מלא באסונות ובדברים קשים

לצד דברים טובים ומופלאים

אני לא תולה את האמונה שלי בטוב או ברע

יש את הדברים שבאחריותי

הדברים שאני יכולה להשפיע עליהם

בעזרת התבונה שקיבלתי מאלוקים

ויש את הדברים שאני לא יכולה להשפיע עליהם

לומדת לקבל אותם באהבה או שלא באהבה

אבל בלב

לא מרגישה קרבה

קשה לי לאהוב

ולהרגיש בטחון

כשהוא מתנהל באופן הזה

זה לא התנהלות שלו

זו התנהלות טבעית של העולם

הציפייה שהעולם יתנהל בטוב שגויה

לא חייבת להיות התערבות בכל דבר שמתרחש

וזאת בחירה שמייצרת זרות וריחוק בעיני

זו דעתו של הרמב"ם.

ובאופן כללי אותי היה מאוד מעליב אם היו כותבים לי שאני אומרת דברי כפירה.

ברור לי שהתכוונת לעורר, אבל אפשר לנסח קצת אחרת

אני מאמין שההשגחה האלוהית בעולם השפל הזה, כלומר למטה מגלגל הירח, היא רק בפרטי מין האדם בלבד, ורק במין זה כל מצבי פרטיו והטוב והרע הבאים עליהם נובעים מן הדין… אלא לדעתי ההשגחה האלוהית, כפי מה שאני רואה, נובעת מהשפע האלוהי. והמין שדבק בו אותו שפע שכלי עד שהפך לבעל שכל ונתגלה לו כל מה שגלוי לבעלי שכל – הוא שנלוותה אליו ההשגחה האלוהית, ושקלה את כל מעשיו על דרך השכר והעונש. אם היתה טביעתה של הספינה על יושביה…  או נפילת הגג על יושבי הבית, במקרה גמור, הרי לדעתנו כניסתם של הללו לתוך אותה ספינה וישיבתם של האחרים בבית לא היתה במקרה, אלא ברצון אלוהי לפי הדין במשפטיו ששכלינו אינם מגיעים לידיעת חוקיהם.[

מתוך דיון שלם שהוא כתב

זה הקטע שבעיניי רלוונטי לגבי נושא ההנהגה

׳ואומר פנת תורת משה רבנו - עליו השלום - וכל מי שנמשך אחריה היא שהאדם בעל יכולת גמורה - רצוני לומר שהוא בטבעו ובבחירתו וברצונו יעשה כל מה שיוכל האדם לעשותו מבלתי שיברא לו דבר מתחדש כלל; וכן כל מיני בעלי חיים שאינם מדברים יתנועעו ברצונם; וכן רצה האלוה ית' - רצוני לומר שמרצונו הקדום באין תחילה - שיהיה כל בעל חיים מתנועע לרצונו ושיהיה האדם בעל יכולת על מה שירצהו או שיבחרהו׳

וזה הפרק השלם בעניין

מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ג/פרק יז – ויקיטקסט

הבחירה החופשית של האדם. שהקב"ה לא מתערב בה.

וגם על הבחירה החופשית של האדם יש דיעות (בקבלה ובחסידות למשל) שהקב"ה מתערב:"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואם אין הקב"ה עוזרו -אינו יכול לו"

העולם מלא גם ברע

כי חלק מהאנשים בוחרים לעשות רע

וזו הבחירה החופשית שלהם

והטבע גם הוא מלא בפעולות שפוגעות בבני אדם

ז"א ,אם לאדם לא היה מגיע עונש עבור משהו מסויים שעשה, אף אדם לא היה יכול לגרום לו לרע, וגם הטבע לא היה יכול לגרום לו לרע,אלא אם לאדם מגיע בהשגחה פרטית עניין מסויים- "מגלגלין זכות...וכו'.

חלילה לחשוב שהפעולות של הטבע או בגלל שאנשים בוחרים לעשות עוול, אדם מסויים סובל מזה.

אם לאדם לא מגיע משהו בגזרת שמים -הוא לא ינזק. אין כזה דבר- כל בני האדם יש השגחה פרטית לכל הדיעות-גם לדעת הרמב"ם.

תמיד יכיל גם רע

בגלל הבחירה החופשית

לא נכנסת לחשבונות שמים שאיני מתיימרת להבין בהם

אבל לא מצפה לעולם אופטימלי נטול אסונות וזוועות 

כותב כך, מלבד מה שהוא כותב שלימות המשיח עולם כמנהגו נוהג. כתבתי תגובה והבאתי ציטוט למעלה שמוכיל שהרמב"ם אומר שיש השגחה פרטית על בני אדם. כל המחלוקת היא רק לגבי דומם/צומח..

זה היה עולם מאוד עצוב אם הוא היה כמו שטענת שהרמב"ם סובר

אלא לדעת כולם -כולל הרמב"ם. על בני אדם יש השגחה פרטית והנהגת שכר ועונש

שה' יפתח את הלב להרגיש אור.

לטעום משהו מקדושה. לחוש קרבה לקדושה. להרגיש רצון לזה בכלל.

הלב לא נפתח כי השכל כל הזמן שומר עלייך. השכל מנתח דברים במציאות ומגיע למסקנה אחת- זה לא הוגן. זה לא פייר. יש לנו אבא 'קפריזי' שאי אפשר לצפות אותו מראש. הטוב הוא רעוע. הנה, תראו מה קרה לצאלה גז הי"ד. הנה הרע ניצח את הטוב.

ואני באמת מאמינה שיש צדק בטענות האלה כלפי שמיא. למה, למה הוא מביא כאב מטורף כזה על ילדים קטנים? למה בגיל צעיר כל כך הם צריכים לשאת משא בלתי נסבל כזה. הלב שלנו מזדעזע מזה.

ואני באמת באמת מניחה את זה בלי תשובה. כי לתת הסבר וצידוק לסבל של ילד קטן, זה משהו שנראה לי מנותק מאוד.

אבל אני עדיין חושבת שעולם של קדושה ושכל של קדושה הוא שכל אחר ממה שאנחנו רגילים ביום יום שלנו.

וכל עוד אנחנו נמצאים בשכל הטבעי, אנחנו עדיין בתוך הערפל והחושך ותחושת אי הצדק.

ולכן אנחנו רוצים לרצות שכל של קדושה.

אבל העניין הוא לרצות בזה...

קשה שלא לחשוב על נשיא ארה"ב טראמפ,

שמוביל אותנו גם ברכבת הרים רגשית.

וגם עליו אומרים שהוא קפריזי,

אבל האמת שגם במהלכים שלו יש הרבה סדר.

כמו בכתב חידה, שעם מפתח הצפנה לא נכון, הכל נראה קפריזי וחסר סדר והגיון,

אבל עם מפתח הצפנה נכון פתאום הכל מקבל מסדר ומשמעות, אז גם במהלכים של טראמפ אפשר למצוא סדר (אפשר להסכים עם זה או לא)

אז קל וחומר אלף אלפי הבדלות,

שגם המהלכים של הקב"ה אינם קפריזיים, אלא שבקטנותינו אין לנו את הפירוש לפענח את המהלכים.

כל מהות ראש השנה זה קבלת *עול מלכות שמים*

יש לנו אבא שהוא מלך ומלך שהוא אבא.

לפעמים אנחנו מרגישים בחוש כמה הוא נושא אותנו על כנפי נשרים ונוהג בנו ברחמים ולפעמים אנחנו מרגישים שהוא נוהג איתנו במידת הדין.

בשני המקרים ההשגחה לא פוסקת לרגע, וגם כתבת שאת מאמינה בזה, אז אם מדובר רק על ההרגשה, אז לדעתי זה טבעי ותקין.

אנחנו לא חייבים "לאהוב" את הדרך שה' נוהג עם העולם, אבל אנחנו חייבים לקבל אותה.

לגבי המשפט בסוף, אז כמו שאמרה רחלי פרנקל אחרי שהתברר שבנה החטוף נפתלי פרנקל יחד עם שני הנערים הנוספים נרצחו,

"איפה שנגמר השכל שם מתחילה האמונה"

אם נקבל הסבר על הכל, אז לא תהיה פה עבודה על קבלת *עול מלכות*

ניסיון העקידה של אברהם בא לאחר שהתבשר שמיצחק ייקרא לך זרע.

מצד אחד אברהם אבינו זכה לניסים גלויים, עצם הולדת יצחק הוא בגדר נס. אחרי הולדת יצחק, "מיצחק ייקרא לך זרע" זה המשך הרבה יותר מתיישב בשכל,

אבל דווקא אז אברהם אבינו מצווה (הפעם מבחירה)

לעקוד את בנו ובעצם לסתום את הגולל על ההבטחה הרי לא ייתכן שמיצחק יצא עם ישראל, אם יצחק נעקד.

זה הכי בלי איזה הסבר-הנגשה-תקשורת.

אם נמשיל את זה למדינת ישראל, אז הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא בגדר נס וסבירות על טבעית.

ודווקא אחרי שזה קורה לכאורה המשך קיומה של מדינה אחרי שכבר יש לנו תשתית של צבא, הכרה מדינית, כלכלה וכל מה שמדינה ריבונית צריכה,

דווקא אז כל המלחמות עם האויבים, יריבות פנימית, משברים והכל, דווקא אז זה הניסיון הגדול,

להאמין שהמדינה היא ברת תקומה ובית שלישי לא ייחרב. וגם זה מגיע בלי הנגשה בדמות נביא/ משיח ה' שיעשה לנו סדר בדברים.

בכל אופן, חיבוק על הלב הסגור והעצוב, אני חושבת שצריך להרשות לעצמנו גם את זה לפעמים..

❤️‍🩹

זה כניעה רק לבורא עולם

כן

אנחנו קטנים, אבל מול האלוקות השלמה ולא מול סתם אנשים שאין להם תשועה ,

גם לי קשה להכיל את זה 

אין לי עצות רק חיבוק.

הלוואי שהקב"ה ירפא לי את הלב

על זה שיש לנו 3 מערכות יחסים שונות עם הקב''ה-

כאבא ובן, כבעל ואישה, וכעבד ואדון.

בדור שלנו אנחנו נוטים להדגיש את הקרבה והאהבה ביננו, אבל יש גם יחסי מרות פשוטים, שבהם הקב''ה אמר ואנחנו עושים. בלי לשאול ובלי להבין. כמו עבדים.

ויש זמנים אחרים, בהם אנחנו יותר מרגישים את הקרבה, האהבה והדאגה.

ומבאס אותי שאני לא זוכרת באיזה ספר זה היה ולא יכולה לצלם, כי אני גם לא יכולה להביא דבר בשם אומרו, וגם כי הם כתבו את זה כל כך יפה ואני מרגישה פה שלא העברתי את הנקודה כמו שצריך.

חכמה גדולה.

וכותבת כאן קצת מהבטן

אבל כשקראתי בהתחלה, חשבתי שאת מתכוונת לבן הזו שלך.

ורק אחרי קריאה של כמה פעמים, הבנתי שמדובר על הקשר עם הקב"ה.

ואני חושבת שהקשר בינינו לבין בורא עולם, הוא לא הדדי ולא עובד כמו קשר בין בני זוג.

ואני חושבת ש@עוד מעט פסח כתבה יפה.

שיש כל מיני צורות לקשר של אדם מול ה'.

ובוודאי שאנחנו עבדים של ה'.

עבודת ה' זו עבודה. עבודה קשה. ואנחנו לא תמיד מבינים.

והיא לא הדדית ומתגמלת באופן ישיר כמו קשר זוגי. או לכל הפחות לא בצורה שאנחנו יכולים להבין.

וכן, בוודאי שיש כאן גם מימד של כניעה, כי מול הגדלות של ה' והאפסות שלנו, אנחנו גם נכנעים.

ואני מבינה את הקושי, ואת הריק והעצב.

אבל אולי עד עכשיו תפסת את עבודת ה' בצורה מסויימת, והמשברים עכשיו הם הזדמנות להעמיק באמונה, ולהבין אותה בעוד דרכים. ואולי עכשיו זה קשה, אבל אני מאמינה שמשברים יכולים להוביל לבירור ומשם להתחזקות

האמת אני בן אדם מאוד קשור לה'

וזה הבעיה

שהיה לנו קשר מאוד קרוב ואישי

שנים הוא היה באמת החבר הכי טוב שלי- ואגב זה היה בתקופת נסיון קשה. וארוכה אז זה לא שלא הכרתי מה זה נסיונות וכאב..להפך

.. הכי כאב לי אז

ומבחינתי הוא היה איתי

גם כשלא הבנתי וגם כשכאב לי

כי כשזה נסיון פרטי שלי וכנראה גם עם יותר כלים להכיל אותו אז זה בסדר מצידי

אבל מרגישה שהמלחמה הציפה בי תחושות אחרות

שהיו קודם כמובן אבל הועצמו

מן התנהלות חזקה כזאת של מידת הדין

כואבת מדי

גם בכללי מה שקרה לעמ''י

וגם סיפורים קרובים יותר

וגם החיים שלי עברו טלטלות וכאבי נפש וזוגיות שעברה משבר ועוד

והעניין הוא לא אמונה

ברור לי שהכל זה הוא

וכנראה בסוף הכל יוביל לטוב ולתיקון

ואין לי נסיון להבין בשכל או לקבל הסברים זה לא מעניין אותי ההסבר מצד עצמו

זה רק הלב

הלב

שמרגיש

רחוק ומפוחד קצת אולי

כי ההנהגה הזאת קשוחה לו

נכון באמת יותר קל לי להתחבר לקשר ממימד של חברים או בני זוג

ולא מהמימד של העבד..

אין לי בעיה

לקבל להכנע להסכים להנהגה

אבל כשאני שם

הלב- מכווץ

הוא לא אוהב שם

הוא לא בטוח

זה בעצם הנקודה

שזה לא עובד אצלי במקביל

האהבה והקבלת עול.

אין לי חיפוש להתנתק מקדושה

אין לי חיפוש שכלתני

או חוסר יכולת להאמין ולקבל

פשוט  ברגש

זה לא מתחבר לי יחד

כשכואב לי כשנחשפת לכאב גדול במציאות סביבי

אני לא מצליחה להרגיש אהבה ובטחון רגשי.

אני קוראת ואקרא שוב מה שכתבתן ואנסה באמת להתבונן וללמוד מזה..

וסליחה מודה שהטריגר עכשיו של התאונה+הפיגוע שהיו בשומרון ובכוונה לא מפרטת..פשוט הפך לי את הלב.

בסוף הוא יחזור לה'

כי אין משהו אחר

חוץ מלהיות בקשר

אבל פשוט עכשיו כואב לו שם

איך גם לאהוב וגם להיכנע בו זמנית,

יש כמה משלים שמאוד עוזרים לשנות את ההסתכלות.

למשל עקבות בחול.. כשנראה שיש רק זוג עקבות אחד, כמוהו כמשל של אב הנושא את בנו על כתפיו.

וכשמקבלים מכה, כמוהו כמו אב ואם אוהבים איכפתיים מאוד שמבינים שזהו תהליך הלמידה והצמיחה של ילדם.

או משל הגולם, זחל שנאבק לפרוץ את חומות הגולם, ורק ע"י כך כנפיו מתחזקות.

אמו האוהבת מביטה בסבלנות וערגה שיצליח.

היא לא עוזרת לו, כי העזרה זה פגיעה בו. הכאב והבדידות והיאוש וההפקרה של הזחל אלו תחושות סופר לגיטימיות במיוחד כשהוא יודע שאמא לידו ויכולה לעזור לו לו רק תבחר בכך, לשבור עבורו את קירות הגולם.

איך אפשר לחוש תחושות אלו ביחד עם התחושה שאמי כאן לידי אוהבת אותי ולא גואלת אותי מייסורי??

מהצד זה מתייבש לנו, כי ברור שהכאב בסופו של דבר יוביל למקום טוב.

בנוסף, יש מימד לאומי.

אי אפשר להסתכל על מקרה בודד ולפענח תמונה שלמה. כן לפעמים צדיקים או תינוקות של בית רבן שלא חטאו משלמים את מחיר הלמידה ומחיר הכפרה עבור כל עם ישראל. אנחנו עם אחד. וכשיש איבר אחד עם דלקת, כל הגוף סובל.

לצערינו התינוק של צאלה ז"ל, לא הראשון במלחמה הזו שנולד יתום.

באסון הכרמל נהרג כבאי שאשתו הייתה בהריון והתינוק נולד יתום. ועשו עליהם כתבה על ההתמודדות. בסה"כ הילד גדל בטוב כמה שאפשר.

איכשהו בסוף החיים חזקים מהכל. לא יודעת אם זה מנחם או לא, אבל עם כל הכאב, נעבור גם את זה.

ובכלל תודה על המקום לשים זה עזר מאוד

התאונה הזו טילטלה גם אותי.

ממש מה שאת מתארת, הרגשה של ריחוק ממש. 

נשמע שאת מחוברת לה' בצורה כל כך עמוקה ומוחשית. שאני אפילו לא מתיימרת להשליך את מה שעוזר לי באמונה על קשר כל כך עוצמתי כמו שלך.

אבל נשמע לי, שהכאב הזה, הכיווץ הזה, חוסר היכולת לבטוח, הוא מיצר לצעוק ממנו לה'. ונראה לי שיש דרך מיוחדת. שאת תצטרכי לסלול לנשמה שלך. לקשר יותר עמוק ויותר מורכב ועוד יותר אמיתי. אבל הדרך כל כך כואבת וקשה. אז אני שולחת לך חיבוק ומאחלת לך המון כוחות לדרך הזאת ושתצליחי גם בתוכה להרגיש את הביטחון והקרבה והאהבה.

ונראה לי שהגם וגם הזה הוא חלק מהמורכבות של החיים בדור שלנו. אם פעם עיקר הקשר עם ה' היה ביראה. ולעתיד לבוא נאמר "לא תקראי לי עוד בעלי כי אם אישי" שאז מידת האהבה תהיה עיקר הקשר עם ה'. היום אנחנו במין מעבר שיש בו גם וגם. ויש נשמות גדולות כמו שלך שממש מרגישות את זה.

מרגישה 'מרגע שאמרתי את זה גלוי פתאם התחילו להפתח דברים בלב.. בכל מיני נושאים

תודה לכולן ❤️❤️

והאמת שעוד יותר מרגש שנגעתי בך.

כי הרגשתי שהצלחתי לענות לך בצורה מדוייקת, וממש יכולתי להבין ולהרגיש את התחושות שלך בעקבות מקרה לא פשוט שעברתי שהעלה אצלי רגשות דומים- שונים למה שתיארת. וממש תהיתי למה ה' זימן לי את זה. ועכשיו אני רואה שבזכות אותו מקרה אני יכולה לעזור לאנשים אחרים. אז זה נותן משמעות למה שעברתי. תודה!

לקחנו קצת רחוק את הביטוי "ה' הוא החבר הכי טוב שלי" והאנשנו אותו יתר על המידה.

נכון שצריך קירבה

נכון שצריך להיות דיבור כדבר איש אל חברו

אבל.....

הייתי מנסה להמשיל את זה לפחות לרב גדול שאת מעריכה אותו ויש לך ערוץ פתוח להתייעץ ולשיתוף.

"חבר" מוריד את זה לרמה שלנו ואז אנחנו מצפים גם להרגיש כל הזמן כאילו הוא חבר 

ואז מגיעה האכזבה - ככה עושים לחבר?

אחי - ככה מתנהגים??

זה לא שם! קחו כמה צעדים אחורה ושימו את הדברים במקום

אסור לאבד את זה!

כמו עם רב. הקשר שלי איתו כמו עם אבא.

אולי כי אני יתומה מאבא ,אז זה ממש בא לי בטבעי ואני ממש מרגישה שיכולה לבוא אליו וסוג של לטעון "אתה חייב לדאוג לי אבא! או אתה חייב לדאוג לילדים של!י"

ומצד שני יש לי יראת כבוד ובנה שאני ילדה קטנה ולא מבינה כלום והוא מבין בשבילי

לצפות בראיונות בהידברות  - בשנתיים האחרונות יש שם אנשים מופלאים שמחזקים מאוד! 

כולל חטופים שהשתחררו, אבל לא רק

וברור שלא תמיד רואים שזה לטובה. ולפעמים זה כואב מאוד

אבל פה בדיוק נכנסת האמונה, שנותנת משמעות לקושי.

