אמנם, בתסקיר העו"ס לסדרי דין נאמר שאפשר יהיה לייצר הסדרים שונים במסגרת התיאום ההורי.

התיאום ההורי בקושי התקיים ובוטל בתחילתו, אז ממשיכים מכוח האינרציה🙂

או שזה רגיל?

יש "שעת העברה" כמעט כל יום הלוך וחזור בין ההורים.

כאמור, אצלי הם לא נמצאים יותר מ-24 שעות רצוף (למעט שישי ושבת פעם בשבועיים).

גם אם ארצה לקחת אותם לדוגמה לפעילות חקלאית מוקדם בבוקר, לא אוכל, כי "שעת ההעברה" היא קבועה.

מה תגידי על זה שהיא עומדת עם מצלמה כדי לתעד כל איחור של 2 דקות? 🫠.

בהתחלה גם שלחה מייל טרחני בכל בוקר לעדכן שהיא הגיעה למקום המפגש.

(וזה כשב-99% מהזמן היא "ברוגז", ונושאים רפואיים הרבה יותר דחופים אינה טורחת לעדכן ולתאם, כי לדבריה "אין זה תפקידה").

אבל עם קצת יצירתיות אפשר לעשות דברים קצרים ומתוקים.

יש מצב לשינוי? לבקש ימים ברצף?

העברה כזאת זה מתיש. 

כמעט 100% מפניותי פשוט לא נענות, אז לא עושה שמיניות באוויר בשביל זה.

הילדים כבר רגילים בעיקרון להעברות, ואנחנו לפחות גרים קרוב.

אבל ברור שהיה נחמד אם הייתה אפשרות לגמישות עבור הילדים עצמם.

תודה על ההזדהות.

בד"כ נישואים שפורקו לא היה שם שיתוף פעולה ותקשורת טובה. בד"כ יש את ההיפך, וכשמתגרשים זה רק מחריף ומקצין.

לא שייך לצפות לאחווה ושלום ורעות פתאום. 

כן נצליח לתקשר עניינית, דןוקא כי אנחנו לא נשואים, ויש הרבה פחות דברים משותפים ביחס לעבר.

אבל כנראה המודל עליו אתה מדבר נפוץ יוצר לצערנו ולצער הילדים.

שהציפיה הזאת שלך מוזרה בעיני.

כאילו אין הבנה או התייחסות לרגשות טבעיים ופגיעות שנוצרות בנישואים כאלה. 

עבר עריכה על ידי מתוך סקרנות בתאריך י"ז באב תשפ"ה 9:01

או שבאיזה שהוא שלב נזכרים שהתגרשנו כבר, ולאט לאט מורידים את האמוציות כמה שאפשר, ולו בשביל הילדים.

הנה משהו יפה ששמעתי בשם ר' שלמה קרליבך (גרוש בעצמו), על כך שאם ממשיכים עם אמוציות השנאה זה מראה דווקא שלא התגרשו מספיק.

 "כאשר בני זוג נפרדים, בשנה הראשונה הם זורקים אחד על השני חפצים. בשנה השנייה הם רק שונאים אחד את השני. ובשנה השלישית הם כבר שכחו אחד את השני. הפסוק אומר 'כי אם מאֹס מאסתנו, קצפת עלינו עד מאֹד'. העובדה שעדיין יש כעס, שה' עדיין 'קצף עלינו עד מאוד', זה הסימן הטוב ביותר שלא נטש אותנו."

כידוע, ההיפך מאהבה זה לא שנאה אלא אדישות.

יחד עם זאת, חושב שגם אם יש כעסים וכו', עדיין בעולם אידיאלי, יצליחו לנהל את זה נכון, ולנסות בכל זאת לסגור מעגל יפה כמה שאפשר.

 ברור שזה קשה, אבל מכיר זוגות שהצליחו לעשות את זה, ואני לא חושב שלא היו קשורים, פשוט הצליחו להתעלות ולסיים את התהליך תוך כבוד אחד לשני וכבוד לאהבה שהייתה ביניהם בעבר, לילדים וכו'.

יש זוג שנפרדים כי אי אפשר להמשיך יחד

הם אוהבים ומעריכים את העבר המשותף אבל מבינים שלא ניתן להמשיך יחד

אז אם הזוג הזה בעצם לא מתחיל מלחמות של כעס ושנאה או בלי מלחמות אפילו אבל כעס ושנאה אחד לשני זה אומר שהם לא אהבו?

אני חושבת שהם אהבו והפרידה כואבת להם

אבל זה לא אומר שהם רוצים להחריב את החיים שלהם ושל הילדים בגלל זה הם רוצים להמשיך הלאה

מעניין, צריך כנראה רמה גבוהה של בגרות והכרה בקיומו של הזולת, וכנראה גם נפרדות בריאה בשביל זה.

אני חושב שברגע שיש קשר, טבעי שיש גם כעס ברמה כלשהי לכל הפחות במצבים כאלו, אבל אולי אני טועה.

לגבי להמשיך הלאה ולא להחריב - אני מסכים אתך, גם כשיש כעס, החכמה היא לדעת לנהל אותו נכון, ולהשתחרר לאט לאט.

למה בעיניך טבעי שיהיה כעס

אם נפרדים כי לא אפשרי להמשיך יחד

אז על מה יש לכעוס?

מלווה באמוציות וכעסים ברמה כלשהי, והיא לא מגיעה על חלל ריק וטכני (יכול להיות שבמקרים ממש נדירים כן?).

יש אכזבה מהתנפצות החלום וכו', וגם רובנו לא לגמרי ברמת נפרדות כזאת שיכולים לחיות עם מישהו במשך שנים, ואז להיפרד בלי לעבור שלב מסוים של איבוד איזון מסוים,  מסכים שהאידיאל הוא לעשות גם את זה בצורה חיובית למרות הכעסים והאכזבה.

זה שיש רגש מסוים, לא אומר שטוב לתת לו להשתלט.

יכול להיות שאני טועה.

בכל אופן יכול להיות שהדברים שהובילו לפרידה גורמים לרגשות של כעס ושנאה אז אני לא חושבת שזה מעיד שהייתה אהבה אלא שהם סוחבים פגיעות אחד מהשני

.

שזה שזוג נפרד עם כעס ושנאה לא מראה בהכרח על אהבה אלא פשוט על פגיעות ...

בכל אופן אני חושבת שכל אדם שעובר תהליך כזה עם ילדים צריך לעשות ריסטארט דחוף ולהבין ששום מלחמה ודווקא יצדיקו תשריטות שהילדים סוחבים אחכ...

חבל שאנשים לא מבינים את זה בזמן

לגבי הקטע הראשון, אנשים נפגעים ממי שהם מרגישים קשורים אליהם.

שהמצב נוצר כי היא נפגעה, כנראה נפגעה מאוד.

זה מעיד על אנטלגנציה רגשית.

בכל מקרה, גם מי שנפגע, מצופה שילמד להתבגר ולהתגבר, כשוך הסערה.

אם בחרו להתגרש, כדאי לנסות להתנתק רגשית, ולא להעמיק את המשקעים עד 120.

הרופא לשבורי לב ימצא מזור ושלווה לכל הכואבים. 

הייתי אומרת לך תפייס אותה, תביע אמפתיה.

אבל אתם לא נשואים

אתה לא יכול/אמור לפייס.

אתה יכול אולי אולי לכתוב לה מכתב שמביע צער על דברים שעשית בנישואים, צער שדברים התגלגלו איך שהתגלגלו ולומר שהיית שמח אם יום אחד תוכלו לגדל את הילדים בשיתוף פעולה יותר טוב ממה שהיום.

שגר ושכח. אולי לפני ר"ה.

בלי שום ציפיות ממנה שתתנהג באופן מסוים.

תתמקד בעצמך בלהיות אבא טוב לילדים.

וחזרנו לתחילת השרשור-

אפשר לפנות לבית דין בבקשה לשנות את הימים.

ואם לא אז להנות במה שיש. ואפשר להנות הרבה מאוד.

בע"ה מאחלת לך.

מצד שני, לפעמים כשאתה מפייס ומתנצל, זה גורם לצד השני להרגיש שזה בסדר איך שהוא מתנהג באופן כללי במלחמת הגירושין.

ואת זה כמובן אי אפשר להצדיק, גם אם נפגעה (לא פירטתי כאן כמובן את העוולות שנעשו על ידה, ואת הניסיונות להרוס לי את החיים בכמה מובנים).

בית הדין לא יכול ולא רוצה להיות גננת עד 120, בגלל זה שלח אותנו לתיאום הורי שהיא ביטלה די בהתחלה, כן אפשר לנסות לפנות לבית הדין כדי שיבהיר שוב את הצורך בתקשורת ותיאום עבור הילדים.

ברור שאפשר ליהנות עם הילדים, אבל הדפוס הכללי של חוסר שיתוף בסיסי וחוסר בהעברת מידע למרות שאנחנו מגדלים ילדים יחד במשמורת משותפת (כמובן שכשהיא צריכה משהו, יכולה להתקשר גם 10 פעמים ביום אבל כשאני מבקש דברים בסיסיים מהצד השני היא נעלמת), הוא בעוכרי הילדים, שמרגישים חוסר יציבות וחוסר בהירות.

שאתה מצפה ממנה לדברים שאתה בעצמך לא עושה.

סוג של תאורית המראות.

אתה מצפה מהצד השני לניתוק רגשי ודיבור ענייני,

יחד עם זאת נראה שאתה לא כל כך מנותק רגשית.

השרשור מדבר על החופש הגדול,

הצגת מצב שבו אתה מוגבל באפשרויות שלך

עניתי לך עניינית שיש לך 2 אפשרויות-

א. לפנות לבית דין ולבקש שינוי של יומיים לינה ברצף.

ב. להנות עם מה שיש ויש לא מעט טיולים חד יומיים שניתן לעשות.

ואתה ממשיך להביע את התסכול שלך ממנה.

ממה שסיפרת יתכן שהתסכול מוצדק ואפשר בהחלט לדבר על זה.

רק שים לב שגם אתה לא בדיוק אדיש ומנותק רגשית.

לא שצריך להיות מנותק, רק שזו היתה הציפיה שלך.

היא לא רוצה תיאום הורי כי רצתה להעביר מסר שלא רוצה תקשורת איתך,

זה מעליב ומעצבן מאוד ויכול להצביע על כמה דברים.

אבל באופן רציונלי זה ההסדר שקבע בית הדין.

עבר עריכה על ידי מתוך סקרנות בתאריך י"ח באב תשפ"ה 9:48

אלא הדפוס הכללי (גם הניסיונות לעמוד עם מצלמה בבקרים ועוד). לא חןשב שמצפה ממנה כעת למשהו מעבר להפסקת ההתעללות בי ובילדים.

נכון, שעצם האנרגיות שאני צריך להשקיע במשחק השחמט שהיא מובילה, מקשים על השחרור, אבל באמת מנסה גם שם לפעול אסטרטגית וכמה שפחות להכניס את עצמי.

לגבי הציפייה הכללית מהצד השני, לא אמרתי שאני מנותק לגמרי, אבל כן מצפה שעם הזמן הקונפליקט יהיה פחות חריף, ועכשיו נראה שהכיוון הוא הפוך.
 
 

אני חושש שהסיבה שאינה מתקשרת, נוהגת במניפולציות מסוגים שונים כמו מה שהזכרתי, היא לא כדי "להעביר מסר",כי להיפך דפוסים אלימים אלו כלפיי וכלפי הילדים (שמרגישים חוסר בהירות וזקוקים שההורים ידברו בקול אחד), רק גורמים להמשך ההתבחששות.

נ.ב. אפשר לשאול מה הנגיעה שלך לנושא הגירושין בכלל(ראיתי שאת רשומה כנשואה), ולמקרה שלי בפרט?  

הצורה האישית בה את מדברת, עלולה ליצור קצת רושם כאילו את מכירה את הנפשות הפועלות, ואולי אני טועה. 

זה מכאיס מאוד וכואב לשמוע.

רק אמרתי שנראה לי שעם כל הצער נשמע שאין מה לעשות מול הצד השני ועדיף להתרכז במה שיש

אולי רק לפנות לבית דין.

נ.ב.

א. לא דיברתי עלי.

ב. אין לי שום היכרות. דיברתי באופן כללי לחלוטין וגם הסתייגתי- "אולי","אם", "נראה ש", "ממה שסיפרת".

.

את מציירת תמונה פסטורלית מסרט?

שנדיר מאוד עד בלתי אפשרי, למצוא מקרה בו זוג החליטו יחד ש"לא יכולים לחיות ביחד", ואין שום אמוציות ביניהם.

(אני טוען שזה ריאלי, רק במקרים בהן מלכתחילה לא היה שום חיבור ביניהם, וגם זה נדיר מאוד -  כי כשחיים עם בן אדם באותו בית תקופה ארוכה, לא מדמיין תרחיש בו לא נוצר *שום* קשר).

זה דפוס התנהגות חולני שמגובה לצערנו הרב ע"י עו"ד ...

מבאס.

לא יודע איזה עורך דין מייעץ לה את זה.

הסדרי השהות נקבעו כבר לפני למעלה משנה, מקסימום היא תראה את האובססיביות והקושי לשחרר.

למה אני חושבת שאני פראיירית כשאני משלמת חצי משכנתא...

כי הוא זה שגר בבית המשותף וצריך לשלם לי שכר דירה. אז זה מתקזז

תהליך גירושין זה ממש לא זמן להיות תמימה!

לא הבנתי מה את מחכה? שהוא יבחר איפה יותר נוח לו שהתיק יתנהל וזה ידפוק לך בדלת עם דרישות מצידו??

שאננות לא מתאימה לסיטואציה

דבר ראשון תפתחי תיק (הרבה פעמים לאישה עדיף בבית הדין בעיקר אם הילדים שלך קטנים אבל תתייעצי עם עו"ד)

את מחכה שדבריפ יקרו באופן פאסיבי וזה לא המקופ ולא הזמן

דבר ראשון זה לפתוח תיק ליישוב סיכסוך אחכ זה להתחיל לחפש עו"ד והלוואי ותגיעו להסכם..

פתיחת תיק

אסל מי שפותח את התיק ראשון אפילו בדקה בוחר איפה כל התיק גירושין שלכם יתנהל

אם זה אכן כך

ואיפה אני אמורה לעשות את זה

על מה את מתכננת לא לוותר בני כמה הילדים שלך?

איזה מתכונת משמורת את רוצה להשיג

את התשובה הנכונה רק עו"ד יידע לומר לך

אם תפרטי נוכל לכוון אותל אבל הכי נכון זה ללכת לעו"ד זה החיים שלך וכל החלטה או אי עשייה כאן אחכ יכולה לעלות ביוקר

אל תמתיני עם זה

לאיזה עו"ד ללכת.

שדמות בחולות שלחה אותי לשליח נאמן ויקר.

בכלל ה' יתברך מלווה אותי בחסד ורחמים מרובים...

זה כמעט מסתכם עם זה.

נתתי לילדים לבחור ( איך אפשר שלא) והם בחרו להישאר בסביבה הטבעית שלהם.

תכלס זה היה נכון גם לי. אני נבראת מחדש וצריכה את הלבד הזה.

ויתרתי על הההכל, חוץ מחצי דירה. זהו.

הוא - את כבודו האבוד מבקש

המחיר - דחיית הגט....

אבל ההבדל שאני רציתי את נפשי ואת נפש ילדיי

ילדים צריכים אמא שימי לב שכשאת בוחרת בעצמך הם לא נעלמים לך בין הידיים..

לא כדאי לך לדעתי להתרחק מהם וגם לא לוותר עליהם

בהצלחה רבה

מה יבינו?

זה אושר עילאי.

קשה להסביר.

לראות אותם מתכתשים.

זה תענוג גדול ואושר עילאי.

ולאאאא, לא. אללל תשווי את זה לפרודה שקוראת

בפורום של גרושים. 

 לא דומה ולא מתקרב.

גרוש בפורום.

זה הדבר האמיתי (:

מדהים ומיוחד

לחיות את החלום!

גרושייך הם מתכתשים כעניים ודלים...

נא עזור להם לצער זה את זו, שוכן מעולים...

אוייי כי אתה רב סליחות....

ואווויייי ובעל הרחמים..

שערי... בית הדין פתח..

ואת הגט הפירוד והניכור ההורי..  לשונאים תשלח..

ואת ההתכתשויות הבלתי פוסקות מהם תיקח

שערי.. בית הדין פתח (: (: (:

תודה על ההאזנה

המשך לילה טוב

היו עימנו..

אתם כתבתם??

לא. לא אני כתבתי.

פגשתי, התחברתי ושיתפתי

ריאלי לסיים יפה זה ריאלי עובדה שחלק מצליחים

אבל צריך 2 צדדים בשביל זה ולצערנו לא תמיד יש...

אני גם חושבת שיש קושי בלסגור קשר בככ הרבה אהבה..

א. כי באמת זה גורם למחשבות לשוט הרבה לזמנים הטובים כי גם עכשיו אתם בטוב ..אמנם לא כזוג אבל בטוב

ב. זה יוצר קשר יותר מחייב

כשאתם בטוב אתם לא יכולים ללכת דוך לפי ההסכם (לטוב ולרע) המערכת ביניכם מתנהלת שונה...ששוב יש לזה יתרונות והרבה אבל גם לא מעט חסרונות

אני שמעתי על זה כתיאוריה, מעניין אם מישהו מצליח בפועל (אני לא מדבר על המגזר החילוני, שם גירושין זה כמעט שגרה, וגם כל המושג "נישואין" ו"גירושין" קצת איבדו ממשמעותם לכיוון של "רצף").

 ואם אני מבין נכון, את אומרת שמייצרים שנאה ומלחמה  כדי שהמחשבות לא ישוטו לזמנים הטובים?

עצוב, אבל כנראה שככה זה.

אם עוד לא שמת לב מהקריאה בפורום אני והאבא של הילדים שלי בקשר מצויין ונפרדנו יפה

אני כן חושבת שזה יוצר יותר כואב בפרידה

כי בסוף שנפרדים באהבה ונותנים לרגעים היפים מזכרת ומקום זה יוצר כאב מסויים

להגיד ששווה בגלל זה ליצור מלחמות לא..להגיד שבגלל זה אנשים יוצרים מלחמות..אני לא בטוחה...

אני חושבת שאנשים נלחמים כי הם לא סומכים אחד על ה2 יותר והאנשי מקצוע (בדגש עו"ד) ממש לא תורמים על זה

ברור שזה יוצר כאב, אבל שנאה ומלחמה לא ידועים כמשהו שלא יוצר כאב.

אבל זה משתיק את האהבה שהייתה

אתה מבין שיותר כואב לדעת ולחשוב שאהבת מישהו ועכשיו הוא פשוט לא רלוונטי בחיים שלך יותר?

שאתם במלחמה אתם שורפים אחד את השני לגמרי

ושוב אני לא חושבת שזה עדיף..אני פשוט חושבת שכשנפרדים יפה הכאב על הבית יותר גדול

ושנפרדים במלחמות הכאב הוא מהמלחמה עצמה

אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון

ועוד דבר שנפרדים יפה יש כמו קשר מחייב הדדי סוג של...

ושנפרדים במלחמה יש 0 ציפייה מהצד ה2 לבוא לקראת

מקסימום שורפים את החלק בלב שיודע מה זה לאהוב, ואז כמובן מתקשים גם בהמשך.

אבל אולי זה רק אני.

אבל נראה לי שפשוט אין פנאי לחשוב על זה

ואיך אומרים ההיפך מאהבה זה אדישות

אז כנראה מי ששונא מחביא רגשות מתחת..

אז זה חלק ממה שתוקע, עדיף הכאב של להכיר במה שהיה ושזה נגמר עליו דיברת.

הנושא של התחשבות הדדית אחר כך אכן נשמע מאתגר, אבל נראה לי מחיר ששווה לשלם.

כשמכירים בכאב אפשר לעבד אותו ואחרי שמסיימים את התהליך אפשר להתקדם הלאה בלב נקי

לגבי ההתחשבות תלוי באיזה יום תשאל אותי יש ימים שזה מעיק ממש ויש ימים שאחלה

אבל אם הילדים שלי יגדלו בריאים ומאושרים בזכות זה אני מוכנה לשלם את זה

אפשר להיות מודע וער לעבר שלך, בסופו של דבר זה מה שהוביל אותך להווה. אבל גם לדעת שהעבר במשמעות המוחשית שלו כבר לא ממש רלוונטי.

זה כמו מריבות של אנשים, על מי עוקף ברמזור ותור מי בסופר. יש פרק זמן שלגיטימי (חברתית) לכעוס ולריב, אבל כולנו מבינים שמגיע רגע (במובן של זמן) שזה נראה ממש מטומטם אם המריבה הזו ממשיכה. (שמעתי מתידהו הרצאה בנושא הזה והיה לזה שמות ומושגים, אבל שכחתי...).

מספרים שפעם שאלו את שמעון פרס, איך הוא היה מסוגל להישאר בפוליטיקה ככ הרבה שנים ולהתמודד כל פעם מחדש על כל מיני תפקידים בכירים, למרות שתמיד תמיד הוא הפסיד. והוא ענה שהוא קם כל בוקר מחדש ושאל את עצמו "מה עומד לפניי כעת". כי מה היה - אין לי איך לשנות וזה לא רלוונטי לעתיד.

לקוצר הבנתי, הדרך היחידה להתקדם בחיים, בפרט אם אתה רוצה לסגור משהו משמעותי ולהמשיך הלאה, זה למסגר אותו ולהניח בצד. אם תסחב את העבר שלך כל הזמן על הגב, בסוף תקרוס מהעומס, וחבל.

נ", זה בלי קשר לפרדים בן ארי. אף פעם לא התחברתי לשירים שלו, ואני לא ככ מבין את הקטע שלה.

מדובר ב2 צדדים שגם נמצאים בתוכי, ורוצה ללבן אותם.

גם לעשות "שלום" עם מה שהיה,

(וזאת הדרך הטובה)

להשלים שגם הטעויות שעשית נבעו מזה שלא ידעת אחרת ולכן לא יכלת אחרת.

היו דברים שסימאו את עיניך, הבנות שגויות, הנחות שגויות. חוסר ידע, אגו, גאווה. כולנו ככה..

להבין ששניכם טובים ורציתם טוב, לא הייתם מודרכים נכון ולא התיעצתם עם יעוץ טוב בזמן.

זה היה שביל הלמידה שלכם.  

או כל מיני הסברים שאפשר להסביר על מטענים שהבאתם אתכם מהעבר.

אפשר ללמוד מזה ולגדול מזה ולעוף על החיים הלאה.

תרכך הכל

לא חייב להיות או או.

ולפעמים זה בא בגלים

יש יום שאתה יותר סוער ויותר חושב על מה שהיה ומתחבט בתוך עצמך, ואז חושב על זה ומרגיע את עצמך וממשיך עם החיים הלאה.

למחרת אתה מרגיש אחרת.

אני חושבת שיש לך עוד עיבוד והשלמה לעשות.

אתה בדרך ☘❤