בני מלכים ושרים
 

וראיתי מישהו שהביא לזה סיוע מהגמרא בחולין - 'אמר רב חסדא: מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל. מאי טעמא? אמר קרא "למשחה" - לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים'

את החפזון והעוני.

ואילו מה שמבטא את בני חורין זה מצוות דרבנן כמו הסיבה ו4 כוסות "4 כוסות תקינו רבנן דרך *חירות*, אמרי נעביד בכל חד וחד מצווה" פרק י גמרא פבחים.

השאלה אם תמיד יש קשר בין עשיר וגדול לבין בן חורין? (למשל הסיבה מבטאת חירות כי אדם שאין עליו עול יכול לאכול שעות בניחותא בשכיבה)

(לא תשברו בו עצם - עניים שוברים את העצמות כדי להגיע למח העצם, בגלל שאין להם הרבה בשר; לא תותירו ממנו עד בוקר - כי בני מלכים לא צריכים לשמור שאריות; בבית אחד יאכל - לבני מלכים כל הארוחה מוכנה באותו חדר; וכו)

מצוות דאוריתא הם לזכר הניסים העוני והחפזון (שמבטאים את זה שהיה פה מאורע אלוקי)  ,  פסח על שום שפסח, מצה על שם העוני והחפזון, בכור על מכת בכורות, בתפילין המשפט שחוזר הוא "חוזק יד". לכאורה אין צורך מיוחד להדגיש את החירות, אלא זה שה' הוא זה שעשה את החירות בניסים.

מצוות דרבנן כולן לזכר החירות ולא לזכר הניסים - הסיבה ו4 כוסות ויש אומרים אף כרפס. כלומר לזכור שה' העניק לנו דווקא חירות.

לכן טעם החינוך קצת תמוה

המהרל מסביר אחרת את טעמי פרטי קרבן פסח כאחדות (צליה, איסור שבירת עצם וכו), יותר מסתדר עם המימד האלוקי של מצוות דאוריתא

(אלא אם כן הקושי הוא ששמעת פעם משהו ומוזר לך שמישהו יכול להגיד אחרת )

הזמן.

"זכור את היום הזה כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים - ולא יאכל חמץ".

פסח כתוב במפורש בתורה ובמשנה שזה על שם שה' פסח על הבתים - כלומר מאורע אלוקי וניסי.  לא על שם החירות שקרתה אחר כך.

לכאורה דווקא המצה הפסח והניסים מייצגות עוני ואלוקיות מעל הטבע ("והשארותי בך עם עני ודל וחסו בשם ה' " וראה העוני במהרל), ואילו הסיבה מייצגת עושר של חירות גשמית.   כלומר שהניסים האלוקיים יצרו חירות גשמית לעם ישראל.

לא שמעתי בשיעור, אבל יש לי סברה למה דווקא תקנת חז"ל היא על החירות העשירה

מצד אחד התורה אומרת שהמצה היא כנגד החפזון והיד החזקה (הגאולה) ומצד שני היא אומרת שזה כנגד העוני (השעבוד).

זה כמו לומר שקריעה על מת מבטאת גם שמחה וגם צער, זה תרתי דסתרי.  

בתור וורט תמיד אפשר לומר כמה זה יפה  שיש מצווה שמייצגת טעמים הפוכים.  בתור טעמי המצוות הרציניים זה פשוט לא עובד.

המהרל עצמו מודע לקושיא זו ולכן טוען שהעוני עניינו רק פשטות, ואין לו שום קשר לעוני בשעבוד.

מפרשים שמשפצים את דעת המהרל ומפשט הכתוב המזכיר עוני בשעבוד כל כך הרבה פעמים,  אומרים שהיא הנותנת - המצה היא כנגד המימד האלוקי שבגאולת מצרים החפזון והנס וההתעלות מעל הטבע,  וגם העוני בשעבוד מייצג מימד דל בגשמיות והתעלות מעל הטבע. שזה המהרל מסביר לגבי עניים במפורש.   ייתכן שלזה מתכוון המהרל שאומר שהמצה היא רק כנגד הגאולה, כלומר כנגד המימד האלוקי שבגאולה (ובמילא שבשעבוד) ולא כנגד המרירות שבשעבוד (שזה המרור)

האם זה לזכור את המרירות של השעבוד?

