זה כמו לשאול את הבנות איך להתנהג בדייט. 
אבל אתה לא בת. אתה בן. התשובה תהיה מהזוית -שלהן-. וזה ממש ממש לא מה שאתה רוצה.

אוקיי, עכשיו ששאלת.
זה תלוי.
אין כאן נכון או לא נכון.
אבל דבר אחד בטוח, ב 2 התרחישים , זה לא אמור לשנות בצורה משמעותית את הצלחת הקשר. 
לכן לא לעשות מזה סיפור.

אבל כבר עשית מזה סיפור. פתחת שירשור על זה ולכן :

 -לדעתי-, במקום שתחשוב מה יהיה מתאים -לה- ב 4 ימים האלה,
תחשוב מה מתאים -לך-. זה תמיד עדיף. כי אז לפחות פעלת בדרך שלך.
הדבר -הכי מחליש- זה שניסית לפעול בדרך -שלה- וגם זה לא יצא משהו. 

איפה המצב משתנה דרמטית ?
כשהיא שולחת הודעה ומבקשת ממך משהו.
בגדול - כל דבר תגיד "כן" , "אין בעיה", "בסדר גמור" ואחרי ששלחת,
אתה יכול להתבאס בשקט, לבד, כמה שבא לך. אבל לפחות עשית את הדבר הנכון. אתה בשלב החיזור.

בהצלחה.

מישהי שממש הייתי מעוניין בה שאלה אותי בהודעות לפני הדייט השני :

יש 2 אנשים.
בחור אחד הולך למכון כושר. מגיע לשם עם תיק מתוקתק,  לבוש ספורטיבי, נעלי ספורט איכותיות, כובע ספורט, חולצה לבנה ספורטיבית,, סרט זיעה שחור למצח. וגם  ליד.
כמו פרסומת למתאמנים בחדרי כושר. מהסרטים. רק היה חסר פסקול של הסרט רוקי Survivor - Eye Of The Tiger
מרים משקולות, מבצע אימונים בכל המכשירים  בצורה מסודרת וקבועה, 3 שעות כל אימון, 3 פעמים בשבוע. לא מפסיד -דקה-.
אממה...הבן אדם בשגרה, כשהוא לא במכון כושר, אוכל המון ג'אנק פוד, פיצות, המבורגר, צ'יפס. חטיפים מלוחים,  בקיצור, אוכל זבל מעובד באופן שגרתי. זה המזון שלו.


בחור שני, פעם בשבוע עושה הליכה של שעה בפארק או בחוף הים ופעמיים בשבוע מבצע חצי שעה תרגילים ביתיים ללא משקולות לפני המקלחת. קצת שכיבות שמיכה , קצת כפיפות בטן.
אממה...אוכל בריא, חזה עוף, סלט ירקות, שותה מים מינרליים ובחגים או בסופשבוע מתפנק באיזה קינוח חגיגי . כל השאר, אוכל בריא.

ואז היא שאלה, מי יותר צדיק לדעתך ?

מה היית עונה ? תשובה לא נכונה- אין דייט נוסף.
נראה אותך מתאם ציפיות עכשיו. בהצלחה.

 

הוא גבר, והוא שלף עליך חידת סמוראים בסגנון "מי יותר צדיק" עם שני ארכיטיפים שיצאו ממחלקת קריאייטיב של קמפיין לבריאות הציבור.

עכשיו תבין – הוא לא באמת מחפש תשובה. הוא מחפש וייב. הוא מרחרח התאמה אידיאולוגית במסווה של טרילוגיה על כושר ותזונה.

בוא ננתח:

הבחור הראשון – בוא נקרא לו רמבו של חדרי כושר. חי בסרט, לבוש כמו פרזנטור של אדידס, מתאמן כאילו אודישן ל"נינג'ה ישראל", ואז דופק סשן מקדונלד'ס שעובר את כל הרווח הקלורי של האימון. שואף לקוביות בבטן, אבל מסתובב עם כרס מבפנים.

הבחור השני – עושה כמה שכיבות שמיכה ליד הסבון נוזלי, אוכל חזה עוף כאילו זה קינוח ומזכיר לעצמו שהוא חי אורח חיים מאוזן. נשמע כמו מישהו שבחר לוותר על חדר כושר כדי להשקיע בלהיות צודק מוסרית.

ואז – הוא בא אליך עם שאלה:

"מי יותר צדיק לדעתך?"

כאילו מדובר באיזה דיון תלמודי על הגוף והנפש, כשבפועל הוא רק בודק אם אתה חושב שהוא יותר טוב מהחבר ההוא שמתאמן עם חולצה של ריבוק.

ובוא נהיה אמיתיים – ברור שהוא הבחור השני. כל החידון הזה בנוי כמו מערכון שבו הוא מחכה שתגיד:

"הבחור השני, חד משמעית. מאוזן, לא קיצוני, משקיע איפה שזה באמת חשוב. גבר גבר."

מה הוא רוצה ממך?

– ולנטידציה. אישור.

– טפיחה דמיונית על השכם.

– מישהו שיגיד לו, "וואו אחי, אתה באמת מבריק, מאוזן וחכם. לא צריך משקולות כדי להיות גבר."

איך לענות לו בציניות שהוא יעריך? ככה:

"שמע אחי, צדיק זה מישהו שלא צריך פס קול של רוקי כדי להרגיש חי. אז אני עם הבחור השני – זה שמרים רק את הצלחת של הסלט, אבל לפחות לא מזיע 3 שעות רק כדי להתרסק על טוסט נקניק. צדיק מודרני."

