אנסה לענות בכמה מישורים:

א. אם הילד כבר נכנס לגן עירייה, יש לו ביטוח תלמידים שתקף 24/7. שווה לבדוק מה אפשר לקבל מהביטוח הזה.

ב. האם השבר ידרוש מכם הוצאות מיוחדות או הפסד הכנסה? למשל אם תצטרכו להישאר איתו בבית במקום ללכת לעבודה, או אם הוא יידרש לטיפולי פיזיותרפיה שתעדיפו לעשות באופן פרטי וכו'.

אם כן, לדעתי אין בכלל שאלה שאת ההפסד הישיר שלכם הייתי מצפה לקבל מבעלי הצימר.

ג. אם הם בחרו לא לעשות ביטוח, הם העבירו את הסיכון מחברת הביטוח אליהם. הם *לא* העבירו את הסיכון אליכם, ולכן זה לא הוגן שהם מנגנים לכם על המצפון. זאת הייתה החלטה שלהם לחסוך כמה גרוש ולא לבטח, והם היחידים שצריכים לשאת בנטל.

אם למשל מישהו יפגע ברכב שלי ויגיד לי שהוא לא עשה ביטוח מקיף/צד ג' ולכן הוא לא מעוניין לשלם, זה ממש לא יעניין אותי. הבחירה לא להעביר את הסיכון אל חברת הביטוח גרמה לזה שהסיכון יהיה שלו, לא שלי. 

ד. אחרי כל זה,

אם באמת אין לכם הוצאות מיוחדות בעקבות השבר וכל הרצון לקבל פיצוי הוא על הכאב ועגמת הנפש והסבל הרב של הילד, כן הייתי שוקל להגיע איתם לפשרה שמצד אחד לא תעיק עליהם כלכלית ומצד שני כן תכיר בסבל של הילד ובאחריות שלהם לכך.

והכי חשוב - רפואה שלמה!

ביטוח תלמידים תקף בחלק מהמקרים, כאן כנראה ולא, ואם כן זה לא סכום משמעותי. בודקים בכ"א.

לגבי היעדר עבודה קשה לומר אני עובדת מהבית אז לא נעדרת אבל בטח שלא מצליחה לעבוד רגיל... איך לאמוד?

בכל מקרה, מומלץ לשמור כל תיעוד לכל סוג של הוצאה הקשורה לשבר, וכן תיעוד מיילים עם הבוס (או לקוחות אם את עצמאית) שבהם את מודיעה על היעדרות בעקבות טיפול בילד, תיעוד התיק הרפואי וכל מסמך רלוונטי אחר.

התיעוד הזה ישמש אותך גם אם תבחרי ללכת לבית משפט, וגם אם תבחרי לסגור איתם פשרה (תוכלי למשל להגיד - סבבה פשרה, אבל אם ההוצאות הישירות הן 15 אלף שקל אז פשרה בסך 3 אלף זה לא רלוונטי בעליל)

בתכלס, אני יכולה לעשות שהפרנסה לא תיפגע ישירות.

ועדיין ככ הרבה עגמת נפש, גם לנו וגם לו...

וזה תלוי בפרטי המקרה הספציפי

בגדול זו תביעה שבכיף יכולה לנוע סביב 50,000 פלוס מינוס.

זה סכום לא מבוטל בכלל

ואם הוא באמת מגיע לכם בגלל נזקים מכל סוג שהוא בעקבות מה שקרה אז אולי אין ברירה לתבוע

אבל אני לא רוצה להיות מופעלת מהמקום של "וואלה מגיע לי, נעשה קופה"

כי גם אם הם ממש אשמים, עדיין זה ירושש אותם ממש. סגום יותר נמול הגיוני לקחת הלוואה, לפרוס לתשלומים.. 

שהם בוודאות אשמים בעיקר בגלל רשלנות כלשהי שהיתה שם.

ניסיתם להגיע לפשרה?

הם מוכנים "ברוב טובם" לתת 3000.

שזה מגוחך לכל הדעות...

אם נגרם לכם נזק כלכלי ישיר,

ואם אכן האחריות הייתה על הצימר, כמובן שהם צריכים לשאת בהוצאות. ולכן אם יש נזקים כלכליים ישירים והם לא משלמים, כמובן לתבוע.

אם נגרם חלילה נזק רפואי קבוע ( מקווה מאוד שלא) כמובן שהם צריכים לפצות, ובעיני זה בעצם אפילו פחות כסף שלכם, זה עבור הילד וההתמודדות העתידית שלו. ולכן אם הם לא משלמים כמובן לתבוע.

אם בעצם מדובר כאן על פיצוי על 'עגמת נפש', לא הייתי מניחה מראש שמדובר ב 50000 ש"ח( אבל אני ממש ממש לא מבינה בזה כלום, אולי כן), הייתי מתייעצת עם עו"ד כדי להבין האם זה הסכום בו מדובר במקרה הספציפי שלכם וכמה זמן( ואולי כסף, כשכר עו"ד) זה ידרוש מכם עד שתקבלו אותו.

ועם הנתונים האלה ביד הייתי דורשת מהצימר פיצוי משמעותי יותר.

אבל צריך להבין שפיצוי, או פשרה בהסכם, מן הסתם לא יגיע לסכומים המקסימליים שבית משפט יפסוק לכם, ואולי אפילו לא לחצי מהסכום, וזה די הגיוני.

איזה סכום את חשבת שיציעו לך, נניח? 

אם אין נזק לצמיתות אז בתי המשפט מנסים שתיסגר פשרה, ולא פוסקים פיצויים משמעותיים כשיש ''רק'' כאב ועגמת נפש.

אין נזק מתמשך מוכח. והלואי שלא יהיה נזק כזה

גם אני לא רוצה,
מצד שני תכלס הם לא בסדר..

לא הייתי תופסת את זה.

זה לא שאת עכשיו שברת רגל ואת עובדת בהדרכת כושר והלכה לך העבודה עכשיו.

נכון זה לא נעים,

אבל הקב"ה הוא זה שמחליט מה יקרה למי.

כמובן שכדאי וחשוב לעשות ביטוח,

אבל מי שלא עשה ביטוח זה לא אומר שהוא חייב מיתה.

נכון לא נעים, ומבאס בשביל הילד שלך,

אבל אם לא נפגעת ממש טכנית מיזה, לא הייתי דורשת כסף.

תחשבי מה היה קורה אם זה היה הפוך.

היית רוצה שלצד השני יצוף במח האש היהודי והמרחם ויתן לך לצאת מיזה בקלות.

אם יש משהו אחר שלדעתי יפצה, אם את כואבת את ההפסד של הבןש לך ובאלך שירגיש יותר בטוב

חושבת ש3000 שקל יפצו אותו יופי.

הכאב לב הוא מול זה שיש לך פה הזדמנות לעשות כסף גדול ובחינם.

לדעתי תחשבי על הצד השני פשוט. אם היה הפוך.

הכל בידי שמים, גם רשלנות פושעת ותביעת נזיקין בעקבותיה.

וגם אם אין פגיעה כלכלית - על רשלנות שגרמה לנזק גופני, לעגונת נפש, לסבל, לכאבים, לטרטור ובזבוז זמן בהליכים רפואיים, משלמים.  

אפילו על הטרדה של ספאם בסמס משלמים.  

החוק קובע שניתן לתבוע על הודעות ספאם ללא הוכחת נזק, כאשר בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי של עד 1,000 ש"ח לכל הודעה שנשלחה ללא הסכמת הנמען, או שהופרה ההסכמה.

אני לא רודפת כל איש שבטעות פגע בי.

וכן. אם מישהו נתקע לי באוטו בטעות אני יקח ממנו מינימום של תיקון וסלאמאת.

למה להתפזר.

וגם ברכב - מי שלא עושה ביטוח צד ג', לא צריך לצפות שזה יקנה לו איזו שהיא הנחה אם הוא יפגע ויעשה נזק.

כמובן לא צריך לסחוט אנשים לחינם, לא לבקש עשרות אלפי שקלים על תיקון שריטה. חלילה לא כתבתי בשום מקום שצריך לנפח את הסכום, להפך, כתבתי למדוד כמה הנזק האמיתי.

אבל רגל אין לה עלות.

לכן אמרתי שזה לא מדד של כסף.

זה לא שאם הם יתנו לה 50000 זה יחזור אחורה ויתבטל.

וגם באוטו - לא אומרת לוותר על הכל. לקחת מה שצריך בשביל להחזיר אחורה הכי טוב שאפשר.

במקרה של רגל - היא אמרה שזה לא עלות של טיפול, ולא עלות של הפסד עבודה.

נטו כי זה מבאס ולא כייף, כמו פיצוי עוגמת נפש.

כשזה עוגמת נפש, זה במילים אחרות, לעשות לי טוב על הלב אחרי שהיה לי רע.

אם זה על חשבון מישהו אחר, שידפק - וואלה לא הכי בסבבה.

לא סתם יש לה מצפונים על לתבוע אותם...

ברור שהם אשמים והכל,

והיו צריכים לעשות ביטוח.

אבל זה כבר קרה.

הם לא עשו.

עכשיו מה.

לדעתי יש מקום לשיקול של זה.

ברור שמבחינת הדין הם חייבים לשלם לה פיצוי.

השאלה מה מבחינת הלב.

לא הדין.

וזה לגמרי להעביר על מידותיו.

לא אומרת שזה טבעי או מובן מאליו לא לתבוע אותם.

אבל כן מבינה שהסיטואציה מורכבת עבור אנשים שלא עבדו מלא זמן בגלל המלחמה,

והעסק לא מתפקד,

וכן. ביטוח עסקי יכול לעלות הון, וכשאין לך גם ככה כמעט מטיילים זה שיקול ואתה לא תמיד יכול לאפשר את זה לעצמך.

וזה לגמרי להמר.

אבל זה כבר אחרי מעשה.

אז מה עכשיו?

אני חושבת שיש מקום ללב. לעם ישראל. להבנה.

רכב, כמעט לא מעניין אותי נגיד.

ובגלל זה אני מתלבטת.
אמא שלי נניח אומרת לי לתבוע אותם וזהו אבל אין לי לב..

עבירה על החוק לא מוחקת את הבן אדם מלחיות.

גם אם יתקע בי מישהו בלי ביטוח חובה אני לא ירושש אותו עם תביעה.

מה הקשר החוק פה.

יש מלא חוקים במדינה הזאת שלא הייתי עפה עליהם.

מתקשרים אלי מקופת העיר כל הזמן

המועצה לצרכנות ממליצה לכל צרכן המוטרד על ידי חברה מסחרית כאמור לשלוח לה מכתב רשום בו פרטי הצרכן (שם ומספר הטלפון בו החברה עושה שימוש) ולדרוש את מחיקת פרטיו מהמאגרים שלה, והפסקת פניות טלפוניות. כמו כן מומלץ מאד לתעד במכתב את התנהלות החברה: מספר וקצב הפניות הטלפוניות, שמות הנציגים, השעות בהן הנציגים מתקשרים, היינו כל פרט המעיד על הטרדה.

אם למרות שנקטת בכל הפעולות הסבירות להפסיק את השיחות הללו אליך, עדיין ממשיכים להטריד אותך, אפשר להגיש תביעה קטנה לפי חוק הספאם.

https://www.consumers.org.il/category/telephone_harassment

פיצוי בגין משלוח דברי פרסומת ללא הסכמה של הנמען (חוק הספאם)

אבל אני א מסכימה.
לא להיות יותר צדיקה מהאפיפיור.
יש לי הוראה מגדול הדור שאפשר ללכת לדין תורה...

תראי את התגובה שלי לפשוט אני, הסברתי שם מה אני חושבת,

אבל אם אין לך ספק,

וקיבלת אישור כדברייך מהרב,

אז מה שאלת פה בדיוק??

כל השאלה שלך היתה כי את לא סגורה על זה.

ורב זה לא בשביל לקבל אישורים. לפחות לא אצלי. 

יש לך שיקול דעת ולב. מותר להקשיב גם להם.

לא האם לדרוש פיצוי באחת מהדרכים האלה או לא בכלל..

בדיוק כמו שכתבתי על האוטו.

מה שצריך מבקשים, ואין ספק על זה.

השאלה מאיזה בחינה זה צריך.

זה מה שכתבתי.

שלדעתי אם זה בשביל לעשות לך טוב על הלב, אחרי העוגמת נפש, הייתי חושבת שוב.

בטוחה שלא הייתי תובעת.

אם היה עושה לי טוב על הלב כמה אלפים הייתי לוקחת, אבל אם לא משמעותי לי הייתי אומרת לבריאות ומסבירה להם כמה חשוב ביטוח.

כמובן שיש פה גם שיקול של איזה אנשים הם,

אם הם סתם חסרי אחריות שאת רואה את זה שמתוך זה הם לא עשו ביטוח,

אז אולי באמת לתבוע וילמדו אחת ולתמיד.

אבל היה נשמע שהם אנשים טובים והתבאסו ממש...

אמנם תבעתי בית חולים ולא אדם פרטי,

וכמובן לבית החולים יש ביטוח,

אבל כן יש לזה משמעות על אדם מסוים. בסופו של דבר רופא שגורם לביטוח לשלם כסף, יצטרך לשלם יותר כסף בפעם הבאה כשהוא יעשה ביטוח אחריות מקצועית.

תבעתי לא בשביל להתעשר,

לא כדי להרגיש טוב,

אלא כדי לוודא שבית החולים לא יעשה שוב את מה שעשו לנו, לאף בן אדם אחר. 

רציתי שיבוא מנהל הסיכונים של בית החולים, ויטלטל קצת את הרופא שחטא למקצוע שלו.

(בסוף לא הגענו לבית משפט כי הם רצו לסגור פשרה, ואנחנו כאמור לא רצינו להתעשר אלא רק שילמדו להבא).

כן,

יש משמעות ערכית שכאשר עסק לא דואג לאורחים שלו - יהיו לזה השלכות.

ויש משמעות סופר סופר ערכית שכאשר עסק לא עושה ביטוח, שזה דבר כ"כ בסיסי, זה לא יגרום לאחריות לעבור אל האורחים אלא אל העסק עצמו.

אחרת מחר כל העסקים יבטלו את הביטוחים שלהם, ואז יעשו לכל אורח שייפגע מצפון על כך שאין להם כסף לשלם.

בדיוק בשביל זה יש ביטוח, בשביל שהעסק לא יתרושש אם מישהו ייפגע. ואם העסק בוחר לוותר על הדבר החשוב והבסיסי הזה - האחריות עליו, לא על הלקוחות. זה לא פוטר אותו מתשלום.

גם אני כתבתי שאם אין הוצאות, אז אפשר לדעתי לסגור פשרה הוגנת שלא תרושש אותם.

אבל מכאן ועד להגיד שזה בכלל לא בסדר לקחת מהם כסף, לדעתי יש מרחק.

ולגבי "הקב"ה הוא זה שמחליט מה יקרה למי" - אז אסור לכעוס, להאשים ולתבוע אף בן אדם בעולם על שום נושא?

גם לא לתבוע נהג שיכור שפגע בילדים?

גם לא לתבוע מחבל חמאס שרצח אנשים?

עד איפה הטיעון הזה עובד?

לא אומרת שהכל משמים וכולו מן אללה ומרימים ידיים.

כן אומרת לפשפש בפנים אם היא כבר כן אוכלת על זה תסביך,

ולא ברור לה חד משמעית כמו שאתה מציג את זה,

שזה טבעי וברור לה שהיא הולכת לתםבוע אותם ואין לה שיקולים מעבר.

מה שהיא העלתה פה זה שהיא לא מרגישה בטוב עם זה ולא באלה להרוס להם.

לכן אמרתי, וואלה אם את עושה את זה רק בשביל לעשות קופה, אז כןץ לא לתבוע.

נכון יש לך אופציה.

יש לך גם אופציה לא.

זהו.

כשהבן שלך יגדל ויקח לך את האוטו בלי ביטוח ובמקרה ישרוט בחניה דווקא טסלה,

פתאום אז כן תצפי לאיזשהי התחשבות מצד האחר.

לא אומרת שהוא יוותר לך על הכל.

אבל כן תצפי שהוא יסכים ללכת למוסך זול ולבקש ממך רק תשלום על התיקון בלי עוד פיצויים וסכום מלא שהוא יכל לקבל מהביטוח ולהרוויח.

אז כן,

גם כשיש לך הסכמה מרב גדול,

יש לך גם לב, ומותר לך להקשיב לו.

מותר לך גם לא.

ברור שמותר לך לתבוע.

רק אומרת שאת גם יכולה לבדוק בפנים אז זה הרצון להתעשר על חשבון הטעות של השני,

או לא.

ואם לא - סבבה.

אבל אם כן?

זהו. אין מה להתלהם.

ואגב, מכירה גם מישהי שרשלנות רפואית עצובה גרמה לה לגדל ילדCP והחליטה שלא לתבוע.

כי כשהיא בדקה בעומקים שלה, הבינה שה לא יעזור לה, ושאין לה ענין ללמד את העולם.

אולי לך יש.

לה אין.

מותר גם את זה.

או לפחות לא שוללת, אבל אני בהחלט חושבת שהאם שבתה נפגעה רפואית חייבת לתבוע את בית החולים, כי מדובר בכסף של בתה ולא בכספה שלה ובתה לא שיחררה אותה מלעשות זאת או שיחררה את הכספים.

כסף יכול לממן טיפולים רפואיים מקדמים לילדה, הפוגה להורה על מנת לצבור כוח ולטפל בילדה טוב יותר.

לא לחינם יש לנו סנהדרין ובתי משפט יהודיים לאורך ההיסטוריה. 

בכל מקרה, ממה שאני יודעת מרוץ ההתיישנות עבור קטינים מתחיל להיספר החל מגיל 18, כך שייתכן שהאם עוד תשנה את דעתה ועוד תעמוד לו הזכות לתבוע (בשם בתה). 

משמע היתה רשלנות מצידם. אכן יש מקום לשקול תביעה.

אם זה בעקבות רשלנות שלו/שלכם- נגיד קפץ ממקום גבוה וכו' הייתי מוותר על העניין.

בכל מקרה אם מתכוונים ללכת לתביעה

ממליץ לפנות לעו"ד כדי להעריך את סיכוי ההצלחה שלכם.

ממליץ גם לבדוק תביעת ביטוח תאונות אישיות של משרד החינוך 

הוא תקף כל השנה ובכל מקום

הרבה מאוד לוקחים כסף רק כאחוז ממה שמקבלים בסוף בתיק,

כך שאין שום סיכון בלקחת את עורך הדין. אם בסוף לא מתקבל כסף, הוא לא מקבל שקל.

זה גם מעלה את המוטיבציה שלו שהתיק יצליח... 

אני יכול להמליץ בפרטי על אחד תותח שעובד בדיוק בשיטה הזו (אין לי שום קשר אישי איתו, לא חבר ולא משפחה ולא כלום).

אם אתם מוחלים זה בסדר

אבל אולי זה סכום שמגיע לכם בגין הוצאות ולו בגין עוגמת נפש.

ועוד משהו, אם אתם לא תתבעו לא תהיה שום מניעה מבחינתו להמשיך לנהל את העסק באותו אופן לקוי. והמבקר הבא שיפגע בגלל ליקויים יכול לסבול יותר מאשר שבר ברגל. 

כי גם אחרי הסרת הגבס לא תמיד ניתן לחזור לפעילות מלאה

שהם יתקנו את הליקויים ויעשו ביטוח מכאן והלאה כי אולי בפעם הבאה זה יהיה חמור יותר.

בנימה אישית - הבת שלי שברה את המרפק בהפסקה בבית הספר. ביטוח תלמידים לא רלוונטי כי זה לא נזק קבוע ב"ה.
עברה 2 ניתוחים, פיזיתרפיה וכו'. הסתדרנו איכשהו עם העבודה. 

תכלס ילד יכול לשבור רגל גם סתם ככה ברחוב ואף אחד לא יפצה אתכם. אז אני אישית חושבת שהייתי הולכת על ה 3000 שח פיצוי בתנאי שהם מתקנים את הליקוי

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.