אלפי מחבלים חצו את הגדר,

מול צבא מאוד חזק שכלל לא היה ערוך לכך ובהתאם כמעט ולא הציב כוחות בגזרת עזה.

לא הקפיצו מייד מסוקים, שהיו יכולים לגמור את העסק במיידי.

ההסבר של זה שלא היו מספיק כוחות זה תירוץ של השמאל, שמחפש להשליך את האשמה על הסוכה של סוכות.

לפי צורת ההתנהלות, גם אם היו פי 3 כוחות, אז היו פשוט פי 3 חיילים הרוגים וחיילים חטופים.

האם בכל רגע עד למלחמה היו מספיק כוחות על גבול לבנון? איפה מערך ההתרעה המיידית והקפצת כוח אווירי? 

הם לא ניצחו בגלל הנשק המתקדם שלהם או טקטיקות מיוחדות, הם פשוט היו רבים יותר.

ומזה שלא הקפצנו כוחות אוויריים/רגליים בזמן.  לא היה קיים כזה דבר הקפצת חי"ר במסוקים לתרחיש פלישה גדולה? או אפילו ירי מסוקים מלמעלה? ואפילו חי"ר לא מוסקים שיבואו במיידי.  משהו במערך העברת הקשר ביום הראשון היה פגום מיסודו (בלי קשר לאמ"ן, אני מדבר שכשזה כבר התחיל).

ומי אמר לך שאם היו פי 3 גדודים,החמאס לא היה מוציא פי 3 כוחות?

לצה''ל יש פי כמה אלפי חיילים לעומת הכוח שהוצב באזור עזה.

כל הכוח של חמאס הוא אולי פי כמה עשרות ממה שהם שלחו לישראל. בסוף הצבא שלנו הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק.

וזה שהיה אפשר לעשות יותר עם חיל האוויר וכו' - מעולם לא אמרתי אחרת.

אבל התשובה הכי פשוטה לשאלה שנשאלה, איך זה שהם הצליחו לחדור, היא שהם היו רבים יותר. זהו.

כל השאר זה ''איך יכולנו לעצור את המתקפה בצורה טובה יותר''.

כך שמי שאומר שהמתקפה הצליחה כי לא היו מספיק גדודים בשוטף בעזה, טועה

ברור שהיו אלף ואחת בעיות:

תפיסה בטחונית שחמאס מעוניין בשקט,

תפיסה בטחונית שחמאס פרגמטי,

חוסר הבנה שהם רציניים בכוונות שלהם והם לא מתאמנים סתם,

חוסר התייחסות להרבה מאוד סימנים מטרידים בשעות שלפני הטבח,

ועוד ועוד ועוד.

המחדלים רבים והם מתפרסים על פני עשרות שנים.

אבל לשאלה הנקודתית מאוד, איך הם הצליחו לחדור את הגדר - התשובה היא שהם היו רבים יותר. זהו.

למה הם היו רבים יותר? בגלל כל הבעיות שכתבתי למעלה, ועוד רבות אחרות.

זה כמו לשאול ''למה קרתה כאן תאונת דרכים''. התשובה היא כי אחד הרכבים עבר באדום, ולא ''תרבות הנהיגה בישראל מעודדת אנשים לבצע עבירות תנועה, מערכת המשפט לא מענישה מספיק והטסטרים מעבירים יותר מדי בקלות''. כל הסיבות האלה נכונות, אבל בסוף התאונה קרתה כי מישהו עבר באדום.

כבר הייתה ידיעה מוחלטת שתהיה פלישה עם חטיפה, ועל חטיפה מייד מתחילה מלחמה. למה לא נערכו, למה הבור של המטכ"ל היה ריק? למה לא העירו את היועמ"שית שתהיה מוכנה מייד להכריז מלחמה?

היו סימנים מדאיגים,

אבל גם היו סימנים מרגיעים.

הם טעו, לא פירשו נכון את הסימנים, לא הבינו את היקף החדירה.

נוח'בות זה קומנדו.

חליווה ישן באילת, רונן בר לא רצה שנתניהו יעשה לו "מיסקלקולציה", הרצי היה אנמי ועלוב גם לפני זה, התצפיתניות הושתקו ברמת האוגדה ולמטה מזה, וכן הלאה.

גם האדם הכי חזק יפסיד כשהוא יפנה את הגב לאויב.

מול זה אצלנו ישנו בעמידה והתעקשו להחזיק חזק חזק את העיניים עצומות. כך שאין שום קושיא איך הם הצליחו.

הסיבה שאפשר להתעודד היא שנצח ישראל לא ישקר. כמה יהיה מסובך בדרך, תלוי בעיקר ברצון שלנו.

הקונספירציות על בגידה, משחררות את כולנו מהצורך בחשבון נפש. כאילו הכל עבד, הכל היה יכול לעבוד רק שמישהו בגד ובגללו האסון התרחש. כביכול נמצא את הבוגד(/ים) נתלה אותו ונוכל לחזור לישון במלון באילת.

אז לא - גם בלי בגידה, קו הגנה לעולם יפרץ. גם בלי בגידה - לא יתכן שיש שבועיים בשנה שחיל האוויר בהדממה. גם בלי בגידה - לא יתכן שלשב"כ אין כמעט אף מקור אנושי בעזה אבל הוא עסוק בלהעסיק מספיק סוכנים כדי לוודא מי הבריז מפוייקה בגבעה משהו. גם בלי בגידה, לא יתכן שאין במטכ"ל תוכניות מוכנות למקרה של צורך בכיבוש עזה. גם בלי בגידה - לא יעלה על הדעת שראשי מערכת הביטחון לא חושבים שצריך לעדכן את הדרג המדיני על צפי של חדירה לישובים. גם בלי בגידה - לא יתכן שבג"ץ גוזל לעצמו 100% סמכות עם 0% אחריות בענייני ביטחון ובכלל. גם בלי בגידה - לא יכול להיות שנרמלו כאן מציאות של ילדים שבכל צעד מוודאים איפה המיגונית הקרובה. גם בלי בגידה - לא יתכן שחמש עשרה שנה חיינו במציאות שברגע נסראללה יכל להורות לירות טילים לכל המדינה...

הדיבורים על בגידה, רק משחררים מהצורך לשודד מערכות.

כמו שאנחנו רואים - זה לא קרה

אבל הטיעון שלך ל"הייתה בגידה" הוא "יש אנשים שנגד הממשלה"?

זה הכל? שום דבר מעניין? אפילו לא רווח אישי קטנצ'יק? מה?

אבל העיסוק בזה משחרר אותך מטיפול עומק. אני לא מדבר על ריקבון, אלא על תפיסות עומק.

הסוגיא אינה ריקבון, הוא אולי התוצאה.

הסוגיא היא התכחשות למהות הוויתנו כעם ישראל ונסיון להיות חלק מהעולם הגדול. בעולם קוליוניסטי, הדור הראשון של הציונות הצליח להצדיק את חזרתינו לארץ והקמת מדינה, כשמצד אחד סיפרו לעולם ולעצמם שכאן מולדתינו העתיקה ומצד שני לא היה באמת נורא מידי להתיישב בארץ די ריקה ולהשתלט עליה. בסופו של דבר, הם גם כמעט כולם גדלו בחידר וגם אם נטשו את עולם התורה, ישב להם מאחורה שזה שלנו

בדור השני, בעולם פוסט-קולוניוניסטי, זה התחיל להרגיש פחות נח, אבל הצורך במלחמת קיום רצופה, עשה את שלו. בסופו של דבר, גם העובדה שיכלנו לספר לעצמינו (ולעולם) שאנחנו החזית של העולם המערבי הנאור, מול מסך הברזל וגרורותיו, הצדיק את הלחימה.

ואז הגיע 'קץ ההיסטוריה', ברית המועצות נפלה, מסך הברזל הוסר, מזרח אירופה נעשתה דמוקרטית ומדינות ערב בעצמן הפכו לבסיסים אמריקאים. האפרטהייד בדרום אפריקה הסתיימה ובצפון אירלנד השלום מחזיק למרות כל הזעזועים. מה הסיכוי שרק אנחנו צריכים להמשיך לחיות על חרבנו?!

על רקע זה נחתם אוסלו ועל רקע זה כשאוסלו לא עבד, אנשים בתוכינו שכנעו את עצמם שזה באשמתינו כי יש התנחלויות. על רקע זה היו משוכנעים שאם רק ניתן להם עזה יודנ-ריין, הם יהפכו אותה לסינגפור ושגחו את דברי יצחק שדה, שהערבי אינו בן-המדבר, אלא אבי-המדבר.

הסיפור של ראש אמ"ן שמשוכנע בשכנוע פנימי עמוק, שעם עזה יהיה בסדר, קצת מקלות וקצת גזרים, אבל הדאגה שלנו צריכה להיות ממשבר האקלים - הוא בזעיר אנפין, הסיפור של כל הדור החילוני-ציוני המבוגר. אנשים ערכיים, מוסריים ומסורים, שבאמת סיכנו את חייהם והקדישו את רוב המוחלט של ימיהם לביטחון ישראל - נהייו עוורים למציאות, כי הם עם צורך פסיכולוגי עמוק לחיות כחלק מ'הסיפור' המערבי.

זה גם הסיפור של המיס-קלקולציה, אנשי מודיעין מקצועיים, יכולים לראות מול עיניהם את כל הסימנים. אבל הם בשכנוע פנימי עמוק, שאנשים שקידשו את חייהם לג'יהאד וכתוב באמנת היסוד של ארגונם שמטרתם להשמיד אותנו - הם בסה"כ אנשים רציונליים כמו כולנו, שלא רוצים מלחמה.

החשש שהחמאס יחשוב שאנחנו פותחים מלחמה ולכן היא תפרוץ, היא בדיוק הפסיכולוגיה המתוסבכת של מתנצלי המערב. הבעיה היא אנחנו, שכמו כל העולם המערבי הפוסט מודרני, אכולים יסורי מצפון על הקוליניזים. אנחנו אלו שגורמים למלחמות ואנחנו אחראים לכל ההתנהגות של הילידים.

האם בקצה היה מישהו, שבמודע קיבל החלטות שבזמן אמת הוא היה מודע לכך שהן יפגעו בביטחון ישראל - אינני יודע. אבל גם אינני חושב שהעיסוק האובססיבי של כל מיני פרודקסטים בזה מקדם אותנו לאיזה שהוא מקום.

האם סרבנות נקראת בגידה?

סרבנות הייתה ועוד איך. והמטרה שלהם הייתה שירגישו שבלעדיהם אנחנו אבודים. ומכאן, שבהתחלה כאשר לא ידעו את היקף המתקפה, הם עשו גם שביתה איטלקית.

אבל זה עצמו שאלה, למה חשבו שתהיה מתקפה מוגבלת, כאשר סרטונים של החמאס שהיעו בדרך כזו או אחרת אמרו שהם מתכננים פלישה ענקית,

ומכאן הקונספירציה שהייתה גם התדברות עם החמאס וסיכום שתהיה מתקפה מוגבלת.

בסופו של דבר - נאמר או לא נאמר, היתה שיחה של יותר משעה. אתה מבין שגם אם אולי נאמר משפט כזה או אחר, זה ממש לא 'מה שנאמר' בכזאת שיחה.

האיש המוזר והקפריזי הזה הוכיח כבר 900 פעם את יכולתו וכישוריו לומר דבר והיפוכו באותו יום ולעיתים קרובות באותו משפט.

סימן ההיכר הבולט ביותר שלו הוא שפת הביבים.

הראשונים שלמדו לפענח את הג'ינג'י הטיפש הזה הם האירנים, ומאז הם עושים לו בית ספר על בסיס יומי ושעתי.

בית הספר האירני נמצא ברובע הדחיה בבירות ולא במיצרי הורמוז. "האירנים מתחננים להסכם" מחרטט טראמפ, אבל את האמת כולנו יודעים, ואת דברי ההבל שלו, לא ניתן לתרץ הלכה למעשה. 

האירנים מבעירים אש בגבולנו הצפוני, ובצדק מגיבה ישראל, אבל לאירנים זה מספיק כדי לנפנף את טראמפ ולשלוח אותו ללחוץ על ישראל לנצור אש, בטרם שיח רציני על סיום הסכסוך במפרץ. 

למי שעוד לא ברור, לאירנים יש זמן, בניגוד לטראמפ שבחירות נובמבר נמצאות מתחת לחלון שלו בבית הלבן.

בינתים מצליח נתניהו להרגיע את הג'ינג'י, ולהוציא את הרבידים מדעתם לא בלי מחיר בטחוני משמעותי וחיי אדם יקרים.

ומצד שני, את תומכיהם ועוזריהם בחצי הכדור הדרומי, הוא מצליח להרגיז. 

דעתי עליו לא השתנתה כהוא זה מאז שנכנס בשנית לבית הלבן.

הכרטיס שלי מסודר, בלי קשקושים ובלי מחיקות.

נתניהו, יאמר לזכותו, למד לעבוד עם האיש המתעתע הזה, ואכן הגענו להישגים כבירים. 

אבל המשך כהונתו של נתניהו בלשכת ראש הממשלה אינה מונחת בכיס בגלל שיא מנדטים ימנים שצפויים, נכון לעכשו, לרדת לטמיון. 

כי:

א. מותר לטראמפ לכעוס, בהנה שלא מדובר בהנפצה

ב. טראמפ ונתניהו כבר עבדו על העולם. זה בדיוק אותן הדלפות שהיו לפני 'עם כלביא'.

ג. הקשר בין ישראל לארה"ב ובין נתניהו לטראמפ לא נמדד בהדלפת שיחות אלא בקואופרציה חסרת התקדים שיש בקדנציה הזו.

ד. על כל הדלפה של 'טראמפ זעם' יש תיעוד של טראמפ בעצמו מחמיא לנתניהו. אז למי להאמין לטראמפ עצמו או למדליף אנונימי?

ה. טראמפ מטורף יותר מנתניהו. 

קיללה את ביבי בטלפון: " בן ****" אחרי שעשה דברים נגד ארהב

תומכיו וגם בעיני מתנגדיו). תופעה שמעולם לא קרתה לשום ראש ממשלה במדינה

לא אמרתי מילה על נתניהו, או על כך שהוא לא אשם - אקטואליה וחדשות

"נתניהו כנראה שלא יהיה פה אחרי המלחמה"...

גם כחמישה חודשים לתוך המלחמה היו מעטי מעט, שאני לא בהם, שהאמינו שנתניהו ישרוד את זה - והוא שרד. מה שנראה אז כמעט לא לגיטימי - הפך למובן מאליו. זו דוגמה מעולה שמראה שגם בזמן שכל הסיכויים לרעתו - הוא ממשיך להילחם.

זו בהחלט אחת הנקודות שעמדו מול עיני שהחלטתי להתמקד בנקודה הזאת של נתניהו בסיכום 30 שנה מאז נכנס לראשונה לתפקיד ראש הממשלה.

לאחר טבח שמחת תורה נראה היה שהאיש גמור, אבל בתוך זמן שוכנענו רובנו, שמערכת הבטחון שבהגדרתה אמורה לשמור על המדינה מכרה את נשמתה לשטן. נתניהו שידע את האמת התחיל להשיב מלחמה שערה, הן במישור הפנימי והן מול האויבים מבחוץ. מול האויבים מבחוץ הוא רשם הישגים אדירים, ועדיין לא חזרה הארץ לשקוט 40 שנה.   

במישור הפנימי הוא נלחם מול כוחות רשע עוצמתיים יותר מכל אויבי ישראל גם יחד, ולעניין זה ראש התמנון הוא בג"ץ כמובן.

בסבירות בינונית + שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, הוא יקדיש את מיטב זמנו במישור הפנימי, לסגירת חשבון אישי וציבורי עם בג"ץ ועם הפרקליטות. 

מצד שני הטכנולוגיה גורמת לכך שהעורף חוטף הרבה יותר, כי הכל בשלט רחוק

ע''ע הבליץ על לונדון

טיל אחד למדינה שלימה

שבעז"ה מקבלי ההחלטות יהיו שלוחים נאמנים ויקבלו את ההחלטות הנכונות בהקשר הביטחוני לעם ישראל.

הזוי שהצפון כרגע נמצא במלחמה (אזעקות, מוסדות סגורים וכל המשתמע) וכל שאר הארץ מתנהלת כרגיל

כמו שהעוטף היו הרבה שנים

מדינת ישראל עדיין מתקשה לשמור על אזרחים שגרים על הגבול 

זו מציאות שרק מי שגר במקומות האלה מכיר, יש זמנים שאפילו הם כבר כחלק מהשגרה לא מתייחסים לזה כאל משהו חריג שזה עוד יותר הזוי

כוונתי היא, שצריך להבין שקשה מאוד על בלתי אפשרי שב20 שנה הכול יהיה מושלם וכל חלקי העם יהיו מרוצים (מה שלא יקרה אף פעם, סמוך עלי)

אע"פ ש20 שנה זה הרבה מאוד זמן, ואני לא חס על ביבי, יש הרבה מאוד דברים שאני חושב שהווא טעה בהם והיה צריך לעשות אחרת (ובינהם מה שהעלית), ואעפ"כ צריך להסתכל על  הדברים החיוביים שהשתנו מאז, ולזכור שתמיד אבל תמיד יהיו חלקים שלא יתרצו, ככה זה בעולם.

יש לי עוד מה לומר בנושא ואכמ"ל.

ועלול להעמיק את הבור התקציבי?

זו לא דוגמא להתחנפות לשמאל.

באופן אישי בכלל לא חושבת שסמוטריץ מתחנף לשמאל...

זה אינטרס של השמאל שחרדים ייצאו לעבוד?

זה אינטרס של השמאל שחרדים יתגייסו?

זה אינטרס של השמאל שהמדינה לא תשלם מיליארדים על מימון מעונות כאשר האבא לא עובד?

אלה *בדיוק*, אבל ממש *בדיוק*, הערכים של הימין.

הקמפיין של השמאל עכשיו נגד החרדים זה רק כדי לפרק את גוש הימין-חרדים. במיוחד מתוך ידיעה שהרבה מהמילואימניקים שקורסים הם דתיים וכך ניתן לפתות אותם להצביע לגוש שמאל-בנט.
 

לא מן הנמנע שהשמאל בהזדמנות הראשונה ייקח את החרדים אליו לגוש

הם אומרים במפורש שיקחו את הערבים, לצערנו זה או ביבי ושות או ממשלת שינוי.

הם משתמשים בחרדים, זה כן, לפרק את הממשלה, משבים את היועמשית. אבל אחרי הבחירות הם יתנו להם אצבע משולשת. גם אם יש הסכמים חתומים. איפה החרדים יתבעו אותם, בבג"ץ?

אבל למה להניח שההסבר הוא רצון להתחנף למישהו?

באותה מידה אני יכול לטעון שנתניהו והליכוד, שהצביעו בעד החוק למרות שהוא נוגד את האידיאולוגיה הכלכלית של נתניהו - עשו את זה "כדי להתחנף לחרדים".

אני לא טוען ככה. אני מקבל שבמכלול השיקולים נתניהו מעדיף קואליציה עם החרדים, על פני השיטה הכלכלית שלו. אבל שים לב לרמת הטיעון.

שהאיום הזה מדגיש כמה פוליטיקה היא דבר משחית.

אתה חושב שצריך ועדת חקירה ממלכתית?

אז תצביע בעד, זה פיקוח נפש, בלי שום קשר למימון מעונות.

אתה חושב שלא צריך לעשות ועדת חקירה?

אז תצביע נגד, בלי שום קשר למימון מעונות ובלי איומים.

ממש מזעזע בעייני.

יש מקומות שבהם בוודאי שייך להתנות הצבעה בהצבעה אחרת, למשל אם חבר כנסת חרדי היה אומר ''אני אצביע בעד תקציב לליגת העל בכדורגל רק אם אתם תצביעו בעד תקציב להופעות תרבות לציבור החרדי'', זה דבר מובן והגיוני.

אבל להתנות ועדת חקירה, נושא מהותי וקריטי לטוב ולרע, בנושא שאין לו שום קשר? ריקבון מוסרי 

והאמת שאני לא בטוח שהפוליטקה משחיתה

לדעתי כדי להצליח בפוליטקה צריך להיות מושחת מראש. אחרת לא שורדים במקום הזה. 

בס"ד

או כמו שכתב היועץ האסטרטגי  ישכר זלמנוביץ:

הוויכוח בין אתמול הוא ויכוח סרק - בבחינת זה נהנה וזה לא חסר.

הציונות הדתית מרוויחה מצג של מאבק נגד חוק הגיוס ואולי תחזיר מצביעים הביתה. החרדים משדרים שהם עומדים מול לחצים כבדים גם מול שותפים טבעיים

ובסוף? שניהם יתיישבו יחד בממשלה הבאה, כי לשניהם אין באמת אופציה טובה יותר.

והאמת שאני טענתי ככה גם על ההכרזות על 'פירוק הגוש' -

ממילא יוצאים לבחירות. דגל מרוויחים ב'מאבק נחוש נגד הגיוס', את הקולות הצפים בינהם לבין העדה והורדת הלחץ של הפלג והמפלגות הציוניות בזה ש'לא נכנענו לחרדים, עד שהם פירקו את הגוש' - מרוויחות הורדת לחץ מצד בנט/אייזנקוט/ליברמן.

אבל כשאני רואה את הממאמצים של נתניהו להעביר בכל זאת את חוק הגיוס, למרות שהוא ישלם עליו מחיר אלקטורלי - אני תוהה אם טעיתי והוא באמת חושש שהגט של ג' אמיתי.