כאילו שנישואין = הצלחה, רווקות = כישלון.
כאילו שמי שנשוי מושלם במידותיו, ומי שרווק - זה סיבה למה הוא עדיין רווק.
אז אני באה להכריז -
נשואים אינם מושלמים.
אם תפתחו את העיניים ותסתכלו סביב תראו אנשים מתחתנים על ימין ועל שמאל, גם אם הם ישבו בכלא על רצח.
אני חושבת שצריך להפריד בין התצפית (התנהוגיות תמוהות) למסקנה (לכן הוא לא נשוי).
כלומר, אני מביאה את המשפט ההופכי לשלך 'פלא שהוא בכלל התחתן'.
כן, גם לי יצא לצאת עם מישהו שהתנהג בצורה בזויה, מעליבה ופוגעת כלפיי במהלך הדייט הבודד שעשינו במהלך שעה. מעולם לא דרכו עליי ורמסו אותי יותר מהחוויה הזאת.
כן, הוא היום נשוי. +.
והוא מעולם לא טרח להתנצל.
ואני לא מסוגלת להבין איך מישהי יכולה להסכים בכלל לצאת איתו כשהוא מתייחס ככה לאחרים.
ובניגוד לכך, במהלך חיי יצא לי לפגוש (בעיקר נשים, אבל גם גברים) אנשים משכמם ומעלה מבחינת המידות, יראת שמיים, חסד, חיצוניות ופנימיות - שהם עדיין רווקים, או התחתנו בגיל מאוחר. ואני ממש לא חושבת שמי שהתחתן בגיל צעיר הוא מוצלח יותר מהם, טוב יותר מהם וכו'.
אז יש אנשים עם התנהגויות תמוהות שנשואים, ויש שרווקים - אבל אני אמשיך להתבונן על עצמי, היום כרווקה ובעתיד בעז"ה כנשואה - איך אני יכולה לתקן ולשפר את עצמי. וכשאני רואה התנהגות כזאת שמפריעה לי אצל האחר, זה בהחלט מעמיד מראה כלפיי, ואני מנסה לבדוק איך אני מתנהגת בנקודה הזאת. לא כי אני חושבת שזה המפתח לנישואין, אלא כי זה תיקון המידות.
