או שזה כמו שהירושלמים קוראים לכל חתול חתולה?

לפעמים היא בינה מלאכותית ולפעמים הוא AI

הראשונה פחות מהותית, ולא קשורה לאחרות. שתי האחרות מהותיות יותר וקשורות זו לזו.

1. האם אנשים לא מתעצבנים על המכונית כשהיא לא מניעה? על הטלפון כשאין קליטה? על תכנת מחשב קלאסית שסתם נתקעת?

2. האם אנשים מבינים איך הם עצמם (או אחיהם בני האדם האחרים) עובדים?

3. מה משמעותה של אותה הבנה שאין לייחס ל-AI? למי אנחנו כן מייחסים כזו? מדוע?

אבל זה לא מה שנטען בהודעה הפותחת

(לא נטען משהו שסותר את זה, פשוט נטען משהו אחר)

ChatGPT - מטריאליזם מול דואליזם

נהניתי מאוד לקרוא.

טיעון הזומבי הוא טיעון של הבחור (המעניין בפני עצמו) הזה:

דייוויד צ'אלמרס – ויקיפדיה

נגעתם בשיחה במלא נושאים. כל האספקט הנוירולוגי היה מעניין ומפתיע.

דעתי האישית היא שבעתיד יצליחו לייצר מערכת רגשות סינתטית מושלמת שתגלם את כל נפש האדם על כל תגובותיה ופעולותיה בצורה מושלמת, ועדיין הרפליקה הזו תהיה קוד בלבד ולא יהיה מאחוריה *מישהו*, כי התודעה היא "רוחנית".

התחבטתי בשאלה הזו רבות וארוכות לגבי מוסריות סינתטית, כשהרגשתי חמלה כלפי iRobot שניקה את הרצפה ושמתי עליו קופסא "להתעלל בו". מכיוון שאין "שם" אף אחד - אין בזה שום התעללות. ניסיתי לדמיין עולם שבו רובוטים מפותחים לרמה שלא ניתן להבדיל בין רובוט לאדם, והקריטריון המבדיל היחיד הוא ידיעה עובדתית: לרובוט הזה אין נשמה ולאיש הזה יש נשמה, ולכן אין שום בעיה להתעלל ברובוט הזה, ואסור לפגוע שלא לצורך בשערה מראשו של האדם.

מבלבל

כבק הרמבם הבדיל בין השכל ככוח מופשט, לבין הכוח החושב שהוא אחד מחלקי הנפש. וכן ההבדל בין הנפש והנשמה בקבלה. נפשא וגופא חד הוא, לא נשמתא וגופא

בפרק הזה יש טכנולוגיה שמאפשרת להעתיק לגמרי את התודעה של האדם ולהכניס אותה לתוך מכשיר. מבחינת ה"העתק", החוויה כביכול היא כאילו הוא האדם המקורי, אלא שהמכשיר שהוא נתון בו זה למעשה בית כלא נצחי והתפקיד של ההעתק זה לנהל את הבית החכם של האדם האמיתי/המקורי. כי מי יוכל לנהל את זה יותר טוב עבורו מאשר הוא עצמו?

מה שנדרש זה רק קצת התעללות בהעתק (למשל להריץ עבורו חצי שנה בחלל ריק בדקה אחת של העולם האמיתי) ואז הוא נשבר ויעשה הכל.

פרק מטורף לגמרי אבל מעורר מחשבות (מפחידות בעיקר).

נפש האדם יושבת בתוך כלי, וכך גם המחשב הוא כלי שיוכל להכיל בתוכו.

השאלה על הai היא טובה יותר מתירוצים מבוהלים.

חלק מחוקי הטבע. בעוד שתכנים מופשטים זה לא הגיוני שרובוט יסיק, כמו שלא הגיוני שמשולש יהיה עם יותר מ180 מעלות.

למשל המסקנה שאהבה בהכרח תגרום לשמחה עם מושא האהבה קרוב, היא מסקנה מהותית ולא נובעת מתצפית אמפירית. ואין לה קשר למבנה המוח. אלא לשכל הרוחני.

זה לא תירוץ מבוהל, אלא הבנה בין אינטלגנציה של עיבוד נתונים לבין תפישה מופשטת שיש לשכל האדם ולמלאכים, ואינה תלויה בשום כלי חמרי.

הביטחון שלך הוא ביטחון של טיפשים. פילוסופים, מדעני מחשב, מדעני מוח, וחוגיקנים דנים בשאלות האלה בעומק - אבל אתה כבר מצאת פיתרון. נולדת עם הפיתרון. צריך יהירות ברמה גבוהה בשביל זה.

אתה קובע קביעות, וזהו. נו שיבושם לך, לא משלמים לי כדי לשמוע את להגיך..

לא משולש, זה סתם טריק לקרוא לזה משולש.

בכל מקרה יש הבדל בין משפט סינתטי לבין משפט אנליטי.

רובוט יכול או לחדש משפט אנליטי אפריורי, או משפט סינתטי אפוסטריורי. אבל משפט סינתטי אפריורי הוא לא יכול לחדש.

כבר דיוויד יום וקאנט הראו את ייחודם (או אי קיומם) של משפטים סינתטים אפריורים, וכל הפילוסופים מסכימים על ההבדל בין משפט סינתטי לאנליטי.

אין שום קשר למדענים. שום מדען במטעי הטבע לא יכול להוכיח או להפריך ש1 ועוד 1 שווה 2.

הניסיון של אפיקורסים להראות שמחשב  יכול להגיע בדיוק לרמת אדם נובע מניסיון אפיקורסי להכחיש מימד מופשט בשכל האדם , כלומר ניסיון מטריאליסטי אתאיסטי. אם האתאיסטים יהיו מודעים לכך שנפש האדם יש בה תוכן מופשט, הם יצטרכו לאכול את הכובע

(זוכר מה קורה בסוף שלו?)

אבל זה בעיקר לא רעיון פרקטי, זה העתק מנקודה מסוימת בזמן, אז מה עשינו בזה?

המטריאליזם אוהב לחפור בתודעה הקוגנטיבית, אבל מה זה בדיוק תודעה מנטלית?

זה גם אוסף חוקים מכניים שצריך רק "לעלות עליהם"?

אם עומדת מאחורי זה ישות רוחנית, זה פשוט לא יהיה אפשרי לעולם.

כי תודעה מנטלית עובדת בצורה כזאת: קלט => עיבוד רוחני => פלט

מה זה עיבוד רוחני? האם ישנה "רשת נוירונים" (ANN) כלשהי שיכולה לחקות את התהליך?

(הבהרה: ANN היא הבסיס לתחום הבינה המלאכותית)

נניח - תינוק;

או אדם בקומה;

או אפילו חיות בעלות אינטיליגנציה בסיסית (יונקים פשיטא, אבל אפילו אולי עד לרמת החרקים).

לכל אלו יש תודעה, והם לא רק צבירי מולקולות פחמן בעלות יכולת תנועה.

לכן הקריטריון לא יכול להיות תלוי הופעת תודעה. צריך להגיד שהופעת התודעה (חוויית הסובייקטיביות) היא *תולדה* של גורם אובייקטיבי שנקרא "נשמה".

יש מישהי מדהימה מדהימה בשם אילנה רוגל שבהכשרתה היא חוקרת מוח, והגיעה לפיתוח זרם אלטרנטיבי (אופוזיציוני) לאקסיומות המנחות של המדע הפוזיטיבי. היא מתחילה את המחקר שלה מתוך הכרה בשוני פנומנלי בין יצורים חיים לשאינם-חיים. היא טוענת שכל היכן שצביר חלבונים מופיע חיים - יש בו נשמה, ומתוך כך היא מנסה לפתח שפה מדעית הוליסטית לחקירת מחלות ניווניות.

אם בא לך לרפרף והנושא מעניין אותך לדעתי תעופי באוויר. שיחה מרתקת וזווית חקירה חדשנית:

חלבונים הוא סך הכל שרשרת פחמן עם תוספות ותו לא. הוא נקרא "חי" אם הוא חי רק בגלל היכולת שלו לשמור על הומאוסתטזיס וסביבה פנימית שונה מהחיצונית בחום, ריכוז מלחים, חומציות וכדומה.

אנו רואים שתודעה קשורה למוח, כלומר למערכת עצבית.

כמובן אי אפשר לשלול את הנחתה, כשם שאי אפשר לשלול את דעת אריסטו שיש תודעה לכוכבים

השאלה שלה היא למה באורגניזמים המורכבים מאטומים מופיעים חיים, לא שחלבונים = חיים.

זה שווה ערך לאמירה של יז"ל שגם אם ייתכנסו כל חכמי עולם לא יצליחו להפיח חיים ביתוש אחד.

אם אתה מתכוון להגדרה הביולוגית של חיים. אז חיים זה סך הכל מערכת כימית משוכללת שמצליחה להגיע ליציבות עצמית בתנאים הכימים שלה,  ולהתרבות, כלומר שכפול כימי

בכל מקרה יש מצב

נשמע טיעון שמתאים לתדר של "לנבוכי הדור"

בעיניי גישה רדוקציוניסטית מדי. אלישע החיה את בן האישה השונמית בעזרת השפעת רוח חיים

בצמחונות והשלום, הוא טוען שאולי תהיה לנו טכנולוגיה להפוך את החיות למדרגת מדבר.

גאולה ראשונה בנס, גאולה אחרונה בטבע מוחלט

רוח חיים לגוף שמת הרגע.

לעתיד לבוא  בתחיית המתים יהיה צריך לבנות את הגוף מעצמות, שרידי דנא, או לסנתז דנא חדש לגמרי, או שיבוט גנטי, כי יש מתים שלא נשאר מהם כלום בגופה.

הנביא יאמר לאיזה גוף בנוי תכנס איזו נשמה. נגיד יסנתזו גוף והנביא יאמר לנו שנשמת משה נכנסה לאותו גוף, כך משה יקום לתחיה נגיד. וסנהדרין תפסוק על לי עדות הנביא שאהרון ומשה אחים וכו'

זה כמובן הצעה שלי. הרב קוק לא מפרט נראה לי, רק מציע שתחיית המתים תהיה בדרך הטהע בטכנולוגיה

לגבי הכוח המדמה - כאן הרמבם צודק. אמנם אין לצמח נפש חיונית, אבל מבחינתינו כשאנו מסתכלים עליו אנו רואים יצור בעל כוח חיים נעלה מהאבן, ויש משהו שמאחד את כל חלקי העץ מבחינת הצודעה שלנו, אולי זה אידאת העץ. אבל זה כבר מיסטי ולא קשור בשום צורה למדע 

מבחינה מיסטית יש

מוצא החיים – ויקיפדיה

ציטוט: "אביוגנזה אינה כוללת יצירה פתאומית של חיים מחומר דומם, אלא תהליך מסוים עם מספר שלבים של מורכבות הולכת וגדלה עד ליצירת החיים הפשוטים הראשונים".

אם הם רק יסבירו את זה שלב אחר שלב זה יהפך לסביר! פלא פלאים!

מה זה חיים בכלל? מה מקור התנועה? אם אני אחקה את ההסברים המלומדים שלכם אני אצליח ליצור חיים מדומם?

אם כן, אז אדם הוא בסה"כ חומר דומם מפותח כ"כ שאוסף חוקי טבע מסוים גורם לו לזוז ככה, ואוסף חוקים אחר יגרום לו לזוז אחרת.

הוא השטחיות של המטריאליזם ושל האקסיומות המחקריות של המדע הפוזיטיבי.

הכותב גדל בבית וסביבה חילוניים אבל מגיל קטן הוא הרגיש שבעומק חוקי החיים והטבע יש תעלומה מופלאה וצופנת סוד. הוא מתאר בהשתפכות נפש את התרוממות הרוח והעונג שהרגיש כשהביט לראשונה דרך עדשת המיקרוסקופ.

בשלב מסוים כשהכריע שאי אפשר להאמין בשטחיות של האקדמיה הוא התחיל לפתח יחס משלו בקשר לעולם הטבע, ואמר שככל שהאדם מעמיק יותר בעולם ובחוקיו הוא אמור להיות מוסרי יותר, קשוב יותר, עמוק יותר...

אברך שאני לומד איתו בקביעות הביא את הספר בהקשר ללימוד שלנו ב"תפארת ישראל" של המהר"ל, בסוף פרק י"א שם המהר"ל לא שולל אפשרות לקרבת אלוהים דרך בטבע וחוקיו

ככל שגדלתי פיתחתי הערכה גדולה יותר למשמעות של עולם הרגש, ולמדתי לתת לו יותר מקום.

הפילוסופיה והמדעים המדויקים שבהם היה עיקר עיסוקי, פינו מקום להכרת עולם הנפש, עבודת המידות, וכדו'..

באיזשהו מקום, עם כל החכמה שבזה, יש משהו רדוד בהתעסקות האובססיבית בלוגיקה וניסויים אמפיריים בלבד, זה מצמצם מאוד את מרחב השיח.

למרות זאת, מרגיש לי שהטיעון של הספר שהבאת יגרום לרבים לגחך עליו.

אז שמחבר הספר יישאר בהתרגשותו מעולם הטבע, ואנחנו נלך לחיים טובים ולחקר האמת כמו שצריך..

ואני תופסת את עצמי כאדם רציונלי

אא"כ הוא פשוט קורא לזה "בעיית גוף-נפש" וחותם על זה את הגולל.

אם כבר הזכירו בתחילת השרשור את האספקט הלשוני (שהבינה מלאכותית היא סוג של אינטיליגנציה כי היא פועלת בתוך שדה של שפה) אז חייבים להזכיר את לודוויג ויטגנשטיין (היהודי) שעמל בנושא הקשה הזה מתוך יומרה מדעית בלבד והגיע מתמטית למסקנות מיסטיות ואבסורדיות

לודוויג ויטגנשטיין – ויקיפדיה

טרקטט לוגי-פילוסופי – ויקיפדיה

בתור אדם שרק מתיימר להבין בנושאים הגדולים הללו ובפועל יודע שעוד לא התחלתי להבין - משמח לדעת שיש עומק בלי סוף גם מהמדע הרציונלי, ושהדיכוטומיה הזו לא מוכרחת

אשמח להסבר במילים פשוטות

****הגיוני לגמרי שזה מעניין רק אותי אז לא לקרוא מנימוס אם לא מעניין*******

*מי שמראש מוותר על הלוגיקה ומסכים להיעדר העקביות המיסטית - אין דיבור איתו כי זה לא רציני.

*אבל מי ששומר על עקרונות לוגיים (עד מידה מסויימת, לכל הפחות על יושרה אינטלקטואלית) יגיע בסופו של דבר למסקנות עמוקות וגבוהות ולא יישאר בתוך ההסברים השטחיים של המדע הפוזיטיבי. זו בשורה אופטימית שמרגיעה אותנו שאין גבול למרחב ההתפתחות של התודעה כל עוד נשארים פתוחים.

הזכרתי את ויטגנשטיין כי:

1. הוא גאון ועסק בתחום הזה של התודעה ביחס לעולם בצורה יסודית

2. שיטת העבודה שלו היא מתמטית לוגית (הוא עצמו כותב בהקדמה שהוא לא יודע מהי האמת, אבל הוא יודע שכל מה שכתוב בספר שלו הוא אמת), אבל הוא מגיע בקצה להשגות עמוקות וכמעט מיסטיות מתוך המבנה של החקירה שלו

3. המטרה שלו היתה לנטרל את המרחק בין העולם האובייקטיבי לבין החוויה הסובייקטיבית ע"י יצירת שפה נייטרלית משפה אנושית. כלומר הוא זיהה את השפה כמכשול להשגת האמת, וזיהה את האדם כיצור שחושב רק במבנה של שפה.

**מעולם לא למדתי את הספר בצורה שקרובה ךהתיימר להיות איכותית, אבל מאוד שמח שנחשפתי לדמות הזו. יש להנרי אונגר הרצאות מרתקות עליו ביוטיוב

אני בהחלט בעד שמירה על רצף הגיוני ועקבי גם בתוך העולם המיסטי.

תן דוגמה למסקנה מפתיעה שלו.

מתוך התמונה זה נשמע שהוא אוהב להשתמש במשפטים מסורבלים כדי לסתור את עצמו באופן שנשמע מיסטי

טרקטט לוגי-פילוסופי – ויקיפדיה

"מה שקורה, העובדה, הוא קיום מצב-דברים"?

בסופו של דבר בשביל לתת הגדרה אנחנו חייבים להשתמש בהגדרה אחרת. 

(דוגמה מפורסמת - ווקיסטים עונים לשאלה: "מהי אישה" בתשובה: "אישה זה מישהו שחושב שהוא אישה". כאן הם מערבבים את השם בתוך ההגדרה.

ויטגנשטיין בונה בעמוד הראשון במהלך של כעשרים משפטים שדה של לינקים שנועד להסביר את כל אחד מהאיברים. הוא מנסה להצליח לבנות משוואה שבה כל אחד מהנעלמים בה מובן לנו על פי עצמו. לכן הוא מוכרח להבדיל בין "דברים" לבין "עובדות".

ברגע שבו הגדרנו מה קיים (דברים), אנחנו צריכים להסביר מה קורה כשדברים מתחברים (מצב-דברים)

עובדה היא מצב דברים. 

אפשר להגיד את זה כך: דברים = אטומים. עובדה = מולקולות. 

אני שולח צילומים מהספר (שוב מדגיש, לא למדתי אותו טוב בעצמי בכלל אלא רק קניתי וקראתי פעם אחת ברפרוף ושמעתי עליו הרצאות. אבל כיף לדעת שיש אנשים כל כך גדולים בעולם)

*אגב, הוא מעיד על עצמו שהמאמץ האינטלקטואלי שהוא השקיע בכתיבת הספר הקצרצר היה הדבר הקשה שעשה מימיו והוא לעולם לא יצליח לגייס שוב כל כך הרבה רצון ודיוק בשביל לכתוב משהו שאפתני כל כך.

נשמע מרתק לנסות להתעמק בספר הזה ולהבין אותו עד הסוף.

איך הוא מגיע מכל ההגדרות האלו למיסטיקה?

הוא ד"ר לפילוסופיה, רציונלי, חד, בעל הגיון צרוף, ומאמין בכל ליבו שקיימת מיסטיקה בעולם.

הכל מגובה בטענות עקביות וקוהרנטיות לחלוטין.

שים לב לטענה של הפסיכולוג והפילוסוף ויליאם ג'יימס, מתוך מאמרו "הרצון להאמין", שמאוד הפתיעה אותי בכיוון החדש והמרענן שבה והיא רלוונטית גם לשאלת קיום הרוח:

"הספקנות, אם כן, אינה הימנעות מבחירה; זוהי בחירה בסוג מסוים של סיכון. עדיף להסתכן באובדן האמת מאשר בסיכוי לטעות – זוהי עמדתו המדויקת של פוסל האמונה. הוא מהמר באופן פעיל בדיוק באותה מידה כמו המאמין; הוא מהמר על כל הסוסים האחרים פרט להשערת האמונה, בדיוק כפי שהמאמין מהמר על השערת האמונה כנגד כל הסוסים האחרים. מי שמטיף לנו שהספקנות היא חובתנו עד שתימצאנה 'ראיות מספיקות' לדת, הריהו כמי שאומר לנו, אל מול השערת האמונה, שחכם וטוב יותר להיכנע לפחדנו שהיא שגויה מאשר להיכנע לתקוותנו שהיא עשויה להיות נכונה. זה אינו השכל הניצב כנגד כל הרגשות, אם כן; זהו רק השכל הנשלט בידי רגש אחד בלבד. ומה מצדיק אפוא את טענתו של רגש זה לחוכמה העליונה? מבין ההטעיות השונות, איזו הוכחה יש לכך שההטעיה הנובעת מהתקווה גרועה יותר מההטעיה הנובעת מפחד?"

נהנה מהדיון, ותודה על ההפנייה לג'יימס. קראתי עליו ברפרוף בעבר...

המילה מיסטיקה היא טריקית

הפילוסופית איין ראנד מזהה את המיסטיקה בתור האויב הגדול ביותר של רוח האדם, וטוענת שהמיסטיקה היא תולדה של ויתור של האדם על האמון שיש קשר בינו לבין המציאות ושהוא יכול ללמוד אותה.

בנאום הארוך של ג'ון גאלט בספר שלה, "מרד הנפילים", גאלט מסביר שהמיסטיקה היא הכוח להנציח בערות ולשלוט בהמון.

בהיבט הזה אני חושב שאני יותר מעריך מאשר מזלזל בספר של הרב אבינר "נר באישון לילה" שהאקסיומות המובילות אותו הן כמעט ורק מדעיות ואמפיריות. אני יודע להגיד שאצל דוסים כל מחשבה מיסטית מקטינה את התביעה להשגות עמוקות

האם מתוך בערות או מתוך הגיון צרוף?

לדוג' קבלה היא מיסטיקה, אין ספק, בזה כוחה העצום ובזה סכנתה הגדולה.

נ.ב. גם הדת שימשה את הכנסייה לשמר בערות בהמון, האם זה מוכיח שאין אלוקים?

מסכים עם הנ.ב ובאופן כללי נושא חשוב

לא לוגיקה, לא קוהרנטיות, לא הבנה אמיתית, אז הוא נשאר עם הקליפה החיצונית והריקה

רק צריך לצאת מתבניות חשיבה מקובעות כמו הספקנות (מכיר את תערו של אוקהם? מי אמר שזה כלל הכרחי בכלל?)

