משפחה בכלל(המון בעיות ונתקים) אבל מלא כסף

ואצלך - אתה עשיר אחי, גם משפחה תומכת, גם עבודה טובה, גם תחושת שליחות, גם אתה מרגיש שאתה משמעותי אז תרים את הראש למעלה יא אח יקר יש לך הרבה יותר ממה שאתה חושב. ולגבי נשים? בשביל להתחתן לא צריך להיות "אשף נשים" או איזה חרטה של "גבר אלפא"  - השם יסלח לי כמה אני מרגיש דחייה כלפי אותם "גברים".

תאיר בעצמך קודם כל את כל הנקודות הטובות, בלי לתת משקל למה שבעינך מתפרש כלא טוב. כי יכולה לבוא מישהי שבעיניה ה-"לא טוב" הזה מעיד על ענווה וביישנות שתמצא חן בעיניה.

וגם דוד פעם היה לי חבר שלדבר עם נשים הייתה הבעיה האחרונה בחיים שלו, באמת היו נופלות לרגליו רק בגלל היכולת דיבור שלו, ממש זכור לי איך הוא היה עושה מזה משחק מרוב שאצלו זה בכלל לא היה עניין.

אז הוא יש לו את הלדבר, אבל מהכירות אישית, חסר לו כל כך הרבה ממה שלך יש. אז תשמח דוד יש בך הרבה טוב ומלא מה להציע לאישה שתזכה בך. אני חושב שאם תלך עם ההרגשה הזאת בלב, מעבר לתחושה הטובה שבוא תבוא בעקבותיה, גם תצליח לייצר הזדמנויות בלי לשים לב אפילו.

ולעצה פרקטית, הייתי מציע על תפילה מול השם יתברך בשדה. אתה תראה פלאים בהבטחה.

רק אתה מכיר את האופי שלך, יש מצב שגם אם היית גדל כחילוני היה קשה לך יותר לתקשר עם בנות ועצם הההפרדה של הדת העצים את הקושי? או שזה בכלל עניין של אירוע מסויים שחווית שגרם למחסום?
ואולי זה לא משנה. 
אני הייתי מציעה להגדיר לך את המטרה הסופית ולפרק את זה למשימות איך אתה משיג אותה. ממש להכין תוכנית עבודה. לדוגמא כהתחלה- בפעם הבאה שיוצא לך לדבר עם אחת הבנות בבסיס אתה מקפיד על קשר עין כל השיחה.  לא ישר לתוך העיניים, אלא פשוט לא להשפיל מבט. כמו שמדברים עם חבר. ככה שבוע אתה עובד רק על זה. 
אתה יכול להתקדם עם לשאול שאלת התעניינות שאתה יוזם. לא משהו גרנדיוזי. בקטנה. תלוי במידת ההכרות שלכם כמובן. 
וככה תמשיך עם עוד דברים קטנים שאתה מודע שקשה לך. 
תחזיק תמיד בראש שהפחד, המתח שלך הוא רק עוד תחושה בגוף. נכון, תחושה לא נעימה אבל בטוחה שחווית תחושות לא נעימות, תחושות לא הורגות אותנו. התחושה הזו מגיעה ממחשבה. מחשבה זו רק מחשבה, היא לא אומרת כלום על המציאות, על מה שהולך להיות, היא לא משקפת את האמת והיא לא אומרת כלום עליך. אם מגיעה אליך מחשבה - "אני לא מסוגל לעשות את זה" אל תלחם בה, תן לה פשוט להיות, זה תלוי בך אם אתה מאמין לה או לא.

אבל אפשר לעבוד על זה

זו הדרך של אלוהים לאותת לך להתקרב אליו. אי אפשר לדעת.

כי מה שתיארת כאן, נשמע לי (אל תלחץ ,אנחנו בדיון תאורטי-פילוסופי)
כמו סוג של קללה.

מילא היית מסכן, בלי כלום ובלי בחורה, אז ..הכל ברור. קודם תשקיע בעצמך ואז ירצו אותך. 
 

אבל כאן אתה מתאר שיש לך הכל. ״המון כסף״ ״חברים״ ״איש קבע בתפקיד מאוד משמעותי ומצליח״
רק היה חסר שתגיד שחיסלת את נסראללה והיית אחראי ראשי על מבצע הביפרים..

לכן, אולי תעשה חשבון נפש. 
תן משהו ממך כדי להתקרב אליו. תעלה הילוך וגם הוא יעלה הילוך.

 הוא כנראה רוצה אותך קרוב יותר אליו והוא מאותת לך.

אני לא רואה אפשרות אחרת ותגיד תודה שהוא מאותת לך. 

זה אומר שהוא יודע שמגיע לך יותר. רק תבחר בדרך הנכונה יותר עבורך  דרך עבודת השם.  זה הכל.

משם...לשידוך מוצלח ובעזרת השם, הקמת משפחה בקרוב מאוד.

בהצלחה.

ה' לא סתם שם לך את התכונה הזו ..

זה בסוף הכל תלוי באיזון , תזכור שהרגש התחושה הזו , היא תכונה מדהימה, תעוף עליה .

זה שאתה בחור שמור ,טהור  ואייייי מי לא היתה רוצה??

מלאך.

זה יתרון תבין הקדושה הזו זה מדהים.

שתבין את זה יהיה לך יותר קל לחבק את התחושה .. ומפה לחפש את אשתך שרואה אותך בעין טובה.

אני גדלתי בישוב שכן היה בו בני עקיבא והיה בנים מגיל קטן ולא היה מוזר לדבר ולחזור איתם ועדיין לא הרגשתי בנוח להסתכל בעיניים וגם היום אני מקפידה על זה .. אם פעם זה כאב לי , ולא הבנתי למה לא נוח לי.. למה לא מרגיש לי שייך לדבר איתם למרות שאפשר .. 

היום אני יודעת שזה יתרון ושהבעל שלי יעוף על זה .. אין לי ספק בכלל.

אצלי זה לא רק נובע מחינוך דתי.. אלא פשוט מהלב , בהתחלה לא הצלחתי ובהמשך הבנתי שלא באלי.

חשוב שלא תמחק את התכונה הזו אלא תראה בה את הטוב ומתוך כך היא תתאזן לבד, לא כי אתה רוצה לשנות , כי אתה מרגיש בה יותר בנוח ושלם.

ואולי כדאי לפנות לעזרה מקצועית. זה משהו הפיך, ואם יש כלים לעשות זאת, למה לא לקבל אותם מאיש מקצוע?

תסתכל מסביב.

יש לא מעט אנשים שגדלו בציבור שבו יש הפרדה מוחלטת בין בנים לבנות. שהנושא של בינו לבינה לא נוכח. שלא מדברים עם בנות, קרובות משפחה, שכנות - כפי שהפותח כותב.

ובכל זאת, רובם המוחץ, בשלב המתאים, במסגרת המתאימה - 

מצליחים ליצור קשר טוב ובריא עם אישה (והפוך כמובן).

אני חושבת שבאופן כללי כיום - במסגרות שונות, גם בציבור הדת"ל וגם החרדי - ישנה הדרכה לקראת יציאה לדייטים. ובאמת בדייט ראשון, פעם ראשונה, זה כנראה מביך לרוב האנשים. זו סיטואציה מלאכותית, עם כללי טקס לא כתובים, שהרבה פעמים מתלווה תחושה של לחץ, מתח, חוסר נינוחות. (ואני חושבת שזו תחושה שיכולה להיות בלי קשר לשום דת, גם אצל גויים..)

במילים אחרות:

העולם הדתי מכוון לכך שבשלב הנכון בחיים (שבו נמצא הפותח), זה דבר טוב ומבורך ליצור קשר עם אישה כדי להתחתן איתה. וזה משהו שגדלים איתו מגיל 0.

בניגוד לדוגמה לחינוך בדתות אחרות, שבו עליה במדרגות הקדושה מחייבת חיי פרישות.

אז הדתיות היא לא בהכרח הגורם למצב שהוא מתאר. יכול להיות שהוא מסייע. 

אבל גם יכול להיות שאם הוא היה גדל בעולם חילוני, זה לא היה שונה, בהנחה שהאופי שלו היה דומה למה שהוא היום.

ממה שאני מכירה, אתה יכול למצוא בעולם החילוני אנשים בני 25 שהיו חותמים על רוב הדברים שהפותח כתב (תנפה את הפן הדתי).

ואם זה מפריע לו, מביך אותו, מכעיס אותו - 

זה בדיוק הזמן והשלב לפנות לאיש מקצוע שיוכל לעזור לו.

אני התרשמתי שהוא לא מחפש להתקרבן, אלא רוצה לקחת את עצמו בידיים ולאפשר לו להרגיש פחות לחוץ, יותר עצמו גם בשיח מול נשים (בכלל, ובפרט בדייטים).

יש גם "תאונות" בדרך ומצבים בהם החיים הדתיים לא מתפרשים נכון או מעצימים בעיות קיימות. מנסיון כואב אומר לך.

להשתמש בתירוצים או סיבות בשביל לא לטפל במה שבאמת קורה לו בפנים.    

לפעמים (ולפעמים לא) מגיעים לשלב שכבר לא רוצים לברוח ולהדחיק. 

בשיחה כנה אפשר לזהות

ותלוי כמה אדם כנה עם עצמו ומוכן לטפל בעצמו וכמה הוא מאכיל עצמו בנרטיבים.

הרבה פעמים אנשים בורחים להתקרבנות, זאת תגובה מאוד טבעית אצל כולנו  .  

זה לא אומר שלא קיימות באמת בעיות. 

לא אמשיך כי נראה שאתה לא רוצה לשמוע. וזה בסדר.

ואף מסכים. אדם צריך לקחת אחריות.

קודם כל, אני רק רוצה להגדיר לרגע שדתי לצערי הרב בתוך ציבור הוא לא אותו הדבר כמו ההגדרה האמיתית.

נניח שאתה מאמין שיש בורא לעולם ואתה לא מקיים מצוות מסויימות, האם אתה אוטומטית הפכת ללא מאמין בבורא יתברך?

האם תפילה היא הדבר שהקב"ה דורש ממך? ונניח שאתה לא מניח תפילין, האם הקב"ה יפרע ממך את החוב?
נראה לי שרוב האנשים פשוט לא תופסית את מהות היות אדם מאמין בקב"ה ואת מהות קיום המצוות.

הרקע של אדם בנוי להוביל אותו (שלא מבחירה..) למה שהוא היום וממילא גם להתקדמות.

לי אישית יש קצת ביקורת על הגישה של ניתוק מוחלט מהמין השני אם כי אני מבין למה הגישה קיימת במידה מסויימת.

אני מאמין שהגישה הזאת לא נכונה לגמרי ובטח שלא עם משפחה.. למרות שלא צריך לקרב יותר מידי.

אני אספר לך משהו נחמד\מצחיק.

לפני כ 25 שנים הלכתי לבקר את בת דודה שלי והיא וחברה שלה הזמינו אותי (עם פאות זקן וכיפה גדולה) ללכת לקנות כמה בגדים. (הן חילוניות..)

נכנסנו לאיזו חנות באיזור המרכז ו..המוכר היה בהלם. למה? בגלל שהוא רואה שתי בנות חילוניות בקושי לבושות עם איזה בחור עם פאות, זקן וכיפה גדולה.

יש דברים שאני מאמין שאפשר לתת עליהם ביקורת אם כי הכעס לא תמיד מוביל לתוצאות רלוונטיות או טובות.

לי יש ביקורת על ההורים שלי מפה ועד להודעה חדשה, אז מה אני עושה? את הילדים שלי אני מגדל בדרך שנראית לי מתאימה יותר.

אני בטוח שלהורים שלך יש סיבה זאת או אחרת לבחירה שלהם לגדל אותך בדרך שהם בחרו. אתה באמת לא יכול לבקר אותם מכיוון שאין לנו מושג מה הוביל אותן לבחירות שלהם.

יש לי זוג חברים בני למעלה מ 70 שסיפרו לי למה הם החליטו לנהוג בחייהם גם בחינוך וגם בעוד נושאים בדרך מסויימת וגם אם אני לא אנהג בדיוק כמותם עדיין,
ההגיון שלהם ממש לא מנותק מהמציאות והוא מאוד יציב.

זה קצת מצער אותי לשמוע שיצאת עד עכשיו רק עם 2 בנות אם כי אני יכול לנחם אותך שאני מכיר מישהו שבגיל ובמצב שלך כבר יצא עם לפחות 50 בנות, אבל, להגיד לך שזה עדיף? זה לא ממש משנה.

אני מאמין שאתה צריך עזרה בתחום הזה של נשים ובנות אבל הדבר הכי חשוב זה לא לחשוב על חתונה בראש ובראשונה.

נניח שאתה רוצה להכיר מישהי, לא בשביל חתונה, נניח מישהי שאתה עובד איתה ובטוח לא תתחתן איתה, זה בסדר להיות זהיר.

אפילו, אני מאמין שאם גבר לא זהיר עם חבריו וחברותיו וכן עם מכרותיו אז זה לא ממש אידיאלי.

ולא, לא בכל מערכת יחסים עם בנות\נשים הנושא הזוגי והמיני הוא נושא.

וזה נכון גם לדייטים, אם תבוא עם גישה שאתה הולך להכיר אדם נחמד ושאתה רוצה לבנות איתו קשר בסיסי כבן אדם ואם יהיה מעבר לזה אז מה טוב, אני מקווה שהכל ירגיש לך יותר טוב.

נניח, אם אתה יוצא עם חבר לבית קפה, אתה קונה לו שתיה? מפנק אותו? אני יודע על עצמי שלפעמים אני כזה אבל לא תמיד.

וזה נחמד לי להיות נחמד לחבר או מכר שלי, פשוט כי אני אדם נחמד שאוהב אנשים אחרים.

אני מאמין שאם קשה לך אז אולי שווה להיפגש איזה כמה פגישות עם איזה שהוא מאמן או אולי אפילו מאמנת כדי לעבוד ולבנות כמה דברים בתחום הזה.

לרוב זה שווה את הכסף.

ואגב, זה טבעי להרגיש מעט שונה ממי שאתה בפגישות, זה הכי טבעי בעולם!

אם תרגיש כמו שאתה תמיד זה מראה שאתה מחוספס לסיטואציה וממילא הייתי אומר לך שמשהו אצלך לא רגיל.

וזה טוב... זה לא שזה רע.

אז ההתמודדות הזאת נובעת מביישנות יתר, שכנראה נחתמה בך מגיל ממש צעיר. צניעות זה יפה, אבל רק כשיש לזה חיבור ישיר לתורה ומצוות. כי אחרי הכל יש גם הרבה מאד גוים צנועים וזה לא שווה כלום. תעשה בירורים אצלך מה היחס של הצניעות הזאת שבך לתורה, אולי יש לך חיבור גדול מאד ואתה אפילו לא מודע לזה. אם כן, תעוף על זה ותטפח את זה בכלים הנכונים. אם לא, אז קודם כל חבל, ודבר שני תעבוד על לשנות את זה

ואיפה הקביעה שזה "לא שווה כלום"

צניעות זו תכונה שיש אצל כלל בני האדם.

זה לא חידוש דוד 

כי הם לא שווים כלום..

