סיקרנת עם המורכבות של 2 הערכים.

לכל שאר הדברים אני מתייחס כפריקה. אין מה לדון כזה. זה שלך.  וזהו. אין מה לטחון כאן.
תפתור את זה איך שבא לך. כל דרך מקובלת.

זה 1.דוסית 2.אבל זורמת

רואים שאתה חילוני-מסורתי...

😜

(הערה : מניח שפותח השירשור לא התכוון לזה, אלא ל 2 ערכים אחרים. אבל זה עדיין מסקרן ללמוד ולהבין).

מה זה אומר בתכלס  ? ״מחפש דוסית אבל גם זורמת״

היא דוסית.
במה היא יכולה לזרום למשל ? 
כמובן להגיב, תוך כדי שמירה על כללי הצניעות, ההלכה ותורת משה.


 

אבל סגורה.

אבל אתה יודע מה קורה עכשיו ?
אלה שקוראים אותנו אומרים לעצמם :

 ״מה ? לא יפה. גם אנחנו רוצים לדעת.
אולי אלה 2 ערכים שגם אנחנו צריכים לחפש ?
 נכון שזה יגביר את התחרות ויהיה יותר ביקוש, 
אבל מי שמזווג זיווגים יסדר מה שצריך, בזמן שצריך, למי שצריך גם בתחרות קשה״

אבל, מה שתחליט.
תמיד מוזמן לשלוח הודעה בשיחה אישית. (סודיות מובטחת)

ב' - את הסתקרנת, אתה מוזמן לפנות. אני כבר יודע מה אני רוצה, לספר לך לא ימלא לי את יצר הסקרנות.

פשוט אתה צדיק, אז אני לא יודע מתי אתה עמל בתורה, אז חשבתי שיהיה לך יותר נח שאתה תפנה בזמנך החופשי.
אצלי, אני יכול לעצור את הנטפליקס בכל רגע. קל.
 

אמנם אני כבר נשואה, אבל זו נקודה שחוויתי בהחלט ומעצבנת אותי עד היום. אני מוצאת את עצמי מתווכחת המון עם אנשים (דווקא בעיקר אחרי שהתחתנתי) על הנקודה הזאת. על איך אנשים ניגשים לרווקים ולשידוכים עם אף גבוה, כאילו מי שרווק אוטומטית משהו אצלו חסום/לא מבורר מספיק/דפוק. ואתה פיצחת איזה משהו שהוא לא- כי הרי אתה נשוי והוא לא. זה מבט כל כך מעוות ומרתיח.

(אגב לעניות דעתי, אחד מהדברים שניפחו את צורת השיח הזאת זה התופעה החדשה של ה'מאמנים לחתונה' וצורת השיווק של לא מעט מהם.)

ויש לי חלום לחולל שינוי בשיח, אני עוד במחשבות על איך בדיוק.

מוזמנת לשתף את הרעיונות על שינוי השיח בנושא.

בכלל, אני חושב שהשיח סביב רווקות התפתח עם השנים. פעם הוא לא היה בכלל.

אני מאוד לא מזדהה עם השיח שפרוייקט 252 מעלה (שיש בו הרבה דברים טובים כמובן) וכל הקרנבל של המאמנים, לא יודע אם זה הביצה או שזה התרנגולת.

ובכללי, נראה לי שזה שיח שיפוטי בכללי. לפעמים חברות עם תחושת שייכות גבוהה סובלות משיפוטיות כלפי מי שחלילה מערער על הסדר החברתי.

במיוחד הרגיז אותי כשחניכה שלי, שהתחתנה ישר אחרי האולפנא עם הבחור הראשון שיצאה איתו, כמה חודשים אחרי החתונה באה אלי ואמרה בנימה מתנשאת כזאת "אני ובעלי מתעסקים בשידוכים, אם את מעוניינת"

כאילו מה את מבינה מהחיים שלך??

או חברה שעוסקת בשידוכים (סבבה, היה לה כמה וכמה הצלחות, היא בדר"כ בסדר בקטע הזה) אומרת לי שאמא שלה למדה עכשיו אימון לחתונה והיו לה כמה עצות בשבילי. זה היה מעצבן כי היא השדכנית שלי, אז היא יודעת טוב מאוד כמה דיוקים וניסוחים מחדש אני עוברת כל הזמן, וגם - אמא שלי מאמנת חתונה כבר שנים...! והיא הלכה אליה בעצמה בזמנו! כאילו, את לא חושבת שאם זה מה שיעזור לי אז אמא שלי כבר עזרה לי?

וגם, אני עובדת בסביבה חרדית, ונורא מעליב אותי שאני "בחורה" אבל חברה שלי שקטנה ממני אבל יש לה מטפחת היא "אישה"

שלא תצא רווק פגיע או נרגן

חשבת לענות ככה?

"אחרי שראיתי איך בחרת בעל בפזיזות כי העיקר להתחתן.. וואלה לא סומכת על ההצעות שלך.."

"אממ, נראה לי כדאי שקודם אמא שלך תבוא לעשות סטאז' אצל אמא שלי. או אפילו אצלי. רק אומרת"

"מאיפה לך שזו לא פאה?"

מספיק להעמיד במקום בסגנון של "למה שתתערב בחיים שלי בלי שביקשתי ממך?"

"למה שאתה יודע יותר טוב ממני?" אם הצד השני יענה על זה בסיבה טובה, אדרבה מעולה.

קצת דוחה אותי התייחסות שהיא מרצה של "מה יגידו עלי".

אבל מסכימה עם כל מילה שכתבת

אלו שני קצוות.

מי שאני לא שם עליו אני אפילו לא עונה לו, כי זה לא מזיז לי.

לאו דווקא האדם הבודד מזיז לי. מזיז לי בעיקר שזאת תופעה.

"תשמור את האף שלך לעצמך"

לא פעם אנשים (בדגש על אנשים שאינם קרובים אלי) אמרו לי משפטים בסגנון של - אם תעשי ככה וככה, תשתני בנקודה הזאת או האחרת, אז תצליחי למצוא, כי עכשיו את לא בסדר.

אבל,

אני רוצה להגיד שבעיניי זה לא רק בעניין הרווקות.

אנשים הם שיפוטיים, חושבים שהם יודעים טוב יותר מהנשוא, ודואגים גם להגיד את זה. והכל מתוך כוונה טובה.

(ואפילו אמירות של - כמה אני מתפללת עלייך יכולות להיות דוקרות, כמו ההודעה שנפתחה פה לאחרונה.)

ואני רואה את זה בעוד תחומים רבים בחיים. וזה מעצבן, מעיק, ותמיד שם.

אני לא חושבת שיש לי דרך לשנות את העולם מהבחינה הזו, מלבד להתבונן על עצמי. ואני יודעת שאני גם נופלת בזה, לפחות במחשבה.

מקשרת לתגובה שכתבת פעם בנושא המשיק:

יש כאן נקודה שאני רוצע להעיר עליה - לקראת נישואין וזוגיות

אני גם חוויתי כזה דבר לאחרונה עם מישהי שהציעה לי בחור שממש לא הסגנון שאני מחפשת ואמרתי לה למה זה פחות מתאים והיא המשיכה בשלה- ״הוא בחור טוב, מה את צריכה יותר מיזה?״

ודאגה שתוך כדי זה יגיע גם דרך עוד שדכנית.

עשו עלי מבצע רציני עד שפשוט הרגשתי שה ככ מיותר ומטומטם מה שאני חושבת.

וכשקלטתי את המקום שאליו נכנסתי, ישר הלכתי אחורה, אמרתי לה ״לא״ בנחרצות וזהו. עד היום זה עוד על אש קטנה.🤦🏽‍♀️

אתה מקבל הצעות!

יש אנשים שגם בגיל 27 עוד לא קיבלו הצעות 

אגב, אני לא אוהב את המונח "לקבל הצעות", זה נשמע פסיבי.

מי שלא מקבל הצעות צריך לרדוף אחרי הצעות, מיזמים, אתרים, שדכנים... אין לנו פריוילגיה להתייאש.

דברי ביקורת הם חשובים בעיני, וזה חשוב מבחינתי להעביר ביקורת על תופעה חברתית פסולה. לא צריך עין רע חלילה כדי לעשות זאת.

פעם הייתי מתעצבנת .. מתכווצת נפגעת.. לפעמים אומרת שקט .

היום אני אומרת כן .. (לא על ההצעה אלא על הנאום ההעצמה המאולתר והלא יעיל לאף אחד).

ואם המצב ממש קשה זה כן את/ה צודק/ת.

ממש מרגישה שהיום כל המאמנים לחתונה משחקים על הנקודה הזו בשיווק העצמי שלהם..

ז"א אם עוד לא התחתנת בטח עשית משהו לא נכון.

ואני חושבת שרוב הרווקים והרווקות ממש בסדר גמור, פשוט עוד לא הגיע האדם הנכון.. מעטים אלה שאפשר "להבין" למה עוד לא מצאו.

כולנו אוהבים לחרטט סיבות רק כדי להצליח להתמודד עם המציאות איכשהו.

זה בעיני מתחיל בעבודה עצמית של האדם על עצמו להאמין בדרך שלו. 

מסכים ממש..

זה ממש ךהמציא שקר ועוד להרוויח ממנו

יש סקאלה רחבה בין מי ש"פשוט לא מצא" למישהו "יש סיבה למה לא מצא".

לא הייתי טוען גם ההיפך שהרוב הרווקים כאלה.

בכללי, לא חושב שכדאי להכליל בהקשר הזה רווקים, לא לחיוב ולא לשלילה.

וגם לשני - במקום לא להגיב לו, למה לא שאלת עליה קצת?
 

אני נשואה מהמנסים לשדך, ומצד שני אחות לרווקים שכואבת את כאבם ומרגישה שבמגזר שלנו לא מספיק מתאמצים להכיר לרווקים. אז במקרה של א. לפעמים נראה לי שכשהמשודך אומר שהוא בהפסקה או סיבה אחרת, והמציע ממהר לרדת מההצעה, זה כאילו עשינו V למצפון וזהו. כשהמציע מנסה לשכנע לעצור את ההפסקה, כי ההצעה נראית מתאימה וחבל לו שתפסיד אותה - לדעתי זה מראה על אכפתיות ולא על התנשאות. בהחלט יתכן שההפסקה קריטית לך ואז תתעקש, ולפעמים אולי תשתכנע ויצא משהו מהשידוך.

"אני עוצר קצת לנשום באמצע מרתון"

"נו.. נשמת, אפשר להמשיך?"

אז זה לא סבבה בכלל

אם תמשיך ככה, אתה לא תתחתן. צר לי. אתה לא רוצה שישפטו אותך וזה בסדר. אבל אתה שופט אחרים מאוד לחומרא. אולי תפגוש מישהי באוטובוס, אבל בסלחנות בבקשה.

את לא מכירה אותו.. והאיחולים שלך לא סבבה

הוא פורק זו פריקה ... ויש כאלה שמציעים ומתנשאים.. וזה בהחלט הזיה.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים