שהליכים מתמשכים כל הזמן ולא נחים.

במיוחד ששניכם התחתנם וההנחה היא שמתקדמים.

נורא ואיום.

כמה אכזרי יכול להיות אדם.

ליבי איתך

חיבוק

נדבר לי הלב לקרוא אותך

אכתוב כמה דברים שאת בטח יודעת:

1. ניכור הורי הוא עברה על פי חוק, ולפי הטרמינולוגיה שאת מתארת והסיפורים של מצלמה לצלם את הבית וכדו', לא קשה להתלונן במשטרה על ניכור הורי וחוקר ילדים יוציא את זה מהם די מהר. מה גם שאת יכולה "להעלים" את המצלמה ולגרום לו לבקש אותה בחזרה - ולהידרש להסבר איך היא הגיעה... (ובהקשר זה, גם חרידה לפרטיות והאזנת סתר הם עברה פלילית, בפרט שמסיטים קטינים לפעול בניגוד לחוק).

2. הייתי מציע לך לנסות להבין מה הוא רוצה. מדברייך נראה שהוא לא רוצה כסף, אז לאן הוא חותר? מה הוא מנסה להשיג? ואולי פשוט להתקשר (ולהקליט) ולהוציא ממנו קצת תובנות. אולי הוא צריך עכשיו משהו וניתן לתת לו את זה בלי מאמץ ובלי מריבות ותשקוט הארץ.

אגב, אם הוא חרדי אולי יש מישהו חרדי שלוחץ עליו לקחת את הילדים כדי להפוך אותם לחרדים. מקרה כזה יכול להיות מסובך יותר, כי מאוד קשה להתמודד עם תכתיבים דתיים ו/או חברתיים. מצד שני, אולי יש דרך להיכנע או לא להיכנע, ולהבהיר לו שהוא רק יפסיד מהמלחמות (אחרי הכל חרדים מאודדדד מפחדים ממה יגידו השכנים, וגם ככה הוא גרוש שבחברה החרדית זה טוב מותי מחיי).

3. ואל תשכחי, שמה שלא יהיה  על העקרונות שלך אל תוותרי בשום אופן, גם לא באופן זמני.

בהצלחה רבה!!!

זה שורף את הלב מה שאת עוברת

שה' יתן לך כוחות וישמור על הילדים שלך ועליך

לא פשוט בכלל!!!

שתבשרי לנו בשורות טובות

אני אחרי.

לא פשוט בכלל.

כמות הגועל שהייתי צריכה לשמוע ולהצטדק ולהסביר...

תודה לה' שזכיתי בעו"ד מ'סים ובדיינים שזוכרים את התיק שלנו.

עכשו נשאר לחכות להחלטה שלהם.

(כרגע בעלי מדבר שאולי לא כדאי שיחזרו אלינו לשבת, כדי שיבינו את ההשלכות של הריגול שלהם לטובת האבא... ואני סתם מנסה לאסוף את עצמי)

תוציאו את הילדים מהמלחמה,

הם לא חיילים בלוח השחמט של הוריהם.

לגיטימי לעשות לכך גבול, לא יודע איזה.

כמו תוכנה. זה חזק מהם.

אל תכעסי עליהם.

אני גם רואה איך הם מדברים איתי.

וברגע שאני מחזיר אותם לאמא שלהם

בבת אחת מתחלף דיסקט

והם אומרים דברים מה שנקרא אומרים זמירות אחרות.

אם היית מתחיל להעלב לא היית מגיע להורות

שהגעתי אליה בנתיים.

אני גם זוכר שנפגעתי אבל צריך להתגבר ולהפנים

שהם על אוטומט מנסים להגיד את מה שהם מזהים

שהאימא תאהב לשמוע (או במקרה שלך האבא)

או מה שיוציא תגובה רגשית מההורה

"ניכור הורי להורה מיטיב".

פרופסורים ואנשי טיפול וחוקרי התנהגות היו שם.

יצאתי עם הרבה תובנות.

עוד מעט אני הולכת לפגישה עם עו"ד בה נגיש מכתב שדורש טיפול ותיווך מקצועי.

בכנות, הגעתי למצב שבו אני מפחדת ורועדת כשהילדים חוזרים ממנו.

זה אושר עילאי.

קשה להסביר.

לראות אותם מתכתשים.

זה תענוג גדול ואושר עילאי.

ולאאאא, לא. אללל תשווי את זה לפרודה שקוראת

בפורום של גרושים. 

 לא דומה ולא מתקרב.

גרוש בפורום.

זה הדבר האמיתי (:

מדהים ומיוחד

לחיות את החלום!

גרושייך הם מתכתשים כעניים ודלים...

נא עזור להם לצער זה את זו, שוכן מעולים...

אוייי כי אתה רב סליחות....

ואווויייי ובעל הרחמים..

שערי... בית הדין פתח..

ואת הגט הפירוד והניכור ההורי..  לשונאים תשלח..

ואת ההתכתשויות הבלתי פוסקות מהם תיקח

שערי.. בית הדין פתח (: (: (:

תודה על ההאזנה

המשך לילה טוב

היו עימנו..

אתם כתבתם??

לא. לא אני כתבתי.

פגשתי, התחברתי ושיתפתי

ריאלי לסיים יפה זה ריאלי עובדה שחלק מצליחים

אבל צריך 2 צדדים בשביל זה ולצערנו לא תמיד יש...

אני גם חושבת שיש קושי בלסגור קשר בככ הרבה אהבה..

א. כי באמת זה גורם למחשבות לשוט הרבה לזמנים הטובים כי גם עכשיו אתם בטוב ..אמנם לא כזוג אבל בטוב

ב. זה יוצר קשר יותר מחייב

כשאתם בטוב אתם לא יכולים ללכת דוך לפי ההסכם (לטוב ולרע) המערכת ביניכם מתנהלת שונה...ששוב יש לזה יתרונות והרבה אבל גם לא מעט חסרונות

אני שמעתי על זה כתיאוריה, מעניין אם מישהו מצליח בפועל (אני לא מדבר על המגזר החילוני, שם גירושין זה כמעט שגרה, וגם כל המושג "נישואין" ו"גירושין" קצת איבדו ממשמעותם לכיוון של "רצף").

 ואם אני מבין נכון, את אומרת שמייצרים שנאה ומלחמה  כדי שהמחשבות לא ישוטו לזמנים הטובים?

עצוב, אבל כנראה שככה זה.

אם עוד לא שמת לב מהקריאה בפורום אני והאבא של הילדים שלי בקשר מצויין ונפרדנו יפה

אני כן חושבת שזה יוצר יותר כואב בפרידה

כי בסוף שנפרדים באהבה ונותנים לרגעים היפים מזכרת ומקום זה יוצר כאב מסויים

להגיד ששווה בגלל זה ליצור מלחמות לא..להגיד שבגלל זה אנשים יוצרים מלחמות..אני לא בטוחה...

אני חושבת שאנשים נלחמים כי הם לא סומכים אחד על ה2 יותר והאנשי מקצוע (בדגש עו"ד) ממש לא תורמים על זה

ברור שזה יוצר כאב, אבל שנאה ומלחמה לא ידועים כמשהו שלא יוצר כאב.

אבל זה משתיק את האהבה שהייתה

אתה מבין שיותר כואב לדעת ולחשוב שאהבת מישהו ועכשיו הוא פשוט לא רלוונטי בחיים שלך יותר?

שאתם במלחמה אתם שורפים אחד את השני לגמרי

ושוב אני לא חושבת שזה עדיף..אני פשוט חושבת שכשנפרדים יפה הכאב על הבית יותר גדול

ושנפרדים במלחמות הכאב הוא מהמלחמה עצמה

אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון

ועוד דבר שנפרדים יפה יש כמו קשר מחייב הדדי סוג של...

ושנפרדים במלחמה יש 0 ציפייה מהצד ה2 לבוא לקראת

מקסימום שורפים את החלק בלב שיודע מה זה לאהוב, ואז כמובן מתקשים גם בהמשך.

אבל אולי זה רק אני.

אבל נראה לי שפשוט אין פנאי לחשוב על זה

ואיך אומרים ההיפך מאהבה זה אדישות

אז כנראה מי ששונא מחביא רגשות מתחת..

אז זה חלק ממה שתוקע, עדיף הכאב של להכיר במה שהיה ושזה נגמר עליו דיברת.

הנושא של התחשבות הדדית אחר כך אכן נשמע מאתגר, אבל נראה לי מחיר ששווה לשלם.

כשמכירים בכאב אפשר לעבד אותו ואחרי שמסיימים את התהליך אפשר להתקדם הלאה בלב נקי

לגבי ההתחשבות תלוי באיזה יום תשאל אותי יש ימים שזה מעיק ממש ויש ימים שאחלה

אבל אם הילדים שלי יגדלו בריאים ומאושרים בזכות זה אני מוכנה לשלם את זה

אפשר להיות מודע וער לעבר שלך, בסופו של דבר זה מה שהוביל אותך להווה. אבל גם לדעת שהעבר במשמעות המוחשית שלו כבר לא ממש רלוונטי.

זה כמו מריבות של אנשים, על מי עוקף ברמזור ותור מי בסופר. יש פרק זמן שלגיטימי (חברתית) לכעוס ולריב, אבל כולנו מבינים שמגיע רגע (במובן של זמן) שזה נראה ממש מטומטם אם המריבה הזו ממשיכה. (שמעתי מתידהו הרצאה בנושא הזה והיה לזה שמות ומושגים, אבל שכחתי...).

מספרים שפעם שאלו את שמעון פרס, איך הוא היה מסוגל להישאר בפוליטיקה ככ הרבה שנים ולהתמודד כל פעם מחדש על כל מיני תפקידים בכירים, למרות שתמיד תמיד הוא הפסיד. והוא ענה שהוא קם כל בוקר מחדש ושאל את עצמו "מה עומד לפניי כעת". כי מה היה - אין לי איך לשנות וזה לא רלוונטי לעתיד.

לקוצר הבנתי, הדרך היחידה להתקדם בחיים, בפרט אם אתה רוצה לסגור משהו משמעותי ולהמשיך הלאה, זה למסגר אותו ולהניח בצד. אם תסחב את העבר שלך כל הזמן על הגב, בסוף תקרוס מהעומס, וחבל.

נ", זה בלי קשר לפרדים בן ארי. אף פעם לא התחברתי לשירים שלו, ואני לא ככ מבין את הקטע שלה.

מדובר ב2 צדדים שגם נמצאים בתוכי, ורוצה ללבן אותם.

גם לעשות "שלום" עם מה שהיה,

(וזאת הדרך הטובה)

להשלים שגם הטעויות שעשית נבעו מזה שלא ידעת אחרת ולכן לא יכלת אחרת.

היו דברים שסימאו את עיניך, הבנות שגויות, הנחות שגויות. חוסר ידע, אגו, גאווה. כולנו ככה..

להבין ששניכם טובים ורציתם טוב, לא הייתם מודרכים נכון ולא התיעצתם עם יעוץ טוב בזמן.

זה היה שביל הלמידה שלכם.  

או כל מיני הסברים שאפשר להסביר על מטענים שהבאתם אתכם מהעבר.

אפשר ללמוד מזה ולגדול מזה ולעוף על החיים הלאה.

תרכך הכל

לא חייב להיות או או.

ולפעמים זה בא בגלים

יש יום שאתה יותר סוער ויותר חושב על מה שהיה ומתחבט בתוך עצמך, ואז חושב על זה ומרגיע את עצמך וממשיך עם החיים הלאה.

למחרת אתה מרגיש אחרת.

אני חושבת שיש לך עוד עיבוד והשלמה לעשות.

אתה בדרך ☘❤

כשאנחנו היינו ילדים, היינו נוסעים לאבי לשעתיים בשבוע, אבל היינו מחכים לזה הרבה.

חבל מאוד שהאבא לא מסכים שתיפגשו במקום נוח.

שאנסה לדבר אתו?

יש לי "קשרים" עם הרבה אבות.

מעצבן יותר שדחוף לו כל כך להמשיך בהן גם אחרי ש"ניצח" לכאורה.

הנה סרטון שאולי תתחברי אליו (אם כואב מדי-אסיר אותו)

תשאיר את הסרטון

יש עניין שיתהפך הכל לטובה.

זו נחמה קצת עצובה, אבל לפעמים דווקא כשהצד השני מתנהג ברוע כמעט מוצהר, הילדים מתישהו יבינו את זה ויפעלו בהתאם.

המון הצלחה!!

קודם כל חיבוק חזק. רק מנסה לדמיין מה עובר עלייך וככ הרבה כאב עולה. איזה מסע... מקווה שמה שאכתוב בסדר ואם לא תעברי הלאה...

רציתי רק לחזק ולהגיד שלפעמים אלו זרעים קטנים שנטמנים. כרגע ההרגשה נוראית. אבל הם מרגישים אותך. הם יודעים כמה את דואגת להם וכמה אכפת לך מהם ושהם חשובים לך. אני לא יכולה לפרט כי זה פורום פתוח אבל כותבת מהיכרות עם סיפור ממש דומה... זה לקח זמן. שנים. אבל בסוף זה התהפך ככ ככ לטובה. מאחלת לך שתראי בקרוב את הטובה והפרי לכל המאמצים. חיבוק ענק!

אני יודעת שזה יקח זמן.

ושזה גם מצב זמני.

יצא לי לשמוע מלא מעט א/נשים שעברו דברים דומים איך אחרי שנים בזכות.המאמצים האלו יש להם קשר מדהים עם הילדחם והנכדים.

אבל עכשו זה קצת צובט.

וגם זה יעבור. 

אם יש לך מקום עבודה או עסק אוו כישורים כלשהם- הכל אפשרי.

יש הנחות לגרושות במיסים ועזרה בתשלוום שכר דירה. 

(אפשר אפילו לפנוות לפעמונים ללמוד איך להסתדר כלכלית)

זה הרבה סייעתא דשמיא וכמובן גם השתדלות

יש לך עבודה?

התחלתם תאריך פרידה? אם כן לפי הכיוון איפה הילדים ישהו ? זה גם משנה במאזן הכלכלי

בסוף כשאין ברירה מוצאים דרך להסתדר

גב משפחתי יש לך?

ואנרגיות טובות, שמחליפות את אלה הרעות...

הן מאוד לתועלת.

תצאי בראש טוב, שאת עושה את הנכון והרצוי לטובת הנפש שלך - זו עבודת השם המדוייקת שלך וה' יהיה בעזרך

(בינינו, 28 שנות נישואים, אף פעם לא היינו ביתרת זכות בבנק....)

ומיד מזיז את הבעל, ואת הילדים,

ומעביר את כולם שנים של בדידות.

בגלל שמישהי אמרה "מגיע לי יותר".

האם לא כתוב, "תועבת ה', כל גבה לב"?

מה עם צניעות? האם כל משאלה של מישהו

עכשיו הקב"ה, אל מלך נאמן,

שמע ישראל ה' אחד,

יתחיל להזיז אנשים וילדים?

האם הקב"ה לא רואה ערך בנאמנות,

ובשותפות עם מי שכרת עימך ברית?

האם כל המשפחה תתפרק

כי מישהו חשב "מגיע לי יותר".

וזה מהלך שהקב"ה לוקח על עצמו

ככה לשדרג מישהי/מישהו.

לי זה נשמע שעדיף להשאיר את זה היקום

ועכשיו לא נעים לי מהיקום.

אז עדיף לא לחזור על זה

גם אני מחפש את הקב"ה ו"לדעת בארץ דרכך",

אך לייחס אליו קריזות ופגיעה באנשים 

בגלל איזה רעיון שמישהו חשב

ואת כל הכשלונות והצער.

(ולא כתבת על זה אבל גם הפיגועים)

ולמלמל "זהו אלי וגואלי"

לא מועיל לחיפוש.

רק מרחיק אותנו ממנו.

אוקי, אני הגרוש, שבגלל שמישהי חשבה

היי מגיע לי יותר, הילדים לא גדלים איתי.

אני בצער עצום, 

בשביל שהיא רצתה להשתדרג.

אני אחרי כל לידה מוצא את עצמי ללא ילדי.

מתמודד עם חיים משוגעים.

ועם בדידות , ועם כאבי יום יום גדולים.

איזה הקב"ה יצרת לי עם התפיסה שלך?

הקב"ה שבשביל לרצות מישהי, מוכן לדרוס לי את ההורות. ולקחת את הקשר הכי נאמן ויפה שהיה לי?

שהושג אחרי שנים של תפילות.

לא סתם כתוב שם היקום.

כי זה מתאים ליקום. ל"אללה וואכבר"

לגורל העיוור, להתנהג ככה.

ולא למי שנאמן לשלם שכר טוב ליריאיו,

ולרוצה בתשובה, ולמקדש את עמו ישראל,

לחנון המרבה לסלוח,

ולשותף השלישי ביצירת האדם.