אלפי מחבלים חצו את הגדר,

מול צבא מאוד חזק שכלל לא היה ערוך לכך ובהתאם כמעט ולא הציב כוחות בגזרת עזה.

לא הקפיצו מייד מסוקים, שהיו יכולים לגמור את העסק במיידי.

ההסבר של זה שלא היו מספיק כוחות זה תירוץ של השמאל, שמחפש להשליך את האשמה על הסוכה של סוכות.

לפי צורת ההתנהלות, גם אם היו פי 3 כוחות, אז היו פשוט פי 3 חיילים הרוגים וחיילים חטופים.

האם בכל רגע עד למלחמה היו מספיק כוחות על גבול לבנון? איפה מערך ההתרעה המיידית והקפצת כוח אווירי? 

הם לא ניצחו בגלל הנשק המתקדם שלהם או טקטיקות מיוחדות, הם פשוט היו רבים יותר.

ומזה שלא הקפצנו כוחות אוויריים/רגליים בזמן.  לא היה קיים כזה דבר הקפצת חי"ר במסוקים לתרחיש פלישה גדולה? או אפילו ירי מסוקים מלמעלה? ואפילו חי"ר לא מוסקים שיבואו במיידי.  משהו במערך העברת הקשר ביום הראשון היה פגום מיסודו (בלי קשר לאמ"ן, אני מדבר שכשזה כבר התחיל).

ומי אמר לך שאם היו פי 3 גדודים,החמאס לא היה מוציא פי 3 כוחות?

לצה''ל יש פי כמה אלפי חיילים לעומת הכוח שהוצב באזור עזה.

כל הכוח של חמאס הוא אולי פי כמה עשרות ממה שהם שלחו לישראל. בסוף הצבא שלנו הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק.

וזה שהיה אפשר לעשות יותר עם חיל האוויר וכו' - מעולם לא אמרתי אחרת.

אבל התשובה הכי פשוטה לשאלה שנשאלה, איך זה שהם הצליחו לחדור, היא שהם היו רבים יותר. זהו.

כל השאר זה ''איך יכולנו לעצור את המתקפה בצורה טובה יותר''.

כך שמי שאומר שהמתקפה הצליחה כי לא היו מספיק גדודים בשוטף בעזה, טועה

ברור שהיו אלף ואחת בעיות:

תפיסה בטחונית שחמאס מעוניין בשקט,

תפיסה בטחונית שחמאס פרגמטי,

חוסר הבנה שהם רציניים בכוונות שלהם והם לא מתאמנים סתם,

חוסר התייחסות להרבה מאוד סימנים מטרידים בשעות שלפני הטבח,

ועוד ועוד ועוד.

המחדלים רבים והם מתפרסים על פני עשרות שנים.

אבל לשאלה הנקודתית מאוד, איך הם הצליחו לחדור את הגדר - התשובה היא שהם היו רבים יותר. זהו.

למה הם היו רבים יותר? בגלל כל הבעיות שכתבתי למעלה, ועוד רבות אחרות.

זה כמו לשאול ''למה קרתה כאן תאונת דרכים''. התשובה היא כי אחד הרכבים עבר באדום, ולא ''תרבות הנהיגה בישראל מעודדת אנשים לבצע עבירות תנועה, מערכת המשפט לא מענישה מספיק והטסטרים מעבירים יותר מדי בקלות''. כל הסיבות האלה נכונות, אבל בסוף התאונה קרתה כי מישהו עבר באדום.

כבר הייתה ידיעה מוחלטת שתהיה פלישה עם חטיפה, ועל חטיפה מייד מתחילה מלחמה. למה לא נערכו, למה הבור של המטכ"ל היה ריק? למה לא העירו את היועמ"שית שתהיה מוכנה מייד להכריז מלחמה?

היו סימנים מדאיגים,

אבל גם היו סימנים מרגיעים.

הם טעו, לא פירשו נכון את הסימנים, לא הבינו את היקף החדירה.

נוח'בות זה קומנדו.

חליווה ישן באילת, רונן בר לא רצה שנתניהו יעשה לו "מיסקלקולציה", הרצי היה אנמי ועלוב גם לפני זה, התצפיתניות הושתקו ברמת האוגדה ולמטה מזה, וכן הלאה.

גם האדם הכי חזק יפסיד כשהוא יפנה את הגב לאויב.

מול זה אצלנו ישנו בעמידה והתעקשו להחזיק חזק חזק את העיניים עצומות. כך שאין שום קושיא איך הם הצליחו.

הסיבה שאפשר להתעודד היא שנצח ישראל לא ישקר. כמה יהיה מסובך בדרך, תלוי בעיקר ברצון שלנו.

הקונספירציות על בגידה, משחררות את כולנו מהצורך בחשבון נפש. כאילו הכל עבד, הכל היה יכול לעבוד רק שמישהו בגד ובגללו האסון התרחש. כביכול נמצא את הבוגד(/ים) נתלה אותו ונוכל לחזור לישון במלון באילת.

אז לא - גם בלי בגידה, קו הגנה לעולם יפרץ. גם בלי בגידה - לא יתכן שיש שבועיים בשנה שחיל האוויר בהדממה. גם בלי בגידה - לא יתכן שלשב"כ אין כמעט אף מקור אנושי בעזה אבל הוא עסוק בלהעסיק מספיק סוכנים כדי לוודא מי הבריז מפוייקה בגבעה משהו. גם בלי בגידה, לא יתכן שאין במטכ"ל תוכניות מוכנות למקרה של צורך בכיבוש עזה. גם בלי בגידה - לא יעלה על הדעת שראשי מערכת הביטחון לא חושבים שצריך לעדכן את הדרג המדיני על צפי של חדירה לישובים. גם בלי בגידה - לא יתכן שבג"ץ גוזל לעצמו 100% סמכות עם 0% אחריות בענייני ביטחון ובכלל. גם בלי בגידה - לא יכול להיות שנרמלו כאן מציאות של ילדים שבכל צעד מוודאים איפה המיגונית הקרובה. גם בלי בגידה - לא יתכן שחמש עשרה שנה חיינו במציאות שברגע נסראללה יכל להורות לירות טילים לכל המדינה...

הדיבורים על בגידה, רק משחררים מהצורך לשודד מערכות.

כמו שאנחנו רואים - זה לא קרה

אבל הטיעון שלך ל"הייתה בגידה" הוא "יש אנשים שנגד הממשלה"?

זה הכל? שום דבר מעניין? אפילו לא רווח אישי קטנצ'יק? מה?

אבל העיסוק בזה משחרר אותך מטיפול עומק. אני לא מדבר על ריקבון, אלא על תפיסות עומק.

הסוגיא אינה ריקבון, הוא אולי התוצאה.

הסוגיא היא התכחשות למהות הוויתנו כעם ישראל ונסיון להיות חלק מהעולם הגדול. בעולם קוליוניסטי, הדור הראשון של הציונות הצליח להצדיק את חזרתינו לארץ והקמת מדינה, כשמצד אחד סיפרו לעולם ולעצמם שכאן מולדתינו העתיקה ומצד שני לא היה באמת נורא מידי להתיישב בארץ די ריקה ולהשתלט עליה. בסופו של דבר, הם גם כמעט כולם גדלו בחידר וגם אם נטשו את עולם התורה, ישב להם מאחורה שזה שלנו

בדור השני, בעולם פוסט-קולוניוניסטי, זה התחיל להרגיש פחות נח, אבל הצורך במלחמת קיום רצופה, עשה את שלו. בסופו של דבר, גם העובדה שיכלנו לספר לעצמינו (ולעולם) שאנחנו החזית של העולם המערבי הנאור, מול מסך הברזל וגרורותיו, הצדיק את הלחימה.

ואז הגיע 'קץ ההיסטוריה', ברית המועצות נפלה, מסך הברזל הוסר, מזרח אירופה נעשתה דמוקרטית ומדינות ערב בעצמן הפכו לבסיסים אמריקאים. האפרטהייד בדרום אפריקה הסתיימה ובצפון אירלנד השלום מחזיק למרות כל הזעזועים. מה הסיכוי שרק אנחנו צריכים להמשיך לחיות על חרבנו?!

על רקע זה נחתם אוסלו ועל רקע זה כשאוסלו לא עבד, אנשים בתוכינו שכנעו את עצמם שזה באשמתינו כי יש התנחלויות. על רקע זה היו משוכנעים שאם רק ניתן להם עזה יודנ-ריין, הם יהפכו אותה לסינגפור ושגחו את דברי יצחק שדה, שהערבי אינו בן-המדבר, אלא אבי-המדבר.

הסיפור של ראש אמ"ן שמשוכנע בשכנוע פנימי עמוק, שעם עזה יהיה בסדר, קצת מקלות וקצת גזרים, אבל הדאגה שלנו צריכה להיות ממשבר האקלים - הוא בזעיר אנפין, הסיפור של כל הדור החילוני-ציוני המבוגר. אנשים ערכיים, מוסריים ומסורים, שבאמת סיכנו את חייהם והקדישו את רוב המוחלט של ימיהם לביטחון ישראל - נהייו עוורים למציאות, כי הם עם צורך פסיכולוגי עמוק לחיות כחלק מ'הסיפור' המערבי.

זה גם הסיפור של המיס-קלקולציה, אנשי מודיעין מקצועיים, יכולים לראות מול עיניהם את כל הסימנים. אבל הם בשכנוע פנימי עמוק, שאנשים שקידשו את חייהם לג'יהאד וכתוב באמנת היסוד של ארגונם שמטרתם להשמיד אותנו - הם בסה"כ אנשים רציונליים כמו כולנו, שלא רוצים מלחמה.

החשש שהחמאס יחשוב שאנחנו פותחים מלחמה ולכן היא תפרוץ, היא בדיוק הפסיכולוגיה המתוסבכת של מתנצלי המערב. הבעיה היא אנחנו, שכמו כל העולם המערבי הפוסט מודרני, אכולים יסורי מצפון על הקוליניזים. אנחנו אלו שגורמים למלחמות ואנחנו אחראים לכל ההתנהגות של הילידים.

האם בקצה היה מישהו, שבמודע קיבל החלטות שבזמן אמת הוא היה מודע לכך שהן יפגעו בביטחון ישראל - אינני יודע. אבל גם אינני חושב שהעיסוק האובססיבי של כל מיני פרודקסטים בזה מקדם אותנו לאיזה שהוא מקום.

האם סרבנות נקראת בגידה?

סרבנות הייתה ועוד איך. והמטרה שלהם הייתה שירגישו שבלעדיהם אנחנו אבודים. ומכאן, שבהתחלה כאשר לא ידעו את היקף המתקפה, הם עשו גם שביתה איטלקית.

אבל זה עצמו שאלה, למה חשבו שתהיה מתקפה מוגבלת, כאשר סרטונים של החמאס שהיעו בדרך כזו או אחרת אמרו שהם מתכננים פלישה ענקית,

ומכאן הקונספירציה שהייתה גם התדברות עם החמאס וסיכום שתהיה מתקפה מוגבלת.

לא יודע כי לא התעמקתי בזה על איזו פגישה מדובר ומי הם הדמויות המדוברות - באתי לתקן את הרושם שהבאת על המלון

הוא ברמת מחירים דומה לזו של מצודת דוד הסמוך. לא הכי יקר בארץ (קמפינסקי בת"א נחשב ליקר והיוקרתי - יותר מהמלך דוד בירושלים).

היינו בו פעם סוף שבוע, לא צריך להיות עשיר במיוחד.

גם בו וגם במצודת דוד רואים המון חרדים מתארחים.

שיביא עוד חמישה מנדטים גגד השמאל.

הלואי שיצא משהו טוב מהמפגש הזה

זה מתחבר אצלי לנוהג של צעירי המגזר החרדי הנפגשים לדייטים ועושים זאת במיוחד בישיבה בלובי דווקא במלונות היוקרה בירושלים (וגם בהילטון ת"א. לא במלונות ה-'פושטים' במלעיל…)

בתי מלון מגדירים את הלובי שלהם כחצר ציבורית כדי לא לשלם עליהם ארוננה. זה אומר שכל אחד יכול להיכנס בלי לשלם (היי דייטים חרדים) כי מבחינה חוקית זה סוג של לא שטח פרטי.

אם שילמו, אז צריכים לקבל תמורה. לא ?

השאלה מה הם יעשו עם התמורה

(נשמע כמו התחלה של בדיחה שחורה. והיו הרבה בדיחות שחורות אז)

הרי יכול להיות מאוד שינסו להתמודד בבחירות הבאות כמו הדר מוכתר עם צעירים בוערים וכעת בניסיון להיכנס לליכוד.

הוא באותו סל עם יאיא פינק, חילי טרופר, ואחרים.

