להלחיץ אותי..

צריך לזכור שהסיכוי להפגע מטיל קטן יותר מלהפגע בתאונת דרכים. 

תחשבי שזה שכמו שכל פעם שאנחנו נוסעים בכביש ועומדת להיות תאונת דרכים איפשהו בארץ היתה אזעקה. והרי כל יום יש תאונת דרכים איפשהו ואנו נוסעים ברוגע כי הסיכוי ממש קטן.  פגיעת טיל הסיכוי עוד יותר קטן.  

צריך לדמיין שבמקום אזעקה עושים כהרתעה שיר של אברהם פריד

נהרגו השבת שלושה אנשים מהטילים, לא נהרגים כל יום שלושה אנשים מתאונות דרכים.

מה שמרגיע זה שאם נכנסים לממ"ד בזמן לא אמורים להפגע.

רק רציתי להדגיש שחשוב להכנס לממ"ד.

לא צריך להלחץ, אבל צריך להזהר גם לא ללכת לקצה השני.

ב"ה מצליחים ליירט אחוז גבוה מהטילים, ויש גם מספיק זמן התראה מראש.

צריך רק להקשיב לפיקוד העורף ולבטוח בה'.

צריך רק לבטוח בה'ולהקשיב לפיקוד העורף...

קצת צרם לי מחילה😬

המלחמה שנה שעברה ממש הייתי נלחץ מכל טיל של חמאס, אבל מאז שהתרגלתי ומאז ששום טיל חותי לא הצליח לעשות  כלום זה כבר עובר ליידי ולא מייחס לזה לחץ

נהרגים הרבה יותר בתאונות דרכים.

והם לא היו במרחב מוגן.

מדבר על המערכה עכשיו.

עלה כבר לצערנו ל14 הרוגים בפחות ביומיים.

מסכים בהחלט לגבי הממ"ד, רציתי רק להדגיש שחשוב כן להכנס לממ"ד/מקלט גם למי שקצת קשה לו, ולא להיות אדישים.

אין מה להילחץ, ה' יקבע מה יקרה. אנחנו צריכים לעשות השתדלות, לא להיכנס למצב של פאניקה, אם זה מכניס אותך לפאניקה תתעלמי, תתייחסי רק למה שמחזק אותך.

אבל כל מי שיכול, וזה לא מכניס אותו לפאניקה- שיעשה סוויץ' במוח, ושמעכשיו ייכנס לסרט של חובש קרבי. לא בטוח שיקרה משהו, אבל אם במקרה מישהו יפגע לידך מטיל איראני, ואתה במוד של חובש קרבי- אתה יכול להציל אותו!

זה נכון באופן כללי על עזרה ראשונה, ועכשיו יותר מתמיד! קחו לתשומת לבכם!

כדי שהרבנים שלנו של הציונות הדתית, יספרו ביראה והתרגשות על הניסים העצומים שהתרחשו פה עכשיו, לקהל מנומנם שמחכה רק לארוחה הבאה שלו?

אדם שמתגונן על חייו ורץ עם הילדים למקלט - מרגיש את המהות האמיתית של מלחמה באופן הרבה יותר אמיתי מאופריית הרגעים ההיסטוריים של הגאולה.

ומה לדעתך חשו החשמונאים כשנלחמו ביוונים?

ומה חשו בני ישראל במגילת אסתר?

אצל החשמונאים, אחרי טיהור המקדש היה עדיין מחנה צבאי של היוונים שמשם ירו חיצים לתוך בית המקדש במשך שנים (המלחמה נגמרה 22 שנה אחרי טיהור המקדש)

אולי בסוף הייתה אופוריה, אבל במהלך הדרך?

אז באופן טבעי למתקשים,

היו תהפוכות במהלך הדרך,

וספקות, ופחדים,

ובסוף כולם (אחד מחמש שזכו) נגאלו, והרגישו בשמיים.

- מה הנקודה?

גם בכל אירוע גדול בהיסטוריה, שלא נגמר בטוב, זה היה ככה.

בגירוש גוש קטיף, היו שהאמינו בכל ליבם שבכל רגע הולך להתגלות משיח בן דוד ולבטל את הגזירה,

ובסוף כולם גורשו משם, והרגישו על הפנים.

- מה הנקודה?

כאן, רואים התקדמות עצומה של עמנו ובאמת ניסי ניסים יחד עם הקשיים שיש, להם היה קשה בעבר וזה לא סתר שמדובר במהלך היסטורי מדהים שה' עשה עבורנו, וגם כאן האתגרים לא סותרת את זה שמדובר בתהליך עם תוצאות מדהימות

בכמה וכמה היבטים:

כשאני רואה את הנשק והמאמצים שאויבינו השקיעו בניסיון להשמיד אותנו ורק המיעוט הקטן מזה מצליח לפגוע בנו, אני רואה כמה ה' מגן עלינו

בזה שאני רואה את הצבא שלנו נלחם בכל כך הרבה מקומות כאשר אויבינו כמעט ולא מצליחים לפגוע בהם.

אני ראיתי אצל אבו עלי אקספרס כטבמ ישראלי טס בשמי טהרן, בירת אויבינו שחפצו להשמידנו ואני נפעם מזה שאנחנו זוכים לראות זאת

אני שומע על נפילות בימים האחרונים וכמות ההרס שנגרמה ומבין כמה ה' שומר עלינו שרובם לא מצליחים לפגוע.

אני רואה את מה שדוד פטר ציין על ההבדל בין מניעת גזירת המן אצל אחשוורוש באמצעות אסתר למניעת גזירות חמינאי באמצעות המדינה שלנו.

עונה גם על זה...

מצליח להגיע למדינה עם יכולות צבאיות כאלו מתקדמות תוך 70 שנה (אנחנו 7 מיליון יהודים כאן מול 80 מליון אזרחי איראן), זה עצמו גילוי שכינה

בעולם, (ויש לסיבה הזו חלק גדול בזה שאנו מדינה מפותחת עם נשק מתקדם מול איראן) זה עצמו גיליו שכינה, כי החכמה באתוס היהודי מגיעה מהאתוס האלוק ישל העם היהודי

גרם לשינוי בציונות הדתית של מהמשבר רק מתחזקים. זה שהציונות הדתית עברה מעמדת קרון הכשרות ברכבת הציונית לעמדת מובילה וקטר, זה "בזכות"(עד כמה שאפשר לומר על דבר רע) הגירוש. רק לא רואים את זה מייד אלא כעבור כמה שנים. כנ"ל המאורעות בימינו ייבנו קומה חדשה בגאולת ישראל

עמית סגל העלה אתמול תמונה מרהיבה של ירוטים, עם הכיתוב הבא:

"כוחותינו בסוריה מתעדים יירוטים של טילים מאיראן.

כל מילה במשפט הזה הייתה בלתי נתפסת עד לא מזמן".

קשה לרוץ עם ילדים למקלט בלילה ואני (לבושתי) אפילו לא מגוייס. שולחים את הגדולים לעזור לשכנות.

אבל חשוב לא לבוז ליום קטנות. דברי הנביאים מגיעים אלינו בצרורות, אפשר להיות מ'הזקנים' בספר עזרא, שבוכים כשלא הכל לפי התכניות שלהם. עדיף לראות, להודות להלל ולשבח את הקב"ה על הניסים, את שליחיו בארץ שמוציאים אותם לפועל. במקביל להתפלל ולזעוק על המורכביות ולהיזהר לפי הכללים.

אם באים לספר לי שאם אני לא מרגיש את החיזוק הזה בעבודת ה' - הרי שאני ישן בעמידה, וצריך מהר לפקוח עיניים, - אני לא ממהר להתאכזב מדבריהם.

ואני מנסה, בכנות, להסתכל אחרת, פשוט לא רואה את זה.

והאם זה משתלם בסוף? לדעתי רק אם זה מחזיק, האמונה המושרשת הזאת. אם זה בא והלך, יש פה עדות לטעם נפגם על רקע תיאורים ניצחיים.

לכן אני חושב, אפשר להתחזק בעבודת ה' כמו כל יום אחר, במה שמחזק אותך אישית. הוא לא חייב לבוא בדגש על האירועים.

זה לא קל בכלל,

אבל תחשוב על זה שהתקיפה כעת היא לפני שלאיראנים יהיו פי כמה טילים הרסניים ממה שהם שלחו.

תחשוב על זה שמאות טילים עצומים נשלחו ורק בודדים מהם פגעו.

תחשוב על זה שאם הם יורים לעברנו טילים על מנת להרוג, מה מטרת הגרעין מבחינתם ולמה זה נס שעצרנו את זה כעת.

אתה צודק שלהתחזק בעבודת ה' זה יפה  וחשוב, אבל כאן אני מציע לא רק מההיבט הדתי, אלא מהדרך לראות את הטוב במציאות ההזויה והמדהימה בה אנו חיים

חושב על כל הדברים האלו, ואני מקסימום רואה השגחה, לא "נסי ניסים".

זה לא דבר טריוויאלי בכלל לראות את הניסים בכל זה, לא לכל אחד, אפילו לאנשים מאמינים, וקל וחומר בקרב הציבור הכללי שמבין כי "כוחי ועוצם ידי".

אני מתכוון, אם אתה אומר "לא רק מההיבט הדתי", הפכת את זה קצת לחסר משמעות (וזה עם כל הקושי שהיה לאחדים לתת לו משמעות לכתחילה).

נניח ההורים קנו לך מתנה ליום הולדת,

יש עניין גם להודות להם על המתנה אבל גם לשמוח וליהנות במתנה.

גם פה, ה' נתן לנו יכולות מדהימות ומנע כל כך הרבה מחשבות מאויבינו, אני מודה לו על כך, אבל גם שמח על הניסים והטוב הזה למרות האתגרים

אם אתה שמח בטוב הזה למרות האתגרים, אבל לא מקשר זאת לה', זה לא פועל על נפשך לחיזוק האמונה או עבודת ה'.

כמו שאם אתה שמח רק מעצם המתנות, אבל לא אכפת לך שהורים שלך הם אלו שהביאו לך את המתנות, לא תרגיש יותר קירבה אליהם בשל כך.

חשובים ושווה בגללם לשים לב לגילוי שכינה העצום לו אנו זוכים כעת:

א. לראות את שכינת ה' ולהודות לו על כך.

ב. לשמוח על עצם הזכות

מה נותנת ההבחנה שאלו שני היביטים, או שתי זוויות שונות במציאות?

להפך, אני חושב, שהחוויה הפשוטה, היא מאוד מאחדת ביניהם.

אני רואה את גילוי שכינת ה' באופן מסוים ואני שמח על הזכות הזאת.

אולי כמו תוצאה מיידית לסיבה. והחוויה היותר נקלטת בגילוי השכינה.

לא ירדתי לסוף דעתך.

השילוב ביניהם נכון,

אבל גם בלי השילוב, כל אחד לבד מספיק

מגיעה לעוצמה צבאית כזו שמאפשרת לה עליונות אווירית מוחלטת על מדינה עם 80 מיליון זה לא נס? (השמדנו להם את כל מערך ההגנה האווירית, האם מטוס קרב איראני יוכל לחדור לשמי ישראל? ממש לא)

להשפיע על הפרט בעוד 80 שנה, כך שייתרגש כל פעם שישמע אותם. הרגעים האלו משנים את האווירה התרבותית ציבורית בחברה, ובמילא הפרט שיחיה עוד 80 שנה יחיה את כל חיין בצורה משודרג תיותר כי החברה תשתנה.  האדם הציוני דתי הממוצע שונה בצורה טובה יותר מהציוני דתי הממוצע לפני 80 שנה

שהם ייראו וייחו לנו אחרת.

וההקשר היה ביחס לעבודת ה' הפרטית שלנו, כמו שציוני דתי ממוצע לא בהכרח עובד ה' יותר טוב בגלל השפעתה המעמיקה על נפשו של מלחמת השחרור,

כך בעוד 80 שנה, וכו'.

לא שהוא צדיק יותר, אבל התפיסה בעבודת ה' שלו יותר איכותית

עזרה ראשונה: ידע מציל חיים

רק תיקון טעות: לא מדובר על 4 שעות אלא על 6 שעות.

החשיבות של הדרכות לטיפול באדם שנפצע לידך לפני המלחמה לעומת לאחרי תחילת הלחימה, היא ממש זהה (עליה זניחה של מאית אחוז בהגזמה היא לא הבדל). אין לה משמעות "מבצעית" אלא רק בתחושת הרוגע, למי שזה עוזר. מי שזה מלחיץ אותו יותר - עדיף שיישאר חסר ידע.

הלם, טראומה - זה הרבה יותר משמעותי. אבל לפני שאתם לומדים איך לטפל באחרים, תוודאו שאתם יודעים איך לטפל בעצמכם בעניין. אם אתם רגועים, ורק צריכים להרגיע מישהו אחר שבהלם - ההבדל בין הגישה האינטואיטיבית שלכם גם בלי ידע, לבין הגישה המלומדת, היא לא כזאת שונה ברמה שתעשה את ההבדל. לפחות רוצה להאמין.

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

נטחנו עד דק

לא באמת נשאר מה לכתוב עליהם

מישהו מנסה לגוון להיות יצירתי

שבוע טוב, חודש טוב

ברוך שובך 

א. לכן כתבתי 'כ'3. כי לא הייתי בטוח.

ב. אולי נכנסתי להצצה וכתיבת שתי הודעות, אבל לא 'ישבתי' פה שנים.

אגב, מי זה פ.א.?

משהו שמוכר מאז?

לפני 3 שנים

פורום שריטות ליליות | ערוץ 7

ז.א. שלא 'נפגשנו'. רק הצצת בכרטיסיה?

לא נורא, שלום עליכם..

נראה לי ממך הכרתי את המושג "לוח היום יום". זה הדבר הראשון שעולה לי(:

שמעתי על זה איפשהו מתישהו

אתה היית מהללאל פעם?

בפורום נשואות ובפורום הריון ולידה.

יש אותי ואת משה.

מרדכי בפורום אקטואליה.

ועוד כמה ארץ השוקולד וחסדי.

כמה עתיקים גם קופצים מידי פעם

אנשים כ''כ זקנים? כבר 'נשואות' ו'הריון ולידה'?

אריק מהדרום - זה היה השם שלך? לא זכור לי כ''כ.

האחרים יותר.

באמת נראה שהפורומים חיים רק בימי מגיפות וסגרים..

זקנה בשביל הריון ולידה ונשואות....

אני הכרתי אותך עוד כשהייתי בנוג"ה בניק אחר

היום אני בהו"ל

לא זקנה בכלל

שם משפחה בחתונה

היה דווקא אחרי הקורונה, ב- 2023, וכיום נמוך ממה שהיה לפני הקורונה.

זה קשור למאפיינים אחרים של טרנדים ברשתות חברתיות. 

דור צעיר, ממש צעירים ונוער כבר לא נכנסים לפרומים, כמעט שאין התחדשות...

המחשב חסום, אני לא רואה התמונה, זה רישום של כמות כניסות?

לא נכנסים לחיוב או לשלילה?

ז.א. עושים דברים יותר טובים או שכבר הולכים למקומות פחות טובים?..

ב. אריק חרבי גם לא זכור לי. לא יודע.

ג. תכל'ס בד''כ נשים מתחתנות יותר מוקדם מגברים, אולי לכן מרגיש לי 'מבוגר' מדי הפורומים האלה.

לפורומים של ערוץ 7 דרך google.  

גרף סטטיסטיקות לאורך 10 שנים, 1/1/2016 עד 1/5/2026. יצרתי באמצעות Google trends 

(משונה שנחסם לך .. אין שום דבר בעייתי מבחינת תוכן לא צנוע בגרף כזה. סהכ קו שעולה ויורד לפי תאריכים).  

לא נכנסים חדשים - ואני באמת לא יודע איפה הם … מהן האלטרנטיבות החלופיות שהם מעדיפים…

נשים חדשות כן מגיעות באופן רציף - סביב נושאים נשיים מובהקים שמתחילים להיות אקטואליים לנשים מהחתונה ואילך.

ובגלל האופי החברתי החם והמחבק, הסביבה החברתית הנעימה שנשים מוצאות בינהן, הפורומים הנשיים מאוד פעילים.  

ליום ג' סיון

כשהסתפרו בימי הגבלה, קודם ערב חג השבועות, לא היתה רוח אאמו"ר [הרש"ב] נוחה מזה. [קולמוס הנפש: הכותב\אומר הוא הרבי הריי''צ]

המעיין בשיטת תוספות דיבור המתחיל "תורה" (שבת פ"ט א), יבין שחה"ש הוא זמן עת רצון למעלה, והשי"ת מטריד את המקטרג על עם ישראל, כדוגמת הטרדתו בשעת התקיעות בר"ה ויום הקדוש דצום כיפורים.

ליום ד' סיון

חג השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת שמים, וכן להתעסק בתשובה בהנוגע לתורה באין מפריע משטן המקטרג. כדוגמת זמן התקיעות בר"ה ויום הקדוש דצום הכיפורים.

מחר יום עבודה רגיל.

נערך

זה ליל שישי

מבלבל לגמרי

תכלס יום חמישי זה כמו שישי 

ואז יש יומיים חג-שבת

החג זה רק יום אחד

יום שישי 

יום חמישי זה ערב חג

מדליקים נרות בחמישי בערב