אנסה לענות בכמה מישורים:

א. אם הילד כבר נכנס לגן עירייה, יש לו ביטוח תלמידים שתקף 24/7. שווה לבדוק מה אפשר לקבל מהביטוח הזה.

ב. האם השבר ידרוש מכם הוצאות מיוחדות או הפסד הכנסה? למשל אם תצטרכו להישאר איתו בבית במקום ללכת לעבודה, או אם הוא יידרש לטיפולי פיזיותרפיה שתעדיפו לעשות באופן פרטי וכו'.

אם כן, לדעתי אין בכלל שאלה שאת ההפסד הישיר שלכם הייתי מצפה לקבל מבעלי הצימר.

ג. אם הם בחרו לא לעשות ביטוח, הם העבירו את הסיכון מחברת הביטוח אליהם. הם *לא* העבירו את הסיכון אליכם, ולכן זה לא הוגן שהם מנגנים לכם על המצפון. זאת הייתה החלטה שלהם לחסוך כמה גרוש ולא לבטח, והם היחידים שצריכים לשאת בנטל.

אם למשל מישהו יפגע ברכב שלי ויגיד לי שהוא לא עשה ביטוח מקיף/צד ג' ולכן הוא לא מעוניין לשלם, זה ממש לא יעניין אותי. הבחירה לא להעביר את הסיכון אל חברת הביטוח גרמה לזה שהסיכון יהיה שלו, לא שלי. 

ד. אחרי כל זה,

אם באמת אין לכם הוצאות מיוחדות בעקבות השבר וכל הרצון לקבל פיצוי הוא על הכאב ועגמת הנפש והסבל הרב של הילד, כן הייתי שוקל להגיע איתם לפשרה שמצד אחד לא תעיק עליהם כלכלית ומצד שני כן תכיר בסבל של הילד ובאחריות שלהם לכך.

והכי חשוב - רפואה שלמה!

ביטוח תלמידים תקף בחלק מהמקרים, כאן כנראה ולא, ואם כן זה לא סכום משמעותי. בודקים בכ"א.

לגבי היעדר עבודה קשה לומר אני עובדת מהבית אז לא נעדרת אבל בטח שלא מצליחה לעבוד רגיל... איך לאמוד?

בכל מקרה, מומלץ לשמור כל תיעוד לכל סוג של הוצאה הקשורה לשבר, וכן תיעוד מיילים עם הבוס (או לקוחות אם את עצמאית) שבהם את מודיעה על היעדרות בעקבות טיפול בילד, תיעוד התיק הרפואי וכל מסמך רלוונטי אחר.

התיעוד הזה ישמש אותך גם אם תבחרי ללכת לבית משפט, וגם אם תבחרי לסגור איתם פשרה (תוכלי למשל להגיד - סבבה פשרה, אבל אם ההוצאות הישירות הן 15 אלף שקל אז פשרה בסך 3 אלף זה לא רלוונטי בעליל)

בתכלס, אני יכולה לעשות שהפרנסה לא תיפגע ישירות.

ועדיין ככ הרבה עגמת נפש, גם לנו וגם לו...

וזה תלוי בפרטי המקרה הספציפי

בגדול זו תביעה שבכיף יכולה לנוע סביב 50,000 פלוס מינוס.

זה סכום לא מבוטל בכלל

ואם הוא באמת מגיע לכם בגלל נזקים מכל סוג שהוא בעקבות מה שקרה אז אולי אין ברירה לתבוע

אבל אני לא רוצה להיות מופעלת מהמקום של "וואלה מגיע לי, נעשה קופה"

כי גם אם הם ממש אשמים, עדיין זה ירושש אותם ממש. סגום יותר נמול הגיוני לקחת הלוואה, לפרוס לתשלומים.. 

שהם בוודאות אשמים בעיקר בגלל רשלנות כלשהי שהיתה שם.

ניסיתם להגיע לפשרה?

הם מוכנים "ברוב טובם" לתת 3000.

שזה מגוחך לכל הדעות...

אם נגרם לכם נזק כלכלי ישיר,

ואם אכן האחריות הייתה על הצימר, כמובן שהם צריכים לשאת בהוצאות. ולכן אם יש נזקים כלכליים ישירים והם לא משלמים, כמובן לתבוע.

אם נגרם חלילה נזק רפואי קבוע ( מקווה מאוד שלא) כמובן שהם צריכים לפצות, ובעיני זה בעצם אפילו פחות כסף שלכם, זה עבור הילד וההתמודדות העתידית שלו. ולכן אם הם לא משלמים כמובן לתבוע.

אם בעצם מדובר כאן על פיצוי על 'עגמת נפש', לא הייתי מניחה מראש שמדובר ב 50000 ש"ח( אבל אני ממש ממש לא מבינה בזה כלום, אולי כן), הייתי מתייעצת עם עו"ד כדי להבין האם זה הסכום בו מדובר במקרה הספציפי שלכם וכמה זמן( ואולי כסף, כשכר עו"ד) זה ידרוש מכם עד שתקבלו אותו.

ועם הנתונים האלה ביד הייתי דורשת מהצימר פיצוי משמעותי יותר.

אבל צריך להבין שפיצוי, או פשרה בהסכם, מן הסתם לא יגיע לסכומים המקסימליים שבית משפט יפסוק לכם, ואולי אפילו לא לחצי מהסכום, וזה די הגיוני.

איזה סכום את חשבת שיציעו לך, נניח? 

אם אין נזק לצמיתות אז בתי המשפט מנסים שתיסגר פשרה, ולא פוסקים פיצויים משמעותיים כשיש ''רק'' כאב ועגמת נפש.

אין נזק מתמשך מוכח. והלואי שלא יהיה נזק כזה

גם אני לא רוצה,
מצד שני תכלס הם לא בסדר..

לא הייתי תופסת את זה.

זה לא שאת עכשיו שברת רגל ואת עובדת בהדרכת כושר והלכה לך העבודה עכשיו.

נכון זה לא נעים,

אבל הקב"ה הוא זה שמחליט מה יקרה למי.

כמובן שכדאי וחשוב לעשות ביטוח,

אבל מי שלא עשה ביטוח זה לא אומר שהוא חייב מיתה.

נכון לא נעים, ומבאס בשביל הילד שלך,

אבל אם לא נפגעת ממש טכנית מיזה, לא הייתי דורשת כסף.

תחשבי מה היה קורה אם זה היה הפוך.

היית רוצה שלצד השני יצוף במח האש היהודי והמרחם ויתן לך לצאת מיזה בקלות.

אם יש משהו אחר שלדעתי יפצה, אם את כואבת את ההפסד של הבןש לך ובאלך שירגיש יותר בטוב

חושבת ש3000 שקל יפצו אותו יופי.

הכאב לב הוא מול זה שיש לך פה הזדמנות לעשות כסף גדול ובחינם.

לדעתי תחשבי על הצד השני פשוט. אם היה הפוך.

הכל בידי שמים, גם רשלנות פושעת ותביעת נזיקין בעקבותיה.

וגם אם אין פגיעה כלכלית - על רשלנות שגרמה לנזק גופני, לעגונת נפש, לסבל, לכאבים, לטרטור ובזבוז זמן בהליכים רפואיים, משלמים.  

אפילו על הטרדה של ספאם בסמס משלמים.  

החוק קובע שניתן לתבוע על הודעות ספאם ללא הוכחת נזק, כאשר בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי של עד 1,000 ש"ח לכל הודעה שנשלחה ללא הסכמת הנמען, או שהופרה ההסכמה.

אני לא רודפת כל איש שבטעות פגע בי.

וכן. אם מישהו נתקע לי באוטו בטעות אני יקח ממנו מינימום של תיקון וסלאמאת.

למה להתפזר.

וגם ברכב - מי שלא עושה ביטוח צד ג', לא צריך לצפות שזה יקנה לו איזו שהיא הנחה אם הוא יפגע ויעשה נזק.

כמובן לא צריך לסחוט אנשים לחינם, לא לבקש עשרות אלפי שקלים על תיקון שריטה. חלילה לא כתבתי בשום מקום שצריך לנפח את הסכום, להפך, כתבתי למדוד כמה הנזק האמיתי.

אבל רגל אין לה עלות.

לכן אמרתי שזה לא מדד של כסף.

זה לא שאם הם יתנו לה 50000 זה יחזור אחורה ויתבטל.

וגם באוטו - לא אומרת לוותר על הכל. לקחת מה שצריך בשביל להחזיר אחורה הכי טוב שאפשר.

במקרה של רגל - היא אמרה שזה לא עלות של טיפול, ולא עלות של הפסד עבודה.

נטו כי זה מבאס ולא כייף, כמו פיצוי עוגמת נפש.

כשזה עוגמת נפש, זה במילים אחרות, לעשות לי טוב על הלב אחרי שהיה לי רע.

אם זה על חשבון מישהו אחר, שידפק - וואלה לא הכי בסבבה.

לא סתם יש לה מצפונים על לתבוע אותם...

ברור שהם אשמים והכל,

והיו צריכים לעשות ביטוח.

אבל זה כבר קרה.

הם לא עשו.

עכשיו מה.

לדעתי יש מקום לשיקול של זה.

ברור שמבחינת הדין הם חייבים לשלם לה פיצוי.

השאלה מה מבחינת הלב.

לא הדין.

וזה לגמרי להעביר על מידותיו.

לא אומרת שזה טבעי או מובן מאליו לא לתבוע אותם.

אבל כן מבינה שהסיטואציה מורכבת עבור אנשים שלא עבדו מלא זמן בגלל המלחמה,

והעסק לא מתפקד,

וכן. ביטוח עסקי יכול לעלות הון, וכשאין לך גם ככה כמעט מטיילים זה שיקול ואתה לא תמיד יכול לאפשר את זה לעצמך.

וזה לגמרי להמר.

אבל זה כבר אחרי מעשה.

אז מה עכשיו?

אני חושבת שיש מקום ללב. לעם ישראל. להבנה.

רכב, כמעט לא מעניין אותי נגיד.

ובגלל זה אני מתלבטת.
אמא שלי נניח אומרת לי לתבוע אותם וזהו אבל אין לי לב..

עבירה על החוק לא מוחקת את הבן אדם מלחיות.

גם אם יתקע בי מישהו בלי ביטוח חובה אני לא ירושש אותו עם תביעה.

מה הקשר החוק פה.

יש מלא חוקים במדינה הזאת שלא הייתי עפה עליהם.

מתקשרים אלי מקופת העיר כל הזמן

המועצה לצרכנות ממליצה לכל צרכן המוטרד על ידי חברה מסחרית כאמור לשלוח לה מכתב רשום בו פרטי הצרכן (שם ומספר הטלפון בו החברה עושה שימוש) ולדרוש את מחיקת פרטיו מהמאגרים שלה, והפסקת פניות טלפוניות. כמו כן מומלץ מאד לתעד במכתב את התנהלות החברה: מספר וקצב הפניות הטלפוניות, שמות הנציגים, השעות בהן הנציגים מתקשרים, היינו כל פרט המעיד על הטרדה.

אם למרות שנקטת בכל הפעולות הסבירות להפסיק את השיחות הללו אליך, עדיין ממשיכים להטריד אותך, אפשר להגיש תביעה קטנה לפי חוק הספאם.

https://www.consumers.org.il/category/telephone_harassment

פיצוי בגין משלוח דברי פרסומת ללא הסכמה של הנמען (חוק הספאם)

אבל אני א מסכימה.
לא להיות יותר צדיקה מהאפיפיור.
יש לי הוראה מגדול הדור שאפשר ללכת לדין תורה...

תראי את התגובה שלי לפשוט אני, הסברתי שם מה אני חושבת,

אבל אם אין לך ספק,

וקיבלת אישור כדברייך מהרב,

אז מה שאלת פה בדיוק??

כל השאלה שלך היתה כי את לא סגורה על זה.

ורב זה לא בשביל לקבל אישורים. לפחות לא אצלי. 

יש לך שיקול דעת ולב. מותר להקשיב גם להם.

לא האם לדרוש פיצוי באחת מהדרכים האלה או לא בכלל..

בדיוק כמו שכתבתי על האוטו.

מה שצריך מבקשים, ואין ספק על זה.

השאלה מאיזה בחינה זה צריך.

זה מה שכתבתי.

שלדעתי אם זה בשביל לעשות לך טוב על הלב, אחרי העוגמת נפש, הייתי חושבת שוב.

בטוחה שלא הייתי תובעת.

אם היה עושה לי טוב על הלב כמה אלפים הייתי לוקחת, אבל אם לא משמעותי לי הייתי אומרת לבריאות ומסבירה להם כמה חשוב ביטוח.

כמובן שיש פה גם שיקול של איזה אנשים הם,

אם הם סתם חסרי אחריות שאת רואה את זה שמתוך זה הם לא עשו ביטוח,

אז אולי באמת לתבוע וילמדו אחת ולתמיד.

אבל היה נשמע שהם אנשים טובים והתבאסו ממש...

אמנם תבעתי בית חולים ולא אדם פרטי,

וכמובן לבית החולים יש ביטוח,

אבל כן יש לזה משמעות על אדם מסוים. בסופו של דבר רופא שגורם לביטוח לשלם כסף, יצטרך לשלם יותר כסף בפעם הבאה כשהוא יעשה ביטוח אחריות מקצועית.

תבעתי לא בשביל להתעשר,

לא כדי להרגיש טוב,

אלא כדי לוודא שבית החולים לא יעשה שוב את מה שעשו לנו, לאף בן אדם אחר. 

רציתי שיבוא מנהל הסיכונים של בית החולים, ויטלטל קצת את הרופא שחטא למקצוע שלו.

(בסוף לא הגענו לבית משפט כי הם רצו לסגור פשרה, ואנחנו כאמור לא רצינו להתעשר אלא רק שילמדו להבא).

כן,

יש משמעות ערכית שכאשר עסק לא דואג לאורחים שלו - יהיו לזה השלכות.

ויש משמעות סופר סופר ערכית שכאשר עסק לא עושה ביטוח, שזה דבר כ"כ בסיסי, זה לא יגרום לאחריות לעבור אל האורחים אלא אל העסק עצמו.

אחרת מחר כל העסקים יבטלו את הביטוחים שלהם, ואז יעשו לכל אורח שייפגע מצפון על כך שאין להם כסף לשלם.

בדיוק בשביל זה יש ביטוח, בשביל שהעסק לא יתרושש אם מישהו ייפגע. ואם העסק בוחר לוותר על הדבר החשוב והבסיסי הזה - האחריות עליו, לא על הלקוחות. זה לא פוטר אותו מתשלום.

גם אני כתבתי שאם אין הוצאות, אז אפשר לדעתי לסגור פשרה הוגנת שלא תרושש אותם.

אבל מכאן ועד להגיד שזה בכלל לא בסדר לקחת מהם כסף, לדעתי יש מרחק.

ולגבי "הקב"ה הוא זה שמחליט מה יקרה למי" - אז אסור לכעוס, להאשים ולתבוע אף בן אדם בעולם על שום נושא?

גם לא לתבוע נהג שיכור שפגע בילדים?

גם לא לתבוע מחבל חמאס שרצח אנשים?

עד איפה הטיעון הזה עובד?

לא אומרת שהכל משמים וכולו מן אללה ומרימים ידיים.

כן אומרת לפשפש בפנים אם היא כבר כן אוכלת על זה תסביך,

ולא ברור לה חד משמעית כמו שאתה מציג את זה,

שזה טבעי וברור לה שהיא הולכת לתםבוע אותם ואין לה שיקולים מעבר.

מה שהיא העלתה פה זה שהיא לא מרגישה בטוב עם זה ולא באלה להרוס להם.

לכן אמרתי, וואלה אם את עושה את זה רק בשביל לעשות קופה, אז כןץ לא לתבוע.

נכון יש לך אופציה.

יש לך גם אופציה לא.

זהו.

כשהבן שלך יגדל ויקח לך את האוטו בלי ביטוח ובמקרה ישרוט בחניה דווקא טסלה,

פתאום אז כן תצפי לאיזשהי התחשבות מצד האחר.

לא אומרת שהוא יוותר לך על הכל.

אבל כן תצפי שהוא יסכים ללכת למוסך זול ולבקש ממך רק תשלום על התיקון בלי עוד פיצויים וסכום מלא שהוא יכל לקבל מהביטוח ולהרוויח.

אז כן,

גם כשיש לך הסכמה מרב גדול,

יש לך גם לב, ומותר לך להקשיב לו.

מותר לך גם לא.

ברור שמותר לך לתבוע.

רק אומרת שאת גם יכולה לבדוק בפנים אז זה הרצון להתעשר על חשבון הטעות של השני,

או לא.

ואם לא - סבבה.

אבל אם כן?

זהו. אין מה להתלהם.

ואגב, מכירה גם מישהי שרשלנות רפואית עצובה גרמה לה לגדל ילדCP והחליטה שלא לתבוע.

כי כשהיא בדקה בעומקים שלה, הבינה שה לא יעזור לה, ושאין לה ענין ללמד את העולם.

אולי לך יש.

לה אין.

מותר גם את זה.

או לפחות לא שוללת, אבל אני בהחלט חושבת שהאם שבתה נפגעה רפואית חייבת לתבוע את בית החולים, כי מדובר בכסף של בתה ולא בכספה שלה ובתה לא שיחררה אותה מלעשות זאת או שיחררה את הכספים.

כסף יכול לממן טיפולים רפואיים מקדמים לילדה, הפוגה להורה על מנת לצבור כוח ולטפל בילדה טוב יותר.

לא לחינם יש לנו סנהדרין ובתי משפט יהודיים לאורך ההיסטוריה. 

בכל מקרה, ממה שאני יודעת מרוץ ההתיישנות עבור קטינים מתחיל להיספר החל מגיל 18, כך שייתכן שהאם עוד תשנה את דעתה ועוד תעמוד לו הזכות לתבוע (בשם בתה). 

משמע היתה רשלנות מצידם. אכן יש מקום לשקול תביעה.

אם זה בעקבות רשלנות שלו/שלכם- נגיד קפץ ממקום גבוה וכו' הייתי מוותר על העניין.

בכל מקרה אם מתכוונים ללכת לתביעה

ממליץ לפנות לעו"ד כדי להעריך את סיכוי ההצלחה שלכם.

ממליץ גם לבדוק תביעת ביטוח תאונות אישיות של משרד החינוך 

הוא תקף כל השנה ובכל מקום

הרבה מאוד לוקחים כסף רק כאחוז ממה שמקבלים בסוף בתיק,

כך שאין שום סיכון בלקחת את עורך הדין. אם בסוף לא מתקבל כסף, הוא לא מקבל שקל.

זה גם מעלה את המוטיבציה שלו שהתיק יצליח... 

אני יכול להמליץ בפרטי על אחד תותח שעובד בדיוק בשיטה הזו (אין לי שום קשר אישי איתו, לא חבר ולא משפחה ולא כלום).

אם אתם מוחלים זה בסדר

אבל אולי זה סכום שמגיע לכם בגין הוצאות ולו בגין עוגמת נפש.

ועוד משהו, אם אתם לא תתבעו לא תהיה שום מניעה מבחינתו להמשיך לנהל את העסק באותו אופן לקוי. והמבקר הבא שיפגע בגלל ליקויים יכול לסבול יותר מאשר שבר ברגל. 

כי גם אחרי הסרת הגבס לא תמיד ניתן לחזור לפעילות מלאה

שהם יתקנו את הליקויים ויעשו ביטוח מכאן והלאה כי אולי בפעם הבאה זה יהיה חמור יותר.

בנימה אישית - הבת שלי שברה את המרפק בהפסקה בבית הספר. ביטוח תלמידים לא רלוונטי כי זה לא נזק קבוע ב"ה.
עברה 2 ניתוחים, פיזיתרפיה וכו'. הסתדרנו איכשהו עם העבודה. 

תכלס ילד יכול לשבור רגל גם סתם ככה ברחוב ואף אחד לא יפצה אתכם. אז אני אישית חושבת שהייתי הולכת על ה 3000 שח פיצוי בתנאי שהם מתקנים את הליקוי

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!