צודק דוד

וכו'

אבל זה לא אומר שאין מדרגות.

בני אדם נחשבים מעל בעלי חיים, ויהודים נחשבים מעל בני אדם. 

כידוע יש גם מדרגות בתוך יהודים, ישראל, לוי,כהן

לצערי הרב זה דבר שבין אדם למקום ואין ביד אדם להכריע בדבר.

יש יהודי כוהנים לוים ואנשי "תורה" שמעלתם נמוכה מאשר חגב..

כל יהודי גדול גם אם הוא הרשע הגדול ביותר הוא נעלה יותר מהגוי הצדיק ביותר. 

וזה לא תלוי במעשים, הנשמה של יהודי היא לאין ערוך גדולה מהכל. תלמד את אגרת תקנה של הרב, וזה לא רק כתבי הרב זה עניין בסיסי שיש מדרגות בין הבריאות וחייבים לדעת להבחין בינהם

זה שהרב קוק מדבר על הנושא מבחינה רעיונית ותפיסתית ושהוא רואה ותופס כך את הדברים, אין זה אומר שהמציאות היא כך.

זאת אומרת, אם כל הכבוד לרב קוק ולעוד חכמי ישראל אחרים מבחינה רעיונית, בפועל המציאות לא עובדת רק לפי הרעיוני.

אני יכול לדבר מהיום ועד מחר על שורש ישראל ועל עוד הרבה דברים אחרים ולדבר גם בשבחם של ישראל ושיש בהם כל מיני תכונות וכו'.

בפועל, דרך ארץ קדמה לתורה... זאת אומרת, בשלב שנברא העולם וכל אדם ניתנה דרך ארץ בעולם.

ולאחר מכן בשלב זה או אחר ישראל קיבלו את התורה על גבי אותה דרך ארץ, ובשונה מהרבה אנשים, יהודי יכול להשחיט את דרכו.

יש מישור מאוד רעיוני שהוא מאוד "נוח" כדי לסנגר וכדי להרגיש נעלים ועוד כל מיני דברים, במישור המעשי זה לא עובד ככה.

אם אני אומר שישראל הוא נעלה יותר מן הגוי, אז אני גם יכול להגיד במובן מסויים שגר הוא נחות ושגם גוי הוא נחות.

בפועל אדם נידון על פועלו בסוף חייו ולא רק על מחשבתו ושורשו.

זאת אומרת שאם אדם בעל תורה ובעל תואר במשך חייו התנהג בצורה שאינה מכבדת את התורה הוא יורש את מה שמעשיו עשו.

דרך אגב, אפשר לראות גם את גישת הגמרא לנושא. יש אנשים שאין להם חלק באלוקי ישראל וזאת עובדה.

האם הם אנשים רעים? אל תדון אדם עד שתגיע למקומו..

אם אתה רוצה לדבר על נשמה... אז גם לקוף יש נשמה וככל הנראה יש קופים שהנשמה שלהם יותר גדולה ויותר נעלה מאשר כמה וכמה יהודים.

פסקאות כז-מג

וגם פסקה קיא שהוא מסכם בסוף.

אשר קדשנו במצוותיו, אנחנו מברכים את זה על היותנו מובדלים,הוא הבדיל אותנו משאר האומות. "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה" 

אני מביא לך מקורות ישירים מהתורה, פסוקים,רש"י,כוזרי,כתבי הרב. ואתה רק דוחה אותם בסברות בטן כדי להזדהות עם הרומנטיקה השמאלנית "כולם שווים". 

לקוף אין נשמה (אגב גם לגוים אין) יש להם נפש. 

יש יהודים שאין להם חלק לעוה"ב לעומת זאת יש גויים שנכנסו לגן עדן בחייהם

"טוב שכן קרוב מאח רחוק" זה יתרו

עבדמלך הכושי

ולא אחי אם יש מישהו שנולד יהודי ונהיה רוצח אנס קניבל שזרק את הנשמה שלו לפח, אין לו עדיפות על גר תושב שמאמין בקב"ה ועוזר לעם ישראל גם אם יש כל־מיני פלפולים תיאולוגיים רחוקים למה זה ככה.

את הסגולה הנשמתית שלו

כי הרב מסביר שם שזה לא בלתי הפיך, הסגולה "מהבהבת" בו. הוא יכול להדליק אותה שוב. 

ונראה לי שלא לגמרי הבנתם את כוונתי, כשאני אומר גדול לא התכוונתי במובן של צדיק. אלא במובן של בר מעלה. לגוים מצד עצמם אין כמעט שום מעלה ויחס לבורא. ליהודי שפל ישנה מעלה הרבה הרבה יותר גדולה מאשר לגוי צדיק.

כידוע ישנה המחלוקת גם האם גר צדק יכול להגיע לנבואה כלומר ניתן להניח שליהודי מבטן יש מעלה רמה יותר משל גר צדק

בכך שהוא יודע לחשוב לדבר כו' ואולי יש לו פוטנציאל טמון לחזור בתשובה

אבל אני מעדיף חתולים על־פני רוצחים פסיכופתים

את החתולים אני מלטף ומאכיל ואת הרוצחים אני מוציא להורג

אם תעשה זאת זה ייחשב כרצח.

אם תהרוג חתול זה יחשב כצער בעלי חיים במקסימום.

יחי ההבדל הקטן

האדם במדרגה גבוהה מהחתול אך כאשר האדם מחטיא את תפקידו הוא נהיה גרוע מהחתול(,דווקא בגלל שהוא במדרגה גבוהה מהחתול).

המדינה לא נוהגת על פי דין תורה, וגם לא על פי דין מלך.

ככה שכל מה שאמרת לא רלוונטי

אני יכול להרוג חתולים וזה אפילו לא יהיה צער בעלי חיים כי לא שייך צעב"ח בהמתתם. 

ואתה לא יכול להוציא להורג יהודי רוצח פסיכופת

עיין אורות ישראל ה,י 

לגבי מעלת הנשמה הישראלית ביחס לגוים

שוב, אני עדיין מעדיף חתול על־פני יהודי רוצח פסיכופת, סורי

גם אם תחת חוקי המדינה הנוכחיים אין לי יכולת לעשות איתו שום־דבר

קביעת הראי"ה שההבדל בין נשמת יהודי לנשמת גוי מהותי יותר מההבדל בין נשמת גוי לנשמת בהמה, כי ההבדל בין האחרונים כמותי בלבד, צריכה מקור

גם לגויים יש חופש בחירה חביב אדם שנברא בצלם ועכ"פ יש להם שבע מצוות בני נח משא"כ בע"ח

אין לי בעיה עם הקביעה שנשמת ישראל גבוהה ונעלה יותר מנשמת האומות

אבל כל־מיני קביעות כמו היהודי הרשע ביותר שאפשר לתאר עדיף פי אינסוף על־פני הגוי הצדיק ביותר אפשר לתאר, או שאין שום הבדל מהותי בין גוי, צדיק ככל שיהיה, לבהמה

זה כבר רחוק ואיני רואה חובה לקבל את הדברים ולא נראה לי שיש לי בעיה של פרוגרס

כבר הבהרתי שלא בזה עסקינן. גם אני מעדיף את הכלב שלי ז"ל על פני אנשים מסוימים, אבל זה לא הופך את הכלב שלי ליצור בעל מעלה גבוהה יותר משל בני אדם. רעים ככל שיהיו.

בסופו של דבר יהודי נשאר יהודי לא משנה באיזה מצב ירוד הוא נמצא, שם השם נקרא עליו כי הוא עדיין חלק מעם ישראל. לעומת זאת אין שם השם נקרא על הגוים. נכון, לגר תושב, גוים שמקיימים 7 מצוות מעלתם גבוהה, אבל עדיין הפער באיכות טיב המעלות הגנוזות בנשמת היהודי לעומתם הוא עצום לאיך ערוך. 

וכמובן שיש הבדל מהותי בין גוי צדיק לבהמה הכוזרי כנ"ל מסביר את המדרגות העיקריות בברואים. מדבר הוא ללא ספק מעל בעל חיים.

לבן מלך יש מעלה מצד זה שהוא בן מלך לעומת פשוט העם

אבל זה לא הופך אותו אוטומטית לעדיף ב־100% מהמקרים, זה מה שהערתי

הרב קוק באותה פסקה טוען שאין הבדל מהותי בין גוי ("בכל דרגותיו") לבהמה רק הבדל כמותי.

בוודאי שמדבר כולל גם את מדרגת בע"ח צומח ודומם אבל יש לו גם הבדל מהותי לא? ואין לי בעיה עם זה שלישראל יש גם הבדל מהותי מהגוי

"לגבי שם השם נקרא עליו" לא יודע

עיין שוב, הרב לא משווה בין גוי לבהמה. אלא רק מביא את זה כמעין המחשה לפער בין ההבדל הנשמתי של נשמה ישראלית לנפש של גוי. הפער הוא יותר גדול מאשר ההבדל בין אדם לבעל חיים.

ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי.

כתוב שבשביל ישראל העולם נברא, ז"א שכל הבריאה טפלה לישראל, אם ככה ברור שגם אם יש, ויש, מדרגות בשאר הבריאה  אי אפשר להשוות את ההבדלים בינהם לבין ישראל.

מה עם הבחינה של הבא להורגך?

מה שאתה אומר על ההבדל בין יהודי רוצח לחתול קיים גם בין רוצח גוי לחתול.

בדיני נפשות יש מלא מצבים שונים ומוזרים, דיברתי ככלל.

ולא הבנתי תשאלה

כנראה שלפי התורה יהיה מותר להרוג רוצח פסיכופת מכלל 'הבא להורגך' ואם הורגים בעל חי שלא לצורך יש בזה איסור.

התכוונתי שלא הבנתי למה דייקת שהרוצח הוא דווקא יהודי, ברור שגם גוי הוא מעל לבעל חי.

לגבי מה שכתבת קודם לגבי ההבדל בין מי שנולד יהודי לגר צדק, ברור שיש הבדלים ועם ישראל בנוי דרגות דרגות, כמו שיש כהן, לוי,ישראל יש גם גר צדק אבל כמו ש'ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ' ז"א שהוא מאבד את הקדימות שלו כאשר ישנו יהודי שהוא גדול ממנו בחכמה אז ככה גם גר צדק יכול להיות גדול יותר מכהן, ויש  את הסיפור הזה (לא זוכרת בדיוק) שקבוצה של אנשים ליוו את הכהן הגדול וברגע שראו את שמעיה ואבטיליון (גרים ת"ח) עזבו את הכהן הגדול והלכו ללוות אותם.

 יש את הנקודת פתיחה המסויימת שאדם מתחיל ממנה ויש את הדברים שהוא מגיע אליהם ,שזה בסוף מה שקובע.

כמו שיכול להיות אדם שנולד בבית דוס עם חינוך שמור והכול וישאר במקום ולא יגיע למדרגות גבוהות ויהיה מישהו שנולד בבית חילוני ולא גדל על התורה ובסוף לא רק יתקרב לה' אלא יגיע למדרגות גבוהות, האחרון עדיף על הראשון, גם בגלל המאמץ והכל וכוח התשובה וגם בגלל שסופסוף הוא הגיע למדרגות גבוהות יותר.(אז מה שהוא שמור יותר אבל בסוף הוא לא התעלה מעל זה, היה לו יותר פוטנציאל ואפשרות והוא לא מימש את זה, לא מספיק להיות עם פוטנציאל, הפוטנציאל אמור לחייב את האדם ואם הוא לא ממש את הפוטנציאל זה לרעתו, כמו שאדם חילוני יתגאה שהוא צאצא של צדיק גדול, הוא חושב שזה מעלה, אבל זה מעלה רק אם הוא מצדיק את הייחוס שלו כי אם לא זה גנאי וזה מהווה כקטרוג למה הוא לא הולך בדרך אבותיו?!. )

לא ככ פשוט להרוג היום. אלא אם כן זה ממש הקם להרגך, אם את נתקלת בו ברחוב סתם ככה אין לך יכולת לזה. לגבי המתת בעליי חיים לפי רוב הדעות אין בדבר אפילו צעב"ח. האיסור קיים בעיקר רק כשאתה פוצע ומשאיר אותו חיי לסבול.

דייקתי על יהודי כי ביהודי עסקנו לא ככ בטוח שאיסור לא תרצח חל על גוים.צ"ע בזה.

לגבי גר צודק כבר כתבתי כמה פעמים שלא התכוונתי למידת הצדיקות אלא למעלתו, והזכרתי את מחלוקת הראשונים בדבר השאלה האם גר צדק יכול להגיע לנבואה כמו יהודי רגיל.  לפי ריה"ל לא, יש כאן פגם מצד נשמתו ומידה מסוימת של מעלה מצד יהודי רגיל ביחס לגר.

לגבי העניין של בעל תשובה וצדיק גמור, גם זו מחלוקת ועדיין לא ברור לחלוטין מי גדול ממי.

הכיף? יש לך מקור לזה?

לא תרצח חל על גרים תושבים וחייבים עליהם מיתה באותה מידה בדיוק

גרים תושבים מצווה להחיותם (לגבי האם שייך גר תושב בימינו גם שאלה – אבל נראה שברמה הפרקטית אם אתה רואה דרוזי בסכנת חיים מצווה לעזור לו)

לגבי עכו"ם סתם, לא מורידין ולא מעלין אם אין חשש לאיבה אבל אין להורגו בידיים

מה שאין כן ישראל משומד להכעיס שהוא בגדר מורידין ולא מעלין

"המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס, הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה מישראל--מצווה להורגן: אם יש בידו כוח להורגן בסיף בפרהסיה, הורג; ואם לאו, יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן."

וכך נפסק גם ביחס לכת השבתאים כו'

למרות "סגולת ישראל" שלהם

גם עשו כידוע שורש נשמתו היה גבוה משל יעקב ועדיין "את עשו שנאתי". יכול להיות שהייתה בו מעלה עצומה אבל זה לא אומר כלום

לגבי גרים שוב יכול להיות שיש מעלה של ישראל על גר (ומסתמא יש, כי גרים אינם נחשבים לקהל ה' לעניין יוחסין)

כשם שלכוהנים יש מעלה על ישראל

ועדיין עדיף ממזר ת"ח על־פני כהן גדול עם הארץ

וזה המסר של התורה כל הזמן, שעדיף מי שהמעשים שלו טובים על־פני העשיר / מיוחס / כו'

איסור צעבח-שות הנודע ביהודה

גר תושב זו מדרגה שונה מגוי ולא עליהם דיברנו כזכור (מה גם שיהודי שהרג גר תושב לא מתחייב מיתה אלא הגליה) כך שלא נכון להגיד שחייבים עליהם מיתה באותה מידה בדיוק.. השאר צ"ע

עדיין הוא לא מתיר סתם כך להרוג בעלי־חיים

"ומי שהוא איש הצריך לזה ופרנסתו מצידה כזו בזה לא שייך אכזריות והרי שוחטין בהמות וחיות ועופות וממיתים דגים לצורך האדם ומה לי טהורים שיאכל מבשרם ומה לי טמאים שיאכל ויפרנס עצמו מדמי עורותיהן וכל בעלי חיים ניתנו לאדם לכל צרכיו, אבל מי שאין זה לצורך פרנסתו ואין עיקר כוונתו כלל בשביל פרנסתו הוא אכזריות."

לגבי חיוב מיתה צודק אחי טעות שלי לא יודע מאיפה זכרתי את זה. איסור ברור שיש אבל ולא כמו מה שאמרת שצ"ע עיון אם בכלל חל לא תרצח על גויים

ובכל־מקרה גם לדעת הרמב"ם על גר תושב חייב לפחות גלות אבל ישראל מומר מצווה להורגו

לא יודעת מה היום מבחינה חוקתית, אני מדברת מבחינת התורה. אמרת רוצח פסיכופת..כנראה שיהיה מותר להרוג אותו מאשר לתת לו להסתובב חופשי.

אין איסור להרוג בעלי חיים סתם ככה?(אפילו כששוחטים בעל חי לאכילה צריך להיזהר מצער בעלי חיים..)

מה צריך לעיין כאן? על חיות צריך לרחם על בני אדם לא כל שכן? אם הגויים מחוייבים בלא תרצח ביניהם אנחנו לא מחוייבים לא לרצח אותם? לא הבנתי.

מידת הצדיקות יכולה לקבוע על המעלה.(נראלי שכתוב שבמקרה שיהודים מגיעים למצב של שנאת ישראל ופעולות נגד אז הם מאבדים את סגולת ישראל)

ריה"ל זה דעה חשובה, אבל הרמב"ם חולק עליו, לפי הרמב"ם אין ההבדל.

יש גם הסוברים שגרים חשובים מישראל...

ושניהם אהובים

דָּבָר אַחֵר, הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב, אַשְׁרֵי מִי שֶׁבְּחָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הִקְרִיבוֹ, וְאַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁקֵּרְבוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹא בְּחָרוֹ, וְאֵיזֶה זֶה שֶׁבְּחָרוֹ, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אַתָּה הוּא ה' הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם, אֲבָל לֹא קֵרְבוֹ אֶלָּא הוּא קֵרַב אֶת עַצְמוֹ. יַעֲקֹב, בְּחָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ, אֲבָל לֹא קֵרְבוֹ אֶלָּא הוּא קֵרַב אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים. משֶׁה בְּחָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: לוּלֵי משֶׁה בְּחִירוֹ, אֲבָָל לֹא קֵרְבוֹ, אַשְׁרֵיהֶם אֵלּוּ שֶׁבְּחָרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹא קֵרְבָם, בֹּא וּרְאֵה יִתְרוֹ קֵרְבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲבָל לֹא בְּחָרוֹ, רָחָב הַזּוֹנָה קֵרְבָהּ אֲבָל לֹא בְּחָרָהּ, אַשְׁרֵיהֶם אֵלּוּ שֶׁקֵּרְבָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹא בְּחָרָן.

[...] אָמַר דָּוִד, אַשְׁרֵי מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בּוֹ וְאַשְׁרֵי מִי הוּא שֶׁקֵּרְבוֹ, וְאֵיזֶהוּ אַשְׁרֵי בְּכִפְלַיִם מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בּוֹ וְקֵרְבוֹ, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה אַהֲרֹן וְלֵוִי, אַהֲרֹן מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן, וּמִנַּיִן שֶׁהִקְרִיבוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ. 

אין איסור להרוג עכברים או חתולים בדגש על להרוג ולא רק לפצוע. 

אלא שהדבר לא ראוי מבחינה מוסרית לעם ישראל. 

שימי לב שאת מעוותת את דבריי לא כתבתי שאנחנו לא מחויבים על לא תרצח ח"ו אלא רק שיהודי שרצח גוי לא בטוח עבר על איסור לא תרצח במובן הפשוט שלו. הוא כן נענש ללא ספק, אבל לא במלוא חומרת הדין כפי שהיה רוצח יהודי להבדיל

אתה:"לא ככ בטוח שאיסור לא תרצח חל על גוים.צ"ע בזה."

אני:"אם הגויים מחוייבים בלא תרצח ביניהם אנחנו לא מחוייבים לא לרצח אותם?"

אתה:"שימי לב שאת מעוותת את דבריי לא כתבתי שאנחנו לא מחויבים על לא תרצח ח"ו אלא רק שיהודי שרצח גוי לא בטוח עבר על איסור לא תרצח במובן הפשוט שלו."

אשמח להבין, איפה העיוות כאן?

בעשרת הדיברות כשכתוב לא תרצח, לא היה הסתייגות בדוגמת 'לא תרצח יהודי', וגם לא ראיתי פרשנים שכתבו כך, אם יש לך אשמח לקרוא.

לא לכל העולם כמו שמקובל לחשוב.. גוי לא מצווה בלא תרצח אלא מצווה במצוות שופך דם האדם באדם, שזו אחת מ7 מצוות בני נח. 

העיוות הוא שאת מציגה את זה כאילו אמרתי שבגלל שלא בטוח שיש איסור לא תרצח על יהודי שהורג גוי משמע מכאן שמותר להרוג גוים. ממש לא! זה איסור חמור של השחטת הנפש ויש בה גם עניין גדול של חילול השם.

מקור לבבי לימוד העניין שזה חל רק על יהודים ועל גוים -"וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה" 

גוי לא בגדר רעהו לכן האיסור מדובר רק בין יהודים ליהודים.

תודה על הדיוק.

אני התפלאתי שיש אצלך מקום לחשוב שיהיה מותר להרוג גויים.לא אמרתי שאתה אומר שמותר להרוג גויים אלא אמרתי ש"אנחנו לא מחוייבים לא לרצוח אותם?".

זה שהפסוק הנ"ל מדבר על הריגת יהודי לא אומר שהריגת גוי היא מותרת. כרגע מדברים על הריגת יהודי.זהו.

ככה נראה לי..

אני מעודד השחטת הנפש

אזהרה מניין?

פרק י"ט פסוק ה'

ד"ה סגולה וד"ה  כי לי כל הארץ

כותב מפורש, שהגוים לפני השם כאין וכאפס, מה יותר מזה?

אני גם גדלתי בחברה נפרדת (ישיבה תיכונית, תנועת נוער) למשך כל החיים שלי עד שיצאתי לדייטים ובאמת הקפיצה לדייטים היתה מאוד מוזרה והביאה איתה אתגרים.

אבל הכי חשוב שתזכור - זה נורמלי!

יש לי צורך לעשות Zoom in על משפט אחד שכתבת.

"וזה לא שלא יצאתי לדייטים – היו בדיוק 2 בחורות שיצאתי איתן, אך עדיין כל פעם שאני יוצא, אני מרגיש כאילו אני מישהו אחר. כאילו אני לא באמת אני. אני פשוט לא מצליח להתמודד עם המתח."

היו 2 בחורות שיצאת איתן, ב"ה. בשני המקרים הללו הרגשת שאתה מישהו אחר. אוקי, אל תמהר להסיק מסקנות על העתיד. יצאת רק עם שתי בנות ויש לך רשמים רק משני מקרים, זה אמור לצבוע לך את כל העתיד.

דווקא זה אתה מרגיש אתה מישהו אחר - זה הכי הגיוני שבעולם. בסוף זאת סיטואציה שיכולה מאוד להלחיץ ואנחנו לא מתנהגים בה הכי טבעי. שים לב, שיש לך עוד אינטרקציות בחיים שאתה לא תמיד הכי טבעי, ואנחנו יוצרים מערכות יחסים שונות. ה"חוקים" שבהם אנחנו מתנהלים בהם בסיטאוציות שונות הם משהו שלומדים, כמו שיש חוקים מסויימים בצבא, במשפחה מתנהלים בצורה כזאת, בישיבה מתנהלים בצורה אחרת - גם בדייטים יש תפקיד שאתה לובש אותו, הגיוני שזה לא יהיה טבעי לך בהתחלה. רק אחרי שיוצרים אמון והקשר מעמיק נעשים יותר אותנטיים בקשר, זה טבעו של עולם.

לגבי היחס למיניות, הייתי ממליץ לך לקרוא את "מה את מבקשת" של אוריה מבורך, אולי זה יעשה לך סדר בראש לגבי הנושא ואיך מובנה בתרבות הכללית ואצל דוסים על סוגיהם השונים

נגעת בדיוק בנקודה - יש כאן מתח! ולאט לאט לומדים אותו. מה משפיע עלי, מה פחות, מה עושים, מה לא עושים. מתי להנמיך את המתח מתי אפשר להיות איתו ולהרגיש בטוח. תוך כדי תנועה תהיה קשוב לעצמך ותוכל ללמוד את זה מהתגובות הטבעיות שלך. תחשוב עליהם אחר כך ותבין למה הגבת ככה ואח"כ תוכל לחשוב על דרכי תגובה שונים לסיטואציה. וכל עוד שומרים על הקווים אדומים, זה בסדר ללמוד מטעויות גם.

אבל דבר ראשון ובטוח - לנרמל, לנרמל, לנרמל. זה הכי חשוב. תבין שאתה נורמלי וזה הכי מובן בעולם

אולי נובע מהעבר הדתי בשילוב עם ההווה הלא דתי, ולא מצאת תו'ל בעניין לא מכאן ולא מכאן 

יש לך עם מי לדבר/ לעבד את זה?

מבחינה דתית, הוא חלק משמעותי מהסיבוך בעניין

כשבחור ישיבה שגדל בחברה נפרדת, מגיע לדייט, הוא מבין שזה אירוע שונה ממה שהוא רגיל אליו, ואם הא קצת מתבייש וקצת נבוך, זה טבעי מבחינתו.

אז הוא משתדל להתגבר ולזרום, גם אם זה לא אירוע כל כך טבעי לו, ובדרך כלל גם מצליח בסוף.

אולי אתה מצפה מעצמך למשהו אחר, שמתאים יותר לבחור חילוני שגדל בחברה אחרת לגמרי, וזה מה שמסבך את הסיפור.

אם כך, נראה לי שזה יחסית קל לפיתרון.

[אפשרות אחרת היא, שיש משהו אחר ברקע, שלא נמצא בתוך התיאור שכתבת כאן.].

מאמן יוכל לתת לך את הכלים. לנהל את מסע הדייטים. כמו כן יש פודקסטים מאוד מועילים בנושא. אבל לך לאימון.

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>