השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

לי מאוד עזר בהריון ועד היום, תחפשי "נוני הריון ולידה" , יש מלא מידע בנושא שם

בדיכאון אחרי לידה .. לא אפרט פה ..אבל באמת משהו לא פשוט בכלל בכלל בכלל שעברתי כל ההריון.. פלוס שזה היה הריון בסיכון לחצים וכו..  אבל אני כבר יותר משנה וחצי אחרי לידה

יש מצב שזה קשור ולא טיפלתי כי היתי עסוקה בלטפל בתינוק/ת ודי שמתי את עצמי בצד..

אני כל הזמן מחפשת שיטות טיפול שיעזרו ולא סתם לזרוק כסף..

גם לעשות ספורט זה סוג של שיטת טיפול כדי להפחית דיכאון..ועשיתי וזה באמת עשה לי טוב והפסקתי .. מכל מיני סיבות..

מנסה למצוא את המקום הנכון עבורי.. להרים את עצמי כרגע לא קל לי.. 

חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.

חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.

ולא!!

את לא צריכה להתגרש!!

לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!

תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.

כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!

אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.

יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!

בהצלחה ענקית.

תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.

עם בעלך.

כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.

לנצח.

את מתארת בעיה של:

'פערים'

'הבעל חסר ביטחון'

'חוסר גבריות'.

לוקח הרבה זמן לזוג שמתחתן להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר בחיי נישואין.

אתם אוהבים פשוט כי אתם זוג, איש ואישה. אשת נעורים. בעל נעוריי.

זהו הוא, וזוהי את, ואתם אוהבים.

לא בגלל מה שאת ממלאה אותו, ולא בגלל מה שהוא נותן לך.

את אוהבת אותו כי זה הוא. הוא אוהב אותך כי זו את.

מקווה שהייתי מובן. זה יותר הרגשה מאשר שכל.

כשמבינים את זה, כל הסיפור מתחיל.

כבר פחות מסתכלים אחורה. פשוט נשאבים למערכת של אהבה פשוטה.

נראה לי יש לה יותר ניסיון..

הלוואי שהייתי יכולה להזדהות עם מה שאמרת.

הלוואי והייתי יכולה לראות את הדברים כמוך.

הלוואי והייתי יכולה להיות כמוך.

הלוואי ועבורי הדברים היו יכולים להיות פשוטים, וטהורים, וראשוניים, ותמימים (במובן הטוב!), כמו אצלך.

אני לא הייתי כך. אני לא כך. אני לא חוויתי כך. עבורי שום דבר לא היה פשוט. אני לא יכולתי לקבל את הדברים בפשטות, כי אני אשתו והוא בעלי.

אולי לא היה לי מספיק בטחון בשם, כמו שיש לך. בעצם, לא אולי, בטוח שלא.

אבל אני באמת מוקירה, מעריכה, מעריצה ומתפעלת ממך מחפש אהבה יקר. כל כך יפה ומרגש לקרוא מה שכתבת. כל כך נוגע לי ללב.

כל כך מה שכנראה צריך להיות, כל כך מתוק. כל כך מעודד שיש כאלה כמוך.  תודה !

@איילה במדבר יקרה, אני לא חושב שניתן לקבל עצות בסיפור כמו שלך ככה בפורום הפתוח (אולי חברים מתכתבים איתך בפרטי וזה מקסים). הלוואי שתקבלו/י החלטה נבונה ומיטיבה!!

המצב שלי מסובך יותר ממה שאני יכולה להסביר פה..

לפעמים מרגישה בבור שאין דרך לצאת ממנו..

נראה לי שניסיתי להסביר בחלק מהשרשורים שכתבתי.. כל ההתנהלות שלו בחיים מאוד בעייתית וקשה לנהל ככה בית.. הוא לחוץ בנושא הפרנסה מאוד ומתקשה להתרכז ולא יודע איך לפתור את עניין הלחץ שלו משחק אותה רגוע ואני רואה איזה סיר לחץ הולך לו בפנים..

לכן גם לא סומכת על שיקול הדעת שלו ורואה איך מתנהל בפיזור נפש עם הילדים גם אין לו סמכותיות.. רק להנות איתם כזה אין גבולות כזה.. הכל עליי..

גם להתגרש מאחד כזה לא יהיה לי פשוט  מהסיבה שבאמת הוא לא יצליח להסתדר ופעם אפילו רמז לי שלבד לא יוכל להיות היה גם רמז לעניין אובדני..

רק אתה יודע בדיוק מה עובר עליך במערכת נישואים שלא טובה והיתה מלכתחילה מהנסיבות הלא נכונות כנראה..

רק אתה ואלוקים יודעים מה קורה באמת...

את מתארת משהו מאוד מורכב, ומכאן נובע המשא הכבד נורא על כתפייך. זה בדיוק העניין וזה גם מה שיוצר המון שיח בפורום ובלי שום מסוגלות להחליט.

את לא מתארת אלימות קיצונית, טירוף מערכות, סיכון לילדים. במקרים כאלו ההחלטה הייתה מאוד ברורה ופשוטה (גם אם היא חא הייתה קלה לביצוע). הקושי אצלך, נובע דווקא מהשטח האפור שבו נמצאת הבעיה, בעוד שהכאב שלך נמצא בשטח המאוד שחור של ההחלטה, ואילו שאר הצדדים לא ממוקמים לצידך (הילדים עוד קטנים; בעלך לא בשל או לא במקום שלך).

בכנות, דווקא בגלל שאת מתארת את הסיפור מהרבה זוויות ובכל פעם אין את המילה הזו שממנה אין דרך חזרה (הרי מישהי שהייתה כותבת כאן שבעלה מכה אותה פעם שבוע עד זוב דם, היה הרבה יותר קל לייעץ לה וגם הייתה תמימות דעים בקרב קבוצה גדולה של כותבים. אצלך זה לא שם). ומצד שני, את מתארת כאב מאוד גדול שלא הולך לשום מקום. לכן, אני חושב שהדרך שלך צריכה ללכת לאן שהלב שלך מוביל, כי אין שום דרך אחרת שיהיה לך טוב. גם אם בקונסלציה כלשהי זו בכלל לא עילה לגירושין.

בכל מקרה, בינתיים תכתבי ותביעי את עצמך. זה יאפשר לך לפרוק וגם יעזור לך לחדד לעצמך.

מלא הצלחה בכל אשר תפני ♡

כולם אומרים לנסות לשקם אם אין פה משו קיצוני כמו שאמרת..

אבל זה כל כך מבאס בלשון המעטה כן?

שאני כל יום באכזבה איך החיים שלי נראים ויראו... ממש לא מה שרציתי וחלמתי .. ומצד שני אני מתייחסת מאוד בכובד ראש לעניין של גירושים מהבחינה של הילדים ..

למרות שביננו בתכלס מה עדיף שיראו הורים מתןסכלים שרבים כל היום ולא אוהבים אחד את השני?..

מאוכזבים מעצמם  ואחד מהשני.. מה אפשר ללמוד מזה? לא בא לי שהבת שלי תדפק ותבחר לעצמה גם זוגיות כזאת דפוקה כמו שרואה בבית... בא לי למות לפעמים מעצם המחשבה מה היא חווה.. ואני זאת שגורמת לה לכל זה .. אני והוא

לפעמים נדמה לי שהוא רוצה שאני אעשה את הצעד רק בשביל להגיד הנה את לא רוצה להמשיך שההחלטה הקשה הזאת לא תהיה עליו..  

מדי עם הילדים...היתה רוצה שישחק איתם יותר, ושיהנו יחד...

את רואה, כל אחד רואה ורוצה את הדברים אחרת.

בס"ד

שכדאי לך לבדוק לעצמך:

1.  האם את מעצמך מרוצה, בדרך כלל?

2

1.  האם מעצמך את מרוצה בדרך כלל?

2. נוטה לביקורתיות?

3. שלום בית אצל ההורים?

תמיד יש לנו חלומות מהסרטים וכשאנו עומדים נוכח

המציאות, אנו חשים אכזבה רבה; לא על כזה אדם

חלמנו. לא על נישואין כאלה בנינו תילי תילים של

תקוות, חלומות...

בכל קשר, עם כל אדם, אפשר לראות את חצדדים

החסרים...

הוא לחוץ בענייני פרנסה ולא מראה אבל זה מורגש ומפריע

את אומרת.

מדוע אינו משתף אותך בלחץ והקושי?

חושש מביקורת אולי?

ייתכן שאני עושה השלכה ממני, גם אני

ראיתי את הלא ולקחתי את הכן כמובן

מאליו...

מכירה את הסיפור (מהגמרא?)

שאדם עבר איזה קושי בפרנסה

נדמה לי, ואשתו התקשטה במיוחד

ויצאה לקראתו במאור פנים

כדי לעודד את רוחו הנפולה...

חברה אחת שלי - עודדה את

בעלה לעזוב את העבודה (גילה

שם משהו בעייתי מבחינה הלכתית)

למרות שידעה שיהיה קושי גדול

מאוד מבחינה כלכלית.

(סיפרה לי שתקופה ארוכה

היתה מנת הדגים לשבת....

קופסת סרדינים...

ועוד דבר: נישואין זה מעמד

(לא אלימות חס ושלום -

בודאי שבמצב כזה עוזבים.

מהר ככל האפשר)

אשה גרושה, זה לא אותו

דבר. אפילו שלכאורה את לא

מרגישה שיש לך גב.

(אגב,הדברים עשויים להשתנות -

את יכולה לעזור בזה, לעודד

להבין, להכיל.... לשתף איתו

פעולה...גם הוא זקוק לגב...)

חז"ל אמרו שאין שמחה

כהתרת הספיקות;

מצב כזה, שלא כאן ולא שם -

לא טוב. אני סבורה.

כן הייתי מציעה לפנות

ליעוץ נישואין טוב. לא כזה

שמעודד להתגרש. צריך

לברר.

בהצלחה!

(לפני זוגי)

זה נפוץ הרבה יותר משאת חושבת, הניפוץ של החלום, תסכול מול הבעל שלא עומד בציפיות של חלום שאת יצרת, האחזות בחלום מצד אחד, אבל מצד שני לא להיות מוכנה להתגרש בשביל החלום הזה.
 

במיוחד בקשיי פרנסה, אין אחד כמעט שלא חווה את זה, וגברים לא שונים מאיתנו ולא נולדו עם ספר הוראות  איך לתפקד מושלם בסיטואציה, כמונו הם נזרקו לעול פרנסה בלי שום רקע מקדים.

קצת מילכדת את עצמך בתוך הסיטואציה, לא מוכנה לשחרר מהחלום ולא מוכנה לקחת צעדים דרסטיים.

אז את נשארת באמצע מתוסכלת.

למרות שזה מרגיש כמו מלכוד, זאת בחירה.

בחירה אם ללכת לטיפול שילמד אותך להסתכל אחרת על הסיטואציה, בחירה להתגרש ולשאת בהשלכות או בחירה שלא לבחור ולהישאר מתוסכלת.

הייתי בחוויה דומה, של אכזבה ותסכול מאוד גדולים מהבעל.

היתה תקופה של תחושת התאבלות, אובדן וניפוץ התמונה של איך בעלי יהיה, והתחלנו מחדש (בעזרת הרבה טיפולים ועבודה אישית) , לראות אותו מחדש, לשנות תמונה של חיים ולא לנסות בכוח להדביק אותו לתמונה שיצרתי מראש.

וזאת לא התפשרות זאת בגרות.

שזה בהחלט מצב לא פשוט, אני מאוד מבין אותך.

האם הוא מודע לרגשות שלך?

מן הסתם זה יהיה נורא קשה לפתוח את הנושא מולו אבל כנראה את חייבת. אולי לכתוב לו מכתב ללא האשמות וללא שיפוטיות אלא שיתוף כנה של רגשות שלך עם אמירה ברורה שאת לא יכולה להמשיך כך ומצד שני עם רצון לשקם.

משם לפנות לטיפול זוגי שילווה אתכם באופן רציני. אני מאוד אוהב את דרכה של טלי בשן גרנות. ממליץ מאוד שתיכנסי לאתר שלה, תתרשמי. יש לה גם מאגר תלמידים שכולם בעלי תארים טיפוליים.

יש תקווה 

חושבת שאנו תמיד שומעים צד אחד. אז איך אנו יכולים בעצם לתת עצות? ונכונות?

לא כך?

על כל פשעים תכסה אהבה.... היתי מוכנה אם היתה אהבה לעשות הרבה לשקם..

לא יודעת אם אצליח המשקעים רבים מדי וכואבים מדי..

לצערי קשה לי לסלוח

וברור שגם אני לא מושלמת וכל מה שאמרתם נכון וכו וכו..

אבל יש לו ביקןרת עליי לפעמים על כל  משפט שאומרת... זה בנאדם שלא רואה את הדבשת שלו

אולי גם אני ביקורתית קצת אבל זה מתנגש זה לא עובד..

והינו בטיפול לא ממש עזר

הוא רק בא לשם בשביל להראות שאני בעייתית ולתת לעצמו אישורים.. 

קראתי אחת החוברות של "משפחה", ג'ורנל מקסים. מגזר חרדי אבל

אל לך לחשוש; יש מאמרים שכל כך מעוררים לחשיבה, מקצועיים,

רגישים, פשוט נפלאים.

יש שם מדור של יועץ זוגי בשם צבי לופיאנסקי שכל פעם מביא

מקרה אמיתי אחר שהגיע לפתחו. הפעם עסק בזוג צעיר

במצב קשה ביותר ביניהם (נשואים סך הכ 3 וחצי חודשים...)

הוא בהחלט לא פסל אפשרות כזו על הסף; להיפך.

חשבתי עלייך. אולי כדאי לפנות אליו?

הכתובת לשליחת פניות היא:betoch@mishpacha.com

(זו החוברת הפנימית של העיתון העוסקת בנושאים מגוונים

בבעיות שונות וגם בסיפורים אמיתיים וראיונות מעניינים)ץ.

נוסף לכך, דפדפתי בספרו של רב ובר "בוודאי ישנה אהבה" -

גם הוא יועץ זוגי שעבר בעצמו עם אשתו יעוץ כזה, כדאי

לעיין במקרים שהוא מביא ובתובנות שלו.

ייתכן שאם הייתי קוראת את הספר לפני שהתגרשתי,

לא הייתי עושה את הצעד הזה...

שבוע טוב לך ולכל משפחתך ורק בשורות טובות!

במיוחד שאת נושאת בכל העוצמות שיש לאישה.

ממה שזה נשמע ממך, אכפת לך מהבית, מהילדים ומעצמך - ובשביל כל אלה, שווה לך להשקיע בתהליך של בנייה ואימון מחדש.

זה דבר שאפשרי אם תיצמדי ליעוץ טוב.

והכי חשוב, תביני שכרגע את בעצמך החלקה הטובה של הבית, ועם הכוחות שלך, את יכולה לשנות הכל.

אז קודם כל, תחזקי את עצמך, תמצאי מקורות טובים לשאוב מהם אנרגיה טובה וכוחות להמשיך להקים את הבית.

ובמקביל - תפני לייעוץ שיש עליו המלצות ותוצאות, רצוי מהמעגלים הקרובים אלייך מנטלית, השקפתית, וערכית.

זה תהליך, לא קל ולא פשוט.

אבל בסוף, זה משתלם.

ובעז"ה תצליחי!

בכל אופן אני לא חושבת שבטחון זה משהו משתנה כל כך בגילאים שהוא נמצא

אני מכירה אותו מספיק זמן זה משהו אישיותי.. שוב לא אפרט יותר מדי אבל חוסר בטחון בסיסי כזה שבא מגיל ממש קטן ואכשהו זה ממש ממש מפריע לי כבר ברמה שכל גבר אחר בעולם נראה לי יותר גברי ממנו..

ואני כמובן יש לי את העניינים שלי.. לא שאני מושלמת..

אבל מבינה כיום כמה זה חשוב גבר מכיל חזק שנותן גב משענת ולא נבהל מרגשות של אישה שפשוט גבר !!

וכמה התפשרתי ולא הבנתי אז שזאת התפשרות עבורי ןלא מתאים לי דבר כזה... 

זה צורך בסיסי של אישה, להרגיש שהיא נשואה לגבר, עם כל מה שזה אומר.

כנראה זה חלק מהשליחות שלך בעולם, לא סתם ה' זיווג ביניכם.

לא היית רוצה גבר שלא ייחס חשיבות לרגשות של האשה.

בע"ה את לא תסבלי.

אבל צריך להיות פיירים קצת.

אולי היה צריך להציג את הרגשות בצורה מופחתת

כדי שהוא לא ייבהל.

אתן הנשים חושבות לא יודע למה

אני זה אני. ובן הזוג צריך להסתדר איתי.

ומה שיהיה יהיה.

חייבים חייבים חייבים לשנות לכן בהקדם

את התיאוריה על זוגיות

התיאוריה הנכונה:

כל אחד מהצדדים צריך להשתדל שהקשר יצליח

אין אחד ששם רגלים באויר.

והשני יג'נגל עד להצלחת הקשר.

תעשי לו חודש אחד העלאת ביטחון יזומה

פרגנו לו בלי קשר, תגידי לו כמה הוא יפה כמה הוא מרשים כמה הוא מרגש אותך.

אחרי החודש הזה,

תגידי לי מה קרה תוך יומיים.

אני מבינה מה אתה אומר אבל יש מצב שכבר זה לא יהיה אפשרי.. כי קשה לי להיות רכה כלפיו..

נראה לי שאתם מפספסים משהו.. מרוב שהוא לא גברי.. קשה לאישה שממול שזה אני ..

להיות נקבית ורכה וכו....

שגבר לא מספיק מחובר לצד הזכרי שלו.. לא יודע איך מתייחסים לאישה.. מפחד .. נבהל.. חרד וכו.. יו ניים איט.. 

נקבי גברי כל אחד יגיד משהו אחר וזה משתנה בין תרבויות

תכלס תאהבי אותו הוא בעלך

התחייבת לו בכתובה שאת תאהבי אותו

ותפעלי כחברה שלו.

לא רק כשזה זורם.

הוא התחייב שהוא יפרנס גם כשזה לא זורם

אם כל אחד יעשה מה בא לא

המצב ימשיך להיות כמו שהוא.

יש לי כל כך הרבה מה לכתוב על הדיאלוג הזה שלכם. בפרט שאני בעצמי גבר חסר ביטחון ועם אופי מאוד נשי (בואו נכבד אותי ונקרא לזה "מטרו סקסואל" 😉).

האמת שקשה לי להאריך מהרבה סיבות, ובפרט שהחוייה הזו שמתארת איילה, מאוד מאוד מוכרת לי, גם בבית שלי וגם בהרבה סיטואציות. אני שם לב שהאופי הזה בעיקר אצל גברים, מזמין את היחס המתנשא, משפיל ופוגעני (לפעמים בגלוי ולפעמים בתת מודע), ואיכשהו ביחסים עם נשים, זה הרבה פעמים יותר בולט (לא נראה לי שזה מסיבות מגדריות אלא יותר בקטע טכני. כשחבר מתנהג אליי לא יפה אני מחפש חבר אחר, אבל יחסים עם נשים הם בדרך כלל יותר תלויי הקשר ולא ניתן פשוט לדלג עליהם).

כן אכתוב בקצרה את דעתי הקטנה:

לגבי @איילה במדבר אני ממש מזדהה איתך. אם לא טוב לך תלכי, כי גבר עדין, יש מעט סיכויים שהוא ירצה וישתנה. צריך להבין את העניין, שעדינות ונינוחות אינן נובעות מטיפשות וחולשה אלא הרבה פעמים מתוך תפיסה מכילה וספקנית. אני לדוגמה, לא חושב שאני יודע או מבין פחות ממישהו אחר. אני בעיקר משער שרוב הצעקנים מקשקשים ואומרים מה שהם לא מבינים, ואני בשונה מהם שותק כשאני לא מבין. בקיצור ההבדל הוא לא בידע אלא בהתנהלות.

לגבי הטענות של @אדם פרו+ במחילה אני לא מסכים איתך (והתכתבנו על זה מתישהו באישי). אם אישה מרגישה נסיכה, מלכה, ראויה לגב תומך - שתלך על זה. זו זכותה וטוב שהיא מביעה רצונות. אנחנו לא אומרים לבנאדם כמה הוא שווה ומה מגיע לו. בדיעבד הרבה פעמים, האנשים עם הדרישות והציפיות עשויים להתאכזב, אבל זה דרך שהם צריכים לעשות כדי להבין את זה.

אני ממש חושב שאם יש חוסר תקווה לאהבה ולקשר, ממש חבל ששניכם תסבלו.

למרות שמי כמוני מבין ללבך על הנטייה להיות גבר ספקני וד"ל.

בסוף, זוגיות טובה בנויה מאנרגיה גברית של השפעה והובלה, מול אנרגיה נשית של קבלה ורכות.

זה לא סותר עדינות, וגם מי שמרגיש "חסר בטחון ", בסוף יש לו את זה בטבע, גם אם לא במודל ה"מאצ'ו" שמישהו קבע.

אנוכי מסכים עם @אדם פרו+ ברעיון שיש ל2 הצדדים אחריות לדאוג שהדינמיקה תתפתח כמו שצריך, וששניהם יהיו מחוברים לטבע.

אם הגבר חושש להוביל, לפעמים האשה תפתח חלקים "גבריים" "במקומו" ואז "ירד לה ממנו" ואז הוא עוד יותר יתרחק מגבריותו.

אבל גם להיפך, אם הגבר מרגיש שהאשה לא מעריכה אותו, לא סומכת עליו ולא רוצה לקבל ממנו או בכלל, זה יכול לכבות אותו ולדחוף אותו לא לפעול כפי טבעו.

ממליץ מאוד לחפש חומרים ברשת של יונתן ומרים קליין, שעוסקים בנושא בעומק לדעתי.

אבל ראה נא, ושוב אני אומר את זה מתוך הזדהות רצינית עם הדמות שציירה איילה.

גבר חסר ביטחון, זה הבנאדם שלא אוהב לריב, לא אוהב לעמוד על שלו, לפעמים קצת חלש מול החיים. יש לזה מעלות ויש חסרונות. לא יהיה לך קשה למצוא דמויות שרבות על כל דבר, הכל מגיע להן, הכל צריך להיות מיד. לפעמים הן מרשימות ומצליחות ולפעמים הן יוצאות דפוקות וסובלות.

מהניסיון שלי, גבר חסר ביטחון זה גבר שגם כשהוא ירצה לריב הוא לא יידע איך עושים את זה, ולכן הוא דווקא טוב בלוותר ולהיכנע ולהבליג. וזה גם טוב. אנשים מהכיוון השני צריכים לפעמים ללמוד איך לוותר.

לגבי מה צריך להיות ומה בדרך כלל ומה דעת יונתן קליין - ברור שהכי קל וכיף זה להיות דומה לכל מי שכמוך (ולהיות בזה ממש מושלם). להיות הגבר הכי גיבור והכי רומנטי והכי חכם והכי מודע וגם אכפתי; ולהיות האישה הכי חכמה וגם דעתנית ולצד זאת המכילה ו הקשובה ודאגנית. זה מושלם, ועם תוסיף לזה כמה גרמים של יופי חיצוני זה ממש סרט הוליוודי.

אבל אנחנו מדברים על החריגים, והחיים דל החריגים הם מטבעם - חריגים. האם יש לזה מחיר? בוודאי. האם הדרך היחידה היא להשתנות? לא בטוח.

לגבי ההשפעות מהגבר לאישה, חד משמעית תהיינה השפעות ישירות וגם עקיפות (כלומר, מצופה שמראש גבר כזה יבחר אישה כזו).

רק תשים לב שהחיים הם סופרמרקט ולצערינו לא כולנו טובים בהכל. אישה של גבר כזה תצטרך להעריך אותו גם אם הוא לא ידרוש את כבודו בכל מקום, ותצטרך להבין שהוא צריך מקום והכלה גם אם הוא לא ישים לה (או לאחרים) אקדח ברקה. וגבר כזה יצטרך להיות מספיק משפיע ומשמעותי גם אם נעים לו להתחבא. - ואת כל זה אפשר לקיים גם ללא צעקנות וריצוי שעליהן חונכו דורות של מגדרים.

וודאי שאין עניין להיות "מה שאנחנו לא".

הטענה היא שההובלה והרצון להשפיע קיימים אצלנו בטבע, כמו שהרצון לקבל השפעה מהגבר קיים אצל האשה בטבע.

הרבה פעמים דברים מסתבכים בעיקר כי התרחקנו מהטבעים האלו, וכדאי לענ"ד (כמומחה זוגיות ידוע משכבר הימים 🙂), לבדוק מה השתבש ואיך אפשר כן לעורר את המגנט הטבעי מחדש.

אני כמובן לא מתיימרת לנבא לך מה השליחות שלך בעולם ואין לי שום דרך גם להבין את המצב שאת נמצאת בו.

אבל לכל אחד מאיתנו יש קושי, ואין חולק על כך שהקב"ה קבע לנו איזה קושי נעבור ואיזה מסלול יהיה לנו בחיים.

לכן, כשיש לנו קושי מסויים, כדאי שנסתכל בכל המתנות שקיבלנו מהקב"ה ונראה איך אפשר לנצל אותם להתמודדות נכונה עם הקושי - זה חלק מהתפקיד / השליחות שלנו בעולם.

אני מעריכה אותך על כך שאת מנסה מאד לשמור על הבית שלך, ובטוחה שיש בך את הכוחות הנכונים להתמודדות עם הניסיון הזה.

כי לכאורה אין כאן "קייס" לגירושין.

אבל אם זה בלתי נסבל בשבילך את לא אמורה לסבול.. גם אם בשביל כל העולם זה היה מצב נסבל.

אם לא היו ילדים אז עדיף היה להתגרש וחבל על המאמץ.

את חייבת שהוא יתאפס על עצמו וילך איתך לטיפול זוגי או פרטני. אל תסכימי לטפל רק בעצמך כפי שיציעו לך כי זה לא אפקטיבי. זה רק דחיית הקץ.

ועוד דבר חשוב - כל זמן שאת חושבת על גירושין לא כדאי להביא עוד ילדים למציאות כזאת. 

נשמע שזה מאד ברור לך, מצד אחד אהבה של שנים ומצד שני בעיה אוביקטיבית.

זה לא מקרה קלאסי של גירושין אם אני מבין נכון.

מה שילמד אותך ואתן לך תובנות זה כנראה מקרה דומה.

לא מקרה דומה כמו שלי.

אלא להבין אם יש מציאות כזו שמתגרשים למרות שיש אהבה.

ואיך מתמודדים עם זה.

אנחנו התגרשנו למרות שהיתה אהבה.

וברוך ה' סגרנו בינינו בטוב את העניינים הרגשיים.

בגלל שיש לכם ילדים אז בטוח יישאר איזהשהוא קשר והאהבה הזו לא צריכה להסתיים בסוף מוחלט,

הכרתי משפחה כזו, שהתגרשו ונשארו בקשר טוב ואכפתי, עם ילדים

מוזמנת לפרטי אם את רוצה

בהצלחה רבה

טורדנות כפייתית עלולה להיתפס כבעייה שאין לה פיתרון, ומכשול שקשה לדמיין איך להתגבר עליו, גם בעיני המתמודד, וגם בעיני קרוביו, בפרט כשגם הם סובלים מאד מזה. אך דעי נא לך, יש תקווה!!

בעזרת טיפול טוב, בפרט טיפול פסיכולוגי כמו cbt, אפשר להגיע לתוצאות שלא חלמו עליהן.

זה דורש זמן רב, סבלנות רבה, ועבודה קשה והתמודדות לא קלה - בדומה לכל דבר חשוב מאד בחיים.

לא מסרת פרטים רבים, אבל דעי לך שטיפול תרופתי הוא לא תחליף לטיפול פסיכולוגי, לא תחליף לשיבה אל טבעיות הגוף שלדעתי הדלה רק היא באמת יכולה לרפא הפרעה כזו באופן שורשי, (תזונה נכונה, פעילות גופנית (בפרט בחוץ, במרחב הפתוח), שינה איכותית ומספקת(!), טיפול בלחצים, ועוד)

כמו כן, העובדה שהוא סובל ומתמודד - לא אומרת שאי אפשר להבהיר את הגבולות שלכם.

בכל אופן, כל עוד הוא לא אלים, לא נשמע שהגיעה העת לחשוב על גירושין. התרופות אפילו לא מתחילות באמת להשפיע תוך שבועיים בלבד. ונשמע שמבחינת מסע הריפוי הוא מאד בהתחלה.

בהצלחה רבה לכם!

ואף אחד מהם לא באמת עזר.

הטיפול האחרון לצערי אף דרדר את המצב וגרם למצבים האלה להיות יותר תדירים ויותר חריפים.

האם אתה מדבר מהיכרות קרובה שזה בר טיפול?

והאם יש המלצה על מטפל בcbt מעולה?

בטיפולים זוגיים היינו אינספור. בסוף תמיד מוציאים אותי ומשאירים את מיקוד הטיפול בו.

הוא לא אלים. תודה להשם. והוא גם אוכל את עצמו על מה שהוא גורם לי. ומצד שני טוען שלא מצליח לשלוט על זה. אני רוצה להאמין שזה נכון.

אבל לא היתי חושבת שזה מקום לגירושין.

הלבד הוא מאד בודד.

והפירוק בית הוא כואב נורא לכולם. גם לילדים. וגם אם נפרדים בטוב.

בעיני האהבה היא ערך גדול מאד, וצריך לחפש ממש מה הטיפול הנכון, אבל גירושין זה למקרה שלא אוהבים.

ככה אני רואה את זה.

מצד שני המציאות הנוכחית פוגעת בנפש שלי. וכתוצאה מכך גם הנפש של הילדים נפגעת.

לכן זה קצת מורכב

ברור שיש מקרים קשים שהם לא בני טיפול, ויש גם מקרים קלים שהם בני טיפול שפועל לא מגיעים לסוף מוצלח ומספק, מכל מיני סיבות.

אני מאמין גדול בכך שאי אפשר להסתפק בטיפולים הקונבנציוליים, אף שהם עשויים להועיל מאד.

רפואה אמיתית ושורשית קשורה בשיבה לטבעיות, ואימוץ אורח חיים בריא.

מאחל רק טוב.

אני חושבת שאת צריכה לעשות משהו נורא בסיסי וזה מובחנות. רק את. הוא, והכאב שלו - זה שם.

ויש עוד דברים שאפשר לעשות. אבל הוא צריך לרצות.

הוא אדם טוב כשהוא לא בהתקף? הוא דואג לך? לילדים? חי ועובד ולומד ועושה?

הוא תמיד דואג לי.

מתקשר לשאול לשלומי.

אני מגיעה הביתה הוא ימזוג לי כוס מים.

מנקה ומסדר אחרי כי אני מבולגנת בטירוף😂

גם כשהוא עזב את הבית לכמעט שבוע ביקשתי ממנו יום אחד שיחזור להוציא את הילדים כי לא הסתדרתי.

הוא בא. הוציא אותם. וב3 שעות שהיה איתם הוא שטף את כל הבית כי יודע שקשה לי לשטוף את הבית. (זה התפקיד שלו).

עובד גם בהוראה וגם הדרכת חוגים והעברת הרצאות.

לומד בכולל פעם פעמיים בשבוע. לומד שיעורי תניא.

אבל ההתקפים האלה מחשיכים לנו את החיים. התחלנו לרשום בלוח שנה כל כמה זמן זה צף.

זה הרבה. כרגע אנחנו על כמעט 50 אחוז מהזמן. אנחנו עוד בודקים בטווח של חודש שלם.

גם הילדים כבר קולטים. 'אמא הנה אבא יעיר לך ושוב תתחילו לריב'. זה תמיד סביב זה.

והוא מאד רוצה להשתנות. כבר הלך למלא מטפלים (אני גם חושבת שזה סוג של אובססיה לעבור ממטפל למטפל). והוא לא מצליח.

מה שכן התעדן זה שהוא יודע להגיד שזו אשמתו המוחלטת. ושאין קשר אלי ושאני יכולה להמשיך לעשות מה אני רוצה. בפועל אני לא עושה מה שאני רוצה כי אני חוששת מהתקפים כאלה. אז זה מין לופ כזה הזוי. 

גם אני הייתי מוריד ים של דמעות מפירוק בית נפלא כזה מחמת סיבה חיצונית, עד כמה שהיא חמורה ולא פשוטה בכלל.

מקווה ל-ה' שתמצאו מזור ותצליחו למרות הכל.

של יתגרש. הוא אמר לו מי שמתגרש אפילו המזבח מוריד עליו דמעות. והחבר השיב: "הגיע הזמן שעוד מישהו יבכה חוץ ממני".

לא אומר שזה המקרה אבל זו הסטטיסטיקה לפי הלמ"ס

זה לא אשמתו. כלומר זה לא אשמתך. אבל זה גם לא אשמתו. זה מנגנון שגדול עליו ומרגיש מהמילים שלך שהוא עשה את מה שהוא יכול כדי להיפטר מזה.

זה גם לא אשמה

זה אחד שמזין את השני

ממליצה שוב לקרוא את הספר 'להיות זוג ראוי'

בגדול הספר מסביר איך בין בני הזוג יש איחוי רגשי מאוד גבוהה לפעמים וזה מזין קשיים מסויימים

אבל עדיין זה משהו שקשור אליו. שמגיע בעקבות אירועים שהוא חווה.

זה קשור אליו יותר מאשר אלי.

ואני מתקשה להבין שהוא לא שולט בזה. לא יכולה להאמין לזה עד הסוף.

את סבתא שלי אחרי שסבא שלי חטף אירוע מוחי ואיבד את היכולת לדבר (יכול רק לחזור כמו תוכי באופן חלקי, בלי ליזום הפקת דיבור).
 

לקח לה המון המון זמן להבין שהוא באמת לא יכול לדבר, ולא שהוא סתם עצלן. הנפש מתקשה לפעמים לקבל כאלה תופעות דרמטיות, במיוחד כשלא היו בעבר.

אני לא יודע עד כמה זה דומה למקרה שלכם, אבל זה נשמע קרוב.

זה לא אותו בן אדם בזמן התקף ובזמן שלא.

180 מעלות.

אני לא נשוי ולא ממש יכול לתת עצות בתחום, אבל בגלל שאת מתארת אדם שכשהוא מאוזן את כן אוהבת (ונשמע שהמצב הרפואי לא היה מאז ומעולם), וגם הוא התחיל איזה טיפול תרופתי, וגם את עצמך מתכננת ללכת לאיזה תהליך - הייתי אומר שתאמצי סטטוס קוו עם עצמך לאיזה תקופה. התהליכים יכולים להביא פירות, במיוחד כששניכם רוצים בזה, וחבל לאבד את זה.
 

שערי גירושין לא ננעלים כמעט אף פעם. במקרה הכי גרוע, זה יהיה אפשרי גם בעוד חודשיים.

שאם המחלה של סביך לא הייתה גורמת לו לשתוק, אלא לתקוף את סבתך באלימות - יכול להיות שהיא הייתה מגיבה אחרת, למרות שזאת מחלה שהוא לא בחר בה.

ולכן הסייג בסוף דבריי.

לקרוא אותו

כל זוג צריך להכיר את זה.

לא שזה יפתור את כל הבעיות אבל תתחילו מזה

למה חייבים להתגרש?

אולי פיתרון כמו לגור בנפרד ולהיפגש בזמנים הטובים?

בארץ זה פחות נפוץ אבל בחו'ל זה ממש הרבה יותר קיים.

אלה לא התקפים קלאסים.

אלא הוא נכנס למין לופ כזה של שאלות חוזרות ונשנות שגורמות לי להתכווץ.

לא בתוקפנות לרוב (אם כי היו פה ושם שהוא היה ממש נסער)

וזה בד"כ עובר אחרי חצי שעה שעה.

(הסיבה שביקשתי ממנו לצאת מהבית לפני כשבועיים היתה שהוא פשוט לא הפסיק ימים שלמים. אבל זה מאד מאד מאד חריג).

האמת שכן יש דרך להתמודד עם זה ויש פסיכולוגים שמומחים לזה ממש.

גם פסיכיאטרים,תרופות לא יפתרו את הבעיה אלא יקלו עליה אבל טיפול אצל פסיכולוג מומחה זה מאסט.

טיפול זוגי לא יעזור כאן בכלל.

כן יעזור לך פסיכולוג מומחה לאוסידי מחשבות טורדניות (ולא מישהו שרק מטפל בסיביטי וטיפול רגשי) הוא ייתן לך כלים ממש איך להתמודד

עם זה.

לפי דעתי שווה לך לנסות

וזמנים טובים זה כשיש הפוגות גדולות יותר.

כשהוא מטופל ויחסית יותר מאוזן בכל זאת יש תקופות שזה מאד אינטנסיבי ויש תקופות שפחות.

בטיפול טבעי בבעיות מעין אלו; ברור שאוויר חופשי, אכילה מאוזנת ובריאה, שינה מספקת זה מאוד מאוד

חשוב, אבל לא בטוחה שזה מספיק. כן מאמינה בטיפול קונבנציונאלי (תרופות) ונפשי במקרים כאלה.

זה משמעותי,היא צריכה לקחת את זה בחשבון.

או סידי זה לא חרדה.

ודרך אגב אני גם לא מאמינה בדברים טבעיים

אבל ספורט כן עוזר מחקרית,ברור שתזונה משפיעה וגם שינה אבל התוצאות של זה מוגבלות

אין כאן פיתרון בשום דרך רק הטבה והקלה משמעותית עד ליותר מ90 אחוז מהבעיה, בטיפול פסיכולוגי שמתמחה בזה. ולא ריגשי לא זוגי ולא שום דבר כזה.

ראיון עם צעיר עם אותו קושי. לא שמעתי אבל עושה רושם שיש לו מה לאמר.

אם זה לא עולה לך, היכנסי לאתר הידברות. נפתח חדשות , תביטי לצד. שם

זה מופיע.

שבועטוב,צום קל, או חג שמח. הלוואי!

מה שכן, לא בטוח שהפתרון תמיד הוא להתגרש, לפעמים אפשר לפתור את הבעיה...

תהיה חזק, ותרגיש חופשי לפנות בפרטי אם תרצה לשוחח עוד.

מניפולציות, אהבה על תנאי, הרגשה שאתה צריך להקטין את עצמך או לשנות את עצמך כדי לזכות באהבה, תחושה של "ללכת על ביצים" כי אתה לא יודע מאיפה זה יתפרץ הפעם, הקטנה שלך (למשל אתה כלום בלעדיי, מי תרצה אותך וכו')

אם זה מגיע עם בידוד מהסביבה, נגיד הרחקה שלך מהמשפחה וחברים (זה יכול להיות בכל מיני מנפולציות רגשיות, לאו דווקא הרחקה "אלימה" אבל התוצאה בסוף היא אותה תוצאה)

זה יכול להגיע יחד עם הרבה מילות אהבה ופרגון, אבל אם אתה תמיד מרגיש דרוך לידה, גם כשטוב כביכול, זה סימן רע.

אם אתה יכול להיות גם חלש ופגיע וגם חזק ומצליח לידה, והיא מקבלת את שני המצבים ואתה מרגיש שאתה יכול להיות עצמך, זה סימן בריאות.

בין מצד הגברים (שזה אולי נפוץ יותר) ובין מצד נשים.

מקווה שאצלכם זה לא כך , אבל יש ספר (אמיתי) על התעללות רגשית מצד הבעל.

"הכל סיפור של פיקסלים" - תמר.

שם זו היתה הפרעת אישיות ממש (כך התרשמתי), שמאוד היה קשה להבחין בה: בעל אברך, א ינטליגנטי, עוזר המון....

אבל מצד שני.....

"בודאי ישנה אהבה". כדאי לעלעל בו.  אפשר לשנות את הראש למקרא דבריו.

הוא עצמו, עד כמה שהבנתי, עבר יעוץ כזוג. הוא גם מטפל זוגי.

אולי זה יעזור קצת לראות את הדברים בפרספקטיבה קצת שונה.

חלילה, אני לא מטיפה. רק נותנת עצה. ייתכן שאם הייתי קוראת

את הספר בזמנו, ועוד יותר - הולכת לשוחח איתו, לא הייתי מתגרשת.

אין שמחה כהתרת הספיקות - מאחלת לך.

יש אדם העוסק ביעוץ שגר בנריה (יש מקום כזה נכון?)

שמו אלי גרון.

יש לו אתר ביוטיוב. לקראת כלה, אולי. כדאי אני חושבת

להיכנס ולקרוא שם. יש לו מאמרים רבים. מעניינים ולדעתי,

חשובים.

לא להתייאש. ולבקש מהשם "הוריני השם דרכך".

אגב, קניתי בזכותך את "בוודאי ישנה אהבה" של רן ובר.

את אומרת לתת לזה עדיפות בקריאה לפני ספרים אחרים שקניתי בשבוע הספר...

איני יודעת אילו ספרים קנית ..אבל הספר הזה נותן תקווה, שאפילו במצבים קשים

אפשר להגיע לאהבה, למצב טוב, שמח...

אבל זה נורא תלוי אולי בסבלנות, בכח רצון, בלתת לעצמנו להיפתח, לקבל (אפילו

אם זה הולך אצלנו טיפין טיפין.)

מה עם הספר שכמעט כ ו ל ם מכירים "גברים ממאדים ונשים מונוס"? יכול לתת מושג

איך חושבים גברים ואיך - נשים. קראתי חוברת טובה דומה גם אצלנו, איני זוכרת את

שם הרב שכתב אותה.

חושבת גם שעדיף ללכת לטיפול. יעוץ טוב. לא מספיק לקרוא, כדי שיהיה עוד מישהו אתי -

אפילו חבר או חברה טובה שיכולים ללכת איתנו יד ביד. להקשיב לנו כשאנו

מתוסכלים, נופלים, כמעט נשברים..

דורש אומץ ומודעות.

בספר "הכל סיפור של פיקסלים" (הזכרתי קודם), לבעל לא היתה שום

מודעות. אבל במאמר ב"מקום" אומרים שיש גם מקרים כאלה שניתנים

לעזרה.

כן. חייבים קשר אנושי כדי לצלוח את הדרך.; מקצועי או לא - העיקר

מבין, מכיל, מחזק. זה נותן כח. ותקווה.

ולא מדובר במקרים של התעללות קשה, נפשית או גופנית.

הבדידות שבתוך הזוגיות.

לרוב אומרים לנו שזוגיות זה דבר כל כך פרטי ולא משתפים החוצה.

אבל לפעמים מילה טובה של חבר או אוזן קשבת זה מה שנותן קצת אוויר (ולפעמים גם יכול להזיק לצערי)

מניסיון של היכרות עם הרבה מאוד רגעי יאוש כאלה...

לכן אני חושבת שכדאי אם יש לך חבר טוב שאתה יכול לשתף אותו ואתה יודע שבעיקר יקשיב ואולי עצה טובה, זה רעיון טוב.

ואם לא, ללכת לפסיכולוג או ליועץ זוגי לבד, או כמובן הטוב ביותר - ללכת ליועצ/ת זוגי/ת יחד, אתה ואשתך.

הנישואים שלנו עברו ממסלול ברור של התרסקות ודיבורים על גירושים לנישואים טובים ושמחים ב"ה (ואגב חשבתי שהיעוץ בטוח לא יעזור כי המצב אובייקטיבית לא ניתן לפתרון)

האתגרים לא נעלמו אבל יש לנו יותר כלים להתמודד איתם.

לפעמים גירושים זה הפתרון. אבל בעיניי ללכת לאיש מקצוע לפני כן ולתת הזדמנות לתהליך זה חובה, אם אין מצב דרסטי כמו אלימות או התעללות מכוונת (פיזית, נפשית, כלכלית וכו')

בלי שקראתי את התגובה שלך...

שמחה נורא שהסתדר. כמה תקווה זה נותן!

מאחלת לכם עוד אהבה מתגברת ושמחה יותר ויותר, זה עם זו!

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

אני מקנאה בך.

וגם באשתך!

בוגר, מתמיד, לא מתייאש - כל הכבוד לך!!!!!!!

החלק במוח שעוסק בהגיון, ערכים אישיים וכדו, הוא כל כך קטן ונזיח בקבלת החלטות...

אף אחד לא מקבל החלטות רק בגלל שזה נכון לוגית, ובינינו, אף בנאדם לא יכול בשום אופן לחיות כמו מרטיר (אני מודע לאוקסימורון 😉), רק בגלל שזה טוב וחשוב. - להיפך, המרטירים, להבדיל חסידי אשכנז וכדו', הם אנשים שמראש אהבו לסבול ולהתנזר. הקרבה בשבילם הייתה חיי תענוגות.

להגיד לאדם שיום יום רע לו וסובל, "תקשיב נשמה, יש כאן איזה ערך של גוף אחד וסוד הזיווג" - מה הוא יעשה עם זה? יסבול כל חייו, יתנוון, יהיה רע ועצוב ומדוכא רק כי יש איזה ערך עליון אמורפי, מין "חומר אפל" כזה, שניזון מהסבל שלו?!

דבר ראשוו, המוח (=רציונל, שכליות) צריך להיות שליט על הלב. זה לא אומר שזה מה שהוא תמיד.

דבר שני, אני חושב שברוב המקרים הרציונליות מגיעה אחר כך. כלומר כשלא נעים אז מוצאים הרבה הסברים שכליים, ובהחלט לכל דבר אפשר למצוא הסברים בשכל...

אבל אין ספק שהשכל הכרחי בכל דבר. כשאדם עושה דברים שהוא לא מבין את מהותם או חושב שהם מטומטמים, בסוף הוא יפסיק (אני חושב שזה מה שגורם לרובם מתישהו להפסיק לעשן למרות שזה מאוד קשה. כי לאורך זמן א"א לעשות דברים חסרי היגיון).

אני מקשיבה לפודקאסטים רבים וגם שם זה עולה.

תכנס לרשתות החברתיות ותראה ששם הנושא עולה לא מעט ואף דוחף לגירושין (גם בחברה החרדית)

אני לעולם לא אעודד גירושין- אבל אם מישהו/י יבואו אליי לייעוץ, אסביר מה ההשלכות.

אבל לא אדחוף לשם.

מלבד שני מיקרי אלימות - שבהם עירבתי את הרווחה והרשויות. כי היו מעורבות ילדות קטנטנות שהאבות התקיפו גם אותן ופה לא יכולתי לשתוק.

אני למשל התגרשתי בלי להוציא שקל על עורכי דין ויש כאלו פה ששילמו מאות אלפים, חבל... אם כבר להתגרש, אז עדיף באופן חכם, לקבל ייעוץ גירושין חינם מעורך דין ואז לעשות החלטות חכמות וללכת לגירושין בהסכמה או בתשלום נמוך ע"י גישור, אפילו אפשר לעשות הסכם גירושין לבד כמו שחברה שלי עשתה ולקחה הכל מהאינטרנט.

בתור גרושה, או רווקה מחדש, אני יכולה להגיד שגירושין זה גהנום עלי אדמות, ואני עוד נעזרת באתר שעושה מצווה בשם גירושים וגם אז ההתמודדות לא קלה בכלל, באמת לא ניסו לקחת כסף על כלום. לא מומלץ להתגרש, רק אם ממש ממש היה משהו נוראי ממש ממש

בדרך כלל ולרוב, מסכימה איתך.

אם אתה רוצה לעבוד על הזוגיות כדאי שתתרחק מפורומים כאלו ומפורומים בכלל.. זה רק יבלבל אותך. תנסו להתקרב ולטפל בעצמכם. בלי הפרעות חיצוניות.

מי שחוקר את הרשתות החברתיות מגלה שיש אנונימיים שמתחפשים לנשמות טובות אך בפועל מעודדים נשים להבין שנכון ורצוי להרוס נישואים במקום להתמודד ולתקן. אני מעריך שהם מקבלים כסף לבצע את הפעילות הזאת. 

כמה שזה נוגד את האינטואיציה, ולמרות הכאב הגדול על התנפצות החלום.

עדיין, בהרבה מובנים מצבם של גרושים טוב יותר משל רווקים, לפי מה ששמעתי זה גם מגובה מחקרית.

קודם תורם.

תחשבי על זה.