אנסה לענות בכמה מישורים:

א. אם הילד כבר נכנס לגן עירייה, יש לו ביטוח תלמידים שתקף 24/7. שווה לבדוק מה אפשר לקבל מהביטוח הזה.

ב. האם השבר ידרוש מכם הוצאות מיוחדות או הפסד הכנסה? למשל אם תצטרכו להישאר איתו בבית במקום ללכת לעבודה, או אם הוא יידרש לטיפולי פיזיותרפיה שתעדיפו לעשות באופן פרטי וכו'.

אם כן, לדעתי אין בכלל שאלה שאת ההפסד הישיר שלכם הייתי מצפה לקבל מבעלי הצימר.

ג. אם הם בחרו לא לעשות ביטוח, הם העבירו את הסיכון מחברת הביטוח אליהם. הם *לא* העבירו את הסיכון אליכם, ולכן זה לא הוגן שהם מנגנים לכם על המצפון. זאת הייתה החלטה שלהם לחסוך כמה גרוש ולא לבטח, והם היחידים שצריכים לשאת בנטל.

אם למשל מישהו יפגע ברכב שלי ויגיד לי שהוא לא עשה ביטוח מקיף/צד ג' ולכן הוא לא מעוניין לשלם, זה ממש לא יעניין אותי. הבחירה לא להעביר את הסיכון אל חברת הביטוח גרמה לזה שהסיכון יהיה שלו, לא שלי. 

ד. אחרי כל זה,

אם באמת אין לכם הוצאות מיוחדות בעקבות השבר וכל הרצון לקבל פיצוי הוא על הכאב ועגמת הנפש והסבל הרב של הילד, כן הייתי שוקל להגיע איתם לפשרה שמצד אחד לא תעיק עליהם כלכלית ומצד שני כן תכיר בסבל של הילד ובאחריות שלהם לכך.

והכי חשוב - רפואה שלמה!

ביטוח תלמידים תקף בחלק מהמקרים, כאן כנראה ולא, ואם כן זה לא סכום משמעותי. בודקים בכ"א.

לגבי היעדר עבודה קשה לומר אני עובדת מהבית אז לא נעדרת אבל בטח שלא מצליחה לעבוד רגיל... איך לאמוד?

בכל מקרה, מומלץ לשמור כל תיעוד לכל סוג של הוצאה הקשורה לשבר, וכן תיעוד מיילים עם הבוס (או לקוחות אם את עצמאית) שבהם את מודיעה על היעדרות בעקבות טיפול בילד, תיעוד התיק הרפואי וכל מסמך רלוונטי אחר.

התיעוד הזה ישמש אותך גם אם תבחרי ללכת לבית משפט, וגם אם תבחרי לסגור איתם פשרה (תוכלי למשל להגיד - סבבה פשרה, אבל אם ההוצאות הישירות הן 15 אלף שקל אז פשרה בסך 3 אלף זה לא רלוונטי בעליל)

בתכלס, אני יכולה לעשות שהפרנסה לא תיפגע ישירות.

ועדיין ככ הרבה עגמת נפש, גם לנו וגם לו...

וזה תלוי בפרטי המקרה הספציפי

בגדול זו תביעה שבכיף יכולה לנוע סביב 50,000 פלוס מינוס.

זה סכום לא מבוטל בכלל

ואם הוא באמת מגיע לכם בגלל נזקים מכל סוג שהוא בעקבות מה שקרה אז אולי אין ברירה לתבוע

אבל אני לא רוצה להיות מופעלת מהמקום של "וואלה מגיע לי, נעשה קופה"

כי גם אם הם ממש אשמים, עדיין זה ירושש אותם ממש. סגום יותר נמול הגיוני לקחת הלוואה, לפרוס לתשלומים.. 

שהם בוודאות אשמים בעיקר בגלל רשלנות כלשהי שהיתה שם.

ניסיתם להגיע לפשרה?

הם מוכנים "ברוב טובם" לתת 3000.

שזה מגוחך לכל הדעות...

אם נגרם לכם נזק כלכלי ישיר,

ואם אכן האחריות הייתה על הצימר, כמובן שהם צריכים לשאת בהוצאות. ולכן אם יש נזקים כלכליים ישירים והם לא משלמים, כמובן לתבוע.

אם נגרם חלילה נזק רפואי קבוע ( מקווה מאוד שלא) כמובן שהם צריכים לפצות, ובעיני זה בעצם אפילו פחות כסף שלכם, זה עבור הילד וההתמודדות העתידית שלו. ולכן אם הם לא משלמים כמובן לתבוע.

אם בעצם מדובר כאן על פיצוי על 'עגמת נפש', לא הייתי מניחה מראש שמדובר ב 50000 ש"ח( אבל אני ממש ממש לא מבינה בזה כלום, אולי כן), הייתי מתייעצת עם עו"ד כדי להבין האם זה הסכום בו מדובר במקרה הספציפי שלכם וכמה זמן( ואולי כסף, כשכר עו"ד) זה ידרוש מכם עד שתקבלו אותו.

ועם הנתונים האלה ביד הייתי דורשת מהצימר פיצוי משמעותי יותר.

אבל צריך להבין שפיצוי, או פשרה בהסכם, מן הסתם לא יגיע לסכומים המקסימליים שבית משפט יפסוק לכם, ואולי אפילו לא לחצי מהסכום, וזה די הגיוני.

איזה סכום את חשבת שיציעו לך, נניח? 

אם אין נזק לצמיתות אז בתי המשפט מנסים שתיסגר פשרה, ולא פוסקים פיצויים משמעותיים כשיש ''רק'' כאב ועגמת נפש.

אין נזק מתמשך מוכח. והלואי שלא יהיה נזק כזה

גם אני לא רוצה,
מצד שני תכלס הם לא בסדר..

לא הייתי תופסת את זה.

זה לא שאת עכשיו שברת רגל ואת עובדת בהדרכת כושר והלכה לך העבודה עכשיו.

נכון זה לא נעים,

אבל הקב"ה הוא זה שמחליט מה יקרה למי.

כמובן שכדאי וחשוב לעשות ביטוח,

אבל מי שלא עשה ביטוח זה לא אומר שהוא חייב מיתה.

נכון לא נעים, ומבאס בשביל הילד שלך,

אבל אם לא נפגעת ממש טכנית מיזה, לא הייתי דורשת כסף.

תחשבי מה היה קורה אם זה היה הפוך.

היית רוצה שלצד השני יצוף במח האש היהודי והמרחם ויתן לך לצאת מיזה בקלות.

אם יש משהו אחר שלדעתי יפצה, אם את כואבת את ההפסד של הבןש לך ובאלך שירגיש יותר בטוב

חושבת ש3000 שקל יפצו אותו יופי.

הכאב לב הוא מול זה שיש לך פה הזדמנות לעשות כסף גדול ובחינם.

לדעתי תחשבי על הצד השני פשוט. אם היה הפוך.

הכל בידי שמים, גם רשלנות פושעת ותביעת נזיקין בעקבותיה.

וגם אם אין פגיעה כלכלית - על רשלנות שגרמה לנזק גופני, לעגונת נפש, לסבל, לכאבים, לטרטור ובזבוז זמן בהליכים רפואיים, משלמים.  

אפילו על הטרדה של ספאם בסמס משלמים.  

החוק קובע שניתן לתבוע על הודעות ספאם ללא הוכחת נזק, כאשר בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי של עד 1,000 ש"ח לכל הודעה שנשלחה ללא הסכמת הנמען, או שהופרה ההסכמה.

אני לא רודפת כל איש שבטעות פגע בי.

וכן. אם מישהו נתקע לי באוטו בטעות אני יקח ממנו מינימום של תיקון וסלאמאת.

למה להתפזר.

וגם ברכב - מי שלא עושה ביטוח צד ג', לא צריך לצפות שזה יקנה לו איזו שהיא הנחה אם הוא יפגע ויעשה נזק.

כמובן לא צריך לסחוט אנשים לחינם, לא לבקש עשרות אלפי שקלים על תיקון שריטה. חלילה לא כתבתי בשום מקום שצריך לנפח את הסכום, להפך, כתבתי למדוד כמה הנזק האמיתי.

אבל רגל אין לה עלות.

לכן אמרתי שזה לא מדד של כסף.

זה לא שאם הם יתנו לה 50000 זה יחזור אחורה ויתבטל.

וגם באוטו - לא אומרת לוותר על הכל. לקחת מה שצריך בשביל להחזיר אחורה הכי טוב שאפשר.

במקרה של רגל - היא אמרה שזה לא עלות של טיפול, ולא עלות של הפסד עבודה.

נטו כי זה מבאס ולא כייף, כמו פיצוי עוגמת נפש.

כשזה עוגמת נפש, זה במילים אחרות, לעשות לי טוב על הלב אחרי שהיה לי רע.

אם זה על חשבון מישהו אחר, שידפק - וואלה לא הכי בסבבה.

לא סתם יש לה מצפונים על לתבוע אותם...

ברור שהם אשמים והכל,

והיו צריכים לעשות ביטוח.

אבל זה כבר קרה.

הם לא עשו.

עכשיו מה.

לדעתי יש מקום לשיקול של זה.

ברור שמבחינת הדין הם חייבים לשלם לה פיצוי.

השאלה מה מבחינת הלב.

לא הדין.

וזה לגמרי להעביר על מידותיו.

לא אומרת שזה טבעי או מובן מאליו לא לתבוע אותם.

אבל כן מבינה שהסיטואציה מורכבת עבור אנשים שלא עבדו מלא זמן בגלל המלחמה,

והעסק לא מתפקד,

וכן. ביטוח עסקי יכול לעלות הון, וכשאין לך גם ככה כמעט מטיילים זה שיקול ואתה לא תמיד יכול לאפשר את זה לעצמך.

וזה לגמרי להמר.

אבל זה כבר אחרי מעשה.

אז מה עכשיו?

אני חושבת שיש מקום ללב. לעם ישראל. להבנה.

רכב, כמעט לא מעניין אותי נגיד.

ובגלל זה אני מתלבטת.
אמא שלי נניח אומרת לי לתבוע אותם וזהו אבל אין לי לב..

עבירה על החוק לא מוחקת את הבן אדם מלחיות.

גם אם יתקע בי מישהו בלי ביטוח חובה אני לא ירושש אותו עם תביעה.

מה הקשר החוק פה.

יש מלא חוקים במדינה הזאת שלא הייתי עפה עליהם.

מתקשרים אלי מקופת העיר כל הזמן

המועצה לצרכנות ממליצה לכל צרכן המוטרד על ידי חברה מסחרית כאמור לשלוח לה מכתב רשום בו פרטי הצרכן (שם ומספר הטלפון בו החברה עושה שימוש) ולדרוש את מחיקת פרטיו מהמאגרים שלה, והפסקת פניות טלפוניות. כמו כן מומלץ מאד לתעד במכתב את התנהלות החברה: מספר וקצב הפניות הטלפוניות, שמות הנציגים, השעות בהן הנציגים מתקשרים, היינו כל פרט המעיד על הטרדה.

אם למרות שנקטת בכל הפעולות הסבירות להפסיק את השיחות הללו אליך, עדיין ממשיכים להטריד אותך, אפשר להגיש תביעה קטנה לפי חוק הספאם.

https://www.consumers.org.il/category/telephone_harassment

פיצוי בגין משלוח דברי פרסומת ללא הסכמה של הנמען (חוק הספאם)

אבל אני א מסכימה.
לא להיות יותר צדיקה מהאפיפיור.
יש לי הוראה מגדול הדור שאפשר ללכת לדין תורה...

תראי את התגובה שלי לפשוט אני, הסברתי שם מה אני חושבת,

אבל אם אין לך ספק,

וקיבלת אישור כדברייך מהרב,

אז מה שאלת פה בדיוק??

כל השאלה שלך היתה כי את לא סגורה על זה.

ורב זה לא בשביל לקבל אישורים. לפחות לא אצלי. 

יש לך שיקול דעת ולב. מותר להקשיב גם להם.

לא האם לדרוש פיצוי באחת מהדרכים האלה או לא בכלל..

בדיוק כמו שכתבתי על האוטו.

מה שצריך מבקשים, ואין ספק על זה.

השאלה מאיזה בחינה זה צריך.

זה מה שכתבתי.

שלדעתי אם זה בשביל לעשות לך טוב על הלב, אחרי העוגמת נפש, הייתי חושבת שוב.

בטוחה שלא הייתי תובעת.

אם היה עושה לי טוב על הלב כמה אלפים הייתי לוקחת, אבל אם לא משמעותי לי הייתי אומרת לבריאות ומסבירה להם כמה חשוב ביטוח.

כמובן שיש פה גם שיקול של איזה אנשים הם,

אם הם סתם חסרי אחריות שאת רואה את זה שמתוך זה הם לא עשו ביטוח,

אז אולי באמת לתבוע וילמדו אחת ולתמיד.

אבל היה נשמע שהם אנשים טובים והתבאסו ממש...

אמנם תבעתי בית חולים ולא אדם פרטי,

וכמובן לבית החולים יש ביטוח,

אבל כן יש לזה משמעות על אדם מסוים. בסופו של דבר רופא שגורם לביטוח לשלם כסף, יצטרך לשלם יותר כסף בפעם הבאה כשהוא יעשה ביטוח אחריות מקצועית.

תבעתי לא בשביל להתעשר,

לא כדי להרגיש טוב,

אלא כדי לוודא שבית החולים לא יעשה שוב את מה שעשו לנו, לאף בן אדם אחר. 

רציתי שיבוא מנהל הסיכונים של בית החולים, ויטלטל קצת את הרופא שחטא למקצוע שלו.

(בסוף לא הגענו לבית משפט כי הם רצו לסגור פשרה, ואנחנו כאמור לא רצינו להתעשר אלא רק שילמדו להבא).

כן,

יש משמעות ערכית שכאשר עסק לא דואג לאורחים שלו - יהיו לזה השלכות.

ויש משמעות סופר סופר ערכית שכאשר עסק לא עושה ביטוח, שזה דבר כ"כ בסיסי, זה לא יגרום לאחריות לעבור אל האורחים אלא אל העסק עצמו.

אחרת מחר כל העסקים יבטלו את הביטוחים שלהם, ואז יעשו לכל אורח שייפגע מצפון על כך שאין להם כסף לשלם.

בדיוק בשביל זה יש ביטוח, בשביל שהעסק לא יתרושש אם מישהו ייפגע. ואם העסק בוחר לוותר על הדבר החשוב והבסיסי הזה - האחריות עליו, לא על הלקוחות. זה לא פוטר אותו מתשלום.

גם אני כתבתי שאם אין הוצאות, אז אפשר לדעתי לסגור פשרה הוגנת שלא תרושש אותם.

אבל מכאן ועד להגיד שזה בכלל לא בסדר לקחת מהם כסף, לדעתי יש מרחק.

ולגבי "הקב"ה הוא זה שמחליט מה יקרה למי" - אז אסור לכעוס, להאשים ולתבוע אף בן אדם בעולם על שום נושא?

גם לא לתבוע נהג שיכור שפגע בילדים?

גם לא לתבוע מחבל חמאס שרצח אנשים?

עד איפה הטיעון הזה עובד?

לא אומרת שהכל משמים וכולו מן אללה ומרימים ידיים.

כן אומרת לפשפש בפנים אם היא כבר כן אוכלת על זה תסביך,

ולא ברור לה חד משמעית כמו שאתה מציג את זה,

שזה טבעי וברור לה שהיא הולכת לתםבוע אותם ואין לה שיקולים מעבר.

מה שהיא העלתה פה זה שהיא לא מרגישה בטוב עם זה ולא באלה להרוס להם.

לכן אמרתי, וואלה אם את עושה את זה רק בשביל לעשות קופה, אז כןץ לא לתבוע.

נכון יש לך אופציה.

יש לך גם אופציה לא.

זהו.

כשהבן שלך יגדל ויקח לך את האוטו בלי ביטוח ובמקרה ישרוט בחניה דווקא טסלה,

פתאום אז כן תצפי לאיזשהי התחשבות מצד האחר.

לא אומרת שהוא יוותר לך על הכל.

אבל כן תצפי שהוא יסכים ללכת למוסך זול ולבקש ממך רק תשלום על התיקון בלי עוד פיצויים וסכום מלא שהוא יכל לקבל מהביטוח ולהרוויח.

אז כן,

גם כשיש לך הסכמה מרב גדול,

יש לך גם לב, ומותר לך להקשיב לו.

מותר לך גם לא.

ברור שמותר לך לתבוע.

רק אומרת שאת גם יכולה לבדוק בפנים אז זה הרצון להתעשר על חשבון הטעות של השני,

או לא.

ואם לא - סבבה.

אבל אם כן?

זהו. אין מה להתלהם.

ואגב, מכירה גם מישהי שרשלנות רפואית עצובה גרמה לה לגדל ילדCP והחליטה שלא לתבוע.

כי כשהיא בדקה בעומקים שלה, הבינה שה לא יעזור לה, ושאין לה ענין ללמד את העולם.

אולי לך יש.

לה אין.

מותר גם את זה.

או לפחות לא שוללת, אבל אני בהחלט חושבת שהאם שבתה נפגעה רפואית חייבת לתבוע את בית החולים, כי מדובר בכסף של בתה ולא בכספה שלה ובתה לא שיחררה אותה מלעשות זאת או שיחררה את הכספים.

כסף יכול לממן טיפולים רפואיים מקדמים לילדה, הפוגה להורה על מנת לצבור כוח ולטפל בילדה טוב יותר.

לא לחינם יש לנו סנהדרין ובתי משפט יהודיים לאורך ההיסטוריה. 

בכל מקרה, ממה שאני יודעת מרוץ ההתיישנות עבור קטינים מתחיל להיספר החל מגיל 18, כך שייתכן שהאם עוד תשנה את דעתה ועוד תעמוד לו הזכות לתבוע (בשם בתה). 

משמע היתה רשלנות מצידם. אכן יש מקום לשקול תביעה.

אם זה בעקבות רשלנות שלו/שלכם- נגיד קפץ ממקום גבוה וכו' הייתי מוותר על העניין.

בכל מקרה אם מתכוונים ללכת לתביעה

ממליץ לפנות לעו"ד כדי להעריך את סיכוי ההצלחה שלכם.

ממליץ גם לבדוק תביעת ביטוח תאונות אישיות של משרד החינוך 

הוא תקף כל השנה ובכל מקום

הרבה מאוד לוקחים כסף רק כאחוז ממה שמקבלים בסוף בתיק,

כך שאין שום סיכון בלקחת את עורך הדין. אם בסוף לא מתקבל כסף, הוא לא מקבל שקל.

זה גם מעלה את המוטיבציה שלו שהתיק יצליח... 

אני יכול להמליץ בפרטי על אחד תותח שעובד בדיוק בשיטה הזו (אין לי שום קשר אישי איתו, לא חבר ולא משפחה ולא כלום).

אם אתם מוחלים זה בסדר

אבל אולי זה סכום שמגיע לכם בגין הוצאות ולו בגין עוגמת נפש.

ועוד משהו, אם אתם לא תתבעו לא תהיה שום מניעה מבחינתו להמשיך לנהל את העסק באותו אופן לקוי. והמבקר הבא שיפגע בגלל ליקויים יכול לסבול יותר מאשר שבר ברגל. 

כי גם אחרי הסרת הגבס לא תמיד ניתן לחזור לפעילות מלאה

שהם יתקנו את הליקויים ויעשו ביטוח מכאן והלאה כי אולי בפעם הבאה זה יהיה חמור יותר.

בנימה אישית - הבת שלי שברה את המרפק בהפסקה בבית הספר. ביטוח תלמידים לא רלוונטי כי זה לא נזק קבוע ב"ה.
עברה 2 ניתוחים, פיזיתרפיה וכו'. הסתדרנו איכשהו עם העבודה. 

תכלס ילד יכול לשבור רגל גם סתם ככה ברחוב ואף אחד לא יפצה אתכם. אז אני אישית חושבת שהייתי הולכת על ה 3000 שח פיצוי בתנאי שהם מתקנים את הליקוי

מה זה "ההיבט האנושי"?

הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?

מועיל.

מקווה שיהיו עוד תשובות

אתה מתאמץ יותר מידי לדעתי על הערב הזה.

תבחר אולם בטווח הסביר, לאף אחד מהאורחים שלך לא באמת אכפת מכמה אדיבים המלצרים (כל עוד לא מדובר בקטסטרופה).

הערב הזה גם לא באמת חשוב כמו שהוא נראה לכם.

אתם תשכחו את רובו במרוצת החיים במיוחד אחרי ילד אחד, אף אחד מהאורחים שלכם לא ידבר על כמה מדהים היה היה הצוות שארגן לכם את החתונה.

(אצלנו דווקא כן, כי אצלנו הזמר החתונה היה חנן בן ארי חודשים בודדים לפני שפרץ לגלגלצ, אבל זה מקרה חריג ביותר שעלה בפוקס, בחרנו את הלהקה הראשונה שהמליצו לנו, אז אנשים המשיכו לדבר על החתונה שלנו גם שנים אחרי ושוב זה היה בפוקס ולא ביקשנו את זה ועדיין לא מבקשים).

הןא רוצה בעלי אולם הוגנים שיכולים להתגמש במקרה הצורך ולהבין סיטואציות ולא נתלים בחוזה דרקוני. אין קשר לאורחים ובטח לא למלצרים

אבל גם אם את צודקת הוא מתעסק בזה יתר על המידה.

איזה מזל שהוא לא שאל אותך🙃

ככה הוא יכול לשמוע את דעתי גם כן כשהוא מתעסק בזה הרבה יתר על המידה

ומנגד, אתה לגמרי צודק שזה לא ממש מהותי.

כי במרוצת הזמן זה עוד אבן קטנה בבניין

בכל זאת חסר ניסיון בתחום

"הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?"

ואם יש לו מצב מיוחד שהוא יודע שעלול להוליד חששות, נניח סיכוי טוב למילואים או דחיה אחרת, סביר מאד שיחפש בעלי אולם שהחוזה שלהם הוגן ולא דרקוני, ולא בכל מקרה עומדים בדווקנות על כל פרט בו.

יש כאלה שמתגמשים, לא לבנות על זה.

אצלנו בעל האולם החליט להוציא מנות שהן שדרוג לתפריט על דעת עצמו. (כי האולם הצמוד בחר את זה. אז כנראה היה לו נוח לבשל הכל אותו דבר) לא ממש שינה לנו. האורחים היו מרוצים. הם לא באמת יודעים שאנחנו בחרנו סטייק פרגית והוא החליט להוציא אנטריקוט.

כמובן שבמעמד התשלום הוא לא ציפה שנשלם על ה"שדרוג"

ועצם זה שהבאנו את סכום למחרת באופן מסודר הוא אפילו עשה לנו עוד 5-10% הנחה סתם ככה

אבל היה חוזה מסודר

שנינו חתמנו עליו במטרה שהוא יקויים.

זה שיצא ששני הצדדים הסתדרו על אי הקיום שלו. אחלה.

אבל הוא שם כדי להבטיח מה קורה אם הצדדים לא מסתדרים

ורוצה להבין אם הם אנשים נעימים או לא

אשתי ואני הלכנו לבדוק 3 אולמות שהיינו בהם בעבר וזכרנו אותם לטובה (2 שאני זכרתי לטובה ואחד שהיא זכרה), ובחרנו מתוכם את זה שהיה נראה לנו הכי מתאים מבחינת המחיר, האוכל והרחבה.

זהו.

אף אחד לא זוכר את הערב הזה אחר כך, לא האורחים וגם לא הזוג. ומה שכן זוכרים לא קשור לאולם.

שלא עמד בדיבורו.

אתה כותב כי הרוב נורמלים,ובמצב נורמלי לא זוכרים את האולם, אבל חשוב לוודא שנורמלי.

עם הצוות שלו

החל בתשובות מהם כשרצינו סידור שולחנות וקיבלנו רק ברגע האחרון

וכלה בדרישה לתוספת תשלום מחוץ לחוזה בצורה מאוד לא נעימה בסוף החתונה...

(ועדיין זה היה עוגמת נפש נקודתית שאחרי עשור אם לא היה עולה פה הנושא לא זו החוויה הכללית שלי מהאירוע..)

אני דיברתי על מצב שבהחלט זו החוויה שלי מהאירוע.

לא אכתוב כאן כי זה אאוטינג אבל זה הדבר היחיד שאני וכל האורחים זוכרים.

מי שירצה להתחתן בתאריך כו תשרי, עלול לקבל מחיר לא רע,

אני נמנע מכך כדי לזכות לדברי חז"ל ש"וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור" (גמרא מסכת תענית דף יא עמוד א)

גם העיברי וגם הלועזי עכשיו תעשו חשבון מה הגיל שלי.....

אני מניח שהשני

(או שאולי בכלל 57)

30

כל מקום הגון יסכים לסעיף הזה, ורוב המקומות שמים מראש (מאז הקורונה)

בישראל של היום, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, ובטח לא מה יהיה בתאריך החתונה.

כדאי מאוד גם עם הספקים.

בתפילה שלא יהיה צורך בכך.

וכן, זה מרגש

הנה קישור לדיבור על זה פה לפני שלוש שנים

חוף משפחות בכינרת | ערוץ 7

דרומית לכינר.

כינר זה החוף הנפרד, בדוגה לרוב באות המשפחות הדתיות (זה ממש מרחק הליכה, יש שביל בין חוף לחוף).

הייתי שם תחילת יולי והרגיש כמו מחנה בני עקיבא. אין שם צניעות מלאה על פי ההלכה, אבל גם אין בגדי ים חשופים.

בעיקר חולצות גלופה ומכנסיים.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

יש כאלה שחושבים שלהעליב את בן הזוג או בת הזוג. ולדאוג לתיקונה הפיזי והרוחני. זו זוגיות ממש תקינה. אז ממש לא. לכן יש פרמטרים להגדרה של הזוגיות התקינה. השואלת ניסחה נכון. לא בדיוק הבנתי מה היא רוצה...

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

1. מחוייבות לקשר.

2. הערכה הדדית.

3. אישות טובה.

מעבר לכך

1. מילה.

2. . מגע.

3. מתנות.

4. שרותים.

5. זמן.

   שום דבר לא המצאה שלי.

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...