השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

לי מאוד עזר בהריון ועד היום, תחפשי "נוני הריון ולידה" , יש מלא מידע בנושא שם

בדיכאון אחרי לידה .. לא אפרט פה ..אבל באמת משהו לא פשוט בכלל בכלל בכלל שעברתי כל ההריון.. פלוס שזה היה הריון בסיכון לחצים וכו..  אבל אני כבר יותר משנה וחצי אחרי לידה

יש מצב שזה קשור ולא טיפלתי כי היתי עסוקה בלטפל בתינוק/ת ודי שמתי את עצמי בצד..

אני כל הזמן מחפשת שיטות טיפול שיעזרו ולא סתם לזרוק כסף..

גם לעשות ספורט זה סוג של שיטת טיפול כדי להפחית דיכאון..ועשיתי וזה באמת עשה לי טוב והפסקתי .. מכל מיני סיבות..

מנסה למצוא את המקום הנכון עבורי.. להרים את עצמי כרגע לא קל לי.. 

חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.

חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.

ולא!!

את לא צריכה להתגרש!!

לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!

תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.

כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!

אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.

יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!

בהצלחה ענקית.

תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.

עם בעלך.

כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.

לנצח.

את מתארת בעיה של:

'פערים'

'הבעל חסר ביטחון'

'חוסר גבריות'.

לוקח הרבה זמן לזוג שמתחתן להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר בחיי נישואין.

אתם אוהבים פשוט כי אתם זוג, איש ואישה. אשת נעורים. בעל נעוריי.

זהו הוא, וזוהי את, ואתם אוהבים.

לא בגלל מה שאת ממלאה אותו, ולא בגלל מה שהוא נותן לך.

את אוהבת אותו כי זה הוא. הוא אוהב אותך כי זו את.

מקווה שהייתי מובן. זה יותר הרגשה מאשר שכל.

כשמבינים את זה, כל הסיפור מתחיל.

כבר פחות מסתכלים אחורה. פשוט נשאבים למערכת של אהבה פשוטה.

נראה לי יש לה יותר ניסיון..

הלוואי שהייתי יכולה להזדהות עם מה שאמרת.

הלוואי והייתי יכולה לראות את הדברים כמוך.

הלוואי והייתי יכולה להיות כמוך.

הלוואי ועבורי הדברים היו יכולים להיות פשוטים, וטהורים, וראשוניים, ותמימים (במובן הטוב!), כמו אצלך.

אני לא הייתי כך. אני לא כך. אני לא חוויתי כך. עבורי שום דבר לא היה פשוט. אני לא יכולתי לקבל את הדברים בפשטות, כי אני אשתו והוא בעלי.

אולי לא היה לי מספיק בטחון בשם, כמו שיש לך. בעצם, לא אולי, בטוח שלא.

אבל אני באמת מוקירה, מעריכה, מעריצה ומתפעלת ממך מחפש אהבה יקר. כל כך יפה ומרגש לקרוא מה שכתבת. כל כך נוגע לי ללב.

כל כך מה שכנראה צריך להיות, כל כך מתוק. כל כך מעודד שיש כאלה כמוך.  תודה !

@איילה במדבר יקרה, אני לא חושב שניתן לקבל עצות בסיפור כמו שלך ככה בפורום הפתוח (אולי חברים מתכתבים איתך בפרטי וזה מקסים). הלוואי שתקבלו/י החלטה נבונה ומיטיבה!!

המצב שלי מסובך יותר ממה שאני יכולה להסביר פה..

לפעמים מרגישה בבור שאין דרך לצאת ממנו..

נראה לי שניסיתי להסביר בחלק מהשרשורים שכתבתי.. כל ההתנהלות שלו בחיים מאוד בעייתית וקשה לנהל ככה בית.. הוא לחוץ בנושא הפרנסה מאוד ומתקשה להתרכז ולא יודע איך לפתור את עניין הלחץ שלו משחק אותה רגוע ואני רואה איזה סיר לחץ הולך לו בפנים..

לכן גם לא סומכת על שיקול הדעת שלו ורואה איך מתנהל בפיזור נפש עם הילדים גם אין לו סמכותיות.. רק להנות איתם כזה אין גבולות כזה.. הכל עליי..

גם להתגרש מאחד כזה לא יהיה לי פשוט  מהסיבה שבאמת הוא לא יצליח להסתדר ופעם אפילו רמז לי שלבד לא יוכל להיות היה גם רמז לעניין אובדני..

רק אתה יודע בדיוק מה עובר עליך במערכת נישואים שלא טובה והיתה מלכתחילה מהנסיבות הלא נכונות כנראה..

רק אתה ואלוקים יודעים מה קורה באמת...

את מתארת משהו מאוד מורכב, ומכאן נובע המשא הכבד נורא על כתפייך. זה בדיוק העניין וזה גם מה שיוצר המון שיח בפורום ובלי שום מסוגלות להחליט.

את לא מתארת אלימות קיצונית, טירוף מערכות, סיכון לילדים. במקרים כאלו ההחלטה הייתה מאוד ברורה ופשוטה (גם אם היא חא הייתה קלה לביצוע). הקושי אצלך, נובע דווקא מהשטח האפור שבו נמצאת הבעיה, בעוד שהכאב שלך נמצא בשטח המאוד שחור של ההחלטה, ואילו שאר הצדדים לא ממוקמים לצידך (הילדים עוד קטנים; בעלך לא בשל או לא במקום שלך).

בכנות, דווקא בגלל שאת מתארת את הסיפור מהרבה זוויות ובכל פעם אין את המילה הזו שממנה אין דרך חזרה (הרי מישהי שהייתה כותבת כאן שבעלה מכה אותה פעם שבוע עד זוב דם, היה הרבה יותר קל לייעץ לה וגם הייתה תמימות דעים בקרב קבוצה גדולה של כותבים. אצלך זה לא שם). ומצד שני, את מתארת כאב מאוד גדול שלא הולך לשום מקום. לכן, אני חושב שהדרך שלך צריכה ללכת לאן שהלב שלך מוביל, כי אין שום דרך אחרת שיהיה לך טוב. גם אם בקונסלציה כלשהי זו בכלל לא עילה לגירושין.

בכל מקרה, בינתיים תכתבי ותביעי את עצמך. זה יאפשר לך לפרוק וגם יעזור לך לחדד לעצמך.

מלא הצלחה בכל אשר תפני ♡

כולם אומרים לנסות לשקם אם אין פה משו קיצוני כמו שאמרת..

אבל זה כל כך מבאס בלשון המעטה כן?

שאני כל יום באכזבה איך החיים שלי נראים ויראו... ממש לא מה שרציתי וחלמתי .. ומצד שני אני מתייחסת מאוד בכובד ראש לעניין של גירושים מהבחינה של הילדים ..

למרות שביננו בתכלס מה עדיף שיראו הורים מתןסכלים שרבים כל היום ולא אוהבים אחד את השני?..

מאוכזבים מעצמם  ואחד מהשני.. מה אפשר ללמוד מזה? לא בא לי שהבת שלי תדפק ותבחר לעצמה גם זוגיות כזאת דפוקה כמו שרואה בבית... בא לי למות לפעמים מעצם המחשבה מה היא חווה.. ואני זאת שגורמת לה לכל זה .. אני והוא

לפעמים נדמה לי שהוא רוצה שאני אעשה את הצעד רק בשביל להגיד הנה את לא רוצה להמשיך שההחלטה הקשה הזאת לא תהיה עליו..  

מדי עם הילדים...היתה רוצה שישחק איתם יותר, ושיהנו יחד...

את רואה, כל אחד רואה ורוצה את הדברים אחרת.

בס"ד

שכדאי לך לבדוק לעצמך:

1.  האם את מעצמך מרוצה, בדרך כלל?

2

1.  האם מעצמך את מרוצה בדרך כלל?

2. נוטה לביקורתיות?

3. שלום בית אצל ההורים?

תמיד יש לנו חלומות מהסרטים וכשאנו עומדים נוכח

המציאות, אנו חשים אכזבה רבה; לא על כזה אדם

חלמנו. לא על נישואין כאלה בנינו תילי תילים של

תקוות, חלומות...

בכל קשר, עם כל אדם, אפשר לראות את חצדדים

החסרים...

הוא לחוץ בענייני פרנסה ולא מראה אבל זה מורגש ומפריע

את אומרת.

מדוע אינו משתף אותך בלחץ והקושי?

חושש מביקורת אולי?

ייתכן שאני עושה השלכה ממני, גם אני

ראיתי את הלא ולקחתי את הכן כמובן

מאליו...

מכירה את הסיפור (מהגמרא?)

שאדם עבר איזה קושי בפרנסה

נדמה לי, ואשתו התקשטה במיוחד

ויצאה לקראתו במאור פנים

כדי לעודד את רוחו הנפולה...

חברה אחת שלי - עודדה את

בעלה לעזוב את העבודה (גילה

שם משהו בעייתי מבחינה הלכתית)

למרות שידעה שיהיה קושי גדול

מאוד מבחינה כלכלית.

(סיפרה לי שתקופה ארוכה

היתה מנת הדגים לשבת....

קופסת סרדינים...

ועוד דבר: נישואין זה מעמד

(לא אלימות חס ושלום -

בודאי שבמצב כזה עוזבים.

מהר ככל האפשר)

אשה גרושה, זה לא אותו

דבר. אפילו שלכאורה את לא

מרגישה שיש לך גב.

(אגב,הדברים עשויים להשתנות -

את יכולה לעזור בזה, לעודד

להבין, להכיל.... לשתף איתו

פעולה...גם הוא זקוק לגב...)

חז"ל אמרו שאין שמחה

כהתרת הספיקות;

מצב כזה, שלא כאן ולא שם -

לא טוב. אני סבורה.

כן הייתי מציעה לפנות

ליעוץ נישואין טוב. לא כזה

שמעודד להתגרש. צריך

לברר.

בהצלחה!

(לפני זוגי)

זה נפוץ הרבה יותר משאת חושבת, הניפוץ של החלום, תסכול מול הבעל שלא עומד בציפיות של חלום שאת יצרת, האחזות בחלום מצד אחד, אבל מצד שני לא להיות מוכנה להתגרש בשביל החלום הזה.
 

במיוחד בקשיי פרנסה, אין אחד כמעט שלא חווה את זה, וגברים לא שונים מאיתנו ולא נולדו עם ספר הוראות  איך לתפקד מושלם בסיטואציה, כמונו הם נזרקו לעול פרנסה בלי שום רקע מקדים.

קצת מילכדת את עצמך בתוך הסיטואציה, לא מוכנה לשחרר מהחלום ולא מוכנה לקחת צעדים דרסטיים.

אז את נשארת באמצע מתוסכלת.

למרות שזה מרגיש כמו מלכוד, זאת בחירה.

בחירה אם ללכת לטיפול שילמד אותך להסתכל אחרת על הסיטואציה, בחירה להתגרש ולשאת בהשלכות או בחירה שלא לבחור ולהישאר מתוסכלת.

הייתי בחוויה דומה, של אכזבה ותסכול מאוד גדולים מהבעל.

היתה תקופה של תחושת התאבלות, אובדן וניפוץ התמונה של איך בעלי יהיה, והתחלנו מחדש (בעזרת הרבה טיפולים ועבודה אישית) , לראות אותו מחדש, לשנות תמונה של חיים ולא לנסות בכוח להדביק אותו לתמונה שיצרתי מראש.

וזאת לא התפשרות זאת בגרות.

בס"ד

שלום איילה .

אני אישית חושב שכל מקום שמאשימים את הצד השני , הוא נפילה של הצד הראשון .

כלומר , כל פעם שבן זוג מאשים את הבן זוג השני , הוא פיספס את המטרה . או שהוא רואה שלילי את הצד השני , או שהוא לא מאמין ביכולת השפעה שלו על הצד השני .

למעט מקרים קיצוניים , כמו שאמרו פה כמו אלימות וכו ....

הכל בראש שלך , וגם בטיפולים זוגיים , בסוף מטפל אמיתי ידריך אותך לדאוג לטוב של עצמך , ולבחור לראות את הטוב בבעלך . ואני בטוח במיליון אחוז שיש לו מלא מלא תכונות טובות .

לא הייתי ממהר להתגרש . ממש לא ... כנראה שאם תתגרשי , אותו אתגר יפגוש אותך בפרק ב' .

שוב , כמובן מתוך פורום קשכה מאוד להבין את התמונה המלאה , אבל ממה שכתבת , ככה הרגשתי , שיש פה קושי שנגרם כתוצאה מעין שלילית אחד על השני , ובעיה שכזו חייבים לפתור , אם לא בפרק א אז בפרק ב ואם לא בפרק ב אז בפרק ג . עדיף בפרק א ......

תחשבי טוב טוב , זה רגע מכריע בחיים . תחשבי עליו טוב טוב , ותהי אמיצה . אהבה זה משהו שמדליקים אותו ...... גם שהוא כבוי אפשר . בהצלחה ענקית !!!

שזה בהחלט מצב לא פשוט, אני מאוד מבין אותך.

האם הוא מודע לרגשות שלך?

מן הסתם זה יהיה נורא קשה לפתוח את הנושא מולו אבל כנראה את חייבת. אולי לכתוב לו מכתב ללא האשמות וללא שיפוטיות אלא שיתוף כנה של רגשות שלך עם אמירה ברורה שאת לא יכולה להמשיך כך ומצד שני עם רצון לשקם.

משם לפנות לטיפול זוגי שילווה אתכם באופן רציני. אני מאוד אוהב את דרכה של טלי בשן גרנות. ממליץ מאוד שתיכנסי לאתר שלה, תתרשמי. יש לה גם מאגר תלמידים שכולם בעלי תארים טיפוליים.

יש תקווה 

חושבת שאנו תמיד שומעים צד אחד. אז איך אנו יכולים בעצם לתת עצות? ונכונות?

לא כך?

על כל פשעים תכסה אהבה.... היתי מוכנה אם היתה אהבה לעשות הרבה לשקם..

לא יודעת אם אצליח המשקעים רבים מדי וכואבים מדי..

לצערי קשה לי לסלוח

וברור שגם אני לא מושלמת וכל מה שאמרתם נכון וכו וכו..

אבל יש לו ביקןרת עליי לפעמים על כל  משפט שאומרת... זה בנאדם שלא רואה את הדבשת שלו

אולי גם אני ביקורתית קצת אבל זה מתנגש זה לא עובד..

והינו בטיפול לא ממש עזר

הוא רק בא לשם בשביל להראות שאני בעייתית ולתת לעצמו אישורים.. 

קראתי אחת החוברות של "משפחה", ג'ורנל מקסים. מגזר חרדי אבל

אל לך לחשוש; יש מאמרים שכל כך מעוררים לחשיבה, מקצועיים,

רגישים, פשוט נפלאים.

יש שם מדור של יועץ זוגי בשם צבי לופיאנסקי שכל פעם מביא

מקרה אמיתי אחר שהגיע לפתחו. הפעם עסק בזוג צעיר

במצב קשה ביותר ביניהם (נשואים סך הכ 3 וחצי חודשים...)

הוא בהחלט לא פסל אפשרות כזו על הסף; להיפך.

חשבתי עלייך. אולי כדאי לפנות אליו?

הכתובת לשליחת פניות היא:betoch@mishpacha.com

(זו החוברת הפנימית של העיתון העוסקת בנושאים מגוונים

בבעיות שונות וגם בסיפורים אמיתיים וראיונות מעניינים)ץ.

נוסף לכך, דפדפתי בספרו של רב ובר "בוודאי ישנה אהבה" -

גם הוא יועץ זוגי שעבר בעצמו עם אשתו יעוץ כזה, כדאי

לעיין במקרים שהוא מביא ובתובנות שלו.

ייתכן שאם הייתי קוראת את הספר לפני שהתגרשתי,

לא הייתי עושה את הצעד הזה...

שבוע טוב לך ולכל משפחתך ורק בשורות טובות!

במיוחד שאת נושאת בכל העוצמות שיש לאישה.

ממה שזה נשמע ממך, אכפת לך מהבית, מהילדים ומעצמך - ובשביל כל אלה, שווה לך להשקיע בתהליך של בנייה ואימון מחדש.

זה דבר שאפשרי אם תיצמדי ליעוץ טוב.

והכי חשוב, תביני שכרגע את בעצמך החלקה הטובה של הבית, ועם הכוחות שלך, את יכולה לשנות הכל.

אז קודם כל, תחזקי את עצמך, תמצאי מקורות טובים לשאוב מהם אנרגיה טובה וכוחות להמשיך להקים את הבית.

ובמקביל - תפני לייעוץ שיש עליו המלצות ותוצאות, רצוי מהמעגלים הקרובים אלייך מנטלית, השקפתית, וערכית.

זה תהליך, לא קל ולא פשוט.

אבל בסוף, זה משתלם.

ובעז"ה תצליחי!

בכל אופן אני לא חושבת שבטחון זה משהו משתנה כל כך בגילאים שהוא נמצא

אני מכירה אותו מספיק זמן זה משהו אישיותי.. שוב לא אפרט יותר מדי אבל חוסר בטחון בסיסי כזה שבא מגיל ממש קטן ואכשהו זה ממש ממש מפריע לי כבר ברמה שכל גבר אחר בעולם נראה לי יותר גברי ממנו..

ואני כמובן יש לי את העניינים שלי.. לא שאני מושלמת..

אבל מבינה כיום כמה זה חשוב גבר מכיל חזק שנותן גב משענת ולא נבהל מרגשות של אישה שפשוט גבר !!

וכמה התפשרתי ולא הבנתי אז שזאת התפשרות עבורי ןלא מתאים לי דבר כזה... 

זה צורך בסיסי של אישה, להרגיש שהיא נשואה לגבר, עם כל מה שזה אומר.

כנראה זה חלק מהשליחות שלך בעולם, לא סתם ה' זיווג ביניכם.

לא היית רוצה גבר שלא ייחס חשיבות לרגשות של האשה.

בע"ה את לא תסבלי.

אבל צריך להיות פיירים קצת.

אולי היה צריך להציג את הרגשות בצורה מופחתת

כדי שהוא לא ייבהל.

אתן הנשים חושבות לא יודע למה

אני זה אני. ובן הזוג צריך להסתדר איתי.

ומה שיהיה יהיה.

חייבים חייבים חייבים לשנות לכן בהקדם

את התיאוריה על זוגיות

התיאוריה הנכונה:

כל אחד מהצדדים צריך להשתדל שהקשר יצליח

אין אחד ששם רגלים באויר.

והשני יג'נגל עד להצלחת הקשר.

תעשי לו חודש אחד העלאת ביטחון יזומה

פרגנו לו בלי קשר, תגידי לו כמה הוא יפה כמה הוא מרשים כמה הוא מרגש אותך.

אחרי החודש הזה,

תגידי לי מה קרה תוך יומיים.

אני מבינה מה אתה אומר אבל יש מצב שכבר זה לא יהיה אפשרי.. כי קשה לי להיות רכה כלפיו..

נראה לי שאתם מפספסים משהו.. מרוב שהוא לא גברי.. קשה לאישה שממול שזה אני ..

להיות נקבית ורכה וכו....

שגבר לא מספיק מחובר לצד הזכרי שלו.. לא יודע איך מתייחסים לאישה.. מפחד .. נבהל.. חרד וכו.. יו ניים איט.. 

נקבי גברי כל אחד יגיד משהו אחר וזה משתנה בין תרבויות

תכלס תאהבי אותו הוא בעלך

התחייבת לו בכתובה שאת תאהבי אותו

ותפעלי כחברה שלו.

לא רק כשזה זורם.

הוא התחייב שהוא יפרנס גם כשזה לא זורם

אם כל אחד יעשה מה בא לא

המצב ימשיך להיות כמו שהוא.

יש לי כל כך הרבה מה לכתוב על הדיאלוג הזה שלכם. בפרט שאני בעצמי גבר חסר ביטחון ועם אופי מאוד נשי (בואו נכבד אותי ונקרא לזה "מטרו סקסואל" 😉).

האמת שקשה לי להאריך מהרבה סיבות, ובפרט שהחוייה הזו שמתארת איילה, מאוד מאוד מוכרת לי, גם בבית שלי וגם בהרבה סיטואציות. אני שם לב שהאופי הזה בעיקר אצל גברים, מזמין את היחס המתנשא, משפיל ופוגעני (לפעמים בגלוי ולפעמים בתת מודע), ואיכשהו ביחסים עם נשים, זה הרבה פעמים יותר בולט (לא נראה לי שזה מסיבות מגדריות אלא יותר בקטע טכני. כשחבר מתנהג אליי לא יפה אני מחפש חבר אחר, אבל יחסים עם נשים הם בדרך כלל יותר תלויי הקשר ולא ניתן פשוט לדלג עליהם).

כן אכתוב בקצרה את דעתי הקטנה:

לגבי @איילה במדבר אני ממש מזדהה איתך. אם לא טוב לך תלכי, כי גבר עדין, יש מעט סיכויים שהוא ירצה וישתנה. צריך להבין את העניין, שעדינות ונינוחות אינן נובעות מטיפשות וחולשה אלא הרבה פעמים מתוך תפיסה מכילה וספקנית. אני לדוגמה, לא חושב שאני יודע או מבין פחות ממישהו אחר. אני בעיקר משער שרוב הצעקנים מקשקשים ואומרים מה שהם לא מבינים, ואני בשונה מהם שותק כשאני לא מבין. בקיצור ההבדל הוא לא בידע אלא בהתנהלות.

לגבי הטענות של @אדם פרו+ במחילה אני לא מסכים איתך (והתכתבנו על זה מתישהו באישי). אם אישה מרגישה נסיכה, מלכה, ראויה לגב תומך - שתלך על זה. זו זכותה וטוב שהיא מביעה רצונות. אנחנו לא אומרים לבנאדם כמה הוא שווה ומה מגיע לו. בדיעבד הרבה פעמים, האנשים עם הדרישות והציפיות עשויים להתאכזב, אבל זה דרך שהם צריכים לעשות כדי להבין את זה.

אני ממש חושב שאם יש חוסר תקווה לאהבה ולקשר, ממש חבל ששניכם תסבלו.

למרות שמי כמוני מבין ללבך על הנטייה להיות גבר ספקני וד"ל.

בסוף, זוגיות טובה בנויה מאנרגיה גברית של השפעה והובלה, מול אנרגיה נשית של קבלה ורכות.

זה לא סותר עדינות, וגם מי שמרגיש "חסר בטחון ", בסוף יש לו את זה בטבע, גם אם לא במודל ה"מאצ'ו" שמישהו קבע.

אנוכי מסכים עם @אדם פרו+ ברעיון שיש ל2 הצדדים אחריות לדאוג שהדינמיקה תתפתח כמו שצריך, וששניהם יהיו מחוברים לטבע.

אם הגבר חושש להוביל, לפעמים האשה תפתח חלקים "גבריים" "במקומו" ואז "ירד לה ממנו" ואז הוא עוד יותר יתרחק מגבריותו.

אבל גם להיפך, אם הגבר מרגיש שהאשה לא מעריכה אותו, לא סומכת עליו ולא רוצה לקבל ממנו או בכלל, זה יכול לכבות אותו ולדחוף אותו לא לפעול כפי טבעו.

ממליץ מאוד לחפש חומרים ברשת של יונתן ומרים קליין, שעוסקים בנושא בעומק לדעתי.

אבל ראה נא, ושוב אני אומר את זה מתוך הזדהות רצינית עם הדמות שציירה איילה.

גבר חסר ביטחון, זה הבנאדם שלא אוהב לריב, לא אוהב לעמוד על שלו, לפעמים קצת חלש מול החיים. יש לזה מעלות ויש חסרונות. לא יהיה לך קשה למצוא דמויות שרבות על כל דבר, הכל מגיע להן, הכל צריך להיות מיד. לפעמים הן מרשימות ומצליחות ולפעמים הן יוצאות דפוקות וסובלות.

מהניסיון שלי, גבר חסר ביטחון זה גבר שגם כשהוא ירצה לריב הוא לא יידע איך עושים את זה, ולכן הוא דווקא טוב בלוותר ולהיכנע ולהבליג. וזה גם טוב. אנשים מהכיוון השני צריכים לפעמים ללמוד איך לוותר.

לגבי מה צריך להיות ומה בדרך כלל ומה דעת יונתן קליין - ברור שהכי קל וכיף זה להיות דומה לכל מי שכמוך (ולהיות בזה ממש מושלם). להיות הגבר הכי גיבור והכי רומנטי והכי חכם והכי מודע וגם אכפתי; ולהיות האישה הכי חכמה וגם דעתנית ולצד זאת המכילה ו הקשובה ודאגנית. זה מושלם, ועם תוסיף לזה כמה גרמים של יופי חיצוני זה ממש סרט הוליוודי.

אבל אנחנו מדברים על החריגים, והחיים דל החריגים הם מטבעם - חריגים. האם יש לזה מחיר? בוודאי. האם הדרך היחידה היא להשתנות? לא בטוח.

לגבי ההשפעות מהגבר לאישה, חד משמעית תהיינה השפעות ישירות וגם עקיפות (כלומר, מצופה שמראש גבר כזה יבחר אישה כזו).

רק תשים לב שהחיים הם סופרמרקט ולצערינו לא כולנו טובים בהכל. אישה של גבר כזה תצטרך להעריך אותו גם אם הוא לא ידרוש את כבודו בכל מקום, ותצטרך להבין שהוא צריך מקום והכלה גם אם הוא לא ישים לה (או לאחרים) אקדח ברקה. וגבר כזה יצטרך להיות מספיק משפיע ומשמעותי גם אם נעים לו להתחבא. - ואת כל זה אפשר לקיים גם ללא צעקנות וריצוי שעליהן חונכו דורות של מגדרים.

וודאי שאין עניין להיות "מה שאנחנו לא".

הטענה היא שההובלה והרצון להשפיע קיימים אצלנו בטבע, כמו שהרצון לקבל השפעה מהגבר קיים אצל האשה בטבע.

הרבה פעמים דברים מסתבכים בעיקר כי התרחקנו מהטבעים האלו, וכדאי לענ"ד (כמומחה זוגיות ידוע משכבר הימים 🙂), לבדוק מה השתבש ואיך אפשר כן לעורר את המגנט הטבעי מחדש.

לא?

התפקיד שלו להיות זה שמחזר אחרי האשה

סתם לדוגמא

נכון גם גבר הוא בנ"א ויש לו צרכים הרצונות

אבל-

במאזן בין גבר לאשה

הוא המוביל

הוא המחזר

אני כמובן לא מתיימרת לנבא לך מה השליחות שלך בעולם ואין לי שום דרך גם להבין את המצב שאת נמצאת בו.

אבל לכל אחד מאיתנו יש קושי, ואין חולק על כך שהקב"ה קבע לנו איזה קושי נעבור ואיזה מסלול יהיה לנו בחיים.

לכן, כשיש לנו קושי מסויים, כדאי שנסתכל בכל המתנות שקיבלנו מהקב"ה ונראה איך אפשר לנצל אותם להתמודדות נכונה עם הקושי - זה חלק מהתפקיד / השליחות שלנו בעולם.

אני מעריכה אותך על כך שאת מנסה מאד לשמור על הבית שלך, ובטוחה שיש בך את הכוחות הנכונים להתמודדות עם הניסיון הזה.

כי לכאורה אין כאן "קייס" לגירושין.

אבל אם זה בלתי נסבל בשבילך את לא אמורה לסבול.. גם אם בשביל כל העולם זה היה מצב נסבל.

אם לא היו ילדים אז עדיף היה להתגרש וחבל על המאמץ.

את חייבת שהוא יתאפס על עצמו וילך איתך לטיפול זוגי או פרטני. אל תסכימי לטפל רק בעצמך כפי שיציעו לך כי זה לא אפקטיבי. זה רק דחיית הקץ.

ועוד דבר חשוב - כל זמן שאת חושבת על גירושין לא כדאי להביא עוד ילדים למציאות כזאת. 

אהבה זה דבר שבונים

יש כאן מישהי שכתבה פעמים המלצה ללכת לטיפול אישי

רוצה לחזק ולאחר שדבר ראשון זה טיפול אישי

כתוב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם

בלי קשר למי צודק בכל מקרה בשביל להיות בהרגשה יותר טובה עם עצמנו אנחנו צריכים לעבוד על היכולת שלנו להיות מי שאנחנו רוצים באמת בלי תלות באחרים כי באופן טבעי בזוגיות אנחנו משליכים על בן בת הזוג הרבה אחריות שגם אם היו לוקחים אותה לא היתה פותרת את הקושי שלנו בסיטואציה כי אנחנו מוותרים לעצמנו ושקועים במה יכול להיות ומה הוא או היא צריך לעשות במקום להיות שקועים במה אנחנו צריכים לעשות.

החלטה לפה או לפה טיפול אישי יעשה טוב לעצמך בכל מקרה.

מאחל לך בהצלחה

ומבינה ממש לליבך..

מניסיון אני ממש מציעה לך להירשם לקורס 'תשוקתך' של בינת הופמן. (אם יש לך פייסבוק יכולה להציץ קצת על סרטונים שמעלה).

הקורס מציל חיי זוגיות ובכללי נותן הרבה תובנות לחיים (לא רק לנשואות).

בהצלחה!!

לבחור בשביל הילד או למנוע ממנו טעויות

זה שלו

אבל

ילד שגדל בחוסר שיפוטיות ומקבל דוגמא אישית לבחירות נכונות (גם אם זה להתגרש)

יש לו סיכוי יותר טוב

לפתח חוש ביקורת

ולבחור נכון

אתה לא יכול לבטח לילדיך עושר, אושר, זוגיות טובה, כושר, דתיות, בריאות. או שום דבר חשוב למעשה.

כל מה שאתה יכול הוא לשמש דוגמה אישית ולהתפלל, אני אומר את זה לך, לעצמי ולכל הורה, ילדים לא מקשיבים לעצות, ילדים רואים דוגמה אישית ומחקים אותה (או עושים אנטי, או חושבים שעושים אנטי).

שקלת פשוט להשאיר משהו מנגן לפני שבת?

מה עם קריאת ספרים כמו פעם? 🙂.

אני מוצא שזה ממש ממלא לי את הזמן, וחבל שמצליח לקרוא בעיקר רק שבת בשבועיים כשאני לבד...

בכל מקרה, מוזמן לאישי, אם בא לך לפרוק בלי קשר.

יכולה להמליץ אם תגידי מה את אוהבת...

מה עם להזמין חברה? להיות מוזמנת?

ואפשר ואף צריך למצוא לזה פתרונות.

לתפוס את השד כשהוא עדיין קטן.

במצבי רוח קשים במיוחד, קראתי ספרי ילדים. אוהבת.

השבת כיסוד הבריאה: ציר מרכזי לגילוי אלוקות בעולם

מצוות שמירת השבת אינה רק ציווי דתי המיועד למנוחה, אלא היא מהווה את היסוד המבני של הבריאה כולה. תכלית השבת היא להביא לידי ביטוי את גילוי האלוקות בכל רבדי המציאות, ובפרט בעולמנו הגשמי – ה"עולם התחתון". על פי תפיסה זו, השבת היא הכלי שדרכו מכירים יושבי תבל כי קיים בורא קדמון ונצחי העומד מאחורי מערכת הטבע האינסופית.

עדות על חידוש העולם

עצם השביתה ממלאכה ביום השביעי מהווה עדות חיה על כך שהעולם אינו קדמון, אלא נברא ברצון הבורא. כפי שנאמר בעשרת הדיברות: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ... וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות כ, י). בשמירת השבת, היהודי הופך לשותף בהצהרה הקוסמית על ריבונותו של הקדוש ברוך הוא, ובכך הוא פועל להעביר ולבטל את "רוח הטומאה" או הרוח המתנגדת המנסה להסתיר את הנוכחות האלוקית בעולם.

השבת כמקור הברכה והידיעה

חז"ל מלמדים כי "השבת היא מקור הברכה", והיא זו המעניקה חיות לכל ששת ימי המעשה. דרך השבת, הידיעה האמונית מחלחלת מן השכל אל הלב, עד שמתקיים החזון הנבואי: "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'" (ישעיהו סו, כג). גילוי זה נועד להסיר את מסכי ההסתרה ולזכך את המציאות הגשמית, כך שכל נברא יכיר במטרת בריאתו – להוות דירה בתחתונים לשכינה

שמירת השבת היא האקט העוצמתי ביותר של השלטת הרוח על החומר. היא המחסום המוסרי והאמוני האחרון בפני תפיסות עולם חומריות, והיא המפתח לגאולה השלמה שבה יתגלה כבודו יתברך בכל העולמות כולם, כפי שאנו מייחלים: "לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים".

כשבן אדם מתפרק אין לו כוח להחזיק כלום, וכל היסודות מתערערים.

הדתי הממוצע, המחמיר מאוד והלייט מאוד גם יחד - לרוב לא נופלים בשמירת שבת. לכן זה חריג.

אני נפלתי בשמירת שבת הרבה בתקופות שהיה לי קשה. זה עדיין חריג, עדיין מזיק לבן אדם באותה המידה, עדיין עושה קרע בעובי הקורה של עולם ההשקפה והערכים שלו.

במקום לערוך השוואות כדי לקבל חצי נחמת טפשים (או גערה והתנערות מכל מיני מדקדקי קלה כבחמורה) - קח את עצמך בידיים, תראה בזה אינדיקציה למצב נפשי חמור שמערער דבר יציב כמו עולם ערכים והרגל תרבותי, קח את עצמך לטיפול ולכל מה שיוכל לעזור לעצמך לקום.

להירקב ברחמים עצמיים, בבדידות ופסיביות עושה נזקים אדירים בחיים של האדם הפרטי, והם מחלחלים ופוגעים גם בקרובים לו.

מאחל שהשברים והרסיסים יתאחו ושתקום מחדש

היא מצווה יחסית קלה

למי שרגיל ונמצא בסביבה שומרת

ונהית קשה למי שיוצא מהשגרה הרגילה של שבתות

נניח אנשים שנמצאים לבד או נתקלים בסיטואציות רפואיות תכופות עם מכשירי חשמל או כל דבר אחר שמקשה

בעוד נניח אי שמירה נגיעה זה משהו יותר חשוף כי זה קורה בין 2 אנשים

אי שמירת שבת יכולה להיות סמויה לחלוטין

לכן לא באמת אפשר לדעת כמה זה נפוץ

בעיניי חשוב לבחור מה שנכון ללב

מה שמשאיר אותך יציב ושפוי

דת ואמונה לא קודמים לשפיות

ותמיד אפשר לחזור לבחור אחרת כשזה יתאים

אינו דתי. כן אפשר לומר שבנושא הזה הוא ....לא דתי. כלומר, מחפף.

אני מצדיעה לך. אל תכנעי לאף אחד ואל תתשפרי על המצווה החשובה

הזו, אפילו אם יהיה נסיך חלומותייך...

שנה טובה לך!!

בס"ד

האם גם נאמר שמי שרק גונב הוא שומר חוק, אלא שבתחום הגניבה הוא לא שומר חוק?

האם אפשר לומר שיש מי שבאופן מודע, מושכל ומתכונן מצפצף על ציווי אלוקי (שהוא גם מאמין בקיומו, כמובן) - נחשב ל'דתי'?

וקפדנית על כ ל המצוות, קלה כחמורה, בלי לחפף, אז כמובן שאינו דתי;

השאלה באמת למה הכוונה בלהיות דתי; ואם הוא לא מצפצף רק נכנע ליצרו, הוא כן נחשב דתי?

ואם הוא מחפף רק במצווה או מצוות וכן מקפיד על מצוות מסוימות, מה איתו, דתי או לא?

אם הוא מקפיד על הכל אבל לא חזק בשמירת לשון, למשל, הוא דתי או...לא?

וכך הלאה.....

לא מביעה כאן דיעה, אלא הרהור, מה זה באמת דתי?

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

כל אחד והמסע שלו בעולם הלא פשוט הזה, ברוחניות שלו, בדרך שלו עם ד.

האתרים האלה זה לא הלמ"ס וזה לא התפקיד שלך או של אף אחד למדוד או לשפוט את האחר.

יש ד בעולם, תן לו לעבוד.

תתמקד במסע שלך, בעצמך, ובלחפש אשה שתתאים לך לערכים שלך ולרצונות שלך.

בהצלחה❤️

לא מודדים או שופטים אחרים, רק תופעות כלליות.

אבל את צודקת במה שכתבת לו

מחילה אם פגעתי ערב ראה"ש בכל עובדי הלמ"ס.

כבודם במקומם.

רק דייקתי, לצורך השעשוע

יש דברים כגון מה שפותח השירשור דן בהם שלא קשורים למחקר ובטח לא למחקר כמותי

פחות מ5 מתוך 10!

אתרים דתיים!

התחקיר המלא יפורסם בסוכות,

בוא נחכה.

מזל שיש אותו שיברר מי אנחנו.

לחדשות המגזר

גוף ממשלתי (נראה לי) שמפרסם דוחות סטטיסטיים על האוכלוסיה (למשל - הכנסה ממוצעת למשק בית)

אדריכלות של נצח: צניעות, זמן וקדושה בעידן החומר

בעולם המודרני, המושג "עבודת אלילים" פשט צורה ולבש חדשה. אין מדובר עוד בפסלי אבן, אלא בהפיכת יצרים אנושיים ודחפים רגעיים לערך עליון המכתיב את סדר היום התרבותי. המרחב הציבורי, הרווי במיניות מוחצנת ובפולחן הגוף, מהדהד דפוסים עתיקים של תרבויות עבר שהתמקדו בחומר ובפריון כחזות הכול. מציאות זו מעמידה את האדם המודרני בפני אתגר רוחני: האם להיסחף אחר הזמני, או לבנות חיים בעלי איכות נצחית.

התורה והמצוות מציעות חלופה יסודית המוגדרת כ"קוד הגנטי של הנצח". בניגוד לתפיסה הרואה במגבלות ההלכתיות מחסום, הן מהוות למעשה "כלי מחזיק ברכה". הצניעות והקדושה אינן נועדו לצמצם את האדם, אלא לאפשר ליופי הפנימי – לנשמה – להאיר מבעד למעטפת החיצונית. שמירת המרחק וטוהר המחשבה יוצרים מרחב של כבוד ואצילות, המשרה שכינה בתוך המחנה ומעניק חוסן מוסרי מול תרבות של פריצת גדר. כוח המשיכה, בתוך מסגרת של קדושה, הופך מכלי לתענוג רגעי לאמצעי לבניית קשר פנימי, עמוק ונצחי.

הגשר המחבר בין העשייה האנושית לנצח הוא הזמן. במבט תורני, הזמן אינו רק רצף ליניארי מתכלה של שניות ודקות, אלא מרחב של "תנועות איכותיות". בעוד שהמדידה הכמותית היא מוגבלת, האדם יכול "לצבוע" את רגעיו באיכות אינסופית על ידי חיבורם לרצון העליון. ככל שהפעולה נעשית מתוך הכרה בערכי הנצח, היא משתחררת מהתלות בממד החומרי החולף.

לסיכום, העולם הזה הוא "שעת העבודה", המעבדה שבה הופך החומר לרוח. על ידי בחירה בערכי הצניעות וניצול הזמן ככלי לבנייה רוחנית, האדם מכין את עצמו לעילוי הנשמה באור החיים האינסופי, ומבטיח כי קיומו לא יישאר בגדר רגע חולף, אלא יהפוך לחלק בלתי נפרד מהנצח.

יותר בהכללה.

אותי הפתיע עצם זה ששואלים אותי אם אני שומר נגיעה, כאילו יש הוו"א שלא.

זה אמור להיות כל כך ברור שלא מדברים על זה בכלל.

ואין כאן עניין של שפיטה. יש כן עניין להעמיד דברים על דיוקם. לפחות

בפורום, בכתב. ברור שכל אחד וההתמודדויות שלו, אבל אולי צריך

להיזהר מכל מיני התפלספויות על מצוות ברורות וחד משמעיות -

תהא דרכו והתלבטותו של כל אחד אשר תהא, אבל את האמת

יש לאמר.

תאר לעצמך: בן אדם שמגדיר את עצמו דתי, לא שואלים אותו אם הוא שומר שבת. למה? כי זה מובן מאליו שזה חלק מההגדרה של דתי.

אבל שמירת נגיעה כן שואלים: סימן שלא ברור לאנשים שזה חלק מההגדרה של דתי. וזאת הבעיה.

איסור נגיעה זה לא רק "עוד איסור", זה חלק מהתייחסות שלמה ליחס בין בן ובת. לא לשמור נגיעה זה גם אמירה מעבר לעצם העובדה שיש פה בן אדם שמגדיר את עצמו דתי ומוכן לעבור על איסור בלי למצמץ...

יש אמירה

כשאתה בא להוכיח מישהו צריך קודם לגזוז את הציפורניים ואחרי גזיזת ציפורניים צריך ליטול ידים ורק אז אפשר להוכיח (וככל הנראה גם התוכחה מתקבלת אחרת)

בלי להכנס למה בסדר או לא בסדר בהתנהגות שאתה מדבר עליה

הטון כשאתה כותב או מדבר חשוב מאד האם זה טענה כלפי מי?

או שזה קריאת התעוררות ואז צריך לומר את זה בהתאם.

שנה טובה ומתוקה

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו?

כי שמירת נגיעה היא ביטוי להתמסרות דתית, ומי שמתקשה בזה יתקשה גם לא להדליק מזגן בשינוי כשקר לו בקיץ, ויתקשה גם לשמור נידה אחרי החתונה ויתקשה לשים סינון מוחלט על כל המכשירים שלו וכן הלאה. לכן הכותרת כן צודקת.

אין רגע דל: מדוע כל שנייה בחיינו היא בחירה בין חלוף לנצח?

הזמן, המשאב היקר ביותר שניתן לאדם, נתפס לעיתים כרצף טכני של דקות ושעות. אולם חכמי ישראל מלמדים כי הזמן הוא למעשה אוסף של "תנועות איכותיות" – מעשים ובחירות המעצבים את הנצח. בעולם המהיר של שנת 2025, עלינו לזכור את העיקרון המהדהד: יש דין ויש דיין. דבר אינו הולך לאיבוד; כל רגע מתועד ונרשם בספר הזכרונות האלוקי, וכל בחירה קטנה מקבלת משמעות נצחית.

הזוהר הקדוש חושף כי ברגע שאדם מתגבר על יצרו ("אתכפיא סטרא אחרא"), הוא מעלה את כבודו של הקב"ה בכל העולמות. כאן טמונה התובנה המהפכנית: האדם אינו צופה פסיבי בזמן, אלא שותף פעיל ביצירתו. כשאנו בוחרים בטוב, במעשה חסד או במניעת עבירה, אנו משנים את איכות הזמן עצמו והופכים רגע חולף לנכס נצחי.

הידיעה כי הכל מתועד אינה צריכה לעורר פחד, אלא יראת רוממות ואחריות. לא כמות השנים היא הקובעת, אלא איכות הרגעים. אדם יכול ליצור עולמות ברגע אחד של התעלות מוסרית או לימוד תורה במסירות. כל הימנעות מחטא הופכת למנוף רוחני, וכל מצווה לנקודת אור שאינה כבה לעולם.

עלינו להפנים כי העולם הזה הוא רק פרוזדור והצעה למעבר לעולם שכולו טוב ונצחי, והכרטיס לכניסה לשם תלוי אך ורק במעשינו הטובים כאן. כפי שסיכם קהלת: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם". זהו תמצית קיומנו – להפוך את הזמן הארצי למציאות אלוקית שתישאר חקוקה לעד.

שבת לבד מרגיש לי משהו מאוד בודד

אבל אולי יש משהו בללמוד להיות לבד בלי להרגיש בודד.

שקט לא חייב להיות מפחיד, שקט יכול להביא שלווה.

לא חייבים למלא את השקט ברעש.

וזה רק בינתיים.

מקווה שבקרוב תמצא את שנפשך אוהבת לחלוק איתה רעוא דרעוין ביחד.

באמת אני חייב לנסות את זה, כרגע מוקדן מדאי בשבילי, זה עוד טרי.

הכל בסדר

בהתחלה, להתאפס קצת ולהכיר את עצמי מחדש.

עכשיו, אני עדיין נהנה, אבל כן מרגיש קצת יותר גם את הבדידות (דבר בריא לדעתי, במקום לברוח מזה)...

יש לי רעיון קטן ואני מבקשת לא לצחוק עלי מאוד:

חיית מחמד יכולה לתת הרגשה של נוכחות עוד מישהו חי

בבית. כלב ידידותי, חתול (לנו היה חתול חם לב ומקסים),

ואפילו ציפורים; תוכונים קטנים למיניהם. די מרגיע

שיש עוד מישהו שנושם בבית תוך כדי שינה, בלילה

למשל......

אבל זה לא אדם. ברור. אולי באמת עכשיו להתארח

יותר (אם יש חברים שאתה מרגיש איתם נוח)

ובמשך הזמן תראה שתוכל גם להיות לבד.

אם יש שכנים נחמדים שמזמינים, לא להתבייש.

להביא משהו נחמד כדי שתרגיש יותר נוח

ולא להרגיש עלוב עם ההתארחות.

פעם נותנים לך ופעם אתה נותן לאחרים...

ואם אפשר להיות עסוק במשך השבוע, אפילו

בהתנדבות, כדי שתרגיש חזק בתוך עצמך, איתך.

אל תתחתן בחיפזון רק מאימת הבדידות למרות

שזה מאוד נורמלי.

בהצלחה ושנה טובה ושמחה לך!

פרוד טרי כמה חדשים בשבתות שהילדים לא אצלי אני שבת בבית לבד ושאלו אותי אחים ואנשים מסביב הציעו לי לעשות אצלם שבת אבל אני מוצא (אולי קצת מקום של כבוד עצמי שאני לא הולך לאנשים) שחשבת לבד זה יכול להיות נחמד בנתיים כבר כמה שבתות וזה רגוע שקט מקפיד על להכין אוכל ולעשות סעודה

כי הבנתי שהחיים שלי הם ביידים שלי גם כשאני בזוגיות וגם כשלא וכדי לחיות בצורה נעימה עם עצמי ובעתיד עם מישהי אולי, אני צריך ללמוד לחיות עם עצמי כמו שאני רוצה שהחיים שלי יראו ולכן זה כולל להכין אוכל ולעשות סעודת שבת עם עצמי ועם הקדוש ברוך הוא כולל שירים ולימוד קטן

ואז ללכת לקרוא משהו ופשוט לנוח מהשבוע

בהצלחה בדרך הזאת

עם עצמי ועם הקדוש ברוך הוא

ויש אנשים שקשה להם מאוד להיות לבד. במיוחד אחרי חוויה לא פשוטה של גירושין.

אני בעד ספרים. לקרוא ספרים שאוהבים (לא מדכאים אבל גם לא זולים...)

מסכים שיש אנשים שונים וכאלה שיותר מתאים להם לבד וכאלה שפחות.

בכל זאת לפעמים אנשים בוחרים לחפש איפה לעשות שבת לאו דווקא מתוך נסיון והבנה עם עצמם שלבד לא מתאים להם אלא מתוך רתיעה מהמצב של להשאר לבד בשבת.

ספרים בהחלט יכול להיות פתרון מאד נחמד ויעיל (ואפשר לקנות בסיפור חוזר ואז משמעותית יותר זול)

נ.ב.

(לפעמים לא מיד אבל אחרי רגע של התייצבות צריך להתמודד עם הקשיים (לאו דווקא אלה אבל בכלל) על מנת לעבוד על לשפר את עצמנו גם אם קשה, עבור הילדים ואו זוגיות הבאה ובעיקר עבור עצמינו) קושי זה לא דבר שלילי.

אני עוד יחסית בהתחלה, הרבה פעמים אני נוסעת אבל הרבה פעמים אחרות אני מגיעה ממש עייפה לשבת הזאת אחרי שבוע אינטנסיבי אז כיף לי השבת שלי בקצב שלי ובצורה שלי. ממש בשבתות הראשונות שנשארתי בבית לבד היה לי קשה לחשוב על לאכול סעודת שבת לבד והתארחתי אצל חברות מהקהילה, רק לסעודות

אבל לצערי בזבילי זה או להתארח אצל ההורים או האחים או שבת לגמרי לבד

כשאני מרגישה שאני ממש צריכה את הזמן לעצמי, אין לי כוח לצאת מהבית או להיות נחמדה לאנשים וכו', אני מכינה לי סעודות שיהיה לי כיף ואז מתארגנת לי בנחת לשבת, אוכלת מתי שבא לי, הולכת לנוח או חדשות מה שבא לי מתי שבא לי וכו' אולי זה קצת פריבילגיה שאני לא חייבת לצאת לתפילה במניין אבל לפעמים זה ממש נותן לי כוח שבתות כאלה

מצטרף לשאלה.

תודה.

פרסומת:

אתר הכרויות בחינם

וכמובן טיפול למי שיכול.

בנוסף, לענ"ד הצורה בה מנהלים את הגירושין עצמם,משפיעה הרבה על מה שקורה אחר כך.

מי שמצליח איכשהו לסיים יפה יחסית, למרות כל האמוציות והמשקעים, הרבה יותר קל לו לסגור מעגל ולהתקדם.

בסוף, גם הזמן הוא המרפא הגדול ביותר.

המרחק מצמצם את היכולת לשמוע דברים רעים חדשים

ותקשורת עם אנשים אחרים קרובים

כזו שמכילה/ חברית/ נעימה/ אוהבת/ מפרגנת

יוצרת חוויות חדשות טובות

מיצרת זכרונות אחרים

בונה אמון

ואז העלבונות יכולים להידחק למקום נידח ופחות לעניין

המרחק עוזר כמו שכתבו

חוץ מזה לטפל בעצמך עם אפשר בטיפול

ובכל מקרה לזכור שאין לך אפשרות לשנות את ההתנהגות של הצד השני רק את מה שאתה עושה ומגיב לזה וזה הזדמנות לשים לב לשפר את עצמנו כי תמיד יש לנו לאן להשתפר בלי קשר למעשים של הצד השני.

ולדבר עם אנשים חברים או מישהו שאתה מעריך לאו דווקא ייעוץ אלא שיחה של שיתוף כשאתה מספר למישהו אחר על הרגשות שלך זה עוזר לך גם לשחרר קצת מהעומס הרגשי וגם להבין את עצמך יותר טוב גם בלי עצות של הצד השני בשיחה רק הקשבה.

תקופה לא פשוטה בהצלחה

שאיני זוכרת את שמו . הן אומרות ש"לצאת" ממהרגשות והטראומה של הגירושין

לוקח בערך שנה וחצי. אצלי זה היה כך.

אין כזה דבר "לשמור נגיעה" זה כמו לשאול:....מתאימה ל...שמירת שבת? כשרות? ברכת המזון?

אני הקשיש.

התכוונתי אם יש לי בני שיח לגילי

מה שכן, לא בטוח שהפתרון תמיד הוא להתגרש, לפעמים אפשר לפתור את הבעיה...

תהיה חזק, ותרגיש חופשי לפנות בפרטי אם תרצה לשוחח עוד.

מניפולציות, אהבה על תנאי, הרגשה שאתה צריך להקטין את עצמך או לשנות את עצמך כדי לזכות באהבה, תחושה של "ללכת על ביצים" כי אתה לא יודע מאיפה זה יתפרץ הפעם, הקטנה שלך (למשל אתה כלום בלעדיי, מי תרצה אותך וכו')

אם זה מגיע עם בידוד מהסביבה, נגיד הרחקה שלך מהמשפחה וחברים (זה יכול להיות בכל מיני מנפולציות רגשיות, לאו דווקא הרחקה "אלימה" אבל התוצאה בסוף היא אותה תוצאה)

זה יכול להגיע יחד עם הרבה מילות אהבה ופרגון, אבל אם אתה תמיד מרגיש דרוך לידה, גם כשטוב כביכול, זה סימן רע.

אם אתה יכול להיות גם חלש ופגיע וגם חזק ומצליח לידה, והיא מקבלת את שני המצבים ואתה מרגיש שאתה יכול להיות עצמך, זה סימן בריאות.

בין מצד הגברים (שזה אולי נפוץ יותר) ובין מצד נשים.

מקווה שאצלכם זה לא כך , אבל יש ספר (אמיתי) על התעללות רגשית מצד הבעל.

"הכל סיפור של פיקסלים" - תמר.

שם זו היתה הפרעת אישיות ממש (כך התרשמתי), שמאוד היה קשה להבחין בה: בעל אברך, א ינטליגנטי, עוזר המון....

אבל מצד שני.....

זה בערך מה שגם אני עובר.

אין לי עצה או משהו חכם להגיד, אבל שולח חיבוק גדול