או שזה כמו שהירושלמים קוראים לכל חתול חתולה?

לפעמים היא בינה מלאכותית ולפעמים הוא AI

הראשונה פחות מהותית, ולא קשורה לאחרות. שתי האחרות מהותיות יותר וקשורות זו לזו.

1. האם אנשים לא מתעצבנים על המכונית כשהיא לא מניעה? על הטלפון כשאין קליטה? על תכנת מחשב קלאסית שסתם נתקעת?

2. האם אנשים מבינים איך הם עצמם (או אחיהם בני האדם האחרים) עובדים?

3. מה משמעותה של אותה הבנה שאין לייחס ל-AI? למי אנחנו כן מייחסים כזו? מדוע?

אבל זה לא מה שנטען בהודעה הפותחת

(לא נטען משהו שסותר את זה, פשוט נטען משהו אחר)

ChatGPT - מטריאליזם מול דואליזם

נהניתי מאוד לקרוא.

טיעון הזומבי הוא טיעון של הבחור (המעניין בפני עצמו) הזה:

דייוויד צ'אלמרס – ויקיפדיה

נגעתם בשיחה במלא נושאים. כל האספקט הנוירולוגי היה מעניין ומפתיע.

דעתי האישית היא שבעתיד יצליחו לייצר מערכת רגשות סינתטית מושלמת שתגלם את כל נפש האדם על כל תגובותיה ופעולותיה בצורה מושלמת, ועדיין הרפליקה הזו תהיה קוד בלבד ולא יהיה מאחוריה *מישהו*, כי התודעה היא "רוחנית".

התחבטתי בשאלה הזו רבות וארוכות לגבי מוסריות סינתטית, כשהרגשתי חמלה כלפי iRobot שניקה את הרצפה ושמתי עליו קופסא "להתעלל בו". מכיוון שאין "שם" אף אחד - אין בזה שום התעללות. ניסיתי לדמיין עולם שבו רובוטים מפותחים לרמה שלא ניתן להבדיל בין רובוט לאדם, והקריטריון המבדיל היחיד הוא ידיעה עובדתית: לרובוט הזה אין נשמה ולאיש הזה יש נשמה, ולכן אין שום בעיה להתעלל ברובוט הזה, ואסור לפגוע שלא לצורך בשערה מראשו של האדם.

מבלבל

כבק הרמבם הבדיל בין השכל ככוח מופשט, לבין הכוח החושב שהוא אחד מחלקי הנפש. וכן ההבדל בין הנפש והנשמה בקבלה. נפשא וגופא חד הוא, לא נשמתא וגופא

בפרק הזה יש טכנולוגיה שמאפשרת להעתיק לגמרי את התודעה של האדם ולהכניס אותה לתוך מכשיר. מבחינת ה"העתק", החוויה כביכול היא כאילו הוא האדם המקורי, אלא שהמכשיר שהוא נתון בו זה למעשה בית כלא נצחי והתפקיד של ההעתק זה לנהל את הבית החכם של האדם האמיתי/המקורי. כי מי יוכל לנהל את זה יותר טוב עבורו מאשר הוא עצמו?

מה שנדרש זה רק קצת התעללות בהעתק (למשל להריץ עבורו חצי שנה בחלל ריק בדקה אחת של העולם האמיתי) ואז הוא נשבר ויעשה הכל.

פרק מטורף לגמרי אבל מעורר מחשבות (מפחידות בעיקר).

נפש האדם יושבת בתוך כלי, וכך גם המחשב הוא כלי שיוכל להכיל בתוכו.

השאלה על הai היא טובה יותר מתירוצים מבוהלים.

חלק מחוקי הטבע. בעוד שתכנים מופשטים זה לא הגיוני שרובוט יסיק, כמו שלא הגיוני שמשולש יהיה עם יותר מ180 מעלות.

למשל המסקנה שאהבה בהכרח תגרום לשמחה עם מושא האהבה קרוב, היא מסקנה מהותית ולא נובעת מתצפית אמפירית. ואין לה קשר למבנה המוח. אלא לשכל הרוחני.

זה לא תירוץ מבוהל, אלא הבנה בין אינטלגנציה של עיבוד נתונים לבין תפישה מופשטת שיש לשכל האדם ולמלאכים, ואינה תלויה בשום כלי חמרי.

הביטחון שלך הוא ביטחון של טיפשים. פילוסופים, מדעני מחשב, מדעני מוח, וחוגיקנים דנים בשאלות האלה בעומק - אבל אתה כבר מצאת פיתרון. נולדת עם הפיתרון. צריך יהירות ברמה גבוהה בשביל זה.

אתה קובע קביעות, וזהו. נו שיבושם לך, לא משלמים לי כדי לשמוע את להגיך..

לא משולש, זה סתם טריק לקרוא לזה משולש.

בכל מקרה יש הבדל בין משפט סינתטי לבין משפט אנליטי.

רובוט יכול או לחדש משפט אנליטי אפריורי, או משפט סינתטי אפוסטריורי. אבל משפט סינתטי אפריורי הוא לא יכול לחדש.

כבר דיוויד יום וקאנט הראו את ייחודם (או אי קיומם) של משפטים סינתטים אפריורים, וכל הפילוסופים מסכימים על ההבדל בין משפט סינתטי לאנליטי.

אין שום קשר למדענים. שום מדען במטעי הטבע לא יכול להוכיח או להפריך ש1 ועוד 1 שווה 2.

הניסיון של אפיקורסים להראות שמחשב  יכול להגיע בדיוק לרמת אדם נובע מניסיון אפיקורסי להכחיש מימד מופשט בשכל האדם , כלומר ניסיון מטריאליסטי אתאיסטי. אם האתאיסטים יהיו מודעים לכך שנפש האדם יש בה תוכן מופשט, הם יצטרכו לאכול את הכובע

(זוכר מה קורה בסוף שלו?)

אבל זה בעיקר לא רעיון פרקטי, זה העתק מנקודה מסוימת בזמן, אז מה עשינו בזה?

המטריאליזם אוהב לחפור בתודעה הקוגנטיבית, אבל מה זה בדיוק תודעה מנטלית?

זה גם אוסף חוקים מכניים שצריך רק "לעלות עליהם"?

אם עומדת מאחורי זה ישות רוחנית, זה פשוט לא יהיה אפשרי לעולם.

כי תודעה מנטלית עובדת בצורה כזאת: קלט => עיבוד רוחני => פלט

מה זה עיבוד רוחני? האם ישנה "רשת נוירונים" (ANN) כלשהי שיכולה לחקות את התהליך?

(הבהרה: ANN היא הבסיס לתחום הבינה המלאכותית)

נניח - תינוק;

או אדם בקומה;

או אפילו חיות בעלות אינטיליגנציה בסיסית (יונקים פשיטא, אבל אפילו אולי עד לרמת החרקים).

לכל אלו יש תודעה, והם לא רק צבירי מולקולות פחמן בעלות יכולת תנועה.

לכן הקריטריון לא יכול להיות תלוי הופעת תודעה. צריך להגיד שהופעת התודעה (חוויית הסובייקטיביות) היא *תולדה* של גורם אובייקטיבי שנקרא "נשמה".

יש מישהי מדהימה מדהימה בשם אילנה רוגל שבהכשרתה היא חוקרת מוח, והגיעה לפיתוח זרם אלטרנטיבי (אופוזיציוני) לאקסיומות המנחות של המדע הפוזיטיבי. היא מתחילה את המחקר שלה מתוך הכרה בשוני פנומנלי בין יצורים חיים לשאינם-חיים. היא טוענת שכל היכן שצביר חלבונים מופיע חיים - יש בו נשמה, ומתוך כך היא מנסה לפתח שפה מדעית הוליסטית לחקירת מחלות ניווניות.

אם בא לך לרפרף והנושא מעניין אותך לדעתי תעופי באוויר. שיחה מרתקת וזווית חקירה חדשנית:

חלבונים הוא סך הכל שרשרת פחמן עם תוספות ותו לא. הוא נקרא "חי" אם הוא חי רק בגלל היכולת שלו לשמור על הומאוסתטזיס וסביבה פנימית שונה מהחיצונית בחום, ריכוז מלחים, חומציות וכדומה.

אנו רואים שתודעה קשורה למוח, כלומר למערכת עצבית.

כמובן אי אפשר לשלול את הנחתה, כשם שאי אפשר לשלול את דעת אריסטו שיש תודעה לכוכבים

השאלה שלה היא למה באורגניזמים המורכבים מאטומים מופיעים חיים, לא שחלבונים = חיים.

זה שווה ערך לאמירה של יז"ל שגם אם ייתכנסו כל חכמי עולם לא יצליחו להפיח חיים ביתוש אחד.

אם אתה מתכוון להגדרה הביולוגית של חיים. אז חיים זה סך הכל מערכת כימית משוכללת שמצליחה להגיע ליציבות עצמית בתנאים הכימים שלה,  ולהתרבות, כלומר שכפול כימי

בכל מקרה יש מצב

נשמע טיעון שמתאים לתדר של "לנבוכי הדור"

בעיניי גישה רדוקציוניסטית מדי. אלישע החיה את בן האישה השונמית בעזרת השפעת רוח חיים

בצמחונות והשלום, הוא טוען שאולי תהיה לנו טכנולוגיה להפוך את החיות למדרגת מדבר.

גאולה ראשונה בנס, גאולה אחרונה בטבע מוחלט

רוח חיים לגוף שמת הרגע.

לעתיד לבוא  בתחיית המתים יהיה צריך לבנות את הגוף מעצמות, שרידי דנא, או לסנתז דנא חדש לגמרי, או שיבוט גנטי, כי יש מתים שלא נשאר מהם כלום בגופה.

הנביא יאמר לאיזה גוף בנוי תכנס איזו נשמה. נגיד יסנתזו גוף והנביא יאמר לנו שנשמת משה נכנסה לאותו גוף, כך משה יקום לתחיה נגיד. וסנהדרין תפסוק על לי עדות הנביא שאהרון ומשה אחים וכו'

זה כמובן הצעה שלי. הרב קוק לא מפרט נראה לי, רק מציע שתחיית המתים תהיה בדרך הטהע בטכנולוגיה

לגבי הכוח המדמה - כאן הרמבם צודק. אמנם אין לצמח נפש חיונית, אבל מבחינתינו כשאנו מסתכלים עליו אנו רואים יצור בעל כוח חיים נעלה מהאבן, ויש משהו שמאחד את כל חלקי העץ מבחינת הצודעה שלנו, אולי זה אידאת העץ. אבל זה כבר מיסטי ולא קשור בשום צורה למדע 

מבחינה מיסטית יש

מוצא החיים – ויקיפדיה

ציטוט: "אביוגנזה אינה כוללת יצירה פתאומית של חיים מחומר דומם, אלא תהליך מסוים עם מספר שלבים של מורכבות הולכת וגדלה עד ליצירת החיים הפשוטים הראשונים".

אם הם רק יסבירו את זה שלב אחר שלב זה יהפך לסביר! פלא פלאים!

מה זה חיים בכלל? מה מקור התנועה? אם אני אחקה את ההסברים המלומדים שלכם אני אצליח ליצור חיים מדומם?

אם כן, אז אדם הוא בסה"כ חומר דומם מפותח כ"כ שאוסף חוקי טבע מסוים גורם לו לזוז ככה, ואוסף חוקים אחר יגרום לו לזוז אחרת.

הוא השטחיות של המטריאליזם ושל האקסיומות המחקריות של המדע הפוזיטיבי.

הכותב גדל בבית וסביבה חילוניים אבל מגיל קטן הוא הרגיש שבעומק חוקי החיים והטבע יש תעלומה מופלאה וצופנת סוד. הוא מתאר בהשתפכות נפש את התרוממות הרוח והעונג שהרגיש כשהביט לראשונה דרך עדשת המיקרוסקופ.

בשלב מסוים כשהכריע שאי אפשר להאמין בשטחיות של האקדמיה הוא התחיל לפתח יחס משלו בקשר לעולם הטבע, ואמר שככל שהאדם מעמיק יותר בעולם ובחוקיו הוא אמור להיות מוסרי יותר, קשוב יותר, עמוק יותר...

אברך שאני לומד איתו בקביעות הביא את הספר בהקשר ללימוד שלנו ב"תפארת ישראל" של המהר"ל, בסוף פרק י"א שם המהר"ל לא שולל אפשרות לקרבת אלוהים דרך בטבע וחוקיו

ככל שגדלתי פיתחתי הערכה גדולה יותר למשמעות של עולם הרגש, ולמדתי לתת לו יותר מקום.

הפילוסופיה והמדעים המדויקים שבהם היה עיקר עיסוקי, פינו מקום להכרת עולם הנפש, עבודת המידות, וכדו'..

באיזשהו מקום, עם כל החכמה שבזה, יש משהו רדוד בהתעסקות האובססיבית בלוגיקה וניסויים אמפיריים בלבד, זה מצמצם מאוד את מרחב השיח.

למרות זאת, מרגיש לי שהטיעון של הספר שהבאת יגרום לרבים לגחך עליו.

אז שמחבר הספר יישאר בהתרגשותו מעולם הטבע, ואנחנו נלך לחיים טובים ולחקר האמת כמו שצריך..

ואני תופסת את עצמי כאדם רציונלי

אא"כ הוא פשוט קורא לזה "בעיית גוף-נפש" וחותם על זה את הגולל.

אם כבר הזכירו בתחילת השרשור את האספקט הלשוני (שהבינה מלאכותית היא סוג של אינטיליגנציה כי היא פועלת בתוך שדה של שפה) אז חייבים להזכיר את לודוויג ויטגנשטיין (היהודי) שעמל בנושא הקשה הזה מתוך יומרה מדעית בלבד והגיע מתמטית למסקנות מיסטיות ואבסורדיות

לודוויג ויטגנשטיין – ויקיפדיה

טרקטט לוגי-פילוסופי – ויקיפדיה

בתור אדם שרק מתיימר להבין בנושאים הגדולים הללו ובפועל יודע שעוד לא התחלתי להבין - משמח לדעת שיש עומק בלי סוף גם מהמדע הרציונלי, ושהדיכוטומיה הזו לא מוכרחת

אשמח להסבר במילים פשוטות

****הגיוני לגמרי שזה מעניין רק אותי אז לא לקרוא מנימוס אם לא מעניין*******

*מי שמראש מוותר על הלוגיקה ומסכים להיעדר העקביות המיסטית - אין דיבור איתו כי זה לא רציני.

*אבל מי ששומר על עקרונות לוגיים (עד מידה מסויימת, לכל הפחות על יושרה אינטלקטואלית) יגיע בסופו של דבר למסקנות עמוקות וגבוהות ולא יישאר בתוך ההסברים השטחיים של המדע הפוזיטיבי. זו בשורה אופטימית שמרגיעה אותנו שאין גבול למרחב ההתפתחות של התודעה כל עוד נשארים פתוחים.

הזכרתי את ויטגנשטיין כי:

1. הוא גאון ועסק בתחום הזה של התודעה ביחס לעולם בצורה יסודית

2. שיטת העבודה שלו היא מתמטית לוגית (הוא עצמו כותב בהקדמה שהוא לא יודע מהי האמת, אבל הוא יודע שכל מה שכתוב בספר שלו הוא אמת), אבל הוא מגיע בקצה להשגות עמוקות וכמעט מיסטיות מתוך המבנה של החקירה שלו

3. המטרה שלו היתה לנטרל את המרחק בין העולם האובייקטיבי לבין החוויה הסובייקטיבית ע"י יצירת שפה נייטרלית משפה אנושית. כלומר הוא זיהה את השפה כמכשול להשגת האמת, וזיהה את האדם כיצור שחושב רק במבנה של שפה.

**מעולם לא למדתי את הספר בצורה שקרובה ךהתיימר להיות איכותית, אבל מאוד שמח שנחשפתי לדמות הזו. יש להנרי אונגר הרצאות מרתקות עליו ביוטיוב

אני בהחלט בעד שמירה על רצף הגיוני ועקבי גם בתוך העולם המיסטי.

תן דוגמה למסקנה מפתיעה שלו.

מתוך התמונה זה נשמע שהוא אוהב להשתמש במשפטים מסורבלים כדי לסתור את עצמו באופן שנשמע מיסטי

טרקטט לוגי-פילוסופי – ויקיפדיה

"מה שקורה, העובדה, הוא קיום מצב-דברים"?

בסופו של דבר בשביל לתת הגדרה אנחנו חייבים להשתמש בהגדרה אחרת. 

(דוגמה מפורסמת - ווקיסטים עונים לשאלה: "מהי אישה" בתשובה: "אישה זה מישהו שחושב שהוא אישה". כאן הם מערבבים את השם בתוך ההגדרה.

ויטגנשטיין בונה בעמוד הראשון במהלך של כעשרים משפטים שדה של לינקים שנועד להסביר את כל אחד מהאיברים. הוא מנסה להצליח לבנות משוואה שבה כל אחד מהנעלמים בה מובן לנו על פי עצמו. לכן הוא מוכרח להבדיל בין "דברים" לבין "עובדות".

ברגע שבו הגדרנו מה קיים (דברים), אנחנו צריכים להסביר מה קורה כשדברים מתחברים (מצב-דברים)

עובדה היא מצב דברים. 

אפשר להגיד את זה כך: דברים = אטומים. עובדה = מולקולות. 

אני שולח צילומים מהספר (שוב מדגיש, לא למדתי אותו טוב בעצמי בכלל אלא רק קניתי וקראתי פעם אחת ברפרוף ושמעתי עליו הרצאות. אבל כיף לדעת שיש אנשים כל כך גדולים בעולם)

*אגב, הוא מעיד על עצמו שהמאמץ האינטלקטואלי שהוא השקיע בכתיבת הספר הקצרצר היה הדבר הקשה שעשה מימיו והוא לעולם לא יצליח לגייס שוב כל כך הרבה רצון ודיוק בשביל לכתוב משהו שאפתני כל כך.

נשמע מרתק לנסות להתעמק בספר הזה ולהבין אותו עד הסוף.

איך הוא מגיע מכל ההגדרות האלו למיסטיקה?

הוא ד"ר לפילוסופיה, רציונלי, חד, בעל הגיון צרוף, ומאמין בכל ליבו שקיימת מיסטיקה בעולם.

הכל מגובה בטענות עקביות וקוהרנטיות לחלוטין.

שים לב לטענה של הפסיכולוג והפילוסוף ויליאם ג'יימס, מתוך מאמרו "הרצון להאמין", שמאוד הפתיעה אותי בכיוון החדש והמרענן שבה והיא רלוונטית גם לשאלת קיום הרוח:

"הספקנות, אם כן, אינה הימנעות מבחירה; זוהי בחירה בסוג מסוים של סיכון. עדיף להסתכן באובדן האמת מאשר בסיכוי לטעות – זוהי עמדתו המדויקת של פוסל האמונה. הוא מהמר באופן פעיל בדיוק באותה מידה כמו המאמין; הוא מהמר על כל הסוסים האחרים פרט להשערת האמונה, בדיוק כפי שהמאמין מהמר על השערת האמונה כנגד כל הסוסים האחרים. מי שמטיף לנו שהספקנות היא חובתנו עד שתימצאנה 'ראיות מספיקות' לדת, הריהו כמי שאומר לנו, אל מול השערת האמונה, שחכם וטוב יותר להיכנע לפחדנו שהיא שגויה מאשר להיכנע לתקוותנו שהיא עשויה להיות נכונה. זה אינו השכל הניצב כנגד כל הרגשות, אם כן; זהו רק השכל הנשלט בידי רגש אחד בלבד. ומה מצדיק אפוא את טענתו של רגש זה לחוכמה העליונה? מבין ההטעיות השונות, איזו הוכחה יש לכך שההטעיה הנובעת מהתקווה גרועה יותר מההטעיה הנובעת מפחד?"

נהנה מהדיון, ותודה על ההפנייה לג'יימס. קראתי עליו ברפרוף בעבר...

המילה מיסטיקה היא טריקית

הפילוסופית איין ראנד מזהה את המיסטיקה בתור האויב הגדול ביותר של רוח האדם, וטוענת שהמיסטיקה היא תולדה של ויתור של האדם על האמון שיש קשר בינו לבין המציאות ושהוא יכול ללמוד אותה.

בנאום הארוך של ג'ון גאלט בספר שלה, "מרד הנפילים", גאלט מסביר שהמיסטיקה היא הכוח להנציח בערות ולשלוט בהמון.

בהיבט הזה אני חושב שאני יותר מעריך מאשר מזלזל בספר של הרב אבינר "נר באישון לילה" שהאקסיומות המובילות אותו הן כמעט ורק מדעיות ואמפיריות. אני יודע להגיד שאצל דוסים כל מחשבה מיסטית מקטינה את התביעה להשגות עמוקות

האם מתוך בערות או מתוך הגיון צרוף?

לדוג' קבלה היא מיסטיקה, אין ספק, בזה כוחה העצום ובזה סכנתה הגדולה.

נ.ב. גם הדת שימשה את הכנסייה לשמר בערות בהמון, האם זה מוכיח שאין אלוקים?

מסכים עם הנ.ב ובאופן כללי נושא חשוב

לא לוגיקה, לא קוהרנטיות, לא הבנה אמיתית, אז הוא נשאר עם הקליפה החיצונית והריקה

רק צריך לצאת מתבניות חשיבה מקובעות כמו הספקנות (מכיר את תערו של אוקהם? מי אמר שזה כלל הכרחי בכלל?)

רוצה להוסיף שיתכן שכן נבין איך עובדת התודעה והבחירה החופשית מבחינה פיזיקלית (כמו לדוג' התיאוריה של פנרוז). יש עוד המון לחקור במוח עם המוח.

(אני לא נכנס לאלו שחושבים שאין בחירה חופשית, כי כדי להוכיח שאין דבר שכולם מרגישים שיש, צריך קודם לסיים לחקור את המוח. אז כל עוד לא הוכח אחרת, אין סיבה להניח אחרת. לא אחשוב שרק דמיינתי שנפל לי מטבע בחדר, כל עוד לא אסיים לבדוק כל ס"מ בחדר).

לדעתי ההבנה הזו דווקא תהיה מפעימה יותר, כי אם גם מה שאנחנו מזהים כרוחני יתברר כגשמי, אז: 1. הפלנו עוד יותר את המחיצות בין רוח לחומר. לפעמים המחיצות שנופלות הן מהצד החומרי (כמו זה שהבנו שרוב מוחלט של העולם הוא רִיק מבחינת חומר פיזי, אבל מלא בשדות חשמליים וכו'), ולפעמים הן מהצד הרוחני (כמו המחשבה שהתודעה היא משהו רוחני שמעל החומר). וככה נוכל בסוף להגיע לתפיסה אחדותית של המציאות, כדלקמן.

2. הבחירה החופשית כבר לא תהיה שאלה שמושפעת מלחצים דתיים או חילוניים. כולם ידעו שיש בחירה חופשית מבחינה מדעית אובייקטיבית.

ואז, מתוך אי היכולת להתכחש לכך שאנו בעלי בחירה, האדם החילוני יגלה מתוך החוויה הרגשית-פיזיולגית האישית שלו את זה שהוא "צלם אלהים".

והאדם הדתי כבר לא יצטרך שיהיו בעוה"ז דברים בלתי מוסברים מדעית כמו תודעה כדי להוכיח לעצמו ולהרגיש שגם קיומו של העולם הרוחני שלו הוא אמיתי. המאבק בין שני העולמות יגמר. הבחירה והתודעה שבעולם החומרי עצמו, הם עצמם יהיו כלי לחיבור לאלהים.

הדואליזם יתעדן והמטריאליזם יתברר. הדואלי יהפוך להרמוני והמטריאליסטי ימצא את הנשמה שגנוזה בו באופן אחדותי ולא כהלבשה רוחנית חיצונית לא מוכרחת. וגם ההסברים האלו עצמם הם רק בשביל השכל, הנפש תרגיש אז באופן טבעי שזה דבר אחד בלתי נפרד.

ומכיוון שזה תיקון מהותי של החומריות, וגם תיקון של התפיסה הרוחנית החסרה (והא בהא תליא כדלעיל), ממילא זה יהיה התיקון הסופי, רק שגם בו יהיו דרגות של תיקון עד שנגיע לסיומו המוחלט. בעגלא ובזמן קריב בעז"ה.

אבל חשוב להדגיש שהרבה פעמים התפיסות של בני-אדם בנושאים האלו לא קשורה להאם תהיה הוכחה מדעית כן או לא. הרב ראובן פיירמן בספרו אמונה ברורה מביא הוכחות די משכנעות לקיום א-לוהים, אבל עדיין החילוני שדיבר איתו בצבא לא חזר בתשובה, ורק בסופו של דבר הודה בקיום א-לוהים אך עדיין לא חזר בתשובה.

אנשים לא חוזרים בתשובה בגלל שהם מתייחסים לדברים כהשכלות חיצוניות ולא כידיעות פנימיות. אמנם אפשר להפנים השכלות ולהפוך אותן לידיעות, אבל רק מי שיש לו רצון חזק לעשות את זה יעשה את זה. לכן, גם אדם שבוחן דברים באמת (ולא מפוזיציה) ובסוף מגיע למסקנות, לא ישתנה אם הוא לא יחליט לעבוד על להפנים אותן.

לעומת זאת, בידיעה פנימית זה עובד הפוך- אתה מתחיל מידיעה אינסטנקטיבית ועובר לשלב ההבנה. כמו שאני יכול להרגיש שאני אוהב ואז להבין למה אני אוהב, לְמה אני נמשך. וע"י ההבנה אני יכול להבין את שורשי הידיעה הפנימית (שיכול גם להיות שהיא יושבת על חסכים ולא דברים מהותיים).

ובנידון שלנו- כאשר המטריאליסט (הרווח, שהוא דטרמיניסט) יעמוד מול עובדה מדעית מוגמרת- יש לך בחירה חופשית, הוא לא רק יגיד לעצמו "טוב אני אותו אדם, רק שאני באמת יכול לבחור עכשיו", הוא יתחבר לחויית הבחירה, והתחושה הזו תגרום לו לחיבור לצלם אלהים שבו, שאחד מביטויו זה יכולת הבחירה, והוא ידע את אלהים מתוכו.

ולגבינו, הדתיים שכבר מאמינים בבחירה, יהיה שינוי ברמת הידיעה, כי נפסיק לראות את הבחירה (והתודעה) כמשהו רוחני שמעל החומר ורק מתלבש בו, אלא כחלק מהחומר, וידיעתנו את ה' תהיה פנימית וטבעית יותר.

אם יצליחו להסביר את התודעה מבחינה פיזיקלית, אז זאת הוכחה ניצחת שאין בחירה חופשית.

הפיזיקה עובדת בצורה מאוד פשוטה: אותו קלט, יגרור תמיד את אותו הפלט.

לכן אם נאסוף את כלל הגורמים השונים באופן מדויק (גנטיקה, חברה וכו') - נוכל לחזות בצורה מושלמת את הפלט (הרגש וכו').

כלומר אין פה באמת בחירה חופשית, כמו שלקוביה לא היתה בחירה חופשית ליפול על המספר 2, זה נגרם רק מצירוף הנסיבות (זווית הזריקה, משב הרוח וכו').

יש הבדל עקרוני-מהותי בין רוח לחומר

ואני בכלל לא חושבת שיש חובה להוכיח שיש דברים לא הגיוניים בעולם כדי להוכיח שה' קיים,

להיפך ה' ברא את ההיגיון ואת חוקי הטבע ככלים בריאים בשבילנו להתנהל בעולם.

ונשאר לו רק לעשות את החישובים הדרושים כדי לעלות על הפלט.

ואם רק נצליח לדעת גם את כל החוקים, אז נהיה כאלוקים?

אבל בוודאות לא כל הצודעה תלויה בפיסיקה, כי יש סיבות ומסובבים בתכנים מופשטים בתודעה שמחוייבים מצד עצמם ולא מצד גורם אחר. למשל שאהבה מחוייבת לגרום לשמחה אם מושא האהבה קרוב

לגבי ההמשך שכתבת, אין מופשט בפיזיקה?

כל מה שמופשט שייך למטפיסיקה, לא לפיסיקה

היא נכונה במאקרו אבל המיקרו הוא בהתאם למכניקת הקוונטים.

המדע מנסה לברר האם יש במוח תהליכים קוונטיים (תקראי על הפיזיקאי רוג'ר פנרוז לדוג').

אם יש,  זה אומר שלא נדע את הפלט של התודעה שלנו כי יש נתונים שלא ניתנים לחיזוי, רק הסתברויות. ויתכן שזה גם יביא להבנת המנגנון של הבחירה החופשית.

במה זה תלוי? הטענה הדואליסטית - זה תלוי ברוח

מכניקת הקוונטים בהחלט מתחילה לגעת במיסטיקה של הפיזיקה

זה הטבע שלהם לפי מכניקת הקוונטים

זה קורה תיגר על הרבה אמונות שלנו, מטריאליסטים ודואליסטים כאחד.

אנחנו פשוט בוחרים לחיות לצד הסתירות האלו

העקרונות של מכניקת הקוונטים (ושל תורת היחסות ושל המפץ הגדול) רק מעצימים את התפיסה האמונית ואת החיבור לה'.

זה קורא תיגר על כל רציונליסט ממוצע, בין אם הוא מאמין ובין אם לא.

אני לא כ"כ מצליחה להבין איך זה משפיע בעד או נגד קיום הרוח

זה נגד התפיסה האינסטינקטיבית שלנו את העולם, אבל אין בזה משהו לא הגיוני. ככה עובדת המציאות, ואי אפשר לומר שהמציאות לא הגיונית.

אפשר להגיד שזה "ניסיון" לרציונליסט שנתקל בזה בפעם הראשונה, מבחן אם הוא באמת רציונליסט.

האמת, לפי האבולוציה המוח שלנו התפתח למה שהוא רק לפי מוטציות שמועילות לשרידות, ולא לפי מוטציות שמובילות לחקר האמת.

כלומר המוח שלנו תופס את העולם באופן שהכי מועיל לשרידות שלו, אבל לא בהכרח באופן הכי מהימן.

1. אנשים הם לא תמיד רציונלים, זה חלק מהאנושיות הבריאה שלנו. אבל לגבי ה-AI אנשים איבדו את זה לחלוטין

2. מדע המוח לא מתקרב להתחיל להבין את המוח שלנו עובד, הוא בסה"כ מצליח לשייך בין אזורים במוח לבין מיומנויות שונות, אבל איך? מה בדיוק קורה בתוך אותו אזור שגורם לאותה מיומנות? אין שום הבנה. אנחנו בורים ודווקא לכן ירדה קרנו של המדע והתחילה לעלות קרנו של הפוסטמודרניזם המיואש.

3. כשמבינים ש-AI הוא לא באמת חבר נפש אלא אלגוריתם מתמטי, אז לא מגיעים למצב שבו אדם מתאבד בעידוד AI (סיפור אמיתי, לאחרונה)

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

אבל זה רק מסתיר דברים מהאדם הספציפי הזה

"i don't want to see this"?

או "I'm not interested"?

לזה הכוונה?

(ובאמת לא ידידותי)

חושבת שכולנו נופלים מדי פעם לבורות שלנו....אפשר לשהות שם כמה זמן, אבל לנסות בכל זאת לרחרח אם אפשר כבר לצאת

( ולו כדי לראות את הגבעול התינוקי והמבטיח שצומח על שפת הבור.. איך לא הבחנתי בו קודם?)

יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".

איזה גועל נפש.

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

זה לגבי הרבה תחומים:

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.

ומתלבטת על מי להחיל את הברכה הזו כי יש יותר מידי בחירה 😈

אף אדם שהייתי רוצה להעלים מחיי, ב"ה, אבל הייתי שמחה להעלים את כל שונאי ישראל.

אותי

זקוקים לך!

אמא תהיה קצת עצובה וזהו

אתה (או את?) יודע מי הכי זקוק לך?

הקב"ה!

כי את התפקיד שלך, רק אתה יכול למלא. מי ימלא אם לא תהיה? יהיה בעולם   ח   ו   ר!

אז אנא, תעשה טובה, תיתן  ע כ ש י ו    חיבוק חם וגדול לעצמך....נו...כן. ככה. עם שתי ידיים

חזק חזק עד לגב, ותגיד לעצמך שוב ושוב ושוב:  א  ני   א  ני    א  נ  י

א ו ה ב   א ו ת י!

שמעת?

אוי ואבוי לך אם לא!!!!!

ואחר כך תגיד: הקב"ה אוהב אותי. אני אוהב אותי. ואפשר לתקן!

ואחר כך לך ותקנה לעצמך משהו שאתה אוהב. תן משהו טוב לעצמך. זה לא יפה ככה להתעלל בעצמך, בנשמתך היפה

שמישהו (הקב"ה) החליט להורידה לעולם הזה, לבדיוק המשפחה שלך, העיר שלך, האיפה שאתה.

מה זה?!!!!

חיבקת? עכשיו עוד הפעם!

שלוש פעמים ביום! (רצוי יותר אם אפשר)!  לא פחות!

אנחנו, כולנו, אוהבים אותך. כן, אתה או את נשמה הקשורה לנשמות כולנו. אז אל תעליב אותנו בבקשה עם אמרות כאלה שאמרת!

אני באמת מרגיש כמו חור שחור שמהלך בעולם. ואף אחד לא שם לב.

בעלי שלח לי את זה בדיוק אתמול אז....🤣

אבל מרגיש לי לא נעים

לא נורא עבר לי

תלוי מה הכוונה ב"להעלים"....... אם לא אשמע ממנו לעולם........

אבל לא הייתי מעלימה אף אחד. הייתי אומרת למלאך:  נא להעלים את עצמך, בראש ובראשונה,

ולא להציע עצות "מלאכיות" כאלה יותר....בסדר?   כל טוב לך!

אם הם בחיי, סימן שהם נחוצים לי ואולי גם אני להם....

אבל אחרי מחשבה של חצי שניה, זה לא בוער לי. למדתי לחיות למרות שהוא קיים כאן. 

אבל למה רק אחד?!