אני יודעת שאני לא מבינה, אבל בטוחה שזה מושגח מאיתך

ואם גם את זה לא מסוגלים להגיד ולהרגיש, אפשר להגיד גם את זה. שקשה לך. שאת רוצה להרגיש את זה מאוד. שאת רוצה להרגיש קרובה.

אני בזמנים קשים אומרת: אם השם הקשה את לב פרעה, הוא וודאי מסוגל להשפיע גם בצד ההפוך אעפ שזו התערבות בבחירה.

ומהצד השני גם אומרת: השם אני לא צריכה לתת לך רעיונות, אתה המומחה הכי גדול בנפש, אז תרפא את שלי. בין אם עלידי שינוי המציאות, בין אם באמצעות שינוי ההסתכלות שלי. לא משנה מה. אני ממש צריכה את העזרה שלך עכשיו.

אני מאמינה שהקשיים בסוף, חלק מהמטרה שלהם, היא שנתקרב להשם. יש הרבה ראיות לכך במקורות.

אבלתשובות ברורות כנראה לא נקבל. ובכל זאת אני מאמינה שהפרשנות שלנו לדברים שעוברים עלינו, היא כשלעצמה חלק ממצוות האמונה.

שולחת חיבוק גדול❤️

ממש לא רוצה שזה יפורסם שם..

כתבתי אנונימי ופה בכוונה ...

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

חשוב לפרגן!!!

קבוע כשאני משחררת משימות של בית אני מגלה שבעלי יודע לעשות דברים נהדר

אבל באמת הכביסה נשארת אצלי- יותר בשבילי, נותן לי הרגשה טובה שאני עושה את זה באופן בלעדי ותמיד

והתחתון שלך במגירה של הבת שלך.
קורע!!!!!!

הופתעתי לראות בתמונות כל ילד בדיוק עם הבגד שלא שלו.
 

מספרת בזעזוע על בעלה מביא את הילדים לבקר אותה אחרי לידה ב''אם וילד" (בית החלמה בב''ב) כשכל הילדים מסביב לבושים טיפ טופ, סטים מתאימים, יפים ומאורגנים.. ורק הילדים שלה כל אחד עם בגדים של ילד אחר ושיא השיאים- לבת שלהם הוא גרב את הגרביונים שלה (של האמא) והם 'נוזלים' לה מכל כיוון..

כנראה הזעזוע עשה את שלו, בלידה הבאה, לפני הביקור שלהם אצלה, הוא נכנס לחנות, ביקש שיתאימו לכל ילד בגד רלוונטי ורק ככה נסעו אליה

תאמת בעלי כן יודע לעשות כמעט הכל בבית,

אבל בקטע של מיון כביסה- אולי באמת אני צריכה יותר לפרט.

ואני גם מרססת כתמים בכביסה לבנה/ כתמים שאני חוששת שלא ירדו בכביסה צבעונית.

אבל זו באמת לא משימה מורכבת אצל מי שלא מפריד להרבה סוגים/ יש לו הרבה בגדים עדינים.

אבל בעלי לא ריסס, ונראה שרוב הכתמים ירדו (או שדוקא אז לא היו כמעט כתמים..)

אני לא עושה יותר מ800

רק סמרטוטים

לבשל כמה ענפים של הדסים בסיר מיים

לסנן, להעביר את המיים של ההדסים לבקבוק תרסיס

ולהשפריץ כל יום על שיער יבש.

אני השפרצתי כל בוקר, עזר מאוד

לא מורגש על השיער מבחינת המרקם, ממש כמו מיים רגילים, מתייבש ואין זכר.

אפשר למהול במיים שיצא לך הרבה.

הבת שלי בת שנה וחצי ויש לה שיער ממש דליל,

אין סיכוי לקוקיות או סיכות

לא מעט היו ככה עד גיל גדול (כאלו שלא היה מה לגזור בחלאקה).

את הקוקו הראשון של אחותי עשינו לה בגיל שלוש פלוס והיום יש לה אחלה שיער...

אומרים גם ששמן קיק מעודד צמיחה. תבדקי בגוגל. לא נסיתי.

וכמו שכתבו לך זה לא אומר כלום על השיער שיהיה בהמשך חייו.

ניסיתי מלא דברים. לא יודעת מה בסוף עזר, אבל כיום היא נערונת צעירה ויש לה כמויות שיער ב"ה.

