מה שצריך כדי לעזור לו, זה לפנות ללשכת הרווחה שקודם כל יהיה מוכר אצלהם (יתכן גם שמגיע לו קצבת נכות, אבל זו חתיכת פרוצדורה להוציא) ולמצוא לו הוסטל שיקומי. במקום כזה הוא יהיה חייב לעבוד וגם יהיה צוות מקצועי שיעזור לו לעשות סדר בחיים.

בהצלחה רבה

יכול להיות שמגיע לו אבל,הוא לא מעוניין לפנות לקופת חולים כי הוא חושש שירשמו לו בתיק האישי סעיף נפשי...

הוא פנה בעבר לפסיכולוג באופן פרטי.. לא יודעת אם זה מדווח לקופ"ח..

קראתי עכשיו קצת על הוסטלים.. מקווה שהוא יסכים לרעיון, כי היא מאוד מנסה ליצור תדמית של אדם נורמטיבי כלפי חוץ.. הציע את זה לבעלי, תודה על הרעיון.

אני מאמינה שאם אחרי שבעלי יתפוס אותו לשיחה, שום דבר לא יזוז הוא בהחלט יגיד לו לצאת.. גם אם זה אומר לחזור להורים...

לטובתו - הרווחה רק תעזור. הוא לא יפסיד שום דבר מהותי מהרישום הזה, וודאי לא שום דבר שאין לו היום.

לא רוצה? אם הוא תופס את עצמו בידיים - החלטה שלו, הוא בוגר ועצמאי. כל עוד שהוא 'זורק' את עצמו עליכם, בצורה שפוגעת בכם, בזוגיות שלכם, בפרטיות שלכם, בילדים שלכם, אין לו זכות לסרב לפניה שלכם לרשויות.

תערבו את הרווחה, תחפשו לו מסגרת שיקומית תומכת ותשחררו את עצמכם מעול כבד מידי.

אח להמשך חייו.

ואם עירוב הרווחה יביא לו נזק.

הוא אח"כ תהיה לו סיבה לשנוא ולכעוס

לכן הייתי רק ממליץ לו ללכת לרווחה.

וגם זה לא בעת שאני מבקש ממנו לעזוב את הדירה

אלא בערך חודש לאחר מכן.

כדי לא לתת לו את ההרגשה שאני החלטתי לחנך

אותו או לדאוג לו בצורה שהוא לא רוצה.

בדיוק כמו מחלה פיסית
אם אין אופציה דרך קופה הולכים למישהו פרטי

אני באמת לא נכנסת לשם, כי זה בעיה שלו אם הוא רוצה טיפול או לא..

הוא תכף בן 30.. יש לו הורים ואחים שמודעים למצב והם מוזמנים לקחת פיקוד על זה..

אני פשוט לא רוצה שהבעיה שלו תיכנס לי לבית.. 

העניין שאי אפשר להפריד מיטות? ואחרי הלידה מה יהיה?

לא לא, אי אפשר, מלכתחילה לא היה אפשר ועכשיו אי אפשר עוד יותר.

וביקש ממנו לחפש דירה בשבועיים הקרובים..

מסכימה איתך, הכל השתבש שהוא חשב, לעצמו מסתבר להישאר עוד.. אבל ממש לא.. 

שיחפש משם דירה

אחותי. אני מקוה שעוד שבועים את מספרת שהוא לא אצלכם

זה נשמע  שבועיים עם אפשרות להגדלה

זה לא נשמע החלטי מספיק

ויש לי תחושה שהוא עוד יעזוב ולא יעריך את מה שעשיתם עבורו. הוא בכלל לא מבין את הסיטואציה 

רק מסבירה את ההגיון שמאחורי.
זה בעיה שלו
ודרך אגב ככל שכולכם תתנערו ממננו כמה שיותר מהר, הכוונה מההכלה הזו שבור שהוא לא מעריך ורק מנצל
זה יעשה לו יותר טוב.
מטרה אחת לנגד עינייך- לסיים את הסיפור אצלכם.
משפחה זה חשוב, זה מקום ראשון,
וזה קשה אבל צריך לשים גבולות
אפשר לאהוב, ולכבד ולעזור בגבולות ההגיוני

את לא אחראית על זה.
את אחראית על עצמך
ועל המשפחה שלך

ויש המון כבוד והערכה למעשה החסד שעשיתם, יש לו גבול, וברור ממה שאת כותבת שהגבול הגיע כבר, אם לא נחצה.

לא מתפקידכם לדאוג לו לבד.

נתחיל מזה שהוא בוגר

יש לו הורים

ויש עוד אחים

אתם לא צריכים לשלם את המחירים האלה, והם כנראה גדולים מאוד

בכל הטפסים והכל, הם לא מאוד מוצלחים אבל הם חינמיים.

אם הוא הולך לפסיכולוג פרטי טוב הוא גם יכול לעזור לו.

לא מבין את הקטע מול קופ"ח אבל אם בא לו לשרוף כסף הוא יכול.

דרך הרווחה או דרך מרכזים של בריאות הנפש. הוא לא רוצה שום דבר ובפועל לא מסייע לעצמו.

זה צריך לעבור דרך ביטוח לאומי.

ביטוח לאומי קיים כדי שבדיוק מקרים כאלה לא יקרו שאנשים שלא מסוגלים לעבוד לא יפלו על משפחותיהם.

עם דברים שלי כרגע, בהריון עם סוג של שמירה.. זה הדבר האחרון שאני רוצה להתעסק בו..

המשפחה יכולה לברר ולבדוק, לא חושבת שזה תפקידי.. 

מכוחותיכם.

אז להגיד לו בעדינות. שהוא לא יכול להשאר.

והוא יצטרך למצוא מקום אחר.

עצוב אבל אלו החיים. 

מקווה שימצא את המילים הנכונות לומר לו...

זו הרגשה לא נעימה שהמשפחה נותנת לך להרגיש שאתה נותן לו חיים אבל בפועל זה בא על חשבונך...

אבל התשובה היא שלילי בזנטי

תמצאו את הכוח לעשות את זה אולי תרגול מול מראה כמה פעמים

מצווה גדולה לתת לו ללמוד דרך הרגליים

חייך קודמים לחיי חבירך

ישר כוח עצום על הלב הגדול שלכם, על כך שכבר מספר חודשים אתם עושים איתו כזה חסד עצום. 

בכלל לא ברור מאליו!

אני קורא שיש לך הרבה כעס כלפיו, ולדעתי זה לא הוגן.

מאוד יכול להיות שהוא צריך עזרה נפשית מורכבת, לא טיפול של שעה בשבוע אצל פסיכולוג.

תחליטו מה שתחליטו בקשר ליכולת שלכם לעזור לו, זה באמת צריך להיות באופן טבעי התפקיד של ההורים ולא שלכם, אבל לדעתי עדיף את כל זה לעשות מתוך הבנה שהוא עצמו בקושי עצום, והוא לא בהכרח אשם במצב שלו.

כי הוא לא מוכן לקבל טיפול, כמו שציינתי בגלל שהוא חושש שיפתחו לו סעיף נפשי בתיק הרפואי.. .

וברגע שהוא לא מוכן לקבל טיפול והוא מאוד מודע למצב שלו...

בנאדם לא יכול להפיל את הקושי שלו על המשפחה אם זה בפן הכלכלי, לבקש כספים או אם זה לשהות בבית של האחים, שהם נשואים בעצמם, חלקם התחתנו לפני פחות משנתיים, לדעתי זה לא שייך להיות נטל על כולם רק כי אתה חושש מה יגיד או מה יכתבו לך בתיק האישי...

בעיקרון כל המשפחה סבלה מהחוסר אחריות שלו...

ההורים חסרי אונים, פחות מציבים גבולות ומבחינתם זה שהוא אצלנו עכשיו זה סוג של שקט בשבילם... 

לגבי כל הכעסים שלך על ההתנהלות שלו בחיים,

או שאת צודקת או שלא. או שחכם להגיד לו אותם או שלא.

את כל זה אל תכניסי לשיחה בינכם.

הרצון שלך להפסיק את ה"הכנסת אורחים"

הכפויה והארוכה הזו הוא מובן ביותר.

ואפילו אם הוא אורח צדיק וישר בכל דרכיו.
 

וגם הוא מכין את עצמו כל יום לאפשרות

שהוא יתבקש על ידיכם לעזוב.

אני מניח שהוא יעזוב באופן מיידי כשתבקשו ממנו.

אל תבזבזי אנרגיות

פשוט שבעלך יגיד לו שהוא מוזמן בשמחה

אבל כרגע אתם רוצים חופש ממנו.

וזהו.

לפי דעתי תחליטו גם שב3 חודשים הקרובים

הוא לא מוזמן לשבת ולא לכלום.

לא מתוך שנאה על דרכו בחיים.

פשוט בגלל שאין אפשרות וממילא רצון וממילא חובה או מצווה

לארח אותו כל כך הרבה.

ולא כעסתי בכלל.. יותר ריחמתי עליו שבגיל כזה כל המשפחה צריכה לחוג סביבו בגלל שהוא לא מוכן לטפל/לקחת אחריות על עצמו..עד שהוא החליט ליפול עלינו ולהתעלם מהעובדה שאמרנו לו שהוא פה רק לחודשיים...

למזלי בעלי יותר מתון בנושא למרות שגם לו נמאס והוא זה שינהל את השיחה, סומכת עליו שיגיד את הדברים הנכונים בצורה ברורה.

תודה רבה! 

שחוץ מזה שחייך קודמים

גם בשבילו- כדאי שתציבו לו את הגבולות

הוא צריך להבין את המקום שבו

ולקחת אחריות על החיים שלו.

אי אפשר עד זקנה ושיבה להישען על אחרים

ברגע שכולם יציבו לו גבול

לא תהיה לו ברירה והוא יעבוד קשה

נוח לו עכשיו שהוא נפל עליכם

והוא כבר מגזים ומנצל אתכם

גם בשבילו ובעיקר בשבילכם תציבו לו אולטימטום

ואתם מדהימים!

אני לא הייתי מסוגלת בחיים לעשות כזה דבר....

אין שם מקומות עבודה?

אוהב לצאת עם גורמים מפוקפקים?

ההורים יודעים לדחוף אותו לצאת לעבודה?

אני לא חושב שזה נכון שהוא מראש עבר לגור אצלכם.

אלא אם כן אצלכם יש תנאי עבודה טובים יותר

(וגם אז. זה לא אמור לבוא על חשבונכם)

לדעתי לא צריך לערב רווחה או משהו בניגוד לרצונו

אבל כן צריך לתת לו לקחת אחריות על החיים שלו.

כרגע זה נשמע (ואולי אני טועה) שנוח לו להיות חסר אחריות (וזה נפוץ בדורנו שקשה לקחת אחריות )

ומחלה נפשית (אם בכלל יש)  רובה. עדיין מאפשרת לך להיות אחראי למעשיך

ואם היא לא מאפשרת (מצב קיצוני שלא נשמע שיש כאן) יש למדינה את הכלים לעזור.

ואם הוא רוצה לעבוד בעבודה יותר נוחה.

שיתכבד וילמד משהו. הוא רווק. זה לא שיש לו עומסים על הראש.

ואני לרגע לא מזלזל בקושי שלו או במשהו

אבל לדעתי זה פשוט נשמע כמו בריחה לאיזור הנוחות של חסר אחריות (אלא אם כן יש לו מגבלת תפקוד קוגניטיבית ידועה ואז כל מה שאמרתי לא תקף)

יש הרבה מקומות עבודה באזור של ההורים, הוא רצה להתרחק, כדי לתפוס מרחק מאותם חברים כנראה..

ההורים לא דוחפים אותו לעבוד, ההפך כל התקופה שהוא ישב בבית הם מימנו אותו והתפללו שיצא לעבודה אבל מעבר לכך הם לא אמרו לו כלום.. כנראה חששו מהתגובה שלו בגלל המצב הנפשי...

זו גם התחושה שלי, שהוא לא לוקח אחריות... גם אם יש לו משהו נפשי, וככל הנראה יש לו, הוא מספיק מודע בשביל ללכת לטיפול...

זה גם מה שאמרנו לו שהוא מוזמן ללכת ללמוד אבל ממש לא להמשיך לגור אצלנו, תקופה של חודשיים זו תקופה מכובדת ומספיקה.

כדי ליצור חזית אחידה ומגובשת.

מטרה שלכם. זה לגרום לו לצאת מהבית שלכם.

לא כי אתם שונאים אותו או משהו חס וחלילה

פשוט כי את אומרת שזה בא על חשבונכם ממש

לעשות את זה ברגישות

ותנסי גם להכנס לראש של בעלך שהוא מרחם עליו ולא נעים וכו'.

אבל הוא לא יכול להמשיך לגור אצלכם.

כי ממה שנראה זה יכול להביא לבעיות בשלום בית.

מטרה משנית שלכם (ואני לא בטוח שזה לגמרי עניינכם. אולי כעזרה לזולת וכו') זה לגרום לו לקחת אחריות על החיים שלו.

אפשר לקחת אחריות על החיים גם בלי לגור בשכירות.

זה סביר והגיוני לגור אצל ההורים עד שמתחתנים. כך זה מקובל ברוב החוגים הדתיים

אבל אצל אחיך שזה בא על חשבונו זה פחות מתאים.

במיוחד שיש אלטרנטיבה אצל ההורים.

וחברים שגוררים אותו לתרבות לא טובה. זאת בחירתו האם לצאת איתם.

אם יהיה לו יום גדוש בעבודה בבוקר ומשהו אחר הצהריים (נגיד התנדבות) זה לא יביא לידי בטלה.

בטלה מביאה לידי שעמום, ושעמום מביא לידי חטא.

היום!!!! היום!!!! הוא אורז את הדברים וטס מהבית שלכם!

לא הסברים. לא דיבורים. עובדה. היום הוא לא אצלכם

אני בהלם שאת בכלל מסבירה את הנסיבות שלו

לא מצליחה להבין יצור אדם שאין לו בושה ליפול על משפחה. אין לאתר בכלל

מילא היה לכם בית שלוש קומות והייתם נותנים לו יחידה עם כניסה נפרדת

תקראי מה שכתבת! מזעזעע קשה לי לקרוא

היום את מוציאים את הילד מהחדר שינה שלכם ומעבירים לחדר שהוא ישן בו ומודיעים לו להתראות שיחזור להורים או לאיפה שבא לו

אבל זאת לא באמת עזרה, זה לדחות את הבעיה בעוד חודשיים ובדרך ליצור בעיות חדשות אצלכם.

הייתי מדברת עם שאר האחים, איך אפשר לעזור בדרכים אחרות ולנסות להתנות את העזרה של כולם בזה שהוא פונה לעזרה מקצועית אמיתית.

כל עוד תמשיכו לקחת אחריות בשבילו, הוא ימשיך לא לקחת אחריות בעצמו.

ולא שהוא בחור שחייב לקבל עזרה נפשית.

אין שום סיבה שבעולם, מלבד באמת פגיעה קשה כמו אונס או הטרדה או שבירת חפצים או אלימות מכל סוג,

להגיד לאורח שלך שנמצא אצלך חודשיים ''היום אתה אורז''.

על החתום,

אדם שההורים שלו אמרו לו ''היום אתה אורז'' כשהיה במצוקה.

נכון שכאן לא מדובר בהורים אלא באחים, ועדיין - להוציא מעכשיו לעכשיו צריך להיות שמור למקרים הגרועים ביותר.

מסכימה, לא להוציא מהרגע להרגע.

אבל גם מסכימה עם הנחישות של לחתוך את המצב (בצורה יפה).

רק לא מהיום להיום, אם לא קרה משהו נוראי.

והן לא רואות שהפותחת כתבה את זה.

כתוב שהיא אמרה *לבעלה* ''חודש חודשיים'', כלומר גם לא נאמר ישירות לאח/גיס וגם לא נאמר בצורת תאריך סופי ומחייב.

זה היה התנאי שלנו שהוא בא לחודש חודשיים גג ולאחר מכן משכיר דירה... הוא הסכים והגיע, בפועל הוא לא עמד במילה שלו... בעלי כבר דיבר איתו בצורה ברור שיצטרך לחפש דירה ולצאת אבל הוא לא משתף אם מצא או לא...

מבחינתי שיחזור להורים, זה ממש לא מעניין אותי.. הסבלנות שלי פקעה...

ולא יום אחד יותר

יומיים קודם את יכולה להציע עזרה באריזת הדברים שלו

לשאול אותו אם הוא יוצא על הבוקר או בצהריים

שלא תהיה לו אופציה להישאר מעבר לשבועיים 

שהוא מדבר הרבה עם חלק מהאחים כמעט כל בוקר.. גם בעיניינים ואיתנו הוא לא מחליף מילה, אני לא מחפשת שהוא ישתף אותנו בדברים אישיים אלא רק לדעת מה בתכנון מבחינת יציאה.. מרגישה באפלה עם ההתנהגות הזו.

וגם לא נעים לי שהוא מדבר איתם כשאנחנו לא נמצאים- קרה שחזרתי הביתה מוקדם מהצפוי מספר פעמים והוא דיבר איתם ואחרי זמן קצר מההגעה שלי השיחה הסתיימה, מרגיש לי שגם הם אצלי בבית באיזשהו מובן..

שזה פשוט לא מסתדר ולא מתאים שימשיך אצלכם, מכל כך הרבה סיבות.

בשבילך, בשבילכם, תעמידו לו דד ליין (שכבר היה צריך להיות) בו הוא חייב לעזוב את הדירה.

כמו שכבר הציעו, יכולים להגיש עזרה, לשאול ולברר מתי בדיוק עוזב, רק שלא תישאר לו ברירה יותר.

ואם הוא בקשר עם שאר האחים הם לגמרי מוזמנים לעזור גם בעניין

לא שייך לא תקין

שיעוף מהבית בטיל. אתמול

מהעבודה..

בשעה טובה הוא אמר לבעלי שהוא מחפש דירה ובמידה ולא ימצא הוא יחזור להורים. 

של ייחוד

רקאומרת

אולי בעלה בעיר?

אולי הדלת פתוחה ושכנים נכנסים ויוצאים?

בכל אופן, אני לא בטוח שהיא מעוניינת שהקהל הקדוש ישפוט אותה בפומבי על שמירת ההלכה שלה.

רק הערתי לתשומת ליבה

לא שפטתי אף אחד

אם מראש זה היה התנאים, אני מציעה לקרוא לו לשיחה רגועה, בזמן נעים, ולשאול אותו מתוך התעניינות וכנות - מה נשמע? זוכר שכשהגעתי אמרנו לך שאפשר חודשיים עד שתמצא דירה? הם עברו ואתה כאן, מה קורה?

ולשמוע ממנו.

אולי יגיד שלא זכר

אולי יגיד שלא מצא עדיין דירה

אולי יגיד שהוא מפחד....

ולפי זה לתת את המענה, אבל שאתם מכוונים תמיד לעזיבתו.

למשל אם יגיד שלא זכר, אז להגיד, אוקיי אז עכשיו זו תזכורת, בוא ניתן לך שבועיים, ונסכם מעכשיו מה עושים אם לא תמצא כי המצב כרגע מורכב לנו, בטח בגלל השמירת הריון (תזרקו את זה על זה...)

אם יגיד שלא מצא, תגידו לו שאתם תעזרו לו בחיפוש וברגע שזה נמצא הןא מחוייב לצאת, תוודאו שהוא איתכם בזה.

פשוט ליצור הסכם מחודש, אבל אסרטיבי. עם גבולות ברורים - מי עושה , מה קורה אם זה לא הולך וכו.

בסופו של דבר זה גם חסד בשבילו.  המצב הזה לא בריא לו... בעיטה החוצה מתוך חיבוק ואהבה יכולה להועיל לו.

ואגב מישהו פה הציע רווחה - הוא כבר לא קטין!!! לכן בגיל 30 אם הוא לא פונה מעצמו, לא יסתכלו עליכם בכלל...

וכל הכבוד לכם על המאמץ והחסד, אבל יאללה נגמר

שיפנה אחר כבוד את מקומו

זה לא שמדובר באיזו יחידת דיור כמו שכתבו, הוא אשכרה חי איתכם בבית ותופס לכם חדר ולא קראתי שאת גרה באחוזה

שבעלך ידבר איתו ושיחזור להורים אם צריך. אתם לא ההורים שלו. וחסד לא יכול לבוא על חשבונכם

אתם גם לא אחראיים לבחירות שלו. בסוף בנאדם לא יכול לחיות בצורה כזו, שאם לא יחזיקו אותו חזק, הוא לא יתפקד. הבריא הוא שימצא את הדרך להסתדר. וכשיש על מי לסמוך, למה שיתאמץ?

לדעתי - תרגישי בנח לסיים את הסיפור ולחזלש

איך הגעתי עד הנה?

לא ברור לי, באמת, מה הניע אתכם לחסד הזה. אתם עשיתם את זה מאהבה? מתחושת הכרח? מתקווה שה' יגמול לכם שכר? הכל ביחד?

לו הייתי את, הייתי ממש מנצלת את עובדת ההריון.

שמע, קשה לי עם ההריון ואני זקוקה לחדר הנוסף.

אני מבקשת שתשאר כאן עד שבת וזהו.

לא עם דרמה ולא בדגש על מתי הוא עוזב. אלא עד איזה יום הוא נשאר.

ואם הוא לא מבין רמז והולך- אז ממש בקשיחות להגיד שזה מעבר ליכולות שלכם וזהו.

ואת האמת שמכאן ואילך הייתי חושבת פעמיים מה המקום שממנו הסכמתי לחסד כזה.

של אני יודע שקשה לכם אבל אני חייב להתרחק מהאזור של ההורים.

את האמת שלא רציתי שיבוא, לא בקטע אישי, פשוט אני אוהבת את הרחב האישי שלי וגם אנחנו בתקופה של שינוי עם הריון ושמירת הריון וממש לא התאים אבל זה הרגיש אכזרי להגיד לא..

המשפחה איבדה בן בעבר ולכן הנושא היה קצת רגיש.. כי הוא די אבוד כבר תקופה מאוד ארוכה וההורים מפחדים עליו, כנראה שהפחד משתק אותם, כי לדעתי הם לא עושים מספיק.. החלטנו לתת יד אבל לזמן מוגבל, לא חשבנו שזה ימרח ככה... 

חסד חייב גבולות.

אתם פוגעים בעצמכם...

יש גבול דק בין ויתור לבין ויתור עצמי.
 

ההבדל הוא כשאתם הופכים להיות קורבן של הסיטואציה.

אתם ממש לא צריכים להיכנס לאם הוא עובד, לא עובד.

בכלל לא עניינכם.

זה שיש לך כעס עליו זה אומר שהתערבבתם מזמן.

הכעס שלך הוא על עצמך.

את פשוט נותנת מעבר למה שאת באמת יכולה.

בקיצור, מותר לרחם, מותר לעשות חסד, מותר לסבול קצת ולבוא לקראת. אבל ברגע שזה גובל בפגיעה עצמית (במקרה שלכם ברור שזה פוגע בשלום הבית שלכם וברווחה המשפחתית), זה לא טוב ולא נכון.

זה הזמן לקרוא לו יפה, להגיד לו שנתתם את מה שאתם יכולים, ושמיום כך וכך הוא יצטרך ללכת.

אפשר לתת לו יום יומיים למצוא לעצמו מקום בכבוד, ולשחרר אותו באסרטיביות ובאהבה.
 

ותלמדו מזה להבא. לשים לב כשערבות הדדית הופכת להתערבבות הדדית.

לעבוד על גבולות באופן כללי.

אתם לא אחראים עליו, ולא על היראת שמיים שלו.

פחות רגשות אשם, ויותר גבולות.

שהוא צריך עזרה, אבל לגור אצלכם זו לא העזרה שהוא צריך או שאתם יכולים לתת.

צריך לשבת אתו לשיחה רצינית להבין מה החזון לעתיד, ואיך אפשר להגיע לשם. 

האם יכול להיות ריאלי שכל האחים וההורים יוכלו לעזור לו בתור התחלה בשכירות של יחידת דיור? לא רחוק מכם או מאחד האחים אבל גם לא יותר מדי קרוב? אולי להתנות את זה בטיפול... נשמע שגם מוטיבציה חסרה, אבל אולי תנאי כזה יעזור?

הלוואי שה' ישלח לכם עצה טובה וסיעתא דשמיא!

עשינו לו שיחה לגבי היעדים שלו בעתיד, אבל הוא בעיקר שותק ולא משתף, לכן גם אמרתי לבעלי שאני לא מוכנה לאפשר לו להישאר פה.. החוסר רצון שלו לשתף אותנו אפילו במעט שבכוונות שלו לגבי השהות שלו פה, נותן לי להרגיש שהוא מנסה להכתיב לנו מה יהיה בהמשך, ואני לא מוכנה לקבל את זה...

כרגע אני מודה שאני קצת קרה אליו, הוא שם לב אבל ממשיך לשהות פה..

בואי נגיד שאם אני הייתי באה לאחיות שלי, אין מצב בעולם שלא הייתי מבינה את הרמז, קמה והולכת... 

הוא בנאדם מבוגר ובוגר והוא לא האחריות שלך
יש לכם מצווה בשמיים אבל בעולם הזה זה רק מזיק לכם.
לא להכניס רגשות של רחמים וכו'.
הוא לא באמת מעריך וזה שחזר לשמור שבת זה מקסים אבל לא על חשבונכם.
ראש סדר העדיפויות זה שהוא לא יישאר.
איך יסתדר?
לגמרי שלו.
הוא התרגל שתמיד עוזרים לו ומרימים אותו
זו לא האחריות שלך וגם לא של בעלך.

חיבוק, את מדהימה

קראתי כל תגובה ותגובה, מעריכה את כולן.

שאתם מדהימים..

כל החסד, ההקרבה הרצון לעזור..

"מבשרך לא תתעלם" על סטרואידים..

פתרונות כאמור כבר כתבו טובים ממני.

תעצמי עיניים. ותחשבי על הנושא הזה כשאת בקשב לגוף שלך.

האם הגוף שלך נפתח ב"איזה כיף אני עושה מצווה" ואת מתמלאת אנרגיה

או שאת מתכווצת ב"אוף, חייבים, הוא קרוב משפחה מבשרך על תתעלם" ?

אם זה הראשון - אז עושים

אם זה השני - זה מצווה על חשבונך. לא עושים את זה ! חסד זה כשהמערכת בקיבולת להכיל את זה. לא כשזה בא על חשבונך ומרוקן לך את הנשמה.

לא פשוט.

לדעתי הבית שלכם הכי חשוב בעולם, ובשום אופן לא לאפשר לנטע זר להשפיע על הבית שלכם. קניתם דירה בגודל מסוים ויש לכם כמות מיטות שאמורה להספיק לכל מי שאתם מגדלים, אתם לא הולדתם את האח היקר ואין כל הגיון שבעלך יישן על הספה בסלון בגלל שיש חדר טפוס בבית (בכלל אני אומר לך כגבר, אולי לאישה הריחוק הזה לא מפריע, אבל כשהגבר צריך לצאת למקום אחר ולהתרחק זה מאוד פוגע, גם אם זה לא קשור אלייך).

הרבה מגיבים כאן עסקו בסידור תקציב, סידור הוסטל וסידור מסאז' בגב. אני לא מבין איך הגענו למצב שהבעיות שלו הן הבעיה שלך. אם הוא צריך מקום לישון זו בעיה שלו וזה לא אמור להשפיע עלייך. ברור שאנחנו דואגים לאח או לחבר או לכל אדם שאנחנו מכירים, אבל ברור שהפתרון של להקצות בבית חדר לאדם שתופס מקום ולא ממש תורם.. זה לא הגיוני בשום רמה.

זה נראה שפשוט אתם מערבים רגשות (בצדק) וחכן אתם לא מציבים גבולות. התפקיד שלכם עכשיו, בשביל הקשר שלך עם בעלך ובשביל חיים נורמליים לילדים - לראות איך אתם לא הופכים למשפחה מאמצת עבור אדם בוגר שלא הולדתם. תחשהי שזה רק עניין של זמן שהוא נדבק אליכם לכל טיול, או גרוע מזה, שורץ בבית שלכם כל היום כשאתם לא נמצאים... זו מחויבות טובה לאנשים עם הרבה יותר כסף ותמיכה!!

אתם חייבים לחשוב על הגבול, להבהיר יום ושעה שבהם הוא יוצא. אפשר להסביר מאוד ברור שאין לכם אפשרות לתת את המשאב הזה, ונתתם מה שיכלתם וזה הסתיים. תתאמנו טוב ותגידו את זה בביטחון

לשלוח אותו. אין ברירה. כ כה לא חיים. המשפחה נהרסת במחיר התמיכה בו. שגם לא מוכיחה את עצמה. לכן אין לכם ברירה. בהצלחה. הבחור חייב לקחת את עצמו בידיים, אם אתם יכולים למצוא מישהו שיכול לעזור לו. מה טוב ומה נעים. את תפקידכם בנושא סיימתם. שבת שלום. ודרך אגב, למה לשכת רווחה עדיין לא מעורבת?

מהכרות עם בן משפחה לא מסגרתי ועם בעיות רגשיות - לא מזדהה עם הכעסים של חלק מהכותבים עליו. הוא מסכן. הוא לא מצליח להתמודד עם מטלות חייו כי הוא מוגבל.
מבחינתי, ההצלה של אותו בן משפחה שלנו באה בזכות התגייסות של כל המשפחה לעזור - כל אחד כמידת האפשרויות שלו.

אכן - אתם כבר לא עומדים במטלה וחייכם קודמים - אז אין ברירה אלא לבקשו לצאת, אבל לא מתוך כעס, אלא מחוסר ברירה.

וחושבת שהוא לא מדבר אתכם - כי הוא מבין שאתם צודקים אבל ההישארות אצלכם מצילה אותו אז לא רוצה להפסידה. לא חושבת שהוא נצלן, אלא נואש. שורד. וגם נראה שלא באמת יודע לפתח יחסים הדדיים בריאים ותקשורת בריאה.

חושבת שגם ההורים לא הכריחו אותו לעבוד מתוך חוסר אונים שלהם, וחשש להחמיר  את מצבו. כבר ראינו אנשים מוגבלים/סובלים רגשית/מתמודדים שנפלו חזק מיחס מחמיר (שלכאורה הגיע להם - אבל הם לא באמת כמו כולם).

אז אל תכעסי יקרה - תעשו מה שצריך אבל לא מתוך כעס. 
ומציעה לכנס את המשפחה ושכולם יחשבו איך לעזור לו. אגב, אולי הוא חושש מקופת חולים כי חושב שיפגע לו בשידוך... שזה טפשי לאור מצבו. נסו לחשוב ביחד איך לשכנע אותו לקבל טיפול או דברים שמגיעים לו מהמדינה לאור מצבו. וכתבו למעלה הצעות טובות על עמותות שמסייעות וכד'.
השם יברך אתכם. מה שעשיתם לא הולך ריקם. ושתהיה לך לידה קלה ובשורות טובות.

הוא מודע לעצמו ולא מוכן לקבל טיפול... אומנם קשה לו חברתית, אבל הוא פשוט לא לוקח את עצמו בידיים..

כרגע המשפחה מבקשת מאיתנו לאזור סבלנות כי כרגע אין להם איך לעזור לו להשכיר דירה... והם מצפים שהוא יהיה איתנו עד שהוא יצליח להסדיר את החובו  ויהיה מסוגל להשכור דירה בעצמו או עד שהמשפחה תצליח לעשות את זה בעצמה. לנו זה ברור שהוא יוצא. כרגע לא ידוע לנו אם הוא מחפש אבל זה לא מעניין אותנו.

הוא גר אצלנו, לא משתתף בשום הוצאה, לא עוזר במטלות הבית, ההפך חוזר מהעבודה ומשאיר את הקופסאות האוכל שלו במטבח כמו שהם..

וגם השבוע ביקשנו ממנו פעם ראשונה איזו טובה קטנה.. סידור עם הילד משהו ל10 דקות בערך והוא לא קיבל את זה בעין יפה.. ואמר שזה מפריע לו והורס לו את סדר היום, את האמת שהייתי קצת בהלם.. כי אנחנו אשכרה שינינו את כל הבית,ויתרנו על הפרטיות שלנו, לא ביקשנו שקל, לא ביקשנו שינקה או משהו אחר, כלום! רק את הדבר הספציפי הזה והוא הגיב בצורה לא נעימה בכלל וזה הרגיש לי כפיות טובה.. 

שייקחו אותו אליהם

אין לו חדר פנוי בהית ההורים? שיישן שם בסלון

זה הבית המקורי שלו ולשם הוא צריך לחזור

ממש לא הייתי מושכת עוד

החוצה וביי

סליחה על החריפות, אבל דאיייי זה מוגזם

 הוא פשוט מחליט שהוא לא יכול להסתדר שם כי קשה לו והחברים שלא עושים חו טוב ואצלנו הוא לא יכול בעבודה הזו כי זה קשה לו.. אני בעיקר שומעת שהוא עושה לעצמו הרבה הנחות ומפיל את הנטל על אחרים..

הוא אמור לצאת בשבוע הקרוב בע"ה.

הכי מדהים אותי שהאווירה בחודש האחרון די עכורה, בעלי ואני ממש על הקצה וקשה לפספס את זה והוא פשוט נשאר... שזה מפתיע אותי.. אם אני הייתי מרגישה לא שייכת הייתי בועטת את עצמי החוצה.

הייתי חוזרת להורים ולא מתמודדת עם החוסר נעימות הזו.. וזה עוד יותר מחרפן אותי שהוא פשוט בבועה משלו..

זה רק חידד לנו לזרז את המעבר שלו..

אז שיעבור לשם

אתם את שלכם עשיתם, והשיקולים שלכם גוברים על שלו. שיתמודד. באמת אבל. ההתמודדות שלו לא יכולה לבוא על חשבונכם.

מחכה לשמוע שעדכנת שהוא יצא ורווח לכם, תרתי משמע

אם לא יותר, לא שומר על רצף של תעסוקה עובד חודשיים ואז מובטל חצי שנה, משהו כזה.. לרוב יותר יושב בבית מעובד.. וכנראה המשפחה מקבלת את הרושם שהוא "פורח" פה...

אני גם ממש מקווה שאבשר שהוא יצא... בקרוב מאוד!

סליחה כאילו, אבל באמת לא מעניין

אם הוא פורח באזור, ועובד בשכר מינימום אפילו, הוא יוכל להרשות לעצמו כנראה יחידת דיור כלשהי. בסהכ רווק בלי רכב, העלויות לא גבוהות מאוד. ואם חשוב למשפחה שימשיך לפרוח, שתתמוך מעבר. אתם את שלכם עשיתם.

זו דעתי

נתתם הכל, המון.

ועם התנהגות כמו שלו, כמו הדוגמא שהבאת שביקשתם עזרה עם אחד הילדים ל 10 דק והוא סירב, זה פשוט כפיות טובה שאין כדוגמתה אחרי מה שאתם עושים עבורו.

צריך לסיים את האירוע הזה ויפה שעה אחת קודם

תחשוב הם יזרקו אותו הוא יפגע

לא ירצה לחזור להורים,

ואחרי יומיים יתאבד חלילה

לא חכמה להיות ראמבו

יש פה בן אדם

כל אחד שגדל אצל ההורים,

מרגיש שמגיע לו לחיות ולאכול מהמקרר,

ולא מתחיל להודות ולהלל כל חמש דקות

כי פה הוא נולד גדל.

פותח מקרר אוכל, לא בא לא שיסנגרו אותו

עכשיו בתמורה למשימות.

עכשיו אני לא יודע מה להגיד, ברור שיש כאן בעיה

ולא רק אצלו.

והוא בכלל לא אמור להיות במקום שהוא מהווה הפרעה

למה לא לבנות תסריט מוצלח יותר שהוא לוקח סכין ורוצח 50 אנשים ואז מתאבד? למה לא מתנצר על הדרך או מתאסלם? מצטרף לדאעש?

הוא קיבל את החודשיים שלו והתנהג בכפיות טובה וקיבל שבועיים אקסטרה, מה עוד?

הוא לא מוכן לקבל עזרה מהמדינה ומעדיף להיות נטל על המשפחה שיבוסם לו, המשפחה לא חייבת לזרום עם הגחמות שלו.

גבר בן 30 הוא לא נער בר מצווה, הוא צריך לדעת להסתדר לבד בחיים ואם לא לקבל עזרה מהמדינה, בשביל זה בדיוק קיים ביטוח לאומי.

כמה זמן אחיו צריך לישון בסלון כדי שהוא יבין שהוא נטל?

זה גם לא הבית של ההורים שלו שבו נגיד אולי טבעי יותר שישאר שם כי הוא גדל שם ונשאר ילד בגיל 30, זה בית של אחיו וגיסתו שעושים לו חסד שמארחים אותו והוא מתנהג בכפיות טובה כלפיהם.

המחשבה שאדם דכאוני עלול להתאבד, היא מחשבה סבירה. אתה חושב שזו מחשבה מוגזמת? שזו לא בעיה של אחיו? שיש דרכים אחרות לסייע? הכל טוב ויפה, רק אל תגחיך את הטיעון הבסך הכל הגיוני שנכתב כאן על ידי הקצנתו.

וגם אם כן אין לו זכות להתנחל אצל גיסתו בניגוד לרצונה.

אני לא צריך להגחיך, הטיעון מגוחך מראש.

בוויקיפדיה, בסעיף ''שיטות בדמגוגיה'' בערך דמגוגיה, נכתב:

עיוות הטענות של הצד שכנגד - הפיכת המתנגד לחוכא ואטלולא, באמצעות עיוות טענותיו והצגתן באור מגוחך.

זה בדיוק מה שעשית.

לחשוב שאדם בן 30 שלא מצליח לשרוד בעבודה ולהיות יציב וכו' נמצא בדיכאון ובסכנת התאבדות - זה לא דבר מופרך.

אבל להקצין ולהגיד שהוא ירצח 50 אנשים או יתאסלם ויצטרף לדעאש זה פשוט לא רציני, לא מתייחס לגופן של הטענות אלא בורח לעולמות הדמגוגיה.

למה החלטת שזה לא מופרך? בעיני זה מופרך עד גיחוך.

התייחסתי רק לטיעון הדמגוגי שהעלית ולא למחלוקת עצמה.

אם בעיניך זה מופרך, אז תסביר למה לדעתך זה מופרך, שאדם בן 30 שאינו מצליח להסתדר לבד בחיים לוקה בדיכאון.

למה דווקא דיכאון? וגם אם כן הוא לא מוכן לקבל סיוע מהמדינה אז זו בעיה שלו, הוא לא צריך להיות נטל על המשפחה.

שאינו דמגוגי.

רק שים לב שאם בעיניך זאת כן אפשרות שהוא דכאוני פשוט לא מחויב המציאות (לפי דבריך ''יכול להיות משלל סיבות, למה דווקא דיכאון?''), אז... זה לא ''מופרך עד כדי גיחוך'' לחשוב שהוא דיכאוני.

למשל אם מישהו יתאר כאב גרון, זה יכול לנבוע מהרבה סיבות ולאו דווקא דלקת גרון, אבל דלקת גרון היא בהחלט לא אפשרות ''מופרכת עד כדי גיחוך''.

בנוסף אם הוא בדיכאון, אז אי אפשר להגיד ''הוא לא מוכן לקבל סיוע אז זו בעיה שלו''. דיכאון זו מחלה שחלק מהתסמינים שלה זה חוסר רצון לטפל ולקבל עזרה.
 

זה כמו להגיד על חולה סרטן ''אף חיידק לא תוקף אותו, בעיה שלו שהתאים שלו מתפשטים בצורה לא מבוקרת''. 

כי באותה מידה יכלתי לבנות תסריט לחלוטין שונה מה יקרה אם יעיפו אותו מהבית של גיסתו ולנפח דברים זה מגוחך בעיני.

זה מופרך עד כדי גיחוך.

נקודה.

שוב, ע''ע דמגוגיה.

להגיד "הוא מגוחך כי אפשר להגיד אותו בצורה הרבה יותר מוקצנת" - לא טיעון תקף.

למשל:

ליוסי כואב הגרון.

הרופא אומר שזו כנראה דלקת גרון.

דני אומר: מה פתאום, זה מגוחך! הרי באותה המידה היה אפשר להגיד שיש לו דרקון יורק אש בתוך הגרון, וזה בוודאי לא הגיוני!"

מה שדני עשה כאן זו דמגוגיה, הוא הקצין והגחיך את הטענה של הרופא מתוך מחשבה שהצגת דוגמה אחרת תאיר גם את הטיעון המקורי באור מגוחך, אבל כאמור זה דמגוגי ולא טיעון תקף.

כלומר אם לדעתך טיעון מסוים הוא מגוחך, צריך להסביר למה הוא עצמו בפני עצמו לא הגיוני, לא להגיד שאם מקצינים אותו ואומרים משהו אחר לגמרי אז זה לא הגיוני.

למשל, אם דני היה אומר "לא יכול להיות שיש ליוסי דלקת גרון, הרי אין לו חום והשקדים שלו לא נפוחים" - זה טיעון הגיוני (יכול להיות שהוא שגוי אבל לפחות יש בו היגיון פנימי).

זאת להבדיל מהטיעון הראשון של דני, שאינו טיעון כלל אלא דמגוגיה.

אני רוצה שגם אם יוציאו אותו

מהלך הגיוני וסביר ומתבקש אפילו

זה לא יהיה בעצבנות ובצורה שתגרום נזק לאף אחד.

רק

"ברגישות ובנחישות"

מה שנקרא.

כי כל כך קל לקלקל יחסית של שנים

בגלל מילה לא במקום עכשיו

וגם יכול להשפיע קדימה

אם הוא לא יתאבד,

ואדרבה בע"ה יצליח להחלץ

ויזכור להם שברגעים הקשים

הם גם הצטרפו למקהלת המחנכים

והמתנשאים עליו,

פשוט חבל לפגוע בבן אדם

גם אם הוא יעצור ולא יפגע הלאה

על התגובה של האחר, בטח ובטח כשהוא לא מכבד גבולות בדברים שהם ברורים מאליהם לכל בר דעת.

אולי הוא לא בר דעת, לא יודעת, אבל יש גם אנשים שנוטים להתעלם מגבולות כשזה מזיז להם את הגבינה

במקרה הזה, לדעתי, התגובה שלו ואיך ייקח את זה פחות רלוונטי. אם הוא לא מסוגל לשטוף אחריו קופסאות אוכל, לשמור 10 דקחת על ילד כהכרת הטוב, או לפחות להתנצל על הטרחה ולמהר לומר - אני עוזב, זה לא אחריות של אף אחד, הwell being שלו.

כי הוא לא מתחשב באחר

וגם, זה לא שזורקים אותו לרחוב. יש לו לאן ללכת. ויש עוד מלא פתרונות שהם לא הפתרון הספציפי של להמשיך ללטף אותו בזמן שהוא יורק לבאר שמרווה את צמאונו

שבעלי אמר לו כבר כמה פעמים על העניין של המעבר והוא לא מגיב, הוא מהנהן עם הראש ובעיקר שותק- זה פשוט עובדה נתון, לא מקצינה בכלל. זו התגובה.. הוא גם לא עומד בתנאי שהסיכמנו איתו (היה לנו ברור שחודשיים זה הסף בשבילנו) וגם לא מגיב, משתף אם הוא מצא/חיפש דירה.. לי זה מרגיש שהוא מנצל את המעמד ואת הרגישות בסיפור...

מה גם שאחרי שהוא דיבר עם ההורים שלו, ההורים פנו אליי בבקשה שנחכה עוד קצת... ופנו אלי ספציפית... כמובן שאמרתי להורים שאנחנו מחכים שהוא יחפש דירה ויתחיל להיות עצמאי כי קשה לנו ונקווה שזה יקרה בקרוב..

בעלי מאוד חושש מהתגובה שלו יחשוב לו לסיים את זה יפה, אבל אני אמרתי לו שזה כבר בגבול הניצול ולא משנה איך נגיד לו את זההוא יקח את זה קשה כי כל התגובות שלו הן תגובות של נער מתבגר.. (היה לנו מקרה מסויים שהיינו צריכים לשנות משהו בבית והוא הגיב בהגזמה, איך אני אסתדר, ומה אני אעשה ולמה לא אמרתם לי מראש..  .. הוא מזהה שבעלי חושש ולא מעניין אותו שאין לנו פרטיות, לא מעניין אותו שבעלי שבועיים ישן בסלון, פשוט מרגיש שאין לו טיפת רחמים כלפינו, הוא רואה רק את עצמו.. ככה אני מרגישה לאור הדברים.

אני כבר ממש קרה, אי אפשר לפספס את זה.. אבל הוא עדין מרגיש בנוח להיות פה.. כנראה

להעביר אותו לטיפול רווחה. יתכן וימצאו לו תעסוקה מתאימה ודיור. בכל מקרה אצלכם הוא סיים.

למה הוא עדין אצלכם?

מה זה דיברנו אמרנו סיכמנו

אנו מתאפקת מתאפקת לא להגיב קיצוני

אבל זה לא הוא אשם יש לכם גם אשמה גדולה בסיפור שהוא נכנס והוא גם נשאר וגם התגובות שלכם

אלא אם כן זה לא כזה נורא שהוא אצלכם ואת פשוט רק רוצה לפרוק כאן ולקבל תמיכה אבל לא נורא שהוא נשאר

עוד יומים עוברים שבועים!!!!!! מאז שפתחת את השאלה

אם היה בבית אצלי ולא עוזב ודאי לפחות שכל ערב היתי יוצאת עם בעלי שעתים ליציאת ערב 

תתחילו לצאת כל ערב שעתים שלוש. פשוט תודיעו ותגידו אתה שומר על הילדים ותצאו

זה התנאי שהוא בינתים אצלכם

הסופ"ש הזה הוא יוצא בשעה טובה..

היה פה המון זהירות לפחות מצד בעלי כי לי כבר לא היה סבלנות, כי המצב הנפשי שלו ממש לא מוגדר וכמו שאמרתי, הם איבדו כבר מישהו במשפחה ולכן המצב רגיש. אבל לרגע לא שכחנו שעדין הוא צריך לקחת אחריות על עצמו... ב"ה לאחר שיחה נוקבת אך עם מילים חמות הוא ייצא השבוע אחר הכבוד..

השיחה שלי פה אכן הייתה פריקה, אני ובעלי לא יכלנו לדבר על הנושא הזה יותר מידי ולא רציתי להקיא את כל מה שאני חושבת בלי סינון.. ולשתף מישהו מהמשפחה שלי לא שייך...

אם כל הרצון שלנו להוציא אותו אתמול, היה לנו חשוב לסיים את זה בטוב לפחות מצידנו... לי היה קשה לישם את זה, אבל ב"ה בעלי היה יותר רגיש לנושא...

בכל אופן תודה לכולם.

חלילה לא רציתי לעצבן אף אחד, למרות שהנושא מאוד מרתיח.. וגם אני הייתי מגיבה כמוך, אין לי סבלנות לדברים האלה.. אבל לא הכל אפשר לעשות בבום טרח..

זה היה ניסיון לא פשוט בכלל אבל גם שיעור לחיים.

היום אני יודעת שלא אכניס אף אחד לבית שלי ולא משנה לי מה המצב... 

סוף סוף

ובא לציון גואל

בעזרת ה' שאכן ככה יהיה

ועדיין כל הכבוד לכם 

יכול להיות שהוא עם הפרעת קשב קשה, בעיה נפשית שעדיין לא מאובחנת..

אפשר להציע לו ללכת לאבחון כדי שיעזרו לו ל הגדיר, יש דברים שאם הוא מוגדר תחתיהם אז הוא יקבל עזרה מהמדינה (אולי זה ידרבן אותו ללכת לאבחון).

וגם אם זה לא (כמו הפרעת קשב קשה, שאין עזרה) - לפחות הוא יוכל ללכת לקבל עזרה שמותאמת לצרכים שלו

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

והוא נוסע רק על מדרכות שבילים

לא על כבישים.

הכי בזהירות.

וגם לא הכי מהר.

אז ניחא.

אני בעיקר מפחד מטעויות של נהגים אחרים

שרואים אופניים מנסים לעקוף בצורה אובססיבית

ואם יבוא רכב ממול מי יאכל אותה?

בתוך העיר יש יתרון לאופניים.

והאובססיה לעקוף אותם לא מוצדקת.

בכל אופן אני מציע שהוא יסע

אותו בעל של אותה חברה

בדרכים צדדיות שאין כל כך

השפעה של טעויות של אחרים.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם