קשה לי אמונית. וגם רגשית.אנונימית בהו"ל

איך אפשר להרגיש קרובים..

ולהרגיש בטחון רגשי..

עם מישהו שלא מבינים אותו ואת המהלכים שלו בעולם?

איך אפשר לאהוב כשבכל רגע הוא עלול להכאיב לך ולא להסביר למה ועל מה?

אז נכון הכל בהשגחה והכל לטובה וחלק ממהלך ולא מבינים מפה וכו

אבל זה מתסכל ככה מערכת יחסים כזאת שבה נאלצת רק להכנע למהלך שנשגב מבינתי


זה לא מרגיש לי כמו קשר

יותר כמו עבדות


פעם לא הרגשתי ככה

הרגשתי קרובה


אבל ברגע שהעולם נהיה עם כל כך הרבה כאב ונסיונות מכל כיוון

וגם העולם הפרטי שלי עבר זעזועים


הלב שלי כבר עצוב וסגור


אנ י מוכנה להכל

אבל שיבא עם איזה הסבר-הנגשה-תקשורת

ההסתר פנים הזה כבר נמאס


כ

💔💙🫂אחת כמוני
העולםoo

מלא באסונות ובדברים קשים

לצד דברים טובים ומופלאים


אני לא תולה את האמונה שלי בטוב או ברע


יש את הדברים שבאחריותי

הדברים שאני יכולה להשפיע עליהם

בעזרת התבונה שקיבלתי מאלוקים


ויש את הדברים שאני לא יכולה להשפיע עליהם

לומדת לקבל אותם באהבה או שלא באהבה

זה לא אץשאלה של אמונה..להאמין אני מאמינה.אנונימית בהו"ל

אבל בלב

לא מרגישה קרבה

קשה לי לאהוב

ולהרגיש בטחון


כשהוא מתנהל באופן הזה

בעינייoo

זה לא התנהלות שלו

זו התנהלות טבעית של העולם

הציפייה שהעולם יתנהל בטוב שגויה

מה זה התנהלות טבעית? טבע מונהג ע''י ה'..אנונימית בהו"ל
הנהגהoo

לא חייבת להיות התערבות בכל דבר שמתרחש

בסדר אבל זה בחירה להתנהל ככה..אנונימית בהו"ל

וזאת בחירה שמייצרת זרות וריחוק בעיני

זאת כפירה לחשוב ככה. העולם מונהג ע"י השגחה פרטיתמהות
"אין אדם נוקף אצבע מלמטה אלא אם כן מכריזים על כך מלמעלה"
זו גישה ביהדות ולא כפירהמתיכון ועד מעון

זו דעתו של הרמב"ם.

ובאופן כללי אותי היה מאוד מעליב אם היו כותבים לי שאני אומרת דברי כפירה.

ברור לי שהתכוונת לעורר, אבל אפשר לנסח קצת אחרת

תודה שכתבתoo
תביאי בבקשה ציטוטמהות
צרפתי ציטוט מדברי הרמב"ם (מתורגם לעברית)מהות
כותב הרמב"ם:


אני מאמין שההשגחה האלוהית בעולם השפל הזה, כלומר למטה מגלגל הירח, היא רק בפרטי מין האדם בלבד, ורק במין זה כל מצבי פרטיו והטוב והרע הבאים עליהם נובעים מן הדין… אלא לדעתי ההשגחה האלוהית, כפי מה שאני רואה, נובעת מהשפע האלוהי. והמין שדבק בו אותו שפע שכלי עד שהפך לבעל שכל ונתגלה לו כל מה שגלוי לבעלי שכל – הוא שנלוותה אליו ההשגחה האלוהית, ושקלה את כל מעשיו על דרך השכר והעונש. אם היתה טביעתה של הספינה על יושביה…  או נפילת הגג על יושבי הבית, במקרה גמור, הרי לדעתנו כניסתם של הללו לתוך אותה ספינה וישיבתם של האחרים בבית לא היתה במקרה, אלא ברצון אלוהי לפי הדין במשפטיו ששכלינו אינם מגיעים לידיעת חוקיהם.[

הבאת קטע קצרoo

מתוך דיון שלם שהוא כתב


זה הקטע שבעיניי רלוונטי לגבי נושא ההנהגה


׳ואומר פנת תורת משה רבנו - עליו השלום - וכל מי שנמשך אחריה היא שהאדם בעל יכולת גמורה - רצוני לומר שהוא בטבעו ובבחירתו וברצונו יעשה כל מה שיוכל האדם לעשותו מבלתי שיברא לו דבר מתחדש כלל; וכן כל מיני בעלי חיים שאינם מדברים יתנועעו ברצונם; וכן רצה האלוה ית' - רצוני לומר שמרצונו הקדום באין תחילה - שיהיה כל בעל חיים מתנועע לרצונו ושיהיה האדם בעל יכולת על מה שירצהו או שיבחרהו׳


וזה הפרק השלם בעניין

מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ג/פרק יז – ויקיטקסט

זה לא סותר .בקטע שהבאת הוא מדבר עלמהות

הבחירה החופשית של האדם. שהקב"ה לא מתערב בה.

וגם על הבחירה החופשית של האדם יש דיעות (בקבלה ובחסידות למשל) שהקב"ה מתערב:"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואם אין הקב"ה עוזרו -אינו יכול לו"

זה למהoo

העולם מלא גם ברע

כי חלק מהאנשים בוחרים לעשות רע

וזו הבחירה החופשית שלהם

והטבע גם הוא מלא בפעולות שפוגעות בבני אדם

אך ורק במסגרת ההשגחה הפרטיתמהות

ז"א ,אם לאדם לא היה מגיע עונש עבור משהו מסויים שעשה, אף אדם לא היה יכול לגרום לו לרע, וגם הטבע לא היה יכול לגרום לו לרע,אלא אם לאדם מגיע בהשגחה פרטית עניין מסויים- "מגלגלין זכות...וכו'.

חלילה לחשוב שהפעולות של הטבע או בגלל שאנשים בוחרים לעשות עוול, אדם מסויים סובל מזה.

אם לאדם לא מגיע משהו בגזרת שמים -הוא לא ינזק. אין כזה דבר- כל בני האדם יש השגחה פרטית לכל הדיעות-גם לדעת הרמב"ם.

העולםoo

תמיד יכיל גם רע

בגלל הבחירה החופשית


לא נכנסת לחשבונות שמים שאיני מתיימרת להבין בהם


אבל לא מצפה לעולם אופטימלי נטול אסונות וזוועות 

הרמבם כותב כך. זה לא כפירהשיפור

תביאי בבקשה ציטוט.לא ידוע לי שהרמב"םמהות

כותב כך, מלבד מה שהוא כותב שלימות המשיח עולם כמנהגו נוהג. כתבתי תגובה והבאתי ציטוט למעלה שמוכיל שהרמב"ם אומר שיש השגחה פרטית על בני אדם. כל המחלוקת היא רק לגבי דומם/צומח..

זה היה עולם מאוד עצוב אם הוא היה כמו שטענת שהרמב"ם סובר

זה מחלוקת עוד מימי הגמרא איך להתייחס לעולםחילזון 123
לגבי המין האנושי אין מחלוקתמהות

אלא לדעת כולם -כולל הרמב"ם. על בני אדם יש השגחה פרטית והנהגת שכר ועונש

להתפלל על זה בדיוקשוקולד פרה.

שה' יפתח את הלב להרגיש אור.

לטעום משהו מקדושה. לחוש קרבה לקדושה. להרגיש רצון לזה בכלל.

הלב לא נפתח כי השכל כל הזמן שומר עלייך. השכל מנתח דברים במציאות ומגיע למסקנה אחת- זה לא הוגן. זה לא פייר. יש לנו אבא 'קפריזי' שאי אפשר לצפות אותו מראש. הטוב הוא רעוע. הנה, תראו מה קרה לצאלה גז הי"ד. הנה הרע ניצח את הטוב.


 

ואני באמת מאמינה שיש צדק בטענות האלה כלפי שמיא. למה, למה הוא מביא כאב מטורף כזה על ילדים קטנים? למה בגיל צעיר כל כך הם צריכים לשאת משא בלתי נסבל כזה. הלב שלנו מזדעזע מזה.


 

ואני באמת באמת מניחה את זה בלי תשובה. כי לתת הסבר וצידוק לסבל של ילד קטן, זה משהו שנראה לי מנותק מאוד.


 

אבל אני עדיין חושבת שעולם של קדושה ושכל של קדושה הוא שכל אחר ממה שאנחנו רגילים ביום יום שלנו.

וכל עוד אנחנו נמצאים בשכל הטבעי, אנחנו עדיין בתוך הערפל והחושך ותחושת אי הצדק.

ולכן אנחנו רוצים לרצות שכל של קדושה.

אבל העניין הוא לרצות בזה...

אם כבר דיברת על קפריזיותאמאשוני

קשה שלא לחשוב על נשיא ארה"ב טראמפ,

שמוביל אותנו גם ברכבת הרים רגשית.

וגם עליו אומרים שהוא קפריזי,

אבל האמת שגם במהלכים שלו יש הרבה סדר.

