אמנם, בתסקיר העו"ס לסדרי דין נאמר שאפשר יהיה לייצר הסדרים שונים במסגרת התיאום ההורי.

התיאום ההורי בקושי התקיים ובוטל בתחילתו, אז ממשיכים מכוח האינרציה🙂

או שזה רגיל?

יש "שעת העברה" כמעט כל יום הלוך וחזור בין ההורים.

כאמור, אצלי הם לא נמצאים יותר מ-24 שעות רצוף (למעט שישי ושבת פעם בשבועיים).

גם אם ארצה לקחת אותם לדוגמה לפעילות חקלאית מוקדם בבוקר, לא אוכל, כי "שעת ההעברה" היא קבועה.

מה תגידי על זה שהיא עומדת עם מצלמה כדי לתעד כל איחור של 2 דקות? 🫠.

בהתחלה גם שלחה מייל טרחני בכל בוקר לעדכן שהיא הגיעה למקום המפגש.

(וזה כשב-99% מהזמן היא "ברוגז", ונושאים רפואיים הרבה יותר דחופים אינה טורחת לעדכן ולתאם, כי לדבריה "אין זה תפקידה").

אבל עם קצת יצירתיות אפשר לעשות דברים קצרים ומתוקים.

יש מצב לשינוי? לבקש ימים ברצף?

העברה כזאת זה מתיש. 

כמעט 100% מפניותי פשוט לא נענות, אז לא עושה שמיניות באוויר בשביל זה.

הילדים כבר רגילים בעיקרון להעברות, ואנחנו לפחות גרים קרוב.

אבל ברור שהיה נחמד אם הייתה אפשרות לגמישות עבור הילדים עצמם.

תודה על ההזדהות.

בד"כ נישואים שפורקו לא היה שם שיתוף פעולה ותקשורת טובה. בד"כ יש את ההיפך, וכשמתגרשים זה רק מחריף ומקצין.

לא שייך לצפות לאחווה ושלום ורעות פתאום. 

כן נצליח לתקשר עניינית, דןוקא כי אנחנו לא נשואים, ויש הרבה פחות דברים משותפים ביחס לעבר.

אבל כנראה המודל עליו אתה מדבר נפוץ יוצר לצערנו ולצער הילדים.

שהציפיה הזאת שלך מוזרה בעיני.

כאילו אין הבנה או התייחסות לרגשות טבעיים ופגיעות שנוצרות בנישואים כאלה. 

עבר עריכה על ידי מתוך סקרנות בתאריך י"ז באב תשפ"ה 9:01

או שבאיזה שהוא שלב נזכרים שהתגרשנו כבר, ולאט לאט מורידים את האמוציות כמה שאפשר, ולו בשביל הילדים.

הנה משהו יפה ששמעתי בשם ר' שלמה קרליבך (גרוש בעצמו), על כך שאם ממשיכים עם אמוציות השנאה זה מראה דווקא שלא התגרשו מספיק.

 "כאשר בני זוג נפרדים, בשנה הראשונה הם זורקים אחד על השני חפצים. בשנה השנייה הם רק שונאים אחד את השני. ובשנה השלישית הם כבר שכחו אחד את השני. הפסוק אומר 'כי אם מאֹס מאסתנו, קצפת עלינו עד מאֹד'. העובדה שעדיין יש כעס, שה' עדיין 'קצף עלינו עד מאוד', זה הסימן הטוב ביותר שלא נטש אותנו."

כידוע, ההיפך מאהבה זה לא שנאה אלא אדישות.

יחד עם זאת, חושב שגם אם יש כעסים וכו', עדיין בעולם אידיאלי, יצליחו לנהל את זה נכון, ולנסות בכל זאת לסגור מעגל יפה כמה שאפשר.

 ברור שזה קשה, אבל מכיר זוגות שהצליחו לעשות את זה, ואני לא חושב שלא היו קשורים, פשוט הצליחו להתעלות ולסיים את התהליך תוך כבוד אחד לשני וכבוד לאהבה שהייתה ביניהם בעבר, לילדים וכו'.

יש זוג שנפרדים כי אי אפשר להמשיך יחד

הם אוהבים ומעריכים את העבר המשותף אבל מבינים שלא ניתן להמשיך יחד

אז אם הזוג הזה בעצם לא מתחיל מלחמות של כעס ושנאה או בלי מלחמות אפילו אבל כעס ושנאה אחד לשני זה אומר שהם לא אהבו?

אני חושבת שהם אהבו והפרידה כואבת להם

אבל זה לא אומר שהם רוצים להחריב את החיים שלהם ושל הילדים בגלל זה הם רוצים להמשיך הלאה

מעניין, צריך כנראה רמה גבוהה של בגרות והכרה בקיומו של הזולת, וכנראה גם נפרדות בריאה בשביל זה.

אני חושב שברגע שיש קשר, טבעי שיש גם כעס ברמה כלשהי לכל הפחות במצבים כאלו, אבל אולי אני טועה.

לגבי להמשיך הלאה ולא להחריב - אני מסכים אתך, גם כשיש כעס, החכמה היא לדעת לנהל אותו נכון, ולהשתחרר לאט לאט.

למה בעיניך טבעי שיהיה כעס

אם נפרדים כי לא אפשרי להמשיך יחד

אז על מה יש לכעוס?

מלווה באמוציות וכעסים ברמה כלשהי, והיא לא מגיעה על חלל ריק וטכני (יכול להיות שבמקרים ממש נדירים כן?).

יש אכזבה מהתנפצות החלום וכו', וגם רובנו לא לגמרי ברמת נפרדות כזאת שיכולים לחיות עם מישהו במשך שנים, ואז להיפרד בלי לעבור שלב מסוים של איבוד איזון מסוים,  מסכים שהאידיאל הוא לעשות גם את זה בצורה חיובית למרות הכעסים והאכזבה.

זה שיש רגש מסוים, לא אומר שטוב לתת לו להשתלט.

יכול להיות שאני טועה.

בכל אופן יכול להיות שהדברים שהובילו לפרידה גורמים לרגשות של כעס ושנאה אז אני לא חושבת שזה מעיד שהייתה אהבה אלא שהם סוחבים פגיעות אחד מהשני

.

שזה שזוג נפרד עם כעס ושנאה לא מראה בהכרח על אהבה אלא פשוט על פגיעות ...

בכל אופן אני חושבת שכל אדם שעובר תהליך כזה עם ילדים צריך לעשות ריסטארט דחוף ולהבין ששום מלחמה ודווקא יצדיקו תשריטות שהילדים סוחבים אחכ...

חבל שאנשים לא מבינים את זה בזמן

לגבי הקטע הראשון, אנשים נפגעים ממי שהם מרגישים קשורים אליהם.

שהמצב נוצר כי היא נפגעה, כנראה נפגעה מאוד.

זה מעיד על אנטלגנציה רגשית.

בכל מקרה, גם מי שנפגע, מצופה שילמד להתבגר ולהתגבר, כשוך הסערה.

אם בחרו להתגרש, כדאי לנסות להתנתק רגשית, ולא להעמיק את המשקעים עד 120.

הרופא לשבורי לב ימצא מזור ושלווה לכל הכואבים. 

הייתי אומרת לך תפייס אותה, תביע אמפתיה.

אבל אתם לא נשואים

אתה לא יכול/אמור לפייס.

אתה יכול אולי אולי לכתוב לה מכתב שמביע צער על דברים שעשית בנישואים, צער שדברים התגלגלו איך שהתגלגלו ולומר שהיית שמח אם יום אחד תוכלו לגדל את הילדים בשיתוף פעולה יותר טוב ממה שהיום.

שגר ושכח. אולי לפני ר"ה.

בלי שום ציפיות ממנה שתתנהג באופן מסוים.

תתמקד בעצמך בלהיות אבא טוב לילדים.

