אם הייתי במקומך בטוח הייתי עכשיו בחו"ל חיה כמו גויה לכל דבר.

כל כך כואב לי מההומופוביה בעולם. מהתפיסה השגויה של אנשים בשם הדת שאמנם מוקיעה את המעשה אבל לא את הבן אדם, ואנשים מפספסים את זה בגלל שהם פוחדים מהשונה. בלי מסוגלות לקבל את האחר באהבה באמת. הדת יותר מידי הופכת אותנו להיות השומרים של אלוקים ולוחמי המלחמות שלו כשהוא בכלל לא רוצה במלחמה. וגם מצד חילונים, שפשוט כנראה חושבים שזה מדבק והם מבועתים. אין לי הסבר אחר למה אנשים כאלה מטומטמים אבל חכה, בסוף הם יחזרו בגלגול הבא עם נטיות כדי לתקן את כל השנאה שלהם.

תכלס, אם לא התורה שאסרה אני לא מבינה מה הבעיה לקבל את זה ששני בני אדם אוהבים אחד את השני מבלי בכלל להתייחס למין שלהם. כאילו מה לעזאזל אכפת לכם!?! טוב להם? זה מה שחשוב. מי שטוב לו לבד בלי זוגיות - גם טוב! שיבושם לו. למה להסתכל על אחרים ולחלק ציונים? התעייפתי כבר מבני אדם.

התכוונתי שמילא התורה אסרה, אבל למה אנשים למרות זאת מתנהגים אליהם כאילו שהם כבר לא בני אדם?! מה קשור בין זה שהתורה אסרה על המעשה לבין זה שאנשים רואים בהם כלבים נגועים בכלבת? ומרחיקים אותם? זה נובע נטו מהומופוביה וחוסר סובלנות. בעיקר חוסר חינוך.

גם אם אנחנו מסכימים שהדחיה היא לחינם והיא עוול וגרועה, זה דיי נאיבי לנאום שזה בגלל חוסר יכולת לקבל את השונה וכל הבלה בלה הפוסטמודרני, לאנשים אכפת על הדת שלהם, חידוש, אבל ככה זה, מה לעשות.

שלשת אלפים שנה היהדות הוקיעה חוטאים, והיא מאושרת על כך.

דווקא הגישה שתוקפת על כך, גורמת לאנשים להרגיש ש"הדת בסכנה" ולהגן עליה יותר.

בנוסף, אני לא יודע אם דיברת על בעלי הנטיה או על מממשיה, אבל אם דיברת על מממשיה, אז ברור היטב היטב מה עמדת היהדות בנושא, ולא יעזרו כל הנאומים הצדקניים.

(למנוע בלבול, דברי מחולקים:

א. היחס לבעלי הנטיה, הוא עוול וחרפה, אבל נובע ממקום מובן ולא מהסתגרות מטופשת כמו שמנסים למכור לנו... צריך לתקן את זה, אבל בדרך יעילה ולא בדרך של "אתם סתם הומופובים ותחזרו בגלגול....

ב. היחס למי שחוטא בפועל, הוא מוצדק לחלוטין, ולהאשים את הלוחמים בזה ולאיים עליהם שיחזרו בגלגול.... מצחיק ועצוב גם יחד)

ודווקא אם אנשים כמו ההורים שלו, היו שומעים קול שלא מאשים אותם בהומופוביה, אלא מסביר להם בנועם שאין לדחות אדם בשל נטייתו, אולי הוא לא היה סובל כל כך....

ואם הם היו מבינים, שזריקתו היא דחייתא בן אחר הנופל, ודווקא חיבוק חם יעזור לו לא להגיע לאיפה שהגיע, הם בוודאי היו פועלים ככה.

וכמה צרות היינו חוסכים אם אנשים היו מחבקים את בעלי הנטיה, במקום לזרוק אותם ולהשאיר להם ברירה אחת...

אבל כשבאים ואומרים לאנשים: "עניין של אלקים, מה זה עסק שלכם, תתביישו לכם יא חת'כת הומופובים"... אז סיכויי ההצלחה לשכנע אותם הם בדיוק כמו שזה נראה.... ואת התוצאות אוכל הילד האומלל..

לא כל מי שלא מסכים עם תופעה כלשהו סובל מפוביה..

מנהיגי הנוטים ממציאים מילים כחלק מיצירת התודעה וההשפעה על הציבור,

והתקשורת שחלק לא מבוטל ממנה כזה בעצמו, ורבים תומכים נלהבים,

מפמפמת את הדברים ויוצרת שפה חדשה ומעצימה את התופעה ומנסה לנרמל אותה

ולהפוך אותה לגאוה גדולה.. אבל הציבור לא מטומטם ורובו לא משתכנע משטיפת המח הבלתי פוסקת.

יש אנשים עם נטיות הפוכות, אוהבים כל יהודי באשר הוא, אבל אין במה להתגאות, ואין שום פוביות.

הכי קל לצבוע בשחור את כל מי שלא מסכים איתך.. ואם אפשר גם להדביק לזה כינוי אלק "מדעי"..

בס"ד

שהבן שלו נוטה לבני מינו. זו לא מחלה. שום דבר פסיכוטי או מתחום הנפש.

להגדיר "הומופוביה" זו דמגוגיה וחלק משטיפת מח.

אני נגד לחזק את התועבה שבמשכב זכר, ואין שם שום פחד.

משכב זכור זה פשוט הדבר הכי רחוק מחיים זוגיים בגוף ובנפש מעבר למעשה עצמו שהוא מגעיל מאוד. 

גם אם הבן היה להבדיל חולה במחלה קשה מן הסתם האבא היה עובר משבר.

ואגב, יש הבדל גדול מאוד בין מי שמתמודד עם היצר והמשיכה לבין מי שזורם איתו וגאה בו ומפגין בלי בגדים על משאית-

שים לב שרוב ההומופובים הם גברים. למה? כי הם מבועתים לראות גבר שמתנהג כמו אישה. פוגע לכם באגו.

ולפי דעתי זה בכלל לא מגעיל ואני סטרייטית. על טעם וריח אין מה להתווכח. אתה לא מתחבר, סבבה. אחרים דווקא כן. להגיד על מישהו שמבטא את האהבה שלו כדבר מגעיל זו סתם תגובה מתלהמת של ילד קטן, "דמגוגיה" וחלק משטיפת מוח כמו שכתבת.

וברור שאני מדברת על מי שבאמת אוהב ולא סתם אחד שמחפש לשכב עם כל העולם ואישתו - שאגב זה לא שונה בכלל מגבר סטרייט ששוכב עם כל מי שזזה.. 

בציבורים שמתנגדים לעסק - מתנגדים לזה אנשים ונשים (וטף....) ובציבורים שתומכים - תומכים בזה אנשים ונשים (וטף!)

שחררת כאן לאוויר קביעה נחרצת כשעל גביה ניתוח פסיכולוגי, וזה בעצם בלון ריק, אוויר נפוח, נאדה.

אלא מה, זה מתחבר לך לאותה מטרה, להאשים את הנאמנים לאלקיהם - גם בהומופוביה וגם בגבריותם הבזויה....

מלחמה באלקים ובגברים גם יחד, מה יותר טוב מזה? שתי ציפרים במכה אחת....

אין מספיק חחח בעולם בשביל התיאוריות ההזויות והמופקעות שלך.

(אני אשכרה ישבתי כאן וצחקתי בקול!! מלקרוא את הרעיון שההתנגדות שלי להומואים היא כי הם פוגעים לי באגו בכך שהם מתנהגים כמו נשים.....)

(חשבת פעם למה דוסים מתנגדים גם ללסביות, לטרנס, ולבי? או שזה פחות הטריד אותך?) 

הכל תלוי באיך אתה מסתכל על העולם. אותי משמח לראות שטוב לאחרים. אם לגבר טוב עם גבר אז אני שמחה בשבילו ומה זה קשור אליי או למין הנשי? איך זה בדיוק מחסיר ממני?

לפי ההיגיון שלך אני צריכה להיפגע מכל גבר שמעדיף אישה אחרת ולא אותי 

מה אתה מנסה להתפלפל?

זו עובדה שהרבה גברים נגד הומואים כיוון שהם נפגעים (או במילים אחרות מגעיל אותם) מכך שגבר מתנהג או נראה כמו אישה. מבחינתם זה סוג של חולשה שמכתימה את כל המין הגברי שהם כל כך מתפארים בו. לא הכללתי, אמרתי שרוב. זאת אומרת שיש גם כאלה שלא. ויש כאלה שבכלל בעד. 

העיקר שזכית לחזור למקורות, בנית  בית טוב,

טוב אחרית דבר מראשיתו, בהצלחה רבה לך אמן.

אני דווקא חושב, שאם הוא היה מקבל חיבוק חם מהוריו, אהבה והכלה. (לא של חטא!! של נטיה!! שהוא לא אשם בה!)

אולי הוא לא היה מממש אותה אף פעם, 

האיוולת הנוראה היא, שמנסים להגן על היידישקייט, ובחיבוק דוב פשוט מוחצים אותה.

זורקים ככלב את בעל הנטיה, מה שלא משאיר לו הרבה ברירות, ולפנינו סיפור נס של מישהו שניצל בעור שיניו מחיים כאלו.

במקום לחבק ולעודד את בעל הנטיה, לעזור לו בקודי הנורא שהוא נמצא בו, ומתוך הרעפת האהבה - לעודד אותו שלא להעז לחטוא חלילה, מה שהיה מפחית בהרבה את מי שהיה מגיע לידי חטא

לו עמי שומע לי, שבעל הנטיה היה שווה בין שוים, ואת החוטא בפועל היו מוקיעים, העולם היה טוב יותר...

העסק לא יעבוד.

יש חטאים שבהם היהדות מוקיעה ומקיאה גם את החוטא עצמו (כשזה לא "נפילה")

אין הבדל בין מי שמתחתן עם גבר

למי שמתחתן עם גויה

או עם אשאת איש.

עם כל הכאב שבכך.

אנחנו נגד לשדוד מוזיאונים 

ש"מכבדים ויודעים להתעלם.. הכל תלוי ברצון..."??

ברוך ה' שהתורה מנחה אותנו לא להתעלם מחוטאים. ברוך ה'.

מי ש"מתעלם" מחוטאים... ה' ישמור.

אישה שבעלה מעגן אותה 10 שנים, האישה כלואה בתוך כלא של סרבן גט, היא הכירה מישהו. מישהו שמבין אותה, מישהו שאוהב אותה, מישהו שאחרי 10 שנים מעניק לה את מה שהיא לא קיבלה מעולם. והחליטו שהם גרים ביחד כולל לצורך העניין יחסי מין. והיא, איך נאמר, פחות מייחסת חשיבות אחרי 10 שנות עגינות לנושא הטכני הזה של אשת איש. יחד עם זאת היא כן רוצה לשמור על ההלכה. כלומר, כמה שאפשר. אז לפחות אם לא בנושא הטכני של העגינות, לפחות בשאר הדברים כן.

אני חושב שכאלה מקרים ראוי בהחלט לקבל בקהילה. כי האישה היא קורבן.

אני חושב שאתה פשוט מתבלבל בין חיי הוללות, שבה אדם שוכב עם מי שהוא רוצה בלי לדפוק חשבון, נטו חיי תאווה ולצורך העניין נניח והומו או דו מיני שחי חיי הוללות עם בני מינו בלי שום ערך לכלום או לחילופין סטרייט שחיי חיי הוללות עם נשואות לא לו.

יש הבדל בין הומו/סטיירט כזה לבין הומו/סטרייט שרוצים חיי אהבה אמיתיים כפי שהם חווים וחשים אותה.

קורבן או לא קרבן, לא משנה, עם כל הכאב שבדבר.

ולא, אני ממש ממש ממש לא מבלבל בין חיי הוללות לחיי מסכנות.

התביעה שלי נגד חיים עם אשת איש אינה בגלל שזה הוללות, אלא בגלל התורה.

התורה מחלקת ביניהם?

אני לא יותר הומאני מהתורה. נקודה.

עִבְרִ֣י אָנֹ֑כִי וְאֶת־יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֲנִ֣י יָרֵ֔א אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הַיַּבָּשָֽׁה׃

ההלכה כבר חילקה ביניהם.

מי שחוטא בחיי אישות אסור לעבור ש"ץ, להיות בעל קורא, ועוד.

ועל מדבר לשה"ר לא מצאנו את זה.

כנראה שבכל זאת יש הבדל, למרות שלשה"ר הפך להיות הנפנוף הקבוע...

ושוב אדגיש - איני מדבר על מי שיש לו נטיה, או כל דבר דומה.

אלא על מי שחי כך.

וגם מי שחי כך - אכאב עליו מאוד, ולא אשנא אותו.

אבל ההתנהלות שלי כלפיו תאלץ להיות בהתאם למעשיו, על אף הכאב.

לא אגיב יותר.

לא נפגעתי, חלילה.

אני באמת מבין את בקשתך ונימוקה ומכבד אותה.

כל הציבור הוציא אותו מהמחנה? כולם ביחד?

הציבור הכי פתוח ומכיל בארץ זה הציבור הסרוג-

לפעמים יותר מידי מכיל..

גם תופעות שלא מכילות אותו כמו גירוש מהבית בגוש קטיף

או בזיונות של רבנים וצרות צרורות שעושים לחיילים יראי שמים

בסדיר ובמילואים(וחוויתי את זה על בשרי)

ואני חייב לערוך: מה זה הלשון הרע הלא רלוונטי הזה?!

אתה לא חייב לכתוב כלום, יש לך זכות וחובת בחירה לא לדבר לשון הרע ולא להוציא שם רע, מיוחד לא על ציבור וקהילה קדושה בע"י. 

הכתבה הזאת נכתבה כחודשיים לאחר אותה שבת בראשית.

תזכורת לעצמי:

כשאתה אומר לכתב חילוני "עברתי לפנימייה אחרת", הוא לא מבין שהכוונה היא לישיבה תיכונית אחרת...

וכמה זמן אחר כך חזרתם להיות בקשר?

חזרנו להיות בקשר אחרי כחצי שנה.

אמא שלי אמרה שהיא איבדה את ההורים שלה (שניהם נפטרו בצעירותה), והיא לא מוכנה לאבד את גם את הילד שלה.

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה