זכורני שהיתה לך איזושהי הבטחה פוליטית.
תזכיר לי באיזה הקשר היא היתה.
ועוד משהו, היה פעם פוליטיקאי שצרח בקול: "שקרן בן שקרן"... תזכיר לי מה שמו.
נערי סמוטריץ' מוזמנים להגיב ראשונים.
זכורני שהיתה לך איזושהי הבטחה פוליטית.
תזכיר לי באיזה הקשר היא היתה.
ועוד משהו, היה פעם פוליטיקאי שצרח בקול: "שקרן בן שקרן"... תזכיר לי מה שמו.
נערי סמוטריץ' מוזמנים להגיב ראשונים.
הגיוני בסך הכל
בס"ד
לפחות זה ההסבר שהוא סיפק השבוע בראיון לעמית סגל באחד הכנסים באילת.
שעשו בלגן גדול בטולכרם ובמחנה ליד ג'נין כדי שסמוטריץ' לא יעזוב את הממשלה.
מתווה שלא הוצמדה לו פתיחה הדרגתית של שערי הגיהינום.
ולא תשלום במזומן על רצח משפחת ביבס.
אינו מתווה.
אתה הבנת את זה?
כנ"ל כולם
הלוואי והייתה פה רמה כלשהי.
"סמוטריץ שומע?"
"פוליטיקאי שצרח"
"נערי סמוטריץ"
הפוסט לא נכתב כנגד המשתמשים האחרים שהוא מתווכח איתם בנושאי פוליטיקה?! נו באמת
שאנחנו חונקים אותם וסוגרים מהם כל סיוע הומניטרי?
ולא לרשתות החברתיות.
בס"ד
כבר שלושה שבועות שמצד אחד לא משתחרר אף חטוף אחד, ומנגד הפסקת האש (כמעט) נמשכת כסדרה. זאת מציאות שאסור לקבל בשום צורה שהיא! בטח ממי שהבטיח שמו"מ יתנהל אך ורק תחת אש!
לגופם של דברים - מאז הבחירות בארה"ב, מתרחש סוף סוף התהליך שהיה צריך להתרחש מזמן - גלנט פוטר, בעקבות כך, בתהליך שהממשלה מנסה לעשות אותו עם כמה שפחות זעזועים, כל הנהגת מערכת הביטחון עורבת איתחול.
אפשר כמובן לסבור שהיה עדיף לעשות זאת בזבנג וגמרנו שביום שכץ נכנס היה מודיע לרמטכ"ל שהוא מפוטר - ראש הממשלה כנראה העדיף ציבורית לעשות את הדברים בצורה מסודרת וממילא עם הרבה פחות מחאה - כץ לא אישר מינויים עד סיום התחקירים ובזה הראה לרמטכ"ל את הדרך החוצה בכבוד. בנתיים הוחלפו גם אלוף פד"מ, מפקד 8200 ועוד כמה מאלופי ותא"לי הקונספציה, כבר בדרך החוצה.
גם את ראש השב"כ, שהיה אמור להתפטר במוצאי שמחת תורה, כנראה ראש הממשלה העדיף לסיים יפה ו(לפי הדיווחים) ניסה לסכם איתו על פרישה. בפועל כשהוא סירב, הודיע לו על סיום תפקידו.
במקביל לוין הניע ס"ס את הליך פיטורי היועמ"שית. שוב, אם בליכוד היו יודעים למשול, היה צריך לעשות זאת ביום הקמת הממשלה. אבל מאז שבגין לא רק השאיר את אהרון ברק בתפקיד היועמ"ש, אלא גם הכניס אותו כמשתתף קבוע בישיבות ממשלה (מה שלא היה עד אז) - בליכוד מפחדים למשול. כנראה קיבלו קצת אומץ מטראמפ.
בהבנה, שלמרבה הצער לראש הממשלה לא היה את היכולת להוביל את הצעדים הללו כשביידן היה נשיא - צריך לתת לתהליך של החלפת אנשי הקונספציה בצמרת מערכת הביטחון להסתיים או לכה"פ להתקדם בצורה משמעותית, כדי שלא נחזור להכניס את חיילנו הקדושים להיטבח על כיבוש שישי של מקומות שכבר כבשנו חמש פעמים.
בס"ד
האמת היא שאני ממש לא שש אלי קרב, וגם לא סופר את הדקות עד שהלחימה תחזור. למעשה, התקווה שלי שהמכה שצה"ל הנחית הלילה ברצועת עזה ועל מחבלי החמאס נועדה כדי להגביר את הלחץ על החמאס - מה שהפסקת הסיוע והחשמל החלקי, לא עשו.
אבל כאן בדיוק עומדת התהייה שלי - לא מתי חוזרים ללחימה אקטיבית ששוב חיילים וטנקים נעים בתוך רחובות עזה ההרוסה, ואז בהחלט נכון לחכות לאנשי ביטוחן בעלי חשיבה אחרת, אלא במה שנעשה עד עכשיו. את התקיפה הלילה בעניי היה צריך להיעשות כבר לפני שבועיים כדי להגביר את הלחץ מול החמאס ולא להתחיל בדברים קטנים שהיה ברור שלא ישפיעו בזמן שהרצועה משופעת באוכל ורוב החשמל מגיע באמצעים אחרים.
המו"מ, בעיניי, היה חייב להיות תחת אש (ואין הכוונה כאמור דווקא לכניסה אקטיבית) - וזה היה חסר במשך למעלה משלושה שבועות שחמאס נהנה מכל הכיוונים. זה משהו שהיה צריך לקרות גכ שבוע אחרי החלפת המרטכ"ל (החלפת הרשב"כ נראה שלא קשורה). על זאת הגבתי מה שהגבתי.
הסתייגות אחת:
אם התברר לאחר מעשה שכל המהלך נועד להרדים את החמאס, בשביל להביא עליו הלילה מכה ששוב תפגע ביכולת הניהולית שלו - אז אני אראה את הדברים קצת אחרת.
אני גם מניח שבנתונים שכבר נוצרו, גם מי שהתנגד לעסקה מראש (כמוני) העדיף שאם אפשר, אחרי שכבר נסגנו מרוב השגי המלחמה, במחירים נמוכים כעת לחלץ כמה שיותר חטופים - עדיף. את זה כנראה ניסו למצות.
במקביל, הנהגת הצבא היום, היא לא זאת שהיתה לפני שבועיים ובוודאי לא זאת שהיתה לפני חודש. יש כיום אלוף פד"מ שהעז להגיד בכניסתו לתפקיד שהמטרה הראשית היא הנצחון. זה לא היה המצב לפני שבועיים.
בס"ד
ועם זאת, אני שוב מדגיש, כי כנראה שזה נכון גם למה שקורה בשעות אלו -
הכוונה היא לא לעמוד עם סטופר מתי חוזרים לקרב של ממש, אלא מה עושים עד אז. על פניו, מהודעות דו"צ, נראה שגם התקיפות הלילה והחלת פינוי העזתים לתוך הרצועה, זה עדיין לא חזרה ללחימה עצימה אלא הגברת הלחץ - וזה מעולה. אבל לא מסביר את השלושה וחצי שבועות שבהם הצעד הזה, או כל צעד משמעותי אחר, לא נעשו.
וגם ארה"ב משתקת את החוט'ים מלהגיב, בסוריה ולבנון כולם נגד כולם.
שוב, שנינו לא יודעים את כל השיקולים מהדיונים הפנימיים. אני בהחלט חושב שיש משקל לכל התהליכים הפנימיים בצבא, המדיניים והבין לאומיים.
איננו יודעים מה ידעו ומה לא ידעו לפני שלושה שבועות. נאמר כמעט בפירוש שהיתה דרישה אמריקאית להמתין, עד מיצוי הנסיונות שלהם.
בפועל, בשלושה שבועות הללו וגם בששת השבועות שלפניהם, היו כאלו שעבדו קשה על תכנון המשך הלחימה בצורה הרבה יותר יעילה והיו את 'הצודקים הנצחיים' שהיו עסוקים בצעקות מהטריבונה.
אני גם לא סובל את סמוטריץ ולא מסתיר את זה עוד מפלני המלחמה.
אנינלא בא להגן על ה0 אלא יוצא נגד ההנחה שאם לא חוזרים ללחימה מיידית זאת טעות אסטרטגית קשה.
ולאורך הזמן שעבר הצלחנו להפתיע אותם.
חיכינו המון זמן עד הפלישה לרפיח, ולא נשאר כלום מהחטיבה המקומית ומהעיר.
חיכינו המון זמן, ונרצחו שם חיילים בהמוניהם. לא הפתעה ולא נעליים. העיר נשארה, והצבא הבטיח שלא נשאר כלום מהחטיבה, אבל אני מציע שתתעדכן כמה מהר החמאס השלים פערים.
סמוטריץ' משנה מציאות בהתיישבות, זה עובד בהסדרת ישובים שלא נראתה כמותה שנים, זה עובד בכמות אישורי הבניה שמעולם לא היתה כמוה ובפישוט ההליכים, כך שכל מיני גורמים לא יוכלו לתקוע רגל בכל שלב. הוא הכריז על שטחי סקר כאדמות מדינה בכמויות שלא היו כמותן מאז ממשלת שמיר, הרבה לפני שנולדת, צעד שינוי באפשרות הגידול בהמשך לשנים רבות.
במקביל הוא הורס בניה ערבית לא חוקית, כמו שלא עשו מאז אוסלו, כולל באיזורים כמו 'השמורה ההסכמית', קריטי למצב השליטה במדבר יהודה, שאנשי המנהל מעולם לא נגעו.
לא הכל בידיו, אנשי 'המערכת' השאירו לעצמם פתחי מילוט בדמות 'צורך בטחוני דחוף'. עכשיו אפשר להיות בעלי עין רעה ולבוז לכל מה שהושג, בגלל גבעה אחת ואפשר להיות בעלי עין טובה ולחזק את השינוי לדורות שמתבצע.
כמובן, אם לא היו בידו שבעה מנדטים אלא עשרה ויותר, היה הרבה יותר כח מול הגורמים בקואליציה (לתשומת לב כל אנשי הציונות הדתית והתיישבות שמצביעים ליכוד/ש"ס). אם את המו"מ הקואליציוני היו מנהלים כגוש אחד ולא היה בוער לבן גביר ומעוז להציג הישגים משל עצמם (שאח"כ הם לא מפסיקים ליילל שהליכוד לא עומד בהם) - היה אפשר להשיג את כל מה שהשיגו ככה, פלוס שליטה במשרד הביטחון (שהיתה מביאה למציאות אחרת וקרוב לוודאי למניעת הטבח) פלוס דריסת רגל משמעותית בדתות, מה שעוצמה כל הזמן טוענים שממש חשוב להם, אבל משום מה לא עשו עם זה כלום.
זה אומר שאם הוא שר ההתיישבות (נגיד והיה) זה מעולה הנקודות האלו
אבל הוא לא
הוא שר אוצר
ושר במשרד הבטחון
בשניהם הוא נכשל טוטלית (עם כל הממשלה כמובן)
כל הדברים האלו טובים בעיקר לאוכלוסייה "שלו" אבל מה הם טובים למדינת ישרא ?
לא יודע במה אתה מודד הצלחה או כשלון במשרד האוצר, העובדה שלמרות שנה וחצי של מלחמה הכלכלה בצמיחה ואפילו המלאכים הרעים נאלצים להגיד 'אמן' בעל כורחם - מעידה על הצלחה.
במשרד הביטחון סמכותו היא על ענייני ההתישבות, זאת המשמעות של הסמכות במנהל האזרחי שהוא קיבל. אתה מודה שאת זה הוא עושה מצויין, אז לא ברור לאיזה כשלון אתה מתייחס.
(טוב, זה כנראה מוגזם לצפות מהניקים של עוצמה להתייחסות עניינית. מישהו מסוגל להסביר מה עם ישראל הרוויח מתשעת השבועות שהם היו מחוץ לממשלה?)
אין לך משפחה? אתה לא עובד?
לא שמת לב להעלאת מיסים? ירידה בנטו? הורדת ימי הבראה?
תוספת בהוצאות ממשלתיות במקום לקצץ?
עוד?
אז כשר האוצר הוא כישלון חרוץ
כשר ההתיישבות או בשמו השני "שר במשרד הבטחון" הוא עושה טוב אבל זה בעיקר לציבור שלו
במלחמה הוצאות הביטחון עולות, גם שלל הוצאות אחרות עולות ובמקביל יש הרבה פחות ציבור עובד בעקבות המילואים. ההשלכה ההכרחית של זה, יחד עם מגמות עולמיות, היא של הכבדה כלכלית. זה ממש לא תלוי בשר האוצר.
יחד עם זאת, ההתנהלות האחראית של האוצר, גרמה שסה"כ ובניגוד לכל מיני תחזיות המשק בצמיחה. יש עליות, אבל הן מתונות מאוד לעומת ההערכות ולעומת כל מה שהתרחש בארץ במלחמות קודמות.
הסיפור של ההתיישבות, הוא ממש לא של הציבור 'שלו', הסיפור הוא של ארץ ישראל השלטון עליה וההתישבות בה.
הצעדים של סמוטריץ', משנים מציאות ביו"ש לשנים קדימה. אדמות המדינה העצומות שהוכרזו בבקעה, הן בכלל לא לציבור 'שלו'. כל האזור שם הם מצביעי ליכוד במקרה הטוב. הישובים שקיבלו סמל ישוב וסוף סוף יכולים לתפקד, חלקם 'שלו', חלקם בכלל מצביעי עוצמה וחלקם כמו טיפשים רבים בהתיישבות ימשיכו להצביע ליכוד. כמויות הבתים שאושרו, פי כמה וכמה מכל שנה - חלקם בכלל באיזורים חרדיים, חלקם חילוניים וכן, מותר גם לציבור שלו, שהערכים שלשמם הוא נשלח לכנסת יתממשו. איפה הכישלון?
בנימין, חגורת הבטחון של ירושלים מופקרת לחלוטין.
וזה לא יסולח.
במקום לשים גז על חבל בנימין הוא מתעסק עם בית פה בית שם...
במקום להקים עיר משמעותית בין מעלה אדומים לגבעה הצרפתית הוא מתקוטט עם בן גביר.
במקום הפיכת גבעת זאב לעיר ואם בישראל, שתחובר במערכת כבישים טובה למבשרת, ויהיו בה אוניברסיטה דוגמת אריאל, ופארק תעשייתי שיחזקו את ירושלים, הוא מחזר פוליטית אחרי איילת שקד ומתן כהנא.
במקום להעביר משרדי ממשלה מתל אביב לירושלים הוא מעודד בפועל תנועה בכוון ההפוך.
ביבי עשה אפילו יותר מסמוטריץ' למען ההתיישבות. בנה יישובים, אישר, הסדיר, נתן תקציבי עתק לבנייה ופיתוח(ההורים שלי קיבלו תקציב לבניית בית בזמן שהוא היה שר האוצר אי אז לפני 20 שנה).
רק מה? כמה בעיות קטנות. במקביל לבנייה וההסדרה והכל, הוא גם החריב בתים פה, ושם, יישוב בשם עמונה, יישוב בשם רמת מגרון. שורת בתים בבנימין, כמה בתים בשומרון.
הקפיא את הבנייה ביו"ש, העביר מאות מיליארדים לרשות הפלשתינית, שהשתמשה בכסף כדי לשלם למשפחות מחבלים. כמובן, הרשימה לפשעי ביבי ארוכה. אני בטוח שאתה מכיר עוד פשעים. אבל במקביל, כמובן, ביבי עשה המון מהלכים טובים. כמו למשל, ההחלטה לפטר סוף סוף את ראש השב"כ. אבל לא, זה לא מכפר על פשעיו.
נחזור לסמוטריץ'. סמוטריץ' בונה, מפתח. כמובן. הוא הבנט הבא. זה ששותק כשיהודים נרדפים וכמעט נרצחים על ידי שוטר, זה שמחריב גבעות והורס. זה שביום מן הימים, אולי יחשוב כמו אריק שרון, הפנאט, המטורלל, מפקד יחידה 101, הרוצח, אימת הערבים, שהחריב את גוש קטיף. זה שבונה מעט עכשיו, והורס הרבה בעתיד. וכבר עכשיו, הוא מביא נזק יותר מתועלת.
...."אתה מטורף", אמר טראמפ לנתניהו - לדברי המקורות. "בלעדיי היית בכלא. אני מציל את הישבן שלך, כולם שונאים אותך עכשיו, כולם שונאים את ישראל בגלל זה". מקור נוסף שתודרך על תוכן השיחה אמר כי טראמפ היה "זועם" וכי בשלב מסוים צעק על נתניהו: "מה לעזאזל אתה עושה?".
בסופו של דבר - נאמר או לא נאמר, היתה שיחה של יותר משעה. אתה מבין שגם אם אולי נאמר משפט כזה או אחר, זה ממש לא 'מה שנאמר' בכזאת שיחה.
כי:
א. מותר לטראמפ לכעוס, בהנה שלא מדובר בהנפצה
ב. טראמפ ונתניהו כבר עבדו על העולם. זה בדיוק אותן הדלפות שהיו לפני 'עם כלביא'.
ג. הקשר בין ישראל לארה"ב ובין נתניהו לטראמפ לא נמדד בהדלפת שיחות אלא בקואופרציה חסרת התקדים שיש בקדנציה הזו.
ד. על כל הדלפה של 'טראמפ זעם' יש תיעוד של טראמפ בעצמו מחמיא לנתניהו. אז למי להאמין לטראמפ עצמו או למדליף אנונימי?
ה. טראמפ מטורף יותר מנתניהו.
"בנימין נתניהו יורד מבמת ההיסטוריה, ללא חותם כלשהו, ללא הישג של ממש; הוא יהיה הערת שוליים, אם בכלל, בהיסטוריה של ראשי הממשלות בישראל". כך סיכם אמנון אברמוביץ' בשנת 1999 את הסיבוב הראשון של נתניהו כראש ממשלה. מאז נתניהו שב, נפל וקם, וחוזר חלילה. ב־29 ביוני 1996 נבחר נתניהו לראשונה לתפקיד ראש הממשלה לאחר שגבר בפער זעום על שמעון פרס. שלושים שנה (ויומיים) לאחר מכן, נתניהו עדיין כאן - וממש לא כהערת שוליים.
גם עבור מי שחושב שנתניהו הוא גדול המדינאים שקמו לישראל וגם מי שמשוכנע שהוא האחראי לרבות מבעיותיה, יתקשה להתווכח עם עובדה אחת: מדובר באחד הלוחמים הפוליטיים העיקשים ביותר שידעה מדינת ישראל. הקריירה הציבורית שלו אינה בנויה רק מניצחונות, אלא בעיקר מהיכולת להתאושש מהפסדים וממשברים. בעוד שפוליטיקאים רבים נעלמו לאחר מפלה אחת או שתיים, נתניהו הפך את החזרה מהקרשים לאחד מסימני ההיכר המרכזיים שלו.
הדבר בלט כבר במערכת הבחירות הראשונה שלו לראשות הממשלה. חודשים ספורים לאחר רצח יצחק רבין נדמה היה כי הרוח הציבורית נושבת באופן מוחלט לטובתו של שמעון פרס. הסקרים, התקשורת והאווירה ברחוב הובילו רבים להעריך שנתניהו עומד בפני קרב אבוד. אלא שהוא מצידו המשיך לחרוש את הארץ, לנהל קמפיין אגרסיבי ולשכנע מצביעים עד לרגע האחרון. בסופו של דבר, בניגוד לרוב התחזיות, הוא ניצח והפך לראש הממשלה הצעיר ביותר בתולדות ישראל.
גם ההפסד בשנת 1999 לא סיים את דרכו. אהוד ברק הביס אותו בבחירות, ונתניהו אף הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים. רבים האמינו כי מדובר בסוף הדרך עבור מי שהיה אז רק בן 49. פרשנים, יריבים פוליטיים ואפילו חלק מתומכיו העריכו כי הוא לא ישוב עוד למוקד קבלת ההחלטות. אלא שכפי שהתברר בהמשך, עבור נתניהו גם הפרישה הייתה לבסוף רק הפסקה זמנית.
כאשר אריאל שרון השתלט על הליכוד, נדמה היה שאין עוד מקום לנתניהו בצמרת. שרון נהנה מפופולריות אדירה והוביל מהלכים דרמטיים ששינו את סדר היום הישראלי. נתניהו, שנאלץ לפעול בצילו של מנהיג חזק ופופולרי ממנו, המתין בסבלנות להזדמנות, כולל ויתור על הובלת הרשימה כשכוחה בכנסת עמד על 19 מנדטים. לאחר ההתנתקות, הפילוג בליכוד והקמת קדימה, הוא שב בהדרגה למרכז הבמה והחזיר לעצמו את הנהגת המחנה הלאומי.
אלא שהמבחן הגדול ביותר שלו הגיע דווקא לאחר מכן. בבחירות 2006 התרסק הליכוד ל־12 מנדטים בלבד, תוצאה שנחשבה באותם ימים לאסון פוליטי של ממש. מפלגת השלטון ההיסטורית הפכה למפלגה בינונית, ורבים העריכו שנתניהו יתקשה לשקם אותה. היו שהאמינו כי דור חדש של מנהיגים יחליף אותו וכי זמנו חלף. ארבעה מחברי הכנסת של הליכוד אף דרשו את התפטרותו המיידית, אלא שנתניהו, כהרגלו, סירב לקבל את פסק הדין של והמשיך לבנות מחדש את כוחו הפוליטי.
שלוש שנים בלבד לאחר מכן הוא כבר חזר ללשכת ראש הממשלה. משם המשיך לכהן במשך תקופה חסרת תקדים כמעט במונחים ישראליים, והפך לראש הממשלה שכיהן במשך הזמן הארוך ביותר בתולדות המדינה. גם במהלך השנים הללו לא פסקו ההערכות בדבר סופו הפוליטי הקרב. פעם אלו היו מחאות חברתיות, פעם משברים קואליציוניים, ופעם יריבים חדשים שהוצגו כמי שעומדים לשים קץ לעידן נתניהו.
העשור האחרון רק חיזק את התופעה. כתבי האישום, ארבע מערכות בחירות בתוך זמן קצר, הקמת ממשלת השינוי והפסדו בשנת 2021 נראו בעיני רבים כנקודת הסיום הבלתי נמנעת. גם אז נשמעו קולות רבים שהכריזו כי הפעם הסיפור באמת הסתיים. אלא שבתוך זמן קצר הוא הצליח לאחד מחדש את המחנה הפוליטי שסביבו ולחזור פעם נוספת ללשכת ראש הממשלה.
ייתכן שזו התכונה המרכזית שתיזכר מנתניהו, גם הרבה אחרי שהוויכוחים על מדיניותו יישכחו. לא רק היכולת לנצח, אלא בעיקר היכולת להמשיך להתמודד כאשר הסיכויים נראים קלושים. פעם אחר פעם הוא הוכיח שהוא אינו מקבל את ההנחה שהפסד אחד, ואפילו כמה הפסדים, אמורים לסיים קריירה פוליטית. איש אינו יודע כיצד יסתיימו הבחירות הקרובות ומה יהיה גורלו הפוליטי של האיש שמלווה את הפוליטיקה הישראלית כבר שלושה עשורים. גילו המתקדם, האתגרים הביטחוניים והמציאות הפוליטית המשתנה מציבים בפניו מכשולים שלא הכיר בעבר.
אבל אם יש לקח אחד שאפשר ללמוד משלושים השנים האחרונות, הרי שהוא זה: גם בבחירות האלו, כשהוא בשנתו ה־76 ומצבו לוט בערפל, נתניהו מסרב להרים את ידיו. ייתכן שינצח וייתכן שיפסיד, אבל דבר אחד כמעט בטוח - הוא ימשיך להילחם על מקומו עד הרגע האחרון, בדיוק כפי שעשה במשך שלושים השנים האחרונות.
תומכיו וגם בעיני מתנגדיו). תופעה שמעולם לא קרתה לשום ראש ממשלה במדינה
לא אמרתי מילה על נתניהו, או על כך שהוא לא אשם - אקטואליה וחדשות
"נתניהו כנראה שלא יהיה פה אחרי המלחמה"...
גם כחמישה חודשים לתוך המלחמה היו מעטי מעט, שאני לא בהם, שהאמינו שנתניהו ישרוד את זה - והוא שרד. מה שנראה אז כמעט לא לגיטימי - הפך למובן מאליו. זו דוגמה מעולה שמראה שגם בזמן שכל הסיכויים לרעתו - הוא ממשיך להילחם.
זו בהחלט אחת הנקודות שעמדו מול עיני שהחלטתי להתמקד בנקודה הזאת של נתניהו בסיכום 30 שנה מאז נכנס לראשונה לתפקיד ראש הממשלה.
לאחר טבח שמחת תורה נראה היה שהאיש גמור, אבל בתוך זמן שוכנענו רובנו, שמערכת הבטחון שבהגדרתה אמורה לשמור על המדינה מכרה את נשמתה לשטן. נתניהו שידע את האמת התחיל להשיב מלחמה שערה, הן במישור הפנימי והן מול האויבים מבחוץ. מול האויבים מבחוץ הוא רשם הישגים אדירים, ועדיין לא חזרה הארץ לשקוט 40 שנה.
במישור הפנימי הוא נלחם מול כוחות רשע עוצמתיים יותר מכל אויבי ישראל גם יחד, ולעניין זה ראש התמנון הוא בג"ץ כמובן.
בסבירות בינונית + שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, הוא יקדיש את מיטב זמנו במישור הפנימי, לסגירת חשבון אישי וציבורי עם בג"ץ ועם הפרקליטות.
בבקשה שזאת פעם אחרונה🙏
מצד שני הטכנולוגיה גורמת לכך שהעורף חוטף הרבה יותר, כי הכל בשלט רחוק
ע''ע הבליץ על לונדון
טיל אחד למדינה שלימה
שבעז"ה מקבלי ההחלטות יהיו שלוחים נאמנים ויקבלו את ההחלטות הנכונות בהקשר הביטחוני לעם ישראל.
הזוי שהצפון כרגע נמצא במלחמה (אזעקות, מוסדות סגורים וכל המשתמע) וכל שאר הארץ מתנהלת כרגיל
כמו שהעוטף היו הרבה שנים
מדינת ישראל עדיין מתקשה לשמור על אזרחים שגרים על הגבול
זו מציאות שרק מי שגר במקומות האלה מכיר, יש זמנים שאפילו הם כבר כחלק מהשגרה לא מתייחסים לזה כאל משהו חריג שזה עוד יותר הזוי
הריני להבהיר כי אינני שומר על זכויות יוצרים כלשהן לגבי הרעיונות והטקסטים המופצים על ידי. כל אדם רשאי לעשות בהם שימוש מלא – להעתיק כפי שהם, לערוך, לשנות ולפרסם בשמו שלו.
שליחת קישור המציג את הפרסום החדש אינה חובה, אך תתקבל בברכה ותסב לי נחת. תודה מראש.
כל כך הרבה שמאלנים מקבלים כספים ומשרות מפנקות בעמותות השונות, עד שאני כבר מתפלא: האם נשארו בכלל שמאלנים שפועלים אך ורק למען האידאולוגיה? אלו שאני קורא להם **"אידיוטים שימושיים"**. כנראה שלא, או שנשארו מעט מאוד.
הרי הוכח מעל לכל ספק שמדיניות הנסיגות - סימן ההיכר של השמאל - חושפת את תושבי מדינת ישראל להיות ישירות בחזית, במקום המתיישבים שהשמאל כל כך מנסה להשניא. זה בדיוק מה שקרה בשביעי לאוקטובר. לפני ההתנתקות ולפני אסון הסכמי אוסלו, פיגוע מפלצתי בהיקף כזה פשוט לא היה יכול להתאפשר.
**אני פונה בזה לאותם אידיוטים שימושיים שעוד נשארו שם:** תסרבו! תסרבו להמשיך להיאבק למען האג'נדה הזו בחינם, בזמן שהחברים שלכם גוזרים קופונים ומקבלים בוכטות של כסף, ואתם נשארים סתם אידיוטים.
**אבל גם למקבלי השלמונים, שלא מסוגלים לעמוד בפיתוי הכספי, יש לי מסר:** תזכרו תמיד שאתם אנוסים, ועושים את זה רק בשביל הפרנסה או מתוך פחד. ממש כמו אנוסי ספרד, בהזדמנות המתאימה אתם תחזרו בגלוי לעם ישראל. אבל גם עכשיו – כשיגיע יום הבחירות ותיכנסו אל מאחורי הפרגוד בקלפי, איפה שאף אחד לא רואה אתכם חוץ מבורא עולם – תצביעו עם הלב והנשמה אך ורק למפלגות שמתנגדות לנסיגות.
תזכרו תמיד שהקדוש ברוך הוא #לצד_הזה ותבורכו בכל הברכות!
מזימת הפיגוע בהופעות של טיילור סוויפט בווינה: המחבל נשלח ל-15 שנות מאסר
באוסטריה על תכנון של פיגוע שלא יצא לפועל הוא קיבל 15 שנות מאסר,
וכאן על פיגועים שיצאו לפועל מקבלים לפעמים פחות משנה.
וכל זה אחרי 20 שנים שביבי בשלטון ולא שינה כזה דבר פשוט ואלמנטרי.
כוונתי היא, שצריך להבין שקשה מאוד על בלתי אפשרי שב20 שנה הכול יהיה מושלם וכל חלקי העם יהיו מרוצים (מה שלא יקרה אף פעם, סמוך עלי)
אע"פ ש20 שנה זה הרבה מאוד זמן, ואני לא חס על ביבי, יש הרבה מאוד דברים שאני חושב שהווא טעה בהם והיה צריך לעשות אחרת (ובינהם מה שהעלית), ואעפ"כ צריך להסתכל על הדברים החיוביים שהשתנו מאז, ולזכור שתמיד אבל תמיד יהיו חלקים שלא יתרצו, ככה זה בעולם.
יש לי עוד מה לומר בנושא ואכמ"ל.
למרות שיד צה"ל על העליונה, זו מלחמת התשה, ובכל זאת אסור לנו להיבהל ולהפסיק.
אחרי מלחמת ששת הימים הייתה מלחמת התשה קשה פי כמה במשך 3 שנים, אבל אז התעייפנו והסכמנו על הפסקת אש, וזה היה אסון, כי אחרי 3 שנים פרצה מלחמת יום כיפור.
היה עדיף 10 שנים מלחמת התשה מאשר מלחמת יום כיפור.
גם עכשיו זה נכון, ופי כמה.
כרגיל לפני בחירות שוב מתלבטים, סמוטריץ? בן גביר?
ואחרי הקדנציה הזו באמת יש להתלבט, כי לכל אחד מהם יש הרבה 'קבלות'
אם הכיוון של סמוטריץ זה להתחנף לשמאל ולבנט, ולהצטרף ל'נאורים' שלא נכנעים לחרדים
אז כבר ברור למי אצביע..
למה הם נמנעו בחוק המעונות?
ועלול להעמיק את הבור התקציבי?
זו לא דוגמא להתחנפות לשמאל.
באופן אישי בכלל לא חושבת שסמוטריץ מתחנף לשמאל...
זה אינטרס של השמאל שחרדים ייצאו לעבוד?
זה אינטרס של השמאל שחרדים יתגייסו?
זה אינטרס של השמאל שהמדינה לא תשלם מיליארדים על מימון מעונות כאשר האבא לא עובד?
אלה *בדיוק*, אבל ממש *בדיוק*, הערכים של הימין.
הקמפיין של השמאל עכשיו נגד החרדים זה רק כדי לפרק את גוש הימין-חרדים. במיוחד מתוך ידיעה שהרבה מהמילואימניקים שקורסים הם דתיים וכך ניתן לפתות אותם להצביע לגוש שמאל-בנט.
לא מן הנמנע שהשמאל בהזדמנות הראשונה ייקח את החרדים אליו לגוש
הם אומרים במפורש שיקחו את הערבים, לצערנו זה או ביבי ושות או ממשלת שינוי.
הם משתמשים בחרדים, זה כן, לפרק את הממשלה, משבים את היועמשית. אבל אחרי הבחירות הם יתנו להם אצבע משולשת. גם אם יש הסכמים חתומים. איפה החרדים יתבעו אותם, בבג"ץ?
אבל למה להניח שההסבר הוא רצון להתחנף למישהו?
באותה מידה אני יכול לטעון שנתניהו והליכוד, שהצביעו בעד החוק למרות שהוא נוגד את האידיאולוגיה הכלכלית של נתניהו - עשו את זה "כדי להתחנף לחרדים".
אני לא טוען ככה. אני מקבל שבמכלול השיקולים נתניהו מעדיף קואליציה עם החרדים, על פני השיטה הכלכלית שלו. אבל שים לב לרמת הטיעון.
שהאיום הזה מדגיש כמה פוליטיקה היא דבר משחית.
אתה חושב שצריך ועדת חקירה ממלכתית?
אז תצביע בעד, זה פיקוח נפש, בלי שום קשר למימון מעונות.
אתה חושב שלא צריך לעשות ועדת חקירה?
אז תצביע נגד, בלי שום קשר למימון מעונות ובלי איומים.
ממש מזעזע בעייני.
יש מקומות שבהם בוודאי שייך להתנות הצבעה בהצבעה אחרת, למשל אם חבר כנסת חרדי היה אומר ''אני אצביע בעד תקציב לליגת העל בכדורגל רק אם אתם תצביעו בעד תקציב להופעות תרבות לציבור החרדי'', זה דבר מובן והגיוני.
אבל להתנות ועדת חקירה, נושא מהותי וקריטי לטוב ולרע, בנושא שאין לו שום קשר? ריקבון מוסרי
והאמת שאני לא בטוח שהפוליטקה משחיתה
לדעתי כדי להצליח בפוליטקה צריך להיות מושחת מראש. אחרת לא שורדים במקום הזה.
בס"ד
או כמו שכתב היועץ האסטרטגי ישכר זלמנוביץ:
הוויכוח בין אתמול הוא ויכוח סרק - בבחינת זה נהנה וזה לא חסר.
הציונות הדתית מרוויחה מצג של מאבק נגד חוק הגיוס ואולי תחזיר מצביעים הביתה. החרדים משדרים שהם עומדים מול לחצים כבדים גם מול שותפים טבעיים
ובסוף? שניהם יתיישבו יחד בממשלה הבאה, כי לשניהם אין באמת אופציה טובה יותר.
והאמת שאני טענתי ככה גם על ההכרזות על 'פירוק הגוש' -
ממילא יוצאים לבחירות. דגל מרוויחים ב'מאבק נחוש נגד הגיוס', את הקולות הצפים בינהם לבין העדה והורדת הלחץ של הפלג והמפלגות הציוניות בזה ש'לא נכנענו לחרדים, עד שהם פירקו את הגוש' - מרוויחות הורדת לחץ מצד בנט/אייזנקוט/ליברמן.
אבל כשאני רואה את הממאמצים של נתניהו להעביר בכל זאת את חוק הגיוס, למרות שהוא ישלם עליו מחיר אלקטורלי - אני תוהה אם טעיתי והוא באמת חושש שהגט של ג' אמיתי.