אני לא קשורה לפורום מזה 8 שנים, אבל בדיוק שמעתי פודקאסט בנושא ביום שישי.

הוא לא מתמקד ספציפית בשאלה הזו, אבל כן מתייחס אליה בצורה מאוד מעניינת ומביא דוגמאות מרתקות במהלך הפודקאסט.

בכללי הוא מתייחס למיינדסט.

מצרפת קישור

101: ניב פרן - איך לעבור מתקיעות מחשבתית לצמיחה מתמדת

המסלול שהוא צריך לעבור.

אולי קשה יותר משל אחרים ואולי קל יותר, אבל זה המסלול שלו.

השיעורים שהוא צריך ללמוד, הכל ספציפי עבורו.

צריך אדם לומר בשבילי נברא העולם. בשביל המסלול הספציפי שלך, נברא כל העולם

אבל לסבל של הראשון יש פשר, הוא לא צריך לקנא ולפזול הצידה ולקנא בדברים שאחרים משיגים בקלות אלא להאמין שהעולם נברא בשבילו ושהסבל שלו חשוב כי בתהליכים שהוא יעבור הוא... לא יודע איך לקרוא לזה, אבל יגשים את ייעודו?

עכשיו כשאתה למטה אתה אומר למה אני סובל וכו וכו והעולם מרגיש לא הוגן. אבל לכולנו יש את המסלול שלנו.

במזרח אומרים שאם יש לך קשיים, תראה בזה מחמאה.

נכון קשה לנו כל מיני דברים. כל אחד בתחום שונה. אבל כולנו עוברים דרך במהלך החיים, אנחנו גדלים ומשתנים. גם פיזית גם נפשית, גם רוחנית. הכל לטובה.

כשלומדים לשחרר, לומדים לגדול, כל אחד מהקושי שלו. לומדים חמלה על עצמנו ועל אחרים. זה המסלול שלנו בחיים. אולי דווקא אלה שהכל קל להם, הם המסכנים...

1. איך לומדים לשחרר? כשאני משחרר לרוב מה שקורה לי זה שאני מסתגר. כשאני מתאמץ אני חוזר למסלול... אבל אני מניח שאת מתכוונת במילה "לשחרר" - להתרפא, או משהו כזה. אני טוען שחלק מהסיבוך של האנשים שנולדו לסבול זה הקושי לצאת מהפלונטר.

2. (זו התמיהה העיקרית) - עוד לא הבנתי את הפיתרון. את מתכוונת לשכר בעולם הבא? או שכל אדם צריך לשמוח בהצלחות שלו? אני כן שמח בהצלחות שלי, אבל כל כך סובל וכל כך צמא לדברים שבלעדיהם קשה לחיות, שלאחרים מגיעים ומרווים. לא דיברתי על מכוניות וכסף אלא על אהבה וחום ושייכות. עוד לא הבנתי איך אלה שקל להם הם מסכנים? זה רק בגלל שהם לא מעריכים את מה שיש להם? ובכלל - האם הם לא מעריכים את מה שיש להם? מה, זוגות נשואים עם אהבה עמוקה וחזקה הם מסכנים כי היה להם קל למצוא זה את זו? למה במזרח מחשיבים סבל למחמאה?

ילקוט שמעוני על נ"ך תתק״ח

גם אני. המרמור מרקיע שחקים ברגעים אלו

תודה על הפרספקטיבה

כל אחד מאיתנו עובר בדיוק מה שהוא צריך לעבור, כשקראתי את השרשור שלך עלה לי בראש בפשטות "גלגולים" כל אחד ומה שהוא צריך לעבור.

יש כאלו שבאו לתקן דברים קטנים ביותר ולכן אולי קל להם בכל מיני תחומים ונושאים, יש כאלו שחגגו גלגול קודם ומתוך *אהבת הבורא אליהם* במקום שיקבלו עונשם למעלה, מקבלים אותו פה בכל מיני מלבושים(עוני, נפש עדינה ורכה, זיווג מאוחר וכו' וכו'). אבל הכל בגזירת הבורא ואהבתו, גם אם בדעת הקטנה והמצומצת שלנו קשה לנו לתפוס ולהבין - אי אפשר לנו להבין את השם יתברך. "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהוָה" בפשטות.

וגם לי יצא לחשוב לעומק על המון דברים בחיים שלי שלא הצלחתי להבין, ממש, למה ככה ולמה זה היה לי ככה ושם חוויתי עניין כזה, והייתי מסתבך עם עצמי בראש ממש נכנס לכל מיני תובנות ומחשבות והאמת עד היום ככה אבל הרבה פחות כי אתה מבין בסוף שככה זה וזה מה שקיבלת וזהו. תסתכל למעלה תבכה אם צריך, תגיד "תודה אבא אני לא מבין אותך ותודה על זה שאני לא מבין אותך" בהתחלה אתה תרגיש שקרן וכו' עד שבאמת תפנים את זה ותרגיש הקלה דודי ורעי אחי אהובי, תנסה את זה, אם לא יועיל לא יזיק.

לגבי החלק השני - אני יכול להיכנע אבל לא יכול להתבודד ולהודות, אין לי גנטיקה ברסלברית

הבעיה היא שאנשים חושבים שכל מי שמדבר עם השם הוא ברסלבר ועשו עוול די גדול לברסלב וזה נושא אחר אבל בלי קשר למה מי שמדבר עם השם לא יכול להיות פשוט יהודי? מה הנביאים והאבות לא היו מדברים אל השם? משה רבינו ? "ואתחנן אל השם בעת ההיא לאמר" מה זה אם לא דיבור ותפילה אל השם מהלב?

ולגבי תגובתך אחי אהובי, אני לא מתיימר להבין בגלגולי נשמות ולתת דגשים וציונים מה כל אחד בא לעשות ולתקן בהאי עלמא. אבל אני מבין שאם יש פה בן אדם והוא סובל אצטער ואתפלל בשבילו וכו', אבל עם כל הצער שבדבר יש סיבות לסבל שלו, כי אני לא יותר רחמן או חכם ח"ו מהשם יתברך שמכיר את הטבע והמציאות של כל אחד מאיתנו עוד בטרם היותנו למשך כל הגלגולים שבהם נבוא לעולם עד סוף כל הדורות ועד לתיקון השלם. זה הרבה פעמים מקל על הקושי, לשחרר את השכל של למה ככה ולמה ככה, ולזרוק פשוט ולהבין שאני לא יותר חכם מבורא עולם, שהוא אבא שלי ואוהב אותי, ואם הוא החליט ככה אז ככה הכי טוב בשבילי כי הוא באמת יודע יותר טוב ממני.

אם תפנים שהשם אוהב אותך גם בתוך כל הקושי והעניינים שאתה עובר, ושהוא עושה את הכל לטובתך עם כל הקושי שבדבר והדבר קשה אין ספק, יהיה לך יותר טוב. אני לא מנסה למכור לך אמונה, אמונה זה שריר שצריך לעבוד עליו, סך הכל נותן לך נק מבט וורודה יותר לכל הקושי מאשר נק מבט אפילה חשוכה וקודרת של באתי לסבול, הבחירה היא שלך דוד שלי.

ועוד נק' שעוזרת לי, הרבה פעמים התלוננתי בחיים על המון דברים, ושאלתי למה אין לי את זה ולמה זה חסר לי ולמה בנושא ההוא אני לא מאה, עד שנפלה לי מחשבה בראש, "בואנה אתה מושלם שאתה ככה מתלונן?" רוצה לומר, כבר קיימת את כל התורה כולה מ-א' ועד ת' שאתה מתחיל לבוא בדרישות ותלונות ? ונניח שגם אם קיימת את כל התורה כולה ועשית הכל ועדיין לא קיבלת, על מה אתה בא בתלונות? מישהו חייב לך משהו? הרי לכך נוצרת להיות עבד השם ולקיים את התורה. וזה נותן פרספקטיבה של בכלל להגיד תודה על מה שיש, כי עם כל כמה שאני חסר בעבודת השם ועוד בכלל זוכה לקבל ממנו, באמת לא מגיע לי ועוד אני בא בדרישות ותלונות.

כשאתה אומר ה' עושה הכי טוב בדיוק עבורך, אדם אמור לזהות שזה טוב? אני יכול בעצמי לראות שזה טוב? היעדים שהצגתי ברצון לזוגיות ולחיים עם משמעות ובהירות הם יעדים פסולים? אפשר לטבוע בתוך ים הצרות שלי ובכל זאת לדעת שה' אוהב אותי והכל מותאם עבורי?

טוב = משהו שנשגב מבינתי, ואולי אפילו עד סוף ימיי ירגיש רע, אבל באמת הוא טוב?

או שטוב = דומה לטוב שהאדם מזהה בעצמו (נניח אחרי שיחה טובה עם חבר) ששם יש הקלה ותחושת קיום...

מה אני יעשה, אני לא יודע איך עושים את זה ואיך פונים לה'.

אגב וואו, לגבי הפסקה השלישית - נשמע שאתה הרבה יותר קיצוני ממני בהנצחת הסבל, כי אפילו להתלונן אסור לך, וכל פעם שכואב לך אתה מזהה את זה כ"למה שיגיע לי בכלל". אני מרגיש שכן מגיע לי. לא ביקשתי מכוניות יוקרה ודולרים, אלא בריאות ושייכות

בכל מקרה תודה. אני שומע מה שאתה אומר ואקרא את זה שוב ואהרהר בזה 

אדם לא אמור לזהות שזה טוב, סתם אני אתן לך דוגמא..

אני מכיר יהודי יקר וצדיק שאיבד ילד ל"ע, וכמובן שבשעת המשבר הוא התפרק וכו' ואני בטוח שקשה לו עד היום. אבל היום הוא מדבר איתי ואומר לי, שמע אני מבין שהגיע לי, אני מבין שהשם סך הכל תיקן אותי פה, והביא לי נק מבט שלו ואמר לי ממש שהוא מבין שכנראה הוא היה צריך ללכת מהעולם בעקבות עבירה פלונית, והשם עשה איתו חסד עצום ולקח את הילד במקום, (עזוב שאחד הצדיקים שבדור אמר לו שהילד היה ניצוץ של צדיק שלא אגיד את שמו מחשש לזיהוי וזו חתיכת זכות שנפלה בחלקך בכלל להביא נשמה כזאת לעולם), אתה רוצה לקרוא לו "מנציח סבל"? שיהיה..

אני מעדיף לקרוא לו צדיק ועבד השם, הצליח לשמור על שפיות במצב הקשה הזה וצבע לו (וממשיך לצבוע) את החיים שלו בוורוד, והוא עובר עוד הרבה סבל מעבר לנ"ל, זה עצוב להגיד אבל מהכירות אישית איתו הנ"ל רק מעט מזעיר מהייסורים שהוא חווה..והוא דוגמא לאיך יהודי צריך לקבל ייסורים באהבה בעיניי.

האם במהלך הניסיון הוא זיהה שזה טוב? כנראה שלא, האם היום מבחינתו זה טוב? לא יודע, האם הוא התבטל להשם וקיבל את רצון הבורא? לעניות דעתי וודאי, האם השם יתברך מרוצה ממנו - ללא ספק.

עכשיו השאלה היא כזאת.

למה אתה חושב שבאנו לעולם? אם אתה מאמין שיש השם והוא מנהל פה הכל וכו' אז הנק מבט של אותו יהודי יקר וצדיק היא היא מה שהשם רוצה מאיתנו, השם לא מחפש לעשות רע לאף אחד ח"ו, זה שאנחנו בשכל הגשמי שלנו לא יודעים לפרש שמה שהשם עושה זה טוב כי תכלס כרגע יש קושי ורע ואנחנו קצת עיוורים לכל ה"הכל לטובה" וכו' זה לא אומר שזה רע. הגדרת הטוב שלנו והגדרת הטוב של השם ברוך הוא הן הגדרות שונות מאוד, עיין בראשית רבה פ"ט, גהינום הוא "טוב מאוד" לנו זה נשמע לא מובן לכאורה, איך מקום שבו שמענו שיש עונשים קשים מנשוא הוא "טוב מאוד" ועוד *מאוד*? אלא מאי? הגדרת הטוב שלי עם שכל מגושם ודעת מצומצת לא מתקרב בכלל להגדרת הטוב של השם יתברך. כנ"ל לגבי המוות, בעיני אבינו מלכנו זה מעולה, בעיננו זה דבר נוראי לאבד קרוב ח"ו, השם יודע שהוא הולך לעולם החיים, מבחינתינו הוא עזב את עולם החיים כביכול. הגדרות שונות שמעידות בפשטות "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהוָה".

ואם אתה חושב שאנחנו פה בעולם בלי השם ח"ו, אז כן, אין טעם לסבל והוא סתמי כי אין תכלית.

אין עוד אופציה, רק ה2 הנ"ל.

ולשאלתך ידיד נפשי, אני לא מנציח את הסבל ח"ו, אף אחד לא אוהב לסבול, לא מכיר כאלו שכן, אבל פשוט ברגעים של קושי שמביאים אותי למצבי קיצון של חלילה דיכאון או קדרות כזו על המצב, אני מעדיף להבין שלא מגיע לי כלום ושהמצב שבא עליי הוא בחסדי שמים וברחמים עצומים ואהבת השם אליי - להגיד לך שתמיד אני מצליח? ממש לא, אבל בפעמים שכן זה מדהים. רוצה לקרוא לזה הנצחת הסבל? שלך דוד, אני רוצה לקרוא לזה עבודת השם של יהודי.

ועוד עניין דוד, "את אשר יאהב השם יוכיח" גם נק למחשבה.

אם אני מנסה לתמצת את ההסבר שלך ולהבין למה אני לא מצליח ליישם/לקבל אותו, אני רואה את זה ככה:

1. המושג "טוב" כמו שאני מבין אותו שונה מהמושג "טוב" כפי שה' מבין אותו. הדברים שטובים לי מצד ההרגשה שלי לא באמת מעידים על האם הדבר הוא טוב או לא באמת, רק ה' יודע מה טוב באמת.
2. האמונה שה' טוב תמיד מכריחה אותי להסתכל על הרע שבחיי בתור פתרונות שה' מצא בשביל לפתור את הבעיה (במקום שאני איענש על הקלקול הנורא שכנראה גרמתי - עליי להבין שה' הציל אותי ולקח את בני".
3. הסבל שאני מרגיש הוא מבחן עבורי לראות האם אני מקבל ייסורים באהבה או לא. גם אם אני לא שמח - אם הצלחתי לעבוד את ה' ולא לפרוק עול אז אני טוב.

יוצא שאתה כן סבור שיש אנשים שנולדו לסבול! כל הסבל שחבר שלך עבר הונדס בדיוק מופתי עבור הדרך שלו בחיים על ידי ה'. כלומר ה' יודע עבור החבר הזה שהכי טוב יהיה עבורו אם הוא יסבול. אולי באמת כל פעם שהחבר הזה קיבל ייסורים באהבה יצא בושם בעולמות העליונים, אבל מה שברור הוא שבעיניך ברור שיש אנשים שיורדים לעולם הזה בשביל לסבול! 
אני לא מצליח להבין את המושג "טוב" לפי זה. אני חוזר למושכלות לעיל:
1. ה' הוא הטוב עצמו, ולכן הוא לעולם לא יעשה לנו רע.
2. ה"טוב" שאני מרגיש בתור בשר ודם זה לא ה"טוב" שה' יודע מהו
3. כשחסר לי ה"טוב" שאני מבין ומזדהה איתו (אהבה, ילד קטן ומתוק שמת, זוגיות, חום, יחס וכו') אז אני סובל, כי אני רוצה את הטוב כפי שאני מבין אותו.
 

יש כאן איזו סתירה... 
בכל מקרה תודה רבה שהגבת... 

עריכה: היא אמרה שלא אז אני בטוח

אבל בכל זאת מרגיש שאין ביני לבינו שום קשר..ככה מרגיש לי..

מה טיבו?

יהודי יקר מנשוא היה לי קשר ממש טוב איתו עד לא מזמן אין מצב בחיים שהתכוונת אליו

אם כן אני לא יודע איפה לקבור את עצמי

תגיד פרט מזהה עליו. נגיד גיל?

אם התכוונתי אליו למה שתקבור את עצמך?(אולי כי זה אתה??)

אם אני לא טועה 22-23

אז תגיד פרט אחר, מה הבעיה?

נגיד מקום מגורים?

השאלה מה עושים מכאן? לאן אני שולח קורות חיים?

ממש ממש לא!

גם אם על מישהו נגזר שיעבור סבל-  גופני או נפשי, הידיעה שהכל מדויק לטובתו מאפשרת לו לחיות לא מתוך נחיתות שמאפשרת לו להשלים עם גורלו... כי הוא במצב הכי טוב עבורו, בידיים הכי טובות. הוא רגוע כדי לראות את היתרונות במצבו ואת הטוב שבו, כי ה' טוב ומיטיב לכל.

תפס אותי במה שכתבת: אם מאבדים את הריכוז - מגדל הקלפים מתפורר, ולך תיזכר איך בונים ולך תאמין שוב שאפשר...

נשמע שמושקע כאן הרבה מאמץ, ואני חושבת שהוא כבר מעל הנצרך. לא עליך המלאכה לגמור. 

אדם צריך להשלים עם מה שאין בידו לשנות, ולעשות מה שהוא יכול עם מה שניתן לשנות. 

בנוסף, אדם לא יודע מה גורלו וצריך להאמין תמיד שהכל פתוח, הכל יכול להתהפך ולהשתנות. תמיד צריך לצפות לישועה. הכל ביד ה'. והבוטח בה' חסד יסובבנו. 

צדיקים תחילתם ייסורים וסופם שלווה, תחשוב על אילו חיים עבר יוסף הצדיק, דוד המלך... 

יש אנשים שעוברים הרבה תלאות, אבל זה מותאם להם- לנשמתם, לייעודם, ולארגז הכלים שלהם. 

גם מכל אדם ה' מצפה לתוצאה אחרת.  צריך להזהר לא ליפול להשוואות ולצפות מעצמנו דברים גבוהים מדי, גם ברוחניות לא לקפוץ מעל הדרגה שלנו כי זו עצת היצר להפיל אותנו בסוף.

חוץ מזה שהקב"ה לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו אז מה יש להתייאש פה?

צריך להתחזק באמונה ואז אותה מציאות יכולה להיראות אחרת לחלוטין.

בהצלחה!❤

אני לא מבין איך עובדים עם מה שאת מציירת.

אם אנחנו מסכימים על הבסיס:

א. שיש דברים נכספים (זוגיות, אהבה, כוחות נפשיים יציבים, חברה מיטיבה)

ב. שהדברים האלה הם לא רק העדפות אלא דברים שכל אדם צריך, שהם חלק מהטבע שלנו, שכשהם קיימים יש שמחה וכשהם נעדרים יש חיסרון ("לא טוב היות האדם לבדו")

ג. שיש אנשים שזה בא להם בטבעיות בתוך מסלול החיים הזה, ויש אנשים שמתייגעים להשיג את זה ולא מצליחים כי הם בנויים בצורה שפחות מותאמת לזה

אז את מתמודדת מול שאלת גורל הסבל לכיוון של

1. "הם לא נולדו לסבול, יכולים להיות ממש מאושרים ובטוב"

או

2. "אמנם יש להם סבל רב במסלול החיים שלהם שנחסך מאנשים אחרים, אבל יש לזה סיבה ואסור להתבכיין על זה אלא לעבוד בתוך זה"?

אם את מאמינה באפשרות (1) - אבל את מסכימה על סעיפים אבג למעלה, אז איך אפשר להכחיש את ההבנייה של הסבל בחיים שלנו? אם את אומרת: "נשמע שמושקע כאן הרבה מאמץ, ואני חושבת שהוא כבר מעל הנצרך" - את בעצם אומרת לי להרפות מהכמיהה לאהבה ורפואה. אבל אני מזהה שכשאני מפסיק להתאמץ אני מיד נופל ונסגר בחדר... תפילות לא עזרו לי עד עכשיו ואני מתקשה להאמין בזה אחרי המון פעמים שתליתי בהן תקוות... נראה לי שכל המסגור הזה מציג עד כמה הסבל וההעדר של היסודות האלה נוכח בחיי

אם את מאמינה באפשרות (2) - אז כמה דברים:

א) את התחלת וענית "ממש ממש לא!" אבל בעצם לא הצעת פיתרון איך להשיג את הדברים הנכספים המתוארים ב"אבג" למעלה. האם לדעתך אדם יכול להיות בודד כל החיים, רווק כל החיים, דחוי כל החיים, נופל ומאבד את עצמו כל החיים, נאבק מול הרצון להסתגר כל החיים - ולהיות שמח?

ב) צדיקים תחילתן בייסורים וסופם שלווה (שאגב, ציטוט יפה, לא הכרתי), יוסף הצדיק ודוד המלך - הם דוגמאות לאנשים שקיבלו ייסורים באהבה והזדככו במסלול חיים קשה, או דוגמה לאנשים שיצאו ממעגל הסבל? אני מתכוון - איזה עתיד את מדמיינת לאנשים שקראתי להם "נולדו לסבול"? של זיכוך על ידי ייסורים, או של שמחה והשגת המבוקש מחוץ למעגל הייסורים?

ג) איך אמונה מנחמת בהיבט הזה? אם לה' יש תוכניות שלעולם לא אדע, איך הידיעה שהן קיימות אמורה להפיג לי את הכאב? אני לא מרגיש שאמונה יכולה לדחות דברים חזקים וטבעיים כל כך כמו האושר שאחרי שיחה טובה עם חבר. אבל זה נדיר ורחוק. לדעתך אני מפספס משהו? וחשוב מכך - אני לא מדבר רק על עצמי אלא על תופעה של אנשים רבים עם בעיה דומה.

תודה

וואי סליחה תקשיב ממש הסתבכתי איכשהו עם ההודעה הזאת

יצא לי קצת ארוך מקווה שזה בסדר

מה שקשה לנו בחיים זה לא תמיד הסבל, אלא חוסר המשמעות שבו. ולכן, ברגע שנראה משמעות ונבין שהכל מסודר ומדויק חצי מהסבל ומהעול שמרגישים- יעלם פשוט.

הצבת משוואה: להרפות מהמאמץ= "להרפות מהכמיהה לאהבה ורפואה".

הגיוני.

באמת להכניס אמונה בתמונה זה להכיל מורכבות.

אבל בלי אמונה- אין תכלית.

אני לא רואה דרך להתמודד בלי אמונה. בלי אמונה זה אכן או פסימיות או מאמץ בלתי מרפה.

ואני רוצה להגיד שלבי אתך, יש מצבים קשים בחיים שבאמת צריך להתמודד מול כמה חזיתות במקביל וזה טירוף.

אבל מה חשוב לזכור? שאלוקים לא רוצה את התוצאות, הוא רוצה את המלחמה.

לפעמים זה גדול עלינו על אמת, אם אין לנו סיכוי אז למה לעשות משהו בכלל?! אבל מפרשים "אקרא לאלוקים עליון, לאל גומר עליי"- אתה עושה את הדבר הנכון, ה' גומר. 

זה יסוד חשוב לדעת שלנו אין כוח לעשות את הפעולות האלו באמת. לשחרר.

בהנחה השניה כתבת "כשהם קיימים יש שמחה וכשהם נעדרים יש חיסרון"

במקום המילה חיסרון תשים את המילה "התמודדות". כאן יש ניסיון, ויש בחירה.

איך מתמודדים עם היעדר של דברים נכספים?

זה מורכב משני דברים בו זמנית: תפילה מצד אחד, וביטחון מצד שני.

אלו אכן לא דברים שבאים ברגל... זו עבודה יומיומית.

וכמה מילים לגבי תפילה: 

אנחנו מבקשים שאם זה טוב לנו ה' יעשה את זה. אבל הבקשה היא לא כל מהות התפילה. המהות הרי היא הקשר, המפגש. בתפילה צריך להיות שם. להרגיש את נוכחותו... להקשיב מה הוא אומר לנו. אם רק שומעים את עצמנו, אז לא באמת נפגשנו עם ה', ולא באמת נרגיש את השלווה והאור שהנשמה מתמלאת בהם אחרי תפילה.

"יש אנשים שזה בא להם בטבעיות..."

וואי אני כל כך מבינה את המשפט הזה... זה נראה שיש אנשים שהכל הולך להם בקלות. זה נראה לא הוגן. אבל אני חושבת שעדיף להמנע מכיוון מחשבה כזה משתי סיבות: 

א. אנחנו באמת לא יודעים כלום. הרבה פעמים כשנכנסים לעומק מגלים שלכל אחד יש סיפור. וגם אם לא, זה הרבה עניין של תיקון וגלגולים וכו'.

ב. עצם הידיעה שסיפור החיים שלך נתפר במיוחד בשבילך, ושיש לך תפקיד ושאתה חשוב באמת. הופכת אנשים אחרים ללא רלווטים. כי יש לך חלק חשוב בדיוק כמו להם... מה זה משנה אם העבודה שלכם שונה? אם ה' מצפה ממכם דברים אחרים? 

אז עדיף להתמקד בזה, בלומר לעצמך כמה אתה חשוב, למנות דברים טובים בך, ושעשית, ושקרו לך. לשמוע שיעורים שמעצימים אותך.

הנשמה צריכה מזון... אם לא נתדלק אותה מאיפה יהיה לנו כוח לנסוע? הרי החיים האלה לא פשוטים.

אני רואה על עצמי, שכשעובר עליי זמן בלי תורה אני נהיית יותר עצובה, ואחרי שיעור תורה או תפילה או זמן עם עצמי, מצב הרוח שלי מרומם. כי הנשמה קיבלה את שלה.

רק צריך להתקדם צעד צעד, לקבל גם את המקום הנמוך שלנו לפעמים אבל לשאוף גבוה.

לגבי הדוגמאות של הצדיקים, אז אמנם בעולם הזה בהתחלה הם סבלו אבל אח"כ הרוויחו גם בעוה"ז. אבל האמת שאצל צדיקים כבר בעוה"ז הם חיים את העוה"ב כי יש להם אמונה ממש חזקה, שהם מקבלים הכל באהבה כי הם כל כך סמוכים ובטוחים על ה' שהוא עושה את הטוב עבורם. הם מאושרים בשמחה פנימית מעצם הדבקות בה'.

אבל גם רציתי להגיד בזה שאחרי שעומדים בניסיון, בד"כ מגיע טוב. 

לא צריך ללכת רחוק... רבנים בימינו. הרב מאיר אליהו לדוגמא? הוא סיפר שבתחילת החזרה בתשובה שלו הוא היה מתפלל לה' שיקח אותו, שהוא רוצה למות! (אגב הוא כותב בספר שלו סימוכין למה מותר לאדם מבחינה הלכתית להתפלל שהוא ימות. כי הוא יכול להתפלל אבל בסוף ה' יעשה מה שהוא רוצה. התפילה היא "על תנאי" שזה מה שטוב לי אז ה' יעשה את זה) 

זה שתבין כמה הוא סבל, ותראה איפה הוא היום ב"ה.

הרב שניר גואטה, בתחילת התשובה שלו- הוא ויתר על כל הקריירה שהוא הקדיש לה את החיים שלו והלך להיות אברך. הוא סיפר על איך הוא היה צריך למסור את האוטו וללכת כמעט שעה ברגל כל יום להגיע לכולל... הוא לא ידע מאיפה הוא יתפרנס ועוד קשיים שהיו לו. כבר היום רואים שהוא לא הפסיד מזה, וזה עוד בלי לדבר על עולם הבא.

"איך אמונה מנחמת?" זו שאלה חזקה. אני בטוחה שיש לה תשובות יותר טובות משלי, אבל זה לא רק הידיעה שזה לטובתי בעתיד... 

זה מנחם שיודעים שטוב עכשיו. שהמצב עכשיו הוא רצון ה', והוא תמיד רוצה את הכי טוב עבורי. 

אז כן... צריך להתאזר באורך רוח. להרחיב את המבט. ולהסתכל ביתרונות ועל מה שכן יש.

ותראה, אומרים שדווקא איפה שקשה לאדם שם העבודה שלו. אז לא לראות בחיסרון רק חיסרון, אלא אתגר אישי שבסופו של דבר יהפוך להיות המתנה הכי גדולה שלנו.

רק סבלנות בתהליך, והרבה אהבה ואמון. בידיים שלנו זה רק הכוונה הפנימית, השאר בידיים שלו.

אני לא אומרת את זה סתם מבחוץ כי גם אני מתמודדת עם הקשיים האלה וזה מאד נוגע בי המקום הזה של הסבל והיאוש וההתמודדות עם אמונה, בלי אמונה... אנחנו בדרך. זכינו לחיות בתקופה מטורפת... זאת באמת זכות.

היצר הרע משתמש עלינו הרבה בדמיונות. תמיד לזכור לחפש את הנקודה האמיתית ולהקדיש לה מקום. בעיניי אמת היא מפתח להכל. לענווה ומשם לכל המידות הטובות.

ה' יברך אותך ויאיר את דרכך תזכה לישועות ולאמונה לעבודתו בשמחה ובשלמות!

קודם כל ברצינות תודה רבה שישבת וכתבת. תגובה ממש טובה עם תשובות שיכולות להניח את הדעת והרבה בהירות.

אחשוב על זה ואולי אגיב / אשאל עוד בהמשך ואולי אלך עם זה...

יום טוב

שמחתי לשמוע

כל אחד נולד לתקן את הדברים שעליו לתקן. לא בהכרח במובן של תיקון המקולקל, אלא יותר במובן של בניה והתקדמות ביחס לעצמו וביחס לעולם. ממילא לכל אחד יש נקודת פתיחה שונה ונטיות שונות וכו'.

אם כי

לא סתם אדם לא הגיע לעולם עם רשימה של הדברים שעליו להתמקד בהם, או מהי תכלית חייו המיוחדת לו.

כנראה זה לא משהו שאמור להעסיק את האדם. בן אדם אמור לרצות ולהתפלל להיות טוב, לקדם את עצמו ואת העולם, להגיע לאושר, לעבוד על השמחה וכו'.

המחשבה של כנראה נולדתי לסבול היא מחשבה של קטנות, שגורמת לאדם להישאר תקוע במקום (במקרה הטוב), ולהטיל את האחריות על בורא העולם.

אגב מכיר את המעשה מחכם ותם? מומלץ מאוד!! סיפורי מעשיות ט׳

זה משתנה אצלי, ולרוב אני חוזר למחשבה הזו בימים קשים במיוחד או אחרי רצף כשלונות.

אני לא מבין מה זה "לעבוד על X", ושוב שואל את שאלת ההשוואה לאנשים שזה בא להם בקלות. אשמח להבין איך בעיניך, חוץ מהנימה הפסימית, זה לא ניסוח מדוייק.

אדם נולד עם חסרונות משמעותיים: רקע משפחתי רעוע וילדות לא מדהימה, פחדים וכאבים מוטבעים, מסלול חיים רווי פספוסים וחסרונות וירידה מדרך המלך. דפוסים נפשיים חזקים של תסכולים ונטייה להרס עצמי. נתוני פתיחה חלשים בשוק (מראה חיצוני ו0 כריזמה) שמקשים על היכולת למצוא זוגיות בקלות. המשפחה לא מועילה אלא רק מבלבלת, הנפש חלשה ולא יציבה, הכאבים והחשד והתקוות מתערבבים - והזמן מתקדם בקצב קבוע לעבר הרווקות המאוחרת.

קשה במסלול החיים הזה להתחזק באמונה, אבל ברור שזה עיקר העבודה. ובכל זאת קשה, והנפילות גורמות להתרחקות מעצמי ולייאוש.

לעומת זאת האנשים עם מסלול החיים הבריא, לא רק שיש להם מהלך נוח יחסית של כל מה שעבור האנשים מהסוג שעליו אני מדבר כרוך בעמל וריכוז וגבורה, אלא שגם האמונה שלהם לא נחלשת אלא רק מתחזקת, כי יש לה עדויות מציאותיות שהיא עובדת. אצלי האמונה הולכת ונעשית יותר מנותקת מהמציאות הקונקרטית. מנחמת אותי המחשבה שזה פשוט גלגול שבו נולדתי לסבול משום מה, אבל שלא אצליח למצוא אהבה. אבל אם גם מצופה ממני למצוא אהבה בתוך כל החושך הזה, ואם לא אמצא אז זה יהיה בגלל חוסר אמונה או קטנות, אז אין לי אפילו טענות לטעון, אלא רק חובה להמשיך לעבוד ולהתאמץ על דברים שהם קשים מדי.

מילא אם היה אפשר פשוט להפוך לאיזה קדוש שהחיים פירקו אותו והבדידות מעולם לא הורוותה אצלו, אבל לפחות הוא מלא אהבת ה' ומרגיע את כולם. אין לי סיכוי להגיע לשם, אני לא יודע איך עושים את זה...

מכיר את חכם ותם, היתה תקופה שניסיתי למצוא פיתרון בברסלב. אני רוצה שתראה לי ישועה עבור אנשים עם נפש מרוסקת... אני יותר כמו החכם (לא באמת...)

אבל חשוב שתבין שההסתכלות על החיים שלך היא במוח שלך ולכן זה הדבר העיקרי שאתה צריך לדאוג לו.

אולי הגיע הזמן להתחדשות. לעשות טיול קטן, לנקות את הראש, להרהר במה הדברים העיקריים שתוקעים אותך, במה זה תלוי, ולכתוב קצת מסקנות שיכולות להועיל לך.

יכול להיות שיעשה לך טוב לעבור דירה? לעבוד במשהו אחר? למצוא תחביבים שממלאים אותך? טיפול נפשי? (יכול לסדר לך את הראש ממש ולתת לך כלים)

אגב לא רק ברסלב הוא הפיתרון, הפיתרון הוא כל מקום שאתה מוצא את עצמך בו שיכול להתוות לך דרך. 

ולאו דוקא ספרים, אלא גם (ואולי אפילו בעיקר) רב חי, שאתה לומד ממנו דרך חיים ומרגיש בנוח להתייעץ איתו.

מכיוון שהדיון הזה הוא רק חצי שאלה תאורטית (וחצי מבוסס על חייו של איזה פלוני אלמוני קנולפ), אני לא רואה אם ענית על השאלה בדיון.
השאלה שואלת על גורל ידוע מראש של חיי סבל, שחלק מהאנשים זוכים לגורל הזה וסובלים בהכרח בחייהם, וחלק לא.
אתה ענית שהמסגור גרוע, שצריך לקרוא לזה עבודה וחיים של תיקון, שאדם צריך לברר לעצמו איך הוא מתקן, וכו'...
וגם ענית שלא צריך להתמקד ברשימה של מה חסר לי אלא בעבודה  על עצמו ("להתפלל להיות טוב, לקדם את עצמו ואת העולם, להגיע לאושר, לעבוד על השמחה).

אז לא ברור לי: 

היעד הוא להצליח להשיג את האושר שיש לאחרים? (כשאני אומר "שיש לאחרים" אני לא מתכוון לקנא בזולת, אלא לרצות את הדברים הטובים לאדם. אם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו", ואני לבדי, אז אני צריך להתאמץ על זה? ואם אחרים סביבי התחתנו בגילאים מוקדמים ואני רץ אל הרווקות המאוחרת,) האם עלי להניח לזה ולהתמקד במה שעושה לי טוב ומחבר אותי לטוב, או לתקן את זה? ואם אני לא אצליח להיות מספיק מרוכז בשביל לסדר את הראש או מספיק חזק בשביל להתמיד בטיפול - אז אני לא סובל...? 
עוד לא ברור לי. אני כל הזמן חושב שהדברים שחסרים לי גורמים לי לסבל כי הם חשובים, לא כי אני מקנא או לא שמח בחלקי. הבעיות הנפשיות וחוסר האיזון הרגשי והפחדים הם דברים מאוד חזקים שישנם אנשים שלא מצליחים לנצח ונשברים בלי סוף. זה אומר שהם לא נולדו לסבול? בפועל הם סובלים כי הקלפים שלהם גרועים ונורא קשה בלי היסודות האלה.

אני חושב שאולי חלק מהדברים ייסתדרו באיזה סיבוב אחד מוצלח, אבל נראה לי שאני יותר נוטה לחשוב שה' ברא אותי כדי שאסבול, ולכן הוא נתן לי את החסרונות האלה. 

יודע מה זה לחשוב שהדשא של השני ירוק יותר.

אני הקטן גדלתי בתחושה שאם היה לי את שלו, את שלה, את שלהם, הייתי מוצלח יותר.

אני הקטן עייפתי מלנסות ולרצות ולקוות יותר.

אני הקטן נוכחתי לראות כשהפסקתי להלחם ולשנות אלא לקבל ולהיות הכל נהיה טוב יותר.

אני הקטן עכשיו קצת גדול יותר.

יש אנשים שאוהבים אותך? יש אנשים שמחבקים אותך? יש אנשים שנמצאים איתך כשקשה לך ולא רק בשביל לעשות עמך חסד אלא כי אתה יקר להם? יש לך כוח לקום בבוקר? אתה מספיק חזק בשביל להיות הורה? אתה מצליח להתפרנס?
אני ממש שמח בשבילך שאתה גדול יותר ומצאת נחמה, אבל האם אתה לא תסבול בעולם הזה? אם תהיה רווק מאוחר אתה לא תסבול? בכל אירוע משפחתי שתגיע לא יכאב לך שלכולם יש ולך אין?

תודה רבה על הדברים שכתבת וששיתפת, לא מובן מאליו.

כפי שביקשת אשתדל להביא זוית אחרת כדי להוסיף ולתת רושם מעט שונה בסך הכולל.

ההסתכלות שאתה מביא היא מפריזמה מאוד חברתית ומאוד לא אישית.

אישיות היא לא אוסף של תכונות או מעלות או חסרונות. השלם גדול מסך חלקיו.

האדם לא בא לעולם רק כדי לקבל ולקבל הוא בא גם כדי לתת.

ב"ה הקב"ה ברא אותנו חסרים וגם מלאים וכל אחד יכול לחפש איפה היתרון שלו והחסרון של הזולת ולמלא אותו.

פחות העיסוק אם קשה או קל, העיסוק בעיני האם אני עושה את מה שרצון ה' נתבע ממני, האם אני משתלם כל יום ומשתדל להשלים את החברה שסביבי.

אם זאת הממטרה, אז ממילא כבר התפיסה יותר שלימה ומרגישה יותר טוב ברמה האישית.

אין פה שום תחרות חברתית ואין מלכות נודעת במלכות חברתה כמלוא נימה.

גם בעבודת ה', המטרה היא לא להגיע למדרגה הכי גבוהה, אלא לפעול במדרגה בא אתה נמצא ובה ה' יתברך שם אותך. 

המדרגות עצמם, ה' יתברך מעלה את האדם בלי לשאול אותו והוא כל פעם צריך להתרגל למדרגה החדשה.

אגב, סתם ככה אני חושב על החברים שהתחתנו מוקדם במעגלים החברתיים שלי, ממש לא כולם היו עם הנתונים החברתיים הכי טובים.

השאלה המרכזית בעיני איך לבנות עולם עשיר ועצמאי שאינו תלוי בפידבק כזה או אחר של החברה.

לאדם יש זכות להגדיר את צעמו בעיני עצמו, כדאי שיהיה לו הקשבה מהחברה אבל לא בצורה שהוא כפוף ומשועבד אליה, אלא שיהיה לו לעזר ולסיוע למטרותיו הערכיות והאישיות.

שמח לשמוע

הנימוקים שהבאת, כפי שאני מבין אותם:
1. אחת מהסיבות שאני נוטה למחשבה העצובה שהעליתי בשרשור היא שהפריזמה היא חברתית ולא אישית. אם אני מבין נכון: חברתית = בהשוואה לאחרים, ואישית = בהשוואה לאדם מול עצמו. המשמעות של "אישית" היא שאני חלק מהעולם, ושאני צריך לראות את עצמי כמשלים את הסביבה שלי. כלומר הרצון לעזור (?) וגם החסרונות שלי (?) משלימים את החברה ואז אני יותר שמח עם עצמי.
2. לא בטוח שהבנתי את מה שאמרת על מדרגות בעבודת ה', אבל נראה לי שהתכוונת שיש אנשים שלא הולך להם טוב בעבודת ה' והם לא מצליחים להיות צדיקים, ובסופו של דבר ככה ה' ברא אותם והם צריכים להתאמץ בתוך המסגרת הזאת לעשות הכי טוב שהם יכולים (?)

3. מי שעובר מההסתכלות החברתית להסתכלות האישית יוכל גם לזכות לדברים שהוא מבקש (למשל חתונה מוקדמת).

קודם כל ההבדלה בין חברתי לאישי זו הבדלה מדהימה. לא הכרתי את זה בכלל. ואני כמעט מצליח להבין איך אתה מציג את זה... ברור לי שהאדם שאתה תיארת שמסור לרצון הטוב שלו ורוצה לעזור ולהיות טוב לזולת ולהבין שהחסרונות שלו הם השלמה עבור מישהו אחר יהיה פחות אומלל וירגיש פחות מוזנח.

אבל לא נראה לי שהתייחסת לשאלת הסבל האישית, שלא קשורה בהשוואה לזולת. אני דיברתי על דברים שאני רוצה... למשל זוגיות, שהייתי מאוד רוצה שתהיה לי; או עבודה שתיתן לי סיפוק ואצליח להתמיד בה לאורך זמן; או חברים טובים שאוכל להתקשר אליהם ולהרגיש פחות לבד. אחד המגיבים כאן בפוסט כתב על אדם שמת לו ילד, והייסורים עדיין לא נגמרו. האם לא היית אומר שאדם שקיבל את כל הקלפים הקשים שמחלישים באופן אישי (לא נראה לי שהאיש הנ"ל הולך למעגל חברים ואומר בליבו: "איזה פדיחה, לכולם הילד חי ורק שלי מת, מקווה שלא יעלו את זה בשיחה") יבין שעיקר חייו זה סבל?

אני חושב שהצעת רפואה לאנשים שעיקר החיים שלהם הוא סבל. כלומר אם קיבלת קלפים גרועים מה תוכל לעשות בשביל פחות לסבול. אבל זה לא מרגיש שזה סותר את השאלה - יש אנשים שקיבלו קלפים גרועים כי רצו שם במרום שהם ייסבלו בעולם הזה ולא יוכלו להשיג בטבעיות ובבריאות את מה שבא לאחרים בקלות

1. כן נראה שהבנת את מה שרציתי לומר. ברגע שאדם מתבונן על עצמו בלי להשוות לאחרים אז הוא יכול ליצור לעצמו סיפור מעצים ביחס להתמודדויות, המעלות, החסרונות, ההישגים, הכשלונות ובעצם ביחס לכל מסכת חייו. אחרי שהאדם יצר לעצמו סיפור ביחס לחייו אז הוא בא עם הסיפור האישי הזה אל החברה ואז הוא יכול להשתלב בה. מתי שבנאדם מתחיל לבנות את הסיפור שלו ע"פ הפרמטרים של החברה בלי לעשות גיבוש זהות בצורה אישית ועצמאית הוא נידון להיות נע ונד ח"ו. כל תגובה של הסביבה תוכל להעלות אותו או להוריד אותו בצורה קיצונית. הוא יוצר ככה תלות לא בריאה בסביבה. גם מתי שאדם קודם כל מגבש את הזהות שלו ואז מגיע את החברה החברה שמשפיעה עליו. והחברה כן לוקחת נפח בעיצוב הזהות האישית, רק כדאי לראות שזה בצורה מבוקרת ומעצימה.

2.  "כי שבע יפול צדיק וקם", הצדיק נופל ולא קצת פעמים, הוא נופל שבע פעמים. וההבדל בינו לבין הרשע הוא שהרשע גם נופל, אבל הוא לא קם אח"כ. כשהרמב"ם מדבר במשנה תורה על חופש הבחירה של האדם הוא טוען טענה מאוד "רדיקלית" - "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם". כל אדם. מה שאני בא לומר - צדיקות לא נמדדת על פי הישגים אלא על פי תנועה רוחנית. אדם שמתקדם בתנועה רוחנית הוא צדיק/עובד ה'. מפה גם אני לומד לשלימות אישית באופן כללי - שאדם יודע שהוא עשה את המוטל עליו, זה עוזר לו להיות שלם עם עצמו, גם במציאות שהיא מאוד קשה.

3. לזכות בדברים זה כבר משהו אחר. מתנות שמיים, חשבונות שמיים. לא נראה שיש אפשרות לדעת בצורה חותכת מי כן ומי לא. ומה שבאתי לומר - באמת באמת, זה גם לא כזה מעניין. הקב"ה מחלק את הפשע, הוא מקור כל הברכות כולם. נראה לי שלא נצליח להבין חשבונות שמיים גם בתחום הזה.

מה שבא בקלות, הולך בקלות. ממה שאני שומע אנשים צריכים לעבוד על זוגיות שלהם כדי שהיא תהיה טובה ומיטיבה. זה לא בא "טבעי" לאף אחד. כך גם תיקון המידות, זה לא בא טבעי. הרמחל כותב במסילת ישרים בפרק א' שהחיים הם מלחמה. "ואם יזכה יהיה לבן חיל". מידת הגבורה היא מידה שכולם צריכים להתשמש בה, אין משהו שהחיים שלו על מי מנוחות והכל בשלווה בלי צורך למאמץ או לעבודה קשה. ומה שבא בקלות - הולך בקלות.

זה לא סותר כמובן את זה שיש זוועות וטרגדיות במציאות, שלא פוגשות את כולם. יש קשיים מסויימים שחלקם מתמודדים איתם יותר, חלקם פחות, חלקם כלל וכלל לא.

כדאי גם להסתכל גם בעניין הקולקטיבי של עמ"י, שיהודי אחד בצרה, זה כמו איבר בגוף שסובל ובכך כל הגוף מרגיש את זה. בימי מלחמה אלו אנחנו ממש רואים את זה בינינו. 

סבל זה אנרגיה שמגיעה בצורה מסויימת לאדם. אפשר לראות הרבה אנשים כואבים שמנתבים את האנרגיות למקומות חיוביים. הרב תמיר גרנות לדוגמא, אב שכול, שבעקבות הכאב האישי שלו יוצא לעשייה בתחומים ציבוריים מסויימים. יש אין סוף דוגמאות. אנשים שחווים כואב מאוד גדול, גם יודעים מאין כמוהם להעריך את האושר ואת הטוב שבחיים. הלוואי שנזכה ללכת בדרכם. זה בהחלט הכיוון.

במקום לדבר בצורה שלילית - להפחית הסבל, כדאי לדבר ולחשוב בצורה חיובית - להגדיל את האושר.

הסבל הוא לא המוקד, האושר והחיים עצמם הם המוקד שלשמו התכנסנו.

להגיד שיש אנשים שלא עוברים דברים יותר מאחרים יהיה שקר..

יש אנשים שלא הולך להם בזוגיות ויש כאלה בעבודה ויש בבריאות ויש כאלה שגם וגם וכו.. וכו'..

ועדיין אדם צריך להאמין שגם אם הוא נמצא בתוך גהינום ה' איתו וזה הדבר הכי נכון עבורו

להגיד לך שזה קל? ברור שלא

אבל עדיין אדם צריך להבין שה' גאה בו ואוהב אותו ולא ירצה שהוא יסבול אלא שהוא יתוקן,הוא צריך ללמוד / וללמד אחרים מזה משהו ובנוסף לכל יסורים ולכל חולי יש תרופה לאדם עוד לפני שהביאו לו את החולי.

כלומר

ה' רוצה להביא לך שפע..מראש

אם אדם חושב שה' לא רוצה להביא לו .. הוא יחיה כמו מת.

וזה לא ממולץ

עוד עניין למדתי בדרך הקשה לא להשוות אחרים אלי

זה בהחלט עוזר להתמקד בך

זה בעולם הזה או רק אחרי המוות?

אם זה אחרי המוות אז נולדנו בשביל לסבול, וזה בסדר כי זה יישתלם בהמשך, 

אבל אם הייסורים נועדו לתת לנו אושר בעולם הזה ולעזור לנו ללמוד דברים ולתקן את החיים שלנו בפועל עד שלא נסבול, אז זה פשוט מאוד קשה. אני עוד לא מצאתי את הדרך איך יוצאים ממעגל הסבל.

תודה! 

יכול להיות שאתחיל את זה. קראתי את זה כשעוד האמנתי שאפשר להיות שמח ולהתרפא מהכאב וממש כעסתי על הויתור שלה על היכולת לאהוב את כל מה שרע. אבל אולי כדאי להיכנע... אני מודה שהיא מצליחה לתת לאנשים שעברו תופת הקלה בכאב, אבל אני שונא את זה שהיא מעודדת אנשים לאהוב את מה שגורם להם סבל. השלב הרביעי בעבודה מרגיש לי משפיל...

אבל שוב, אולי עדיף לזרום על זה ולא לסבול

אני מסכימה איתך שעד אנשים שהאתגרים בחיים שלהם נראים אובייקטיבית פחות  מאתגרים משל אחרים ובאמת יהיה להם יותר קל

אבל הקב"ה הוא טוב והוא מיטיב איתנו. ואין מישהו שנועד לסבול.

לא יודעת להסביר את זה מילולית מעבר למה שכתבתי אבל כשקראתי את השאלה ככה הרגיש לי

וב"ה אנחנו בדור שיש המון ידע טיפולי שיכול להביא לרווחה נפשית (יעוץ אבל לא רק, אפילו יוגה מיינדפולנס וכו')

אבל נראה לי שאת פשוט לא מוכנה לקבל את המסקנה "המתבקשת" שיש אנשים שנולדו לסבול.

אני גם חושב שה' הוא טוב ולא יכול להבין איך הוא לא טוב, אבל אני רואה כמה חלש ומבולבל הוא ברא אותי וכמה התכונות שלי גרמו לי לסבל ואיבוד דרך בחיים שלי, שנראה לי ברור שמה שקורה עכשיו וכל הסבל שאני עובר זה מכוון מאת ה', ולא טעות שלי שלא זיהיתי נכון משהו. כל מה שקורה עכשיו זה מאת רצונו ככל הנראה, ואני סובל מאוד...

תודה

אדם עם פתיל קצר עושה לעצמו המון צרות כשהוא כועס כל הזמן, לא?

אדם ביישן המון פעמים רוצה לקבל יחס אבל נשאר לבד...

אדם חלש נשבר כל פעם ומסתגר בחדר

אדם עם נטייה להתמכרויות (אני עוד מתלבט האם זה מושג אוביקטיבי) משמין ומזיק לעצמו

אדם עם נטייה לעצבות

וכו'... אתה שואל קונקרטית עלי או רעיונית מה הן תכונות שגורמות לסבל?

בכל מקרה אצלי יש חלק מהמתואר לעיל, וגם בעיות שקשורות בבריאות הנפש

למה אתה כזה? סיבות של עץ משפחה וסיבות של החיים שלך, אבל זה לא אומר שאתה חסר אונים מולן.

ברור שיש אנשים שיותר ייסבלו מאחרים, אבל ברור שכל אדם נולד להיות שמח ועם מספיק מאמץ מרוכז הוא יהיה שמח?

כל נושא שמציק לך ומייצר לך סבל ואתה עושה איתו עבודה, אותו נושא מספיק לייצר לך סבל ואתה נהנה יותר וסובל פחות. לא מסובך.

נקודת המוצא זה מה שבחר לך הבורא. גם את היעד הוא בחר בשבילך. אתה יכול לבחור איך לעבור את זה ולשאוף ולהתקדם לאן שצריך.

כשחזרתי בתשובה חשבתי שבאותו הרגע כל הסבל בעולם מתרכז אליי,

ממש כאילו רק יושבים ומקטרגים עליי.

ובאמת ככל שהתחזקתי באמונה ובקיום מצוות היה נראה שהצלחתי לבנות איזשהו מגדל קלפים יציב,

עד שלבסוף לצערי קרו דברים חמורים הרבה יותר מבחינת הסבל המדובר.

עם הזמן אימצתי לעצמי מחשבה שאותו הסבל הוא תיקון, ככל שאני סובלת יותר כך (אולי..) התיקון מתקדם לפי רצון ה'.

ופירוש מזה "סבל" הוא ברוב הדברים אישי (חוץ מדברים שמוסכמים בעולם כסבל),

אבל יש אנשים שנהנים מכל מיני דברים שלי נראים כסבל עצום.

ובכל הנסיונות שלי להפסיק את הסבל, נתקלתי בתורה בליקוטי מוהר"ן פ"ט בחלק א'-

ששם ר' נחמן עוסק בחסרונות ומה חסרון גורם..

[כפי שכתבת בהתחלה שכל אחד מגיע לעולם עם קלפים שונים וכו']

התורה:

"וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ (תְּהִלִּים ח) הִנֵּה יָדוּעַ כִּי כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָאָדָם הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי הַחִסָּרוֹן הוּא בְּהַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלקִים וְזֶהוּ וַתְּחַסְּרֵהוּ בְּוַדַּאי מְעַט מֵאֱלקִים הַיְנוּ הַחִסָּרוֹן בְּוַדַּאי מֵאֱלקִים, הַיְנוּ בְּהַשְּׁכִינָה אַך כְּשֶׁיֵּדַע זאת, שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְעַצְבוּת, וְלא יוּכַל לַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּשִׂמְחָה לְכָך צָרִיך לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ, מָה אֲנִי וּמֶה חַיַּי כִּי הַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לִי הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ וְכִי יֵשׁ כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה מִתּוֹך כָּך בָּא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְנִתְחַדְּשׁוּ הַמּחִין שֶׁלּוֹ וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ הַיְנוּ עַל יְדֵי כָּבוֹד וְהָדָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁהַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לוֹ הַחִסָּרוֹן תְּעַטְּרֵהוּ בְּמחִין חֲדָשִׁים".

למדתי לא מעט פעמים את התורה הזו ממספר רבנים ופירושים והנה כמה סיכומים שכתבתי לעצמי.. מקווה בעז"ה שזה יוכל לעזור:

רש"י מפרש על הפסוק שה'אלוקים' שמוזכר בפסוק אלה השליחים של ה' שניתן בהם כוח לחולל ניסים.

"ותחסרהו מעט" (ראש השנה כא, ב; נדרים לח, א) וזה רומז לשכל העצום שהעניק ה' למשה באותה העת ומתוך חמישים שערי בינה שנבראו בעולם השיג את כולם חוץ מאחד שזה אותו חסרון, שמרוב שהקב"ה העלה אותו למדרגות נשגבות ההשגה האלוקית שלו הייתה חסרה רק מעט.

אך בליקוטי מוהר"ן ר' נחמן מפרש את 'אלוקים' כה' ית' בעצמו ורומז לשכינה הקדושה ומפרש את המילים "ותחסרהו מעט" כלפי מי הן נאמרות בצורה אחרת.

בעצם הוא אומר שהחסרון מורגש ברוחני ובגשמי של האדם וממש בבחינת "בכל צרתם צר לו" וכל חיסרון כזה שיש לאדם מורגש מיד ע"י השכינה.

[וגם האריז"ל עוסק בעניין זה בעניין זיווג פרצופי זעיר אנפין ומלכות וכו'].

ר' נחמן אומר שאותו חסרון שקיים לאדם (כנראה בגלל חטאים שעשה) וזה מה שגרם ל "שלילת השפע והברכה".

וברגע שאדם מבין את זה הוא נכנס לצער ועצבות וצריך האדם לשאול את עצמו "מה אני ומה חיי?"

אם הקב"ה מגלה לי את החיסרון הזה בשכינה הקדושה.. מה לתלונות שלי? מה לחסרונות שלי?

אך ברגע שנבין שאנחנו רק בני אדם ואם מלך מלכי המלכים משתף אותנו בצערו והשכינה עצמה מנחמת אותה על החיסרון שלו..

הכרה זאת תכניס שמחה גדולה וערך לכך ש*עצם חווית החיסרון שלי מעידה על כך שה' משתף אותי בחסרונו!*

[יש עוד המשך אבל לא רציתי להאריך יותר ממה שהארכתי..]

וקצת במילים שלי,

אני חושבת שאחרי העמקה מרובה בתורה הזאת של ר' נחמן.. משהו קצת מנחם בכל החסרונות והצער שאני לפחות מרגישה ברוחני ובגשמי שלי-

תחושה כזאת שאני לא לבד.. צרת רבים חצי נחמה:/

אולי זה מה שנגזר עלינו,

באמת לחוש את הצער הזה עד בניית בית המקדש וביאת משיח צדקנו במהרה בקרוב!

ועד אז, אשרינו שאנחנו זוכים לחוש את החסרון ובכל פעם להצליח להגיע לשמחה, כל אחד ע"פ מדרגתו.

תודה רבה.
למדתי בעבר את התורה הזו (לפני שהחיים התחילו להיות קשים במיוחד) ואני זוכר שאהבתי אותה אז. זה היה בערך בכיתה י'... אבל מעניין.

אם אני מבין נכון, את חד משמעית אומרת שיש אנשים שנולדו לסבול, אבל שהסבל הזה הוא מה שנקרא "צער השכינה". ויותר מכך, לאיזו קירבה מוזרה לקב"ה "מהדלת האחורית", כלומר לא לבוא כמו גבר וכמו צדיק אלא לבוא אל ה' וששנינו נכיר בחסרונות שלנו, והוא יעודד אותי לפצח את זה "בשבילו".

זה דווקא אפשרות מעניינת לקרבה לה' שלאחרונה נהייתי יותר רחוק ממנו. אחשוב על זה, אבל זה יפה.

אולי דווקא כל האירוע כאן הוא בבחינת:

"צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור. רשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור".

במדרשות אוהבים להגיד שצדיק גמור ורשע גמור הם באותו מצב כביכול, לשניהם אין לאן להתפתח.

ואילו לכאן ולכאן כל אחד יכול לעשות את התשובה שהוא נצרך לה.

בעניין הסבל בחיים אפשר לקחת לכל כך הרבה רעיונות וכיוונים.. ורק לעיין בספר איוב ולהמשיך לצלול לזה.

בהרבה פעמים אני גם מתבוננת איך הסבל בא לידי ביטוי, בפיזי? רוחני? נפשי? הכל ביחד?

ואז להתחיל לחפש בכתבים מה הגורם המשפיע על זה.

לרב חיים קרמר יש ספר שלם שעוסק בזה (האנטומיה של הנשמה.. נראלי) ע"פ ר' נחמן, כי זה ממש בא ביחד ברוב הזמן.. אולי לא בהתחלה, אבל בהמשך בוודאות [מנסיון חח].

לבנתיים,

אני חושבת שמה שכתבת מאוד מלמד עליך זכות.. שאת זה קצת (הרבה!) קשה לנו לעשות כלפי עצמנו.

לכולנו יש דברים טובים בחיים ודברים רעים בחיים,

כולנו צריכים להתנהל מול אתגרים שונים,

האם יש אנשים עם אתגרים רבים יותר מאחרים?

כן.

למה?

אנחנו לא מבינים.

עם זאת,

לכולנו יש הרבה יותר טוב מרע,

יש כאלה שיש להם קושי פיזי לראות דברים וצריכים משקפיים,

יש כאלה שיש להם קושי נפשי לראות את הטוב וצריכים לעבוד על זה,

האם הם יכולים לעבוד על זה עצמאית או צריכים סיוע?

תלוי.

כמה המלצות לסיוע עצמאי בנושא:

1.לכתוב כל יום שני דברים טובים שיש ודבר אחד טוב שעשו לנו ודבר אחד טוב שעשינו,

לא לחזור על דברים שכתבנו באותו שבוע.

לשמור את מה שכתבנו ולהסתכל על זה אחרי שבועיים מדי פעם.

2. להוסיף משהו שאוהבים לעשות לפחות פעם בשבועיים.

3. לראות מי מבין החברים או המשפחה עוזר לנו לשמוח יותר ולמצוא זמן להיות מעט יותר בקשר איתם אבל בלי להעיק.

בהצלחה רבה

שזו מחשבה קורבנית

לפי התפיסה הזו שאתה כותב עליה, אני אמורה להיות במקום אחר לגמרי בחיים

אני לא משלימה עם המשפט של "נולדנו לסבול"

אני מאמינה בזה שיש לי אתגרים מסוימים שהמטרה שלהם היא להוציא ממני את הטוב שחבוי בי, והם חלק מהמסע שלי פה בעולם, אם אתייחס אליהם נכון

כמו שאני צריכה להתאמץ בשביל דברים כביכול פשוטים,גם אנשים אחרים צריכים להתאמץ עבור דברי שאצלי הם מתנת חינם. אז הם נועדו לסבול? כמה פוקוס נשים על האתגר? האם הוא צובע את כל הוויה שלי בצבעים קודרים לעומת אחרים?

וגם, אין מאמץ שלא מוליד פירות.

אם עשית מאמץ בכיוון לא נכון, יש לך כיוון אחד שאתה יודע שהוא לא מתאים עבורך והאופציות האחרות מצטמצמות. זה לא כזה שלילי, אני חיה ככה יכולה להעיד על עצמי שאני לומדת בעיקר דרך הדברים שלא נכונים לי וקשים לי, ,סוג של- מכלל לאו תשמע הן, וכן, הדרך שלי עוברת דרך מאמץ ויזע. אבל כל הישג הוא משמעותי, בונה אותי,ויציב גם, כי אני מגיעה אליו בקושי.

ומה את מבינה שאני לא מבין?

את מתארת את זה כאילו רמת *המאמץ* גבוהה, אבל רמת *הבלבול* קטנה. הסקת מסקנות זה הדבר הכי קשה בעולם, ואחרי שנופלים לוקח המון זמן להיזכר מה הבעיה ואיך חוזרים, וכשנשברים שוב ושוב קשה להיזכר מאיפה מביאים כוחות.

לפי השקפת העולם שלך אני לא מבין איך אפשר שלא להיות שיפוטיים כלפי הלוזרים של החיים. כל מי שנשבר, שלא הולך לו, שמתייאש, שנחלש, שקורס, שנהיה חולה - הוא אדם *לא רציני* שמוותר לעצמו. איך אפשר לא לזלזל בו?

בנוגע לזה שלכל אחד יש חסרונות - נכון, אבל חלק מהחסרונות גורמים לסבל וחלק לא. יש אנשים גאוותנים, לא קשובים וכו', שאמנם אלה חסרונות שפוגעים באחרים, אבל בגדול החיים שלהם מתפקדים בסבבה. יש חסרונות שלא מתאימים לעולם והם חיסרון שפוגע בקיום... אם יש אדם דיסלקט שיש לו ביטחון עצמי גבוה וכריזמה - הוא יכול בסבבה להודות שהוא דיסלקט ועדיין להרגיש בסדר. אבל אדם חלש עם ביטחון עצמי נמוך שמאכזב כל הזמן אחרים - קיבל חיסרון שדופק לו את החיים. אני מודה שבשבלונה שאני מצייר את הדברים זה מוגזם, וברור לי שהדיסלקט שתיארתי כן מתבייש כשמגלים שהוא דיסלקט, אבל הוא בסופו של דבר משתלב.

בכל מקרה, משתי הפסקאות שלך אני מבין שאת חושבת שאף אחד לא נולד לסבול: מי שסובל לא מפיק לקחים ולא מתאמץ לעמוד בניסיון, וכל אדם יכול לצאת ממעגל הסבל ולהיות יציב ובטוב.

אחשוב על זה, אבל כרגע זה לא מובן לי בכלל

הרבה אנשים סובלים

החיים מלאים בסבל

השאלה היא, מה מקורו, והאם יש בידיי לעשות משו כדי לשנות

ולא, אני לא חושבת שמי שסובל הוא לא עומד בניסיון. לפעמים הסבל הוא הכרחי כדי לעבור את הנסיון. וגם, אנשים שקשה להם, קורסים, חולים, מדוכאים, הם לא לוזרים. אני לא לוזרית ואני כל זה ביחד ועוד.

ביחס לבטחון עצמי - עברתי את הדרך הזו בעצמי.

וכן, רמת המאמץ גבוהה ורמת הבלבול קטנה. אבל זה מלמעלה, ממרחק של שנים של תהליך. בתוך התהליך, בטח שיש בלבול ואי וודאות ותחושת כשלון ותסכול. אבל תהליך נכון מביא לבהירות.

החיים הם לא שחור ולבן. יש הרבה (הרבה) אפור באמצע. האפור הזה נקרא חמלה. הבנה שאפשר להיות גם וגם וגם. שאני טובה בדיוק ככה. שזה שאחרים מעבירים עליי ביקורת ומרשים לעצמם להתאכזב, לא בהכרח אומר שאני מאכזבת, אלא שיש להם סטנדרטים אחרים משלי, או שהם לא רגישים ומעבירים ביקורת שזה דבר הרסני, או שזה רק בעיניים שלי האכזבה שלהם. תלוי סיטואציה. 

ושוב, אני חושבת שאתה שבוי בתפיסה קורבנית. אתה נמצא במעין מחשבה שכולאת אותך, אמונה מגבילה, שהסבל שלך (חוסר הבטחון) הוא הגדול מכולם ואין איך לצאת ממנו כי זה לופ של נפילות ובלבול. (לפחות מהכתיבה שלך) כי אתה כל הזמן מאכזב אחרים וזה דופק את החיים

פחד מביקורת הוא דבר טבעי. כשזה מנהל אותך ומפיל אותך לתהומות, זה כבר הרסני.

אני בכל אופן, כשרציתי להיפטר מזה, התחלתי לקבל את כל הטעויות שלי כלגיטימיות, גם אם הן היו מה זה מטומטמות. גם אם קיבלתי עליהן ביקורת. כי אני אנושית. כי זה בסדר לטעות. כי כולם טועים. כי אני יכולה לקחת אחריות על הטעויות שלי.

לדעתי זה מעגל של חוסר בטחון- ערך עצמי נמוך-פרפקציוניזם- פחד מביקורת. אני בכל אופן הייתי שם

וכן, אפשר להיות אדם יציב ולחיות בטוב למרות. צריך לעבור עם זה תהליך כאמור.

מקווה שההסבר פה היה יותר מובן

בעיקר את הפסקה האחרונה. חשבתי על זה בשבת עם המשפחה של אח שלי וראיתי שאני באמת לא מספיק מצליח להיות בצד של עצמי ומיד שופט את עצמי. אני לגמרי מסכים עם הציור של המעגל...

לאט לאט. אבל אני רואה שהודית שיש אנשים שנולדו לסבול, ויחד עם זאת יש להם סיכוי טוב לצאת מהמעגל אם הם יסכימו להשתנות ולגדול. בעזרת השם...

תודה

גדלתי במשפחה מסובכת וכל דבר בחיים הלך לי מסובך וחד משמעית נולדתי בשביל לסבול

אבל בסוף בחרתי בדרך אחרת ובגלל שבחרתי אחרת היום חוץ מזה שכל מי שמכיר אותי אומר לי שרואים שעברתי משהו בחיים אנשים כשאני מספר להם מה עברתי הם בשוק

היום אני מספר אחת בחברה מצליח שכלית נפשית אנשים מעריכים אותי וממש אין לי את כל הבעיות שהיו לי בתור ילד 

אמנם עד היום לא הולך לי קל בחיים אני מת להתחתן כבר 4 שנים וקשה אבל אני גם יודע להגיד שכל מה שהיה לי קשה זה היה מנוע צמיחה

אז נכון נולדתי לסבול בחיים אבל אני שמח על זה כי אם לא הייתי ככה הייתי בן אדם ממוצע ומטה ורוב הדברים שאני מוצלח בהם היום לא היה לי גישה אליהם

בקיצור הכול זה הסתכלות 

לא יודע אם יהיה לי מה לעזור לך אבל אם תרצה לדבר תפנה אלי באישי(יכול להיות שיקח לי כמה ימים לראות את זה) בהצלחה

20250511075835.docx

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