יש לי גם 2 בנים שבחלאקה לא היה בכלל מה לגזור

גם הם היום עם רעמה שלא מביישת אריה.

אז ככה

מי הדסים- ניסיתי לתקופה ארוכה, לא ראיתי שעזר

שמפו שמן קיק- גם לא עזר

הברשה במרשת לא רכה- נראה לי שכן קצת עודד צמיחה

מה שהכי עזר- חפיפה בשמן ליפיקאר באום של לה רוש פוזה- זו ההמלצה שלי לכל נזקי העור ותכלס הילדים שהשתמשתי להם בשמן הזה כשמפו קבוע היו היחידים שצמח להם שיער.

יש שמפו טום וג'רי לילדים שמומלץ לעידוד צמיחה- אני לא מצאתי אותו בחנויות.

והכי חשוב- להתפלל, כן, גם על זה

כשהילדונת מהסיפור למעלה חזרה בוכה מבית הספר כי חברות צחקו עליה שהיא תינוקת, הבנתי שאת הכי חשוב לא עשיתי

ואז התחלתי להתפלל על זה

ואז קרה השינוי.

בכיתה ב' כבר יכלנו לעשות לה קוקו קטנטן

הייתי מצרפת תמונה כדי שתאמינו לי אבל זה ו"ואחד אאוטינג" כי יש לה צבע שיער ייחודי וזה היה בולט....

בטח הבנתם

העיקר שתהיו בריאים

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

וקניתי אחרת

היא טרמפולינה מה זה גרועה בעיני

היו לי 2 טרמפולונת פשוטות עד עכשיו. ועכשיו התחדשנו בכזו. וסעיניי זה שילד יכול לישון שם שאני עם הגדולים, זה מושלם.. אולי תכתבי לה חסרונות.. וככה היא צוכל להחליט

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..

ואז אפשר להניח על המקום הרגיל שעליו מניחים את התינוק.

מסרתי אותה. היתה לי אחת פשוטה בלי משחקים. בילדים הראשונים השתמשנו גם להאכיל בה. אבל זה שובר את הגב (שלי..)

אולי תדייקי מה הצורך שלך ולפי זה ימליצו לך?

ועוד נקודה למחשבה, מוזמנת להתעלם אם לא מתאים לך-

עדיף פחות לשים את התינוקות בדברים כאלה שמונעים מהם תנועה והתפתחות. הכי טוב זה שטיח/מזרון/משטח שמגן מהרצפה אבל מאפשר לנוע עליו. 

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

אף פעם לא ישנתי לפני 12

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

הבן שלי הגדול בן 14 וחצי, הוא תלמיד ישיבה , קם מוקדם יחסית וחוזר מאוחר כך שהוא לא יוצא בערב עם חברים לבלות.

הבנתי מכם שאני זאת שצריכה להתאים לו לו"ז (וגם לילדון בן ה 13) שקשה לו עם הזמנים . לקחתי על עצמי

ברגע שאני יכנס לישון מוקדם אז גם הוא יכנס, הוא מעצמו אומר לי שהוא קצת חושש להיות לבד בבית שאנחנו ישנים אז רוצה להיכנס לפנינו או לפחות באותו זמן שאני הולכת לישון.

אנסה להתקלח לפני כולם בערב ולתקתק הכל שיהיה לי ערב יחסית פנוי להתייחס אליהם ובמקביל לישון מוקדם יותר.

אז תודה 🙌

מכירות את זה שלפעמים יש שריקות מהרוח דרך החריצים בחלון?

אז השבוע בגלל הרוחות העזות זה היה בעוצמה ממש גבוהה ואני כמעט התעלפתי כמה פעמים

כל פעם אני חושבת? זו אזעקה? לא זה הרוח..

והכי מצחיק שהיו איזה פעמיים כאלה שכנרא. השתנה לי הפרצוף והבת שלי בת 4.5 אומרת לי "זה לא אזעקה זה רוח!"

קראה אותך והרגיעה אותך

שם האופנועים במהירות כזאת שנשמעת כמו אזעקה

היום אפילו זה היה נשמע ממש ממש כמו אזעקה

כולנו קפצנו ואז אמרתי להם שזה לא אזעקה..

אבל הייתי צריכה להסדיר דופק..