קשה לי אמונית. וגם רגשית.אנונימית בהו"ל

איך אפשר להרגיש קרובים..

ולהרגיש בטחון רגשי..

עם מישהו שלא מבינים אותו ואת המהלכים שלו בעולם?

איך אפשר לאהוב כשבכל רגע הוא עלול להכאיב לך ולא להסביר למה ועל מה?

אז נכון הכל בהשגחה והכל לטובה וחלק ממהלך ולא מבינים מפה וכו

אבל זה מתסכל ככה מערכת יחסים כזאת שבה נאלצת רק להכנע למהלך שנשגב מבינתי


זה לא מרגיש לי כמו קשר

יותר כמו עבדות


פעם לא הרגשתי ככה

הרגשתי קרובה


אבל ברגע שהעולם נהיה עם כל כך הרבה כאב ונסיונות מכל כיוון

וגם העולם הפרטי שלי עבר זעזועים


הלב שלי כבר עצוב וסגור


אנ י מוכנה להכל

אבל שיבא עם איזה הסבר-הנגשה-תקשורת

ההסתר פנים הזה כבר נמאס


כ

💔💙🫂אחת כמוני
העולםoo

מלא באסונות ובדברים קשים

לצד דברים טובים ומופלאים


אני לא תולה את האמונה שלי בטוב או ברע


יש את הדברים שבאחריותי

הדברים שאני יכולה להשפיע עליהם

בעזרת התבונה שקיבלתי מאלוקים


ויש את הדברים שאני לא יכולה להשפיע עליהם

לומדת לקבל אותם באהבה או שלא באהבה

זה לא אץשאלה של אמונה..להאמין אני מאמינה.אנונימית בהו"ל

אבל בלב

לא מרגישה קרבה

קשה לי לאהוב

ולהרגיש בטחון


כשהוא מתנהל באופן הזה

בעינייoo

זה לא התנהלות שלו

זו התנהלות טבעית של העולם

הציפייה שהעולם יתנהל בטוב שגויה

מה זה התנהלות טבעית? טבע מונהג ע''י ה'..אנונימית בהו"ל
הנהגהoo

לא חייבת להיות התערבות בכל דבר שמתרחש

בסדר אבל זה בחירה להתנהל ככה..אנונימית בהו"ל

וזאת בחירה שמייצרת זרות וריחוק בעיני

זאת כפירה לחשוב ככה. העולם מונהג ע"י השגחה פרטיתמהות
"אין אדם נוקף אצבע מלמטה אלא אם כן מכריזים על כך מלמעלה"
זו גישה ביהדות ולא כפירהמתיכון ועד מעון

זו דעתו של הרמב"ם.

ובאופן כללי אותי היה מאוד מעליב אם היו כותבים לי שאני אומרת דברי כפירה.

ברור לי שהתכוונת לעורר, אבל אפשר לנסח קצת אחרת

תודה שכתבתoo
תביאי בבקשה ציטוטמהות
צרפתי ציטוט מדברי הרמב"ם (מתורגם לעברית)מהות
כותב הרמב"ם:


אני מאמין שההשגחה האלוהית בעולם השפל הזה, כלומר למטה מגלגל הירח, היא רק בפרטי מין האדם בלבד, ורק במין זה כל מצבי פרטיו והטוב והרע הבאים עליהם נובעים מן הדין… אלא לדעתי ההשגחה האלוהית, כפי מה שאני רואה, נובעת מהשפע האלוהי. והמין שדבק בו אותו שפע שכלי עד שהפך לבעל שכל ונתגלה לו כל מה שגלוי לבעלי שכל – הוא שנלוותה אליו ההשגחה האלוהית, ושקלה את כל מעשיו על דרך השכר והעונש. אם היתה טביעתה של הספינה על יושביה…  או נפילת הגג על יושבי הבית, במקרה גמור, הרי לדעתנו כניסתם של הללו לתוך אותה ספינה וישיבתם של האחרים בבית לא היתה במקרה, אלא ברצון אלוהי לפי הדין במשפטיו ששכלינו אינם מגיעים לידיעת חוקיהם.[

הבאת קטע קצרoo

מתוך דיון שלם שהוא כתב


זה הקטע שבעיניי רלוונטי לגבי נושא ההנהגה


׳ואומר פנת תורת משה רבנו - עליו השלום - וכל מי שנמשך אחריה היא שהאדם בעל יכולת גמורה - רצוני לומר שהוא בטבעו ובבחירתו וברצונו יעשה כל מה שיוכל האדם לעשותו מבלתי שיברא לו דבר מתחדש כלל; וכן כל מיני בעלי חיים שאינם מדברים יתנועעו ברצונם; וכן רצה האלוה ית' - רצוני לומר שמרצונו הקדום באין תחילה - שיהיה כל בעל חיים מתנועע לרצונו ושיהיה האדם בעל יכולת על מה שירצהו או שיבחרהו׳


וזה הפרק השלם בעניין

מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ג/פרק יז – ויקיטקסט

זה לא סותר .בקטע שהבאת הוא מדבר עלמהות

הבחירה החופשית של האדם. שהקב"ה לא מתערב בה.

וגם על הבחירה החופשית של האדם יש דיעות (בקבלה ובחסידות למשל) שהקב"ה מתערב:"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואם אין הקב"ה עוזרו -אינו יכול לו"

זה למהoo

העולם מלא גם ברע

כי חלק מהאנשים בוחרים לעשות רע

וזו הבחירה החופשית שלהם

והטבע גם הוא מלא בפעולות שפוגעות בבני אדם

אך ורק במסגרת ההשגחה הפרטיתמהות

ז"א ,אם לאדם לא היה מגיע עונש עבור משהו מסויים שעשה, אף אדם לא היה יכול לגרום לו לרע, וגם הטבע לא היה יכול לגרום לו לרע,אלא אם לאדם מגיע בהשגחה פרטית עניין מסויים- "מגלגלין זכות...וכו'.

חלילה לחשוב שהפעולות של הטבע או בגלל שאנשים בוחרים לעשות עוול, אדם מסויים סובל מזה.

אם לאדם לא מגיע משהו בגזרת שמים -הוא לא ינזק. אין כזה דבר- כל בני האדם יש השגחה פרטית לכל הדיעות-גם לדעת הרמב"ם.

העולםoo

תמיד יכיל גם רע

בגלל הבחירה החופשית


לא נכנסת לחשבונות שמים שאיני מתיימרת להבין בהם


אבל לא מצפה לעולם אופטימלי נטול אסונות וזוועות 

הרמבם כותב כך. זה לא כפירהשיפור

תביאי בבקשה ציטוט.לא ידוע לי שהרמב"םמהות

כותב כך, מלבד מה שהוא כותב שלימות המשיח עולם כמנהגו נוהג. כתבתי תגובה והבאתי ציטוט למעלה שמוכיל שהרמב"ם אומר שיש השגחה פרטית על בני אדם. כל המחלוקת היא רק לגבי דומם/צומח..

זה היה עולם מאוד עצוב אם הוא היה כמו שטענת שהרמב"ם סובר

זה מחלוקת עוד מימי הגמרא איך להתייחס לעולםחילזון 123
לגבי המין האנושי אין מחלוקתמהות

אלא לדעת כולם -כולל הרמב"ם. על בני אדם יש השגחה פרטית והנהגת שכר ועונש

להתפלל על זה בדיוקשוקולד פרה.

שה' יפתח את הלב להרגיש אור.

לטעום משהו מקדושה. לחוש קרבה לקדושה. להרגיש רצון לזה בכלל.

הלב לא נפתח כי השכל כל הזמן שומר עלייך. השכל מנתח דברים במציאות ומגיע למסקנה אחת- זה לא הוגן. זה לא פייר. יש לנו אבא 'קפריזי' שאי אפשר לצפות אותו מראש. הטוב הוא רעוע. הנה, תראו מה קרה לצאלה גז הי"ד. הנה הרע ניצח את הטוב.


 

ואני באמת מאמינה שיש צדק בטענות האלה כלפי שמיא. למה, למה הוא מביא כאב מטורף כזה על ילדים קטנים? למה בגיל צעיר כל כך הם צריכים לשאת משא בלתי נסבל כזה. הלב שלנו מזדעזע מזה.


 

ואני באמת באמת מניחה את זה בלי תשובה. כי לתת הסבר וצידוק לסבל של ילד קטן, זה משהו שנראה לי מנותק מאוד.


 

אבל אני עדיין חושבת שעולם של קדושה ושכל של קדושה הוא שכל אחר ממה שאנחנו רגילים ביום יום שלנו.

וכל עוד אנחנו נמצאים בשכל הטבעי, אנחנו עדיין בתוך הערפל והחושך ותחושת אי הצדק.

ולכן אנחנו רוצים לרצות שכל של קדושה.

אבל העניין הוא לרצות בזה...

אם כבר דיברת על קפריזיותאמאשוני

קשה שלא לחשוב על נשיא ארה"ב טראמפ,

שמוביל אותנו גם ברכבת הרים רגשית.

וגם עליו אומרים שהוא קפריזי,

אבל האמת שגם במהלכים שלו יש הרבה סדר.

כמו בכתב חידה, שעם מפתח הצפנה לא נכון, הכל נראה קפריזי וחסר סדר והגיון,

אבל עם מפתח הצפנה נכון פתאום הכל מקבל מסדר ומשמעות, אז גם במהלכים של טראמפ אפשר למצוא סדר (אפשר להסכים עם זה או לא)

אז קל וחומר אלף אלפי הבדלות,

שגם המהלכים של הקב"ה אינם קפריזיים, אלא שבקטנותינו אין לנו את הפירוש לפענח את המהלכים.

בוודאי שאנחנו עבדיםאמאשוני

כל מהות ראש השנה זה קבלת *עול מלכות שמים*

יש לנו אבא שהוא מלך ומלך שהוא אבא.

לפעמים אנחנו מרגישים בחוש כמה הוא נושא אותנו על כנפי נשרים ונוהג בנו ברחמים ולפעמים אנחנו מרגישים שהוא נוהג איתנו במידת הדין.


בשני המקרים ההשגחה לא פוסקת לרגע, וגם כתבת שאת מאמינה בזה, אז אם מדובר רק על ההרגשה, אז לדעתי זה טבעי ותקין.

אנחנו לא חייבים "לאהוב" את הדרך שה' נוהג עם העולם, אבל אנחנו חייבים לקבל אותה.


לגבי המשפט בסוף, אז כמו שאמרה רחלי פרנקל אחרי שהתברר שבנה החטוף נפתלי פרנקל יחד עם שני הנערים הנוספים נרצחו,

"איפה שנגמר השכל שם מתחילה האמונה"


אם נקבל הסבר על הכל, אז לא תהיה פה עבודה על קבלת *עול מלכות*

ניסיון העקידה של אברהם בא לאחר שהתבשר שמיצחק ייקרא לך זרע.

מצד אחד אברהם אבינו זכה לניסים גלויים, עצם הולדת יצחק הוא בגדר נס. אחרי הולדת יצחק, "מיצחק ייקרא לך זרע" זה המשך הרבה יותר מתיישב בשכל,

אבל דווקא אז אברהם אבינו מצווה (הפעם מבחירה)

לעקוד את בנו ובעצם לסתום את הגולל על ההבטחה הרי לא ייתכן שמיצחק יצא עם ישראל, אם יצחק נעקד.

זה הכי בלי איזה הסבר-הנגשה-תקשורת.


אם נמשיל את זה למדינת ישראל, אז הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא בגדר נס וסבירות על טבעית.

ודווקא אחרי שזה קורה לכאורה המשך קיומה של מדינה אחרי שכבר יש לנו תשתית של צבא, הכרה מדינית, כלכלה וכל מה שמדינה ריבונית צריכה,

דווקא אז כל המלחמות עם האויבים, יריבות פנימית, משברים והכל, דווקא אז זה הניסיון הגדול,

להאמין שהמדינה היא ברת תקומה ובית שלישי לא ייחרב. וגם זה מגיע בלי הנגשה בדמות נביא/ משיח ה' שיעשה לנו סדר בדברים.


בכל אופן, חיבוק על הלב הסגור והעצוב, אני חושבת שצריך להרשות לעצמנו גם את זה לפעמים..

❤️‍🩹

אמונה אמיתיתEliana a

זה כניעה רק לבורא עולם

כן

אנחנו קטנים, אבל מול האלוקות השלמה ולא מול סתם אנשים שאין להם תשועה ,

גם לי קשה להכיל את זה 

מזדהה, קוראת אותך ובוכה.דיאט ספרייט

אין לי עצות רק חיבוק.

הלוואי שהקב"ה ירפא לי את הלב

קראתי לא מזמןעוד מעט פסח

על זה שיש לנו 3 מערכות יחסים שונות עם הקב''ה-

כאבא ובן, כבעל ואישה, וכעבד ואדון.


בדור שלנו אנחנו נוטים להדגיש את הקרבה והאהבה ביננו, אבל יש גם יחסי מרות פשוטים, שבהם הקב''ה אמר ואנחנו עושים. בלי לשאול ובלי להבין. כמו עבדים.


ויש זמנים אחרים, בהם אנחנו יותר מרגישים את הקרבה, האהבה והדאגה.


ומבאס אותי שאני לא זוכרת באיזה ספר זה היה ולא יכולה לצלם, כי אני גם לא יכולה להביא דבר בשם אומרו, וגם כי הם כתבו את זה כל כך יפה ואני מרגישה פה שלא העברתי את הנקודה כמו שצריך.

אני לאתקומה

חכמה גדולה.

וכותבת כאן קצת מהבטן


אבל כשקראתי בהתחלה, חשבתי שאת מתכוונת לבן הזו שלך.

ורק אחרי קריאה של כמה פעמים, הבנתי שמדובר על הקשר עם הקב"ה.


ואני חושבת שהקשר בינינו לבין בורא עולם, הוא לא הדדי ולא עובד כמו קשר בין בני זוג.

ואני חושבת ש@עוד מעט פסח כתבה יפה.

שיש כל מיני צורות לקשר של אדם מול ה'.

ובוודאי שאנחנו עבדים של ה'.

עבודת ה' זו עבודה. עבודה קשה. ואנחנו לא תמיד מבינים.

והיא לא הדדית ומתגמלת באופן ישיר כמו קשר זוגי. או לכל הפחות לא בצורה שאנחנו יכולים להבין.

וכן, בוודאי שיש כאן גם מימד של כניעה, כי מול הגדלות של ה' והאפסות שלנו, אנחנו גם נכנעים.

ואני מבינה את הקושי, ואת הריק והעצב.


אבל אולי עד עכשיו תפסת את עבודת ה' בצורה מסויימת, והמשברים עכשיו הם הזדמנות להעמיק באמונה, ולהבין אותה בעוד דרכים. ואולי עכשיו זה קשה, אבל אני מאמינה שמשברים יכולים להוביל לבירור ומשם להתחזקות

תודה רבה לכולן..עונה במרוכז כדי לא להעמיסאנונימית בהו"ל

האמת אני בן אדם מאוד קשור לה'

וזה הבעיה

שהיה לנו קשר מאוד קרוב ואישי

שנים הוא היה באמת החבר הכי טוב שלי- ואגב זה היה בתקופת נסיון קשה. וארוכה אז זה לא שלא הכרתי מה זה נסיונות וכאב..להפך

.. הכי כאב לי אז

ומבחינתי הוא היה איתי

גם כשלא הבנתי וגם כשכאב לי

כי כשזה נסיון פרטי שלי וכנראה גם עם יותר כלים להכיל אותו אז זה בסדר מצידי


 

אבל מרגישה שהמלחמה הציפה בי תחושות אחרות

שהיו קודם כמובן אבל הועצמו


 

מן התנהלות חזקה כזאת של מידת הדין

כואבת מדי

 

גם בכללי מה שקרה לעמ''י

וגם סיפורים קרובים יותר


 

וגם החיים שלי עברו טלטלות וכאבי נפש וזוגיות שעברה משבר ועוד


 

והעניין הוא לא אמונה

ברור לי שהכל זה הוא

וכנראה בסוף הכל יוביל לטוב ולתיקון

ואין לי נסיון להבין בשכל או לקבל הסברים זה לא מעניין אותי ההסבר מצד עצמו


 

זה רק הלב

הלב

שמרגיש

רחוק ומפוחד קצת אולי

כי ההנהגה הזאת קשוחה לו


 

נכון באמת יותר קל לי להתחבר לקשר ממימד של חברים או בני זוג

ולא מהמימד של העבד..

אין לי בעיה

לקבל להכנע להסכים להנהגה

אבל כשאני שם

הלב- מכווץ

הוא לא אוהב שם

הוא לא בטוח


 

זה בעצם הנקודה

שזה לא עובד אצלי במקביל

האהבה והקבלת עול.


 

אין לי חיפוש להתנתק מקדושה

אין לי חיפוש שכלתני

או חוסר יכולת להאמין ולקבל


 

פשוט  ברגש

זה לא מתחבר לי יחד


 

כשכואב לי כשנחשפת לכאב גדול במציאות סביבי

אני לא מצליחה להרגיש אהבה ובטחון רגשי.


 

 

אני קוראת ואקרא שוב מה שכתבתן ואנסה באמת להתבונן וללמוד מזה..


 

וסליחה מודה שהטריגר עכשיו של התאונה+הפיגוע שהיו בשומרון ובכוונה לא מפרטת..פשוט הפך לי את הלב.


 

בסוף הוא יחזור לה'

כי אין משהו אחר

חוץ מלהיות בקשר


 

אבל פשוט עכשיו כואב לו שם

 

לגבי יישוב התחושותאמאשוני

איך גם לאהוב וגם להיכנע בו זמנית,

יש כמה משלים שמאוד עוזרים לשנות את ההסתכלות.

למשל עקבות בחול.. כשנראה שיש רק זוג עקבות אחד, כמוהו כמשל של אב הנושא את בנו על כתפיו.

וכשמקבלים מכה, כמוהו כמו אב ואם אוהבים איכפתיים מאוד שמבינים שזהו תהליך הלמידה והצמיחה של ילדם.

או משל הגולם, זחל שנאבק לפרוץ את חומות הגולם, ורק ע"י כך כנפיו מתחזקות.

אמו האוהבת מביטה בסבלנות וערגה שיצליח.

היא לא עוזרת לו, כי העזרה זה פגיעה בו. הכאב והבדידות והיאוש וההפקרה של הזחל אלו תחושות סופר לגיטימיות במיוחד כשהוא יודע שאמא לידו ויכולה לעזור לו לו רק תבחר בכך, לשבור עבורו את קירות הגולם.

איך אפשר לחוש תחושות אלו ביחד עם התחושה שאמי כאן לידי אוהבת אותי ולא גואלת אותי מייסורי??

מהצד זה מתייבש לנו, כי ברור שהכאב בסופו של דבר יוביל למקום טוב.


בנוסף, יש מימד לאומי.

אי אפשר להסתכל על מקרה בודד ולפענח תמונה שלמה. כן לפעמים צדיקים או תינוקות של בית רבן שלא חטאו משלמים את מחיר הלמידה ומחיר הכפרה עבור כל עם ישראל. אנחנו עם אחד. וכשיש איבר אחד עם דלקת, כל הגוף סובל.


לצערינו התינוק של צאלה ז"ל, לא הראשון במלחמה הזו שנולד יתום.

באסון הכרמל נהרג כבאי שאשתו הייתה בהריון והתינוק נולד יתום. ועשו עליהם כתבה על ההתמודדות. בסה"כ הילד גדל בטוב כמה שאפשר.


איכשהו בסוף החיים חזקים מהכל. לא יודעת אם זה מנחם או לא, אבל עם כל הכאב, נעבור גם את זה.

כתבת ממש יפה..אני לוקחת לעצמי ואתבונן על זהאנונימית בהו"ל
תודה


ובכלל תודה על המקום לשים זה עזר מאוד

כמה אני מזדהה איתךאחת פשוטה

התאונה הזו טילטלה גם אותי.

ממש מה שאת מתארת, הרגשה של ריחוק ממש. 

את כותבת כל כך מהלב. ממש מבינה את הכאב הזהשיפור
את הלא מסתדר ביחד. את החוסר יכולת להרגיש בטוחה מול מידת דין קשוחה שכזאת.


נשמע שאת מחוברת לה' בצורה כל כך עמוקה ומוחשית. שאני אפילו לא מתיימרת להשליך את מה שעוזר לי באמונה על קשר כל כך עוצמתי כמו שלך.


אבל נשמע לי, שהכאב הזה, הכיווץ הזה, חוסר היכולת לבטוח, הוא מיצר לצעוק ממנו לה'. ונראה לי שיש דרך מיוחדת. שאת תצטרכי לסלול לנשמה שלך. לקשר יותר עמוק ויותר מורכב ועוד יותר אמיתי. אבל הדרך כל כך כואבת וקשה. אז אני שולחת לך חיבוק ומאחלת לך המון כוחות לדרך הזאת ושתצליחי גם בתוכה להרגיש את הביטחון והקרבה והאהבה.


ונראה לי שהגם וגם הזה הוא חלק מהמורכבות של החיים בדור שלנו. אם פעם עיקר הקשר עם ה' היה ביראה. ולעתיד לבוא נאמר "לא תקראי לי עוד בעלי כי אם אישי" שאז מידת האהבה תהיה עיקר הקשר עם ה'. היום אנחנו במין מעבר שיש בו גם וגם. ויש נשמות גדולות כמו שלך שממש מרגישות את זה.

וואי עשית לי דמעות. תודה. ממש. כתבת עמוק.אנונימית בהו"ל
והאמת שב''ה הרגשתי 'היתי צריכה לדבר את הכאב והכאילו סתירה הזאת.


מרגישה 'מרגע שאמרתי את זה גלוי פתאם התחילו להפתח דברים בלב.. בכל מיני נושאים


תודה לכולן ❤️❤️

טוב לשמוע שדברים התחילו להפתח בלב💗שיפור

והאמת שעוד יותר מרגש שנגעתי בך.

כי הרגשתי שהצלחתי לענות לך בצורה מדוייקת, וממש יכולתי להבין ולהרגיש את התחושות שלך בעקבות מקרה לא פשוט שעברתי שהעלה אצלי רגשות דומים- שונים למה שתיארת. וממש תהיתי למה ה' זימן לי את זה. ועכשיו אני רואה שבזכות אותו מקרה אני יכולה לעזור לאנשים אחרים. אז זה נותן משמעות למה שעברתי. תודה!