רוצה להוסיף שיתכן שכן נבין איך עובדת התודעה והבחירה החופשית מבחינה פיזיקלית (כמו לדוג' התיאוריה של פנרוז). יש עוד המון לחקור במוח עם המוח.

(אני לא נכנס לאלו שחושבים שאין בחירה חופשית, כי כדי להוכיח שאין דבר שכולם מרגישים שיש, צריך קודם לסיים לחקור את המוח. אז כל עוד לא הוכח אחרת, אין סיבה להניח אחרת. לא אחשוב שרק דמיינתי שנפל לי מטבע בחדר, כל עוד לא אסיים לבדוק כל ס"מ בחדר).

לדעתי ההבנה הזו דווקא תהיה מפעימה יותר, כי אם גם מה שאנחנו מזהים כרוחני יתברר כגשמי, אז: 1. הפלנו עוד יותר את המחיצות בין רוח לחומר. לפעמים המחיצות שנופלות הן מהצד החומרי (כמו זה שהבנו שרוב מוחלט של העולם הוא רִיק מבחינת חומר פיזי, אבל מלא בשדות חשמליים וכו'), ולפעמים הן מהצד הרוחני (כמו המחשבה שהתודעה היא משהו רוחני שמעל החומר). וככה נוכל בסוף להגיע לתפיסה אחדותית של המציאות, כדלקמן.

2. הבחירה החופשית כבר לא תהיה שאלה שמושפעת מלחצים דתיים או חילוניים. כולם ידעו שיש בחירה חופשית מבחינה מדעית אובייקטיבית.

ואז, מתוך אי היכולת להתכחש לכך שאנו בעלי בחירה, האדם החילוני יגלה מתוך החוויה הרגשית-פיזיולגית האישית שלו את זה שהוא "צלם אלהים".

והאדם הדתי כבר לא יצטרך שיהיו בעוה"ז דברים בלתי מוסברים מדעית כמו תודעה כדי להוכיח לעצמו ולהרגיש שגם קיומו של העולם הרוחני שלו הוא אמיתי. המאבק בין שני העולמות יגמר. הבחירה והתודעה שבעולם החומרי עצמו, הם עצמם יהיו כלי לחיבור לאלהים.

הדואליזם יתעדן והמטריאליזם יתברר. הדואלי יהפוך להרמוני והמטריאליסטי ימצא את הנשמה שגנוזה בו באופן אחדותי ולא כהלבשה רוחנית חיצונית לא מוכרחת. וגם ההסברים האלו עצמם הם רק בשביל השכל, הנפש תרגיש אז באופן טבעי שזה דבר אחד בלתי נפרד.

ומכיוון שזה תיקון מהותי של החומריות, וגם תיקון של התפיסה הרוחנית החסרה (והא בהא תליא כדלעיל), ממילא זה יהיה התיקון הסופי, רק שגם בו יהיו דרגות של תיקון עד שנגיע לסיומו המוחלט. בעגלא ובזמן קריב בעז"ה.

אבל חשוב להדגיש שהרבה פעמים התפיסות של בני-אדם בנושאים האלו לא קשורה להאם תהיה הוכחה מדעית כן או לא. הרב ראובן פיירמן בספרו אמונה ברורה מביא הוכחות די משכנעות לקיום א-לוהים, אבל עדיין החילוני שדיבר איתו בצבא לא חזר בתשובה, ורק בסופו של דבר הודה בקיום א-לוהים אך עדיין לא חזר בתשובה.

אנשים לא חוזרים בתשובה בגלל שהם מתייחסים לדברים כהשכלות חיצוניות ולא כידיעות פנימיות. אמנם אפשר להפנים השכלות ולהפוך אותן לידיעות, אבל רק מי שיש לו רצון חזק לעשות את זה יעשה את זה. לכן, גם אדם שבוחן דברים באמת (ולא מפוזיציה) ובסוף מגיע למסקנות, לא ישתנה אם הוא לא יחליט לעבוד על להפנים אותן.

לעומת זאת, בידיעה פנימית זה עובד הפוך- אתה מתחיל מידיעה אינסטנקטיבית ועובר לשלב ההבנה. כמו שאני יכול להרגיש שאני אוהב ואז להבין למה אני אוהב, לְמה אני נמשך. וע"י ההבנה אני יכול להבין את שורשי הידיעה הפנימית (שיכול גם להיות שהיא יושבת על חסכים ולא דברים מהותיים).

ובנידון שלנו- כאשר המטריאליסט (הרווח, שהוא דטרמיניסט) יעמוד מול עובדה מדעית מוגמרת- יש לך בחירה חופשית, הוא לא רק יגיד לעצמו "טוב אני אותו אדם, רק שאני באמת יכול לבחור עכשיו", הוא יתחבר לחויית הבחירה, והתחושה הזו תגרום לו לחיבור לצלם אלהים שבו, שאחד מביטויו זה יכולת הבחירה, והוא ידע את אלהים מתוכו.

ולגבינו, הדתיים שכבר מאמינים בבחירה, יהיה שינוי ברמת הידיעה, כי נפסיק לראות את הבחירה (והתודעה) כמשהו רוחני שמעל החומר ורק מתלבש בו, אלא כחלק מהחומר, וידיעתנו את ה' תהיה פנימית וטבעית יותר.

אם יצליחו להסביר את התודעה מבחינה פיזיקלית, אז זאת הוכחה ניצחת שאין בחירה חופשית.

הפיזיקה עובדת בצורה מאוד פשוטה: אותו קלט, יגרור תמיד את אותו הפלט.

לכן אם נאסוף את כלל הגורמים השונים באופן מדויק (גנטיקה, חברה וכו') - נוכל לחזות בצורה מושלמת את הפלט (הרגש וכו').

כלומר אין פה באמת בחירה חופשית, כמו שלקוביה לא היתה בחירה חופשית ליפול על המספר 2, זה נגרם רק מצירוף הנסיבות (זווית הזריקה, משב הרוח וכו').

יש הבדל עקרוני-מהותי בין רוח לחומר

ואני בכלל לא חושבת שיש חובה להוכיח שיש דברים לא הגיוניים בעולם כדי להוכיח שה' קיים,

להיפך ה' ברא את ההיגיון ואת חוקי הטבע ככלים בריאים בשבילנו להתנהל בעולם.

ונשאר לו רק לעשות את החישובים הדרושים כדי לעלות על הפלט.

ואם רק נצליח לדעת גם את כל החוקים, אז נהיה כאלוקים?

אבל בוודאות לא כל הצודעה תלויה בפיסיקה, כי יש סיבות ומסובבים בתכנים מופשטים בתודעה שמחוייבים מצד עצמם ולא מצד גורם אחר. למשל שאהבה מחוייבת לגרום לשמחה אם מושא האהבה קרוב

לגבי ההמשך שכתבת, אין מופשט בפיזיקה?

כל מה שמופשט שייך למטפיסיקה, לא לפיסיקה

היא נכונה במאקרו אבל המיקרו הוא בהתאם למכניקת הקוונטים.

המדע מנסה לברר האם יש במוח תהליכים קוונטיים (תקראי על הפיזיקאי רוג'ר פנרוז לדוג').

אם יש,  זה אומר שלא נדע את הפלט של התודעה שלנו כי יש נתונים שלא ניתנים לחיזוי, רק הסתברויות. ויתכן שזה גם יביא להבנת המנגנון של הבחירה החופשית.

במה זה תלוי? הטענה הדואליסטית - זה תלוי ברוח

מכניקת הקוונטים בהחלט מתחילה לגעת במיסטיקה של הפיזיקה

זה הטבע שלהם לפי מכניקת הקוונטים

זה קורה תיגר על הרבה אמונות שלנו, מטריאליסטים ודואליסטים כאחד.

אנחנו פשוט בוחרים לחיות לצד הסתירות האלו

העקרונות של מכניקת הקוונטים (ושל תורת היחסות ושל המפץ הגדול) רק מעצימים את התפיסה האמונית ואת החיבור לה'.

זה קורא תיגר על כל רציונליסט ממוצע, בין אם הוא מאמין ובין אם לא.

אני לא כ"כ מצליחה להבין איך זה משפיע בעד או נגד קיום הרוח

זה נגד התפיסה האינסטינקטיבית שלנו את העולם, אבל אין בזה משהו לא הגיוני. ככה עובדת המציאות, ואי אפשר לומר שהמציאות לא הגיונית.

אפשר להגיד שזה "ניסיון" לרציונליסט שנתקל בזה בפעם הראשונה, מבחן אם הוא באמת רציונליסט.

האמת, לפי האבולוציה המוח שלנו התפתח למה שהוא רק לפי מוטציות שמועילות לשרידות, ולא לפי מוטציות שמובילות לחקר האמת.

כלומר המוח שלנו תופס את העולם באופן שהכי מועיל לשרידות שלו, אבל לא בהכרח באופן הכי מהימן.

1. אנשים הם לא תמיד רציונלים, זה חלק מהאנושיות הבריאה שלנו. אבל לגבי ה-AI אנשים איבדו את זה לחלוטין

2. מדע המוח לא מתקרב להתחיל להבין את המוח שלנו עובד, הוא בסה"כ מצליח לשייך בין אזורים במוח לבין מיומנויות שונות, אבל איך? מה בדיוק קורה בתוך אותו אזור שגורם לאותה מיומנות? אין שום הבנה. אנחנו בורים ודווקא לכן ירדה קרנו של המדע והתחילה לעלות קרנו של הפוסטמודרניזם המיואש.

3. כשמבינים ש-AI הוא לא באמת חבר נפש אלא אלגוריתם מתמטי, אז לא מגיעים למצב שבו אדם מתאבד בעידוד AI (סיפור אמיתי, לאחרונה)

הוא בוהה בנקודות אקראיות באוויר בזמן שהוא מדבר עם בנות.

והוא עושה את אותו הדבר גם כשהוא מדבר עם בנים.

לפחות במקרה שלו זה משתלם, אני מקבל קצבת נכות בגלל האוטיזם שלו...

אבל מה התירוץ שלך?

אני מגיע ממקום הפוך, יש משהו במבט לעיניים שחודר פנימה ומתוך הכבוד העמוק למי שמולי לא מרגיש בנוח להסתכל ככה סתם. הוא שייך לה.

בעיני יש בטענה שלך חוסר כבוד, אתה הופך מרחב עדין ועמוק לסתמי בטענות של חוסר כבוד.

אף אחת מההתנהגויות הקיצוניות לא טובה 

לא להמנע מקשר עין, ולא לנעוץ מבט

זה גם מאוד תלוי סיטואציה

כשהמרצה שלי מסביר לי משהו אני יכולה להסתכל לו בעיניים גם חצי שעה 

כי הוא מסביר ואני מקשיבה

מבט עמוק בעיניים זה אכן דבר אישי

כמו שאמרת יש הבדל בין קשר עין לצורך להבין אחד את השני, לבין מבט שהוא כאילו מעבר...

מבטים מהסוג הזה יגרמו לי להסיט מבט ולמבוכה מול אותו אדם

שיש הבדל בין קשר שברור שכן למבט בעיניים.

לא ככה?

בתנועת בני עקיבא, שהיא תנועת נוער מעורבת, למדתי באוניברסיטה, כיום נמצא ביום יום בחברה מעורבת, ופועל  

יוצא מאורח חיים כזה שאין הבדל בהתנהלות היומיומית מבחינת ניהול שיחות ודיבורים, מול גברים ומול נשים.  

אני לא אוהבת להסתכל ישירות בעיניים של גבר

שהוא לא בעלי/ אבא שלי/ אח שלי

גם גיסים שלי אין לי בעיה

אבל גברים זרים אם יוצא לי להיפגש במבט זה כזה לשניה ומסיטה את המבט

שמישהו מדבר בלי להסתכל עלי

בכללי זה סוג של באג בתקשורת

ויש את ההקשר הדתי

(שאותי ספציפית קצת דוחה

רוב השכנים/ הגברים פה בשכונה לא מסתכלים עלי

מתעלמים

אבל אם הם דופקים בדלת וצריכים משהו

פתאום הם יכולים להסתכל וגם לבקש

חוץ משכן אחד נורמלי

שאומר בוקר טוב ומיישר מבט)

אני כמובן בכל שיח עם בנאדם מסתכלת ישירות בעיניים

זה מבחינתי הרבה מהשיחה

השיח הלא מילולי 

היה מפריע אם שכן היה מסתכל לי כל בוקר בעיניים ואומר בוקר טוב

זה טוב לי שאין תקשורת ביני לבין השכנים הגברים מעבר לטכני

יש כאלו בלי קשר להלכה שנבוכים להסתכל במשך זמן בעיניים, לפעמים גם של בני אותו המין.
 

ניכר מהתגובות שזה מקתנה מאדם לאדם.

ההלכה היא כמובן דבר נפלא, אבל לענד - אין לי ספק שיש בה גם לא מעט קשיים ומורכבות שהנידון זה אחד מהם..

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)