ולצפות שיתאחדו, זה די מוזר.

אגב, לא רשמת גם את בן גביר. משום מה אתה עושה לו הנחת סלב.

אגב, סמוטריץ' ופייגלין התאחדו אם פספסת

לא לפי סדר אלפביתי, לא מנת משכל, לא גודל הכיפה, לא ניסיון פוליטי, לא כוח פוליטי, לא פז"מ צבאי, לא מידת הימניות.

אבל גפני תמיד היה איש שמאל. זה לא חדש. בשונה מגולדקנוף למשל.

כי דרך החכם לשאול שאלות הגונות כפי עומק חכמתו, ודרך הכסיל לשאול שאלות שאין בהם ממש לפי כסילותו.

… אני כסיל על זה שלא הבנתי שהכל לפי זכות הדור . אני זה לא העיקר זכות הדור זה העיקר.

ובאופן ספציפי מדובר בדור הקיים של הציונות הדתית.

אך אני תוהה אם תרצה שבטרם נעמיק בדיון נקדים כמה מילים על מדיניות איחוד ומאוחד, על קיקיוני השמאל שמוחלפים כמריונטה לפני כל בחירות, או דווקא על התשוקה הטהורה שבליבך לראות איחוד גדול בימין וניצחון על חלומות העיוועים של השמאל הסהרורי.

איך אומרת הבדיחה? שני יהודים, שלוש השקפות.

זו שאלה הלכתית נטו, והחצוף עופר וינטר לא צריך להכנס לזה.

שיתעסק בארגון מפלגתו המיותרת והתיאטרלית, ויתפלל לרחמי שמים מרובים לעבור את אחוז החסימה.

המלצות ממנו על פוליטיקאים לא הייתי לוקח.

והזוי שיורד מהארץ, מתיימר להטיף על 'הדרך של הרב קוק'.

לא עזבו את הארץ שבה נולדו - וממקום שבתם עסקו בהכפשת הארץ ומיישביה.

… מאשר הייתי בישראל וזה לבד מצדיק את היותי כאן. גם אם היתי בארץ לא הייתי חוסך בקורת על מה שקורה בארץ וזה לא להשמיץ . אתה צריך ללמוד להכיל בקורת של אנשים שלא חושבים כמוך אבל אהבתם לעם ישראל וארץ ישראל לא פחותה משלך. אני כרגע בדרך לארץ הקודש כפי שאנשי חב"ד נזהרים לכנות את מדינת ישראל בשם הזה ואפילו לא אנשים כמוך יוכלו לכבות את תשוקתי לארץ ישראל ולעם ישראל היושב בארץ וזה כולל אותך. אולי נפגש בסליחות בכותל שנה טובה וחתימה טובה.

באוסטרליה, אתה יותר יהודי רפורמי

אם נתניהו יסרב זה אומר שגוטליב מביאה כמות יפה של קולות - מה שיתן לה כח בתוך הליכוד.

אם נתניהו יסכים - יש קולות שישתמשו בהסכמה הזו ויעזבו את הליכוד ויחזקו את בן-גביר (כי אפילו נתניהו הסכים).

בן-גביר עצמו יצא כאן "מכבד" את נתניהו ובכך ניטרל לפחות קמפיין אחד של הליכוד נגדו.

שורה תחתונה: יופי של שח.

אבל כהרגלו הוא יקבל החלטה לגביה כשעתיים לפני סגירת הרשימות.

יש מצב שהיא תמצא את עצמה מחוץ לרשימת הליכוד ועדיין לא ברשימה של בן גביר.

נתניהו "יתנצל" על הטעות, והיא תעתור לועדת הבחירות המרכזית שתעיף אותה מכל המדרגות.

במקרה הכי גרוע הוא לא ירוויח את האקסטרה שאולי היה מקבל. כך או כך הוא שיחק יפה.

חזקה על בן גביר שעשה שיעורי בית, מה שהביא אותו להתלבט אם יהיה נבון להכניס אותה אליו הביתה- למפלגה.

במצב של תיקו פוליטי נתניהו יגיד שהוא לא חייב לו שום דבר וילך עם איזנקוט

בס"ד

(הסקר השלישי, לא בדק את התרחיש)

היא לא שווה כמה מנדטים כטענתה, ולכל היותר שווה את המנדט של עצמה.

על כף המאזניים השניה נמצא הפה הגדול שלה, והמהלכים הפוליטיים שהיא תעשה קרוב לודאי, שלא לרצונו של ראש המפלגה.

מנגד, הליכוד יותר מישמח אם היא תוותר על מקומה ברשימת הליכוד לכנסת.

בס"ד

אלמוג כהן, שהוא הדוגמה הנגדית, לא העביר מנדט מעוצמה יהודית לליכוד. גם לא המעבר של אילוז לליברמן או של אדלשטיין לגלעד ארדן (הם דווקא ממש היו שמחים למנדט אחד, שגם את זה אין להם ברוב הסקרים) כך שגם המנדט הזה של גוטליב יש בו הישג גדול שלא כל ח"כ ברשימת הליכוד היה מצליח להביא.

נכון, המנדט הזה מגיע עם עוד אישיות ציבעונית ולא פשוטה, אבל בעוצמה יהודית מכירים אותה מספיק טוב (אולי אפילו יותר מאשר נתניהו מכיר אותה) ונראה שהם עשו את הישקול הפנימי שלהם.

כי מספר המנדטים שיקבל הליכוד בקלפי נשאר בגדר תעלומה ונע בסקרים השונים בין 19 ל- 32 מנדטים.

נוכל לראות כמה היא משפיעה על המנדטים. גם בכיוון ההפוך כמובן, כלומר כמה יחזרו לליכוד (אני מקבל לצורך העניין את ההנחה שהיא באמת "הבריחה" כמות משמעותית).

מבחינתו הוא עדיין ניצח את המהלך כי הוא אוהב אנשי פרונט כאלה. עוד אדם קולני יעשה לו רק טוב מבחינתו.

עמית סגל טוען שבליכוד אולי יפסידו קצת מצד אחד, אבל ירוויחו יותר מאלו שמסוייגים מהסגנון וההתנהלות שלה. את עוצמה אף אחד לא יעזוב בגללה, ככה שרק ירוויחו.

אני לא בטוח שהוא לגמרי צודק, כי יש אנשים כמוני. בבסיס יותר נוטה לצה"ד אבל מבועט מזה שבפתק שלי אאלץ להכניס את המלוגמן פייגלין, (שגם הערב היה צריך להכריז שאם הוא לא שר הביטחון הוא באופוזיציה).

ככה שהפתרון היחיד יכל להיות להצביע עוצמה. אבל להכניס את הוולגרית גוטליב, זה לא יותר טוב...

שאלת מיליון הדולר היא כמה מנדטים ישיג בסך הכל "גוש הימין", ולא כמה תשיג כל רשימה בנפרד, ואם הליכוד ועוצמה ירויחו מנדט, או יאבדו.

כפי שצויין, פייגלין הכריז שאם הוא לא שר בטחון הוא באופוזיציה, וזה אומר הפסד מנדט שלם לגוש הימין. אל מול זאת נאמר שאם ישאר מחוץ לכנסת ההפסד יפוזר בין כל הסיעות.

לתת לפייגלין דריסת רגל בכנסת היא טעות פוליטית שתעלה על השלחן מתי שהוא, אבל את שנעשה אין להשיב.

סמוטריץ' הבטיח לעצמו באמצעות פייגלין מקום בכנסת הבאה, בעוד ממשלת ימין פחות מעניינת אותו, לכאורה.

כיוצא בזה, גוטליב, אם לא יתנו לה את תיק המשפטים היא לא תצביע עם הקואליציה, וזה אומר שבטרם בחירות נזרקו שני מנדטים ריאליים לפח האשפה.

ולכן, אם לא יהיו ב"גוש" לפחות 64 מנדטים כדי לנטרל את שני ההזויים הנ"ל, היציאה היחידה של נתניהו מהפלונטר תהיה באמצעות קואליציה עם גדי ונפתלי.

לפי שעה, אפילו הסקרים המפנקים של פילבר מראים פחות מ- 64 מנדטים.

ההערכה שלו היא שזה מחזיר לליכוד בוחרים שסולדים מוגוטליב ועלולים להצביע למפלגות המרכז.

לגבי פייגלין, גם אם הוא באופוזיציה - הוא לא ישלים למרצ-רעם. ממילא זה שהוא לא ישרוף עשרות אלפי קולות, מוריד את הסכנה.

בייחס לסמוטריץ', אתה כמו אדריינוס עם: "יהודי למה אמרת שלום לקיסר?, יהודי למה לא אמרת שלום לקיסר?"

אם הוא לא היה מתאחד, היית טוען שזה שהוא לא מתאחד עם רסיסי המפלגות, מוכיח שלא אכפת לו מהגוש. עכשיו שהוא התאחד עם רסיס ומוכן לעוד איחודים - אתה טוען שזה מה שמוכיח שלא אכפת לו.

הערכות על המהלכים של סמוטריץ', נשמח לשמוע מאנשים שלא אובססיביים כלפיו.

היה עובר את אחוז החסימה על בטוח, אבל הוא לא חבר אליהם כדי לא להרגיז את הלייטים שכבר מזמן ברחו מהאורווה.

ויש גם את הסכסוך הבלתי נגמר עם הר המור.

סקר של מעריב מהבוקר נותן לסמוטריץ' 5 מנדטים, ויוצא מזה שהמשקל של פייגלין בבלוק הטכני הוא זניח, חרף כל הרעש והצלצולים.

פייגלין לא ישלים לרע"ם, שמחת זקנתי, אבל גם לא ישלים לימין, וזה כבר סיפור אחר. אם הקואליציה תהיה גבולית במספר חבריה, הצבעת נגד של פייגלין תפיל את התקציב והממשלה תיפול.

המעברים בין עוצמה לליכוד הם בתוך הגוש, לכאורה. הבעיה תהיה במשא ומתן להרכבת הממשלה. בן גביר כלשון מאזניים ידרוש את כל העולם ואשתו, והיה לו ממי ללמוד, או אז יאלץ נתניהו לבחור בין ממשלת רוטציה לישיבה באופוזיציה.

לאופוזיציה יש אידיאולוגיה מובהקת שמאחדת את כולם- רק לא ביבי.

לקואליציה יש מעכשו את פייגלין שהכין שיעורי בית, ובמקום לומר רק לא ביבי ולחטוף, הוא דורש לעצמו את תיק הבטחון שזה בעצם אותו הדבר.

לא שאני מתלהב מהכנסת פייגלין, אבל עם סקר מעריב אפשר לעטוף דגים - כל התייחסות מעבר לכך היא בזבוז אנרגיה.

אגב וינטר, הוא אמר אתמול שאם בישורת האחרונה יתברר שאין לו סיכוי, הוא ישקול לפרוש.

חזרה לפייגלין, במצב של תיקו 60 אם איזנקוט יציע לו את תיק הבטחון, הוא יקח, ולא תעמוד לימין הטענה שפייגלין הוא בנט 2, אחרי שהצהיר במפורש שבלי תיק הבטחון הוא לא עם הימין.

קודם כל, לא נאמרה המילה האחרונה, כך שמוקדם להתלונן. יש עד יום שלישי בעשר בלילה, ונאמר בפירו שעובדים על עוד איחודים.

לגבי לייטנר אפשר לדעת מי הוא? מה דעותיו בכל מיני נושאים שעל הפרק? יש לו דעה על אופן ניהול המלחמה? מה הוא חושב על השתלטות מערכת המשפט והפקידות על סמכויות נבחרי העם? הוא תומך בהתישבות או שכמו הרבה חרדים בכלל אוחז מהשבועות? ובכלל, כמה אנשים באמת עומדים מאחוריו (ומאיפה המימון לכל המסע תעמולה כשאין לו כרגע יחידות מימון?)?

לגבי מעוז, לא רואה שום סיבה לשריין, חוץ מפרדוקס הסחטן. הוא לא מביא שום ערך מוסף, בניגוד לאחרים שאולי איננו יודעים איך יתפקדו בכנסת - עליו אנחנו יודעים שנוכחותו שם חסרת תועלת. הוא לוקח איתו למפלגה שתשריין אותו מקסימום 20,000 קולות וגם זה בהגזמה, כאשר אם יפרוש - רובם יצביעו ממילא לצה"ד ומיעוטם לש"ס/ג', לא כזה הפסד...

יש לו כ- 50 אלף קולות שילכו לפח אם לא תהיה להם אלטרנטיבה.

אני לא יודע מהם דעותיו בכל תחום, אבל יורשה לנחש שהוא לא יקדם קנביס, ואיסור ברית מילה. הוא לא ידרוש את תיק הבטחון, ועוד כמה דברים טובים שיסנדלו את הקואליציה הבאה. אישית אני לא מכיר אותו, אבל זריקת קולות לפח מפריעה לי.

אתה מחזיר אותי לסמוטריץ, יותר משהוא מעוניין בממשלת ימין, הוא מעוניין בחברות בכנסת הבאה, ואדון פייגלין מבטיח לו את זה, לכאורה.

לכולי עלמא, בלי פייגלין הוא בחוץ.

לייטנר שהבייס שלו נמצא בביתר עילית ומודיעין עילית, לא יפקיר את יהודה ושומרון.

את פייגלין שיכניס לכנסת הבאה מטעם מפלגתו את עצמו בלבד, וקרוב לוודאי שיהיה באופוזיציה, ויגנוב מנדט- אתה מנרמל, ואחרים אתה שולל. אוי השנאה והציניות.

יש שלל מפלגות ורסיסים ואתה: "סמוטריץ' סמוטריץ' סמוטריץ', למה כן, למה לא, אם הוא לא עושה הוא לא בסדר ואם כן הוא - גם כן לא בסדר".

מאחרים אין צפיות, אין דרישה לאחריות, אין כלום.

יש כרגע שלוש מפלגות מחאה חרדיות לפחות - אין לי מושג כמה כל אחת מהן שווה, אבל קודם כל שיתאחדו בינהן, אם הן בכלל רוצות אחדות, כל עוד שזה לא המצב - מסתבר שהן רוצות לשרוף קולות וממילא לא יסכימו לאחדות.

אין לי מושג (וגם לך אין) אלו עוד מהלכים על השולחן, אין לי גם מושג, מה כל אחד מהשחקנים דורש בתמורה לאחדות והאם הדרישות שלו סבירות.

אם אני סמוטריץ', אני ממהר עוד לפני כניסת שבת להציב לחזי נחמה הצעה שלא יוכל לסרב לה. אמנם גם הוא גר על ציר 60, אבל יש לו קצת סדר יום אחר והוא יכול להיות משמעותי כקונארה לוינטר.

כשתתחיל להציב דרישות גם לאחרים, נתחיל להאמין שהדרישות שלך מסמוטריץ' ישרות. דוגמא מובהקת: מפלגת אח"י, של תלמידי הרב אברג'יל - היא בדיוק הציבור שבין ש"ס לעוצמה. אם אתה ישר - תשמיע דרישה לבן גביר להכניס אותם ולמנוע שריפת קולות.

וכשמציבים בפניך מראה, אתה נתלה בקש וגבבה.

עצם הכנסת פייגלין לכנסת תגבה הרבה דמעות פוליטיות ואותנטיות. סמוטריץ' כאמור הבטיח את מקומו בכנסת הבאה וכל השאר מעניין את סבתא שלו.

אם פייגלין שיחזיק במנדט בודד יעמוד על תיק הבטחון, השותף שלו סמוטריץ' עם ארבעה מנדטים משוערים ידרוש גם את תיק הבטחון, וגם את האוצר, והחוץ, והמשפטים, וגם ראשות ממשלה. בעיניו השמיים הם הגבול. הוא מומחה בזה.

ממשלת ימין- ימין לא תצא מזה.

אם אתה רוצה את חזי נחמה במקום פייגלין- לך על זה.

וינטר לא שייך לכאן, ובן גביר לא שייך לכאן. הליכוד ישבור איתם את הראש.

אינך מציב מראה, אתה מציב אובססיה.

אינך יודע אם באמת היו אלטרנטיבות לפייגלין. כלומר - תיאורתית יש כמה וכמה, מציאותית אין לך מושג אם הם בכלל רוצים להתאחד ומה המחירים שהם דורשים בתמורה.

אני ממש לא מחבב (פוליטית) את פייגלין. אבל הדרישה הציבורית היא להתאחד. אני מעריך בפשטות, שמפלגת הציונות הדתית היתה עוברת גם בלעדיו, אבל כעת אנו רואים מי אכן מוכן להתפשר ולוותר בשביל אחדות ובשביל להתרחק מאזור הסכנה, ומי מעריך שהוא ואפסו עוד.

כשתתחיל להציב דרישות גם לשחקנים אחרים בזירה, נתחיל להתייחס ברצינות לטענות המעגליות שלך.