או שזה כמו שהירושלמים קוראים לכל חתול חתולה?

לפעמים היא בינה מלאכותית ולפעמים הוא AI

הראשונה פחות מהותית, ולא קשורה לאחרות. שתי האחרות מהותיות יותר וקשורות זו לזו.

1. האם אנשים לא מתעצבנים על המכונית כשהיא לא מניעה? על הטלפון כשאין קליטה? על תכנת מחשב קלאסית שסתם נתקעת?

2. האם אנשים מבינים איך הם עצמם (או אחיהם בני האדם האחרים) עובדים?

3. מה משמעותה של אותה הבנה שאין לייחס ל-AI? למי אנחנו כן מייחסים כזו? מדוע?

אבל זה לא מה שנטען בהודעה הפותחת

(לא נטען משהו שסותר את זה, פשוט נטען משהו אחר)

ChatGPT - מטריאליזם מול דואליזם

נהניתי מאוד לקרוא.

טיעון הזומבי הוא טיעון של הבחור (המעניין בפני עצמו) הזה:

דייוויד צ'אלמרס – ויקיפדיה

נגעתם בשיחה במלא נושאים. כל האספקט הנוירולוגי היה מעניין ומפתיע.

דעתי האישית היא שבעתיד יצליחו לייצר מערכת רגשות סינתטית מושלמת שתגלם את כל נפש האדם על כל תגובותיה ופעולותיה בצורה מושלמת, ועדיין הרפליקה הזו תהיה קוד בלבד ולא יהיה מאחוריה *מישהו*, כי התודעה היא "רוחנית".

התחבטתי בשאלה הזו רבות וארוכות לגבי מוסריות סינתטית, כשהרגשתי חמלה כלפי iRobot שניקה את הרצפה ושמתי עליו קופסא "להתעלל בו". מכיוון שאין "שם" אף אחד - אין בזה שום התעללות. ניסיתי לדמיין עולם שבו רובוטים מפותחים לרמה שלא ניתן להבדיל בין רובוט לאדם, והקריטריון המבדיל היחיד הוא ידיעה עובדתית: לרובוט הזה אין נשמה ולאיש הזה יש נשמה, ולכן אין שום בעיה להתעלל ברובוט הזה, ואסור לפגוע שלא לצורך בשערה מראשו של האדם.

מבלבל

כבק הרמבם הבדיל בין השכל ככוח מופשט, לבין הכוח החושב שהוא אחד מחלקי הנפש. וכן ההבדל בין הנפש והנשמה בקבלה. נפשא וגופא חד הוא, לא נשמתא וגופא

בפרק הזה יש טכנולוגיה שמאפשרת להעתיק לגמרי את התודעה של האדם ולהכניס אותה לתוך מכשיר. מבחינת ה"העתק", החוויה כביכול היא כאילו הוא האדם המקורי, אלא שהמכשיר שהוא נתון בו זה למעשה בית כלא נצחי והתפקיד של ההעתק זה לנהל את הבית החכם של האדם האמיתי/המקורי. כי מי יוכל לנהל את זה יותר טוב עבורו מאשר הוא עצמו?

מה שנדרש זה רק קצת התעללות בהעתק (למשל להריץ עבורו חצי שנה בחלל ריק בדקה אחת של העולם האמיתי) ואז הוא נשבר ויעשה הכל.

פרק מטורף לגמרי אבל מעורר מחשבות (מפחידות בעיקר).

נפש האדם יושבת בתוך כלי, וכך גם המחשב הוא כלי שיוכל להכיל בתוכו.

השאלה על הai היא טובה יותר מתירוצים מבוהלים.

חלק מחוקי הטבע. בעוד שתכנים מופשטים זה לא הגיוני שרובוט יסיק, כמו שלא הגיוני שמשולש יהיה עם יותר מ180 מעלות.

למשל המסקנה שאהבה בהכרח תגרום לשמחה עם מושא האהבה קרוב, היא מסקנה מהותית ולא נובעת מתצפית אמפירית. ואין לה קשר למבנה המוח. אלא לשכל הרוחני.

זה לא תירוץ מבוהל, אלא הבנה בין אינטלגנציה של עיבוד נתונים לבין תפישה מופשטת שיש לשכל האדם ולמלאכים, ואינה תלויה בשום כלי חמרי.

הביטחון שלך הוא ביטחון של טיפשים. פילוסופים, מדעני מחשב, מדעני מוח, וחוגיקנים דנים בשאלות האלה בעומק - אבל אתה כבר מצאת פיתרון. נולדת עם הפיתרון. צריך יהירות ברמה גבוהה בשביל זה.

אתה קובע קביעות, וזהו. נו שיבושם לך, לא משלמים לי כדי לשמוע את להגיך..

לא משולש, זה סתם טריק לקרוא לזה משולש.

בכל מקרה יש הבדל בין משפט סינתטי לבין משפט אנליטי.

רובוט יכול או לחדש משפט אנליטי אפריורי, או משפט סינתטי אפוסטריורי. אבל משפט סינתטי אפריורי הוא לא יכול לחדש.

כבר דיוויד יום וקאנט הראו את ייחודם (או אי קיומם) של משפטים סינתטים אפריורים, וכל הפילוסופים מסכימים על ההבדל בין משפט סינתטי לאנליטי.

אין שום קשר למדענים. שום מדען במטעי הטבע לא יכול להוכיח או להפריך ש1 ועוד 1 שווה 2.

הניסיון של אפיקורסים להראות שמחשב  יכול להגיע בדיוק לרמת אדם נובע מניסיון אפיקורסי להכחיש מימד מופשט בשכל האדם , כלומר ניסיון מטריאליסטי אתאיסטי. אם האתאיסטים יהיו מודעים לכך שנפש האדם יש בה תוכן מופשט, הם יצטרכו לאכול את הכובע

(זוכר מה קורה בסוף שלו?)

אבל זה בעיקר לא רעיון פרקטי, זה העתק מנקודה מסוימת בזמן, אז מה עשינו בזה?

המטריאליזם אוהב לחפור בתודעה הקוגנטיבית, אבל מה זה בדיוק תודעה מנטלית?

זה גם אוסף חוקים מכניים שצריך רק "לעלות עליהם"?

אם עומדת מאחורי זה ישות רוחנית, זה פשוט לא יהיה אפשרי לעולם.

כי תודעה מנטלית עובדת בצורה כזאת: קלט => עיבוד רוחני => פלט

מה זה עיבוד רוחני? האם ישנה "רשת נוירונים" (ANN) כלשהי שיכולה לחקות את התהליך?

(הבהרה: ANN היא הבסיס לתחום הבינה המלאכותית)

נניח - תינוק;

או אדם בקומה;

או אפילו חיות בעלות אינטיליגנציה בסיסית (יונקים פשיטא, אבל אפילו אולי עד לרמת החרקים).

לכל אלו יש תודעה, והם לא רק צבירי מולקולות פחמן בעלות יכולת תנועה.

לכן הקריטריון לא יכול להיות תלוי הופעת תודעה. צריך להגיד שהופעת התודעה (חוויית הסובייקטיביות) היא *תולדה* של גורם אובייקטיבי שנקרא "נשמה".

יש מישהי מדהימה מדהימה בשם אילנה רוגל שבהכשרתה היא חוקרת מוח, והגיעה לפיתוח זרם אלטרנטיבי (אופוזיציוני) לאקסיומות המנחות של המדע הפוזיטיבי. היא מתחילה את המחקר שלה מתוך הכרה בשוני פנומנלי בין יצורים חיים לשאינם-חיים. היא טוענת שכל היכן שצביר חלבונים מופיע חיים - יש בו נשמה, ומתוך כך היא מנסה לפתח שפה מדעית הוליסטית לחקירת מחלות ניווניות.

אם בא לך לרפרף והנושא מעניין אותך לדעתי תעופי באוויר. שיחה מרתקת וזווית חקירה חדשנית:

חלבונים הוא סך הכל שרשרת פחמן עם תוספות ותו לא. הוא נקרא "חי" אם הוא חי רק בגלל היכולת שלו לשמור על הומאוסתטזיס וסביבה פנימית שונה מהחיצונית בחום, ריכוז מלחים, חומציות וכדומה.

אנו רואים שתודעה קשורה למוח, כלומר למערכת עצבית.

כמובן אי אפשר לשלול את הנחתה, כשם שאי אפשר לשלול את דעת אריסטו שיש תודעה לכוכבים

השאלה שלה היא למה באורגניזמים המורכבים מאטומים מופיעים חיים, לא שחלבונים = חיים.

זה שווה ערך לאמירה של יז"ל שגם אם ייתכנסו כל חכמי עולם לא יצליחו להפיח חיים ביתוש אחד.

אם אתה מתכוון להגדרה הביולוגית של חיים. אז חיים זה סך הכל מערכת כימית משוכללת שמצליחה להגיע ליציבות עצמית בתנאים הכימים שלה,  ולהתרבות, כלומר שכפול כימי

בכל מקרה יש מצב

נשמע טיעון שמתאים לתדר של "לנבוכי הדור"

בעיניי גישה רדוקציוניסטית מדי. אלישע החיה את בן האישה השונמית בעזרת השפעת רוח חיים

בצמחונות והשלום, הוא טוען שאולי תהיה לנו טכנולוגיה להפוך את החיות למדרגת מדבר.

גאולה ראשונה בנס, גאולה אחרונה בטבע מוחלט

רוח חיים לגוף שמת הרגע.

לעתיד לבוא  בתחיית המתים יהיה צריך לבנות את הגוף מעצמות, שרידי דנא, או לסנתז דנא חדש לגמרי, או שיבוט גנטי, כי יש מתים שלא נשאר מהם כלום בגופה.

הנביא יאמר לאיזה גוף בנוי תכנס איזו נשמה. נגיד יסנתזו גוף והנביא יאמר לנו שנשמת משה נכנסה לאותו גוף, כך משה יקום לתחיה נגיד. וסנהדרין תפסוק על לי עדות הנביא שאהרון ומשה אחים וכו'

זה כמובן הצעה שלי. הרב קוק לא מפרט נראה לי, רק מציע שתחיית המתים תהיה בדרך הטהע בטכנולוגיה

לגבי הכוח המדמה - כאן הרמבם צודק. אמנם אין לצמח נפש חיונית, אבל מבחינתינו כשאנו מסתכלים עליו אנו רואים יצור בעל כוח חיים נעלה מהאבן, ויש משהו שמאחד את כל חלקי העץ מבחינת הצודעה שלנו, אולי זה אידאת העץ. אבל זה כבר מיסטי ולא קשור בשום צורה למדע 

מבחינה מיסטית יש

מוצא החיים – ויקיפדיה

ציטוט: "אביוגנזה אינה כוללת יצירה פתאומית של חיים מחומר דומם, אלא תהליך מסוים עם מספר שלבים של מורכבות הולכת וגדלה עד ליצירת החיים הפשוטים הראשונים".

אם הם רק יסבירו את זה שלב אחר שלב זה יהפך לסביר! פלא פלאים!

מה זה חיים בכלל? מה מקור התנועה? אם אני אחקה את ההסברים המלומדים שלכם אני אצליח ליצור חיים מדומם?

אם כן, אז אדם הוא בסה"כ חומר דומם מפותח כ"כ שאוסף חוקי טבע מסוים גורם לו לזוז ככה, ואוסף חוקים אחר יגרום לו לזוז אחרת.

הוא השטחיות של המטריאליזם ושל האקסיומות המחקריות של המדע הפוזיטיבי.

הכותב גדל בבית וסביבה חילוניים אבל מגיל קטן הוא הרגיש שבעומק חוקי החיים והטבע יש תעלומה מופלאה וצופנת סוד. הוא מתאר בהשתפכות נפש את התרוממות הרוח והעונג שהרגיש כשהביט לראשונה דרך עדשת המיקרוסקופ.

בשלב מסוים כשהכריע שאי אפשר להאמין בשטחיות של האקדמיה הוא התחיל לפתח יחס משלו בקשר לעולם הטבע, ואמר שככל שהאדם מעמיק יותר בעולם ובחוקיו הוא אמור להיות מוסרי יותר, קשוב יותר, עמוק יותר...

אברך שאני לומד איתו בקביעות הביא את הספר בהקשר ללימוד שלנו ב"תפארת ישראל" של המהר"ל, בסוף פרק י"א שם המהר"ל לא שולל אפשרות לקרבת אלוהים דרך בטבע וחוקיו

ככל שגדלתי פיתחתי הערכה גדולה יותר למשמעות של עולם הרגש, ולמדתי לתת לו יותר מקום.

הפילוסופיה והמדעים המדויקים שבהם היה עיקר עיסוקי, פינו מקום להכרת עולם הנפש, עבודת המידות, וכדו'..

באיזשהו מקום, עם כל החכמה שבזה, יש משהו רדוד בהתעסקות האובססיבית בלוגיקה וניסויים אמפיריים בלבד, זה מצמצם מאוד את מרחב השיח.

למרות זאת, מרגיש לי שהטיעון של הספר שהבאת יגרום לרבים לגחך עליו.

אז שמחבר הספר יישאר בהתרגשותו מעולם הטבע, ואנחנו נלך לחיים טובים ולחקר האמת כמו שצריך..

ואני תופסת את עצמי כאדם רציונלי

אא"כ הוא פשוט קורא לזה "בעיית גוף-נפש" וחותם על זה את הגולל.

אם כבר הזכירו בתחילת השרשור את האספקט הלשוני (שהבינה מלאכותית היא סוג של אינטיליגנציה כי היא פועלת בתוך שדה של שפה) אז חייבים להזכיר את לודוויג ויטגנשטיין (היהודי) שעמל בנושא הקשה הזה מתוך יומרה מדעית בלבד והגיע מתמטית למסקנות מיסטיות ואבסורדיות

לודוויג ויטגנשטיין – ויקיפדיה

טרקטט לוגי-פילוסופי – ויקיפדיה

בתור אדם שרק מתיימר להבין בנושאים הגדולים הללו ובפועל יודע שעוד לא התחלתי להבין - משמח לדעת שיש עומק בלי סוף גם מהמדע הרציונלי, ושהדיכוטומיה הזו לא מוכרחת

אשמח להסבר במילים פשוטות

****הגיוני לגמרי שזה מעניין רק אותי אז לא לקרוא מנימוס אם לא מעניין*******

*מי שמראש מוותר על הלוגיקה ומסכים להיעדר העקביות המיסטית - אין דיבור איתו כי זה לא רציני.

*אבל מי ששומר על עקרונות לוגיים (עד מידה מסויימת, לכל הפחות על יושרה אינטלקטואלית) יגיע בסופו של דבר למסקנות עמוקות וגבוהות ולא יישאר בתוך ההסברים השטחיים של המדע הפוזיטיבי. זו בשורה אופטימית שמרגיעה אותנו שאין גבול למרחב ההתפתחות של התודעה כל עוד נשארים פתוחים.

הזכרתי את ויטגנשטיין כי:

1. הוא גאון ועסק בתחום הזה של התודעה ביחס לעולם בצורה יסודית

2. שיטת העבודה שלו היא מתמטית לוגית (הוא עצמו כותב בהקדמה שהוא לא יודע מהי האמת, אבל הוא יודע שכל מה שכתוב בספר שלו הוא אמת), אבל הוא מגיע בקצה להשגות עמוקות וכמעט מיסטיות מתוך המבנה של החקירה שלו

3. המטרה שלו היתה לנטרל את המרחק בין העולם האובייקטיבי לבין החוויה הסובייקטיבית ע"י יצירת שפה נייטרלית משפה אנושית. כלומר הוא זיהה את השפה כמכשול להשגת האמת, וזיהה את האדם כיצור שחושב רק במבנה של שפה.

**מעולם לא למדתי את הספר בצורה שקרובה ךהתיימר להיות איכותית, אבל מאוד שמח שנחשפתי לדמות הזו. יש להנרי אונגר הרצאות מרתקות עליו ביוטיוב

אני בהחלט בעד שמירה על רצף הגיוני ועקבי גם בתוך העולם המיסטי.

תן דוגמה למסקנה מפתיעה שלו.

מתוך התמונה זה נשמע שהוא אוהב להשתמש במשפטים מסורבלים כדי לסתור את עצמו באופן שנשמע מיסטי

טרקטט לוגי-פילוסופי – ויקיפדיה

"מה שקורה, העובדה, הוא קיום מצב-דברים"?

בסופו של דבר בשביל לתת הגדרה אנחנו חייבים להשתמש בהגדרה אחרת. 

(דוגמה מפורסמת - ווקיסטים עונים לשאלה: "מהי אישה" בתשובה: "אישה זה מישהו שחושב שהוא אישה". כאן הם מערבבים את השם בתוך ההגדרה.

ויטגנשטיין בונה בעמוד הראשון במהלך של כעשרים משפטים שדה של לינקים שנועד להסביר את כל אחד מהאיברים. הוא מנסה להצליח לבנות משוואה שבה כל אחד מהנעלמים בה מובן לנו על פי עצמו. לכן הוא מוכרח להבדיל בין "דברים" לבין "עובדות".

ברגע שבו הגדרנו מה קיים (דברים), אנחנו צריכים להסביר מה קורה כשדברים מתחברים (מצב-דברים)

עובדה היא מצב דברים. 

אפשר להגיד את זה כך: דברים = אטומים. עובדה = מולקולות. 

אני שולח צילומים מהספר (שוב מדגיש, לא למדתי אותו טוב בעצמי בכלל אלא רק קניתי וקראתי פעם אחת ברפרוף ושמעתי עליו הרצאות. אבל כיף לדעת שיש אנשים כל כך גדולים בעולם)

*אגב, הוא מעיד על עצמו שהמאמץ האינטלקטואלי שהוא השקיע בכתיבת הספר הקצרצר היה הדבר הקשה שעשה מימיו והוא לעולם לא יצליח לגייס שוב כל כך הרבה רצון ודיוק בשביל לכתוב משהו שאפתני כל כך.

נשמע מרתק לנסות להתעמק בספר הזה ולהבין אותו עד הסוף.

איך הוא מגיע מכל ההגדרות האלו למיסטיקה?

הוא ד"ר לפילוסופיה, רציונלי, חד, בעל הגיון צרוף, ומאמין בכל ליבו שקיימת מיסטיקה בעולם.

הכל מגובה בטענות עקביות וקוהרנטיות לחלוטין.

שים לב לטענה של הפסיכולוג והפילוסוף ויליאם ג'יימס, מתוך מאמרו "הרצון להאמין", שמאוד הפתיעה אותי בכיוון החדש והמרענן שבה והיא רלוונטית גם לשאלת קיום הרוח:

"הספקנות, אם כן, אינה הימנעות מבחירה; זוהי בחירה בסוג מסוים של סיכון. עדיף להסתכן באובדן האמת מאשר בסיכוי לטעות – זוהי עמדתו המדויקת של פוסל האמונה. הוא מהמר באופן פעיל בדיוק באותה מידה כמו המאמין; הוא מהמר על כל הסוסים האחרים פרט להשערת האמונה, בדיוק כפי שהמאמין מהמר על השערת האמונה כנגד כל הסוסים האחרים. מי שמטיף לנו שהספקנות היא חובתנו עד שתימצאנה 'ראיות מספיקות' לדת, הריהו כמי שאומר לנו, אל מול השערת האמונה, שחכם וטוב יותר להיכנע לפחדנו שהיא שגויה מאשר להיכנע לתקוותנו שהיא עשויה להיות נכונה. זה אינו השכל הניצב כנגד כל הרגשות, אם כן; זהו רק השכל הנשלט בידי רגש אחד בלבד. ומה מצדיק אפוא את טענתו של רגש זה לחוכמה העליונה? מבין ההטעיות השונות, איזו הוכחה יש לכך שההטעיה הנובעת מהתקווה גרועה יותר מההטעיה הנובעת מפחד?"

נהנה מהדיון, ותודה על ההפנייה לג'יימס. קראתי עליו ברפרוף בעבר...

המילה מיסטיקה היא טריקית

הפילוסופית איין ראנד מזהה את המיסטיקה בתור האויב הגדול ביותר של רוח האדם, וטוענת שהמיסטיקה היא תולדה של ויתור של האדם על האמון שיש קשר בינו לבין המציאות ושהוא יכול ללמוד אותה.

בנאום הארוך של ג'ון גאלט בספר שלה, "מרד הנפילים", גאלט מסביר שהמיסטיקה היא הכוח להנציח בערות ולשלוט בהמון.

בהיבט הזה אני חושב שאני יותר מעריך מאשר מזלזל בספר של הרב אבינר "נר באישון לילה" שהאקסיומות המובילות אותו הן כמעט ורק מדעיות ואמפיריות. אני יודע להגיד שאצל דוסים כל מחשבה מיסטית מקטינה את התביעה להשגות עמוקות

האם מתוך בערות או מתוך הגיון צרוף?

לדוג' קבלה היא מיסטיקה, אין ספק, בזה כוחה העצום ובזה סכנתה הגדולה.

נ.ב. גם הדת שימשה את הכנסייה לשמר בערות בהמון, האם זה מוכיח שאין אלוקים?

מסכים עם הנ.ב ובאופן כללי נושא חשוב

לא לוגיקה, לא קוהרנטיות, לא הבנה אמיתית, אז הוא נשאר עם הקליפה החיצונית והריקה

רק צריך לצאת מתבניות חשיבה מקובעות כמו הספקנות (מכיר את תערו של אוקהם? מי אמר שזה כלל הכרחי בכלל?)

רוצה להוסיף שיתכן שכן נבין איך עובדת התודעה והבחירה החופשית מבחינה פיזיקלית (כמו לדוג' התיאוריה של פנרוז). יש עוד המון לחקור במוח עם המוח.

(אני לא נכנס לאלו שחושבים שאין בחירה חופשית, כי כדי להוכיח שאין דבר שכולם מרגישים שיש, צריך קודם לסיים לחקור את המוח. אז כל עוד לא הוכח אחרת, אין סיבה להניח אחרת. לא אחשוב שרק דמיינתי שנפל לי מטבע בחדר, כל עוד לא אסיים לבדוק כל ס"מ בחדר).

לדעתי ההבנה הזו דווקא תהיה מפעימה יותר, כי אם גם מה שאנחנו מזהים כרוחני יתברר כגשמי, אז: 1. הפלנו עוד יותר את המחיצות בין רוח לחומר. לפעמים המחיצות שנופלות הן מהצד החומרי (כמו זה שהבנו שרוב מוחלט של העולם הוא רִיק מבחינת חומר פיזי, אבל מלא בשדות חשמליים וכו'), ולפעמים הן מהצד הרוחני (כמו המחשבה שהתודעה היא משהו רוחני שמעל החומר). וככה נוכל בסוף להגיע לתפיסה אחדותית של המציאות, כדלקמן.

2. הבחירה החופשית כבר לא תהיה שאלה שמושפעת מלחצים דתיים או חילוניים. כולם ידעו שיש בחירה חופשית מבחינה מדעית אובייקטיבית.

ואז, מתוך אי היכולת להתכחש לכך שאנו בעלי בחירה, האדם החילוני יגלה מתוך החוויה הרגשית-פיזיולגית האישית שלו את זה שהוא "צלם אלהים".

והאדם הדתי כבר לא יצטרך שיהיו בעוה"ז דברים בלתי מוסברים מדעית כמו תודעה כדי להוכיח לעצמו ולהרגיש שגם קיומו של העולם הרוחני שלו הוא אמיתי. המאבק בין שני העולמות יגמר. הבחירה והתודעה שבעולם החומרי עצמו, הם עצמם יהיו כלי לחיבור לאלהים.

הדואליזם יתעדן והמטריאליזם יתברר. הדואלי יהפוך להרמוני והמטריאליסטי ימצא את הנשמה שגנוזה בו באופן אחדותי ולא כהלבשה רוחנית חיצונית לא מוכרחת. וגם ההסברים האלו עצמם הם רק בשביל השכל, הנפש תרגיש אז באופן טבעי שזה דבר אחד בלתי נפרד.

ומכיוון שזה תיקון מהותי של החומריות, וגם תיקון של התפיסה הרוחנית החסרה (והא בהא תליא כדלעיל), ממילא זה יהיה התיקון הסופי, רק שגם בו יהיו דרגות של תיקון עד שנגיע לסיומו המוחלט. בעגלא ובזמן קריב בעז"ה.

אבל חשוב להדגיש שהרבה פעמים התפיסות של בני-אדם בנושאים האלו לא קשורה להאם תהיה הוכחה מדעית כן או לא. הרב ראובן פיירמן בספרו אמונה ברורה מביא הוכחות די משכנעות לקיום א-לוהים, אבל עדיין החילוני שדיבר איתו בצבא לא חזר בתשובה, ורק בסופו של דבר הודה בקיום א-לוהים אך עדיין לא חזר בתשובה.

אנשים לא חוזרים בתשובה בגלל שהם מתייחסים לדברים כהשכלות חיצוניות ולא כידיעות פנימיות. אמנם אפשר להפנים השכלות ולהפוך אותן לידיעות, אבל רק מי שיש לו רצון חזק לעשות את זה יעשה את זה. לכן, גם אדם שבוחן דברים באמת (ולא מפוזיציה) ובסוף מגיע למסקנות, לא ישתנה אם הוא לא יחליט לעבוד על להפנים אותן.

לעומת זאת, בידיעה פנימית זה עובד הפוך- אתה מתחיל מידיעה אינסטנקטיבית ועובר לשלב ההבנה. כמו שאני יכול להרגיש שאני אוהב ואז להבין למה אני אוהב, לְמה אני נמשך. וע"י ההבנה אני יכול להבין את שורשי הידיעה הפנימית (שיכול גם להיות שהיא יושבת על חסכים ולא דברים מהותיים).

ובנידון שלנו- כאשר המטריאליסט (הרווח, שהוא דטרמיניסט) יעמוד מול עובדה מדעית מוגמרת- יש לך בחירה חופשית, הוא לא רק יגיד לעצמו "טוב אני אותו אדם, רק שאני באמת יכול לבחור עכשיו", הוא יתחבר לחויית הבחירה, והתחושה הזו תגרום לו לחיבור לצלם אלהים שבו, שאחד מביטויו זה יכולת הבחירה, והוא ידע את אלהים מתוכו.

ולגבינו, הדתיים שכבר מאמינים בבחירה, יהיה שינוי ברמת הידיעה, כי נפסיק לראות את הבחירה (והתודעה) כמשהו רוחני שמעל החומר ורק מתלבש בו, אלא כחלק מהחומר, וידיעתנו את ה' תהיה פנימית וטבעית יותר.

אם יצליחו להסביר את התודעה מבחינה פיזיקלית, אז זאת הוכחה ניצחת שאין בחירה חופשית.

הפיזיקה עובדת בצורה מאוד פשוטה: אותו קלט, יגרור תמיד את אותו הפלט.

לכן אם נאסוף את כלל הגורמים השונים באופן מדויק (גנטיקה, חברה וכו') - נוכל לחזות בצורה מושלמת את הפלט (הרגש וכו').

כלומר אין פה באמת בחירה חופשית, כמו שלקוביה לא היתה בחירה חופשית ליפול על המספר 2, זה נגרם רק מצירוף הנסיבות (זווית הזריקה, משב הרוח וכו').

יש הבדל עקרוני-מהותי בין רוח לחומר

ואני בכלל לא חושבת שיש חובה להוכיח שיש דברים לא הגיוניים בעולם כדי להוכיח שה' קיים,

להיפך ה' ברא את ההיגיון ואת חוקי הטבע ככלים בריאים בשבילנו להתנהל בעולם.

ונשאר לו רק לעשות את החישובים הדרושים כדי לעלות על הפלט.

ואם רק נצליח לדעת גם את כל החוקים, אז נהיה כאלוקים?

אבל בוודאות לא כל הצודעה תלויה בפיסיקה, כי יש סיבות ומסובבים בתכנים מופשטים בתודעה שמחוייבים מצד עצמם ולא מצד גורם אחר. למשל שאהבה מחוייבת לגרום לשמחה אם מושא האהבה קרוב

לגבי ההמשך שכתבת, אין מופשט בפיזיקה?

כל מה שמופשט שייך למטפיסיקה, לא לפיסיקה

היא נכונה במאקרו אבל המיקרו הוא בהתאם למכניקת הקוונטים.

המדע מנסה לברר האם יש במוח תהליכים קוונטיים (תקראי על הפיזיקאי רוג'ר פנרוז לדוג').

אם יש,  זה אומר שלא נדע את הפלט של התודעה שלנו כי יש נתונים שלא ניתנים לחיזוי, רק הסתברויות. ויתכן שזה גם יביא להבנת המנגנון של הבחירה החופשית.

במה זה תלוי? הטענה הדואליסטית - זה תלוי ברוח

מכניקת הקוונטים בהחלט מתחילה לגעת במיסטיקה של הפיזיקה

זה הטבע שלהם לפי מכניקת הקוונטים

זה קורה תיגר על הרבה אמונות שלנו, מטריאליסטים ודואליסטים כאחד.

אנחנו פשוט בוחרים לחיות לצד הסתירות האלו

העקרונות של מכניקת הקוונטים (ושל תורת היחסות ושל המפץ הגדול) רק מעצימים את התפיסה האמונית ואת החיבור לה'.

זה קורא תיגר על כל רציונליסט ממוצע, בין אם הוא מאמין ובין אם לא.

אני לא כ"כ מצליחה להבין איך זה משפיע בעד או נגד קיום הרוח

זה נגד התפיסה האינסטינקטיבית שלנו את העולם, אבל אין בזה משהו לא הגיוני. ככה עובדת המציאות, ואי אפשר לומר שהמציאות לא הגיונית.

אפשר להגיד שזה "ניסיון" לרציונליסט שנתקל בזה בפעם הראשונה, מבחן אם הוא באמת רציונליסט.

האמת, לפי האבולוציה המוח שלנו התפתח למה שהוא רק לפי מוטציות שמועילות לשרידות, ולא לפי מוטציות שמובילות לחקר האמת.

כלומר המוח שלנו תופס את העולם באופן שהכי מועיל לשרידות שלו, אבל לא בהכרח באופן הכי מהימן.

1. אנשים הם לא תמיד רציונלים, זה חלק מהאנושיות הבריאה שלנו. אבל לגבי ה-AI אנשים איבדו את זה לחלוטין

2. מדע המוח לא מתקרב להתחיל להבין את המוח שלנו עובד, הוא בסה"כ מצליח לשייך בין אזורים במוח לבין מיומנויות שונות, אבל איך? מה בדיוק קורה בתוך אותו אזור שגורם לאותה מיומנות? אין שום הבנה. אנחנו בורים ודווקא לכן ירדה קרנו של המדע והתחילה לעלות קרנו של הפוסטמודרניזם המיואש.

3. כשמבינים ש-AI הוא לא באמת חבר נפש אלא אלגוריתם מתמטי, אז לא מגיעים למצב שבו אדם מתאבד בעידוד AI (סיפור אמיתי, לאחרונה)

קריאת מגילה הייתה ממש מהירה, גם אתמול וגם היום, ובקושי רעש בהמן.

לא ראיתי כמעט אף אחד מחופש, בטח לא בתלבושת מלאה.

וכמעט אף אחד לא בא לתת משלוח מנות.

תענוג. 

וקריאת מגילה מרגשת. נוגעת. אוטנתית כמו אני לא יודעת מה;

 כל מה שקורה, ודווקא סמוך לפורים שזה כמעט שחזור המגילה....זה הכיף!

חוץ מהאסונות, ולוואי שיהיו האחרונים ושתהיה תחיית המתים בקרוב ממש!

(חייבת לצחצח את הבית מהמסד עד הטפחות, כי אמא שלי ע"ה היתה נקייה...פחד!)

לאחשוורוש קראו חשיירשא בפרסית.

לכורש,  כורוש במלרע בפרסית kurush.

לדרייווש, לזכרוני דריוש במלרע daryush.

ואגב מרדכי זה שם שמגיע מאכדית לא מפרסית.

פורים שמח אוהב אותך נקדימון❤️!

לפי החשבון שעולה מסדר עולם, דריווש השני שבימיו חודשה בניית בית המקדש - הוא בנה של אסתר מאחשורוש.

אמנם יש בעזרא ו' פסוק אחד, בסיכום בניין בית המקדש שבו מוזכרים שניהם וגם ארתחשסתא אבל כתוב "מלך פרס" ביחיד.

לפי הפשט הכוונה מלכי פרס - כורש שבימיו התחילה הבניה,דריוש שבימיו הסתיימה וארתחשסתא שבימיו בנו את חומות ירושלים.

אבל הגמרא דורשת על אותו אחד ששמו 'דריוש', 'ארתחשסתא' זה על שם המלכות (כמו 'פרעה' במצרים או 'אבימלך' בפלישתים) ונקרא גם 'כורש' כי כשר היה. לפי זה דריוש בנה של אסתר, נקרא גם 'כורש'. אבל זה לא 'כורש הגדול' המפורסם שנתן את הצהרת כורש.

לפי סדר עולם ומובא בגמרא דריוש הפרסי (שמופיע בפרקים ה-ו בעזרא ובחגי וזכריה) הוא עצמו ארתחשסתא (פרק ז' ואילך בעזרא) מפורש בסד"ע ובגמ' שהוא המלך שאחרי אחשורוש.

רש"י כותב (זה לא מפורש בבריתא) שהוא הבן של אסתר ואחשורוש. לפי זה הוא יהודי ע"פ ההלכה, למרות שאין בכתובים שמץ של התייחסות לכך.

רק ארמוז שחז"ל ראו את הבנייה האמיתית של בית שני לא בבניה הפיסית, אלא בהקמת כנסת הגדולה בידי עזרא.
 

ולכן בחזל ארתחששסתא מתואר כדריווש בונה המקדש.

וארמוז לך סוד גדול, בהיותך בן 166 תדענו (וזה אשמורה בלילה)

כמובן שפשט הכתוב (כפי שמציין בעל המאור בר"ה ורבים ממפרשי התנ"ך) שארתחשסתא הוא מלך נוסף.

(בכלל לפי המקובל בהסטוריונים היו לפרס-מדי עשרה מלכים שמלכו מעל 200 שנה. שונה מאוד מהדרך של סדר עולם שהיו רק ארבע מלכים שמלכו 52 שנה)

העולם 6000 שנה בגלל "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" ויומו של ה אלף שנה והעולם הידוע לנו שבוע.

אבל יש המשך לפסוק "ואשמורה בלילה".

לילה לפי הרמבן בהיסטוריה זה 500 שנה חצי מאלף מיממה.

אשמורה היא שליש מלילה.

שליש מ500 זה 166.

כלומר יש עוד 166 שהם בכלל אשמורה בלילה ולא נספרות בתוך ה6000 שנה הווי עלמא.

הם קרו דווקא בזמן שבין השראת השכחנה לבין גלות השכינה. מדובר לפי הרב קוק בשני עידנים שונים של ההיסטוריה. וכנראה לא הצליחו להיות מולחמים והשאירו מרווח ריק של 166 שנה שנשכחות

יש הצעה שחזל עשו זאת בכוונה כדי שלא נוכל לחשב את הקץ הסודי בספר דניאל.

לא סביר שחזל לא ידעו שהתקופה הפרסית היתה 220 שנה ולא 50.

מה גם שמוזכרים בתנך יותר מ4 מלכים לפרס.

בכל מקרה זה נטגע למניין שנות העולם ולא רק לסדר עולם.

ללא התירוץ של אשמורה בלילה, לא מובן למה אנו בשנת 5786 ולא בשנת 5786+166

א. אתה יוצא מנקודת הנחה שבהכרח התקופה הפרסית היתה ארוכה. נכון שזו הכתיבה הסטורית המקובלת אבל יש שערערו על כך:

הכרונולוגיה הפרסית לפי חז"ל | אוצר התורה - לגלות את האוצר שבתורה

ב. אני מסכים (כלומר מי אני, בעל המאור כותב כך), שלפי פשט הכתוב היו יותר מלכים וגם לפי הפשט תקופת עזרא ונחמיה מאוחרת משמעותית לתקופת זרובבל. אבל אי אפשר להכחיש שסדר עולם, הש"ס במקומות רבים ורבים מהראשונים והאחרונים - תפסו כעובדה מציאותית שהשנים היו מצומצמות. גם הרמב"ם מתאר כך את המציאות עם נפק"מ להלכה.

ג. לענ"ד גם אם תופסים עיקר כשיטה המקובלת בהיסטוריונים - ההסבר לסד"ע וכל מי שבא בעקבותיו, זה שהלכו על 'תפסת מועט' לפי מה שהכרחי בתנ"ך.

אתה רוצה אח"כ להלביש על זה רעיונות - בכבוד. אבל אל תתעקש שהם פשוטים.

א. לא בדקתי לעומק. אבל יש מספיק ממצאים ארכואלוגים פרסים ומקורות היסטורים יוונים.     לטעון על "בריאה יש מאין" של כמותאדירה של שנים כמו  170 שנה בידי היוונים זמן קצר כל כך אחרי המאורעות ,זה נשמע מוזר מאוד. מה גם  שהיו ידועים פילוסופים ומדינאים יווניים לאורך כמה דורות שחיו בתקופת המאבק מול פרס. ידוע לנו על מרידה 10 שנים של מצרים בפרס, כל זה לא יכול להיות מוספק ב50 שנה.  גם לא סביר שעולי זרובבל מהכפרים בארץ אחרי 20 שנה בימי נחמיה ישכחו לדבר עברית ובניהם ידברו אשדודית כמתואר בנחמיה, וישכחו שצריך לחגוג את סוכות. מדובר פה על 70 שנה בערך מימי זרובבל עד נחמיה. ואז זה הגיוני. גם מסתדר שארתחששתא שהוא בן אחשוורוש לפי המחקר (המלך הפרסי חשיירשא, הידוע בכינויו היווני כסרכסס), ייתן אישור לעזרא ונחמיה. למה הוא לא מוזכר כבנה של אסתר? ייתכן שלאסתר לא היו ילדים, ייתכן שהפרסים התנגדו שיהודי יהיה יורש עצר, ייתכן שהוא כן בן של אסתר אהל לא הזכירו את זה כי זה גנאי שיהודיה נבעלת לגוי.

