אין רע בעצם זה שהלוז שלך 'לא טבעי'

כל עוד מסתדר לך עם השבצק - תפאדל

לגבי שוטטות זה קיים גם בשאר אנשים ותטפל ישירות איכשהו

לדעתי כשתראה שאתה מסמן ווי על סדר יום של קימה מאוחרת, תוכל גם בבוא העת או הצורך, לשנות את הזמני היום שלך

למה זה רע לתפור לך לו"ז שמתאים את עצמו לנקודות התורפה שלך?

אני חושב שזה באמת בסדר לעשות את זה. למה זה בעיה?

את ההרגלים זה צעד ראשון והכי חשוב,

אמרת שעוד מעט יהיה לך מקום עבודה שתצטרך להגיע אליו בשעות "נורמליות" אז מן הסתם הלוז שלך ישתנה בהתאם... 

אז איפה הבעיה?

ציפור לילה שמתקשה מאוד להירדם מוקדם.

אמנם לא בשעות כאלה אבל להירדם ב12 זה יום מוצלח שלי. חשבתי שהחיים והילדים יסדרו לי את זה, אבל הם לא.

עולים לי שלושה כיוונים.

1. דחיינות שינה -גורמים פסיכולוגיים שגורמים לנו לדחות את השינה, כמו צורך בשליטה, עומס רגשי, חוסר סיפוק במהלך היום. תבדוק את זה.

2. מלטונין- אולי מדובר פשוט בבעיה פיזיולוגית שאפשר לפתור עם מלטונין.

3. לקבל את זה. שככה אתה.

למצוא פתרונות למצב הזה כמו עבודה בשעות האלה או שאתה אחראי על השכבות של הילדים ואשתך על התארגנות בבוקר וכו'

מלבד הודעות, שעון מעורר ופיקוד העורך ב-00:30. נפתח ב-4:00 (רימון). החיים הטובים

תנסה שיהיו לך את התנאים האידיאליים לישון: לרוץ בצהרים/אחרי צהרים (מצד אחד מעייף מצד שני רחוק מספיק מהשינה כדי לא לעורר. הכי טוב בבוקר, כמה שיותר רחוק). להימנע מלאכול שעתיים/שלוש לפני השינה, במיוחד לא דברים כבדים. להחשיך לגמרי את החדר שינה. לבודד רעשים. לשים כיסוי עיניים אם צריך. אפשר גם לשמוע רעש לבן, אומרים שזה עוזר, לא בדקתי (יש את זה בכל מיני אפליקציות, תחפש תמצא). יש כאלו שאם שותים יין נרדמים כמו תינוק, תנסה תראה אולי גם אתה כזה.

ואפשר לחשוב באמת מה גורם לזה, לשבת עם עצמך למה מנטלית זה קשה. לפעמים זה רק עניין של הרגלים שפשוט צריך להתמיד ולא להתייאש. אתה שוכב שעתיים, תמשיך לשכב. מקסימום לחשוב מחשבות, אבל לא פלאפון (אפשר אפילו להוציא את הפלאפון מהחדר שינה אם הוא מפריע. שעון מעורר אפשר לקנות ייעודי, לא חייב מהפלאפון). אבל יכול להיות שיש פה משהו יותר עמוק שצריך להבין מהו. לי אישית זה לא נשמע שזה משהו פיזיולוגי (יש תופעה פיזיולוגית כזאת של ציפורי לילה) כי אתה מתאר שזה התפתח עם השנים.

בהצלחה!

ויש כמה אנשים שיכולים לשלוח לי הודעה שמעירה אותי במקרה הצורך. גם  צריך מסך כהה בלי אור כחול ועוד כמה.

אני על רטט כל היום אא"כ יש משהו מיוחד, אבל בהחלט חכם לשים השתק. ואני גם עם מסנן אור כחול כל היום.

כל עוד הוא עדיין בפלא.. זו רק אשליה שהפלא נותן לו מנוח זה לא באמת ..

אלא אם כן זו בחירה מודעת מלכתחילה

כשאני בענייני הפלא שקט. כשאני מול מחשב אני רואה הודעות אבל הן לא מצפצפות.

קודם גל הדבר הכי חשוב הוא הרצון.

אתה מוצא מסגרות שמסתדרות עם המצב הזה וזה לא מחייב אותך לעשות שינוי משמעותי.

טיפ פרקטי- להוריד מסכים בשעות הערב. זה קשוח מאוד אבל עוזר. מרגע שמחשיך לא להדליק אורות רק אור קטן וחם- צהוב. לעשות אימון בשעות הערב. ושוב- בלי מסכים.

אני גם נופלת לזה הרבה. לא יודעת למה אפילו!

אולי כי השעות של הלילה הכי רגועות ואני אוהבת אותן לעצמי.

רק רוצה לחזק אותך ולהגיד לך שזאת התמודדות של הרבה אנשים ושזה נורמאלי. בעז"ה עם הזמן זה יסתדר לך. ברגע שתהיה לך עבודה אתה תתרגל ותיכנס לשיגרת שינה נורמאלית בעז"ה.

והכי חשוב אל תתן לזה לפגוע לך בביטחון עצמי, צריך לקבל את עצמנו עם האתגרים שלנו. כולנו מתמודדים ולא סתם באנו לעולם הזה, באנו לעבוד.

זה איך את דואגת שיהיו לך שעות רגועות בשבילך ביום.

כשתדעי את זה, את תשני בלילה.

זה משהו אחר.

אבל כן, אתה צודק.

צאי להליכה כשיורד החושך (סביב 20:00). אפילו להתאמן בגינת כושר או משהו כזה. בלי הטלפון (הוא יכול להיות בכיס אבל לא בשימוש). קחי את הזמן הזה לעצמך ולנפש שלך ותראי איך שהגוף הולך לישון אחר כך.

אה - וגם להתקלח בחושך או קרוב לזה, ובלי אור לבן. שהשינה תתחיל עוד לפני שנכנסת למיטה בפועל.

תודה!

שאתאפס על החיים שלי אולי אתחיל ליישם

הביאו את היום

בעלי גם ציפור לילה, עם קשב.  ישן ב2 בערך כל יום. לפעמים יותר מאוחר

הוא לא עובד כשכיר, אבל הוא בהחלט קם מוקדם ביחס לשעה שהוא ישן בה, סביבות 8. הוא זה זמפזר את הילדים בבוקר והוא גם צריך לעבוד בשעות האלה. פשוט משלים שעות שינה בצהריים כי הוא קורס

שהוא חוקר שינה ופרופסור בברקלי (ולפני כן בהרווארד)

ובספר כתוב שביולוגית בני האדם לא בנויים לישון באותן שעות של הלילה. ויש אנשים שטבעית ישנים יותר מוקדם וכאלו שטבעית הם 'ציפורי לילה'. ושבחברה פרימיטיבית בה תמיד כדאי שמישהו ישאר ער כדי לשמור זה ממש עושה שכל, ובחברה המודרנית 'ציפורי הלילה' בפלונטר

(התלבטתי כמה ימים האם לכתוב את התגובה, כי השיתוף שלך נכתב מנקודת מבט יהודית. ובהחלט אפשר להגיד 'אוקיי זה טבעי אבל גם לכעוס זה טבעי ועדיין עובדים על זה'. בסוף כתבתי בגלל כל מיני 'איבחונים' שהוצעו כאן)

שב עם עצמך תברר מה באמת קורה איתך , מה כואב ..

זה לא עצלות כמו חוסר רצון בגלל כאב אחר שרק אתה יכול לדעת מה מסתתר מאחוריו ..

(אלא אם כן יש לך באמת חוסרים בדם וזה גורם לעייפות.. בדרך כלל זה יותר נפוץ אצל נשים .)

גם אם זה בריחה תנסה פעמים בשבוע

להעביר את המנורה מאור חזק לאור חלש ( מנורת לילה , מנורת שולחן ) עדיף אור צהוב..

שים מוזיקה רגועה .. תעשה התבודדות או תכתוב .. או פשוט תהיה עם עצמך .. אם זה לא עוזר

תפרוק אנרגיה

איגרוף.. ריצות .. כושר..

תגיד לעצמך אני הולך לישון וקם מחר בשמונה ..

ממש תדבר עם התת מודע הוא הרבה יותר חכם ממה שאתה חושב.

להגיד אני לא מסוגל לקום .. זו אמונה מגבילה

עכשיו תשים לב מה מסתתר שם?

א. טראומה (גם קטנה לא משהו גדול) או כאב מסויים שהושתק במשך שנים.

ב. בעיה פיזית ( חוסר ויטמינים וכו'..)

ג. הרגלים לא נכונים שנבנו במשך שנים ..

ד. התמכרות

על הכל אפשר להתגבר תקום .. תרים את הראש

ניסית טיפול תרופתי? יש גם משהו טבעי שמאזן את הפרשת המלטונין, וגם משהו כימי... פנה לרופא

או מה ההבדל בין זה לכימי? חומרים טבעיים הם לא כימיים?
(סליחה. אבל...)

אני כן נעזרת בתוספי תזונה

אבל לא בגלל שהם מאוד טבעיים, בגלל תופעות לוואי מינוריות בעיקר

וכך יש לך מעקב מאוד צמוד על ההוצאות החודשיות

(+ הטבות שנגזרות מהשימוש בכרטיס אשראי, כל חברת אשראי וההטבות שלה). 

החיסכון גדול בהרבה מהתשלום

אצלינו יש את הכרטיס שלי ויש את של אשתי ויש דברים שמכל מיני סיבות כן יורדים ישר מהחשבון. (לדוגמא צריך מזומן לתת לילדים).

חוץ מזה שהאפליקציה שאנחנו משתמשים בה, מחשבנת לנו גם את המאזן של ההכנסות (שאצלינו מגיעות ממקורות שונים, לא רק משכורת אחת) מול ההוצאות, כולל חלוקה לקטגרויות ועוד, מה שמאפשר מעכב הרבה יותר מדוייק. יכול להיות שמי שמספיק מסודר, לא זקוק לזה. אצלינו זה ממש שדרג את יכולת המעקב וממילא את ההתנהלות.

בעיקר - כמה זמן אני מנסה לא לסדר או לשטוף רצפה ביחס לזה שזה לוקח לי בדיוק עשר דקות

זו לא תחרות אבל אין לי ספק שאם היתה, אני הייתי זוכה במקום הראשון. בלי ספק!

אולי זה חשש מעשייה (עשיתי טוב או לא), אולי פשוט לא אוהבים את זה וזה משעמם

(לנקות אבק, לסדר את החדר, לסדר עניינים ביוקרטים למיניהם). אולי קושי

עם עשייה בכלל, אולי דמיון מפותח שמשווה לכל עשייה מימדים גדולים וקשים

יותר ממה שזה באמת, אולי עצלות...

זה לגבי דחיינות

במקרה שלך, אשר ברא, אולי הנפש רוצה להרפות קצת מהשליטה הזו,

למרות שאת אולי חושבת שמי יודע מה אז יקרה - התפרקות כללית

ואיבוד גבולות - אולי.

כמה אפשר לקפוץ שפתיים ולעשות? (אלא אם כן זה תחביב אצלך..)

אולי תרפי קצת. לא נורא אם החדר לא מסודר. מבטיחה לך שלא

יקרה שום דבר. תעשי משהו שאת אוהבת ואולי נסי להתעלם

מלראות ולחשוב על הבאלאגן. לכי לטייל קצת, קראי אולי

ספר שאת אוהבת. בלי שום רגשי אשמה ויסורי מצפון.

ואז, אולי תחזרי לסדר, אבל ממקום קצת אחר. פחות

"שומר" בכוח, פחות כפייתי.

אם הבנתי אותך נכון.

תתני לעצמך לחיות ולהרגיש לא מאויימת, למרות הבלאגן (הזמני).

בשל אי ויסות רגשי

אם יש לך בלאגן בראש ובלב - סביר להניח שגם היכולת לסדר בפועל נשחקת

תפילה?

גם אותך! 🥰

תודה. אשרייך🙏🏻

והכל עובר חביבי. הכל עובר. ויש דברים כל כך יפים. נראה עכשיו

לא, אבל תראה משהו שמח תעשה משהו משמח. זה עוזר.

אולי תישאר צלקת קטנה, אבל היא תתקטן ותדהה

ועוד יבואו ימים טובים. הכל כל כך גמיש.

מנסיון.

בת, ראיתי בדף שלך, אז  במקום תראה, תראי, כמובן.

לדבר עם חברה טובה, לי זה עוזר.

אמן, בע"ה

תודה

👍🏻 יפה, תודה

מאחל רק טוב.

שבוע מקסים,

ובכיף

אבל לא זה מה שעוזר לי בדרך כלל, לצערי.

זה מוסיף, כמובן, אבל לא רק זה.

אצלי זה מלווה במוזיקה ובשיתוף לאנשים קרובים

התנצלות כנה, בלי הצטדקות, הייתה גורמת לי לסלוח בשמחה ובחפץ לב

אבל הבעיה שאני עדיין עצובה וגם כועסת עליהם.

מה אגיד - זה לא כמו שחשבתי? או: סליחה שכתבתי את זה כך? או: סליחה שהתערבתי?

הכי חשוב זה להתפלל על זה. אבל כשאני שם, ורואה את הילדים (מטופחים, חכמים

עם הרבה צעצועים וחוגים - אם הם רוצים)- וההורים עדיין בעבודה (בתפקיד

בכיר) - נקרע לי הלב. ממש.

ולא שאני הייתי אמא טובה. בכלל לא.

אבל הלב נקרע. בכל זאת.

והם לא מוכנים לשמוע. סוג של טיוח. קשה להם לוותר על העיסוק המאוד אהוב עליהם.

הם כן משתדלים, אבל הרבה פחות (?) ממה שצריך.

תודה על התגובה המהירה. ועל העצה הנבונה (שאיני יכולה להשתמש בה. לפחות לא כרגע...)

סבתא צריכה להיות כמו שלושת הקופים:

לא רואה, לא שומעת, לא מדברת.

אם הנכדים מוזנחים ורעבים זה דבר אחד, אבל כל עוד המשפחה מתפקדת פשוט לא בדרך הנכונה בעינייך - כל התערבות מצידך רק תחמיר את המצב ותרחיק את המשפחה שלך ממך

אבל אף פעם לא התלהבתי במיוחד מקופים

ונורא קשה לי לחקות את התכונות שלהם....

אני חושבת שהם כבר התרחקו.

אולי, פשוט כדאי לא לבוא הרבה

או לזמן קצר.

בס"ד

בדיוק בצהריים, לפני שנסעתי אל הבן, התקשרה אלי

אחת מאחיותי וסיפרה לי על הביקור מרומם הנפש

אצל אחד מילדיה; שמח, המון השקעה רגשית

בילדים.....

שיננתי לעצמי בלב: לא לקנא, לא לקנא, לא...

ב"ה, הצלחתי קצת...כלומר, השם עזר.

ומייד אחר כך, הנסיון שלי. 

חושבת שאולי הנסיון הוא קודם כל:

להיות שמחה בחלקי ולהודות

היה יכול להיות גרוע בהרבה יותר.

האחות הזאת היתה אמא נפלאה

סבלנית, אוהבת..

רואה, אני עושה מעשה זמרי

ורוצה שכר כפנחס.....

שוב תודה לך.

הילדים נשמעים בסדר גמור ואם ה' הביא את הנשמות האלה להורים האלה הוא יודע מה הוא עושה וזה מה שהכי נכון עבורם כי אם לא הם היו נולדים בבית אחר.

לא נשמע קורע לב לראות ילדים מושקעים מסודרים ובית מתפקד...

חושבת אבל שפניות רגשית זה מעל הכל;

גם אם יש באלאגן, והבגדים מיד שניה,

הכי חשוב לילדים, זו פניות רגשית.

ראיתי את זה במשך חיי .

וקשה לי עם : אם השם נתן ...

זה אמנם צריך לנחם, אבל כמה פעמים "השם נתן את הילדים האלה להורים האלה, אז..."

ויוצאים אנשים כואבים ופגועים (למרות שמתפקדים נהדר)?

לא?

אז מכאן אפשר לגלגל את זה הלאה:

כי זה התיקון שלהם...

וכו' וכו'

אני כנראה צריכה להתחזק בהשקפה הזו, כי קצת...

קשה לי עם זה. עדיין.

תודה שטרחת להגיב. זה באמת מחמם את הלב -

כל התגובות המעודדות.  זכו למצוות!

שבת שלום!

תשלימי שעשית הכי טוב שיכולת כשגידלת אותם, שהם עושים את הכי טוב שלהם כדי לגדל את הילדים שלהם.

ובראש ובראשונה שהקב"ה עושה את הכי טוב בשבילם ובשביל הילדים שלהם.

לא הייתי מפסיקה ביקורים או ממעטת בהם, להפך.. זה יגרום למרמור גדול יותר

תודה!

אני חוששת שהם יפסיקו את הביקורים .....שלי.

טוב. אני אלך ללמוד על פסנתר, אצייר, אסע לחו"ל (אין כל כך לאן מפאת המצב), אוכל מלא גלידות (מאוד מנחם)

אקרא קומיקס....בקיצור אעשה סוף סוף משהו לעצמי ולא אדאג יותר....לעולם!

לא היתה תגובה צינית. אהבתי מאוד מה שכתבת. היתה בזה נחמה.

הייתי מדפיסה את זה ותולה על הפריג'ידר . באמת. ולא רק למקרה

הזה. כל יום ולעתים כל היום יש נסיונות הדורשים תגובה יפה

ואמיתית ונכונה, כמו שלך.

זכי למצוות!

הרב הראשי של חולון, בכל יום שישי ברדיו קול חי, ובה הוא היה עונה לשאלות מאזינים.

אהבתי להאזין לתוכנית בגלל 3 סיבות:

א. רציתי ללמוד עוד ועוד הלכות בנושאים שונים

ב. הוא הנגיש את ההלכה בצורה מאוד אדיבה וברורה

ג. הקול שלו היה כמו קול של סבא בסרטים... רגוע, שליו, נעים וסבלני.

זה היה לפני למעלה מ-20 שנים, ובכל זאת יש שאלה אחת שאני לא יכול לשכוח:

שלום הרב,

הבן שלי גדל בבית חם, בית עם הורים אוהבים, בית שבו השקיעו בילדים.

כשאני מגיעה לבית שהוא בנה, אני מתחלחלת לראות איך הילדים חוזרים מבית הספר והאמא לא מקבלת אותם בבית. במקום שהיא תכין להם אוכל חם וביתי, הם מחממים לארוחת צהריים מוצרים קפואים במיקרו.

מה לעשות?

(את השאלה אני כותב מהזיכרון, זה כמובן לא ציטוט מילה במילה. אולם את תשובת הרב אני מצטט מילה במילה, עשרות שנים והיא חקוקה בזכרוני בדיוק מושלם).

כך ענה הרב, בקולו העדין שלראשונה נשמע כועס:

באמת חוצפה גדולה,

באמת לא בסדר בכלל.

מה את דוחפת את האף שלך לעניינים לא שלך?

מה את מתערבת באוכל שהם אוכלים או לא אוכלים?

יש להם מה לאכול?

יש!

יש להם הורים שאוהבים אותם?

יש!

אז כל מה שקורה שם - אינו עניינך כלל וכלל.

ע''כ.

בחיי, המילים ''מה את דוחפת את האף'', דווקא מרב שתמיד מדבר בצורה כ''כ נעימה, נצברו בי עמוק והבהירו לי כמה בנפשו הדבר. כמה חשוב שהסבים והסבתות לא ידחפו את האף, כלשונו, אלא רק במקרי חירום.

הכל נכון (כנראה). אשתדל. אין ברירה. הפתרון הוא מן הסתם באמת רק לבקש מהקב"ה. שיהיו כמה שפחות שריטות...

אבל חכו חכו עד שתהיו סבתא!....

אם אמא שלי הייתה מעירה לי על משהו בהתנהלות שלי מול הילדים

לא הייתי רוצה לדבר איתה תקופה

אין הורה מושלם

אמא שלי לא הייתה מושלמת 

ואני לא מושלמת

וכל אחד עושה לפי היכולות, הרצונות ותפיסת העולם שלו

מאמא קשה לקבל. אלא אם כן היו ויש יחסים יוצאים מן הכלל מכבדים וכנים.

אבל....חכי חכי עד שתהיי סבתא!

תודה רבה לך על התגובה. מקווה שאצליח להתגבר.

שבוע שמח!

מאמא קשה לקבל

ביקורת זה דבר שקשה לקבל

מכל אחד

ובמיוחד מאמא, שבדרך כלל יש משקעים מולה

ראשית, אני לא יודעת מה זה מבחינתך נוכחות הורית. אם הם חוזרים מהמסגרות והורה מגיע בערך איתם ואין ארוחה מוכנה זה ליפול בין הכיסאות? או שזה בייביסיטר כל יום כי שני ההורים חוזרים בשש וצפונה?

בכל מקום הציפייה ה"בסיסית" שונה.

אני מגיל יסודי הייתי מגיעה הביתה כחצי שעה לפני אמא. חזרנו האחים יחד, עד שאמא באה אכלנו בגדול טוסטים ושניצלים מהמקפיא (במיקרוגל! תנור לא עלה על דעתנו).

אני חייבת להגיד שזה היה לי קסום. איך נהנינו בחצי שעה הזאת. שום ארוחת צהריים מוכנה לא הייתה.

שנית, אני מרגישה שדווקא לבני/בנות משפחה שהם לא ההורים (סבתא, דודה) יותר קל. גם ככה החינוך הראשי לא ממך אלא מההורים של הילדים. ולמה שלא תבקרי ובביקורייך תעניקי לנכדים חוויה אחרת? של מבוגר (סבתא במקרה הזה) שלגמרי עם קשב אליהם. בלי עבודה באמצע או טלפונים.

סבתא שלי עליה השלום הייתה אישה אגדית. אמא מהממת ומסורה. כשהילדים שלה גדלו היא בהחלט היתה מעורבת. אבל לא התערבה בחינוך שלהם את ילדיהם.

מתוך עיקרון. כשגדלנו הנכדים, גם אלינו התייחסה כך. איך היא אמרה? אני וסבא החלטנו שלא מתערבים ולא שואלים שאלות. מקבלים כל אחד כמו שהוא בא, ואם רוצה לשתף מקשיבים בנחת.

ולא שעשו לה חיים קלים. הנכדים מאוד שונים, גם אחד מהשני וגם מדרך החיים שלה. אבל היא למדה לצחוק מזה ועדיין לאהוב, לפעמים אפילו להעריך מאוד על תכונות ששונות ממנה.

(והיו לה דעות. אוהו איך היו. ועקרונות. אבל ידעה לשחרר איפה שלא מקומה)

הורית זה שהילד ירגיש שנותנים לו זמן והקשבה. מספיק.  לא תוך כדי שיחות בפל'.

תודה לך על התגובה.  אני טיפוס שנורא קשה לו לא להתערב ולהתעלם. נורא.

אבל חייבת להשתדל. רק להתפלל .

שבוע טוב!

כי נראה שחד משמעית לא. ואפילו להפך.

מעבר לזה שאולי הילדים כן מרגישים שמקשיבים להם, ההתערבות שלך מרחיקה את הבן שלך ממך, ולא משנה את דעתו.

ולכן אני אומרת, מצד היעילות, של טובת הילדים שיהיה מי שמקשיב להם, כדאי שתבואי ולא תעירי על החינוך של הוריהם.

במקום זאת- תקשיבי להם, תשבי איתם, תשחקי איתם, תלמדי איתם, מה שהם ירצו. בנחת. 

אם זו רק הכריכה אפשר להכין כריכה חלופית מקרטון צבוע או לקחת ספר ישן ולתפור את הכריכה שלו לספר.

אם זה רק אסטטי ולא מריח רע אפשר פשוט לעטוף את הספר העטיפה אחרת מנייר או טפט.

במקום העמוד המעופש אפשר לשכפל את העמוד מספר זהה, לתלוש את העמוד ולהדביק את העמוד החלופי. לא יוצא מושלם אבל לפחות קריא ולא מפריע כמו עובש

הוא מתפשט לדברים אחרים והורס אותם,

ובנוסף הוא יכול לגרום למחלות אם נושמים את הנבגים שלו

עזרה בבקשה!

 ספר שמלווה אותי 17 שנים.

הופיע בכריכה ובדף האחרון עובש, בגלל שהיה מונח על רטיבות. מה עושים? 

בינתים פתחתי אותו והפעלתי מאוורר קטן

תודה רבה