לא נראה

שתהיה בעתיד ביום העצמאות.

מישהו הציע מנגל.  אמרתי שזה דווקא מבטא חיפזון שהפוך מקמעא קמעא.  

ברור שאני עושה מנגל

אין פה באמת מנהג תורני.

למרות שאולי המנגל מבטא אכילת בשר בחוץ, לעומת אכילת בשר בשולחן החג בבית שמייצג את החגים הרגילים. כאן יוצאים אל הטבע וזה מאוד ארץ ישראלי, ומזכיר אכילת שלמים ציבורית לעומת קרבן פסח שהיה נאכל רק בבית אחד

'מישהו הציע מנגל. אמרתי שזה דווקא מבטא חיפזון שהפוך מקמעא קמעא'

ואז הערתי שצלי יכול לבטא דרך בני מלכים ושרים (כמו בגמרא בחולין וכמו שמציע החינוך). וזה דווקא יופי עם יום העצמאות

אתה חושב שזה לא נכון? שצלי יכול לבטא רק דבר אחד בלבד בכל הקשר ובכל מצב?

עברתי לעניין פסח. ששם זה נראה שמבטא חיפזון ולא חירות, בלי קשר ליום העצמאות.

בכל מקרה מנגל בחוץ נראה לי פחות מבטא מלכות מאשר סעודה מסודרת עם תבשילי דליקטס בשולחן חג.   כיום לפחות המנגל נחשב עממי יותר.

דווקא נראה שהמנגל יותר מבטא טבעיות וארץ ישראליות (שמעתי ממישהו בשם הרב שג"ר נראה לי)

כי דווקא הצליה נראית שיטה פרמיטיבית יותר לבשל מאשר במים

…. ולכן בגזרה שווה יתקנו את דיני חנוכה כמו הלל מלא עם ברכה ביום העצמאות בלי תחנון  ואולי חנוכיה עם 12 קנים כנגד שבטי יישראל .

ואז כל ישראל כולל אנשי חבד וסטמר יקבלו על עצמם תיקון זה.

גם פסח זה יום עצמאות ראשון ואין בו הדלקת חנןכיה.  אבל פסח הוא הרבה יותר מיום העצמאות , ראה מהרל תפארת ישראל פרק נב שיציאת מצרים היא לקיחת ה את ישראל לעם

קח כדוגמא את שבועות (הדבר היחיד שמיוחד בו זה הקרבן, זה לא נחשב לעניין הזה) או את שביעי של פסח ושמיני עצרת

שבועות - א. או שאין שם מצווה כי כל התורה נתנה אז לא שייך מצווה ספציפית וכמו שכתוב בדברים על שבועות "וזכרת כי עבד היית במצרים, ושמרת ועשית את כל החוקים האלה".

ב. המצווה היא לספור ספירת העומר ששבועות נקבע על פיה,  "חג המצות" על שם מצוות החג מצות. "חג סוכות" על שם מצוות החג, "יום תרועה" על שם מצוות היום, אם כן חג שבועות על שם ספירת השבועות שהיא מצוות החג הקודמת לחג פשוט.

ג. שבועות זה היום ה8 של פסח שנדחה פשוט, כמו שמיני עצרת שזה 8 של סוכות.    יש משהו מיוחד בימי ה8 שלא שייך בהם מצווה.

כך שאין זו ראיה על יום העצמאות שדומה לפורים וחנוכה

מחלוקת, למעשה. זה ממש לא מצווה שייחודית לחג.

המצווה היא לספור את ספירת העומר עד שבועות, זו לא מצווה של החג. למה לא לטעון שהמצווה הקודמת ליום העצמאות היא כיבוש/יישוב הארץ?

לג' אני אפילו לא אטרח להתייחס.

גם אם היית צודק בכל מה שכתבת, עדיין אין ראיה שצריכה להיות מצווה מיוחדת בכל חג.

חג שמח

יום העצמאות הוא כמו פורים וחנוכה ואין סיבה שלא תהיה בו מצווה.

מצווה בשבועות של ספירת העומר קוראת כל שנה 50 יום הכנה לחג.   מצוות יישוב הארץ היא מצווה כללית שאין הזמן גרמא ואין לה קשר מהותי ליום העצמאות.  החיוב בישוב הארץ היה כבר לפני שהמדינה קמה.

מה גם שספירת העומר קובעת את תאריך שבועות, כשלא היה לוח קבוע שבועות היה ביום 50 לטז ניסן, לעיתים ה ו ז בסיוון.

למה התורה מכנה את החג "חג השבועות"? כאשר ב4 חגי דאוריתא אחרים נקראים על שם מצוות החג (פסח בתורה מכונה חג המצות ולא חג הפסח, וסוכות נקרא חג הסוכות בניגוד לכינוי "חג" בנביאים ובחז"ל. הכל על שם המצוות).

חג שמח

"חוץ משבועות שייחודי"? אם ככה אז גם יום העצמאות. והיית אך שמח שייך בכל הרגלים, גם אם נדבר על זה שהוא שייך בו בייחוד, זה סוכות.

במהלך החג קלטתי שאולי ההודאה היא המצווה.

ספירת העומר זו מצווה נפרדת מחג השבועות, עוד לא הוכחת אחרת.

כן, זה חג בלי תאריך קבוע, הוא תלוי בספירת העומר, איך זה הופך את הספירה למצווה המיוחדת של החג? היא נגמרת לפני שהוא מתחיל.

עוברים ליום ירושלים?

החג נקרא על שם המצווה ולא על שם המהות?   כנ"ל בשבועות על שם 7 השבועות שקדמו לו. למה שם החג העיקרי נקרא על שם משהו שקדם לו? למה לא השם העיקרי הוא חג הביכורים, הקציר, או חג הברית (בחורב)?

אין סיבה לחלק בין עצמאות לפורים חנוכה.  השאלה נשאלת גם לגבי יום ירושלים.

לזכרוני "והיית אך שמח" נאמר בתורה רק באזכור סוכות-8 עצרת.  כמובן זה דרשת חזל.

כן, "שבועות" זה על שם ספירת העומר, ספירת העומר זו לא מצווה של חג השבועות, זו יותר מצווה של פסח.

השם העיקרי הוא אכן חג הביכורים, בימינו זה שבועות כי אין ביכורים. גם חג הקציר זה שם מרכזי בהרבה בתורה. כאמור, התורה לא אומרת שמתן תורה התרחש בתאריך הזה, יש מחלוקת מתי ניתנה התורה והחג יכול לחול בתאריכים שונים.

אין קשר בין שתי הפסקאות, גם אם חגים נקראים על שם מצווה שמיוחדת בהם, זה לא אומר שבכל חג יש מצווה מיוחדת.

ואגב, שמיני עצרת, ראש השנה, יום הכיפורים, חנוכה ופורים - אילו מצוות אלו?

כן, סוכות, זו לא מצווה ייחודית לשמיני עצרת, אני די בטוח שהיא גם לא מופיעה לגביו

בתורה. ובנ"ך או סוכות או "חג".

חג האסיף הוא נקרא כך יחד עם חג הקציר רק פעמיים בשמות , כשעדיין התורה לא הודיעה על המצוות בחגים אלו.

בכל שאר רשימות החגים החגים נקראים מצות, שבועות, סוכות.

חוץ מפרשת הקרבנות בפנחס "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה ל ה ב*שבעותיכם*", ולגבי סוכות "וחגותם *חג* לה שבעת ימים".

הקרבת העומר היא קשורה לפסח.  ספירת העומר זה לא שם מהתורה אלא מחזל, וגם לפי חזל זה קשור לסםירה לקראת מתן תורה.   בפרשית התורה ספירת העומר באה באותה פרשיה עם שבועות.

ראש השנה לא נקרה בתורה כך, אלא יום תרועה.

כנראה שיום הכיפורים ברבים ולא כיפור זה לא על שם הכפרה, אלא על שם מספר הכיפורים שעושה הכהן הגדול באותו יום.

שמיני עצרת הוא חלק מחג הסוכות "תחוגו את חג ה שבעת ימים, ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון" פשוט התורה אומרת שהיום השמיני הוא עצרת (גם לגבי שביעי של פסח היא אומרת עצרת).

לכאורה חגי התורה היו צריכים להקרא : חג יציאת מצרים, חג הביכורים, יום הזיכרון, והחג.

אבל בדרך כלל הם נקראים חג המצות, שבועות, יום תרועה, וסוכות.

(הכוונה להלכתי, לא מדרשי).

התורה קובעת את זמו תחילת הספירה לפי קצירת העומר 

היום החמישים לספירת העומר.

ולא סתם בפשט התורה כתבה "ממחרת השבת" ולא ממחרת הפסח, כדי לנתק קצת בין פסח לספירה.

ויש נוהגים לאחר ערבית בשבועות כדי שיהיה 7 שבתות תמימות.

והעובדה שהחג נקרא שבועות ואילו פסח לא נקרא שבועות.    

והעובד שגם בפרשת אמור וגם בראה, ספירת העומר מוזכרת יחד עם שבועות, לא עם פסח

אולי יתקנו את טקס הדלקת המשואות כמו במצוות "הקהל". ראש הממשלה קורא את מגילת העצמאות ואז עוצר ואומר "יותר ממה שקראתי לפניכם יש לנו, וזה נמצא בספר החוקים". ומדליקי המשואה יברכו לפני ההדלקה. ואולי יוסיפו תקנה בדומה לל"ג בעומר ויהיו ריקודים ושמחה, אבל כמובן שיעשו תיקון גדול ויעיפו את הנשים למעלה לגלריה שתיבנה במיוחד.

ויהיה מנגל כלל ישראלי שכל אחד יקבל ממנו חתיכת צלי כמו שהיה אצל שלמה בהקמת המקדש.

יש מצווה לומר הלל והיא מצווה קדומה

סתם האמת שזו שאלה אם בגאולה המושלמת נציין את יום ה' באייר או שביחס לגאולה השלימה זה יחשב כפקידה בעלמא (מגילה יב)

אין סיבה שלא. למרות שעיקר פסח זה לא העצמאות עצמה אלא לקיחת ה אותנו לעם על ידי העצמאות שקרתה באמצעות ניסים.

העיקר ממעבר מגלות לגאולה סה שעבוד מלכויות.  עברנו את זה כבר, אז אין סיבה שבהקמת מקדש ומלכות דוד יתבטל יום העצמאות.

מה גם שיש תקנת נביאים לומר הלל על יציאה משעבוד לחירות

מי אמר שסנהדרין יתקנו מצווה ליום העצמאות?

האם אנחנו חוגגים את כל המלחמות שדויד המלך ניצח בהם?

האם חגגת את היום שבו בני ישראל נכנסו לראשונה לארץ? האם יש מצווה מיוחדת ליום הזה?

פעם ראשונה שמישהו מראה לי את מלחמת העצמאות בצורה הזו,  יש פה חומר למחשבה.

תודה

אלו דברים שאספתם לבד או שלימדו אתכם עוד בישלצ?

למדתי וקראתי את זה במהלך השנים

שאלתי האם הידע הזה נלמד בישלצ או שאספתם לבד

זה ודאי שלא

התכוונתי תלמוד תורה

בישלצ לישיבה תיכונית תורנית?    אני למדתי בישיבה תיכונית רגילה, לא תורנית מעבר לממוצע

שמעתי משיעור של הרב שרקי מהאינטרנט

כלומר על עצמאות.  אם כן יש חג של ימי הלל והודאה ויתקנו מצווה מן הסתם.

בימי דוד כבר היתה עצמאות מאז יציאת מצרים.

בכיבוש יהושע כבר היתה עצמאות מאז יציאת מצרים, וייתכן לומר שכבר נכנסנו לארץ ישראל השלימה ביציאת מצרים בנסיעה מרעמסס לסוכות.

חנוכה שהיתה בו עצמאות אומרים הלל.

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו