רציתי להגיב לך.

זה נורא, זה סיוט, זה כאב לב עצום עצום.

זה ה-סיוט שבגללו הרבה אנשים מפחדים להתגרש.

חיבוק גדול גדול לך.

ויותר תכלס- אני חושבת שכשחושבים מה לעשות או איך להגיב צריך איזון מאוד מאוד מחושב בין פיוס ומלחמה.

כמו יעקב שהתכונן עם תפילה דורון ומלחמה.

קודם כל תפילות תפילות תפילות.

דורון-

בד"כ ההורי המנכר מונע מנקמה, מרצון לשליטה, צורך השרדותי לנצח.

הוא לא בהכרח משוגע ולא "רשע", לרוב השורש זה פגיעה, תחושת השפלה, כבוד שנרמס.

חשוב להבין מה המניע, מה הוא רוצה להשיג.

תלוי מה המצב, אולי אולי יהיה אפשר לגשת אליו כשאת לא רגשית אלה מצליחה לגשת לזה מנותקת רגש, ולנסות לדבר איתו. לנסות לדבר על מה שפגע בו, נטו בו, להכיר בכאב שלו ולהרגיע את הפגיעה.

לא להתחנף, לפייס.

ואז אולי להגיע לשיתוף פעולה.

זה המון אם ואולי. סיכוי קלוש אבל שווה לנסות בטוב.

אם לא הולך בדורון...את בטח כבר יודעת מלחמה, ליווי משפטי הדרכת הורים ובעיקר-

להשקיע המון מאמצים בקשר רגשי עמוק עם כל ילד בנפרד, שיחות נפש, זמן איכות ואהבה.

בע"ה עוד תרווי הרבה נחת מהילדים.

על המקרה שלי ארחיב במקום אחר...

ניכור הורי.

נזק לכל החיים.

לכולם.

לא יודעת אם אתם מכירים תסיפור של שמוליק סוכות שגדל עם אמא שניכרה את הילדים מהאבא לגמרי סיפור מסמר שיער באמת!

היום הילדים בקשר איתו

וזה באמת כואב ומזעזע. ליבינו איתך ועם כל הורה מנוכר!

התנצלת מראש בפני הפמיניסטים/שובניסטים, אבל זה לא קשור לזה. אדם שנוהג שלא כשורה הוא לא בסדר, וזה לא משנה אם הוא גבר או אישה ואם יש יותר גברים כאלה או שהמעשה הזה נתפס כגברי (או נשי). מעשה רע הוא רע וכואב ומזעזע, ואכן אני מניח שזה שיקול גדול בהרבה בתים שהפירוק הוא הכרח בלתי נמנע אבל הפחד מניכור יוצר עוד קושי.

ב"ה אני לא בקי בזה, אבל אכתוב שני דברים שדווה לבדוק:

1. בעיקרון החוק היבש מאוד מחמיר על הורים מנכרים, אבל לצערינו בהרבה מקרים זה לא עוזר. סיפורי חסידות גור ממחישים את זה, שמאוד בקלות לוקחים ילד/נער ומטיפים לו שהכי נכון לו לרמוס את אביו ולהציק-להזיק לו, והילד בתמימותו משתכנע. קראתי ראיון עם יוסלה שוכמכר והוא אומר שזה בדיוק מה שעשו לו, שכנעו אותו שמצילים אותו וההורים שלו רוצים להרוס אותו, ואז זה נהיה רצון הילד ושום עו"ס לא יוכל לשכנע הורה לפעול נגד רצון הילד (זה כמובן מורכב יותר אבל זה הרעיון). בנוסף מאוד קשה להוכיח ניכור הורי ויש מזה הרבה כאב.

מה שהצעתי לך בשרשור ההוא, זה לפעול במיידי: מצאת מצלמות - תעלימי/תחרימי אותם ותגרמי לאבא להסביר למה הבן שלו מגיע עם מצלמה; שמעת את הילד שלך קורא לך בשמות כלשהם, תתקשרי מיד למחנך שלו ולעוס המשפחה (אם יש) ותשאלי איך זה קרה, וככה הם יצטרכו להציג תזה שתסכן אותם. אם תחכי לרשויות את תקבלי ילדים קשים או מנוכרים. תפעלי בעצמך באסרטיביות ותגרמי לכולם לפעול בצורה שלא תאפשר את זה.

2. אני חושש שניכור הורי לא תמיד נעשה בכוונה תחילה, וזה מה שמזעזע וגם מאוד מחייב אותנו. אני רואה גם במשפחה שלי, איך הסבא/סבתא יכולים לצחוק או לזלזל באבא (חתנם לשעבר) מול הילדים שלו, כל זה גורם לחיכוך הזה והילד בהכרח יבחר צד, גם אם אף פעם לא תדעו איזה צד הוא יבחר.

בכלל, למה שילד יהיה מעורב במה שאמא/אבא שלו עושה, ואם אבא שלו אלים או גנב או רוצח, מי שמך - ההורה השני - לגרום לילד לשנוא אותו. ומהניסיון, לא בטוח שקשר עם הורה מסוכן זה דבר יותר בעייתי מיתמות חיה. קורה שהורה פוגע במשפחה עצמה, כמו הורה שמזיק לרכוש המשפחתי עם סמים/הימורים או פוגע מינית באחד הילדים, וכאן צריך יותר לחשוב איך מתווכים, אבל בכל מקרה ההורה השני לא אמור להיות השופט או התליין במשפט הזה.

זו התשובה ל"למה לא פעלתי" בצורה שבה התנסחת בסעיף 1.

מדובר על מסע של 8 שנים בתוך גירושין שבו הייתי עסוקה בלשרוד ולהדוף.

כשהילדים היו קטנים, זה היה קל יותר. 

הפסיכולוגים והמטפלים הריגשיים שהיינו אצלם במהלך השנים היו עסוקים בלהגיד לי שהילדים מסכנים, הם לא עושים שום דבר במודע. הם קורבנות של הגירושין ואים להם שום אחריות אם הם "מרגלים" בביתי.

אז עוד תלונה ברווחה? -אני אתמודד 

עוד דיון בבית הדין על כשירות הורית? -אני אלחם עבור הילדים.

אי תשלום מזונות? -קטן עליי, אני אצטמצם ולילדים לא יחסר דבר.

חוסר שיתוף פעולה לימודי? -לא נורא אני אקח מורים פרטיים.

הילדים לא ידעו מכלום, הם לא אשמים שזו ההורות של אבא שלהם. זה האבא והוא המושלם עבורם כי ככה ה' דאג שיהיה.

וככה זה התנהל עד לפני חודש.

לא הבנתי שמה שקורה פה נקרא בשם הזה.

הרי הילדים אומרים שהם אוהבים אותי. 

אז הם רק "פורקים עצבים אצלי, כי אצלי מרחב בטוח" ורק "חטפו התקף זעם כי הם מתוסכלים" ורק "מלשינים אחד על השני כי הם חשים בהישרדות חברתית בבית השני" וכן הלאה וכן הלאה...

כשהמצלמה נשלפה והקללות והמכות הגיעו- הצפרדע כבר היתה מבושלת.

*** הבהרה חשובה: אני לא חיה מתוך התקרבנות או רחמים עצמיים. השתדלתי כל השנים לא לתלות את האושר או הקיום שלי ב"מה יגידו" ובאישורים סביבתיים.

החיים הם דבר מורכב ועברתי יותר מדבר או שניים כדי לדעת שה' מעביר אותנו ניסיונות כדי לגדול.

זיוו"ש -  לפי מעשיו..

חשוב לי להגיד שלרגע לא הטחתי ביקורת "למה לא עשית כך וכך". חשבתי לתומי שאת מתארת סיפור חדש והצעתי לך, כי הרבה פעמים כמו שאת אומרת, כשזה קטן לא מבינים את זה, ובסופו של דבר מי שחזק (אין הכוונה אלים ואגרסיבי) יכול לעצור היסחפויות כאלה.

מדהים לדעת שאומרים לבתאדם שהבנים שלא מתנהגים כמו חיות כי הם פורקים תסכולים, ולכן את אמורה לשתוק להתנהגויות כאלה... תמסרי בחום לעוסים שלך, שגם ילד שפורק תסכולים צריך שיחנכו אותו ויציבו לו גבולות - ואולי עוד יותר מילד עדין!!! - וזה לגמרי לטובת הילד.

בכל מקרה, אף פעם לא מאוחר ותמיד אפשר להציב גבולות. קשה לקרוא את מה שתיארת, הלב יוצא... אבל נראה שאת עכשיו מגבשת טקטיקה, אז שיהיה לך בהצלחה!!!

(ובכלל, לא בקטע שיפוטי, תחשבי על הנושא הזה שהרבה פעמים כל הבעיות מתחילות כשאנחנו מתגמשים וקצת מוותרים. אולי כל הקטע עם ויתור על מזונות ושתיקה על ככה וככה, זה חלק ממה שאיפשר את בישול הצפרדע- וכמובן גם זה לא בקטע שיפוטי, אלא הסתכלות של מי שב"ה לא עבר והלוואי שלא יעבור כלום מזה...)

לא ברור מה יוצא לאנשים מההתנהלות הדוחה הזו

דופקים את הילדים בסוף יוצאים שרוטים

אני מאמינה שכשהילדים יגדלו הם יראו טוב מי היה לטובתם באמת ומי שרט אותם עמוקות

מאחלת לך שקט ושלווה בחיים

ועד שהוא יבין שההורה משחק בו

כדי להשיג הישגים אישיים

יכול לקחת זמן.

כי הטבע בהתחלה כל הזמן מתקן את זה

והוא חושב אולי ההורה כן בסדר

כי זה מה שהוא רוצה שיקרה אין לו ברירה

ילדים לא צריכים לסבול

אם מעניין אותך

אפשר קישור?

הלהיט אצלינו בבית.

יש 2 ממלכות

אבא מלך בבית שלו ואמא המלכה בבית שלה

אינו דתי. כן אפשר לומר שבנושא הזה הוא ....לא דתי. כלומר, מחפף.

אני מצדיעה לך. אל תכנעי לאף אחד ואל תתשפרי על המצווה החשובה

הזו, אפילו אם יהיה נסיך חלומותייך...

שנה טובה לך!!

כל אחד והמסע שלו בעולם הלא פשוט הזה, ברוחניות שלו, בדרך שלו עם ד.

האתרים האלה זה לא הלמ"ס וזה לא התפקיד שלך או של אף אחד למדוד או לשפוט את האחר.

יש ד בעולם, תן לו לעבוד.

תתמקד במסע שלך, בעצמך, ובלחפש אשה שתתאים לך לערכים שלך ולרצונות שלך.

בהצלחה❤️

לא מודדים או שופטים אחרים, רק תופעות כלליות.

אבל את צודקת במה שכתבת לו

מחילה אם פגעתי ערב ראה"ש בכל עובדי הלמ"ס.

כבודם במקומם.

רק דייקתי, לצורך השעשוע

יש דברים כגון מה שפותח השירשור דן בהם שלא קשורים למחקר ובטח לא למחקר כמותי

פחות מ5 מתוך 10!

אתרים דתיים!

התחקיר המלא יפורסם בסוכות,

בוא נחכה.

מזל שיש אותו שיברר מי אנחנו.

לחדשות המגזר

יותר בהכללה.

אותי הפתיע עצם זה ששואלים אותי אם אני שומר נגיעה, כאילו יש הוו"א שלא.

זה אמור להיות כל כך ברור שלא מדברים על זה בכלל.

ואין כאן עניין של שפיטה. יש כן עניין להעמיד דברים על דיוקם. לפחות

בפורום, בכתב. ברור שכל אחד וההתמודדויות שלו, אבל אולי צריך

להיזהר מכל מיני התפלספויות על מצוות ברורות וחד משמעיות -

תהא דרכו והתלבטותו של כל אחד אשר תהא, אבל את האמת

יש לאמר.

תאר לעצמך: בן אדם שמגדיר את עצמו דתי, לא שואלים אותו אם הוא שומר שבת. למה? כי זה מובן מאליו שזה חלק מההגדרה של דתי.

אבל שמירת נגיעה כן שואלים: סימן שלא ברור לאנשים שזה חלק מההגדרה של דתי. וזאת הבעיה.

איסור נגיעה זה לא רק "עוד איסור", זה חלק מהתייחסות שלמה ליחס בין בן ובת. לא לשמור נגיעה זה גם אמירה מעבר לעצם העובדה שיש פה בן אדם שמגדיר את עצמו דתי ומוכן לעבור על איסור בלי למצמץ...

יש אמירה

כשאתה בא להוכיח מישהו צריך קודם לגזוז את הציפורניים ואחרי גזיזת ציפורניים צריך ליטול ידים ורק אז אפשר להוכיח (וככל הנראה גם התוכחה מתקבלת אחרת)

בלי להכנס למה בסדר או לא בסדר בהתנהגות שאתה מדבר עליה

הטון כשאתה כותב או מדבר חשוב מאד האם זה טענה כלפי מי?

או שזה קריאת התעוררות ואז צריך לומר את זה בהתאם.

שנה טובה ומתוקה

שבת לבד מרגיש לי משהו מאוד בודד

אבל אולי יש משהו בללמוד להיות לבד בלי להרגיש בודד.

שקט לא חייב להיות מפחיד, שקט יכול להביא שלווה.

לא חייבים למלא את השקט ברעש.

וזה רק בינתיים.

מקווה שבקרוב תמצא את שנפשך אוהבת לחלוק איתה רעוא דרעוין ביחד.

באמת אני חייב לנסות את זה, כרגע מוקדן מדאי בשבילי, זה עוד טרי.

הכל בסדר

בהתחלה, להתאפס קצת ולהכיר את עצמי מחדש.

עכשיו, אני עדיין נהנה, אבל כן מרגיש קצת יותר גם את הבדידות (דבר בריא לדעתי, במקום לברוח מזה)...

פרוד טרי כמה חדשים בשבתות שהילדים לא אצלי אני שבת בבית לבד ושאלו אותי אחים ואנשים מסביב הציעו לי לעשות אצלם שבת אבל אני מוצא (אולי קצת מקום של כבוד עצמי שאני לא הולך לאנשים) שחשבת לבד זה יכול להיות נחמד בנתיים כבר כמה שבתות וזה רגוע שקט מקפיד על להכין אוכל ולעשות סעודה

כי הבנתי שהחיים שלי הם ביידים שלי גם כשאני בזוגיות וגם כשלא וכדי לחיות בצורה נעימה עם עצמי ובעתיד עם מישהי אולי, אני צריך ללמוד לחיות עם עצמי כמו שאני רוצה שהחיים שלי יראו ולכן זה כולל להכין אוכל ולעשות סעודת שבת עם עצמי ועם הקדוש ברוך הוא כולל שירים ולימוד קטן

ואז ללכת לקרוא משהו ופשוט לנוח מהשבוע

בהצלחה בדרך הזאת

עם עצמי ועם הקדוש ברוך הוא

אני עוד יחסית בהתחלה, הרבה פעמים אני נוסעת אבל הרבה פעמים אחרות אני מגיעה ממש עייפה לשבת הזאת אחרי שבוע אינטנסיבי אז כיף לי השבת שלי בקצב שלי ובצורה שלי. ממש בשבתות הראשונות שנשארתי בבית לבד היה לי קשה לחשוב על לאכול סעודת שבת לבד והתארחתי אצל חברות מהקהילה, רק לסעודות

אבל לצערי בזבילי זה או להתארח אצל ההורים או האחים או שבת לגמרי לבד

כשאני מרגישה שאני ממש צריכה את הזמן לעצמי, אין לי כוח לצאת מהבית או להיות נחמדה לאנשים וכו', אני מכינה לי סעודות שיהיה לי כיף ואז מתארגנת לי בנחת לשבת, אוכלת מתי שבא לי, הולכת לנוח או חדשות מה שבא לי מתי שבא לי וכו' אולי זה קצת פריבילגיה שאני לא חייבת לצאת לתפילה במניין אבל לפעמים זה ממש נותן לי כוח שבתות כאלה

מצטרף לשאלה.

תודה.

פרסומת:

אתר הכרויות בחינם

וכמובן טיפול למי שיכול.

בנוסף, לענ"ד הצורה בה מנהלים את הגירושין עצמם,משפיעה הרבה על מה שקורה אחר כך.

מי שמצליח איכשהו לסיים יפה יחסית, למרות כל האמוציות והמשקעים, הרבה יותר קל לו לסגור מעגל ולהתקדם.

בסוף, גם הזמן הוא המרפא הגדול ביותר.

המרחק מצמצם את היכולת לשמוע דברים רעים חדשים

ותקשורת עם אנשים אחרים קרובים

כזו שמכילה/ חברית/ נעימה/ אוהבת/ מפרגנת

יוצרת חוויות חדשות טובות

מיצרת זכרונות אחרים

בונה אמון

ואז העלבונות יכולים להידחק למקום נידח ופחות לעניין

המרחק עוזר כמו שכתבו

חוץ מזה לטפל בעצמך עם אפשר בטיפול

ובכל מקרה לזכור שאין לך אפשרות לשנות את ההתנהגות של הצד השני רק את מה שאתה עושה ומגיב לזה וזה הזדמנות לשים לב לשפר את עצמנו כי תמיד יש לנו לאן להשתפר בלי קשר למעשים של הצד השני.

ולדבר עם אנשים חברים או מישהו שאתה מעריך לאו דווקא ייעוץ אלא שיחה של שיתוף כשאתה מספר למישהו אחר על הרגשות שלך זה עוזר לך גם לשחרר קצת מהעומס הרגשי וגם להבין את עצמך יותר טוב גם בלי עצות של הצד השני בשיחה רק הקשבה.

תקופה לא פשוטה בהצלחה

אין כזה דבר "לשמור נגיעה" זה כמו לשאול:....מתאימה ל...שמירת שבת? כשרות? ברכת המזון?

מה שכן, לא בטוח שהפתרון תמיד הוא להתגרש, לפעמים אפשר לפתור את הבעיה...

תהיה חזק, ותרגיש חופשי לפנות בפרטי אם תרצה לשוחח עוד.

מניפולציות, אהבה על תנאי, הרגשה שאתה צריך להקטין את עצמך או לשנות את עצמך כדי לזכות באהבה, תחושה של "ללכת על ביצים" כי אתה לא יודע מאיפה זה יתפרץ הפעם, הקטנה שלך (למשל אתה כלום בלעדיי, מי תרצה אותך וכו')

אם זה מגיע עם בידוד מהסביבה, נגיד הרחקה שלך מהמשפחה וחברים (זה יכול להיות בכל מיני מנפולציות רגשיות, לאו דווקא הרחקה "אלימה" אבל התוצאה בסוף היא אותה תוצאה)

זה יכול להגיע יחד עם הרבה מילות אהבה ופרגון, אבל אם אתה תמיד מרגיש דרוך לידה, גם כשטוב כביכול, זה סימן רע.

אם אתה יכול להיות גם חלש ופגיע וגם חזק ומצליח לידה, והיא מקבלת את שני המצבים ואתה מרגיש שאתה יכול להיות עצמך, זה סימן בריאות.

בין מצד הגברים (שזה אולי נפוץ יותר) ובין מצד נשים.

מקווה שאצלכם זה לא כך , אבל יש ספר (אמיתי) על התעללות רגשית מצד הבעל.

"הכל סיפור של פיקסלים" - תמר.

שם זו היתה הפרעת אישיות ממש (כך התרשמתי), שמאוד היה קשה להבחין בה: בעל אברך, א ינטליגנטי, עוזר המון....

אבל מצד שני.....

זה בערך מה שגם אני עובר.

אין לי עצה או משהו חכם להגיד, אבל שולח חיבוק גדול

"בודאי ישנה אהבה". כדאי לעלעל בו.  אפשר לשנות את הראש למקרא דבריו.

הוא עצמו, עד כמה שהבנתי, עבר יעוץ כזוג. הוא גם מטפל זוגי.

אולי זה יעזור קצת לראות את הדברים בפרספקטיבה קצת שונה.

חלילה, אני לא מטיפה. רק נותנת עצה. ייתכן שאם הייתי קוראת

את הספר בזמנו, ועוד יותר - הולכת לשוחח איתו, לא הייתי מתגרשת.

אין שמחה כהתרת הספיקות - מאחלת לך.

יש אדם העוסק ביעוץ שגר בנריה (יש מקום כזה נכון?)

שמו אלי גרון.

יש לו אתר ביוטיוב. לקראת כלה, אולי. כדאי אני חושבת

להיכנס ולקרוא שם. יש לו מאמרים רבים. מעניינים ולדעתי,

חשובים.

לא להתייאש. ולבקש מהשם "הוריני השם דרכך".

אגב, קניתי בזכותך את "בוודאי ישנה אהבה" של רן ובר.

את אומרת לתת לזה עדיפות בקריאה לפני ספרים אחרים שקניתי בשבוע הספר...

איני יודעת אילו ספרים קנית ..אבל הספר הזה נותן תקווה, שאפילו במצבים קשים

אפשר להגיע לאהבה, למצב טוב, שמח...

אבל זה נורא תלוי אולי בסבלנות, בכח רצון, בלתת לעצמנו להיפתח, לקבל (אפילו

אם זה הולך אצלנו טיפין טיפין.)

מה עם הספר שכמעט כ ו ל ם מכירים "גברים ממאדים ונשים מונוס"? יכול לתת מושג

איך חושבים גברים ואיך - נשים. קראתי חוברת טובה דומה גם אצלנו, איני זוכרת את

שם הרב שכתב אותה.

חושבת גם שעדיף ללכת לטיפול. יעוץ טוב. לא מספיק לקרוא, כדי שיהיה עוד מישהו אתי -

אפילו חבר או חברה טובה שיכולים ללכת איתנו יד ביד. להקשיב לנו כשאנו

מתוסכלים, נופלים, כמעט נשברים..

דורש אומץ ומודעות.

בספר "הכל סיפור של פיקסלים" (הזכרתי קודם), לבעל לא היתה שום

מודעות. אבל במאמר ב"מקום" אומרים שיש גם מקרים כאלה שניתנים

לעזרה.

כן. חייבים קשר אנושי כדי לצלוח את הדרך.; מקצועי או לא - העיקר

מבין, מכיל, מחזק. זה נותן כח. ותקווה.

ולא מדובר במקרים של התעללות קשה, נפשית או גופנית.

מזה ומזה אל תנח ידך.

הבדידות שבתוך הזוגיות.

לרוב אומרים לנו שזוגיות זה דבר כל כך פרטי ולא משתפים החוצה.

אבל לפעמים מילה טובה של חבר או אוזן קשבת זה מה שנותן קצת אוויר (ולפעמים גם יכול להזיק לצערי)

מניסיון של היכרות עם הרבה מאוד רגעי יאוש כאלה...

לכן אני חושבת שכדאי אם יש לך חבר טוב שאתה יכול לשתף אותו ואתה יודע שבעיקר יקשיב ואולי עצה טובה, זה רעיון טוב.

ואם לא, ללכת לפסיכולוג או ליועץ זוגי לבד, או כמובן הטוב ביותר - ללכת ליועצ/ת זוגי/ת יחד, אתה ואשתך.

הנישואים שלנו עברו ממסלול ברור של התרסקות ודיבורים על גירושים לנישואים טובים ושמחים ב"ה (ואגב חשבתי שהיעוץ בטוח לא יעזור כי המצב אובייקטיבית לא ניתן לפתרון)

האתגרים לא נעלמו אבל יש לנו יותר כלים להתמודד איתם.

לפעמים גירושים זה הפתרון. אבל בעיניי ללכת לאיש מקצוע לפני כן ולתת הזדמנות לתהליך זה חובה, אם אין מצב דרסטי כמו אלימות או התעללות מכוונת (פיזית, נפשית, כלכלית וכו')

בלי שקראתי את התגובה שלך...

שמחה נורא שהסתדר. כמה תקווה זה נותן!

מאחלת לכם עוד אהבה מתגברת ושמחה יותר ויותר, זה עם זו!

אולי יוכלו לעזור

ואם אתה כל כך לא רוצה שילך לכיוון של גירושין

אולי מישהו יכול לעזור?

כתבת שאין לך את מי לשתף

אז אולי אם תשתף יעזרו?

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

אני מקנאה בך.

וגם באשתך!

בוגר, מתמיד, לא מתייאש - כל הכבוד לך!!!!!!!

החלק במוח שעוסק בהגיון, ערכים אישיים וכדו, הוא כל כך קטן ונזיח בקבלת החלטות...

אף אחד לא מקבל החלטות רק בגלל שזה נכון לוגית, ובינינו, אף בנאדם לא יכול בשום אופן לחיות כמו מרטיר (אני מודע לאוקסימורון 😉), רק בגלל שזה טוב וחשוב. - להיפך, המרטירים, להבדיל חסידי אשכנז וכדו', הם אנשים שמראש אהבו לסבול ולהתנזר. הקרבה בשבילם הייתה חיי תענוגות.

להגיד לאדם שיום יום רע לו וסובל, "תקשיב נשמה, יש כאן איזה ערך של גוף אחד וסוד הזיווג" - מה הוא יעשה עם זה? יסבול כל חייו, יתנוון, יהיה רע ועצוב ומדוכא רק כי יש איזה ערך עליון אמורפי, מין "חומר אפל" כזה, שניזון מהסבל שלו?!

דבר ראשוו, המוח (=רציונל, שכליות) צריך להיות שליט על הלב. זה לא אומר שזה מה שהוא תמיד.

דבר שני, אני חושב שברוב המקרים הרציונליות מגיעה אחר כך. כלומר כשלא נעים אז מוצאים הרבה הסברים שכליים, ובהחלט לכל דבר אפשר למצוא הסברים בשכל...

אבל אין ספק שהשכל הכרחי בכל דבר. כשאדם עושה דברים שהוא לא מבין את מהותם או חושב שהם מטומטמים, בסוף הוא יפסיק (אני חושב שזה מה שגורם לרובם מתישהו להפסיק לעשן למרות שזה מאוד קשה. כי לאורך זמן א"א לעשות דברים חסרי היגיון).

אני מקשיבה לפודקאסטים רבים וגם שם זה עולה.

תכנס לרשתות החברתיות ותראה ששם הנושא עולה לא מעט ואף דוחף לגירושין (גם בחברה החרדית)

אני לעולם לא אעודד גירושין- אבל אם מישהו/י יבואו אליי לייעוץ, אסביר מה ההשלכות.

אבל לא אדחוף לשם.

מלבד שני מיקרי אלימות - שבהם עירבתי את הרווחה והרשויות. כי היו מעורבות ילדות קטנטנות שהאבות התקיפו גם אותן ופה לא יכולתי לשתוק.

אני למשל התגרשתי בלי להוציא שקל על עורכי דין ויש כאלו פה ששילמו מאות אלפים, חבל... אם כבר להתגרש, אז עדיף באופן חכם, לקבל ייעוץ גירושין חינם מעורך דין ואז לעשות החלטות חכמות וללכת לגירושין בהסכמה או בתשלום נמוך ע"י גישור, אפילו אפשר לעשות הסכם גירושין לבד כמו שחברה שלי עשתה ולקחה הכל מהאינטרנט.

בתור גרושה, או רווקה מחדש, אני יכולה להגיד שגירושין זה גהנום עלי אדמות, ואני עוד נעזרת באתר שעושה מצווה בשם גירושים וגם אז ההתמודדות לא קלה בכלל, באמת לא ניסו לקחת כסף על כלום. לא מומלץ להתגרש, רק אם ממש ממש היה משהו נוראי ממש ממש

בדרך כלל ולרוב, מסכימה איתך.

אם אתה רוצה לעבוד על הזוגיות כדאי שתתרחק מפורומים כאלו ומפורומים בכלל.. זה רק יבלבל אותך. תנסו להתקרב ולטפל בעצמכם. בלי הפרעות חיצוניות.

מי שחוקר את הרשתות החברתיות מגלה שיש אנונימיים שמתחפשים לנשמות טובות אך בפועל מעודדים נשים להבין שנכון ורצוי להרוס נישואים במקום להתמודד ולתקן. אני מעריך שהם מקבלים כסף לבצע את הפעילות הזאת. 

מישהו פה יכול להגיד שהוא מעודד גירושין?

בכללי יש מקרים שיהיה מאוד קשה לגשר ולטפל, אבל, גם אם זה לא פשוט להערכתי יש לא מעט מקרים שהיה רצוי לנסות לפחות.

אבל מניחה שכולם פה עברו משבר גדול,

וכותבים מהמקום שלהם

בהצלחה לך, מניחה שהרבה גם היו רוצים לתקן אם היו יכולים

חשיפה שלי כאן הינה לפני שאפרסם ברשתות המחקר שביצעתי בהיותי מנוי באתר שליש. 2שהם1. והידברות. עזבתי את כולם כי מתוך כל 10 שנמצאות יש פחות מ 5 שכתבו לשאלתי זו ; אני שומרת נגיעה.

וכאן רק התחלתי הנושא. בהרחבה יפורסם בסוכות ברשתות. והגיע הזמן לברר מי אנחנו