ואף על פי שיתמהמה

עם כל זה

נחכה לו בכל יום שיבוא 

המדינה היא עוד תחנה בדרך לשם

זה ממש מחובר

מסתכלים על הטוב ברור שהרוב טוב ושמרגישים סיפוק ושמחה

וגם שמחים שהתקרבנו לגאולה וה' עושה איתנו ניסים

תמיד זה ככה שמקווים לגאולה ומבינים שאנחנו עוד לא שם אבל כן שמחים בהווה כי הכל מאת ה' אז אנחנו בשמחה

אבל חכה אנחנו עוד ביום הזיכרון בכלל... תן לו גם תזמן😅

רק לדייק את המושגים - זה לא או או, אנחנו עמוק בתהליך הגאולה ומצפים, מתפללים ופועלים להשלמת התהליך בכל משמעויותיו.

למשל לא אכפת לי כיום להחליף את הדגל לדגל אחר או שבכלל לא יהיה דגל למדינה. וההמנון לא עושה לי כמעט כלום כיום.

בסוף לממלכתו של דוד לא היה דגל סמל והמנון.

פחות מזדהה כיום אם "הדגל שלי כחול ולבן" למרות שגם לו יש חשיבות.  ויותר אם "לעד חיה בלבבנו"

גם אתם מרגישים שהוא רדוד ולא רלוונטי?

תבדוק מתי התחילו עם שירים שמייצגים מדינות.

בכל מקרה מגן דוד זה הסמל שעם ישראל יצר כבר לפני 700 שנה בשביל בית דוד (באותה עת כל בית מלוכה צייר סמל שצויר על המגן במלחמה.  אז עם ישראל לקח את הסמל הקבלי של דוד והפך אותו לסמל בית המלוכה, בפראג היהודים הניפו דגל עם מגן דוד כבר לפני 700 שנה) אבל לא מחייב שיהיה כחול לבן ולא מחייבים פסים.   אין סיבה שהמקדש יהיה הסמל המצוייר של בית דוד.  בסוף הסמל הוא של הממלכה ולא הסמל של עם ישראל, עם ישראל הוא לא חברה ולא צריך לוגו.

ירושלים צריכה להיות יכולה לקלוט מליארדי מאמינים, זאת אומרת היא צריכה להתרחב לפחות פי 10.

איך אני יודע, אין מספיק תאי שירותים להכיל את עולי הרגל.

ירושלים רבתי צריכה להתרחב לגודל של מכה או רומא (העיר שעוטפת את הותיקן) כלומר פי עשר כדי שטכנית יהיה ניתן לקלוט בתוכה מליארד מאמינים לפחות ולהרחיב את מספר בתי המלון בכל הארץ הרבה יותר מעשר.

לגבי משיח, ומה אם האישיות שלו או בניו לא ימצאו חן בעיני? זו בעיה עם משפחות מלוכה באירופה.

אנשים רוצים משיח אבל חושבים שהמשיח יהיה טוב יותר מפוליטיקאים מאוסים וזאת מניין להם? לפחות פוליטיקאים מאוסים אפשר להחליף כל כמה שנים.

חוץ מביהי שאי אפשר להחליף אותו.

אני לא משוכנע שאני רוצה משיח.

לגבי גאולה אנחנו כבר בגאולה.

לגבי משיח- אפשר לעשות מלך שפקודותיו הן המלצה ולא חובה, אבל העם ירצה ללכת אחריו כמו אחרי מנהיג.

אם בניו לא יתנהגו יפה אז אפשר להדיחם ולמנות מלך אחר צאצא של דוד.

בכל מקרה אפשר לראות לעיתים אצל שושלות רבנים, או לדוגמא שושלת הנשיאים מהלל הזקן דרך רבן גמליאל לאורך 300 שנה,  שאדם נולד לתפקיד של קדושה הוא מחונך לכך מינקותו ולכן יצא אדם טוב בסוף.  כי מלכות בית דוד מחייבת מבחינת הקודש והמוסר, לא כמו אצל מלכי אומות העולם.

אני לא חושב שמצב התרבות היום מוכנה ואפילו לא קרובה למקדש או משיח, אבל זה תהליך שיהיה בסוף

להגיע לעזרת המקדש ברגלים.

אומות העולם יגיעו להר הבית ששם משתחווים, כנגד נעלה(ירושלים) ונשתחווה(הר הבית) ונראה(העזרה).

כתוב בזכריה שיבואו הגויים *להשתחוות* לה', ובמילא אסורים בכניסה לעזרה.

ייתכן שיהיה אפשר להגדיל את שטח הר הבית, או שייפסקו שבכל מקום שרואים את המקדש הגויים יכולים להשתחוות

לעתיד לבוא הרחוק ומי יודע איזו טכנולוגיות יהיו.

לא וודאי שישר כשיבנה המקדש בדורות הראשונים כל הגויים יעלו

למיטב ידיעתי בכל העולם ישנם כמה מליארדים של בני אדם, ויהודים אין אפילו מליארד אחד.

כמה יהודים יש ברחבי העולם? כמה בארץ? סביבות ה20 מליון סך הכל? מעולם לא אמר אדם צר לי המקום וכו'.

כבר היום יש משפחות ששוכרים את המבנה של תלמוד תורה מוריה לשבתות, זה מבנה ריק, עם ריהוט בית ספר, ברובע היהודי.

כמותו יש אלפים בירושלים, היכולים לאכסן בתוכם מיליוני אנשים. קצת צפוף, נכון, אבל הם יעמדו בזה לליל הסדר. חוץ מזה שתוריד מהחישוב את כל הטמאים שלא יוכלו לעשות את הפסח במועדו, או סתם האנשים שמסיבה כלשהי לא יוכלו לעלות לרגל, והנה לך עוד מקום.

בשאר הרגלים יש לך שבעה ימים, ואתה יכול להגיע ליום אחד בלבד מתוכם, והנשים פטורות, ככה שכבר תוריד חצי מכמות האנשים. תוריד כמובן גם את הטמאים, ואיזה כיף, עוד מקום! הרבה שירותים כימיים בכל פינה יעשו את העבודה באופן זמני, השאר יתאפקו.

אין סיבה שירושלים תצטרך להכיל מליארדי מאמינים בו זמנית. גם היום מבקרים בירושלים מליארדי אנשים, פשוט לא באותו יום.

אם אתה מאמין בה' שהוא זה שישלח לך את המשיח, והוא יודע מה טוב לך, אתה צריך לרצות את המשיח. אם הילדים שלו לא ימצאו חן בעיניך, זו אכן בעיה, שתאלץ להתמודד איתה כמו שאתה מתמודד עם ביבי.

אנחנו בגאולה? אני לא בטוח שאני יורד לסוף דעתך, אלא אם כן יש לנו הגדרות שונות לגאולה, או שכוונתך לומר שאנחנו ב"אתחלתא דגאולה".

בגאולה בכל אופן, אני מאמין שה' יקבץ גלויותינו לארצנו, נבנה את ביתו, נירש את ארצנו, ונמליך עלינו את משיח ה'.

בארץ יש כ7 מליון יהודים.

אין בארץ (לא בירושלים, בארץ כולה) מספיק בתי מלון בשביל לארח אפילו מליון אחד של בני אדם.

מעבר לזה יש גם נבואה שבית המקדש יהיה בית תפילה לכל העמים, מה שיצריך מוקד עליית רגל דומה למכה או לותיקן, קרי שירושלים תתרחב פי עשרה ממה שהיא עכשיו ולהרבות בבתי מלון.

באשר למשיח, אני לא חושב שמשטר מלוכני הוא דבר טוב, אלא אם כן המלך הוא כמו הנשיא של ימינו, לא בעל סמכויות ובעיקר נטל מיסים, עם זה אפשר להתמודד אבל אם המלך יחליט אם לצאת למלחמה או לא, ההסטוריה מלמדת שיש חיסרון לדיקטטורות על פני דמוקרטיות במלחמה כי החייל בדיקטטורה הוא נתין ואי לכך יהיה ראש קטן, החייל הדמוקרטיה יודע שהמשטר עובד בשבילו ואם הוא יפשל יהיה ניתן להחליף את המשטר מה שהקנה ב150 שנה האחרונות יתרון עצום למלחמות של הדמוקרטיות על פני הדיקטטורות.

בגדול גם אזרחי דיקטטורות היום בורחים לדמוקרטיות כדי לחיות חיים טובים יותר, אין כמעט שום יתרון לדיקטטורות על פני דמוקרטיות, יש מעט אבל ממש מעט ובגדול רוב הדיקטטורות בקריסה בעולם.

לגבי משטר מלוכני שהוא גם דמוקרטי כמו אנגליה שבדיה, וכמו מוסד הנשיאות של היום כאמור אין לי התנגדות מלבד נטל המס ומלבד זה שזה בעיני מיותר אבל אם לסמן וי רק כדי לשים מלך מבית דוד, נו פסדר, אם העם ירצה העם יקבל.

אנחנו בגאולה, כן, ההגדרה של גאולה היא בארצינו ובשלטון עצמינו, אנחנו במצב דומה לבין תקופת יהושע לדוד ושלמה, מצד אחד בארצינו ובשלטון עצמינו ומצד שני בלי בית מקדש, לא אתחלתא, גאולה, גאולה אבל לא גאולה שלמה, האתחלתא היתה לפני 77 שנה, בין העליות הראשונות להקמת המדינה, עכשיו אנחנו בגאולה.

אני מזכיר ששהייה בעיר ולינה תהיה נצרכת לכולם רק בחג ראשון של פסח. אם כל כיתה היא לפחות 50 איש, זה אומר שמצטופפים.

לכל אחד יש משפחה וחברים בירושלים, שהבית שלהם מכיל פחות או יותר מקום להרבה אנשים, בצפיפות. בתי המלון יאכלסו כמה שיוכלו, בצפיפות. מבני ציבור ריקים ישמשו למשפחות, למשל בניין כלל הוא מקום נפלא לאכסן בו כמה אלפי אנשים.

המוני מבני ציבור ומבנים ריקים יש בירושלים, חוץ מכמובן הבתים הפרטיים שאליהם יוזמנו חברים או קרובים.

העלייה לרגל לא הייתה ולא תהיה דבר מכובד ותיירותי, היא הייתה ותהיה צפיפות מגבשת בין כל עם ישראל.

המשנה לא לחינם אומרת ש"מעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים" מכיוון שאכן הייתה הווא אמינא שאנשים יאמרו ככה, היה צפוף ללא ספק, הרבה יותר מהיום, שירושלים ענקית ומלאה מבנים.

העלייה לרגל לא תסתמך על המלונות בלבד, למעשה אם אני זוכר נכון אסור לקחת כסף מעולי הרגל הבאים להתארח אצלך, ומצווה לארח אותם בביתך. (אבל אני לא בטוח בכך ב100%, עוד דקה אעיין בפנים, כרגע אני סתם מגיב לך)

המשמעות של בית תפילה לכל העמים זה לא שהם יצטרכו לעלות לרגל. כשם שהיום פוקדים כל הגויים את ירושלים ואת הקיר המערבי, ככה לעתיד לבוא יפקדו את בית ה'. לא בבת אחת, איש איש בזמנו.

אם אתה מאמין שה' יודע מה טוב לך, והוא ציווה אותך להמליך מלך, שלפי חז"ל הוא דיקטטור ללא ספק, אז כנראה שבאמת עדיף מלך דיקטטור, משלטון העם. להביא ראיה מגויים שהמלך שלהם הוא מלך רשע זה לא ראייה. צריך להמליך עלינו מלך צדיק, ואם הוא אכן יהיה רשע יהיה צורך להדיח אותו.

למה אתה אומר שהגדרת הגאולה היא שאנחנו בארצנו ובשלטון עצמנו?

חוץ מזה שלא כל ארצנו בידינו, לא כולנו פה, למעשה רובנו בחו"ל, והשלטון אינו ממש השלטון של עצמנו, כשישנם ח"כים ערבים בכנסת, וגם היהודים לא ממש משרתים את האינטרסים של עם ישראל כעם ה'.

אבל טעיתי שחשבתי שמספיק יום אחד לעולי הרגלים, כי עכשיו ראיתי שככל הנראה (טרם התעמקתי בזה מספיק) עולי הרגלים כן חייבים לשהות כל שבעת ימי הרגל בירושלים. נו, אז הם ישהו אצל חברים ובמבנים ריקים שבוע במקום יום אחד.

לתוניסיה, אז היישוב היהודי בירושלים יגדל למזרח ירושלים.

אבל צודק - ירושלים הגיעה לשיא הגבולות הטופוגרפים שלה (נחל שורק במערב, הר גילה בדרום, ומדבר יהודה במזרח)

נכון לכרגע יש כ15 מיליון יהודים בעולם.

ירושלים במקומה הנוכחי מכילה כמיליון איש.

תצופף בבתים יכנסו לך 3 מיליון ויהיה צפוף.

אז צריך להגדיל אותה כמעט עד לאיזור מעלה אדומים במזרח ולבית לחם בדרום. רמאללה בצפון ומבשרת במערב

בערך בערך. כן?

זה כבר מרחק שאנשים לא יוכלו להגיע למקדש בחג ולחזור ללון בבית שנמצא בבמשרת.

או שאולי יהיה רכבת אוטונומית בai

והמשיח יאשר אותה לשימוש בשבת ובחג

עמק נחל שורק רחב מדי ומבדיל בין ירושלים למבשרת, לא סתם הוא עמוק ורחב כל כך, תופעה ייחודית בנוף ההררי

וכן גם רצף בין מעלה אדומים כשיש את הירידה של מדבר יהודה.

אפשר לעשות רצף לבית לחם בדרום אבל זה בדוחק כי הר גילה חוסם את רוב הדרום.

בצפון כבר עכשיו יש את הואדי הענק בין רמות לשאר העיר.

כך שיש גבולות טופוגרפים ברטרים לירטשלים, שכבר בבית ראשון אזור ירושלים החדשה היה העורף החקלאי של העיר, עובדה שלא היתה שם שום עיר אחרת (חוץ מבית הכרם שכנראה היתה ברמת רחל, ומנחת במלחה)

ירושלים, ידידי, מכילה הרבה יותר ממליון איש. כרגע גרים בירושלים מליון אנשים, בכחצי מליון דירות מגורים. אולם חשוב על מבני הציבור הריקים, שיכולים לאכלס בהם אנשים למשך החג.

בתי ספר, אוניברסיטאות, מכללות, אולמי פיס, קניינונים, מסעדות. לא חסר. כמובן, להימצא במקומות כאלה לא מתאים לכל אחד, זה לחבר'ה הקרביים יותר.

העדינים ילכו לחברים ומלונות, ישיבות, כפרי נוער, מדרשות, אולפנות. שבוע בצפיפות מטורפת. אם מליון איש גרים בירושלים, ונניח חצי מהם גרים אחד עם השני, כי זה משפחות גם, לא רק רווקים וזקנים, זה עדיין משאיר לנו המון מקום.

בוא נתעלם מדירות קטנות וצפופות גם ככה של משפחות מרובות ילדים, ומדירות פאר ענקיות של רווקים וזקנים, ונלך איפשהו באמצע על כל דירה בערך עשרים איש מצטופפים? אז יש לנו 5 מליון מסודרים לחג.

העשר מליון הנותרים, אני מאמין שימצאו מקום במוסדות ציבוריים וכדו'. לצערי אני לא מצליח למצוא נתונים לגבי מספר מבני הציבור שיש בירושלים, ובפרט מבני החינוך והפנימיות השונות. אני מעריך שיהיה מקום.

חשוב לזכור, כמובן, שרבים לא יוכלו לעלות לרגל. אני חושב שאפשר בביטחון להוריד מליון אחד או שניים, של טמאים/זקנים/חולים/בעייה אחרת, שיאלצו לוותר על העלייה לרגל.

לשאר האנשים יהיה מקום. יהיה צפוף, אבל יהיה.

הצערבי, או לפחות את אזור ההר.

פרזות תשב ירושלים מרוב יושב (זכריה).

ואז לא יהיה הבדל בין ארץ כנען (המערבית) לירושלים.  ואכן חזל דרשו ש"ההר הטוב הזה" זה ירושלים למרות שבפשט זה כל ההר של עבר הירדן המערבי.

אבל זה רק תיאוריה

דמשק היא העיר החשובה בלבנט ברוב התקופות, צומת דרכים בינלאומיות ומקום מעיינות ונהרות.

אפילו בערבית קוראים לה "א-שאם" כשם הלבנט, ארץ ישראל השלימה.

ירושלים מבחינה גיאוגרפית לא כזו חשובה, יושבת על דרך לאומית של גב ההר אבל לא בין לאומית.

הכוונה שמעמד ירושלים בעתיד יהיה כמו דמשק

לעתיד לבוא כבר תהיה הנדסה גנטית ובני אדם לא יצטרכו ללכת לשירותים כי מבנה הגוף ישופץ.

גויים יעלו לרגל בסוכות וישתחוו כך כתוב בזכריה, מן הסתם בהר הבית. השאלה אם אפשר להרחיב את הר הבית.

מה הבעיה להדיח את הבן של המשיח ולמנות מלך צאצא דוד אחר במקומו? כמו שמינו את יהויקים במקום אח שלו שפרעה לקח למצרים (יהואחז עם אני זוכר נכון).

שאלה כללית מה יקרה כשכדיר הארץ כבר לא יוכל להכיל את כל עם ישראל, מילא הגוים יגורו בכוכבים אחרים,  ומילא ייפסק כחכמים שכל מקום שנכבוש מדעת רבים הופך להיות ארץ ישראל, אבל האם זה חל גם על כוכבים אחרים?  האם ימצאו טכנוחוגיה לנפח את כדור הארץ, ובכלל זה את ירושלים וארץ ישראל? האם ימצאו טכנולוגיה להקטין את גוף האדם כך שיהיה הרבה יותר מקום? האם הטבעים יישתנו?  לאלוקים פתרונים

מ-84 אלף תושבים ו-20 קמ"ר, ל-984 אלף תושבים (כמעט מיליון) ו-125 קמ"ר.

לא מספיק לך?
 

חוץ מזה,

ירושלים לא מפסיקה להיבנות.

לך תראה כמה פרויקטים של בניה במיוחד בתחבורה יש שם.

אין מספיק חדרי שירותים לארח את כל האנשים האלה, אין מספיק, רוצים בית מקדש עכשיו? תתחילו לבנות, אין תשתית לעליה לרגל.

השנה הזו בטוח במאה השנים הטובות ביותר שהיו בהיסטוריה של עמנו מאז ומעולם.

רוצה משיח, מקדש וגאולה, אבל זה לא סותר כי זו ההתפתחות הטבעית של מדינתנו האהובה ואני חושב שמשיח זה שלטון ולא בהכרח מלך

יש וודאי דברים שעם ישראל זוכה לדברים שלא היו בהסיטוריה. אבל גדולי ישראל שבוכים בתיקון חצות חולקים עליך.   גלות השכינה, אין נבואה, אין השראת שכינה, אפילו מדינת ישראל לא מתפקדת בפועל כממלכת כהנים וגוי קדוש אלא כעם ככל העמים.  למרות שאנו בגאולה ואכן כבר עבדי ה' ויש כאן הווי ארץ ישראלי מבורך וקדוש שמתפתח כאן, אנו כל כך רחוקים מהחזון העתידי, שייתכן שיפתיע אותנו וכבר נמצא מתחת לפני השטח ורק צריך לפרוץ

שיכול להתחלף מדי פעם.

מה שחסר זה כמו שהורה יקח אותנו למסעדה יוקרתית אבל לא יתן את אחד המנות,

יש לאן לשאוף אבל זה לא אומר שאין המון.

אני שואף לעוד תיקונים אבל אנחנו בדרך הנכונה

מקדש בית דוד סנהדרין שכינה ונבואה זה לא אחת המנות, זה מאוד מהותי

יש את האברבנאל על הפסוקים של שום תשים עליך מלך.

2. הרמב״ם בעצמו אומר בהלכות מלכים:

"אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם שנאמר והשיב לב אבות על בנים ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו."

(פרק יב הלכה ב)

כך שכל אלה המנסים לדרוש מה יהיה ובאיזה סדר חולקים על הרמב״ם.

אבל אולי סנהדרין ייפסקו שגם מלך זמני ל4 שנים הוא מלך, ויתחלפו כל הזמן צאצאי דוד אך מלכות בית דוד תהיה קבועה

כמו שאמרתי,

זה לא חידוש שלי אלא של האברבנאל.

יש נביא מפורש (שמואל) שמלך זה רע גם.

וגם על מלכי ישראל הושע אומר לממלכת ישראל "אהי מלכך איפה, ויושיעך בכל עריך ושופטיך.  אשר אמרת (אז בימי שאול) תנה לי מלך ושרים. אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי"

על מלכות בית דוד נכרתה ברית עולם. מלך בית דוד נקרא בנו של ה' בשמואל ובתהילים, וכסאו נקרא בדברי הימים כסא ה'.  ההפך ממלכי ישראל ושאול ששם המלך מוצג כסתירה למלכות ה "ויאמר גדעון אל העם לא אני אמלוך עליכם ולא בני, ה ימלוך עליכם" "ויאמר שמואל דעו כי עשיתם רעה לשאול לכם מלך... ו ה אלוקיכם מלככם".

בעוד שמלך בית דוד הוא גילוי מלכות ה בעולם. עובדה שכסאו מכונה כסא ה, כי למלכות בית דוד לית לה מגרמא כלום, כולה התבטלות למלכות ה, ולא במקומה.

לכאורה מלך זה לא ראש ממשלה. אבל ייתכן שיפסקו שכן. העניין שכל ראשי הממשלה יהיו חייבים להיות צאצאי דוד

שמואל מדבר על מלכות כמלכות,

אין שום התייחסות לשאלה אם זה מלך מבית דוד או לא.

ביחס לדברי הנבואה נגד מלכות ישראל, לא חסר ביקורת על מלכי בית דוד גם.

לא על עצם המלכות.   על עצם המלכות של מלכי ישראל יש ביקורת "אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי".

בניגוד לבית דוד שנאמר עליו "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן", ועיין במזמור תהילים שפותח במילים "משכיל לאיתן האזרחי" על נצחיות וחשיבות מלכות בית דוד.    וגם "ה' אמר אליי בני אתה, אני היום ילדתיך" על מלך בית דוד.

ו"אחר ישובו בני ישראל וביקשו את ה אלוקיהם ואת דוד מלכם" בהושע באחרית הימים. ו"דוד מלך ישראל חי וקיים" כמלכות בית דוד.  ועוד רבים.

זה ההפך מדברי שמואל וגדעון על מלכים שאינם מבית דוד

למלכות אחרת?

שמואל בכלל חשב בדיעבד שהמלכות תהיה מבית שאול והוא לא שמח על המלכת דוד בלשון המעטה.

שה כועס על ששאלו מלך, זה על מלכות שאול.

במלכות דוד הוא לא אומר כלום.

ומדברי הושע אתן לך מלך באפי משמע שזה רק על מלכי לא בית דוד.

אבל כל הפסוקים בשבח מלכות בית דוד מראים שהיא נתנה באהבה ולא בכעס

לא מכיר מקום בו ניתן להוכיח ששמואל לא חשב לרגע שמלכות דוד עדיפה, מוזמן למצוא.

זה נושא ארוך שבאמת דורש חשיבה רבה שלעת עתה אין לי הזמן לכך לצערי הרב

אני לא אומר ששמואל חשב דווקא שמלכות בית דוד אידאלית, ייתכן הוא פשוט לא חשב על כלום לגבי דוד, אבל וודאי שהיא לא נתנה בכעס לעומת מלכות שאול.

רק אומר שהכעס על המלכות נאמרה רק על שאול ועל מלכי ישראל, לא על דוד.

ובכלל הנבואה על נצחיות בית דוד נתנה על ידי נתן, שמואל עדיין לא ידע זאת

ללא קשר לבית דוד או לא.

אכן, ההבטחה של נתן הנביא הגיעה אחרי, שאלה מעניינת מה היחס.

אגב, נבואת אחיה הגיעה אחרי נבואת נתן, האם זה אומר שלבית דוד הובטח מלכות אבל לאו דווקא על כל ישראל?

"אך לא כל הימים" עלירבעם.

כלומר שזה שבית דוד לא מולך על כל ישראל זה זמני

ועיין בפשט הפסוקים בדברי אחיה.

ובנבואת יחזקאל בהפטרת ויגש ומלך אחד יהיה להם למלך עבדי דוד

איש לדוד כמלך רק אם ישמרו בניו את המצוות. גם כיום אין מלך בית דוד בימינו ובגלות. "אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך".

אבל הברית היא ברית עולם כמלך האידאלי של כל ישראל , גם אם בניו יחטאו "והכינותי את כסאו עד עולם...אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים, וחסדי לא אסיר מעימו".

וראה מזמור משכיל לאיתן האזרחי.

כבית המלוכה האדיאלי של כל עם ישראל, שנבחר על ידי ה לנצח, שישוב בעתיד למלןך על כל עם ישראל.

עיין בפסוקים בשמואל דברי הימים ומשכיל לאיתן האזרחי בתהילים והפטרת שמיני.  וברמבן לא יסור שבט ימיהודה. ובעיקרי האמונה לרמבם עיקר ביאת המשיח.

כמו שגם אם נגלה מהארץ הובטח לנו שהגלות לא נצחית.

מה שאי אפשר לומר על מלכות בית דוד שנקראת כסא ה, המלך נקרא בנו של ה, ולית לה מגרמא כלום "כירח יכון עולם, ועד בשחק נאמן סלה"

שמואל תפקידו למשוח את דוד וזהו, הם מעולם לא ייפגשו עוד (חוץ מפעם אחת בפשט שדוד בורח מתחילת בריחתו משאול ובא אל שמואל בניות ברמה ואונר לו ששאול רודף אחריו. שלא כתוב מה היה שם וחז"ל אמרו שדוד ושמואל עסקו בחקירת איפה המקום אשר ייבחר ה לנצח. דבר שמתקשר לברית העולם עם דוד "נשבע ה לדוד אמת לא יסור ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך... כי בחר ה בציון זאת מנוחתי עדי עד", "ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים, ולמען ירושלים העיר אשר בחרתי לשום את שמי לעולם" בנבואת אחיה, ובדברי הימים בדברי שלמה בחנוכת המקדש "ברוך ה אשר דיבר... ואבחר בדוד למלך עד עולם ואבחר בירושלים לשום את שמי לעולם"

שמלכות בית דוד ניתנה באהבה מה'.

לעומת הפסוקים על מלכות שאול שנתנה בכעס

ה כעס על שאול.  אבל זה שהמלכות נתנה לדוד זה לא היה בכעס.

אבל צודק שנראה שדוד הומלך רק בתור בדיעבד, כי שאול חטא אז לא היתה ברירה.

אבל גם ליוסף הבכורה הועברה כביכול בגלל חטא ראובן.

אבל כנראה אצל דוד זה כך כי הוא מייצג את בעלי התשובה, שזדונות נהפכים להם לזכויות, והבדיעבד הופך ללכתחילה, וכמדומני אמר הרב צדוק הכהן מלובלין שהבדיעבד שלנו הוא הלכתחילה של ה', ודומה לזה אמר הרב קוק באורות התשובה. 

ואצל שאול ה כעס על שבקשו מלך.

אצל דוד לא

מלך בית דוד יהיה מנהיג ללא כפיה (וודאי בעתיד הרחוק) אז נפתרה הבעיה גם לאברבנאל

אם מדובר במינוי ללא כפיה, אז מה מחייב שיהיה מבית דוד?

ואם אין מחייב, איך מסתדרים עם הברית עולם עם בית דוד?

ואין לי תשובה טובה כעת, אני צריך לחפש, אבל זה יקח זמן.

מניח שהרב גורן התייחס בתורת המדינה, הרב ישראלי באחד מספריו, הרב הרצוג בתחוקה לישראל על פי התורה, הרב חיים דוד הלוי באחד מספריו, הרב יעקב אריאל באחד מספריו והרב דב ליאור באחד מספריו, וגם אחרים. (כמובן שהאברבנאל התייחס כנראה גם בכי תצא או בשמואל או מלכים)

יש עניין באיש אחד שיהיה כמו רועה צאן או מנהיג שהעם ילך אחריו מרצון.   כדי ליצור לישראל לב אחד.

בית דוד גם מסמל תכונות שיש רק לדוד, ואולי רק לבית דוד יש כשרון פוטנציאלי להבנה מלאה של ערכי הנהגת ציבור מתוך רוח הקודש. אותה שאלה למה רק בני אהרון הם כהנים.

או כמו לשאול למה דווקא עם ישראל ולא הגויים, ולמה דווקא בני אברהם יצחק ויעקב.  ולמה ירושלים נבחרה ולמה בכלל יש מקדש אחד ולא במות, או עיר בירה ארעית ומשכן נייד

בכל מקרה נראה שמלכות בית דוד תשוב רק מרצון של הרוב המוחלט של העם, ולא במחטף פוליטי

כמו ראש ממשלה. ההבדל הוא שהצווים שלו יהיו המלצות ולא מחייבים.

אפשר לסדר שלמלך יהיו בחוק 4 סמכויות:

א. הוא יוכל לדעת כל מה שקורה בכל רשויות המדינה, כולל מידע סודי.  ב. הוא יוכל לזמן אליו בכל שעה כל איש רשות שיהיה חייב להתייצב ולדווח לו על התנהלות הרשות, והמלך יוכל להורות לו מה לעשות, הוראה זו תהיה המלצה ולא מחייבת ג. בכל חוק וצו ממשלתי תכתב המלצת המלך ותחתיה מה החליטו בפועל ד. למלך יהיה גוף תקשורת מדיני שנתון לרשותו, בו יפורסמו המלצותיו, כך שהעם יוכל לדעת אם ראש הממשלה מבצע את המלצות המלך ולפי זה העם יחליט אם לבחור/לא לבחור בראש הממשלה בבחירות הבאות

ואני נגד גוף תקשורת בבעלות גוף מדינתי כלשהו כי זה מחייב אנשים לממן אותו.

למה זה מספיק חשוב כדי שתחייב אחרים לשלם.

המשיח יהיה עסוק כולו בפוליטיקה בדיוק כמו ראש ממשלה, ההבדל היחיד שפקודותיו יהיו המלצות ולא מחייבות.  אבל בהקשר החברתי העם יצפה מראש הממשלה למלא את פקודות המלך בדרך כלל, כאשר הריבון האמיתי הוא המלך, וראש הממשלה בעיקר אמור להוות איזון ובלם למלך ולייצג את העם במקרה של קונפליקט בין המלך לעם. לכן ראש הממשלה ייבחר בבחירות אחת ל4 שנים והמלך מולך קבוע.

חייבים גוף תקשורת כדי שכולם ידעו מה המלך המליץ והאם ראש הממשלה עושה זאת. מטרת הגוף הזה זה פרסום, ותעמולה בו תהיה אסורה. לא נראה לי זה יעלה הרבה כסף, ותמיד יוכלו להיות גופי תקשורת פרטיים מתחרים שגם יבקרו את המלצות המלך.

אם נשווה את זה למלך בריטניה כיום, זה שונה לגמרי.  המלך בבריטניה לזכרוני מייעץ רק פעם בשבוע לראש הממשלה, בקושי עוסק בפוליטיקה, ועצותיו לא מפורסמות כלל אלא בחדרי חדרים. כך שבפועל בבריטניה המלך יועץ לראש הממשלה בדיוק כמו אשתו של ראש הממשלה

1. הנשיא עוסק לא מעט בפוליטיקה, הוא בוחר מי ינסה להרכיב ממשלה, יש לו מזכיר צבאי, הוא חותם על כל חוק. בשנים האחרונות הוא גם מציע פשרות בנושאים במחלוקת פוליטית.

ההבדל המשמעותי הוא האם הוא קבוע או מתחלף.

2. אם זה פקודות, זה לא המלצות.

אישית, לא רואה בכך חשיבות, אבל לדבריך.

3. יש גופי תקשורת בעולם, אם הציבור יתעניין בדעת המלך אז התקשורת תספר.

זה עולה לא מעט כסף,

תאגיד השידור עולה קרוב למיליארד ש''ח בשנה, גלי צה''ל עלה לפני כמה שנים 50 מיליון בשנה, המחירים תמיד עולים כך שזה יותר כעת.

אתה מדבר על משהו שיעלה כמו גלי צה''ל.

אבל האמת היא שהגודל לא כזה משנה, אין כסף מיותר, אז זה על חשבון משהו, האם נפסיק לממן משהו שחשוב לך בשביל זה? על מה היית מוותר.

זה לא כסף שלך, מתוקף מה היית לוקח כסף מאחרים בשביל זה?

4. תיאוריות מעניינות, אני לא מבין את התועלת בכך

1. לזכרוני אמנם לנשיא יש סמכות בהרכבת הממשלה, אבל בפועל הוא לא ישתמש בה אף פעם, ומשמש רק כבורר ניטרלי לבניית ממשלה ורק קצת דוחף פה ושם, כך שההשפעה שלו מזערית בפועל.

באופן כללי מצופה מהנשיא כמה שיותר להיות נטרלי וכמה שפחות להתעסק בנושאים שנויים במחלוקת. וגם כאן ההשפעה שלו מזערית. שאני דיברתי על מלך דיברתי על פוליטיקאי לכל דבר ועניין שנכנס עמוק לשדה הפוליטי, הוא ראש ממשלה לכל דבר מלבד זה שפקודותיו לא מחייבות.

2. המלך יכול לתת את דבריו כפקודות ולזעוק מעל בימת הכנסת שתעשינה.  יש לזה אפקט ציבורי. מבחינת החוק אף אחד לא חייב לקיים אותן, כך שאין חשש לדקטטורה, אך אם העם תומך בו אז וודאי שלהנהגתו תהיה השפעה מרבית, במיוחד שראש ההממשלה תלוי בעם.

3.שיגיע המשיח נדבר על התקציב... אני מעריך שהמקדש יעלה יותר.  בכל מקרה מוטב שיהיה למלך גוף תקשורת עצמאי, מאחר שאין כוחו לכפות אלא רק לפרסם את עמדותיו. כל גוף תקשורת אחר יכול לסלף.

4. תועלת במה? במלך בריטניה? הייעוץ שלו בעיקר בשביל הכבוד ובשביל להרגיש שהוא לא מלך סתם. וגם זה תמיד הוסיף לשמוע עצות מאשה שכבר 70 שנה מייעצת לראשי ממשלה (במקרה של המלכה אליזבת)

לא אידאלי אפשר כמו שהצעתי עם מלך ממליץ וראש ממשלה נבחר.  אבל גם שם רוב המוחלט של העם ירצה את המלך,  כמו שנשמע שרוב עם ישראל רצה את שלמה ולכן עבדו במס גם אם היה קשה, עד זקנותו שאז התערר מעמדו של שלמה והעם בהנהגת ירבעם התחיל לא לציית לשלמה, אבל עדיין לא מרד בגלוי.  ורק בימי רחבעם העם כבר לא רצה את הנהגתו.

אילו ירבעם היה ראש ממשלה נבחר אז כל הבעיות היו נמנעות.  שלמה היה ממליץ להעלות מס אדם מישראל, וירבעם היה מבטל זאת לפי החוק, אבל עדיין העם היה רוצה בגדול את שלמה והנהגתו הכללית, רק בתחום המס היה שינוי וראש הממשלה היה מאזן את המלך. וירבעם היה מסכים שבן ישי יהיה בראש

כיום המצב באנושות השתנה ומאפשר זאת

את מלכות ה'.  כישראל אומרים לגדעון "משול בנו גם אתה גם בנך כם בן בנך" אומר להם "לא אני אמשול בכם, ה ימשול בכם".

שמואל אומר "דעו כי עשיתם רעה לשאול לכם מלך... ו ה אלוקיכם מלככם" ו ה אומר "כי אותי מאסו בבקשם להם מלך".

מלכות בית דוד לא סותרת את מלכות ה, כי כסאה הוא כסא ה, כמבוא בדהרי הימים "וישב שלמה על כסא ה למלך" והגמרא על פסוק זה במסכת מגילה אומרת שבניגוד לאחאב דמלך רק על התחתנים, שלמה מלך כמו ה גם על העליונים וגם על התחתנים.    כלומר מלכות בית דוד במהותה מגלה מלכות שמים, לא סותרת.  וכן מלך בית דוד נקרא בנו של ה' "אף אני בכור אתנהו", "ה אמר אליי בני אתה" "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן" ובן כרעא דאבוהי, לא סותר אותו

שה' זיכה אותנו לראות גאולה בעיניים.

ומתפלל שנראה את הגאולה השלמה 

מאוד גאה במדינה שלנו, גאה בהתקדמות שלנו, שמחה על המדינה, רוצה יותר.

שמחה מהמדינה - בהחלט.

סיפוק מהמדינה - לא ממש.

מדינת ישראל היא כמו אדם שהיה בתרדמת והתעורר.

ברור שיש שמחה גדולה על כך שהוא אוכל ומדבר שוב פעם.

ועדיין אנחנו רוצים שהוא יחזור לגמרי לאיתנו הראשון: להתנהגות האמיתית והמליאה שלו.

כך גם עם ישראל וארץ ישראל - צריך חיי תורה בעולם המעשה.

עולם המעשה נבנה כל כך יפה, ולכן אנחנו נדחפים לבירור של התוכן. הזמן דוחק אותנו בעצמו.

זה כמו לשאול, מה מלפפון יותר, ארוך או ירוק?

אני מרגישה סיפוק ענק והודיה ושמחה עצומה על המדינה, כחלק מהרצון הגדול למשיח מקדש וגאולה

את כנראה רואה מקדש לנגד עינייך כל יום כל היום בהחלט מדרייגה

אני מאוד מאוד שמחה ומודה ומרגישה סיפוק מהמדינה שלנו אבל ברור לי שזו רק ראשית צמיחת גאולתינו, זה עוד שלב (משמעותי מאוד!!) מדרך למשיח בית מקדש גאולה. שזו כמובן המטרה הסופית. וכן, את זה אני רוצה יותר אבל לא כי אני לא שמחה במדינה אלא כי אני יודעת שהמדינה זה לא השלמות העליונה שאנחנו שואפים אליה.

שהפכנו לחבורת מפונקים בכיינים.

המצב של עם ישראל מעולם לא היה טוב יותר.

פגשתי מישהו ביום העצמאות שזרק: "תראה מה קורה, שרפות, זה עצמאות?"

אלוקים איזו קטנות מוחין..

התשובה שלי הייתה בעיקר תשובה לכל המתבכיינים שבטוחים שהמדינה הזאת היא כשלון במקרה הטוב או אסון במקרה הפחות טוב..

התשובה לשאלה של פותח השרשור היא די מובנת מאליה (מופיע בספרים) - המדינה היא שלב בדרך.

כל התקדמות היא מבורכת, אנחנו מודים על ההתקדמות בעבר ובהווה ומצפים להתקדמות בעתיד.

ואנחנו נגאל. סופית. לגמרי. זה יקרה. רק צריך סבלנות, אורך רוח והרבה הכרת הטוב.

אנחנו רואים בחוש איך ה' מכין הקרקע לקראת הגאולה!

במאה השנים האחרונות עם ישראל והעולם כולו עובר תהליך עומק פיזי-נפשי-רוחני-פרטי-כללי גלוי וזועק לשמיים! שמטרתו היא אחת, והיא ברורה - גאולה.

אני לא מספיק מודה לה' על הגאולה שזכינו לה.

ולא מספיק מייחל לשכלולה והתפתחותה כפי שהיה ראוי.

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

שלום לך,

קראנו את הדברים בכובד ראש ובהרבה כבוד.

החוויה שאתה מתאר מוכרת לנו מאוד. לצערנו, אנחנו פוגשים מילואימניקים רבים שחוו שירות ממושך ואינטנסיבי, וחוזרים הביתה עם תחושת חוסר איזון, תנודות חדות במצב הרוח, כעס, אדישות ועייפות נפשית עמוקה. זה לא סימן לחולשה, ולא אומר ש"נדפק אצלך משהו" או שזה בלתי הפיך. ברוב המקרים מדובר בתגובה אנושית ונורמלית לעומס חריג ומתמשך.

העובדה שאתה מודע למצב, פונה לטיפולים, שומר על שגרות בריאות, וקבעת תור לפסיכיאטר – מעידה על אחריות, ולא על כשל. גם הפחד שאתה מתאר הוא פחד מוכר מאוד, והוא עצמו חלק מהעומס הנפשי, לא הוכחה שמשהו אבוד.

במיזם חיבור אנו מלווים חיילים ומילואימניקים שחווים בדיוק את המתח הזה בין תפקוד חיצוני לבין קריסה פנימית. החיבור הנכון למטפל מתאים, בזמן נכון ובקצב נכון, עושה הבדל משמעותי.

אם תרצה – נשמח לשוחח איתך באופן אישי, לשמוע, ולהתאים עבורך מטפל או מטפלת מנוסים בליווי מילואימניקים, בדיסקרטיות מלאה וללא התחייבות.

אבירן – מיזם חיבור

טלפון: 052-305-1783

אתה לא לבד, והמצב שאתה מתאר הוא בר־טיפול.

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.