מה חייבים, מה זה חסד, ומה נקרא בזבוז

יש הלכות איך וכמה לתת, הן מצד הנותן - שלא יתן בצורה שהוא עצמו עלול להזדקק לבריות והן מצד המקבל, שבאמת זקוק לזה.

נותן מעשר ואפשר עד חומש כדי שלא יזדקק לבריות בעצמו (יש אומרים שאם יש לו ברווח יכול לתת יותר). פעם הייתי נותן מעשר למטרות שונות, ובחומש משתמש לכל מיני הידורי מצווה.

צריך להיזהר שלא לתת צדקה לעני שאינו הגון. מצד שני אסור לקמץ את הלב ולכן את עיקר התרומה כדאי לתת לעמותות ידועות ואמינות, ולמי שמבקש בצמתים וכו' אני נותן בלנ"ד מעט..

פעם לא הייתי נותן בכלל לאנשים פרטיים שהם לא עמותות, או כאלה שרואים שהטילו את עצמם על הציבור במחשבה תחילה.. אבל לאחרונה התחלתי לתת גם להם בל"נ ואכמ"ל.

הלכות צדקה ילקוט יוסף הלכות צדקה – ילקוט יוסף חינם האתר להפצת יהדות הלכה

אה ובפורים כל הפושט יד ליטול נותנים לו. (לא שחייבים לתת לכל אחד, אלא שלא צריך לחשוד)

התחלת לתת גם להם כדי שלא לקמץ את הלב?

קרו לי כמה מקרים פשוט שנתתי ואמרו לי "סתומה למה נתת"

אבל אני מרגישה שמזדמנת לי מצווה, ולפעמים אני פשוט רוצה לתת. ואני לא יודעת אם הרצון לתת (שהוא לא לשם מצווה) הוא טוב או לא תמיד..

את צריכה לסמוך על שיקול דעתך

כן בעיקר כדי לא לקמץ את הלב ולאחר שנחשפתי להנהגות של כמה צדיקים מהדור האחרון.

אולי אצלם לך כשיזדמן לי

כי אין להם כוח לשיר חחח

יפה זה חזק

סבבה תודה!

זה ממש משפיע על החיים ומכניס לתפיסה של נתינה והענקה

ואני לא מדבר על סכומים גדולים. (אם זה שוכני המדרכות אני בדרך כלל נותן עד חצי שקל..)

אני פשוט צריכה ללמוד... 

כמו שאין עניין להניח תפילין בלילה

או שנשים פטורות מציצית (@ימח שם עראפת כן תאמין או לא)

או שאין קוראים מגילה בשבת

כך יש גדרים למצוות צדקה

מסתמא לא טוב לתרום לאונר"א

או לאיגי

אבל גם בנתינת הצדקה עצמה יש מדרגות, יש צדקה שאם תינתן לבן־אדם, הוא ישתמש בזה למטרות מזיקות או על־כל־פנים לא מועילות

ויש צדקה שלא רק עונה על צורך מיידי אלא עוזרת בטווח רחוק כמו המדרגה העליונה של צדקה שזה למצוא עבודה לבן־אדם שיתפרנס בכבוד

יש צדקות ש"נבלעות" במנגנונים של עמותות, הוצאות סליקה משכורות עובדים החזקת אתר שכירות משרד ומזון לחתולים מתחת לבניין המשרד...

וצריך לעשות את השיקול

אני חושב שאם מישהו פושט יד, והוא אינו רמאי, צריך להשתדל לתת לפחות קצת "לא תאמץ את לבבך"

וכשלא מבקשים אז לתת בדרך הכי יעילה לצרכים הכי חשובים שאת מתחברת אליהם ויש להם ערך רוחני

"אני צריך כסף לנסיעה נתקעתי פה בלי כסף ברב קו"

"יש לך עודף ממאה?"

"כן בטח"

"..."

 מעניין...

קצת מפדח לשתף בדוגמאות אבל... נגיד באה מישהי שנראית לא בסדר לגמרי אולי מוגבלות שכלית קלה, והאשראי לא עבר לה אז שילמתי עליה, ואז מסתבר שהיא לא פעם ראשונה באה לקנות והאשראי שלה חסום. לא יודעת מה הסיפור שלה, אולי המשפחה שלה חוסמים לה כי היא כמו ילדה קטנה. בכל מקרה אני לא יודעת כמה היא היתה צריכה את זה, רק ריחמתי עליה. ועוד מקרה שרציתי כביכול לתת למישהי מתנה, אבל תהיתי לעצמי אם זה נכון שאני אתן ולא אקח על זה כסף כי מי שאני רוצה לתת לה אולי במצב כלכלי יותר טוב ממני... מצד שני כל עוד אני לא רעבה ללחם אני מעדיפה לתת ממה שיש לי לא רוצה להיות קטנת אמונה...

לי מזומן

הבן־אדם שלף מסוף אשראי

חשבונית בפתק

תיעוד: שבר כספומט בנוף הגליל - וגילה שסניף הבנק נסגר

"אצלינו לא הכל דיגיטלי"

לאכול

אם הם מתחמקים אני יודע שזה לא אמיתי.

לצערי יש הרבה מקבצי נדבות שמוציאים שםרע לכל הענייים האמיתיים.

אה ועוד כלל-לא לתת לערבים.

גם אם הוא מבקש אוכל. שימות מצדי

למרות שאני חולקת על המסקנות שלך(: 

יש הרבה שהיו שמחים ואפילו מבקשים במפורש שיקנו להם אבל יש להם. ברור שהם מסכנים כי בתודעה אין להם, בתודעה הם תלויים. ויש כאלה שיש להם מחלה כזאת או אחרת...

היתי גם נותנת לערבי כל עוד הוא לא מחבל. "ורחמיו על כל מעשיו". לא זוכרת על מי מסופר אבל שהיה רומאי אחד שניצל מסערה בים והגיע לחוף אבל לא היו לו בגדים וביקש מהיהודים שעברו שם שירחמו עליו ורק אחד מהם ריחם עליו ונתן לו והחיה את נפשו, ולימים הרומאי הזה נעשה קיסר/ מלך ורק בזכותו ריחם על היהודים... מכיר את זה?

(האמת שלא הצלחתי לבטא את השאלה שלי פה בשרשור הזה... כנראה זה לא הזמן שלה עדיין.. צריכה להתבשל איתה קצת יותר)

לא הבנתי, את חולקת לגבי הקטע עם הערבים?

ורחמיו על כל מעשיו זה לא הדרגה שלנו זו הדרגה של השם. וקל וחומר שאין עניין לרחם על עם שמתעלל בנו, אני יכול להביא לך דברים מסעירים שהמהר"ל אמר על מצב תיאורטי שבו עם מסוים פוגע רק ביהודי אחד, כיצד יש להתייחס כלפי עם כזה.

כמובן אני לא אתן לו סתם, אם יש לו קרוב את החמולה שלו שידאגו לו, אבל במצב תיאורטי.. אני לא אפקיר אותו למוות.

איך הגעת למסקנה שה' לא מצפה מאיתנו להתנהג במידה הזאת שלו?

שלום. וזה בסתם גוי.

ערבי זה סקאלה אחרת כי הם האויבים שלנו וגם אם כרגע הוא לא מחבל בצורה כזאת או אחרת הוא מטיב עם אויבי ישראל.

מה גם שיש מקום לחשוש לאיסור לא תחנם-לא תתן להם מתנת חינם.

השם כן מצפה מאיתנו בסופו של דבר להגיע לשם אבל יש סדרי עדיפויות. כרגע לפני שאנחנו מאירים לעולם אנחנו צריכים לטפל בעצמנו. ורחמיו על כל מעשיו זו מדרגה גאולית של עם ישראל, רבי נחמן אומר שזה בבחינת וגר זאב עם כבש. אבל שוב, זה רחוק מאד.

לגבי המסקנה הראשונה זה באמת תחום אפור מאד ודילמה גדולה כי מצד אחד ייתכן שהכסף שאנחנו נותנים ילך לדבר עבירה. מצד שני אם אנחנו לא נותנים ופשוט מתנהגים כאילו לא רואים אותם יש בזה קצת מידת אכזריות וזה לא שייך אלינו, קיצר תתייעצי עם רב(:

מעניין... לא יודעת אני לא בטוחה. זה לא מסתדר לי עם רוח התורה. 

אין צורך לתת לגוי שלא וודאי שיעשה לנו דבר רע למות.

אתה אומר שכל ערבי אפשר לתת לו למות?

תודה...

למשל הערבי ששיפץ את הבית שלכם לא תיתנו לו כוס קפה?

יש למשל שליח חב’’ד בלוד ר’ יענקלה גלויברמן שמחלק אוכל וביגוד לנזקקים ונותן גם לערבים מקומיים משום דרכי שלום.

 אבל זו לא תשובה ישירה לשאלה..

כלומר בגלות המצב הזה היה תקף מאד לדוגמא אם יהודי היה עוזר ליהודים אחרים וכשהזדמן גוי הוא לא עזר לו הדבר היה יכול להיות מסוכן ולגרום בעקיפין לנזק כלפי יהודים. קצת להבדיל כמו מה שקרה בין מרדכי להמן.

היום בישראל אין ככ את הדין הזה כי אנחנו לא בגלות לא תחת שלטון זר וכיבכול אנחנו השולטים בדגש על כביכול.

הערבים הם האויבים שלנו.

האויבים של ישראל הם האויבים של השם. 

כי חשבתי שכקדם לא מדבר על הלכה

אבל עכשיו הוא כן דיבר על הלכה, וכתב דברים חמורים מאוד בעיניי. אז אני מזכיר שזה רעיון גרוע ממש ללמוד הלכה מהפורום. מציע שתשאלי רב או רבנית שאת סומכת עליהם)

היא שאלה מה זה דרכי שלום באשר ליחס לגוים. אתה מוזמן להוכיח שמה שכתבתי לא נכון אם זה ככ חמור בעיניך

אני לא מאמין בללמוד הלכה מפורומים, ולכן ממילא גם לא ממני 🙂

אין לי גם הרבה עניין לנצח בוויכוח או משהו. כתבת "ההיתר ההלכתי היחיד... היום בישראל אין ככ את הדין הזה"(=שמתיר). אם לא התכוונת להלכה יותר טוב

אך שים לב שרק העלתי מושגים בסיסיים ולא אמרתי לה במפורש מה ההלכה.

וכן הפנתי אותה לרב.

אגב אם אתה מזועזע ממה שכתבתי על דרכי שלום תנוח דעתך שהתבססתי על הרמב"ם

ופתחתי את הרמבם הזה לפני שהגבתי בפעם הראשונה בשרשור. בעיניי הקריאה שלך שגויה, אבל אני לא עומד להכנס לוויכוח על זה)

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו