מה חייבים, מה זה חסד, ומה נקרא בזבוז

יש הלכות איך וכמה לתת, הן מצד הנותן - שלא יתן בצורה שהוא עצמו עלול להזדקק לבריות והן מצד המקבל, שבאמת זקוק לזה.

נותן מעשר ואפשר עד חומש כדי שלא יזדקק לבריות בעצמו (יש אומרים שאם יש לו ברווח יכול לתת יותר). פעם הייתי נותן מעשר למטרות שונות, ובחומש משתמש לכל מיני הידורי מצווה.

צריך להיזהר שלא לתת צדקה לעני שאינו הגון. מצד שני אסור לקמץ את הלב ולכן את עיקר התרומה כדאי לתת לעמותות ידועות ואמינות, ולמי שמבקש בצמתים וכו' אני נותן בלנ"ד מעט..

פעם לא הייתי נותן בכלל לאנשים פרטיים שהם לא עמותות, או כאלה שרואים שהטילו את עצמם על הציבור במחשבה תחילה.. אבל לאחרונה התחלתי לתת גם להם בל"נ ואכמ"ל.

הלכות צדקה ילקוט יוסף הלכות צדקה – ילקוט יוסף חינם האתר להפצת יהדות הלכה

אה ובפורים כל הפושט יד ליטול נותנים לו. (לא שחייבים לתת לכל אחד, אלא שלא צריך לחשוד)

התחלת לתת גם להם כדי שלא לקמץ את הלב?

קרו לי כמה מקרים פשוט שנתתי ואמרו לי "סתומה למה נתת"

אבל אני מרגישה שמזדמנת לי מצווה, ולפעמים אני פשוט רוצה לתת. ואני לא יודעת אם הרצון לתת (שהוא לא לשם מצווה) הוא טוב או לא תמיד..

את צריכה לסמוך על שיקול דעתך

כן בעיקר כדי לא לקמץ את הלב ולאחר שנחשפתי להנהגות של כמה צדיקים מהדור האחרון.

אולי אצלם לך כשיזדמן לי

כי אין להם כוח לשיר חחח

יפה זה חזק

סבבה תודה!

זה ממש משפיע על החיים ומכניס לתפיסה של נתינה והענקה

ואני לא מדבר על סכומים גדולים. (אם זה שוכני המדרכות אני בדרך כלל נותן עד חצי שקל..)

אני פשוט צריכה ללמוד... 

כמו שאין עניין להניח תפילין בלילה

או שנשים פטורות מציצית (@ימח שם עראפת כן תאמין או לא)

או שאין קוראים מגילה בשבת

כך יש גדרים למצוות צדקה

מסתמא לא טוב לתרום לאונר"א

או לאיגי

אבל גם בנתינת הצדקה עצמה יש מדרגות, יש צדקה שאם תינתן לבן־אדם, הוא ישתמש בזה למטרות מזיקות או על־כל־פנים לא מועילות

ויש צדקה שלא רק עונה על צורך מיידי אלא עוזרת בטווח רחוק כמו המדרגה העליונה של צדקה שזה למצוא עבודה לבן־אדם שיתפרנס בכבוד

יש צדקות ש"נבלעות" במנגנונים של עמותות, הוצאות סליקה משכורות עובדים החזקת אתר שכירות משרד ומזון לחתולים מתחת לבניין המשרד...

וצריך לעשות את השיקול

אני חושב שאם מישהו פושט יד, והוא אינו רמאי, צריך להשתדל לתת לפחות קצת "לא תאמץ את לבבך"

וכשלא מבקשים אז לתת בדרך הכי יעילה לצרכים הכי חשובים שאת מתחברת אליהם ויש להם ערך רוחני

"אני צריך כסף לנסיעה נתקעתי פה בלי כסף ברב קו"

"יש לך עודף ממאה?"

"כן בטח"

"..."

 מעניין...

קצת מפדח לשתף בדוגמאות אבל... נגיד באה מישהי שנראית לא בסדר לגמרי אולי מוגבלות שכלית קלה, והאשראי לא עבר לה אז שילמתי עליה, ואז מסתבר שהיא לא פעם ראשונה באה לקנות והאשראי שלה חסום. לא יודעת מה הסיפור שלה, אולי המשפחה שלה חוסמים לה כי היא כמו ילדה קטנה. בכל מקרה אני לא יודעת כמה היא היתה צריכה את זה, רק ריחמתי עליה. ועוד מקרה שרציתי כביכול לתת למישהי מתנה, אבל תהיתי לעצמי אם זה נכון שאני אתן ולא אקח על זה כסף כי מי שאני רוצה לתת לה אולי במצב כלכלי יותר טוב ממני... מצד שני כל עוד אני לא רעבה ללחם אני מעדיפה לתת ממה שיש לי לא רוצה להיות קטנת אמונה...

לי מזומן

הבן־אדם שלף מסוף אשראי

חשבונית בפתק

תיעוד: שבר כספומט בנוף הגליל - וגילה שסניף הבנק נסגר

"אצלינו לא הכל דיגיטלי"

לאכול

אם הם מתחמקים אני יודע שזה לא אמיתי.

לצערי יש הרבה מקבצי נדבות שמוציאים שםרע לכל הענייים האמיתיים.

אה ועוד כלל-לא לתת לערבים.

גם אם הוא מבקש אוכל. שימות מצדי

למרות שאני חולקת על המסקנות שלך(: 

יש הרבה שהיו שמחים ואפילו מבקשים במפורש שיקנו להם אבל יש להם. ברור שהם מסכנים כי בתודעה אין להם, בתודעה הם תלויים. ויש כאלה שיש להם מחלה כזאת או אחרת...

היתי גם נותנת לערבי כל עוד הוא לא מחבל. "ורחמיו על כל מעשיו". לא זוכרת על מי מסופר אבל שהיה רומאי אחד שניצל מסערה בים והגיע לחוף אבל לא היו לו בגדים וביקש מהיהודים שעברו שם שירחמו עליו ורק אחד מהם ריחם עליו ונתן לו והחיה את נפשו, ולימים הרומאי הזה נעשה קיסר/ מלך ורק בזכותו ריחם על היהודים... מכיר את זה?

(האמת שלא הצלחתי לבטא את השאלה שלי פה בשרשור הזה... כנראה זה לא הזמן שלה עדיין.. צריכה להתבשל איתה קצת יותר)

לא הבנתי, את חולקת לגבי הקטע עם הערבים?

ורחמיו על כל מעשיו זה לא הדרגה שלנו זו הדרגה של השם. וקל וחומר שאין עניין לרחם על עם שמתעלל בנו, אני יכול להביא לך דברים מסעירים שהמהר"ל אמר על מצב תיאורטי שבו עם מסוים פוגע רק ביהודי אחד, כיצד יש להתייחס כלפי עם כזה.

כמובן אני לא אתן לו סתם, אם יש לו קרוב את החמולה שלו שידאגו לו, אבל במצב תיאורטי.. אני לא אפקיר אותו למוות.

איך הגעת למסקנה שה' לא מצפה מאיתנו להתנהג במידה הזאת שלו?

שלום. וזה בסתם גוי.

ערבי זה סקאלה אחרת כי הם האויבים שלנו וגם אם כרגע הוא לא מחבל בצורה כזאת או אחרת הוא מטיב עם אויבי ישראל.

מה גם שיש מקום לחשוש לאיסור לא תחנם-לא תתן להם מתנת חינם.

השם כן מצפה מאיתנו בסופו של דבר להגיע לשם אבל יש סדרי עדיפויות. כרגע לפני שאנחנו מאירים לעולם אנחנו צריכים לטפל בעצמנו. ורחמיו על כל מעשיו זו מדרגה גאולית של עם ישראל, רבי נחמן אומר שזה בבחינת וגר זאב עם כבש. אבל שוב, זה רחוק מאד.

לגבי המסקנה הראשונה זה באמת תחום אפור מאד ודילמה גדולה כי מצד אחד ייתכן שהכסף שאנחנו נותנים ילך לדבר עבירה. מצד שני אם אנחנו לא נותנים ופשוט מתנהגים כאילו לא רואים אותם יש בזה קצת מידת אכזריות וזה לא שייך אלינו, קיצר תתייעצי עם רב(:

מעניין... לא יודעת אני לא בטוחה. זה לא מסתדר לי עם רוח התורה. 

אין צורך לתת לגוי שלא וודאי שיעשה לנו דבר רע למות.

אתה אומר שכל ערבי אפשר לתת לו למות?

תודה...

למשל הערבי ששיפץ את הבית שלכם לא תיתנו לו כוס קפה?

יש למשל שליח חב’’ד בלוד ר’ יענקלה גלויברמן שמחלק אוכל וביגוד לנזקקים ונותן גם לערבים מקומיים משום דרכי שלום.

 אבל זו לא תשובה ישירה לשאלה..

כלומר בגלות המצב הזה היה תקף מאד לדוגמא אם יהודי היה עוזר ליהודים אחרים וכשהזדמן גוי הוא לא עזר לו הדבר היה יכול להיות מסוכן ולגרום בעקיפין לנזק כלפי יהודים. קצת להבדיל כמו מה שקרה בין מרדכי להמן.

היום בישראל אין ככ את הדין הזה כי אנחנו לא בגלות לא תחת שלטון זר וכיבכול אנחנו השולטים בדגש על כביכול.

הערבים הם האויבים שלנו.

האויבים של ישראל הם האויבים של השם. 

כי חשבתי שכקדם לא מדבר על הלכה

אבל עכשיו הוא כן דיבר על הלכה, וכתב דברים חמורים מאוד בעיניי. אז אני מזכיר שזה רעיון גרוע ממש ללמוד הלכה מהפורום. מציע שתשאלי רב או רבנית שאת סומכת עליהם)

היא שאלה מה זה דרכי שלום באשר ליחס לגוים. אתה מוזמן להוכיח שמה שכתבתי לא נכון אם זה ככ חמור בעיניך

אני לא מאמין בללמוד הלכה מפורומים, ולכן ממילא גם לא ממני 🙂

אין לי גם הרבה עניין לנצח בוויכוח או משהו. כתבת "ההיתר ההלכתי היחיד... היום בישראל אין ככ את הדין הזה"(=שמתיר). אם לא התכוונת להלכה יותר טוב

אך שים לב שרק העלתי מושגים בסיסיים ולא אמרתי לה במפורש מה ההלכה.

וכן הפנתי אותה לרב.

אגב אם אתה מזועזע ממה שכתבתי על דרכי שלום תנוח דעתך שהתבססתי על הרמב"ם

ופתחתי את הרמבם הזה לפני שהגבתי בפעם הראשונה בשרשור. בעיניי הקריאה שלך שגויה, אבל אני לא עומד להכנס לוויכוח על זה)

נדב ואביהוא עשו את זה לכבוד עבודת ה'. אבל לא על פי ההלכה.

דיבורים בתפילה, זה יותר כמו ביזוי המקדש שהיה 

...ההשוואה שלך לא נכונה ונובעת מדרך מחשבה מסויימת.

מי שכבר נמצא בבית הכנסת כמו נדב ואביהוא עושה את זה לכבוד השם

אבל כילוד אשה נופל בדיבור  או באמירת אמן בקול רם הרבה מעבר לקולו של

שליח ציבור דבר שאסור לפי ההלכה או שאומר ברוך הוא וברוך שמו במקום שלא צריך לאמר.

כל הדוגמאות הללו הם האש הזרה של תקופת הגלות.

לא לפי מה שהוא ציווה. מה שנדב ואביהו עשו - זה להביא אש שד' לא ציווה להביא.

יש מהלך יפה, שמצביע על כך שמיד אחר כך אהרון לכאורה עושה אותו דבר - מחדש מעצמו מה שלא נאמר לו ושורף את החטאת, ואפילו בלי לשאול את משה. ולכן משה כועס, אבל כשהוא שומע את ההסבר של אהרון הוטב בעיניו
 

מה שמלמד אותנו שלפעמים ה' דווקא כן מצפה מאיתנו להפעיל שיקול דעת ולעשות לא רק מה שנאמר. ואז צריך לחפש את ההבדל שבגללו נדב ואביהוא כן נענשו (אולי היוזמה מול ההיקלעות לסיטואציה, אולי המוטיבציה והמטרה, אולי חילוק אחר)

…ההקבלה שלי בין אש זרה של נדב ואביהו לבין

דיבור בתפילה?

מחילה אם השתמע אחרת

(הערתי רק על הפרשנות של היסטורי לחטא נדב ואביהוא)

אבל אם להחזיר את הדיון למסלול פרודוקטיבי - זה יהיה מעניין אם תרצה להתייחס למהלך שהזכרתי, ולספר את החילוק שלך בין מעשה נדב ואביהוא לשריפת החטאת 
 

(כמובן, אתה לא חייב. ואני לא בעמדה מתווכחת או משהו, פשוט מעניין אותי לשמוע. גם מאחרים, אם מישהו קורא את זה )

..

…. לא יותר מזה. אהרון פשוט היה אבל על בניו.

כשיש קונפליקט בין שני מצוות אזי אנו יכולים להפעיל יוזמה אישית אבל רק אז.

חילוק יפה

'למענך פתן, אל תקרב לנשכני,

לא סרטן אנכי,

רק צבת לוהט אדמוני.

ומה על הגבעה שם,

חרש ציד אדוני, והוא קם'.
 

(פנקס "ראשון ליפו" פיסקה קי4)

במדור מדרשיר

כאילו לא היה לי זמן לפתוח סתם הסתקרנתי

בעיקר שינויים קטנים בנוסח (לפעמים במטרה להקל על הקריאה או לתקן פליטות קולמוס, לפעמים בעקבות העריכות של הרציה והרב הנזיר באורות למיניהם)

אבל בהוצאה החדשה של מוסד הרב קוק (תש"פ) יש בתחילת כל פיסקה תמצות של הרעיון המרכזי שלה, ויש גם הרבה הערות ודברים כאלו

רק מהכבשים?

ב. איך מסדרים את החלוקה בין מצה לפסח בספר מדבר שור (בין סגולה לשימוש) , לבין החלוקה בין פסח למצה בעולת ראיה ובמאמרי הראיה (בין נשמתי לחברתי)?

@הסטורי 

@טיפות של אור 

רב. והוא אמר לי : הנשמה הכלל ישראלית יוצרת תועלת שימושית לתיקון האומות.

אבל לא משכנע. אם כבר זה אמור להיות הפוך

מה שר"ע רבי טרפון ושות' היו מסובים

עד שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית

א': האם תחילת זמן או סוף זמן?

ב': אליבא דמאן??? בערך כל התנאים נחלקו מתי תחילת/סוף זמן ק"ש

תחילת זמן, ותלמידם אמרו להם שהגיע זמן לקרוא ק"ש ומאוחר יותר להתפלל ותיקין וזריזין מקדימין למצוות. מה גם שכנראה אין מצווה לספר יציאת מצרים בפסח ביום, רק בלילה.
 

ב. אולי זה היה משיכיר. כי נשמע שהם לא שמו לב לאור שכבר התחיל. אבל בבית פנימי עם חלונות קטנים גם לא תמיד שמים לב לנץ. אבל זה יכול להיות גם עלות השחר ותלמידיהם היו בחוץ או ראו דרך החלון

א' ראב"ע סובר שפסח מצוותו עד חצות מדין דאורייתא ולא מצד גזירת חכמים להרחיק מן העבירה ות"ל בעבור זה בשעה ש(פסח) מצה ומרור מונחים לפניך סתם נקודה למחשבה

ב' ת"ק של המשנה סובר משיכיר בין תכלת ללבן ר"ע בין חמור לערוד

עוד שאלה האם בסוף חכמים הודו לבן זומא לגבי הזכרת יצ"מ בלילות

והאם בן זומא חולק על חכמים (לפחות בה"א של התוספתא משמע שכן אבל האם הודה להם?)

"תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח" ע"ש

א. אולי כבר סנהדרין פסקו שלא כרבי אלעזר בן עזריה?

וגם אם לא. הוא זרם איתם והם סיפרו עד הבוקר.

ב. עובדה שאנו אומרים בלילות הזכרת יציאת מצרים.

עיין מהרל תפארת ישראל החצי השני של פרק נב, שמסביר שגם בן זומא סובר שלימות המשיח מזכירים.

אלא שלא צריך דרשה לזה כי זה ברור מאליו

זרה רק מתפללים לקב"ה ומזכירים את נשמות המתים.

אגב המנהג הזה קיים עד עצם היום הזה, ביתר שאת במדינות המזרח (סין יפן הודו) אבל גם ראיתי אותו במו־עיניי בתרבויות מזרח אירופה כדרך להזכיר מתים או משהו כזה ש"נותנים" להם מאכלים סמליים או משהו בסגנון.

עילוי נשמתו. אבל הפרקי תהילים כן לתועלת הנפטר.
 

המנהג האלילי לתת מתנות ואוכל למת היה קיים בעבר בכל התרבויות האליליות בעולם, וקיים גם עד היום במקסיקו אצל כל הנוצרים כשריד לאלילות האינדיאנית.

הבעיה בלתת אוכל למת זה לא רק כי זה מעיין ע"ז.

אלא גם כי זה משמר מחשבה מוטעת שהאדם כפוף תמיד לאוכל ולטבע הגשמי, והנשמה לא יכולה להמלט משלטון הגשמיות והטבע