או שזה כמו שהירושלמים קוראים לכל חתול חתולה?

לפעמים היא בינה מלאכותית ולפעמים הוא AI

הראשונה פחות מהותית, ולא קשורה לאחרות. שתי האחרות מהותיות יותר וקשורות זו לזו.

1. האם אנשים לא מתעצבנים על המכונית כשהיא לא מניעה? על הטלפון כשאין קליטה? על תכנת מחשב קלאסית שסתם נתקעת?

2. האם אנשים מבינים איך הם עצמם (או אחיהם בני האדם האחרים) עובדים?

3. מה משמעותה של אותה הבנה שאין לייחס ל-AI? למי אנחנו כן מייחסים כזו? מדוע?

אבל זה לא מה שנטען בהודעה הפותחת

(לא נטען משהו שסותר את זה, פשוט נטען משהו אחר)

ChatGPT - מטריאליזם מול דואליזם

נהניתי מאוד לקרוא.

טיעון הזומבי הוא טיעון של הבחור (המעניין בפני עצמו) הזה:

דייוויד צ'אלמרס – ויקיפדיה

נגעתם בשיחה במלא נושאים. כל האספקט הנוירולוגי היה מעניין ומפתיע.

דעתי האישית היא שבעתיד יצליחו לייצר מערכת רגשות סינתטית מושלמת שתגלם את כל נפש האדם על כל תגובותיה ופעולותיה בצורה מושלמת, ועדיין הרפליקה הזו תהיה קוד בלבד ולא יהיה מאחוריה *מישהו*, כי התודעה היא "רוחנית".

התחבטתי בשאלה הזו רבות וארוכות לגבי מוסריות סינתטית, כשהרגשתי חמלה כלפי iRobot שניקה את הרצפה ושמתי עליו קופסא "להתעלל בו". מכיוון שאין "שם" אף אחד - אין בזה שום התעללות. ניסיתי לדמיין עולם שבו רובוטים מפותחים לרמה שלא ניתן להבדיל בין רובוט לאדם, והקריטריון המבדיל היחיד הוא ידיעה עובדתית: לרובוט הזה אין נשמה ולאיש הזה יש נשמה, ולכן אין שום בעיה להתעלל ברובוט הזה, ואסור לפגוע שלא לצורך בשערה מראשו של האדם.

מבלבל

כבק הרמבם הבדיל בין השכל ככוח מופשט, לבין הכוח החושב שהוא אחד מחלקי הנפש. וכן ההבדל בין הנפש והנשמה בקבלה. נפשא וגופא חד הוא, לא נשמתא וגופא

בפרק הזה יש טכנולוגיה שמאפשרת להעתיק לגמרי את התודעה של האדם ולהכניס אותה לתוך מכשיר. מבחינת ה"העתק", החוויה כביכול היא כאילו הוא האדם המקורי, אלא שהמכשיר שהוא נתון בו זה למעשה בית כלא נצחי והתפקיד של ההעתק זה לנהל את הבית החכם של האדם האמיתי/המקורי. כי מי יוכל לנהל את זה יותר טוב עבורו מאשר הוא עצמו?

מה שנדרש זה רק קצת התעללות בהעתק (למשל להריץ עבורו חצי שנה בחלל ריק בדקה אחת של העולם האמיתי) ואז הוא נשבר ויעשה הכל.

פרק מטורף לגמרי אבל מעורר מחשבות (מפחידות בעיקר).

נפש האדם יושבת בתוך כלי, וכך גם המחשב הוא כלי שיוכל להכיל בתוכו.

השאלה על הai היא טובה יותר מתירוצים מבוהלים.

חלק מחוקי הטבע. בעוד שתכנים מופשטים זה לא הגיוני שרובוט יסיק, כמו שלא הגיוני שמשולש יהיה עם יותר מ180 מעלות.

למשל המסקנה שאהבה בהכרח תגרום לשמחה עם מושא האהבה קרוב, היא מסקנה מהותית ולא נובעת מתצפית אמפירית. ואין לה קשר למבנה המוח. אלא לשכל הרוחני.

זה לא תירוץ מבוהל, אלא הבנה בין אינטלגנציה של עיבוד נתונים לבין תפישה מופשטת שיש לשכל האדם ולמלאכים, ואינה תלויה בשום כלי חמרי.

הביטחון שלך הוא ביטחון של טיפשים. פילוסופים, מדעני מחשב, מדעני מוח, וחוגיקנים דנים בשאלות האלה בעומק - אבל אתה כבר מצאת פיתרון. נולדת עם הפיתרון. צריך יהירות ברמה גבוהה בשביל זה.

אתה קובע קביעות, וזהו. נו שיבושם לך, לא משלמים לי כדי לשמוע את להגיך..

לא משולש, זה סתם טריק לקרוא לזה משולש.

בכל מקרה יש הבדל בין משפט סינתטי לבין משפט אנליטי.

רובוט יכול או לחדש משפט אנליטי אפריורי, או משפט סינתטי אפוסטריורי. אבל משפט סינתטי אפריורי הוא לא יכול לחדש.

כבר דיוויד יום וקאנט הראו את ייחודם (או אי קיומם) של משפטים סינתטים אפריורים, וכל הפילוסופים מסכימים על ההבדל בין משפט סינתטי לאנליטי.

אין שום קשר למדענים. שום מדען במטעי הטבע לא יכול להוכיח או להפריך ש1 ועוד 1 שווה 2.

הניסיון של אפיקורסים להראות שמחשב  יכול להגיע בדיוק לרמת אדם נובע מניסיון אפיקורסי להכחיש מימד מופשט בשכל האדם , כלומר ניסיון מטריאליסטי אתאיסטי. אם האתאיסטים יהיו מודעים לכך שנפש האדם יש בה תוכן מופשט, הם יצטרכו לאכול את הכובע

(זוכר מה קורה בסוף שלו?)

אבל זה בעיקר לא רעיון פרקטי, זה העתק מנקודה מסוימת בזמן, אז מה עשינו בזה?

המטריאליזם אוהב לחפור בתודעה הקוגנטיבית, אבל מה זה בדיוק תודעה מנטלית?

זה גם אוסף חוקים מכניים שצריך רק "לעלות עליהם"?

אם עומדת מאחורי זה ישות רוחנית, זה פשוט לא יהיה אפשרי לעולם.

כי תודעה מנטלית עובדת בצורה כזאת: קלט => עיבוד רוחני => פלט

מה זה עיבוד רוחני? האם ישנה "רשת נוירונים" (ANN) כלשהי שיכולה לחקות את התהליך?

(הבהרה: ANN היא הבסיס לתחום הבינה המלאכותית)

נניח - תינוק;

או אדם בקומה;

או אפילו חיות בעלות אינטיליגנציה בסיסית (יונקים פשיטא, אבל אפילו אולי עד לרמת החרקים).

לכל אלו יש תודעה, והם לא רק צבירי מולקולות פחמן בעלות יכולת תנועה.

לכן הקריטריון לא יכול להיות תלוי הופעת תודעה. צריך להגיד שהופעת התודעה (חוויית הסובייקטיביות) היא *תולדה* של גורם אובייקטיבי שנקרא "נשמה".

יש מישהי מדהימה מדהימה בשם אילנה רוגל שבהכשרתה היא חוקרת מוח, והגיעה לפיתוח זרם אלטרנטיבי (אופוזיציוני) לאקסיומות המנחות של המדע הפוזיטיבי. היא מתחילה את המחקר שלה מתוך הכרה בשוני פנומנלי בין יצורים חיים לשאינם-חיים. היא טוענת שכל היכן שצביר חלבונים מופיע חיים - יש בו נשמה, ומתוך כך היא מנסה לפתח שפה מדעית הוליסטית לחקירת מחלות ניווניות.

אם בא לך לרפרף והנושא מעניין אותך לדעתי תעופי באוויר. שיחה מרתקת וזווית חקירה חדשנית:

חלבונים הוא סך הכל שרשרת פחמן עם תוספות ותו לא. הוא נקרא "חי" אם הוא חי רק בגלל היכולת שלו לשמור על הומאוסתטזיס וסביבה פנימית שונה מהחיצונית בחום, ריכוז מלחים, חומציות וכדומה.

אנו רואים שתודעה קשורה למוח, כלומר למערכת עצבית.

כמובן אי אפשר לשלול את הנחתה, כשם שאי אפשר לשלול את דעת אריסטו שיש תודעה לכוכבים

השאלה שלה היא למה באורגניזמים המורכבים מאטומים מופיעים חיים, לא שחלבונים = חיים.

זה שווה ערך לאמירה של יז"ל שגם אם ייתכנסו כל חכמי עולם לא יצליחו להפיח חיים ביתוש אחד.

אם אתה מתכוון להגדרה הביולוגית של חיים. אז חיים זה סך הכל מערכת כימית משוכללת שמצליחה להגיע ליציבות עצמית בתנאים הכימים שלה,  ולהתרבות, כלומר שכפול כימי

בכל מקרה יש מצב

נשמע טיעון שמתאים לתדר של "לנבוכי הדור"

בעיניי גישה רדוקציוניסטית מדי. אלישע החיה את בן האישה השונמית בעזרת השפעת רוח חיים

בצמחונות והשלום, הוא טוען שאולי תהיה לנו טכנולוגיה להפוך את החיות למדרגת מדבר.

גאולה ראשונה בנס, גאולה אחרונה בטבע מוחלט

רוח חיים לגוף שמת הרגע.

לעתיד לבוא  בתחיית המתים יהיה צריך לבנות את הגוף מעצמות, שרידי דנא, או לסנתז דנא חדש לגמרי, או שיבוט גנטי, כי יש מתים שלא נשאר מהם כלום בגופה.

הנביא יאמר לאיזה גוף בנוי תכנס איזו נשמה. נגיד יסנתזו גוף והנביא יאמר לנו שנשמת משה נכנסה לאותו גוף, כך משה יקום לתחיה נגיד. וסנהדרין תפסוק על לי עדות הנביא שאהרון ומשה אחים וכו'

זה כמובן הצעה שלי. הרב קוק לא מפרט נראה לי, רק מציע שתחיית המתים תהיה בדרך הטהע בטכנולוגיה

לגבי הכוח המדמה - כאן הרמבם צודק. אמנם אין לצמח נפש חיונית, אבל מבחינתינו כשאנו מסתכלים עליו אנו רואים יצור בעל כוח חיים נעלה מהאבן, ויש משהו שמאחד את כל חלקי העץ מבחינת הצודעה שלנו, אולי זה אידאת העץ. אבל זה כבר מיסטי ולא קשור בשום צורה למדע 

מבחינה מיסטית יש

מוצא החיים – ויקיפדיה

ציטוט: "אביוגנזה אינה כוללת יצירה פתאומית של חיים מחומר דומם, אלא תהליך מסוים עם מספר שלבים של מורכבות הולכת וגדלה עד ליצירת החיים הפשוטים הראשונים".

אם הם רק יסבירו את זה שלב אחר שלב זה יהפך לסביר! פלא פלאים!

מה זה חיים בכלל? מה מקור התנועה? אם אני אחקה את ההסברים המלומדים שלכם אני אצליח ליצור חיים מדומם?

אם כן, אז אדם הוא בסה"כ חומר דומם מפותח כ"כ שאוסף חוקי טבע מסוים גורם לו לזוז ככה, ואוסף חוקים אחר יגרום לו לזוז אחרת.

הוא השטחיות של המטריאליזם ושל האקסיומות המחקריות של המדע הפוזיטיבי.

הכותב גדל בבית וסביבה חילוניים אבל מגיל קטן הוא הרגיש שבעומק חוקי החיים והטבע יש תעלומה מופלאה וצופנת סוד. הוא מתאר בהשתפכות נפש את התרוממות הרוח והעונג שהרגיש כשהביט לראשונה דרך עדשת המיקרוסקופ.

בשלב מסוים כשהכריע שאי אפשר להאמין בשטחיות של האקדמיה הוא התחיל לפתח יחס משלו בקשר לעולם הטבע, ואמר שככל שהאדם מעמיק יותר בעולם ובחוקיו הוא אמור להיות מוסרי יותר, קשוב יותר, עמוק יותר...

אברך שאני לומד איתו בקביעות הביא את הספר בהקשר ללימוד שלנו ב"תפארת ישראל" של המהר"ל, בסוף פרק י"א שם המהר"ל לא שולל אפשרות לקרבת אלוהים דרך בטבע וחוקיו

ככל שגדלתי פיתחתי הערכה גדולה יותר למשמעות של עולם הרגש, ולמדתי לתת לו יותר מקום.

הפילוסופיה והמדעים המדויקים שבהם היה עיקר עיסוקי, פינו מקום להכרת עולם הנפש, עבודת המידות, וכדו'..

באיזשהו מקום, עם כל החכמה שבזה, יש משהו רדוד בהתעסקות האובססיבית בלוגיקה וניסויים אמפיריים בלבד, זה מצמצם מאוד את מרחב השיח.

למרות זאת, מרגיש לי שהטיעון של הספר שהבאת יגרום לרבים לגחך עליו.

אז שמחבר הספר יישאר בהתרגשותו מעולם הטבע, ואנחנו נלך לחיים טובים ולחקר האמת כמו שצריך..

ואני תופסת את עצמי כאדם רציונלי

אא"כ הוא פשוט קורא לזה "בעיית גוף-נפש" וחותם על זה את הגולל.

אם כבר הזכירו בתחילת השרשור את האספקט הלשוני (שהבינה מלאכותית היא סוג של אינטיליגנציה כי היא פועלת בתוך שדה של שפה) אז חייבים להזכיר את לודוויג ויטגנשטיין (היהודי) שעמל בנושא הקשה הזה מתוך יומרה מדעית בלבד והגיע מתמטית למסקנות מיסטיות ואבסורדיות

לודוויג ויטגנשטיין – ויקיפדיה

טרקטט לוגי-פילוסופי – ויקיפדיה

בתור אדם שרק מתיימר להבין בנושאים הגדולים הללו ובפועל יודע שעוד לא התחלתי להבין - משמח לדעת שיש עומק בלי סוף גם מהמדע הרציונלי, ושהדיכוטומיה הזו לא מוכרחת

אשמח להסבר במילים פשוטות

****הגיוני לגמרי שזה מעניין רק אותי אז לא לקרוא מנימוס אם לא מעניין*******

*מי שמראש מוותר על הלוגיקה ומסכים להיעדר העקביות המיסטית - אין דיבור איתו כי זה לא רציני.

*אבל מי ששומר על עקרונות לוגיים (עד מידה מסויימת, לכל הפחות על יושרה אינטלקטואלית) יגיע בסופו של דבר למסקנות עמוקות וגבוהות ולא יישאר בתוך ההסברים השטחיים של המדע הפוזיטיבי. זו בשורה אופטימית שמרגיעה אותנו שאין גבול למרחב ההתפתחות של התודעה כל עוד נשארים פתוחים.

הזכרתי את ויטגנשטיין כי:

1. הוא גאון ועסק בתחום הזה של התודעה ביחס לעולם בצורה יסודית

2. שיטת העבודה שלו היא מתמטית לוגית (הוא עצמו כותב בהקדמה שהוא לא יודע מהי האמת, אבל הוא יודע שכל מה שכתוב בספר שלו הוא אמת), אבל הוא מגיע בקצה להשגות עמוקות וכמעט מיסטיות מתוך המבנה של החקירה שלו

3. המטרה שלו היתה לנטרל את המרחק בין העולם האובייקטיבי לבין החוויה הסובייקטיבית ע"י יצירת שפה נייטרלית משפה אנושית. כלומר הוא זיהה את השפה כמכשול להשגת האמת, וזיהה את האדם כיצור שחושב רק במבנה של שפה.

**מעולם לא למדתי את הספר בצורה שקרובה ךהתיימר להיות איכותית, אבל מאוד שמח שנחשפתי לדמות הזו. יש להנרי אונגר הרצאות מרתקות עליו ביוטיוב

אני בהחלט בעד שמירה על רצף הגיוני ועקבי גם בתוך העולם המיסטי.

תן דוגמה למסקנה מפתיעה שלו.

מתוך התמונה זה נשמע שהוא אוהב להשתמש במשפטים מסורבלים כדי לסתור את עצמו באופן שנשמע מיסטי

טרקטט לוגי-פילוסופי – ויקיפדיה

"מה שקורה, העובדה, הוא קיום מצב-דברים"?

בסופו של דבר בשביל לתת הגדרה אנחנו חייבים להשתמש בהגדרה אחרת. 

(דוגמה מפורסמת - ווקיסטים עונים לשאלה: "מהי אישה" בתשובה: "אישה זה מישהו שחושב שהוא אישה". כאן הם מערבבים את השם בתוך ההגדרה.

ויטגנשטיין בונה בעמוד הראשון במהלך של כעשרים משפטים שדה של לינקים שנועד להסביר את כל אחד מהאיברים. הוא מנסה להצליח לבנות משוואה שבה כל אחד מהנעלמים בה מובן לנו על פי עצמו. לכן הוא מוכרח להבדיל בין "דברים" לבין "עובדות".

ברגע שבו הגדרנו מה קיים (דברים), אנחנו צריכים להסביר מה קורה כשדברים מתחברים (מצב-דברים)

עובדה היא מצב דברים. 

אפשר להגיד את זה כך: דברים = אטומים. עובדה = מולקולות. 

אני שולח צילומים מהספר (שוב מדגיש, לא למדתי אותו טוב בעצמי בכלל אלא רק קניתי וקראתי פעם אחת ברפרוף ושמעתי עליו הרצאות. אבל כיף לדעת שיש אנשים כל כך גדולים בעולם)

*אגב, הוא מעיד על עצמו שהמאמץ האינטלקטואלי שהוא השקיע בכתיבת הספר הקצרצר היה הדבר הקשה שעשה מימיו והוא לעולם לא יצליח לגייס שוב כל כך הרבה רצון ודיוק בשביל לכתוב משהו שאפתני כל כך.

נשמע מרתק לנסות להתעמק בספר הזה ולהבין אותו עד הסוף.

איך הוא מגיע מכל ההגדרות האלו למיסטיקה?

הוא ד"ר לפילוסופיה, רציונלי, חד, בעל הגיון צרוף, ומאמין בכל ליבו שקיימת מיסטיקה בעולם.

הכל מגובה בטענות עקביות וקוהרנטיות לחלוטין.

שים לב לטענה של הפסיכולוג והפילוסוף ויליאם ג'יימס, מתוך מאמרו "הרצון להאמין", שמאוד הפתיעה אותי בכיוון החדש והמרענן שבה והיא רלוונטית גם לשאלת קיום הרוח:

"הספקנות, אם כן, אינה הימנעות מבחירה; זוהי בחירה בסוג מסוים של סיכון. עדיף להסתכן באובדן האמת מאשר בסיכוי לטעות – זוהי עמדתו המדויקת של פוסל האמונה. הוא מהמר באופן פעיל בדיוק באותה מידה כמו המאמין; הוא מהמר על כל הסוסים האחרים פרט להשערת האמונה, בדיוק כפי שהמאמין מהמר על השערת האמונה כנגד כל הסוסים האחרים. מי שמטיף לנו שהספקנות היא חובתנו עד שתימצאנה 'ראיות מספיקות' לדת, הריהו כמי שאומר לנו, אל מול השערת האמונה, שחכם וטוב יותר להיכנע לפחדנו שהיא שגויה מאשר להיכנע לתקוותנו שהיא עשויה להיות נכונה. זה אינו השכל הניצב כנגד כל הרגשות, אם כן; זהו רק השכל הנשלט בידי רגש אחד בלבד. ומה מצדיק אפוא את טענתו של רגש זה לחוכמה העליונה? מבין ההטעיות השונות, איזו הוכחה יש לכך שההטעיה הנובעת מהתקווה גרועה יותר מההטעיה הנובעת מפחד?"

נהנה מהדיון, ותודה על ההפנייה לג'יימס. קראתי עליו ברפרוף בעבר...

המילה מיסטיקה היא טריקית

הפילוסופית איין ראנד מזהה את המיסטיקה בתור האויב הגדול ביותר של רוח האדם, וטוענת שהמיסטיקה היא תולדה של ויתור של האדם על האמון שיש קשר בינו לבין המציאות ושהוא יכול ללמוד אותה.

בנאום הארוך של ג'ון גאלט בספר שלה, "מרד הנפילים", גאלט מסביר שהמיסטיקה היא הכוח להנציח בערות ולשלוט בהמון.

בהיבט הזה אני חושב שאני יותר מעריך מאשר מזלזל בספר של הרב אבינר "נר באישון לילה" שהאקסיומות המובילות אותו הן כמעט ורק מדעיות ואמפיריות. אני יודע להגיד שאצל דוסים כל מחשבה מיסטית מקטינה את התביעה להשגות עמוקות

האם מתוך בערות או מתוך הגיון צרוף?

לדוג' קבלה היא מיסטיקה, אין ספק, בזה כוחה העצום ובזה סכנתה הגדולה.

נ.ב. גם הדת שימשה את הכנסייה לשמר בערות בהמון, האם זה מוכיח שאין אלוקים?

מסכים עם הנ.ב ובאופן כללי נושא חשוב

לא לוגיקה, לא קוהרנטיות, לא הבנה אמיתית, אז הוא נשאר עם הקליפה החיצונית והריקה

רק צריך לצאת מתבניות חשיבה מקובעות כמו הספקנות (מכיר את תערו של אוקהם? מי אמר שזה כלל הכרחי בכלל?)

רוצה להוסיף שיתכן שכן נבין איך עובדת התודעה והבחירה החופשית מבחינה פיזיקלית (כמו לדוג' התיאוריה של פנרוז). יש עוד המון לחקור במוח עם המוח.

(אני לא נכנס לאלו שחושבים שאין בחירה חופשית, כי כדי להוכיח שאין דבר שכולם מרגישים שיש, צריך קודם לסיים לחקור את המוח. אז כל עוד לא הוכח אחרת, אין סיבה להניח אחרת. לא אחשוב שרק דמיינתי שנפל לי מטבע בחדר, כל עוד לא אסיים לבדוק כל ס"מ בחדר).

לדעתי ההבנה הזו דווקא תהיה מפעימה יותר, כי אם גם מה שאנחנו מזהים כרוחני יתברר כגשמי, אז: 1. הפלנו עוד יותר את המחיצות בין רוח לחומר. לפעמים המחיצות שנופלות הן מהצד החומרי (כמו זה שהבנו שרוב מוחלט של העולם הוא רִיק מבחינת חומר פיזי, אבל מלא בשדות חשמליים וכו'), ולפעמים הן מהצד הרוחני (כמו המחשבה שהתודעה היא משהו רוחני שמעל החומר). וככה נוכל בסוף להגיע לתפיסה אחדותית של המציאות, כדלקמן.

2. הבחירה החופשית כבר לא תהיה שאלה שמושפעת מלחצים דתיים או חילוניים. כולם ידעו שיש בחירה חופשית מבחינה מדעית אובייקטיבית.

ואז, מתוך אי היכולת להתכחש לכך שאנו בעלי בחירה, האדם החילוני יגלה מתוך החוויה הרגשית-פיזיולגית האישית שלו את זה שהוא "צלם אלהים".

והאדם הדתי כבר לא יצטרך שיהיו בעוה"ז דברים בלתי מוסברים מדעית כמו תודעה כדי להוכיח לעצמו ולהרגיש שגם קיומו של העולם הרוחני שלו הוא אמיתי. המאבק בין שני העולמות יגמר. הבחירה והתודעה שבעולם החומרי עצמו, הם עצמם יהיו כלי לחיבור לאלהים.

הדואליזם יתעדן והמטריאליזם יתברר. הדואלי יהפוך להרמוני והמטריאליסטי ימצא את הנשמה שגנוזה בו באופן אחדותי ולא כהלבשה רוחנית חיצונית לא מוכרחת. וגם ההסברים האלו עצמם הם רק בשביל השכל, הנפש תרגיש אז באופן טבעי שזה דבר אחד בלתי נפרד.

ומכיוון שזה תיקון מהותי של החומריות, וגם תיקון של התפיסה הרוחנית החסרה (והא בהא תליא כדלעיל), ממילא זה יהיה התיקון הסופי, רק שגם בו יהיו דרגות של תיקון עד שנגיע לסיומו המוחלט. בעגלא ובזמן קריב בעז"ה.

אבל חשוב להדגיש שהרבה פעמים התפיסות של בני-אדם בנושאים האלו לא קשורה להאם תהיה הוכחה מדעית כן או לא. הרב ראובן פיירמן בספרו אמונה ברורה מביא הוכחות די משכנעות לקיום א-לוהים, אבל עדיין החילוני שדיבר איתו בצבא לא חזר בתשובה, ורק בסופו של דבר הודה בקיום א-לוהים אך עדיין לא חזר בתשובה.

אנשים לא חוזרים בתשובה בגלל שהם מתייחסים לדברים כהשכלות חיצוניות ולא כידיעות פנימיות. אמנם אפשר להפנים השכלות ולהפוך אותן לידיעות, אבל רק מי שיש לו רצון חזק לעשות את זה יעשה את זה. לכן, גם אדם שבוחן דברים באמת (ולא מפוזיציה) ובסוף מגיע למסקנות, לא ישתנה אם הוא לא יחליט לעבוד על להפנים אותן.

לעומת זאת, בידיעה פנימית זה עובד הפוך- אתה מתחיל מידיעה אינסטנקטיבית ועובר לשלב ההבנה. כמו שאני יכול להרגיש שאני אוהב ואז להבין למה אני אוהב, לְמה אני נמשך. וע"י ההבנה אני יכול להבין את שורשי הידיעה הפנימית (שיכול גם להיות שהיא יושבת על חסכים ולא דברים מהותיים).

ובנידון שלנו- כאשר המטריאליסט (הרווח, שהוא דטרמיניסט) יעמוד מול עובדה מדעית מוגמרת- יש לך בחירה חופשית, הוא לא רק יגיד לעצמו "טוב אני אותו אדם, רק שאני באמת יכול לבחור עכשיו", הוא יתחבר לחויית הבחירה, והתחושה הזו תגרום לו לחיבור לצלם אלהים שבו, שאחד מביטויו זה יכולת הבחירה, והוא ידע את אלהים מתוכו.

ולגבינו, הדתיים שכבר מאמינים בבחירה, יהיה שינוי ברמת הידיעה, כי נפסיק לראות את הבחירה (והתודעה) כמשהו רוחני שמעל החומר ורק מתלבש בו, אלא כחלק מהחומר, וידיעתנו את ה' תהיה פנימית וטבעית יותר.

אם יצליחו להסביר את התודעה מבחינה פיזיקלית, אז זאת הוכחה ניצחת שאין בחירה חופשית.

הפיזיקה עובדת בצורה מאוד פשוטה: אותו קלט, יגרור תמיד את אותו הפלט.

לכן אם נאסוף את כלל הגורמים השונים באופן מדויק (גנטיקה, חברה וכו') - נוכל לחזות בצורה מושלמת את הפלט (הרגש וכו').

כלומר אין פה באמת בחירה חופשית, כמו שלקוביה לא היתה בחירה חופשית ליפול על המספר 2, זה נגרם רק מצירוף הנסיבות (זווית הזריקה, משב הרוח וכו').

יש הבדל עקרוני-מהותי בין רוח לחומר

ואני בכלל לא חושבת שיש חובה להוכיח שיש דברים לא הגיוניים בעולם כדי להוכיח שה' קיים,

להיפך ה' ברא את ההיגיון ואת חוקי הטבע ככלים בריאים בשבילנו להתנהל בעולם.

ונשאר לו רק לעשות את החישובים הדרושים כדי לעלות על הפלט.

ואם רק נצליח לדעת גם את כל החוקים, אז נהיה כאלוקים?

אבל בוודאות לא כל הצודעה תלויה בפיסיקה, כי יש סיבות ומסובבים בתכנים מופשטים בתודעה שמחוייבים מצד עצמם ולא מצד גורם אחר. למשל שאהבה מחוייבת לגרום לשמחה אם מושא האהבה קרוב

לגבי ההמשך שכתבת, אין מופשט בפיזיקה?

כל מה שמופשט שייך למטפיסיקה, לא לפיסיקה

היא נכונה במאקרו אבל המיקרו הוא בהתאם למכניקת הקוונטים.

המדע מנסה לברר האם יש במוח תהליכים קוונטיים (תקראי על הפיזיקאי רוג'ר פנרוז לדוג').

אם יש,  זה אומר שלא נדע את הפלט של התודעה שלנו כי יש נתונים שלא ניתנים לחיזוי, רק הסתברויות. ויתכן שזה גם יביא להבנת המנגנון של הבחירה החופשית.

במה זה תלוי? הטענה הדואליסטית - זה תלוי ברוח

מכניקת הקוונטים בהחלט מתחילה לגעת במיסטיקה של הפיזיקה

זה הטבע שלהם לפי מכניקת הקוונטים

זה קורה תיגר על הרבה אמונות שלנו, מטריאליסטים ודואליסטים כאחד.

אנחנו פשוט בוחרים לחיות לצד הסתירות האלו

העקרונות של מכניקת הקוונטים (ושל תורת היחסות ושל המפץ הגדול) רק מעצימים את התפיסה האמונית ואת החיבור לה'.

זה קורא תיגר על כל רציונליסט ממוצע, בין אם הוא מאמין ובין אם לא.

אני לא כ"כ מצליחה להבין איך זה משפיע בעד או נגד קיום הרוח

זה נגד התפיסה האינסטינקטיבית שלנו את העולם, אבל אין בזה משהו לא הגיוני. ככה עובדת המציאות, ואי אפשר לומר שהמציאות לא הגיונית.

אפשר להגיד שזה "ניסיון" לרציונליסט שנתקל בזה בפעם הראשונה, מבחן אם הוא באמת רציונליסט.

האמת, לפי האבולוציה המוח שלנו התפתח למה שהוא רק לפי מוטציות שמועילות לשרידות, ולא לפי מוטציות שמובילות לחקר האמת.

כלומר המוח שלנו תופס את העולם באופן שהכי מועיל לשרידות שלו, אבל לא בהכרח באופן הכי מהימן.

1. אנשים הם לא תמיד רציונלים, זה חלק מהאנושיות הבריאה שלנו. אבל לגבי ה-AI אנשים איבדו את זה לחלוטין

2. מדע המוח לא מתקרב להתחיל להבין את המוח שלנו עובד, הוא בסה"כ מצליח לשייך בין אזורים במוח לבין מיומנויות שונות, אבל איך? מה בדיוק קורה בתוך אותו אזור שגורם לאותה מיומנות? אין שום הבנה. אנחנו בורים ודווקא לכן ירדה קרנו של המדע והתחילה לעלות קרנו של הפוסטמודרניזם המיואש.

3. כשמבינים ש-AI הוא לא באמת חבר נפש אלא אלגוריתם מתמטי, אז לא מגיעים למצב שבו אדם מתאבד בעידוד AI (סיפור אמיתי, לאחרונה)

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.