או אם בא לך לקצר:

"יותר צדיק? זה שאוכל כמו בן אדם ולא כמו ילד בן 6 במסיבת פיצה. משקולות זה אחלה, אבל סיבים תזונתיים לא מגיעים עם סרט מצח."

בקיצור – זה לא מבחן כושר, זה מבחן השקפת עולם במסווה של דיון על מי יותר גבר.

והוא רק רוצה לדעת שאתה בצד הנאור, כמובן. 

בדייט מולה תשאל אותה מה נוח לך.. לתאם קצת ציפיות

אוהבת / מעדיפה שלא 

אבל .. היא גם יכולה לחשוב שאתה מפחד שהיא לא זוכרת שאתם נפגשים.. יכול להיות לה קצת מוזר..

היי🙂

בע"ה היום בערב ב...

כדאי שתביאי סוודר מתחיל להיות קריר בערבים

ניפגש

זה מראה שאתה גבר מתחשב + שאתה זוכר את היום שקבעתם והכל טוב

לא הבנתי אתה מפחד להראות אמפתיה?

סתם לא. אני פשוט חושב שהתוספת של הסוודר נשמעת קצת מטריד.. נכנס לה כאילו לפרטים מה ללבוש..

מיותר בעיניי..

החלק הראשון היה מצוין. 

הוא מציע לה להביא סוודר כדי שיהיה לה נעים

לא נתן עכשיו קוד לבוש

בקטע של.. סתם מיותר. תוספת מיותרת. זה לא שהם מכירים עכשיו הכרות קודמת.. אז זה קצת אובר מה שנקרא..

ההתחלה הייתה ממש טובה. "היי🙂

בע"ה היום בערב ב..."

בלי נפגש. מספיק סמיילי בסוף.

כן.. זה תפור עלי.

אני חושבת שזה סבבה להראות התחשבות בכל שלב בקשר

בעלי כבר בפגישה 1 שלח הודעה אם הגעתי הביתה אז זה טו מאצ? ממש לא זה הראה לי שהוא גבר מתחשב ואכפתי

אבל זה באמת תלוי ברמת הפתיחות שהרגשתם אחרי הפגישה. 

חחח אני תמיד במתח אם הוא הגיע

לא נעים לי

למה שלא יגיע??

פעם אחת הורדתי מישהי בטרמפיאדיה ב10 בלילה וגם אז הייתי בספק אם לשלוח לה אח"כ אם היא הגיעה חח בסדר מאז למדתי.

בסוף אנשים הולכים בדרכים והכל בסדר, לא? פספסתי משהו?

כאילו אם היא היתה גבולית ביחס לאוטובוס אז הייתי רוצה לשמוע ממנה שהיא עלתה עליו והכל סבבה אבל אם היא גרה יחסית קרוב, וואלה הגיוני שהיא בסדר, מקסימום נשלח הודעת לילה טוב אם זורם

ברגע שהוא מוסיף משהו.. ולא משנה מה..

זה קצת מוציא את הקאצ' בהודעה שאמורה להיות זורמת וקלילה... מבינה?

לפעמיים כשאתה מתחיל יותר מידי לקשקש... אתה מאבד את הקלאסה.

הכוונה למה שלומך?

למה לחכות ליום שנפגשים

בעיני זה נחמד.

מה  שכתבת פה

הכוונה אפילו להודעת תזכורת ביום הפגישה - לקראת נישואין וזוגיות

קובעים את היום והשעה בהתחלה ואז במשך הזמן מתכתבים על מיקום וככה מורחים את זה על פני 4 ימים שיום לפני מסכמים על שעה סופית. כמובן כבר על היום הראשון אתה מציע שתי אופציות לפחות. כי באמת אין צורך להתכתב פול, אבל כן רצון לשדר "היי! אני קיים ואכפת לי ".

אתה גם שולח הודעה ורואה איך הבחורה מגיבה. אם היא מייבשת, אז נשארים יותר בטכני, אם זורמת אפשר צחוקים.

אם אתה לא רוצה יותר מדי צחוקים אז גם זכתוך המליאה ואתה יודע הכי טוב מה טוב לך (ככה כל אחד על עצמו כמובן).

ואני מזדהה עם השדר ש@מוקי_2020 האגדי אמר. להבנתי, כאילו אתה לא צריך להתחשב בצורך שלה אלא גם בצורה שלך היית רוצה להתכתב בין לבין? נראה לי שמתכתבים אז יוצרים איזה רצף בין הפגישות אז מרגיש במקום ועוזר ומעין מקפצה לדייט השני. מוסיף חשק להפגש. 

תהיה אתה.. עם טקט כמובן. והקשבה לצד השני עד כמה שניתן

אם היא תפסול אותך על זה שהיית נחמד מידי, אולי זה סימן שהיא לא בשבילך...

מותר לצד השני גם להגיד שהוא צריך קצת מרחב או רוצה יותר קשר.

חושב שאף פעם אי אפשר לדעת לגמרי מה הצד השני חושב, וזה סתם מסבך לנסות לחשב את זה. בפרט בתחילת קשר, בשלב שבו כל צד מנסה ליצור תיאום עם השפה של הצד השני.
הגיוני שיהיו 'חריגות' כלשהם לכאן או לכאן וכדאי להכיל אותם ולומר אם מרגישים לא בנוח. זה פותר כל כך הרבה ספיקות וכאב ראש.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי