מה שצריך כדי לעזור לו, זה לפנות ללשכת הרווחה שקודם כל יהיה מוכר אצלהם (יתכן גם שמגיע לו קצבת נכות, אבל זו חתיכת פרוצדורה להוציא) ולמצוא לו הוסטל שיקומי. במקום כזה הוא יהיה חייב לעבוד וגם יהיה צוות מקצועי שיעזור לו לעשות סדר בחיים.

בהצלחה רבה

יכול להיות שמגיע לו אבל,הוא לא מעוניין לפנות לקופת חולים כי הוא חושש שירשמו לו בתיק האישי סעיף נפשי...

הוא פנה בעבר לפסיכולוג באופן פרטי.. לא יודעת אם זה מדווח לקופ"ח..

קראתי עכשיו קצת על הוסטלים.. מקווה שהוא יסכים לרעיון, כי היא מאוד מנסה ליצור תדמית של אדם נורמטיבי כלפי חוץ.. הציע את זה לבעלי, תודה על הרעיון.

אני מאמינה שאם אחרי שבעלי יתפוס אותו לשיחה, שום דבר לא יזוז הוא בהחלט יגיד לו לצאת.. גם אם זה אומר לחזור להורים...

לטובתו - הרווחה רק תעזור. הוא לא יפסיד שום דבר מהותי מהרישום הזה, וודאי לא שום דבר שאין לו היום.

לא רוצה? אם הוא תופס את עצמו בידיים - החלטה שלו, הוא בוגר ועצמאי. כל עוד שהוא 'זורק' את עצמו עליכם, בצורה שפוגעת בכם, בזוגיות שלכם, בפרטיות שלכם, בילדים שלכם, אין לו זכות לסרב לפניה שלכם לרשויות.

תערבו את הרווחה, תחפשו לו מסגרת שיקומית תומכת ותשחררו את עצמכם מעול כבד מידי.

אח להמשך חייו.

ואם עירוב הרווחה יביא לו נזק.

הוא אח"כ תהיה לו סיבה לשנוא ולכעוס

לכן הייתי רק ממליץ לו ללכת לרווחה.

וגם זה לא בעת שאני מבקש ממנו לעזוב את הדירה

אלא בערך חודש לאחר מכן.

כדי לא לתת לו את ההרגשה שאני החלטתי לחנך

אותו או לדאוג לו בצורה שהוא לא רוצה.

בדיוק כמו מחלה פיסית
אם אין אופציה דרך קופה הולכים למישהו פרטי

אני באמת לא נכנסת לשם, כי זה בעיה שלו אם הוא רוצה טיפול או לא..

הוא תכף בן 30.. יש לו הורים ואחים שמודעים למצב והם מוזמנים לקחת פיקוד על זה..

אני פשוט לא רוצה שהבעיה שלו תיכנס לי לבית.. 

העניין שאי אפשר להפריד מיטות? ואחרי הלידה מה יהיה?

לא לא, אי אפשר, מלכתחילה לא היה אפשר ועכשיו אי אפשר עוד יותר.

וביקש ממנו לחפש דירה בשבועיים הקרובים..

מסכימה איתך, הכל השתבש שהוא חשב, לעצמו מסתבר להישאר עוד.. אבל ממש לא.. 

שיחפש משם דירה

אחותי. אני מקוה שעוד שבועים את מספרת שהוא לא אצלכם

זה נשמע  שבועיים עם אפשרות להגדלה

זה לא נשמע החלטי מספיק

ויש לי תחושה שהוא עוד יעזוב ולא יעריך את מה שעשיתם עבורו. הוא בכלל לא מבין את הסיטואציה 

רק מסבירה את ההגיון שמאחורי.
זה בעיה שלו
ודרך אגב ככל שכולכם תתנערו ממננו כמה שיותר מהר, הכוונה מההכלה הזו שבור שהוא לא מעריך ורק מנצל
זה יעשה לו יותר טוב.
מטרה אחת לנגד עינייך- לסיים את הסיפור אצלכם.
משפחה זה חשוב, זה מקום ראשון,
וזה קשה אבל צריך לשים גבולות
אפשר לאהוב, ולכבד ולעזור בגבולות ההגיוני

את לא אחראית על זה.
את אחראית על עצמך
ועל המשפחה שלך

ויש המון כבוד והערכה למעשה החסד שעשיתם, יש לו גבול, וברור ממה שאת כותבת שהגבול הגיע כבר, אם לא נחצה.

לא מתפקידכם לדאוג לו לבד.

נתחיל מזה שהוא בוגר

יש לו הורים

ויש עוד אחים

אתם לא צריכים לשלם את המחירים האלה, והם כנראה גדולים מאוד

בכל הטפסים והכל, הם לא מאוד מוצלחים אבל הם חינמיים.

אם הוא הולך לפסיכולוג פרטי טוב הוא גם יכול לעזור לו.

לא מבין את הקטע מול קופ"ח אבל אם בא לו לשרוף כסף הוא יכול.

דרך הרווחה או דרך מרכזים של בריאות הנפש. הוא לא רוצה שום דבר ובפועל לא מסייע לעצמו.

זה צריך לעבור דרך ביטוח לאומי.

ביטוח לאומי קיים כדי שבדיוק מקרים כאלה לא יקרו שאנשים שלא מסוגלים לעבוד לא יפלו על משפחותיהם.

עם דברים שלי כרגע, בהריון עם סוג של שמירה.. זה הדבר האחרון שאני רוצה להתעסק בו..

המשפחה יכולה לברר ולבדוק, לא חושבת שזה תפקידי.. 

מכוחותיכם.

אז להגיד לו בעדינות. שהוא לא יכול להשאר.

והוא יצטרך למצוא מקום אחר.

עצוב אבל אלו החיים. 

מקווה שימצא את המילים הנכונות לומר לו...

זו הרגשה לא נעימה שהמשפחה נותנת לך להרגיש שאתה נותן לו חיים אבל בפועל זה בא על חשבונך...

אבל התשובה היא שלילי בזנטי

תמצאו את הכוח לעשות את זה אולי תרגול מול מראה כמה פעמים

מצווה גדולה לתת לו ללמוד דרך הרגליים

חייך קודמים לחיי חבירך

ישר כוח עצום על הלב הגדול שלכם, על כך שכבר מספר חודשים אתם עושים איתו כזה חסד עצום. 

בכלל לא ברור מאליו!

אני קורא שיש לך הרבה כעס כלפיו, ולדעתי זה לא הוגן.

מאוד יכול להיות שהוא צריך עזרה נפשית מורכבת, לא טיפול של שעה בשבוע אצל פסיכולוג.

תחליטו מה שתחליטו בקשר ליכולת שלכם לעזור לו, זה באמת צריך להיות באופן טבעי התפקיד של ההורים ולא שלכם, אבל לדעתי עדיף את כל זה לעשות מתוך הבנה שהוא עצמו בקושי עצום, והוא לא בהכרח אשם במצב שלו.

כי הוא לא מוכן לקבל טיפול, כמו שציינתי בגלל שהוא חושש שיפתחו לו סעיף נפשי בתיק הרפואי.. .

וברגע שהוא לא מוכן לקבל טיפול והוא מאוד מודע למצב שלו...

בנאדם לא יכול להפיל את הקושי שלו על המשפחה אם זה בפן הכלכלי, לבקש כספים או אם זה לשהות בבית של האחים, שהם נשואים בעצמם, חלקם התחתנו לפני פחות משנתיים, לדעתי זה לא שייך להיות נטל על כולם רק כי אתה חושש מה יגיד או מה יכתבו לך בתיק האישי...

בעיקרון כל המשפחה סבלה מהחוסר אחריות שלו...

ההורים חסרי אונים, פחות מציבים גבולות ומבחינתם זה שהוא אצלנו עכשיו זה סוג של שקט בשבילם... 

לגבי כל הכעסים שלך על ההתנהלות שלו בחיים,

או שאת צודקת או שלא. או שחכם להגיד לו אותם או שלא.

את כל זה אל תכניסי לשיחה בינכם.

הרצון שלך להפסיק את ה"הכנסת אורחים"

הכפויה והארוכה הזו הוא מובן ביותר.

ואפילו אם הוא אורח צדיק וישר בכל דרכיו.
 

וגם הוא מכין את עצמו כל יום לאפשרות

שהוא יתבקש על ידיכם לעזוב.

אני מניח שהוא יעזוב באופן מיידי כשתבקשו ממנו.

אל תבזבזי אנרגיות

פשוט שבעלך יגיד לו שהוא מוזמן בשמחה

אבל כרגע אתם רוצים חופש ממנו.

וזהו.

לפי דעתי תחליטו גם שב3 חודשים הקרובים

הוא לא מוזמן לשבת ולא לכלום.

לא מתוך שנאה על דרכו בחיים.

פשוט בגלל שאין אפשרות וממילא רצון וממילא חובה או מצווה

לארח אותו כל כך הרבה.

ולא כעסתי בכלל.. יותר ריחמתי עליו שבגיל כזה כל המשפחה צריכה לחוג סביבו בגלל שהוא לא מוכן לטפל/לקחת אחריות על עצמו..עד שהוא החליט ליפול עלינו ולהתעלם מהעובדה שאמרנו לו שהוא פה רק לחודשיים...

למזלי בעלי יותר מתון בנושא למרות שגם לו נמאס והוא זה שינהל את השיחה, סומכת עליו שיגיד את הדברים הנכונים בצורה ברורה.

תודה רבה! 

שחוץ מזה שחייך קודמים

גם בשבילו- כדאי שתציבו לו את הגבולות

הוא צריך להבין את המקום שבו

ולקחת אחריות על החיים שלו.

אי אפשר עד זקנה ושיבה להישען על אחרים

ברגע שכולם יציבו לו גבול

לא תהיה לו ברירה והוא יעבוד קשה

נוח לו עכשיו שהוא נפל עליכם

והוא כבר מגזים ומנצל אתכם

גם בשבילו ובעיקר בשבילכם תציבו לו אולטימטום

ואתם מדהימים!

אני לא הייתי מסוגלת בחיים לעשות כזה דבר....

אין שם מקומות עבודה?

אוהב לצאת עם גורמים מפוקפקים?

ההורים יודעים לדחוף אותו לצאת לעבודה?

אני לא חושב שזה נכון שהוא מראש עבר לגור אצלכם.

אלא אם כן אצלכם יש תנאי עבודה טובים יותר

(וגם אז. זה לא אמור לבוא על חשבונכם)

לדעתי לא צריך לערב רווחה או משהו בניגוד לרצונו

אבל כן צריך לתת לו לקחת אחריות על החיים שלו.

כרגע זה נשמע (ואולי אני טועה) שנוח לו להיות חסר אחריות (וזה נפוץ בדורנו שקשה לקחת אחריות )

ומחלה נפשית (אם בכלל יש)  רובה. עדיין מאפשרת לך להיות אחראי למעשיך

ואם היא לא מאפשרת (מצב קיצוני שלא נשמע שיש כאן) יש למדינה את הכלים לעזור.

ואם הוא רוצה לעבוד בעבודה יותר נוחה.

שיתכבד וילמד משהו. הוא רווק. זה לא שיש לו עומסים על הראש.

ואני לרגע לא מזלזל בקושי שלו או במשהו

אבל לדעתי זה פשוט נשמע כמו בריחה לאיזור הנוחות של חסר אחריות (אלא אם כן יש לו מגבלת תפקוד קוגניטיבית ידועה ואז כל מה שאמרתי לא תקף)

יש הרבה מקומות עבודה באזור של ההורים, הוא רצה להתרחק, כדי לתפוס מרחק מאותם חברים כנראה..

ההורים לא דוחפים אותו לעבוד, ההפך כל התקופה שהוא ישב בבית הם מימנו אותו והתפללו שיצא לעבודה אבל מעבר לכך הם לא אמרו לו כלום.. כנראה חששו מהתגובה שלו בגלל המצב הנפשי...

זו גם התחושה שלי, שהוא לא לוקח אחריות... גם אם יש לו משהו נפשי, וככל הנראה יש לו, הוא מספיק מודע בשביל ללכת לטיפול...

זה גם מה שאמרנו לו שהוא מוזמן ללכת ללמוד אבל ממש לא להמשיך לגור אצלנו, תקופה של חודשיים זו תקופה מכובדת ומספיקה.

כדי ליצור חזית אחידה ומגובשת.

מטרה שלכם. זה לגרום לו לצאת מהבית שלכם.

לא כי אתם שונאים אותו או משהו חס וחלילה

פשוט כי את אומרת שזה בא על חשבונכם ממש

לעשות את זה ברגישות

ותנסי גם להכנס לראש של בעלך שהוא מרחם עליו ולא נעים וכו'.

אבל הוא לא יכול להמשיך לגור אצלכם.

כי ממה שנראה זה יכול להביא לבעיות בשלום בית.

מטרה משנית שלכם (ואני לא בטוח שזה לגמרי עניינכם. אולי כעזרה לזולת וכו') זה לגרום לו לקחת אחריות על החיים שלו.

אפשר לקחת אחריות על החיים גם בלי לגור בשכירות.

זה סביר והגיוני לגור אצל ההורים עד שמתחתנים. כך זה מקובל ברוב החוגים הדתיים

אבל אצל אחיך שזה בא על חשבונו זה פחות מתאים.

במיוחד שיש אלטרנטיבה אצל ההורים.

וחברים שגוררים אותו לתרבות לא טובה. זאת בחירתו האם לצאת איתם.

אם יהיה לו יום גדוש בעבודה בבוקר ומשהו אחר הצהריים (נגיד התנדבות) זה לא יביא לידי בטלה.

בטלה מביאה לידי שעמום, ושעמום מביא לידי חטא.

היום!!!! היום!!!! הוא אורז את הדברים וטס מהבית שלכם!

לא הסברים. לא דיבורים. עובדה. היום הוא לא אצלכם

אני בהלם שאת בכלל מסבירה את הנסיבות שלו

לא מצליחה להבין יצור אדם שאין לו בושה ליפול על משפחה. אין לאתר בכלל

מילא היה לכם בית שלוש קומות והייתם נותנים לו יחידה עם כניסה נפרדת

תקראי מה שכתבת! מזעזעע קשה לי לקרוא

היום את מוציאים את הילד מהחדר שינה שלכם ומעבירים לחדר שהוא ישן בו ומודיעים לו להתראות שיחזור להורים או לאיפה שבא לו

אבל זאת לא באמת עזרה, זה לדחות את הבעיה בעוד חודשיים ובדרך ליצור בעיות חדשות אצלכם.

הייתי מדברת עם שאר האחים, איך אפשר לעזור בדרכים אחרות ולנסות להתנות את העזרה של כולם בזה שהוא פונה לעזרה מקצועית אמיתית.

כל עוד תמשיכו לקחת אחריות בשבילו, הוא ימשיך לא לקחת אחריות בעצמו.

ולא שהוא בחור שחייב לקבל עזרה נפשית.

אין שום סיבה שבעולם, מלבד באמת פגיעה קשה כמו אונס או הטרדה או שבירת חפצים או אלימות מכל סוג,

להגיד לאורח שלך שנמצא אצלך חודשיים ''היום אתה אורז''.

על החתום,

אדם שההורים שלו אמרו לו ''היום אתה אורז'' כשהיה במצוקה.

נכון שכאן לא מדובר בהורים אלא באחים, ועדיין - להוציא מעכשיו לעכשיו צריך להיות שמור למקרים הגרועים ביותר.

מסכימה, לא להוציא מהרגע להרגע.

אבל גם מסכימה עם הנחישות של לחתוך את המצב (בצורה יפה).

רק לא מהיום להיום, אם לא קרה משהו נוראי.

והן לא רואות שהפותחת כתבה את זה.

כתוב שהיא אמרה *לבעלה* ''חודש חודשיים'', כלומר גם לא נאמר ישירות לאח/גיס וגם לא נאמר בצורת תאריך סופי ומחייב.

זה היה התנאי שלנו שהוא בא לחודש חודשיים גג ולאחר מכן משכיר דירה... הוא הסכים והגיע, בפועל הוא לא עמד במילה שלו... בעלי כבר דיבר איתו בצורה ברור שיצטרך לחפש דירה ולצאת אבל הוא לא משתף אם מצא או לא...

מבחינתי שיחזור להורים, זה ממש לא מעניין אותי.. הסבלנות שלי פקעה...

ולא יום אחד יותר

יומיים קודם את יכולה להציע עזרה באריזת הדברים שלו

לשאול אותו אם הוא יוצא על הבוקר או בצהריים

שלא תהיה לו אופציה להישאר מעבר לשבועיים 

שהוא מדבר הרבה עם חלק מהאחים כמעט כל בוקר.. גם בעיניינים ואיתנו הוא לא מחליף מילה, אני לא מחפשת שהוא ישתף אותנו בדברים אישיים אלא רק לדעת מה בתכנון מבחינת יציאה.. מרגישה באפלה עם ההתנהגות הזו.

וגם לא נעים לי שהוא מדבר איתם כשאנחנו לא נמצאים- קרה שחזרתי הביתה מוקדם מהצפוי מספר פעמים והוא דיבר איתם ואחרי זמן קצר מההגעה שלי השיחה הסתיימה, מרגיש לי שגם הם אצלי בבית באיזשהו מובן..

שזה פשוט לא מסתדר ולא מתאים שימשיך אצלכם, מכל כך הרבה סיבות.

בשבילך, בשבילכם, תעמידו לו דד ליין (שכבר היה צריך להיות) בו הוא חייב לעזוב את הדירה.

כמו שכבר הציעו, יכולים להגיש עזרה, לשאול ולברר מתי בדיוק עוזב, רק שלא תישאר לו ברירה יותר.

ואם הוא בקשר עם שאר האחים הם לגמרי מוזמנים לעזור גם בעניין

לא שייך לא תקין

שיעוף מהבית בטיל. אתמול

מהעבודה..

בשעה טובה הוא אמר לבעלי שהוא מחפש דירה ובמידה ולא ימצא הוא יחזור להורים. 

של ייחוד

רקאומרת

אולי בעלה בעיר?

אולי הדלת פתוחה ושכנים נכנסים ויוצאים?

בכל אופן, אני לא בטוח שהיא מעוניינת שהקהל הקדוש ישפוט אותה בפומבי על שמירת ההלכה שלה.

רק הערתי לתשומת ליבה

לא שפטתי אף אחד

אם מראש זה היה התנאים, אני מציעה לקרוא לו לשיחה רגועה, בזמן נעים, ולשאול אותו מתוך התעניינות וכנות - מה נשמע? זוכר שכשהגעתי אמרנו לך שאפשר חודשיים עד שתמצא דירה? הם עברו ואתה כאן, מה קורה?

ולשמוע ממנו.

אולי יגיד שלא זכר

אולי יגיד שלא מצא עדיין דירה

אולי יגיד שהוא מפחד....

ולפי זה לתת את המענה, אבל שאתם מכוונים תמיד לעזיבתו.

למשל אם יגיד שלא זכר, אז להגיד, אוקיי אז עכשיו זו תזכורת, בוא ניתן לך שבועיים, ונסכם מעכשיו מה עושים אם לא תמצא כי המצב כרגע מורכב לנו, בטח בגלל השמירת הריון (תזרקו את זה על זה...)

אם יגיד שלא מצא, תגידו לו שאתם תעזרו לו בחיפוש וברגע שזה נמצא הןא מחוייב לצאת, תוודאו שהוא איתכם בזה.

פשוט ליצור הסכם מחודש, אבל אסרטיבי. עם גבולות ברורים - מי עושה , מה קורה אם זה לא הולך וכו.

בסופו של דבר זה גם חסד בשבילו.  המצב הזה לא בריא לו... בעיטה החוצה מתוך חיבוק ואהבה יכולה להועיל לו.

ואגב מישהו פה הציע רווחה - הוא כבר לא קטין!!! לכן בגיל 30 אם הוא לא פונה מעצמו, לא יסתכלו עליכם בכלל...

וכל הכבוד לכם על המאמץ והחסד, אבל יאללה נגמר

שיפנה אחר כבוד את מקומו

זה לא שמדובר באיזו יחידת דיור כמו שכתבו, הוא אשכרה חי איתכם בבית ותופס לכם חדר ולא קראתי שאת גרה באחוזה

שבעלך ידבר איתו ושיחזור להורים אם צריך. אתם לא ההורים שלו. וחסד לא יכול לבוא על חשבונכם

אתם גם לא אחראיים לבחירות שלו. בסוף בנאדם לא יכול לחיות בצורה כזו, שאם לא יחזיקו אותו חזק, הוא לא יתפקד. הבריא הוא שימצא את הדרך להסתדר. וכשיש על מי לסמוך, למה שיתאמץ?

לדעתי - תרגישי בנח לסיים את הסיפור ולחזלש

איך הגעתי עד הנה?

לא ברור לי, באמת, מה הניע אתכם לחסד הזה. אתם עשיתם את זה מאהבה? מתחושת הכרח? מתקווה שה' יגמול לכם שכר? הכל ביחד?

לו הייתי את, הייתי ממש מנצלת את עובדת ההריון.

שמע, קשה לי עם ההריון ואני זקוקה לחדר הנוסף.

אני מבקשת שתשאר כאן עד שבת וזהו.

לא עם דרמה ולא בדגש על מתי הוא עוזב. אלא עד איזה יום הוא נשאר.

ואם הוא לא מבין רמז והולך- אז ממש בקשיחות להגיד שזה מעבר ליכולות שלכם וזהו.

ואת האמת שמכאן ואילך הייתי חושבת פעמיים מה המקום שממנו הסכמתי לחסד כזה.

של אני יודע שקשה לכם אבל אני חייב להתרחק מהאזור של ההורים.

את האמת שלא רציתי שיבוא, לא בקטע אישי, פשוט אני אוהבת את הרחב האישי שלי וגם אנחנו בתקופה של שינוי עם הריון ושמירת הריון וממש לא התאים אבל זה הרגיש אכזרי להגיד לא..

המשפחה איבדה בן בעבר ולכן הנושא היה קצת רגיש.. כי הוא די אבוד כבר תקופה מאוד ארוכה וההורים מפחדים עליו, כנראה שהפחד משתק אותם, כי לדעתי הם לא עושים מספיק.. החלטנו לתת יד אבל לזמן מוגבל, לא חשבנו שזה ימרח ככה... 

חסד חייב גבולות.

אתם פוגעים בעצמכם...

יש גבול דק בין ויתור לבין ויתור עצמי.
 

ההבדל הוא כשאתם הופכים להיות קורבן של הסיטואציה.

אתם ממש לא צריכים להיכנס לאם הוא עובד, לא עובד.

בכלל לא עניינכם.

זה שיש לך כעס עליו זה אומר שהתערבבתם מזמן.

הכעס שלך הוא על עצמך.

את פשוט נותנת מעבר למה שאת באמת יכולה.

בקיצור, מותר לרחם, מותר לעשות חסד, מותר לסבול קצת ולבוא לקראת. אבל ברגע שזה גובל בפגיעה עצמית (במקרה שלכם ברור שזה פוגע בשלום הבית שלכם וברווחה המשפחתית), זה לא טוב ולא נכון.

זה הזמן לקרוא לו יפה, להגיד לו שנתתם את מה שאתם יכולים, ושמיום כך וכך הוא יצטרך ללכת.

אפשר לתת לו יום יומיים למצוא לעצמו מקום בכבוד, ולשחרר אותו באסרטיביות ובאהבה.
 

ותלמדו מזה להבא. לשים לב כשערבות הדדית הופכת להתערבבות הדדית.

לעבוד על גבולות באופן כללי.

אתם לא אחראים עליו, ולא על היראת שמיים שלו.

פחות רגשות אשם, ויותר גבולות.

שהוא צריך עזרה, אבל לגור אצלכם זו לא העזרה שהוא צריך או שאתם יכולים לתת.

צריך לשבת אתו לשיחה רצינית להבין מה החזון לעתיד, ואיך אפשר להגיע לשם. 

האם יכול להיות ריאלי שכל האחים וההורים יוכלו לעזור לו בתור התחלה בשכירות של יחידת דיור? לא רחוק מכם או מאחד האחים אבל גם לא יותר מדי קרוב? אולי להתנות את זה בטיפול... נשמע שגם מוטיבציה חסרה, אבל אולי תנאי כזה יעזור?

הלוואי שה' ישלח לכם עצה טובה וסיעתא דשמיא!

עשינו לו שיחה לגבי היעדים שלו בעתיד, אבל הוא בעיקר שותק ולא משתף, לכן גם אמרתי לבעלי שאני לא מוכנה לאפשר לו להישאר פה.. החוסר רצון שלו לשתף אותנו אפילו במעט שבכוונות שלו לגבי השהות שלו פה, נותן לי להרגיש שהוא מנסה להכתיב לנו מה יהיה בהמשך, ואני לא מוכנה לקבל את זה...

כרגע אני מודה שאני קצת קרה אליו, הוא שם לב אבל ממשיך לשהות פה..

בואי נגיד שאם אני הייתי באה לאחיות שלי, אין מצב בעולם שלא הייתי מבינה את הרמז, קמה והולכת... 

הוא בנאדם מבוגר ובוגר והוא לא האחריות שלך
יש לכם מצווה בשמיים אבל בעולם הזה זה רק מזיק לכם.
לא להכניס רגשות של רחמים וכו'.
הוא לא באמת מעריך וזה שחזר לשמור שבת זה מקסים אבל לא על חשבונכם.
ראש סדר העדיפויות זה שהוא לא יישאר.
איך יסתדר?
לגמרי שלו.
הוא התרגל שתמיד עוזרים לו ומרימים אותו
זו לא האחריות שלך וגם לא של בעלך.

חיבוק, את מדהימה

קראתי כל תגובה ותגובה, מעריכה את כולן.

שאתם מדהימים..

כל החסד, ההקרבה הרצון לעזור..

"מבשרך לא תתעלם" על סטרואידים..

פתרונות כאמור כבר כתבו טובים ממני.

תעצמי עיניים. ותחשבי על הנושא הזה כשאת בקשב לגוף שלך.

האם הגוף שלך נפתח ב"איזה כיף אני עושה מצווה" ואת מתמלאת אנרגיה

או שאת מתכווצת ב"אוף, חייבים, הוא קרוב משפחה מבשרך על תתעלם" ?

אם זה הראשון - אז עושים

אם זה השני - זה מצווה על חשבונך. לא עושים את זה ! חסד זה כשהמערכת בקיבולת להכיל את זה. לא כשזה בא על חשבונך ומרוקן לך את הנשמה.

לא פשוט.

לדעתי הבית שלכם הכי חשוב בעולם, ובשום אופן לא לאפשר לנטע זר להשפיע על הבית שלכם. קניתם דירה בגודל מסוים ויש לכם כמות מיטות שאמורה להספיק לכל מי שאתם מגדלים, אתם לא הולדתם את האח היקר ואין כל הגיון שבעלך יישן על הספה בסלון בגלל שיש חדר טפוס בבית (בכלל אני אומר לך כגבר, אולי לאישה הריחוק הזה לא מפריע, אבל כשהגבר צריך לצאת למקום אחר ולהתרחק זה מאוד פוגע, גם אם זה לא קשור אלייך).

הרבה מגיבים כאן עסקו בסידור תקציב, סידור הוסטל וסידור מסאז' בגב. אני לא מבין איך הגענו למצב שהבעיות שלו הן הבעיה שלך. אם הוא צריך מקום לישון זו בעיה שלו וזה לא אמור להשפיע עלייך. ברור שאנחנו דואגים לאח או לחבר או לכל אדם שאנחנו מכירים, אבל ברור שהפתרון של להקצות בבית חדר לאדם שתופס מקום ולא ממש תורם.. זה לא הגיוני בשום רמה.

זה נראה שפשוט אתם מערבים רגשות (בצדק) וחכן אתם לא מציבים גבולות. התפקיד שלכם עכשיו, בשביל הקשר שלך עם בעלך ובשביל חיים נורמליים לילדים - לראות איך אתם לא הופכים למשפחה מאמצת עבור אדם בוגר שלא הולדתם. תחשהי שזה רק עניין של זמן שהוא נדבק אליכם לכל טיול, או גרוע מזה, שורץ בבית שלכם כל היום כשאתם לא נמצאים... זו מחויבות טובה לאנשים עם הרבה יותר כסף ותמיכה!!

אתם חייבים לחשוב על הגבול, להבהיר יום ושעה שבהם הוא יוצא. אפשר להסביר מאוד ברור שאין לכם אפשרות לתת את המשאב הזה, ונתתם מה שיכלתם וזה הסתיים. תתאמנו טוב ותגידו את זה בביטחון

לשלוח אותו. אין ברירה. כ כה לא חיים. המשפחה נהרסת במחיר התמיכה בו. שגם לא מוכיחה את עצמה. לכן אין לכם ברירה. בהצלחה. הבחור חייב לקחת את עצמו בידיים, אם אתם יכולים למצוא מישהו שיכול לעזור לו. מה טוב ומה נעים. את תפקידכם בנושא סיימתם. שבת שלום. ודרך אגב, למה לשכת רווחה עדיין לא מעורבת?

מהכרות עם בן משפחה לא מסגרתי ועם בעיות רגשיות - לא מזדהה עם הכעסים של חלק מהכותבים עליו. הוא מסכן. הוא לא מצליח להתמודד עם מטלות חייו כי הוא מוגבל.
מבחינתי, ההצלה של אותו בן משפחה שלנו באה בזכות התגייסות של כל המשפחה לעזור - כל אחד כמידת האפשרויות שלו.

אכן - אתם כבר לא עומדים במטלה וחייכם קודמים - אז אין ברירה אלא לבקשו לצאת, אבל לא מתוך כעס, אלא מחוסר ברירה.

וחושבת שהוא לא מדבר אתכם - כי הוא מבין שאתם צודקים אבל ההישארות אצלכם מצילה אותו אז לא רוצה להפסידה. לא חושבת שהוא נצלן, אלא נואש. שורד. וגם נראה שלא באמת יודע לפתח יחסים הדדיים בריאים ותקשורת בריאה.

חושבת שגם ההורים לא הכריחו אותו לעבוד מתוך חוסר אונים שלהם, וחשש להחמיר  את מצבו. כבר ראינו אנשים מוגבלים/סובלים רגשית/מתמודדים שנפלו חזק מיחס מחמיר (שלכאורה הגיע להם - אבל הם לא באמת כמו כולם).

אז אל תכעסי יקרה - תעשו מה שצריך אבל לא מתוך כעס. 
ומציעה לכנס את המשפחה ושכולם יחשבו איך לעזור לו. אגב, אולי הוא חושש מקופת חולים כי חושב שיפגע לו בשידוך... שזה טפשי לאור מצבו. נסו לחשוב ביחד איך לשכנע אותו לקבל טיפול או דברים שמגיעים לו מהמדינה לאור מצבו. וכתבו למעלה הצעות טובות על עמותות שמסייעות וכד'.
השם יברך אתכם. מה שעשיתם לא הולך ריקם. ושתהיה לך לידה קלה ובשורות טובות.

הוא מודע לעצמו ולא מוכן לקבל טיפול... אומנם קשה לו חברתית, אבל הוא פשוט לא לוקח את עצמו בידיים..

כרגע המשפחה מבקשת מאיתנו לאזור סבלנות כי כרגע אין להם איך לעזור לו להשכיר דירה... והם מצפים שהוא יהיה איתנו עד שהוא יצליח להסדיר את החובו  ויהיה מסוגל להשכור דירה בעצמו או עד שהמשפחה תצליח לעשות את זה בעצמה. לנו זה ברור שהוא יוצא. כרגע לא ידוע לנו אם הוא מחפש אבל זה לא מעניין אותנו.

הוא גר אצלנו, לא משתתף בשום הוצאה, לא עוזר במטלות הבית, ההפך חוזר מהעבודה ומשאיר את הקופסאות האוכל שלו במטבח כמו שהם..

וגם השבוע ביקשנו ממנו פעם ראשונה איזו טובה קטנה.. סידור עם הילד משהו ל10 דקות בערך והוא לא קיבל את זה בעין יפה.. ואמר שזה מפריע לו והורס לו את סדר היום, את האמת שהייתי קצת בהלם.. כי אנחנו אשכרה שינינו את כל הבית,ויתרנו על הפרטיות שלנו, לא ביקשנו שקל, לא ביקשנו שינקה או משהו אחר, כלום! רק את הדבר הספציפי הזה והוא הגיב בצורה לא נעימה בכלל וזה הרגיש לי כפיות טובה.. 

שייקחו אותו אליהם

אין לו חדר פנוי בהית ההורים? שיישן שם בסלון

זה הבית המקורי שלו ולשם הוא צריך לחזור

ממש לא הייתי מושכת עוד

החוצה וביי

סליחה על החריפות, אבל דאיייי זה מוגזם

 הוא פשוט מחליט שהוא לא יכול להסתדר שם כי קשה לו והחברים שלא עושים חו טוב ואצלנו הוא לא יכול בעבודה הזו כי זה קשה לו.. אני בעיקר שומעת שהוא עושה לעצמו הרבה הנחות ומפיל את הנטל על אחרים..

הוא אמור לצאת בשבוע הקרוב בע"ה.

הכי מדהים אותי שהאווירה בחודש האחרון די עכורה, בעלי ואני ממש על הקצה וקשה לפספס את זה והוא פשוט נשאר... שזה מפתיע אותי.. אם אני הייתי מרגישה לא שייכת הייתי בועטת את עצמי החוצה.

הייתי חוזרת להורים ולא מתמודדת עם החוסר נעימות הזו.. וזה עוד יותר מחרפן אותי שהוא פשוט בבועה משלו..

זה רק חידד לנו לזרז את המעבר שלו..

אז שיעבור לשם

אתם את שלכם עשיתם, והשיקולים שלכם גוברים על שלו. שיתמודד. באמת אבל. ההתמודדות שלו לא יכולה לבוא על חשבונכם.

מחכה לשמוע שעדכנת שהוא יצא ורווח לכם, תרתי משמע

אם לא יותר, לא שומר על רצף של תעסוקה עובד חודשיים ואז מובטל חצי שנה, משהו כזה.. לרוב יותר יושב בבית מעובד.. וכנראה המשפחה מקבלת את הרושם שהוא "פורח" פה...

אני גם ממש מקווה שאבשר שהוא יצא... בקרוב מאוד!

סליחה כאילו, אבל באמת לא מעניין

אם הוא פורח באזור, ועובד בשכר מינימום אפילו, הוא יוכל להרשות לעצמו כנראה יחידת דיור כלשהי. בסהכ רווק בלי רכב, העלויות לא גבוהות מאוד. ואם חשוב למשפחה שימשיך לפרוח, שתתמוך מעבר. אתם את שלכם עשיתם.

זו דעתי

נתתם הכל, המון.

ועם התנהגות כמו שלו, כמו הדוגמא שהבאת שביקשתם עזרה עם אחד הילדים ל 10 דק והוא סירב, זה פשוט כפיות טובה שאין כדוגמתה אחרי מה שאתם עושים עבורו.

צריך לסיים את האירוע הזה ויפה שעה אחת קודם

תחשוב הם יזרקו אותו הוא יפגע

לא ירצה לחזור להורים,

ואחרי יומיים יתאבד חלילה

לא חכמה להיות ראמבו

יש פה בן אדם

כל אחד שגדל אצל ההורים,

מרגיש שמגיע לו לחיות ולאכול מהמקרר,

ולא מתחיל להודות ולהלל כל חמש דקות

כי פה הוא נולד גדל.

פותח מקרר אוכל, לא בא לא שיסנגרו אותו

עכשיו בתמורה למשימות.

עכשיו אני לא יודע מה להגיד, ברור שיש כאן בעיה

ולא רק אצלו.

והוא בכלל לא אמור להיות במקום שהוא מהווה הפרעה

למה לא לבנות תסריט מוצלח יותר שהוא לוקח סכין ורוצח 50 אנשים ואז מתאבד? למה לא מתנצר על הדרך או מתאסלם? מצטרף לדאעש?

הוא קיבל את החודשיים שלו והתנהג בכפיות טובה וקיבל שבועיים אקסטרה, מה עוד?

הוא לא מוכן לקבל עזרה מהמדינה ומעדיף להיות נטל על המשפחה שיבוסם לו, המשפחה לא חייבת לזרום עם הגחמות שלו.

גבר בן 30 הוא לא נער בר מצווה, הוא צריך לדעת להסתדר לבד בחיים ואם לא לקבל עזרה מהמדינה, בשביל זה בדיוק קיים ביטוח לאומי.

כמה זמן אחיו צריך לישון בסלון כדי שהוא יבין שהוא נטל?

זה גם לא הבית של ההורים שלו שבו נגיד אולי טבעי יותר שישאר שם כי הוא גדל שם ונשאר ילד בגיל 30, זה בית של אחיו וגיסתו שעושים לו חסד שמארחים אותו והוא מתנהג בכפיות טובה כלפיהם.

המחשבה שאדם דכאוני עלול להתאבד, היא מחשבה סבירה. אתה חושב שזו מחשבה מוגזמת? שזו לא בעיה של אחיו? שיש דרכים אחרות לסייע? הכל טוב ויפה, רק אל תגחיך את הטיעון הבסך הכל הגיוני שנכתב כאן על ידי הקצנתו.

וגם אם כן אין לו זכות להתנחל אצל גיסתו בניגוד לרצונה.

אני לא צריך להגחיך, הטיעון מגוחך מראש.

בוויקיפדיה, בסעיף ''שיטות בדמגוגיה'' בערך דמגוגיה, נכתב:

עיוות הטענות של הצד שכנגד - הפיכת המתנגד לחוכא ואטלולא, באמצעות עיוות טענותיו והצגתן באור מגוחך.

זה בדיוק מה שעשית.

לחשוב שאדם בן 30 שלא מצליח לשרוד בעבודה ולהיות יציב וכו' נמצא בדיכאון ובסכנת התאבדות - זה לא דבר מופרך.

אבל להקצין ולהגיד שהוא ירצח 50 אנשים או יתאסלם ויצטרף לדעאש זה פשוט לא רציני, לא מתייחס לגופן של הטענות אלא בורח לעולמות הדמגוגיה.

למה החלטת שזה לא מופרך? בעיני זה מופרך עד גיחוך.

התייחסתי רק לטיעון הדמגוגי שהעלית ולא למחלוקת עצמה.

אם בעיניך זה מופרך, אז תסביר למה לדעתך זה מופרך, שאדם בן 30 שאינו מצליח להסתדר לבד בחיים לוקה בדיכאון.

למה דווקא דיכאון? וגם אם כן הוא לא מוכן לקבל סיוע מהמדינה אז זו בעיה שלו, הוא לא צריך להיות נטל על המשפחה.

שאינו דמגוגי.

רק שים לב שאם בעיניך זאת כן אפשרות שהוא דכאוני פשוט לא מחויב המציאות (לפי דבריך ''יכול להיות משלל סיבות, למה דווקא דיכאון?''), אז... זה לא ''מופרך עד כדי גיחוך'' לחשוב שהוא דיכאוני.

למשל אם מישהו יתאר כאב גרון, זה יכול לנבוע מהרבה סיבות ולאו דווקא דלקת גרון, אבל דלקת גרון היא בהחלט לא אפשרות ''מופרכת עד כדי גיחוך''.

בנוסף אם הוא בדיכאון, אז אי אפשר להגיד ''הוא לא מוכן לקבל סיוע אז זו בעיה שלו''. דיכאון זו מחלה שחלק מהתסמינים שלה זה חוסר רצון לטפל ולקבל עזרה.
 

זה כמו להגיד על חולה סרטן ''אף חיידק לא תוקף אותו, בעיה שלו שהתאים שלו מתפשטים בצורה לא מבוקרת''. 

כי באותה מידה יכלתי לבנות תסריט לחלוטין שונה מה יקרה אם יעיפו אותו מהבית של גיסתו ולנפח דברים זה מגוחך בעיני.

זה מופרך עד כדי גיחוך.

נקודה.

שוב, ע''ע דמגוגיה.

להגיד "הוא מגוחך כי אפשר להגיד אותו בצורה הרבה יותר מוקצנת" - לא טיעון תקף.

למשל:

ליוסי כואב הגרון.

הרופא אומר שזו כנראה דלקת גרון.

דני אומר: מה פתאום, זה מגוחך! הרי באותה המידה היה אפשר להגיד שיש לו דרקון יורק אש בתוך הגרון, וזה בוודאי לא הגיוני!"

מה שדני עשה כאן זו דמגוגיה, הוא הקצין והגחיך את הטענה של הרופא מתוך מחשבה שהצגת דוגמה אחרת תאיר גם את הטיעון המקורי באור מגוחך, אבל כאמור זה דמגוגי ולא טיעון תקף.

כלומר אם לדעתך טיעון מסוים הוא מגוחך, צריך להסביר למה הוא עצמו בפני עצמו לא הגיוני, לא להגיד שאם מקצינים אותו ואומרים משהו אחר לגמרי אז זה לא הגיוני.

למשל, אם דני היה אומר "לא יכול להיות שיש ליוסי דלקת גרון, הרי אין לו חום והשקדים שלו לא נפוחים" - זה טיעון הגיוני (יכול להיות שהוא שגוי אבל לפחות יש בו היגיון פנימי).

זאת להבדיל מהטיעון הראשון של דני, שאינו טיעון כלל אלא דמגוגיה.

אני רוצה שגם אם יוציאו אותו

מהלך הגיוני וסביר ומתבקש אפילו

זה לא יהיה בעצבנות ובצורה שתגרום נזק לאף אחד.

רק

"ברגישות ובנחישות"

מה שנקרא.

כי כל כך קל לקלקל יחסית של שנים

בגלל מילה לא במקום עכשיו

וגם יכול להשפיע קדימה

אם הוא לא יתאבד,

ואדרבה בע"ה יצליח להחלץ

ויזכור להם שברגעים הקשים

הם גם הצטרפו למקהלת המחנכים

והמתנשאים עליו,

פשוט חבל לפגוע בבן אדם

גם אם הוא יעצור ולא יפגע הלאה

על התגובה של האחר, בטח ובטח כשהוא לא מכבד גבולות בדברים שהם ברורים מאליהם לכל בר דעת.

אולי הוא לא בר דעת, לא יודעת, אבל יש גם אנשים שנוטים להתעלם מגבולות כשזה מזיז להם את הגבינה

במקרה הזה, לדעתי, התגובה שלו ואיך ייקח את זה פחות רלוונטי. אם הוא לא מסוגל לשטוף אחריו קופסאות אוכל, לשמור 10 דקחת על ילד כהכרת הטוב, או לפחות להתנצל על הטרחה ולמהר לומר - אני עוזב, זה לא אחריות של אף אחד, הwell being שלו.

כי הוא לא מתחשב באחר

וגם, זה לא שזורקים אותו לרחוב. יש לו לאן ללכת. ויש עוד מלא פתרונות שהם לא הפתרון הספציפי של להמשיך ללטף אותו בזמן שהוא יורק לבאר שמרווה את צמאונו

שבעלי אמר לו כבר כמה פעמים על העניין של המעבר והוא לא מגיב, הוא מהנהן עם הראש ובעיקר שותק- זה פשוט עובדה נתון, לא מקצינה בכלל. זו התגובה.. הוא גם לא עומד בתנאי שהסיכמנו איתו (היה לנו ברור שחודשיים זה הסף בשבילנו) וגם לא מגיב, משתף אם הוא מצא/חיפש דירה.. לי זה מרגיש שהוא מנצל את המעמד ואת הרגישות בסיפור...

מה גם שאחרי שהוא דיבר עם ההורים שלו, ההורים פנו אליי בבקשה שנחכה עוד קצת... ופנו אלי ספציפית... כמובן שאמרתי להורים שאנחנו מחכים שהוא יחפש דירה ויתחיל להיות עצמאי כי קשה לנו ונקווה שזה יקרה בקרוב..

בעלי מאוד חושש מהתגובה שלו יחשוב לו לסיים את זה יפה, אבל אני אמרתי לו שזה כבר בגבול הניצול ולא משנה איך נגיד לו את זההוא יקח את זה קשה כי כל התגובות שלו הן תגובות של נער מתבגר.. (היה לנו מקרה מסויים שהיינו צריכים לשנות משהו בבית והוא הגיב בהגזמה, איך אני אסתדר, ומה אני אעשה ולמה לא אמרתם לי מראש..  .. הוא מזהה שבעלי חושש ולא מעניין אותו שאין לנו פרטיות, לא מעניין אותו שבעלי שבועיים ישן בסלון, פשוט מרגיש שאין לו טיפת רחמים כלפינו, הוא רואה רק את עצמו.. ככה אני מרגישה לאור הדברים.

אני כבר ממש קרה, אי אפשר לפספס את זה.. אבל הוא עדין מרגיש בנוח להיות פה.. כנראה

להעביר אותו לטיפול רווחה. יתכן וימצאו לו תעסוקה מתאימה ודיור. בכל מקרה אצלכם הוא סיים.

למה הוא עדין אצלכם?

מה זה דיברנו אמרנו סיכמנו

אנו מתאפקת מתאפקת לא להגיב קיצוני

אבל זה לא הוא אשם יש לכם גם אשמה גדולה בסיפור שהוא נכנס והוא גם נשאר וגם התגובות שלכם

אלא אם כן זה לא כזה נורא שהוא אצלכם ואת פשוט רק רוצה לפרוק כאן ולקבל תמיכה אבל לא נורא שהוא נשאר

עוד יומים עוברים שבועים!!!!!! מאז שפתחת את השאלה

אם היה בבית אצלי ולא עוזב ודאי לפחות שכל ערב היתי יוצאת עם בעלי שעתים ליציאת ערב 

תתחילו לצאת כל ערב שעתים שלוש. פשוט תודיעו ותגידו אתה שומר על הילדים ותצאו

זה התנאי שהוא בינתים אצלכם

הסופ"ש הזה הוא יוצא בשעה טובה..

היה פה המון זהירות לפחות מצד בעלי כי לי כבר לא היה סבלנות, כי המצב הנפשי שלו ממש לא מוגדר וכמו שאמרתי, הם איבדו כבר מישהו במשפחה ולכן המצב רגיש. אבל לרגע לא שכחנו שעדין הוא צריך לקחת אחריות על עצמו... ב"ה לאחר שיחה נוקבת אך עם מילים חמות הוא ייצא השבוע אחר הכבוד..

השיחה שלי פה אכן הייתה פריקה, אני ובעלי לא יכלנו לדבר על הנושא הזה יותר מידי ולא רציתי להקיא את כל מה שאני חושבת בלי סינון.. ולשתף מישהו מהמשפחה שלי לא שייך...

אם כל הרצון שלנו להוציא אותו אתמול, היה לנו חשוב לסיים את זה בטוב לפחות מצידנו... לי היה קשה לישם את זה, אבל ב"ה בעלי היה יותר רגיש לנושא...

בכל אופן תודה לכולם.

חלילה לא רציתי לעצבן אף אחד, למרות שהנושא מאוד מרתיח.. וגם אני הייתי מגיבה כמוך, אין לי סבלנות לדברים האלה.. אבל לא הכל אפשר לעשות בבום טרח..

זה היה ניסיון לא פשוט בכלל אבל גם שיעור לחיים.

היום אני יודעת שלא אכניס אף אחד לבית שלי ולא משנה לי מה המצב... 

סוף סוף

ובא לציון גואל

בעזרת ה' שאכן ככה יהיה

ועדיין כל הכבוד לכם 

יכול להיות שהוא עם הפרעת קשב קשה, בעיה נפשית שעדיין לא מאובחנת..

אפשר להציע לו ללכת לאבחון כדי שיעזרו לו ל הגדיר, יש דברים שאם הוא מוגדר תחתיהם אז הוא יקבל עזרה מהמדינה (אולי זה ידרבן אותו ללכת לאבחון).

וגם אם זה לא (כמו הפרעת קשב קשה, שאין עזרה) - לפחות הוא יוכל ללכת לקבל עזרה שמותאמת לצרכים שלו

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

מתומצתים

ב ביקשתי יפה

לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

נא לשלוח תקציר

לא ממש בקשה🤷‍♀️

אחרי שבאיזשהו מקום ר"ח אדר פוגש לא כל כך בזמן. כשיש כל מיני מורכביות אלו ואחרות.

(ובכלל, בח"י השנים האחרונות ר"ח אדר הוא תאריך מורכב...)

אבל אם הדין שצריך לשמוח, אז נמצא איך לעשות זאת.

ושתמצא בקלות סיבות ממשיות בשפע לשמוח, ברכה הצלחה וישועה שלמה בכל תחום ותחום ב"ה 🙏

סע רק בדרכים טובות ✨

בארץ ישראל אין דרכים ישרות.

רק בניו יורק הרחובות בנויים כמו דף חשבון...

Yoaview | מהו קטע הכביש הישר הארוך בישראל? https://share.google/CVGv8ekLrwTwWDrwO

האטרקציות העיקריות באילת הן שופניג ופעילויות ים

גם שנורקלינג בשמורת האלמוגים היא חוויה שווה (לא יודעת על החוויה עכשיו בחורף.  תמיד היינו בעונות חמות יותר).

מלון שווה על הטיילת - דן, רויאל ביץ

קצת יותר זול - המלך שלמה. עבר שיפוץ לפני כמה חודשים בחלק מהקומות.  שמעתי מחברים שמאוד ממליצים.  

לא להתקרב למלכת שבא.  נעשה מלון גרוע עם חווות דעת לא טובות.  

יש ביוטיוב אלפי שיעורים, למה דווקא את זה בחרת לפרסם כאן? מעניין לא פחות מאשר השיעור עצמו. 

לפרסם שיעור של 43 דקות ללא כל טקסט, מתאים יותר לקיר בפייסבוק מאשר לפורום...

לפחות אפשר להביא קטע מהתמלול שלו או דומה לזה.

השיעור הזה הוא שיעור חובה לדעתי.

צריך ללמד אותו לפני שאנשים מתחתנים

ובטח ובטח שגם אחרי החתונה

ועוד יותר כשיש בעיות

בפורום הזה לפעמים ומידי פעם ופעם ב..

אנשים מתייעצים לגבי קשיים בזוגיות

אז השיעור הזה הוא הפתרון

השיעור של הרב אייל ורד, שכותרתו "לבקר בעולמות אחרים: למה זוגיות מתפרקת ואיך בונים זוגיות עמידה?", עוסק בשורשי המשברים בזוגיות ובכלי המרכזי למניעתם.

​להלן תמצית הרעיונות המרכזיים מהשיעור:

​1. "העיוורון השקט" בזוגיות [04:00]

​הרב משווה את התפרקות הבית למחלות שמתפתחות בשקט, ללא כאב מיידי (כמו חסימת עורקים או גלאוקומה). ברוב המקרים, הבית לא מתפרק בגלל "פיצוץ" אחד גדול, אלא כתוצאה מהצטברות של דפוסים שוחקים, הזנחה וריחוק שנוצרים לאורך שנים, עד שהם חוצים "מסה קריטית".

​2. גרף ההתדרדרות: מפער לשנאה [06:15]

​הרב מציג "גרף" המתאר איך זוגיות של אנשים טובים עלולה לקרוס:

​פער: בין בני זוג יש פערים מובנים (הבדלי אופי, חינוך, תפיסת כסף, גישה לילדים).

​פער לא מטופל: הופך לריחוק.

​ריחוק: הופך לפגיעה.

​פגיעה מצטברת: הופכת לכעס ותסכול, ובסופו של דבר עלולה להגיע לשנאה ופירוק [09:40].

​3. הפער כמנוע לצמיחה [07:30]

​הרעיון המהפכני בשיעור הוא שפער אינו תקלה. הפער הוא המקום שבו האדם נדרש לצאת מעצמו, להתרחב ולגדול. "אשתו של אדם מגדלת אותו", וההתמודדות עם השונה היא תוכנית הגדילה של האדם.

​4. הכלי המעשי: "לבקר בעולם של הזולת" [14:20]

​זהו המסר המרכזי של השיעור. הרב משווה זאת לטיול בחו"ל:

​כשנוסעים למדינה זרה, באים בסקרנות, מנסים להבין את התרבות והנוף ולא מצפים שהכל יהיה כמו בבית.

​בזוגיות, עלינו ללמוד "להחתים דרכון", לשים את עצמנו בצד לרגע, ולצאת לביקור בעולם הפנימי של בן/בת הזוג [18:10].

​הקשבה פעילה: לעיתים קרובות, בן הזוג לא צריך פתרונות או עצות, אלא רק את החוויה שמישהו באמת הקשיב לו והבין את עולמו [23:30].

​5. דוגמאות לתיקון הפער [27:00]

​הרב משתף בסיפור אישי על ליל הסדר, שבו הוא הרגיש שהיה "מדהים", אך אשתו חשה חסר. רק כשהסכים "לעבור לעולם שלה" ולהבין מה חשוב לה (דברי תורה ולא רק שירה), הוא הצליח ליצור קרבה אמיתית ותיקון.

​סיכום [40:40]

​זוגיות עמידה נבנית על ידי המוכנות להשקיע בגישור על פערים ולא בהתבצרות בעמדה של "ככה אני וזהו". היכולת לבקר בהיכלו של השני היא המפתח לזוגיות שמחה וארוכת שנים.

נא לקרוא בלי לדלג. לקח המוווווון זמן לתמצת את זה.

תחשוב על זה

זה יכול להיות סטארט-אפ

ובטח תעשה מזה ארגזים..

אז אני אגיב כמו בפייסבוק..

לא בא לך? תגלול הלאה..

ועכשיו אענה בכל זאת כי אני נחמדה

השיעור הזה לדעתי בסיס לזוגיות

אכן היוטיוב מלא בשיעורים ..

אבל השיעור הזה לדעתי יכול לעזור הרבה.

כי הוא מדבר על משהו מאוד יסודי ובסיסי בבעיות בזוגיות.

שבין גבר לאשה יש פערים

וצריך להתייחס אליהם כאל הזדמנות לצמיחה. ולא כאל תקלה.

בנוסף הוא אומר שצריך לטפל בפערים, כי כשלא מטפלים בהם - ויש פגיעה ועוד פגיעה ועוד פגיעה- בסוף נהיית צלקת.

ואז כבר קשה לגשר על הפערים האלה

לכן כדאי לטפל בהם בזמן.

איך?

על ידי הקשבה אמיתית לצד השני.

ולא על ידי התקבעות בצד שלנו.

אלא לרצות להתקרב לצד השני ולהבין אותו.  מה חשוב לו. מה הוא רוצה. 

דבר ראשון, ההתחלות קשות וזה לרוב ממש תקין ונורמלי שלוקח זמן להסתגל למצב.

אני מבינה את אי הנעימות שלך, והוא הגיוני.

אם את מתייעצת אם אמא שלך, הגיוני שגם הוא יתייעץ עם אמא שלו.

אבל אפשר להחליט שפונים ליעוץ מקצועי או אפילו לדמות אחרת שמקובלת על שניכם ולומדים לפתור את הקשיים ביחד

אדם אחד רואה את חמותו טובעת. מייד מתחיל להתפלל.

כל הסובבים שואלים אותו בתדהמה אם זה מה שיש לו לעשות עכשיו?!

עונה: בוודאי, צריך להתפלל מנחה עם שקיעת החמה...

היא לא חמה אלא חותנת 🤭

יתרו חותן משה,

אשתו של יתרו היא חותנת משה.

חם וחמות הם ההורים של הבעל, לא של האשה.

עדיף באמת מישהי יותר חיצונית, ופחות מעורבת רגשית.

עם חמותך יש לך קשר. אתם באים לבקר, היא באה לבקר, נכדים בעתיד וכו.

ושיתופים כאלו עלולים להשפיע לרעה על הקשר ביניכן.

וגם יש לה מעורבות אישית בעניין.

(לא שזה איזה פשע, כן? פשוט אומרת, היא לא ככ אובייקטיבית, חכמה ונבונה ככל שתהיה בעצות).

בעיניי לגיטימי לבקש שאם הוא משתף מישהו, אז שזה יהיה מישהו שלא באמת קרוב אלייך. חבר טוב? אחלה. הקשר שלך איתו זניח כנראה.

רב מהישיבה? סבבה. כנ"ל.

אבל אמא שלו/אח שלו וכו. אז או לא לשתף, או לשתף בזהירות, כלומר רק בדברים קטנים או חיוביים.

מבחינתי זה לא להגביל אותו מול ההורים שלו, אלא לשמור על נפרדות בין הקשרים. (ב"ה אתם נשואים, וגם ב"ה שיש לו קשר עם אמא שלו. אבל זה שני קשרים נפרדים. לא לערבב)

כמה נקודות:

1. אין דבר שאי אפשר לפתור כמעט בתקשורת מיטיבה וכמה אחד עם השניה.

ללכת לחפש עזרה מבחוץ לא מאפשרת לכם לשהות במורכבות ולהגיע לפיתרון מתוך הכאב.

יש תקשורת מקרבת, לוקח זמן ללמוד את זה. לוקח זמן ללמוד להקשיב לשני מבלי להשליך מה זה אומר עליי ועל מה שאני מרגיש בתוך המערכת. לוקח זמן ללמוד לשים את האגו בצד מבלי לוותר על עצמי והערכים שלי. מה שהכי חשוב זה לא להיבהל! זה טבעי נורמלי וזה משהו שלומדים עם הזמן. זה בלי קשר לעניין החמות.

2. אם כבר לשתף מישהו, צריך לבחור בקפידה, אבל כמה שיותר להמעיט בשיתוף ההורים. למה? לא משנה מי האדם בכלל, להורים יש נטיה פנימית מהותית להצדיק את הילד שלהם. זה לא הוגן להכניס אותם למשוואה. גם אם הם חושבים שהילד שלהם טועה, אם הוא מתרגל לשתף את ההורים בזוגיות שלו נוצרת פה משוואה לא בריאה לאורך זמן, ובסוף בסוף, עלול לקרות משהו גדול ומשמעותי  וכל מה שהצטבר אצל ההורה על בן הזוג על ילדו בתת מודע במשך הזמן מתפרץ.  בין בני זוג עוברים הרבה מים בנהר. יש משברים ויש מריבות אבל לומדים להתקדם משם, בדרך כזו או אחרת. ההורה יזכור לתמיד את הכאב שנוצר בלב של הילד שלו בגלל בן הזוג והרבה פעמים הם פועלים או מדברים מהכאב הצרוב הזה.

זאת אומרת יש פה 2 אספקטים. עצם ה"בריחה" להתייעצות בחוץ, ודבר שני דווקא הדיבור מול ההורים.

חייבת לחדד, אני כן בעד התייעצות מקצועית כלום כל הקצין, כשהתקשורת לא בריאה ופוגענית, ונמצאים בספירלה לא מיטיבה שלא מצליחים להתקדם ממנה.

פשוט חושבת שצריך לדעת איך לריב נכון, והרבה מזה זה מניסיון שלכם.

שורה תחתונה לדעתי האישית, אם מפריע לך הוא מתייעץ עם חמותך חשוב שתשתפי אותו, יחד עם מציאת פיתרון אמיתי לאיך להתמודד עם ריבים ואתגרים (שיש לכולם, בטח שבהתחלה).

בהצלחה רבה!!

מצטרף לדברים

ומוסיף, טוב ובריא שיש קשר טוב עם ההורים, ממש מבורך.

אבל כל דבר שקשור לזוגיות שלכם מומלץ לא לערב אותם

בקיצור מקווה שהעיקרון מובן...

וגם זה כמובן לא עוזר לסיטואציה בדיוק באותה מידה

יש לו נטיה פנימית מוטית לצד מסויים.
ואוי ואבוי אם הוא אדיש לסיטואציה...

קיצור, לא מומלץ משום כיוון

אשתי מיוזמתה היתה מבקשת מאמא שלי שתדבר איתי ושאתייעץ איתה.

היא ידעה שאחרי זה אני יותר רגוע והרבה יותר פתוח להקשיב לה

אבל כל אחד יעשה מה שטוב לו כמובן

את כל הלב שלך בעניין.

ממש כמו שכתבת כאן.

ורגע להשמיע לו את כל מה שאת מרגישה, חושבת וחווה מול המציאות הזו של שיתוף החמות.

וכמובן לשמוע גם ממנו את הלב שלו בעניין.

וללבן יחד את הדברים מתוך הבנה הדדית ועמוקה, ניראות אחד לשני/ה וכמובן לעצמכם ומציאת פתרונות משותפים.

והכי חשוב - לא להיבהל מעצם הקונפליקט הזה שצץ.

להיפך, זו דרך מצוינת להעמיק אפילו עוד יותר, לבנות רובד נוסף וקומה נוספת בזוגיות שלנו, לגדול.

תמשיכו לשמור על הבסיס הכה חשוב של אהבה הדדית, כבוד הדדי, וממנו תצאו לכל ליבון כזה או אחר.

הידיעה שאתם כאן ביחד. אחד עם השנייה. ולא חלילה אחד נגד השנייה,

וההקשבה הזו לב אל לב -

יש לזה פוטנציאל צמיחה מדהים! אל תוותרו עליו

כדאי לדבר על זה ולמצוא דמות מתאימה (רב, יועץ, חבר מבוגר) שיכול להיות כתובת במקרה הצורך, בלי להיות מעורב רגשית ומשפחתית.