מה חייבים, מה זה חסד, ומה נקרא בזבוז

יש הלכות איך וכמה לתת, הן מצד הנותן - שלא יתן בצורה שהוא עצמו עלול להזדקק לבריות והן מצד המקבל, שבאמת זקוק לזה.

נותן מעשר ואפשר עד חומש כדי שלא יזדקק לבריות בעצמו (יש אומרים שאם יש לו ברווח יכול לתת יותר). פעם הייתי נותן מעשר למטרות שונות, ובחומש משתמש לכל מיני הידורי מצווה.

צריך להיזהר שלא לתת צדקה לעני שאינו הגון. מצד שני אסור לקמץ את הלב ולכן את עיקר התרומה כדאי לתת לעמותות ידועות ואמינות, ולמי שמבקש בצמתים וכו' אני נותן בלנ"ד מעט..

פעם לא הייתי נותן בכלל לאנשים פרטיים שהם לא עמותות, או כאלה שרואים שהטילו את עצמם על הציבור במחשבה תחילה.. אבל לאחרונה התחלתי לתת גם להם בל"נ ואכמ"ל.

הלכות צדקה ילקוט יוסף הלכות צדקה – ילקוט יוסף חינם האתר להפצת יהדות הלכה

אה ובפורים כל הפושט יד ליטול נותנים לו. (לא שחייבים לתת לכל אחד, אלא שלא צריך לחשוד)

התחלת לתת גם להם כדי שלא לקמץ את הלב?

קרו לי כמה מקרים פשוט שנתתי ואמרו לי "סתומה למה נתת"

אבל אני מרגישה שמזדמנת לי מצווה, ולפעמים אני פשוט רוצה לתת. ואני לא יודעת אם הרצון לתת (שהוא לא לשם מצווה) הוא טוב או לא תמיד..

את צריכה לסמוך על שיקול דעתך

כן בעיקר כדי לא לקמץ את הלב ולאחר שנחשפתי להנהגות של כמה צדיקים מהדור האחרון.

אולי אצלם לך כשיזדמן לי

כי אין להם כוח לשיר חחח

יפה זה חזק

סבבה תודה!

זה ממש משפיע על החיים ומכניס לתפיסה של נתינה והענקה

ואני לא מדבר על סכומים גדולים. (אם זה שוכני המדרכות אני בדרך כלל נותן עד חצי שקל..)

אני פשוט צריכה ללמוד... 

כמו שאין עניין להניח תפילין בלילה

או שנשים פטורות מציצית (@ימח שם עראפת כן תאמין או לא)

או שאין קוראים מגילה בשבת

כך יש גדרים למצוות צדקה

מסתמא לא טוב לתרום לאונר"א

או לאיגי

אבל גם בנתינת הצדקה עצמה יש מדרגות, יש צדקה שאם תינתן לבן־אדם, הוא ישתמש בזה למטרות מזיקות או על־כל־פנים לא מועילות

ויש צדקה שלא רק עונה על צורך מיידי אלא עוזרת בטווח רחוק כמו המדרגה העליונה של צדקה שזה למצוא עבודה לבן־אדם שיתפרנס בכבוד

יש צדקות ש"נבלעות" במנגנונים של עמותות, הוצאות סליקה משכורות עובדים החזקת אתר שכירות משרד ומזון לחתולים מתחת לבניין המשרד...

וצריך לעשות את השיקול

אני חושב שאם מישהו פושט יד, והוא אינו רמאי, צריך להשתדל לתת לפחות קצת "לא תאמץ את לבבך"

וכשלא מבקשים אז לתת בדרך הכי יעילה לצרכים הכי חשובים שאת מתחברת אליהם ויש להם ערך רוחני

"אני צריך כסף לנסיעה נתקעתי פה בלי כסף ברב קו"

"יש לך עודף ממאה?"

"כן בטח"

"..."

 מעניין...

קצת מפדח לשתף בדוגמאות אבל... נגיד באה מישהי שנראית לא בסדר לגמרי אולי מוגבלות שכלית קלה, והאשראי לא עבר לה אז שילמתי עליה, ואז מסתבר שהיא לא פעם ראשונה באה לקנות והאשראי שלה חסום. לא יודעת מה הסיפור שלה, אולי המשפחה שלה חוסמים לה כי היא כמו ילדה קטנה. בכל מקרה אני לא יודעת כמה היא היתה צריכה את זה, רק ריחמתי עליה. ועוד מקרה שרציתי כביכול לתת למישהי מתנה, אבל תהיתי לעצמי אם זה נכון שאני אתן ולא אקח על זה כסף כי מי שאני רוצה לתת לה אולי במצב כלכלי יותר טוב ממני... מצד שני כל עוד אני לא רעבה ללחם אני מעדיפה לתת ממה שיש לי לא רוצה להיות קטנת אמונה...

לי מזומן

הבן־אדם שלף מסוף אשראי

חשבונית בפתק

תיעוד: שבר כספומט בנוף הגליל - וגילה שסניף הבנק נסגר

"אצלינו לא הכל דיגיטלי"

לאכול

אם הם מתחמקים אני יודע שזה לא אמיתי.

לצערי יש הרבה מקבצי נדבות שמוציאים שםרע לכל הענייים האמיתיים.

אה ועוד כלל-לא לתת לערבים.

גם אם הוא מבקש אוכל. שימות מצדי

למרות שאני חולקת על המסקנות שלך(: 

יש הרבה שהיו שמחים ואפילו מבקשים במפורש שיקנו להם אבל יש להם. ברור שהם מסכנים כי בתודעה אין להם, בתודעה הם תלויים. ויש כאלה שיש להם מחלה כזאת או אחרת...

היתי גם נותנת לערבי כל עוד הוא לא מחבל. "ורחמיו על כל מעשיו". לא זוכרת על מי מסופר אבל שהיה רומאי אחד שניצל מסערה בים והגיע לחוף אבל לא היו לו בגדים וביקש מהיהודים שעברו שם שירחמו עליו ורק אחד מהם ריחם עליו ונתן לו והחיה את נפשו, ולימים הרומאי הזה נעשה קיסר/ מלך ורק בזכותו ריחם על היהודים... מכיר את זה?

(האמת שלא הצלחתי לבטא את השאלה שלי פה בשרשור הזה... כנראה זה לא הזמן שלה עדיין.. צריכה להתבשל איתה קצת יותר)

לא הבנתי, את חולקת לגבי הקטע עם הערבים?

ורחמיו על כל מעשיו זה לא הדרגה שלנו זו הדרגה של השם. וקל וחומר שאין עניין לרחם על עם שמתעלל בנו, אני יכול להביא לך דברים מסעירים שהמהר"ל אמר על מצב תיאורטי שבו עם מסוים פוגע רק ביהודי אחד, כיצד יש להתייחס כלפי עם כזה.

כמובן אני לא אתן לו סתם, אם יש לו קרוב את החמולה שלו שידאגו לו, אבל במצב תיאורטי.. אני לא אפקיר אותו למוות.

איך הגעת למסקנה שה' לא מצפה מאיתנו להתנהג במידה הזאת שלו?

שלום. וזה בסתם גוי.

ערבי זה סקאלה אחרת כי הם האויבים שלנו וגם אם כרגע הוא לא מחבל בצורה כזאת או אחרת הוא מטיב עם אויבי ישראל.

מה גם שיש מקום לחשוש לאיסור לא תחנם-לא תתן להם מתנת חינם.

השם כן מצפה מאיתנו בסופו של דבר להגיע לשם אבל יש סדרי עדיפויות. כרגע לפני שאנחנו מאירים לעולם אנחנו צריכים לטפל בעצמנו. ורחמיו על כל מעשיו זו מדרגה גאולית של עם ישראל, רבי נחמן אומר שזה בבחינת וגר זאב עם כבש. אבל שוב, זה רחוק מאד.

