האמת, זה קצת מוזר לי לכתוב כאן, בפורומים של ערוץ 7. אני כבר לא ממש שם. אפילו לא בטוח אם אני בכלל דתי. הכי נוח לי להגדיר את עצמי כ”דתי לייט”. אבל בכל זאת החלטתי לכתוב כאן, רק כדי לפרוק.
אני בן 26, איש קבע בתפקיד מאוד משמעותי, מוצלח ומוערך במה שאני עושה,על פניו יש לי הכל; חברים, פנאי, רכב צמוד המון כסף. אבל עדיין יש לי בור שחור בחיי- קשה לי לדבר עם נשים. ברמה שאפילו אני לא רואה את עצמי נכנס לזוגיות.
גדלתי ביישוב מאוד דתי, עם הפרדה מוחלטת בין בנים לבנות. גם בבית – למרות שההורים שלי מדהימים ותומכים – הנושא של בינו לבינה פשוט היה מוכחש. לא דיברתי עם בנות, מהיישוב, בנות דודות, כלום! ופתאום אני מוצא את עצמי בגיל 25, כשכמעט כל החברים הדתיים שלי כבר נשואים עם ילדים, ואני… לבד. בלי האומץ להתחיל קשר.
במסגרת השירות שלי אני פוגש נשים, אבל אני פשוט לא מצליח לדבר איתן. אפילו להסתכל להן בעיניים זה אתגר. וזה לא שלא יצאתי לדייטים – היו בדיוק 2 בחורות שיצאתי איתן, אך עדיין כל פעם שאני יוצא, אני מרגיש כאילו אני מישהו אחר. כאילו אני לא באמת אני. אני פשוט לא מצליח להתמודד עם המתח.
לפעמים אני כועס ולא יודע על מי. על ההורים שלי? על החינוך שלי? על אלוהים? אני כבר ״ילד גדול״… האשמות לא יובילו אותי לשום מקום.
אשמח לשמוע איך אתם רואים את זה.
התכוונת השחתת...

