אמנם, בתסקיר העו"ס לסדרי דין נאמר שאפשר יהיה לייצר הסדרים שונים במסגרת התיאום ההורי.

התיאום ההורי בקושי התקיים ובוטל בתחילתו, אז ממשיכים מכוח האינרציה🙂

או שזה רגיל?

יש "שעת העברה" כמעט כל יום הלוך וחזור בין ההורים.

כאמור, אצלי הם לא נמצאים יותר מ-24 שעות רצוף (למעט שישי ושבת פעם בשבועיים).

גם אם ארצה לקחת אותם לדוגמה לפעילות חקלאית מוקדם בבוקר, לא אוכל, כי "שעת ההעברה" היא קבועה.

מה תגידי על זה שהיא עומדת עם מצלמה כדי לתעד כל איחור של 2 דקות? 🫠.

בהתחלה גם שלחה מייל טרחני בכל בוקר לעדכן שהיא הגיעה למקום המפגש.

(וזה כשב-99% מהזמן היא "ברוגז", ונושאים רפואיים הרבה יותר דחופים אינה טורחת לעדכן ולתאם, כי לדבריה "אין זה תפקידה").

אבל עם קצת יצירתיות אפשר לעשות דברים קצרים ומתוקים.

יש מצב לשינוי? לבקש ימים ברצף?

העברה כזאת זה מתיש. 

כמעט 100% מפניותי פשוט לא נענות, אז לא עושה שמיניות באוויר בשביל זה.

הילדים כבר רגילים בעיקרון להעברות, ואנחנו לפחות גרים קרוב.

אבל ברור שהיה נחמד אם הייתה אפשרות לגמישות עבור הילדים עצמם.

תודה על ההזדהות.

בד"כ נישואים שפורקו לא היה שם שיתוף פעולה ותקשורת טובה. בד"כ יש את ההיפך, וכשמתגרשים זה רק מחריף ומקצין.

לא שייך לצפות לאחווה ושלום ורעות פתאום. 

כן נצליח לתקשר עניינית, דןוקא כי אנחנו לא נשואים, ויש הרבה פחות דברים משותפים ביחס לעבר.

אבל כנראה המודל עליו אתה מדבר נפוץ יוצר לצערנו ולצער הילדים.

שהציפיה הזאת שלך מוזרה בעיני.

כאילו אין הבנה או התייחסות לרגשות טבעיים ופגיעות שנוצרות בנישואים כאלה. 

עבר עריכה על ידי מתוך סקרנות בתאריך י"ז באב תשפ"ה 9:01

או שבאיזה שהוא שלב נזכרים שהתגרשנו כבר, ולאט לאט מורידים את האמוציות כמה שאפשר, ולו בשביל הילדים.

הנה משהו יפה ששמעתי בשם ר' שלמה קרליבך (גרוש בעצמו), על כך שאם ממשיכים עם אמוציות השנאה זה מראה דווקא שלא התגרשו מספיק.

 "כאשר בני זוג נפרדים, בשנה הראשונה הם זורקים אחד על השני חפצים. בשנה השנייה הם רק שונאים אחד את השני. ובשנה השלישית הם כבר שכחו אחד את השני. הפסוק אומר 'כי אם מאֹס מאסתנו, קצפת עלינו עד מאֹד'. העובדה שעדיין יש כעס, שה' עדיין 'קצף עלינו עד מאוד', זה הסימן הטוב ביותר שלא נטש אותנו."

כידוע, ההיפך מאהבה זה לא שנאה אלא אדישות.

יחד עם זאת, חושב שגם אם יש כעסים וכו', עדיין בעולם אידיאלי, יצליחו לנהל את זה נכון, ולנסות בכל זאת לסגור מעגל יפה כמה שאפשר.

 ברור שזה קשה, אבל מכיר זוגות שהצליחו לעשות את זה, ואני לא חושב שלא היו קשורים, פשוט הצליחו להתעלות ולסיים את התהליך תוך כבוד אחד לשני וכבוד לאהבה שהייתה ביניהם בעבר, לילדים וכו'.

יש זוג שנפרדים כי אי אפשר להמשיך יחד

הם אוהבים ומעריכים את העבר המשותף אבל מבינים שלא ניתן להמשיך יחד

אז אם הזוג הזה בעצם לא מתחיל מלחמות של כעס ושנאה או בלי מלחמות אפילו אבל כעס ושנאה אחד לשני זה אומר שהם לא אהבו?

אני חושבת שהם אהבו והפרידה כואבת להם

אבל זה לא אומר שהם רוצים להחריב את החיים שלהם ושל הילדים בגלל זה הם רוצים להמשיך הלאה

מעניין, צריך כנראה רמה גבוהה של בגרות והכרה בקיומו של הזולת, וכנראה גם נפרדות בריאה בשביל זה.

אני חושב שברגע שיש קשר, טבעי שיש גם כעס ברמה כלשהי לכל הפחות במצבים כאלו, אבל אולי אני טועה.

לגבי להמשיך הלאה ולא להחריב - אני מסכים אתך, גם כשיש כעס, החכמה היא לדעת לנהל אותו נכון, ולהשתחרר לאט לאט.

למה בעיניך טבעי שיהיה כעס

אם נפרדים כי לא אפשרי להמשיך יחד

אז על מה יש לכעוס?

מלווה באמוציות וכעסים ברמה כלשהי, והיא לא מגיעה על חלל ריק וטכני (יכול להיות שבמקרים ממש נדירים כן?).

יש אכזבה מהתנפצות החלום וכו', וגם רובנו לא לגמרי ברמת נפרדות כזאת שיכולים לחיות עם מישהו במשך שנים, ואז להיפרד בלי לעבור שלב מסוים של איבוד איזון מסוים,  מסכים שהאידיאל הוא לעשות גם את זה בצורה חיובית למרות הכעסים והאכזבה.

זה שיש רגש מסוים, לא אומר שטוב לתת לו להשתלט.

יכול להיות שאני טועה.

בכל אופן יכול להיות שהדברים שהובילו לפרידה גורמים לרגשות של כעס ושנאה אז אני לא חושבת שזה מעיד שהייתה אהבה אלא שהם סוחבים פגיעות אחד מהשני

.

שזה שזוג נפרד עם כעס ושנאה לא מראה בהכרח על אהבה אלא פשוט על פגיעות ...

בכל אופן אני חושבת שכל אדם שעובר תהליך כזה עם ילדים צריך לעשות ריסטארט דחוף ולהבין ששום מלחמה ודווקא יצדיקו תשריטות שהילדים סוחבים אחכ...

חבל שאנשים לא מבינים את זה בזמן

לגבי הקטע הראשון, אנשים נפגעים ממי שהם מרגישים קשורים אליהם.

שהמצב נוצר כי היא נפגעה, כנראה נפגעה מאוד.

זה מעיד על אנטלגנציה רגשית.

בכל מקרה, גם מי שנפגע, מצופה שילמד להתבגר ולהתגבר, כשוך הסערה.

אם בחרו להתגרש, כדאי לנסות להתנתק רגשית, ולא להעמיק את המשקעים עד 120.

הרופא לשבורי לב ימצא מזור ושלווה לכל הכואבים. 

הייתי אומרת לך תפייס אותה, תביע אמפתיה.

אבל אתם לא נשואים

אתה לא יכול/אמור לפייס.

אתה יכול אולי אולי לכתוב לה מכתב שמביע צער על דברים שעשית בנישואים, צער שדברים התגלגלו איך שהתגלגלו ולומר שהיית שמח אם יום אחד תוכלו לגדל את הילדים בשיתוף פעולה יותר טוב ממה שהיום.

שגר ושכח. אולי לפני ר"ה.

בלי שום ציפיות ממנה שתתנהג באופן מסוים.

תתמקד בעצמך בלהיות אבא טוב לילדים.

וחזרנו לתחילת השרשור-

אפשר לפנות לבית דין בבקשה לשנות את הימים.

ואם לא אז להנות במה שיש. ואפשר להנות הרבה מאוד.

בע"ה מאחלת לך.

מצד שני, לפעמים כשאתה מפייס ומתנצל, זה גורם לצד השני להרגיש שזה בסדר איך שהוא מתנהג באופן כללי במלחמת הגירושין.

ואת זה כמובן אי אפשר להצדיק, גם אם נפגעה (לא פירטתי כאן כמובן את העוולות שנעשו על ידה, ואת הניסיונות להרוס לי את החיים בכמה מובנים).

בית הדין לא יכול ולא רוצה להיות גננת עד 120, בגלל זה שלח אותנו לתיאום הורי שהיא ביטלה די בהתחלה, כן אפשר לנסות לפנות לבית הדין כדי שיבהיר שוב את הצורך בתקשורת ותיאום עבור הילדים.

ברור שאפשר ליהנות עם הילדים, אבל הדפוס הכללי של חוסר שיתוף בסיסי וחוסר בהעברת מידע למרות שאנחנו מגדלים ילדים יחד במשמורת משותפת (כמובן שכשהיא צריכה משהו, יכולה להתקשר גם 10 פעמים ביום אבל כשאני מבקש דברים בסיסיים מהצד השני היא נעלמת), הוא בעוכרי הילדים, שמרגישים חוסר יציבות וחוסר בהירות.

שאתה מצפה ממנה לדברים שאתה בעצמך לא עושה.

סוג של תאורית המראות.

אתה מצפה מהצד השני לניתוק רגשי ודיבור ענייני,

יחד עם זאת נראה שאתה לא כל כך מנותק רגשית.

השרשור מדבר על החופש הגדול,

הצגת מצב שבו אתה מוגבל באפשרויות שלך

עניתי לך עניינית שיש לך 2 אפשרויות-

א. לפנות לבית דין ולבקש שינוי של יומיים לינה ברצף.

ב. להנות עם מה שיש ויש לא מעט טיולים חד יומיים שניתן לעשות.

ואתה ממשיך להביע את התסכול שלך ממנה.

ממה שסיפרת יתכן שהתסכול מוצדק ואפשר בהחלט לדבר על זה.

רק שים לב שגם אתה לא בדיוק אדיש ומנותק רגשית.

לא שצריך להיות מנותק, רק שזו היתה הציפיה שלך.

היא לא רוצה תיאום הורי כי רצתה להעביר מסר שלא רוצה תקשורת איתך,

זה מעליב ומעצבן מאוד ויכול להצביע על כמה דברים.

אבל באופן רציונלי זה ההסדר שקבע בית הדין.

עבר עריכה על ידי מתוך סקרנות בתאריך י"ח באב תשפ"ה 9:48

אלא הדפוס הכללי (גם הניסיונות לעמוד עם מצלמה בבקרים ועוד). לא חןשב שמצפה ממנה כעת למשהו מעבר להפסקת ההתעללות בי ובילדים.

נכון, שעצם האנרגיות שאני צריך להשקיע במשחק השחמט שהיא מובילה, מקשים על השחרור, אבל באמת מנסה גם שם לפעול אסטרטגית וכמה שפחות להכניס את עצמי.

לגבי הציפייה הכללית מהצד השני, לא אמרתי שאני מנותק לגמרי, אבל כן מצפה שעם הזמן הקונפליקט יהיה פחות חריף, ועכשיו נראה שהכיוון הוא הפוך.
 
 

אני חושש שהסיבה שאינה מתקשרת, נוהגת במניפולציות מסוגים שונים כמו מה שהזכרתי, היא לא כדי "להעביר מסר",כי להיפך דפוסים אלימים אלו כלפיי וכלפי הילדים (שמרגישים חוסר בהירות וזקוקים שההורים ידברו בקול אחד), רק גורמים להמשך ההתבחששות.

נ.ב. אפשר לשאול מה הנגיעה שלך לנושא הגירושין בכלל(ראיתי שאת רשומה כנשואה), ולמקרה שלי בפרט?  

הצורה האישית בה את מדברת, עלולה ליצור קצת רושם כאילו את מכירה את הנפשות הפועלות, ואולי אני טועה. 

זה מכאיס מאוד וכואב לשמוע.

רק אמרתי שנראה לי שעם כל הצער נשמע שאין מה לעשות מול הצד השני ועדיף להתרכז במה שיש

אולי רק לפנות לבית דין.

נ.ב.

א. לא דיברתי עלי.

ב. אין לי שום היכרות. דיברתי באופן כללי לחלוטין וגם הסתייגתי- "אולי","אם", "נראה ש", "ממה שסיפרת".

.

את מציירת תמונה פסטורלית מסרט?

שנדיר מאוד עד בלתי אפשרי, למצוא מקרה בו זוג החליטו יחד ש"לא יכולים לחיות ביחד", ואין שום אמוציות ביניהם.

(אני טוען שזה ריאלי, רק במקרים בהן מלכתחילה לא היה שום חיבור ביניהם, וגם זה נדיר מאוד -  כי כשחיים עם בן אדם באותו בית תקופה ארוכה, לא מדמיין תרחיש בו לא נוצר *שום* קשר).

זה דפוס התנהגות חולני שמגובה לצערנו הרב ע"י עו"ד ...

מבאס.

לא יודע איזה עורך דין מייעץ לה את זה.

הסדרי השהות נקבעו כבר לפני למעלה משנה, מקסימום היא תראה את האובססיביות והקושי לשחרר.

תהנה נשמה, מגיע לך!

בפרט שגם ככה נראה שיש לך הרבה כאבי ראש ממי שהיית אמור להיפרד ממנו.

ואתה תמיד מוזמן להזמין

אם יש ילדים, כדאי אולי לקחת בחשבון שזה יכול לבלבל אותם.

אם אין ילדים, לכאורה אין סיבה למה לא לשנות את שם המשפחה.

יש לי ילדים עם השם משפחה הזה אז לגמרי זה גם שם המשפחה שלי

לא נראה לי סביר להיות עם שם משפחה שונה מהם אנחנו משפחה..

ואיך זה עובד? תאכלס איך שתחליטי

אני בכלל הלכתי למחוז רחוק מה אני יעשה אחרי חתונה חחח

אני עשיתי חשבון נפש אמיתי.

בחודשים שנשלל ממני הרשאת הכתיבה.

והגעתי למסקנה שאני לא מנסה לעודד אנשים

לקיים את מצוות "מחזיר גרושתו"

אני מכבד כל רצון לנפרדות שקיים מכל אדם.

יש אנשים שבלי הגט חייהם חסרי טעם וריח.

וכולנו חבים לגט את היכולת לכתוב בפורום המופלא הזה

חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לנפרדות ולבדידות.

וכן הוא אומר "לתאוה יבקש נפרד" ואומר:  "ונרגן מפריד אלוף" (:

כה לחי חזקו ואימצו חברים!!

אני פרודה כבר כמה חודשים.

מידי פעם פוגשת את עצמי מסתבכת עם משפטים כמו הבית שלי/שלנו/שלו.... (אני עזבתי)

או היום אני עם הילד...

כאילו רוצה לומר שיש בזה יתרון שהסטטוס נופל עלי בהדרגה...

למי שאמר שהוא עדיין בשלבים מוקדמים יותר, אפשר גם שרשור נפרד לכל אחד, הטכנולוגיה קיימת .

כל אחד ומה שטוב לו.

מה את מרגישה? את רוצה לבד?

איך את עם היום הזה? 

אז כותבת שוב

חשוב לדעת שזה לוקח זמן

לבוא עם מישהו לדבר איתו/ משהו לעשות

ולהכין משהו לעשות אחר כך.

כי העולם משתנה בפנים

אבל בחוץ הכל כרגיל

צתפרצת לפה אם כבר עלה פה הנושא

אם יש מצב לפרטחם

וגם איך זה מתבמע טכנח

האם זה לא מהיש? מבזה?

בהתחלה באים,

סוגרים את הפרטים של הסכם הגירושין וכל הפרטים שנשארו לאישור בית הדין

מבררים את השמות המדויקים של כל אחד

מבקשים עדים -אפשר גם טלפונית

ואז כותבים את הגט

הבעל אמור להיות נוכח בכמה שלבים מתוך זה

ובשאר הזמן שני בני הזוג בחוץ, מחכים בערך שעתיים פלוס מינוס

ואז יש טקס של מסירת הגט

שזה לא מבייש, זה פשוט סביל מבחינת האישה, והאיש פעיל.

כמו שבחתונה האיש מקדש את האישה עם טבעת

ככה בגירושין הוא נותן לה גט

זהו.

אחר כך יוצאים החוצה

כל אחד מעבד את זה בדרכו.

הגט ביד ממנו?

אפשר להעביר על ידי שליח.

אם זה משמעותי עבורך - תפני לבית הדין לבקש זאת.

(שמעתי שיש קהילות שמקפידות דווקא להעביר את הגט על ידי שליח)

לגבי עדים טלפונית..אני לא שמעתי שזה אפשרי והדיינים אצלנו היו גם מאוד נוקשים בקטע של העדים אז לא בטוח ששווה לקחת תסיכון

לגבי אם לבוא עם מישי תלוי בך אני העדפתי לבד אז אחרי הבירור שמות שיחררתי תעדה לדרכה ואחרי הגט סגרתי עם אמא שלי שתשמור על הילדים ויצאתי לטייל עם חברות זה דווקא אני כן ממליצה

עוד דבר שעשיתי כדי לעבור תיום בטוב קניתי לעצמי מתנה שממש רציתי לאחרי הגט וליום של הגט הגעתי בשמלה חדשה לק חדש ממש התארגנתי מושלם שיהיה לי הרגשה טובה

ולקבוע אחר כך עם חברה/חברות/אחיות כדי לדבר את הרגשות של אחרי.

מה שחשוב לדעת על היום הזה- שיהיה בו מנעד רגשות רחב.

מהקלה מאד גדולה ועד אבל כבד שזה מה שקרה... לפרק בית (גם אם שנה לא חייתם יחד וזה..) זה לא פשוט מנטלית.

מומלץ לארגן בייביסיטר שתהיה עם הילדים כדי לפנות את היום הזה לעצמך.

מעדיפה שהם לא יפגשו אותו, זה לא יהיה מפגש נעים.

יש משהו שלא כתבו

מקבלים מהבעל את הגט בידיים פתוחות

שמים את הגט בבית השחי ומסתובבים איתו ואז חוזרים

מה??????

איך לא מדברים על זה????

פשוט מביש.

איזה טכס

כבר מעכשיו שרואה שזה נעשה באופן כזה יש לי משקעים מהאירוע.

ממליצה לך לעיין בהלכות. לא חוייתי כמביש אולי מצחיק

אישית לא מכירה נשים שקיבלו גט על ידי שליח

ואני מכירה המוןן גרושות.

איך הצדיק ייתן לי את הגט בידיים אם לא טבלתי שנים?

כך נתינת הגט יוצרת את ההיתר לקבל ממנו דברים (כמו שמותר לך לקבל דברים ביד מגבר זר), ומתחשבים בזה שהיא פעולה של ריחוק ולא של קירוב.

כשהוא נתן לה טבעת היא הייתה טהורה (דווקא המעמד הזה שאת גם רווקה וגם טהורה, זה אחלה סטטוס 😉).

כאן יש שאלה עקרונית, איך בעל נותן לאשתו ביד משהו כשהיא טמאה. אם זה אסור הלכתית, מה זאת אומרת "התחשבו בזה"? 🤔

או ש"גיטה ופטור-איסור-נידתה באים כאחד" 😅

כתבתי בחמש שורות את מה שאתה כתבת בשורה האחרונה שלך!

ואולי באמת זוהי הסיבה לשיטת המחמירים (חב"ד? @עזריאל ברגר) לגרש דווקא על ידי שליח?

ולשאלתך הראשונה - לכאורה אסור לך (ועכ"פ בלתי ראוי בצורה מובהקת) לענוד טבעת לאשה זרה פנויה טהורה (גם אם אין חשש קידושין). זו פשוט קירבה עצומה!

ואם תרצה - אכתוב ברמז: האשה נקנית בכסף בשטר *וכו',* וזה ודאי אסור עם אשה זרה, אלא כלשון הידועה "גטו וידו באין כאחת".

אין חומרא כזאת לגרש דווקא ע"י שליח!

כך הבנתי כשראיתי ציטוט מסוים מובא בשם אדמו"ר הצמח-צדק באחד הספרים, אך לאחר עיון במקורותיו - הכל מדובר שם על מקרים מסובכים שאז יש צורך בשני שלוחים וכו' ואכמ"ל.

נתינת הגט לכתחילה היא מידו של הבעל לידה של האשה, ומסדרים גט ע"י שליח רק במקום שיש מניעה משמעותית לפגישתם של הבעל והאשה (לדוגמא - אם כל אחד בארץ אחרת ואין אפשרות שאחד יגיע למקומו של השני).

נראה לי מאוד קשה לקח מידו משהו.

מי שלא עבר חוויות מאוד מאוד קשות לא יבין את הקושי הזה.

זה לא משהו פרטי

שולחת כוחות.

גבר שקידש אשה כשהיא נידה וענד לה טבעת, עם עדים, וכל השפיל, הנישואים תקפים. אסור אבל תקף.

זה מזכיר לי אגדה אורבנית על חבר וחברה במחנה בני עקיבא שהבחור שלף טבעת פלסטיק מביצת קינדר או משהו כזה, אמר לה את כל הנוסח הרי את..., היו שם עדים והם היו צריכים להתגרש אחר כך.

כמו שאמרת, "גיטה ופטורה באין כאחת".

בנוסף, ראיתי באמת כאן, שחלק מההיתר הוא שמדובר בפעולה של ריחוק (בכלל, כל הנושא של העברה מיד ליד הוא מנהג, הגיוני שזה משהו יותר גמיש, ובהחלט אפשר לנקוט שנוהגים להתחשב במשהו).

מסירת גט לאשתו נדה?

ככה שמעתי, ל"ע

ולכן חשוב להביא בני משפחה.

זה מסמך כל כך חשוב ומיוחד (:

והוא הופך ונותן לנו את הסטטוס הנחשק

"גרושה", סטטוס, מעמד, הכרה.

כבוד והערכה!!

סתם קחו ברוח טובה.

אני עוד אתאפס על הבדיחות הטובות.

יהיה טוב. תאמינו או לא.

עבר "בשלום" אם אפשר לקרוא לזה ככה.

ועכשיו הלאה, לשקם ולבנות חיים שמחים ובריאים.

שיהיה הכל לטובה!

שתרגישי את ה' בכל צעד

שתחושי במתיקות אהבתו אלייך!

ותבוא ישועתך בקרוב!

קודם כל, אני מאמין שטוב לא לחכות יותר מדי.

בסוף "לא טוב היות האדם לבדו".

מה שעוזר לי להתמודד עם הפחדים, זה מה שנקרא "מיקוד שליטה פנימי", להבין איפה היו הטעויות שלי, ומה אני לומד לפעם הבאה בעז"ה.

נראה לי שזה יותר מקל, מאשר כשאני תולה את הכול ב"צד השני", כי "צד שני" שנוח לפעמים להאשים אותו בכל דבר, יהיה גם בנישואין הבאים בעז"ה.

אחרי כל זה, כמובן שגם לי יש רגליים קרות.

מי שהוריו נשואים והוא מתגרש, בתת המודע שלו להיות נשוי זאת "ברירת מחדל".

ההורים שלי גרושים, ואף אחד מהם לא התחתן שוב, אז פרק ב' זה מבחינתי "ארץ לא נודעת", וזאת פעם ראשונה שאני רוצה לעשות משהו שהם לא עשו.

(אה, דווקא אחי ואחיותי נשואים באושר בלעה"ר, אז אל תסיקו מהמקרה שלי על סטטיסטיקה של הצלחת ילדי גרושים בנישואיהן שלהם, תודה ששאלתם 🤗).

כמובן שאין להסיק מסכנות לגבי העברה בינדורית של גירושין.

אמקד יותר ואשמח גם לדעת מניסוין של מי שהיה נשוי ןלא היו בנישואין אמון, אהבה, ויתור.

תכל'ס, לא היו נישואין האם יש מצב להקים בפרק ב'  חיי נישואין תקניים 

אבל מאמינה מאוד מאוד שכן.

את אדם טוב ואין סיבה אמיתית שלא תזכי באדם טוב, גם אם 'נפלת' בפעם הקודמת.

מה שכן, חשוב שתעשי עבודת התבוננות עמוקה על המנגנונים שהפעילו אותך שם וייתכן שיצרו את המציאות המעוותת..

ממליצה מאוד על טיפול קצר שיסייע

(פייגי ליברמן מבני ברק - מיוחדת מאוד!!!)

אתם לא חסרי אומץ.

בעיני זה כנה ואמיץ ומראה מודעות עצמית לכתוב מה שכתבת.

זה ממש טבעי ונכון לפחד כשמסיימים נישואים

זאת חוויה קשה וגם טראומתית.

אנשים שקשובים לעצמם ומודעים לעצמם מפחדים,

הפחד הוא הלב שמבקש להיות שמור.

חשוב להקשיב ללב הזה.

ובזמן שנכון לך ללכת לעבד מה שעברת,

להבין מה קרה שם, אולי לעשות חשבון נפש, לזהות דפוסים שיש לך, להבין מה הצרכים שלך, להחזיר לעצמך את האמון בעצמך בגבר בזוגיות,

ולהתחיל תהליך ריפוי ומשם לראות מה נכון לך, אם מתאים לך להתחיל פרק חדש או עוד לא, או לא...

בכל מקרה, השאלה ששאלת מעידה שכבר התחלת תהליך ובעיני מקסים מה שכתבת.

❤☘

ולא מגיעה לכתוב באריכות את מה שעברתי כדי "לאזור אומץ" ולחיות בזוגיות פרק ב'.

אז בתמצית,

זה רחוק מלהיות אמיצים, זה להיות בפגיעות גדולה (ד"ר ברנה בראון - תקראי ספר או שניים שלה ותביני את כוונתי. בכל מקרה שווה לקרוא את הספרים שלה)

כדי להסכים להיפתח למישהו ולהצליח לבנות איתו משהו יפה.

מה עם הילדים?

יש כאלה שזורמים ויש כאלה שלא אוהבים ת'רעיון.

טיפול משפחתי מומלץ מאד.

זהו לעת עתה.

וואו, אני קורא ובוכה.

איזה סיפור לא פשוט.

הלב איתך❤️

חיבוק גדול על מה שאת עוברת.

לא מכירה אותך מקרוב, אבל יש ספר חרדי בשם 'לילה ולא דומיה' שמתאר מה שאת כותבת.

בהצלחה בכל אשר תפני ❤

מוצא את עצמי מזדהה עם חלק מהדברים בסיפור שלי.

אין לי משהו חכם במיוחד לומר, לא יודע אם יש מה לעשות במיוחד אחרי בגידה (שאת זה ב"ה לא חוויתי).

אולי בכל זאת תמצאי טעם בחוברת הזאת, אני מאוד התחברתי

להשתחרר מהנחש - הקוטביות הבריאה

אבל נראה שהכל ברור לך, אז רק צריך עוצמה לעשות את הצעד, כמובן מתוך שיקול דעת על כל הדרכים האפשריות - סיכונים וסיכויים.

אל תהיי בטוחה שהוא יסית את הילדים, וגם אם כן אל תהיי בטוחה שהוא נכון לגדל אותם (בחוסר שימת לב את מתארת אדם שיש לו מאהבת, זה כמעט ברור. במידה שיהיו גירושין, אני לא מאמין שהיא תשוש להמשיך לחיות איתו במחשכים או לחלופין לגדל את ילדיו. אדרבה, רוב הסיכויים שהם מאוד ישמחו שתלכי ותשאירי להם את המגרש פנוי מכולכם).

כעיקרון נושא הכתובה יכול להיות משמעותי. אולי שווה לשלם למי שיוכיח לך על קיומם של מפגשים שונים ולדרוש כתובה כדין התיאור בספר משלי כט,ג (מעדיף לא לכתוב את הביטוי כאן ). כמובן שאם הסכום זניח אז ההשקעה לא שווה. ובכלל צריך לראות איך חיים אחר כך מבחינה כלכלית.

מה שלא יהיה, להתעכב לא נשמע חכם. את לא נהיית צעירה מיום ליום וכדאי לך לחפש את מי שכן יאהב אותך.

(נ"ב, על נושא היחס של גברים למגע וכו' וטענות של גברים ש"את אוהבת/לא אוהבת אותי", זה נושא שמאוד חשוב וכדאי לדבר ולדון עליו. לצערינו הרבה גברים חיים באומללות די דומה לתיאור של פותחת השרשור וזה נתפס כנורמלי ואף אחד לא מרחם עליהם - במקרה הטוב; וגם השיח החברתי והמסר הסמוי לגברים בנושא הזה הוא מאוד מתעתע ומקשה ואפילו פוגעני. אבל אני לא בטוח שזה המקום לדיון בנושא הזה.)

יכול להיות שיש לו כרגע מישהי כי הוא גבר עם צרכים ושנה זה די הרבה זמן ללא מגע (במיוחד שהוא טעם מהפרי האסור כבר)

ציינתי לגבי הילדים וההסתה שלהם כי מי שמכיר מערכת יחסים נרקיסיסיטית יודע שהעניין הוא בשליטה מוחלטת.

ברגע שאני לוקחת לו כביכול את השליטה ממני - הוא יחפש דרך אחרת לשלוט - דרך הילדים, מניעת גט, הסתה של אנשים כלפי כביכול אני האשמה והוא הקורבן וכו'.

לכן צריך לעשות דבר כזה מאוד בזהירות ומאוד בחישוב ושיקול דעת ולקיחת דברים בחשבון.

הכתובה לא כ"כ מעניינת אותי כי החלום שלי הוא לסיים את זה בשלום למען הילדים והמטרה היא ליצור להם 2 בתים משותפים שעובדים בשיתוף פעולה - גם אם לא במתכונת זוגית.

בעלי לא מבין שלא משנה מה - אנחנו לנצח נהיה חלק מהחיים אחד של השני - במתכונת אחרת- והתרחיש האופטימי שלי הוא שזה יסתיים בצורה טובה ושנמשיך להיות חלק אחד בחיים של השני.

גם אם הוא לא יהיה חלק ממני - אני תמיד אדאג לו ויהיה אכפת לי ממנו - רק בשביל הילדים.

אני לא מחפשת מלחמות או דרמות, אני מחפשת את השקט והרוגע שלי ולהפסיק לחיות בהישרדות יום יומית ובשדה מוקשים ולהתחיל לחיות.

כבר שכחתי מה זה ואיך זה נראה. שלא לדבר על זוגיות חדשה או מישהו שיאהב אותי (קיים דבר כזה?!?)

בדיוק אמרתי לחברה שלי שאומנם אני נשואה כמעט 20 שנה אבל מעולם לא ידעתי אהבת גבר והגבר שיאהב אותי באמת - יזכה בכל החבילה כי הוא יראה לי איך באמת נראית אהבה.

(לצערי אני נחשפת ליותר ויותר נשים שנשואות ככה במשך שנים על גבי שנים ולעולם לא יעזבו מערכת יחסים מתעללת)

לא ציינתי שאנחנו זוג חרדי למהדרין.

בקהילה שלנו אף אחד לא מדמיין לעצמו שאדם כמוהו יעשה דברים כאלו.

אני מבין לגמרי את מה שאת אומרת, אבל רק בגלל שאת משתפת ומפרקת את הדברים, אני רוצה שתספרי ותסבירי לנו יותר-

מה זאת אומרת "יכול להיות שיש לו כרגע מישהי כי הוא גבר עם צרכים ושנה זה די הרבה זמן ללא מגע". הרי לפי הסיפור שלך הוא זה שמונע מגע, לכאורה אם היה רוצה מגע היה פשוט נוגע בך, לא? נשמע שהסיפור כאן אחר... (או שכיום את מונעת, או שהוא מוצא תירוצים למה לא לגעת בך - מה שמוכיח את התזה שלי, שאם יש לו צרכים ובפרנציפ הוא לא מיישם אותך איתך - זה מוכיח שיש מישהי אחרת).

לגבי שאר הדברים, צריך לחשוב נקודתית איך פותרים כל בעיה, וגם צריך יותר "ללמוד אותו" כדי לדעת איך עובדים מולו... העצה ככלל היא לשמור על גבולות ולא לאפשר לו לחרוג מהם, וזה מה שמקלקל במידה מסוימת את היכולת שלו לשלוט  אבל גם מבהיר לו מה כן ומה לא, ואז יותר קל גם עבורו.

בכל מקרה זה נשמע שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג רציני על הכל כי זה ילווה אותך, זה לא ייפתר בשום שלב.... (אם אצליח, בהזדמנות אפנה אותך באישי לקצת חומרים למחשבה)

נב, מכיוון שגם אני מגיע מהמגזר החרדי (במקורותיי), אשתף אותך שאני באמת לא מבין איך חבריי החרדים חיים. לרוב נראה שאצל חרדים כל הנושא המגדרי מבוסס על הרבה מאוד חלוקות לא סימטריות. תמיד רק הגבר או רק האישה יהיה/תהיה האדם התורני/ העובד/ המציב גבולות/ החכם/ הקובע. משהו מאוד לא מובן ולטעמי גם לא מאוד בריא. לדעתי לפחות, הזוגיות גם לא מאוד שמחה וממצה בצורה הזו.

אבל אצלך זה נשמע הרבה יותר קיצוני ואין סיבה שתסבלי את זה. תחפשי גבר שכן יאהב אותך, גם אם הוא לא חרדי (רחמנא ליצלן)

אני אנסה להסביר לגבי העניין של המגע-

אחרי שנים של פגיעה והתעללות רגשית מצידו, כשניסיתי לעשות הכל כדי לסדר את הדברים ולא הצלחתי- הגיע סוכות שעבר שבו הוא פגע בי מול הילדים (לא פגיעה פיזית. השפלה מילולית)

שבו נשברתי וסוף סוף שמתי גבול ועברתי לישון בסלון למשך 7 חודשים.

הדבר *היחיד* שהוא ניסה לעשות זה לכתוב לי מכתב שבועיים אחרי שבו הוא מאשים אותי שאני הרסתי לו את החג ואני לא רוצה שהוא יהנה עם החברים שלו.

לא היתה מעולם שום לקיחת אחריות או התנצלות על אף פגיעה שהוא פגע בי. (גם לא על הבגידה. שאותה הוא הצדיק הלכתית וגרם לי לחשוב שאני האשמה והלא נורמלית)

למרות שדיברתי במילים הכי ברורות שאפשר ואמרתי שאני לא מסוגלת להמשיך ככה ושאני נשברת ולא מסוגלת להמשיך עם העונשים שלו - זה לא עניין אותו.

הוא אדם שמאוד אוהב מגע (גם אני. פשוט מגע נתפס אצלי עכשיו כאיום ולא כמשהו מהנה.)

שומר על הנייד שלו כמו בשב"כ - עם טביעת אצבע וקוד וכל פעם שאני מתקרבת לידו הוא מסתיר אותו.

תמיד היה ככה.

מבחינתו - אני זו שמונעת מגע וזה בעיה שלי ולא קשור אליו בכלל. הוא לא עשה כלום.

ברגע שאני אחליט להפסיק עם ההתנהגות הדווקאית שלי - הכל יחזור למקום בלחיצת כפתור.

ולא - אי אפשר ללמד אדם שאין לו גבולות מה זה גבולות.

לכל דבר יש מחיר שאני אצטרך לשלם לכן אני חושבת טוב טוב ורוצה להיות מוכנה לשלם כמה שפחות (לא כספית כמובן)

ומאחל לך בהצלחה רבה!!!

ואל תשכחי שתמיד יכול להיות יותר טוב, אן רק מנסים אופציות "מחוץ לקופסא".

כבר לימדונו רבותינו ש"אם יוצאים - מגיעים למקומות נפלאים"!!

ואגב, יש בספר הנ"ל כמה שורות כל כך מתוקות ומדויקות, שבו דוקטור סוס כאילו יוצא מגדרו כדי להסביר את הפואנטה:

אולי תתבלבל

ותרוץ, ותדהר,

בשביל מתעקל, שובר ראש וצוואר,

דרך שטח מוזר, בין צורות ארוכות,

שמוביל לכיוון מדרגות רחוקות,

למקום רע מאוד:

        מקום לחכות.

--- כי שם רק מחכים.

מחכים לרכבת, לגשם, לקור,

מחכים בישיבה או עומדים בתור,

מחכים למכתב, מחכים לבשורה,

מחכים שתצמח על ראשכם שערה,

מחכים ל"כן" מחכים ל"לא",

כל אחד מחכה לעניין שלו.

לפגישה חדשה, לערב חג,

חכה מחכה לתפוס איזה דג,

מחכים לרוח שתעיף עפיפון,

לדוד שיבוא, לצלצול טלפון,

שימריא המטוס, שירתחו כבר המים,

אנשים מחכים לזוג מכנסיים,

לעוד הזדמנות, לשרשרת  פנינים,

מחכים, מחכים, ממתינים, ממתינים.

לא!

זה לא בשבילך!

         אתה לא תחכה.

         תתחמק די מהר,

         ותמצא מקו מות  

         מוסיקליים יותר.

בהצלחה יקרה!!

החשש שלך לגבי גירושין ברור. ואני לא ממליץ לך כלל להתייעץ ע"מ לעשות השוואות ועפ"י זה לקבל החלטה האם כדאי להתגרש. כי לכל אחד יש את הסיפור שלו ואת האופי שלו.

בכל מקרה אם זה עוזר לך לגבי הקפיצה למים.. במקרה שלי, ברגע שקיבלתי החלטה להתגרש אז אין חישובים יותר. גם אם זה יהיה קשה. ואין שמחה כהתרת הספקות. גם אני לא זכיתי לאהבה למרות שנתתי הכל ומחכה ליום שזה יקרה. אך מי אמר שזה יקרה ומתי. אני די עסוק בגידול הילדים ואין כ"כ פנאי. אז את צריכה לקחת בחשבון שאולי תישארי לבד. והאם עדיף לך להיות לבד מלהיות איתו.

הלב נשבר לקרוא אותך.

כל כך הרבה רעש

ובשביל להבין דברים צריך שקט.

הכל כל כך גדול ומפחיד ובודד, והכל כבד על הכתפים שלך.

כמה לחץ זה לעשות את הדבר הנכון הצעד הנכון. רק לא לטעות.  

ואנשים יגידו פשוט תעשי ככה וככה וככה. אבל זה כל כך גדול.

את עוברת דברים קשים, אני יודעת שקשה לזוז מהמקום שאת נמצאת בו

אבל תאמיני שיכול להיות טוב.

בסיפורים חסידיים הפריץ הגיע, העגלה נשברה בבוץ, סערה בלב ים הכל משתבש נורא ופתאום אור שבעת הימים זורח.

בחיים זה לא בדיוק עובד ככה.

את מפחדת לזוז, אני כל כך מבינה אותך,

מכירה מצבים כאלה.

הפחד הכי גדול זה הילדים

אם את רוצה עצות טכניות, לדבר על תכניות אז אפשר.

אבל לפני זה, בשביל לקבל כוח לעשות צעד קטן ואמיץ, אני יכולה רק להגיד לך שני דברים-

א. את לא יכולה להיות לגמרי לבד מול זה. את צריכה עזרה, מישהו/י מטפל טוב, שיהיה רק רק בשבילך שישמור עליך. מישהו שיהיה עוד זוג עיניים, לב ושכל טוב בשבילך.

ב. את לא יכולה לשלוט בכלום, את לא יכולה לעשות כלום מלבד לעשות את ההשתדלות שלך,

וה' יעשה את שלו.

תרגישי עם עצמך שאת השתדלות נכונה וטובה, ואת השאר תשחררי לה'.

הוא שם את הילדים האלה בבית הזה,

הוא אחראי עליהם, זה הרצון שלו ויש לו תכנית.

לנרקסיסט אין מוצא!

אין אופציה אחרת, חוץ מגירושיו ומוטב כמה שיותר מוקדם

התעוררת עכשיו - זה הכיוון.

תחפשי עם מי להתייעץ ותעשי הכל כדי לפרק את החבילה.

ברור שיש לו עוד מישהי.

הסיבה היחידה שאני יכולה לחשוב על למה הוא שומר על המשפחה - כסף.

או שהמאהבת שלו גם נשואה...

אחר כך ה' גדול ולא ייפלא ממנו דבר.

צריך לברוח ממנו כמו מבעל מכה. זה יותר גרוע אפילו

אבל כמו שהעירו, כל דבר צריך להיעשות בחוכמה.

היא רוצה קשר עם הילדחם שלה, היא גם יוצאת אחרי הרבה שנים וצריכה לצאת עם משהו לחיות איתו. בוודאי שהיא לא רוצה לחיות בפחד מאדם שכל הזמן יטריד אותה עם שגעונות ותביעות ומה לא, כפי שנהוג לתאר נרקיסיסטים.

אז חייבים קודם ייעוץ ולחשוב איך יוצאת מזה הכי בקלות והכי בריאה בנפש, ןמה האסטרטגיה מולו (כתבתי שככלל הצבת גבולות זו השיטה שתמיד מזכירים). וכשיתאפשר, כמובן, לברוח מהר ורחוק...

יש כמה סיבות למה הוא לא מפרק למרות שהוא לא מאושר (כשאני שואלת אותו - הוא אומר "אני מאושר. לא יודע מה את רוצה ממני...):

1. נוח לו- יש לו מי שינהל את הבית- כביסות, קניות, בישולים, לרוץ עם הילדים - הכל אני (שוב מציינת שעם הילדים הוא כן בקשר אוהב עד כמה שאפשר. במגזר החרדי שיש בנים בישיבות- זה משמעותי מאוד ואני לא יכולה לקחת לו את זה)

2. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה - יוצא מתי שהוא רוצה, לאן שהוא רוצה, אף אחד לא שואל אותו שאלות (הייתי שואלת. הפסקתי. הבנתי שאני גם ככה לא אקבל תשובה לעניין. למרות שלפעמים אני ממש מתעצבנת ושוכחת שיש לי *זכות* בתור אשתו- לשאול אותו מידי פעם לאן הוא הולך ומתי הוא חוזר)

3. התדמית- כלפי חוץ אף אחד לא מתאר לעצמו מי הוא באמת. כולם קונים את הפנטזיה (כולל הבחורה שהוא היה איתה). במציאות בבית קשה יותר לשחק מול אשתך ולהחביא ואני רואה את האדם מאחורי הפנטזיה. וזה לא נעים בכלל בכלל.

התדמית של אדם נרקיסיסט מאוד חשובה - כולם מעריצים אותו, משבחים אותו ונשבים בקסמיו. בבית יש קשיים שצריך לפתור ולא הכל ורוד וזו המציאות ואלו החיים היומיומיים.

הוא יודע שאני יכולה להרוס לו את השם ויודע שאני לא אעשה את זה כי אני נגד מלחמות ותמיד בעד שלום. זו נקודה חשובה מאוד.

4. נרקיסיסט הוא אדם פחדן. 

כל מי שיראה את בעלי יגיד שאני מדמיינת ובעלי הוא אדם חזק ויש לו נוכחות מאוד בולטת - מה לו ולפחד?!?

הוא פחדן. כי אם הוא לא היה פחדן הוא היה בא אליי בכנות לפני 9 שנים- לפני שהתחילה הבגידה - ולא היה הולך ומלכלך עליי אצל המאהבת ה**** על איזו אישה אני וכמה אני גרועה (יש לי את ההקלטות של השיחות שלהם שבעלי הביא לי בחודש הראשון שאחרי הבגידה כשהוא עוד לא ננעל והתחיל להתגונן)

ומשום שהוא פחדן הוא יכול להאשים אותי- מה אתם רוצים, זו היא רצתה. אני לא עשיתי כלום...

רק לציין שהבגידה היא לא הגורם העיקרי לזה שאני רוצה להתגרש. הבגידה העירה אותי להשים לב שאני מנסה לנרמל את הלא נורמלי ולהתחיל להשים לב לחיים שלי ועם מי אני חיה.

לעצם ההכרה בזה שאני עוברת התעללות רגשית הגעתי רק בשנה האחרונה (למרות שהמטפלת שלי ציינה את זה) וזו הכרה כואבת מאוד מאוד.

עם איש מקצוע שמנוסה עם נרקסיסטים.

להתגרש מהם זה מאוד מאוד קשה.

ממה שאת מתארת הוא תמיד צודק ואת תמיד לא בסדר גם כשקורה החמור ביותר (בגידה), זה רק יחריף ועלולה להיות כאן מלחמה מלוכלכת (כמו ניכור הורי שאת חוששת ממנו) שצריך להתכונן אליה.

אני הכי בעד לסיים יפה כשאפשר וכמו שכתבת תמיד תהיו ההורים של הילדים אבל נרקסיסטים בדרך כלל רואים ונוהגים 180 מעלות מהגישה הזו ואם אפשר למרר לך את החיים כי העזת לקום ולעשות את מה שמתאים לך, אז בהחלט כן.

הלוואי ואצלך זה יהיה אחרת.

שולחת לך הרבה כוחות, את ראויה לחיים טובים.

את גם המודל של הילדים שלך לאהבה עצמית ולהתמודדות עם אתגרי החיים.

ממליצה לך להקשיב לפודקאסט של עו"ד רות דיין וולפנר, היא מדברת הרבה על הנושא.

* אומרת את הדברים לא מניסיון אישי ב"ה, רק מהיכרות מהצד

כל מילה פה נכונה והיד עוד נטויה

הם קמים כל בוקר עם רעיון חדש.

הם לא משאירם זירה אחת פנויה עם שפיות.

יתכן שבקהילה חרדית, יש לך את הנשק לפרסם על הבגידה וכו.

גם עם זה צריך חהשתמש בחכמה, אבל זו נקודת זכות לך (לצערינו במקרים האלה ככה החשיבה עובדת, למי יש יותר כוח על מי...)

כפי שהגבתי למעלה - אני לא רוצה להרוס אותו. זה לא ייתן לי כלום ושום דבר.

לא נשכח שיש כאן מתבגרים שלא יודעים על הבגידה (למרות שהם הכירו את המאהבת- הם היו קטנים) 

גם במשפחה שלי ושלו ולמעשה חוץ מאנשים בודדים - אף אחד לא מודע לגיהנום שעברתי.

אני נחושה לשמור על זה ככה כדי לשמור על שלוות הנפש של הילדים שלי.

הם בשלב שמתחילה ההבנה לגבי בנית בית, זוגיות, אהבה- אני לא רוצה להרוס להם את האמון באחר בגלל שלי נשבר האמון.

אם אני שרוטה - אני אנסה כמה שיותר למנוע מהם שריטות שהם לא חייבים לעבור.

אנחנו גרים בקהילה קטנה מאוד - אני רוצה שהוא והם ימשיכו ללכת לביכ"נ בלי עוגמת נפש כי זה מקום מאוד מרכזי בחיים שלהם.

אני לא רוצה לפעול בכוח או בצדק. 

אני רוצה לפעול נכון גם אם אני טועה או אשלם מחיר מסוים - כלכלי או רגשי- לדוג': לעבור לעיר אחרת ולהשאיר אותו במקום שלו כי זה מקום טוב בשבילו ולי יותר קל לעבור למקום אחר, לוותר על דברים מסויימים שייתנו לי ולילדים שקט נפשי ונקודות זכות אצלו ומצד שני יהיו דברים שעליהם אני לא אתפשר כמו משמורת משותפת.

לכן פניתי לקבל כאן טיפים ועזרה ממי שכבר עבר את זה (ושוב - תודה על הקבוצה. זה ממש נותן לי כוח) 

למרות כל מה שעברתי -  אני די תמימה בנושאים מסויימים...

ולרגע לא התכוונתי שתחפשי איך להרוס לו. אבל את צריכה להבין שאם הוא תואם לתיאורים הפופולריים, של בני אדם שיעשו הכל מהכל גם 100 שנה אחרי הגירושין, להוציא אותך מדעתך - אז עם כל הכאב, את צריכה לשמור קלפים ולהפחיד אותו. לזה התכוונתי.

אגב אני חייב להעיר שמשהו כאן נשמע שיח קצת קורבני, את לא אמורה לדאוג לו ולא לנסות להתפשר עוד לפני שהתחלתם לחשוב. את אמורה לראות מה חשוב לך ולחיות עם זה טוב.

מצד שני, את תמיד יכולה לוותר על הכל ולפתוח חיים חדשים, ולצערי זה נראה הכיוון שאת הולכת אליו. כגבר (שמאוד מאוד שותף ומעורב), זה נשמע נשמע לי גם דרך לגיטימית לחיות בה את חייך (בהנחה שהוא לא רוצח סדרתי 😉). בסוף אם יהיה להם טוב שיהנו ושיהיה לך שקט, גם החיים שלך חשובים.

הלוואי שתקבלי עצות טובות ונבונות ותצליחי בדרך שאת הולכת בה, ושהכל יהיה לטובה ולברכה

מתנצלת מראש על הדברים

נשמע שאת מפוחדת.

הייתי שם

הסכמתי לסבול בלי סוף, הקרבתי את עצמי לחיי הבית והמשפחה.

הייתי בבית עם הילדים , דאגתי, טפחתי, עשיתי כל מה שנדרש מאמא טובה והוא חגג הבילויים, טיסות חברים ובטח גם ב....

לא מגיע לי צלש על טיפול מסור בילדים, כי אמא צריכה לדאוג לילדים.

אני מציינת זאת, כי פשוט ביום אחד שנמאס לו לבלות ומהרגע שרמזתי לו שאני יודעת על החגיגות שלו מחוץ לבית הוא פשוט התחיל להעליל שהוא מגדל את הילדים והוא בבית כל היום ולא יכול לעבוד כי אשתו משוגעת וכל עול הבית עליו.

לאט לאט הוא ניכר את הילדים.

חשוב שתדעי, הם לא רואים בעיניים, את חושבת ללכת בנועם , את חושבת על הבוגרים שלכם וזה בסדר והכי נכון.

לפי מה שאת מתארת זורם אצלו דם של נרקסיסט, כך שמניסיון של כל הנשואים לנרקסיסטיים הניסיון מוכיח שהם לוחמניים, בד"כ אין להם מטרה לסיים בטוב, גם שהם מתגרשים הם ממשיכים לרדוף את הקורבן

מה שכתבתי כאן זה כלום מהגיהנום שעוברים בניסיון להשתחרר מכבליהם של הטיפוסים הללו.

הם משכנעים את כל הסביבה כמה צודקים והצד השני...

באמת מאוד מפחיד כשההורה השני מנסה להסית את הילדים נגדך.

כן אגיד מניסיון חיי, שגם כשאחד ההורים "מצליח", הילדים לפעמים יודעים את האמת בסתר לבבם, והרבה פעמים זה מתהפך בהמשך, גם אם זה לוקח שנים לפעמים..

אני לא מומחה לנושא ולא מתחייב כמובן.

בנוסף, אולי יש כאלו שיגידו שזה לא מנחם אותם, כי בנתיים התפספסו שנים חשובות בהן הילדים גדלים, ולפעמים עד שההיפוך קורה ההורה כבר מתייאש.

בכל זאת, חשבתי שיעניין.

הכרתי אישית כמה סיפורים נפלאים כאלה, אבל בהרבה מקרים זה אחרי הרבה שנות סבל...

ואגב, הסיפור החדש של ידידתנו: בג"ץ סוגר מעגל - 1.11.25 - הבלוג של עו"ד רות דיין וולפנר

רות דיין מעלה לבלוג שלה כל שבת, השבוע סכינו לסיפור שודאי יפתיע טפילו את פותחת השרשור. אולי זו נחמה קטנה מהצרות של אחרים:

כשהמוסד "גייס" את אלי - 25.10.25 - הבלוג של עו"ד רות דיין וולפנר

אבל עם מה שאת מתארת.. (כמובן שזה הקול שלך והוא נשמע)

הייתי קמה ופותחת תיק גירושין.

איך הוא יקבל את זה?

- גרוע.

אבל יהיה תהליך כלשהו.

לפעמים "הכרזת מלחמה" יכולה לעזור בשלום בית או בהבנת הסיטואציה עבור שני הצדדים.

איך אפשר לחיות כך?

לא מבינה

ולא כל כך מפריע לי אם יזרקו עלי עגבניות.

אני הייתי שולחת אותך לייעוץ נקודתי - איך לצאת משם וכמה שיותר מהר.

מגיע לך לחיות, מגיע לך לאהוב, מגיע לך להיות בשמחה אמיתית!

מזבח בוכה על כל נפש עצובה שמתה בחייה - אני המצאתי את המשפט, אבל אני בטוחה שהוא נכון.

קשה להסביר.. בעיקר לא יודעת איך אסתדר לבד אין ממש רשת תמיכה מסביבי ..אני יתומה גם

והוא לא בדיוק הטיפוס שאפשר להתגרש ממנו בקלות יודעת שהחיים שלי יכולים להיות גרועים יותר..

מפחדת לפגוע בבנות אחת ממש קטנה שלא רוצה משמורות עליה כי אני מאוד קשורה אליה ומוכנה לספוג רק לא להתנתק ממנה..

אולי שיהיו גדולות יותר.. יש לי מחשבות כאלו  ..

הכי קל זה להתגרש.   

ואז את נושמת לרווחה.

אבל:

את בטוחה שאת רואה את הדברים נכון? 

אולי יש לך איזו תמונה שכך צריך להתנהג ולא כמו הגולם הזה (סליחה)?

האם את חושבת שתמצאי מה שאת רוצה? או מה שאת חושבת שמתאים לך?

קראתי לא מזמן את ספרו של רן וובר "בודאי ישנה אהבה" והתחלתי לחשוב (אחרי המון המון שנים

של אחרי גירושין), אם...אם  נהגתי נכון.

כדאי לעיין בספר כדאי לקבל מושג איזה קשר צריך להיות והכי חשוב, איך איך עובדים על זה

אפילו כשנמצאים כבר לאחר יאוש.

בכנות, חושבת שבכלל לא ידעתי אז מה זה נישואין ובמה זה כרוך. כל דבר שלא מצא חן

בעיני היה אסון (וכמובן ביטאתי את זה....), לא הצלחתי לראות את הטוב, לא להתווכח,

לתת באמת...

ישנה אשה מוכשרת מאוד הנקראת זלטי רוזנטל, ששמעתי שנשים שהגיעו אליה

במצב קשה מאוד (בעלים אלימים, סגורים, ילדותיים) והיא מצליחה להביא את

האשה למצב שהיא כן יכולה לחיות אתו. היא מלמדת כיצד להתנהל נכון.

יש לה סדנאות רבות בזום וכמובן אפשר גם באופן פרטי. היא עובדת על 

נושאים רבים: דימוי עצמי נמוך, רגשי אשמה, תוקפנות....ועוד ועוד ועוד.

כרגע איני יכולה למצוא את מס' הטלפון שלה, אולי בהמשך.

ישנו הרב אבנר קוואס שהוא נהדר.

המיוחד אצל זלטי שהיא לא מבקשת שהבעל יגיע. היא מטפלת באשה כך

שיהיו לה הכלים להתמודד, לבנות, כן, וגם להתקרב, לאהוב...

וכן. הילדות, בלי ספק, ייפגעו קשות מהפירוד. וזאת אני יכולה לאמר

לך מנסיוני.

ילדים צריכים אבא ואמא. איך שהם (לא מדובר על בעל מכה

או סוטה, חס וחלילה).

אם בעלך הוא לא בחזקת "יהרג ועל יעבור", אנא, עשי  ה כ ל,

הכל, כדי לא לפרק את הנישואין.

ברגע שתקבלי את הכלים המתאימים, גם הוא ישתנה. זה כמו

גלגלי שיניים. את מזיזה אחד וכל השאר זזים גם.

מציעה לך לעיין בספר וליצור קשר עם זלטי. היא נהדרת.

גם הרב קואס (למרות שאיני מכירה אותו אבל שמעתי

אותו קצת ברדיו (קול חי או קול ברמה, לא זוכרת בדיוק) והוא

עושה רושם טוב.

את  עוד   יכולה להיות מאושרת עם הבעל הזה. מבטיחה לך!

אני אנסה להשיג את הספר..

אם היית יודעת כמה אני מנסה בליבי לעורר אהבה אבל זה פשוט לא מצליח לפעמים אני פשוט מבינה שאני עשיתי טעות

לא מאשימה אותו הוא ידע לתפוס אותי וקלט שאני מישהי שתתאים לשריטות שלו שאני מכילה וקצת פרייארית ואני לא אפתח פה דיון עכשיו שלא יתנפלו עליי הנשמות הטובות פה..

אבל יודעת שאני משלמת  מחיר על החלטה פזיזה שעשיתי ואני לא אחת שעושה החלטות פזיזות.. בגלל זה מבינה שממש אלוקים רצה שאני אעשה פה תיקון מסוים.. השאלה מהו והאם הוא הסתיים

כי אנחנו נראה לי סתם סובלים.. 

בטח לא זה מה שאת מתכוונת.

אם את סובלת את אמורה ללכת לטעמי, כמובן שבכפוף לחשיבה שלך אם יש סיכוי לתקן.

אז דבר ראשון, הכאב שלך מאוד מורגש בכתיבה שלך ומאוד נוגע ללב, ממש, שלי ובטח שלך כולנו. אני מאוד מאמין שהמשמעות עושה את התוצאה וחא הפוך, כלומר אם מבחינתך אבחנת אותו כתלותי ועצלן ונצלן (בשלושת התיאורים אני מתכוון ביחס לחיים המשותפים בבית), אז ככה את תחווי את זה, ותסבלי, ואף אחד מאיתנו לא רוצה שתסבלי!!

מצד שני, מרגיש קצת שאת שופכת כאן את הכאב שמתצבר אצלך בלב, אבל לא כל כך בטוח שזו החווייה האולטימטיבית של הבן אדם הזה. לא כי הוא כזה או לא כזה (את מכירה אותו, לא אני..), אלא פשוט כי מרגיש שאת מאוד כאובה ומתבחבשת עצמך במקום לעבד עם עצמך את הדמות שלו ואת האפשרות לחוות אותו אחרת.

אני זוכר שכתבת כמה דברים על טיפול, אבל האם הלכת למטפל/ת בנושא הזה עצמו וניסיתם לעבד את הדמות שלו וההשפעה שלה עלייך? האם את באמת בטוחה שזה הצעד הנכון ואין שום אפשרות אחרת? (כי אם כן, למה עדיין לא פתחת תיק גירושין, כמו שכתבה לך שדמות?).

אני הקטן, חושב שאם יש לך עוד קצת זמן וכוח לנשום, תעשי עוד תהליך קטן עם עצמך (ואין הכוונה לבכות בפורום. זה מצוין וחשוב וחיוני אבל לא נראה לי שזה יעזור לתהליך הזה ספציפי). ואם אין לך כבר שום כח, תלכי על כל הקופה, תפתחי תיק גירושין ותתקדמי, ותקווי שה' ייתן לך כמה שיותר מהילדית המתוקות. בסופו של דבר את לא יכולה/אמורה להישאר בבוץ רק כי את מפחדת על ספק חצי משמורת על בת אחת, נכון?

זו דעתי ואני מקווה שאת מסוגלת לא לכעוס עליי אם זה נראה לא מספיק אמפתי...

כמובן שקשה להבין מכמה פוסטים ובאמת לכל אחד יש את השריטות והדפקות שלו . אבל כבר תקופה מאוד מאוד ארוכה שקשה לי להתמודד איתו.. הפרעות קשב או וואטבר שטוען שיש לו..

בנאדם קצת קשה  ..כתבתי בפוסט קודם קצת ocd כזה מדייק בכל דבר מדי .. חופר כזה אבל לא בצורה מצחיקה בצורה לא בריאה.. וחשדתי שהוא על הסקפטרום או  משהו..

אז לשאלתך למה אני לא מתגרשת מזמן ניסיתי להסביר בהודעה הקודמת למה לא אעשה את הצעד כנראה כרגע..  בתקופה הזאת

אני לא בנויה למלחמות כרגע והפרדות ודברים כאלו.. שוב אני רואה סביבי סיפורי גירושים כל כך מגעילים שמרתיע כן מרתיע אותי מאוד..

איך המשפט אומר ... במילים כאלו או אחרות לא זוכרת בדיוק... אז אל תתפסו אותי במילה בדיוק.  לא צריך לדעת עם מי להתחתן צריך לדעת ממי אתה עלול להתגרש.. 

התלבטתי מאוד אם לכתוב אבל שלג ניסח כזה יפה (שלג כל הכבוד על האמפתיות) אז אולי אצליח לנסח גם כמה דברים שרציתי לומר לך.

קודם כל אני מאוד מבינה את הקושי שלך, את הכאב, את תחושת התקיעות החוסר אונים.

אני מבינה שאת סובלת, וזה ממש לא פשוט אבל אולי יש כמה נקודות להאיר, הלוואי יהיה לתועלת.

א. בולט ממה שכתבת שיש לך עליו בטן מלאה, את כועסת עליו, מתוסכלת ממנו וממש לא מעריכה אותו.

כשלא רואים אותך באור חיובי והכל בך רע זה גורם לאדם להתנהג עוד יותר "רע", זה חונק את האדם (במיוחד גברים), וזה לא מאפשר לכם לצאת מהביצה הזאת.

חשוב שתשימי לב שחלק גדול מהקשיים נובעים מדינמיקה זוגית לא בריאה ולאו בהכרח בגללו.

דפקות יש לכולם...

כרגע את ממוקדת בקושי שלך וזה בסדר שאת פורקת אותו אבל יכול להיות שההתמקדות שלך בכאב מביאה אותך למקום שבו את מרגישה שאי אפשר לצאת מזה וזה טבעי ומובן אבל בשלב כלשהו כדאי במקום לראות את עצמך כקורבן, אולי אפשר לחשוב גם על איך את או אתם ביחד יכולים ליצור שינוי במצב.

ב. לא ברור ממה שכתבת האם את או אתם הולכים לטיפול  זוגי או אישי, זה חשוב לעצמך בגלל הקושי שאת נמצאת בו, זה חשוב בשביל להבין אחד את השני יותר טוב ולבדוק האם ומה אפשר לעשות בשביל הנישואים האלה במיוחד לאור זה שאמרת שכרגע את לא הולכת להתגרש.

גם אם הוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול חשוב שתלכי בעצמך לעזור לך ולברר.

בד"כ הדברים יותר מורכבים מאשר "הוא רע, אני סובלת, אני חייבת ללכת".

צריך לבחון את הדברים בצורה ריאליסטית יותר בעזרת איש מקצוע.

ג. הכי חשוב לי לומר שלא כל זוג עם בעיות תקשורת משמע שאחד או 2 מבני הזוג אוטיסטים.

צריך ממש להזהר מתוויות כאלה.

כולנו על הרצף איפה שהוא ולכולנו יש קשיים לתקשר לפעמים במיוחד עם בני זוג, זה יכול להיות קשור לדינמיקה, לפחדים להתניות מהילדות, למלא דברים.

אם בכ"ז עולה חשד כזה יש מקומות ומומחים שיאבחנו ויתנו כלים.

זו דעתי... מקווה שתרגישי שיחד עם מילים אולי קשות אני גם מחבקת אותך מאוד ובאמת מבינה אותך.

אם קראתם עד לכאן אז כל הכבוד וכפרס אספר על איש יקר לי באופן אישי, אם מותר לומר על אדם שהוא אהוב ליבי חוץ מה' ומהרב'ה, אהוב ליבי ד"ר מורדי בן חמו שאין מילים בעולם לתאר את הלב הענק הזה, הפלא, האמן, הרוקסטאר, הגאון וגם אוטיסט.

שווה לכם לשמוע אותו אם בא לכם.

ברור לי לגמרי.. אף פעם לא אמרתי שהוא רע.. הוא טוב לפעמים זה טוב מדי כזה שהוא רע אז יוצא ממנו ממש ארסיות כזאת שאני לא מבינה מאיפה באה מבינה,?

כאילו מרגישה שהדפקות של שנינו מביאות את העצבים האלו אחד על השני... כי אנחנו בצורה דומה מדי בדברים השלילייים שלנו.. דומה מדי.. וזה מדי מציק

קשה להסביר.. כי יש פערים ביננו מצד אחד מצד שני כנראה שיש הרבה דברים בנפש שאנחנו בקונפליקט איתם והם שגורמים לפיצוצים.. ובגלל זה חושבת שאנחנו לא מתאימים..לא משלימים אחד את השני.. אלא להפך מוציאים את הרע אחד מהשני..

כאילו משהו בי כבר נהיה כזה אנטי אליו..גם שאני מנסה כאילו לאהוב אותו.. לא מצליחה.. אולי זה פשוט לא זה? כאילו למה בכח.. מוזר לי שזה צריך להיות ככה..

כל הכבוד על האומץ והכנות לומר דברים חשובים- שהוא בעצם טוב, שיש דפקות לשניכם, שהדינמיקה הזוגית משפיעה על שניכם, שנהיה לך אנטי אליו.

לא פשוט להמשיך ככה כשיש כעסים לא מטופלים בינכם ותחושה של חוסר התאמה שהיא מחסום שעומד בינך לבינו.

גם אם עכשיו זה מרגיש תקוע זה לא אומר שזה חייב להשאר ככה.

תשאלי את עצמך- היית רוצה שדברים יהיו אחרת?

אבל אני חושבת שמאוד קשה לי להתמודד איתו הוא מאוד מאוד מתנהל בצורה איטית ולא מתוכננת..

אני מתקשה להבין איך הראש שלו פועל אבל קשה  מאוד לנהל ככה בבית..הוא טועו שכל הגברים ככה אבל לא נראה לי..

בגלל שעושה דברים בצורה מדי מדןיקת ויסודית פרפקציוניסטית בלשוננו.. אז דברים נראים כך..

Ocd בדת מכירה?

דוגמא חיה משבת שביקש שאעשה משהו בדיוק איך שהוא חושב שצריך מבחינה הלכתית משהו פעוט שקשור לניקוי השולחן ואני התפוצצתי מזה  ואמרתי שלא יגיד לי איך לנקות ומה לעשות בדיוק שאני יודעת  מה אני עושה..משם שזה התדרדר...

לא אפרט מדי

לא יכולה כבר לסבול את זה.. שהוא כופה עליי את הדברים האלו כבר דיברנו על זה ןזה לא עוזר..

אני חושבת שיש אנשים שאצלם ההלכה והדת וכל הטקסים זה סוג של או סי די ולא בדיוק שהם איזה צדיקים גדולים...

זו העובדה שאת, כבן אדם, לא מסוגלת יותר.

וזה הכי חשוב למקרה הזה, כי יכול להיות שיש והיו ויהיו או מחכים הרבה מאוד פתרונות, ובטח יימצאו הרבה זוגות שונים ומשונים שיספרו כמה הם מסתדרים/ אוהבים למרות ולמרות וכו וכו. אבל במציאות, אצלך, תשש כוח הסבל. את נמצאת עכשיו בשלב שכבר לא מסוגלת יותר, ולכן את כבר לא תעשי את אותם מאמצים של פלוני ואלמוני ולא תלכי ו/או לא תאמיני ו/או לא תצליחי להיעזר בכל מיני טיפולים שונים ומשונים. ולכן זה חייב להיגמר מבחינתך.

אז מה שנותר, זה לאחל לך המון בהצלחה! ולפחות לדעתי תחתרי לאיך להגיע לזה, כי לבזבז זמן או להפריח תקוות, לא אמור לקדם אותך או אותו או את הילדים לשום מקום (איך בדיוק פועלים? את זה תשאלי את המומחים שכאן ).

מה שכן, את צריכה לדעת שבשביל העתיד שלך עם בעלך הבא, כדאי לך לדייק יותר מי את, מה חשוב לך ומה מפריע לך, ואיך את מובילה בצורה טובה ששניכם תהנו ואת תקבלי את מה שאת צריכה. כי לצערי, אני קצת מרגיש שהדברים האלה לא ברורים לך.

לגבי משהו שעולה אצלך, אבל באמת לא בגללך (בעיקר בגלל התכתבות שהייתה לי לאחרונה עם מישהי באישי).

השיח הכאילו קליני, שאנחנו מחפשים להגדיר את מחלת הנפש או ההנהגות הסוטה-חברתית של בן/בת הזוג, לא נראית לי כמו משהו שמשרת את האינטרסים שלנו במצב הזה.

הרי גם אם נניח שזה הגיוני לתייג בנאדם ולהחליט שהוא סובל ממחלה xyz, סבבה. אז מה? זה אומר שהוא לא יכול לחיות בזוגיות? זה אומר שבהכרח תמיד יהיה רע ובלתי נסבל להיות איתו? - ברור שלא, ואתם תמצאו הרבה מאוד גברים ונשים עם מחלות נפש וגוף שונות ומשונות שחיים בזוגיות מדהימה!!!

(וזה עוד לפני הערה מאוד חשובה לטעמי, שכל הנושא של אבחנות הוא מורכב, לא לחינם פסיכיאטרים לומדים הרבה מאוד שנים ויש מעט מאוד פסיכיאטרים ואבחנה יכולה להיות תהליך של כמה שנים טובות. מה גם שיש תיאוריות, כמו התיאוריה הפסיכוביזרית של יעקב רופא, שטוענות שמחלות נפש נובעות מבחירות של אנשים וניתן לשנות את הבחירה או לבחור בסוג ההפרעה).

תכלס, אם קשה לי עם בנאדם, אני מעדיף להגיד בכנות "אני לא מסתדר עם ההתנהגות שלו". ככה ברור מה קשה לי ולמה אני לא יכול לחיות איתו. כי לאמיתו של דבר, האבחנות דווקא נועדו כדי שנמצא פתרונות איך בכל זאת להסתדר... אז זה נראה לי לא נכון ולא חכם ולא יעיל להשתמש בכלים האלה.

ושוב, זה לא בקשר לדברי איילה היקרה.

ברור צריך שניים לטנגו וכו וכו...

אני לא מתיימרת להיות פסיכיאטרית אבל באה ממקצועות הטיפול וקצת ה

באיחור הבנתי עליו דברים..  פשוט התחתנתי בצורה די פזיזה לא נישואי בוסר ההפך אולי יש נישואי בוסר ברווקות מאוחרת.. אבל עם הזמן רק בנישואים ודי מהר פשוט הדחקתי

שהוא לא מה שחשבתי ויש פה בעיה יותר קשה.. באופי אחרי שהכרתי את אמא שלו הבנתי איך גודל וזה צרה צרורה..

לא רוצה להרחיב מדי.. 

כן, מכירה ocd, ptsdc, מכירה asd וגם lsd . מכירה הרבה אותיות.

ממה שסיפרת לא ברור מה בדיוק הבעיה מלבד שניכר שיש בעיות תקשורת בינכם וחשוב לברר את זה.

כרגע נראה שיש זריקת ססמאות ונרטיבים ואבחונים לא אובייקטיבים ומשפטים שאת חוזרת עליהם שוב ושוב שמצמצמים אותך ומגדילים את הבעיה.

אם היית רוצה שדברים יהיו אחרת, כדאי לגשת לבירור מה בדיוק הקושי, ואם אפשר לטפל בקשיים שלכם או חלילה אם לא.

איתו או בלעדיו, תלכי לברר.

זה שווה את זה.

גם אם חלילה בסוף תחליטי להתגרש תעשי את זה ממקום שלם.

חיבוק❤

מבינה את הקושי שלך.אבל מאוד צורם לקרוא את כל האבחנות שאת מאבחנת אותו- הפרעת קשב, אוטיזם, ocd... ואת עוד אומרת שאתם דומים בצורה השלילית שלכם.אבל את עצמך את לא מאבחנת ככה...

את לא מוכנה לעזוב את הקטנה, ואת מעריכה את עצמך כאמא אוהבת, אבל כשהוא מתקשה להפרד מהגדולה את קוראת לזה אובססביות.את מבחינתך חוששת להתגרש כי אין לך תמיכה ואין לך כח למלחמות, אבל כשאת חושבת שהוא לא ירצה להתגרש- את קוראת לזה "הוא לא ישחרר אותי כי הוא תלותי.גם את מסיבותיך שלך תלותית ולכן לא ממהרת להתגרש.כך או כך את צריכה טיפול פרטני דחוף.אחרת בכל זוגיות אחרת את תקלעי מאוד מהר לאותם סיטואציות.מחילה אם התגובה לא כזו מכילה.לפעמים צריך לשים את המראה מול הפרצוף.

יש לי הרבה מה לענות על זה..

את לא מכירה את הסיפור וכתבת פה עם קצת יומרה. מי שמך לומר לי מה אני חושבת על עצמי?

דבר נוסף לא איבחנתי שומדבר... הרבה רואים מסביב שיש משהו פשוט לא נעים להם לומר.. אבל יש פה משהו.. זה די ברור ..

לי קשה להתמודד עם משהו שהוא לא ברור לי אם היתי יודעת היה יותר קל להבין ולנסות להתמודד..

קשה לי איתו מאד ואין לך מושג מי אני ביומיום אני לא בנאדם שקשה להסתדר איתו ..

ואין לך מושג מי אני בכלל.. ומה עברתי בחיים.. אז קצת ענווה גברת.. יכלת לכתוב בצורה קצת יותר רגישה..

לא תמיד תשובה רגישה עוזרת.לפעמים צריך להציב מראה אמיתית מול הכותב.גם אם לא נעים לקרוא.כי באופן טבעי אדם מתקשה לראות את מומי עצמו וקל לו לראות את מומי האחר.

לא מכירה אותך.ואם תקראי היטב את מה שכתבת ואת תגובתי,תראי שבסך הכל חזרתי על דבריך שלך עם הכוונה שלי להסתכלות ולפרשנות השונה שלך לאותם דברים.גרושין זה לא משחק ילדים.במיוחד כשיש ילדים.ואם את רוצה עיצות -צריך לדעת לקבל גם תגובה שפחות מוצאת חן בעיניך.

בס"ד

מצאתי את מס' הפלאפון של זלטי רוזנטל, היא מטפלת ומומחית לדינמיקה זוגית (זוכרת שהזכרתי אותה?)

היא מאוד חכמה, ממליצה. יש אנשים נוספים. תראי מה מדבר אלייך.

בכל אופן: 029999577

              0548496761

מייל: [email protected]

המיוחד בה שהיא עובדת עם האשה מבלי שהבעל צריך לבוא.

אני חושבת, שכדאי אפילו לקחת הלוואה כדי לשלם לטיפול/יעוץ.

זה כל כך חשוב. זה אקוטי - למשפחה שלכם, לילדות...

אל תמהרי לחתוך. נסי קודם. 

כשאני התגרשתי הייתי בטוחה שהצדק אתי. במאה אחוז! ועכשיו, אינני כל כך בטוחה...

אני רואה שאי אילו (המ..מ..) תכונות לא סמפטיות ותגובות לא נחמדות, עדיין נמצאות

אצלי, כך שאני כבר לא בטוחה כל כך שאני הייתי הקרבן הצודק....

אגב, זה שבעלך מוכן ללכת ליעוץ......זה פלא. מגיע לו על זה צל"ש. באמת!

את יודעת איך מגיבים בעלים כשרק רומזים על משהו כזה?....

אז ככה:

א. פניהם מוריקות...

ב. "מה, אני לא טוב לך? אני היועץ הכי טוב בשבילך!"

ג. "חשבתי שהתחתנתי עם אדם שפוי...."

ד. "זה מקח טעות!" (הנישואין איתך...)

ה.  "אני לא משוגע!"

וגם, הוא נועל את הדלת ומוציא את המפתח כדי שאם   א   ת   רוצה ללכת....

אז מבחינה זו, בעלך מיוחד.

אני מעריכה מאוד את כל מי שהבין אותך ושידר אמפטיות (זה עוד דבר שקשה לי)

ורוצה לאמר לך, שבאמת איני מכירה אותך ואותו, ואולי זה באמת נורא ובלתי אפשרי,

א ב ל:  תני צ'אנס. באמת. מי יודע?

בהצלחה רבה רבה בכל מה שתעשי!

מצדיעה לך!

התגובה שלך:

א.  מכילה

ב.  מציעה בעדינות רבה הסתכלות אחרת. מורכבת יותר.

ואת צודקת. במאה אחוז!

יישר כויח!