אנסה לענות בכמה מישורים:

א. אם הילד כבר נכנס לגן עירייה, יש לו ביטוח תלמידים שתקף 24/7. שווה לבדוק מה אפשר לקבל מהביטוח הזה.

ב. האם השבר ידרוש מכם הוצאות מיוחדות או הפסד הכנסה? למשל אם תצטרכו להישאר איתו בבית במקום ללכת לעבודה, או אם הוא יידרש לטיפולי פיזיותרפיה שתעדיפו לעשות באופן פרטי וכו'.

אם כן, לדעתי אין בכלל שאלה שאת ההפסד הישיר שלכם הייתי מצפה לקבל מבעלי הצימר.

ג. אם הם בחרו לא לעשות ביטוח, הם העבירו את הסיכון מחברת הביטוח אליהם. הם *לא* העבירו את הסיכון אליכם, ולכן זה לא הוגן שהם מנגנים לכם על המצפון. זאת הייתה החלטה שלהם לחסוך כמה גרוש ולא לבטח, והם היחידים שצריכים לשאת בנטל.

אם למשל מישהו יפגע ברכב שלי ויגיד לי שהוא לא עשה ביטוח מקיף/צד ג' ולכן הוא לא מעוניין לשלם, זה ממש לא יעניין אותי. הבחירה לא להעביר את הסיכון אל חברת הביטוח גרמה לזה שהסיכון יהיה שלו, לא שלי. 

ד. אחרי כל זה,

אם באמת אין לכם הוצאות מיוחדות בעקבות השבר וכל הרצון לקבל פיצוי הוא על הכאב ועגמת הנפש והסבל הרב של הילד, כן הייתי שוקל להגיע איתם לפשרה שמצד אחד לא תעיק עליהם כלכלית ומצד שני כן תכיר בסבל של הילד ובאחריות שלהם לכך.

והכי חשוב - רפואה שלמה!

ביטוח תלמידים תקף בחלק מהמקרים, כאן כנראה ולא, ואם כן זה לא סכום משמעותי. בודקים בכ"א.

לגבי היעדר עבודה קשה לומר אני עובדת מהבית אז לא נעדרת אבל בטח שלא מצליחה לעבוד רגיל... איך לאמוד?

בכל מקרה, מומלץ לשמור כל תיעוד לכל סוג של הוצאה הקשורה לשבר, וכן תיעוד מיילים עם הבוס (או לקוחות אם את עצמאית) שבהם את מודיעה על היעדרות בעקבות טיפול בילד, תיעוד התיק הרפואי וכל מסמך רלוונטי אחר.

התיעוד הזה ישמש אותך גם אם תבחרי ללכת לבית משפט, וגם אם תבחרי לסגור איתם פשרה (תוכלי למשל להגיד - סבבה פשרה, אבל אם ההוצאות הישירות הן 15 אלף שקל אז פשרה בסך 3 אלף זה לא רלוונטי בעליל)

בתכלס, אני יכולה לעשות שהפרנסה לא תיפגע ישירות.

ועדיין ככ הרבה עגמת נפש, גם לנו וגם לו...

וזה תלוי בפרטי המקרה הספציפי

בגדול זו תביעה שבכיף יכולה לנוע סביב 50,000 פלוס מינוס.

זה סכום לא מבוטל בכלל

ואם הוא באמת מגיע לכם בגלל נזקים מכל סוג שהוא בעקבות מה שקרה אז אולי אין ברירה לתבוע

אבל אני לא רוצה להיות מופעלת מהמקום של "וואלה מגיע לי, נעשה קופה"

כי גם אם הם ממש אשמים, עדיין זה ירושש אותם ממש. סגום יותר נמול הגיוני לקחת הלוואה, לפרוס לתשלומים.. 

שהם בוודאות אשמים בעיקר בגלל רשלנות כלשהי שהיתה שם.

ניסיתם להגיע לפשרה?

הם מוכנים "ברוב טובם" לתת 3000.

שזה מגוחך לכל הדעות...

אם נגרם לכם נזק כלכלי ישיר,

ואם אכן האחריות הייתה על הצימר, כמובן שהם צריכים לשאת בהוצאות. ולכן אם יש נזקים כלכליים ישירים והם לא משלמים, כמובן לתבוע.

אם נגרם חלילה נזק רפואי קבוע ( מקווה מאוד שלא) כמובן שהם צריכים לפצות, ובעיני זה בעצם אפילו פחות כסף שלכם, זה עבור הילד וההתמודדות העתידית שלו. ולכן אם הם לא משלמים כמובן לתבוע.

אם בעצם מדובר כאן על פיצוי על 'עגמת נפש', לא הייתי מניחה מראש שמדובר ב 50000 ש"ח( אבל אני ממש ממש לא מבינה בזה כלום, אולי כן), הייתי מתייעצת עם עו"ד כדי להבין האם זה הסכום בו מדובר במקרה הספציפי שלכם וכמה זמן( ואולי כסף, כשכר עו"ד) זה ידרוש מכם עד שתקבלו אותו.

ועם הנתונים האלה ביד הייתי דורשת מהצימר פיצוי משמעותי יותר.

אבל צריך להבין שפיצוי, או פשרה בהסכם, מן הסתם לא יגיע לסכומים המקסימליים שבית משפט יפסוק לכם, ואולי אפילו לא לחצי מהסכום, וזה די הגיוני.

איזה סכום את חשבת שיציעו לך, נניח? 

אם אין נזק לצמיתות אז בתי המשפט מנסים שתיסגר פשרה, ולא פוסקים פיצויים משמעותיים כשיש ''רק'' כאב ועגמת נפש.

אין נזק מתמשך מוכח. והלואי שלא יהיה נזק כזה

גם אני לא רוצה,
מצד שני תכלס הם לא בסדר..

לא הייתי תופסת את זה.

זה לא שאת עכשיו שברת רגל ואת עובדת בהדרכת כושר והלכה לך העבודה עכשיו.

נכון זה לא נעים,

אבל הקב"ה הוא זה שמחליט מה יקרה למי.

כמובן שכדאי וחשוב לעשות ביטוח,

אבל מי שלא עשה ביטוח זה לא אומר שהוא חייב מיתה.

נכון לא נעים, ומבאס בשביל הילד שלך,

אבל אם לא נפגעת ממש טכנית מיזה, לא הייתי דורשת כסף.

תחשבי מה היה קורה אם זה היה הפוך.

היית רוצה שלצד השני יצוף במח האש היהודי והמרחם ויתן לך לצאת מיזה בקלות.

אם יש משהו אחר שלדעתי יפצה, אם את כואבת את ההפסד של הבןש לך ובאלך שירגיש יותר בטוב

חושבת ש3000 שקל יפצו אותו יופי.

הכאב לב הוא מול זה שיש לך פה הזדמנות לעשות כסף גדול ובחינם.

לדעתי תחשבי על הצד השני פשוט. אם היה הפוך.

הכל בידי שמים, גם רשלנות פושעת ותביעת נזיקין בעקבותיה.

וגם אם אין פגיעה כלכלית - על רשלנות שגרמה לנזק גופני, לעגונת נפש, לסבל, לכאבים, לטרטור ובזבוז זמן בהליכים רפואיים, משלמים.  

אפילו על הטרדה של ספאם בסמס משלמים.  

החוק קובע שניתן לתבוע על הודעות ספאם ללא הוכחת נזק, כאשר בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי של עד 1,000 ש"ח לכל הודעה שנשלחה ללא הסכמת הנמען, או שהופרה ההסכמה.

אני לא רודפת כל איש שבטעות פגע בי.

וכן. אם מישהו נתקע לי באוטו בטעות אני יקח ממנו מינימום של תיקון וסלאמאת.

למה להתפזר.

וגם ברכב - מי שלא עושה ביטוח צד ג', לא צריך לצפות שזה יקנה לו איזו שהיא הנחה אם הוא יפגע ויעשה נזק.

כמובן לא צריך לסחוט אנשים לחינם, לא לבקש עשרות אלפי שקלים על תיקון שריטה. חלילה לא כתבתי בשום מקום שצריך לנפח את הסכום, להפך, כתבתי למדוד כמה הנזק האמיתי.

אבל רגל אין לה עלות.

לכן אמרתי שזה לא מדד של כסף.

זה לא שאם הם יתנו לה 50000 זה יחזור אחורה ויתבטל.

וגם באוטו - לא אומרת לוותר על הכל. לקחת מה שצריך בשביל להחזיר אחורה הכי טוב שאפשר.

במקרה של רגל - היא אמרה שזה לא עלות של טיפול, ולא עלות של הפסד עבודה.

נטו כי זה מבאס ולא כייף, כמו פיצוי עוגמת נפש.

כשזה עוגמת נפש, זה במילים אחרות, לעשות לי טוב על הלב אחרי שהיה לי רע.

אם זה על חשבון מישהו אחר, שידפק - וואלה לא הכי בסבבה.

לא סתם יש לה מצפונים על לתבוע אותם...

ברור שהם אשמים והכל,

והיו צריכים לעשות ביטוח.

אבל זה כבר קרה.

הם לא עשו.

עכשיו מה.

לדעתי יש מקום לשיקול של זה.

ברור שמבחינת הדין הם חייבים לשלם לה פיצוי.

השאלה מה מבחינת הלב.

לא הדין.

וזה לגמרי להעביר על מידותיו.

לא אומרת שזה טבעי או מובן מאליו לא לתבוע אותם.

אבל כן מבינה שהסיטואציה מורכבת עבור אנשים שלא עבדו מלא זמן בגלל המלחמה,

והעסק לא מתפקד,

וכן. ביטוח עסקי יכול לעלות הון, וכשאין לך גם ככה כמעט מטיילים זה שיקול ואתה לא תמיד יכול לאפשר את זה לעצמך.

וזה לגמרי להמר.

אבל זה כבר אחרי מעשה.

אז מה עכשיו?

אני חושבת שיש מקום ללב. לעם ישראל. להבנה.

רכב, כמעט לא מעניין אותי נגיד.

ובגלל זה אני מתלבטת.
אמא שלי נניח אומרת לי לתבוע אותם וזהו אבל אין לי לב..

עבירה על החוק לא מוחקת את הבן אדם מלחיות.

גם אם יתקע בי מישהו בלי ביטוח חובה אני לא ירושש אותו עם תביעה.

מה הקשר החוק פה.

יש מלא חוקים במדינה הזאת שלא הייתי עפה עליהם.

מתקשרים אלי מקופת העיר כל הזמן

המועצה לצרכנות ממליצה לכל צרכן המוטרד על ידי חברה מסחרית כאמור לשלוח לה מכתב רשום בו פרטי הצרכן (שם ומספר הטלפון בו החברה עושה שימוש) ולדרוש את מחיקת פרטיו מהמאגרים שלה, והפסקת פניות טלפוניות. כמו כן מומלץ מאד לתעד במכתב את התנהלות החברה: מספר וקצב הפניות הטלפוניות, שמות הנציגים, השעות בהן הנציגים מתקשרים, היינו כל פרט המעיד על הטרדה.

אם למרות שנקטת בכל הפעולות הסבירות להפסיק את השיחות הללו אליך, עדיין ממשיכים להטריד אותך, אפשר להגיש תביעה קטנה לפי חוק הספאם.

https://www.consumers.org.il/category/telephone_harassment

פיצוי בגין משלוח דברי פרסומת ללא הסכמה של הנמען (חוק הספאם)

אבל אני א מסכימה.
לא להיות יותר צדיקה מהאפיפיור.
יש לי הוראה מגדול הדור שאפשר ללכת לדין תורה...

תראי את התגובה שלי לפשוט אני, הסברתי שם מה אני חושבת,

אבל אם אין לך ספק,

וקיבלת אישור כדברייך מהרב,

אז מה שאלת פה בדיוק??

כל השאלה שלך היתה כי את לא סגורה על זה.

ורב זה לא בשביל לקבל אישורים. לפחות לא אצלי. 

יש לך שיקול דעת ולב. מותר להקשיב גם להם.

לא האם לדרוש פיצוי באחת מהדרכים האלה או לא בכלל..

בדיוק כמו שכתבתי על האוטו.

מה שצריך מבקשים, ואין ספק על זה.

השאלה מאיזה בחינה זה צריך.

זה מה שכתבתי.

שלדעתי אם זה בשביל לעשות לך טוב על הלב, אחרי העוגמת נפש, הייתי חושבת שוב.

בטוחה שלא הייתי תובעת.

אם היה עושה לי טוב על הלב כמה אלפים הייתי לוקחת, אבל אם לא משמעותי לי הייתי אומרת לבריאות ומסבירה להם כמה חשוב ביטוח.

כמובן שיש פה גם שיקול של איזה אנשים הם,

אם הם סתם חסרי אחריות שאת רואה את זה שמתוך זה הם לא עשו ביטוח,

אז אולי באמת לתבוע וילמדו אחת ולתמיד.

אבל היה נשמע שהם אנשים טובים והתבאסו ממש...

אמנם תבעתי בית חולים ולא אדם פרטי,

וכמובן לבית החולים יש ביטוח,

אבל כן יש לזה משמעות על אדם מסוים. בסופו של דבר רופא שגורם לביטוח לשלם כסף, יצטרך לשלם יותר כסף בפעם הבאה כשהוא יעשה ביטוח אחריות מקצועית.

תבעתי לא בשביל להתעשר,

לא כדי להרגיש טוב,

אלא כדי לוודא שבית החולים לא יעשה שוב את מה שעשו לנו, לאף בן אדם אחר. 

רציתי שיבוא מנהל הסיכונים של בית החולים, ויטלטל קצת את הרופא שחטא למקצוע שלו.

(בסוף לא הגענו לבית משפט כי הם רצו לסגור פשרה, ואנחנו כאמור לא רצינו להתעשר אלא רק שילמדו להבא).

כן,

יש משמעות ערכית שכאשר עסק לא דואג לאורחים שלו - יהיו לזה השלכות.

ויש משמעות סופר סופר ערכית שכאשר עסק לא עושה ביטוח, שזה דבר כ"כ בסיסי, זה לא יגרום לאחריות לעבור אל האורחים אלא אל העסק עצמו.

אחרת מחר כל העסקים יבטלו את הביטוחים שלהם, ואז יעשו לכל אורח שייפגע מצפון על כך שאין להם כסף לשלם.

בדיוק בשביל זה יש ביטוח, בשביל שהעסק לא יתרושש אם מישהו ייפגע. ואם העסק בוחר לוותר על הדבר החשוב והבסיסי הזה - האחריות עליו, לא על הלקוחות. זה לא פוטר אותו מתשלום.

גם אני כתבתי שאם אין הוצאות, אז אפשר לדעתי לסגור פשרה הוגנת שלא תרושש אותם.

אבל מכאן ועד להגיד שזה בכלל לא בסדר לקחת מהם כסף, לדעתי יש מרחק.

ולגבי "הקב"ה הוא זה שמחליט מה יקרה למי" - אז אסור לכעוס, להאשים ולתבוע אף בן אדם בעולם על שום נושא?

גם לא לתבוע נהג שיכור שפגע בילדים?

גם לא לתבוע מחבל חמאס שרצח אנשים?

עד איפה הטיעון הזה עובד?

לא אומרת שהכל משמים וכולו מן אללה ומרימים ידיים.

כן אומרת לפשפש בפנים אם היא כבר כן אוכלת על זה תסביך,

ולא ברור לה חד משמעית כמו שאתה מציג את זה,

שזה טבעי וברור לה שהיא הולכת לתםבוע אותם ואין לה שיקולים מעבר.

מה שהיא העלתה פה זה שהיא לא מרגישה בטוב עם זה ולא באלה להרוס להם.

לכן אמרתי, וואלה אם את עושה את זה רק בשביל לעשות קופה, אז כןץ לא לתבוע.

נכון יש לך אופציה.

יש לך גם אופציה לא.

זהו.

כשהבן שלך יגדל ויקח לך את האוטו בלי ביטוח ובמקרה ישרוט בחניה דווקא טסלה,

פתאום אז כן תצפי לאיזשהי התחשבות מצד האחר.

לא אומרת שהוא יוותר לך על הכל.

אבל כן תצפי שהוא יסכים ללכת למוסך זול ולבקש ממך רק תשלום על התיקון בלי עוד פיצויים וסכום מלא שהוא יכל לקבל מהביטוח ולהרוויח.

אז כן,

גם כשיש לך הסכמה מרב גדול,

יש לך גם לב, ומותר לך להקשיב לו.

מותר לך גם לא.

ברור שמותר לך לתבוע.

רק אומרת שאת גם יכולה לבדוק בפנים אז זה הרצון להתעשר על חשבון הטעות של השני,

או לא.

ואם לא - סבבה.

אבל אם כן?

זהו. אין מה להתלהם.

ואגב, מכירה גם מישהי שרשלנות רפואית עצובה גרמה לה לגדל ילדCP והחליטה שלא לתבוע.

כי כשהיא בדקה בעומקים שלה, הבינה שה לא יעזור לה, ושאין לה ענין ללמד את העולם.

אולי לך יש.

לה אין.

מותר גם את זה.

או לפחות לא שוללת, אבל אני בהחלט חושבת שהאם שבתה נפגעה רפואית חייבת לתבוע את בית החולים, כי מדובר בכסף של בתה ולא בכספה שלה ובתה לא שיחררה אותה מלעשות זאת או שיחררה את הכספים.

כסף יכול לממן טיפולים רפואיים מקדמים לילדה, הפוגה להורה על מנת לצבור כוח ולטפל בילדה טוב יותר.

לא לחינם יש לנו סנהדרין ובתי משפט יהודיים לאורך ההיסטוריה. 

בכל מקרה, ממה שאני יודעת מרוץ ההתיישנות עבור קטינים מתחיל להיספר החל מגיל 18, כך שייתכן שהאם עוד תשנה את דעתה ועוד תעמוד לו הזכות לתבוע (בשם בתה). 

משמע היתה רשלנות מצידם. אכן יש מקום לשקול תביעה.

אם זה בעקבות רשלנות שלו/שלכם- נגיד קפץ ממקום גבוה וכו' הייתי מוותר על העניין.

בכל מקרה אם מתכוונים ללכת לתביעה

ממליץ לפנות לעו"ד כדי להעריך את סיכוי ההצלחה שלכם.

ממליץ גם לבדוק תביעת ביטוח תאונות אישיות של משרד החינוך 

הוא תקף כל השנה ובכל מקום

הרבה מאוד לוקחים כסף רק כאחוז ממה שמקבלים בסוף בתיק,

כך שאין שום סיכון בלקחת את עורך הדין. אם בסוף לא מתקבל כסף, הוא לא מקבל שקל.

זה גם מעלה את המוטיבציה שלו שהתיק יצליח... 

אני יכול להמליץ בפרטי על אחד תותח שעובד בדיוק בשיטה הזו (אין לי שום קשר אישי איתו, לא חבר ולא משפחה ולא כלום).

אם אתם מוחלים זה בסדר

אבל אולי זה סכום שמגיע לכם בגין הוצאות ולו בגין עוגמת נפש.

ועוד משהו, אם אתם לא תתבעו לא תהיה שום מניעה מבחינתו להמשיך לנהל את העסק באותו אופן לקוי. והמבקר הבא שיפגע בגלל ליקויים יכול לסבול יותר מאשר שבר ברגל. 

כי גם אחרי הסרת הגבס לא תמיד ניתן לחזור לפעילות מלאה

שהם יתקנו את הליקויים ויעשו ביטוח מכאן והלאה כי אולי בפעם הבאה זה יהיה חמור יותר.

בנימה אישית - הבת שלי שברה את המרפק בהפסקה בבית הספר. ביטוח תלמידים לא רלוונטי כי זה לא נזק קבוע ב"ה.
עברה 2 ניתוחים, פיזיתרפיה וכו'. הסתדרנו איכשהו עם העבודה. 

תכלס ילד יכול לשבור רגל גם סתם ככה ברחוב ואף אחד לא יפצה אתכם. אז אני אישית חושבת שהייתי הולכת על ה 3000 שח פיצוי בתנאי שהם מתקנים את הליקוי

למה אתה רב איתה על אוכל?

גם אני שונאת לבשל. זה הכרח ואילוץ אבל ברור שמעדיפה לעשות דברים יותר מעניינים.

זה הרי לא רק עצם הבישול.  זה כל העבודה מסביב עם כל הכלים שמתלכלכים וניקיונות אחרי.  

הלכת וקנית. ברור שזה לשניכם 

 מתכוונת…?

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%AA_%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%AA_%D7%9C%D7%90

כמה זמן אתה נשוי?

אתה עדיין לא מכיר את הלך המחשבה הנשי? ומה שאומרים זה לא תמיד מה שמתכוונים?

ובכל אופן - ברור שאם הלכת וקנית, זה הרבה יותר מעורר חשק מאשר מה שיש בבית.

גם אם נניח היה בבית שפע של אוכל מבושל וטעים- ברגע שקנית משהו, הכי ברור מאליו שכל מי שבבית, משתתף באכילה.  

זה הכי מתבקש וטבעי.

(ולא נכנסתי מלכתחילה להטפות המוסר - שאם לא בא לה לבשל ולהתאמץ, מדוע אתה לא עושה זאת?  אצלנו שנינו במטבח, כל אחד לפי הפנאי והחשק והתיעדוף באותו זמן) 

טוב לשמוע עוד דעות.

תודה רבה!

יצאת מתוך נקודת הנחה שהתפקיד של אשתך הוא לבשל (בין אם מתוך הנחה שזה תפקיד האשה ובין אם מהסיבה שהיא יודעת להכין מאכלים טובים) ולכן אתה מצפה שהיא תכין לך אוכל ואם לא היא לא בסדר, ולכן אתה עושה טובה שדואג לעצמך ולא רב איתה על זה.

אבל זה ממש לא ככה. היום כשהאשה עובדת ועושה הרבה דברים אחרים החלוקה המקורית של התפקידים השתנתה ממש ומה שלא יודעים אפשר ללמוד. כך שנקודת ההנחה שזה תפקידה לא נכונה.

ויותר מזה זה משהו שהיא אמרה לך בפירוש שהיא שונאת! אתה היית רוצה לעבוד יום יום בעבודה שאתה שונא, שמתסכלת אותך עושה לך רע? מניחה שלא. אז למה אתה דורש מאשתך לעשות את זה?

אתה רוצה שיהיה אוכל? תכין אתה לשניכם. אתה לא שונא את זה ואין סיבה שזה יהיה התפקיד שלה ולא שלך.

ואם מכל מיני סיבות שאתה לא יכול לבשל (לא יודע זו לא סיבה, מה שלא יודעים אפשר ללמוד. תבקש ממנה ללמד אותך אם האוכל שלה טעים) אז תנסו לראות מה עושים שכן יהיה אוכל. אולי לקנות אוכל מוכן, אולי להתחלק במטלה ואולי מלא אפשרויות שאם תבין אותה באמת והיא לא תרגיש שאתה דורש ממנה לעשות משהו שהיא שונאת אלא איתה בבעיה בטח יעלו לכם.

זו הדרך הנכונה לגשת לנושא.

וברור שהיא נפגעה, היא לא מסוגלת לבשל כי זה קשה לה וממש רוצה אוכל טעים, ואז אתה בא עם אוכל טעים ומגרה אותה איתו ולא מרשה לה לאכול? זה נשמע לך יפה? לי זה נשמע הכי אגואיסטי שאפשר או נקמני, נותן הרגשה שממש לא אכפת לך ממנה.. לא התנהגת בהתנהגות של בעל אוהב ודואג..

ממליצה לך אם אתה רוצה לבנות את הבית שלך ולא להרוס אותו חלילה להתנצל בפניה ולשנות מעכשיו גישה

הקטע שלא הבנתי על מה, היא אמרה לי שהיא סבבב עם מה שיש בבית. ואני לא. אז מה היא רוצה ממני?

ואם יש אוכל טעים ברור שהוא עדיף על סבבה

בפרט שלקנות רק לעצמך יוצר אצלה תחושה שלא אכפת לך ממנה ואתה לא דואג לה. זה מה שאתה רוצה ליצור אצלה?

באמת ממליצה לשנות גישה והסתכלות

אבל אם אתה מחליט שזה לא מספיק וקונה אוכל איכותי - פשוט וברור שקונים לשניכם ואין מצב שאתה אוכל אוכל שווה לבד ואומר לה שיש חביתה.

אחרי שתפנים את האמור ואחרי שתתנצל בפני אשתך על מה שקרה במוצאי שבת - כדאי קצת 'לחפור' בזה. להבין על מה המתח יושב.

יכול להיות שבמודע או שלא - המתח סביב האוכל בבית הוריה מלחיץ בינכם. יתכן שאשתך מרגישה שאתה מאשים אותה בזה שבגללה הייתם שבת במקום עם אוכל פחות מוצלח וממילא היא מרגישה צורך להתגונן. יתכן שהיא מרגישה שכשביקשת שהיא תטרח ותכין אוכל, בעצם ביקשת שהיא תפצה אותך על שבת. זה מציב אותה במקום מתגונן, של אשמה שהיא לא מסוגלת שתקח על עצמה ואין סיבה שהיא תקח על עצמה.

מציע לבקש עוד דיוק מהמנהלת @נגמרו לי השמות.

כל עוד יש יכולת בסיסית להשגיח לא לשרוף את האוכל ולחתוך ולקלוף ירקות, אפשר לעקוב אחרי כמעט כל מתכון. אין דבר כזה

אם אתה רוצה אוכל מושקע, תתכבד ותכין אותו בעצמך.

אתה מצפה ממה שתבשל לשניכם ואתה קונה אוכל רק לעצמך?

כל ההתנהלות פה נשמעת מאוד ילדותית ורכושנית. אתה מנסה להוכיח שאתה צודק?

ולא הבנתי איזה מין "סלט שרוף" לקחתם מהבית של ההורים שלה שלא נאה לך לאכול.

אתה מצפה ממנה מה שהיא לא.

וגם קונה אוכל ג'אנק בתור הפגנה.

תשנה גישה. תכין בעצמך או שתסתפק במה שיש.

היא תלמד לא להתערב לך ולא לומר לך מה לאכול.

שבישול זה לא מדע טילים...

אם חסר לך אוכל מבושל וטעים, אתה יכול להכין לבד. יש מתכונים מאוד מאוד קלים שאי אפשר לטעות בהם, הכל בסיר אחד וכמעט בלי עבודה, ובסוף יוצא מעדן מלכים.

מה אתה רוצה שיהיה?

אסאדו עם ירקות שורש? קלי קלות. עוף עם תפוחי אדמה? ילד בגן יכול. אורז/פתיתים/פסטה? אתה יכול להכין עם יד קשורה מאחור. קציצות צהרון ברוטב אדום? 10 דקות עבודה אם עובדים לאט.

ברצינות, במקום להגיד ''אני לא יכול'', תנסה. ואם לא יצליח אז תנסה שוב.

באופן אישי אני מאוד נהנה לבשל, זאת התרפיה שלי, אני מכין אוכל בכמויות ואוהב לארח ואוהב לקבל מחמאות ולחלוק מתכונים...

וכל זה אחרי שב-20 השנים הראשונות של חיי, הכי הרבה שעשיתי במטבח זה לערבב טחינה גולמית עם מים ותבלינים. אפילו חביתה לא הכנתי, כי אמא שלי לא הסכימה ש''נהרוס את המטבח''.

יצאתי (כלומר הוּצאתי אבל זה כבר סיפור אחר) מהבית, הבנתי שאני לא יכול לאכול כל יום לחם עם נקניקיות, אז לימדתי את עצמי לבשל והתאהבתי.

אם תגיד שזה מעניין אותך, אתן לך רעיונות לאוכל פשוט להכנה שיגרום לכל השכנים שלך לעמוד בתור להתארח אצלכם בשבתות.

עם אוכל קנוי וחושב שזה רק שלו🤣🤣🤣🤣

גם שהוא באמת קונה לעצמו הוא יודע שהוא יחלוק

ובהריונות זה בכלל לא יגיע אליו

...ואולי תחפשו פיתרון לבישולים

נניח לבשל יחד משישי לכל השבוע

מתאים לשנים ראשונות

אבל חמוד

אתם תיבנו ביחד מכל סוגי המריבות

ואפילו בסוף תצחקו על זה 

לו אתה היית בנעליה, איך זה היה מרגיש לך שהיא מפנקת רק את עצמה?

מבינה את הצורך שלך בבית ביתי עם בישולים וסירים. זאת ציפייה לגיטימית.

אבל פה המציאות היא לא כפי הציפייה שלך, ועכשיו אתה לומד לחיות עם זה. אבל במקום לחיות עם זה בהשלמה, אתה עושה לה דווקא.

תראי, קניתי כי את לא מבשלת, ואני גם לא מתכוון להביא לך.

זה כמו שאשתך תבקש ממך לשים מדף, ואתה תדחה ותדחה כי אין לך כוח לזה,

אז היא לומדת לעשות את זה ועושה בעצמה.

וברגע שיש לה  מדף- זה רק שלה. אתה תתרחק.

מבין שזה פוגע?

באוכל זה עוד יותר פוגע. כי זה בסיסי יותר

אבל בכל זאת, כדאי להיות קצת יותר רגיש גם אם נראה לך שאתה צודק

זה טיפה פוגע איך שכתבת את זה...

כשחזרתי אשתי שתחי' מאוד כעסה עלי, "מה נראה לך? שאני מעדיפה להיות רעבה? אין אוכל בבית, ככה אתה רק דואג לעצמך?"

אז יצאנו אחרי שהיא סיימה לנקות עוד איזה משהו לפיצריה, היא אכלה פיצה ואני שתיתי בירה, לא כי זה היה לי טעים אלא כי היה חשוב לי להכניס לגוף שלי עוד חמץ שלא לצורך לפני שנפרדים מהדבר הזה אפילו שזה לא טעים העיקר חמץ, אבל הייתי בשרי.

כשאשתי קראה את הסיפור שלך זה הזכיר לה את הסיפור הזה שכבר מזמן שכחתי אותו לפני 10 שנים, שתבין שאשה זה כמו רס"ר סולחת אבל לא שוכחת.

ועצתי לך שתפנק אותה באוכל שהיא אוהבת, זה אולי יגרום לעניין לשקוע בתהומות הנשייה עד שמישהו כמוך יטרח להזכיר לה את זה שוב.

בהצלחה.

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)

בגלל שזה פורום ולא לוח מודעות, עדיף לכתוב כאן את הדברים ולא להסתפק בקישור חיצוני שלא יוביל לשום דבר...

ולא שאחת יודע הכל ומסתכל בעליונות על השני

צריך כמה שיותר החלטות משותפות.

שלושה *שותפים* באדם.

הוא לדבר ב"אנחנו", להתייעץ, להחליט יחד, להסתכל על השני להרגיש אותו.

יש תמיד שתי תנועות במקביל, אחת היא האנחנו, לראות את המשותף, לראות את השני ולהעניק לו, להחליט יחד, להתמסר זה לזה. לא לתת לאגו להיות מעל הזוגיות, כי אנחנו אחד.

השנייה היא אני - מי אני בתוך האנחנו הזה. איפה הצורך והרצון שלי. לא לתת לו להירמס.

וכמובן כל אחד צריך לדייק איפה הוא צריך להיות כרגע בשתי התנועות האלה. ולהגיע בלב פתוח ועם אמון...