כי אני נוטה להראות הרבה עניין בדייטים, ומשתדלת שיזרום הכי טוב שיש,

ובאמת מתוך רצון שיהיה טוב ונעים ואולי יתפתח משהו, ולא בהכרח כי אני ממש רוצה את הקשר 🙈

ולהראות אותן כלפי חוץ

בטאקט כמובן, אבל לא לשחק אותה מה שאת לא

עצה שקיבלתי ממישהי עם המון נסיון: לא לשלול לפני 2 פגישות. אאכ וזה משו יוצא דופן. ואם אחרי 2 פגישות לא בא לך להמשיך - לחתוך.

אם יש התלבטות לקחת הפסקה ולחשוב או להמשיך לעוד פגישה אחת ולהחליט.. אבל אין מה להראות התלהבות יתר כשאת לא שם. 

ואנסה לשקף את עצמי בטבעיות ואת התחושות שלי,

זה פשוט לא יזרום ויתקע.

כי אני לא חזקה ביצירת קשרים וקשה לי להיפתח מהר,

לכן משתמשת בדרך הזאת של אוירה נעימה, ושיחה טובה והתעניינות כדי לתת צ'אנס להגיע לדייטים מתקדמים יותר שרק בהם אוכל אולי להתחיל להיפתח ולהעביר את עצמי בחופשיות.. 

בין לדבר בצורה נעימה וטבעיות, לבין להחצין התלהבות

לדעתי תמיד צריך לדבר בצורה נעימה, קל וחומר להיות את. שיחה טובה לא מחייבת החצנת התלהבות

יש הבדל בין הדברים

לפי מה שאת כותבת, יש סתירה. כאילו קשה לך להביא את עצמך מצד אחד לפי מה שאת מאמינה על עצמך, ומצד שני, את כן מצליחה לנהל שיחה טובה לפי מה שאת אומרת.

אם את מנסה רגע לחשוב על זה - מה זו הפתיחות הזו שמגיעה בדייטים מתקדמים? במה היא באה לידי ביטוי? במה היא שונה מהשיחה הטובה הזו בהתחלה? 

זה פתיחות טבעית יותר מצידי 🙈

חשוב שישוקף מי את,

היית רוצה שתחליטו להתחתן על פי מי שאת ולא לפי תדמית שבנית

את אוהבת את הפנטזיה את החלום שיקרה משהו. מי לא אוהב את התחושה שזה מעורר? זה טבעי לגמרי וטוב שזה קיים.

אמנם, ככל שבנאדם נמצא באיזון ביחס לסיטואציה הוא גם ישדר רגשות יחסית מאוזנים, לא?

אגיד שאני מבין את התחושות האלו, גם מעצמי וגם שחוויתי מהצד השני.

לדעתי זה משהו מאוד מאוד דק, זה כמעט אומנות להיום גם וגם, לא לנטות לצד אחד יתר על המידה.

מצד אחד לא לשתף במילים ובהתנהגות שאת "שם" ובעניין לגמרי, ומהצד האחר, לא ליצור אווירה של "הכל כאן לא יציב, אל תצפה למשהו"

ואני יכול לומר מניסיון, שאפשר להעביר את הזמן בנעימים ועם זאת (אם יש התלבטות) לשדר בתדר נמוך, שלא מפריע למהלך הפגישה, ש"אנחנו כולה כמה פגישות ביחד וזה עדיין לא אומר שאני בטוחה בקשר הזה לגמרי"

מקווה שזה מובן

בעקבות קשר כזה שהרגשתי שזה הוויב חשבתי

א. אני לא רוצה לפגוע בה ואם אני יעשה הצגה ואז יחתוך זה יהיה הרבה יותר פוגע אז בשבילה כדאי כבר עכשיו לשקף. (כמובן בטאקט ונחמד וכו)

ב. אני לא אחראי על התחושות שלה. אני יכול לחזק אותה באמונה והכל אבל בסוף אני מביא את מה שאני מרגיש ואם יהיה לא קשה זה עבודה שלה ולא אמור לערבב אותי יותר מידיי.

זה קצת הפוך אבל שתיהן עזרו לי

בערך משהו כזה.

אחרי כמה דייטים היא הייתה בעננים.

מאוהבת עד השמיים ואני הייתי בשלב של בירור שכלי ראשוני.

אני אקצר אבל עשיתי איתה בסוף שיחה והסברתי לה בכנות את המקום הנפשי שלי.

אגב בסוף נפרדתי על הנושא הזה.

"אני יודעת שבסוף תחזור, מוזמן תמיד לשלוח הודעה".

מאוד בוגר באמת.

לפי זה, חושב שאולי יש דרך למנוע את הכאב הזה מראש?

זה תפקיד שלנו בכלל, או שהאחריות היא רק על הצד השני לדאוג לעצמו?

כי אני דווקא כן משתדלת שהדייט יהיה טוב... 

שלא צריך לרחם על הצד שני ולנסות לרכך,

הוא בבירורים לא?

זה תלוי בהבנה איך מתפח קשר

בעיני, גם דייט ראשון הוא לא שיכלי

בשלב הבירורים לדעתי רק בודקים כיוון, התכנות של קשר.

אבל וודאי שיש עוד הרבה בירורים שכליים לדייטים עצמם.

לדעתי

אם את רואה שהוא נקשר, תדברי איתו, רק בלי להדגיש :"אני רואה שאתה נקשר ואני לא שם עדיין" כי זה סתם יגרום לו להרגיש טמבל, פשוט דברי איתו כמו נגיד "זה מהיר לי מדי אני רוצה טיפה לעכל מה שקורה בתקופה האחרונה" או משהו בסגנון, ככה את עדיין משאירה פתח להמשך אבל עם יד על הדופק מצד הבחור שיש מצב שנחתוך.

האמת ככה היה לי עם מישהי שמבחינתה היה וואו וקלטתי עליה ובאמת היה לי כיף איתה וחיבור טוב אבל לא הייתי שם כמוה ואמרתי לה דברים בסגנון הזה שאני עוד חושב על הדברים וכו' (וידוי, כשחתכתי ואמרתי לה שאני חושב שאנחנו לא מתאימים והיא מדהימה וכו' היא לא הקילה עליי ובכתה לי ועכשיו פתאום אני נזכר כמה קשה זה היה ואיך הרגשתי לא טוב עם זה וכמה השם עזר לי שם, אז אין פה הבטחה להצלחה רק למזעור נזקים אולי).

ועוד עניין, היו לי עוד קצת מקרים דומים לנ"ל והבנתי שהכי פשוט זה דרך צד ג', ככה לא צריכים את כל העומס הנפשי הזה וגם אפשר להיות אמיתיים עם צד ג' ולבקש שיעזור לבנות איזה עניין שסביבו אנחנו לא מתאימים אם גם דרך צד ג' עדיין לא כל כך נעים וכו'

מלא בהצלחה

אהבתי את העניין של - פשוט לומר משפט שיגרום לו להבין שזה עוד רחוק ממה שהוא חושב.

(וככה אפשר שתהיה אווירה טובה ונעימה זורמת, אבל גם מקורקעת)

ולגבי האפשרות שהעלת בסוף התשובה, מה הכוונה צד ג?? 😮

לערב בן אדם נוסף?? 🙈

בשרשור שאני פתחתי 🙏

ובכלל,

אף פעם לא צריך את זה,

זה מיותר 🙏

הסתובבתי מלא עם הדילמה הזאת.

זו באמת שאלה יפה.

אני לא יודעת לנסח כלל, אני יודעת רק להגיד משהו שעבד לי טוב באחד הקשרים שהיו לי שהרגשתי בדיוק ככה. פשוט- שיקפתי. לא אמרתי שאני לא בעניין כי זה גם לא נכון, הייתי במקום מתבונן, וזה מה שאמרתי לו.

אמרתי לו שבגלל שטרם דיברנו על 'יחסינו לאן' חשוב לי לשקף שאני בהתבוננות ומחשבות.

ושזה לא אומר שאני חותכת, רק אומר שאני לא יודעת מה יהיה.

נכון, ככל הנראה זה יגרום לקשר לזרום טיפה פחות- אבל אולי זה מה שאמור להיות? אולי זה מה שיותר תואם שלב?

זה בסדר שלוקח לך זמן להתפתח, זה אומר שיש לך כבוד לעולם הפנימי שלך(:

אולי זה יכול להיות מפחיד שמישהו יברח בגלל שלא יהיה לו סבלנות- אבל אולי דווקא זה יכול להיות לך סינון טוב למי מתאים לך יותר ומי פחות(:

שתדעי שאני ממש חיפשתי מישהו שלא נפתח כל כך מהר, שיש בו משהו סגור שנפתח ככל שהקשר מתעמק- כי אני מרגישה שזה מעיד על עולם פנימי עמוק- שברגע שיחשוף אותו לכל אחת שיצאה איתו 2 דייטים זה משטיח אותו..

קיצר ניסחפתי קצת חח

בחזרה לשאלה המקורית- בעיני כנות (שבאה בשילוב עם עדינות וכבוד לצד השני) היא משהו מאוד משמעותי גם בקשר קצר. 

עד כמה זה מאפשר סיכוי לפתיחות. אם זה רק מוריד את הסיכויים אז אולי מראש לחתוך וזהו?

לא מצדיקה שיחת יחסנו לאן ומצד שני כן מצדיקה שיקוף מסויים ביחס לקשר.

אבל אחרי שאני חושב על זה קצת יותר, נשמע לי יותר הגיוני. 

בין כך ובין כך, המסר כדאי שיהיה בסוף מסר של רצון מסויים לקרבה. גם אם קרבה יחסית על אש נמוכה. אחרת, זה מכבה, בלכבות אין יותר מדי תועלת.

בדרך כלל זה אולי מצריך איתות.

בכללי גם אם זה בשלב מוקדם כאילו הבחור צריך להבין את זה לבד.

אם מישהו היה מייבש אותך, איך זה היה גורם לך להרגיש?

לנהוג רגיל, לא להתלהב יתר על המידהו גם לא פחות, התלהבת תתלהבי, לא אז לא.

למה להתייחס בצורה מלאכותית לדייט?

לגבי החשש - שיא המובן, ועדיין, אל תקחי אחריות על הרגשות שלו!!! אם הוא התלהב על מישהי ובסוף גילה שהיא לא רוצה אותו והתאכזב - זה שלו. אל תקחי על זה אחריות. דמיונות, בסדר... יחטוף כאפה, זה דווקא יעזור לו.

האחריות שלך היא להביא את עצמך עד כמה שאת מרגישה לכוון ולכבד את הבחור ולראות את הצד שלו. לא להרגיש בדיוק את מה שהוא מרגיש. אם הוא נסחף, לא להסחף ביחד איתו.

כשמישהו בא לדייט, הוא בא כי יש לו עניין כלשהו. סקרנות, משהו שהוא רוצה לגלות. אם אין את זה - אין שום סיבה לבוא לדייט. 

לכן מטבע הדברים כדאי לענות על השאלה - מה כן מעניין אותי בו? ולענות עליה. מתוך כך להתרכז בעיקר במה שכן מעניין אותך ולא במה שלא ועל זה לבוא לדייט, להביא את עצמך לידי ביטוי ולתת לפרטנר שלך לבוא לידי ביטוי. אם את סופר סקרנית - תהיי סופר סקרנית. אם את קצת סקרנית - תהיי קצת. אבל תבני את הקשר על מה שיש כעת ולא על מה שיהיה בהמשך.

אתם עונים כל אחד דברים כל כך שונים. ומרגישה שכולכם צודקים .

אל תעשה לחברך (לדייטך) מה ששנוא עליך.
ואהבת לרעך כמוך.

זה הכל.

במגזר החילוני-מסורתי, יש "סימנים" (צניעות) של התקדמות בקשר.
אז אני לא יודע מה הסימנים במגזר הדתי-לאומי, 
אבל צריך לבדוק מה הם הסימנים ואם הקשר לא מתקדם מבחינתך, אז לא לעשות את הסימנים האלה.

שמישהו יפתח פוסט על "סימנים" במגזר הדתי-לאומי להתקדמות בקשר.  זה מסקרן.

*מוצ"ש* 
-הוא : שבוע טוב
היא (עדיין בהתלבטות) - היי

*מוצ"ש*
הוא : שבוע טוב
היא ( בעניין) שבוע טוב ומבורך גם לך, בשבוע הבא אשמח שנעשה הבדלה יחד *חיוך ענק*.

זה קורה בצורה טבעית חח

הצגה בין ובין כך לא נשמעת לי וואו

באלך לשלוח סמיילי? תשלח סמיילי.

לא באלך אל תשלח

חחח 

לדבר אמת 

לא להשלות 

זה לא סותר נעימות ונוכחות בקשר. 

אני חושבת שהמסקנה שלי היא כזאת:

צריך לדאוג לאווירה נעימה ואפילו כיפית, אבל לשמור על 2 דברים:

1. אותנטיות, לא לשחק, להגזים, או להתלהב ממה שלא מלהיב. שהאוירה הנעימה תתקבל מהנינוחות שבמפגש ולא מהצגה או משחק של משהו כיפי.

2. אם אני מבחינה שהוא עף על זה, אבל יודעת שאני לא שם, אמנם אני לא אחראית עליו, אבל כדי לעזור לו, אני יכולה לעשות דברים קטנים שימתנו אותו ויראו לו שלמרות שנעים ונחמד זה לא אומר שאני לא מתלבטת, וגככה להכין אותו לזה שיש סיכוי שלא תהיה עוד פגישה.. (:

תודה לכם 🫶 

ויצא לי לומר כבר למישהו-

שאני מרגישה שמתקדמים, וטוב זורם

אבל אני בנאדם שלוקח לו זמן (גם אם זה לא באמת תמיד מאפיין אותי;)

ואני עוד לא באותו מקום כמוהו.

מיכל וולשטיין קוראת לזה "כנות בנעם" נראלי.

אגב , אחלה אינדיקציה לראות איך הוא מתמודד עם זה. האם הוא נותן מקום לקצב שלך או שהוא לוחץ. בעיני כשצד אחד עף לשמיים והצד השני מסוייג זה תמיד קצת מפתיע לראות שהחוויה הרגשית כל כך שונה.. 

את לא שואלת איך להיפרד אלא איך לתחזק על אש קרה.

"איך להיפרד" זו שאלת יחסי אנוש, איך להפסיק קשר ולהיות עדיין נחמדים.

השאלה שלך נטבעת מכך שאת לא רוצה להיפרד אבל את מרגישה שזה מהיר לך מדי, אז זו לא שאלה של טקט אלא שאלה מהותית איך מתחזקים קשר כזה באופן שהוא יילך לנתיב בונה וייבנה בע"ה לבית נאמן בישראל.

בכל מקרה, אין לי הרבה עצות, רק אאחל לך בהצלחה גדולה בהכל!!

ותודה רבה! 🙏

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.