אם הייתי במקומך בטוח הייתי עכשיו בחו"ל חיה כמו גויה לכל דבר.

כל כך כואב לי מההומופוביה בעולם. מהתפיסה השגויה של אנשים בשם הדת שאמנם מוקיעה את המעשה אבל לא את הבן אדם, ואנשים מפספסים את זה בגלל שהם פוחדים מהשונה. בלי מסוגלות לקבל את האחר באהבה באמת. הדת יותר מידי הופכת אותנו להיות השומרים של אלוקים ולוחמי המלחמות שלו כשהוא בכלל לא רוצה במלחמה. וגם מצד חילונים, שפשוט כנראה חושבים שזה מדבק והם מבועתים. אין לי הסבר אחר למה אנשים כאלה מטומטמים אבל חכה, בסוף הם יחזרו בגלגול הבא עם נטיות כדי לתקן את כל השנאה שלהם.

תכלס, אם לא התורה שאסרה אני לא מבינה מה הבעיה לקבל את זה ששני בני אדם אוהבים אחד את השני מבלי בכלל להתייחס למין שלהם. כאילו מה לעזאזל אכפת לכם!?! טוב להם? זה מה שחשוב. מי שטוב לו לבד בלי זוגיות - גם טוב! שיבושם לו. למה להסתכל על אחרים ולחלק ציונים? התעייפתי כבר מבני אדם.

התכוונתי שמילא התורה אסרה, אבל למה אנשים למרות זאת מתנהגים אליהם כאילו שהם כבר לא בני אדם?! מה קשור בין זה שהתורה אסרה על המעשה לבין זה שאנשים רואים בהם כלבים נגועים בכלבת? ומרחיקים אותם? זה נובע נטו מהומופוביה וחוסר סובלנות. בעיקר חוסר חינוך.

גם אם אנחנו מסכימים שהדחיה היא לחינם והיא עוול וגרועה, זה דיי נאיבי לנאום שזה בגלל חוסר יכולת לקבל את השונה וכל הבלה בלה הפוסטמודרני, לאנשים אכפת על הדת שלהם, חידוש, אבל ככה זה, מה לעשות.

שלשת אלפים שנה היהדות הוקיעה חוטאים, והיא מאושרת על כך.

דווקא הגישה שתוקפת על כך, גורמת לאנשים להרגיש ש"הדת בסכנה" ולהגן עליה יותר.

בנוסף, אני לא יודע אם דיברת על בעלי הנטיה או על מממשיה, אבל אם דיברת על מממשיה, אז ברור היטב היטב מה עמדת היהדות בנושא, ולא יעזרו כל הנאומים הצדקניים.

(למנוע בלבול, דברי מחולקים:

א. היחס לבעלי הנטיה, הוא עוול וחרפה, אבל נובע ממקום מובן ולא מהסתגרות מטופשת כמו שמנסים למכור לנו... צריך לתקן את זה, אבל בדרך יעילה ולא בדרך של "אתם סתם הומופובים ותחזרו בגלגול....

ב. היחס למי שחוטא בפועל, הוא מוצדק לחלוטין, ולהאשים את הלוחמים בזה ולאיים עליהם שיחזרו בגלגול.... מצחיק ועצוב גם יחד)

ודווקא אם אנשים כמו ההורים שלו, היו שומעים קול שלא מאשים אותם בהומופוביה, אלא מסביר להם בנועם שאין לדחות אדם בשל נטייתו, אולי הוא לא היה סובל כל כך....

ואם הם היו מבינים, שזריקתו היא דחייתא בן אחר הנופל, ודווקא חיבוק חם יעזור לו לא להגיע לאיפה שהגיע, הם בוודאי היו פועלים ככה.

וכמה צרות היינו חוסכים אם אנשים היו מחבקים את בעלי הנטיה, במקום לזרוק אותם ולהשאיר להם ברירה אחת...

אבל כשבאים ואומרים לאנשים: "עניין של אלקים, מה זה עסק שלכם, תתביישו לכם יא חת'כת הומופובים"... אז סיכויי ההצלחה לשכנע אותם הם בדיוק כמו שזה נראה.... ואת התוצאות אוכל הילד האומלל..

לא כל מי שלא מסכים עם תופעה כלשהו סובל מפוביה..

מנהיגי הנוטים ממציאים מילים כחלק מיצירת התודעה וההשפעה על הציבור,

והתקשורת שחלק לא מבוטל ממנה כזה בעצמו, ורבים תומכים נלהבים,

מפמפמת את הדברים ויוצרת שפה חדשה ומעצימה את התופעה ומנסה לנרמל אותה

ולהפוך אותה לגאוה גדולה.. אבל הציבור לא מטומטם ורובו לא משתכנע משטיפת המח הבלתי פוסקת.

יש אנשים עם נטיות הפוכות, אוהבים כל יהודי באשר הוא, אבל אין במה להתגאות, ואין שום פוביות.

הכי קל לצבוע בשחור את כל מי שלא מסכים איתך.. ואם אפשר גם להדביק לזה כינוי אלק "מדעי"..

בס"ד

שהבן שלו נוטה לבני מינו. זו לא מחלה. שום דבר פסיכוטי או מתחום הנפש.

להגדיר "הומופוביה" זו דמגוגיה וחלק משטיפת מח.

אני נגד לחזק את התועבה שבמשכב זכר, ואין שם שום פחד.

משכב זכור זה פשוט הדבר הכי רחוק מחיים זוגיים בגוף ובנפש מעבר למעשה עצמו שהוא מגעיל מאוד. 

גם אם הבן היה להבדיל חולה במחלה קשה מן הסתם האבא היה עובר משבר.

ואגב, יש הבדל גדול מאוד בין מי שמתמודד עם היצר והמשיכה לבין מי שזורם איתו וגאה בו ומפגין בלי בגדים על משאית-

שים לב שרוב ההומופובים הם גברים. למה? כי הם מבועתים לראות גבר שמתנהג כמו אישה. פוגע לכם באגו.

ולפי דעתי זה בכלל לא מגעיל ואני סטרייטית. על טעם וריח אין מה להתווכח. אתה לא מתחבר, סבבה. אחרים דווקא כן. להגיד על מישהו שמבטא את האהבה שלו כדבר מגעיל זו סתם תגובה מתלהמת של ילד קטן, "דמגוגיה" וחלק משטיפת מוח כמו שכתבת.

וברור שאני מדברת על מי שבאמת אוהב ולא סתם אחד שמחפש לשכב עם כל העולם ואישתו - שאגב זה לא שונה בכלל מגבר סטרייט ששוכב עם כל מי שזזה.. 

בציבורים שמתנגדים לעסק - מתנגדים לזה אנשים ונשים (וטף....) ובציבורים שתומכים - תומכים בזה אנשים ונשים (וטף!)

שחררת כאן לאוויר קביעה נחרצת כשעל גביה ניתוח פסיכולוגי, וזה בעצם בלון ריק, אוויר נפוח, נאדה.

אלא מה, זה מתחבר לך לאותה מטרה, להאשים את הנאמנים לאלקיהם - גם בהומופוביה וגם בגבריותם הבזויה....

מלחמה באלקים ובגברים גם יחד, מה יותר טוב מזה? שתי ציפרים במכה אחת....

אין מספיק חחח בעולם בשביל התיאוריות ההזויות והמופקעות שלך.

(אני אשכרה ישבתי כאן וצחקתי בקול!! מלקרוא את הרעיון שההתנגדות שלי להומואים היא כי הם פוגעים לי באגו בכך שהם מתנהגים כמו נשים.....)

(חשבת פעם למה דוסים מתנגדים גם ללסביות, לטרנס, ולבי? או שזה פחות הטריד אותך?) 

הכל תלוי באיך אתה מסתכל על העולם. אותי משמח לראות שטוב לאחרים. אם לגבר טוב עם גבר אז אני שמחה בשבילו ומה זה קשור אליי או למין הנשי? איך זה בדיוק מחסיר ממני?

לפי ההיגיון שלך אני צריכה להיפגע מכל גבר שמעדיף אישה אחרת ולא אותי 

מה אתה מנסה להתפלפל?

זו עובדה שהרבה גברים נגד הומואים כיוון שהם נפגעים (או במילים אחרות מגעיל אותם) מכך שגבר מתנהג או נראה כמו אישה. מבחינתם זה סוג של חולשה שמכתימה את כל המין הגברי שהם כל כך מתפארים בו. לא הכללתי, אמרתי שרוב. זאת אומרת שיש גם כאלה שלא. ויש כאלה שבכלל בעד. 

העיקר שזכית לחזור למקורות, בנית  בית טוב,

טוב אחרית דבר מראשיתו, בהצלחה רבה לך אמן.

אני דווקא חושב, שאם הוא היה מקבל חיבוק חם מהוריו, אהבה והכלה. (לא של חטא!! של נטיה!! שהוא לא אשם בה!)

אולי הוא לא היה מממש אותה אף פעם, 

האיוולת הנוראה היא, שמנסים להגן על היידישקייט, ובחיבוק דוב פשוט מוחצים אותה.

זורקים ככלב את בעל הנטיה, מה שלא משאיר לו הרבה ברירות, ולפנינו סיפור נס של מישהו שניצל בעור שיניו מחיים כאלו.

במקום לחבק ולעודד את בעל הנטיה, לעזור לו בקודי הנורא שהוא נמצא בו, ומתוך הרעפת האהבה - לעודד אותו שלא להעז לחטוא חלילה, מה שהיה מפחית בהרבה את מי שהיה מגיע לידי חטא

לו עמי שומע לי, שבעל הנטיה היה שווה בין שוים, ואת החוטא בפועל היו מוקיעים, העולם היה טוב יותר...

העסק לא יעבוד.

יש חטאים שבהם היהדות מוקיעה ומקיאה גם את החוטא עצמו (כשזה לא "נפילה")

אין הבדל בין מי שמתחתן עם גבר

למי שמתחתן עם גויה

או עם אשאת איש.

עם כל הכאב שבכך.

אנחנו נגד לשדוד מוזיאונים 

ש"מכבדים ויודעים להתעלם.. הכל תלוי ברצון..."??

ברוך ה' שהתורה מנחה אותנו לא להתעלם מחוטאים. ברוך ה'.

מי ש"מתעלם" מחוטאים... ה' ישמור.

אישה שבעלה מעגן אותה 10 שנים, האישה כלואה בתוך כלא של סרבן גט, היא הכירה מישהו. מישהו שמבין אותה, מישהו שאוהב אותה, מישהו שאחרי 10 שנים מעניק לה את מה שהיא לא קיבלה מעולם. והחליטו שהם גרים ביחד כולל לצורך העניין יחסי מין. והיא, איך נאמר, פחות מייחסת חשיבות אחרי 10 שנות עגינות לנושא הטכני הזה של אשת איש. יחד עם זאת היא כן רוצה לשמור על ההלכה. כלומר, כמה שאפשר. אז לפחות אם לא בנושא הטכני של העגינות, לפחות בשאר הדברים כן.

אני חושב שכאלה מקרים ראוי בהחלט לקבל בקהילה. כי האישה היא קורבן.

אני חושב שאתה פשוט מתבלבל בין חיי הוללות, שבה אדם שוכב עם מי שהוא רוצה בלי לדפוק חשבון, נטו חיי תאווה ולצורך העניין נניח והומו או דו מיני שחי חיי הוללות עם בני מינו בלי שום ערך לכלום או לחילופין סטרייט שחיי חיי הוללות עם נשואות לא לו.

יש הבדל בין הומו/סטיירט כזה לבין הומו/סטרייט שרוצים חיי אהבה אמיתיים כפי שהם חווים וחשים אותה.

קורבן או לא קרבן, לא משנה, עם כל הכאב שבדבר.

ולא, אני ממש ממש ממש לא מבלבל בין חיי הוללות לחיי מסכנות.

התביעה שלי נגד חיים עם אשת איש אינה בגלל שזה הוללות, אלא בגלל התורה.

התורה מחלקת ביניהם?

אני לא יותר הומאני מהתורה. נקודה.

עִבְרִ֣י אָנֹ֑כִי וְאֶת־יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֲנִ֣י יָרֵ֔א אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הַיַּבָּשָֽׁה׃

ההלכה כבר חילקה ביניהם.

מי שחוטא בחיי אישות אסור לעבור ש"ץ, להיות בעל קורא, ועוד.

ועל מדבר לשה"ר לא מצאנו את זה.

כנראה שבכל זאת יש הבדל, למרות שלשה"ר הפך להיות הנפנוף הקבוע...

ושוב אדגיש - איני מדבר על מי שיש לו נטיה, או כל דבר דומה.

אלא על מי שחי כך.

וגם מי שחי כך - אכאב עליו מאוד, ולא אשנא אותו.

אבל ההתנהלות שלי כלפיו תאלץ להיות בהתאם למעשיו, על אף הכאב.

לא אגיב יותר.

לא נפגעתי, חלילה.

אני באמת מבין את בקשתך ונימוקה ומכבד אותה.

כל הציבור הוציא אותו מהמחנה? כולם ביחד?

הציבור הכי פתוח ומכיל בארץ זה הציבור הסרוג-

לפעמים יותר מידי מכיל..

גם תופעות שלא מכילות אותו כמו גירוש מהבית בגוש קטיף

או בזיונות של רבנים וצרות צרורות שעושים לחיילים יראי שמים

בסדיר ובמילואים(וחוויתי את זה על בשרי)

ואני חייב לערוך: מה זה הלשון הרע הלא רלוונטי הזה?!

אתה לא חייב לכתוב כלום, יש לך זכות וחובת בחירה לא לדבר לשון הרע ולא להוציא שם רע, מיוחד לא על ציבור וקהילה קדושה בע"י. 

הכתבה הזאת נכתבה כחודשיים לאחר אותה שבת בראשית.

תזכורת לעצמי:

כשאתה אומר לכתב חילוני "עברתי לפנימייה אחרת", הוא לא מבין שהכוונה היא לישיבה תיכונית אחרת...

וכמה זמן אחר כך חזרתם להיות בקשר?

חזרנו להיות בקשר אחרי כחצי שנה.

אמא שלי אמרה שהיא איבדה את ההורים שלה (שניהם נפטרו בצעירותה), והיא לא מוכנה לאבד את גם את הילד שלה.

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת