נחמן.

והרב שרקי עצמו תלמיד הרב קוק.

הוא גם מלמד ליקוטי מוהרן, אפשר למצוא שיעורים שחו באינטרנט

לרב שרקי יש דרך משלו, שאני פחות מתחברת אליה בהעברת תורת החסידות.

ובעבר שמעתי שיעור שלו על ליקוטי מוהר"ן שם הוא הסביר למה בימינו כן מותר ללמוד מורה נבוכים, אף ע"פ שרבי נחמן אמר לא ללמוד בספר זה ובעוד כמה ספרים כפי שמובא בחיי מוהר"ן ת"ז- שזה מאוד סותר..

שנשמתו משורש משה, אז דווקא טוב שיילמד מורה נבוכים.

הרב שרקי אומר שנשמת הדור כיום קשורה למשה, לא זוכר למה, אולי כי אנשים מחפשים הסברים לתורה וחא רק לעשות אותה רק בגלל המסורת

בליקוטי מוהר"ן ס"ד אות ג' 

"אַך דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה
הוּא צָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֵלּוּ
וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ"ל
עַל כָּל זֶה עַל יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם
הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית.."

אך וודאי שלא אדם רגיל.. ורבי נתן גם האריך בזה.

הרב שרקי הביא שמאמר הדור של הרב זצ"ל אומר שהיום כל הדור עלה למדרגת הצדיק בבחינת משה, אבל בפועל זה לא מה שנהוג בתורת רבי נחמן.. שעוסקת הרבה בצדיק.

שייכת לחו"ל, ובארץ כשעם ישראל בארצו גם רבי נחמן יודה שצריך להדבק במקום זה בכלל ישראל.

שמעתי שהרב שרקי אמר בשם הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה כמו להדבק בכלל ישראל, השאלה מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים

של הרב שרקי.

בסוף חסידות ברסלב מאוד עוסקת בדבקות בצדיק, אז לבוא ולבטל את זה.. נראה לי תמוה

כי כך את מרגישה, או כי זה סותר את רבי נחמן?

אני לא כזה בקיא ברבי נחמן, אבל הוא דיבר במצב של גלות. אי אפשר להכחיש שכיום אנו במצב שונה לגמרי, ויתכן שרבי נחמן עצמו היה אומר משהו שונה לגבי דבקות בצדיקים כיום (או שלא). בסוף גם אצל מיתנגדים יש את העניין של חיבור לתלמידי חכמים, כך שעניין הדבקות לא נראה לי כזה משנה לכאן או לכאן

האם אין סיבה להיות דבקים בצדיק?

גם כשאנחנו בארץ?

נשמע לי מוזר

בברסלב זה החסידי, ברבי נחמן.

כל השאר פחות יודעת לעומק 

לא מכירה אנשים שדבקים ברב עובדיה ומדברים איתו...

דבקות חסידית היא במובן הרוחני 

ברסלברים דבקים בצדיק.   כלומר בכל חסידות דבקים כפשוטו באדמור שחי בימיהם, השאלה אם בגסלברים דבקים בעיקר בתורתו של רבי נחמן או ברבי נחמן עצמו, ואז השאלה כמה עניין דבקות בצדיקים או לא משנה לברסלבאיות כיום

חוץ מזה

מכירה את הספר שני המאורות?

שני המאורות » ﬣקיבוץ ﬣקדוש (האתר של משה נחמני) 

לא קראתי אותו, אבל רשמתי לי לקרוא

ספר מומלץ מאוד!

מובא שם גם את מה שהרב זצ"ל והרב צבי יהודה כתבו.

אפשר לעיין פה בהרחבה

אברהם יצחק קוק – חב"דפדיה 

אני מבין שהוא לא מחבר בין תורות של זה לזה, נכון?

(טוב אז מישהו צריך לעשות את זה)

מצאתי פעם משהו ששניהם כתבו כמעט אותו דבר. צריך להיזכר

יותר רקע על הרב ועל רבנו..

ועל החיבור של הרב לרבי נחמן ושל הרב צבי יהודה לסבא ישראל.

בעזרת ה' שתמצא!

אני חושב שהבנתי מה את מתארת, אבל לא בטוח לגמרי

אז אני אכתוב משהו ואולי זה יעזור:

לרב קוק הייתה כתיבה בהרבה מאוד נושאים. גם קבלה, גם הלכה, גם פסקאות שעוסקות בפרט, גם פסקאות שעוסקות בכלל, גם התמודדות עם המדע והמודרנה וכו'

אבל ההגות שלו הפכה לכל כך משמעותית בגלל החלק הציוני. הוא מילא משבצת של הגות ציונית-דתית שהייתה חסרה, ועד לפני כמה עשורים כמעט כל כתבי ההגות שלו שפורסמו עסקו בזה (זו הייתה החלטה של הרצי"ה, הבן שלו). זה לדעתי משפיע גם על הסגנון של *רוב* השיעורים של 'רבנים השייכים לישיבות הקו'

את הרב קוק מה ההבדל בינו לחבד, אז הרב קוק אמר "בניין כלל האומה".  לומר שרק במקרה החלק הכלל ישראלי הכי חשוב זה ממש לא נכון, וגם כל תלמידי הרב קוק ולא רק רבני הקו מודים שהחלק העיקרי והחידוש המהותי אצל הרב קוק זה עניין כלל ישראל והציונות.     כמובן שכל החידושים בחלקים האחרים קשורים ליהדות המתחדשת של ארץ ישראל כך שגם הם קשורים קשר מובהק לציונות.

כמובן אדם יכול להיות לא ציוני וללמוד חלקים מהרב קוק שלא קשורים. למרות שנראה שבופעל כל מי שגר במדינה כיום מושפע מההווי הארץ ישראלי, ירצה או לא ירצה, ולכן טבעי שיזדהה עם תכנים מהרב קוק גם בלי להיות ציוני

זה באמת תלוי בקו שמתחברים לברסלב/ חב"ד..

אם נסתכל על גישה ברסלברית חרדית, אין כ"כ עניין במדינה.

ויש הרבה ברסלברים שהם בסגנון "סרוג" על פניו.

בחב"ד, לא יודעת כ"כ מה שיטת הרבי למדינה.. אבל כן ראיתי אמירות שלו לגבי החיילים (לא הגוף הצבאי).

וגם יש רת הרב גינזבורג, שהוא חב"דניק אבל כמובן שכל גישת המדינה היא פחות הסגנון שלו..

בסוף גם בהקמת מדינה יש יתרונות וחסרונות ועיקר החיסרון שבעיניי הכי קשה איתו זה החילון וההשקפה החילונית שאיתה מנהלים את המדינה כיום.

פשוט נראה לפעמים שאצל הקווניקים יש איזה חרדת קודש למדינה, שלא תואמת את המציאות.

כי בסוף לא הגוף המדיני הוא העיקר, אלא ארץ ישראל..

זה שבמשך עשורים העיסוק הכמעט בלעדי בתורת הרב קוק היה בחלק הציוני ("הכלל ישראלי") שלה. כשהדגש בברסלב/חבד הוא במקומות אחרים - שגם הם קיימים אצל הרב קוק, אבל לא הכירו אותם. ולדעתי זה הסיבה להבדל שאת מרגישה

הרב קוק  אמר על עצמו שהוא נשמת ר' נחמן...

שאני לא קווניק? חח

ראיתי את זה כתוב בצורה ברורה אולי באוצרות הראיה בקיצור הז חא בעיה לברר היכן זה כתוב.אבל זה כתוב...

ובאופן כללי כל גדול תורה יהיה מי שיהיה כשמעיינים בדברים שלו אפשר לראות בצורה ברורה שהוא כולל בתוכו הרבה סגנונות ....

גם אם לא יקראו לזה חסידות או כל דבר אחר אפשר לראות הקבלות אני מצאתי הקבלות בין הגר"א לבעש"ט...

חח

לא יודעת!

הכל לפני החוויה שלי עם היכרות עם קווניקים.

לגבי נשמת רבי נחמן ראיתי בעצמי באוצרות הראי"ה שהוציא הרב צוריאל זצ"ל.

ממליץ על חיפוש באוצר החכמה בתוך אוצרות הראיה...כך תמצאי מדוייק

בתקופת רבנותו ביפו, היה הספר ליקוטי תפילות של רבי נתן מברסלב, מונח זמן מה בתוך מגירת עמוד התפילה של הרב, והיה הוגה בו מפעם לפעם. ואיש ברסלב מירושלים הוסיף והעיד לרב משה צבי נריה שהרב אמר על עצמו: "אני נשמת ר' נחמן...". פעם דיבר מישהו בנימה של זלזול על מוהר"ן. קם הרב מלוא קומתו ומחה על כך בחריפות עצומה".

(אוצרות הראי"ה – הרב משה צוריאל)

"ואשר ל"שפת אמת" – ספר מעמיק־תמציתי זה "נתגלה" להרב בלונדון, ומאז לא מש ממנו. על מפת השבת הצחורה היה מונח ה"שפת אמת" על יד ה"ליקוטי תורה" של הרב בעל התניא ז"ל, וכה אמר־הדריך הרב: "שפת אמת" צריכים ללמוד כמו שלומדים 'ראשונים'".

(הרב משה צבי נריה – ליקוטי ראי"ה

זו נראת לי שאלה כללית...

יש את התורה של הרב...

ויש את התלמיד שמקבל ומעביר.

כמו הפיסקה המפורסמת באורות התורה שאינו דומה אור התורה המתגלה על ידי אחד לזו המתגלית ע"י אחר...

בקיצור כששומעים מעוד מישהו יש כאן אור נוסף שעובר אליך ע"י הרב שמעביר...

לא ברתי לחלוק על זה זה אחד מהחידושים של תורת הרב קוק הרעיון הלאו י האומה כשלון הרב הנזיר.. אבל זה לא סותר את זה שיש בדברי הרב זצ"ל עוד פנים בתורה כמו חסידות

כמו שמי שיגיד שהרב היה איש מחשבה והגות וכו' ולא ישים לב להיותו גאון הלכתי....

בקיצור איש אשכולות שהכל בו.... ונכון יש כאן חידוש של בניית האומה ולא רק הפרט

הרצי"ה דומה לזכוכית מגדלת שממקדת אור, כך הרציה הכיל את כל תורת אביו רק היה בעל כשרון לקטנות ולמיקוד גודל ביחס לגודל של אביו, למקד חזון גדול ליישום חינוכי בפועל.

תלמידי הרציה כבר דומים למנסרה שמפצלת אור להרבה גוונים כל אחד לפי עניינו.

יש הרבה תלמידים דומים כאלו שבטלים לרבותם אך עניינם למקד את דברי רבם,   רבי חיים מוולוזין לגרא,   רבי חיים ויטאל לאר"י,   אלישע לאליהו, יהושע למשה "פני משה כחמה פני יהושע כלבנה"

ולכן הדגש לעיתים יהיה שונה,

האם זה מדויק?

תלוי מה שאר התלמידים אומרים, לא תמיד הרצי"ה והרב הנזיר הסכימו

אבל גם באופן אובייקטיבי אפשר לראות שהחידוש העיקרי בתורת הרב זה כלל ישראל, במיוחד על רקע התקופה בה עם ישראל חוזר לארץ ומקים מדינה, כך שזה לא קפריזה של הרציה.

ואגב את זה שעיקר הגות הרב קוק זה בניין האומה, מעיד הרב הנזיר שהרב קוק אמר לו מפורשות, ודווקא הרב הנזיר מתחבר יותר למימד האוניברסלי בתורת הרב קוק

לא, אמרתי שצריך לזכור שאף תלמיד הוא לא צינור מדויק לרב, ולמשל הרצי"ה לא תמיד משקף במדויק את אביו כי הרב הנזיר לעיתים הבין אחרת ולכן בטוח שלפעמים אחד מדייק יותר ולפעמים השני בכוונת הרב.

לא בהכרח מצד הבנה שגויה, לפעמים מתוך תפיסה שהתקבלה מה חשוב יותר ולכן הדגש הוא אחר

אחרת מהרציה, ועוד במשהו מהותי ולא בפירוש מילה מסויימת?

לזכרוני ההבדל ביניהם בדגשים, הרציה מדגיש את קדושת כלל ישראל ואילו הרב הנזיר אוהב את הצד האוניברסלי, אבל גם הוא טוען שעיקר הגות הרב קוק זה בניין האומה. באופן כללי הרב הנזיר חי בשמיימיות שלו, ולא כל הנהגה שלו התאימה לכולם, והוא לא התיימר לטעון שכולם צריכים להיות כמוהו. בניגוד לרציה שהיה מחנך ומנהיג

אבל רב שדיברתי איתו פעם בנושא הזכיר שיש פערים משמעותיים.

(ממה שזכור לי)

מעולם לא שמעתי על מחלוקות, וגם אם היו נם איכשהו הותכו למשהו הרמוני אצל תלמידי הרציה והרב הנזיר.

הדבר היחיד שכמדומני שמעתי זה המחלוקת האם כשלומדים את כתבי הרב קוק האם לשים דגש על מקורות הקבלה שמאחוריהם (הרב הנזיר), או ללמד בשפה כמה שיותר נגלה (הרציה).  אבל לא ממש בקיא אז לא יודע בוודאות

והלאה יש מחלוקות ביניהם.

כמו שכמדומני שמתלמידי רבי חיים ויטאל והלאה יש מחלוקות בשיטות שונות של קבלת הארי, ככה שמעתי, אבל לא נראה לי שאצל תלמידי הארי עצמם יש.

או נראה לי שרק מתלמידי המגיד ממעזריטש והלאה יש מחלוקות בחסידות הבעשט, אבל לא יודע אם יש מחלוקת מהותית בין המגיד ממעזריטש לרבי יעקב יוסף מפולנאה שגם היה תלמיד הבעשט.

ולא מדובר בטעות אצל אחד הצדדים אז זה נובע מגישות שהחלו להתגבש כבר בדור הראשון, פשוט יש עוד מרחק שרואים בדור הבא.

תחשוב על זה כדיאגרמת ון

היו כלולות ברציה עצמו, שהיה "קיצוני לכל הכיוונים" (הגדרה של הרב אליעזר מלמד) כלומר הכיל את כל התחומים המנוגדים לכאורה של תלמידיו.  יש לו גם כתבים המעידים על הבנה מעמיקה מאוד בתחום האוניברסלי והפילוסופי של הרב קוק , כמו הרב הנזיר.  אך מכיוון שעיקר חידוש הרב קוק הוא קדושת כלל ישראל, ומכיוון שהרציה היה בעיקר מחנך ומנהיג ולא רק הוגה, הוא עסק בחייו בעיקר בתחום הכלל.

ברור שיש מתלמידי הרציה שדומים יותר לעיסוק של הרב הנזיר (שמעתי פעם שהרב יעקב אריאל הוא כזה, ואני יכול לחשוב על עוד כמה) אבל את עיקר תורתם הם קיבלו מהרציה, והרב הנזיר שני, ואילו הרציה רבם המובהק ביותר. כך הבנתי ממה ששמעתי, אך לא בקיא

לרוב תלמידים לוקחים היבט מסוים ברבם ושמים עליו דגש, זה לא ייחודי, וכנראה שזה גם כאן.

אבל יש צד שני למטבע, התלמידים בוחרים היבט לרוב כי יש עוד דברים/רבנים/משפחה/סביבה שהשפיעו עליהם.

הרב גורן כתב פירוש לאורות הקודש או העביר שיעורים על זה? קשה לקרוא לו ממשיך דרכו המובהק של הרב הנזיר דווקא

ממש לא אמרתי ממשיך דרכו המובהק, תלמיד לא חייב להיות ממשיך במובהק, אלא זה מישהו שלמד הרבה ממישהו.

אבל אין באמת אחד כזה, בסוף הרב קוק חי לפני המדינה ובעידן אחר. אין לך אלא שופט שבימיך

... לא עניין של עידן אחר זה משקף לצערי את חוסר האחדות שיש במגזר.

כאחד שזוכר את ימי המפד"ל ההיסטרית אני יכול עכשיו להבין

את סיבת ההתפרקות שלה. הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה ידעו לאחד את השורות

למרות שגם אז היו הבדלי השקפות.

מפדל היא תנועה טבעית של דתיים שהפכו למודרנים וציונים. הרב קוק אמנם נפח בה רוח חיים, אבל התנועה עצמה קשורה רק חלקית אליו. ואפילו בחייו הוא הקים מפלגה מתחרה למזרחי בשם "דגל ירושלים" מפלגה שלא הצליחה.

התפרקות המפדל בין בנט לסמוטריץ קשורה יותר למתח בין הלכי תורת הרב קוק לבין הלכי רוח מודרן-אורתודוקסים אחרים לגמרי, שנראה שעיקר מקורם מיהודי ארה"ב.

לידיעתי כיום כמעט כל תלמידי הרציה מצביעים לסמוטריץ ולא לבנט. למעט חריגים שבדרך כלל זה מגיע מסיבות אחרות.

הפיצול אצל תלמידי הרציה הוא דבר מבורך, כי כל אחד מתמחה בתחום בו הוא טוב

... פיצול באופן כללי זה לא דבר מבורך ביחוד שזה לא לשם שמיים אלה לשם תאבת שלטון.

ציונים דתיים עזבו את המגזר וחברו בעיקר באופן עצמאי  למפלגות שלטון.

ישנה הקבלה בין מצבה של המדינה לבין מצב גיבושם של

הציונים הדתיים בארץ ישראל. אני רואה בזה אות רוחני

שדורש תשומת לב לאומית.

המפתח לשגשוג של המדינה הוא מפלגה ציונית דתית שתבחר בדרך האמצע

שהיא לדעתי משנתו של הרב קוק ממה שאני רק התחלתי לגלות.

כי אלו 3 דברים שונים.

יש למשל תלמידי רציה שחושבים בכיוונים שונים לגמרי אבל הם משתייכים לזרם החרדלי למשל, כמובן זה מורכב יותר.

הפיצול בציונות הדתית פחות מושפע מפיצול תלמידי הרציה, ויותר מושפע מגורמים אחרים לגמרי

ומה גם שאם העולם הולך לכיוון מסוים רע, אז דרך האמצע לעיתים תמצא את עצמה בקצה

תנועת החסידות ומתנגדיה – באורות מחשבתו של הראיה קוק זצל – ספריית אסיף

ניתוח של הרב קוק ביחס לצורך תנועת החסידות לתקופה והצורך לביקורת עליה והסינתזיה הראויה ביניהם שהיא החזון

זה יותר פרקטי ופחות "אידיאולוגי"

לכן יש קשר בין הדברים

מי שסובר שה' מתגלה רק בהסתרה דרך כל דבר בעולם, אז סובר שכדי לקדש את החול צריך את כלל ישראל וארץ ישראל

ברור ששני הצדדים יסכימו עם זה שדבר ה' והמציאות של העולם שניהם גילויים של ה' יתברך.

מסכים שהאיזון והמינון ביחס בין שניהם קשור לסוגיה, אבל מפה ועד למצוא נפק"מ ברורה ופשוטה - הדרך ארוכה מאוד.

ישראל כדי לקדש את הגשמיות.

מכיוון שהחסידות שמה דגש על איך הכל אלוקות בשיווי , אז גם מוישלה העגלון בפולין יכול לעבוד את ה בגשמיות כשמשמן את גלגי העגלה,  ופחות הכרחי מדינה יהודית בארץ ישראל כדי לקדש את הגשמיות.   וגם עבודת ה של מוישלה העגלון היא באוצה רמה של ת"ח שעוסקים בש"ס (עיין נפש החיים חלק ג שמזהיר מההשלכות הבעייתיות של תפיסה קיצונית של מלוא כל הארץ כבודו).

הגרא ונפש החיים אמנם סברו שמלוא כל הארץ כבודו, אבל זה נסתר ולא גלוי לעיין.

במילא מסתדר שהרב קוק יותר תלמיד הגרא, ובשביל לקדש את הגשמיות זה רק בארץ ישראל, ופחות מוישלה העגלון בפולין

אני בטוח שזה לא ככה.

הפרסיה החסידית הכירה במעמד של ת"ח. 

תראה מה היא אומרת בעצמה ואח"כ תוכל לבקר בצורה הגונה.

מנפש החיים תלמד על הגר"א,

מספרי החסידות של אותו דור תלמד על החסידות

כך תבין טוב יותר כל דרך.

לא אומר שאין מחלוקת בנושא, אומר פשוט שברור שנפש החיים יציג את החסידות בצורה פחות טובה ממישהו שהאמין בדרך הזו.

ללמוד מה זה חסידות מנפש החיים זה כמו להבין את שיטת הרב קוק מספר שכתב הגרי"ז בנושא ציונות (לא יודע אם הוא כתב)

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה, כך בכל מחלוקת בישראל.

וגם בתוך תנועת החסידות יש את חב"ד ועוד כמה חסידויות שיצאו מהם גדולי הלמדנים גם בנגלה אז קשה להגיד את זה.

והשאלה גם איך מגדירים את המונח דבקות. ההגדרה של הדבר היא לב הסוגיה ובלי שמתייחסים לזה האמירה לא אומרת לא יותר מדי. אולי אתה מכוון למחלוקת בדין "לשמה".

והחפץ חיים נחלקו, ולחפץ חיים יש משנה להסתמך עליו, לנפש החיים יש דיוק ולא מכיר שום מקור מפורש עליו הוא מסתמך.

(רב חשוב אמר על דעת נפש החיים שלשמה זה לשם לימוד התורה שזה המצאה שלו על סמך דיוק מזה ש"לשמה" ולא "לשמו".)

כך שלא יודע אם זה קשור למחלוקת מול החסידות.

ואכן, כמה מגדולי הרבנים היו חסידים:

שולחן ערוך הרב - האדמו"ר הזקן מחב"ד,

האבני נזר - האדמו"ר מסוכטשוב,

שפת אמת על התורה וחלק משמעותי מהש"ס - האדמו"ר מגור,

סדרי טהרות (ליקוט מעין גמרתי על מסכתות כלים והלות עם פירוש שלו) - האדמו"ר מראדזין,

צפנת פענח - הרוגצ'ובר - היה חסיד,

שו"ת דברי יציב - האדמו"ר מצאנז,

משנה הלכות - הרב מנשה קליין היה אדמו"ר בדורנו,

מנחת אשר - הרב אשר וייס הוא חסיד.

ויש עוד ועוד דוגמאות.

אני לא חסיד, אבל לומר שהתפיסה בחסידות ממעיטה בחשיבות לימוד תורה מפספס קצת הרבה גדולי עולם.

@קעלעברימבאר

ההגדרות לשוני בין החסידים למתנגדים שהבאת עם מקור גם בחסידות ?

זה לא פשרה אבל זה התקרבות ולא ניכור זה אחדות גורל.

" העולם הולך לכיוון מסוים רע" זה תוצאה ולא סיבה.

ברומו של עולם.

הפיצול להבנתי היה בעקבות השאלה מה הדגש: הדאגה לתקציבים למגזר או דאגה לתפיסה בטחונית.

בנט הציב אולטימטום לנתניהו אחרי שליברמן התפטר כשר ביטחון כי נתניהו מנע ממנו משהו לטענתו, אבל אז נתניהו נפגש עם הרב דרוקמן שביטל לבנט את הוטו.

הגיוני שבנט יתפצל ויראה אם הציבור רוצה שליטה על ידי רבנים או פוליטיקאים.

בנט בעל תפיסה מודרן אורתודורסים שלקח מיהודי ארהב, בדבר הפרדת דת ומדינה (הרוח היתה כבר אצל מנדלסון, תפיסה זרה ליהדות שמקורה נוצרי), ולכן ממעט להייעץ עם רבנים. אם כן זה כבר לא ציונות דתית אלא ישראליות בת דת משה.

סמוטריץ בעל תפיסה יהודית אותטנתית של אי הפרדת תורה ממדינה (אם התנגדות לכפיה דתית כמובן).

הדאגה לתקציבים מגזריים לא שייכת כלל לפוליטיקאים סרוגים של ימינו, אלא למפדל הישנה,  מיוסף בורג עד אורלב (נראה לי בורג היה במפדל, אבל העקרון מובן). כיום פוליטיקת הציונות הדתית עוסקת בהנהגת המדינה יותר מאשר דאגה מגזרית, ראה ערך סמוטריץ ובן גביר

לבנט גם היה חשוב תקציבים, השאלה היא בסדר עדיפויות.

רמת הזלזול שלך לא ראויה, לקרוא ליהודים יראי שמיים רבים בתפיסה רפורמית מעיד על זלזול באחרים. אני פשוט הצגתי מחלוקת, שבאמת הייתה חשובה לשני הצדדים והשאלה הייתה בתעדוף.

אולי לא דובר על תקציבים, מה שכן, הרב דרוקמן ביטל לו וטו. 

אמרתי רק שבנט מושפע מתפיסות נאו-מנדלסוניות, שרוח רפורמית נושבת מהן, בטעות או לא. בנט עצמו איש טוב לגופו של אדם.

ייתכן שבארהב אין ברירה אלא ליהודים לאמץ תפיסות אלו כדי להשאר יהודים ולא להתבולל, ועל זה הם ראויים להערכה עצומה, אך זו שיטה לא טובה, במיוחד שבנט דוגל בה בארץ ולא בחול

נכון עליהם גם, אבל בסטיה קטנה יותר.

תלמידים ככלל הם לא צינורות נטולי הסתכלות

שהיתה לו הסתכלות אחרת מאביו (כאחד שהיה בנו והסתופף בצילו כל החיים) וגם כמדומני הוא אמר בענווה "אני כולי אבא זצ"ל".

מה שכן היתה לו גישה פרקטית יותר להורדת חזון למציאות, בניגוד לרב קוק שהיה יותר איש חזון

העיקר שבסוף אתה מסכים שדגשים משתנים.

אגב, האם הראיה תמך בכך שבנו ילמד באוניברסיטת ברלין?

לא יודע אם תמך, ולא ידעתי שלמד שם. אבל זה ראיה לכך שהרציה היה יותר בעל עומק ובקיאות בפן פילוסופי-אוניברסלי מאביו, בניגוד גמור לדעת הרוח שיש באקדמיה לגבי הרציה (למעט דעת הרב חגי שטמלר)

אגב, הרב אבינר בקי כי הוא למד באקדמיה לפני הרבה שנים בישיבה.

כמדומה לי שלא מקובל במרכז או הר המור או ישיבות רבות אחרות ללכת ללמוד פילוסופיה באקדמיה.

שוב, לא אומר מה נכון או לא כי אני לא יודע ויש מחיר בכל בחירה, מצביע על שוני בין דרך הרבנים לתלמידים.

אדרבה, אתה מחריף את העניין, התלמידים לא אמורים ללכת כמו הרב לפי דבריך.

אבל אני יודע שהם אומרים שאין מניעה ללמוד פילוסופיה מדע השכלה ואקדמאיות בשלב מסוים, אבל אולי צריך להיות ברמה רוחנית מאוד מאוד גבוהה בשביל זה.  גם הרב קלנר בקיא מאוד במדע ופילוסופיה, ולא רק זקני רבנים שבצעירותם באירופה למדו.

כנראה שהם יאמרו שהרציה כבן של גדול הדור כבר בצעירותו היה ברמה רוחנית מאוד גבוהה, וייתכן שאין להשוות בין אתגרי האקדמיה בתחילת המאה ה20 לבין ימינו.

מה גם שיש הבדל בין גישה לאדם פרטי לבין גישה לזרם גדול שרוצה ליצור קונטרה תורנית לבתי מדרש ליברלים

אלא על חשיבה פרקטית. הם מנסים לראות מה עובד במציאות ועל פי זה מחנכים.

ככלל, הם רואים בעיות ומנסים דרך אחרת כדי למנוע את הבעיות.

אם מסתכלים למשל על השקפתו של הרב אבינר בראי הבעיות שהוא נתקל בהם זה יכול להסביר יפה את דרכו.

אנקדוטה שאולי מבארת הבדלי גישה:

הרב צפניה דרורי נשאל בראיון במקור ראשון אודות תנועה מעורבת והשיב שהוא גדל שם והוא יצא בסדר אז הוא בעד.

לעומת זאת, רבנים אחרים יאמרו שהם גדלו במקומות כאלה והיו בעיות ולכן הם נגד.

יש היגיון בכל בחירה פה, אבל זו הסתכלות שונה (ולא יודע אם היא הגיעה מהרציה)

זקני רבני הר המור בקיאים במדע ופילוסופיה יותר מרבני מרכז ודומיהם (למעט רבנים צרפתים-ספרדים כמו הרב שרקי והרב זיני).

שמעתי פעם תיאוריה שדווקא רבנים שנולדו במערב אירופה (כמו הרב טאו, הרב צוקרמן והרב אבינר) וגדלו עם השקפות פילוסופיות, תפסו את תורת הרב קוק בצורה יותר מופשטת ונהיו הר המור, לעומת רבנים צברים או ממזרח אירופה, שתפסו את תורת הרב קוק בצטרה יותר פרקטית והם ממרכז ודומיהם.

ורבנים צרפתים-ספרדים ממערב אירופה זה גישה שונה, שמשלבת בין השניים.

יתכן וזה מושפע מהמוצא כמו שאתה אומר.

למשל המחלוקת מה יותר חשוב המאבק על הארץ או על התודעה התרבותית בין מרכז להר המור, משקף זאת. או העניין שבמרכז יש פוסקים ואילו בהר המור יותר מעיינים תלמודיים (מעניין שזה דומה לגוש שגם שם יש אנשי הגות ומעיינים תלמודיים ואין פוסקים, כלומר גם שם החשיבה מופשטת יותר רק מגיעים ממבט שונה).

אם זה מגיע מהטראומה של הרבנים מהשכלת נעוריהם, אז למה הרב אבינר מביא כל כך הרבה מדע ופילוסופיה בספריו? הוא היה אמור להמנע מזה לא?

יתכן והחלוקה שלך יותר נכונה.

אתה לומד/קורא שו"ת סמס?

הרב אבינר השבוע אמר שיש שאלות שאסור לשאול, דבר המנוגד לתפיסה בבסיס לימוד הפילוסופיה.

כך שברור שהוא מחנך לדרך שונה מרבו.

זה שהרב אבינר מביא דברים שהוא יודע לא סותר את זה שהוא לא חושב שנכון לאחרים לעשות זאת.

הוא בעד לשאול הכל והבעיה הייתה החוצפה?

מנין לך? איפה הוא אומר את זה?

הוא אמר שאסור לשאול.

הרי זה לא בהכרח מחוצפה כלפי יעקב אבינו, אלא שאולי התפיסה שלנו לא נכונה

לא בא להכריע מה יותר טוב, מצד אחד הרב קוק היה יותר הוגה מפוסק כך שאולי מי שחושב מופשט מבין אותו יותר טוב, מצד שני הוא היה גם פוסק גדול ובאופן כללי הפסיקה וההלכה הם בסיסים יותר בתורה ולכן אולי מי שעם רגליים על הקרקע מבין אותו יותר או מבין את נפש הדור יותר טוב

כי אני לא יודע לשפוט.

אני בסך הכל מנסה להאיר שיש דרכים שונות אצל התלמידים שלא בהכרח נובעים מהרב הספציפי

לא השפיעו עליו בכלל? לא גרמו לו להסתכל קצת אחרת?

אם כן, אז לדבריך הוא בזבז את זמנו, אם לא אז לדבריך זה גרם לשוני בינו לאביו.

כנ"ל על האירועים ההיסטוריים שזכה לראות, אפילו קום המדינה ומלחמת ששת הימים, הם לא השפיעו על תפיסתו?

בסוף גם הרב קוק היה בקיא בפילוסופיה ובהשכלה כללית.

כל ההשפעות החיצוניות של הרציה התבשלו אצלו בתוך כור ההיתוך הנפשי שהושפע אך ורק מאביו
 

באותה מידה ששת הימים היתה משפיעה על הרב קוק עצמו.

אני לא אומר שאין שום הבדלים (שיכולים להיות גם בין הרב קוק עצמו במהלך שנות חייו), אלא שהכיוון הכללי במהות הוא בדיוק אותו דבר

מתבשלים בכור ההיתוך של נפשו, שספג אותה רק מאביו.

כמובן ייתכנו מחלוקות בינו לאביו על דברים קטנים מאוד נקודתיים, אבל הגישה היא בדיוק אותו דבר

לימודי פילוסופיה שדנים בתפיסות ובהסתכלות על העולם זה רק חיצוני?

הכוונה שזה לא משנה אישיות.

המלחמה השפיעה עליי חיצונית. אני אותו אדם עם אותה גישה, שכמובן מקבלת דגשים אחרים בעקבות המלחמה. גם הרב קוק עצמו קיבל דגשים אחרים אחרי הצהרת בלפור וכו.

הקמת המדינה לא שינתה שום דבר, כי הרב קוק ראה ממש בעיניו את זה קורה "הנני רואה בעיני אור חיי אליהו עולה".

גם הרב קוק היה בקיא בכל הפילוסופיה, רק הרציה בקיא בדקדוקי הדברים יותר, לשניהם יש גישה המשלבת קבלה ופילוסופיה

אף אחד לא מושפע רק מדמות אחת

ואנשים.   האם נאמר שאין רב קוק אחד, ושהרב קוק בן 70 הוא איש אחר מבן 40?

במובן מסויים כן,

הוא גדל בחב"ד

רוב הישיבות הן ח ב קוק

של 

חבד

ברסלב

והרב קוק

בלי קרליבך כ"כ

בת עין תקוע צפת יצהר רמת השרון רמת גן תפוח שבי שומרון זמרת הארץ שילה(?) תורת החיים(?)

מתברר שאנחנו לא חולקים כלל עיקר כוונתי היתה לומר שהרב זצל כלל את שני הדברים שציינת ועוד הרבה מכן.

וסתם הארה כלפי עצמי אני מרגיש בושה ושפלות להגיד על רב פלוני שהוא כך וכך מצד אחד זה בסדר לאפיין דמות מצד שני באמת מדובר באנשים כמלאכים קדושים שעולים למעלה מהגדרות....הם לשוט היו מחוברים לאין בוף והופיעו אור עצום בעולם..

אז במקום מסויים אחרי הצורך להגדיר אני אומר לעצמי מי אני ומה חיי שאגדיר את ענקי הרוח הללו....אבל זה משהט שלי עם עצמי

מעצמי, אבל וודאי שלכל גדול בישראל יש את הכיוון הייחודי שלו הניתן לתיאור והגדרה חלקית וזה הודו והדרו.

הטמת שתורת הרב כללה הכל, אבל הכל מהסתכלות ראית קדושת כלל ישראל, ובמילא ניתן במצב כזה להוריד תכנים מיסטים לנגלה ולשלב אותם עם רציונליזם, כי ארץ ישראל יוצרת בנפש האדם השכלה של כח מדמה מיסטי אבל מאוד ריאלי ונטוע בעולם הזה. ייתכן גם מעוד סיבות שלא עולות לי כרגע.

השאלה של כלל-פרט והשאלה של חובה מוסרית-עונג הן שתי שאלות שונות.  נכון שאינטואיטיבית נהוג לשייך כלל למימד האובייקטיבי ואם כך חובה מוסרית אידאליסטית, ואילו פרט משוייך לעונג.  אבל דווקא אני מרגיש משוייך יותר למימד כלל ישראל אבל למימד העונג. כלומר ענייני קדושת הכלל מחוברים אצלי בנפש ויוצרים עונג רוחני

העיקר שאת הייחודיות של הרב, שני הצדדים חולקים.

אני אישית חושבת שדגש על צד אחד יכול לגרום להטיות ובעיות.. יותר מידי דגש על האמת יכול לגרום לניכור, ויותר מידי דגש על השמחה יכול לגרום ליחס מקל לדברים בעייתים.

מו"ר הרב דודקביץ' מדגיש את החיבור הזה בצורה ניכרת 

פשוט רציתי לשמוע גם דעה קווניקית לנושא.

לא ראיתי שהרב דרוקמן הביא מקורות חסידיים.. מעניין.

באמת הרב יהושע עושה חיבורים יפים בין החסידות לתורת הרב זצ"ל,

אבל הרב יותר חב"דניק

הרב קוק זצ"ל ולמדתי שבאופן כללי הוא איש פשרות שמוצא את דרך האמצע במחלוקות בין ענקים

כמו הרמב"ם להרמב"ן לדוגמא.

לא אכנס לפרטים אבל ידועה המחלוקת בין הרמב"ם להרמב"ן לגבי המושג "קדושים תהיו".

הנה ציתות קצר שמסביר את גישתו של הרב קוק לנושא:

" הקודש צריך שיבנה על יסוד החול . החול הוא החומר של הקודש , והקודש הוא לו צורה , וכל מה שיהיה החומר יותר איתן , תהי הצורה יותר חשובה "

אימו היתה ממשפחה חסידית ואביו היה ליטאי.

הרב היה זרם בפני עצמו, שמקבל מהכל ומוסיף נופך על הכל.

זה מאוד מרכזי בכל הכתבים שלו - אורגניזם, הרמוניה ונשמה אחת גדולה.

רואים את זה בגישתו ההשקפתית האמונית, וגם בדרך הלימוד והפסיקה.

נ.ב. חייבת להוסיף שאני מאוד מתחברת לתורת ה"קו", קצת צרם לי היחס..

פחות התחברתי, הרגיש לי שזה ניסיון לקשר בכח בין גישות שונות כמעט לחלוטין (חוץ מהדגש על אהבה וחמלה).

הרב קוק עסק בכלל - רבי נחמן עסק בפרט. אלו שני עולמות שונים.

כל דבר שהרב עוסק בו, הוא סוקר את הכל מלמעלה במבט מערכתי ומתוך זה מגיע למסקנות.

אצל הרב, היחס לפרט תמיד נובע מהכלל, גם כאשר הוא עוסק בפרט.

הספר היחיד שבו לא ראיתי את זה כ"כ הוא מוסך אביך, שנכתב בצעירותו לפני שעלה לארץ.

לפי ההרגשה שלי, הדגש העיקרי של רבי נחמן הוא עצות להתמודד עם סיבוכי החיים - מה לעשות עם ניסיונות, קשיים, עצבות, תפילות גרועות, הרגשת ריחוק מה'... התחושה הכללית היא של מאבק מתמיד. כל הזמן מדברים בברסלב על איך לצאת מכל הבלגן של החיים.

לעומת זאת, קראתי כמה ספרים על / של הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל, והדגש העיקרי שלו הוא - החיים הם לא מסובכים! מטרתו של חינוך היא לא "להכין" את הילד להתמודדות עם החיים הקשים, אלא לגרום לו להפנים שהחיים טובים. אם המטרה היחידה בחיים היא לעשות את רצון ה' - אין שום מאבק, יש מנוחה, וודאות ורוגע נפשי. כך גם אין התנגשות בין אידיאלים, ניקח לדוג' דילמה מהחיים - אני רוצה ללכת לגבעות (אידיאל יישוב וכיבוש הארץ) אבל ההורים לא מסכימים (אידיאל כיבוד הורים). התנגשות! זהו שלא, אם האידיאל היחיד בחיים הוא לעשות את רצון ה' - אין שום התלבטות, צריך פשוט להתבונן טוב טוב ולהבין מה ה' רוצה ממני שאני אעשה עכשיו.

מקווה שהצלחתי להעביר את זה כמו שצריך, מאוד התרגשתי מהמסר הזה, הוא עושה הרמוניה גדולה בנפש. אני חושבת שזה מגיע מתורת הרב קוק, שאצלו הכל תמיד מתחבר, הכל מתאים ביחד, הכל אחד. וזו רפואה כל כך גדולה לנפש הסוערת שלנו!

האחדות הכוללת זה פרק מתוך אורות הקודש ב' שמסביר את העיקרון הפילוסופי-קבלי שעומד מאחורי הגישה של הרב.

בסוף בכל דבר אפשר לראות זה, זאת דרך החיים ודרך החשיבה של הרב.

כמובן שיש עוד עקרונות שמנחים אותו, אבל הוא אחד העיקריים. גדלות.

אני לא מצליחה להבין אותם! לא יודעת, כנראה יש לי דפקה..

אני נכנסת לשיעור תניא, יוצאת, ולא מבינה מה ניסו להגיד לי בכלל..

אז על חב"ד אני לא יכולה לדבר, קודם אני צריכה להבין בכלל מה השיטה שלהם.

כתוב בעמוד השער: "מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן, מיוסד על פסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו"  שיטת התניא היא לבאר דרך להתקרב לה'.  שמעתי מהרב שלי הרב דודקביץ' שליט"א שצריך להיות  לב פתוח וקשוב כדי להבין את התורות של חב"ד 

שאני לא אובן ח"ו לא נכון, לא זלזלתי ואני גם לא יכולה לזלזל בדבר שאני לא מבינה בו, קל וחומר אם הוא מלוקט מפי קדושי עליון. פשוט אמרתי שאני לא מבינה.

לא הבנת את דבריי, ציטטתי את עמווד השער כי הוא תמצית השיטה שלהם בעבודת ה'.  סך הכל הסברתי בהודעה הקודמת את העיקרון של ספר התניא

השיטה של חב"ד היא מאוד בשכל בעבודת ה' וצריך באמת להגיע ללמוד אותה בלב פתוח ומקשיב.  

אבל "להתקרב לה'" זוהי מטרה כוללנית מידי, בסופו של דבר כל השיטות מכוונות לשם..

מזכי הרבים

וגם רבנו נחמן הקדוש עסק בזה.

תוכלי לעיין יותר בליקוטי הלכות אורח חיים, הלכות בית כנסת, הלכה א'

.."כִּי עִקַּר עֲלִיַּת הַנֶּפֶשׁ וּשְׁלֵמוּתָהּ הוּא כְּשֶׁנִּכְלָלִין כָּל הַנְּפָשׁוֹת וְנַעֲשִׂין אֶחָד, כִּי אָז עוֹלִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הַקְּדֻשָּׁה הוּא ‘אֶחָד’, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י (שמות א, א) עַל שִׁבְעִים נַפְשׁוֹת בֵּית יַעֲקֹב – שֶׁכֻּלָּן נִקְרָאִין נֶפֶשׁ אֶחָד, וְעַל־כֵּן הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ, עִקָּרָהּ תָּלוּי כְּשֶׁנִּתְאַחֲדִין הַנְּפָשׁוֹת..וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו קֹדֶם הַתְּפִלָּה מִצְוַת עֲשֵׂה “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”[1], וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ (בסימן רלט), שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה כִּי אִם עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁנִּתְחַבֵּר עִם כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתְּפִלָּה בְּצִבּוּר וְלֹא בְּיָחִיד, שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּל אֶחָד חָלוּק בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁזֶּה הֵפֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, רַק צְרִיכִין לְחַבֵּר יַחַד הָעֵדָה הַקְּדוֹשָׁה וְנַעֲשִׂין בְּחִינַת ‘אֶחָד’.."

בטוח שבדברי אפיקורסות שר' נחמן אמר שיכול רק צדיק לעסוק הוא התכוון למורה נבוכים? מורה נבוכים זה חקירות אבל לא אפיקורסות

וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מְאד מִמַּה שֶּׁכָּתַב שָׁם מֵעִנְיַן הָאוֹמְרִים עַל עִנְיַן קַבָּלַת הַתּוֹרָה
שֶׁחַס וְשָׁלוֹם משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עָשָׂה תַּחְבּוּלוֹת בְּחָכְמָתוֹ וְכוּ'
וְאָסוּר לַחֲזוֹר דְּבָרִים כָּאֵלּוּ אֲפִילּוּ בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת רַחֲמָנָא לִצְלַן.
רַחֲמָנָא לְשֵׁזְבַן מִדֵּעוֹת זָרוֹת מְשֻׁבָּשׁוֹת כָּאֵלּוּ.
אוֹי לְמִי שֶׁנִּכְנַס בּוֹ מַחֲשָׁבָה אַחַת מֵאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת וְאֵין צְרִיכִין לִסְתּר שְׁטוּתִים כָּאֵלּוּ.
וּכְבָר מְבאָר בְּכַמָּה סִפְרֵי קַדְמוֹנִים הַרְבֵּה שֶׁצָּוְחוּ עַל סִפְרֵי הַחֲקִירוֹת הַנַּ"ל כַּמְפֻרְסָם.
וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא הַרְבֵּה שֶׁחִפּוּ עָלָיו
כְּבָר יָדוּעַ שֶׁלּא עָשׂוּ כִּי אִם לְמַעַן כְּבוֹד הַתּוֹרָה מֵחֲמַת שֶׁחִבֵּר סְפָרִים נִפְלָאִים עַל כָּל הַהֲלָכוֹת כְּגוֹן סֵפֶר הַיָּד.
וְגַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁבְּסִפְרֵי הַיָּד בְּמָקוֹם שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֲלָכוֹת, הֵיטִיב לַעֲשׂוֹת
אֲבָל בְּסֵפֶר מוֹרֵה נְבוּכִים יִמְחֹל לוֹ ה' מַה שֶּׁעִוֵּת בָּזֶה עִוּוּתִים שֶׁאֵין כְּמוֹתָם הַנּוֹגְעִים בְּעִקְּרֵי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה כַּמְפֻרְסָם.
וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַכְחִישׁ הַחוּשׁ
כִּי כָּל מִי שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם רוֹאֶה בְּחוּשׁ הָרְאוּת שֶׁדְּבָרָיו הֵם כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
וְגַם בְּסֵפֶר הַיָּד בְּמָקוֹם שֶׁמְּדַבֵּר מֵחֲקִירוֹת קִלְקֵל הַרְבֵּה כַּמְבאָר בִּסְפָרִים שֶׁצּוֹעֲקִים מָרָה עַל שֶׁאָמַר שֶׁבְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלּוֹ מְבאָר כָּל מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.
אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת, אוֹי לַלֵּב שֶׁנִּכְנַס בּוֹ שׁוּם סְבָרָא רָעָה כָּזאת שֶׁהִיא כְּנֶגֶד כָּל סִפְרֵי אֱמֶת שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵהַתַּנָּא אֱל קִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְהָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכוּ'.
וְאַתָּה הַמְעַיֵּן אִם אַתָּה מִתְפַּחֵד וּמִתְיָרֵא לִגַּע בִּכְבוֹדוֹ
גַּם אֲנִי אוֹדְךָ
אֲבָל חָלִילָה שֶׁתַּבִּיט בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁמְּדַבֵּר מֵחֲקִירוֹת שֶׁלּא תְּאַבֵּד עוֹלָמְךָ, כַּאֲשֶׁר נֶאֶבְדוּ כַּמָּה וְכַמָּה מֵהַכִּתּוֹת הָרָעוֹת הַמְּצוּיִים עַכְשָׁו, שֶׁסּוֹמְכִים דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים עַל דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, וּמַעֲמִידִים לִפְנֵיהֶם לְמָגֵן וּלְמַחֲסֶה אֶת הַסְּפָרִים הַנַּ"ל.
וְשִׂים לִבְּךָ וְהָבֵן מִפְּנֵי מִי רָאוּי לְךָ לְהִתְיָרֵא יוֹתֵר
אִם מִסֵּפֶר מוֹרֵה נְבוּכִים הַבָּנוּי עַל פִּי סְבָרוֹת אֲרִיסְטוֹ הַיָּוָן יִמַּח שְׁמוֹ וְנִמַּח זִכְרוֹ
אִם לְהַבְדִּיל מִסֵּפֶר הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ וְהָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁחִבְּרוּ הָרַשְׁבִּ"י וְחַבְרַיָּא זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ וְעַל פִּי אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְכָל דִּבְרֵיהֶם רֻבָּם מְקֻבָּלִים אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.
וּמַה שֶּׁחִדְּשׁוּ בָּהֶם הָיָה בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ בְּמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ מְאד, וּמְחַזְּקִין וּמְקַיְּמִין מְאד אֶת אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִתְחִילָה מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְכוּ', וּמְזָרְזִים מְאד לְקַיֵּם תּוֹרַת משֶׁה בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ
וּלְהַבְדִּיל הַסְּפָרִים הַנַּ"ל הֵם בְּהֶפֶךְ מִכָּל זֶה כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם.
אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ בָּהֶם, וּבוֹחֵר בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ

קבצים מכתב יד קדשו כרך ב – פנקס ה – 146

א. תורת הרב זצ"ל נוגעת בהכל וידוע לנו שספרי הבעש"ט ותלמידיו היו על שולחנו והוא למד אותן ובישיבות הקו לא ילמדו את כתבי החסידות זו לא עבודת ה' שלהם אולי במקסימום שפת אמת או ר' צדוק 

ב. בחסידות ברסלב עיקר עבודת ה' הוא הפשטות ולכן רבי נחמן למד הכל אבל הורה לחסידים שלו הוא הורה דרך של פשטות ותמימות ולכן לא בטוח שמורה נבוכים הם ילמדו וגם שאלה האם ילמדו כוזרי וספרים כאלה הגישבה הזו היא גישת קיצון בעולם היהודי ביחס לאמונה כמו שגישת הרמב"ם שצריך לחקור הכל ולדרוש בשכל את האמונה יכולה להיתפס כגישה קיצונית לנושא 

ג. הרב קוק בשמונה קבצים אומר שהחידוש של החסידות היא בעניין הפרט ולא על כלל ישראל (אין הרבה דרשות חסידיות על האומה והעם  הרב צבי יהודה אמר שגדולי החסידות שהתעסקו בכלל ישראל הם השפת אמת ור' צדוק הכהן ) 

ובעניין חיבור בין תורת הרב לתורת הבעש"ט מו"ר הרב דודקביץ' ייסד לנו בישיבה שיטה נפלאה המחברת את תורת הרב זצ"ל עם תורת החסידות  שהם משלימים אחד את השני  

אבל בשורה התחתונה אתה צודק, אין בחסידות הרבה דיבורים על קדושת כלל האומה. (נראה לי שפת אמת והרב צדוק מרבים יחסית לעסוק בזה יחסית לשאר החסידות)

והאר"י אומר שנשמות הרמבן ורמבם משורש נשמת משה

יש מתפיסת הרב שהתבססה על תורת החסידות וכן על כתבי חב"ד, השפת אמת, ר' צדוק הכהן מלובלין ור' נחמן ועוד

אבל יש גם כתבים אחרים בהם לרב יש רעיונות נוספים שלא בהכרח סותרים

אתה שואלת על ישיבות הקו וזה כבר נושא אחר.

זה לא לשאול על הרב קוק, זה לשאול על ישיבות הקו.

בישיבות הקו ישנו דגש חינוכי שהוא פחות חסידי מסיבות שמרניות.

ובהחלט שאתה אומר אמירה עמומה שצריך לפרש אותה ולראות את ההשלכות האידיאולוגיות והחינוכיות שלה

אחרת לא אמרת הרבה בכלל

מכלל שהוא צריך לפרט. ההופעה העליונה, העומדת למעלה מכל גבולים, אם לא היה ביכלתה להמציא גם כן כל מורד וכל גבול הרי היתה היא בעצמה בעלת צמצום וגבול, ולא היה מקום הופעה לאור העליון, המתגדל ועולה מעל כל מצר ומתעלה ממעל לכל גבול. על כן הכלל הוא צריך לפרט

שניהם צריכים אחד לשני, להגיד שזה יותר גדול זאת סיסמה ריקה כל עוד אין נפק"מ לאמירה הזאת

ביחס לכל מי שעוסק בפרט וכלל וביחס ביניהם, אפשר למצוא גם הרבה הבדלים.

היחס לחילוניות בתור תופעה הוא לדוגמא סוגיה שהרב קוק היתה פרשנות שחצב אותה מההררי קודש אבל היתה נראת לאנשים כחדשה ומהפכנית.

נראה שהיחס לחילוניות של הרב בנוי היחס של הרב לכלל ישראל וסגולת ישראל והיחס של הרב גם חוכמת חול ועולם החול והקודש. 

זה לא דבר שסותר את תורת החסידות אבל היא לא עוסקת בכך, לכן זאת ממש לא סתירה חזיתית.

היו גם חסידויות שהתפיסה שלהם לכלל ישראל יותר קרובה לתפיסה של הרב והרב מתבסס הרבה גם כן על חידוש ותנועות שתנועת החסידות הביאה.

היחס לחילונות זה חידוש, כי מעולם לא היה כזה דבר חילונות (למעט אולי האפיקוראים) בעולם ובישראל עד המאה ה18, ולכן לא עסקו במה שלא היה קיים 

לא תמיד זה היה גלוי על פני השטח.

אגרת תקנה של הרב עם הרדב"ז מציגה את התפיסה האחרת שיכולה להיות שלא שמה דגש על סגולת ישראל ועל סגולת ארץ ישראל אלא על המצוות בלבד. 

ומתוך התפיסה של הבנת סגולת ישראל הרב מפרש את התופעה החדשה של החילוניות וגם כן בתוך פרשנות כוללת על התפתחותה של תנועת ההשכלה.

כל זה לא נוגע בחסידות עצמו כתנועה מתי שהיא קמה. דווקא יש חסידויות בעלות תפיסה מאוד ציונית וכלל ישראל כמו החסידויות שבתוך ענף בית רוז'ין.

והרבה חלקים מההשקפה החרדית שהתפשתה גם בחסידות הן נובעים מצרכים פונקציונלים ולאו דווקא על תשתית אידיאולוגית. הם יגידו לך "ככה צריך לשמר מצוות". אין פה סתירה חזיתית לערכים של כלל ישראל. הם לא שוללים אותם בודאי וחשוב לדעת את זה. אחרי שיודעים את זה יש פתח לסינתיזה ולימוד מהרעיונות השונות מכל התורות כפי דרכו של הראי"ה (לא סינתזה "פשרנית" ח"ו). 

רוב גדולי הדור ובטח לא אצל בעלי הסוד. וגם הרדבז אמר זאת לשעתו כפולמוס עם הציונים, במיוחד עם תוםעה של חיחונות שלא היתה לפני כן מעולם.

ברור לכל מי שקורא תנך וגמרא שזו הגישה הפשוטה של היהדות, גישת סגולת ישראל.

צריל לחלק את גישת החיחונות של הרב קוק ל2:

א. הגישה של הרב קוק שהולכים לפי התנועה הציונית ולא לפי האידאולוגיה החיחונית, והתנועה היא לאומית (מה שאין אצל הרפורמים)

ב. הסיבה שגרמה לחילונות, ואפילו ייתרונות נלווים שיכולים לצאת מהחיחונות.

אין קשר הכרחי בין 2 הגישות.

החסידות לא סותרת את הציונות, אבל טבעי שחסידים, שבדרך כלל מדברים על כלל ישראל כמשהו מיסטי ותו לא, ייתנכרו למפעל לאומי אם באידאולוגיה שלו הוא חילוני

לאו דווקא לחסידות

אבל גם בגלות לא היה כל כך מה להתעסק עם כלל ישראל כמפעל לאומי פרקטי ולא כמשהו מיסטי, כי פשוט לא היה מפעל לאומי בנמצא 

ורוב המקובלים היו ציונים, ובאופן כללי בעדות המזרח שהקבלה היתה יותר מחוברת שם אז היתה פחות התנגדות לציונות

כן נראה מדבריו בקול התור (אם זה לא זיוף, לא בקיא בזה), ומעליית תלמיגי הגרא ארצה, וממסורת וולוזין ויחס הנצי"ב לציונים החילונים בעליה הראשונה כמו הביל"וים.

הרציה אומר שלא סתם ההתנגדות העזה לציונות היתה מהחסידות, כי החסידות שמה דגש על קדושת הפרט לעומת הגרא ששם דגש על קדושת הכלל (שבגלות התבטאה רק בבית מדרש)

וזה לא כזה דיכוטומי כי יש חסידויות עם זיקה גדולה לציונות והיתה גם את הוסיאטין שהיתה שושלת ציונית.

https://www.yeshiva.org.il/ask/87249

יציאת מצרים מוזכר יותר בתורה/נ"ך.

וסיפור יציאת מצרים לוקח יותר פסוקים מהמגילה.

בסוף אסתר זה סםר קצר.

גם על רות יש ספר שלם, בכל זאת היא לא חשובה יותר מדוד או שלמה או שמואל או משה או יהושע או יעקב שאין להם ספר שלם.

יש תופעה של "משלוח מנות תורני", שהביא לנו ספרים שלמים מדמויות כמעט לא צפויות, על מגילת אסתר.

לדוגמה, "מחיר יין" לרמ"א, ו"מנות הלוי" לר"ש אלקבץ.

זה מקסים בעיניי

אלא רק לשתות מים במקרה הפחות טוב.

שהוא הקדים בחודש

ראה שרשור מיקום מקביל והשווה:

https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=873061&forum_id=1364

ככה יוצא שיש שלוש חומרות יחד..

חומרא בשיעור כזית, כדעת התוס'

חומרא שהתקטנו השיעורים

חומרא ללכת לפי משקל (זו לא בדיוק חומרא אבל לצורך העניין)

* עוד לא הייתי בחו"ל. לא יוצא מהארץ.

* לא שומע כלל שירים בספירת העומר ובשלושת השבועות.

* אוכל 2 כזית במוציא מצה.

* שנתיים צמתי צום בכורות כמו שכתוב בעולת ראיה. מזל שידעתי לעצור בזמן..😅

(אם אני לא טועה בכל הדוגמאות יש פוסקים שסבורים שזה עיקר הדין ויש פוסקים שסבורים שניתן פחות אז מניח שזה עונה להגדרה של להחמיר.. כמו שכתבו פה על שתיה לפני התפילה.. יש פוסקים שסבורים שזה הדין, ויש שהקלו יותר וממילא לשיטתם זה חומרא..).

ותענית בכורות זה לא חומרה שמביאה לידי קולא?
 

כי בסוף לא מתרכזים במגיד מרוב רעב

מזכירים את בני רב פפא, להראות שאפשר לגדל משפחה של עשרה תלמידי חכמים גדולים.
 

הרמ"א כתב בסוף תשובותיו, שרב פפא היה עשיר גדול ומחזיק תורה ובזכות שעשה לבניו סיומים ושמחה לגמר מסכת, זכה שכל עשרת בניו היו גדולים בתורה. הוא ממשיך ומוצא בהם רמזים לעשרת הדברות ולעשרה מאמרות.

תודה!

וממליץ גם על הספר של ליקוטים של תורות ברסלב על פורים

סתם, קראתי את הספר הזה הרבה פעמים ונהניתי ממנו בכל פעם מחדש. מחפשת ספר שהוא יותר בגדר ספר לימוד...

תודה!

וספר יונה, אז אשמח לשמוע את שם הרב שכתב.

באמת סדרה טובה.

אם יש עוד כאלה אז גם אשמח לשמוע עליהן.

שנה שעברה. מן הסתם אלו אותם עקרונות, אבל בדרך כלל בכל מהדורה חדשה יש יותר דיוקים..
 

יש גם שני שיעורים שהרב גיא אלאלוף העביר שנה שעברה

זה אמנם רק חוברת כזה

אבל אני מאוד אהבתי

כל שנה משתדלת תקרא לפני פורים

....עוד לא הגעתי לדברים הכבדים אבל קיבלתי השראה מהלכות דיעות

ובתפילת שמונה עשרה בקשתי ממנו שאם נזכה כולנו ביחד לקיים רק את הלכות דיעות בספר המדע להרמבם

הוא יקרב את הגאולה . נראה לי שהוא הסכים כי איך שסיימתי "גאל ישראל" עשיתי הפצי