פתחתי שרשור על איך שקשה לי כל המצב הזה שכל יום נופלים מספר חטופים. ענו לי כמה תגובות שלא כל כך הייתי מרוצה מהם. ואיך שהוא יצא שסיפרתי שאני משפחת שכול. לאחר מכן הייתה תגובה מאוד חמודה. אבל הרגיש לי שזאת תגובה שמנסה להתחמק. אני יסביר למה אני מתכוונת אבל לפני זה חשוב לי לומר שזה לא ספציפי לגבי מי שכתבה את זה כי היא משהי מאוד חמודה, וזה יכול לקרות לכל אחד והכי חשוב שזה רק ההרגשה שלי וזאת בכלל לא היתה הכוונה.
ועכשיו ההסבר, הרבה אנשים לא יודעים איך להתמודד עם המילה הזאת שנקראת שכול ולא עם מי שבתוכה. אז קורה לא מעט שאני הולכת ברחוב אנשים עוברים לצד השני כדי שלא יקרה מצב שנדבר ונגיע למקומות שם לא יודעים להכיל/ לצאת מהם/ לא יודעים איך לשאול אותם, וככה זה גם בהודעות.
אז אני עם חברות שלי למדנו איך לכבד אחת את השנייה לשאול, ללמוד בלי לפגוע ולחטט.
אבל כן יש לי מה לומר לכל אלא שלא יודעים איך להתמודד מול זה ומול השכול שמהלך היום ברחובות.(חשוב לציין שזה מה שאני חושבת ומרגישה וזה לא חייב להיות לגבי כולם)
דבר ראשון, אין דבר שיותר פוגע ומעליב ופותח את הפצע מאשר לעבור לצד השני של הרחוב
שנית תלמדו איך להתעניין לשאול בלי לחטט ולפגוע, מי שיודע איך לעשות את זה אתם לא מבינים כמה כיף ונחת זה עושה
שלישית אל תברחו תתמודדו, זה משו שאנחנו מתמודדים איתו תתמודדו גם. אל תברחו מול האמת ומול הפצעים של חברים
והכי חשוב אל תפסיקו להיות חברים של אנשים בגלל משו שהם עברו
יצא קצת ארוך אבל שווה את זה
) ויש גם תחושה של חידוש באוויר, אבל לא חידוש זר, אלא חידוש מוכר משנה לשנה... וגם עונת האביב היא האהובה עליי, וזה כיף לטייל בה (שוב, לא השנה
למה?