וחזרנו לתחילת השרשור-

אפשר לפנות לבית דין בבקשה לשנות את הימים.

ואם לא אז להנות במה שיש. ואפשר להנות הרבה מאוד.

בע"ה מאחלת לך.

מצד שני, לפעמים כשאתה מפייס ומתנצל, זה גורם לצד השני להרגיש שזה בסדר איך שהוא מתנהג באופן כללי במלחמת הגירושין.

ואת זה כמובן אי אפשר להצדיק, גם אם נפגעה (לא פירטתי כאן כמובן את העוולות שנעשו על ידה, ואת הניסיונות להרוס לי את החיים בכמה מובנים).

בית הדין לא יכול ולא רוצה להיות גננת עד 120, בגלל זה שלח אותנו לתיאום הורי שהיא ביטלה די בהתחלה, כן אפשר לנסות לפנות לבית הדין כדי שיבהיר שוב את הצורך בתקשורת ותיאום עבור הילדים.

ברור שאפשר ליהנות עם הילדים, אבל הדפוס הכללי של חוסר שיתוף בסיסי וחוסר בהעברת מידע למרות שאנחנו מגדלים ילדים יחד במשמורת משותפת (כמובן שכשהיא צריכה משהו, יכולה להתקשר גם 10 פעמים ביום אבל כשאני מבקש דברים בסיסיים מהצד השני היא נעלמת), הוא בעוכרי הילדים, שמרגישים חוסר יציבות וחוסר בהירות.

שאתה מצפה ממנה לדברים שאתה בעצמך לא עושה.

סוג של תאורית המראות.

אתה מצפה מהצד השני לניתוק רגשי ודיבור ענייני,

יחד עם זאת נראה שאתה לא כל כך מנותק רגשית.

השרשור מדבר על החופש הגדול,

הצגת מצב שבו אתה מוגבל באפשרויות שלך

עניתי לך עניינית שיש לך 2 אפשרויות-

א. לפנות לבית דין ולבקש שינוי של יומיים לינה ברצף.

ב. להנות עם מה שיש ויש לא מעט טיולים חד יומיים שניתן לעשות.

ואתה ממשיך להביע את התסכול שלך ממנה.

ממה שסיפרת יתכן שהתסכול מוצדק ואפשר בהחלט לדבר על זה.

רק שים לב שגם אתה לא בדיוק אדיש ומנותק רגשית.

לא שצריך להיות מנותק, רק שזו היתה הציפיה שלך.

היא לא רוצה תיאום הורי כי רצתה להעביר מסר שלא רוצה תקשורת איתך,

זה מעליב ומעצבן מאוד ויכול להצביע על כמה דברים.

אבל באופן רציונלי זה ההסדר שקבע בית הדין.

עבר עריכה על ידי מתוך סקרנות בתאריך י"ח באב תשפ"ה 9:48

אלא הדפוס הכללי (גם הניסיונות לעמוד עם מצלמה בבקרים ועוד). לא חןשב שמצפה ממנה כעת למשהו מעבר להפסקת ההתעללות בי ובילדים.

נכון, שעצם האנרגיות שאני צריך להשקיע במשחק השחמט שהיא מובילה, מקשים על השחרור, אבל באמת מנסה גם שם לפעול אסטרטגית וכמה שפחות להכניס את עצמי.

לגבי הציפייה הכללית מהצד השני, לא אמרתי שאני מנותק לגמרי, אבל כן מצפה שעם הזמן הקונפליקט יהיה פחות חריף, ועכשיו נראה שהכיוון הוא הפוך.
 
 

אני חושש שהסיבה שאינה מתקשרת, נוהגת במניפולציות מסוגים שונים כמו מה שהזכרתי, היא לא כדי "להעביר מסר",כי להיפך דפוסים אלימים אלו כלפיי וכלפי הילדים (שמרגישים חוסר בהירות וזקוקים שההורים ידברו בקול אחד), רק גורמים להמשך ההתבחששות.

נ.ב. אפשר לשאול מה הנגיעה שלך לנושא הגירושין בכלל(ראיתי שאת רשומה כנשואה), ולמקרה שלי בפרט?  

הצורה האישית בה את מדברת, עלולה ליצור קצת רושם כאילו את מכירה את הנפשות הפועלות, ואולי אני טועה. 

זה מכאיס מאוד וכואב לשמוע.

רק אמרתי שנראה לי שעם כל הצער נשמע שאין מה לעשות מול הצד השני ועדיף להתרכז במה שיש

אולי רק לפנות לבית דין.

נ.ב.

א. לא דיברתי עלי.

ב. אין לי שום היכרות. דיברתי באופן כללי לחלוטין וגם הסתייגתי- "אולי","אם", "נראה ש", "ממה שסיפרת".

.

את מציירת תמונה פסטורלית מסרט?

שנדיר מאוד עד בלתי אפשרי, למצוא מקרה בו זוג החליטו יחד ש"לא יכולים לחיות ביחד", ואין שום אמוציות ביניהם.

(אני טוען שזה ריאלי, רק במקרים בהן מלכתחילה לא היה שום חיבור ביניהם, וגם זה נדיר מאוד -  כי כשחיים עם בן אדם באותו בית תקופה ארוכה, לא מדמיין תרחיש בו לא נוצר *שום* קשר).

זה דפוס התנהגות חולני שמגובה לצערנו הרב ע"י עו"ד ...

מבאס.

לא יודע איזה עורך דין מייעץ לה את זה.

הסדרי השהות נקבעו כבר לפני למעלה משנה, מקסימום היא תראה את האובססיביות והקושי לשחרר.

השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

אפשר בבקשה קצט פירוט מה זה אוהבת ארץ ישראל?

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.

יש כאלו ש"אשכרה" חוזרים לגור עם ההורים, אפילו כשיש להם ילדים ואפילו בגיל מבוגר.

יש כאלו שהולכים לקיצוניות השנייה, מפתחים חיים "בודדים"/עם להקות של גרושים/ות, ו"אין להם כוח" ללכת לאחים/ות שלהם, מסיבות כאלו ואחרות.
מהמר שאבות מהסוג ה"ישן", שהילדים פחות ישנים אצלם, יותר נוטים ללכת למשפחה כשהילדים אצלם, כי לא רגילים לטפל בילדים לבדם באופן משמעותי.

מנגד, יש אמהות שמתפקדות טוב בגידול הילדים, אבל בשבתות וחגים יעדיפו מאוד להתארח, ולא למלא את תפקיד ה"גבר" בניהול האווירה של השבת/חג.

זאת כמובן הכללה ויש מהכול.

ושכחתי להוסיף עוד פקטור בהודעת הפתיחה: גיל ההורים/אחים/אנשים אחרים בבית.

בכל זאת, כמה מילים על גליה:

ככלל, גליה מתעסקת בנושאי מין. אז נראה לי שזה פחות הפורום...

לגבי הכתיבה והסרטים של גליה, אני די מכיר את החומרים שלה מאז שהיא התחילה (באזור 2015, עם כמה סרטונים בנושא מוגנות לילדים), ועד היום. החומרים שלה מעניינים והיא כותבת יפה. כן יש אנשים שפחות מתחברים אליה, הטענה העיקרית היא שגליה מאוד שיפוטית ומאשימה כלפי הקורבן (היא אומרת שאלימות היא תוצאה של ההתנהגות הן של הקורבן והן של הצד האלים. זה נכון בתיאוריה, אבל מעשית בהרבה מקרים הקורבן לא יתקדם הרבה בזכות זה שיאשימו אותו...).

לגבי גליה כמטפלת, אני אישית לא מכיר ואולי באמת מעניין להכיר. אני כן חייב לכתוב (ממש ממש לא קשור לגליה!!!), שקרו לי כמה פעמים בשיחות עם נשים שהן מטפלות מוסמכות ואפילו נשים גרושות שעברו בעצמן חיים מאוד מורכבים. שאיכשהו כשהתחילה שיחה איתי, מצאתי את עצמי מול בנאדם ביקורתי, מתנשא, מתלהם, צרחני. ממש ממש לא אדם שניתן להתייעץ איתו ולחשוב ולהנות ביחד מתהליך שיתקדם לכדי חשיבה משותפת ועזרה לצרכיי וקשיי. זה קרה לי לפני כמה שנים עם מישהי שהתייעצתי איתה על נושא ממש פשטני ולא מרגיז בכלל (ככה חשבתי לתומי), וגם לפני כשבוע בהתכתבות אנונימית עם מישהי שהיא לכאורה מטפלת רגשית או עוסית. בשני המקרים, במקום לצאת עם תשובות, יצאתי כאב לב ופוסט טראומה. בחיים לא היו לי שיחות כאלה, גם לא עם תגר/ית בשוק. - אני לא אומר שום דבר בנושא על זה בקשר לגליה כי אין לי מושג, אבל כן צריך לדעת שיש גם "מטפלים" כאלה עם כל התעודות וכו, וזה עלול להיות חוויה קשה והרסנית, בפרט אם מחפשים מזור לנפש או סיוע בהתמודדויות מורכבות.

על הדברים. באמת לא מכירה את גליה אבל מהחומרים שהיא שולחת, נשמע שיש מה לשמוע. אבל בודאי שאיני לוקחת אחריות כי באמת לא מכירה אותה.

.

בודאי שמטפלות מהסוג שהזכרת, לא מומלצות ולא מטיבות;  צריך באמת לברר.

שוב אני מזכירה את "למרחב" - במרכז וגם בירושלים.  שמעתי עליהם דברים טובים. בכל הנושאים. רק כרטיס קופ"ח. תורים ארוכים.

בהצלחה לכולם ושבוע טוב!

גם בעיר שלנו יש משהו שדומה ללמרחב, ויש תורים מהגהינום אבל הטיפולים טובים ב"ה.

אסביר מה שהתכוונתי לגבי המטפלים:

זה שאדם כותב יפה או עודה סרטים יפים, לא אומר שבטיפול אחד על אחד הוא גם טוב. וכן, לצערי ובאופן ממש מוזר, פגשתי שתי מטפלות שבמקום שיבצעו את המינימום הנדרש - להקשיב, להכיל ולשאול שאלות מכוונות - יצאתי מושתק ומושפל. אז ידע וכתיבה מעניינת, לא תמיד מהווה ערובה לטיפול פרטני מוצלח.

אגב, מתישהו הפנו אותי למטפלת מאוד מומלצת, וכשקראתי מאמרים שלה הם דווקא נראו מאוד רדודים ובסיסיים. מצד שני, יש סיכוי שהיא מאוד אמפתית והמטופל מצליח להשיג מענה טוב לצרכיו למרות זאת.

יש מטפלים שאולי עובדים בשיטה של: קום וקח את עצמך בידיים, צא מזה;

ויש מטפלים שמקשיבים, מכילים, גורמים לך לראות דברים שאינך רואה

כמו חברותא טובה. לא?

זה, כנראה, תלוי גם בפונה עצמו; יש אנשים שצריכים את ההקשבה, את המקום הלא שיפוטי,

את ההכלה ויש אנשים שזקוקים דווקא לעצה נכונה, לדחיפה וכו'.

חושבת שבשתי השיטות יכול להיות חיסרון. למשל, בטיפול הקלאסי (הכלה,

הקשבה וכו'), אדם יכול ליצור תלות חזקה ולהמשיך ולהינות מההבנה וההכלה

ולא לזוז;

ובטיפול ה"דוחף" יכול להיות שהאדם כן יזוז ויעשה עם עצמו משהו מועיל.

ואותו אדם לפעמים זקוק לזה ולפעמים זקוק לשני.

לא בטוחה, אבל נראה לי. 

לגבי הכתיבה, חושבת שאם הכתיבה היא רגישה ועמוקה, גם זה שכתב

אותה הוא כזה. אבל אולי זה באמת לא מגיע לביטוי מספיק באחד על אחד.

לפעמים אדם חייב את הגישה המכילה במאה אחוז. בלי זה הוא לא יוכל

לחיות....ממש. וזה בסדר גמור. בשלב מסויים זה כשהוא חש מספיק

בטוח, מוכל, אהוב, הוא יוכל לעמוד על הרגליים ו/או לנסות שיטת

טיפול אחרת.

ברור שיש גישות שונות, בדרך כלל ההבדל הוא בפרטים ולא בתפיסה, או שיש הבדל בין המטופלים. כלומר, יש בני אדם שמתאימים/נדרשים למטפלים יותר אסרטיביים. אגב יש גם אנשים שהולכים לאדמור או בבא שאומר להם בדיוק מה לעשות והם מקבלים את זה כתורה מסיני, וגם זה מבחינתם סוג של ריפוי.

יתכן שגליה היא באמת יותר בגישה של העצמה ומתן אחריות. אישית אין לי בעיה עם התכנים שלה (אולי עם דברים ספציפיים אבל לא ככ בגלל השיטה אלא יותר בגלל הצורה שהחומרים מועברים). רק כתבתי שיש כאלה שרואים בה "מאשימה את הקורבן", ולדעתי זה מראש האלה שמתייחסות למצבים של זוגיות מסוכנת ומצבים אקוטים.

אני הקטן, כשלמדתי על שיטות טיפול, השיח היה שהאווירה היא אמפתיה/ שיקוף/ הדהוד, והכלי ליצור תהליך הוא שאלות מנחות. כלומר, צעד אחר צעד עם המטופל עד שהוא מבין בעצמו מה נכון. אבל אני לא ראוי להגיד שזו הדרך היחידה. יתכן שיש שיטות אחרות, או שבמסגרת התהליך יש גם מקומות שבהם המטפל יותר נוכח ומכתיב.

מה שאני כתבתי, זה על אנשים שבכלל לא מתנהגים כמו מטפלים אלא כמו מטורפים. יש הבדל בין רמת ההקשבה וההכלה שלי למטופל, ובין להתנהג בקוצר רוח ועצבנות. ברור שהליך של ייעוץ וטיפול יכול להיות מתיש ומתסבך. אחרי הכל, אנשיםהגיעו לטיפול כי הם בתוך מורכבות מסוימת. אבל עדיין, המינימום הנדרש ממטפל זה להיות קשוב ואדיב, לפחות כמו חבר טוב שרוצה לשמוע ולעזור. (ואחת המטפלות עליה סיפרתי, זה בכלל לא היה הליך טיפולי, אלא מישהי שפנתה אליי מיוזמתה לשפוך עליי את כל הג'ורה שהתנקזה אצלה במוח. אם זה בשבילי כאדם זר שהיא בקושי מכירה מכתיבה אנונימית, אני לא רוצה לדמיין איך מרגיש מי שיושב איתה מתוך תקווה שהיא תעזור לו).

אני מדבר על משהו הרבה מעבר לשאלת הטקטיקה של מטפל, ובפירוש אני לא אומר כלום על גליה. אני ממש לא יודע איך היא בקליניקה. אני רק אומר שכתיבה יפה או הבנה עמוקה, לא תמיד קשורה לסבלנות ויכולת אמפתיה לאיזו מטופל/ת נודניק/ית שמשגע/ת אותך על איזו שטות.

אני לא הרגשתי שהיא "מאשימה" את הקרבן, כן מראה לו איך לקחת אחריות על החלק שלו, כידוע אחריות איננה אשמה

כדאי לראות חומר שלה במחשב; היא חכמה. מעשית.

יודעת לעבוד רק עם אחד מבני הזוג (כשמדובר בזוג).

לא חושבת שהיא הסוג העובד עם הכלה והקשבה

אבל לא בטוחה במאה אחוז.

זלטי רוזנטל

02-9999577

0548496761

חושבת שעוסקת רק עם נשים אבל לבטח תוכל להפנות. כדאי לנסות. בהצלוחה!

אני בעיקר שמח להכיר ולשמוע/לקרוא תכנים אם יש.

אחפש בזמני הפנוי בע"ה.

הם מדי פעם כותבים טיפים מעניינים ומועילים.

כדאי לקרוא.

חושבת שיש שם גם שמות של אלה הכותבים את הטיפים; הם יועצים זוגיים או משהו דומה. יכול לתת

כיוון למי כדאי לפנות.

שבוע טוב!!

תודה!

אם ממז במקרה יש לך קישור, יהיה טוב. כי בטח בגוגל המילה "השדכן" תעלה המון תוצאות לא רלוונטיות...

בס"ד

זה ארגון לחרדים. אבל אין צורך להיבהל. יש  טיפים טובים.

שוב ממליצה על מר אלי גרון. האתר שלו ממש מעניין ולענ"ד חשוב .

נדמה לי שהוא גר בישוב כלשהו.

"בואי כלה" - לכולם, גברים ונשים .

בהנהלת אלי גרון.

דתי לאומי (אם זה מרגיע אתכם...). יש לו טיפים נהדרים באתר שלו.

עושה רושם של אדם חכם, מעשי ומבין. ממש. ממליצה לקרוא את התכנים שלו.

חברה שלי שוחחה עמו פעם והתרשמה שהוא ממש לעניין.

(אין לי שום נגיעות!)

חוות דעת בעייתית על הצד השני, לא יצא לי לפגוש. בדרך כלל הם הגונים והוגנים.

קראתי את הקישור ששלחת. כואב.

השאלה היא : 

מה נקרא חוות דעת? איפה פורסמה?

מה אתה מתכוון לעשות; איבוד רשיון דרך תביעה, איפה באיזה ערכאה?

איך לדעתך מטפלים במטפלים כאלה?

אשמח לעזור באישי

בהצלחה 😀

ואחרי זה ציפו ממני לשלם עליה.

היא דרסה אותי העורכת דין זאת, וגרושתי כעסה עלי שלא השתתפתי בתשלום עליה.

לעזאזל מערכת המשפט!!! בושה!!!!!

שש שנים מאז העורכת דין הזאת ואני עדיין לא ישן טוב בלילה בגללה.

כלומר, דואגים ללבות את האש במטרה לסחוב עוד ועוד דם רע ותביעות, וככה צריך עוד ועוד עזרה שלהם וחוזר חלילה...

וכאן כמובן התקווה שלאנשים יהיה שכל ויבינו איך לא מתנהגים לאבא/אמא של הילדים שלהם, ואיך בעצם יוצרים מצב של ווין-ווין ולא להיפך...

ואז העורכי דין האלה יעשו את החשבונות שלהם וליבוי האש במקומות אחרים, ולא ידברו על סכומי כסף שאין להם מושג קלוש בהם.

הבינה המלאכותית היא תקוותי היחידה שדברים כאלה לא יקרו לא לי ולא לאחרים

עורך דין רוצה שתסתבך.

מוסכניק רוצה שהרכב שלך יעשה בעיות.

רופא רוצה שיהיו לך מחלות.

רק גנב רוצה שתצליח בחיים

כנראה יש הבדל בין גנבים בדרכים עקיפות, לבין גנבים ב"לבן"

גם לא מחוץ לכולל

הספקתי לשכוח.

אבל גם חזקת הבתים אפשר כמובן לחבר לגיטין וכתובות

בבא בתרא זה מאוד אקטואלי היום, בעיקר פרק "יש נוחלים". בכל הקשור לתלמוד הבבלי (והפרסי), יש שם כל מיני בעיות של ירושות וצוואות 😉