כמובן זה היה סוד שידוע רק לבעלי הסוד.  שהיו 166 שנה שלא סופרים כי זה אשמורה בלילה. (ובאמת זה בחצי הראשון של האלף, לילה לפי הרמבן). רוב חזל בעלי הנגלה חשבו שכפשוטו זה קרה. בסוף הזכרון ההיסטורי של העם היהודי בחזל ובמניין השנים לא מתבסס על מה שקרה , אלא על מה שרלוונטי לזכור. כמו שאדם שהיה בתרדמת שנה, השנה הזאת לא כלולה בחייו.  כמובן מה שכתוב תנך קרה כפשוטו. אבל לא כתוב בשום מקום בתנך שפרס נמשכה רק 50 שנה. זה ההבדל בין תורה שבכתב לתושב"ע, תורה שבכתב מייצגת את האמת האובייקטיבית כלשעצמה, תושב"ע את איך שהדבר רלוונטי לנו.

ג. זה עדיין לא מתרץ את מניין השנים של 5786 בימינו. אלא אם כן מכניסים את התירוץ של אשמורה בלילה. (וצריך לזכור שלפי המקובלים היו 7000 שנה קודמות של שמיטה דתוהו, לפני ה6000 שנה שלנו).   אם אנחנו טוענים שפרס היתה 220 שנה בערך, אז בהכרח אנחנו לא בשנת תשפ"ו לאדם הראשון, אלא 5786+166, כלומר עוד 50 שנה שנת 6000 ואחרית הימים על בטוח. כמובן זה סותר את המניין שלנו.  בסוף ידוע כמה עבר מאדם הראשון עד יעקב, וגם אם נטען ששעבוד מצרים היה יותר מ210 שנה בפשט (מה שלא מתסדר , כי שנות עמרם לוי קהת ומשה לא נכנסות ל400, והכי הגיוני ש400 באמת מהולדת יצחק, כי נאמר גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ולא במצרים) עדיין אין לנו השלמה של 166 שנה. וידוע ששלמה בנה את הבית ב480 שנה ליציאת מצרים. וידועים שנות המלכים  (למעט כמה שנים חריגות והשאלה אם חצי שנה של מלך נכללת) עד לצדקיהו. גם אם נהיה לארג'ים עם 70 שנה של גלות בבל, עדיין לא השלמנו את ה166 שנה. ואם לא נלך לפי התירוץ של אשמורה בלילה, לא ברור למה אנו בשנת 5786 ולא בשנה מאוחרת יותר לפי מניין מהאדם הראשון

ולא בשנת 5786+166?

אחת של 354 יום בשנה, שעדיין נהוגה באיסלם, ואחת של 365 ימים בשנה. 

לפי ספירת הלבנה תגיע למספר השנים שציינת.

חודש של סנהדרין, או של 13 חודש (385 יום) במקרה של מעוברת. בכל מקרה שנה ממוצעת ביהדות היא 365 יום.

ההיסטוריונים מדברים על 166 שנות חמה יתרות שהיו באימפריה הפרסית

ובכלל, יש עוד כמה קשיים בספירה אחורה של השנים, עיין בהערות הרב הנזיר על הכוזרי במקום שהכוזרי כותב שאין מחלוקת על המספר.

אנחנו מונים כי זאת המסורת. 

איש קטן. אז מה יש לי לבוא אל המלך.
 

כל מה שאני אומר בטל לגבי כבוד תורתו❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️🙂🙂🙂🙂🙂🙂🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎

המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה

פורים שמח

מכבוד תורתו ולינוק דברי אלוקים חים ושאבתם מים בששון ודברים חדשים מבחירי צדיקיא

דריוש הראשון שמוזכר בספר עזרא וחגי.

דריוש השני שנקרא גם "הממזר"

דריוש השלישי, והאחרון, שהובס בידי אלכסנדר הגדול 

לפי המקובל במחקר ההיסטורי, אכן כדבריך לגבי שלושה דריוש. בכלל לפי שיטה זו לא ידוע מי זה דריוש שנזכר בדניאל פרק ו' ולא ממש ברור מי זה אחשורוש.

ראוי לציין שהרמ"א כתב את הספר כי הוא לא יכל לקיים באותה שנה לחגוג פורים כראוי אז הוא עסק במגילה ובדרשות בנושא במקום.

כך הוא כותב בהקדמתו שם (אות ו)

מחיר יין, הקדמה ה' | Sefaria Library

עם השם הזה. יש סיכוי שאני אהיה יעד לחיסול 🤯

אבל אם צריך לחפש חשדות:

1. שקע טעינה נראה לי נפתח לא נכון

2. אקדח טעינה אמור להיראות אחרת (אלא אם כן הבעלים עשה שינויים)

3. האות e במילים model x וכן בtexas יכולה להיות טעות של ai אבל זה לא מובהק, וצריך להשוות מול תמונה אחרת.

בעוד שכתוב שסן אנטוניו למערב.

מה גם שסן אנטוניו לזכרוני נמצאת על שפת הים בחוף המערבי של ארהב ואי אפשר לסוע אליה ממערב למזרח, כי זה לסוע מתוך הים😅

אלמנטרי, ווטסון

אולי זה סתם בשביל הקטע.

וגם לא רואים את ההשתקפות שלו על הרכב