עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.
אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין
זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.
הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,
ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ
שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה
אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים
בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון
ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב
ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים
עם עצמנו, בכנות.
לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות
נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים
ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים
על זה נכון.
מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.
לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו
ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו
כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.
חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)
אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.
גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...
צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים
שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול
בחבטה קשה על האדמה).
הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,
כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים
להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את
המקום הזה...
הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,
וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי
הקב"ה עוזר ומרחם עלינו. אבל זה בקיצור
נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,
למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה
ב350 מעלות. וגם הרגיע.
יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס
הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו
חתיכת עבודה וחתיכת כאב.
וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.
כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה
הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה
באמת טוב.
אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות
פנימית", לבטח מדבר על זה.
ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.
החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,
והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)
זהו זה. שבת שלום לכולכם.
