הידיעה קובעת שחמאס הגיב בחיוב להצעת המתווכות.

להצעת המתווכות- כן.

להחלטת ממשלת ישראל- לא.

הבעיה היא שהרמטכ"ל הפחדן שלנו זה שהחליף רמטכ"ל פחדן אחר, לא רוצה להלחם... והדברים נאמרים בחדרים סגורים, שסמוטריץ' יושב בהם, ובנסיבות אלה אין לממשלה ברירה אלא למזער הפסדים.

לי מותר לומר שצהל חייב להכריע את חמאס, עכשו, גם במחיר מותם של כל החטופים. אגב, גם לסמוטריץ' מותר לומר, אבל הוא לא יאמר, כי על איתמר הוא גיבור גדול.

הבעיה אינה מתחילה בצה"ל, היא מתחילה בראש הממשלה ובקבינט, אם ראש הממשלה אכן סובר כמוך, עליו לשנות את מטרות המלחמה ולהגיד זאת בקול.

אגב, כשהם התעקשו למנות את זמיר לרמטכ"ל, 'תורת לחימה צעקו שהוא עוד מאותו דבר, לפי מורשתו ומאמריו, למה נתניהו וכ"ץ האמינו אחרת?!

אבל הוא לא יאמר כי הוא חושב שאמירות שיכולות להתפרש לכאן ולכאן ישרתו אותו פוליטית גם בריצה עצמאית וגם כשוליה של פלוני.

הוא כמובן טועה בגדול וישלם בענק.

על סמוטריץ' להביא הצעות למזכירות הממשלה ולוודא בפעולות שכנוע שיש להן רוב, אבל בינתיים הוא רק מדבר.

לגבי זמיר, צריך לומר ביושר שלא היו מועמדים רציניים אחרים, ושכל המטכ"ל היה מעורב באירועי שמחת תורה במידה כזאת ואחרת.

מה לעשות שהחרדים תומכים אידיאולוגית בכניעה, לא משנה איזה ציטוט מלבישים על זה ובליכוד לעולם לא מורדים ב'מנהיג'. כלומר, אולי יהיו שניים או שלושה שיצביעו נגד כל עוד שזה חסר משמעות, אבל כשיגיע רגע האמת, מנהיג הליכוד, מי שזה יהיה ישיג רוב למה שהוא רוצה.

אם הטפשים בציבור שלנו, בישובי יש"ע בהמוניהם ובערים יפסיקו להצביע ליכוד ויצביעו סוף סוף למי שבאמת מייצג אותם - יהיה יותר כח מול הליכוד. כרגע בכח המוגבל שלו, הוא עושה את המקסימום.

הוא לא החמיץ שום הזדמנות להכות בחרדים, ועכשו מיילל שהם שמים לו אצבע בעין ומסנדלים אותו, ופועלים על דרך השגרה הפוך ממנו מסיבות טקטיות.

לו ישמע בקולי הוא יאזור עוז וימצא את הדרך והזמן להתפייס איתם.

הטפשים לדעתך בציבור שלנו, מסתבר שהם לא כל כך טפשים.

הוא לא עשה שום דבר נגד החרדים. הוא כמעט היחיד שלא עשה דבר נגדם, למרות שבהחלט החוצפה שלהם להתעקש, כשאנחנו שנתיים בתוך מלחמה, שאף שבאבניק לא יגוייס - היא עזות מצח ועמידה על הדם שאין כמוה.

בס"ד

כל עוד מדובר על כיבוש הרצועה ואין עסקה על הפרק - הוא נותן מנדט מלא לנתניהו. ברגע שיעלה שיח על עסקה חלקית - נתניהו יודע את עמדתו, והוא יפעל מחד לעצור אותה. לא זוכר אם זה היה בראיון לשרון גל ב-i24news או בראיון בערוץ 14, אבל זה בדיוק מה שהוא עשה הערב.

ושוב, חובת ההוכחה כבר לא חלה על בן גביר. הוא הוכיח במעשים, ולא בדיבורים, מה הקו האדום שלו. בכל מקרה הלעג לסמוטריץ' היה על האיומים (סליחה, התדרוכים באיומים, אני מדייק) החוזרים ונשנים מבלי לעשות שום צעד בפועל, לא על עצם הדרישה.

אגב, הקבינט לא הסמיך את נתניהו לדון בעסקאות חלקיות, כך שבן גביר לא יכל להצטרף לבן גביר ולתמוך בהצעה. נכון שלא יצא סעיף או תת סעיף ששולל עסקאות חלקיות - אבל יש הבדל בין הדברים. כך שהטענה שהוא הסמיך את נתניהו לדון בעסקאות חלקיות - לא נכונה בשום צורה.

סמוטריץ' לא מאיים ולא מתדרך באיומים.

הוא דרש דרישה פשוטה לפני ששוב שולחים אלפי ועשרות אלפי חיילים, במסירות נפש לכבוש וכשידוע שחלקם לא יחזרו וחלקם יחזרו פצועים בגופם ובנפשם - שיהיה ברור ומוחלט שהמסירות נפש שלהם היא על מנת לנצח ולא על מנת ללחוץ עוד קצת בשביל משא ומתן עקר.

משום מה בוויכוח הזה ובתדרוכים שבעקבותיו, בן גביר היה בצד של דרעי וטען שעדיף לצאת למבצע, למרות שכולם יודעים והחוסר החלטה (שסוכמה מראש ונתניהו התקפל בגלל דרעי!) אשרר זאת - שנתניהו משאיר דלת פתוחה למשא ומתן חלקי.

בן גביר, בהצגת הפרישה שלו, כשמראש מסוכם עם הממשלה שהתיקים יוחזקו זמנית אצל שרים מכהנים וכל הכוורת נשארת, ולבסוף חזר בלי שום הישג תמורת חזרתו, לא הוכיח כלום. רק הפסיד הזדמנות להועיל לעם ולארץ.

בס"ד

אבל אם אתה רוצה, אני מסוגל ללכת גם עשר שנים אחורה, לקדנציה הראשונה של סמוטריץ' בכנסת בשנת 2015, כדי להוכיח שמכל האיומים לעזוב את הקואליציה או להצביע נגדה - מעולם לא קרה דבר.

הנה לקט קטן (הדוגמה מגלצ היא האהובה עלי ביותר. אותו מראיין, אותה התוכנית ורק שבוע הבדל)

בקדנציה ההיא, כשהוא מקום אחרון ברשימה, שכל הזמן מזכירים לו שנכנס רק כי אורי אורבך נפטר - הוא עדיין הביא הישגים משמעותיים מאוד והיה הח"כ המצטיין. למצוא ציטוטים מלפני עשור, כדי לטעון שהוא 'כל הזמן מאיים', זה פשוט מביך.

לי ברור לחלוטין, שבמודע לגמרי הוא לא איים השבוע. הוא חזר שוב ושוב על צפיותיו והצליח לקפל את האמירות של רה"מ. אין שום ממשלה טובה יותר באופק וכל מי שמאיים/פורש, כדאי שיקח זאת בחשבון.

בס"ד

1. הריאיון ליהודה שלזינגר בו הוא אומר בבירור שיפרוש מהממשלה במקרה של שחרור חטופים - גם אם זה יביא לסיום דרכו הפוליטית (15.07.24).

2. ישיבת הקבינט האחרונה בא סמוטריץ' צוטט שהוא אומר "מבחינתי אפשר לעצור הכל ולתת לעם להכריע" - כמו שאני מבין, המשמעות של לתת לעצור את הכל = פירוק הממשלה, ולתת לעם להכריע = בחירות.

לצד זה יש כאמור דברים ברורים של השרה אורית סטרוק וח"כ סוכות, ובנוסף רשימה של תדרוכים, שאותם כבר הבאתי, בהם ניכר שהמטרה היא לאיים/להלחיץ/ליצור שיח בנושא. תדרוכים זהו כלי עבודה ודרך להעברת מסרים לכל דבר, וכולם כולם משתמשים בו, לא רק פוליטיקאים.

אנחנו לא יודעים מה בדיוק נאמר, באיזה טון, באיזה הקשר, האם הנוכחים תפסו זאת כאיום או שלכל מי שנכח היה ברור שיש כאן חידוד של נקודה.

יפה, הצלחת למצוא שני ראיונות, שבהם אמר פעם אחת את מה שבן גביר אומר ארבע פעמים בכל ראיון.
 

בסופו של דבר, דרישה שעלת בקבינט וסורבה, לא סורבה סתם, היא סורבה כי מבחינת נתניהו הדלת פתוחה - גם אם כרגע בנסיון לרצות את סמוטריץ' הוא מצהיר אחרת. 

מי שיצא מהדיון שבו מול הדרישה של סמוטריץ', להחליט שאין עסקאות חלקיות, התקבלה בו העמדה החולקת של דרעי (שלמד מבן גביר שאפשר 'לפרוש' מהממשלה, בלי באמת לפרוש...) - לא יכול לטעון שאין לרה"מ מנדט. הוא נתן את המנדט.

1. אני מרשה לעצמי לנחש שמי שהביא למיכאל שמש את הציטוט זה סמוטריץ' עצמו, כמו גם את התמונה בכניסה לבנין של הרב יהושע שפירא וכמובן ההדלפה ביום שישי בצהריים (במקביל לעמית סגל). ניחוש שלי בלבד שאני מעז לזרוק לאוויר.

2. ההבדל בין בן גביר לסמוטריץ' שבן גביר גם עשה את זה, ולא איים/תדרך/לחץ.

3. מתקשה להבין איך מצד אחד גם חוגגים על הההישג של סמוטריץ' שהצליח ללחוץ את נתניהו להימנע מעסקה חלקית, וגם לציין במקביל שזה רק למראית עין.

4. אני מחדד שוב - אין לי בעיה עם איומים ולחצים. מבחינתי זה מעולה ללחוץ את נתניהו, כי בסוף הוא נגרר ימינה. הנקודה היא שאם פעם אחר פעם האיומים האלו ישארו תלויים באוויר ולא ימומשו - אז ברגע האמת לא תהיה להם השפעה. זה כל הסיפור.

בס"ד

האיום של סמוטריץ' לנתניהו - בפגישתם הראשונה מאז הפיצוץ

בס"ד

שואל כי אני לא מכיר - האם יש לך במקרה מקור לכך שהייתה החלטה שסוכמה מראש? מה שאני מכיר זה מצד אחד הודעה מעומעמת של משרד ראש הממשלה, שיצאה ביום שני באותו השבוע, והעלתה שאלות רבות ומצד שני התנגדות של צה"ל למהלך. בלי טיפה אחת של ציניות - אני באמת אשמח לראות על מה אתה מתכוון.

להבנתי, מה שקרה באותה הישיבה, ואת התוצאה אנחנו רואים בימים אלו שצה"ל מסיים את ההיערכות שלו ללחימה ומתחיל לתמרן בפתאי עזה (על פי דו"צ אתמול), שלחה את צה"ל "לעשות שיעורי בית" ולגבש תוכנית שעונה לדרישות הממשלה. זאת הייתה הסוגיה שבגללה דרעי (וסער) קיצרו את ביקורם בחו"ל. כדי לתמוך בעמדת הרמטכ"ל זמיר ביחס ללחימה בכלל. להבנתי, מחזרה אחורה על הדיווחים מאותם הימים, אין התייחסות בכלל לשאלה של עסקה חלקית כן או לא, אלא על אופי הלחימה

כאמור, מה שאנחנו רואים במציאות שעמדת זמיר לא התקבלה. יתרה מזאת, במהלך הלילה, באחת מההצבעות, היו עוד שרים שנמנעו/התנגדו כי הם רצו לראות איך צה"ל מכין תוכנית אופרטיבית שתענה על החלטת הדרג המדיני מאותה הישיבה (מניח שחלק מזה זאת הישיבה הערב).

אגב, גם בהודעה שלשכת רוה"מ הוציאה ביום שישי לפני שבועיים בשעת בוקר מוקדמת אין התייחסות לעסקה חלקית או מלאה אלא נכתב 'השבת כלל החטופים - החיים והחללים, כאחד'. אותו ניסוח מעורפל שהיה עוד לפני ישיבת הקבינט ולמעשה נותר עד לימים אלו.

כך שבשורה התחתונה בן גביר הצביע, כמו רוב שרי הקבינט, נגד עמדת הרמטכ"ל (ודרעי?) ובעד כניסה לעיר עזה. על זה הייתה המחלוקת בישיבת הקבינט שבגללה דרעי מהר לחזור - ולבסוף כלל לא הייתה לו השפעה.

ואני שוב אחזור ואומר - בכל הקשור לעסקה חלקית, בן גביר כבר נמצא מעבר לחובת ההוכחה. הוא שירטט את הקו האדום מבחינתו מתי הוא בממשלה ומתי הוא לא. הוא הוכיח את זה במעשים, (וסליחה שאני בכל זאת חוטא לדיון שלכאורה לא קשור) ולא רק באיומים. בסוף, בסוף, ברגע האמת, כולנו זוכרים מה עמדתו על עסקה חלקית.

אגב, הייתי מחזיר אותך לדברים שאמר סמוריץ' בעצמו, אך לפני חודש, בכנס בכל לבבך של ישיבת רמת גן ביחס לעסקה חלקית. שם הוא קרא לראש הממשלה להציב דד ליין לעסקה שכזאת, ואם היא לא תענה אז לחזור ללחימה. אז נכון, מצד אחד ראש הממשלה לא הציב דד ליין שכזה ומצד שני דברים השתנו מאז, אבל הנה - מסתבר שגם סמוטריץ' השאיר עד לא מזמן דלת פתוחה לעסקה חלקית באופן כזה או אחר.

סמוטריץ': להציב לחמאס דד-ליין של 24 שעות לעסקה חלקית

כולל בכתבה של זאב קם בבשבע שבוע שעבר:

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://besheva.co.il/6765&ved=2ahUKEwja2LrIvJyPAxWpSfEDHScOLyAQFnoECCYQAQ&usg=AOvVaw2th_N8SP6yiNpWzWBNVeUC

(אא"כ תטען שגם זה תדרוך של סמוטריץ'...)

מתאים לעובדה שעד הישיבה סמוטריץ' הכי עזר לנתניהו, ישב איתו שעות הן בפורומים אלו ואלו והן בארבע עיניים וגיבה את המהלכים וההשארות בממשלה.

לגבי הכותרת המוצאת מהקשרה שהבאת, אני מתלבט אם הגעת מהחלל החיצון. אני מסכים שחייזר שהגיע מהחלל החיצון ולא מכיר את המציאות בארץ באותם ימים, היה עלול להבין משהו כמו שניסת להוציא משם. מישהו שכן היה כאן, לא אמור להבין כך.

המציאות אז היתה שממשלת ישראל חיכתה וחיכתה וחיכתה וחיכתה... לתשובת חמאס, שמרח את התשובה כמו מסטיק. בתנאים הללו, סמוטריץ' שכולנו יודעים שהתנגד לעסקה כזאת, קרא לנתניהו שגם לשיטתו לא יתן לחמאס לקבוע את סדר היום ויציב להם אולטימטום. 

צבי יחזקאלי ומוטי קידר, שנים אומרים שכשאנחנו נלמד את כללי הבאזר המזרח תיכוני ולא נהיה 'התייר המערבי' שהכי קל לנצל אותו - מצבינו בכל ההתנהלות ב'שכונה' יהיה הרבה יותר טוב.

בס"ד

אבל גם בהשלמת הקריאה עכשיו - נכון שנכתב שהכל היה מושלם ומותאם, אבל אני לא בטוח שזה אומר שמסקנת הדיון נכתבה מראש. להפך, זה נראה שהשר דרמר הציג את עמדת האמריקאים ולפיכך את עצתו מה לעשות - וזה מה שעורר את הדיון בסופו של דבר.

ואגב, ברור שיש פה תדרוך של סמוטריץ' (זה לא בקטע רע, כאמור זאת דרך עבודה לכל דבר. אבל די ברור שהשניים שוחחו לפני שהטור נכתב. וזה גם מסביר פתאום את הידיעה אתמול של זאב קם, שכבר ממזמן לא משמש ככתב בכאן אלא כמגיש).

בכל מקרה, זה שהם עבדו נהדר קודם לכן ושדרו על אותו הגל - לא אומר בהכרח שהיה סיכום מראש איך תסתיים הישיבה, ועל כך שלא יכולים להתגלות מחלוקות. 

בפשטות - דרמר מקורב לאמריקאים, אבל הוא קודם כל איש של רה"מ, לא סתם הוא זה שפרס את הדברים בקבינט, בפשטות הוא הציג את עמדת רה"מ ואחרת לא הוא זה שהיה מציג את הדברים - 

אלא שרה"מ נלחץ שמול קואליציה של דרעי, סער והנגבי, הוא לא יוכל לצאת 'האיש הרע' בעיני התקשורת ולכן התקפל.

בס"ד

1. אגב, ברור שהוא יציג את זה, הרי זה כל תפקידו בממשלה - להציג את הנושאים מהזווית האמריקאית ולהוריד את זה לאסטרטגיה.

2. באמצע היה את הדיווח שדרמר מתכוון לעזוב את החיים הפוליטים בקרוב. מכיוון ואני מתקשה להאמין שהוא בגלל פעם אחת של התקפלות (על פי שיטה זו) של נתניהו, אני רוצה להאמין שהפרישה היא בגלל חילוקי דעות נוספים שהתגלו בין השניים.

כך שלאור שתי הנקודות האלה אני לא בטוח שאפשר לומר *שבהכרח* הוא הציג את עמדת נתניהו.

בעניין הדיבורים על פרישה - ראיתי לא זוכר איפה, שמבחינתו מפעל חייו היה לעצור את הגרעין האירני וכעת יכול לנוח.

שוב כנראה מהשיקולים שהביאו מראש להחלטה האומללה של הפסקת האש- גם אם יש לה צידוקים מדיניים

שבקו הנ"ט צה"ל ימשיך להחזיק בשטח ולשטח אותו ולא יתן לאזרחים לחזור, ומשאר המקומות הם יאלצו להתפנות מחדש אם [וכאשר- הוספה שלי... ] תחודש הלחימה.

קיצור, צריך לחכות לראות איך למעשה הדברים יראו בשטח ואז לדון שוב..

וכמו בזמירות למוצאי שבת, הגשרים המופצצים נבנו בן לילה. בורא עולם בקנין השלם זה הבנין.

ובענייננו, ברור שהממשלה משקרת (גם סמוטריץ'), וגם צה"ל משקר, וגם התקשורת מסתירה את האמת.

רק הג'ינג'י שאומר דבר והיפוכו באותו משפט מוחזק לדובר אמת. 

אז הוכחתי לך שכבר היו דברים מעולם.

לגבי טראמפ החדש, ביבי למד לעשות איתו עסקים (=פוליטיקה). תן לי לחסל את חמינאי ואתן לך הפסקת אש בלבנון, וכו'.

על פניו ממה שידוע לנו היא גרועה.

אנחנו צריכים להעיף בעצמנו את כל המחבלים מעבר לליטאני ולשטח את כל הכפרים שם לפחות בכל שטח 'קו הנ"ט'. ולא לסמוך על צבא לבנון- שכבר הוכיח במלחמה הזאת ממש שהוא לא יכול ולא רוצה לעשות זאת לבדו. כך שלעשות שוב הפסקת אש ולצפות לתוצאה אחרת זאת טיפשות.

וכרגע הדיבור זה רק להשאר על קו הנ"ט, כעשרה קילומטרים, וגם בתוך הקו הזה לא חושב שיהיה לצה"ל חופש פעולה מלא לשטח את הכפרים ולהשמיד תשתיות טרור.

אבל אולי קצת אפשר להבין מהצהרת נתניהו שהפסקת אש קצרה כזו עם לבנון תביא את איראן יותר ברצינות למו"מ עם ארה"ב בניסיון להגיע להסכם איתה שתמסור את האורניום המועשר- שזה איום מרכזי מאד שעוד לא סר סופית ושכרגע לא הצליחו להגיע אליו לא ישראל ולא ארה"ב.

וכמובן גם שיקולים מדיניים יכול להיות שגורמים לו אבל אז זה עצוב ובעייתי מאד שישראל כ"כ תלויה בארה"ב שגם נאלצת לפעול בניגוד למה שרצתה..

אבל, אם למדנו משהו בשנתיים וחצי האחרונות, זה שהפסקה אינה סוף פסוק. גם בהפסקת האש הראשונה ובוודאי בשניה בעזה, אנשים טענו שויתרנו וזה יסתיים בלי כלום - המשכנו והבאנו הישגים משמעותיים. גם באירן, כל מיני בנטיסטים ביכו את העצירה אחרי עם כלביא בלי שסיימנו ומתברר שראשי המדינות כבר אז תכננו עוד סבב. גם בלבנון - אנחנו מפסיקים בעמדות טובות מהעמדות הקודמות, שגם מהן, המשכנו לזנב בחיזבאללה.

יש מכלול שיקולים הן פנימיים והן בין-לאומיים, שמקבלי ההחלטות צריכים לתמרן בינהן. בסופו של יום, אנחנו במקום הרבה יותר בריא מבעבר, ביטחון ישראל הרבה יותר חזק מלפני שלוש שנים.

כתבת למה זה לא כ"כ נורא לעשות עכשיו הפסקת אש, וגם שאין ברירה מבחינה דיפלומטית, אבל לא כתבת שום דבר טוב בהפסקת אש.

יתכן שאנחנו לא יודעים הכל, וזה ישרת אותנו בהמשך.

האמת שמאוד קיוויתי, שכמו בסוף המבצעים באירן - צה"ל ינצל את השעות האחרונות לחיסולים משמעותיים. לפחות לפי מה שידוע לנו כרגע, צה"ל תקף 'מטרות', שבד"כ זה לא יותר מידי...

אז לא שזה אידיאלי. עדיין הקולות שיוצאים מהקבינט הם שיש כאן אילוץ מול טראמפ, בתוך המהלך הגדול של מניעת אירן גרעינית, שגם הוא הולך קמעה קמעה. אבל לא כמו שזה נדמה בעורף, שהמצב הוא בינרי 0 או 1 - פעילות או חוסר פעילות. יש הרבה בין לבין.

ואכן ימים יגידו ונוכל להחליט האם היה מוצדק/מוצלח וכו' הפסקת האש.

אבל צריך להזהר גם לא לקבל כל דבר בשוויון נפש וישר לומר שיש שיקולים שאני לא יודע.

זה אולי נכון, אבל בתור אזרח התפקיד שלנו זה להזדעק על מה שנראה כהסכם רע- גם בשביל העמדה הנפשית, וגם בשביל להראות למקבלי ההחלטות שהציבור שלהם מצפה לראות שהם אכן יפעלו הכי נכון בסיטואציה שלפניהם.

למשל קצת הפריע לי שכשהודיעו על הפסקת האש מיד ינון מגל אמר שהוא מבין את זה והעלה את הסברות שתומכות, ויש באמת כאלה! אבל צריך קודם לומר שזה נראה רע ורק אח"כ לומר אבל יתכן שיש נסיבות שמצדיקות את המהלך הרע ולכן נמתין ונראה..

החסרון הגדול של קונספירציות הבגידה - הוא שהיא משחררת מחשבון נפש.

אם היתה בגידה, נתלה את הבוגד ונחזור לישון.

לא צריך ביקורת על שיטות איסוף המודיעין, לא על הניתוח שלו, לא על רמת המוכנות של צה"ל לאירוע פתע, לא על בניית מפקדת האוגדה ושתי המפקדות החטיבתיות באותו שטח צפוף ונשלט על ידי האויב, לא על כך שדרשו מכיתות הכוננות להפקיד את הנשק, לא על כך ששלושים שנה כל הממשלות ידעו שהאויב חמוש ומתאמן ובמקרה הטוב התעלמו, במקרה הרע - עזרו לו, גם לא על כך שפיתחנו כיפת ברזל, לא כאמצעי עזר ללוחמים, אלא ככלי שמאפשר לנו לספוג בלי להגיב. גם העובדה שהיתה שנה מטורפת, שאנשים שצה"ל השקיע בהם שנים הודיעו שלא יגיעו, היא לא בעיה אם נתלה בוגד אחד.

אבל, יש דברים שגם אם הם הגיוניים - הציבוריות הישראלית לא מסוגלת לקבל. אחד מהם זה כל נגיעה בזכרון השואה.

וגם אבא שלי.

בס"ד

אני הכנתי הבוקר את הילדים שלי, גם את בן השנתיים וחצי ובטח את הגדולת ממנו, שתהיה צפירה. גם הסברתי להם מה ההבדל בין צפירה לאזעקה שיבינו שאין  להם מה להיבהל. הכנה כל כך פשוטה - שאין בינה לבין פיקוח דבר או חצי דבר.

בסוף כל אחד יודע מה השעות של הצפירה (10:00, 20:00, 11:00). מרבית האנשים עוצרים דקה לפני כן וזה לא תופס אותם במקרה.

גם החשש מירי רקטות מצד חיזבאללה הוא תירוץ קלוש. ברדיו ובכל מקום מחדדים בכל שנה, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, איך זה יתנהל במידה וחלילה במקביל יש אזעקת אמת.

בקיצור, אין שום הצדקה לבטל את הצפירה. 2 דקות של שקט שבה מדינה שלמה מתייחדת עם שישה מיליון יהודים שניספו זה דבר חשוב דיו כדי להמשיך את זה למרות המלחמה.

לשים כבר עכשיו תזכורת בפלאפון ליום שני בשעה 19:55 וביום שלישי לשעה 10:55 ובה יהיה כתוב "לשים לב - צפירה עוד חמש דקות". אז, כשהפלאפון יצלצל, למצוא מקום לעמוד בו, לפתוח פרק תהילים ולהתייחד עם זכר הנופלים מבלי שהרקולים יצטרכו לנן את מנגינת "אצלנו בגן" או "אחי הצעיר יהודה".

וחלילה, אם יהיה אירוע אמת, תהיה אזעקה עולה ויורדת בעלת הבדל ניכר בינה לבין הצפירה. 

שלא כל עם ישראל קוראים את ההודעה הזו, כן?

בכל מקרה, ביום הזיכרון רבים מהאנשים נמצאים במילא בטקסים ובבתי העלמין, כך שגם מהבחינה הזאת הדבר הרבה יותר פשוט.

רק שאני מנסה להקל על כולם. זה זמן רגיש.

זה לא אומר שאי אפשר להתייחד עם זכרון הנופלים, רק קשה לי שהראש בקיר לגבי הצפירה (הראש של מקבלי ההחלטות)

לקפיצה הראשונית של הלב כששומע את תחילת הצפירה

ולא עוזר לילדים קטנים כמה שמסבירים להם מראש

הגוף עדיין נבהל

ומאוד מאוד יכול להיות שלא כולם זכרו שבדיוק תהיה צפירה

ההתחלה אותו דבר וגם אם מוכנים זה עדין מלחיץ

(אצלנו גם היו פשלות במערכת הכריזה וחלק מהאזעקות נשמעו כמו צפירה אז בכלל זה מלחיץ מאד)

מידיעה וודאית - יש אנשים ידעו שצפויה צפירה ועדיין נכנסו ללחץ. יש ילדים בבית ספר, שאחרי הכנה עמדו בטקס וחיכו לצפירה שידעו שעוד רגע תגיע - ועדיין כשהגיעה רצו למקלט במבטים מבוהלים.

האזעקה והצפירה בנויות ככה שעוד לפני המודע, הן מפעילות אצלינו את התת-מודע. עוד לפני שאנחנו בודקים האם זאת צפירה עולה ויורדת או רק עולה ולא יורדת - אנחנו כבר במצב פעילות.

למעשה כמו שכתבתי - אני חושב שהיה ראוי לבטל, לא חושב שאפשר היה לבטל. השיח הציבורי לא היה מסוגל לשאת את זה, אבל לא לזלזל.

נ.ב.

יכול להיות שיש לכם ממ"ד והילדים פשוט ממשיכים לישון בו?

בס"ד

אבל בסוף הנקודה המרכזית בעיניי היא שיש פה משהו שגורם לנו לעצור שתי דקות ולהתייחד. אני לא מכיר שום תחליף הגיוני לזה, ובלעדי זה יום השואה היה הופך ליום של סיפורים ברדיו ובטלוויזיה.

הצעד הבא זה אם אין צפירה אז למה לעשות את הטקס דווקא בעשר ולא בשעה האחרונה של המערכת - במקרה הטוב. או במקרה הרע לבטל לחלוטין כי יש הרבה חומר לימודי להשלים בגלל המלחמה וצריך להספיק עד סוף השנה.

הצפירה, גם אם היא לא מושלמת, היא ההזדמנות היחידה לעצור את היום למדינה שלמה. במיוחד ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שבו עלינו לזכור מי הם החיילים שהקריבו את נפשם שאנחנו נוכל להמשיך את חיינו.

משהו נעלה בלעמוד ולחשוב על 6 מיליון הנרצחים

כן חשוב לזכור

ולהגיד תהילים או משניות לעילוי נשמת

אבל לעמוד בצפירה זה טקס חסר יתרון

הנשמות בעוה"ב לא מתעלות בזכות העמידה הזאת

ובטח לא מתעלות בזכות בהלה של מליוני ישראלים 

גם לא רואה מעלה בלהמשיך את החיים כרגיל כשכולם עוצרים...

אין לי בעיה לעמוד ומשתדלת לומר גם כמה פרקי תהילים

אבל באמת שלהבהיל את כל המדינה זה מיותר כל כך

וכמו שאמר אחד מגדולי רבותי: "אני מבין למה אני עומד, אבל גם מי שלא מבין - ביארצייט של אבא שלו הוא עושה כמה דברים שהוא לא מבין ואני יודע להגיד לו שאין להם סיבה, אז שלא יפרוש מהציבור..."

וכאמור אני לא פורשת מהציבור בדרך כלל

ובכל זאת לא רואה חשיבות גדולה בזה

הייתי פה לפני כן בניק אחר

ככה שיש יותר ותק

אנחנו זכינו להכיר ניצולי שואה ולחיות בניהם. שמענו את העדות שלהם מכלי ראשון, ראינו את הסימן שחקוק על בשרם ואת הצלקות שהם עדיין נושאים משם. אבל כדרך העולם, זה לא יימשך עוד הרבה שנים. ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. שתי הילדות הגדולות שלי זכו להכיר את הסבתא רבה ששרדה את השואה, יתר האחים שלה יכירו מהסיפורים.

הצפירה לא נועדה בשביל עילוי נשמתם של הנרצחים, אלא היא נועדה קודם כל בשבילנו. שאנחנו נזכור אותם, שאנחנו נזכור את מה שעבר על העם שלנו. ביום אחד בשנה, בשעה אחת, עם כולו עוצר מלכת ומתייחד עם ההיסטוריה, עם המשפחה שנספתה, עם הזיכרון.

זה מה שישאר לנו עוד כמה שנים. לא יהיה זיכרון בסלון, כי הם כבר לא יהיו עימנו. מה שיהיה לנו זה את הסיפורים שאנחנו שמענו מהם ואותם אנחנו נצטרך להעביר לדורות הבאים. לכן בא היום הזה, ובאות שתי הדקות האלו להזכיר לכולנו את המסר הזה.

עם העובדה שצריך לזכור

ואסור לשכוח

ולהנציח

אבל לא רואה יתרון דווקא בצפירה שמקפיצה לכולם את הלב

מאמינה שיש עוד דרכים

אבל כן שצריך לשנות אותה לצליל שלא דומה לאזעקה.

אם לאמבולנס שינו את הסירנה כי זה מזכיר אזעקה ולא רצו להלחיץ אנשים בזמן מלחמה אין סיבה שלא ישנו את הצפירה לצליל פחות מלחיץ

האם לולי צפירה כולם היו עושים את זה? כנראה שלא כולם. גם אם הצפירה, לא כולם עשו את זה. לא האישה שנכנסה להסטריה, לא המורה שתלמידה רצו למרחב המוגן ולא רבים אחרים.

גם טקסים שהיו נערכים במוסדות הלימוד, צה"ל ומוסדות המדינה לא היו נראים אותו הדבר מבלי הצפירה. השעה 10 לא הייתה 10, הכובד ראש לא היה אותו כובד ראש ובכלל זה גם האווירה. הטבת לכתטב פה על הבסיס שעליו מושתת הצפירה וזה בדיוק חלק מהאווירה של היום הזה. מבלי זה, זה יהיה עוד יום חול.

אני אתן דוגמה על עצמי. מ-09:10 המתנתי על הקו שנותן שירות ייענה לי. ב-09:55 ניתקתי וכמה דקות לאחר הצפירה התקשרתי מחדש והמתנתי בשנית. אני רוצה להאמין על עצמי שהייתי מנתק גם מבלי הצפירה, אבל לא בטוח שכולם היו עושים כך.

בזמן ככ רגיש מבחינה בטחונית. גם בזמן המלחמות מאז ה7 לאוקטובר. אפשר ממש ממש לוותר על זה. 

אני חושבת שהפכו את זה לדת. 

משום מה בהרב מיארה עדיין מוזמנת לישיבות הממשלה,

משום מה תחנת גלי צה"ל עדיין משדרת דה-מורליזציה, על חשבון תקציב הביטחון של כולנו,

משום מה רואי כחלון עדיין לא מכהן במינוי קבוע כנציב שירות המדינה.

מבקשים להגיע להבנות עם המכהנת כיועמ"שית, רק בגלל הוראה לא חוקית של בג"ץ - אומרת שהממשלה מתכופפת לזה שבג"ץ שודד סמכויות לא לו מהרשויות המוסמכות לכך.
 

עכשיו, זה נכון שנתניהו לא מסוגל לפטר את בן גביר, זה הסוף של הממשלה, ולכן הכריז שיסרב. אבל שופטי בג"ץ אינם מטומטמים. הם לא יתנו את הפסק שיביא את מפלתם. הם פשוט פסקו שורה של הגבלות, שישאירו את בן גביר בתפקידו, אבל כ'ברווז צולע':

בג"ץ קובע: מגבלות על מינויים והתבטאויות של השר בן גביר | ערוץ 7

כך מצד אחד לא יגיעו לנקודה בה הממשלה מסרבת (כשזה יקרה, יגמר ברגע הסיפור של בג"ץ הכל יכול) וגם יצרו תקדים לכל הממשלות הבאות, שהם מנהלים את השרים...