מניסיון בדייטים עם כמה וכמה ביינישים
רובם (אך לא כולם) פשוט מתנהלים מוזר בהתחלה!
אני אתחיל בשפת גוף שהיא לא מודעת לעצמה
יושבים רחוק מדי, קרוב מדי, על קצה הכיסא או נשענים אחורה בפוזה שלא מותאמת לסיטואציה.
מסתיים הדייט, אפשר להגיד בנימוס מינימלי וחיוך "היה כיף" או "היה נחמד" וגם "תודה על הערב".
אפילו אם סבלתם מכל רגע, זה עדיף מאשר מבט חטוף ו"נדבר".
גם בדייטים הכי נוראיים שהיו לי, השתדלתי מאוד להיות נעימה ומכבדת עד הרגע האחרון. וזה לא קשור לכמה אני דוסית.
ועוד שלל דוגמאות פרטניות, למשל מישהו שאמר לי באמצע שיחה "תקשיב" כאילו הוא באמצע דיון עם עוד חבר מהישיבה.
או שבחור חיכה לי בתחילת השביל שאבוא, ואז התחיל ללכת לפני שהספקתי להגיע אליו. התחלתי בערך לרוץ מאחוריו כדי להדביק את הפער. הוא אפילו לא הסתכל..
בנות הן לא חייזרים! אני מבטיחה!
גם לנו קשה בדייטים ראשונים וזה מתבטא בצורות אחרות.
ואני מבינה, זה מגיע כנראה ממקום טוב, מהשתקעות בעולם התורה (ב"ה), אבל הלוואי שדברים מסויימים היו קצת יותר במודעות. אשמח לשמוע אם למישהו יש זווית אחרת על האירוע..
*הדבר נכון גם לגבי חיילים עם הוויה של ביינישים וגם לגבי בחורים שנפגשו כבר עם הרבה בנות.