לעניות דעתיאישה רגישה

לקחנו קצת רחוק את הביטוי "ה' הוא החבר הכי טוב שלי" והאנשנו אותו יתר על המידה.

נכון שצריך קירבה

נכון שצריך להיות דיבור כדבר איש אל חברו

אבל.....

הייתי מנסה להמשיל את זה לפחות לרב גדול שאת מעריכה אותו ויש לך ערוץ פתוח להתייעץ ולשיתוף.

"חבר" מוריד את זה לרמה שלנו ואז אנחנו מצפים גם להרגיש כל הזמן כאילו הוא חבר 

ואז מגיעה האכזבה - ככה עושים לחבר?

אחי - ככה מתנהגים??

זה לא שם! קחו כמה צעדים אחורה ושימו את הדברים במקום

אסור לאבד את זה!

בשבילי הקשר איתו לא כמו עם חבר אבל גם לאאם_שמחה_הללויהאחרונה

כמו עם רב. הקשר שלי איתו כמו עם אבא.

אולי כי אני יתומה מאבא ,אז זה ממש בא לי בטבעי ואני ממש מרגישה שיכולה לבוא אליו וסוג של לטעון "אתה חייב לדאוג לי אבא! או אתה חייב לדאוג לילדים של!י"

ומצד שני יש לי יראת כבוד ובנה שאני ילדה קטנה ולא מבינה כלום והוא מבין בשבילי

אני ממליצהאישה רגישה

לצפות בראיונות בהידברות  - בשנתיים האחרונות יש שם אנשים מופלאים שמחזקים מאוד! 

כולל חטופים שהשתחררו, אבל לא רק

הסתר הפנים הוא חלק מהנהגת השם עכשיוהמקורית

וברור שלא תמיד רואים שזה לטובה. ולפעמים זה כואב מאוד

אבל פה בדיוק נכנסת האמונה, שנותנת משמעות לקושי.

אני יודעת שאני לא מבינה, אבל בטוחה שזה מושגח מאיתך

ואם גם את זה לא מסוגלים להגיד ולהרגיש, אפשר להגיד גם את זה. שקשה לך. שאת רוצה להרגיש את זה מאוד. שאת רוצה להרגיש קרובה.


אני בזמנים קשים אומרת: אם השם הקשה את לב פרעה, הוא וודאי מסוגל להשפיע גם בצד ההפוך אעפ שזו התערבות בבחירה.

ומהצד השני גם אומרת: השם אני לא צריכה לתת לך רעיונות, אתה המומחה הכי גדול בנפש, אז תרפא את שלי. בין אם עלידי שינוי המציאות, בין אם באמצעות שינוי ההסתכלות שלי. לא משנה מה. אני ממש צריכה את העזרה שלך עכשיו.


אני מאמינה שהקשיים בסוף, חלק מהמטרה שלהם, היא שנתקרב להשם. יש הרבה ראיות לכך במקורות.

אבלתשובות ברורות כנראה לא נקבל. ובכל זאת אני מאמינה שהפרשנות שלנו לדברים שעוברים עלינו, היא כשלעצמה חלק ממצוות האמונה.


שולחת חיבוק גדול❤️

וואי כתבת מהמם ונוגע תודה זה עזר לי❤️אנונימית בהו"ל
ממי אפשר תלבקש שיוציאו מהעמוד הראשי של הפורומים?אנונימית בהו"ל

ממש לא רוצה שזה יפורסם שם..

כתבתי אנונימי ופה בכוונה ...

בוצעמשה
כדאי לך לצפותלמה לא123

בן 7 שאמר שבא לו למות. זה חריג?אנונימית בהו"ל

פעם שניה בשבועיים האחרונים.

פעם ראשונה זה היה כשבעלי לא הסכים לו לעשות משהו מסוכן שמאוד רצה

והערב הוא אמר את זה אחרי שרב עם אחותו.

הוא אמר שהוא רוצה למות ולחיות בדור אחר שהיא לא תהיה בו.

הוא התחיל בדיוק לפני שבועיים את הלימודים,

היום היה מאודד עייף, אני יודעת שהתאמץ וגם שרב עם איזה חבר שלא מסתדר איתו ככ.

חוץ מזה ב"ה הוא ילד שמח, חכם (יש מצב שמחונן), אהוב על החברים, רגיש לאחרים ואיכפתי כזה

נשמע חריג מאוד? לאן הולכים עם זה?

תודה לכל מי שמגיבה, עוקבת מהניק שלי

אנונימית אחרת... באה מהתחום.אנונימית בהו"ל

להתייעץ עם יועצת ביה"ס או פסיכולוג ביה"ס.

אוקי תודה!אנונימית בהו"ל

הוא לא יתוייג כמישהו בעייתי? או שזה באמת חריג ובעייתי ולא מצוי?

יכול להיות שזה כלום,אנונימית בהו"ל

ויכול להיות שמצריך בירור.

יש פרוטוקול מסודר איך לבדוק,

לכן כדאי לפנות לאנשי מקצוע מהתחום.

מעולה, תודה!אנונימית בהו"ל

מקווה שהיועצת אצלם בבית ספר טובה, פסיכולוגית כרגע אין…

יועצת בית ספר תהייה חייבת לבצע לילד אבחון קצרממתקית

לראות שזה לא מגיע ממניעים אובדניים.

לרוב זה נגמר בהבנה שסתם היה עצבני או עייף וכו...

ולא עושים עם זה כלום.

קחי בחשבון שאם תשתפי את היועצת, היא לא תבליג על זה.

אם זה היה חד פעמי וזהו- אולי הייתי שוכחת.

אם קורה שוב- תשתפי את יועצת בית הספר, רק מקצועית לוודא שאין לו נטיות אובדניות (ולרוב רואים שאין והכל בסדר...)

גם הבן שלי בגיל הזה אומר דברים כאלהניק חדש2

לשתף יועצת בית ספר לא יעזור אצלנו.

היא לא משהו בכלל.

כן מתכננת לקחת אותו לאיזשהו טיפול.

לא בגלל זה.

אלא בגלל שאני מרגישה שהוא מוצף.

מעניין, מתאים לך לפרט מה מראה לך שהוא מוצף?אנונימית בהו"ל

ואיזה סוג טיפול חשבת?

התפרצויות זעם. תסכול מאד גדולניק חדש2

תגובות לא פרופורציונלית.

בלילה כשהבית יורד הילוך הוא מאד מתרפק ומתחבק.

את מבינה שרוב היום היה מסיכות ומגננות.

בעיקר התקפי הזעם שלו

כרגע חשבתי על 3 המימדים. אמא שלי טוענת שאמור לעזור לו בע"ה.

לקחתי אותו לטיפול רגשי והמטפלת 'פיטרה' אותנו בטענה שעד שלא נפתור את הבעיות הזוגיות שלנו אין לה איך לעזור לנו.

וואו. איזו אמירה של המטפלת ריגשיתאנונימית בהו"ל

יפה שאת לוקחת את זה ככה בטוב, לפחות זה נשמע ככה.

זה פחות תיאור שמזכיר לי את הבן שלי אבל כן יש זמנים שאני מרגישה שהוא לא נותן לעצמו להתפרק והוא במגננות.

תודה ובהצלחה לכם!!

אין לי מה לעשות ככ.ניק חדש2

אם היא בעצם אומרת שהיא לא מסוגלת אני לא אתווכח איתה.

בכל מקרה שמתי לב שהוא מאד נרגע בחופש הגדול. משהו בו התבגר כזה.

עדיין התקפי זעם אבל הרבה פחות.

קשור לעוד כל מיני דברים.

ובהצלחה בע"ה

שיהיו בשורות טובות

מה הייתה ההכשרה של המטפלת הרגשית?מתיכון ועד מעון

יש לה ניסיון טיפולי מעמיק?

לא זוכרת האמת.ניק חדש2אחרונה

רק יודעת שהיא נחשבת מומלצת פה בסביבה.

יש ילדים שאומרים כאלו משפטיםיראת גאולה

ולא באמת מתכוונים למשמעות של זה, אלא רוצים לבטא תסכול גדול מאוד, או שמצאו שהמשפט הזה הפעיל אתכם, או שהם מחקים מישהו שדיבר ככה.

אבל מוכרחים אבחנה מקצועית כדי לוודא שלא מדובר באובדנות. כשמדובר על נושא קריטי כל כך, אף הורה לא רוצה חלילה לפספס גם אם הסיכוי קטן.

נכון! חס וחלילה!אנונימית בהו"ל

לא להילחץמתואמת

כן להתייעץ. עם פסיכולוג. אפשר מפגש אחד שלכם איתו, והוא יגיד אם הוא רוצה לפגוש גם את הילד.

(על פניו זה נשמע יותר כמו מניפולציה מאשר רצון אמיתי למות)

תודה על החיבוק!אנונימית בהו"ל

פשוט לחפש פסיכולוג ילדים באיזור ולקבוע פגישה איתו? בלי הילד?

כן. אפשר גם דרך השפ"חמתואמת

אבל אני אישית ממליצה ללכת לפסיכולוג פרטי - יותר מהיר, יותר דיסקרטי וגם לרוב (לדעתי) יותר מקצועי.

למה הוא מתכוון שהוא אומר שרוצה למות?מתיכון ועד מעון

בכל מקרה לא הייתי מזלזלת בכך גם אם לא מתכוון באמת לאובדנות, נשמע קריאה לסיוע

אני חושבת שהוא רוצה להראות לנואנונימית בהו"ל

כמה הוא כועס או פגוע

וואו אני לא מאמינה שזה קורה לי ואני פותחת כזה שרשור

פשוט הזוי לי

והוא ילד כזה מביע ויודע לשיים רגשות בדרכ

ובעלי אומר שאני סתם מגזימה ולעשות עם זה משהו רק ייצר בעיה, הוא לא רוצה לעשות עם זה כלום

לא מתרגש וזהו

יש צדק במה שבעלך אומרמתואמת

מול הילד. כלומר, עדיף בשלב זה לא לערב את הילד בחששות, כי זה יכול להגדיל אצלו את העניין ולהפוך אותו לבעיה גם אם הוא לא.

לכן תתייעצו בלעדיו דבר ראשון. את יכולה גם בעצמך, אם בעלך לא רוצה...

מקרה דומה שהייתי נוכחת בו- הילד עבר טיפול רגשינפש חיה.

ובהמשך עבר למסגרת שיותר התאימה לו.

כבר לא זוכרת מה בדיוק אבל פעם היתהקנמון

לבן שלי התבטאות בסגנון של 'אני לא רוצה לחיות בעולם הזה' (זה היה קושי שעלה סביב המלחמה).

התקשרתי לקופת חולים. יש מוקד של מענה טלפונית של הקופה להתייעצות בענייני נפש.

היתה שיחה ארוכה, מבררת ונותנת כלים.

נשאלתי שאלות כדי לדייק את הבנת הסיטואציה וקבלתי מענה.

לא יודעת אם לכל קופה יש, אבל שווה חבדוק

בהמשך לשרשור על פוליטיקה משפחתית... אני פגועה נוראאנונימית בהו"ל

ילדתי לפני שבוע.

המשפחה של בעלי מס' דו ספרתי של ילדים - כולם נשואים.

אף אחד לא טרח להרים טלפון לאחד מאיתנו לאחל מזל טוב.

מרגיש לי שהלידה הזו לא מעניינת שם אף אחד.

הם לא כאלה משפחתיים באופן כללי, אבל התעלמות כזו גורפת???

בשגרה הייתי מצפצפת על כולם...

אבל עכשיו מוצפת עם כל ההורמונים של הלידה ובוכה מלא....

וואו באמת מעליב ממשרינת 24

אין לי עצות כרגע… רק חיבוק.

הם גם לא שלחו מזל טוב בוואטסאפ או הודעה?לפעמים לא מתקשרים כי זה סתם מעיק על ההורים הטריים…

אחת סמנה לייק לסטטוס...אנונימית בהו"ל

אחת כתבה כמה מילים... זהו בערך.

לא התעניינו אפילו מה השם שנתנו... כלום.

אני בשוק!באתי מפעם

אחים ואחיות של בעלך אפילו לא כתבו הודעה בווצאפ?

אם כן, זה בושה וחרפה, מכוער מאוד.

חיבוק גדול! אני אשלח לך כתר שעבר הריון ולידה, זה כל כך קשה, שובר ומאתגר, ובד בבד כל כך דבר גדול, משמח ומרגש שהבאתם נשמה לעולם ❤️

הלם!!!ממתקית

לומדת כעת

מזל טוב ענק!!

אין לי מה לומר. באמת תחושה לא נעימה בכלל ♥️

לא שווים את הדמעות שלך!!!!!ניק חדש2

אני מוחקת מהר מאד

פוגע מאוד 😔שמשית123

מה בעלך אומר על זה?

בהתחלה ניסה לסנגר...אנונימית בהו"ל

אמר שאני מכירה אותם וככה הם...

אמרתי לו שבפעמים קודמות לפחות חלק התייחסו אז זה חיפה על אלו שלא...

העיקר אנחנו מתאמצים להשתתף בשמחות של כולם.

לא בא לי עכשיו לפגוש אותם בכל החודש של החגים!

לא צריכה להגיע בסוכות למפגש משפחתי ושיעשו לי פוצי מוצי אחרי חודש התעלמות.

קודם כל חיבוק ענק 🫂 ואני באמת לא הייתי מגיעהסטודנטית אלופה

אוךקל"ת

יכול להיות שבגלל שהוא בא ממשפחה ברוכת ילדים אז לידות זה כבר משהוא שלא מתרגשים ממנו שם..(ועוד כולם נשואים אז אני מניחה שבתדירות גבוהה יש שם לידות כל פעם אח אחר ב"ה).

שולחת חיבוק והמון מזל טוב!

יתכן שעל זה זה יושב, למרות שלא חושבת שזו סיבהסטודנטית אלופהאחרונה

לסבא וסבתא שלי יש למעלה ממאה צאצאים בלי עין הרע ואין מצב שלא אקבל או אשלח הודעה-שיחה לבן/ בת דודה או דודה שנולד להם ילד. בסוף זה בעיקר התחושה המשפחתית וכמה הקשר חשוב

וואי, ממש מעליב! חיבוק גדולקופצת רגע

והמון מזל טוב!

מעליבנעמי28

מהצד השני אני אגיד שגם אנחנו משפחה דו ספרתית והקשר עם הגיסות לא מאוד קרוב

והלידות מאוד צפופות, פעם בשנה כמה לידות.

מבחינת חלק מהאחים/אחיות אם אמרנו מזל טוב לאח - זה נחשב גם לגיסה.

גם אם כתבו בקבוצה המשפחתית, סיכוי גדול שלא יכתבו במיוחד.

ככל שהתדירות של האחיינים עולה, ככה תשומת הלב וההתרגשות יורדים.

זה עדיין מאוד מעליב והודעה קצרה זאת ציפיה לגיטימית.

את לא חייבת לבוא למפגש בחגים אם לא מתאים לך.

לידה זה תירוץ מעולה.

גם בקבוצה א"א לא הגיב להודעהאנונימית בהו"ל

והאחים עצמם לא אמרו כלום לבעלי

לגמרי פוגענעמי28

ממש מבאס ופוגע.ממתקית

איזה ילד זה שלכם?

אם ראשון- סופר פוגע (בכל מספר של ילד זה פוגע וצריך לברך, ולתת לך הרגשה טובה ולאחל, ולפנק. בילד ראשון לרוב זה בא הכי טבעי).

אם יש כבר כמה, לצערי חוויתי גם את הרגש הזה, עוד ילד לרשימה... לא מבקרים, לא מאחלים, את מי אני מעניינת? תמיד זה ביאס אותי, אבל הבנתי שכנראה זה ככה כשזה הילד ה.... שלך.

משתדלת לאחיינים שיולדים עכשיו לתת הרבה תשומת לב, להתיחס, לקנות, שלא ירגישו ששכחתי מהם וירגישו מה שאני הרגשתי.

אצלי היה ככה מצד השמפחה וגם מצד החברות והסביבה...

עד היום יש לי פינה עצובה בלב בגלל זה.

לידה שישיתאנונימית בהו"ל

זה מה שמבאס אותי יותר.

היא ילדה מהממת, נשמה בפני עצמה.

למה א"א להתייחס לבואה לעולם וקצת להתרגש איתנו? לפחות כלפי חוץ...

מסכימה איתך ממש!!!ממתקית

אצלי כבר בלידה רביעית הרגשתי שלמי אכפת, בפרט שהיה לי רצף בנות.

פינטזתי על בן רק בשביל חגיגת ברית, שיראו אותי, שיאחלו לי.

היחס ליולדת לאחר הלידה אני חושבת שזה חלק מההתאוששות שלה, וזה לא משנה איזה מספר לידה זה.

את תהני מהנסיכה החדשה שלך- מתנה לחג!!

תתפנקי איתה, זו תקופה מושלמת ללדת בה.

מזל טוב!!!

בררנות באכילה - מה עושים?אמא טובה---דיה!

כל ילד אוהב דברים מאוד מסוימים ומעטים, וכמובן שאלו דברים שהשני לא אוכל...

המאכל היחיד שכולם אוהבים זה שניצל, ואין לי כוח כל יום להכין שניצלים. זה המון עבודה ולכלוך (ואין לי תנור בשרי, אז לא רלוונטי לאפות).

כבר אין לי חשק להכין אוכל, כי תמיד יהיה מישהו שיתלונן שאין לו מה לאכול ואז אני אכין לו עוד משהו במיוחד.

ולרוב שניהם לא אוהבים. אפילו לא מסכימים לטעום.

זה כל כך מתסכל.

אפילו בפסטה, ששניהם מסכימים לאכול, כל אחד מסכיםאמא טובה---דיה!

לאכול רק צורה מסוימת.

אחד רק ספגטי, ואחד רק פסטה קרניים.

זה פשוט מתיש.

לגבי שניצליםאיזמרגד1

אולי שווה לקנות נינג'ה בשביל זה.

לגבי כל השאר אין לי תשובה... נשמע קשוח ממש. אולי לעשות תורנות שכל יום את מבשלת משהו שמתאים לאחד מהם, והשני יכול לבחור בין שאריות מאתמול ללחם עם משהו...

יש לי מטבח פיצי, אין לי איפה להניח נינג'ה...אמא טובה---דיה!

אני לא מצליחה לעמוד על זה שיאכלו לחם עם משהו, תמיד בסוף אני מכינה כמה ארוחות צוהריים כי הם בוכים שאין להם מה לאכול...

אנחנו הוספנו מדף גבוה מעל הכירייםטארקו

ועליו התקנו טוסטר אובן בשרי.

המטבח ממש פיצי. אין איפה להוסיף אפילו מדף.אמא טובה---דיה!

אז מחוץ למטבחאמאשוני

אפשר במרפסת/ מחסן/ חדר כביסה להכין עמדה ייעודית.

אם זה מה שיפתור כרגע את התסכול היומיומי, עד שתמצאי פתרון שמן הסתם יהיה תהליך ולא קצר, גם על הגג הייתי שמה..

אפשר מיני קיטשןרקאני

מכינים בזה שניצלים ממש מוצלחים ובקלות

וזה קטן ונכנס בארון

לגבי שניצלים-מוריה

להכין כמות ולהקפיא. להפשיר לפי הצורך.

אנחנו מתחילים טיפולמקרמה

זה תחת קלינאיות תקשורת

איזו רמה של בררנות מצריכה טיפול?אמא טובה---דיה!

נראה לי שזה אידודואלימקרמה

אבל בגדול

כשאת רואה שיש הרבה תסכולים- גם שלך וגם שלהם

שיש כבר אוירה לא טובה סביב הנושא של האוכל

שהגדילה הפיזית לא משו

שזה מפריע לשגרה, שחושבים פעמים אם לצאת לטיול/למלון/לסעודת שבת עם השכנים

שאת עומדת מתוסכלת סביב הקופסאת אוכל כי את כבר לא יודעת מה לשים

שכל ארוחה את לא יודעת מה להכין - כי אין עקביות... הלא הפך לברירת מחדל

שזה כבר מרגיש כמו משו שמשתלט על החיים...

זהו... פרקתי

אימאל'ה, אני מזדהה עם כל כל מה שכתבת כאןאמא טובה---דיה!

לקח לי זמן להגיע חהבנה שיש פה בעיהמקרמה

ואז התחלתי קצת לחקור על הנושא

(יש ספר עולה של אמונה דגן...ממליצה בכלל להקשיב לה)

ועוד זמן להגיע חהבנה שזה גדול עלי להתמודד לבד

ואז עוד זמן

ועוד קצת זמן להחליט שאני רוצה לעשות עם זה משו

ועוד קצת זמן באמת לעשות...

בצירוף מקרים מוזר היום בבוקר הרמתי טלפון לקלינאית תקשורת שמתמחה בזה....

עוד לא התחלנו טיפול

אפילו לא קבענו (היא צריכה לחזור אלי)

אבל עשיתי צעד

וכבר יש איזשהי תחושה שאני מתחילה לקחת פה מושכות ולהוביל שינוי

זה נותן תקווה לשינןי (שאני מקווה שלא תתנפץ לי בפרצוף)

אני מכירה מישהו שטיפל אצל מרפאה בעיסוקשיפור

אנחנו טיפלנו אצל דיאטנית בטיפת חלבאחת כמוני

גם כשכבר גדל יותר לגיל שלא הולכים לטיפת חלב, המשכנו איתה

יש גם דיאטנית דרך הקופההשם שלי

ובכלל לגבי חלבונים - כמעט הכול הם פוסלים,אמא טובה---דיה!

הדברים שהם כן מסכימים לאכול זה פחמימות (אחד רק קוסקוס או ספגטי, ואחד רק פתיתים או פסטה קרניים).

אני כבר שונאת להכין אוכל מרוב שזה משגע אותי.

בני כמה הם?רקאני

אני הייתי כזאת

עד היום אני בררנית

אמא שלי הכינה לנו את מה שאנחנו אוהבים

ואם לא היה לא אכלתי

ואני לא חושבת שזה נכון לעשות ככה

זה די טיפח את הבררנות שלי

לא מצאתי פתרון קסם לזה

כן הייתי ממליצה לחפש טיפול לזה או עזרה כלשהי

כשגדלים זה רק נהיה קשה יותר

התחתנתי ולא אכלתי כלום אצל חמותי בשבתות שנים

רק חלה

חצי מהחיים שלי אני נשארתי רעבה כי אין אוכל שאני אוהבת

זה מאוד קשה

ממש כדאי לטפל כי באמת יש קושי אמיתי

אצלי זה שילוב של קושי עם מרקמים וטעמים חדשים

ברמה שלטעום משהו חדש מעלה לי רפלקס הקאה

בשילוב עם קושי רגשי כנראה שעומד מאחורי זה

היום למדתי לאכול ועדיין לומדת

וזה פשוט חיים אחרים כואב לי על השנים האלה שלא אכלתי

זה גם גרם לי למחסור חמור מאוד בברזל וויטמינים

בקיצור שווה לטפל

בני שבע וארבע וחצי.אמא טובה---דיה!

כואב לשמוע מה עברת... חיבוק...

ותודה על הדחיפה לטפל.

זה כל כך מתסכל גם להם וגם לי...

ליבי איתךדיאט ספרייט

רק חשוב לי להגיד שללא ספק אמא שלך ניסתה שיהיה לך טוב, שתהיה שבעה - אמא אוהבת ומיטיבה.

לולא מה שכתבתן כאן, ברור לי שגם אני הייתי פועלת אותו הדבר, ובמובנים מסויימים גם אימי נהגה כך.

ברור לירקאני

היא הייתה חסרת אונים מולי

באמת הייתי קשה

לכן אני אומרת לטפל כי לא רואה דרך נורמלית לצאת מזה

וכן יודעת לומר בדיעבד שזה לא באמת היה נכון לפעול ככה...

ליבוק, זה קשוחדרקונית ירוקה

מלבד טיפול שהציעו פה, יש דרכים להרחיב מגוון.

בכל ארוחה לדאוג שיש דבר אחד שהם אוכלים ודבר חדש. להמשיך להציע לטעום, בלי לחץ. יש אוכל שהם אוהבים בארוחה אז הם לא יהיו רעבים בכל מקרה.

להדגיש כל הזמן שלפעמים הטעם שלנו משתנה ולכן גם אם לא אהבנו משהו, אפשר לטעום שוב. תני דוגמאות מעצמך אם יש לך. ובאמת לאפשר לטעום - לקחת חתיכה קטנה, לא משנה אם היה טעים או לא, העיקר שהתנסה.

לא לעשות עניין כשמישהו מסכים לטעום משהו חדש. אפשר לשבח, אבל לא בהגזמה.

מישהי כאן הציעה שיקחו לחם עם ממרח למי שלא אוהב את האוכל. זו אפשרות מצויינת. זה מוריד לחץ שיאכלו, זה משביע ונותן להם שליטה. אפשר להגביל לממרחים בריאים

גם לחם עם ממרח הם לא מסכימים לאכול. רק עם שוקולד..אמא טובה---דיה!

אז לחם בלי כלוםדרקונית ירוקה

או גבינה בלי לחם, מה שמתאים לך שיקחו

העצות שלך מעולות, אבל לילדים מפונקיםיראת גאולה

לילדים בררנים זה ממש לא יעזור (ויש שידולים שעלולים לקלקל יותר, לא יודעת אם הרעיונות שכתבת בעייתיים או לא).

ילד שלא מסוגל לטעום מאכלים מעבר לרשימה המצומצמת שלו, לא מסוגל לקחת חתיכה קטנה לטעום. זה כמה רמות מעבר למסוגלות שלו. במרפאת אכילה עובדים על זה בצורה מאוד מדורגת (להסכים שיהיה בשולחן, להסכים לגעת, להסכים להניח בצלחת וכן הלאה). גם הרחבת התפריט במקום מקצועי תתחיל למשל מפסטה שהילד מוכן לאכול, להוסיף פסטה בצורה אחרת.

מה שרציתי לומר, שכשמדובר על בררנות רצינית, ממש כדאי לפנות לטיפול מקצועי. אמא שקוראת את ההודעה שלך ואומרת לעצמה שאין סיכוי אפילו להתחיל ליישם את הטיפים האלו - כנראה צריך באמת פתרון מקצועי.

הייתי בהרצאה על בררנות ואלו בדיוק הטיפים שנתנושיפור

אבל צודקת שלפעמים זה לא מספיק

מענייןיראת גאולה

פשוט מהניסיון שלי, אלו צעדים ממש גדולים. לפעמים זה כל כך מופרך להציע לילד רק לטעום, כשהוא לא מוכן שיהיה על השולחן בכלל שום דבר חוץ מהצורה הספציפית של הפסטה שהוא מסכים.

או לומר שמקסימום יאכל לחם עם ממרח, אם הילד בכלל לא מוכן לאכול לחם. אם היה מוכן לאכול לחם, הבעיה הייתה קטנה הרבה יותר.

נראה לי שמה שאת מתארת זה מעבר לבררנותשיפור

בנוסף לבררנות ברמה חמורה מאוד.

(ילד שלא מוכן שיהיה על השולחן פסטה בצורה שונה ממה שהוא אוהב- זה נראה לי קושי נוסף מעבר לבררנות במזון)

בהרצאה היא סיווגה בררנות לפי רמות, גם בררנות ברמה בינונית או נמוכה נחשבת בררנות ולא פינוק.

דווקא כתבתי מניסיוןדרקונית ירוקה

עיקר הדגש הוא על חשיפה ממקום בטוח. יש לילד את האוכל שהוא מוכן לאכול ואז יש יותר סיכוי שיהיה מוכן להתנסות מעצמו בדברים חדשים.

את צודקת שבהתחלה הגיוון צריך להיות קטן, כמו עוד צורת פסטה, מעדן בטעם דומה אך לא זהה וכו'

לשדל באמת יכול לפגוע. כתבתי כמה פעמים שצריך להזהר לא ללחוץ לטעום, כי זה מאוד חשוב

יראת גאולה

בעיקר רציתי לומר שאם יש אמא שהעצות שלך נראות לה רחוקות כרחוק מזרח ממערב - שתבין שזה לא בגלל שהיא עשתה ככה או לא עשתה ככה, אלא יש לילד קושי אמיתי, שלא תלוי בה, וכדאי מאוד לפנות לעזרה מקצועית כדי לבדוק מה אפשר לעשות עם זה.

עם זה אני מסכימה לחלוטיןדרקונית ירוקה

אין לי עצות יותר מדי חכמות, רק הזדהותאוזן הפיל

יש לי אחד שהוא שיא השיאים.

פתאום גם התחיל לברור לי את הממרח שוקולד! רק מסוג מסוים, רק קטשופ מסוים, והוא יודע! הוא מרגיש את ההבדל. ואני כל כך מבינה אותו כי גם אני כזאת.

קראתי שילדים רגישים יותר לטעמים כי זה אמור לשמור עליהם מהרעלה, ומבוגרים כבר פחות רגישים לטעמים מרים.

וזה נורא קשה. נמאס לי משניצלים! איך אפשר לאכול שניצל לצד שניצל?

לפעמים צריך לשחרר תקופה

בייחוד כשמתחילים שנה, ועוד רגע חגים.

אחכ בימי שגרה אפשר להתחיל לעבוד על הנושא.

יש לי מחבת ענקית אז זה קצת עוזר לי לתקתק מהר

כדאי להבחיןאמאשוני

האם מדובר בעניין התנהגותי- כלומר התגובה מגיעה מדינמיקה או באמת מחסם אובייקטיבי שמצריך טיפול מותאם.

תוכלי לבחון זאת ע"י למשל בדיקה האם יש דפוס חוזר סביב מה שהם לא אוכלים (מרקמים למשל)

ומה קורה במקומות אחרים (אצל חבר/ באירוע/ כשאבא מגיש ארוחת ערב ואת לא בשטח)

אם באופן עקבי התגובה שלהם זהה (כלומר לא בגלל שפעם אחת הם התנהגו כך גם עם אבא)

אז כנראה מדובר בחסם אובייקטיבי.

האם הם מסוגלים לאכול אוכל מהמקרר?

אם כן אז אפשר כל יום להכין סוג פסטה אחר, חצי להיום לילד שמעדיף את הסוג הזה, וחצי למחרת כדי שכשמחר תכיני את הסוג השני, תוכלי להגיש לו את המנה הזאת.

ככה את כל יום מכינה סוג אחד, ולשניהם יש תמיד מנה שהם אוהבים.

מצטרפת ומרחיבהאפונהאחרונה

יש שני סוגי בררנות:

ילדים עם בררנות על רקע תחושתי, שסוגים ספציפיים של מזון הם בלתי נסבלים עבורם.

עם בררנות כזו הייתי הולכת לקל"ת/מרב"ע.

ויש ילדים עם בררנות על רקע מה שאמאשוני כתבה התנהגותי -

ילדים באופן טבעי אמורים לאהוב את האוכל של הבית. לפעמים ילד שלא רוצה לאכול מה שאמא שלו הכינה - זה סימפטום של ילד שלא מספיק מקושר.

זה ילדים שיעדיפו מנה חמה או לנשנש על פני התבשילים של אמא. יחפשו "משהו אחר". "לא בא לי את זה".

אני רואה בבירור אצל הילדים שלי (שאף אחד מהם לא בררן מהסוג הראשון) שהנכונות שלהם להתנסות עם מאכלים וליהנות מהאוכל שאני מבשלת כרוכה בקשר הדוק למצב הקשר בינינו.

אולי שניצלונים קפואים מהסופר?שיפור

גם לי יש בררן אחדשיפור

אני מכינה אוכל בלי להתחשב בו ומשתדלת שתמיד יהיה משהו שאוהב בנמצא. לאחרונה החליט שאוהב פסטה ואורז רק טרי, אז זה יותר מורכב...אוכל הרבה פעמים לחם עם גבינה צהובה, כי זה הכריך היחיד שמוכן לאכול (מלבד ממרח שוקולד שאני לא קונה). כשמתארחים קורה שאין לו מה לאכול ואז אני מאפשרת לחם עם ממרח שוקולד, לפני אירועים אני לרוב נותנת לכל הילדים כריך לדרך ואז לא נורא שאין לו משהו שאוהב. בכללי משתדלת כמה שפחות לעשות מזה עניין כדי לא לצרף גם עניין התנהגותי.

אני גם הייתי כזאת בתור ילדה והתגברתי על זה בגיל ההתבגרות, אז מקווה שגם לו ישתפר בהמשך.

מלבד למה שכתבו לך,לפנות לטיפולהמקורית

היתי מכינה כמות גדולה של שניצל פעם אחת ומוציאה מהמקפיא לטיגון - חוסך את הבלאגן

גם פסטה אפשר להכין כל כמה ימים ורק לחמם

אני לא מומחית בזה אבל אצלי מי שלא רוצה משו אני לא יושבת על זה חזק. זה יוצר אנטי.

בינתיים תני להם מה שהם אוהבים ובמקביל עם הטיפול מקווה שיסתדר בעז"ה. הכי חשוב שלא יישארו רעבים לדעתי

לי עזר עם ילד בררןנעמי28

להכניס אותו למטבח כמה שאפשר

הוא עזר לי לחתוך, לקלף ולא רצה לטעום בהתחלה, עם הזמן טועם יותר ויותר.

בנוסף להוציא מתוקים , כל עוד הוא ידע שיש אלטרנטיבה מתוקה הוא התעקש עליה.

מסייגת שזאת לא היתה בררנות בכזאת רמה, אבל כן היו מעט מאוד דברים שהוא העז לטעום.

פוליטיקה משפחתית בחגים 😵‍💫 מנסה להבין מה נחשבאנונימית בהו"ל

מקובל והגיוני ומה פחות.

נניח ובמשפחת המקור שלכם יש שלושה אחים. שניים מתוכם מתאימים יותר בפרמטרים אובייקטיביים יחסית, של סגנון/ רמה דתית/ גילאי ילדים/ עיסוק, ואחד שפחות.

יוצא שהשניים הדומים מבלים הרבה יחד, סביב חגים חופשים פעילויות לילדים וכדו'. בתור שני האחים הקרובים יותר, האם הייתם:

1- מעדכנים את האח הנוסף על התוכניות שלכם?

2- מנסים להזמין גם את האח הנוסף, גם אם נראה לכם שלא יוכל/ ירצה לבוא? גם אם זה אומר להצטופף אם כן ירצה לבוא?

3- הייתם מנסים לשמור על מינון כלשהו של מפגשים של כל האחים מול מפגשים רק של השניים שנפגשים הרבה, או מה שיוצא יוצא?

בתור האח ש'פחות מתאים' ובהתאמה פחות מבלה עם האחים, האם הייתם:

1- נעלבים אם הייתם שומעים כבדרך אגב ששוב שני האחים חוגגים חג בלעדיכם?

2- יוזמים יותר מפגשים עם האחים כדי להתקרב? מזמינים יותר?

וסתם, אם יש לכם מה לומר בנושא... מעסיק אותי

אני האחות שפחות מזמיניםהמקורית

מתוך כמה וכמה אחים, אני כמעט היחידה ששומרת שבת/ חג, אוכלת ירק ובשר מהדרין, לא נוסעת בשבת. מלבדי יש אחות קטנה יותר ששומרת שבת וחג ב"ה אבל לא מקפידה על הכל כמוני

הייתי רוצה שיזמינו אותי יותר

אז נכון הילדים שלי לא יבואו להצגה בשבת ולא אקנה איתכן כרטיס לפסטיגל/ אטוס איתכן לחול/ ארד איתכן לאילת

אבל אם יש למשל ערב אחד בסוכות שאתן מזמינות את כולם אליכן לעל האש - אשמח לקבל גם הזמנה.או לחילופין ערב ספינג' בחנוכה. קמח מנופה עולה רק כמה שקלים יותר לא משו שאחיות שלי לא יכולות להרשות לעצמן ב"ה.

כמעט ואין סופרים שלא מוכרים בשר מהדרין. ויותר מזה - אני מוכנה להביא את שלי. העיקר לשבת יחד

אפשר גם להזמין פיצה מבחינתי, לא כזה משנה

לדעתי החסם הוא לא כסף אצלנו, אבל אני לא אפתור לאנשים אחרים את התסביכים שלהם מולי.

אני כן מרגישה נטל לפעמים בקטע הזה כי לא מוזמנת באמת. וגם כשאני הזמנתי לא הגיעו

🤷

בסוף יש גבול עד כמה ארדוף אחרי זה. ב"ה המשפחה של בעלי מהווה תחליף. זה לא אותו דבר אבל ב"ה זה יותר טוב מכלום והם משפחה מדהימה

אני לא לוקחת את זה קשה. זה מציק לי לפעמים אבל מתעסקת בחיים שלי, וגם לא רואה סיבה לפתוח את זה כי אני לא מזמינה את עצמי לאף מקום

לעצמי אומרת - אני ממשיכה להזמין כדי לשמור על הדלת פתוחה ושתהיה אפשרות גם אם לא מגיעים.

אני זאת שלא מזמינהמקקה

לא מזמינה את מי שמבקש שאקנה רק עוף בהכשר הזה והזה או ירקות כאלה וכאלה.

מי שלא מספיק כשר לו אצלי מוזמן להגיע עם האוכל או לא להגיע...

אני מאוד רגישה לנושא הזה ומאוד נפגעת כשהם מתחילים את בלאגן ההכשרים

זכותך המקורית

המטרה היא להיפגש, לא לדרוך לך על האגו (מבחינתי כאילו כן,?)

יש לי את הקווים האדומים שלי ואני לא אומרת שזה לא נחשב כשר אלא שאני אוכלת רק כשרות x ומוכנה להביא איתי אם צריך

אבל במקרה שלי גם זה לא עזר😅

עלה לי בהזמנה - אז שיעלה

כל אחד ומה שחשוב לו

מנסה לענותבאתי מפעם

1- כן, בטח שהייתי נעלבת. בעיקר אם יש רק 3 אחים והם יחד ואני בחוץ. אבל לא כל פעם חייבים להזמין את כולם.

  1. כן. משפחה זה דבר שצריך להתאמץ עליו, זה לא בא בקלות, כל אחד עם השריטות שלו. צריך הרבה קלילות, לא לקחת כל דבר ללב, לזרום, לשחרר כספים ולא להתקמצן ואם להתחשבן, אני מאמינה שבסוף הכל חוזר בחזרה. יש לנו במשפחה מישהו שמקפיד על הכשרים ברמה מאוד גבוהה וזה מאוד מעיק כי אין בסביבה שלנו בכלל סופרים כאלה , אבל זה לא מונע מלהיפגש. מוצאים דרכים יצירתיות.

אני זאת שלא מוזמנתשיפור

וזה קצת מבאס. אני מנחמת את יצמי שכנראה יודעים שאני לרוב לא אוכל להגיע. אבל הייתי שמחה שיזמינו. אולי לפעמים כן יסתדר?

זה תלוי אופידרקונית ירוקה

אבל אני האחות שיותר מזמינה ובעלי האח שפחות מזמינים.

לגבי הזמנה - אני משתדלת לפחות מידי פעם לידע את האח שפחות משתתף. ברוב מוחלט של המקרים הוא לא מגיע. כשהוא מארגן משהו כולנו משתדלים להגיע.

כשאחים של בעלי נפגשים - בדרך כלל אנחנו שומעים על זה בדיעבד. יש דברים שהיינו שמחים להיות מוזמנים אליהם. אבל אנחנו לא נעלבים כי אנחנו יודעים שזה נובע מהשוני באופי ובזרימה.

יש מספיק מפגשים בשני הצדדים שכולם מוזמנים אליהם

גם אצלנו זה די מסובךשמשית123

הבדלי מנטליות, גילאים, סטטוס משפחתי ולקינוח גם כשרויות.

אז המפגשים די נדירים, וקורים אצל סבא וסבתא בעיקר, וכשאני רואה כמה נחמד לילדים יחד זה חבל לי שזה נדיר, מצד שני יודעת שאחים שלי יעשו הכל בשבילי וכנל אני בשבילם למרות שאנחנו חלוקים בכמה עקרונות מרכזיים, אני מעריכה את מסירות הנפש שלהם.

קצת מדכאנעמי_

חושבת על הבנות שלי

איך אני מתאמצת על היחד שלהן והן רק בתחילת חייהן

איזה דיכאון אם הן יתרחקו

אם הן לא ירצה לקנות את ההכשר המועדף (כמשל) אחת לשנייה

זו לא ברירת מחדלמתואמת

אין לי מושג איך ההורים שלי עשו את זה - אבל אנחנו הרבה אחים יחסית, על כל הרצף הדתי והלא דתי, ובכל זאת נפגשים די הרבה ואוהבים ומכבדים זה את זה. (יש תאקלים, כן? אבל בסך הכללי אין כאסחים גמורים)

אנחנו אגב אלה עם ההכשרים המהודרים, וגם עם הרבה ילדים, אז יוצא שאנחנו פחות מגיעים למפגשים משפחתיים ספונטניים (בעיקר בגלל כמות הילדים ב"ה). אבל זה בסדר לנו...

ברור מה השאלה בכללאמאשוני

ברור שמזמינים, אם מגיע, נהדר!! נצטופף בשמחה בשביל שהמפגש המורחב יצא לפועל,

אם לא יגיע, באסה אבל נשארנו באותה סיטואציה כמו שלא מזמינים.

הייתי מנסה למצוא הזדמנויות ביום חול למפגשים יזומים בסגנון שמתאים לו גם אם שני האחים האחרים פחות מתחברים.

האמת לא הבנתי את הדילמה, אם מדובר באח שלא מתנהג יפה ויש התנגשויות בגלל דברים שהוא עושה או אומר נניח משפיל, אז אוקי יש כאן דילמה, אבל אם זה נתונים אובייקטיביים אין פה שאלה לדעתי.

אצלנו גם אם אנחנו פחות קשוריםניק חדש2

אני עדיין אזמין את כולם.

מי שבא ברוך הבא ובאהבה.

גם אם אני פחות בקשר איתו.

יש לי אח ואחות שאני בקשר מצוין והדוק איתם.

ואח אחד שבכלל לא.

ואם אני עושה משהו בבית- אז כולם מוזמנים.

(מלבד פעם אחת שזכור לי שהזמנתי רק את ההורים שלי. הרווקים באו איתם. ועוד אח אחד נשוי אבל שגר איתם בבית. 2 האחים הנשואים האחרים- לאחד אני קשורה לשני פחות- לא הוזמנו. פשוט כי הזמנתי רק את ההורים. זה שהגיעו איתם האחרים זה משהו אחר.

זה שקשור אלי הבין. זה שפחות קשור אלי נפגע. לא זוכרת איך פתרנו את זה).

ויותר מזה. בכללי כשאנחנו יוצאים לטיולים או משהו ובאלי איתנו עוד אנשים אני תמיד מזמינה את כולם.

גם כשאחותי ואני יצאנו לאיזו הופעה הזמנתי את גיסות שלי שיבואו. זה שבסוף לא באים זה שלהם🙃 אבל אני תמיד שמחה לשותפים ושותפות. בעיני אין כמו משפחה. גם אם פחות קרובה

אני הייתי נעלבת אם לא היו מזמינים אותידיאן ד.

יש לי במשפחה אח אחד שיחסית פרום יותר מכולם.

כן לפעמים זה לא נח ולא פשוט, לפעמים מרגיש הם מתנשאים עלינו וכו'.

ועדיין אני תמיד מתעקשת שצריך להזמין אותם כמה שיותר

ולהתחשב אם צריך במה שרגיש וחשוב להם.

משפחה זה לא הולך ברגל, צריך להתאמץ על הקשרים בין אחד לשני ככל שאפשר.

אם הייתי מרגישה שמדירים אותי לא הייתי יוזמת יותר מידי.

הבריאות הנפשית שלי יותר חשובה. ואם שוב ושוב הייתי נפגעת ומרגישה שלא רוצים אותי. אז לא.

אני הפותחת, תודה לכל מי שהגיבהאנונימית בהו"ל

לא אענה אחת אחת כדי לא להכביד על השרשור.

מעניין שהזווית המרכזית שעלתה כאן זה הבדלי כשרויות, את זה אני מכירה מהצד שלי במשפחה ובמיוחד וזה אכן מקשה קצת, אבל באמת מתייחסים לזה כאל קושי טכני וממש לא נמנעים ממפגשים בכלל זה.

מהצד של בעלי, אנחנו המשפחה שלא מזמינים, ואף שהתרגלתי, ואף שאכן יש סיבות אובייקטיביות (הילדים שלהם ממש צמודים והם חבורה כזו, הילדים שלנו צעירים ולא משתלבים, ויש עוד), זה עדיין קצת מעליב שבעלי כותב לאחים לברר איפה אבא שלהם יהיה בחג ומי יזמין אותו, ומגלה שהם שוב חוגגים יחד. בעקרון, גם אם היו מזמינים לא היינו באים ליומיים שלמים. אבל לא יודעת מה אכפת להם להזמין. האם חוששים שנבוא או שדווקא בגלל שהרבה פעמים אנחנו לא באים אז לא מזמינים. כשאנחנו מזמינים אנחנו כן מזמינים את כולם ואומרים שיהיה צפוף... יש אח שמניחים מראש שלא יגיע והוא באמת לא מגיע... אבל מזמינים.

כל פעם נראה לי שהתרגלתי וכל פעם מגלה שנעלבתי מחדש.

אני מבינה שנפגעתשקדי מרק

במיוחד שזה משהו שחוזר על עצמו..

אבל בסוף להזמין ליומיים חג זה מאוד מאתגר, דורש, וצריך גם מספיק מקום לשינה וכו'

זה שונה לדעתי ממפגש משפחתי או סתם יציאה יחד בחופש.

נושא מאוד מעסיק.ממתקית

אצלנו זה פחות אחים, זה יותר הורים שבוחרים להזמין הרבה אחים מסוימים ולא אותנו למשל.

אומנם הם יותר קרובים וקלים לאירוח (יש אצלנו כמה אלרגיות) עדיין זה מבאס ופוגע כשכולם נפגשים בחגים ואנחנו אולי מתישהו נפגוש אותם.

חושבת שאם זה לא היה מצד ההורים, אלא מצד האחים, הייתי פחות נפגעת, בפרט אם יש להם משהו משותף שלי אין איתם (כמו רמת דת כלשהי, גילאי ילדים זהים, נגיד אם הם היו נוסעים לבריכה מעורבת ואני כדתיה לא אגיע זה ברור, לא אפגע אם לא הזמינו אותי. או שאם הם יצאו לפעילות שווה במוזיאון ולי אין ילדים בגיל שזה מעניין אותם- לא הייתי נפגעת.

אני האחות שלא מזמינים...מתיכון ועד מעוןאחרונה

אוהבת את האחיות שלי, באמת אבל לשתיהן יש מעט ילדים באותם גילאים והן פחות עמוסות ממני...

בהחלט מבאס אותי לא פעם לראות אותן רק הן נפגשות או יותר מבאס שהן נפגשות ביחד עם ההורים שלי וכמובן כולם יוצאים ביחד לבית קפה או מפגש כיף אחר.

אני כבר לא נעלבת, עברתי את השלב יודעת שאוהבים אותי למרות שלא מזמינים ועדיין יש לי צביטה בלב

מחפשת עגלה שהאמבטיה שלה מתקפלתבת אל123

הבאגז שלנו באוטו קטן ולכן צריכה משהו שייכנס.

לידה חמישית בעז"ה כך שאין מקום מיותר ב"ה.

אם זו עגלות שיש גם ביד 2, זה יהיה מושלם

אני צריכה שם של חברת עגלות כדי שאדע מה לחפש...

תודה רבה..

בוגבו דרגון פלייקל"ת

ראיתי שלספורטליין יצא חדש שמתקפל דגם Unicoשמ"פ

לא מניסיון אבל נראה מגניב

אפשר גם טיולון שנשכב עד הסוף ולהוסיף מזרןמתואמת

להרבה חברות אפשר לקפל את האמבטיה לאחסוןיראת גאולה

ואז היה נהיית שטוחה כזאת.

לי יש את הדרגונפליי והיא מהממת, ממה שראיתי אילת מוסטודנטית אלופה

ל יד 2, יותר משתלם אילת ואז גם יש לך אחריות ל4 שנים

בכל מקרה לחברה יש את הספורט ליין הדגם שמתקפל עם האמבטיה ולטעמי הבוגבו יותר יציבה ונוחה

מוסיפה שיש מצב שהספורטליין מתקפלת יותר קטן, אולי שווה לבדוק את זה

לספורט ליין יש דגמים חדשים שהאמבטיה מתקפלתכבת שבעיםאחרונה

אבל קחי בחשבון שזה לא כ"כ קומפקטי. בטויוטה ורסו למשל זה לא נכנס.

מה שכן, אחד הדגמים שלהם נחשב מותאם לטיסות, אז אולי הוא כן ייכנס לבגאז' קטן. כדאי ללכת לחנות ולבקש לבדוק.

אשמח לדעתכן - מה הייתן עושותשירה_11

כיתת פעוטות במעון.

מובילה שפורשת כי קשה לה, צוות לא וואוו.

שבוע הסתגלות של המון בכי ובלגן מוגזם.

מחר צוות חדש למעט אחת מוכרת.

הילד זוחל וכל השאר כבר הולכים

כנראה שגם מחר יהיה קרייסס עד שהמטפלות יבינו מי נגד מי והמנהלת תחליט מי יוביל את הכיתה.

שולחות את הילד כל יום אפילו עד הצהריים

או שמחכות לאחרי החגים בתקווה שהעניינים יתייצבו ?

אם מחכות- לא יהיה קשה לילד ההפסקה הזו? שהוא התחיל, עוד לא הסתגל וכבר יצא לחופש ארוך

אם יש לך אפשרות,יעל מהדרום

לק"י

וגם ככה הוא יצטרך להסתגל למטפלת חדשה, אז נראה לי שלהתחיל כשהעניינים מתייצבים זה רעיון טוב.

קשה כל הבלגן הזה....

לא יהיה לו יותר קשה?שירה_11

כשהוא הלך קצת ואז שוב

אולי. לא יכולה להתחייב על כלוםיעל מהדרום

לק"י

אם היית אומרת שהוא מתחיל להסתגל, אז אולי באמת חבל להפסיק לגמרי לשלוח.

אבל אם את מרגישה שהוא עוד לא הסתגל לכלום, אז לא חושבת שזה משנה אם יישאר עכשיו או יתחיל מחדש אחרי החגים.

בשביל להסתגלאפונה

ילדים צריכים דמות בטוחה להיקשר אליה.

כל עוד זה לא המצב אין עניין שיתרגל ללכת לשם יום יום ולחוות חוסר ביטחון.

זה לא עוזרשירה_11

שהוא מכיר את המקום?

נניח היום הייתי איתו שם 20 דק וכשהוא היה רגוע השארתי אותו ליד אחת המטפלות והלכתי

לא ממשאפונה

תינוק צריך דמות היקשרות כדי להרגיש בטוח.

להכיר את המקום זה נחמד אבל לא שווה את מחיר הזמן שהוא נמצא שם כשיש כאוס וחוסר יציבות של הצוות.

מסכימהשיפור

הייתי ממשיכה לשלוחקל"ת

מידי יום, אפילו לימים קצרים יותר

הייתי משאירה בבית אם יש אפשרותחרות

ושולחת כשיש צוות קבוע ויש סדר

בבית חד משמעיתאפונה

בביתדרקונית ירוקה

גם ככה בחגים הוא יצא משגרה ויצטרך הסתגלות מחודשת

בסיטואציה דומה השארתי בביתשימושית

וואוושירה_11

יש אפשרות אבל זה קצת מורכב, לקחת אותו לעבודה איתי וכו

בנתיים כל אמא שיכולה מגיעה באמצע היום להציץ ולראות מה קורה

ואני שולחת ומחזירה עדיין אחרי שעתיים

מעניין שכולכן אמרתן להשאיר בבית

זה היה נשמע שיש לך אפשרותיעל מהדרום

לק"י

אם היית אומרת שזה בעייתי לך, לא הייתי ממליצה להשאיר.

כי קודם כל הואשירה_11

ואני יכולה לנסות לאלתר

אם שאלת אז היה נשמע שיש 2 אופציותשם משתמשת חדשה

אם זה אומר לקחת ךעבודה זה אחרת

.אלא אם הןא זורם איתך שם..

ויפה שיש אפשרות כזאת בכלל

אז לשים לזמן קצר זה גם עדיף מיום שלם במצב הזה

יום שלם וודאי שאני לא שמה אותו שםשירה_11

אני לוקחת לכל המאוחר ב11:30

מה שעשיתי (בזמנו) זה לשלוח אותו לבייביסיטר קבועהשימושית

ליד העבודה שלי מ9 עד 1, ואז הוא ישן בעגלה לידי עוד שעתיים, ראיתי שהבלאגן במעון עשה לו ממש רע.

(בסוף בכלל הוצאתי אותו באמצע שנה והעברתי למשפחתון פרטי)

פספסתי משפחתון פרטישירה_11

מעל הבית שלי

כי היכ נראלי שמעון מתאים

אני מתחרטת ברמות קשות זה ממש מצער אותי.

יורד לי 4,000 שח על המעון

שימושית

אוף, אבל זה גם מה'

מקווה שזה יסתדר מהר ויהיה לו שנה נפלאה במעון

אמןשירה_11

אני ממש משתדלת להתחזק באמונה

כי זה משפחתון שממש מתאים לי מכל הבחינות

ואמרתי לה לא תודה הוא כבר רשום למעון 🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️

ועדיין פנוי אצלה?טארקו

אם כן הייתי מעבירה אליה

למרות הכסף שיירד על החודש הזה, כפרת עוונות.

אפשר לבטל רישום למעון

^^^ מניסיון, לא רואה הבדל בהתפתחות של הילדים שלייעל מהדרום

לק"י

שהיו במעון או במשפחתון.

כל עוד מקבלים מענה מתאים לגיל.

הלוואישירה_11

לא פנוי

באמת מבאס ממששש😥שיפור

היה נשמע שאת גם ככה בבית ויש לך אפשרות...שיפור

לקחת לעבודה, ממש לא בטוח שיותר טוב. זאת סביבה שלא מותאמת לילדים בכלל, והוא בטח ירצה לחקור הכל ותצטרכי כל הזמן לעצור אותו. והוא יהיה משועמם ובלי תשומת לב כשאת עובדת. במיוחד אם נראה שרגוע במעון.

מחכה לאחרי החגים ברור..אמא לאוצר❤

בבית כמובן, אם זו אופציהאורוש3

הייתי שם היום ב9שירה_11

והיה נראה רגוע ובשליטה ממש

אשאיר אותו שם שעתיים בערך

יופי! שיהיה בהצלחה ובטוב!!יעל מהדרום

משמח! בהצלחה!! שימשיך בטוב!!שיפוראחרונה

הכנות לברית בע"הצועקת לך

בע"ה עוד כמה חודשים תהיה לנו ברית ראשונה אחרי כמה בנות,

כבר יודעת שיהיה קיסרי,אשמח לכל עצה וטיפ איך מתארגנים לברית,

מה כדאי שיהיה "סגור" מראש, על מה צריך להחליט וכולי.

אני רק על הקיסרי -מתואמת

תרשי לעצמך לשבת בברית כמה שאפשר, ואל תרגישי צורך לארח אף אחד. אולי אפילו מיד אחרי הברית תמצאי חדר פרטי שבו את יכולה להיות לבד עם התינוק, ומקסימום עם חברה טובה או אמא שיתמכו בך.

בשעה טובה ובקלות!

זה נכון לכל יולדת לשבת בשלב הזה לפי תחושתהאורוש3

למה להיות לבד?

הזמנו משפחה קרובה (וגם בגלל הזמן יצא מצומצם יחסית) ואוהבת ומעט חברים הכי קרובים.

היה מאוד משמח להרגיש את ההתרגשות ואהבה. זה לא אירוע ארוך. כמובן לא צריך לרוץ בין האנשים או לעמוד שעות. באו אלי, בברית עצמה כן עמדתי אבל כמובן אפשר לשבת אם צריך.

לקחת כדור משכך כאבים לפני ולהיות בקשב לגוף.

נכון, אבל ביולדת קיסרי זה חשוב פי כמהמתואמת

למזלי לא חוויתי ברית שבוע אחרי קיסרי, אבל יכולה לדמיין איך זה...

חוויתי שתיים. לא חושבת שזה שונהאורוש3

מהותית מאשר אחרי לידה רגילה. ב''ה אחרי שבוע כבר אפשר לזוז ברמה מספקת לברית אם אין סיבוכים, עם קשב לכוחות שאין מהם הרבה, ועם משככים כשצריך.

יש את הנשים ששבוע אחרי לידה מדלגות להן. אבל הרוב עדיין בכל מקרה לא במצב. לא חושבת שמישהו מצפה מיולדת, רגילה או קיסרית, להתרוצץ בברית.

ומצד שני, לא נראה לי נכון לתכנן מראש להתבודד...

לתאומים הברית נדחתה?

כן, הברית של התאומים הייתה בגיל שלושה שבועותמתואמת

אז הרגשתי כבר הרבה יותר טוב...

וטוב, אוחי אני כותבת מהחוויה שלי לבד, שאחרי לידות אבל בעיקר אחרי קיסרי רציתי שייתנו לי כמה שיותר מנוחה ושקט, ובטח שלא להתלבש יפה עכשיו ולהתחיל להסתובב...

אולי באמת אחרות חוות את זה אחרת.

אז לוקחת את המילים שלי בחזרה

(תשובה גם ל @יעל מהדרום )

נראה לי שחשוב שכתבת מה הסיבהיעל מהדרום

לק"י

שפותחת השרשור תחשוב מה מתאים לה.

אני דוקא נהניתי בברית לפגוש אנשים..

נשמע לי שזה בעיקראורוש3

העניין האישי שלך ופחות הקיסרי.

כמובן לא השתוקקתי אחרי הקיסרי לצאת בכל יום. אבל לגמרי הייתי במקום של לגייס כוחות לברית עצמה וגם לראות את האנשים שבאו לשמוח ולהודות איתי על הלידה והתינוק, ואח''כ לחזור לנוח.

ולא ילדתי רגיל אף פעם אבל נראה לי שזה אירוע שכן מאתגר פיזית ורגשית כל יולדת...

וכמובן לא להתרוצץ זו המלצה מעולה

אצלי ב"ה בברית אחרי הקיסרי הרגשתי ממש בסדריעל מהדרום

לק"י

לשבת כדאי בכל מקרה.

ולגבי חדר לבד, ממליצה שיהיה מקום נוח להאכיל בשקט אם צריך. מעבר לזה, לא רואה סיבה להתבודד.

(למה בעצם זה נראה לך נצרך?)

באותו מצב אז עוקבת 🙃הבוקר יעלה

עונהעל הנס

לברר מראש על מוהל,

אבל לסגור איתו כמה שיותר מהר אחרי הלידה.

אפשר לעשות סיכום של מספר מוזמנים ולהתארגן בהתאם לגבי אולם ןקייטרינג וגםלגבי אולם וקייטרינג חלופיים למקרה שתפוס.

בגדים לבנות,

מזכרות לאורחים אין צורך אבל זה משהו שכן אפשר לארגן חודשים מראש.

עונהאורוש3

אישית סגרתי מראש מוהל קייטרינג ואולם.

אבל זה היה גם בזמן מעניין מבחינת לוח השנה אז אולי סתם ברגיל פחות לחוץ. כי זה כן הרגיש מעט מוזר, אבל העדפתי כמו בכל ההכנות וקניות ללידות להתמקד באמונה שבע''ה יהיה בסדר וחלילה חלילה אם צריך אז מבטלים.

אותי זה מאוד הרגיע. וחלק מהיתרונות שזכותנו הקיסרית להנות מהם...

לא זוכרת לומר לך מתי בדיוק, זה כן היה לקראת הסוף ולא חודשים מראש...

בנוסף, שזה לא שונה מאשר אם זו לידה רגילה, התארגנתי מראש על בגדים, חד''פ (תלוי בקייטרינג מה צריך), מפות אלבד, בנות משפחה דאגו לבלונים לשולחנות.

תחליטי עם בעלךאמאשוני

איזה אופי אירוע הוא רוצה לעשות

האם באולם בי"כ או אולם ממש עם קייטרינג.

האם רוצים נגן/ צלם

האם רוצים עמדת צילום ועיצוב

כל זה זה עלויות.

תתכננו מה עושים אם ברית בשישי (אולי תעדיפו קונספט אחר)

ומה אם ברית בשבת.

תכתבו על דף את ההעדפות שלכם, בחודש תשיעי כדאי לקבל הצעות מחיר ולשריין ספקים. (כדאי להכין חלופות בראש עם מספרי טלפון)

אחרי הלידה כשיש כיוון ליום לברית סוגרים עם מי שרציתם. מי שמתנגש לו, פונים לחלופה הבאה.

אצלנו עשינו בבי"כ, הזמנו קייטרינג. המתאמת אירועים ישבה איתנו על הרכבת התפריט והמליצה על כמויות.

הייתה הצעה כתובה מסודרת, אחרי שסגרנו הרבה פינות (משלוח כלי הגשה)

ואחרי הלידה בעלי התקשר לסגור.

בגדים לבעל, לתינוק ולאחיות. יש דברים שאפשר מגמחים וכדאי להכיר לפני (בגדים לתינוק, כרית, לוודא שיש כסא אליהו)

לחשוב על כיוונים לשם 😃

כדאי לדסקס על סנדק, יש משפחות שזה רגיש אצלם ולא כדאי לריב עם הבעל או ההורים שלכם אחרי הלידה.

מוהל אני רציתי לדעת מראש על מי אנחנו חושבים כדי לברר לפני, ב"ה שאכן היה פנוי.

בגדים בשבילך זה טריקי כי אחרי כל לידה הגוף מתנהג אחרת,

אבל יש בגדים יפים שיכולים להתאים למגוון צורות וגדלים של הגוף. לא לשכוח שיתאים להנקה גם.

אני קניתי שתי שמלות לסוף ההריון, אחת התאימה לברית. היה ממש כיף להסתובב עם בגד חגיגי ומחמיא יחסית.

אם את בקטע של איפור/ לק גל אז לבקש הצעות מחיר ופרטים מראש.

אם מביאים אוכל ללא כלים וכלי הגשה אז אפשר לקנות את כל החד"פ וכלי ההגשה מראש.

קיסרי מתוכנן לא אמור לצאת לה על שבת או שישי...אורוש3

אבל אהבתי את הפירוט לפרטים עד הכרית והכיבודים. זה נכון...

אצלי היה ברית אחרי קיסרי חירוםדיאן ד.

לפני הברית זה היה נראה לי הר בלתי עביר, רציתי לא להגיע לברית.

במיוחד שזו גם היתה לידה ראשונה עם כל הטלטלות שלה והסיבוכים של ההנקה וכו' וכו'.

בסוף הגעתי לברית כמו גדולה,

התאפרתי מהמם התלבשתי יפה וזה עשה לי ממש ממש טוב.

מהברית היה שיפור סופר משמעותי בהחלמה שלי.

המלצות שלי ליום של הברית:

להתחיל להתארגן כמה שיותר מוקדם.

אם יש מישהי שיכולה לבוא לעזור לך לארגן את הילדות ואת התינוק זה מעולה.

שחררי מעצמך את העול הזה.

כל העיסוקים הטכניים בברית לא קשור אלייך. למשל חד פעמי, אוכל, מפות, ערכה לברית.

כלום כלום לא קשור אלייך.

עדיף קיטרינג שיביא הכל מקצה לקצה.

מה שחסר שבעלך יטפל.

אפשר להתכונן לפני הלידה לעשות רשימה וכו', אחרי הלידה אל תתעסקי בזה, שאפילו לא יהיה לך עול, תגיעי לברית כמו אורחת.

עונהAvigailh1

קודם כל מזל טוב ובריאות!!!

כדאי לסגור על מוהל מוסמך ומיומן עם ניסיון

לגשש לגבי מקומות לעריכת הברית

אם את אוהבת שליטה ממש אז להכין את כל מה שהמוהל צריך ,שזה בדרך כלל משחה מיוחדת לריפוי הברית, חיתולים,טיטולים

כדאי לקנות בקבוקים, בגדים,

ובעיקר לנשום ולהינות מהזמן הזה שהוא קטנציקקקק

שיהיה במזל ....!

לגבי הקיסרי לא יודעת להגיד על עצמי

אבל נראה לי שכדאי לא לעשות משהו ענק עם מלא מוזמנים שאת צריכה להתחיל לעמוד מלא ולהצטלם וללכת הרבה... גם בלי קיסרי זה קשוח אז קיסרי ...

הייתי עושה משהו קטן רק למשפחה הקרובה אבא אמא ,זבא וסבתא ,אחים משני הצדדים וזהו...

לגבי ציוד לברית- כל מוהל מבקש משהו אחריעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לפחות משחות שונות. אם בכלל צריך.

איך עוברים טיפול שיניים עם ילדה בת 3 וחצי?שירה_11

התחילה להתלונן שכואבת לה השן

בכללי היא בחרדה מרופאים היא ממש ממש לא אוהבת

אפשר לצלוח את זה? אני מתכוונת ללכת איתה מחר על הבוקר לרופא שיניים אפילו לא יודעת לאן

דבר ראושן ללכת למישהו שאת סומכת עליו ורגועה אצלואוהבת את השבת

והשדר הזה יעבור אליה...

כי להיות במקום שאת לא רגועה בטוח יקשה...

דבר שני בהרבה מרפאות יש פלזמה עם סרט על התקרה

כדאי להסביר לה בדרך המון על המטוס ברופא שיניים שעולה ויורד ומה יעשו וכוכו עדיף בדרך מצחיקה מה שאפשר

ולהסביר שרק מסתכלים היום (זה נכון.. באים לבדיקה קודם כל)

זה מה שעולה לי בהצלחה ממש!!!

עונה בתור האבא שאחראי על עינייני הרפואה בביתזמירות

כיוון שאנחנו בקופ"ח מכבי - אנחנו הולכים למכבידנט עם הילדים.

יש רופאות שיניים מיוחדות לילדים ופעוטות. ויש להן טכניקות גישה לילדים ואיך להרגיע את עצם הישיבה על כסא הטיפולים עם ההורה ביחד (בגיל כזה).

הטיפול נעשה בשילוב גז צחוק - ועוברים בשלום.

יש גם סלסלת פרסים לילדים, ומדבקות גיבור, והקליניקה מעוצבת באופן ידידותי.

לבקש מהמזכירותאיזמרגד1אחרונה

להכניס אותכם לרופא שיותר ידידותי לילדים

להסביר לה מראש בצורה פשוטה וברורה מה יהיה (ולא להגיד שזה לא יכאב או יצחק, אלא להגיד שזה יכול לכאוב או להציק ואז אמא תחזיק לה את היד או משהו כזה)

לבחור ביחד איתה משהו נחמד שתקנו/ תעשו אחרי וכל פעם שקשה לה להזכיר את זה

אולי יעניין אותך