לגבי המסקנה הראשונה זה באמת תחום אפור מאד ודילמה גדולה כי מצד אחד ייתכן שהכסף שאנחנו נותנים ילך לדבר עבירה. מצד שני אם אנחנו לא נותנים ופשוט מתנהגים כאילו לא רואים אותם יש בזה קצת מידת אכזריות וזה לא שייך אלינו, קיצר תתייעצי עם רב(:

מעניין... לא יודעת אני לא בטוחה. זה לא מסתדר לי עם רוח התורה. 

אין צורך לתת לגוי שלא וודאי שיעשה לנו דבר רע למות.

אתה אומר שכל ערבי אפשר לתת לו למות?

תודה...

למשל הערבי ששיפץ את הבית שלכם לא תיתנו לו כוס קפה?

יש למשל שליח חב’’ד בלוד ר’ יענקלה גלויברמן שמחלק אוכל וביגוד לנזקקים ונותן גם לערבים מקומיים משום דרכי שלום.

 אבל זו לא תשובה ישירה לשאלה..

כלומר בגלות המצב הזה היה תקף מאד לדוגמא אם יהודי היה עוזר ליהודים אחרים וכשהזדמן גוי הוא לא עזר לו הדבר היה יכול להיות מסוכן ולגרום בעקיפין לנזק כלפי יהודים. קצת להבדיל כמו מה שקרה בין מרדכי להמן.

היום בישראל אין ככ את הדין הזה כי אנחנו לא בגלות לא תחת שלטון זר וכיבכול אנחנו השולטים בדגש על כביכול.

הערבים הם האויבים שלנו.

האויבים של ישראל הם האויבים של השם. 

כי חשבתי שכקדם לא מדבר על הלכה

אבל עכשיו הוא כן דיבר על הלכה, וכתב דברים חמורים מאוד בעיניי. אז אני מזכיר שזה רעיון גרוע ממש ללמוד הלכה מהפורום. מציע שתשאלי רב או רבנית שאת סומכת עליהם)

היא שאלה מה זה דרכי שלום באשר ליחס לגוים. אתה מוזמן להוכיח שמה שכתבתי לא נכון אם זה ככ חמור בעיניך

אני לא מאמין בללמוד הלכה מפורומים, ולכן ממילא גם לא ממני 🙂

אין לי גם הרבה עניין לנצח בוויכוח או משהו. כתבת "ההיתר ההלכתי היחיד... היום בישראל אין ככ את הדין הזה"(=שמתיר). אם לא התכוונת להלכה יותר טוב

אך שים לב שרק העלתי מושגים בסיסיים ולא אמרתי לה במפורש מה ההלכה.

וכן הפנתי אותה לרב.

אגב אם אתה מזועזע ממה שכתבתי על דרכי שלום תנוח דעתך שהתבססתי על הרמב"ם

ופתחתי את הרמבם הזה לפני שהגבתי בפעם הראשונה בשרשור. בעיניי הקריאה שלך שגויה, אבל אני לא עומד להכנס לוויכוח על זה)

בפשטות דברי ההביקורת של הרמב"ם מתייחסים למנהג שהוא מזכיר, שכנראה היה קיים בזמנו להוסיף שמות מלאכים וכד', דבר שאין בו מצווה כלל. מה שהופך בתפיסה של האנשים את המזוזה, ממצוה אלוקית שגם מבטאת שד' שומר עלינו לסוג של קמע.

"שומרת דלתות ישראל" זה טעות.

כשנכנסים ויוצאים מהדלת ומחזיקים בתפיסה כזאת ולא בתפיסה של קיום מצוות עשה מהתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך", טועים .

הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה.

אונקלוס בן קלונימוס התגייר. שלח הקיסר גדוד של רומאים אחריו] לתופסו ולהביאו אליו...  

חזר הקיסר ושלח גדוד אחר אחרי אונקלוס, להביאו. אמר להם [הקיסר]: אל תדברו איתו דבר. כאשר תפסו אותו והלכו, ראה מזוזה שמונחת על הפתח,  הניח ידו עליה ואמר להם: מהו זה? אמרו לו: אמור לנו אתה.

אמר להם: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים בארמון, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו (בני ישראל) נמצאים מבפנים בבתיהם והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח), התגיירו גם הם. 

אולי אתה מעדיף לבדוק מזוזה במקום לפשפש במעשיך - אל תכניס את ההחלטות שלך לפיות של רבנים.

אני חושב שזה בעיקר תלוי בהרגשה שלך.

אם אין, אז לא יפריע לי לכסות אותה בתמונה אחרת

מה הסיפור הגדול?

כל מי שמנוי לעיתון, מחזיק כמה תמונות של רשעים בבית.

(ושלא יהיה מובן שקראתי למישהו "רשע" וכדו)

תמונה יפה סך הכל.  

לא עושה לי הרגשה רעה אם אין בזה בעיה רוחנית

החשש שלי זה לא בגלל התמונה עצמה, אלא שזה הוצאה שלהם ("כח הפועל בנפעל" מה שנקרא)

א. אם אני מבין נכון, הכוונה היא שבפורים זה נס של הגוף - הפיזי, ולא של הנשמה - הרוחנית. זה רעיון זה בסיסי שכמדומני מופיע בלבוש ו/או בט"ז.

ב. השאלה לא מובנת, אם כוונתך לשאול באופן כללי: מה שמחת הפורים תורמת תשאר השנה, זו באמת שאלה אינסופית שאפשר לשאול על כל דבר ומאידך בטח ניתן ליישב אותה בקלות.

אם כוונתך ספציפית על "עד דלא ידע", אז כמדומני שהרמ"א מסביר שהאדם לא יוכל לשקול אם יותר חשוב הנקמה בהמן או ההמלכה של מרדכי, כלומר שהנס בפורים (ולא רק) מורכב מנקמה ושכר בחדא מחתא, ולשיכור קשה לדעת אם יותר חשוב הדין ברשעים או שיותר חדוב השכר לצדיקים. קראתי שהרב אוירבך אמר שזה ההסבר הכי פשוט לדברי הגמ', וגם אני הקטן מסכים עם האמירה הזו

וזה כמובן תורם המון למחשבה על שכר ועונש.

ג. נדמה לי שההסבר בנגלה מספיק טוב. תקרא את הרמב"ן והר"ן במגילה דף א. מדפי הרי"ף.

בתורה כמוך פה בפורום. חוץ מהיסטורי

א. בשבת וביום טוב, קדושת הגוף (והחומר) יושבת על קדושת הזמן. קדושת הגוף כזו היא "לא חוכמה" כי אתה בתוך זמן שמרים אותך למעלה ונותן לך תחושת בטחון שאתה מסובב בקודש (אותו דבר בסעודת מצווה או בסעודה במקום קדוש).

קדושת הגוף העצמית מצריכה שתהיה שם באמת בתפיסה ובתודעה שלך בלי עזרים. שבאמת תבין שיש לגוף קדושה ובאמת תהיה מחובר חזק לה' כדי להרגיש שזה קדוש ושאתה לא עובד על עצמך. באופן קצת אבסורדי, מי ששמה מחובר יותר מאחרים גם לה' וגם לגוף (בצורה נכונה).

זה כמו שלהגיע להיות נביא כשיש השראת שכינה זה לא הכי חוכמה, החוכמה זה להיות נביא שחצב את כל הדרך מלמטה עד שהגיע לנבואה (וזה לענ"ד ההסבר למה כבר הרבה שנים אין נבואה).

בימי פורים (עוד לפני שהוא היה חג) ובמה שקרה לפני כן, התגלתה הקדושה הזו (נכון שאז זה היה כתוצאה מדחיפה אלהית, אבל לומדים משם את העקרון).

כיום זה יום חג אז יש בו גם את קדושת הזמן, אבל זה הפוך משבת ויו"ט- בפורים קדושת הגוף הובילה לקדושת הזמן, הגוף כל כך קדוש עד שגם הזמן התקדש (ויש בו גם מימד של קדושת המקום- קשור קצת לשאלה ג- יש הבדל בין המקומות מתי חל החג).  

העיקר הוא ללמוד מפורים את היסוד לכל שאר השנה.

ב. כשתופסים שזה לא וורט אלא אמת- כל המבט על החיים משתנה (למי שרודף אחרי האמת ומחפש לחיות אמיתות ולא ריגושים).

מי שלדוג' מבין ש"בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה" (לא מבחינה פיזית שזה רק תהליכים פיזיולוגיים במוח, אלא נשמתית), כלומר שבכל לילה הנשמה שלו עולה למעלה, תופס את השינה והקימה אחרת.

או לשיר בשבת "דורשי ה' זרע אברהם אוהבו" ולתפוס שיש בכל אחד מאיתנו "אברהמיות" מוחשית, וזה לא רק וורט או משהו פסיכולוגי או חינוכי, אלא משהו שאכן קיים בתוכנו.

ובכלל לא בשנמהמ.

ב. יום אחד משפיע על כל השנה

ג. מוקף אור מקיף פרוז אור פנימי. איממנטי טרנצננצדני. @צדיק יסוד עלום  מבין בזה

יציאת מצרים מוזכר יותר בתורה/נ"ך.

וסיפור יציאת מצרים לוקח יותר פסוקים מהמגילה.

בסוף אסתר זה סםר קצר.

גם על רות יש ספר שלם, בכל זאת היא לא חשובה יותר מדוד או שלמה או שמואל או משה או יהושע או יעקב שאין להם ספר שלם.

יש תופעה של "משלוח מנות תורני", שהביא לנו ספרים שלמים מדמויות כמעט לא צפויות, על מגילת אסתר.

לדוגמה, "מחיר יין" לרמ"א, ו"מנות הלוי" לר"ש אלקבץ.

זה מקסים בעיניי

אלא רק לשתות מים במקרה הפחות טוב.

שהוא הקדים בחודש

ראה שרשור מיקום מקביל והשווה:

https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=873061&forum_id=1364

ככה יוצא שיש שלוש חומרות יחד..

חומרא בשיעור כזית, כדעת התוס'

חומרא שהתקטנו השיעורים

חומרא ללכת לפי משקל (זו לא בדיוק חומרא אבל לצורך העניין)

* עוד לא הייתי בחו"ל. לא יוצא מהארץ.

* לא שומע כלל שירים בספירת העומר ובשלושת השבועות.

* אוכל 2 כזית במוציא מצה.

* שנתיים צמתי צום בכורות כמו שכתוב בעולת ראיה. מזל שידעתי לעצור בזמן..😅

(אם אני לא טועה בכל הדוגמאות יש פוסקים שסבורים שזה עיקר הדין ויש פוסקים שסבורים שניתן פחות אז מניח שזה עונה להגדרה של להחמיר.. כמו שכתבו פה על שתיה לפני התפילה.. יש פוסקים שסבורים שזה הדין, ויש שהקלו יותר וממילא לשיטתם זה חומרא..).

ותענית בכורות זה לא חומרה שמביאה לידי קולא?
 

כי בסוף לא מתרכזים במגיד מרוב רעב

מזכירים את בני רב פפא, להראות שאפשר לגדל משפחה של עשרה תלמידי חכמים גדולים.
 

הרמ"א כתב בסוף תשובותיו, שרב פפא היה עשיר גדול ומחזיק תורה ובזכות שעשה לבניו סיומים ושמחה לגמר מסכת, זכה שכל עשרת בניו היו גדולים בתורה. הוא ממשיך ומוצא בהם רמזים לעשרת הדברות ולעשרה מאמרות.

תודה!