כמו בכתב חידה, שעם מפתח הצפנה לא נכון, הכל נראה קפריזי וחסר סדר והגיון,

אבל עם מפתח הצפנה נכון פתאום הכל מקבל מסדר ומשמעות, אז גם במהלכים של טראמפ אפשר למצוא סדר (אפשר להסכים עם זה או לא)

אז קל וחומר אלף אלפי הבדלות,

שגם המהלכים של הקב"ה אינם קפריזיים, אלא שבקטנותינו אין לנו את הפירוש לפענח את המהלכים.

בוודאי שאנחנו עבדיםאמאשוני

כל מהות ראש השנה זה קבלת *עול מלכות שמים*

יש לנו אבא שהוא מלך ומלך שהוא אבא.

לפעמים אנחנו מרגישים בחוש כמה הוא נושא אותנו על כנפי נשרים ונוהג בנו ברחמים ולפעמים אנחנו מרגישים שהוא נוהג איתנו במידת הדין.


בשני המקרים ההשגחה לא פוסקת לרגע, וגם כתבת שאת מאמינה בזה, אז אם מדובר רק על ההרגשה, אז לדעתי זה טבעי ותקין.

אנחנו לא חייבים "לאהוב" את הדרך שה' נוהג עם העולם, אבל אנחנו חייבים לקבל אותה.


לגבי המשפט בסוף, אז כמו שאמרה רחלי פרנקל אחרי שהתברר שבנה החטוף נפתלי פרנקל יחד עם שני הנערים הנוספים נרצחו,

"איפה שנגמר השכל שם מתחילה האמונה"


אם נקבל הסבר על הכל, אז לא תהיה פה עבודה על קבלת *עול מלכות*

ניסיון העקידה של אברהם בא לאחר שהתבשר שמיצחק ייקרא לך זרע.

מצד אחד אברהם אבינו זכה לניסים גלויים, עצם הולדת יצחק הוא בגדר נס. אחרי הולדת יצחק, "מיצחק ייקרא לך זרע" זה המשך הרבה יותר מתיישב בשכל,

אבל דווקא אז אברהם אבינו מצווה (הפעם מבחירה)

לעקוד את בנו ובעצם לסתום את הגולל על ההבטחה הרי לא ייתכן שמיצחק יצא עם ישראל, אם יצחק נעקד.

זה הכי בלי איזה הסבר-הנגשה-תקשורת.


אם נמשיל את זה למדינת ישראל, אז הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא בגדר נס וסבירות על טבעית.

ודווקא אחרי שזה קורה לכאורה המשך קיומה של מדינה אחרי שכבר יש לנו תשתית של צבא, הכרה מדינית, כלכלה וכל מה שמדינה ריבונית צריכה,

דווקא אז כל המלחמות עם האויבים, יריבות פנימית, משברים והכל, דווקא אז זה הניסיון הגדול,

להאמין שהמדינה היא ברת תקומה ובית שלישי לא ייחרב. וגם זה מגיע בלי הנגשה בדמות נביא/ משיח ה' שיעשה לנו סדר בדברים.


בכל אופן, חיבוק על הלב הסגור והעצוב, אני חושבת שצריך להרשות לעצמנו גם את זה לפעמים..

❤️‍🩹

אמונה אמיתיתEliana a

זה כניעה רק לבורא עולם

כן

אנחנו קטנים, אבל מול האלוקות השלמה ולא מול סתם אנשים שאין להם תשועה ,

גם לי קשה להכיל את זה 

מזדהה, קוראת אותך ובוכה.דיאט ספרייט

אין לי עצות רק חיבוק.

הלוואי שהקב"ה ירפא לי את הלב

קראתי לא מזמןעוד מעט פסח

על זה שיש לנו 3 מערכות יחסים שונות עם הקב''ה-

כאבא ובן, כבעל ואישה, וכעבד ואדון.


בדור שלנו אנחנו נוטים להדגיש את הקרבה והאהבה ביננו, אבל יש גם יחסי מרות פשוטים, שבהם הקב''ה אמר ואנחנו עושים. בלי לשאול ובלי להבין. כמו עבדים.


ויש זמנים אחרים, בהם אנחנו יותר מרגישים את הקרבה, האהבה והדאגה.


ומבאס אותי שאני לא זוכרת באיזה ספר זה היה ולא יכולה לצלם, כי אני גם לא יכולה להביא דבר בשם אומרו, וגם כי הם כתבו את זה כל כך יפה ואני מרגישה פה שלא העברתי את הנקודה כמו שצריך.

אני לאתקומה

חכמה גדולה.

וכותבת כאן קצת מהבטן


אבל כשקראתי בהתחלה, חשבתי שאת מתכוונת לבן הזו שלך.

ורק אחרי קריאה של כמה פעמים, הבנתי שמדובר על הקשר עם הקב"ה.


ואני חושבת שהקשר בינינו לבין בורא עולם, הוא לא הדדי ולא עובד כמו קשר בין בני זוג.

ואני חושבת ש@עוד מעט פסח כתבה יפה.

שיש כל מיני צורות לקשר של אדם מול ה'.

ובוודאי שאנחנו עבדים של ה'.

עבודת ה' זו עבודה. עבודה קשה. ואנחנו לא תמיד מבינים.

והיא לא הדדית ומתגמלת באופן ישיר כמו קשר זוגי. או לכל הפחות לא בצורה שאנחנו יכולים להבין.

וכן, בוודאי שיש כאן גם מימד של כניעה, כי מול הגדלות של ה' והאפסות שלנו, אנחנו גם נכנעים.

ואני מבינה את הקושי, ואת הריק והעצב.


אבל אולי עד עכשיו תפסת את עבודת ה' בצורה מסויימת, והמשברים עכשיו הם הזדמנות להעמיק באמונה, ולהבין אותה בעוד דרכים. ואולי עכשיו זה קשה, אבל אני מאמינה שמשברים יכולים להוביל לבירור ומשם להתחזקות

תודה רבה לכולן..עונה במרוכז כדי לא להעמיסאנונימית בהו"ל

האמת אני בן אדם מאוד קשור לה'

וזה הבעיה

שהיה לנו קשר מאוד קרוב ואישי

שנים הוא היה באמת החבר הכי טוב שלי- ואגב זה היה בתקופת נסיון קשה. וארוכה אז זה לא שלא הכרתי מה זה נסיונות וכאב..להפך

.. הכי כאב לי אז

ומבחינתי הוא היה איתי

גם כשלא הבנתי וגם כשכאב לי

כי כשזה נסיון פרטי שלי וכנראה גם עם יותר כלים להכיל אותו אז זה בסדר מצידי


 

אבל מרגישה שהמלחמה הציפה בי תחושות אחרות

שהיו קודם כמובן אבל הועצמו


 

מן התנהלות חזקה כזאת של מידת הדין

כואבת מדי

 

גם בכללי מה שקרה לעמ''י

וגם סיפורים קרובים יותר


 

וגם החיים שלי עברו טלטלות וכאבי נפש וזוגיות שעברה משבר ועוד


 

והעניין הוא לא אמונה

ברור לי שהכל זה הוא

וכנראה בסוף הכל יוביל לטוב ולתיקון

ואין לי נסיון להבין בשכל או לקבל הסברים זה לא מעניין אותי ההסבר מצד עצמו


 

זה רק הלב

הלב

שמרגיש

רחוק ומפוחד קצת אולי

כי ההנהגה הזאת קשוחה לו


 

נכון באמת יותר קל לי להתחבר לקשר ממימד של חברים או בני זוג

ולא מהמימד של העבד..

אין לי בעיה

לקבל להכנע להסכים להנהגה

אבל כשאני שם

הלב- מכווץ

הוא לא אוהב שם

הוא לא בטוח


 

זה בעצם הנקודה

שזה לא עובד אצלי במקביל

האהבה והקבלת עול.


 

אין לי חיפוש להתנתק מקדושה

אין לי חיפוש שכלתני

או חוסר יכולת להאמין ולקבל


 

פשוט  ברגש

זה לא מתחבר לי יחד


 

כשכואב לי כשנחשפת לכאב גדול במציאות סביבי

אני לא מצליחה להרגיש אהבה ובטחון רגשי.


 

 

אני קוראת ואקרא שוב מה שכתבתן ואנסה באמת להתבונן וללמוד מזה..


 

וסליחה מודה שהטריגר עכשיו של התאונה+הפיגוע שהיו בשומרון ובכוונה לא מפרטת..פשוט הפך לי את הלב.


 

בסוף הוא יחזור לה'

כי אין משהו אחר

חוץ מלהיות בקשר


 

אבל פשוט עכשיו כואב לו שם

 

לגבי יישוב התחושותאמאשוני

איך גם לאהוב וגם להיכנע בו זמנית,

יש כמה משלים שמאוד עוזרים לשנות את ההסתכלות.

למשל עקבות בחול.. כשנראה שיש רק זוג עקבות אחד, כמוהו כמשל של אב הנושא את בנו על כתפיו.

וכשמקבלים מכה, כמוהו כמו אב ואם אוהבים איכפתיים מאוד שמבינים שזהו תהליך הלמידה והצמיחה של ילדם.

או משל הגולם, זחל שנאבק לפרוץ את חומות הגולם, ורק ע"י כך כנפיו מתחזקות.

אמו האוהבת מביטה בסבלנות וערגה שיצליח.

היא לא עוזרת לו, כי העזרה זה פגיעה בו. הכאב והבדידות והיאוש וההפקרה של הזחל אלו תחושות סופר לגיטימיות במיוחד כשהוא יודע שאמא לידו ויכולה לעזור לו לו רק תבחר בכך, לשבור עבורו את קירות הגולם.

איך אפשר לחוש תחושות אלו ביחד עם התחושה שאמי כאן לידי אוהבת אותי ולא גואלת אותי מייסורי??

מהצד זה מתייבש לנו, כי ברור שהכאב בסופו של דבר יוביל למקום טוב.


בנוסף, יש מימד לאומי.

אי אפשר להסתכל על מקרה בודד ולפענח תמונה שלמה. כן לפעמים צדיקים או תינוקות של בית רבן שלא חטאו משלמים את מחיר הלמידה ומחיר הכפרה עבור כל עם ישראל. אנחנו עם אחד. וכשיש איבר אחד עם דלקת, כל הגוף סובל.


לצערינו התינוק של צאלה ז"ל, לא הראשון במלחמה הזו שנולד יתום.

באסון הכרמל נהרג כבאי שאשתו הייתה בהריון והתינוק נולד יתום. ועשו עליהם כתבה על ההתמודדות. בסה"כ הילד גדל בטוב כמה שאפשר.


איכשהו בסוף החיים חזקים מהכל. לא יודעת אם זה מנחם או לא, אבל עם כל הכאב, נעבור גם את זה.

כתבת ממש יפה..אני לוקחת לעצמי ואתבונן על זהאנונימית בהו"ל
תודה


ובכלל תודה על המקום לשים זה עזר מאוד

כמה אני מזדהה איתךאחת פשוטה

התאונה הזו טילטלה גם אותי.

ממש מה שאת מתארת, הרגשה של ריחוק ממש. 

את כותבת כל כך מהלב. ממש מבינה את הכאב הזהשיפור
את הלא מסתדר ביחד. את החוסר יכולת להרגיש בטוחה מול מידת דין קשוחה שכזאת.


נשמע שאת מחוברת לה' בצורה כל כך עמוקה ומוחשית. שאני אפילו לא מתיימרת להשליך את מה שעוזר לי באמונה על קשר כל כך עוצמתי כמו שלך.


אבל נשמע לי, שהכאב הזה, הכיווץ הזה, חוסר היכולת לבטוח, הוא מיצר לצעוק ממנו לה'. ונראה לי שיש דרך מיוחדת. שאת תצטרכי לסלול לנשמה שלך. לקשר יותר עמוק ויותר מורכב ועוד יותר אמיתי. אבל הדרך כל כך כואבת וקשה. אז אני שולחת לך חיבוק ומאחלת לך המון כוחות לדרך הזאת ושתצליחי גם בתוכה להרגיש את הביטחון והקרבה והאהבה.


ונראה לי שהגם וגם הזה הוא חלק מהמורכבות של החיים בדור שלנו. אם פעם עיקר הקשר עם ה' היה ביראה. ולעתיד לבוא נאמר "לא תקראי לי עוד בעלי כי אם אישי" שאז מידת האהבה תהיה עיקר הקשר עם ה'. היום אנחנו במין מעבר שיש בו גם וגם. ויש נשמות גדולות כמו שלך שממש מרגישות את זה.

וואי עשית לי דמעות. תודה. ממש. כתבת עמוק.אנונימית בהו"ל
והאמת שב''ה הרגשתי 'היתי צריכה לדבר את הכאב והכאילו סתירה הזאת.


מרגישה 'מרגע שאמרתי את זה גלוי פתאם התחילו להפתח דברים בלב.. בכל מיני נושאים


תודה לכולן ❤️❤️

טוב לשמוע שדברים התחילו להפתח בלב💗שיפור

והאמת שעוד יותר מרגש שנגעתי בך.

כי הרגשתי שהצלחתי לענות לך בצורה מדוייקת, וממש יכולתי להבין ולהרגיש את התחושות שלך בעקבות מקרה לא פשוט שעברתי שהעלה אצלי רגשות דומים- שונים למה שתיארת. וממש תהיתי למה ה' זימן לי את זה. ועכשיו אני רואה שבזכות אותו מקרה אני יכולה לעזור לאנשים אחרים. אז זה נותן משמעות למה שעברתי. תודה!

לעניות דעתיאישה רגישה

לקחנו קצת רחוק את הביטוי "ה' הוא החבר הכי טוב שלי" והאנשנו אותו יתר על המידה.

נכון שצריך קירבה

נכון שצריך להיות דיבור כדבר איש אל חברו

אבל.....

הייתי מנסה להמשיל את זה לפחות לרב גדול שאת מעריכה אותו ויש לך ערוץ פתוח להתייעץ ולשיתוף.

"חבר" מוריד את זה לרמה שלנו ואז אנחנו מצפים גם להרגיש כל הזמן כאילו הוא חבר 

ואז מגיעה האכזבה - ככה עושים לחבר?

אחי - ככה מתנהגים??

זה לא שם! קחו כמה צעדים אחורה ושימו את הדברים במקום

אסור לאבד את זה!

בשבילי הקשר איתו לא כמו עם חבר אבל גם לאאם_שמחה_הללויהאחרונה

כמו עם רב. הקשר שלי איתו כמו עם אבא.

אולי כי אני יתומה מאבא ,אז זה ממש בא לי בטבעי ואני ממש מרגישה שיכולה לבוא אליו וסוג של לטעון "אתה חייב לדאוג לי אבא! או אתה חייב לדאוג לילדים של!י"

ומצד שני יש לי יראת כבוד ובנה שאני ילדה קטנה ולא מבינה כלום והוא מבין בשבילי

אני ממליצהאישה רגישה

לצפות בראיונות בהידברות  - בשנתיים האחרונות יש שם אנשים מופלאים שמחזקים מאוד! 

כולל חטופים שהשתחררו, אבל לא רק

הסתר הפנים הוא חלק מהנהגת השם עכשיוהמקורית

וברור שלא תמיד רואים שזה לטובה. ולפעמים זה כואב מאוד

אבל פה בדיוק נכנסת האמונה, שנותנת משמעות לקושי.

אני יודעת שאני לא מבינה, אבל בטוחה שזה מושגח מאיתך

ואם גם את זה לא מסוגלים להגיד ולהרגיש, אפשר להגיד גם את זה. שקשה לך. שאת רוצה להרגיש את זה מאוד. שאת רוצה להרגיש קרובה.


אני בזמנים קשים אומרת: אם השם הקשה את לב פרעה, הוא וודאי מסוגל להשפיע גם בצד ההפוך אעפ שזו התערבות בבחירה.

ומהצד השני גם אומרת: השם אני לא צריכה לתת לך רעיונות, אתה המומחה הכי גדול בנפש, אז תרפא את שלי. בין אם עלידי שינוי המציאות, בין אם באמצעות שינוי ההסתכלות שלי. לא משנה מה. אני ממש צריכה את העזרה שלך עכשיו.


אני מאמינה שהקשיים בסוף, חלק מהמטרה שלהם, היא שנתקרב להשם. יש הרבה ראיות לכך במקורות.

אבלתשובות ברורות כנראה לא נקבל. ובכל זאת אני מאמינה שהפרשנות שלנו לדברים שעוברים עלינו, היא כשלעצמה חלק ממצוות האמונה.


שולחת חיבוק גדול❤️

וואי כתבת מהמם ונוגע תודה זה עזר לי❤️אנונימית בהו"ל
ממי אפשר תלבקש שיוציאו מהעמוד הראשי של הפורומים?אנונימית בהו"ל

ממש לא רוצה שזה יפורסם שם..

כתבתי אנונימי ופה בכוונה ...

בוצעמשה
כדאי לך לצפותלמה לא123
לילה קשה עם התינוק ועם בעליהדרים

כותבת תוך כדי שעדיין מנסה להרדים

התינוק שלנו ילד נוח ברוך ה אבל עכשיו הוא בקפיצת גדילה של גיל ארבעה חודשים וצרח פה איזה שעתיים , אכל החזקתי הנקתי נדנדתי עשיתי גרפסים הכל.

מנסה להעיר את בעלי לעזור לי אחרי שכבר שרפו לי הברכיים אני מ23 בלילה ברצף עומדת, הוא לא שמע אותי ואז כבר הערתי אותו בטון לא נעים אמרתי לו שאני חייבת עשר דקות להניח את עצמי ואז אחליף אותו שוב .

הוא אמר לי שאין לי רחמים עליו וכו אז אמרתי לו שהייתי במצב קצה מרוב ייאוש ועייפות שזה או שהייתי מעירה אותו או מטלטלת את הילד מתסכול . הוא אמר שצריך לאשפז אותי וכנראה אני לא כשירה לגדל ילדים. עכשיו אולי באמת לא הייתי צריכה להגיד משפט כזה לגבר אבל הרגשתי שעוד צרחה אחת של התינוק ואני באמת אזיז את העגלה חזק כדי להשתיק אותו כבר .

בקיצור בעלי נדנד אותו שתי דק לא עזר אמר לי קומי בבקשה קמתי חזרה לקחתי את התינוק למרפסת בעלי אומר לי תישארי בחדר (כנראה פחד באמת שאני אטלטל אותו או משהו). אני מתביישת אפילו לכתוב את זה אבל במצבים כאלו שילד ער שעות ואני על חוסר שינה אני ממש מרגישה תחושות קשות ואז באמת מעדיפה שבעלי יחליף אותי מאשר להפוך לאגרסיבית בתנועות כמו לנדנד מהר את העגלה עם הילד או להרים עליו קול.

אני לא בדיכאון אחרי לידה יש לי חופשת לידה טובה וחוויה מהממת מהילד הזה אנחנו כל היום ביחד זמן בטן שירים משחקים ספורט טיפולי הכל , פשוט כשזה כמה לילות ברצף עם שינה קטועה וכשרק אני קמה אליו אני מרגישה בלילה שמאבדת את זה וגם מרגישה באותו רגע שנאה לבעלי שישן שנצ ישרים כאילו אתה אשכרה לא שומע את הצרחות ?????

עכשיו ממש מרגישה רע ושאולי באמת אני לא כשירה לגדל ילדים כמו שהוא אמר לי. 

וגם עכשיו כשהתינוק ישן חושבת איך יכלתי להחותהדרים
לא סבלנית אליו אבל כשהוא ער וצורח ברצף ברמה שלא מצליחה להרגיע בשום צורה אז אני חסרת אונים וככ מתוסכלת 
יקרה! שולחת לך חיבוק ממש!ליני(:
את הכי אנושית ובסדר שיש... זה באמת מביא לקצה לא לישון בכלל. ונשמע שאולי כדאי שתדברו בזמן רגוע... נשמע לי יותר מלגיטימי לבקש ממנו עזרה להניח את הראש כמה דק כדי לא להשתגע. ככ טבעי. תינוק צורח בלי רגיעה זה חוסר אונים מטורף. מקווה שתמצאו את הדרך שתרגישי שבעלך איתך בזה. חיבוק על התחושה הקשה. הלוואי שלא תסתכלי על זה כמדד האם את כשירה לאימהות שלך. בטח לא ממקום של חוסר שינה ועיפות קיצונית של שניכם. חיבוק גדול!
כולנו מאבדות את זה לפעמיםמקקה

גם אצלי אתמול הילדה צרחה ולא הצלחתי להרגיע

בשלב מסוים לא יכולתי יותר, נתתי לה לבכות במיטה ורק ישבתי לידה. זה הסדר ולגיטימי הכי בעולם לבקש עזרה מהשותף

בעלך לט בסדר שלא עוזר לך, מה זה קומי בבקשה?

את מלכה!!ניגון של הלב
ואם מישהו לא בסדר בסיפור הזה זה בעלך ולא את.  לא רוצה להיכנס לדינמיקה ולחלוקת התפקידים ביניכם אבל את עושה מעל ומעבר בטיפול בתינוק ודואגת לו ומותר שיהיו לך רגעי שבירה. ומותר לך גם להגיד די אני לא יכולה יותר. זה קשוח ממש להיות עם תינוק שצורח הרבה זמן, בטח כשאת עייפה ואין לך כוחות. ואת נשמעת אמא מדהימה ומהממת
קשוח ממשכל היופי

קודם כל אני שולחת לך חיבוק גדול.

חוסר שינה מתמשך יכול להוציא כל אחד מדעתו.

את אמא טובה מאוד, עובדה היא שאת רוצה שיהיה טוב לתינוק שלך ולכן את גם משקיעה המון שעות ובהרגעה של התינוק וגם מעירה את בעלך כשאת מרגישה שדי.

במקום להתייחס לתינוק בצורה לא טובה.

עכשיו יכול להיות שבעלך הוא מסוג האנשים שנהיים עצבניים כשמעירים אותם באמצע השינה, בייחוד אם זה משינה עמוקה כמו שאת מתארת.

במצב כזה, אני חושבת שכדאי שתדברו על הקושי שלך בטיפול בתינוק ועל חוסר השינה המתמשך ועל זה שאת רוצה שהוא יתחלק איתך באחריות - בשעה רגועה יותר, באמצע היום.

עדיף אם אפשר אחרי שאת כן הצלחת לישון.


אבל אם הוא מגיב אלייך ככה בגסות באופן קבוע, זה לא תקין בכלל. וכמובן צריך לדבר על זה גם, אבל אולי עדיף עם איש מקצוע.

אם זה הכיוון, צריך לחשוב איך להגיד לו שאת רוצה ללכת לייעוץ זוגי באופן שישתף פעולה.

הרבה גברים לא בעניין של טיפול באופן כללי, ובפרט אם הוא בטוח שאת "לא כשירה" והוא בסדר גמור - שזו אמירה קשה מאוד שמצביעה על קושי שלו באמפתיה - שוב, בהנחה שזו לא אמירה חד פעמית.

אם זו אמירה חד פעמית והוא בדרך כלל כן קשוב ואמפתי או לכל הפחות לא מדבר ככה, אני מניחה שזו מעידה של אדם עייף.

ואני אגיד עוד משהוכל היופי

כמעט כל אמא תגיד לך היו לה זמנים כאלה של חוסר שינה מתמשך שאני מרגישה שאני בקצה וכבר לא יכולה יותר.

רק קחו ממני את התינוק כי את תכך יוצאת מדעתי מחוסר שינה או מהצרחות.

האם זה הופך את כולנו ללא כשירות?

ממש לא, זה הופך אותנו לאנושיות.

הנה, בעלך החזיק מעמד כמה דקות ונשבר.

את איתו כמה שעות ועוד אחרי לידה ועוד אחרי כמה לילות בלי שינה.

רק על זה מגיע לך כל הכבוד ענק.


והתינוק יגדל ויהיו לכם עוד רגעים מהממים יחד, וכנראה שגם יהיו רגעי שבירה כי ככה זה אנחנו בני אדם.

וילד שבוכה שרוצה משהו אסור או מתחצף או משתולל גם יכול להוציא מהדעת.

אנחנו רוצות הכי טוב בשביל הילדים שלנו, וגם לנו יש מגבלות.

אז לפעמים הדבר הנכון, כמו שרצית לעשות כאן, הוא לפנות לבן הזוג לצורך פסק זמן.


כל הדבר הזה של הורות חדש לשניכם (ממה שאני מבינה שזה ילד ראשון) וזה משבר טבעי לזוגיות.

אבל יש מה לעשות.

אם את לא כשירה אף אחת לא כשירהכורסא ירוקה

זה משפט ממש לא יפה שנובע מחוסר הבנה של מה זה טיפול בתינוק.

עפ כל הכבוד הוא לא הצליח להחזיק איתו מעמד ליותר מ2 דקות, נכון? אז אולי הוא בעצמו לא כשיר?

צרחות בלתי נגמרות וחוסר שינה זה שני דברים שיכולים להוציא מהדעת גם בנפרד ובטח ביחד.

המלצה שלי כשהוא חוזר מהעבודה שיהיה עם הילד שעה ואץ תכנסי לישון תאגרי כוחות ללילה

לגמריאפרסקה

כל כך כאב לי לשמוע את המשפט הזה.

ולפותחת, הייתי מדברת עם הבעל ומסבירה לו שעם כל הכבוד שינה זה צורך בסיסי ושבכבוד יכנס מתחת לאלונקה ויתן יד וככה תוכלי גם את לישון קצת. עם הזמן הוא ילמד להתעורר כמו שצריך וגם ילמד להעריך. ברגע שהוא יחווה את זה בעצמו הוא יוריד בפנייך את הכובע. ובאמת מגיע לך את עושה המון!!

ועוד משהואפרסקה

אני לא יודעת אם כבר חזרת מהחופשת לידה לעבודה, אבל ממליצה לך בתקופות כאלה להשאיר הכל איך שהוא וללכת לישון ב-8:00 עם הילדים. לא להתפתות לסדר או להימרח עם הטלפון, ברגע שהגדולים נרדמים את נכנסת למיטה, ככה כשהתינוק מתחיל לצרוח ב-11 לפחות את אחרי כמה שעות שינה.

ואני זוכרת משרשור קודם שלך שבעלך התעצבן שאת נרדמת לו, אז בבקשה תמצאי זמן אחר שאת יכולה לדבר איתו, אולי בעבודה בטלפון, ובערבים לכי לישון מוקדם שיהיה לך כח. את לא יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו 

אני רק חיבוק גדול!באתי מפעם

אני חושבת שכל אמא מצאה את עצמה מתישהו על הקצה ברמה שאת עוד שניה מאבדת את זה.

זאת חוויה מאוד קשה פיזית ונפשית, אל תלקי את עצמך. גם לקחו ממך את הדבר הכי בסיסי של בנאדם- השינה. זה יותר גרוע מלא לאכול.

אני אמא 11 שנה וזה בוודאות אחת החוויות הכי קשוחות באמהות , הלילות האלה. 

חיבוק יקרהפילה

אז דבר ראשון , את לא חייבת לדעת להרגיע תינוק. מותר לו לבכות. אם את כבר לא עומדת בזה פשוט תניחי אותו בעריסה ותנוחי. תשתדלי לנוח ביום. לא צריך לרדוף אחרי טייטל של אמא טובה. לא חייבים ליהנות מחופשת לידה , לא צריך ספורט טיפולי בלי סיבה מיוחדת. גידול ילדים הוא קשה וסוחט.

לגבי בעל , בעיניי בכלל תפסיקי לרקוד סביבו. הוא צריך לעזור גם אם את לא קורסת . הוא צריך לספוג לפעמים כי הוא גבר ואת אחרי לידה.

וואי לגמרישוקולד פרה.

נשמה, שהןא יעמוד קצת בנעלייך.

את ממש עדינה איתו ומחמירה עם עצמך.

לאשפז אותך??

תאמיני לי שאם היו מאשפזים אותך והוא היה נשאר להתמודד לבד בעצמו, הוא היה סותם בולם ורק מעריך ומשתחווה.


נשמה.

את צריכה הרבה יותר עזרה. בטח בלילות.

אני הייתי מתחרפנת. משתגעת במצב כזה.

אז למה את חושבת שאת צריכה להיות על אנושית?

תנכיחי את הצרכים שלך ותעמדי על הכבוד שלך.

את שווה המון

את הבית של הבית

ואם הןא מזלזל- זה רק כי לא היה בנעלייך לרגע אחד

חיבוק ענק. וזה הכי רגיל.אונמר

לפעמים זה עובר לנו את הגבול במח.

ויש לך את הגבול לעצור כשצריך וזה מה שצריך להיות ומה שנותן לנו בסופו של דבר להנתהל בשפיות ולא לעשות את המחשבות האלה שעולות.

ולי צרם התגובה של בעלך.

הוא רואה שאת ככה על סף איבוד, גמורה לגמרי וטכנית לא מסוגלת,

הוא אמור לגבות אותך. זה ילד שלו כמו שזה שלך. והוא אמור להיות כל כולו במשימה של לגבות אותך כשאת נגמרת. זה המינימום.

לא מדברת על זה שבעיני מראש שיהיה חלוקה בין בני הזוג וככה לא תיגמרי. כל שעה מחליפים. לשעה. לא לעשר דקות.

אבל גם אם זה לא מתאים לכם, לפחות שיהיה בעמדת גיבוי אמיתיץ. ולא בעמדת האשמה שזה לא בסדר שהגעת לכזה מצב

אם היית קם ובאמת לוקח אותו ממני לפני שנגמרתי ככה, לא הייתי נגמרת ככה.

 

מציעה לך איכשהו לדבר איתו על זה ברוגע.

לא חכמה לתת לך להיות עם הילד כל כך הרבה שעות ואז להגיד שאת לא כשירה. באמת אחרי כל כך הרבה שעות את לא כשירה. ולא רוצה להיות כשירה.

פשוט לא אמורה להיות כל כך הרבה שעות על הרגליים.

 

מחילה שיצא לי קצת חמור. אבל מרגיש לי שזה לא בסדר שתצאי גם עם מצפון ❤️❤️

אוייי איזה קשוחחח זה!!דיאן ד.

מבטיחה לך שאת כשירה לגמרי ואת ראויה להיות אמא ואת אמא מהממת

מצבים של חוסר שינה קיצוני ובכיות של ילדים לגמרי יכולים להוציא מהדעת.

 

גם לי היו מקרים שפשוט צרחתי על הילד שלי כי לא נתן לנו לישון מלא מלא זמן.

ברור שזה לא צריך להיות וברור שאמא לא צריכה לצעוק על ילד או לנדנד אותו חזק.

אבל תהיי סלחנית לעצמך את באמת הגעת לקצה.

והדרך הכי טובה להתמודד עם זה זה לנוסת לא להגיע למקרי קצה ובאמת להתחלף עם בעלך.

דברו על זה בזמן רגוע, אם את הרבה זמן עם התינוק והוא לא נרגע אז תתחלפו.

לא בהכרח שהוא צריך דווקא אותך.

 

וגיל 4 חוד' זה גיל מאוד מאוד קשההההה.

 

לכן כתבתי בתגובה אחרתנק-ניק

להניח את התינוק ל20 דקות לבכות ולעצום עיניים ל20 דקות כשמרגישים שכבר לא יכולים יותר
 

וגם אל תעמדי איתו שעות הוא יצטרך ללמוד להרגע כשאת יושבת

האמת שאני לא מבינה למה הכעס יוצא על עצמךרקלתשוהנ

תקראי רגע את הסיפור מהצד,

אמא שקשה לה מאד שהתינוק שלה בוכה בלי סוף באמצע הלילה מבקשת עזרה מבעלה, אב התינוק, ובמקום לקבל עזרה מיידית כי את כבר שעתיים (!!!!) איתו, את מקבלת 1. תלונה שהערת אותו 2. ביקורת על חוסר כשירות (מופרך) 3. זלזול ודיבור בוטה ולא מכבד 4. שתי דקות של עזרה וחזרה לישון.

 

אני לא אומר שבעלך לא טוב, אלא שהוא זה שלא בסדר בסיפור ומשום מה הדינמיקה פה הופכת את כל הבעייתיות עלייך.

את נהדרת שהערת אותו, ברור שתירצי להיעזר בו, אין שום סיבה להגיע לרגע אחרי האחרון מבחינת הכוחות, הוא אבא של התינוק, הוא ישן והוא יכול להחליף אותך.

לי נראה שאת מאשימה את עצמך, ושהוא התרגל לזה שהאחריות עלייך והאשמה עלייך והוא ישן. או אולי להיפך, את בלעת את זה שהוא נח וישן ועוד מבקר אותך והתרגלת לזה שאת לא בסדר אם קשה לך.

 

 

 

 

 

הבעיה הא בעיני בתקשורת הזוגית שלכםתגל ציון

למה לחכות למצב קצה כדי להעיר ואז הכל מתפרץ

תדברו בנחת בזמן רגיל

תסבירי לי לא כביקורת

שכשיש אתגר של חוסר שינה של התינוק את זקוקה לשותפות לשו גם

גם אני מתשדלת לכבד את בעלי שעובד ימים ארוכים ולקחת על עצמי מה שאני יכולה בחופשת לידה


אבל לא נכון להגיע לקצוות

להסביר לו שבלילות יותר מאתגרים את זקוקה לשותפות

לא בהתנצלות והצטדקות כמו שתיארת

את לא צריכה לומר רק לעשר דקות וזהו

מה פתאם מגיע גם לך לישון


היית איתו שעב-שעתיים ולא הצלחת ליושן

תעירי את בעלך ובצורה נעימה תבקשי ממנו- אני אשמח ממש שתשמור עליו לשעה -שעתיים.. כדי שאוכל לישון משהו.

אם צריך תשטפי מראש בקבוק או תשאבי חלב או תכיני מנות מוכנות של תמ''ל


כשמדברים בכבוד מתוך מהות וישתוף ולא כהאשמה אפשר להגיע להסכמה והבנה


הוא יכל לתשף שקשה לו מאוד לא לישון

את תסבירי ותשדרי שאת מבינה אבל יש גם לילות מאתגרים וקשה וגם לא נכון שאתמודד איתם לבד ואגיע לתשישות קיצונית

זה לא טוב פייזת וגם נפשית

ואפשר שבתקופה כזאת הוא ישתדל ליושן מוקדם יותר ככה שישארו לו מספיק שעות שינה או פתרון אחר..


קיצר הרעיון זה לדבר

בזמן נח

ובלי האשמות

ולא בזמני קצה

מצטרפת לנאמר מעליקנמון

יש פה איזושהי טעות בהנחת היסוד של בעלך.

הוא לא "עוזר לך". הוא שותף מלא שלך.

איך מתבטאת השותפות הזו? אתם צריכים למצוא דרך שתהיה מוסכמת *על שניכם*.

בשרשורים קודמים שלך נראה שאת סופר וומן כזו, עושה מלא, הבית עליך ואת מתקתקת ברמות.

יכול להיות שהוא התרגל טוב מדי.

אבל-

מצב בו את עושה המון והרוב עליך יכול להיות רק כאשר זה טוב גם לך ומתאפשר מבחינתך.

ברגע (!) שהסידור הזה לא נוח לך, מביא אותך לקצה, מעמיס עליך מדי וכדומה- מאזן הכוחות צריך להשתנות.

בעיני, בעייתי מאוד שהוא לא חושב שהתינוק וכל מה שבא בעקבותיו קשור גם אליו (ממה שתיארת יש שם אפס לקיחת אחריות הורית) אבל הרבה יותר חמור מה שאמר לך עליך והלגיטמציה בכלל לחשוב ככה (וזו כבר בעיה מהצד הזוגי והאנושי).

כתבו לך לדבר איתו ולשקף לו בזמן רגוע.

(כמובן את צריכה להגיע לשיחה כזו מעמדה שברור לך שהוא צריך לקחת חלק. מעמדת נפשית של בטחון בעצמך וכו'.. לא ממקום מתנצל ומתחנן לעזרה. לשקף גם את אפס הלגיטימציה לומר לך דברים כמו שאמר הלילה. לשקף גם שאם הוא היה לוקח חלק ושותף לא היית מגיעה לקריסה)

אני אוסיף שלא בטוח שהשיחה תספיק ואולי צריך איזשהו תהליך קצת יותר עמוק הנוגע לשותפות, לקיחת אחריות הורית וזוגית ויחס כלפיך.

הרבה פעמים מה שומעים מאיש מקצוע (מטפל זוגי) יותר מתקבל מאשר מה שהאישה אומרת או מבקשת. (זה הופך מ"אי הסכמה בינינו" ו-"כמו שאת חושבת שאת צודקת ככה אני חושב שאני צודק", להנחיה והתוויית דרך של אדם ניטרלי, מקצועי בתחומו).

חיבוק.

לילות בלתי נגמרים זה קשוח ממש

את טובה ואמא טובה

ואל תתני לאף אחד (גם לא לך) להביא אותך לחשוב עליך אחרת..

 

מדויקתגל ציוןאחרונה
את אנושית וטוב שהערת את בעלך לפני שהגעת לקצהואז את תראי
חיבוק🤍🤍
הואoo

גם ישן בלילה ולא מושיט יד

גם אומר שצריך לאשפז אותך


זה קווים אדומים שנחצו

את לא צריכה להסכים לזה

אם יש משהו שווה בשבילו לכעוס/ לריב/ לשבור את הכלים

זה גבולות ברורים של קווים אדומים


זה לא רק התינוק הביא אותך לקצה

זה בעיקר זוגיות ושותפות שלא רק לא עוזרת לסיטואציה אלא גם מקשה ופוגעת בך

יש לי ממש מצפון עם ההרדמות בלילהשירה_11

הבת שלי בת 3 והקטן בן שנה יישן איתה בחדר.

קצת אחרי שהיא עברה לישון בחדר שלה ואחרי שהתינוק נולד הרגלנו אותה לישון לבד בחדר וב"ה זה עבר בטוב


ואז הגיעה תקופה שפתאום היא ממש בכתה ולא הייתה מוכנה שאעזוב את החדר עד שנשברתי וחזרנו לשבת לידה כי כאב לי ממש על הבכי שלה.

זה התחיל בלשבת לידה כמה דקות עד שתירדם ונגרר ללשבת לידה גם שעה.


אני לא בנויה לזה ואני לא מסוגלת להעביר כל כך הרבה זמן לשבת לידה בחדר שתירדם, זה לא חצי שעה אפילו, זה יותר וזה גם עם דיבורים של תעלי לישון, לא לקום, אין מים עכשיו וכו וכו


אני אציין שכשאני שמה אותה במיטה אני מדברת איתה על איך היה היום, שמע ישראל, וגם מה נעשה מחר וכו

זה לא שהיא הולכת למיטה וזהו


ולאחרונה חזרנו להרגיל אותה שוב להירדם לבד ואמאלההה זה כזה קשה

היא ממש בוכה מתחננת שאני אשב לידה קצת וכשאני באה להביא לה חיבוק היא מחבקת אותי חזק חזק לא משחררת

קמה מלא פעמים מהחדר לעוד חיבוק

כשאני מלטפת אותה היא מניחה את היד שלי עליה שלא אזוז


וזה ממש ממש קורע אותי כי אני חוששת שאולי זה לא נכון מה שאני עושה, אולי היא באמת צריכה אותי לידה?!?!?!


מצד שני, אני ממש לא יכולה להעביר כל ערב שעה בדיבורים של נו קדימה לישון

ואני הכי לא ממהרת להשכיב לישון, אנחנו מעבירים את הצהריים ממש בכיף ובשמחה ומשחקים.


אני ממש חוששת שמא אני עושה טעות

כןoo
להיות בחדר איתה כשהיא נרדמת במיטה
התלבטות לגבי החופשהתייעצות חופש

ממש מתלבטת אם לרשום את הילדים לקייטנות.

אני מורה, אז יש לי חופש. אני אמורה ללדת באוגוסט והייתי רוצה שיהיה לי זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה, וגם ראיתי שבשאגת הארי עשה לילדים ממש טוב השהייה בבית, וגם לי היה כיף איתם. לפעמים כשאני בבית לבד יוצא שאני סתם מבזבזת הרבה זמן. והם לא כל כך אוהבים קייטנות. שנה שעברה לאחד מהם היה ממש קשה עם הקייטנה ברמה שזה ממש השפיע עליו התנהגותית (למרות שאלו היו הסייעות המוכרות מהגן שלו). אלו הסיבות למה לא לרשום.


מצד שני, גם הייתי רוצה שתהיה לי אופציה לצאת להתאוורר בעצמי, אז אפשר להביא בייביסיטר, אבל זה דורש לחפש ולמצוא, ולא תמיד יש, ואיך שאני מכירה את עצמי קצת מעיק לי לחפש בייביסיטר ויכול להיות שבגלל זה לא אצא בסוף.

ובעלי יהיה במילואים רוב יולי ואני אהיה לקראת חודש תשיעי, אז אולי יהיה לי קצת יותר מדי שיהיו בבית כל היום ועדיף כן לרשום. אמנם פעם קודמת הסתדרתי ממש מעולה עם מילואים באוגוסט עם כולם בבית, אבל לא הייתי בחודש תשיעי.


רעיון שלישי- בכל מקרה יש החזרי קייטנות מהמילואים, אז אולי שווה לי לרשום אותם לקייטנות ולשלוח רק בימים שאני רוצה לצאת? אבל אז יכול להיות שהם יתנגדו ולא ירצו ללכת לימים בודדים וירגישו לא קשורים, ואני גם לא יודעת איך הצוותים של הקייטנות יקבלו את זה... ויכול להיות שבסוף אשלח כל יום כי זה הכי קל ואני סתם אתבאס על עצמי.


אשמח לשמוע כיוונים, עצות, תובנות, אם יש למישהי.

אני הייתי רושמתDoughnut

ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.

אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.

^^שמ"פ

במיוחד אם יש לך החזר

תודה, אהבתי את הרעיון של לסכם איתם מראשהתייעצות חופש
אבל יש משהו בשגרה של בית שיותר רגוע,  נוצרת מין זרימה של שגרה, והם יותר מתרגלים להעסיק את עצמם, מאשר יום או יומיים בשבוע שקצת יותר דורש ממני למלא בשבילם. 
אם המחיר זול, אז רושמת בלי צהרוןיעל מהדרום
לק"י

ושולחת רק כשמתאים לי.

כן, זה מה שחשבתיהתייעצות חופש
אבל מרגיש לי שצריך שיהיה איזה סדר לי ולילדים איך זה הולך לעבוד, מתי הולכים ומתי לא ולא כל יום התלבטות שתיצור לכולנו בלגן. 
זה לא בית הספר של החופש הגדול?בוקר אור

העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך

הייתי רושמת ושולחת חלקית

העלות משתנה בין המקומות. אצלינו זה 300יעל מהדרום
בלי צהרון?בוקר אור
אצלינו השנה זה 400 לילדהשם שלי

עד סוף יולי, בלי צהרון.


בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.

כנראה זה תלוי מקום.

בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.

בלי... צהרון זה בערך עוד 600 שקליעל מהדרום
אה אצלנו צהרון זה עוד כמעט 1000😅בוקר אור
מתקזז
אז אצלנו זה 1400 חחחח- ניצחנוshiran30005
מחירים הזויים ...
אני רושמת בלי צהרוןהשקט הזה

אבל זה בערך גם המחיר לצהרון אצלנו.

והקייטנה עצמה, לגנים לפחות עלתה 600 ומשהו..

נראה לי שזה לפי אשכול חברתי של המקום או משהו כזה

אצלינו זה סביב 400 אבל אמורים להיות החזרים על הרובהתייעצות חופש
עברתי את זה גם.. ברור שלרשום, אפשר גם רק עדהתייעצות הריון
אחת ואז את מרוויחה מכל הכיוונים
גם בשגרה הם לא בצהרון, זה יוצא נורא דומההתייעצות חופש
כן כן כן לרשום!טארקו

ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית

יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....


ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.

העניין שבאוגוסט אני כנראה אהיה פחות פנויה אליהםהתייעצות חופש
בגלל זה הייתי רוצה כן לתת להם זמן משמעותי לפני.

אבל צודקת, עם ההיריון זה באמת יכול להיות יותר קשה, למרות שברוך ה' אני מרגישה טוב.


תגובה שונה מרוב פהשש וארגמן

לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.

קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.

כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.

הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.

וואו זה מרגש בעיניי!


ברמה הפרקטית

היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.

או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)

על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.


שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!

גם רעיון, אם את מוצאת מישהי אחראיתיעל מהדרום
לק"י

כזו שתוכל להתחייב לך.

איזו תשובה מקסימה... באמת מרגש לראות לפעמיםממתקית

רצון להיות עם הילדים ולא רק לשלוח למסגרות.
נשמעת אמא מהממת!
כמובן תחליטי לפי מה שנכון וטוב לך.
לפני לידה, אני הייתי רושמת. 

כן, הבנת אותי ממש וחיממת את הלב❤️ תודה!התייעצות חופש
אני גם בהתלבטות דומה (בלי הריון)דרקונית ירוקה

אבל אצלי נכנס מאוד גם השיקול החברתי. לגדולה שלי קשה לשמור על שגרה חברתית בלי מסגרת. היא יכולה לעבור ימים שלמים בכיף בבית, אבל אז כשצריך שוב להגיע לגן או להזמין חברה, ממש קשה לה.

כנראה שמה שאעשה בסוף זה לרשום לקייטנה בלי צהרון, כמו שהציעו פה. אולי חלק מהימים לא נשלח.

בשאגת ארי היה לנו ממש טוב בבית אבל היה לילדים קשה לחזור למסגרות אחרי. הם גם לא רצו ללכת לקייטנות והיה להם קצת קשה עם זה שבשעות הגן אין חברים זמינים.

זה גם שיקול שיכול להיות קשה שלא יהיו חברים זמיניםהתייעצות חופש
דווקא אצלינו ברוך ה' הרגשתי שחזרו למסגרות הרבה יותר מאופסים, אחרי תקופה שעשתה להם ממש טוב. במיוחד אחד מהם שהיה בתקופה קצת מורכבת לפני.
עוד שיקול124816
האם האיסוף והפיזור דורשים ממך הרבה אנרגיה? או באים לך בקלות?

בחום של יולי +סוף הריון, נראה לי שזה יכול להיות שיקול מכריע.

אני לוקחת ברכב אז לא קשה במיוחדהתייעצות חופש
ההתארגנות בבוקר כן קצת פחות רגועה מיום חופש.
לגמרי נשמע שכדאי לרשוםתוהה לעצמי
בתור מדריכה בקייטנה בעבר- לצוות ממש מממש לא היה אכפת שילדים לא מגיעים כל הימים. בהחלט היו כאלו שהרבה ימים לא הגיעו, לבריאות. עלינו זה הקל.
תודה על התשובה מהכיוון הזה!התייעצות חופש
חדמש לרשוםהבוקר יעלה

גם הריון גם אוגוסט גם מילואים ואת מתלבטת?

מה שיכול לעזור מבורך!

אני משווקת לילדים שלי את הקייטנה של בביהס כמשהו כיף והם מחכים לזה!

אני לא רושמת לצהרון כי אני מורה ולא רואה צורך, אבל הכמה שעות האלה בבוקר זו ברכה גדולה, ואחרי זה יש לך עוד מלא חופש להיות איתם!

ככה אחהצ תוכלי להיות יותר פנויה אחרי שנטענת בבוקר.

אגב, אם יש לך החזר מילואים שווה לבדוק אופציות של קייטנות יותר שוות.. 

איך את משווקת כמשהו כיף? אין ממש אטרקציותהתייעצות חופש

הילדים שלי מאוד אוהבים סדר ובקייטנה יש נטייה ליותר בלגן, צוות פחות קבוע, לא מתחיל בזמן, אין סדר יום מובנה וזה מציק להם.

ואין אצלינו קייטנות אחרות.

אין לימודים,הבוקר יעלה

כבר אטרקציה.

ויש יצירות, ומסיימים יוקדם. אצלם זה כבר כיף!

ואצלי האמת להשאר בבית לא היה אופציה, עד שמגיעים לכיתה ד.

חודשיים בבית זה המון לילדים קטנים, חייבים מסגרת חלקית. 

בינתיים ברוך ה' הלימודים זה החלק האהוב עליהם....התייעצות חופש
אז דווקא מבאס אותם שאין
אז כל אחד ומה שעושה לו טוב 😉הבוקר יעלהאחרונה
לדעתי לרשוםעוד מעט פסח

מוסיפה שיקול שלא ראיתי שכתבו-

משערת שרוב החברים שלהם ירשמו. ואז את נשארת איתם בבית בלי אופציות לחברים, זה שונה ממה שהיה במלחמה (אצלנו לפחות).


וגם- אם המטרה היא זמן משמעותי, אולי אפשר להחליט כל יום להשאיר רק ילד אחד (או לשלוח אותו מאוחר יותר מאת אחיו), ולתת לו זמן אחד על אחד עם אמא, מה שיותר קשה להשיג כשכולם יחד.

צודקת בשני השיקולים. תודה!!התייעצות חופש
שימו לב שבוטל הפטור ממס בהזמנות מחול, חזרנו ל75nik

דולר..

איזו באסה🫣

ממש ממש באסהטארקו
ביטול ככ מעצבן שמוכיח כמה הכל מכור...
מייצג את הכוח העצום שיש לבעלי ההון על הח"כיםאלישבע999

הממשלה רצתה, שר האוצר הוביל, אך נחלו כישלון לגייס את הרוב מבין חברי הכנסת שיעבירו את החוק.

חברי הכנסת נבחרים בפריימריז במפלגות - הם פועלים מאינטרסים אישיים, לקבל תמיכה ממרכז המפלגה כדי להיבחר מחדש ולא מעניין אותם לשרת את טובת העם והמדינה והכלכלה. 

בדיוק לזה התכוונתי. מבאס.טארקו
עדכון חשוב מאוד ומעשהדיאט ספרייט

מכוער ביותר.

חשוב להגיד שמי שחתם על הצו להרחבת הפטור ממע"מ הוא השר סמוטריץ ומי שביטלו אותו הם חברי כנסת רבים מאוד מהליכוד.

פשוט ניתוק עצום מצורכי העם וממה שהליכוד ייצגו, או ניסו לייצג, לאורך השנים. 

זה באמת מרגיז ברמות.nik
גם ככה הכל כל כך יקר
אני אגיד את הצד השניכל היופי

לפחות זה מה שנטען, שבעלי עסקים קטנים פה בארץ מפסידים מאוד מהקניות הקטנות בחו"ל, ולכן לא כדאי להרחיב את התופעה.

למשל חנות צעצועים מקומית, חנות בגדים מקומית וכו'

אז אולי במקום לחסום את האפשרויות של הצרכניםכורסא ירוקה

שהממשלה תעזור לעסקים הקטנים - הפחתה בארנונה ומסים לדוגמא או תמיכות.

אני לא אומרת שחייבים אבל הכי קל זה לגלגל את האשמה על הצרכנים בלי לבדוק רגע למה הם קונים בחול ואיך אפשר לעזור לעסקים פה להוריד מחירים

זה מסוג הדברים שתמיד יהיו בו חסרונותכבת שבעים

לפני הפטור בכו שיקר פה ויש מסים על כל דבר, אחרי הפטור בוכים שהעסקים הקטנים ייפגעו.

בדיוק כמו בייבוא מוצרי חלב וכו'.

תמיד יהיו מרוויחים ומפסידים.


באופן אישי, יש הרבה חנויות שחסרות לי ליד הבית ואין לי זמן ועצבים לנסוע לעיר הסמוכה כדי לקנות, אז אני אזמין באינטרנט.

אבל אם היתה לי חנות קרובה, גם אם היא היתה יקרה יותר, הגיוני שהרבה פעמים הייתי קונה בה ולא מחכה להזמנה מחו"ל. 

ומצד שני המון חנויות מפקיעות מחיריםnik

רק כי אין תחרות.

שורה תחתונה הפתרון צריך לבוא מהממשלה

לא חושבת שאין תחרותכל היופי

בצעצועים ובגדים למשל.

(תחשבי על הסטוק או על ביגוד, יש המון חנויות בגדים, כלבו, צעצועים וכו' במחירים סבבה, האיכות לא תמיד טובה וסו המשמעות של התחרות)

חוסר בתחרות יש באוכל, קוסמטיקה, מוצרי חשמל וכו' שיש ממש מעט יבואנים ובעיקר רשתות.

אם הזמנתי לפני כמה ימים וזה היה יותר?סטודנטית אלופה
שאלה טובה, כתבו על זה פה-nik

סופית: בוטל הפטור המורחב ממע"מ

 

מקווה מאוד שיהיה לך בסדר..

אז אם עד שיגיע לא יהיה שינוי, כנראה שתצטרכי לשלםמוריה

מעמ.

זה פורסם?ביבוש
מצטרפת לשאלהיעל מהדרום
באתר של רשות המיסים כתוב שמוריה

עד 75 דולר פטור.

אני הזמנתי לפני שבוע או פחות מנקסט וקבלתי הודעהתגל ציוןאחרונה

שצריכה לשלם מס

וכשהזמנתי עוד לא ידעתי בכלל שהורידו

א זלא היה לי איך לנחש


אוףףףף לא היתי מזמינה ..או מורידה צהשו


אוףףף

הז רק 42 שח אבל מעצבןן

טיפוח הפנים...🙏פומלה

מה השגרת טיפוח שלכן?

ואתן שמות לבוקר קרם לחות עם קרם הגנה או בנפרד?

אשמח ממש לעזרה

יש לך קישורים במקרה?ואז את תראי
שאלה..פיטורים ממשרד החינוך/להשאר עם תינוקרק שאלה..

כמה חודשים אחרי לידה, רוצה להשאר עם הילד בבית עד גיל שנה לפחות ומבחינתי גם כל שנה הבאה

( לא בוער לי בכלל לחזור למערכת העמוסה, רוצה פניות לבית ולכל מה שנדרש בו...)


הבעיה שפספסתי את מועד הגשת חל"ת לשנה הבאה

ואת החלת של שנה מהלידה אני יכולה רק עד אמצע שנה,( אבל המנהלת ממש אמרה שזה תוקע את המערכת שאגיע באמצע שנה)

וגם שוב, אני רוצה כל שנה הבאה לא לעבוד בהוראה..


אז מישהי יודעת אם אני רוצה להתפטר ממשרד החינוך כשיש לי קביעות, מה המשמעות של זה?

אני יודעת שהוותק נשמר והקביעות מתבטלת,

אז השאלה כמה זה נורא,

חוששת שאני עושה טעות שאני חושבת על להתפטר ככה מהמערכת ממשהו מסודר וקבוע..


וגם אשמח על הדרך לשמוע ממי שבבית עם תינוק איך זה, ואם היא מנסה לעבוד מהבית תוך כדי באיזה עבודה סמלית...

כרגע אני בבית - שומרת על עוד 2 תינוקותלומדת כעת

אחלה ממש, מאפשר נחת. אבל לא תמיד מצליחה להספיק דברים בבית אם זה מאוד חשוב לך.

לפעמים כן לפעמים לא


ולגבי משרד החינוך אין לי מושג מה זה אומר חוץ מזה שלא מחוייבים לך לאחוזי משרה שכבר יש לך

לא יודעת לגבי שאר הדברים

תודה ! פחות מחפשת לשמור על תינוקות אחריםרק שאלה..
אני נשארתי השנה בביתהשקט הזה

וגם התפטרתי מהמקום שבו עבדתי כמורה

אני עוד לא הגעתי לקביעות אז שה פחות היה שיקול מבחינתי.


מבינה את החשש, אני חושבת שבמצב זה מערכת החינוך היום, אותי לפחות פחות מפחיד שלא תהיה לי קביעות כי אני די בטוחה בזה שאמצא עבודה כשארצה.


מהבחינה של איך זה להיות בבית, לי זה היה מעולה. כיף לי להיות איתו.

ניצלתי את השנה הזו כדי לעשות קורס הדרכת כלות בנחת ולא מתוך עומס של עבודה וכו' ועבדתי באיזשהי עבודה קטנה שהייתה בעיקר טכנית מהבית (אם תרצי, אני יכולה לכתוב לך בפרטי)


קיצור, ממליצה😉

תודה, כותבת לך בפרטירק שאלה..אחרונה
באמת עניין הקביעות גורם לקושי לחשוב על לצאת מהמערכת.. 
סקר שמעניין אותי- כמה עלה החשבון האחרון של החשמל?פרח חדש

וכמה נפשות אתם בבית?

ולציין אם מדובר בחשבון של חודש או חודשיים


 

מעניין אותי אם הצריכה פה סבירה או שצריכה לעשות בדק בית

טיפול נפשי דרך קופ"ח. יש בעיה בזה?שש וארגמן

יש איזו אמירה שעדיף שטיפול לא יהיה דרך הקופה, שלא יהיה רשום.

מישהי יודעת להסביר על זה?

ממה אני צריכה לחשוש בעצם?


מצאתי מרכז טיפולי שמקבל דרך הקופה ויש בו זמינות מאוד מאוד גבוהה להתחלת טיפול.

הם רק מבקשים התחייבות מהתקופה לבריאות הנפש ואז הקופה מממנת.

יש איזו בעיה עם זה שאני צריכה לדאוג בגללה?

משהו שבגללו עדיף לא לעשות את זה?

כי זה נשמע לי מעולה ממש...



מוסיפה שב"ה יש לנו אפשרות לקבל החזר בגלל המילואים של בעלי. אז תכלס יכולה לפנות גם באופן פרטי. אבל נוח לי ללכת למרכז כזה שיש בו פגישת אינטייק והם מתאימים, בלי להתחיל לברר על מטפלים בפרטי. דורש ממני פחות כוחות נפש (אבל אולי זה שווה את זה? לא יודעת. תוהה על זה). וגם למה לשלם אלפי שקלים אם אפשר בלי?...

לא חושבת שיש בעיהאיזמרגד1
אני חושבת שזה אמירה של אנשים שבלחץ מזה שידעו שהם הולכים לטיפול. ובהצלחה להם, אבל אני חושבת שהטיפול זה דבר בריא ונצרך כמעט לכל אחד בעולם, אז אין לי שום בעיה שידעו שהלכתי לטיפול🤷🏻‍♀️ אני באמת הלכתי דרך הקופה והיה מעולה.
זה ממש סתם סטיגמה שאין לה באמת שינייםטארקו
מעודדת אותך ללכת לשם זה נשמע מעולה ממש!
תודה לעונות!שש וארגמן
מקפיצה לי לעוד תשובות שיחזקו אותי עוד...

ומי שהיתה בטיפול/ שלחה את ילדיה: איך ידעתם לאיזה איש טיפול ללכת? מה מבררים?

איך הצלחת לקבל?טרמפולינה

מה צריך לעשות?

תודה!

מה הכוונה הצלחתי לקבל? לא קיבלתי עדיין כלוםשש וארגמן
אני חושבת שאחת הסיבות שאנשים מעדיפים טיפול פרטימתואמת

היא שכך אפשר לבחור את המטפל לפי המלצות. במרכזי טיפול כאלה אין אפשרות לבחור בעצמך...

אבל נשמע שמבחינתך זה דווקא יתרון שאת לא צריכה לבחור בעצמך, אז לגמרי לכי על זה!

היום באמת בקופות החולים יש יותר מודעות לטיפולי נפש, וזה מבורך בעיניי. בסופו של דבר חולי בנפש הוא כמו חולי בגוף, רק שקוף יותר. וכמו שלא נתבייש לפנות לטיפול בגוף, כך גם צריך להיות בטיפול בנפש...

תלוי איזה טיפול ומה הסיבה לטיפולאמאשוני

אם זה טיפול פסיכיאטרי, לרוב זה יהיה בעייתי להתקבל למקומות עבודה כמו משטרה או בצבא או בתעשייה ביטחונית בתפקידים רגישים.

אז זה כן יכול לסגור דלתות.

השאלה למה יש צורך, האם הוא נקודתי או שזה משהו שהולך להתלוות לכל החיים.

אני מניחה, שרוב האנשים שמטופלים פסיכיאטרית באמת פחות מתאים להם לעבוד במקומות קשים כאלו מבחינה נפשית אז זה לא כזה משנה.

אבל אם הטיפול הוא בגלל משהו מאוד ספציפי, שרלוונטי רק (או בעיקר) לתקופה מסויימת, ולא סביר שאמור להשפיע על העתיד התעסוקתי של הילד, ויש לו כישורים מצויינים למלא תפקידים מהסוג הזה

אז יש מי שיעדיפו להשאיר את האופציה פתוחה, במיוחד במדינה כמו שלנו שהתעשייה הביטחונית בה די גדולה.


טיפול פסיכולוגי, לפי מה שהבנתי לא מפריע בכלל.


כל זה, זה מדברים שהבנתי.

לא חקרתי את זה מאוד לעומק. אם זה רלוונטי לך תוכלי לברר יותר לעומק מה נכון ומה לא מדוייק.

לא בהכרח. זה יותר תלוי כמה היא מאוזנתמרגולאחרונה

נניח מגיע למקום בטחוני כלשהו מתראיין שכבר שנתיים לוקח כדורים נוגדי דיכאון וחרדה, והם מייצבים אותו ובפועל בשגרה שלו הוא מתפקד מעולה בעזרתם, סביר שלא ימנעו ממנו כלום.


כמובן כן יש הבדל בין אדם שהלך לפסיכיאטר בגלל דיכאון או חרדה, לבין אדם שהלך בגלל מחלות שמשבשות את התודעה ושיקול הדעת (סכיזופרניה למשל)


אבל סה"כ-  יותר אכפת למקומות האלו שתהיי מאוזנת ואפשר יהיה לסמוך עלייך.

דווקא לפעמים עדיף שהאדם במעקב פסיכיאטרי ועם כדורים שמסייעים לו, מאשר שסופג את הסימפטומים בלי והם משפיעים על שגרתו. מבחינת מקום העבודה. 

אני עכשיו מקבלת טיפול רגשי-נפשי דרך מכביshiran30005

ממליצה, שירות יעיל ומהיר מאוד...

בעניי לא רואה סיבה להסתיר

קבעו לי פסיכולוגית ואמרצי להם אם ארגיש צורך אפנה בהמשך לפיסיכאטר, כרגע מרגיש לי מוקדם

בהצלחה ובחירה נכונה! 🙏

אולי יעניין אותך